שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה פוטש?
פוטש פירושו מזימה לתפיסת השלטון מידי השליטים החוקיים, על ידי קבוצת קושרים מצומצמת ובדרך שאינה חוקית. מקור המלה בגרמנית. פירושה דחיפה, או מהלומה. לאחרונה המילה עלתה לכותרות כשראש הממשלה האשים שרים בממשלתו בנסיון לפוטש, להדחה שלו בדרך שאינה דמוקרטית.
ההקשר הרע של המלה הזו קשור בהיסטוריה ובמיוחד האלימה והלא-דמוקרטית. אחד הפוטשים המפורסמים בהיסטוריה היה 'הפוטש במרתף הבירה' בשנת 1923, שבו ניסה אדולף היטלר לתפוס את השלטון בבוואריה, בדרך להשתלטות על גרמניה כולה.
הפוטש שנכשל הכניס אותו לבית הסוהר, אך לא פגע במאמציו להשתלט לבסוף על הדמוקרטיה הגרמנית, כיוון שהוא אפשר לו לכתוב ספר מלא שטנה נגד היהודים ולהשתלט על גרמניה.
כיום משתמשים במושג פוטש, גם לתיאור של נסיונות חתרניים שנעשים בסתר, לשינוי המצב הקיים. נסיונות כאלה אולי לא עוברים על החוק, אך המכנים אותם פוטש מסמנים אותם לציבור כלא נאותים.
הנה 'פוטש מרתף הבירה' של הנאצים:
http://youtu.be/FpUA1Kbmaow
בהיסטוריה:
http://youtu.be/lbvMnFwe4lc
והנה סיפור הפוטש הזה:
http://youtu.be/DvD8bbCiAVE
בחוקה האמריקאית יש הליך שנקרא "הדחה" והמודח ואנשיו תמיד ינסו לטעון שמדובר בפוטש (מתורגם):
https://youtu.be/hSszixvo7d8
סרטון אנימציה על הפרשה:
https://youtu.be/pJVQZWLqSPE?long=yes
וסיפורו המלא של פוטש בית הבירה:
https://youtu.be/0-hDmm2itO0?long=yes
מה יוצר מנהיגות?
מנהיגות (leadership) היא היכולת להוביל ולשכנע את המונהגים שלך, שאתה או את מהווים את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד תקופת משבר, או לשגשג בימי צמיחה.
דומיננטיות בלהקה או במושבה של בעלי חיים ניתנת להשגה על ידי הפרט הדומיננטי. הפרט הדומיננטי הזה, לרוב זכר, שולט בסולם ההיררכיה של הקבוצה. מדי פעם קורה שפרטים אחרים קוראים תיגר על מנהיגותו ואחרי עימות נקבע האם היא תישמר או שפרט אחר יחליפו בראש הקבוצה.
להקות של בעלי חיים מונהגים בידי פרט דומיננטי, לרוב זכר, או מה שמכונה לא פעם "זכר אלפא". אגב, הם יכולים לגדול גם כשהם בטוחים שבן אדם הוא זה שעומד בראש הלהקה שלהם. במקרה כזה ייחשב האדם לפרט הדומיננטי, למנהיג הלהקה.
אצל בני אדם, בימי קדם, האמונה הייתה שמי שבוחר את המנהיגים הוא אלוהים. אז שימשה הבחירה האלוהית, הכריזמה, ככלי הנהגה ראשי של המלכים ומנהיגות עברה בירושה. על החלטות המלך איש לא חלם לערער. רק מישהו ממשפחת המלוכה יכול היה לעשות זאת, להרוג אותו ולשלוט במקומו. "המלך מת, יחי המלך החדש!"
בימינו נבחנים המנהיגים ביכולתם להציג חזון, לקבל וליישם החלטות, לגלות אומץ, כושר ארגון ודוגמה אישית, להוביל שינויים ולהאציל סמכויות לאנשיהם באופן חכם.
בדמוקרטיה המודרנית מובילים מנהיגים מתקשרים, בעבר עשו זאת בעיקר בטלוויזיה והיום ברשתות החברתיות. מי שמסוגלים להעביר את המסרים שלהם לעמם או לעובדיהם בארגון, באופן כן ואפקטיבי, בצורה שמניעה לפעולה ולתמיכה, מסוגלים להנהגה טובה ואף מעולה.
