דוֹבְרָה (Barge), או אַרְבָּה, היא כלי שיט בעל סיפון שטוח, שמשמש לרוב להסעת מטענים כבדים. לדוברה בדרך כלל אין הנעה עצמית ומושכת אותה סירה, אם כי בעידן המודרני יותר יותר דוברות זוכות להנעה משלהן.

לרוב משמשות דוברות לשיט והסעת מטענים על פני נהרות, תעלות, ביצות ואגמים.

במקורה הייתה הדוברה כלי שיט פשוט יחסית, שנבנה מבולי עץ או אלומות קנים הקשורים יחדיו.


הנה דוברה שמסיעה משאיות על פני הנהר:

http://youtu.be/9GRzjd1Len0


דוברה בהולנד:

http://youtu.be/S_x0koWwmCM


דוברות מלון הן דוברות חדישות עם מנוע שמסיעות תיירים על פני נהרות ומהן הם יורדים לטייל:

http://youtu.be/Nwvfd_0EKhY


ודוברה סולארית חדישה, שמקבלת אנרגיה מקרני השמש:

http://youtu.be/Ou9JYE5BVZY

רחפת היא סוג של ספינה שאינה שטה אלא מרחפת על פני המים. כריות אוויר מאפשרות את הריחוף מעל המים וכך מקטינות את החיכוך במים ומאפשרות לרחפת להגיע למהירות שיט גדולה יותר.

רחפות הן אמצעי מהיר לצלוח בזמן קצר מרחקים לא גדולים בים, אבל בגלל האופן שבו היא נוסעת, כדאי להיות בעלי קיבה חזקה כשנוסעים ברחפת, במיוחד אם היא קטנה. הרחפות נוטות לגרום לחלק מהנוסעים להקיא ולהרגיש לא טוב.

בזכות שיטת כרית-האוויר שנוצרת על ידי המשאבות, רחפת יכולה לנוע גם על פני האדמה.


הנה רחפת מגיעה מהים, ממשיכה לרחף מעל הקרקע ונוחתת:

http://youtu.be/8ddvSMUzNs8


ורחפת ענקית שמעבירה אנשים וכלי רכב:

http://youtu.be/Y8I3aK5A13U

קאנו (Canoe) היא סירה אינדיאנית קטנה ומחודדת קצוות, לרוב עם משוטים.

החתירה בקאנו היא על ידי "משוטים אינדיאניים", בעלי להב אחד או שניים, כשהחותרים פונים לכיוון הנסיעה (בסירה רגילה, יושבים החותרים בכיוון הפוך מכיוון השיוט).

יש גם סירות קאנו שמונעות בכול הרוח באמצעות מפרשים בגדלים שונים. סירות קאנו המפרשים הבינלאומיים, בעלות שטח מפרשים של 10 מטרים מרובעים, משמשות כדגמי תחרויות מהירים ביותר.


הנה שיט בסירת קאנו:

http://youtu.be/_8H6x8OzjyQ


ספרינט קאנו הוא ענף אולימפי של מרוצים מהירים (עברית):

https://youtu.be/DRZCU8imrvY


יש גם קאנו סלאלום (עברית):

https://youtu.be/LWqgf98U438


ילדים מגלפים סירת קאנו ושטים עליה בשיעורי היסטוריה:

http://youtu.be/FPomd2KkI5M


ומצגת שמראה את ההיסטוריה של הקאנו בצפון אמריקה:

http://youtu.be/W5jl3PJg1k4

גונדולות הן המוניות הימיות של ונציה. הגונדולה היא סירה צרה וארוכה שעשויה עץ ומשמשת כאמצעי התחבורה הנפוץ ביותר בוונציה.

בוונציה משמשת הגונדולה כמעין מעבורת, או מונית המעבירה נוסעים בין התעלות והרחובות השונים של העיר.

הגונדולות הן כלי התחבורה הנפוץ בעיר ונציה, מכיוון שהתעלות מלאות המים אינן מאפשרות תנועה בכלי רכב רגילים הנוסעים ביבשה.

הנעת הגונדלה היא על ידי חתירה במשוט יחיד וארוך.

ממש כמו המוניות הצהובות של ניו-יורק או המוניות השחורות בבריטניה, הגונדולות בוונציה צבועות בשחור, על פי המנהג המקומי.

בקיץ נוהגים הגונדוליירים, שייטי הגונדולות של ונציה, למתוח מעל הגונדולה יריעת בד להגנה מהשמש. בחורף משמשת יריעת ניילון לבידוד והגנה מהגשם.


הנה הגונדולות של ונציה:

http://youtu.be/YNk7xvq0Kc0


ההיסטוריה של הגונדולה (מתורגם):

https://youtu.be/B5x5CnwQZD4


בואו להפלגת לילה בגונדולה:

http://youtu.be/8sf32GkIQGA


כך נראית ונציה מהגונדולה:

https://youtu.be/xplFCLKGArQ


וסרטון תמונות של גונדולות מוונציה:

http://youtu.be/A7QxlC7mIrk


שיט בגונדולה ב-360 מעלות:

https://youtu.be/pwivE6bvD8w?qr=yes

ספינה שמעבירה מכוניות על פני המים קרויה 'מעבורת' (Ferry). המעבורות הן ספינות גדולות שמשמשות להעברת אנשים וכלי רכב למרחקים קצרים, בין גדות נהרות ובין איים, חופים לא רחוקים וכדומה. יש גם מעבורות למרחקים גדולים יותר, אך הן גדולות הרבה יותר.

