שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מייצרים סופגניות?
סופגניות כל אימא יודעת לאפות, אז למה צריך לאפות סופגניות בכמויות גדולות? - כי הרבה אנשים רוצים לאכול סופגניות על הדרך ובחגיגות החנוכה ויש ביקוש למליוני סופגניות בכל שנה.
השיטה אמנם דומה לבישול סופגניה ביתית, אבל הכמויות של החומרים, מהירות העבודה ומגוון הטעמים - אלה כמובן מקצועיים ומפתים לא פחות.
חג שמח!
הנה אפיית סופגניות במאפיות מקצועיות (עברית):
http://youtu.be/gL5X8RJl7LI
מהם תולדות הסופגניה?
לא ברור היכן נולדו הסֻפְגָּנִיות (Sufganiyot) אבל נראה שמדובר באחד המאכלים העתיקים, שגילם הוא כגיל הטיגון. הרי בצק הסופגניה הוא אותו בצק שמשמש ללחמניה או ללחם, אבל אם האחרונים נאפים בתנור הרי שהסופגניה מטוגנת בשמן וסופגת אותו, רמז למקור שמה.
כמעט כל מטבח יספר שהסופגניה נולדה אצלו. עדויות לסופגניות כלשהן נמצאו כבר אצל היוונים והרומאים. אבל מבחינת הסגנון שלה, הסופגנייה היהודית נלקחה כנראה מהמטבח הגרמני, שבו היא נקראת "בֵּרְלִינֶּר". סופגניות מקבילות יש בכל רחבי העולם הישן. בדרום גרמניה יש את ה"קראפפן", שפירושו "עוגת מחבת". הסופגנייה הגרמנית נראית ממש כמו הסופגנייה שלנו, גם אם היא לעיתים קטנה ממנה, אבל תמיד יש את הריבה שבמרכזה, או קרם מתוק אחר. גם אבקת הסוכר שמעליה מסגירה את ההשראה לסופגניות שלנו.
אבל הסופגניה שאנו מכירים לא נולדה בגרמניה. סופגניות מקבילות, בצורות שונות ומשונות אבל כמעט תמיד מגולגלות בסוכר או עם אבקת הסוכר מעליהן, ניתן למצוא כאלה במדינות רבות. בספרד היא נקראת "צ'ורוס", בסלובניה "קרוף", במרוקו ובטוניס יש את הספינג', באלג'יר את ה"קפאף", במזרח התיכון נאפות ה"עוואמה", שהן סופגניות זעירות וספוגות בסירופ דבש. מיני סופגניות יש גם בתורכיה, יוון, איראן ועד לאתיופיה ול"אנדונטס" היפאני הן הגיעו. אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד עם מה שיהפוך ל"דוֹנַאטְּס", הסופגניות המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון "עדות הבייגלה".
בהונגריה של המאה ה-16 מופיעות כבר עדויות על קיומה המוקדם של מה שתיקרא בה "פרשנגי פאנק" והיא תיאכל בתקופת הקרנבל (פרשנגי בהונגרית).
מצד אחר מסתובבת אגדה על טבחית אוסטרית שהפילה במאה ה-17 חתיכה של בצק שמרים לתוך סיר מלא בשמן רותח ויצרה בטעות את הסופגנייה הראשונה. כך או כך, בנדודיה לאורך האימפריה האוסטרו-הונגרית הגיעה הסופגנייה המדושנת העונג, השמן והריבה, עד לגרמניה ומשם, ממש כמו אוזני-המן שבאו מאותה סביבה, היישר אלינו, היהודים. לנו התאים מנהג הסופגנייה במיוחד בזכות השמן, שעל פי האגדה לא נגמר בחנוכה...
בעברית היא נקראת סופגנייה, על שום שמן הטיגון הרב שהיא סופגת לתוכה. מקור המילה "סופגן" הוא מהמילה היוונית "סְפּוֹנְגוֹס" שמשמעותה "ספוג".
