שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה חשיבות הקריאה והכתיבה והאם סיפורים משנים משהו בעולם?
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
מהו משל האווזים?
משל האווזים מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
מיהם מספרי הסיפורים של ימי קדם?
המנהג של סיפור הסיפורים החל הרבה לפני ימי הביניים. כבר מימי האדם הקדמון, נהגו הציידים לספר את חוויות הציד והגבורה לחברי השבט הקטן. במסופוטמיה נהגו כוהני הדת לטוות סיפורים על אלים קדמונים ועלילות גבורה מיתולוגיים. בתקופת ימי הביניים שימשו מספרי הסיפורים והשחקנים במחזות כטווי העלילות והסיפורים לאבירים ולאצילים. אחר כך באו המחזאים כמו שייקספיר ואז הרדיו, סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה והאינטרנט.
אבל לעניים ולאיכרים בימי הביניים לא היו מספרי סיפורים, לא הצגות ולא אמצעי תקשורת אחרים. רובם לא נחשפו להופעות של טרובדורים, הזמרים שנהגו להופיע לפני האצילים שבטירות הסגורות. אנשים פשוטים ניזונו בעיקר מסיפורי נוודים או מינסטרלים, זמרים נודדים שהגיעו וסיפרו מה ראו ומה שמעו בכפרים אחרים ובמקומות רחוקים. לעיתים הם נאלצו גם להמציא סיפורים מעניינים, בשביל ארוחה טובה או בכדי להתחבב על הבריות. זו הייתה המסורת הענייה של הסיפור בימי הביניים וממנה נולדו אגדות, סיפורים ואפילו שירי עם פשוטים, שממש כמו "יונתן הקטן" שאנו מכירים, חינכו לא פעם את הילדים ואת ההמונים להתנהגות נאותה.
בערב גם ישבו האיכרים וסיפרו זה לזה ולילדים את הסיפורים ששמעו מאותם הנוודים, או את אלה שזכרו מילדותם. כך תפסו הסיפורים באותה התקופה מקום של בידור משפחתי זול ופשוט. מאגדות ועד שמועות שהפכו בפיהם לעובדות, מסיפורי אבא ואמא ועד חדשות ישנות שהועברו מכפר לכפר דרך הנוודים - כל אלה הפכו את אנשי ימי הביניים לאוהבי סיפורים ואגדות עם.
רבים מאותם סיפורים שהועברו מאחד לשני שובשו והשתנו במהלך השנים. לפעמים נוספו להם פרטים או שונו "כדי להוסיף פלפל לסיפור".. לפעמים פרטים נשכחו והמספר נאלץ להמציא ולהשלים את הסיפור בעצמו. כך הלכו ותפחו הסיפורים, קיבלו גירסאות שונות ומשונות ולעיתים סופרו על דמויות שונות לחלוטין. חלקם הפכו לסיפורי עם ואגדות ילדים וחלקם הונצחו בתרבות, אם במחזות כמו אלו של שייקספיר ואם ביצירות אמנות של משוררים, ציירים, פסלים ומלחינים שהנציחו אותם לעד.
הנה תקציר אמנות הסיפור ההיסטורית:
https://youtu.be/SPxgz9aBFMw
שורשי מקצוע מספרי הסיפורים נעוצים בעידן האדם הקדמון:
https://youtu.be/p6E8jpFasR0
ואנימציה מודרנית של סיפור מימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/5pgstYXjor0
מהו משל הכד הסדוק?
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
מהי האודיסיאה בה שב אודיסיאוס לביתו?
האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.
באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס, לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות.
לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.
בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה ובקשו לשאתה לאשה.
סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, של עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד החשובים בתרבות המערבית.
האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, כולל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).
הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0
תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:
http://youtu.be/xAj2KVSpQKM
דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):
http://youtu.be/CVo225pUaSA
האודיסיאה באנימציה פשוטה:
http://youtu.be/PglAFdKSJ_M
הסבר על האודיסיאה:
http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
סיפור האודיסאה כולה:
http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes
והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes
כיצד התגלה סודו של מידאס?
המלך מידאס (Midas) שפט פעם בתחרות נגינה בין האלים אפולו ופאן. כשהחליט שהפרס מגיע לאל פאן, זעם האל אפולו עליו והפך את אוזניו של מידאס לאוזני חמור.
מאז אותו יום חבש מידאס כובע לראשו כדי להסתיר את הסוד. רק אדם אחד בעולם ידע על אוזני החמור שלו - הספר שסיפר את שערו. ספר המלך שמר את הסוד בקושי, אך ביום אחד לא יכול היה לנצור את סודו יותר. הוא חפר באדמה גומה קטנה, לחש אל תוכה את סוד אוזני המלך מידאס ומיד כיסה אותה.
אך מיד צמחה מתוך הגומה אגודת קני סוף ובכל פעם שנשבה לה הרוח בקני הסוף אפשר היה לשמוע את הלחישה "למידאס יש אוזניים של חמור, למידאס יש אוזני חמור..."
הנה סודו של מידאס המתגלה לכולם:
http://youtu.be/uhPsNbSlksM
וסיפורו של מגע הזהב של מידאס (מתורגם):
https://youtu.be/nn8YGPZdCvA
מהי האיליאדה?
האיליאדה (iliad) היא יצירתו רחבת היריעה (אפית) של הסופר היווני הומרוס. מדובר בשירה אפית, מפורטת וארוכה, המספרת על ההתרחשויות בשנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה.
