שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך כל הפרקים בסדרות שווים באורכם?
בסדרות טלוויזיה נהוג לחשוב שהפרקים מדודים היטב בזמן. אבל תמיד נשאלת השאלה כיצד יודעים התסריטאים לכתוב בדיוק לפי משך הזמן המוקצב לפרק בטלוויזיה.
אז האמת היא שהיום, בעידן הבינג', הצפייה ב-VOD וההקלטה המאוחרת, הדברים מעט משתנים והפרקים יכולים להיות באורך קצת שונה זה מזה. אבל אם מחויבים להקפיד על האורך של הפרקים יש שיטה. תסריטאים נוהגים לומר שדף תסריט אחד נמשך בממוצע דקה אחת.
אבל גם אז, לאחר שצולמו החומרים והעורך או העורכת יושבים לערוך את הסדרה, ניתן בעריכה לקזז ולחתוך או להוסיף זמן של סרט, עד כמה שדרוש, כדי להביא את הפרק בדיוק למשך הזמן שנדרש.
ואגב, אין לנו סרטון על אורכם של פרקי סדרות.
למה צריך דיבוב ומדובבים בסרטים?
דיבּוב (Dubbing) הוא שיטה בהפקת סרטים שבה מקליטים ומחליפים את הקולות בסרט קיים ובסדרות טלוויזיה. בדיבוב כזה מחליפים את הפסקול המקורי בפסקול שהדיבור בו הוא בשפה המקומית. לא פעם מחליפים ביחד עם הדיאלוגים, השיחות והדיבורים, גם מרכיבים כמו מוסיקה וצלילי רקע.
הדיבוב נפוץ בהרבה מדינות בעולם, לשם צפייה בסרט בשפה המקומית. במדינות הללו משתמשים בדיבּוב בסרטים ובסדרות טלוויזיה. ביניהן ניתן למצוא את גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, אמריקה הלטינית ויפאן. במדינות כאלה אין מסורת ותיקה של רב-לשוניות וסובלנות לשמיעת הפסקול בשפת המקור. אלה גם מדינות שבהן קהל הצופים הוא גדול ומצדיק את העלויות הכספיות של הדיבּוב לכל סדרה וסרט.
לרוב נהגו לתרגם את הפסקול של סרטים, סדרות טלוויזיה וקטעי וידאו, במדינות שבהן שיעור האנאלפביתים גבוה יחסית ורבים אינם יודעים קרוא וכתוב. בהמשך הפך הדיבוב בהן להרגל חברתי.
כך ניתן לצפות באותו סרט, כשיוצג בקולנוע ובטלוויזיה במדינות שונות, כשהוא נשמע אחרת בכל מדינה, עם קולות מקומיים - של שחקנים המדַבְּבים אותו באולפן.
המילה דיבוב באה מהמילה האנגלית "Dub" שפירושה "לשכפל".
הנה הדיבוב ומצעד המדובבים הכי טובים בכל הזמנים (עברית):
https://youtu.be/YnxfTC2bhjo
בארצות רבות רואים את כל הסדרות והסרטים כשהם מדובבים לגמרי:
https://youtu.be/FD4Ns88cUHg
חקיין דיבוב שמחקה 100 דמויות תוך 6 דקות:
https://youtu.be/-68xL-DGEBo?t=54s
המדבבים של אחד מסרטי וולט דיסני והדמויות שלהם:
https://youtu.be/Gx0FWdOs6BQ
תכנית שמפגישה ילדים עם מדבבת מקצועית לסרטים מצוירים והם מקליטים דיבוב (מתורגם):
https://youtu.be/jjHikJusUxs?long=yes
הקולות של הדמויות מהסרטים המצוירים:
https://youtu.be/GIG7RmsDRik?long=yes
ומה קורה כששחר חסון עושה דיבוב לסרט מצויר? (מתורגם)
https://youtu.be/dOqhKZpw6us?long=yes
מה היה החידוש של הכל נשאר במשפחה?
הסיטקום "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family), קומדיית המצבים ומהקומדיות הגדולות בטלוויזיה, היא סדרה ששינתה את הטלוויזיה האמריקאית ובו-בזמן הייתה להיט של ממש. זו הייתה מהפעמים הנדירות שאיכות וכמות הלכו ביחד, שהרייטינג והמבקרים חשבו אותו דבר ושהתוכנית הפופולרית בטלוויזיה היתה גם הכי טובה בה.
"הכל נשאר במשפחה" הייתה הקומדיה הראשונה שלא רצתה רק להצחיק אלא גם להיות רלוונטית ולומר משהו. היא תרמה לשינוי החברה האמריקאית באופן חסר תקדים. הטלוויזיה עברה בזכותה מהפכה של ממש ומעתה היא החלה לדון גם בנושאים אקטואליים ומעוררי מחלוקת, מאד מעוררי מחלוקת.
בלא מעט משפחות האמריקה, הסיטקום הזה יצר דיון של ממש. הדמויות הראשיות היו דמויות מרתקות ומשלימות. כולן דרמה, צחוק וניגודים, כולן טלוויזיוניות ומוקצנות, אבל באופן מסוים - כולן מוכרות לאמריקאים ממשפחתם או מסביבתם התרבותית.
העניין היה ונשאר כאן ראש המשפחה, ארצ'י בנקר. הוא פועל מספנה לבן, הכי לא פוליטיקלי קורקט שהיה אז בטלוויזיה, איש צווארון כחול בגיל העמידה, טיפוס פטריוטי ושמרני, צר מוחין, גזען, נרגן, ציניקן ושוביניסט גברי. יש לו מגוון של דעות קדומות ביחס לכל דבר, מנשים ועד למיעוטים, והוא לא מהסס לפזר אותן בנדיבות בכל פרק מפרקי הסדרה.
ארצ'י בנקר מתעמת בפסקנות עם כולם. הוא רודה, מזלזל ומשפיל את אשתו המטורללת אדית, יורד על בתו הבכיינית וקלת הדעת גלוריה, לא מפסיק לריב עם חתנו הליברל והצנוני מייקל, או "ראש כרוב" כפי שהוא מכנה אותו, מנהל עימות "אמיץ" עם "הג'פרסונים", שכניו השחורים, שברוב המקרים אפילו לא מודעים לכך וכללית - יש לו מה לומר על כל דבר ובכל עניין.
אפשר לומר שקצת כמו אמריקה, ארצ'י מפרנס את כולם וחש שיש לו את הזכות לכפות עליהם את ערכיו ודעותיו.
בנקר הביא את הסדרה בקביעות לרייטינג חסר תקדים בסיטקומים, עם 30% שבועי ממכשירי הטלוויזיה באמריקה. איש לא החרים אותו ורבים הפכו אותו ואת הסדרה, שבה השתלח בכל מה שליברלי, לצפיית חובה שבועית. השמרנים, מצד אחד, השתבחו בדעות השמרניות שלו ובירידות על השמאל הליברלי והרכרוכי, בעוד השמאל האמריקאי ראה בו פרודיה מצוינת, שמגחיכה את תומכי הימין ומראה כמה רע נראות הדעות החשוכות וצרות המוחין שלהם, גם ביחס לחברה וגם בתוך ביתם הפרטי.
במהלך העונות הלך בנקר והתרכך, אם כי ניתן לומר שבאופן מסוים זו הייתה אמריקה שהלכה והפנימה יותר ויותר מערכיו. בעשור הבא היא תהפוך ימנית יותר, תבחר ברייגן לנשיאות ותנצח את המלחמה הקרה. מעניין מה מהשינוי הזה ניתן לזקוף לזכותו.
על הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (מתורגם):
https://youtu.be/HhaRzI8pchI
וארצ'י באנקר בנאום נגד הגבלת נשק:
https://youtu.be/-lDb0Dn8OXE
איך הפך מקגייוור לסמל היצירתיות?
סדרת הטלוויזיה "מקגייוור" (MacGyver) הייתה סדרת טלוויזיה אמריקאית משנות ה-80, שבמרכזה הסוכן החשאי אנגוס מקגייוור (השחקן ריצ'רד דין אנדרסון), איש יקר המתנגד לאלימות ולאלכוהול ושומר על הסביבה.
החוקים של מקגייוור היו ברורים והלמו את המוסר שלו - רק באגרופים, לעולם ללא נשק חם או קר, תמיד בעזרת כושר האילתור האינסופי והידע המדעי שלו. בסדרה מקגיוור אסור שיהיה דם וצריך שיהיה קצת הומור, גם ואולי במיוחד ברגעים הקשים מאד - בקיצור, ככה עובדת סדרת פעולה שרוצה גם לחנך ולא רק לשפוך קטשופ על השחקנים המסכנים...
