שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד במוסיקה המינימליסטית?
מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.
המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.
סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:
https://youtu.be/gy2kyRrXm2g
כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"צא החוצה" של סטיב רייך:
https://youtu.be/ouYiTiiY3vg
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:
http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY
מה הרעיון שבמוסיקה מינימליסטית?
מוסיקה קונספטואלית (Conceptual music) היא מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו במקרה של סגנונות אוונגארד מודרניים אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה "הנשיקה" - המוסיקה הקונספטואלית של המלחין המינימליסטי פיליפ גלאס:
https://youtu.be/QcmsoYLjVXk
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מה תרמה שיטת 12 הטונים של שנברג למוסיקה המודרנית?
ארנולד שנברג (Arnold Schoenberg) היה המלחין ששבר את המסורת המוסיקלית הקלאסית כמעט לבדו. בשנת 1920 המציא שנברג את השיטה הדודקפונית או "שיטת 12 הטונים".
שיטת 12 הטונים היא שיטה ליצירת מוסיקה לא-טונלית (בלי צלילים חשובים), שבה כל הצלילים זהים בחשיבותם ואין בה סולם מוסיקלי. אותה סריה - סדרת הצלילים בת 12 הצלילים, היא מעין נושא בסיסי ליצירה, תחליף לסולם המוסיקלי המוכר (דוגמת מינור, מז'ור ושאר המודוסים) שנזנח אצל שנברג.
כל היצירה במוסיקה הדודקפונית מבוססת על חזרות של השורה הזו כולה. אין לחזור על צליל מחוץ להופעתו בשורה, אין צליל שמובלט על ידי חזרות מרובות ואין מהלכים מוסיקליים שמובילים לצלילים כאלה. שנברג גם קבע שאין להשתמש בחלקים מהשורה לבדם או לפרק אותה.
כמו שאתם כבר מבינים השורה, הסריה, היא החשובה ביותר בשיטת הדודקפוניה.
הנה מעט על תולדות חייו של שנברג:
https://youtu.be/8agu-501670
מדוע נשמעת המוסיקה שלו כך?
https://youtu.be/9jqyU5oCZuQ
מהיצירות הראשונות של שנברג שלא היו טונליות - 6 קטעים זעירים לפסנתר אופוס 19:
http://youtu.be/YWQAw7XSkDY
המחזת "פיירו הסהרורי" האקספרסיוניסטי שכתב בשנת 1912:
http://youtu.be/u6LyYdSQQAQ
מוסיקה לפסנתר של שנברג, שנכתבה בשיטת 12 הטונים - מוסיקה דודקפונית בביצוע גלן גולד:
http://youtu.be/AGLTeRQ-Nf0
ומוסיקה שלו לעוגב:
https://youtu.be/Ql6hVL0nmyU
מוסיקה אלקטרואקוסטית מהי?
המוסיקה האלקטרואקוסטית היא מוסיקה שמשלבת מכשירים אלקטרוניים עם רעשים. סגנון זה שילב למעשה את המוסיקה האלקטרונית עם המוסיקה הקונקרטית, זו שמשתמשת ברעשים, קולות וצלילים שהוקלטו לאמצעי הקלטה.
המוסיקה האלקטרו-אקוסטית מושמעת ולעיתים מולחנת לסרט הקלטה או מושמעת בביצוע חי - שילוב של הקלטות, אמצעים אלקטרוניים ומבצעים בנגינה חיה.
פייר בולז היה הבולט במוסיקה זו.
הנה דוגמה ליצירה שבה תולעים מפיקות צלילים במגע עם חיישני נגיעה אלקטרוניים:
http://youtu.be/H_kyM_MBjz4
סצ'יקו נגטה, יוצר מוסיקה אלקטרואקוסטית:
http://youtu.be/a3hhZJqTU18
וסטודנטים שיוצרים מוסיקה אלקטרואקוסטית עכשווית וחובבנית - שילוב של צלילים אלקטרוניים ודגימות צלילים אמיתיים:
http://youtu.be/34oSomH36_0
מהי מוסיקה קונספטואלית?
מוסיקה קונספטואלית היא, אם תרצו, מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו בסגנונות אוונגארד אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה ביצוע של "הליכת מים" בידי ג'ון קייג' בטלוויזיה האמריקאית - יצירה קונספטואלית שהמגיש מתאר כ"הוא חושב שזה רציני ואני חושב שזה מעניין, אם אתם מופתעים מותר לכם לצחוק..":
http://youtu.be/aLZ7yVszwgk
תיאור של הקלטות לאלבום של מוסיקה קונספטואלית:
http://youtu.be/I23lr_oDeYY
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
איך התפתחה המוסיקה האלקטרונית?
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלמה.
בתחילה היה הסגנון בתחום של המוסיקה הרצינית. רק מעבדות מוסיקליות עשירות מאד יכולות היו לרכוש אז ציוד אלקטרוני מוסיקלי. המלחין המוכר ביותר בסגנון זה היה הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן.
