הפשוש (Graceful prinia) הוא ציפור שיר קטנטנה, מהנפוצות בישראל, בעלת זנב זקור וארוך, גב עם פסים חומים אפרפרים ומקור דק, חד ומוארך שהופך שחור באביב.

קולו של הפשוש נעים מאוד, מה שהקנה לו את הכינוי "זמיר העצים". משקלו 7 גרם בלבד, כמו משקל כפית סוכר (בלי הכפית) והוא ידוע בזריזותו. הוא אוכל מזרעים ופירות ועד לציד של חרקים קטנים כמו זחלים ועכבישים. אחרי הארוחה הוא פעיל כל היום, קופץ ומלא חיים וזנבו הארוך משמש לו מעין הגה כיוון וגובה ומאפשר לו תנועה זריזה בין הענפים.

כדי למשוך את הנקבה, הפשוש הזכר שר בחוזקה שיר ארוך מעל ענף גבוה, תוך שהוא קופץ באוויר ומנפנף בזנבו.

זוג הפשושים מסורים זה לזה וידועים בזוגיות הארוכה והנאמנה שלהם. הם נשארים באותו מקום לאורך כל השנה.

הזוג חי חיים מונוגמיים, כלומר, מבלי להחליף בני זוג. נשארים בזוגיות יחידה, זה עם זה, לכל החיים, תוך כדי הגנה משותפת על הטריטוריה שלהם.

הזכר הוא שבונה את הקן וגם מגן עליו, כשהנקבה מסיימת את הבנייה ומרפדת אותו. את הקן הם בונים בצורת ביצה ומטילים כ-3 עד 5 ביצים ורודות.

על הביצים הם דוגרים יחד, במהלך היום במשמרות ובלילה הנקבה היא שדוגרת. עבודת הצוות ממשיכה גם בהאכלה - ההורים מאכילים את הגוזלים ביחד, מנקים את הקן ומגינים מפני אויבים כמו חתולים בקול תקתוק מהיר.

כשהגוזלים גדלים, הם דוחפים אותם החוצה מהקן, כדי שיתחילו בחייהם הבוגרים, בעוד ההורים מתחילים מחזור חדש, עם קן חדש וזאת עד 3 קינונים בכל שנה.


הנה הקינון של הפשוש - שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/lq5podTQvwI


ציוץ הפשוש:

https://youtu.be/2nRdreOa9Ro


פשוש בעמק יזרעאל:

https://youtu.be/UjJRhJMsFjA


תזזיתי משהו:

https://youtu.be/OUeiY0Tswpw


והאם המונוגמיה היא גנטית והאם יש הורמונים שניתן להזריק כדי לחזק אותה? (עברית)

https://youtu.be/Yvgv-WZKOeU

איך חי הבונה?
מה בונה הבונה?


הבונים באמריקה הצפונית הם מבעלי החיים המעניינים שבטבע. הבונה שוחה במים כשזנבו מאפשר לו לנווט ולכוון את עצמו בעת השחיה.

אם הוא חושש מסכנה, הוא צולל ומסתתר מתחת לפני המים. ומתחת למים הוא יכול לעצור את נשימתו למשך 15 דקות!

הבונים נקראים כך כיוון שהם בונים סכרים, מגזעי עצים שהם מכרסמים, ביחד עם אבנים ובוץ. בונה אחד יכול לכרות במו שיניו 200 עצים בשנה.

למעשה, הבנייה של הסכרים נועדה ליצור בריכה שקטה, לצורך בנייה של מחבוא ומחסה לעצמו ולקביעת מפלס המים הנוח לבניית הבית שלו.

בית. או סוכה.

למעשה, הבונה הוא מעין קבלן עצמי, כזה שבונה את ביתו שלו. הוא בונה אותו במים, בבריכה שאותה הוא יצר בנחל. הבית הוא מעין סוכה, שבה החלל הפנימי נמצא מעל פני המים. החלל היבש והנוח הזה הוא חדר המגורים שלו. זה הבית של הבונה.