אגב, מקגייוור לא משתמש בנשק חם מכיוון שבילדותו הוא איבד את חבר הנפש שלו, לאחר שהאחרון שיחק בנשק חם ומת. אבל הוא עצמו סוכן חשאי ולכן, כתחליף לאקדחים ורובים שלא נוכחים בחייו, הוא פיתח את יכולות ההמצאה המיוחדות והנדירות כל כך שלו. לכן הוא היה סוג של בתיה עוזיאל עם בלורית בלונדינית, יפיוף שקט וקר-רוח וגיבור DIY שיודע לצאת מכל מצב בעזרת יכולות האימפרוביזציה (אילתור) והידע שרכש בשיעורי המלאכה בבית הספר...
הסדרה הזו והגיבור הבלתי-מנוצח ובלתי-מובס שלה, הפכו לאגדה ולסמל ליציאה ממצבים בלתי אפשריים, בעזרת נייר A4, מסטיק ושרוך של נעל ישנה.
הנה הפתיח של הסדרה על הדמות הכי מסתדרת של שנות ה-80:
https://youtu.be/yOEe1uzurKo
סיפורה של סדרת הפעולה "מקגייוור":
https://youtu.be/dle7i-R8n88
ודוגמה לפתרון בעיה קלה...
https://youtu.be/L9L0gVzOLds
מיהם כוכבי ההנפשה הכחולים מבלגיה?
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
איך הפכה הסדרה סאות' פארק לאגדה?
סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.
ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.
הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.
במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.
כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...
הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/IaqlKtaqG9c
ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8
הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):
https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s
ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):
https://youtu.be/HrcdfbiH2TY
כיצד חזתה משפחת סימפסון את העתיד?
סדרת האנימציה משפחת סימפסון (The Simpsons) היא סדרת טלוויזיה חדשנית, נשכנית, ביקורתית, חתרנית ובעיקר פוחזת. אולי זו הסיבה להצלחתה הבלתי נתפסת של ה"סימפסונז" - הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והסדרה הקומית הכתובה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה. עשרות פעמים היא זכתה בפרסים היוקרתיים של עולם הטלוויזיה והמגזין "טיים" בחר בה כיצירת הטלוויזיה הטובה במאה ה-20.
כבר מהעונה הראשונה שלה, סחפה הסדרה, שנוצרה על ידי מאט גריינינג עבור רשת פוקס, את הצעירים ובני הנוער באמריקה. ה"סימפסונז" עסקה במשפחה אמריקנית "רגילה" המתגוררת בעיר הבדיונית ספרינגפילד והציגה בחיוך סטריאוטיפים על התרבות, החברה והטלוויזיה האמריקנית. אמנם היא הייתה מעין בועה מנותקת מהמציאות, אך לא פעם נדמה שהיא משקפת את המציאות באופן מדויק מהמציאות עצמה.
הרעיון ל"משפחת סימפסון" נולדה ה"בארטמניה", שגעת שהזכירה את ה"ביטלמניה" המפורסמת שהוקדשה לביטלס בשנות ה-60. אחרי הכל, סדרת הטלוויזיה המצוירת הזו חידשה בהמון תחומים, אבל במיוחד בכך שהיא העלתה אל המרקע פחדים, הפרעות ותסביכים שהחברה האמריקאית נהגה להדחיק. בועה מנותקת מהמציאות, שמצליחה לשקף את המציאות טוב יותר מהמציאות עצמה.
מבחינה תרבותית, כללה "סימפסון" המוני ציטוטים תרבותיים מעולמות הספרות, המוסיקה, הקולנוע ועוד. היו בה פרקים שלמים שכללו שלל מחוות ליצירות אמנות מוכרות ונכסי צאן ברזל. הוטמנו בה המוני רמזים, ציטוטים, בדיחות, מחוות, פאנצ'ים והתכתבויות עם התרבות הפופולארית והאמנות הגבוהה גם יחד, מה שהפך את המעריצים לבלשים שניסו להפתיע ולגלותם ולדווח על כאלה לכל העולם.
פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ומייקל ג'קסון היו רק חלק קטן ממאות המפורסמים והסלבס שהשתתפו בפרקי הסדרה במהלך השנים.
"משפחת סימפסון" הצליחה גם לחזות לא מעט פיתוחים טכנולוגיים, כמו השעון החכם שניתן לתת לו פקודות קוליות ושיחות הווידאו בטלפונים. היה בה אפילו רובוט של ספרנית שהציע ספרים מתאימים לקוראים.
במהלך השנים הסדרה הזו העמידה סדרות שנוצרו ברוחה, ביניהן "סאותפארק" ו"איש משפחה".
הנה סיפורה של הסדרה "משפחת סימפסון" (עברית):
https://youtu.be/GkZC51pEV8M
איך נולדה סדרת האנימציה המצליחה על הסימפסונים:
https://youtu.be/rPzgH-bJZJg
קטע שמדגים את השפה והסגנון של משפחת סימפסון (מתורגם):
https://youtu.be/8cahD3cT9xU
וכמה דברים שלא ידעתם על הסימפסונים:
https://youtu.be/SZ5gBXjd_gE
מה סוד העולם הוורוד של הפנתר הוורוד?
הפנתר הוורוד החלה כסרט קולנוע, ראשון בסדרת קומדיות שיצאה החל משנת 1963. הסרט מספר על מפקח צרפתי מרושל ששמו ז'אק קלוזו שמקבל משימה למצוא יהלום ורוד יקר שנגנב. היהלום נקרא "יהלום הפנתר הוורוד" כיוון שאם מסתכלים עליו מקרוב אפשר לראות דמות של פנתר ורוד. על אף חוסר ההצלחה שלו ואף הרשלנות מצליח המפקח קלוזו כמעט במקרה לפתור את התעלומה.
אבל ילדי העולם לא מכירים את הסרט ואת אלה שבאו אחריו, אלא יותר את הסרטים המצוירים של הפנתר הוורוד. בתחילת כל סרט הופיע סרטון הנפשה קצר שבו צויר הפנתר הוורוד. די מהר הבינו יוצרי הסרטים הללו שדמות הפנתר המצוירת מעוררת עניין והם יצרו לה סדרת טלוויזיה מצוירת עצמאית, שמהיום שבו עלתה לראשונה אל המסך הקטן, בשנת 1964, זכתה להצלחה רבה.
הנה סיפורו של הפנתר הוורוד:
https://youtu.be/sgMBd7ACLE4
המוסיקה המוכרת של הפנתר הוורוד:
http://youtu.be/HhHwnrlZRus
עוד סיפור שלו:
https://youtu.be/41aGCrXM20E
ואוסף סרטוני הפנתר הורוד:
https://youtu.be/LZawF9zpoNc?long=yes
מיהן החבובות של הטלוויזיה?
זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.
מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...
את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.
בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...
לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.
בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.
בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.
כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:
https://youtu.be/0ihi7_e2l24
סיפורה של סדרת "החבובות":
https://youtu.be/HzYvIMyOP_A
היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:
https://youtu.be/MTwq1_9VH68
הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:
https://youtu.be/6_01zRwJOPw
ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:
https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw
הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:
https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw
והיו להם גם סרטים:
https://youtu.be/noFPg60v44M
בסדרות טלוויזיה נהוג לחשוב שהפרקים מדודים היטב בזמן. אבל תמיד נשאלת השאלה כיצד יודעים התסריטאים לכתוב בדיוק לפי משך הזמן המוקצב לפרק בטלוויזיה.
אז האמת היא שהיום, בעידן הבינג', הצפייה ב-VOD וההקלטה המאוחרת, הדברים מעט משתנים והפרקים יכולים להיות באורך קצת שונה זה מזה. אבל אם מחויבים להקפיד על האורך של הפרקים יש שיטה. תסריטאים נוהגים לומר שדף תסריט אחד נמשך בממוצע דקה אחת.
אבל גם אז, לאחר שצולמו החומרים והעורך או העורכת יושבים לערוך את הסדרה, ניתן בעריכה לקזז ולחתוך או להוסיף זמן של סרט, עד כמה שדרוש, כדי להביא את הפרק בדיוק למשך הזמן שנדרש.