בחלק גדול מהמעבורות נוהגים הנהגים עם מכוניותיהם היישר לתוך המעבורת וגם יורדים ממנה בנהיגה. המעבורת היא ספינה רחבה שמעבירה מכוניות ואנשים למרחקים קצרים יחסית. המכוניות והנוסעים עולים למעבורת דרך פתח ענקי בצידה הקדמי של המעבורת ואז היא ממשיכה מיד בדרכה.


הנה סרטון על המעבורות:

http://youtu.be/Kl3NCi43Crs


הפלגה במעבורת עם הרכב לאי יווני:

https://youtu.be/HIZxRjfq-RA


מעבורת מורידה נוסעים וכלי רכב:

https://youtu.be/-omtCVlkqMM


ומעבורות גדולות מעלות כלי רכב בנמל:

https://youtu.be/OYNsZeOQfT8

נושאת המטוסים (Aircraft Carriers) פותחה לראשונה עוד במאה ה-19, בשביל... כדורים פורחים. הללו שימשו אז צבאות ומדינות למשימות תצפית ובעזרת ספינת המשטח הגדולה ניתן היה להזניק כדורים פורחים שכאלה במקומות רחוקים מהבית. הגה אותה קלמנט אדר, מחלוצי התעופה והראשון שחשב על תעופה ממונעת.

אבל ההתפתחות המשמעותית שלה הייתה בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאז היא היוותה חלק משמעותי ביתרון הצבאי של צבא ארה"ב במלחמה נגד יפאן.

נושאת המטוסים היא אוניית מלחמה עצומה במימדיה, שכל מטרתה הצבאית היא להוות שדה תעופה נייד לכלי טיס צבאיים. אורכן של נושאות המטוסים המודרניות הוא בין 100 מטרים ועד ליותר מ־300 מטרים.

נושאות המטוסים האמריקניות הן כיום הגדולות והמשוכללות בעולם. הן מהוות ערים צפות, כשעליהן אלפי מלחים ואנשי צוות אוויר ויש בהן את כל השירותים שניתן לחשוב עליהם בעיר קטנה, כולל אולמות קולנוע, כלי תקשורת מקומיים, בתי תפילה לדתות השונות ועוד. יש בעולם כ-20 נושאות מטוסים, כשחצי מהן אמריקניות. כל נושאת מטוסים מלווה במשחתות ואף בצוללות ששומרות עליה מתקיפות של האויב.


הנה ההיסטוריה של נושאת המטוסים ולמה ישראל ויתרה עליה? (עברית)

https://youtu.be/751AD9TT01Q


כך נוחתים עליה מטוסים (עברית):

https://youtu.be/5MVSr_e1gGk


תולדות נושאות המטוסים המודרניות באנגלית:

https://youtu.be/k4Ia8ps3uBA


פעם גם בנו נושאות מטוסים שטסות באוויר (עברית):

https://youtu.be/3onJvDndRyI


נושאת מטוסים באילת:

http://youtu.be/zu-S6h_hjdE?t=6s


הנימיץ, נושאת המטוסים הגדולה בעולם שנשאה גם מטוסים עם נשק גרעיני:

https://youtu.be/DAx8sFALGTQ


סרטון תיעודי על נושאות המטוסים, שהן סוג של עיר צפה בים:

https://youtu.be/c0pS3Zx7Fc8?long=yes


ועל הפיתוח הסודי של היפנים במלחמת העולם השנייה - צוללות נושאות מטוסים:

https://youtu.be/gxyk84t4Q8w?long=yes

את הגונדולות, המוניות הימיות של ונציה, לא צריך להציג. אם פעם היו הגונדולות ענקיות וכל גונדולה הושטה על ידי מספר גונדוליירים, היום, באורך קבוע של 11.10 מטר ורוחב קבוע של 1.42 מטרים, משיט את הגונדולה רק גונדולייר אחד.

בוונציה לוקח לבוני הגונדולות לבנות כל אחת כזו במשך כ-45 יום.

אבל איך בונים גונדולה? - ובכן, הגונדולה נבנית כמו כל סירה, מעץ. היא נבנית עם שדרת עץ חזקה וצלעות לחיזוק. מאז המאה ה-16 נוהגים לצבוע את הגונדולה בשחור בלבד.

על החרטום ניצב הפרו (שהוגים כמו fero), החרטום עשוי הפלדה, שנועד לייצב את הגונדולה. צורתו הכללית היא של האות S, כצורת ה"גרנד קנאל", התעלה הגדולה של ונציה. לצורתו יש עוד משמעויות, כשהחלק העליון שלו מזכיר את הקאפלו של הדוג'ה, הכובע המפורסם של אצילי ונציה, בעוד 6 השיניים שלו מסמלות את ששת האזורים של העיר.