הנה תולדות הסופגניות (עברית):
https://youtu.be/nE9iP71pnNU
הכנה מהירה של סופגניות:
https://youtu.be/XGR3q7NEUls
סיפורן של הסופגניות היהודיות:
https://youtu.be/XsoM2DO-XNg
הדונאט האמריקאי, שגם הוא בא מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
הברלינר הגרמני שדומה להפליא לסופגניה:
https://youtu.be/uWMzyNHsUDo
מה אנו מזכירים באכילת הסופגניה (עברית):
https://youtu.be/yBCv6QIJXfA
ובחיוך - מה קורה כשיוצאת גזירה נגדן (עברית):
https://youtu.be/wuN1EklN1bU
איך מכינים בבית סופגניות?
כשמגיע חנוכה הכי כיף הן הסופגניות. הן מלאות ריבה ומתוקות, שמנמנות מבצק, ממלאות את הבטן ויש להן הרבה סוכר למעלה.
במדריך המצולם להכנת סופגניות מארחת חני נחמיאס ילדים באולפן ומלמדת איך אופים סופגניות.
הנה מתכון וידאו להכנת סופגניות בבית (עברית):
http://youtu.be/K5ZFoJXSiUM
האם לוקומדס הן הסופגניות של האולימפיאדה העתיקה?
לוקומדס (Loukoumades), הסופגניות של היוונים, נחשבות לאחד החטיפים העתיקים בעולם ובמיוחד בתולדות יוון.
רק שביוון אלה כדורי בצק שמרים קטנים, שנוצרו מבצק רך שנמחץ באמצעות ידיים משומנות ואז יצרו ממנו כדורים קטנים שהועברו לטיגון.
התוצאה היא מעין סופגניות יווניות, מהירות הכנה, קטנות ופריכות. הן טוגנו בשמן עמוק, נטבלו לאחר מכן בסירופ דבש מתוק ומוגשות לקינוח או כחטיף מתוק ברחוב.
בכל מאפייה מקומית ביוון מוכרים את הסופגניות הנפלאות הללו. בבסיס הן די דומות לסופגניה הקלאסית שלנו, רק שאת מילוי הריבה אצלנו מחליפים הדבש והקינמון שבהם טובלים את הלוקומדס.
כמו הסופגניות והדונאטס, מכינים אותם בטיגון עמוק ומגישים לאכילה. גם הן עוברות מודרניזציה מואצת כשבאתונה של ימינו ובהשפעת עדות האינסטגרם, הן לא פעם משוחות בשלל תוספות אפשריות, כמו סוכריות, חמאת בוטנים וכדומה.
קיים ויכוח בין ההיסטוריונים של האוכל על המקור של הסופגניות היווניות הללו. מצד אחד יש מהם הטוענים שאת הכדורים המטוגנים של הלוקומאדס נהגו לחלק באולימפיאדות של יוון העתיקה, כפרסים למנצחים במשחקים האולימפיים. אחרים מצביעים על המטבח הערבי כמקור ומציגים מתכונים ערביים מהמאה ה-13, של בצק מטוגן שנהגו לצפות אז בסירופ בשם לוקמה.
כך או כך, הסופגניות היווניות הללו הן מעדן חמוד, שגם אם הוא מושחת, בכל זאת טיגון שטובל בים של דבש מתוק, אפשר ליטול ממנו אחת או שתיים וליהנות ממעדן מתוק, אותנטי ועתיק יומין.
הנה הלוקומדס:
https://youtu.be/BfN1qgsfUFU
לוקומדס באתונה:
https://youtu.be/7FioKAmt-2w
לוקומדס בדוכן רחוב:
https://youtu.be/PpW8kV6gjIY
וכך מכינים לוקומדס ביוון:
https://youtu.be/7PvKWrHzXOw
מהי הזאלאבייה?
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
מהם הדונאטס האמריקאים?
דרך ארוכה עשתה הסופגנייה בעולם. זהו אחד המאכלים העתיקים בעולם שגילו הוא כגיל הטיגון, כי הסופגניה היא סוג של בלילה או עיסה מתוקה שטוגנה בשמן עמוק.
אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד. הם הגיעו ל"עולם החדש" עם מה שיהפוך באמריקה ל"דוֹנַאטְּס" (Doughnut), סופגניות החישוק, המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון עדות הבייגלה.
בארצות הברית, הממלכה המתוקה והשמנה להפליא של ה"דונאטס", יש ויכוחים אמיתיים לגבי ההיסטוריה של הסופגניות המתוקות, האהובות ולגמרי לא בריאות הללו.
הגרסה המקובלת מיקמה את הגעת הדונאטס לצפון אמריקה עם המתיישבים ההולנדים. מה שמחזק את התיאוריה הזו היא העובדה שבמאה ה-19 קראו לדונאטס בשם ההולנדי שלהם Olykoeks, בתרגום מילולי "עוגות שמנוניות".
מנגד, ראיות ארכאולוגיות שנמצאו בדרום מערב ארצות הברית מעידות על כך שייתכן שהתושבים המקוריים של אמריקה, ילידי היבשת, הכינו בעבר הרחוק גם הם מאכל דומה.
כך או כך, את הדונאט הטבעתי, זה עם החור באמצע, המציא בשנת 1847, לפחות לטענתו, אמריקאי בשם הנסון קרוקט גרגורי. זה היה כשהוא עבד כטבח על ספינת סוחר. גרגורי, שהעיד שלא אהב את הטעם של הדונאטס הכדוריים החליט לנקב אותם. הוא השתמש במכסה של מיכל פלפל שחור ועשה בכל אחד מהם חור, עוד לפני הטיגון.
הטעם המוצלח של הדונאטס המנוקבים שלו הפך אותם ללהיט וברחבי ארצות הברית נפוצה האופנה החדשה של עשיית חור בדונאט.
החור הזה של הדונאט זכה לכינוי "דונאט-הול". עם הזמן, במאה ה-20, נוסדה רשת דאנקן דונאטס המצליחה. בחנויות שלה קיבל הדונאט הול גם שם מסחרי בתור המותג, או שמא יש לומר "בחור המותג", שנקרא "מאנצ'קין".
הנה תולדות הדונאטס (עברית):
https://youtu.be/HfacE9pgxxw
כך מכינים דאנקן דונאטס (עברית):
https://youtu.be/-ZlkSx12-Lc
אפשר גם ללא שמרים:
https://youtu.be/aI8ZLW3O-uY
מי המציא את הדונאט:
https://youtu.be/FlnMQVVhKAs
הדונאט האמריקאי בא בכלל מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
מהו השטן המטוגן?
יש לו טעם בסיסי של סופגניה, אבל בהונג קונג נתנו לו שם מעורר דמיון - קבלו את "השטן המטוגן" (The fried devil או Youtiao), מעין סופגניה מלוחה שהיא מאפה הבוקר המועדף על הסינים של הונג קונג.
הטיגון של המקלות הללו מכונה באנגלית "Fried Chinese Breadstick". הסינים נוהגים לאכול אותו בבוקר, עם מרק, כוס משקה סויה או חלב.
הסופגניות הסיניות הללו הן סוג של מקלות לחם ארוכים. הלחם הזה מטוגן ומעט מלוח, מורכב משני חלקים שנוהגים להפרידם בקריעה לאורך. הסינים מייחסים לקריעה הזו תפקיד סמלי. הם מספרים שהיא מייצגת את מפלת שושלת סונג העתיקה. לפי המסורת הסינית מייצגים זוג ה"מקלות" של המאכל הזה את הסיני קין הוי (Qin Hui) ואת רעייתו, זוג שנוא שחי לפני 800 שנה ושהסינים רואים בהם את מי שבגדו והסגירו את יו פיי (Yue Fei), הגיבור הלאומי הסיני.
