» «
עטיפות אלבומים
מה מיוחד בעטיפות התקליטים של פעם?



התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.

רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.

התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן. בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.

עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.

אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן וב"מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.

זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.

עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".

דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...


הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:

https://youtu.be/_st4diqjpis


עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw


כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:

https://youtu.be/KNgA7dDs90E


והנה פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים:

https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s


האם הוא הושפע מהסרטון הזה?

https://youtu.be/sidgjFCnCXk


הנה חלק מעטיפות האלבומים הגרועות בתולדות המוסיקה:

https://youtu.be/BHU9mp-O4_E


וביקור בבית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:

https://youtu.be/DWqCEEOYZY4


וקטעים ערוכים מתוך סרט תיעודי על עטיפות תקליטים:

https://youtu.be/TdTAWbNIEyg?long=yes
אלבומי יס
מי עיצב את עטיפות התקליטים של יס?



אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.

כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".

הציורים המופלאים שעל אלבומי הלהקה היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.

יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה שהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, כוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדות לא פחות.


הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:

https://youtu.be/_st4diqjpis


עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
יס (להקה)
מה הפלא של להקת יס?



היום Yes הוא שירות טלוויזיה בלוויין, אבל בשנות ה-70 השם הזה היה שמור ללהקת הרוק המתקדמת מכולן - להקת יס. למעשה היו אז הרבה להקות רוק מתקדם טובות, אבל זו הייתה הלהקה עם הנטייה ליצירות הגדולות והקלאסיות ביותר, להקה חוקרת ומנסה כל הזמן, שבהרבה מובנים הייתה האייקון הבולט ביותר של הרוק המתקדם בסוונטיז.

היצירות הארוכות והמורכבות של יס היו מאד חדשניות לזמנן. ג'ון אנדרסון, הסולן של יס, סיפר בראיונות שאחרי שהקים עם הבסיסט כריס סקווייר את הלהקה, הם הלכו בעקבות המוסיקאי פורץ הדרך פרנק זאפה. בהשראתו של זאפה, שהיה המוביל של המוסיקה המתקדמת ועשה דברים ראשוניים ופורצי דרך, מה שנקרא אוונגארד, יצרו חברי להקת יס מוסיקה חדשנית משלהם.

ואכן, מהרגע הראשון בלטה יס בנגינה הווירטואוזית של חברי הלהקה, בקומפוזיציות העשירות ובעיבודים המתוחכמים שלה. הצליל העשיר של הלהקה עם ההשפעות המוסיקליות הקלאסיות שניכרו בו, ביחד עם השפעות ג'אז ויחידת הקצב המושלמת שלה - כל אלה הפכו את המוסיקה שלה ליצירת רוק שהתנשאה מעל לרוק הרגיל. כך הם היו ללהקה שסימנה יותר מכל הרכב את היווצרות הרוק המתקדם, פרוגרסיב, או בשמו המקוצר 'פרוג-רוק'.

הם היו חבורת נגנים מצוינת, שבמהלך השנים נראתה כמו תחנת רכבת. שוב ושוב התחלפו חבריה, עזבו, חזרו, נשארו, רבו, פרשו וחוזר חלילה... היציב ביותר היה כריס סקווייר, שעד מותו ב-2015 ניגן בלהקה לאורך כל שנותיה. שיאן הגיחות היה ריק ווייקמן, הקלידן היומרני ביותר ברוק המתקדם ואחד המוכשרים שבהם, שהשתתף בלהקה ב-5 תקופות שונות שלה!

בלט בלהקה גם הגיטריסט סטיב האו, מוסיקאי בעל צליל ייחודי שנבחר במהלך 5 שנים בשנות ה-70 ל"גיטריסט הטוב ביותר" על ידי מגזין Guitar Player. הוא שלט בכלי מיתר רבים וניגן בטכניקות מרהיבות ומגוונות. לנגינת צלילים אקזוטיים במוסיקה האפית של הלהקה, עוד בטרם יצא אפקט שאפשר צליל כזה, הוא פיתח טכניקה של צליל גיטרה ללא אטאק. את הצליל הזה הפיק כשבעת הפריטה הוא החליש בזרת שלו את הגיטרה לחלוטין ומיד הגביר, כך שהצליל נוצר כמעט יש מאין.