ואגב, אין לנו סרטון על אורכם של פרקי סדרות.
דיבּוב (Dubbing) הוא שיטה בהפקת סרטים שבה מקליטים ומחליפים את הקולות בסרט קיים ובסדרות טלוויזיה. בדיבוב כזה מחליפים את הפסקול המקורי בפסקול שהדיבור בו הוא בשפה המקומית. לא פעם מחליפים ביחד עם הדיאלוגים, השיחות והדיבורים, גם מרכיבים כמו מוסיקה וצלילי רקע.
הדיבוב נפוץ בהרבה מדינות בעולם, לשם צפייה בסרט בשפה המקומית. במדינות הללו משתמשים בדיבּוב בסרטים ובסדרות טלוויזיה. ביניהן ניתן למצוא את גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, אמריקה הלטינית ויפאן. במדינות כאלה אין מסורת ותיקה של רב-לשוניות וסובלנות לשמיעת הפסקול בשפת המקור. אלה גם מדינות שבהן קהל הצופים הוא גדול ומצדיק את העלויות הכספיות של הדיבּוב לכל סדרה וסרט.
לרוב נהגו לתרגם את הפסקול של סרטים, סדרות טלוויזיה וקטעי וידאו, במדינות שבהן שיעור האנאלפביתים גבוה יחסית ורבים אינם יודעים קרוא וכתוב. בהמשך הפך הדיבוב בהן להרגל חברתי.
כך ניתן לצפות באותו סרט, כשיוצג בקולנוע ובטלוויזיה במדינות שונות, כשהוא נשמע אחרת בכל מדינה, עם קולות מקומיים - של שחקנים המדַבְּבים אותו באולפן.
המילה דיבוב באה מהמילה האנגלית "Dub" שפירושה "לשכפל".
הנה הדיבוב ומצעד המדובבים הכי טובים בכל הזמנים (עברית):
https://youtu.be/YnxfTC2bhjo
בארצות רבות רואים את כל הסדרות והסרטים כשהם מדובבים לגמרי:
https://youtu.be/FD4Ns88cUHg
חקיין דיבוב שמחקה 100 דמויות תוך 6 דקות:
https://youtu.be/-68xL-DGEBo?t=54s
המדבבים של אחד מסרטי וולט דיסני והדמויות שלהם:
https://youtu.be/Gx0FWdOs6BQ
תכנית שמפגישה ילדים עם מדבבת מקצועית לסרטים מצוירים והם מקליטים דיבוב (מתורגם):
https://youtu.be/jjHikJusUxs?long=yes
הקולות של הדמויות מהסרטים המצוירים:
https://youtu.be/GIG7RmsDRik?long=yes
ומה קורה כששחר חסון עושה דיבוב לסרט מצויר? (מתורגם)
https://youtu.be/dOqhKZpw6us?long=yes
הסיטקום "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family), קומדיית המצבים ומהקומדיות הגדולות בטלוויזיה, היא סדרה ששינתה את הטלוויזיה האמריקאית ובו-בזמן הייתה להיט של ממש. זו הייתה מהפעמים הנדירות שאיכות וכמות הלכו ביחד, שהרייטינג והמבקרים חשבו אותו דבר ושהתוכנית הפופולרית בטלוויזיה היתה גם הכי טובה בה.
"הכל נשאר במשפחה" הייתה הקומדיה הראשונה שלא רצתה רק להצחיק אלא גם להיות רלוונטית ולומר משהו. היא תרמה לשינוי החברה האמריקאית באופן חסר תקדים. הטלוויזיה עברה בזכותה מהפכה של ממש ומעתה היא החלה לדון גם בנושאים אקטואליים ומעוררי מחלוקת, מאד מעוררי מחלוקת.
בלא מעט משפחות האמריקה, הסיטקום הזה יצר דיון של ממש. הדמויות הראשיות היו דמויות מרתקות ומשלימות. כולן דרמה, צחוק וניגודים, כולן טלוויזיוניות ומוקצנות, אבל באופן מסוים - כולן מוכרות לאמריקאים ממשפחתם או מסביבתם התרבותית.
העניין היה ונשאר כאן ראש המשפחה, ארצ'י בנקר. הוא פועל מספנה לבן, הכי לא פוליטיקלי קורקט שהיה אז בטלוויזיה, איש צווארון כחול בגיל העמידה, טיפוס פטריוטי ושמרני, צר מוחין, גזען, נרגן, ציניקן ושוביניסט גברי. יש לו מגוון של דעות קדומות ביחס לכל דבר, מנשים ועד למיעוטים, והוא לא מהסס לפזר אותן בנדיבות בכל פרק מפרקי הסדרה.
ארצ'י בנקר מתעמת בפסקנות עם כולם. הוא רודה, מזלזל ומשפיל את אשתו המטורללת אדית, יורד על בתו הבכיינית וקלת הדעת גלוריה, לא מפסיק לריב עם חתנו הליברל והצנוני מייקל, או "ראש כרוב" כפי שהוא מכנה אותו, מנהל עימות "אמיץ" עם "הג'פרסונים", שכניו השחורים, שברוב המקרים אפילו לא מודעים לכך וכללית - יש לו מה לומר על כל דבר ובכל עניין.
אפשר לומר שקצת כמו אמריקה, ארצ'י מפרנס את כולם וחש שיש לו את הזכות לכפות עליהם את ערכיו ודעותיו.
בנקר הביא את הסדרה בקביעות לרייטינג חסר תקדים בסיטקומים, עם 30% שבועי ממכשירי הטלוויזיה באמריקה. איש לא החרים אותו ורבים הפכו אותו ואת הסדרה, שבה השתלח בכל מה שליברלי, לצפיית חובה שבועית. השמרנים, מצד אחד, השתבחו בדעות השמרניות שלו ובירידות על השמאל הליברלי והרכרוכי, בעוד השמאל האמריקאי ראה בו פרודיה מצוינת, שמגחיכה את תומכי הימין ומראה כמה רע נראות הדעות החשוכות וצרות המוחין שלהם, גם ביחס לחברה וגם בתוך ביתם הפרטי.
במהלך העונות הלך בנקר והתרכך, אם כי ניתן לומר שבאופן מסוים זו הייתה אמריקה שהלכה והפנימה יותר ויותר מערכיו. בעשור הבא היא תהפוך ימנית יותר, תבחר ברייגן לנשיאות ותנצח את המלחמה הקרה. מעניין מה מהשינוי הזה ניתן לזקוף לזכותו.
על הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (מתורגם):
https://youtu.be/HhaRzI8pchI
וארצ'י באנקר בנאום נגד הגבלת נשק:
https://youtu.be/-lDb0Dn8OXE
סדרת הטלוויזיה "מקגייוור" (MacGyver) הייתה סדרת טלוויזיה אמריקאית משנות ה-80, שבמרכזה הסוכן החשאי אנגוס מקגייוור (השחקן ריצ'רד דין אנדרסון), איש יקר המתנגד לאלימות ולאלכוהול ושומר על הסביבה.
החוקים של מקגייוור היו ברורים והלמו את המוסר שלו - רק באגרופים, לעולם ללא נשק חם או קר, תמיד בעזרת כושר האילתור האינסופי והידע המדעי שלו. בסדרה מקגיוור אסור שיהיה דם וצריך שיהיה קצת הומור, גם ואולי במיוחד ברגעים הקשים מאד - בקיצור, ככה עובדת סדרת פעולה שרוצה גם לחנך ולא רק לשפוך קטשופ על השחקנים המסכנים...
אגב, מקגייוור לא משתמש בנשק חם מכיוון שבילדותו הוא איבד את חבר הנפש שלו, לאחר שהאחרון שיחק בנשק חם ומת. אבל הוא עצמו סוכן חשאי ולכן, כתחליף לאקדחים ורובים שלא נוכחים בחייו, הוא פיתח את יכולות ההמצאה המיוחדות והנדירות כל כך שלו. לכן הוא היה סוג של בתיה עוזיאל עם בלורית בלונדינית, יפיוף שקט וקר-רוח וגיבור DIY שיודע לצאת מכל מצב בעזרת יכולות האימפרוביזציה (אילתור) והידע שרכש בשיעורי המלאכה בבית הספר...
הסדרה הזו והגיבור הבלתי-מנוצח ובלתי-מובס שלה, הפכו לאגדה ולסמל ליציאה ממצבים בלתי אפשריים, בעזרת נייר A4, מסטיק ושרוך של נעל ישנה.