כך בונים את הגונדולות של ונציה:

https://youtu.be/ue311SJAFhk


סיפורו של בונה הגונדולות:

https://youtu.be/JM4-jp0NKVQ


ואז שטים על הגונדולה עם סרנדה:

https://youtu.be/eQsWZ9d8StU

יאכטה היא סירה שנועדה לספורט והנאה. עשירים נוהגים להחזיק יאכטה כאחד מפריטי היוקרה המהנים שיש וכסמל מעמד.

גם אם בעולם המודרני נחשבת היאכטה לסמל לעושר ולאיכות חיים של עשירים, רבים ממחזיקי היאכטות נוהגים לצאת עימו לחופשות ולהפלגות נופש ברחבי הימים והאוקיינוסים.

יאכטות של עשירים הן לא פעם ספינות פאר ענקיות ומפנקות במיוחד, וילות צפות של ממש ולעתים, במקרים של עשירי עולם, יותר אחוזות צפות.

חלק מהיאכטות עולה מאות מיליוני דולרים והוא ממש עיר פרטית ששטה בים, שיש בה צוות גדול של עובדים, שכולו עומד לשירות בעלי היאכטה ואורחיהם.

לרוב היאכטות יש מפרשים ולמעטות מהן מנוע בלבד. משיט היאכטה חייב להיות בעל הסמכה להשיט יאכטות והוא נקרא "סקיפר".


הנה החיים על היאכטות המודרניות:

http://youtu.be/A4FfCjP-dhY


סיור בתוך היאכטה היוקרתית A, שעוצבה על ידי פיליפ סטארק:

http://youtu.be/vbucJO3zDCE


לא חייבים להיות עשירים - קבוצות חברים שרוכשים ביחד יכטה (עברית):

https://youtu.be/CuZ--eUp3zo


על היאכטות היקרות בעולם:

https://youtu.be/H18evJ2S47I


תכנית לנאוטילוס 300 היכטה העתידנית:

http://youtu.be/ATudOc-nqTw


יאכטות העתיד:

http://youtu.be/U2kch87_Yxw


יכטות בעלות עיצובים נועזים:

http://youtu.be/L4C2f7raOHw


וסרט תיעודי על ה"סופר יכטות":

https://youtu.be/tcYVhrDwU_o?long=yes

סירה (Boat) היא כלי שיט קטן שאין לו סיפון. תקנות משרד התחבורה בישראל, למשל, מוגדרת הסירה ככלי שיט שאורכו אינה עולה באורכה על 7 מטרים. לפי הגדרות אלה מונעת הסירה בכוח מנוע, מפרשים או בעזרת משוטים.

קיימים בעולם סוגים שונים של סירות. ביניהם ניתן למצוא סירות כמו סירת גומי, סירת דיג, סירת הצלה, סירת מפרש, סירת פדלים לנופשים, סירת משוטים, סירת נצרים, סירות קאנו, סירת הקיאק וסירת מנוע.

מקור המילה "סירה" הוא, לפי רש"י, מהמילה סיר. זאת עקב קוטנה של הסירה, לעומת האנייה והספינה, מה שמזכיר סיר קטן.


הנה סרטון שמציג מגוון סירות שונות ומשונות:

https://youtu.be/Xn-uS1dL09A


סירת דיג:

https://youtu.be/zJsmZ-bcAtg


סירות מרוץ בתחרות:

https://youtu.be/-898l3Dcgno


סירה עתיקה מלפני 2,000 שנה, שנשלתה מהכנרת והיא מתקופתו של ישו:

https://youtu.be/M_w5qPO99Ns


וסירה עתיקה של פרעה, שהתגלתה בקברו שבפירמידה:

https://youtu.be/5pCN7peywDw

צוללת היא כלי שיט שנע ופועל מתחת לפני הים. יכולת הציפה של הצוללת מבוססת על חוק ארכימדס. כדי לצלול מתחת לפני הים מפעילות הצוללות רעיון שמשקל המים שהיא דוחה יהיה שווה למשקל שלה ולכן משקלה במים מתאפס. אם משקלה יהיה גדול יותר - היא תשקע לעומק הים, בעוד שאם המשקל שלה קטן יותר משל המים שהיא דוחה - היא תצוף.

כדי לרדת למעמקי הים יש בצוללת מיכלי כובד, שאותם ממלאים במים, כדי לצלול. אם רוצים לעשות את הדבר ההפוך, לעלות לפני הים, ממלאים את מכלי הכובד באוויר דחוס, שדוחק את המים החוצה ומקטין את משקל הצוללת וגורם לה לעלות לפני הים.

כמובן שלא כל שינוי בעומק של הצוללת מחייב מילוי מי ים במיכלי הכובד או ריקונם. כמו הגה הכיוון שמכוון את הצוללת ימינה ושמאלה, ישנם לצוללת גם הגאי עומק. הגאי העומק הם מעין כנפיים קטנות שביכולתן לשנות את זווית הצוללת כלפי מעלה ומטה ובכך לסייע לה לעלות ולרדת בעומקי הים.


הנה הסבר באנימציה על שיטת הצלילה של הצוללות ואיך הן עולות ויורדות:

http://youtu.be/yb3e4IegeJ0


וצוללות הענק מסוג טייפון עולה ויורדת במים:

http://youtu.be/Yfn19IxP18c?t=3s

צוללת רוסית בשם אקולה (מבטאים את השם כמו "עפולה") נחשבת לצוללת הגדולה ביותר שיוצרה אי-פעם.

