שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי מגפת הכולרה?
כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר שפגעו באנושות ועד היום היא לא נעלמה מהעולם.
הגורם לה הוא חיידק בשם ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) שחי במים מלוחים למחצה ומגיע אל גוף האדם דרך מים או מזון מזוהמים בצואה של נשאים. ברגע שהחיידק מגיע למעי הדק, הוא מפריש רעלן שמשבש לחלוטין את פעולת המעי.
הסימן הקלאסי של כולרה הוא שלשול מימי קיצוני שנראה כמו "מי אורז" בשל עכירותו הלבנבנה. חולה קשה יכול לאבד מגופו עד 20 ליטר נוזלים ביממה, מה שמוביל לייבוש מסכן חיים, ירידה חדה בלחץ הדם, התכווצויות שרירים ובמקרים קיצוניים גם למוות תוך שעות בודדות.
ללא טיפול, שיעור התמותה יכול להגיע ל-50 אחוז. עם טיפול, הוא צונח לפחות מ-1 אחוז, ולרוב מדובר בפתרון פשוט להפליא: שתיית תמיסת מלחים ונוזלים.
סיפור מפורסם בתולדות הרפואה מתחיל בשנת 1854, עת פרצה מגפת כולרה קשה בלונדון. הרופא הבריטי ג'ון סנו (John Snow) מיפה את הנדבקים וגילה שכולם שתו ממשאבת מים אחת ברחוב ברוד סטריט (Broad Street). הוא שכנע את פקידי העיר להסיר את ידית המשאבה, המגפה נפסקה ועמה נולדה האפידמיולוגיה המודרנית. מה שמשעשע במיוחד הוא שגם אחרי שסנו הוכיח שיש הגיון זיהומי במחלה, המשיכו רוב עמיתיו להאמין שמחלות מגיעות מ"אוויר רע".
עוד מעניין שהקרדיט לגילוי החיידק ניתן בדרך כלל לרוברט קוך (Robert Koch) הגרמני שזיהה אותו ב-1883. אבל כבר ב-1854, כמעט 30 שנה לפני קוך, תיאר אותו האיטלקי פיליפו פאצ'יני (Filippo Pacini) שלא זכה לכל הכרה בימי חייו.
שבע מגפות כולרה עולמיות פקדו את האנושות מאז 1817. ששת הראשונות פרצו מדלתת נהר הגנגס שבהודו. המגפה השביעית, שפרצה ב-1961 מאינדונזיה, נמשכת עד ימינו. בכל שנה נרשמים בעולם בין 1.3 ל-4 מיליון חולים, כשבין 21,000 ל-143,000 מהם מתים, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום אסיה ובחלקים מאמריקה הלטינית.
לחסן מפני כולרה ניתן באמצעות חיסון פומי (חיסון שנלקח דרך הפה, בשתייה או בכדורים), בשתי מנות וברווח של 7 עד 14 יום.
הנה הכולרה וכיצד למנוע אותה:
https://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
על ג'ון סנואו שהבין את הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
כך מתפשטת הכולרה:
https://youtu.be/cvMN_YjDiCI
איך טעות הדבירה את מחלת הכולרה?
זה החל כשלואי פסטר זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים. אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.
פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.
זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.
פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.
מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.
הנה החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s
על גילוי החיסון למחלת הכולרה:
https://youtu.be/qRhKe9yLhPM
מדוע החיסון נגד כולרה כה חשוב?
https://youtu.be/yJ12nhvI3h4
על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:
http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
מה הייתה המגפה הגדולה של לונדון?
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
מי היה המלחין צ'ייקובסקי?
המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (Pyotr Ilyich Tchaikovsky) הוא מגדולי המלחינים הרוסיים ומגדולי המלודיסטים של תולדות המוסיקה.
צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה והיה ילד פלא, אך מכיוון שבאותה תקופה להיות מלחין זה לא מקצוע נחשב מכוונים אותו הוריו ללימודי משפטים והוא הופך להיות פקיד משפטי בעיר סנט פטרבורג.
די מהר צ'ייקובסקי גילה שהוא לא אוהב את עולם המשפט. בגיל 23 הוא מתפטר מעבודתו במשרד המשפטים הרוסי ומתחיל ללמוד מוסיקה באופן מסודר.
בשנים הבאות הוא ילמד בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג וכבר כסטודנט הוא יתגלה כיוצר עצמאי המתנגד בשקט ללחצי מוריו ומתעקש ליצור מוסיקה בסגנונו שלו ופחות בסגנון המקובל, תוך פריצת דרכי קומפוזיציה (הלחנה) ותזמור (בחירת כלי תזמורת וכתיבה לכל אחד מהם) משלו.
מכאן יילך ויתגלה צ'ייקובסקי כבעל הבנה עמוקה בגוני הקולות התזמורתיים. הוא יפגין יכולת גאונית לשלב את כלי התזמורת על צבעי הצלילים השונים שלהם. באופן זה, כמתזמר מעולה, עם תזמורים מבריקים ומיוחדים לו, הוא יילך ויפתח שפה תזמורתית משלו וסגנון שייבנה על המלודיות הנפלאות שלו ויכולת הכתיבה ששילבה ביצירותיו לא פעם מנגינות שירי עם רוסיים ואוקראיניים.
בהדרגה יתגלה צ'ייקובסקי כאחד המלחינים הגדולים של רוסיה ומהחשובים במלחיני המוסיקה הקלאסית בתקופתו.
בין השאר הוא יכתוב את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake), היצירה שתקנה לו לראשונה פרסום ותהילה עצומים ונחשבת עד היום למוסיקת הבלט המפורסמת ביותר בעולם.
פרט ל"אגם הברבורים" ילחין צ'ייקובסקי לבלט עוד יצירות מוכרות, ביניהן יבלטו גם "היפהפייה הנרדמת" והבלט המפורסם "מפצח האגוזים", שיזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
כיום רואים בצ'ייקובסקי את אחד מגדולי מלחיניה של רוסיה ומהמלחינים הגדולים והחשובים ביותר של התקופה הרומנטית.
אך במקביל להצלחה האמנותית שלו, חייו של צ'ייקובסקי היו מלאים בבדידות, דיכאון והסתרה. הוא יחיה חיים צנועים, יעשה בכל יום הליכה של שעתיים ויקדיש זמן לתחביבו של איסוף פטריות ביער. במהלך חלק גדול מהקריירה שלו הוא יזכה למימון קבוע מאישה עשירה שמאמינה בכשרונו ומעבירה לו מימון באופן קבוע, רק כדי שיוכל להמשיך ולכתוב מוסיקה נפלאה בסגנונו המיוחד.