הומרוס עצמו, משורר יווני ומי שהיה סוג של מומחה לתרבות היוונית, מוסר באיליאדה תיאור מפורט של עלילות זמנו.
האיליאדה אוצרת בחובה את הבנת העולם העתיק ומלואו. המפורסם ביותר מסיפוריה הוא סיפורה של השנה האחרונה של מלחמת טרויה, המתוארת ביצירה באריכות.
למעשה, זו הראשונה משתי יצירותיו האפיות של הומרוס. השנייה היא האודיסיאה המפורסמת לא פחות, המתארת מסע שעורך לוחם בתום אותה מלחמה, בחזרה לביתו שביוון.
במשך שנים רבות התבססו על האיליאדה להבנת וחקר טרויה ומלחמת טרויה, אחת המלחמות המפורסמות בהיסטוריה. אבל חשוב לזכור שהומרוס כתב את האיליאדה כסיפור להמונים, סוג של בידור, משהו שניתן להקביל לסרט נטפליקס של ימינו.
ועדיין, מלחמת טרויה המתוארת באיליאדה, היא מעמודי התווך של סיפורי המיתולוגיה היוונית. רק כשהיינריך שלימן מצא את השרידים של טרויה, ניתן היה לאמת ולהפריך פרטים מסוימים מהתיאור של הומרוס.
והתיאורים הללו היו עמוקים ובמידה רבה חסרי תקדים בספרות העולמית. הומרוס מתרכז בכעס הרב של אָכִילֵס, גדול גיבורי היוונים ובתוצאות ההרסניות שהוא הביא. באיליאדה נפרסים כל המורכבות שבחיי אנוש, מהמעלות והחולשות של הגיבורים, דרך הגורל, המאבק שמנהל האדם בו וכיצד הוא משלים עם גורלו.
הומרוס מציג בפירוט את עולמם של זאוס והאלים היווניים בני האלמוות, השולטים במערכה ומנווטים את מהלכי המלחמה בטרויה.
טכנית, האיליאדה הארוכה, שנכתבה ביוונית, החוקרים מעריכים שמדובר במאה ה-8 לפני הספירה, חולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים. במקור כתב הומרוס 15,693 טורים, עמוסי מלחמה, חורבן, טרגדיות, תיאורי גבורה, גילויי חברוּת ומשפחה.
ועדיין, האיליאדה העוסקת בשנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, היא מסמך מרתק שבמידה רבה הייתה פתחו הספרותי של העולם התרבותי והאפי של תרבות המערב.
הנה תקציר האיליאדה מהמיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/cx0tQojZNIU
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
על טרויה ותגליותיה (מתורגם):
https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ
והאימות היחסי של ממצאי שלימן, בין האיליאדה למלחמת טרויה:
https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes
מהו משל הבמבוקים?
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
מה זה מיתוס?
מקור המילה "מיתוֹס" הוא מיוונית. המיתוס הוא סיפור עם שמתאר אירועים בעלי חשיבות גדולה לקבוצת אנשים, קהילה. מיתוסים קשורים לרוב לאלים, או לגיבורים עם כוחות-על. המיתוס תורם לגיבושה של הקבוצה המאמינה בסיפור של המיתוס. החכם היווני אפלטון אמר על המיתוס שהוא סיפורה של התרחשות אלוהית במציאות הרגילה של בני-האדם.
בחיים היומיומיים קוראים 'מיתוסים' גם לאמונות של אנשים בדברים שאינם בהכרח נכונים. יש מיתוסים אורבניים, מעין אגדות שמספרים מאחד לשני ואיש לא יכול ממש להעיד שהוא יודע שהן נכונות, או מיתוסים רפואיים, כמו כל מיני 'טיפולים' ו'תרופות פלא' שלא ממש הוכחה יעילותם ועוד.
להיכרות עם מיתוסים כאלה ראו בתגית "מיתוסים".
הנה המיתוס ומשמעותו (מתורגם):
https://youtu.be/HeX6CX5LEj0?long=yes
סרטון אמנותי על העם היהודי ומיתוס עוף החול, שקם אחרי אסון ומצליח להתאושש שוב:
http://youtu.be/X8i_tpAJprk
וסרטון שמפריך מיתוסים עממיים ורפואיים שאין להם ממש בסיס מדעי:
http://youtu.be/3MA-K5whgZk
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
משל האווזים מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
המנהג של סיפור הסיפורים החל הרבה לפני ימי הביניים. כבר מימי האדם הקדמון, נהגו הציידים לספר את חוויות הציד והגבורה לחברי השבט הקטן. במסופוטמיה נהגו כוהני הדת לטוות סיפורים על אלים קדמונים ועלילות גבורה מיתולוגיים. בתקופת ימי הביניים שימשו מספרי הסיפורים והשחקנים במחזות כטווי העלילות והסיפורים לאבירים ולאצילים. אחר כך באו המחזאים כמו שייקספיר ואז הרדיו, סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה והאינטרנט.