כך מכינים את השטן המטוגן בדוכנים שברחוב:
https://youtu.be/WJJvzVcWbTk
השיא העולמי בשטן המטוגן הגדול בעולם:
https://youtu.be/lBvt9RzwO38
והכנת השטן המטוגן בבית:
https://youtu.be/9pEbJfTetwU
סופגניות כל אימא יודעת לאפות, אז למה צריך לאפות סופגניות בכמויות גדולות? - כי הרבה אנשים רוצים לאכול סופגניות על הדרך ובחגיגות החנוכה ויש ביקוש למליוני סופגניות בכל שנה.
השיטה אמנם דומה לבישול סופגניה ביתית, אבל הכמויות של החומרים, מהירות העבודה ומגוון הטעמים - אלה כמובן מקצועיים ומפתים לא פחות.
חג שמח!
הנה אפיית סופגניות במאפיות מקצועיות (עברית):
http://youtu.be/gL5X8RJl7LI
לא ברור היכן נולדו הסֻפְגָּנִיות (Sufganiyot) אבל נראה שמדובר באחד המאכלים העתיקים, שגילם הוא כגיל הטיגון. הרי בצק הסופגניה הוא אותו בצק שמשמש ללחמניה או ללחם, אבל אם האחרונים נאפים בתנור הרי שהסופגניה מטוגנת בשמן וסופגת אותו, רמז למקור שמה.
כמעט כל מטבח יספר שהסופגניה נולדה אצלו. עדויות לסופגניות כלשהן נמצאו כבר אצל היוונים והרומאים. אבל מבחינת הסגנון שלה, הסופגנייה היהודית נלקחה כנראה מהמטבח הגרמני, שבו היא נקראת "בֵּרְלִינֶּר". סופגניות מקבילות יש בכל רחבי העולם הישן. בדרום גרמניה יש את ה"קראפפן", שפירושו "עוגת מחבת". הסופגנייה הגרמנית נראית ממש כמו הסופגנייה שלנו, גם אם היא לעיתים קטנה ממנה, אבל תמיד יש את הריבה שבמרכזה, או קרם מתוק אחר. גם אבקת הסוכר שמעליה מסגירה את ההשראה לסופגניות שלנו.
אבל הסופגניה שאנו מכירים לא נולדה בגרמניה. סופגניות מקבילות, בצורות שונות ומשונות אבל כמעט תמיד מגולגלות בסוכר או עם אבקת הסוכר מעליהן, ניתן למצוא כאלה במדינות רבות. בספרד היא נקראת "צ'ורוס", בסלובניה "קרוף", במרוקו ובטוניס יש את הספינג', באלג'יר את ה"קפאף", במזרח התיכון נאפות ה"עוואמה", שהן סופגניות זעירות וספוגות בסירופ דבש. מיני סופגניות יש גם בתורכיה, יוון, איראן ועד לאתיופיה ול"אנדונטס" היפאני הן הגיעו. אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד עם מה שיהפוך ל"דוֹנַאטְּס", הסופגניות המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון "עדות הבייגלה".
בהונגריה של המאה ה-16 מופיעות כבר עדויות על קיומה המוקדם של מה שתיקרא בה "פרשנגי פאנק" והיא תיאכל בתקופת הקרנבל (פרשנגי בהונגרית).
מצד אחר מסתובבת אגדה על טבחית אוסטרית שהפילה במאה ה-17 חתיכה של בצק שמרים לתוך סיר מלא בשמן רותח ויצרה בטעות את הסופגנייה הראשונה. כך או כך, בנדודיה לאורך האימפריה האוסטרו-הונגרית הגיעה הסופגנייה המדושנת העונג, השמן והריבה, עד לגרמניה ומשם, ממש כמו אוזני-המן שבאו מאותה סביבה, היישר אלינו, היהודים. לנו התאים מנהג הסופגנייה במיוחד בזכות השמן, שעל פי האגדה לא נגמר בחנוכה...
בעברית היא נקראת סופגנייה, על שום שמן הטיגון הרב שהיא סופגת לתוכה. מקור המילה "סופגן" הוא מהמילה היוונית "סְפּוֹנְגוֹס" שמשמעותה "ספוג".