#מותו של צ'ייקובסקי
הרבה מסתורין אופף את נסיבות מותו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. הגרסה הרשמית שפורסמה ברוסיה לגבי מותו גרסה שלאחר שהספיק לנצח על הסימפוניה ה-6 שלו בסנט פטרבורג, התיישב ב-2 באוקטובר 1893 לארוחת ערב. במהלכה הוא לוגם מים שלא הורתחו ובעקבותיו הוא נופל למחלת הכולרה. במשך 4 ימים הוא מתייסר בכאבי תופת וב-6 בנובמבר הולך המלחין הרוסי הדגול לעולמו.
אך חייו הקשים של צ'ייקובסקי לא הסתיימו במותו. ברוסיה הולך ונפוץ סיפור מסתורי וסודי. לפיו חשש המלחין הדגול, לאורך כל חייו, שתתגלה ברבים נטייתו ההומוסקסואלית.
לפי העלילה הזו, שחוקרים שונים הגיעו למסקנה שהיא בדויה ולא נתמכת בעובדות, חשפה רעייתו של חברו יעקובי בפני שבעה מחבריו הטובים של המלחין את עובדת רומן שהיה למלחין עם גבר. משהוקיעו חבריו את מעשיו של צ'ייקובסקי הם דרשו ממנו לשים קץ לחייו, על מנת שהפרטים האינטימיים של חייו של המלחין לא יתגלו לצאר הרוסי.
לפי גרסה זו העביר ביום שאחרי אחד מחבריו, אוגוסט גרקה, רעל למלחין שיוסווה לאחר מותו כמים נגועים בכולירה.
אם הפרשה נכונה או לא, כנראה שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות. שלל מחקרים על המלחין הגיעו למסקנה שמותו של המלחין נבע מסיבות טבעיות ולא מרעל. אך אם סיפור חייו של צ'ייקובסקי היה לאגדה, נותר גם סיפור מותו מסתורי, אגדי, ומסקרן לא פחות.
על כל פנים, נראה שממש כמו סבלם של גיבורי האופרה שלו, "טטיאנה ואונייגין", ידע גם המלחין לסבול גם בחייו וגם במותו האומלל והטרגי. המוסיקה האדירה שלו מספרת על אהבה עצומה שהותיר למין האנושי כולו - נשים וגברים גם יחד.
הנה סיפור חייו של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/hW1rs_iW9_k
60 שניות על איליץ' צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/vraItKK8uhQ
סרט של דיסני על חייו של צ'ייקובסקי:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
קטע מתוך הבלט "אגם הברבורים":
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
ומתוך קונצרט לילדים של "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
וסרט תיעודי על חייו של פיוטר צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/PLuwftz9njU?long=yes
הפתיחה 1812 שכתב צ'ייקובסקי לציון הניצחון על נפוליאון בונפרטה:
https://youtu.be/r92NiK08l6Q?long=yes
ואוסף מיצירותיו של פיוטר איליץ צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/7_WWz2DSnT8?long=yes
מי היה ההוגה הצבאי קרל פון קלאוזביץ?
הוא לא מצביא ולא מנהיג, לא גיבור מלחמה אמיץ לב ולא מי שנפל על משמרתו באופן הירואי. מדובר בהוגה דעות צבאי, מאבות תורת הלחימה המודרנית ואחד האנשים המעניינים בתולדות ההיסטוריה הצבאית
ואכן, הוגה הדעות הצבאי קרל פון קלאוזביץ (Carl Philipp Gottfried von Clausewitz), מי שנחשב לאבי תורת המלחמה המודרנית, הותיר אחריו אינספור כתבים שלא פרסם. לאחר שירותו בצבא הפרוסי עסק מי שהיה גנרל והוגה צבאי לא מעט ב"מוסרי", כמו גם בהיבטים הפסיכולוגיים והפוליטיים של ניהול מלחמות.
סיפורו מתחיל בשלהי המאה ה-18, כשקלאוזביץ, שנולד ב-1780 בפרוסיה (גרמניה של ימינו) הוא רק בן 13 וכבר מתגייס לצבא. ואכן, באותם ימים זה היה מותר ואפשרי. חייו הצבאיים הם כמו סרט קולנוע תקופתי ומופרך בהתאם. הוא נלחם בנפוליאון המפורסם, נופל בשבי, בורח, כשפרוסיה מפסידה הוא עובר לצבא הרוסי וחוזר להילחם בצרפתים.
כל החוויות שעבר, כולל הקרבות והמעברים מצד לצד, אפשרו לו ללמוד, להבין ולגבש חשיבה עמוקה על מהות המלחמה וכיצד היא מנוהלת. לא מעט אסימונים נפלו אצלו גם באשר לקשר שבין המלחמה למנהיגות, לפוליטיקה ולמדינאות.
וכך הופך ההוגה הצבאי קלאוזביץ, הידוע בציטוט המוכר שלו "המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות", לאחד מגדולי המומחים הצבאיים בהיסטוריה.
ספרו "על מלחמה" (Vom Kriege), שלימים ייחשב לעבודתו הבולטת ביותר, נחשב לציון דרך בנושא המלחמה וניהול מלחמות. אבל רבים לא יודעים שהספר לא הושלם עד מותו מכולרה, בשנת 1831. כשקלאוזביץ מת השלימה אותו אשתו מארי, בקובץ מכתביו שלא פרסם והוציאה את הספר בן 10 הכרכים.
#הספר "על המלחמה"
בין השאר כולל הספר ניתוח פילוסופי-מדעי של המלחמה, על מהותה ומכל כיוון אפשרי, כולל בניין הכוח הצבאי, אמצעים אסטרטגיים ועל הטקטיקה של הפעלת הכוח.
בצד ניתוחים מקצועיים של פעולות צבאיות היסטוריות ובחינה של דרכי פעולה של "מכונת המלחמה", קלאוזביץ מנתח שלל אירועים מדיניים וקרבות היסטוריים, כשבכל אחד מהם הוא בוחן את הפסיכולוגיה של המנהיג והמצביא בשדה הקרב.
גם היום, מאות שנים מאוחר יותר ובמאה ה-21 , "על מלחמה" נחשב לאחד החיבורים המוכרים ביותר בתחום ההיסטוריה וההגות הצבאית. השקפותיו נחשבות כיום פחות רלוונטיות מבעבר. זאת בעיקר בשל כניסתם של מרכיבים טכנולוגיים חסרי תקדים, שלא היו בתקופתו, למשל הנשק להשמדה המונית שמעודד דווקא את ריסון המלחמה.