בהמשך, כשנולדה טכנולוגיית ה-MIDI והכלים המוסיקליים האלקטרוניים הלכו ונעשו זולים יותר, נכנסו הרבה מוסיקאי פופ לתחום והוא הפך להצלחה גדולה. בהדרגה הפך תחום המוסיקה האלקטרונית להצלחה גדולה והחל משנות השמונים גם להצלחה מסחרית עצומה. די ג'ייז הפכו למוסיקאים ושלל סגנונות וז'אנרים אלקטרוניים נולדו. ראו אותם באאוריקה בתגית "סגנונות במוסיקה אלקטרונית".
הסגנונות המוסיקה האלקטרונית:
https://youtu.be/f07zsi1nKaw
שינויי הסגנון לאורך השנים:
https://youtu.be/ZKlpoOZvdE4
כך יוצרים מוסיקה אלקטרונית בערוצים בתוכנת Ableton:
https://youtu.be/B34-MGBOm1I
סרט ארוך משנות השמונים על המוסיקה האלקטרונית והתפתחותה:
https://youtu.be/Ig6vIRmfoNI?long=yes
והמחשבים ששימשו אז למוסיקה זו:
https://youtu.be/L-UtxKEXAAk?long=yes
מה היה מהפכני במוסיקה של סטרוינסקי?
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.
הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:
https://youtu.be/DYsWMk8ymWA
מי היה ג'ון קייג' ואיך נשמעת המוסיקה שלו?
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
מהי היצירה המוסיקלית האיטית בעולם?
היצירה המוסיקלית האיטית ביותר בעולם היא יצירה של המלחין ג'ון קייג'. בשנת 2001 החלו לנגן את היצירה והיא תנוגן במשך 639 שנים. הנגינה שלה צפויה להסתיים בשנת 2640.
היצירה נקראת "איטי ככל האפשר" (As Slow as Possible ובקיצור ASLSP). האקורד מתחלף בה אחת לפרק זמן של שנה או חצי שנה, בהתאם לאורך הצליל. זה קורה ב-5 לספטמברֿ אחת לשנה, ביום הולדתו של המלחין.
אקורד הוא צירוף של כמה צלילים, רגע בהרמוניה של היצירה והוא אכן מתחלף אחת להרבה זמן. אבל העוגב מנגן, או יותר נכון פולט מעין זמזום נמוך ומדיטטיבי, לאורך כל הזמן שבין התחלפויות האקורדים.
קייג' לא ציין כמה זמן תימשך נגינת היצירה שלו. מה שקבע את האורך הוא למעשה תאריך ההתחלה של הביצוע, בדיוק 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון שלו.
אירוע החלפת האקורד ביצירה הזו מתקיים בכנסייה בהלברשטדט שבגרמניה ומגיעים אליו כ-100 מאזינים שבאים להאזין לאקורד הנוסף ביצירה ובעיקר לחוות חוויה אמנותית מעט מוזרה אך מרגשת, בהתחשב בכך שאיש מהם לא יחיה בסיום הביצוע של היצירה.
לערוך
הקונצרט החל בשנת 2001 בכנסיית סנט בורכרד לשעבר בהלברשטט, גרמניה, והוא אמור להסתיים בשנת 2640, למשך 639 שנים. למרות שקייג' לא ציין משך זמן ליצירה שלו, האורך נבחר מכיוון שתאריך ההתחלה של ההופעה הוא 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון. ביצועים אחרים של היצירה נמשכו בין 29 ל-70 דקות.
ההופעה של הלברשטט, על ידי עוגב אוטומטי, מתקדמת כל כך לאט שהמבקרים נאלצים להמתין חודשים לשינוי אקורד (לשינוי תו אחד, ב-2008, יותר מ-1,000 מבקרים הגיעו להאזין). הם מתרחשים בחמישי לחודש, אבל הבא מתוכנן רק ביולי 2012. האיבר פולט זמזום מדיטטיבי נמוך בכל עת. אתה יכול לשמוע אותו באתר האינטרנט של ASLSP.
הנה סרטון על היצירה האיטית בעולם:
http://youtu.be/irSOBLwBvb0
ואירוע החלפת האקורד הגדול:
http://youtu.be/bSoH4_valAs
מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.
המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.
סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:
https://youtu.be/gy2kyRrXm2g
כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"צא החוצה" של סטיב רייך:
https://youtu.be/ouYiTiiY3vg
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:
http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY
מוסיקה קונספטואלית (Conceptual music) היא מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו במקרה של סגנונות אוונגארד מודרניים אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה "הנשיקה" - המוסיקה הקונספטואלית של המלחין המינימליסטי פיליפ גלאס:
https://youtu.be/QcmsoYLjVXk
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
ארנולד שנברג (Arnold Schoenberg) היה המלחין ששבר את המסורת המוסיקלית הקלאסית כמעט לבדו. בשנת 1920 המציא שנברג את השיטה הדודקפונית או "שיטת 12 הטונים".
שיטת 12 הטונים היא שיטה ליצירת מוסיקה לא-טונלית (בלי צלילים חשובים), שבה כל הצלילים זהים בחשיבותם ואין בה סולם מוסיקלי. אותה סריה - סדרת הצלילים בת 12 הצלילים, היא מעין נושא בסיסי ליצירה, תחליף לסולם המוסיקלי המוכר (דוגמת מינור, מז'ור ושאר המודוסים) שנזנח אצל שנברג.