יכולות כאלה מאפיינות רבים מהמנהיגים הדמוקרטיים הבולטים של המאה האחרונה, גם כאלו שנתוני הפתיחה שלהם לקו בחסר. ביניהם אפשר לציין את ג'ון קנדי הצעיר מדי, אך כזה שידע לדבר היטב ולהעביר מסרים של חזון והשראה, רונלד רייגן שנתפס כחסר עומק מספיק, אך ידע להקיף את עצמו ביועצים טובים ולהקשיב להם, או ברק אובמה שהנהיג עם חזון ומימוש מדיניות של חמלה סוציאלית, תוך הבנת הערך של מבט ישיר בעיני הציבור ותקשורת חכמה.
בימי משבר עמוק או סכנה, מתגלה המנהיג האמיתי. זהו מי שמצויד במעין "גנים צ'רצ'יליאניים", המאפשרים לו להוביל את עמו או את הקבוצה שהוא מנהיג. מנהיג כזה הוא מי שמסוגל להתבונן בעיני אנשיו ולומר להם בכנות שכל שיוכל להבטיח להם בזמן אמת הם "דם, יזע ודמעות".
זהו דגם של מנהיגות בימי משבר, שמתחבר למה שמכונה במורשת הבריטית "הקשחת השפה העליונה" ומזוהה עם צ'רצ'יל של ימי מלחמת העולם השנייה. היא מנוגדת למנהיגים שיכולים בעיתות כאלה בעיקר לעודד את האזרחים ולהבטיח ש"יהיה טוב", אבל בפועל ההצלחה העיקרית שלהם היא בלהיות להקת "מעודדות" של העם, כמו המעודדות של פוטבול האמריקאי או של הפוגות משחקי הכדורסל. זה דגם מנהיגות שאפשר לכנות, גם אם בזלזול מסוים, Cheerleaders.
הנה מחקר שאיתר בתצפית נוסח "האח הגדול" את המנהיגות בקרב בעלי חיים (עברית):
https://youtu.be/jQwVPtjsHys
כך נוצרת מנהיגות, שלב אחרי שלב, בדוגמה מפתיעה ומרוממת נפש:
http://youtu.be/CBi5E5OMKic
האם משה רבנו היה הופך מנהיג בימינו שבהם מנהיגים מדגמנים עוצמה (עברית):
https://youtu.be/BfwP5LJQmuE
דוגמה מבריקה לדרך שבה התומכים במנהיג מצטרפים אליו (מתורגם):
http://youtu.be/JORAw0CSrTQ
גם אצל ילדים יש מנהיגים, רק צריך לוודא שהם מנהיגים לכיוון טוב ומיטיב:
http://youtu.be/HghMskVjOA8
להקת אריות שמאמינים שהאישה הזו היא מנהיגת הלהקה:
http://youtu.be/2f8Hpid8YWA
המנהיג הקולנועי הלא מכוון הקלאסי - פורסט גאמפ (מתורגם):
https://youtu.be/X7xa9K4LMSw
והרצאת טד על מנהיגות היוצרת בטחון (מתורגם):
https://youtu.be/lmyZMtPVodo?long=yes
מהו משטר נשיאותי כמו זה של ארה"ב?
משטר נשיאותי (A Presidential Government) הוא שיטת משטר שבה הנשיא הוא העומד בראש המדינה. את הנשיא בוחר העם במישרין, בנפרד מהבחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט או הקונגרס, הנקרא גם "בית הנבחרים"), שחבריה נבחרים בנפרד.
המשטר הנשיאותי המוכר והיציב ביותר בעולם הוא הדמוקרטיה האמריקנית. נשיא ארצות הברית נבחר בבחירות אישיות, לאחר מסע בחירות ארוך, שבו הוא או היא נבחרים לייצג את מפלגתם. המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הן הבולטות והחזקות באמריקה.
שאר הדמוקרטיות הנשיאותיות הן צעירות יותר וגם פחות יציבות מבחינה פוליטית. ביניהן נמצאות חלק מארצות אמריקה הלטינית והפיליפינים.