אבל לעניים ולאיכרים בימי הביניים לא היו מספרי סיפורים, לא הצגות ולא אמצעי תקשורת אחרים. רובם לא נחשפו להופעות של טרובדורים, הזמרים שנהגו להופיע לפני האצילים שבטירות הסגורות. אנשים פשוטים ניזונו בעיקר מסיפורי נוודים או מינסטרלים, זמרים נודדים שהגיעו וסיפרו מה ראו ומה שמעו בכפרים אחרים ובמקומות רחוקים. לעיתים הם נאלצו גם להמציא סיפורים מעניינים, בשביל ארוחה טובה או בכדי להתחבב על הבריות. זו הייתה המסורת הענייה של הסיפור בימי הביניים וממנה נולדו אגדות, סיפורים ואפילו שירי עם פשוטים, שממש כמו "יונתן הקטן" שאנו מכירים, חינכו לא פעם את הילדים ואת ההמונים להתנהגות נאותה.
בערב גם ישבו האיכרים וסיפרו זה לזה ולילדים את הסיפורים ששמעו מאותם הנוודים, או את אלה שזכרו מילדותם. כך תפסו הסיפורים באותה התקופה מקום של בידור משפחתי זול ופשוט. מאגדות ועד שמועות שהפכו בפיהם לעובדות, מסיפורי אבא ואמא ועד חדשות ישנות שהועברו מכפר לכפר דרך הנוודים - כל אלה הפכו את אנשי ימי הביניים לאוהבי סיפורים ואגדות עם.
רבים מאותם סיפורים שהועברו מאחד לשני שובשו והשתנו במהלך השנים. לפעמים נוספו להם פרטים או שונו "כדי להוסיף פלפל לסיפור".. לפעמים פרטים נשכחו והמספר נאלץ להמציא ולהשלים את הסיפור בעצמו. כך הלכו ותפחו הסיפורים, קיבלו גירסאות שונות ומשונות ולעיתים סופרו על דמויות שונות לחלוטין. חלקם הפכו לסיפורי עם ואגדות ילדים וחלקם הונצחו בתרבות, אם במחזות כמו אלו של שייקספיר ואם ביצירות אמנות של משוררים, ציירים, פסלים ומלחינים שהנציחו אותם לעד.
הנה תקציר אמנות הסיפור ההיסטורית:
https://youtu.be/SPxgz9aBFMw
שורשי מקצוע מספרי הסיפורים נעוצים בעידן האדם הקדמון:
https://youtu.be/p6E8jpFasR0
ואנימציה מודרנית של סיפור מימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/5pgstYXjor0
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
סיפורים
האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.
באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס, לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות.
לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.
בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה ובקשו לשאתה לאשה.
סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, של עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד החשובים בתרבות המערבית.
האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, כולל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).
הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0
תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:
http://youtu.be/xAj2KVSpQKM
דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):
http://youtu.be/CVo225pUaSA
האודיסיאה באנימציה פשוטה:
http://youtu.be/PglAFdKSJ_M
הסבר על האודיסיאה:
http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
סיפור האודיסאה כולה:
http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes
והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes
המלך מידאס (Midas) שפט פעם בתחרות נגינה בין האלים אפולו ופאן. כשהחליט שהפרס מגיע לאל פאן, זעם האל אפולו עליו והפך את אוזניו של מידאס לאוזני חמור.
מאז אותו יום חבש מידאס כובע לראשו כדי להסתיר את הסוד. רק אדם אחד בעולם ידע על אוזני החמור שלו - הספר שסיפר את שערו. ספר המלך שמר את הסוד בקושי, אך ביום אחד לא יכול היה לנצור את סודו יותר. הוא חפר באדמה גומה קטנה, לחש אל תוכה את סוד אוזני המלך מידאס ומיד כיסה אותה.
אך מיד צמחה מתוך הגומה אגודת קני סוף ובכל פעם שנשבה לה הרוח בקני הסוף אפשר היה לשמוע את הלחישה "למידאס יש אוזניים של חמור, למידאס יש אוזני חמור..."
הנה סודו של מידאס המתגלה לכולם:
http://youtu.be/uhPsNbSlksM
וסיפורו של מגע הזהב של מידאס (מתורגם):
https://youtu.be/nn8YGPZdCvA
האיליאדה (iliad) היא יצירתו רחבת היריעה (אפית) של הסופר היווני הומרוס. מדובר בשירה אפית, מפורטת וארוכה, המספרת על ההתרחשויות בשנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה.
הומרוס עצמו, משורר יווני ומי שהיה סוג של מומחה לתרבות היוונית, מוסר באיליאדה תיאור מפורט של עלילות זמנו.
האיליאדה אוצרת בחובה את הבנת העולם העתיק ומלואו. המפורסם ביותר מסיפוריה הוא סיפורה של השנה האחרונה של מלחמת טרויה, המתוארת ביצירה באריכות.
למעשה, זו הראשונה משתי יצירותיו האפיות של הומרוס. השנייה היא האודיסיאה המפורסמת לא פחות, המתארת מסע שעורך לוחם בתום אותה מלחמה, בחזרה לביתו שביוון.
במשך שנים רבות התבססו על האיליאדה להבנת וחקר טרויה ומלחמת טרויה, אחת המלחמות המפורסמות בהיסטוריה. אבל חשוב לזכור שהומרוס כתב את האיליאדה כסיפור להמונים, סוג של בידור, משהו שניתן להקביל לסרט נטפליקס של ימינו.
ועדיין, מלחמת טרויה המתוארת באיליאדה, היא מעמודי התווך של סיפורי המיתולוגיה היוונית. רק כשהיינריך שלימן מצא את השרידים של טרויה, ניתן היה לאמת ולהפריך פרטים מסוימים מהתיאור של הומרוס.