ועדיין, הוא ממשיך להיות ספר משפיע, בעיון הרציני והמתחשב שלו מדוע וכיצד מדינות פותחות במלחמה, מנהלות ומנצחות בה.
הספר חולל שינוי אמיתי בתפיסת המלחמה אצל מנהיגים ואנשים רבים ואת הדרך בה הם חושבים על מלחמות. לא מעט מהמלחמות המודרניות מתנהלות על פי רעיונותיו וכך גם משחקי אסטרטגיה ומשחקי מחשב על לוחמה.
המעניין לא פחות הוא שרעיונותיו של קלאוזביץ לא קשורים או רלוונטיים רק למלחמה ולמשחקי מלחמה. בעקרונות שקלאוזביץ גיבש לתחום הצבאי משתמשים כיום גם בעולם העסקים, בספורט, ואפילו בתכנון של משחקים לסלולר ולמחשב. ואם תחשבו על זה רגע, מדובר בהישג לא קטן למי שגויס לצבא עוד לפני שנפוליאון החל במלחמותיו וכמאה שנה לפני המצאת הטלפון.
#עקרונות המלחמה
כנספח לספר העיקרי "על המלחמה" צורף החיבור "עקרונות המלחמה". זהו תמצות של החיבור המרכזי שנכתב להדרכה של יורש העצר הפרוסי. החיבור מציג באופן מתומצת את עיקר רעיונותיו של קלאוזביץ.
עם השנים הפך "עקרונות המלחמה" לספר חובה להדרכת קצינים ומפקדים בצבאות רבים, כולל במדינות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה ורוסיה.
הנה סקירה מעניינת על קרל פון קלאוזביץ:
https://youtu.be/IwGZ9oIUddQ
דיוקנו ומראות מלחמה:
https://youtu.be/tXusE37riz8
מצגת וידאו עם ציטוטים שלו על המלחמה:
https://youtu.be/0BKh6F_QFi8
על הספר "על המלחמה":
https://youtu.be/EsZhrLo55T4
הביוגרפיה של ההוגה הצבאי קלאוזביץ:
https://youtu.be/oicasJA32YM?long=yes
מדוע הבתים באיי יוון צבועים בכחול ולבן?
שמתם לב שהבתים באיי יוון צבועים בלבן וכחול? - העיתונאית היוונית יוהנה קלפקיס פרסמה פעם מאמר שהסביר למה בתי האיים צבועים בצבעים אלה. אלה לא רק צבעי הדגל היווני או לפחות לא משם זה התחיל.
#הבתים הלבנים
הכל מתחיל מצורך. באיים הקיקלדיים נבנו הבתים מאבן ולא מעץ. באיים הללו לא היו עצים רבים ולכן האבן הייתה חומר הבנייה העיקרי בהם. האבן באיים האלה נטתה להיות בגוון כהה והבעיה הייתה שהאבן הזו העבירה חום פנימה והבתים בקיץ להטו. הצבע הלבן היה הפתרון הטוב ביותר בכדי להקל מעט את להט הקיץ וחמסין ולקרר את החלל הפנימי.
אבל חוץ מפתרון נגד החום, לצבע הלבן ששימש אותם היה עוד יתרון. באיי יוון של סוף שנות ה-30 פשתה מחלת הכולרע, מחלת מעיים זיהומית מדבקת וקשה. זו הייתה תקופה בה שלט ביוון הרודן הפשיסט מטאקסס. במטרה לעצור את התפשטות המחלה הוציא הרודן הוראה לתושבי יוון לטייח את בתיהם ולצבוע אותם בלבן. הסתבר שהצבע הלבן שצבעו באותה תקופה הכיל אבן גיר וגיר היה חומר חיטוי מצוין נגד חיידקי הכולירע. עכשיו כולם צבעו בלבן כדי לחטא את בתיהם ולעצור את המגפה. ובכלל, מי רוצה להסתבך עם רודן פשיסט ומחלה כל כך איומה ביחד?
#דלתות וחלונות כחולים
אוקיי אז הבתים היוונים הם לבנים, עם צבע לבן ששמו יצא למרחקים בתור "לבן יוון", לבן טהור ובוהק בשמש. אבל מה הסיבה לצבע הכחול של מרבית החלונות, הדלתות והתריסים?
את החלונות, התריסים והפתחים באיים צבעו בכחול, כי הדייגים היו אז די עניים והם ניצלו את מה שנשאר משאריות הצבע בו צבעו את הסירות.
כחול היה הצבע המרכזי לצביעת הסירות, בעיקר בזכות מרכיביו שהפכו אותו לזול במיוחד. את הצבע הכחול הכינו הדייגים בעצמם. ההכנה הביתית כללה אז תערובת של אבקת גיר ולולאקי - מוצר ניקוי של אותם ימים, שהיה עשוי אבקת טלק כחולה.
#כיצד הצבעים הללו נשארו פופולריים עד היום?
בשלהי שלטון הגנרלים, תקופה בה שלטה במדינה חונטה צבאית, בין 1967 ל-1974, חוקקו הגנרלים חוק שחייב את אנשי האיים לצבוע את בתיהם בצבעים הללו. מדוע? - כדי לעודד פטריוטיות ולאומיות במדינה.
גם אחרי תום שלטון הגנרלים השאירו אנשי האיים את הצבעים האלה. מה שהסתבר להם הוא שהתיירות העצומה ליוון אהבה מאוד את הצבעים הללו. התיירים ראו את הצבעים האלה בתור יוון האמיתית.
התוצאה הייתה שרבים מהמקומיים, במיוחד באיים הקיקלדיים, שהמוכרים ביותר מהם הם מיקונוס, סנטוריני, נקסוס והאי פארוס, ממשיכים עד היום לשמור על הצבעים שלהם בכחול לבן. הצבעים הללו הפכו כבר מזמן לסמל של הבנייה היוונית, סמל פסטורלי המתמזג נהדר באווירת החופש והפשטות של האיים.
אז יש פה ושם נגיעות צהובות וגם בוגנביליה או עציץ גרניום בצבע פוקסיה מרהיב, אבל כחול ולבן הם הצבע של יוון, של הדגל והאיים הקיקלדיים ושל כל מי שיוצא לחופשה ומחפש את האדריכלות היוונית המסורתית והיפה כל כך.
הנה סנטוריני, אי הפוסטר של האיים הקיקלאדיים:
https://youtu.be/ync7lquIjBY
הבתים הכחולים לבנים של האי סיפנוס (עברית):
https://youtu.be/F6J9Nbu-1l8
ובתים קיקלדיים במיקונוס:
https://youtu.be/zK7xm5jzito
איך התפתחו השירותים ומי המציא אותם?