מדובר בצוללת ענק שצוידה ב-200 ראשי חץ גרעיניים. במסגרת מרוץ החימוש של "המלחמה הקרה", כוונו כל הטילים וראשי החץ הללו לכיוון אחד - ארה"ב.

כמו צוללות ענק אחרות, גם האקולה שקטה מאד. היא מונעת על ידי כור גרעיני משלה. היא גם מסוגלת לשהות במעמקי הים במשך 4 חודשים רצופים.

כיום אין אף צוללת אקולה בשירות מבצעי, אך אחת מהן עדיין שטה בים.


צוללת האקולה האימתנית:

http://youtu.be/DaHjPFn9ULM


הצוללת האקולה הענקית של ימינו שטה בים:

http://youtu.be/Hbu7fDzHNG8


מקבץ סרטונים של צוללת הטייפון - האקולה הרוסית שהייתה הצוללת הגדולה ביותר אי-פעם:

http://youtu.be/Yfn19IxP18c


מה שהיה בתוך הצוללת הגדולה בעולם וכונתה "המלון הצף":

http://youtu.be/JrULRXlAlMU


צילומי ניסויים גרעיניים של שילוח טילים מהאקולה:

http://youtu.be/t7G0Ae4gQNQ


וסרטון ארוך יותר על הטייפון - הצוללת הגדולה בעולם:

https://youtu.be/agUwlSJUtbc?long=yes

חַסַקֶה (SUP) היא ללא ספק הסירה בעלת הסקס אפיל הכי גדול שיש לנו כאן. פעם הרוויח כל גברבר שקיבל אותה בהשאלה מהמציל, מבטי הערכה והערצה מהחתיכות שעל החוף. לא פעם גם אסף אחת מהן לשיט קצר, כשמבטי הקנאה של חברותיה מלוות אותם ככל שהם מתרחקים אל מרחבי הים.

אבל לא כולם יודעים שחסקה היא גם ההמצאה הישראלית הכי מגניבה וקולית שנולדה כאן.

נתחיל בעובדות: חסקה היא סירה ישראלית, שהומצאה בארץ ומשמשת את המצילים כאן מאז תחילת שנות ה-30. זה כלי שיט חלול, בעבר היה עשוי עץ וכיום יותר פיברגלס ומחייב רק משוט אחד, עם שני להבים - אחד בכל צד.

החסקה מאפשרת חתירה בעמידה. זה סגנון שבאנגלית נקרא Supping, שם הפועל של הקיצור SUP (עבור Stand Up Paddling או "חתירה בעמידה").

וכמו בשיר המפורסם, אין בחסקה מפרש ולא מעקה. הסירה הזו כוללת רק משטח שעליו עומד החותר ופשוט חותר. משוט אחד, חותר אחד, הרבה גלים ולהציל חיים.

למה להציל חיים? - עוד רגע תדעו.


#תולדות החסקה
שנות השלושים בארץ ישראל. אחת ההמצאות הראשונות של היישוב העברי נולדת. היא רטובה כמו תינוק בן יומו, אבל גדולה הרבה יותר. זו סירת החסקה.

אין מחלוקת על ממציא החסקה, אבל נראה שהיו לו השפעות. אם אלה כלי השיט השטוחים ששימשו כאן את הדייגים הערביים ואם זה הגלשן החלול, שהומצא ב-1926 על ידי האמריקאי תום בלייק.

הממציא של החסקה הוא אדם מעורר השראה. שמו שלמה אלחסוף והוא לא מהנדס או מומחה לסירות. אלחסוף הוא מציל. הוא חירש או לפחות כבד שמיעה ויש לו ידע בנגרות כי בהכשרתו הוא הוכשר גם כנגר.

בתור מציל יש לאלחסוף בעיה להציל טובעים, כי השחייה עד אליהם, במיוחד כשהם טובעים במרחק גדול מהחוף, לוקחת זמן.

עם כשרון הנגרות שלו, הוא מחליט לייצר סירה מעץ, שתשמש את המצילים. מושפע מסירות הדיג השטוחות של הערבים תושבי הארץ, הוא בונה בתחילה סירה שיש לה לא רק חרטום אלא גם ירכתיים.

אבל אלחסוף מבין שהירכתיים לא נחוצים. הצורך לסובב את הסירה במים הוא בעייתי למציל, במיוחד בזמן שהוא משיב אל החוף טובע שהרגע נשלף מהמים.

לכן בונה אלחסוף סירה נוספת, הפעם כזו שיש לה חרטום בשני הצדדים, גם מקדימה וגם מאחור. מעתה יכול המציל פשוט לשנות כיוון, על סיפון הסירה עצמו, ולחתור במהירות לכיוון השני, אל החוף.

את תנועת החסקה על הגלים יכול היה המציל לתמרן ולאזן בהטיית גופו. גם התחתית הקעורה של הסירה, כפי שעיצב אותה הממציא, מנעה מהחרטום לשקוע במים.

מידות הסירה שבנה אז אלחסוף היו 4.75 מטרים אורך ובמרכזה 1.25 מטרים רוחב. המדהים הוא שהעבודה שעשה הייתה כה מאוזנת ומדויקת, עד שמידות החסקה של אלחסוף נשארו זהות עד היום, גם כשעברו לייצר אותה מפיברגלס, עם הזמן.