והתיאורים הללו היו עמוקים ובמידה רבה חסרי תקדים בספרות העולמית. הומרוס מתרכז בכעס הרב של אָכִילֵס, גדול גיבורי היוונים ובתוצאות ההרסניות שהוא הביא. באיליאדה נפרסים כל המורכבות שבחיי אנוש, מהמעלות והחולשות של הגיבורים, דרך הגורל, המאבק שמנהל האדם בו וכיצד הוא משלים עם גורלו.
הומרוס מציג בפירוט את עולמם של זאוס והאלים היווניים בני האלמוות, השולטים במערכה ומנווטים את מהלכי המלחמה בטרויה.
טכנית, האיליאדה הארוכה, שנכתבה ביוונית, החוקרים מעריכים שמדובר במאה ה-8 לפני הספירה, חולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים. במקור כתב הומרוס 15,693 טורים, עמוסי מלחמה, חורבן, טרגדיות, תיאורי גבורה, גילויי חברוּת ומשפחה.
ועדיין, האיליאדה העוסקת בשנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, היא מסמך מרתק שבמידה רבה הייתה פתחו הספרותי של העולם התרבותי והאפי של תרבות המערב.
הנה תקציר האיליאדה מהמיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/cx0tQojZNIU
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
על טרויה ותגליותיה (מתורגם):
https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ
והאימות היחסי של ממצאי שלימן, בין האיליאדה למלחמת טרויה:
https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
מקור המילה "מיתוֹס" הוא מיוונית. המיתוס הוא סיפור עם שמתאר אירועים בעלי חשיבות גדולה לקבוצת אנשים, קהילה. מיתוסים קשורים לרוב לאלים, או לגיבורים עם כוחות-על. המיתוס תורם לגיבושה של הקבוצה המאמינה בסיפור של המיתוס. החכם היווני אפלטון אמר על המיתוס שהוא סיפורה של התרחשות אלוהית במציאות הרגילה של בני-האדם.
בחיים היומיומיים קוראים 'מיתוסים' גם לאמונות של אנשים בדברים שאינם בהכרח נכונים. יש מיתוסים אורבניים, מעין אגדות שמספרים מאחד לשני ואיש לא יכול ממש להעיד שהוא יודע שהן נכונות, או מיתוסים רפואיים, כמו כל מיני 'טיפולים' ו'תרופות פלא' שלא ממש הוכחה יעילותם ועוד.
להיכרות עם מיתוסים כאלה ראו בתגית "מיתוסים".
הנה המיתוס ומשמעותו (מתורגם):
https://youtu.be/HeX6CX5LEj0?long=yes
סרטון אמנותי על העם היהודי ומיתוס עוף החול, שקם אחרי אסון ומצליח להתאושש שוב:
http://youtu.be/X8i_tpAJprk
וסרטון שמפריך מיתוסים עממיים ורפואיים שאין להם ממש בסיס מדעי:
http://youtu.be/3MA-K5whgZk
מהי מטפורה ומה החשיבות שלה ביצירתיות?
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
מהם סיפורי החנוכה?
חנוכה הוא חג מקסים, שנראה היטב. אולי בעיקר בזכות החנוכיה מלאת האור, אבל גם בזכותם של כמה דברים שאנו הילדים היהודים חווים רק בחנוכה, כמו הסופגניות הטעימות שאבא מכין, הסביבונים שמסתחררים במהירות, דמי החנוכה שהילדים מקבלים והלביבות שאמא מטגנת לארוחת הערב.
אבל חנוכה הוא גם סיפורים מקסימים ומרגשים. כאן אספנו לילדים כמה סיפורים מצוירים על חנוכה ובחנוכה.
הנה סיפור החנוכה מפי ילד יהודי בתקופת החשמונאים:
http://youtu.be/G40SlkmZkqU
על החנוכיה ואיך היא נולדה (עברית):
https://youtu.be/VfSScZqn5Hg
וסרטון מצויר על התרגשות החנוכה בבית יהודי באמריקה:
http://youtu.be/XtOBNspPjmA
חנוכה הוא חג מקסים, שנראה היטב. אולי בעיקר בזכות החנוכיה מלאת האור, אבל גם בזכותם של כמה דברים שאנו הילדים היהודים חווים רק בחנוכה, כמו הסופגניות הטעימות שאבא מכין, הסביבונים שמסתחררים במהירות, דמי החנוכה שהילדים מקבלים והלביבות שאמא מטגנת לארוחת הערב.
אבל חנוכה הוא גם סיפורים מקסימים ומרגשים. כאן אספנו לילדים כמה סיפורים מצוירים על חנוכה ובחנוכה.
הנה סיפור החנוכה מפי ילד יהודי בתקופת החשמונאים:
http://youtu.be/G40SlkmZkqU
על החנוכיה ואיך היא נולדה (עברית):
https://youtu.be/VfSScZqn5Hg
וסרטון מצויר על התרגשות החנוכה בבית יהודי באמריקה:
http://youtu.be/XtOBNspPjmA
מהו מגע הזהב של מידאס?
המלך מידאס עזר פעם לאל היין דיוניסוס והאל הציע לו לבקש כרצונו. מידאס ביקש שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב.