בית השימוש (Toilet) המודרני הוא משוכלל הגייני ומחובר בדרך כלל למערכת ביוב מוצלחת. שמותיו מגוונים. מבֵּית שִׁמּוּשׁ, שֵׁרוּתִים, בֵּית כִּסֵּא, נוֹחִיּוּת, שֵׁרוּתִים סָנִיטָרִיִּים וגם, החזיקו חזק, בֵּית כָּבוֹד. אבל מסתבר שהשירותים המודרניים הם תוצאה של פיתוח בן אלפי שנים.
המצאת השירותים היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בתרבות ההארפה באזור לות'אל שבעמק ההינדוס (בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה).
באזור זה של עמק ההינדוס היו בתי כיסא משוכללים יחסית שנבנו מלבנים עשויים חימר שרוף. בכל בית כיסא היה מושב עליו ישבו, כשמערכת ניקוז המים מפנה את ההפרשות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים.
שקיעת תרבות עמק האינדוס השכיחה את הידע וההנדסה של מערכות כאלה ולקח חצי אלף עד מילניום שלם עד שפותחו שירותים דומים. זה היה במצרים העתיקה, בה ככל הנראה פעלו באופן דומה שירותים בעלי מושב.
כל הידע ההנדסי וסניטרי הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו ולמשך תקופה ארוכה עבר העולם לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
ביוון העתיקה דומה שהקידמה נשכחה. לפי ראיות היסטוריות עשו היוונים הקדמונים את הצרכים שלהם בפומבי, מחוץ לבית וללא שמץ של בושה.
באירועים חברתיים וציבוריים, בחגיגות ובתיאטרון, לעומת זאת, הסתובבו עבדים עם סירי לילה בידיהם, אותם אחזו עבור אנשי האצולה היוונית שנהגו להשתין לתוכם.
אם בביתם נהגו האצילים הרומיים להשתין אל תוך סיר לילה שאחז עבד בידו, בימי האימפריה הרומית בנו הרומאים מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים משותפים וגלויים.
בשירותים הציבוריים של האימפריה היו עשרות אסלות (או ליתר דיוק מושבים עשויי אבן), מסודרות בשורה וללא מחיצות. בכל מושב שכזה היה חור במרכזו, כשמתחת לשורת המושבים עברה תעלת ניקוז עם מים זורמים, שלקחה את השפכים הרחק משם.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית. בישראל ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות הרומי של בית שאן.
לא ידוע, אגב, אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים בחדרי השירותים הציבוריים הללו, שנבנו ברחבי האימפריה הרומית.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה, אל תוך ימי הביניים. אז עברו הצרכים בזוהמה, אל תוך סירי לילה שהעניים נהגו לרוקן אל הנהר.
בארמון או בטירה היו משרתים מיוחדים שניגבו את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר.
אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
גם אם החוק אסר על כך, המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכל כך הרבה חולים ומחלות נפוצו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשג'ון הרינגטון, אחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, פרסם ב-1597 מאמר סאטירי שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
למעשה, הרינגטון המציא את האסלה עם מנגנון ההדחה. המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. כבר אז היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם ב-1775 פטנט על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. כבר אז החלה שטיפת האסלה בלונדון, אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה.
ערבוב זה בין שפכים למי שתייה הובילה אז להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול שתועד בבירה האנגלית במאה ה-19. בכך אנו למדים שהשירותים המודרניים הקדימו באירופה את מערכת הביוב.
בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו במדינות רבות בעולם מערכות ביוב דומות ומודרניות והשירותים המודרניים של ימינו הם הבריאים ביותר בהיסטוריה.
הנה תולדות השירותים (מתורגם):
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
כך השתמשו בשירותים בימי הביניים:
https://youtu.be/hevlzoZ8k-o
למלכים אנגליים היו מנקי טוסיק מלכותיים (בעברית):
https://youtu.be/_x5ZJGPKW9s
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
ענייני השירותים שלנו כיום (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של הנוחיות ובית הכיסא:
https://youtu.be/TaSrf2DNy5w?long=yes
כך בתי השימוש שינו את ההיסטוריה:
https://youtu.be/GWQG1YZS9l4?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
מהי מגפה ואיך וירוסים מתפשטים ברחבי העולם?
מאז שהמין האנושי התחבר ובני אדם החלו להתקבץ, מקבוצות קטנות במערות קטנות לקבוצות גדולות של אנשים, בכפרים ובהמשך לערים, המגפות מלוות אותם ולא עוזבות. גם כשקשה.
והמגפות הללו, כמובן שהן אלה שדואגות שיהיה קשה לטפל בהן ושיהיה קשה מאוד, גם לחולים, לנדבקים, למטפלים ולנשמרים.
בתנאי צפיפות יש מקום לקלות של הדבקה ולמגוון גדול של מחלות להתפשט. ככל שהצפיפות גדלה, כך גם גוברת הקלות שבה עוברות בכלל מחלות מאדם לאדם.
אז כך משגשגות המגפות. לעתים מגפות נפוצות ברחבי עולם והופכות עולמיות. וכשהן כלליות, הן מקבלות את התואר "פנדמיה", מגפה רבתי.
ממחלות כמו צפדינה, שפעת ועד לכולירע וגם טיפוס, קבוצות גדולות של בני אדם נפגעו בעולם העתיק ממגפות כמעט תמיד. השאלה הייתה לא האנשים יחלו אלא מתי זה יקרה. מתי הם יחלו ומגפה חדשה תתפשט.
נגיפים או וירוסים יצרו בהיסטוריה לא מעט מגפות קטלניות במיוחד. מפורסמות במיוחד הן המגפה במלחמה הפלופונסית, בה נקטלו רבים מתושבי אתונה, כולל המנהיג היווני הדגול פריקלס וגם בניו.
ידוע גם "המוות השחור" או "המגפה השחורה", מגפת דבר שהשמידה במאה ה-14 רבע מאוכלוסיית אירופה.
עוד אחת מהמגפות הזכורות היטב היא גם מגפת הקורונה החדשה, של תחילת שנות העשרים במאה הנוכחית. זו מגפה עולמית שנתקלה במדע ופיתוח משוכלל של תרופות וחיסונים, פיתחה הרבה זנים חדשים (וריאנטים) והובסה, לפחות באופן זמני, גם אם מרשים למדי.
הכירו מגפות שונות בהיסטוריה בתגית "מגפות".