אבל למה לבנות את הבית במים דווקא? - כאן התחכום. אם הבונה יבנה את ביתו על היבשה, טורפים יבואו לטרוף אותו שם. כשהוא בונה את הבית כמעין סוכה בתוך המים, הוא ממקם את הפתח שלו מתחת למים. כך הוא מגן על עצמו. כי מתחת למים הטורפים יתקשו למצוא אותו ולהיכנס אל החלל שבו הוא מוגן, כדי לטרוף אותו.


הנה הבונה והסכרים שלו (מתורגם):

https://youtu.be/9_AuKM7S6TU


כך מתבצעת בניית הסכר:

https://youtu.be/82DiWd7KGt0


יכולות הבנייה המופלאות של הבונה:

http://youtu.be/Na2HYq11yuM


והבניה של סכרים ותעלות הגנה כנגד דובים:

https://youtu.be/CfEglOVi8k8?long=yes

גירית הדבש (Honey badger) היא אוכלת-כל, מה שאומר שהיא אוכלת המון סוגי מזון, כולל בעלי חיים שונים ומשונים, ביניהם חרקים, נחשים, מכרסמים קטנים, לטאות ופגרים.

כמו כל הגיריות, היא חיה במאורה תת-קרקעית שהיא חופרת לעצמה. את המאורה היא מרפדת בטחב. המעניין הוא שגיריות מנצלות ימים יבשים ושטופים בשמש וגוררות את מצעי הטחב שלהן החוצה, כדי לאוורר אותם בשמש.

אבל את שמה קיבלה גירית הדבש מהיותה חובבת דבש אמיתית. בעזרת הטפרים שלה, הציפורניים הארוכות והחזקות שיש לה, היא מפרקת את חלות הדבש ואז אוכלת את הגלמים והזחלים של הדבורים. לקינוח, אגב, היא לא צריכה ללכת רחוק - יש לה שם דבש בשפע, שגם ממנו היא ניזונה.

זו גם הסיבה שבישראל רודפים אותן מגדלי דבורים, שהגיריות פוגעות בכוורותיהם, ומדלדלים את אוכלוסייתן במהירות. אם לא היו עושים זאת, היא בטח הייתה משגשגת. כי הודות לאופי התוקפני והעורה העבה שלה, לגירית הדבש מעט אויבים טבעיים מעטים.


הנה גירית הדבש ואכילת הכל שלה:

https://youtu.be/4r7wHMg5Yjg


הפחות טבעית:

https://youtu.be/KSoNKpBQgJc


מוצאת חטיף מפתיע:

https://youtu.be/bZzHc3qmBio


כמה דברים שלא ידעתם על גירית הדבש:

https://youtu.be/aZa1aMrLpmU


לא פוחדת גם מאריות:

https://youtu.be/NvlalDNxccw


על גירית הדבש בישראל (עברית):

https://youtu.be/sz_y7DFWREQ?long=yes


והסיפור המלא של גיריות הדבש:

https://youtu.be/chtdRCrZKuw?long=yes

לעומת מיני העיט שאוכלים בעלי חיים, הנשר (Vulture) הוא עוף דורס שאוכל רק פגרים של בעלי חיים. בכך הוא גם תורם לסביבה ולבריאותם של בעלי חיים אחרים ומהווה מעין אחראי נקיון בטבע. רק לעתים רחוקות תוקפים הנשרים בעלי חיים בריאים ורק בלית ברירה, שכן הם יכולים לשרוד כמעט שבוע ללא מזון, אך אם לא יימצאו להם נבלות ופגרים, הם ייאלצו לבסוף לטרוף.

סעודת הנשרים מתבצעת כשהם חגים ברקיע. ברגע שהם מאתרים בעל חיים מת, הם יורדים אל הקרקע ומתקהלים סביבו לסעודה. אכילת הפגרים היא מראה לא נעים. זה נראה אכזרי וחייתי, אבל היי - מדובר בעופות טורפים.