כשמבוקשו ניתן לו הוא היה מאושר. כל דבר שבו נגע הפך לזהב טהור. גביע יין שהרים הפך זהב, גם היין הפך לזהב מותך כששפתיו נגעו בו וכך הלאה. אבל כשבנו שליטף, הפך לזהב טהור הוא מיהר לבקש מדיוניסוס שיושיע אותו ממגע הזהב.
האל שלח אותו לרחוץ בנהר הפקטולוס ומידאס איבד מיד את מגע הזהב שלו. לזכר אותו היום, זהובים החולות בגדות הנהר הזה, שבאסיה הקטנה.
מאז ועד היום מדברים על אנשים מצליחים, שעושים חיל בעסקיהם, כעל אנשים שיש להם "מגע זהב של מידאס" (Golden Touch of Midas)...
הנה מגע הזהב של מידאס (מתורגם):
https://youtu.be/nn8YGPZdCvA
סרט מצויר עם סיפור מגע המלך מידאס בזהב:
http://youtu.be/ddz4AM8o3SI
שיר של סבא טוביה על המלך מידאס וסיפור מגע הזהב (עברית):
http://youtu.be/O_-x454AP60
ושיר על מגע הזהב של המלך מידאס (עברית):
http://youtu.be/4226vhp-zXA
המלך מידאס עזר פעם לאל היין דיוניסוס והאל הציע לו לבקש כרצונו. מידאס ביקש שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב.
כשמבוקשו ניתן לו הוא היה מאושר. כל דבר שבו נגע הפך לזהב טהור. גביע יין שהרים הפך זהב, גם היין הפך לזהב מותך כששפתיו נגעו בו וכך הלאה. אבל כשבנו שליטף, הפך לזהב טהור הוא מיהר לבקש מדיוניסוס שיושיע אותו ממגע הזהב.
האל שלח אותו לרחוץ בנהר הפקטולוס ומידאס איבד מיד את מגע הזהב שלו. לזכר אותו היום, זהובים החולות בגדות הנהר הזה, שבאסיה הקטנה.
מאז ועד היום מדברים על אנשים מצליחים, שעושים חיל בעסקיהם, כעל אנשים שיש להם "מגע זהב של מידאס" (Golden Touch of Midas)...
הנה מגע הזהב של מידאס (מתורגם):
https://youtu.be/nn8YGPZdCvA
סרט מצויר עם סיפור מגע המלך מידאס בזהב:
http://youtu.be/ddz4AM8o3SI
שיר של סבא טוביה על המלך מידאס וסיפור מגע הזהב (עברית):
http://youtu.be/O_-x454AP60
ושיר על מגע הזהב של המלך מידאס (עברית):
http://youtu.be/4226vhp-zXA
מה אדיפוס עשה לאביו ומה התסביך שלו?
אדיפוס התינוק נולד לאביו מלך תביי, אך המלך ליוס הוזהר זה מכבר על ידי האל אפולו שמותו יבוא לו מבנו. לכן ניקב ליוס את רגלי התינוק והשאירו למות על הגבעות. רועה שמצא את. אדיפוס התינוק, לקח אותו לקורינתוס ומלך קורינתוס אימץ אותו לבנו וקרא לו אדיפוס.
משהתבגר אדיפוס ונתקל בסירוב של המלך לספר לו מהיכן הגיע באמת הוא פנה לאורקל בדלפי, כדי לשאול את המלך אפולו מיהו. בדלפי סיפרו לו שהוא עתיד להרוג את אביו ולשאת את אמו שלו לאשה. במצוקתו החליט לא לחזור לקורינתוס ופנה מבלי לדעת דווקא לתביי, עיר הולדתו. בדרך הוא הסתבך בקטטה דווקא עם אביו מולידו והרגו. חצי מהנבואה התקיים..
הוא לא ידע שהרג את אביו וכשהגיע לעיר הוא פתר את חידת הספינקס, חצי אריה וחצי אשה, וגרם לו למות. אנשי תביי הודו לו על שהרג את המפלצת ומינו אותו למלך תחת אביו המת. הוא נשא את המלכה לאשה והרי הוא נשוי לאמו - חלקה השני של הנבואה.
שנים אחר כך, כשפרצה מגפה בעיר, עצת האורקל הייתה להעניש את רוצח המלך הקודם. משחקר אדיפוס, הוא גילה לזוועתו שהוא הרוצח ושהוא נשוי לאמו! - היא שלחה יד בנפשה והוא הפך עצמו לעיוור והחל לנדוד בארץ כפושט יד, בלוויית בתו הנאמנה אנטיגונה.
סיפורו של אדיפוס הוא מהטרגדיות היווניות הכי מפורסמות (מתורגם):
https://youtu.be/0a9Wuz7MvUE
קורותיו של אדיפוס מרגע שהיה בדלפי:
https://youtu.be/8zjWk8g5W8s
מצגת וידאו עם סיפור אדיפוס:
https://youtu.be/z1g2WRgkKh4
וסיפורו של אדיפוס בתוך סקירה על הטרגדיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/BjLrMxO4cys
אדיפוס התינוק נולד לאביו מלך תביי, אך המלך ליוס הוזהר זה מכבר על ידי האל אפולו שמותו יבוא לו מבנו. לכן ניקב ליוס את רגלי התינוק והשאירו למות על הגבעות. רועה שמצא את. אדיפוס התינוק, לקח אותו לקורינתוס ומלך קורינתוס אימץ אותו לבנו וקרא לו אדיפוס.