הנה הפתיח של הסדרה על הדמות הכי מסתדרת של שנות ה-80:
https://youtu.be/yOEe1uzurKo
סיפורה של סדרת הפעולה "מקגייוור":
https://youtu.be/dle7i-R8n88
ודוגמה לפתרון בעיה קלה...
https://youtu.be/L9L0gVzOLds
סדרות
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.
ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.
הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.
במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.
כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...
הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/IaqlKtaqG9c
ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8
הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):
https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s
ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):
https://youtu.be/HrcdfbiH2TY
סדרת האנימציה משפחת סימפסון (The Simpsons) היא סדרת טלוויזיה חדשנית, נשכנית, ביקורתית, חתרנית ובעיקר פוחזת. אולי זו הסיבה להצלחתה הבלתי נתפסת של ה"סימפסונז" - הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והסדרה הקומית הכתובה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה. עשרות פעמים היא זכתה בפרסים היוקרתיים של עולם הטלוויזיה והמגזין "טיים" בחר בה כיצירת הטלוויזיה הטובה במאה ה-20.
כבר מהעונה הראשונה שלה, סחפה הסדרה, שנוצרה על ידי מאט גריינינג עבור רשת פוקס, את הצעירים ובני הנוער באמריקה. ה"סימפסונז" עסקה במשפחה אמריקנית "רגילה" המתגוררת בעיר הבדיונית ספרינגפילד והציגה בחיוך סטריאוטיפים על התרבות, החברה והטלוויזיה האמריקנית. אמנם היא הייתה מעין בועה מנותקת מהמציאות, אך לא פעם נדמה שהיא משקפת את המציאות באופן מדויק מהמציאות עצמה.
הרעיון ל"משפחת סימפסון" נולדה ה"בארטמניה", שגעת שהזכירה את ה"ביטלמניה" המפורסמת שהוקדשה לביטלס בשנות ה-60. אחרי הכל, סדרת הטלוויזיה המצוירת הזו חידשה בהמון תחומים, אבל במיוחד בכך שהיא העלתה אל המרקע פחדים, הפרעות ותסביכים שהחברה האמריקאית נהגה להדחיק. בועה מנותקת מהמציאות, שמצליחה לשקף את המציאות טוב יותר מהמציאות עצמה.
מבחינה תרבותית, כללה "סימפסון" המוני ציטוטים תרבותיים מעולמות הספרות, המוסיקה, הקולנוע ועוד. היו בה פרקים שלמים שכללו שלל מחוות ליצירות אמנות מוכרות ונכסי צאן ברזל. הוטמנו בה המוני רמזים, ציטוטים, בדיחות, מחוות, פאנצ'ים והתכתבויות עם התרבות הפופולארית והאמנות הגבוהה גם יחד, מה שהפך את המעריצים לבלשים שניסו להפתיע ולגלותם ולדווח על כאלה לכל העולם.
פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ומייקל ג'קסון היו רק חלק קטן ממאות המפורסמים והסלבס שהשתתפו בפרקי הסדרה במהלך השנים.
"משפחת סימפסון" הצליחה גם לחזות לא מעט פיתוחים טכנולוגיים, כמו השעון החכם שניתן לתת לו פקודות קוליות ושיחות הווידאו בטלפונים. היה בה אפילו רובוט של ספרנית שהציע ספרים מתאימים לקוראים.
במהלך השנים הסדרה הזו העמידה סדרות שנוצרו ברוחה, ביניהן "סאותפארק" ו"איש משפחה".
הנה סיפורה של הסדרה "משפחת סימפסון" (עברית):
https://youtu.be/GkZC51pEV8M
איך נולדה סדרת האנימציה המצליחה על הסימפסונים:
https://youtu.be/rPzgH-bJZJg
קטע שמדגים את השפה והסגנון של משפחת סימפסון (מתורגם):
https://youtu.be/8cahD3cT9xU
וכמה דברים שלא ידעתם על הסימפסונים:
https://youtu.be/SZ5gBXjd_gE
הפנתר הוורוד החלה כסרט קולנוע, ראשון בסדרת קומדיות שיצאה החל משנת 1963. הסרט מספר על מפקח צרפתי מרושל ששמו ז'אק קלוזו שמקבל משימה למצוא יהלום ורוד יקר שנגנב. היהלום נקרא "יהלום הפנתר הוורוד" כיוון שאם מסתכלים עליו מקרוב אפשר לראות דמות של פנתר ורוד. על אף חוסר ההצלחה שלו ואף הרשלנות מצליח המפקח קלוזו כמעט במקרה לפתור את התעלומה.
אבל ילדי העולם לא מכירים את הסרט ואת אלה שבאו אחריו, אלא יותר את הסרטים המצוירים של הפנתר הוורוד. בתחילת כל סרט הופיע סרטון הנפשה קצר שבו צויר הפנתר הוורוד. די מהר הבינו יוצרי הסרטים הללו שדמות הפנתר המצוירת מעוררת עניין והם יצרו לה סדרת טלוויזיה מצוירת עצמאית, שמהיום שבו עלתה לראשונה אל המסך הקטן, בשנת 1964, זכתה להצלחה רבה.
הנה סיפורו של הפנתר הוורוד:
https://youtu.be/sgMBd7ACLE4
המוסיקה המוכרת של הפנתר הוורוד:
http://youtu.be/HhHwnrlZRus
עוד סיפור שלו:
https://youtu.be/41aGCrXM20E
ואוסף סרטוני הפנתר הורוד:
https://youtu.be/LZawF9zpoNc?long=yes
זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.
מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...
את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.
בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...
לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.
בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.
בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.
כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:
https://youtu.be/0ihi7_e2l24
סיפורה של סדרת "החבובות":
https://youtu.be/HzYvIMyOP_A
היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:
https://youtu.be/MTwq1_9VH68
הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:
https://youtu.be/6_01zRwJOPw
ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:
https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw
הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:
https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw
והיו להם גם סרטים:
https://youtu.be/noFPg60v44M
איך נוצרה דמותו של פופאי המלח ולמה הוא אוכל תרד?
"פופאי המלח" הוא גיבור ילדות של רבים מהילדים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. פופאי הוא מלח חייכן ומעשן מקטרת שלאורך כל סדרת הסרטונים המצוירים הללו עושה הכל כדי לשמור על אהובתו שנקראת "אוליב אויל", בעברית "שמן זית"...
מי שמנסה לגזול אותה ממנו הוא האויב הנצחי והאימתני שלו בלוטו (בעברית כינו אותו ברוטוס). פופאי החלש מבלוטו מצליח להתגבר עליו תמיד בסוף הפרק, כיוון שכשהוא אוכל תרד מקופסת שימורים, הוא מקבל כוח רב ומצליח לנצח כל אחד.
אגב, היום אנו יודעים שתרד אינו מזון שמחזק. הטעות הזו נגרמה ככל הנראה ממחקר שפורסם בכתב עת בתחילת המאה ה-20. בגלל טעות במיקום הנקודה העשרונית במספר שציין את כמות הברזל בתרד חשבו שיש לתרד כמות ברזל הגבוהה פי 10 ממה שיש בו באמת. גם כך, עם זאת, התרד נחשב כיום כ"מזון על" - בריא ומזין מאוד.
הדמות המצוירת של "פופאי המלח" נוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. בתחילה היא צוירה כקומיקס בעיתונים והצליחה מאד עד שהגיעה לתפוצה במאות עיתונים שונים בארה"ב. רק שנים לאחר מכן היא הפכה לסדרה מצוירת, מהמצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.
יש סיפורים על כך שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בעיירה צ'סטר, שבה גדל יוצר הקומיקס ושבה יש עד היום מוזיאון פופאי. כך, פרוק פיגל, המתקוטט הקבוע של העיירה הוא ההשראה לפופאי. על דורה פסקל הרזה והגבוהה, שלבשה תמיד מטפחת על צווארה, מבוססת דמותה של אוליב אויל. והדמות של ווימפי חובב ההמבורגרים מבוססת על בעל בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט, שנהג לשלוח את עובדיו, ביניהם סיגר המאייר, לקנות לו המבורגרים.