גם תבונת הנשרים מרשימה מאוד. למשל כשהם מנפצים עצמות גדולות מהאוויר, על ידי הפלתן לקרקע מגובה רב, כדי לאכול את התוכן שלהן.


הנה הנשר אוכל פגרים ואף מפצח את העצמות הגדולות מהאוויר, כדי לאכול את המוך שבתוכן:

http://youtu.be/zxj9YO4Qtx0


נשר באפריקה:

http://youtu.be/SPXnFeB6ihA


ונשרון מלכותי בדרום אמריקה מסתער על חלקי פגר שנטרף:

http://youtu.be/_yllQwGMbi0

יונת הסלע (Rock Dove) היא מהציפורים הנפוצות והמוכרות ביותר בעולם וודאי מהעופות הנפוצים בערים.

לא סתם שימשה היונה את נוח המקראי, ששלח אותה למצוא אם קלו המים. מקורה של היונה הזו הוא בצוקי הים התיכון, שם עדיין חיות יוני בר המכונות גם יונות סלע.

ליונה זו מגוון גדול של צבעים וגוונים, החל מצבעי חום וחלודה, דרך אפור-כחלחל עם פסי כנף כהים ועד צבע שחור וכמעט מלא.

היונה היא ציפור מצוינת בטיסה, המסוגלת להגיע למהירויות גבוהות ולמצוא את דרכה הביתה ממרחקים עצומים. יכולת הניווט המדהימה שלה היא שהפכה אותה לבעל חיים כה חשוב בהיסטוריה האנושית.

יונים ניזונות מזרעים, פירות וירקות, אך בסביבה עירונית הן הסתגלו לאכול כמעט כל דבר. הן מרבות לבנות קן ולקנן בבניינים, בחללים שונים, מעל מזגנים ובמקומות מוגנים אחרים, כשבדרך כלל הן מטילות בקן שתי ביצים לבנות.

את גוזליהם מזינים ההורים היונים בחומר יונים מיוחד שהם מייצרים בתוך הזֶפֶק שלהם. זפק זהו איבר כמעין כיס שנמצא בוושט של רבים מהעופות. הוא משמש לאגירה זמנית של מזון, לפני שהוא עובר אל הקיבה.

למרות שחלק מהאנשים רואים ביונים מטרד עירוני, הן נותרו חלק מהמארג האקולוגי והתרבותי של כל עיר גדולה בעולם.

#היסטוריה
החל ממלחמות עתיקות ועד למלחמת העולם הראשונה ובמשך אלפי שנים שימשו יונים לצורכי תקשורת. זה היה כשגילו שהן מעולות בתור "יוני דואר" (ראו בתגית "יוני דואר"). במשך אלפי שנים הן העבירו ידיעות משדה הקרב לארמונות המלכים, או מהשליט המקומי אל ארמונות קיסר האימפריה.

בתרבות העולמית, היונה מסמלת שלום, אהבה ואת רוח הקודש. היא מופיעה במסורות דתיות שונות ובאמנות מכל התקופות.


הנה יונת הסלעים בטבע:

https://youtu.be/DpaCT_oHtGk


מדוע יונת הסלע היא חיית מחמד נפלאה?

https://youtu.be/cx0oBCs2bas


היונים בירושלים (ללא מילים):

https://youtu.be/KWMNTfs-5iw


וכך מגדלים יוני דואר (עברית):

https://youtu.be/Y4BwhnO9aiM

דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול והכי גדול ביבשת אסיה.

כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.

כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו.

בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.

המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.

כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.

כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.

אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).