מהי מגפה וכמה מגפות היסטוריות ומפורסמות (עברית):
https://youtu.be/NKqIXOIlugc
כך התפשטו וירוסים ומחלות לאורך ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/UG8YbNbdaco
מתי מגפה מסתיימת? (מתורגם):
https://youtu.be/Qi0edf_nJDo
ואבעבועות שחורות ופוליו הן ההוכחה שניתן להביס מגפות ואפילו לתמיד (מתורגם):
https://youtu.be/oBSandHijDc
כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר שפגעו באנושות ועד היום היא לא נעלמה מהעולם.
הגורם לה הוא חיידק בשם ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) שחי במים מלוחים למחצה ומגיע אל גוף האדם דרך מים או מזון מזוהמים בצואה של נשאים. ברגע שהחיידק מגיע למעי הדק, הוא מפריש רעלן שמשבש לחלוטין את פעולת המעי.
הסימן הקלאסי של כולרה הוא שלשול מימי קיצוני שנראה כמו "מי אורז" בשל עכירותו הלבנבנה. חולה קשה יכול לאבד מגופו עד 20 ליטר נוזלים ביממה, מה שמוביל לייבוש מסכן חיים, ירידה חדה בלחץ הדם, התכווצויות שרירים ובמקרים קיצוניים גם למוות תוך שעות בודדות.
ללא טיפול, שיעור התמותה יכול להגיע ל-50 אחוז. עם טיפול, הוא צונח לפחות מ-1 אחוז, ולרוב מדובר בפתרון פשוט להפליא: שתיית תמיסת מלחים ונוזלים.
סיפור מפורסם בתולדות הרפואה מתחיל בשנת 1854, עת פרצה מגפת כולרה קשה בלונדון. הרופא הבריטי ג'ון סנו (John Snow) מיפה את הנדבקים וגילה שכולם שתו ממשאבת מים אחת ברחוב ברוד סטריט (Broad Street). הוא שכנע את פקידי העיר להסיר את ידית המשאבה, המגפה נפסקה ועמה נולדה האפידמיולוגיה המודרנית. מה שמשעשע במיוחד הוא שגם אחרי שסנו הוכיח שיש הגיון זיהומי במחלה, המשיכו רוב עמיתיו להאמין שמחלות מגיעות מ"אוויר רע".
עוד מעניין שהקרדיט לגילוי החיידק ניתן בדרך כלל לרוברט קוך (Robert Koch) הגרמני שזיהה אותו ב-1883. אבל כבר ב-1854, כמעט 30 שנה לפני קוך, תיאר אותו האיטלקי פיליפו פאצ'יני (Filippo Pacini) שלא זכה לכל הכרה בימי חייו.
שבע מגפות כולרה עולמיות פקדו את האנושות מאז 1817. ששת הראשונות פרצו מדלתת נהר הגנגס שבהודו. המגפה השביעית, שפרצה ב-1961 מאינדונזיה, נמשכת עד ימינו. בכל שנה נרשמים בעולם בין 1.3 ל-4 מיליון חולים, כשבין 21,000 ל-143,000 מהם מתים, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום אסיה ובחלקים מאמריקה הלטינית.
לחסן מפני כולרה ניתן באמצעות חיסון פומי (חיסון שנלקח דרך הפה, בשתייה או בכדורים), בשתי מנות וברווח של 7 עד 14 יום.
הנה הכולרה וכיצד למנוע אותה:
https://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
על ג'ון סנואו שהבין את הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
כך מתפשטת הכולרה:
https://youtu.be/cvMN_YjDiCI
זה החל כשלואי פסטר זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים. אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.
פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.
זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.
פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.
מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.
הנה החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s
על גילוי החיסון למחלת הכולרה:
https://youtu.be/qRhKe9yLhPM
מדוע החיסון נגד כולרה כה חשוב?
https://youtu.be/yJ12nhvI3h4
על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:
http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (Pyotr Ilyich Tchaikovsky) הוא מגדולי המלחינים הרוסיים ומגדולי המלודיסטים של תולדות המוסיקה.
צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה והיה ילד פלא, אך מכיוון שבאותה תקופה להיות מלחין זה לא מקצוע נחשב מכוונים אותו הוריו ללימודי משפטים והוא הופך להיות פקיד משפטי בעיר סנט פטרבורג.
די מהר צ'ייקובסקי גילה שהוא לא אוהב את עולם המשפט. בגיל 23 הוא מתפטר מעבודתו במשרד המשפטים הרוסי ומתחיל ללמוד מוסיקה באופן מסודר.
בשנים הבאות הוא ילמד בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג וכבר כסטודנט הוא יתגלה כיוצר עצמאי המתנגד בשקט ללחצי מוריו ומתעקש ליצור מוסיקה בסגנונו שלו ופחות בסגנון המקובל, תוך פריצת דרכי קומפוזיציה (הלחנה) ותזמור (בחירת כלי תזמורת וכתיבה לכל אחד מהם) משלו.
מכאן יילך ויתגלה צ'ייקובסקי כבעל הבנה עמוקה בגוני הקולות התזמורתיים. הוא יפגין יכולת גאונית לשלב את כלי התזמורת על צבעי הצלילים השונים שלהם. באופן זה, כמתזמר מעולה, עם תזמורים מבריקים ומיוחדים לו, הוא יילך ויפתח שפה תזמורתית משלו וסגנון שייבנה על המלודיות הנפלאות שלו ויכולת הכתיבה ששילבה ביצירותיו לא פעם מנגינות שירי עם רוסיים ואוקראיניים.
בהדרגה יתגלה צ'ייקובסקי כאחד המלחינים הגדולים של רוסיה ומהחשובים במלחיני המוסיקה הקלאסית בתקופתו.
בין השאר הוא יכתוב את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake), היצירה שתקנה לו לראשונה פרסום ותהילה עצומים ונחשבת עד היום למוסיקת הבלט המפורסמת ביותר בעולם.
פרט ל"אגם הברבורים" ילחין צ'ייקובסקי לבלט עוד יצירות מוכרות, ביניהן יבלטו גם "היפהפייה הנרדמת" והבלט המפורסם "מפצח האגוזים", שיזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
כיום רואים בצ'ייקובסקי את אחד מגדולי מלחיניה של רוסיה ומהמלחינים הגדולים והחשובים ביותר של התקופה הרומנטית.
אך במקביל להצלחה האמנותית שלו, חייו של צ'ייקובסקי היו מלאים בבדידות, דיכאון והסתרה. הוא יחיה חיים צנועים, יעשה בכל יום הליכה של שעתיים ויקדיש זמן לתחביבו של איסוף פטריות ביער. במהלך חלק גדול מהקריירה שלו הוא יזכה למימון קבוע מאישה עשירה שמאמינה בכשרונו ומעבירה לו מימון באופן קבוע, רק כדי שיוכל להמשיך ולכתוב מוסיקה נפלאה בסגנונו המיוחד.
