איפה נולדה סופגניית הזלבייה?
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