אחד מסודות היציבות של המשטר הנשיאותי האמריקאי הוא כנראה בחלוקת העוצמה הפוליטית בארצות-הברית, בין הנשיא לקונגרס והסנאט, הפרלמנט של ארצות הברית. הסנאט והקונגרס לא יכולים להדיח את הנשיא, אלא במקרים קיצוניים ביותר וגם הנשיא אינו יכול לפזר את הקונגרס והסנאט.
מעניין שלא פעם קורה במשטר הנשיאותי בארצות הברית שהבחירות הנפרדות לרשות המחוקקת מביאות דווקא את המפלגה המתנגדת לנשיא לרוב בפרלמנט. במקרה כזה הנשיא נחלש וצריך להגיע להסכמות עם חבריה ולנהל משא ומתן על כל חוק.
הסיבה היא שלקונגרס האמריקני, למשל, העניקה החוקה סמכויות רבות. חלקן מגביל את הנשיא, במיוחד במקרה של בית נבחרים לעומתי, כלומר כזה הנשלט על ידי המפלגה הנגדית למפלגת הנשיא. על הנשיא לגייס רוב בקונגרס כדי להעביר חוקים שהוא מציע, להעביר תקציב או להכריז מלחמה. הנשיא גם צריך לקבל את אישור הקונגרס כדי למנות שרים ושופטים בבית המשפט העליון ולמנות שגרירים.
הנה שיטת המשטר הנשיאותי:
https://youtu.be/wkHrJDal-es
השוואה בין מספר סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
ובחיוך מסבירה מנהיגת גרמניה אנגלה מרקל את ההבדל המהותי שבין נשיא מדינת ישראל ובינה:
https://youtu.be/OoWNfYnkA1Q
למה צריך עימותי בחירות?
העימותים בבחירות של 2016, בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, היו מלאי יצרים. מצד אחד עמדה קלינטון עם נתונים, ביטחון עצמי ושליטה בעניינים ומצד שני טראמפ - עם שפת גוף בוטחת, שפה שחצנית ונתונים שפעמים רבות לא עמדו במבחן העובדות והאמת. בבחירות הוא זכה, אז למה חשוב בכלל העימות הטלוויזיוני?
עימות בחירות (Election debate) הוא רגע חשוב מאד במירוץ לשלטון במדינות הדמוקרטיות. עימותי בחירות משודרים בטלוויזיה וצופים בהם אחוזים גבוהים מהמצביעים. בעימותי בחירות נדרשים המתמודדים להנהגה לענות על שאלות בעניינים חשובים שנוגעים למערכת הבחירות ולהנהגה עתידית שלהם. מדיעותיהם בנושאים שונים ועד התנהלות אישית, יכולת להעביר מסרים, להתמודד עם לחצים ולשדר מנהיגות - העימותים הם רגעי שיא במערכת הבחירות ובמדינות דמוקרטיות רואים בהם מבחן למועמדים. הם גם כלי שמאפשר לציבור המצביעים להתרשם מצדדים נוספים באישיותם של המועמדים.
העימות הראשון נערך בארצות הברית בשנת 1960. העימות היה בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון. הוא היה הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם אך היה לעימות היסטורי, מכיוון שהמחיש לראשונה את כוחה של הטלוויזיה וכיצד שינתה את הפוליטיקה לעד. בעימות הזה קבעו הצופים בטלוויזיה שקנדי ניצח, בעוד שמי שהאזינו לו ברדיו גרסו שניקסון ניצח. למעשה ניצח ג'ון קנדי בבחירות הללו, בזכות מה שראו הצופים בפעם הראשונה על המסך - מועמד שמקרין מנהיגות וקור רוח, למול מועמד שמשדר עייפות, לחץ ומגיע ל"ראיון עבודה אצל העם" כשהוא לא מגולח...