#מותו של צ'ייקובסקי
הרבה מסתורין אופף את נסיבות מותו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. הגרסה הרשמית שפורסמה ברוסיה לגבי מותו גרסה שלאחר שהספיק לנצח על הסימפוניה ה-6 שלו בסנט פטרבורג, התיישב ב-2 באוקטובר 1893 לארוחת ערב. במהלכה הוא לוגם מים שלא הורתחו ובעקבותיו הוא נופל למחלת הכולרה. במשך 4 ימים הוא מתייסר בכאבי תופת וב-6 בנובמבר הולך המלחין הרוסי הדגול לעולמו.
אך חייו הקשים של צ'ייקובסקי לא הסתיימו במותו. ברוסיה הולך ונפוץ סיפור מסתורי וסודי. לפיו חשש המלחין הדגול, לאורך כל חייו, שתתגלה ברבים נטייתו ההומוסקסואלית.
לפי העלילה הזו, שחוקרים שונים הגיעו למסקנה שהיא בדויה ולא נתמכת בעובדות, חשפה רעייתו של חברו יעקובי בפני שבעה מחבריו הטובים של המלחין את עובדת רומן שהיה למלחין עם גבר. משהוקיעו חבריו את מעשיו של צ'ייקובסקי הם דרשו ממנו לשים קץ לחייו, על מנת שהפרטים האינטימיים של חייו של המלחין לא יתגלו לצאר הרוסי.
לפי גרסה זו העביר ביום שאחרי אחד מחבריו, אוגוסט גרקה, רעל למלחין שיוסווה לאחר מותו כמים נגועים בכולירה.
אם הפרשה נכונה או לא, כנראה שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות. שלל מחקרים על המלחין הגיעו למסקנה שמותו של המלחין נבע מסיבות טבעיות ולא מרעל. אך אם סיפור חייו של צ'ייקובסקי היה לאגדה, נותר גם סיפור מותו מסתורי, אגדי, ומסקרן לא פחות.
על כל פנים, נראה שממש כמו סבלם של גיבורי האופרה שלו, "טטיאנה ואונייגין", ידע גם המלחין לסבול גם בחייו וגם במותו האומלל והטרגי. המוסיקה האדירה שלו מספרת על אהבה עצומה שהותיר למין האנושי כולו - נשים וגברים גם יחד.
הנה סיפור חייו של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/hW1rs_iW9_k
60 שניות על איליץ' צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/vraItKK8uhQ
סרט של דיסני על חייו של צ'ייקובסקי:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
קטע מתוך הבלט "אגם הברבורים":
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
ומתוך קונצרט לילדים של "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
וסרט תיעודי על חייו של פיוטר צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/PLuwftz9njU?long=yes
הפתיחה 1812 שכתב צ'ייקובסקי לציון הניצחון על נפוליאון בונפרטה:
https://youtu.be/r92NiK08l6Q?long=yes
ואוסף מיצירותיו של פיוטר איליץ צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/7_WWz2DSnT8?long=yes
כולרה
הוא לא מצביא ולא מנהיג, לא גיבור מלחמה אמיץ לב ולא מי שנפל על משמרתו באופן הירואי. מדובר בהוגה דעות צבאי, מאבות תורת הלחימה המודרנית ואחד האנשים המעניינים בתולדות ההיסטוריה הצבאית
ואכן, הוגה הדעות הצבאי קרל פון קלאוזביץ (Carl Philipp Gottfried von Clausewitz), מי שנחשב לאבי תורת המלחמה המודרנית, הותיר אחריו אינספור כתבים שלא פרסם. לאחר שירותו בצבא הפרוסי עסק מי שהיה גנרל והוגה צבאי לא מעט ב"מוסרי", כמו גם בהיבטים הפסיכולוגיים והפוליטיים של ניהול מלחמות.
סיפורו מתחיל בשלהי המאה ה-18, כשקלאוזביץ, שנולד ב-1780 בפרוסיה (גרמניה של ימינו) הוא רק בן 13 וכבר מתגייס לצבא. ואכן, באותם ימים זה היה מותר ואפשרי. חייו הצבאיים הם כמו סרט קולנוע תקופתי ומופרך בהתאם. הוא נלחם בנפוליאון המפורסם, נופל בשבי, בורח, כשפרוסיה מפסידה הוא עובר לצבא הרוסי וחוזר להילחם בצרפתים.
כל החוויות שעבר, כולל הקרבות והמעברים מצד לצד, אפשרו לו ללמוד, להבין ולגבש חשיבה עמוקה על מהות המלחמה וכיצד היא מנוהלת. לא מעט אסימונים נפלו אצלו גם באשר לקשר שבין המלחמה למנהיגות, לפוליטיקה ולמדינאות.
וכך הופך ההוגה הצבאי קלאוזביץ, הידוע בציטוט המוכר שלו "המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות", לאחד מגדולי המומחים הצבאיים בהיסטוריה.
ספרו "על מלחמה" (Vom Kriege), שלימים ייחשב לעבודתו הבולטת ביותר, נחשב לציון דרך בנושא המלחמה וניהול מלחמות. אבל רבים לא יודעים שהספר לא הושלם עד מותו מכולרה, בשנת 1831. כשקלאוזביץ מת השלימה אותו אשתו מארי, בקובץ מכתביו שלא פרסם והוציאה את הספר בן 10 הכרכים.
#הספר "על המלחמה"
בין השאר כולל הספר ניתוח פילוסופי-מדעי של המלחמה, על מהותה ומכל כיוון אפשרי, כולל בניין הכוח הצבאי, אמצעים אסטרטגיים ועל הטקטיקה של הפעלת הכוח.
בצד ניתוחים מקצועיים של פעולות צבאיות היסטוריות ובחינה של דרכי פעולה של "מכונת המלחמה", קלאוזביץ מנתח שלל אירועים מדיניים וקרבות היסטוריים, כשבכל אחד מהם הוא בוחן את הפסיכולוגיה של המנהיג והמצביא בשדה הקרב.
גם היום, מאות שנים מאוחר יותר ובמאה ה-21 , "על מלחמה" נחשב לאחד החיבורים המוכרים ביותר בתחום ההיסטוריה וההגות הצבאית. השקפותיו נחשבות כיום פחות רלוונטיות מבעבר. זאת בעיקר בשל כניסתם של מרכיבים טכנולוגיים חסרי תקדים, שלא היו בתקופתו, למשל הנשק להשמדה המונית שמעודד דווקא את ריסון המלחמה.
ועדיין, הוא ממשיך להיות ספר משפיע, בעיון הרציני והמתחשב שלו מדוע וכיצד מדינות פותחות במלחמה, מנהלות ומנצחות בה.