כל היצירה במוסיקה הדודקפונית מבוססת על חזרות של השורה הזו כולה. אין לחזור על צליל מחוץ להופעתו בשורה, אין צליל שמובלט על ידי חזרות מרובות ואין מהלכים מוסיקליים שמובילים לצלילים כאלה. שנברג גם קבע שאין להשתמש בחלקים מהשורה לבדם או לפרק אותה.
כמו שאתם כבר מבינים השורה, הסריה, היא החשובה ביותר בשיטת הדודקפוניה.
הנה מעט על תולדות חייו של שנברג:
https://youtu.be/8agu-501670
מדוע נשמעת המוסיקה שלו כך?
https://youtu.be/9jqyU5oCZuQ
מהיצירות הראשונות של שנברג שלא היו טונליות - 6 קטעים זעירים לפסנתר אופוס 19:
http://youtu.be/YWQAw7XSkDY
המחזת "פיירו הסהרורי" האקספרסיוניסטי שכתב בשנת 1912:
http://youtu.be/u6LyYdSQQAQ
מוסיקה לפסנתר של שנברג, שנכתבה בשיטת 12 הטונים - מוסיקה דודקפונית בביצוע גלן גולד:
http://youtu.be/AGLTeRQ-Nf0
ומוסיקה שלו לעוגב:
https://youtu.be/Ql6hVL0nmyU
המוסיקה האלקטרואקוסטית היא מוסיקה שמשלבת מכשירים אלקטרוניים עם רעשים. סגנון זה שילב למעשה את המוסיקה האלקטרונית עם המוסיקה הקונקרטית, זו שמשתמשת ברעשים, קולות וצלילים שהוקלטו לאמצעי הקלטה.
המוסיקה האלקטרו-אקוסטית מושמעת ולעיתים מולחנת לסרט הקלטה או מושמעת בביצוע חי - שילוב של הקלטות, אמצעים אלקטרוניים ומבצעים בנגינה חיה.
פייר בולז היה הבולט במוסיקה זו.
הנה דוגמה ליצירה שבה תולעים מפיקות צלילים במגע עם חיישני נגיעה אלקטרוניים:
http://youtu.be/H_kyM_MBjz4
סצ'יקו נגטה, יוצר מוסיקה אלקטרואקוסטית:
http://youtu.be/a3hhZJqTU18
וסטודנטים שיוצרים מוסיקה אלקטרואקוסטית עכשווית וחובבנית - שילוב של צלילים אלקטרוניים ודגימות צלילים אמיתיים:
http://youtu.be/34oSomH36_0
מוסיקה מודרנית
מוסיקה קונספטואלית היא, אם תרצו, מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו בסגנונות אוונגארד אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה ביצוע של "הליכת מים" בידי ג'ון קייג' בטלוויזיה האמריקאית - יצירה קונספטואלית שהמגיש מתאר כ"הוא חושב שזה רציני ואני חושב שזה מעניין, אם אתם מופתעים מותר לכם לצחוק..":
http://youtu.be/aLZ7yVszwgk
תיאור של הקלטות לאלבום של מוסיקה קונספטואלית:
http://youtu.be/I23lr_oDeYY
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלמה.
בתחילה היה הסגנון בתחום של המוסיקה הרצינית. רק מעבדות מוסיקליות עשירות מאד יכולות היו לרכוש אז ציוד אלקטרוני מוסיקלי. המלחין המוכר ביותר בסגנון זה היה הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן.
בהמשך, כשנולדה טכנולוגיית ה-MIDI והכלים המוסיקליים האלקטרוניים הלכו ונעשו זולים יותר, נכנסו הרבה מוסיקאי פופ לתחום והוא הפך להצלחה גדולה. בהדרגה הפך תחום המוסיקה האלקטרונית להצלחה גדולה והחל משנות השמונים גם להצלחה מסחרית עצומה. די ג'ייז הפכו למוסיקאים ושלל סגנונות וז'אנרים אלקטרוניים נולדו. ראו אותם באאוריקה בתגית "סגנונות במוסיקה אלקטרונית".
הסגנונות המוסיקה האלקטרונית:
https://youtu.be/f07zsi1nKaw
שינויי הסגנון לאורך השנים:
https://youtu.be/ZKlpoOZvdE4
כך יוצרים מוסיקה אלקטרונית בערוצים בתוכנת Ableton:
https://youtu.be/B34-MGBOm1I
סרט ארוך משנות השמונים על המוסיקה האלקטרונית והתפתחותה:
https://youtu.be/Ig6vIRmfoNI?long=yes
והמחשבים ששימשו אז למוסיקה זו:
https://youtu.be/L-UtxKEXAAk?long=yes
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.
הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:
https://youtu.be/DYsWMk8ymWA
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
היצירה המוסיקלית האיטית ביותר בעולם היא יצירה של המלחין ג'ון קייג'. בשנת 2001 החלו לנגן את היצירה והיא תנוגן במשך 639 שנים. הנגינה שלה צפויה להסתיים בשנת 2640.
היצירה נקראת "איטי ככל האפשר" (As Slow as Possible ובקיצור ASLSP). האקורד מתחלף בה אחת לפרק זמן של שנה או חצי שנה, בהתאם לאורך הצליל. זה קורה ב-5 לספטמברֿ אחת לשנה, ביום הולדתו של המלחין.