גם עימותים נוספים בהיסטוריה האמריקאית תרמו לניצחון מועמדים או גרמו להפסדים מביכים. אחד המקרים הזכורים הוא של הנשיא ג'ורג' בוש האב המביט בשעונו במהלך העימות ומשדר לחץ וחוסר נוחות, או האנחות של סגן הנשיא אל גור, שנאנח שוב ושוב ומפסיד את הבחירות לבוש הבן, מועמד כמעט חסר סיכוי מולו, שהציפיות ממנו היו כה נמוכות, עד שהביצועים הבינוניים שלו בעימות נתפסו כהישג והביאו אותו לנשיאות. זכור המתמודד רייגן המזלזל בנשיא ג'ימי קרטר במשפט "הנה אתה שוב מתחיל...", כשקרטר מדבר על שיחתו עם בתו בת ה-13 איימי שאמרה לו "מה הנושא החשוב בבחירות האלה". זכור גם המסך המפוצל שבו התעלם ברק אובמה ולא היישיר מבט אל יריבו המדבר ונועץ בו עיניים, מיט רומני. לאובמה לא הזיק העימות ואף הציג אותו שוב כמי שיודע לתקשר באופן מופלא והוא ניצח במירוץ לנשיאות פעמיים.
הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק והעימותים לקראת בחירות הפכו למרכיב חובה בדרך שעל המועמדים לעבור בדרך להנהגה. הפוליטיקאים בעולם הדמוקרטי יודעים שעימות הוא רגע קובע וקריטי במירוץ.
הנה הדברים שעוזרים להחליט על המנצח בעימות והטריקים של המועמדים (עברית):
https://youtu.be/9ZB5Vc4pQSU
רגעים משמעותיים בעימותי הבחירות באמריקה - העימותים המקצועיים והקובעים למשרה החזקה בעולם:
https://youtu.be/4Y8SZDH3B_4
ניתוח החשיבות העצומה של שפת הגוף של המועמדים בעימותים טלוויזיוניים:
https://youtu.be/QPWxxmPbWsg
העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון ששינה את פני הפוליטיקה הדמוקרטית לתמיד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
על העימות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/u-tl6fvXm5I
מה קורה כשהעימות הופך לבלגן? (עברית)
https://youtu.be/A2dmoTn72zQ
ובחיוך - מה קורה כשמלחינים את המסרים בעימות לשיר מדהים (מתורגם):
https://youtu.be/95AR87ciruc
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
מי היה אריק שרון?
אריאל שרון (Ariel Sharon) היה דמות מרתקת. מצד אחד הוא היה מהמעולים שבמפקדי צה"ל ופוליטיקאי מיומן ופיקח במיוחד ומצד שני, אחד המנהיגים השנויים במחלוקת שידעה ישראל.
בגיל 20 פיקד שרון על פלוגה במלחמת העצמאות. בשנת 1953 קנה את עולמו כשייסד ופיקד על יחידה 101, שתקפה בהצלחה בסיסי טרור ערביים ולמעשה שינתה את פניו של צה"ל, לצבא התקפי ויוזם.
היותו מצביא דגול באה שוב לידי ביטוי במלחמת יום הכיפורים, כשיזם את העברת המלחמה אל תוך שטח מצרים. הוא חצה את תעלת סואץ בראש כוחותיו ורבים אמרו שלמעשה בכך הוא הפך את המלחמה על פיה.
מהמלחמה פרש שרון לפוליטיקה. הוא היה פוליטיקאי בעל חושים חדים, שגם הקים את תנועת הליכוד. מאוחר יותר הוא מתמנה עת ידי בגין לשר הביטחון והופך לאחר מלחמת לבנון לשר הביטחון הראשון שהודח ממשרתו. זאת לאחר הטבח במחנות הפליטים בלבנון, ומה שמכונה "פרשת סברה ושתילה".
אבל שרון המשיך כשר עוד שנים רבות ובשנות האלפיים שוב הזדמן לו להציל את ישראל ממצב קשה. זה היה בצל האינתיפאדה השנייה ולאחר שהוא נבחר לראשות הממשלה. בתפקיד זה הוא הצליח להשליט סדר בטרור ששלט אז בארץ ולדכא את האינתיפאדה.
בסוף ימיו זכה להיות פוליטיקאי נערץ ואהוב, מעין סבא של האומה. אך שרון שוב שבר את הכלים והפך מאבי ההתיישבות בשטחים למי שפינה את רצועת עזה, במה שנקרא "ההתנתקות". העניין עורר מחלוקת עצומה בליכוד. בצעד מקורי וחסר תקדים, שרון מחליט לפרוש עם אנשיו מהתנועה. לאחר ביצוע ההתנתקות והקמת תנועת קדימה שיזם שרון, הוא נפל לתרדמת של 8 שנים, שמהן לא קם עוד.