הספר חולל שינוי אמיתי בתפיסת המלחמה אצל מנהיגים ואנשים רבים ואת הדרך בה הם חושבים על מלחמות. לא מעט מהמלחמות המודרניות מתנהלות על פי רעיונותיו וכך גם משחקי אסטרטגיה ומשחקי מחשב על לוחמה.
המעניין לא פחות הוא שרעיונותיו של קלאוזביץ לא קשורים או רלוונטיים רק למלחמה ולמשחקי מלחמה. בעקרונות שקלאוזביץ גיבש לתחום הצבאי משתמשים כיום גם בעולם העסקים, בספורט, ואפילו בתכנון של משחקים לסלולר ולמחשב. ואם תחשבו על זה רגע, מדובר בהישג לא קטן למי שגויס לצבא עוד לפני שנפוליאון החל במלחמותיו וכמאה שנה לפני המצאת הטלפון.
#עקרונות המלחמה
כנספח לספר העיקרי "על המלחמה" צורף החיבור "עקרונות המלחמה". זהו תמצות של החיבור המרכזי שנכתב להדרכה של יורש העצר הפרוסי. החיבור מציג באופן מתומצת את עיקר רעיונותיו של קלאוזביץ.
עם השנים הפך "עקרונות המלחמה" לספר חובה להדרכת קצינים ומפקדים בצבאות רבים, כולל במדינות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה ורוסיה.
הנה סקירה מעניינת על קרל פון קלאוזביץ:
https://youtu.be/IwGZ9oIUddQ
דיוקנו ומראות מלחמה:
https://youtu.be/tXusE37riz8
מצגת וידאו עם ציטוטים שלו על המלחמה:
https://youtu.be/0BKh6F_QFi8
על הספר "על המלחמה":
https://youtu.be/EsZhrLo55T4
הביוגרפיה של ההוגה הצבאי קלאוזביץ:
https://youtu.be/oicasJA32YM?long=yes
שמתם לב שהבתים באיי יוון צבועים בלבן וכחול? - העיתונאית היוונית יוהנה קלפקיס פרסמה פעם מאמר שהסביר למה בתי האיים צבועים בצבעים אלה. אלה לא רק צבעי הדגל היווני או לפחות לא משם זה התחיל.
#הבתים הלבנים
הכל מתחיל מצורך. באיים הקיקלדיים נבנו הבתים מאבן ולא מעץ. באיים הללו לא היו עצים רבים ולכן האבן הייתה חומר הבנייה העיקרי בהם. האבן באיים האלה נטתה להיות בגוון כהה והבעיה הייתה שהאבן הזו העבירה חום פנימה והבתים בקיץ להטו. הצבע הלבן היה הפתרון הטוב ביותר בכדי להקל מעט את להט הקיץ וחמסין ולקרר את החלל הפנימי.
אבל חוץ מפתרון נגד החום, לצבע הלבן ששימש אותם היה עוד יתרון. באיי יוון של סוף שנות ה-30 פשתה מחלת הכולרע, מחלת מעיים זיהומית מדבקת וקשה. זו הייתה תקופה בה שלט ביוון הרודן הפשיסט מטאקסס. במטרה לעצור את התפשטות המחלה הוציא הרודן הוראה לתושבי יוון לטייח את בתיהם ולצבוע אותם בלבן. הסתבר שהצבע הלבן שצבעו באותה תקופה הכיל אבן גיר וגיר היה חומר חיטוי מצוין נגד חיידקי הכולירע. עכשיו כולם צבעו בלבן כדי לחטא את בתיהם ולעצור את המגפה. ובכלל, מי רוצה להסתבך עם רודן פשיסט ומחלה כל כך איומה ביחד?
#דלתות וחלונות כחולים
אוקיי אז הבתים היוונים הם לבנים, עם צבע לבן ששמו יצא למרחקים בתור "לבן יוון", לבן טהור ובוהק בשמש. אבל מה הסיבה לצבע הכחול של מרבית החלונות, הדלתות והתריסים?
את החלונות, התריסים והפתחים באיים צבעו בכחול, כי הדייגים היו אז די עניים והם ניצלו את מה שנשאר משאריות הצבע בו צבעו את הסירות.
כחול היה הצבע המרכזי לצביעת הסירות, בעיקר בזכות מרכיביו שהפכו אותו לזול במיוחד. את הצבע הכחול הכינו הדייגים בעצמם. ההכנה הביתית כללה אז תערובת של אבקת גיר ולולאקי - מוצר ניקוי של אותם ימים, שהיה עשוי אבקת טלק כחולה.
#כיצד הצבעים הללו נשארו פופולריים עד היום?
בשלהי שלטון הגנרלים, תקופה בה שלטה במדינה חונטה צבאית, בין 1967 ל-1974, חוקקו הגנרלים חוק שחייב את אנשי האיים לצבוע את בתיהם בצבעים הללו. מדוע? - כדי לעודד פטריוטיות ולאומיות במדינה.
גם אחרי תום שלטון הגנרלים השאירו אנשי האיים את הצבעים האלה. מה שהסתבר להם הוא שהתיירות העצומה ליוון אהבה מאוד את הצבעים הללו. התיירים ראו את הצבעים האלה בתור יוון האמיתית.
התוצאה הייתה שרבים מהמקומיים, במיוחד באיים הקיקלדיים, שהמוכרים ביותר מהם הם מיקונוס, סנטוריני, נקסוס והאי פארוס, ממשיכים עד היום לשמור על הצבעים שלהם בכחול לבן. הצבעים הללו הפכו כבר מזמן לסמל של הבנייה היוונית, סמל פסטורלי המתמזג נהדר באווירת החופש והפשטות של האיים.
אז יש פה ושם נגיעות צהובות וגם בוגנביליה או עציץ גרניום בצבע פוקסיה מרהיב, אבל כחול ולבן הם הצבע של יוון, של הדגל והאיים הקיקלדיים ושל כל מי שיוצא לחופשה ומחפש את האדריכלות היוונית המסורתית והיפה כל כך.
הנה סנטוריני, אי הפוסטר של האיים הקיקלאדיים:
https://youtu.be/ync7lquIjBY
הבתים הכחולים לבנים של האי סיפנוס (עברית):
https://youtu.be/F6J9Nbu-1l8
ובתים קיקלדיים במיקונוס:
https://youtu.be/zK7xm5jzito
בית השימוש (Toilet) המודרני הוא משוכלל הגייני ומחובר בדרך כלל למערכת ביוב מוצלחת. שמותיו מגוונים. מבֵּית שִׁמּוּשׁ, שֵׁרוּתִים, בֵּית כִּסֵּא, נוֹחִיּוּת, שֵׁרוּתִים סָנִיטָרִיִּים וגם, החזיקו חזק, בֵּית כָּבוֹד. אבל מסתבר שהשירותים המודרניים הם תוצאה של פיתוח בן אלפי שנים.