הנגן הפחות בולט היה הסולן והסמל של הלהקה - ג'ון אנדרסון. אבל הוא החזיק את הנשק הסודי שלה. זה היה קול הפלצט שלו, שהיה לסמל של יס. הקול הגבוה הזה, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, הזכיר קולות של סולני מקהלות נערים עתיקות והיה לדובדבן שמעל לקצפת הצליל הייחודי של יס. הוא הדהד בלדות אנגליות של פעם וקולות סריסים באירופה העתיקה. הוא זימר שירי סיפור ממדינות רחוקות וסיפורים מזומרים על תרבויות אבודות.

גם עטיפות האלבומים המצוירות, עם הנופים דמויי כוכבים רחוקים שצייר האמן רוגר דין לאלבומי הלהקה, היו יוצאות דופן בציורים המופלאים שעליהן. העיצוב הקוסמי-אורגני שהוא יצר עבור יס הפך מזוהה עם הלהקה והשלים את החוויה של המוסיקה מעולמות, מקומות ותקופות רחוקות, שלהקת יס כל כך היטיבה ומיטיבה עד היום ליצור.


כך יס הקליטו באולפן את "אמריקה" של סיימון וגרפונקל, מהקאברים היחידים שעשו בהתחלה:

http://youtu.be/Q0JkTIKm2iY


"ואת ואני" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

http://youtu.be/AYmeJlm7Gcg


ובגרסת הרוק שלהם:

http://youtu.be/3eaVTnhtUfw


נגינת הגיטרה של האו בולטת גם ב-To Be Over:

https://youtu.be/0Lh-pee0ccg


אחרי שנים רבות יש להם עדיין "סיפורים מופלאים" בקול הקסום של אנדרסון ובגרסת אנפלאגד:

http://youtu.be/21v2Q3t_9N4


קבלו הצצה לעטיפות האלבומים האמנותיות להפליא שלהם:

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw


הופעה חיה ב-2003 בפסטיבל הג'אז במונטרה, עם פתיחה נהדרת בקלידים של ריק ווייקמן:

https://youtu.be/nDXccU0xgNo?long=yes


וסרט תיעודי על יס ולהקות פרוגרסיב נוספות מאותה תקופה:

http://youtu.be/4ovHxAw_UEg?long=yes
מלון קליפורניה
מה קרה במלון קליפורניה?


"מלון קליפורניה" (Hotel California) הוא אחד השירים האהובים בתולדות הרוק. השיר של להקת האיגלס (The Eagles), שיצא לאור ב-1977, הפך מיד ללהיט ענק בכל העולם. אבל מי יודע מה מסמל השיר ועל מה הוא מדבר?

איש לא יודע בדיוק וגם חברי הלהקה וכותבי השיר לא הסכימו מעולם לספק הסברים. מעבר למשפטים סתומים, כמו "מסע מתמימות להתנסות" או "החלום והסיוט האמריקאי", הם לא תרמו דבר. הקלישאה של הכותבים חוזרת גם כאן - מהרגע שהשיר שוחרר לאוויר, הוא ברשות עצמו וכל אחד מוזמן למצוא את ההסבר שלו.

אחת הסברות הפופולריות וזו שהסתדרה הכי טוב עם מה שהכותבים כן אמרו, היא שהשיר מספר על חוויית ה"טריפ", שימוש בסם הזייה, כנראה קנאביס. מחזקת את הסברה הזו המילה "קוֹלִיטַס" שמוזכרת בבית הראשון של השיר. פירושה בספרדית הוא "זנבות קטנים" ויודעי דבר מציינים שזה הכינוי של המכורים לסיגריות מצמח הקנאביס.