הנה סיפורו של פופאי:
https://youtu.be/OUn9W5dk0Nc
אוסף קטעי פופאיי שמדגימים את יכולותיו בזכות התרד:
https://youtu.be/gxO758l7JVM
וסרט של פופאי משנת 1933:
https://youtu.be/yZi5plJeLYY
"פופאי המלח" הוא גיבור ילדות של רבים מהילדים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. פופאי הוא מלח חייכן ומעשן מקטרת שלאורך כל סדרת הסרטונים המצוירים הללו עושה הכל כדי לשמור על אהובתו שנקראת "אוליב אויל", בעברית "שמן זית"...
מי שמנסה לגזול אותה ממנו הוא האויב הנצחי והאימתני שלו בלוטו (בעברית כינו אותו ברוטוס). פופאי החלש מבלוטו מצליח להתגבר עליו תמיד בסוף הפרק, כיוון שכשהוא אוכל תרד מקופסת שימורים, הוא מקבל כוח רב ומצליח לנצח כל אחד.
אגב, היום אנו יודעים שתרד אינו מזון שמחזק. הטעות הזו נגרמה ככל הנראה ממחקר שפורסם בכתב עת בתחילת המאה ה-20. בגלל טעות במיקום הנקודה העשרונית במספר שציין את כמות הברזל בתרד חשבו שיש לתרד כמות ברזל הגבוהה פי 10 ממה שיש בו באמת. גם כך, עם זאת, התרד נחשב כיום כ"מזון על" - בריא ומזין מאוד.
הדמות המצוירת של "פופאי המלח" נוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. בתחילה היא צוירה כקומיקס בעיתונים והצליחה מאד עד שהגיעה לתפוצה במאות עיתונים שונים בארה"ב. רק שנים לאחר מכן היא הפכה לסדרה מצוירת, מהמצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.
יש סיפורים על כך שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בעיירה צ'סטר, שבה גדל יוצר הקומיקס ושבה יש עד היום מוזיאון פופאי. כך, פרוק פיגל, המתקוטט הקבוע של העיירה הוא ההשראה לפופאי. על דורה פסקל הרזה והגבוהה, שלבשה תמיד מטפחת על צווארה, מבוססת דמותה של אוליב אויל. והדמות של ווימפי חובב ההמבורגרים מבוססת על בעל בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט, שנהג לשלוח את עובדיו, ביניהם סיגר המאייר, לקנות לו המבורגרים.
הנה סיפורו של פופאי:
https://youtu.be/OUn9W5dk0Nc
אוסף קטעי פופאיי שמדגימים את יכולותיו בזכות התרד:
https://youtu.be/gxO758l7JVM
וסרט של פופאי משנת 1933:
https://youtu.be/yZi5plJeLYY
מיהו בובספוג?
רבים רואים בסדרה הזו סדרה גאונית ואחרים רואים בה סדרה שבועטת בערכים מקובלים. אבל בובספוג, או בשמה הרשמי "בובספוג מכנסמרובע" (SpongeBob SquarePants), היא קודם כל סדרה מצוירת איכותית, שמציגה את ההנאה וההומור שבעולם התמים והחווייתי של בובספוג.
וזה מתחיל מהעובדה שאת הסדרה הזו יצר ביולוג ימי, שהוא גם אנימטור מוכשר ושמו סטיבן הילנבורג. הוא יצר ב-1999 את הסדרה, שהפכה לאגדה. בין השאר היא נבחרה על ידי מגזין ה"טיים" לאחת מ־100 הסדרות הטובות ביותר אי-פעם. היא גם המשיכה לסרט "בובספוג - הסרט" שיצא לקולנוע בשנת 2004,
בסדרה מככבים ספוג ים בשם "בובספוג מכנסמרובע" וחבריו. כולם חיים בעיר תת-ימית בדיונית שנקראת "ביקיני בוטום" ומהווה את הרקע להרפתקאותיהם המשעשעות ומעוררות מחשבה גם יחד.
אותו בובספוג, גיבור הסדרה, הוא גיבור בעל אופי פשוט ושובה לב. הוא ספונטני ומקיים חיים מלאי הנאה וכיף, חי בהרמוניה נפלאה עם סביבתו וחבריו, בקיצור חיים של אושר אינסופי, לא הישגי וללא רדיפה אחרי כסף או כוח. פשוט כיף מזוקק, גם אם לא פעם בוב ספוג נקלע לצרות לא צפויות.
ביחד עם גארי החילזון, חיית המחמד שלו, בובספוג מתגורר בבית שעשוי מאננס. הוא מקפיד להיקלע בכל פרק, ביחד עם חבריו הטובים, פטריק סטאר, כוכב ים ורוד והסנאית החכמה סנדי צ'יקס, להרפתקאות ותסבוכות שונות ומשונות. לא פעם הוא מרגיז מאד את השכן הממורמר שלו, הדיונון סקווידוויד טנטקלס.
בובספוג בכלל עובד כטבח אצל מר קראב, בעליה של מסעדת המזון המהיר "הסרטן הפריך". בסדרה מופיעים גם פלנקטון, האויב המושבע של מר קראב, המנסה כל הזמן לגנוב את המתכון הסודי שלו לקציצת סרטן פריך.
כך נראה בובספוג (עברית):
https://youtu.be/3KHS5IQJNBA
כך מדבבים את בובספוג וחבריו (עברית):
https://youtu.be/d5-7v-Ne0Pg
וקליפ מתוך הסרט שיצא לבוב ספוג (עברית):
https://youtu.be/U1Ucs4sWDNA
רבים רואים בסדרה הזו סדרה גאונית ואחרים רואים בה סדרה שבועטת בערכים מקובלים. אבל בובספוג, או בשמה הרשמי "בובספוג מכנסמרובע" (SpongeBob SquarePants), היא קודם כל סדרה מצוירת איכותית, שמציגה את ההנאה וההומור שבעולם התמים והחווייתי של בובספוג.
וזה מתחיל מהעובדה שאת הסדרה הזו יצר ביולוג ימי, שהוא גם אנימטור מוכשר ושמו סטיבן הילנבורג. הוא יצר ב-1999 את הסדרה, שהפכה לאגדה. בין השאר היא נבחרה על ידי מגזין ה"טיים" לאחת מ־100 הסדרות הטובות ביותר אי-פעם. היא גם המשיכה לסרט "בובספוג - הסרט" שיצא לקולנוע בשנת 2004,
בסדרה מככבים ספוג ים בשם "בובספוג מכנסמרובע" וחבריו. כולם חיים בעיר תת-ימית בדיונית שנקראת "ביקיני בוטום" ומהווה את הרקע להרפתקאותיהם המשעשעות ומעוררות מחשבה גם יחד.
אותו בובספוג, גיבור הסדרה, הוא גיבור בעל אופי פשוט ושובה לב. הוא ספונטני ומקיים חיים מלאי הנאה וכיף, חי בהרמוניה נפלאה עם סביבתו וחבריו, בקיצור חיים של אושר אינסופי, לא הישגי וללא רדיפה אחרי כסף או כוח. פשוט כיף מזוקק, גם אם לא פעם בוב ספוג נקלע לצרות לא צפויות.
ביחד עם גארי החילזון, חיית המחמד שלו, בובספוג מתגורר בבית שעשוי מאננס. הוא מקפיד להיקלע בכל פרק, ביחד עם חבריו הטובים, פטריק סטאר, כוכב ים ורוד והסנאית החכמה סנדי צ'יקס, להרפתקאות ותסבוכות שונות ומשונות. לא פעם הוא מרגיז מאד את השכן הממורמר שלו, הדיונון סקווידוויד טנטקלס.
בובספוג בכלל עובד כטבח אצל מר קראב, בעליה של מסעדת המזון המהיר "הסרטן הפריך". בסדרה מופיעים גם פלנקטון, האויב המושבע של מר קראב, המנסה כל הזמן לגנוב את המתכון הסודי שלו לקציצת סרטן פריך.
כך נראה בובספוג (עברית):
https://youtu.be/3KHS5IQJNBA
כך מדבבים את בובספוג וחבריו (עברית):
https://youtu.be/d5-7v-Ne0Pg
וקליפ מתוך הסרט שיצא לבוב ספוג (עברית):
https://youtu.be/U1Ucs4sWDNA
מיהם טום וג'רי ומה הסיפור שלהם?
טום וג'רי (Tom and Jerry) הם הגיבורים של סדרת סרטי אנימציה משנות החמישים והשישים. הסרטים הקצרים מהסדרה נוצרו גם לקולנוע ואף זכו כמה פעמים בפרס אוסקר וגם הפכו לסדרות טלוויזיה מצליחות המוקרנות עד היום.