הנה סרטון על חייו של אריק שרון (עברית):
http://youtu.be/QaG-s-jHiUo
מסכת חייו המלאה (עברית):
http://youtu.be/CLmus0-YwtU
לקט קטן מההומור המפורסם של שרון (עברית):
http://youtu.be/wDHvpq6LknA
שיר מתוך הלוויה של אריאל שרון (עברית):
http://youtu.be/0hMa8dOTB_k
ותכנית חינוכית על שועל הקרבות הישראלי שהיה לראש ממשלה (עברית):
https://youtu.be/nn8arysY5xc?long=yes
מהי אכזריות והאם רק אנשים רעים יכולים להיות אכזריים?
אנשים נוטים לחשוב שאכזריות היא תכונה של אנשים רעים בלבד, אבל ההיסטוריה מוכיחה שאנשים יכולים לנהוג באכזריות גם מבלי לשים לב, או מתוך לחץ חברתי ובנסיבות רבות אחרות.
אחת הדוגמאות הקשות בהיסטוריה של המנהיגות, של אכזריות מנהלית ולאו דווקא של אנשים רעים, היא השעות האחרונות של מלחמת העולם הראשונה.
כדי לסיים את המלחמה בזמן עגול ויפה (ב-11/11 בשעה 11 בבוקר) ולא בשעות הבוקר המוקדמות, כמו שניתן היה לסכם במשא ומתן את שעת כניסת הפסקת האש, נתנו המנהיגים משני הצדדים עוד כמה שעות של לוחמה. כך, הפסקת האש במלחמת העולם הראשונה נכנסה לתוקף בשעה 11:00 ב-11 בנובמבר 1918. במהלך 6 שעות נוספות בין הזמן שבו סוכם על הפסקת אש והזמן שעליו הוחלט לשעת כניסת הפסקת האש נהרגו עוד כמה אלפי חיילים לחינם ועוד עשרות אלפים נפצעו, בין השאר מכיוון שמפקדים זוטרים ניסו לכבוש שטחים אחרונים, כדי להרוויח כבוד בנצחון..
הנה הצצה קצרה לסיום הציני של מלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/U10ON2aau3g
לעומת הסיפור הרגיל והמקובל:
https://youtu.be/_UTUr_Htnaw
הנה סרט על המהלכים שבהם הסתיימה "המלחמה הגדולה" כמו שכונתה אז:
https://youtu.be/soFhWkxSZAY
חיילים חוגגים את סוף המלחמה:
https://youtu.be/rsuafXCK4Cc
צריך לזכור תמיד שחיי אדם הם הכי חשובים:
https://youtu.be/UwwnSid9WVI
ואם אכזריות אז הנה סרט ארוך על היום האחרון למלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/eUuHRbtz6dE?long=yes
מהן חדשות כזב, ה"פייק ניוז" או החדשות המזויפות?
חדשות מזויפות (Fake news) הן חדשות בדויות, שמועלות לרשת על ידי בעלי עניין, בכוונה להשפיע על אנשים אחרים. מדובר על אנשים שמקדמים באמצעות בדותות את המטרות הפוליטיות, המסחריות או האישיות שלהם והופכים אותן פעמים רבות לנפוצות כל כך, באופן כזה שהן יוצרות שינוי עצום במציאות.
גם בעבר היו חדשות מזויפות. הפיצו אותם בדרך כלל עיתונים וכלי תקשורת ברמה נמוכה וכך גם התייחס אליהם הציבור. אבל עיקר ההצלחה של החדשות המזויפות היו בבחירות 2016 לנשיאות ארה"ב, עת המועמד דונלנד טראמפ האשים את יריביו בהפצת פייק ניוז עליו. המדהים הוא, אגב, שה"ניו יורק איימס", העיתון הטוב בעולם, חקר יסודית ומצא שטראמפ עצמו השמיע ב-4 שנות נשיאותו לא פחות מכ-20 אלף שקרים.
חלק מהצלחת ההפצה של חדשות כזב נובעת מ"בוטים", תוכנות שמאפשרות לקדם כל פוסט בפייסבוק וטוויט בטוויטר לצפייה של מיליונים, גם ואולי במיוחד אם הוא בדוי.