אקורד הוא צירוף של כמה צלילים, רגע בהרמוניה של היצירה והוא אכן מתחלף אחת להרבה זמן. אבל העוגב מנגן, או יותר נכון פולט מעין זמזום נמוך ומדיטטיבי, לאורך כל הזמן שבין התחלפויות האקורדים.
קייג' לא ציין כמה זמן תימשך נגינת היצירה שלו. מה שקבע את האורך הוא למעשה תאריך ההתחלה של הביצוע, בדיוק 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון שלו.
אירוע החלפת האקורד ביצירה הזו מתקיים בכנסייה בהלברשטדט שבגרמניה ומגיעים אליו כ-100 מאזינים שבאים להאזין לאקורד הנוסף ביצירה ובעיקר לחוות חוויה אמנותית מעט מוזרה אך מרגשת, בהתחשב בכך שאיש מהם לא יחיה בסיום הביצוע של היצירה.
לערוך
הקונצרט החל בשנת 2001 בכנסיית סנט בורכרד לשעבר בהלברשטט, גרמניה, והוא אמור להסתיים בשנת 2640, למשך 639 שנים. למרות שקייג' לא ציין משך זמן ליצירה שלו, האורך נבחר מכיוון שתאריך ההתחלה של ההופעה הוא 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון. ביצועים אחרים של היצירה נמשכו בין 29 ל-70 דקות.
ההופעה של הלברשטט, על ידי עוגב אוטומטי, מתקדמת כל כך לאט שהמבקרים נאלצים להמתין חודשים לשינוי אקורד (לשינוי תו אחד, ב-2008, יותר מ-1,000 מבקרים הגיעו להאזין). הם מתרחשים בחמישי לחודש, אבל הבא מתוכנן רק ביולי 2012. האיבר פולט זמזום מדיטטיבי נמוך בכל עת. אתה יכול לשמוע אותו באתר האינטרנט של ASLSP.
הנה סרטון על היצירה האיטית בעולם:
http://youtu.be/irSOBLwBvb0
ואירוע החלפת האקורד הגדול:
http://youtu.be/bSoH4_valAs
איך נשמעת התחממות כדור הארץ?
התחממות כדור הארץ היא סיבה אמיתית לדאגה בעולם. אינסוף הרצאות, כנסים, התייעצויות וישיבות מתקיימות בנושא. החוקרים, שלא לאמר "החופרים", מתייגעים בהן לא מעט ונראה שאין התקדמות משמעותית אל הפתרון.
פרופסור מאוניברסיטת מינסוטה, שקץ בהרצאות משעממות ולא משכנעות או משכנעות אך המשוכנעים, חשב שדרכים אחרות יכולות להמחיש את חומרת המצב ובחר במוסיקה. בעזרת הסטודנטים שלו הוא יצר מוסיקה מודרנית לרביעיית מיתרים, שכולה מבוססת על נתוני טמפרטורות, שנאספו לאורך 150 שנה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א.
זו שיטה שנקראת "סוניפיקציה" ובה מייצרים מוסיקה מנתונים שונים מהעולם. כך ניתן להבחין בתבניות במידע, שבכל צורה אחרת קשה או בלתי אפשרי להבחין ולקלוט אותן.
הנתונים, שנמדדו מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, ממחישים עד כמה עלו הטמפרטורות בשל התחממות כדור הארץ. לא ברור עד כמה מצליחה המוסיקה להעביר את חומרת המצב, אבל ללא ספק היא אמצעי לא שגרתי ויצירתי לעשות זאת.
הנה רעיון החיבור של נתוני נאס"א של התחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/-V2Uc8Kax_g?t=12s
וסיפור הכתיבה של היצירה:
http://youtu.be/5t08CLczdK4?t=15s
התחממות כדור הארץ היא סיבה אמיתית לדאגה בעולם. אינסוף הרצאות, כנסים, התייעצויות וישיבות מתקיימות בנושא. החוקרים, שלא לאמר "החופרים", מתייגעים בהן לא מעט ונראה שאין התקדמות משמעותית אל הפתרון.
פרופסור מאוניברסיטת מינסוטה, שקץ בהרצאות משעממות ולא משכנעות או משכנעות אך המשוכנעים, חשב שדרכים אחרות יכולות להמחיש את חומרת המצב ובחר במוסיקה. בעזרת הסטודנטים שלו הוא יצר מוסיקה מודרנית לרביעיית מיתרים, שכולה מבוססת על נתוני טמפרטורות, שנאספו לאורך 150 שנה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א.
זו שיטה שנקראת "סוניפיקציה" ובה מייצרים מוסיקה מנתונים שונים מהעולם. כך ניתן להבחין בתבניות במידע, שבכל צורה אחרת קשה או בלתי אפשרי להבחין ולקלוט אותן.
הנתונים, שנמדדו מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, ממחישים עד כמה עלו הטמפרטורות בשל התחממות כדור הארץ. לא ברור עד כמה מצליחה המוסיקה להעביר את חומרת המצב, אבל ללא ספק היא אמצעי לא שגרתי ויצירתי לעשות זאת.
הנה רעיון החיבור של נתוני נאס"א של התחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/-V2Uc8Kax_g?t=12s
וסיפור הכתיבה של היצירה:
http://youtu.be/5t08CLczdK4?t=15s
מה זה רמיקס?
בדרך כלל אנו מקשרים רמיקס (Remix) לגרסה מחודשת לשיר, כזו שמשנה את סגנונו, בדרך כלל לגרסת ריקודים.