הסירה החדשנית שהמציא המציל אלחסוף נפוצה די מהר והמצילים בחופי הארץ הצטיידו בה בהמוניהם. בשנות ה-70 החלו להשכיר סירות חסקה גם להמונים ושום גברבר לא פספס אז את ההזדמנות לקחת עליהן את הבחורה לסיבוב.


הנה חותר בחסקה:

https://youtu.be/nyxXWIq2vEw


השיר של להקת חיל הים "חסקה" (עברית):

https://youtu.be/HpQtd-QD3Q4


תכנית חינוכית עם החסקה (עברית):

https://youtu.be/0CoHfD1j4KY?long=yes


והאיש של החסקה - המציל (עברית):

https://youtu.be/LS1gf5VJPhY?t=32s?long=yes


בואו לשוט על חסקה:

https://youtu.be/IR4ZeeqC8YY?qr=yes

קון טיקי הייתה רפסודה ששימשה במסעו האגדי של החוקר תור הירדאל (Thor Heyerdahl) בשנת 1947. הירדאל הפליג ברפסודה אינדיאנית שבנה מעץ בלזה, דרך האוקיינוס השקט, מפרו ועד פולינזי, מרחק של 7,000 קילומטרים.

הירדאל עשה זאת בניסיון להוכיח שבאמצעים דלים שכאלה ניתן היה גם בתקופה הפרה-היסטורית לחצות את המרחק הגדול באוקיינוס.

כך, בשייט ברפסודה פשוטה, הצליח תור הירדאל להוכיח את השערתו שקיים סיכוי סביר שאיי פולינזיה יושבו במקור על ידי בני אדם שהיגרו אליה מאמריקה הדרומית, כאמור מרחק של אלפי קילומטרים משם.

מסעו הפך את הירדאל למפורסם בכל העולם. אמנם רבים בקהילה המדעית עירערו על ממצאיו ועל הפרסומים המדעיים שלו, אבל הציבור, כולל אגודות מחקר מכובדות, אהב והעריך את האיש ואת הידע שצבר.

על אף שלא היה לו תואר אקדמי, היה החוקר המהולל תור הירדאל, שהעז להוכיח את התיאוריה שלו תוך סיכון חייו, למרצה מבוקש בכל העולם.


תודות לתור הירדאל אנו יודעים היום על הישגי הפולינזים (מתורגם):

https://youtu.be/m8bDCaPhOek


מצגת וידאו של תמונות המשלחת:

http://youtu.be/ggqTOc4-fS4


קדימון לסרט על הירדאל וההפלגה בקון טיקי:

https://youtu.be/rUnmjQJHRP4


וסרטון אמיתי מהמסע של הירדאל ואנשיו:

https://youtu.be/RBINmyBr-iY

קיאק (Kayak) היא סירת עור שהאסקימואים בנו לצורך דיג וציד כלבי ים. את הקייאק מניעים בחתירה והיא עשויה עור וסגורה בצדה העליון. הקיאק הומצא על ידי שבטי האינואיטים, שמם המסורתי של האסקימואים ועל ידע האלוטים, האסקימואים מאזור הקוטב הצפוני.

השם "קיאק" ניתן על ידי האינואיטים, שהם האסקימואים של גרינלנד והתפשט מהשפה האינואיטית אל אירופה ולעולם כולו.

הקיאק אומץ על ידי שוחרי הרפתקאות וספורטאים בכל העולם. בשבילם פותחו עם הזמן קיאקים מודרניים, המשמשים לשיט ספורטיבי, לטיולים ולשיט פנאי בנהרות ובים הפתוח.

לרוב הם מהירים וחזקים יותר מהקיאק המסורתי והם עשויים פלסטיק או פיברגלס. לקיאקים שינויים שונים, בהתאם לשימושים שלהם, אך כולם דומים בצורתם לקיאק האסקימואי.

כך למשל, קיאק שהחותר יושב בתוכו הוא מקצועי, מהיר ויעיל הרבה יותר מקיאק רחב, שהחותר יושב עליו.

החתירה בקיאק היא באמצעות משוט בעל שני להבים, בו החותר גורף את המים בכל פעם באמצעות להב באחד הצדדים של הקיאק.


הקיאק, כמו הקאנו, הוא ענף אולימפי (עברית):

https://youtu.be/DRZCU8imrvY


השיט בסירות הקיאק:

https://youtu.be/QjcnNd1uRks?t=11


המיומנות בקיאקים של האינואיטים, האסקימואים:

https://youtu.be/EyGMc1rw_78


ההיסטוריה של סירות הקיאק:

https://youtu.be/DFSpi9gmZOE


שייטי קיאקים מנוסים יודעים לעשות איתם דברים:

https://youtu.be/eCjbmODtv4U


הקיאק שבונים האינואיטים (אסקימואים):

https://youtu.be/aWLI5rwZijc


ונסיעה למולדת הקיאקים - גרינלנד:

https://youtu.be/InhvoFaGzMg?long=yes

פעם ספינות שנקלעו לים קפוא היו עלולות להתקע בו עד להפשרתו באביב. היום יש פתרונות לכך. קוראים להם שוברות קרח ותפקידן לפתוח נתיבי שיט בים קפוא ולשמור אותם פתוחים לאוניות משא.