אגב, לפי מחקר של חןקרים מאוניברסיטת פרינסטון אלופי שיתוף הפייק ניוז ברשת הם בני 65 ומעלה. מה שמדהים הוא שמשתנה הגיל משפיע יותר מההשכלה של המשתפים במידע כוזב שכזה.
הבוטים האלה ועוד אלפי משתמשים מזוייפים יוצרים הפצה ויראלית ומהירה במיוחד של חדשות הכזב, כשבתוך דקות הם עושים זה לזה "לייקים" ו"רטוויטים" וגורמים לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות לחשוב שמדובר בפוסטים לוהטים. כך הם מקודמים בהתלהבות ודקות אחר כך אף אחד לא יודע שמדובר בשטויות ושקרים. מיליוני אנשים עושים להם לייק והופכים את הפוסט הבדוי ל"עובדה" ול"חדשות", הנראות כחדשות של ממש.
בבחירות של 2016 באמריקה הסתבר שהחדשות המזויפות זכו ליותר שיתופים ברשתות החברתיות, מאשר אלה שקיבלו ידיעות מהתקשורת והעיתונות הממוסדת.
התופעה הזו היא חלק ממה שכבר זכה לשם "עידן הפוסט-אמת". בעידן המודרני רבים מהציבור אינם מתעניינים בהכרח בחדשות אמיתיות, או דוחים חדשות שקריות. הם נוטים להעדיף חדשות שתומכות בדעותיהם. לכן האמת צונחת. לכל אחד יש את החדשות שלו.
מה עוד שאלגוריתם ההמלצה של הרשת החברתית דוחף לך פוסטים, כולל פייקים, שתומכים בתפיסות שלך. והרי זה לכשעצמו מקטין את הספקנות שלנו באופן דרמטי.
מה שהפתיע את החוקרים לא פחות הוא שהסתבר שלא מעט מהאנשים שעשו לייק או רטוויט לחדשות הללו היו אנשים משכילים ובעלי בסיס כלכלי ולא רק אנשים משולי החברה ומהמעמד הנמוך והלא-משכילים שביניהם.
אגב, מבדיקות שנעשו בבחירות בארצות הברית, קבעו החוקרים שהחדשות המזוייפות לא השפיעו על תוצאות הבחירות הללו. מצד שני, יתכן שהכלים שבהם השתמשו לאותן בדיקות היו אותם כלים שהביאו את כל המומחים לטעון לפני הבחירות שדונלד טראמפ לא יהיה נשיא ואז הסתבר שהוא דווקא כן הפך לכזה.
הנה החדשות המזויפות וההשפעה שלהן על עולם החדשות והבחירות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
טראמפ עושה בביטוי שימוש כנגד התקשורת הממוסדת ומאשים את העיתונאים שהם אויבי העם (עברית):
https://youtu.be/osqWSVZYOyQ
יצרני חדשות מזויפות, כמו האיש שיתראיין כאן ללא בושה, עושים כסף רב ומשנים את ההיסטוריה:
https://youtu.be/XoLHF3Z9eMg
יש מי שסבורים שכמעט כל החדשות שאנו מקבלים בתקשורת הן מזויפות (עברית):
https://youtu.be/Ln-7aHeKr5k
ורק אבשלום קור אחד עומד בפרץ... (עברית)
https://youtu.be/ofC4vdcfsQY
אם זה לא היה עצוב, זה בטח מצחיק:
https://youtu.be/ie2Mq_iio2g
כתבה מקיפה על הפייק ניוז, חדשות הכזב והטכנולוגיה שמקדמת אותן (עברית):
https://youtu.be/5pHccV64A-g?long=yes
ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):
https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes
למה נודע המלך לואי ה-14 כ"מלך השמש"?
הוא היה מלך מגלומן שראה את עצמו כהתגלמות של צרפת, היה מלך עריץ שהומלך בגיל צעיר והטיל מיסים גבוהים שיובילו בהמשך למהפכה הצרפתית ולקריסתם של מרבית בתי המלוכה הגדולים של אירופה.
אבל לואי ה-14 היה מלך צרפת במשך 72 שנה, במה שנודע כמלכות הארוכה ביותר בתולדות אירופה. בחייו הוא נחשב למלך החזק באירופה ובתולדות צרפת. שוב ושוב הוא יצא למלחמות וביסס את מעמדה של צרפת כמעצמה באירופה. הכינוי "מלך השמש" התאים לו כמו כפפה ליד.