האמצעים בדרך כלל הם של הוספת והאצת מקצבים בשיר, או בהוספה של אפקטים, לוּפִּים וסימְפוּלים שונים.
הרמיקס במובן הזה, מיועד בדרך כלל, להשמעה על ידי די ג'ייז במועדונים. הם נוהגים להפתיע את קהל הרוקדים ברמיקסים יצירתיים לשירים ידועים, אם משלהם או שעשו אחרים. ההוספה של המקצבים והאפקטים החדשים יוצרת עניין, מקפיצה ומחדשת באנרגיות ובריקוד ולא פעם משעשעת.
אבל במובן הכללי יותר, "רמיקס" הוא מונח מודרני, שמתייחס לחידוש של שיר באמצעות ציוד אלקטרוני. תמיד ישלב היוצר ברמיקס חלקים מהקלטות המקור, אבל יצור בכך גרסה שונה וחדשה של השיר. ברמיקסים עושים שימוש בכלים כמו מחשבים, תוכנות ואמצעי עריכה דיגיטלית שונים, כמו גם בציוד מוזיקלי כמו סמפלר (בעברית דוֹגֶם), סינתסייזר ועוד.
לרוב מטרת הרמיקס תהיה להתאים סגנון חדש לשיר מיושן, או לשפר את איכות הצליל של שירים ישנים. הרמיקס מעניק לא פעם הזדמנות שנייה, לשיר שלא הצליח. הוא מתאים אותו לסגנון מוסיקלי חדש או משנה אותו לצרכים חדשים.
הנה רמיקס מאש-אפ שיצרו ביוטיוב בין שניים מהצלחות הווידאו ביוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:
https://youtu.be/dOSGaIbxiJs
דוגמה לרמיקס לשיר ידוע:
https://youtu.be/Bu9ulkuFrlI
אפליקצייה לאנדרואיד ואייפון ליצירת רמיקסים:
https://youtu.be/ADV1yNs2vIo
סקירה של האפליקציה והכלים שבה:
https://youtu.be/sni-Pgxdn0c
רמיקס משעשע ליחצ"ן רהב (עברית):
https://youtu.be/GPDjxM_EiME
והרצאת טד על החשיבות של הרמיקס ונגד זכויות היוצרים, או העוצרים, כמו שאנו נכנה כאן:
https://youtu.be/zd-dqUuvLk4?long=yes
בדרך כלל אנו מקשרים רמיקס (Remix) לגרסה מחודשת לשיר, כזו שמשנה את סגנונו, בדרך כלל לגרסת ריקודים.
האמצעים בדרך כלל הם של הוספת והאצת מקצבים בשיר, או בהוספה של אפקטים, לוּפִּים וסימְפוּלים שונים.
הרמיקס במובן הזה, מיועד בדרך כלל, להשמעה על ידי די ג'ייז במועדונים. הם נוהגים להפתיע את קהל הרוקדים ברמיקסים יצירתיים לשירים ידועים, אם משלהם או שעשו אחרים. ההוספה של המקצבים והאפקטים החדשים יוצרת עניין, מקפיצה ומחדשת באנרגיות ובריקוד ולא פעם משעשעת.
אבל במובן הכללי יותר, "רמיקס" הוא מונח מודרני, שמתייחס לחידוש של שיר באמצעות ציוד אלקטרוני. תמיד ישלב היוצר ברמיקס חלקים מהקלטות המקור, אבל יצור בכך גרסה שונה וחדשה של השיר. ברמיקסים עושים שימוש בכלים כמו מחשבים, תוכנות ואמצעי עריכה דיגיטלית שונים, כמו גם בציוד מוזיקלי כמו סמפלר (בעברית דוֹגֶם), סינתסייזר ועוד.
לרוב מטרת הרמיקס תהיה להתאים סגנון חדש לשיר מיושן, או לשפר את איכות הצליל של שירים ישנים. הרמיקס מעניק לא פעם הזדמנות שנייה, לשיר שלא הצליח. הוא מתאים אותו לסגנון מוסיקלי חדש או משנה אותו לצרכים חדשים.
הנה רמיקס מאש-אפ שיצרו ביוטיוב בין שניים מהצלחות הווידאו ביוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:
https://youtu.be/dOSGaIbxiJs
דוגמה לרמיקס לשיר ידוע:
https://youtu.be/Bu9ulkuFrlI
אפליקצייה לאנדרואיד ואייפון ליצירת רמיקסים:
https://youtu.be/ADV1yNs2vIo
סקירה של האפליקציה והכלים שבה:
https://youtu.be/sni-Pgxdn0c
רמיקס משעשע ליחצ"ן רהב (עברית):
https://youtu.be/GPDjxM_EiME
והרצאת טד על החשיבות של הרמיקס ונגד זכויות היוצרים, או העוצרים, כמו שאנו נכנה כאן:
https://youtu.be/zd-dqUuvLk4?long=yes
מהו כלי הנשיפה האלקטרוני אִיוִוי?
אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.
הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.
הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.
בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.
במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.
חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.
הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:
https://youtu.be/p2YhldxZIJs
שיר של הבי ג'יז:
https://youtu.be/sqHPTM5-C30
של סטיבי וונדר:
https://youtu.be/tv0GctfRuL4
WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:
https://youtu.be/AH_w7AW7jPU
והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:
https://youtu.be/AHlG_PwwvGY
כל הצלילים של האיווי:
https://youtu.be/GjaAj0eRlr4
אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.
הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.
הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.
בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.
במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.
חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.
הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:
https://youtu.be/p2YhldxZIJs
שיר של הבי ג'יז:
https://youtu.be/sqHPTM5-C30
של סטיבי וונדר:
https://youtu.be/tv0GctfRuL4
WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:
https://youtu.be/AH_w7AW7jPU
והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:
https://youtu.be/AHlG_PwwvGY
כל הצלילים של האיווי:
https://youtu.be/GjaAj0eRlr4
מה סוד המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס, המלחין השרברב?
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
מה הפלא של כרמינה בוראנה?
מבין היצירות המוסיקליות הכי מרתקות בהיסטוריה יש יצירה אחת שהיא אוסף של ניגודים.
כי מצד אחד, "כרמינה בורנה" (Carmina Burana) נכתבה על ידי פרחי-נזירים ומצד שני היא מלאה בשירי פריצות והוללות. היא גם יצירה מודרנית שהמוסיקה שלה נכתבה במאה העשרים, אבל מילותיה נכתבו בימי הביניים. ועוד ניגוד מצמרר - על אף שהיא יצירה שנכתבה על ידי מלחין הבית של היטלר היא כיום אחת היצירות האהובות והמושמעות בעולם, כולל בכל העולם הדמוקרטי.
כרמינה בוראנה היא אחת היצירות המפורסמות של המאה ה-20. המלחין קארל אורף היה דמות שנויה במחלוקת ומוכשרת באופן יוצא דופן. ממש כמו היטלר, אורף האמין בהחייאת העבר המפואר של גרמניה ובתרבות הגרמנית המפוארת. כרמינה בוראנה היא רק אחת מכמה יצירות שהלחין לטקסטים גרמניים עתיקים ולתפארת הרייך הגרמני.
היצירה נולדה כשסטודנט גרמני סיפר לו על טקסט מרתק מהמאה ה-13 שהוא מצא במנזר. זה היה אוסף שירים שהשתמר שם מאז ימי הביניים.
בשנת 1936, אורף הלחין 24 שירים מהאוסף העתיק. הוא הפך אותם לקנטטה חילונית, בסגנון עתיק ומלא הוד.
לאורף, שאמנם רשמית לא היה חבר במפלגה הנאצית, היו קשרים הדוקים עם השלטון הנאצי. בשיאו של ההיטלריזם, הוא החזיק בתואר הלא רשמי של "מלחין הרייך".
כרמינה בוראנה הייתה בדיוק מה שהרייך רצה ואורף סיפק לו אותו בזמן. ה"או-פורטונה", פרק הפתיחה המפורסם של היצירה, הפך כמעט מיד עם פרסומה לנעימת הפתיחה של כינוסי המפלגה הנאצית. נמצאו אף מי שסיפרו שאורף השוויץ בפני חבריו שכרמינה בוראנה עוד תהיה ההמנון של" הרייך בן אלף השנים", החזון של היטלר ובכירי שלטונו.
הנה סיפורה של כרמינה בורנה (עברית):
http://youtu.be/4ARHjO1ssyM
המחזה של היצירה:
http://youtu.be/AP_CSQgBPpQ
כרמינה בוראנה בקונצרט:
https://youtu.be/EJC-_j3SnXk
ועיבוד מודרני של המלחין המודרני פיליפ גלאס, ביחד עם קלידן להקת ה"דלתות" ריי מנזרק:
http://youtu.be/94P8Y_etFN4
מבין היצירות המוסיקליות הכי מרתקות בהיסטוריה יש יצירה אחת שהיא אוסף של ניגודים.
כי מצד אחד, "כרמינה בורנה" (Carmina Burana) נכתבה על ידי פרחי-נזירים ומצד שני היא מלאה בשירי פריצות והוללות. היא גם יצירה מודרנית שהמוסיקה שלה נכתבה במאה העשרים, אבל מילותיה נכתבו בימי הביניים. ועוד ניגוד מצמרר - על אף שהיא יצירה שנכתבה על ידי מלחין הבית של היטלר היא כיום אחת היצירות האהובות והמושמעות בעולם, כולל בכל העולם הדמוקרטי.
כרמינה בוראנה היא אחת היצירות המפורסמות של המאה ה-20. המלחין קארל אורף היה דמות שנויה במחלוקת ומוכשרת באופן יוצא דופן. ממש כמו היטלר, אורף האמין בהחייאת העבר המפואר של גרמניה ובתרבות הגרמנית המפוארת. כרמינה בוראנה היא רק אחת מכמה יצירות שהלחין לטקסטים גרמניים עתיקים ולתפארת הרייך הגרמני.
היצירה נולדה כשסטודנט גרמני סיפר לו על טקסט מרתק מהמאה ה-13 שהוא מצא במנזר. זה היה אוסף שירים שהשתמר שם מאז ימי הביניים.
בשנת 1936, אורף הלחין 24 שירים מהאוסף העתיק. הוא הפך אותם לקנטטה חילונית, בסגנון עתיק ומלא הוד.