הסדרה היא המחשה ברורה לחיים בטבע, בכל הסרטים של טום וג'רי מנסה טום החתול לתפוס את ג'רי העכבר. הוא תמיד מסתבך ונכשל במשימה, כשבמיוחד עושה לו צרות כלב הבולדוג ספייק שהתכניות של טום ללכוד את ג'רי לא מעניינות אותו כי הוא עסוק בלרדוף את טום עצמו.
אבל בסרטים המצוירים באורך מלא של טום וג'רי הם עשו יותר מאשר בטלוויזיה. ראשית, הם דיברו הרבה יותר מבסדרת הטלוויזיה. הם גם בסרטים שונים גיבורי ספרות כמו שרלוק הולמס, הקוסם מארץ עוץ ורובין הוד.
ויקיפדיה מספרת שבשנות השישים השמידה שריפה גדולה שפרצה באולפני MGM את כל העותקים המקוריים של טום וג'רי. מאז משודרים סרטונים אחרים שהם עיבוד שנעשה לפרקי הסדרה ושוחרר כמה שנים לפני השריפה.
הנה קדימון מהסרט של טום וג'רי: 2021
https://youtu.be/ra_SOUDQWyY
האבולוציה, השינוי שעברו הדמויות המצוירות של טום וג'רי לאורך השנים:
https://youtu.be/No24CzbE928
ואז הם הגיעו למשחקי המחשב:
https://youtu.be/Xq4OMaIzwKU?long=yes
טום וג'רי (Tom and Jerry) הם הגיבורים של סדרת סרטי אנימציה משנות החמישים והשישים. הסרטים הקצרים מהסדרה נוצרו גם לקולנוע ואף זכו כמה פעמים בפרס אוסקר וגם הפכו לסדרות טלוויזיה מצליחות המוקרנות עד היום.
הסדרה היא המחשה ברורה לחיים בטבע, בכל הסרטים של טום וג'רי מנסה טום החתול לתפוס את ג'רי העכבר. הוא תמיד מסתבך ונכשל במשימה, כשבמיוחד עושה לו צרות כלב הבולדוג ספייק שהתכניות של טום ללכוד את ג'רי לא מעניינות אותו כי הוא עסוק בלרדוף את טום עצמו.
אבל בסרטים המצוירים באורך מלא של טום וג'רי הם עשו יותר מאשר בטלוויזיה. ראשית, הם דיברו הרבה יותר מבסדרת הטלוויזיה. הם גם בסרטים שונים גיבורי ספרות כמו שרלוק הולמס, הקוסם מארץ עוץ ורובין הוד.
ויקיפדיה מספרת שבשנות השישים השמידה שריפה גדולה שפרצה באולפני MGM את כל העותקים המקוריים של טום וג'רי. מאז משודרים סרטונים אחרים שהם עיבוד שנעשה לפרקי הסדרה ושוחרר כמה שנים לפני השריפה.
הנה קדימון מהסרט של טום וג'רי: 2021
https://youtu.be/ra_SOUDQWyY
האבולוציה, השינוי שעברו הדמויות המצוירות של טום וג'רי לאורך השנים:
https://youtu.be/No24CzbE928
ואז הם הגיעו למשחקי המחשב:
https://youtu.be/Xq4OMaIzwKU?long=yes
מהי האנימה היפאנית?
אנימה (Anime) היא אנימציה יפאנית שבשנים האחרונות ממש כובשת את העולם. לצד המנגה, הקומיקס היפאני הפופולארי של יפאן, האנימה היא מרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית ובפריצתה אל התרבות העולמית ובמיוחד לתרבות הפופולרית המערבית.
התכנים באנימה הם לא לילדים בלבד, אלא גם למבוגרים. לא פעם יש באנימה עיסוק בנושאים פילוסופיים ופסיכולוגיים שסדרות טלוויזיה לילדים לא מרבות להתעסק בהם.
גם העיצוב בסדרות האנימה הוא מיוחד ומרתק. הכי בולטות הן העיניים הגדולות של דמויות המאנגה, שמאפשרות לבטא את הרגשות של הדמויות בצורה מוחשית יותר. מעניין גם הריבוי של הדמויות בעלות המראה המערבי, כמו צבע שיער בהיר או אדום, או עיניים כחולות, גם כשהן אוריינטליות ויפאניות. גם המעברים החדים מהרציני אל המשעשע בולטים כאן מאד, שימוש בסמלים גרפיים לרגשות ותחושות ועוד.
המאנגה, ביפאנית "תמונה מגוחכת", התפתחה במקביל לקומיקס המערבי. אבל ביפאן יש לה מאפיינים שונים מאלו המערביים. אם זה במרכיבים הגרפיים, אם במבנה ואם באופן שבו טווים את העלילה בה.
אגב, מעניין לציין שבעוד היפנים משתמשים במילה "מאנגה" לציון כל סוג של קומיקס, מחוץ ליפאן משתמשים במילה לציון של הקומיקס היפאני בלבד.
גם תרבות הסובבת את תעשיית המאנגה היא שונה מזו המערבית.
למתחילי האנימה, סקירה יפה על אנימה לדורותיה (עברית):
https://youtu.be/tzrNZWyEEts
סקירה ויזואלית מהירה של תולדות התחום:
https://youtu.be/nrsIQBkWjUY
יש כבר סגנון חיים של אנימה ויש בני נוער רבים, כולל מחוץ ליפן, שחיים כך:
https://youtu.be/-5Hadn59o5Q
סקירה על תולדות ועולם האנימה (עברית):
https://youtu.be/LTFOjVynFdk?long=yes
וכך השתנה הסגנון והסטייל של האנימה במהלך השנים:
https://youtu.be/dwj2ahYnci4?long=yes
אנימה (Anime) היא אנימציה יפאנית שבשנים האחרונות ממש כובשת את העולם. לצד המנגה, הקומיקס היפאני הפופולארי של יפאן, האנימה היא מרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית ובפריצתה אל התרבות העולמית ובמיוחד לתרבות הפופולרית המערבית.
התכנים באנימה הם לא לילדים בלבד, אלא גם למבוגרים. לא פעם יש באנימה עיסוק בנושאים פילוסופיים ופסיכולוגיים שסדרות טלוויזיה לילדים לא מרבות להתעסק בהם.
גם העיצוב בסדרות האנימה הוא מיוחד ומרתק. הכי בולטות הן העיניים הגדולות של דמויות המאנגה, שמאפשרות לבטא את הרגשות של הדמויות בצורה מוחשית יותר. מעניין גם הריבוי של הדמויות בעלות המראה המערבי, כמו צבע שיער בהיר או אדום, או עיניים כחולות, גם כשהן אוריינטליות ויפאניות. גם המעברים החדים מהרציני אל המשעשע בולטים כאן מאד, שימוש בסמלים גרפיים לרגשות ותחושות ועוד.
המאנגה, ביפאנית "תמונה מגוחכת", התפתחה במקביל לקומיקס המערבי. אבל ביפאן יש לה מאפיינים שונים מאלו המערביים. אם זה במרכיבים הגרפיים, אם במבנה ואם באופן שבו טווים את העלילה בה.
אגב, מעניין לציין שבעוד היפנים משתמשים במילה "מאנגה" לציון כל סוג של קומיקס, מחוץ ליפאן משתמשים במילה לציון של הקומיקס היפאני בלבד.
גם תרבות הסובבת את תעשיית המאנגה היא שונה מזו המערבית.
למתחילי האנימה, סקירה יפה על אנימה לדורותיה (עברית):
https://youtu.be/tzrNZWyEEts
סקירה ויזואלית מהירה של תולדות התחום:
https://youtu.be/nrsIQBkWjUY
יש כבר סגנון חיים של אנימה ויש בני נוער רבים, כולל מחוץ ליפן, שחיים כך:
https://youtu.be/-5Hadn59o5Q
סקירה על תולדות ועולם האנימה (עברית):
https://youtu.be/LTFOjVynFdk?long=yes
וכך השתנה הסגנון והסטייל של האנימה במהלך השנים:
https://youtu.be/dwj2ahYnci4?long=yes
איך חילחל הסגנון של דיוויד אטנבורו לטלוויזיה?
ה-BBC, רשות השידור הבריטית, היא דוגמה לרשות שידור ממלכתית שיודעת את העבודה הטלוויזיות והרדיופונית ועושה זאת מצוין. כבר שנים רבות שהיא נחשבת לתחנת הרדיו ואז הטלוויזיה וכיום גם הכבלים והאינטרנט - מהשורה הראשונה, אם לא הטובה ביותר.