לואי ה-14 הגביל מאד את סמכויות שרי המלך וניתק אותם ממוקדי הכוח הפוליטיים. הוא העביר את חצר המלכות שלו לוורסאי במקום זו שבארמון בפאריס. לאחר שהחליש את יריביו ועוזריו הוא כונן בצרפת שלטון עריץ, שביטויו היה במשפט המיוחס לו: "המדינה זה אני!". בזכות הצלחתו בשלטון הארוך, חיקו שליטים רבים במדינות אירופה את המבנה הפוליטי החזק הזה.
מצד שני, היה לואי הארבעה-עשר ידוע בבזבזנותו, בעריצותו ובאהדתו למתחנפים. גם התוקפנות המדינית שלו לא הניבה תוצאות טובות מדי ועוררה עליו ביקורת רבה.
מחוץ למדינאות, היה לואי הארבעה עשר חובב אמנות ויופי. הוא טיפח את התרבות הצרפתית וקידם אותה בשטחים ובתחומים רבים. בתקופתו הפכה פאריס לבירת תרבות עולמית ולמובילה בתחומי האמנות השונים.
הנה תולדות חייו של לואי ה-14:
http://youtu.be/W5Njjd6R6d0?t=4s
מצגת וידאו על המלך לואי ה-14 (עברית):
https://youtu.be/xwEeJII6AMY
מותו של "מלך השמש" מתוך סרט קולנוע:
https://youtu.be/BzfNF1t5DTk
פרק של "היה היה" על תקופתו (עברית):
https://youtu.be/-oVJIGpRkbs?long=yes
תכנית חינוכית קולינרית על המלך לואי ה-14 (עברית):
http://youtu.be/aC_D9YVrcAc?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על "מלך השמש" הצרפתי (עברית):
https://youtu.be/zluRDKvpuf4?long=yes
פוטש פירושו מזימה לתפיסת השלטון מידי השליטים החוקיים, על ידי קבוצת קושרים מצומצמת ובדרך שאינה חוקית. מקור המלה בגרמנית. פירושה דחיפה, או מהלומה. לאחרונה המילה עלתה לכותרות כשראש הממשלה האשים שרים בממשלתו בנסיון לפוטש, להדחה שלו בדרך שאינה דמוקרטית.
ההקשר הרע של המלה הזו קשור בהיסטוריה ובמיוחד האלימה והלא-דמוקרטית. אחד הפוטשים המפורסמים בהיסטוריה היה 'הפוטש במרתף הבירה' בשנת 1923, שבו ניסה אדולף היטלר לתפוס את השלטון בבוואריה, בדרך להשתלטות על גרמניה כולה.
הפוטש שנכשל הכניס אותו לבית הסוהר, אך לא פגע במאמציו להשתלט לבסוף על הדמוקרטיה הגרמנית, כיוון שהוא אפשר לו לכתוב ספר מלא שטנה נגד היהודים ולהשתלט על גרמניה.
כיום משתמשים במושג פוטש, גם לתיאור של נסיונות חתרניים שנעשים בסתר, לשינוי המצב הקיים. נסיונות כאלה אולי לא עוברים על החוק, אך המכנים אותם פוטש מסמנים אותם לציבור כלא נאותים.
הנה 'פוטש מרתף הבירה' של הנאצים:
http://youtu.be/FpUA1Kbmaow
בהיסטוריה:
http://youtu.be/lbvMnFwe4lc
והנה סיפור הפוטש הזה:
http://youtu.be/DvD8bbCiAVE
בחוקה האמריקאית יש הליך שנקרא "הדחה" והמודח ואנשיו תמיד ינסו לטעון שמדובר בפוטש (מתורגם):
https://youtu.be/hSszixvo7d8
סרטון אנימציה על הפרשה:
https://youtu.be/pJVQZWLqSPE?long=yes
וסיפורו המלא של פוטש בית הבירה:
https://youtu.be/0-hDmm2itO0?long=yes
מנהיגות (leadership) היא היכולת להוביל ולשכנע את המונהגים שלך, שאתה או את מהווים את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד תקופת משבר, או לשגשג בימי צמיחה.