המצאת השירותים היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בתרבות ההארפה באזור לות'אל שבעמק ההינדוס (בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה).
באזור זה של עמק ההינדוס היו בתי כיסא משוכללים יחסית שנבנו מלבנים עשויים חימר שרוף. בכל בית כיסא היה מושב עליו ישבו, כשמערכת ניקוז המים מפנה את ההפרשות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים.
שקיעת תרבות עמק האינדוס השכיחה את הידע וההנדסה של מערכות כאלה ולקח חצי אלף עד מילניום שלם עד שפותחו שירותים דומים. זה היה במצרים העתיקה, בה ככל הנראה פעלו באופן דומה שירותים בעלי מושב.
כל הידע ההנדסי וסניטרי הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו ולמשך תקופה ארוכה עבר העולם לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
ביוון העתיקה דומה שהקידמה נשכחה. לפי ראיות היסטוריות עשו היוונים הקדמונים את הצרכים שלהם בפומבי, מחוץ לבית וללא שמץ של בושה.
באירועים חברתיים וציבוריים, בחגיגות ובתיאטרון, לעומת זאת, הסתובבו עבדים עם סירי לילה בידיהם, אותם אחזו עבור אנשי האצולה היוונית שנהגו להשתין לתוכם.
אם בביתם נהגו האצילים הרומיים להשתין אל תוך סיר לילה שאחז עבד בידו, בימי האימפריה הרומית בנו הרומאים מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים משותפים וגלויים.
בשירותים הציבוריים של האימפריה היו עשרות אסלות (או ליתר דיוק מושבים עשויי אבן), מסודרות בשורה וללא מחיצות. בכל מושב שכזה היה חור במרכזו, כשמתחת לשורת המושבים עברה תעלת ניקוז עם מים זורמים, שלקחה את השפכים הרחק משם.
מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית. בישראל ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות הרומי של בית שאן.
לא ידוע, אגב, אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים בחדרי השירותים הציבוריים הללו, שנבנו ברחבי האימפריה הרומית.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה, אל תוך ימי הביניים. אז עברו הצרכים בזוהמה, אל תוך סירי לילה שהעניים נהגו לרוקן אל הנהר.
בארמון או בטירה היו משרתים מיוחדים שניגבו את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר.
אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
גם אם החוק אסר על כך, המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכל כך הרבה חולים ומחלות נפוצו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשג'ון הרינגטון, אחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, פרסם ב-1597 מאמר סאטירי שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
למעשה, הרינגטון המציא את האסלה עם מנגנון ההדחה. המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. כבר אז היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם ב-1775 פטנט על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. כבר אז החלה שטיפת האסלה בלונדון, אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה.
ערבוב זה בין שפכים למי שתייה הובילה אז להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול שתועד בבירה האנגלית במאה ה-19. בכך אנו למדים שהשירותים המודרניים הקדימו באירופה את מערכת הביוב.
בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו במדינות רבות בעולם מערכות ביוב דומות ומודרניות והשירותים המודרניים של ימינו הם הבריאים ביותר בהיסטוריה.
הנה תולדות השירותים (מתורגם):
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
כך השתמשו בשירותים בימי הביניים:
https://youtu.be/hevlzoZ8k-o
למלכים אנגליים היו מנקי טוסיק מלכותיים (בעברית):
https://youtu.be/_x5ZJGPKW9s
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
ענייני השירותים שלנו כיום (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
סרטון תיעודי על ההיסטוריה של הנוחיות ובית הכיסא:
https://youtu.be/TaSrf2DNy5w?long=yes
כך בתי השימוש שינו את ההיסטוריה:
https://youtu.be/GWQG1YZS9l4?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
מאז שהמין האנושי התחבר ובני אדם החלו להתקבץ, מקבוצות קטנות במערות קטנות לקבוצות גדולות של אנשים, בכפרים ובהמשך לערים, המגפות מלוות אותם ולא עוזבות. גם כשקשה.
והמגפות הללו, כמובן שהן אלה שדואגות שיהיה קשה לטפל בהן ושיהיה קשה מאוד, גם לחולים, לנדבקים, למטפלים ולנשמרים.
בתנאי צפיפות יש מקום לקלות של הדבקה ולמגוון גדול של מחלות להתפשט. ככל שהצפיפות גדלה, כך גם גוברת הקלות שבה עוברות בכלל מחלות מאדם לאדם.
אז כך משגשגות המגפות. לעתים מגפות נפוצות ברחבי עולם והופכות עולמיות. וכשהן כלליות, הן מקבלות את התואר "פנדמיה", מגפה רבתי.
ממחלות כמו צפדינה, שפעת ועד לכולירע וגם טיפוס, קבוצות גדולות של בני אדם נפגעו בעולם העתיק ממגפות כמעט תמיד. השאלה הייתה לא האנשים יחלו אלא מתי זה יקרה. מתי הם יחלו ומגפה חדשה תתפשט.
נגיפים או וירוסים יצרו בהיסטוריה לא מעט מגפות קטלניות במיוחד. מפורסמות במיוחד הן המגפה במלחמה הפלופונסית, בה נקטלו רבים מתושבי אתונה, כולל המנהיג היווני הדגול פריקלס וגם בניו.
ידוע גם "המוות השחור" או "המגפה השחורה", מגפת דבר שהשמידה במאה ה-14 רבע מאוכלוסיית אירופה.
עוד אחת מהמגפות הזכורות היטב היא גם מגפת הקורונה החדשה, של תחילת שנות העשרים במאה הנוכחית. זו מגפה עולמית שנתקלה במדע ופיתוח משוכלל של תרופות וחיסונים, פיתחה הרבה זנים חדשים (וריאנטים) והובסה, לפחות באופן זמני, גם אם מרשים למדי.
הכירו מגפות שונות בהיסטוריה בתגית "מגפות".
מהי מגפה וכמה מגפות היסטוריות ומפורסמות (עברית):
https://youtu.be/NKqIXOIlugc
כך התפשטו וירוסים ומחלות לאורך ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/UG8YbNbdaco
מתי מגפה מסתיימת? (מתורגם):
https://youtu.be/Qi0edf_nJDo
ואבעבועות שחורות ופוליו הן ההוכחה שניתן להביס מגפות ואפילו לתמיד (מתורגם):
https://youtu.be/oBSandHijDc