ה-BBC מציג את אחד מערוצי הטבע הטובים בעולם. כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק, המתחרה הגדול, ה-BBC מציג צילומים נפלאים, סרטים תיעודיים שערוכים נהדר ומציגים עולם שקשה לתפוס כיצד הוא מצולם.
אבל ל-BBC יש גם הקול הסמכותי של הקריינים שלו - כל אלה הופכים אותו למקור המידע הפופולארי החשוב ביותר בעולם. ויש להם גם סוד אחד, ענק, בלתי נתפס במונחים של איכות טלוויזיונית והשפעה, אל מול הצניעות והאיכות ששורדת כבר שנים רבות. לסוד הזה קוראים דיוויד, או דיוויד אטנבורו בשבילכם.
כי מבין הקריינים של BBC בולט דיוויד אטנבורו (Sir David Attenborough), הוותיק והמעולה, שעד כדי כך הפך קולו משמעותי, עד שהערוץ הוותיק מצליח להציע אלטרנטיבה ראויה ואיכותית למתחרה הכי גדול שלו, גם הוא מהאי הבריטי - הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הוא אינו רק קריין טלוויזיה. מדובר במי שהוא גם חוקר טבע, אחד מחלוצי סרטי הטבע. הוא עצמו כתב והציג לא פחות מ-8 סדרות טבע טלוויזיוניות, בתחומים מגוונים שעוסקים בחיים עלי אדמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת שימש אטנבורו גם בתפקידים ניהוליים ב-BBC והיה גם מנהל בכיר בה.
אבל המדהים ביותר הוא האופן שבו המדיה והאינטרנט מגיבים לאטנבורו. החיקויים, הטון והסגנון שלו מחלחלים לתרבות המודרנית, תרבות הרשת. מדובר בסגנון שמזוהה מיד - גם בסרטוני פרסומת, גם בפרודיות משעשעות וגם בסתם סרטוני יוטיוב שמנסים להשתמש בו כאמירה - או על רצינות דבריהם, או על חוש ההומור הרב של היוצרים.
הנה חלק מסרט תיעודי של ה-BBC - בקולו המיוחד של אטנבורו:
https://youtu.be/auSo1MyWf8g
פרסומת שמשתמשת בסגנון קולו של אטנבורו, כדי למכור מוצר:
https://youtu.be/qMhjNPxkpRc
דומה שגם בלי קריינות, כולנו מזהים סרטון טבע טוב - רוצים להוסיף לו קריינות בסגנון הזה?
https://youtu.be/8sm9keo60nc
ובחיוך - סרטון הומוריסטי של הסטנדאפיסט המוכשר נאור ציון בסגנון אטנבורו:
https://youtu.be/6gysRe_d3I8
ה-BBC, רשות השידור הבריטית, היא דוגמה לרשות שידור ממלכתית שיודעת את העבודה הטלוויזיות והרדיופונית ועושה זאת מצוין. כבר שנים רבות שהיא נחשבת לתחנת הרדיו ואז הטלוויזיה וכיום גם הכבלים והאינטרנט - מהשורה הראשונה, אם לא הטובה ביותר.
ה-BBC מציג את אחד מערוצי הטבע הטובים בעולם. כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק, המתחרה הגדול, ה-BBC מציג צילומים נפלאים, סרטים תיעודיים שערוכים נהדר ומציגים עולם שקשה לתפוס כיצד הוא מצולם.
אבל ל-BBC יש גם הקול הסמכותי של הקריינים שלו - כל אלה הופכים אותו למקור המידע הפופולארי החשוב ביותר בעולם. ויש להם גם סוד אחד, ענק, בלתי נתפס במונחים של איכות טלוויזיונית והשפעה, אל מול הצניעות והאיכות ששורדת כבר שנים רבות. לסוד הזה קוראים דיוויד, או דיוויד אטנבורו בשבילכם.
כי מבין הקריינים של BBC בולט דיוויד אטנבורו (Sir David Attenborough), הוותיק והמעולה, שעד כדי כך הפך קולו משמעותי, עד שהערוץ הוותיק מצליח להציע אלטרנטיבה ראויה ואיכותית למתחרה הכי גדול שלו, גם הוא מהאי הבריטי - הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הוא אינו רק קריין טלוויזיה. מדובר במי שהוא גם חוקר טבע, אחד מחלוצי סרטי הטבע. הוא עצמו כתב והציג לא פחות מ-8 סדרות טבע טלוויזיוניות, בתחומים מגוונים שעוסקים בחיים עלי אדמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת שימש אטנבורו גם בתפקידים ניהוליים ב-BBC והיה גם מנהל בכיר בה.
אבל המדהים ביותר הוא האופן שבו המדיה והאינטרנט מגיבים לאטנבורו. החיקויים, הטון והסגנון שלו מחלחלים לתרבות המודרנית, תרבות הרשת. מדובר בסגנון שמזוהה מיד - גם בסרטוני פרסומת, גם בפרודיות משעשעות וגם בסתם סרטוני יוטיוב שמנסים להשתמש בו כאמירה - או על רצינות דבריהם, או על חוש ההומור הרב של היוצרים.
הנה חלק מסרט תיעודי של ה-BBC - בקולו המיוחד של אטנבורו:
https://youtu.be/auSo1MyWf8g
פרסומת שמשתמשת בסגנון קולו של אטנבורו, כדי למכור מוצר:
https://youtu.be/qMhjNPxkpRc
דומה שגם בלי קריינות, כולנו מזהים סרטון טבע טוב - רוצים להוסיף לו קריינות בסגנון הזה?
https://youtu.be/8sm9keo60nc
ובחיוך - סרטון הומוריסטי של הסטנדאפיסט המוכשר נאור ציון בסגנון אטנבורו:
https://youtu.be/6gysRe_d3I8
מה הפך את הסדרה סיינפלד לסיטקום הטוב בכל הזמנים?
ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט, בדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד", שעסקה כאילו בחייו שלו. הסדרה הזו הצליחה בצורה לא רגילה והיא נחשבת לקומדיית המצבים, הסיטקום, הטובה בכל הזמנים.
הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.
קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.
יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.
שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.
ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.
המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.
ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.
הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":
http://youtu.be/mKsUlf20DF0
על "סיינפלד" (עברית):
http://youtu.be/XRQP9NbI15Y
רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:
https://youtu.be/S1uD1wBiHt8
קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):
http://youtu.be/NUWIcx9sylQ
וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:
https://youtu.be/TEJQre26i5M
ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט, בדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד", שעסקה כאילו בחייו שלו. הסדרה הזו הצליחה בצורה לא רגילה והיא נחשבת לקומדיית המצבים, הסיטקום, הטובה בכל הזמנים.
הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.
קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.
יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.
שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.
ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.
המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.
ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.
הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":
http://youtu.be/mKsUlf20DF0
על "סיינפלד" (עברית):
http://youtu.be/XRQP9NbI15Y
רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:
https://youtu.be/S1uD1wBiHt8
קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):
http://youtu.be/NUWIcx9sylQ
וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:
https://youtu.be/TEJQre26i5M
מיהי דמות האנימציה שצוירה ללמד ילדים?
דורה, הילדה העומדת במרכז הסדרה "מגלים עם דורה", היא גיבורת אחד ההישגים החשובים בקשר הטלוויזיוני שבין הנפשה ללימוד. זוהי סדרת אנימציה אמריקאית לילדים שמטרתה ללמד ילדים אנגלית בדרך של חוויה ובעזרת הנטייה של ילדים לאהוד גיבורי סרטים מצוירים. היא זכתה להצלחה אדירה וחסרת-תקדים לתכניות מסוג זה.
בכל פרק בסדרה דורה יוצאת למסע ותמיד פוגשת את בוטס הקוף החבר, את חטפני השועל שמנסה לחטוף ולגנוב לה דברים, ודמויות נוספות כמו דייגו ואברום. דורה ובוטס נעזרים תמיד במפה, שבה מופיעים אתגרים ומשימות. על הילדים הצופים בבית לסייע לדורה בפתרון הבעיות והמשימות על ידי כך שהם אומרים מילה באנגלית או מבצעים משימה כלשהי.
אגב, פרט מעניין הוא שהסדרה לימדה במקור את השפה הספרדית לילדים דוברי אנגלית. רק כשהתחילו לשווק אותה ברחבי העולם היא נערכה מחדש כך שתלמד את ילדי המדינות השונות את השפה האנגלית דווקא.
