מהי המונוגמיה של הפשושים?

הפשוש (Graceful prinia) הוא ציפור שיר קטנטנה, מהנפוצות בישראל, בעלת זנב זקור וארוך, גב עם פסים חומים אפרפרים ומקור דק, חד ומוארך שהופך שחור באביב.

קולו של הפשוש נעים מאוד, מה שהקנה לו את הכינוי "זמיר העצים". משקלו 7 גרם בלבד, כמו משקל כפית סוכר (בלי הכפית) והוא ידוע בזריזותו. הוא אוכל מזרעים ופירות ועד לציד של חרקים קטנים כמו זחלים ועכבישים. אחרי הארוחה הוא פעיל כל היום, קופץ ומלא חיים וזנבו הארוך משמש לו מעין הגה כיוון וגובה ומאפשר לו תנועה זריזה בין הענפים.

כדי למשוך את הנקבה, הפשוש הזכר שר בחוזקה שיר ארוך מעל ענף גבוה, תוך שהוא קופץ באוויר ומנפנף בזנבו.

זוג הפשושים מסורים זה לזה וידועים בזוגיות הארוכה והנאמנה שלהם. הם נשארים באותו מקום לאורך כל השנה.

הזוג חי חיים מונוגמיים, כלומר, מבלי להחליף בני זוג. נשארים בזוגיות יחידה, זה עם זה, לכל החיים, תוך כדי הגנה משותפת על הטריטוריה שלהם.

הזכר הוא שבונה את הקן וגם מגן עליו, כשהנקבה מסיימת את הבנייה ומרפדת אותו. את הקן הם בונים בצורת ביצה ומטילים כ-3 עד 5 ביצים ורודות.

על הביצים הם דוגרים יחד, במהלך היום במשמרות ובלילה הנקבה היא שדוגרת. עבודת הצוות ממשיכה גם בהאכלה - ההורים מאכילים את הגוזלים ביחד, מנקים את הקן ומגינים מפני אויבים כמו חתולים בקול תקתוק מהיר.

כשהגוזלים גדלים, הם דוחפים אותם החוצה מהקן, כדי שיתחילו בחייהם הבוגרים, בעוד ההורים מתחילים מחזור חדש, עם קן חדש וזאת עד 3 קינונים בכל שנה.

הנה הקינון של הפשוש - שלב אחרי שלב:

ציוץ הפשוש:

פשוש בעמק יזרעאל:

תזזיתי משהו:

והאם המונוגמיה היא גנטית והאם יש הורמונים שניתן להזריק כדי לחזק אותה? (עברית)