לאורף, שאמנם רשמית לא היה חבר במפלגה הנאצית, היו קשרים הדוקים עם השלטון הנאצי. בשיאו של ההיטלריזם, הוא החזיק בתואר הלא רשמי של "מלחין הרייך".
כרמינה בוראנה הייתה בדיוק מה שהרייך רצה ואורף סיפק לו אותו בזמן. ה"או-פורטונה", פרק הפתיחה המפורסם של היצירה, הפך כמעט מיד עם פרסומה לנעימת הפתיחה של כינוסי המפלגה הנאצית. נמצאו אף מי שסיפרו שאורף השוויץ בפני חבריו שכרמינה בוראנה עוד תהיה ההמנון של" הרייך בן אלף השנים", החזון של היטלר ובכירי שלטונו.
הנה סיפורה של כרמינה בורנה (עברית):
http://youtu.be/4ARHjO1ssyM
המחזה של היצירה:
http://youtu.be/AP_CSQgBPpQ
כרמינה בוראנה בקונצרט:
https://youtu.be/EJC-_j3SnXk
ועיבוד מודרני של המלחין המודרני פיליפ גלאס, ביחד עם קלידן להקת ה"דלתות" ריי מנזרק:
http://youtu.be/94P8Y_etFN4
מהי המוסיקה האלקטרונית?
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.
בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.
הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:
http://youtu.be/71hNl_skTZQ
וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:
http://youtu.be/13D1YY_BvWU
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.
בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.
הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:
http://youtu.be/71hNl_skTZQ
וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:
http://youtu.be/13D1YY_BvWU
מי הלחין שקט מוחלט וקרא לזה יצירה מוזיקלית?
מוצרט, מגדולי המלחינים בהיסטוריה, אמר פעם ש"המוסיקה אינה בתווים, אלא בשקט שביניהם." ואכן, מוסיקאים תמיד יספרו לכם עד כמה ההפסקות שבין הצלילים חשובות ומשמעותיות, בין אם הן כתובות ובין אם הן מבוצעות ב"פרייזינג" ובנשימות שבין השירה, או הנגינה.
אבל המלחין ג'ון קייג' הגדיל לעשות בתחום הזה, יש שיאמרו אפילו הגזים... הוא יצר את יצירתו המודרנית 4:33, שבה הנגנים לא עושים דבר, במשך 4 דקות ו-33 שניות. נסביר שוב - הנגנים (או הזמרים, אגב) נדרשים על ידי המלחין שלא לנגן או לשיר דבר, במשך כל זמן היצירה. המוסיקה היא מה ששומעים בינתיים...
אבל תאמרו שאם לא מנגנים או שרים, הרי שאין מוסיקה בעצם. ובכן, קייג' הלחין את היצירה המיוחדת הזו, בניסיון לגרום למאזינים להקשיב לשקט, או בעצם להיעדרו של השקט - לרעשי הרקע והסביבה שאנו שומעים, כשהמוסיקאים לא מנגנים.
בעצם קייג' הצביע ביצירה זו על אי קיומה של הדממה. הטענה שלו היא שגם כשאין מוזיקה ביצירה, המוזיקה בכל זאת קיימת - בקולות הקהל, בגשם שעל גג האולם, בשברירי שיחות ואפילו ברעשים של חוסר הנוחות של המאזינים... כשאנו שומעים את השקט, הוא מכריח אותנו להיות מודעים לזה שאין מוזיקה, אבל יש רעשים שגם הם סוג של מוזיקה. טפשי? גאוני? אולי לא ואולי לא. מעניין? - בטוח שכן!
הנה ביצוע של 4:33 על ידי תזמורת סימפונית באנגליה:
https://youtu.be/-umW268nusc
וביצוע לפסנתר של 4:33 בידי הפסנתרן הישראלי אריה ורדי:
http://youtu.be/dGCZ7iKSZIM
מוצרט, מגדולי המלחינים בהיסטוריה, אמר פעם ש"המוסיקה אינה בתווים, אלא בשקט שביניהם." ואכן, מוסיקאים תמיד יספרו לכם עד כמה ההפסקות שבין הצלילים חשובות ומשמעותיות, בין אם הן כתובות ובין אם הן מבוצעות ב"פרייזינג" ובנשימות שבין השירה, או הנגינה.
אבל המלחין ג'ון קייג' הגדיל לעשות בתחום הזה, יש שיאמרו אפילו הגזים... הוא יצר את יצירתו המודרנית 4:33, שבה הנגנים לא עושים דבר, במשך 4 דקות ו-33 שניות. נסביר שוב - הנגנים (או הזמרים, אגב) נדרשים על ידי המלחין שלא לנגן או לשיר דבר, במשך כל זמן היצירה. המוסיקה היא מה ששומעים בינתיים...
אבל תאמרו שאם לא מנגנים או שרים, הרי שאין מוסיקה בעצם. ובכן, קייג' הלחין את היצירה המיוחדת הזו, בניסיון לגרום למאזינים להקשיב לשקט, או בעצם להיעדרו של השקט - לרעשי הרקע והסביבה שאנו שומעים, כשהמוסיקאים לא מנגנים.