שוברת קרח (Icebreaker) היא ספינה שמטרתה לנוע באותם ימים המכוסים בקרח. גוף הספינה שוברת הקרח הוא חזק וצורתו מותאמת לשבירת הקרח ולפילוס הדרך בו. שוברת הקרח היא גם בעלת כוח רב, שמאפשר לה לדחוף את עצמה דרך הקרח. לצורך כך הן מצוידות במנוע חזק, כששוברות קרח הללו מתחלקות בין כאלה המונעות במנוע דיזל, לבעלות טורבינת גז, או מנוע גרעיני.

שוברות הקרח הן יקרות מאד לייצור ולתפעול. רבות מהן גם מצוידות במסוק שמסייר לפני האונייה כדי לאתר סכנות מראש.

ותא שהן נוחות לשיט. המבנה המקובל של שוברות הקרח גורם להן לתנודות רבות, גם כשהים די שקט. פילוס הדרך בתוך הקרח גורם גם הוא לאי-נוחות רבה, בשל הרעידות הרבות הרעש המתמיד בעת שבירת הקרח.


הנה הסבר על שוברת הקרח:

https://youtu.be/vFd-QNipgR0


ושוברת קרח מצליחה לשבור קרחון:

https://youtu.be/F2s4e4B4smM

כלי רכב אמפיבי (Amphibious vehicle) הוא כלי רכב שמסוגל לנוע ביבשה ולצלוח מכשולי מים. בדרך כלל צולחים כלי רכב אמפיביים מכשולי מים רדודים, שאינם עמוקים מדי. ישנם גם כלי רכב אמפיביים כמו הרחפת, שמרחפים על כריות אוויר ונעים בחופשיות, הן על היבשה והן על פני הים.

כלי הרכב האמפיבי הראשון, לפחות כרעיון, נבנה בתחילת המאה ה-19. הממציא היה בחור בשם אוליבר אוונס, שכינה אותו "אורוקטר אמפיבולוס" (Orukter Amphibolos). לא ברור אם הצליח להסיעו על היבשה, אך במים הוא הצליח להשיטו יפה. זה היה בשנת 1805 ושנה אחר כך כבר בנתה חברת פרנץ' פורניה בצרפת כלי רכב דמוי אופניים, שבסיסו דמה לסירה. הוא נחשב כלי הרכב האמפיבי הראשון.

מי שמשתמש מאז בכלי רכב אמפיביים היו בעיקר צבאות. קציני הצבא מצאו את כלי הרכב שיכולים לנוע על היבשה ולצלוח מכשולי מים, שימושיים מאד. במיוחד השתמשו בהם במהלך מלחמות וקרבות בתוואי קרקע קשים.

בין הכלים האמפיביים המפורסמים בהיסטוריה הצבאית של המאה ה-20 היו משאית אמפיבית אמריקאית בשם DUKW, שכונתה פשוט "דאק" ("ברווז"). גם חברת פורשה בנתה לצבא גרמניה ב-1938 את ה""שווימוואגן", בתרגום פשוט "הרכב השוחה".

במלחמת וייטנאם העביר צבא ארצות הברית אספקה, דרך התעלות הרבות ושדות האורז המוצפים בעזרת רכב אמפיבי שנקרא "גאמא גוט" (Gama Goat).

כלי הרכב האמפיבי מכונה בעברית "כלי רכב ימבשתי".


הנה רכב אמפיבי מתקופת מלחמת העולם השנייה:

http://youtu.be/QIzu7pM39HI


אוטו אמפיבי מודרני:

http://youtu.be/DUpdJJwOs-A?t=5s


רכב אמפיבי משפחתי רוסי:

https://youtu.be/5kMSoTDAz9s


מכונית אמפיבית מהיר לאנשים פרטיים:

http://youtu.be/2150iFXF5Vc


וכלי רכב אמפיביים צבאיים:

http://youtu.be/Q5FdBGjl_6s?t=4s

הרחפת (Hovercraft) היא ספינה שמרחפת על פני המים בעזרת כרית אוויר. גופה של הרחפת בעת שיט אינו שקוע במים. משאבות אוויר חזקות מאפשרות לרחפת ליצור "כרית" אוויר, שמפרידה בינה לבין פני המים.

כיום מסוגלות הרחפות לנוע מעל כל משטח חלק. ישנן רחפות שמרחפות מעל האדמה, מעל דשא ואפילו מעל גבי כביש.


הנה רחפת המרחפת על פני המים:

https://youtu.be/vX1cyJH02eU


עולה על החוף ונוסעת על פני האדמה:

https://youtu.be/pXwCDKmMS8U


"דג האוויר" החדשני, רחפת שפועלת אחרת:

https://youtu.be/svvfzETPmNg


ורחפת תוצרת בית:

https://youtu.be/EwVi03htl4A

האנגלי ויליאם בורן היה הראשון שתכנן אבטיפוס של צוללת, כבר בשנת 1578. גם לאונרדו דה וינצ'י שרטט תכניות של צוללת באותה מאה.