הנה סרטון עם דורה בשפת המקור (מתורגם):
http://youtu.be/vNeUXYdwk1M
דורה, הילדה העומדת במרכז הסדרה "מגלים עם דורה", היא גיבורת אחד ההישגים החשובים בקשר הטלוויזיוני שבין הנפשה ללימוד. זוהי סדרת אנימציה אמריקאית לילדים שמטרתה ללמד ילדים אנגלית בדרך של חוויה ובעזרת הנטייה של ילדים לאהוד גיבורי סרטים מצוירים. היא זכתה להצלחה אדירה וחסרת-תקדים לתכניות מסוג זה.
בכל פרק בסדרה דורה יוצאת למסע ותמיד פוגשת את בוטס הקוף החבר, את חטפני השועל שמנסה לחטוף ולגנוב לה דברים, ודמויות נוספות כמו דייגו ואברום. דורה ובוטס נעזרים תמיד במפה, שבה מופיעים אתגרים ומשימות. על הילדים הצופים בבית לסייע לדורה בפתרון הבעיות והמשימות על ידי כך שהם אומרים מילה באנגלית או מבצעים משימה כלשהי.
אגב, פרט מעניין הוא שהסדרה לימדה במקור את השפה הספרדית לילדים דוברי אנגלית. רק כשהתחילו לשווק אותה ברחבי העולם היא נערכה מחדש כך שתלמד את ילדי המדינות השונות את השפה האנגלית דווקא.
הנה סרטון עם דורה בשפת המקור (מתורגם):
http://youtu.be/vNeUXYdwk1M
מהי צפיית בינג' שהפכה כה שכיחה?
הכל התחיל כשהאתר נטפליקס העלה את הסדרה "בית הקלפים" בשלמותה והציע למנויים שלו לצפות ברצף בעונה שלמה בבת אחת - מהתחלה ועד הסוף. זו הייתה תחילתה של תופעת הבינג', תופעה ששינתה ותשנה את עולם הטלוויזיה, כמו שאנו מכירים אותו.
צפיית בינג' (Binge) היא צפיית רצף, צפייה מרתונית בכל הפרקים הנגישים של סדרת טלוויזיה, ללא הפסקה. הבינג' נולד משירותי הצפייה בסטרימינג, דוגמת נטפליקס והולו ומהאפשרויות שמציעות תוכנות כמו פופקורן טיים, לצפייה רציפה בסרטים המועברים בקבצי טורנט איכותיים.
המשותף לכל אלה הוא שהתוכן עובר בהם לבחירת הצופה, דרך האינטרנט. צפייה כזו בסדרות, ללא הפסקה, לא הייתה אפשרית בעבר. אבל כיום, בעידן הסטרימינג והצפייה הישירה דרך האינטרנט ובממירים החכמים של חברות הלוויין והכבלים, היא אפשרית ורבים אכן מתמסרים ואפילו מתמכרים לה.
צפיית בינג' פופולארית מאד אצל צעירים. היא אמנם לא מומלצת בתקופות שבהן לומדים או עוסקים בפרויקטים שמחייבים ריכוז, אך בתקופות חופש ארוך או בזמנים של שהייה ארוכה בבית, ערבי חורף, או סתם כשמתים משעמום, אפשר להתמסר לצפיה כזו בסדרה טובה ואז לחזור לפעילות בריאה, שונה כמובן מרביצה מול המסך.
צפיית בינג' אפשרית גם בהתחברות לשירותי צפייה, כמו אימפריות הסטרימינג נטפליקס והולו וגם בצפייה בסדרות שהורדו מהרשת, תוך שימוש באתרי צפייה ישירה או תוכנות ביטורנט ושיתוף קבצים.
אגב, יתכן ששירותי הצפייה הללו עושים כיום צעד אחורה בנושא הבינג'. יותר ויותר מהם מנסים לחזור ולשחרר פרקים חדשים אחת לשבוע. ההשערה היא שזה יחזיק את הצופים במתח, יחזיר להם את החוויה החברתית של השיחה עם החבר'ה בעבודה או בבית הספר על אירועי הפרק של אתמול בערב ויגדיל את הנאמנות לחברת הסטרימינג שבה מוזרמת כל סדרה כזו.
אז האם יתכן שהבינג' עתיד להיעלם ויהפוך לאפיזודה שהייתה והסתיימה?
על מהו הבינג' ועל העוקץ (עברית):
https://youtu.be/HWNc0A9nZNA
כך יכולה להשפיע הצפייה בבינג':
https://youtu.be/uy_qmhac0xQ
הדרך בה מציעים את זה ללקוחות:
http://youtu.be/DDyukofEf4U
החיפוש אחרי בינג'ר מקצועי:
https://youtu.be/xzDuSZeoRAg
כמה מומחי בינג' שעונים על שאלות בהרגליהם במרתוני צפיה:
https://youtu.be/fNjZu4hZRR4
ובחיוך, מה שמציעים להורים לעשות עם הילדים בזמן שהם בבינג':
http://youtu.be/27p9zFJUn-M
הכל התחיל כשהאתר נטפליקס העלה את הסדרה "בית הקלפים" בשלמותה והציע למנויים שלו לצפות ברצף בעונה שלמה בבת אחת - מהתחלה ועד הסוף. זו הייתה תחילתה של תופעת הבינג', תופעה ששינתה ותשנה את עולם הטלוויזיה, כמו שאנו מכירים אותו.
צפיית בינג' (Binge) היא צפיית רצף, צפייה מרתונית בכל הפרקים הנגישים של סדרת טלוויזיה, ללא הפסקה. הבינג' נולד משירותי הצפייה בסטרימינג, דוגמת נטפליקס והולו ומהאפשרויות שמציעות תוכנות כמו פופקורן טיים, לצפייה רציפה בסרטים המועברים בקבצי טורנט איכותיים.
המשותף לכל אלה הוא שהתוכן עובר בהם לבחירת הצופה, דרך האינטרנט. צפייה כזו בסדרות, ללא הפסקה, לא הייתה אפשרית בעבר. אבל כיום, בעידן הסטרימינג והצפייה הישירה דרך האינטרנט ובממירים החכמים של חברות הלוויין והכבלים, היא אפשרית ורבים אכן מתמסרים ואפילו מתמכרים לה.
צפיית בינג' פופולארית מאד אצל צעירים. היא אמנם לא מומלצת בתקופות שבהן לומדים או עוסקים בפרויקטים שמחייבים ריכוז, אך בתקופות חופש ארוך או בזמנים של שהייה ארוכה בבית, ערבי חורף, או סתם כשמתים משעמום, אפשר להתמסר לצפיה כזו בסדרה טובה ואז לחזור לפעילות בריאה, שונה כמובן מרביצה מול המסך.
צפיית בינג' אפשרית גם בהתחברות לשירותי צפייה, כמו אימפריות הסטרימינג נטפליקס והולו וגם בצפייה בסדרות שהורדו מהרשת, תוך שימוש באתרי צפייה ישירה או תוכנות ביטורנט ושיתוף קבצים.
אגב, יתכן ששירותי הצפייה הללו עושים כיום צעד אחורה בנושא הבינג'. יותר ויותר מהם מנסים לחזור ולשחרר פרקים חדשים אחת לשבוע. ההשערה היא שזה יחזיק את הצופים במתח, יחזיר להם את החוויה החברתית של השיחה עם החבר'ה בעבודה או בבית הספר על אירועי הפרק של אתמול בערב ויגדיל את הנאמנות לחברת הסטרימינג שבה מוזרמת כל סדרה כזו.
אז האם יתכן שהבינג' עתיד להיעלם ויהפוך לאפיזודה שהייתה והסתיימה?
על מהו הבינג' ועל העוקץ (עברית):
https://youtu.be/HWNc0A9nZNA
כך יכולה להשפיע הצפייה בבינג':
https://youtu.be/uy_qmhac0xQ
הדרך בה מציעים את זה ללקוחות:
http://youtu.be/DDyukofEf4U
החיפוש אחרי בינג'ר מקצועי:
https://youtu.be/xzDuSZeoRAg
כמה מומחי בינג' שעונים על שאלות בהרגליהם במרתוני צפיה:
https://youtu.be/fNjZu4hZRR4
ובחיוך, מה שמציעים להורים לעשות עם הילדים בזמן שהם בבינג':
http://youtu.be/27p9zFJUn-M