בעצם קייג' הצביע ביצירה זו על אי קיומה של הדממה. הטענה שלו היא שגם כשאין מוזיקה ביצירה, המוזיקה בכל זאת קיימת - בקולות הקהל, בגשם שעל גג האולם, בשברירי שיחות ואפילו ברעשים של חוסר הנוחות של המאזינים... כשאנו שומעים את השקט, הוא מכריח אותנו להיות מודעים לזה שאין מוזיקה, אבל יש רעשים שגם הם סוג של מוזיקה. טפשי? גאוני? אולי לא ואולי לא. מעניין? - בטוח שכן!
הנה ביצוע של 4:33 על ידי תזמורת סימפונית באנגליה:
https://youtu.be/-umW268nusc
וביצוע לפסנתר של 4:33 בידי הפסנתרן הישראלי אריה ורדי:
http://youtu.be/dGCZ7iKSZIM
מהי המוסיקה הרפטיטיבית שעושה סטיב רייך?
אם במוסיקה של המאה ה-20 הוזז הדגש מהמנגינה וההרמוניה אל מרכיבים אחרים, כמו מקצב, צורה, עוצמה, הפקת צליל וטכניקות כתיבה חדשות, הרי שבמוסיקה הרפטיטיבית לקחו מרכיב ששימש תמיד ברקע המוסיקלי והעמידו אותו במרכז. האוסטינטו, תבנית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, הייתה תמיד בליווי. במוסיקה הרפטיטיבית הפך האוסטינטו למרכיב החשוב ביותר - שוב ושוב נוגנו אותם משפטים מוסיקליים או מוטיבים, כשהקולות השונים משתנים, נכנסים ויוצאים, מחליפים מקצבים, מהירויות, גווני צליל וכלים מבצעים ועוד.
במוסיקה זו יש הרבה התייחסות לממד הזמן ופחות לצורה. בכל רגע יכולה היצירה להסתיים או להשתנות באופן משמעותי, יש משחק בין תבניות קצרות ומתחדשות ובין התמשכות של תבניות אחרות שחוזרות שוב ושוב ועוד.
המוסיקה הרפטטיבית יצאה מתוך הסגנון המינימליסטי והשפיעה מאד על מוסיקת הרוק, במיוחד הרוק הפרוגרסיבי, ועל המוסיקה האלקטרונית העכשווית. סטיב רייך הוא מהמלחינים הבולטים בה והוא הצטיין בשילוב שיטות הלחנה שבטיות מהעולם עם שימוש בהקלטות אלקטרוניות.
הנה דוגמה למוסיקה רפטיטיבית בשישייה הכפולה של המלחין סטיב רייך:
https://youtu.be/vJHsR8dWMUs
היצירה "רכבות אחרות" (1989) לרביעיית כלי קשת והקלטות מאת סטיב רייך. ביצירה נזכר נוסע ברכבת עכשווית בזיכרונותיו מהרכבות בשואה:
http://youtu.be/CSPW9lTN6oQ
מוסיקת מחיאות כף של סטיב רייך:
http://youtu.be/FcFyl8amoEE
וביצוע של "קונטרפונקט אלקטרוני" של סטיב רייך על ידי נגן גיטרה:
http://youtu.be/mX58nD37TH4
אם במוסיקה של המאה ה-20 הוזז הדגש מהמנגינה וההרמוניה אל מרכיבים אחרים, כמו מקצב, צורה, עוצמה, הפקת צליל וטכניקות כתיבה חדשות, הרי שבמוסיקה הרפטיטיבית לקחו מרכיב ששימש תמיד ברקע המוסיקלי והעמידו אותו במרכז. האוסטינטו, תבנית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, הייתה תמיד בליווי. במוסיקה הרפטיטיבית הפך האוסטינטו למרכיב החשוב ביותר - שוב ושוב נוגנו אותם משפטים מוסיקליים או מוטיבים, כשהקולות השונים משתנים, נכנסים ויוצאים, מחליפים מקצבים, מהירויות, גווני צליל וכלים מבצעים ועוד.
במוסיקה זו יש הרבה התייחסות לממד הזמן ופחות לצורה. בכל רגע יכולה היצירה להסתיים או להשתנות באופן משמעותי, יש משחק בין תבניות קצרות ומתחדשות ובין התמשכות של תבניות אחרות שחוזרות שוב ושוב ועוד.
המוסיקה הרפטטיבית יצאה מתוך הסגנון המינימליסטי והשפיעה מאד על מוסיקת הרוק, במיוחד הרוק הפרוגרסיבי, ועל המוסיקה האלקטרונית העכשווית. סטיב רייך הוא מהמלחינים הבולטים בה והוא הצטיין בשילוב שיטות הלחנה שבטיות מהעולם עם שימוש בהקלטות אלקטרוניות.
הנה דוגמה למוסיקה רפטיטיבית בשישייה הכפולה של המלחין סטיב רייך:
https://youtu.be/vJHsR8dWMUs
היצירה "רכבות אחרות" (1989) לרביעיית כלי קשת והקלטות מאת סטיב רייך. ביצירה נזכר נוסע ברכבת עכשווית בזיכרונותיו מהרכבות בשואה:
http://youtu.be/CSPW9lTN6oQ
מוסיקת מחיאות כף של סטיב רייך:
http://youtu.be/FcFyl8amoEE
וביצוע של "קונטרפונקט אלקטרוני" של סטיב רייך על ידי נגן גיטרה:
http://youtu.be/mX58nD37TH4