משהתבגר אדיפוס ונתקל בסירוב של המלך לספר לו מהיכן הגיע באמת הוא פנה לאורקל בדלפי, כדי לשאול את המלך אפולו מיהו. בדלפי סיפרו לו שהוא עתיד להרוג את אביו ולשאת את אמו שלו לאשה. במצוקתו החליט לא לחזור לקורינתוס ופנה מבלי לדעת דווקא לתביי, עיר הולדתו. בדרך הוא הסתבך בקטטה דווקא עם אביו מולידו והרגו. חצי מהנבואה התקיים..
הוא לא ידע שהרג את אביו וכשהגיע לעיר הוא פתר את חידת הספינקס, חצי אריה וחצי אשה, וגרם לו למות. אנשי תביי הודו לו על שהרג את המפלצת ומינו אותו למלך תחת אביו המת. הוא נשא את המלכה לאשה והרי הוא נשוי לאמו - חלקה השני של הנבואה.
שנים אחר כך, כשפרצה מגפה בעיר, עצת האורקל הייתה להעניש את רוצח המלך הקודם. משחקר אדיפוס, הוא גילה לזוועתו שהוא הרוצח ושהוא נשוי לאמו! - היא שלחה יד בנפשה והוא הפך עצמו לעיוור והחל לנדוד בארץ כפושט יד, בלוויית בתו הנאמנה אנטיגונה.
סיפורו של אדיפוס הוא מהטרגדיות היווניות הכי מפורסמות (מתורגם):
https://youtu.be/0a9Wuz7MvUE
קורותיו של אדיפוס מרגע שהיה בדלפי:
https://youtu.be/8zjWk8g5W8s
מצגת וידאו עם סיפור אדיפוס:
https://youtu.be/z1g2WRgkKh4
וסיפורו של אדיפוס בתוך סקירה על הטרגדיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/BjLrMxO4cys
מיהי אנדרומדה ומה הקשר שלה ליפו?
אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה, שהייתה גם שחצנית לא קטנה, הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים.. הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.
מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק מהחוף והמתינו.
אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן... לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...
אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".
הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה (עברית):
http://youtu.be/1AtYrkYyEmw
אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה, שהייתה גם שחצנית לא קטנה, הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים.. הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.
מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק מהחוף והמתינו.
אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן... לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...
אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".
הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה (עברית):
http://youtu.be/1AtYrkYyEmw
מיהו פגסוס הסוס המכונף?
פֵּגָסוֹס (Pegasus) היה סוס מכונף וסמל לחיים נצחיים, חיי אלמוות במיתולוגיה היוונית. פגסוס הוא בנם של מדוזה, הגורגונה ששערה עשוי נחשים ושל פוסידון, שהוא אל הים והסוסים.
למרבה הצער, פגסוס נולד במותה של מדוזה, לאחר שנקטלה בידי פרסאוס, הגיבור הידוע. המיתולוגיה מספרת שהוא ואחיו כריסאור בקעו מצווארה השחוט של מדוזה. יש גם גרסאות לפיהן הם יצאו מהאדמה שדמה של מדוזה נשטף אליה.
במיתולוגיה היוונית הוזכרו המעיינות שיצר פגסוס ברקיעות פרסותיו. כל אימת שהסוס המכונף רקע בפרסותיו על הקרקע, פרצו ממנה מי מעיין שופע. כך נוצר היפוקרנה, המעיין המקודש שעל הר המוזות הליקון.
פגסוס היה סוסו של הגיבור המיתולוגי בלרופון, שרכב על גבו לנצחונות כמו הכנעת הכימרה המפלצתית, הניצחון על האמזונות והכנעת בני סולימי. הם נפרדו כשפגסוס השליכו מעל גבו, מכיוון שבלרופון החליט לעוף על גבו אל האלים שבאולימפוס, או אפילו אל עבר השמש, כמו בסיפור אחר במיתולוגיה.
בהמשך חייו של פגסוס הוא השתכן באורוות סוסיו של זאוס, אבי האלים, שבאולימפוס. שם הוא המשיך בשושלת של סוסי כנף.
פגסוס תואר לא פעם בספרי פנטזיה שונים, ברוב המקרים כיצור חיובי ושמח לסייע אך קנאי לפרטיותו ולמקומו.
הנה סיפורו של פגסוס וחיסול הכימרה:
https://youtu.be/LygtaxOxGuo
פגסוס בסצנה מסרט:
http://youtu.be/gsRi4SctoM0
הסבר קצר על פגסוס, על פי המיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=2m15s?end=3m10s
ומצגת וידאו של הפגסוס מסרטי קולנוע:
http://youtu.be/0RYKwLuvkiE
פֵּגָסוֹס (Pegasus) היה סוס מכונף וסמל לחיים נצחיים, חיי אלמוות במיתולוגיה היוונית. פגסוס הוא בנם של מדוזה, הגורגונה ששערה עשוי נחשים ושל פוסידון, שהוא אל הים והסוסים.
למרבה הצער, פגסוס נולד במותה של מדוזה, לאחר שנקטלה בידי פרסאוס, הגיבור הידוע. המיתולוגיה מספרת שהוא ואחיו כריסאור בקעו מצווארה השחוט של מדוזה. יש גם גרסאות לפיהן הם יצאו מהאדמה שדמה של מדוזה נשטף אליה.