הנה תולדות הסופגניות (עברית):
https://youtu.be/nE9iP71pnNU
הכנה מהירה של סופגניות:
https://youtu.be/XGR3q7NEUls
סיפורן של הסופגניות היהודיות:
https://youtu.be/XsoM2DO-XNg
הדונאט האמריקאי, שגם הוא בא מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
הברלינר הגרמני שדומה להפליא לסופגניה:
https://youtu.be/uWMzyNHsUDo
מה אנו מזכירים באכילת הסופגניה (עברית):
https://youtu.be/yBCv6QIJXfA
ובחיוך - מה קורה כשיוצאת גזירה נגדן (עברית):
https://youtu.be/wuN1EklN1bU
כשמגיע חנוכה הכי כיף הן הסופגניות. הן מלאות ריבה ומתוקות, שמנמנות מבצק, ממלאות את הבטן ויש להן הרבה סוכר למעלה.
במדריך המצולם להכנת סופגניות מארחת חני נחמיאס ילדים באולפן ומלמדת איך אופים סופגניות.
הנה מתכון וידאו להכנת סופגניות בבית (עברית):
http://youtu.be/K5ZFoJXSiUM
לוקומדס (Loukoumades), הסופגניות של היוונים, נחשבות לאחד החטיפים העתיקים בעולם ובמיוחד בתולדות יוון.
רק שביוון אלה כדורי בצק שמרים קטנים, שנוצרו מבצק רך שנמחץ באמצעות ידיים משומנות ואז יצרו ממנו כדורים קטנים שהועברו לטיגון.
התוצאה היא מעין סופגניות יווניות, מהירות הכנה, קטנות ופריכות. הן טוגנו בשמן עמוק, נטבלו לאחר מכן בסירופ דבש מתוק ומוגשות לקינוח או כחטיף מתוק ברחוב.
בכל מאפייה מקומית ביוון מוכרים את הסופגניות הנפלאות הללו. בבסיס הן די דומות לסופגניה הקלאסית שלנו, רק שאת מילוי הריבה אצלנו מחליפים הדבש והקינמון שבהם טובלים את הלוקומדס.
כמו הסופגניות והדונאטס, מכינים אותם בטיגון עמוק ומגישים לאכילה. גם הן עוברות מודרניזציה מואצת כשבאתונה של ימינו ובהשפעת עדות האינסטגרם, הן לא פעם משוחות בשלל תוספות אפשריות, כמו סוכריות, חמאת בוטנים וכדומה.
קיים ויכוח בין ההיסטוריונים של האוכל על המקור של הסופגניות היווניות הללו. מצד אחד יש מהם הטוענים שאת הכדורים המטוגנים של הלוקומאדס נהגו לחלק באולימפיאדות של יוון העתיקה, כפרסים למנצחים במשחקים האולימפיים. אחרים מצביעים על המטבח הערבי כמקור ומציגים מתכונים ערביים מהמאה ה-13, של בצק מטוגן שנהגו לצפות אז בסירופ בשם לוקמה.
כך או כך, הסופגניות היווניות הללו הן מעדן חמוד, שגם אם הוא מושחת, בכל זאת טיגון שטובל בים של דבש מתוק, אפשר ליטול ממנו אחת או שתיים וליהנות ממעדן מתוק, אותנטי ועתיק יומין.
הנה הלוקומדס:
https://youtu.be/BfN1qgsfUFU
לוקומדס באתונה:
https://youtu.be/7FioKAmt-2w
לוקומדס בדוכן רחוב:
https://youtu.be/PpW8kV6gjIY
וכך מכינים לוקומדס ביוון:
https://youtu.be/7PvKWrHzXOw
סופגניות
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
דרך ארוכה עשתה הסופגנייה בעולם. זהו אחד המאכלים העתיקים בעולם שגילו הוא כגיל הטיגון, כי הסופגניה היא סוג של בלילה או עיסה מתוקה שטוגנה בשמן עמוק.
אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד. הם הגיעו ל"עולם החדש" עם מה שיהפוך באמריקה ל"דוֹנַאטְּס" (Doughnut), סופגניות החישוק, המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון עדות הבייגלה.
בארצות הברית, הממלכה המתוקה והשמנה להפליא של ה"דונאטס", יש ויכוחים אמיתיים לגבי ההיסטוריה של הסופגניות המתוקות, האהובות ולגמרי לא בריאות הללו.
הגרסה המקובלת מיקמה את הגעת הדונאטס לצפון אמריקה עם המתיישבים ההולנדים. מה שמחזק את התיאוריה הזו היא העובדה שבמאה ה-19 קראו לדונאטס בשם ההולנדי שלהם Olykoeks, בתרגום מילולי "עוגות שמנוניות".
מנגד, ראיות ארכאולוגיות שנמצאו בדרום מערב ארצות הברית מעידות על כך שייתכן שהתושבים המקוריים של אמריקה, ילידי היבשת, הכינו בעבר הרחוק גם הם מאכל דומה.
כך או כך, את הדונאט הטבעתי, זה עם החור באמצע, המציא בשנת 1847, לפחות לטענתו, אמריקאי בשם הנסון קרוקט גרגורי. זה היה כשהוא עבד כטבח על ספינת סוחר. גרגורי, שהעיד שלא אהב את הטעם של הדונאטס הכדוריים החליט לנקב אותם. הוא השתמש במכסה של מיכל פלפל שחור ועשה בכל אחד מהם חור, עוד לפני הטיגון.
הטעם המוצלח של הדונאטס המנוקבים שלו הפך אותם ללהיט וברחבי ארצות הברית נפוצה האופנה החדשה של עשיית חור בדונאט.
החור הזה של הדונאט זכה לכינוי "דונאט-הול". עם הזמן, במאה ה-20, נוסדה רשת דאנקן דונאטס המצליחה. בחנויות שלה קיבל הדונאט הול גם שם מסחרי בתור המותג, או שמא יש לומר "בחור המותג", שנקרא "מאנצ'קין".
הנה תולדות הדונאטס (עברית):
https://youtu.be/HfacE9pgxxw
כך מכינים דאנקן דונאטס (עברית):
https://youtu.be/-ZlkSx12-Lc
אפשר גם ללא שמרים:
https://youtu.be/aI8ZLW3O-uY
מי המציא את הדונאט:
https://youtu.be/FlnMQVVhKAs
הדונאט האמריקאי בא בכלל מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
יש לו טעם בסיסי של סופגניה, אבל בהונג קונג נתנו לו שם מעורר דמיון - קבלו את "השטן המטוגן" (The fried devil או Youtiao), מעין סופגניה מלוחה שהיא מאפה הבוקר המועדף על הסינים של הונג קונג.
הטיגון של המקלות הללו מכונה באנגלית "Fried Chinese Breadstick". הסינים נוהגים לאכול אותו בבוקר, עם מרק, כוס משקה סויה או חלב.
הסופגניות הסיניות הללו הן סוג של מקלות לחם ארוכים. הלחם הזה מטוגן ומעט מלוח, מורכב משני חלקים שנוהגים להפרידם בקריעה לאורך. הסינים מייחסים לקריעה הזו תפקיד סמלי. הם מספרים שהיא מייצגת את מפלת שושלת סונג העתיקה. לפי המסורת הסינית מייצגים זוג ה"מקלות" של המאכל הזה את הסיני קין הוי (Qin Hui) ואת רעייתו, זוג שנוא שחי לפני 800 שנה ושהסינים רואים בהם את מי שבגדו והסגירו את יו פיי (Yue Fei), הגיבור הלאומי הסיני.
כך מכינים את השטן המטוגן בדוכנים שברחוב:
https://youtu.be/WJJvzVcWbTk
השיא העולמי בשטן המטוגן הגדול בעולם:
https://youtu.be/lBvt9RzwO38
והכנת השטן המטוגן בבית:
https://youtu.be/9pEbJfTetwU