הנה הדרבן (עברית):

https://youtu.be/jrdc4X5cTGk


לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:

https://youtu.be/h2XftIcqQFw


כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:

https://youtu.be/ZphlCdI2yqA



הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:

https://youtu.be/9je_89CeKuo


קולו התינוקי של הדורבן:

https://youtu.be/Su-N1O6Nijw


והצרחות כשהוא עצבני:

https://youtu.be/pBBEzsGOq9w

באירופה הצפונית כשילדים קטנים שואלים "מאיפה באתי?" כבר מאות שנים שהורים עונים את אותה תשובה: החסידה היא שהביאה אותך.

המסורת הזו מקורה בגרמניה, הולנד ודנמרק. היא קשורה לחסידה הלבנה (White Stork), ציפור או עוף נודד שכל אביב שבה מאפריקה לאירופה.

אבל למה דווקא חסידה ולא עוף או בעל חיים אחר? למה לא חתול או טווס דווקא?

אז החסידה נוחתת באירופה בחודשי מרץ ואפריל, בדיוק כשהטבע שב ומתעורר מתרדמת החורף. היא בונה קנים ענקיים על גגות בתים, מגדלים וארובות. האירופאים ראו בהגעתה מאז ומתמיד כסימן לפוריות, מזל טוב והתחדשות.

יש כאן צירוף מקרים ואולי לא ממש: אותם חודשים שבהם שבות החסידות, חודשי מרץ-אפריל, הם גם התקופה שבה נולדים הרבה תינוקות, לפחות לפי תרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים בהם חגגו ביום הארוך בשנה, ה-21 ביוני, בפסטיבלים וחתונות.

הריונות שהתחילו אז מסתיימים לרוב במרץ או אפריל. סביר שהקשר הזה בזמנים, הוא שככל הנראה יצר את הקשר לחסידות שבדיוק באותם חודשים שבות מהדרום לאירופה.

במאה ה-19, ב-1839 אם להיות מדויקים, התגבש המיתוס בגרמניה. הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) פרסם אז את הסיפור "החסידות" (The Storks). בספר זה מביאות החסידות תינוקות להוריהם. מביצות, מעיינות ובריכות מים למשפחות שראויות לכך. הסיפור הזה היה להיט אדיר. הוא תורגם לעשרות שפות והפך למיתוס שמתפשט לכל אירופה.

ויש עוד סיבות שזו דווקא החסידה. מלבד העונתיות, יש לה גם לא מעט תכונות מיוחדות. למשל היותה עוף גדול ובולט וגם מונוגמי, עם אותו בן זוג, כי זוג חסידות נשאר ביחד לכל החיים. שנה אחר שנה, הם חוזרים ושבים לאותו קן והם גם מטפלים בגוזליהם במסירות מרשימה ובמשך תקופה ממושכת.

התכונות הללו הם שהפכו את החסידה לסמל שקשור בפולקלור עם משפחתיות וילודה, סמל של משפחה, נאמנות ואהבה הורית. החסידה גם נראית מלכותית עם נוצותיה הלבנות, המקור האדום והארוך והרגליים האדומות והארוכות שלה. היא לא מפחידה כמו ציפורי דורס אלא להיפך - מעוררת חיבה והערצה.

במסורת הגרמנית אמרו שהחסידה מוצאת תינוקות ליד מעיינות, ביצות או בריכות. בתרבויות פגאניות עתיקות המקומות האלה נחשבו מקודשים. המים היו סמל של חיים, טוהר ולידה מחדש. החסידה שימשה כמתווכת בין העולם הטבעי לאנושי.

האמונה התפשטה לכל אירופה, עם גרסאות מקומיות משעשעות. בהולנד הניחו צלחת סוכר על אדן החלון כדי לפתות את החסידה להביא אליהם תינוק. בפולין שמו פרוסת לחם עם מלח. בדנמרק תלו שלט על הדלת כשנולד תינוק, עם תמונה של חסידה.