במיתולוגיה היוונית הוזכרו המעיינות שיצר פגסוס ברקיעות פרסותיו. כל אימת שהסוס המכונף רקע בפרסותיו על הקרקע, פרצו ממנה מי מעיין שופע. כך נוצר היפוקרנה, המעיין המקודש שעל הר המוזות הליקון.
פגסוס היה סוסו של הגיבור המיתולוגי בלרופון, שרכב על גבו לנצחונות כמו הכנעת הכימרה המפלצתית, הניצחון על האמזונות והכנעת בני סולימי. הם נפרדו כשפגסוס השליכו מעל גבו, מכיוון שבלרופון החליט לעוף על גבו אל האלים שבאולימפוס, או אפילו אל עבר השמש, כמו בסיפור אחר במיתולוגיה.
בהמשך חייו של פגסוס הוא השתכן באורוות סוסיו של זאוס, אבי האלים, שבאולימפוס. שם הוא המשיך בשושלת של סוסי כנף.
פגסוס תואר לא פעם בספרי פנטזיה שונים, ברוב המקרים כיצור חיובי ושמח לסייע אך קנאי לפרטיותו ולמקומו.
הנה סיפורו של פגסוס וחיסול הכימרה:
https://youtu.be/LygtaxOxGuo
פגסוס בסצנה מסרט:
http://youtu.be/gsRi4SctoM0
הסבר קצר על פגסוס, על פי המיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=2m15s?end=3m10s
ומצגת וידאו של הפגסוס מסרטי קולנוע:
http://youtu.be/0RYKwLuvkiE
מי היה הרקולס?
הרקולס הוא שמו של גיבור אלוהי מהמיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית, שהמשיכה אותה. הוא היה אל למחצה ובנו של מי שכונה "אבי האלים" זאוס, שנחשב במיתולוגיה היוונית והרומית למלך הר האולימפוס ובכיר האלים.
הרקולס הוא מהמפורסמים שבגיבוריה האגדיים של יוון העתיקה, גיבור חזק ואמיץ שלחם בשם האלים האולימפיים נגד כוחות השאול והמפלצות המאיימות ביותר.
הוא היה מיוסר בנפשו. הייתה זו הרה, אימי החורגת ואשת זאוס, שגרמה לו לאבד את שפיותו. משום כך הוא הרג לאחר מכן את אשתו וילדיו.
הדבר הביא לכך שהוא נאלץ לכפר על חטאיו באמצעות תריסר משימות קשות. במהלכן הוא לכד את קרברוס, הכלב בעל שלושה הראשים ששמר על שערי השאול, הרג את מפלצת ההידרה, חיסל אריה אכזרי ועוד.
ניצחונותיו של הרקולס הוצגו בתרבות ככאלה שהפכו את העולם למקום בטוח יותר לבני האדם בתקופת היוונים והרומאים.
אבל הרקולס מסמל במיתולוגיה גם את החובה הכל כך משמעותית שמוטלת על אדם, להתגבר על החולשות והטראומות שהוא נושא מהעבר.
על שמו של הרקולס קרויים שני הצוקים שנקראו כבר אז "עמודי הרקולס" ונמצאים בכניסה המזרחית למיצר גיברלטר ולים התיכון כולו מהאוקיינוס האטלנטי.
הנה הרקולס והמיתוס שלו (מתורגם):
https://youtu.be/nIIjhAuC76g
קדימון הסרט "הרקולס: האגדה מתחילה" של 2014:
http://youtu.be/eBq1AupSrLI
כך רואים את הרקולס בסרטי וולט דיסני:
http://youtu.be/OtTmR_v6pz4
והסרט "הרקולס" באורך מלא:
http://youtu.be/on2oY44h7R0?long=yes
הרקולס הוא שמו של גיבור אלוהי מהמיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית, שהמשיכה אותה. הוא היה אל למחצה ובנו של מי שכונה "אבי האלים" זאוס, שנחשב במיתולוגיה היוונית והרומית למלך הר האולימפוס ובכיר האלים.
הרקולס הוא מהמפורסמים שבגיבוריה האגדיים של יוון העתיקה, גיבור חזק ואמיץ שלחם בשם האלים האולימפיים נגד כוחות השאול והמפלצות המאיימות ביותר.
הוא היה מיוסר בנפשו. הייתה זו הרה, אימי החורגת ואשת זאוס, שגרמה לו לאבד את שפיותו. משום כך הוא הרג לאחר מכן את אשתו וילדיו.
הדבר הביא לכך שהוא נאלץ לכפר על חטאיו באמצעות תריסר משימות קשות. במהלכן הוא לכד את קרברוס, הכלב בעל שלושה הראשים ששמר על שערי השאול, הרג את מפלצת ההידרה, חיסל אריה אכזרי ועוד.
ניצחונותיו של הרקולס הוצגו בתרבות ככאלה שהפכו את העולם למקום בטוח יותר לבני האדם בתקופת היוונים והרומאים.
אבל הרקולס מסמל במיתולוגיה גם את החובה הכל כך משמעותית שמוטלת על אדם, להתגבר על החולשות והטראומות שהוא נושא מהעבר.
על שמו של הרקולס קרויים שני הצוקים שנקראו כבר אז "עמודי הרקולס" ונמצאים בכניסה המזרחית למיצר גיברלטר ולים התיכון כולו מהאוקיינוס האטלנטי.