אבל בנייתה של צוללת אמיתית המתינה לשנת 1620, כשהממציא ההולנדי קורנליוס דרבל, פיתח את הצוללת הראשונה. הוא עשה זאת במימון של מלך אנגליה דווקא והיה זה המלך האנגלי ג'יימס הראשון, שהזמין את הצוללת הראשונה עבור הצי הבריטי.

הצוללת של דרבל התבססה על העיצוב של בורן והתמודדה ואף פתרה היטב את הקשיים שהשאיר אחריו.

בהמשך הפיתוח של קורנליוס פותחו דגמים מתקדמים של הצוללת והם נוסו בנהר התמזה שבלונדון, בין השנים 1620-1624.

הצוללות היו אז מעין סירות גדולות מעץ, שהונעו על ידי משוטים וצופו בעור, כדי שישמור על איטום למים. לצוללות הללו היה מחובר צינור שעלה אל פני המים, כדי שהיושבים בצוללת יוכלו לקבל אוויר לנשימה.

אה, ועוד משהו... הצוללות הראשונות צללו לעומק של 4 מטרים בלבד.


הנה סרטון על התפתחות הצוללות:

http://youtu.be/BikIK4AY8oc


חידת הצוללת לאנשים חושבים (מתורגם):

https://youtu.be/iNgJCYPdmdQ


ביקור בצוללת ששימשה בעבר (עברית):

https://youtu.be/hoqaqJUwEuk


צוללת אישית לתיירות תת-ימית (עברית):

https://youtu.be/JzuEpZTxBrM?t=17s


וביקור בצוללת פעילה של חיל הים (עברית):

https://youtu.be/AJR7C8g-mUU?long=yes

אוניית הוד מלכותו "ביגל" (HMS Beagle), שנקראה על שם כלב הציד "ביגל", הוא שמה של אוניית המפרשים שנשאה את צ'ארלס דארווין במסע חקר ארוך, שבמהלכו הוא למד נתונים שיביאו אותו להגיית תורת האבולוציה ולהפיכת הביגל לאחת האוניות המפורסמות בהיסטוריה.

הביגל הושקה ב-1820 במספנת הצי שבנהר התמזה. היא הייתה האונייה הראשונה ששטה תחת גשר לונדון החדש והספיקה להשתתף במשט חגיגי לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי. לאחר מכן אוחסנה למשך זמן מה, עד שב-1825 הוחלט שתשמש למחקר.

מכאן היא נטלה חלק ב-3 מסעות מחקר, כשבהפלגת הסקר השנייה הפליג בה צ'ארלס דארווין, ג'נטלמן צעיר שלמד באותה תקופה לקראת הסמכה לכומר כפרי.

במהלך מסע מחקר שערך על אוניית הביגל הוא ניהל יומן בו תיעד את כל ההפלגה. היומן נערך לאחר ההפלגה ופורסם כיומן מסע מדעי ב-1839. הספר, שנודע בשם "הפלגת האונייה ביגל" (The Voyage of the Beagle), זכה לתפוצה רבה ולמהדורות רבות.

מחקריו של דארווין במהלך ההפלגה, בין השאר בתיעוד המפורט שביצע ב-5 השבועות בהם שהתה הביגל באיי גלפגוס (ראו באאוריקה בתגית "איי גלאפגוס"), תרמו להתגבשות תורת האבולוציה והברירה הטבעית (בתגית "אבולוציה").

תיאוריית האבולוציה של דארווין שינתה את פני מדע הביולוגיה והיתה הבסיס לשינוי עצום בכל המחקר ובעולם המדעי כולו. בהמשך למסע הביגל ולתיאוריית האבולוציה, ייוולד גם רעיון "הברירה הטבעית" שחיזק את ההסבר של דרווין לדרך בה התפתחו המינים על פי כדור הארץ.

בני האדם, בכל מקום שאליו, צדו בעלי חיים ובלי להתכוון בצעו "הכחדה" של מינים שונים ובמיוחד מיני חיות גדולים. בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.

איי גלאפגוס שנודעים בעולם עד היום בזכות מגוון מיני בעלי החיים הגדול שבהם והתפתחותם, כמעט ולא הופרעה על ידי האדם. כך יצא שבזכות העובדה שבני האדם הגיעו לאיים רק במאה ה-19, שרד החי בגלאפגוס כמעט במלואו. בכך הוא סייע לתובנות החשובות של דרווין, בדרכו לפתור שאלה מדעית ארוכת שנים.


על מסע הביגל אל איי גלאפגוס ותגלית האבולוציה (עברית):

https://youtu.be/6S_Shu4ykck


מסלול מסעו של דרווין בביגל:

https://youtu.be/uLUxbmgtPKA


סקירת המחקר על הביגל באנגלית:

https://youtu.be/WAKppAtIeh8


הרגע בגאלאפגוס בו עלה בראשו של דרווין רעיון האבולוציה:

https://youtu.be/03YKT7ytJdE

האנייה "טיטאניק" (Titanic) הייתה האנייה הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם (עד לזמנה) והיא גם האנייה הכי גדולה שטבעה. הכי מדהים הוא שזה קרה כבר בהפלגת הבכורה. בהפלגה הראשונה שלה, בלילה לאחר עוד ליל מסיבות פאר לעשירים ששטו בו, התנגשה הטיטאניק בקרחון עצום וטבעה.