השיר, לפי ההסבר הזה, הוא אלגוריה להתמכרות לסמים. מתואר בו מלון מפתה ומזמין, שהזמר היגע נקלע אליו ונהנה בו מאד, עד שהוא מתקשה לעזוב אותו. ממש כמו הדינמיקה של השיר, המטייל נכנס למלון ונהנה בו מאוד, באווירה רגועה ונעימה. עם מראות על התקרה, שמפניה בקרח, מכוניות מרצדס בנץ וריחות משכרים באוויר, הכל מתחיל היטב. הוא מוקף באורחים עשירים, שנהנים עד בלי די. אבל בהדרגה משתחלים הזיוף וההרגשה הרעה שכולם בעצם אסירים במקום. המטייל הולך ומתמכר ונכנס לטריפ רע מאוד, עד שהוא מגלה שהוא מכור והוא לא מצליח להשתחרר מהטריפ, או "להרוג את החיה" - (Kill the beast). אולי סולו הגיטרה האגדי, סולו של שתי גיטרות ביחד, משקף את המצב המסוגר הזה, שבו מי שנכנס מרצונו אל החלום של השפע והפינוק במלון קליפורניה, מוצא את עצמו אסיר בו ולא חופשי לעצמו. זה מקום שממנו "תוכל לצאת בכל זמן שתרצה, אך לעולם לא תוכל לעזוב" ("You can check out anytime you like, but you can never leave").

לפי גירסה זו, המלון עצמו הוא מעין אלגוריה, דימוי של אהבת התענוגות והעושר, לצד הזיוף והחורבן-העצמי, של תעשיית המוסיקה של קליפורניה בסוף שנות ה-70. גם חברי הלהקה הסכימו לומר שהשיר עוסק "בחיי העשירים של לוס אנג'לס".

אגב, המעניין הוא שעל אף שיש בארצות הברית ובקליפורניה עצמה מלונות רבים בשם זה, אף לא אחד מהם זוהה בתור המלון שבשיר. המלון שמופיע על עטיפת האלבום הוא מלון בשם "Beverly Hills Hotel", מלון שנמצא בשדרות סנסט שבבוורלי הילס ואין בינו לבין התיאורים המדומיינים שבשיר דבר. אבל זה מסתדר גם עם זה שהאיגלס הם לא "הנשרים" כמו שתורגמו בעברית, כך שהכל בסדר...


הנה השיר Hotel California של להקת הנשרים:

https://youtu.be/lrfhf1Gv4Tw


נגן קיטר חוזר על הסולו האגדי בדייקנות רבה:

http://youtu.be/qQt9q8iiqa8


אז הנה סרטון תיעודי על השיר ויצירתו:

https://youtu.be/t_cWKeo_T6M?long=yes


וקטע מתכנית טלוויזיה שהגיטריסט של הלהקה מספר על התככים שקשורים בשיר ובמי שבאמת כתב אותו:

https://youtu.be/YubgQc_ovOo?long=yes

עטיפות אלבומים

Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band
מה מיוחד באלבום סרג'נט פפר?



מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.

אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.

"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...

הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!

האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.

בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.

ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.

עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.


כך שינה "סרג'נט פפר" את עולם המוסיקה:

https://youtu.be/UbTclvMC2es


הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":

https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y


פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:

http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8


השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:

http://youtu.be/usNsCeOV4GM


שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:

http://youtu.be/m2EIemeDyBM


והנה להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:

http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw


סרט תיעודי על האלבום הגדול של הביטלס:

https://youtu.be/b-tMEFLgxso?long=yes
אבי רוד
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?



מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.

לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.

וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.

אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.


הנה מעבר החציה שבתחילת רחוב אבי רוד:

http://youtu.be/YGztmJrf748


שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:

https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk


הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:

https://youtu.be/k7pVFZ4ejlw


דבריהם על יצירת האלבום, שירת הברבור של הלהקה, אלבום שמח לדבריהם:

http://youtu.be/or0aEmkqlCI


וכך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:

http://youtu.be/W1bUDz4xtpc


והנה קצת על האלבום המיתולוגי:

https://youtu.be/kXqlRIBl-9A
הוולווט אנדרגראונד
מהי מחתרת הקטיפה?



"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.

חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.

הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".

זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".

את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי ורהול.


סיפורה של הלהקה:

http://youtu.be/TEkTlu3-9k4


הנה מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":

http://youtu.be/0cWzxJvgWc8


הנה השיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:

http://youtu.be/AwzaifhSw2c


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.