הסיפור היה שימושי במיוחד בתקופה שבה מין היה טאבו חברתי. במקום להסביר לילדים בני 5 על רבייה אנושית, הורים סיפרו להם על ציפור קסומה שמביאה אותם לעולם. זה היה פשוט, יפה ומספק. זו הסיבה שהמסורת הציורית הזו שרדה עד היום, גם בעידן של פתיחות רבה יותר לעניין הרבייה.

בגרמניה ובסקנדינביה עדיין רואים קישוטי חסידות בחדרי תינוקות ועל כרטיסי ברכה ללידה. החסידה הפכה לחלק בלתי נפרד מהדימוי התרבותי של לידה והורות באירופה הצפונית ולמעה במרבית העולם המערבי.


האמונה המקסימה על החסידה והתינוק שמביאה איתה:

https://youtu.be/CXgh1OIrGAQ


פרסומת לבית חולים ליולדות:

https://youtu.be/YxWILmQ9BOE


וחסידות בטבע:

https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ


ובחיוך רואים את זה בזהו זה (עברית):

https://youtu.be/bmTlF2r_NAE?t=18m56s&end=23m13s

הקוליברי (Hummingbird), שאנו מכירים בתור "יונק הדבש", היא ציפור קטנה וזריזה, עם כנפיים מדהימות.

זוהי ציפור בעלת כנפיים מהירות ביותר. יונק הדבש יכול לנפנף בכנפיו מעל 70 פעם בשנייה ועד 100 פעם בכל שנייה, מה שהופך אותו לציפור עם קצב נפנוף הכנפיים המהיר ביותר בעולם.

רפרוף כנפי הקוליברי הוא כה מהיר, עד שלעיתים קרובות קשה לעקוב אחר הכנפיים והציפור המעופפת דומה יותר לכתם לא ברור. רק מצלמות מהירות מאוד מסוגלות לבודד את מראה כנפיו המהירות כל כך.

היכולת של הכנפיים שלה וניצול זרמי האוויר, מאפשרים לקוליברי לעוף למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה ואפילו לרחף במקום. זה מאפשר ליונק הדבש לדחוק את מקורו הארוך לפרחים ולינוק טוב יותר את הצוף.

ואת הצוף הזה הוא חייב לינוק.

#הקוליברי מסוגל לינוק ולאסוף צוף מ-1000 פרחים ביום אחד.

כדי לאפשר לו את כוח הכנפיים החזקות שלו שמייצרות כל כך הרבה נפנופים הקוליברי אוכל כמה פעמים בשעה. ובכל יום הוא זולל צוף במשקל השווה לכמה פעמים את משקל גופו, תופעה ללא אח ורע בעולם החי.

היכולת הזו, של התעופה במקום, ביחד עם הגודל הזעיר של יונק הדבש, גרמו בעבר לחוקרים שונים לחשוב שמדובר בסוג של חרק. כיום יודעים שהוא ציפור לכל דבר.

מדענים ומהנדסים חוקרים בימינו במרץ כיצד ניתן ליישם את שיטת התעופה הזו בפיתוח של רובוטים מעופפים זעירים, בעיקר כדי לייצר תעופה יעילה, שגם חוסכת באנרגיה.

ואגב, רבים מבלבלים בין הקוליברי לבין הצוּפִית הבּוֹהֶקֶת או פשוט הצוּפִית, אבל הן אינן בנות אותה משפחה. בעוד הקוליברי חי ביבשת אמריקה, באזורנו ניתן לראות רק את הצופית.


הנה סיפורו של יונק הדבש:

https://youtu.be/gaUhxQtNOwM


ומערכת הכנפיים המדהימה שלהם:

https://youtu.be/dMw3RO7p9yg


כמה עובדות מעניינות על יונק הדבש:

https://youtu.be/Ey3E6uLXjMc


יונק הדבש בהילוך איטי:

http://youtu.be/9NQv89pCYU8


והלמידה מהם לצרכי פיתוח הרובוטים המעופפים:

https://youtu.be/jhl892dHqfA