הנה הרקולס והמיתוס שלו (מתורגם):
https://youtu.be/nIIjhAuC76g
קדימון הסרט "הרקולס: האגדה מתחילה" של 2014:
http://youtu.be/eBq1AupSrLI
כך רואים את הרקולס בסרטי וולט דיסני:
http://youtu.be/OtTmR_v6pz4
והסרט "הרקולס" באורך מלא:
http://youtu.be/on2oY44h7R0?long=yes
מי המציא את האסקייפ רום?
חדר המילוט או חדר הבריחה (Escape room), אותו מתקן אופנתי וטרנדי בשנים האחרונות, הוא המצאה צעירה, שנולדה מעולם משחקי המחשב בסגנון הקווסט ויצאה אל העולם האמיתי.
משחקי מחשב כמו Planet Mephius שפיתח אייג'י יוקויאמה (Eiji Yokoyama) בשנת 1983 והמשחק Behind Closed Doors של ג'ון וילסון (John Wilson) מ-1988 היו הראשונים שחייבו את השחקן להימלט מחללים סגורים.
היה זה טאקאו קאטו (Takao Kato) מהעיר קיוטו ביפן שהמציא ב-2006 את חדרי הבריחה הפיזיים. מאז היה ילד חלם האיש לייצר הרפתקאות משחקיות על סיפורים נרטיביים ועתירי פרטים, כך שהם יגרו את המשחקים, יציתו את דמיונם ויניעו את מוחם להצליח ולברוח.
לאחר כמה משחקים חד-פעמיים שערכו קאטו וחבריו בפאבים ובאולמות שכורים, הם הבינו שהביקוש הולך ועולה ויש כאן פוטנציאל עסקי של ממש. כמה מהם החלו להקים מתקנים קבועים של חדרי בריחה וההצלחה לא איחרה לבוא.
הרעיון הוא פשוט אבל עובד נהדר - בחדר המילוט שממנו עליהם להיחלץ, מתמודדים המבקרים עם תעלומות. אם וכשימצאו את פתרונן הם יוכלו להמשיך את המסע. בסיום המסע ועם פתרון כל החידות, הם יצליחו להיחלץ מחדר הבריחה.
מבוכים, חידות, רמזים וסכנות - הכל כאן יצא מהמחשב אל העולם הפיזי והפך את החיים למשחק כזה. אבל מה שהפך אותו להיט הוא שאת חדר הבריחה עושים בקבוצה במקום לבד כבמחשב. מכאן שבחדרי הבריחה הממד החברתי מאוד משמעותי. זה משחק חברתי ומאוד מאתגר, המעודד עבודת צוות, כי מעט מאוד אנשים יוכלו לו לבדם.
הנה תופעת חדרי הבריחה:
https://youtu.be/I19R8y8wEEY
זו החוויה כיום:
https://youtu.be/tj65NH7qIBA
חדר בריחה או חדר מילוט לדוגמה (עברית):
https://youtu.be/bRqF27NM4Mo
ובאנגלית:
https://youtu.be/wXX2J_yDxFw
חדר המילוט או חדר הבריחה (Escape room), אותו מתקן אופנתי וטרנדי בשנים האחרונות, הוא המצאה צעירה, שנולדה מעולם משחקי המחשב בסגנון הקווסט ויצאה אל העולם האמיתי.
משחקי מחשב כמו Planet Mephius שפיתח אייג'י יוקויאמה (Eiji Yokoyama) בשנת 1983 והמשחק Behind Closed Doors של ג'ון וילסון (John Wilson) מ-1988 היו הראשונים שחייבו את השחקן להימלט מחללים סגורים.
היה זה טאקאו קאטו (Takao Kato) מהעיר קיוטו ביפן שהמציא ב-2006 את חדרי הבריחה הפיזיים. מאז היה ילד חלם האיש לייצר הרפתקאות משחקיות על סיפורים נרטיביים ועתירי פרטים, כך שהם יגרו את המשחקים, יציתו את דמיונם ויניעו את מוחם להצליח ולברוח.
לאחר כמה משחקים חד-פעמיים שערכו קאטו וחבריו בפאבים ובאולמות שכורים, הם הבינו שהביקוש הולך ועולה ויש כאן פוטנציאל עסקי של ממש. כמה מהם החלו להקים מתקנים קבועים של חדרי בריחה וההצלחה לא איחרה לבוא.
הרעיון הוא פשוט אבל עובד נהדר - בחדר המילוט שממנו עליהם להיחלץ, מתמודדים המבקרים עם תעלומות. אם וכשימצאו את פתרונן הם יוכלו להמשיך את המסע. בסיום המסע ועם פתרון כל החידות, הם יצליחו להיחלץ מחדר הבריחה.
מבוכים, חידות, רמזים וסכנות - הכל כאן יצא מהמחשב אל העולם הפיזי והפך את החיים למשחק כזה. אבל מה שהפך אותו להיט הוא שאת חדר הבריחה עושים בקבוצה במקום לבד כבמחשב. מכאן שבחדרי הבריחה הממד החברתי מאוד משמעותי. זה משחק חברתי ומאוד מאתגר, המעודד עבודת צוות, כי מעט מאוד אנשים יוכלו לו לבדם.
הנה תופעת חדרי הבריחה:
https://youtu.be/I19R8y8wEEY
זו החוויה כיום:
https://youtu.be/tj65NH7qIBA
חדר בריחה או חדר מילוט לדוגמה (עברית):
https://youtu.be/bRqF27NM4Mo
ובאנגלית:
https://youtu.be/wXX2J_yDxFw