טביעת הטיטאניק נחשבת הטביעה של אוניה הכי גדולה בהיסטוריה. האוניה המרשימה הזו נחשבה אז חסינה מפני טביעה. האפשרות שתטבע הייתה כה לא סבירה בעיני מי שבנו אותה, עד שמספר סירות ההצלה על הספינה היה מועט מאד, ביחס למספר הנוסעים. למעשה היו בסירות מקומות רק לחצי ממספר הנוסעים.

בדיעבד הסתבר שהצוות גם לא ביצע תרגיל לבדיקת הורדת הסירות, שהתבקש מעצם העובדה שזו הפלגה ראשונה לאוניה והטכנולוגיה של הנפת הסירות הייתה חדשה גם היא. רבים ירדו למצולות בשל עובדות אלה.

והיו עוד עניינים. טעות בחישוב המיקום, התעלמות מהתרעות של אוניות באזור על קרחונים, שיט במהירות מופרזת של 21 קשר, שיא מהירות האוניה ועוד בשיט לילי. הכתובת הייתה על הקיר.

בשנת 1985 נחשפו שרידי הספינה במעמקי הים, על ידי רוברט בלארד. במלאת 100 שנים לטביעת הספינה נסרקו שרידיה ונבנה מודל תלת ממדי המאפשר לראות כל חלק ובה.

המיתוס של ההפלגה הראשונה שמסתיימת בטביעה כה טראגית לא נגוז. פריטים הקשורים בה נחשבים למבוקשים במיוחד, כמו למשל הכינור שעליו ניגן הכנר וואלס הארטלי כששקעה הספינה, שנמכר במכירה פומבית עבור מיליון וחצי דולר. אפילו כרטיס מקורי להפלגת הבכורה של הטיטאניק נמכר בסכום לא נתפס של 56 אלף דולר!


הנה סיפורה של הטיטאניק ואחיותיה:

https://youtu.be/GDYKAkguApM?end=1m55s


תמונות אמיתיות מאניית הטיטאניק:

http://youtu.be/7kefVbJt0_s


סרט אמיתי מיציאתה של הטיטאניק להפלגה הגורלית:

https://youtu.be/jkjjxioYIuE


תיאור והסבר של טביעת הטיטאניק:

https://youtu.be/QjhVTFimJ5Y


מודל תלת ממד שמראה את טביעת הטיטאניק ושרידיה:

http://youtu.be/FSGeskFzE0s


תכנית חינוכית על אוניית הענק שטבעה בהפלגתה הראשונה (עברית):

https://youtu.be/2VteBnpubIQ?long=yes


על מצלמה שנמצאה בין שרידיה ותיעדה רגעים שחלקם מצמררים:

https://youtu.be/mtpyic7LCwE?long=yes


וסיפורה המלא של האונייה טיטאניק, מייצורה ועד טביעתה, מלווה בצלילים בלבד:

https://youtu.be/8QRvF_wnM1U?long=yes

סירת תעלה (Canal Boat) היא סירה ארוכה וצרה שנועדה לעבור בתעלות הצרות שבאירופה. תעלות ארוכות אלה נועדו לרוב להובלה של סחורות בנפח גדול. סירות התעלה התרבו מהמאה ה-17. במקור לא היו להן מנועים הן נגררו על ידי סוסים ולעתים גם על ידי בני-אדם, שפסעו על שבילי ההליכה לסוסים והולכי רגל שנבנו לאורך כל התעלות. כמובן שעם המצאת המנוע, הונעו סירות התעלה במנועי קיטור ועם השנים בעזרת מנועי דיזל מודרניים.

התעלות הרבות באירופה נחפרו במשך מאות שנים לצורך הובלת חומרי גלם וסחורות. כבר בתקופת הרומאים החלו לחפור תעלות, כשמהמאה ה- 16 גברה המגמה לחפור תעלות כאלה, במיוחד באנגליה, סקוטלנד ואירלנד, אך גם במדינות כמו גרמניה, הולנד, בלגיה.

הפרשי גבהים חייבו את חופרי התעלות לפתח שיטות שונות בכדי להעלות ולהוריד את הסירות בין מפלסי השיט השונים של התעלות. בעזרת "תא ההצפה" למשל, נהגו להעלות או להוריד את סירה ממפלס למפלס, על ידי הצפת תא מלא במים שאליו היא הוכנסה. לעתים נחפרו גם מנהרות תת קרקעיות ארוכות שניתן היה לחצות בהן הרים, או גשרי סירות, מעין אקוואדוקטים שבהם שטו הסירות בתעלות מלאכותיות וכך חצו אפיקי נהרות. במאה ה-20 פותחו גם מעליות לסירות, שהם מתקני ענק המעלים ומורידים את הסירות ממש כמו במעלית רגילה.

החל מהמאה ה- 19 הפך השיט על התעלות גם צורת נופש. נופשים החלו לשוט בסירות תעלה ואפילו סירות מפרש. תופעה מודרנית נוספת נולדה במאה ה-20 כשרבים הפכו את סירות המטען הישנות לצימרים ואף לבתי מגורים קבועים שצפים על המים.


הנה סרטון על סירות התעלה:

https://youtu.be/UbRBF9sH_tA


וסירות התעלה של אנגליה:

http://youtu.be/9_A4G_TDPn8