דומיננטיות בלהקה או במושבה של בעלי חיים ניתנת להשגה על ידי הפרט הדומיננטי. הפרט הדומיננטי הזה, לרוב זכר, שולט בסולם ההיררכיה של הקבוצה. מדי פעם קורה שפרטים אחרים קוראים תיגר על מנהיגותו ואחרי עימות נקבע האם היא תישמר או שפרט אחר יחליפו בראש הקבוצה.
להקות של בעלי חיים מונהגים בידי פרט דומיננטי, לרוב זכר, או מה שמכונה לא פעם "זכר אלפא". אגב, הם יכולים לגדול גם כשהם בטוחים שבן אדם הוא זה שעומד בראש הלהקה שלהם. במקרה כזה ייחשב האדם לפרט הדומיננטי, למנהיג הלהקה.
אצל בני אדם, בימי קדם, האמונה הייתה שמי שבוחר את המנהיגים הוא אלוהים. אז שימשה הבחירה האלוהית, הכריזמה, ככלי הנהגה ראשי של המלכים ומנהיגות עברה בירושה. על החלטות המלך איש לא חלם לערער. רק מישהו ממשפחת המלוכה יכול היה לעשות זאת, להרוג אותו ולשלוט במקומו. "המלך מת, יחי המלך החדש!"
בימינו נבחנים המנהיגים ביכולתם להציג חזון, לקבל וליישם החלטות, לגלות אומץ, כושר ארגון ודוגמה אישית, להוביל שינויים ולהאציל סמכויות לאנשיהם באופן חכם.
בדמוקרטיה המודרנית מובילים מנהיגים מתקשרים, בעבר עשו זאת בעיקר בטלוויזיה והיום ברשתות החברתיות. מי שמסוגלים להעביר את המסרים שלהם לעמם או לעובדיהם בארגון, באופן כן ואפקטיבי, בצורה שמניעה לפעולה ולתמיכה, מסוגלים להנהגה טובה ואף מעולה.
יכולות כאלה מאפיינות רבים מהמנהיגים הדמוקרטיים הבולטים של המאה האחרונה, גם כאלו שנתוני הפתיחה שלהם לקו בחסר. ביניהם אפשר לציין את ג'ון קנדי הצעיר מדי, אך כזה שידע לדבר היטב ולהעביר מסרים של חזון והשראה, רונלד רייגן שנתפס כחסר עומק מספיק, אך ידע להקיף את עצמו ביועצים טובים ולהקשיב להם, או ברק אובמה שהנהיג עם חזון ומימוש מדיניות של חמלה סוציאלית, תוך הבנת הערך של מבט ישיר בעיני הציבור ותקשורת חכמה.
בימי משבר עמוק או סכנה, מתגלה המנהיג האמיתי. זהו מי שמצויד במעין "גנים צ'רצ'יליאניים", המאפשרים לו להוביל את עמו או את הקבוצה שהוא מנהיג. מנהיג כזה הוא מי שמסוגל להתבונן בעיני אנשיו ולומר להם בכנות שכל שיוכל להבטיח להם בזמן אמת הם "דם, יזע ודמעות".
זהו דגם של מנהיגות בימי משבר, שמתחבר למה שמכונה במורשת הבריטית "הקשחת השפה העליונה" ומזוהה עם צ'רצ'יל של ימי מלחמת העולם השנייה. היא מנוגדת למנהיגים שיכולים בעיתות כאלה בעיקר לעודד את האזרחים ולהבטיח ש"יהיה טוב", אבל בפועל ההצלחה העיקרית שלהם היא בלהיות להקת "מעודדות" של העם, כמו המעודדות של פוטבול האמריקאי או של הפוגות משחקי הכדורסל. זה דגם מנהיגות שאפשר לכנות, גם אם בזלזול מסוים, Cheerleaders.
הנה מחקר שאיתר בתצפית נוסח "האח הגדול" את המנהיגות בקרב בעלי חיים (עברית):
https://youtu.be/jQwVPtjsHys
כך נוצרת מנהיגות, שלב אחרי שלב, בדוגמה מפתיעה ומרוממת נפש:
http://youtu.be/CBi5E5OMKic
האם משה רבנו היה הופך מנהיג בימינו שבהם מנהיגים מדגמנים עוצמה (עברית):
https://youtu.be/BfwP5LJQmuE
דוגמה מבריקה לדרך שבה התומכים במנהיג מצטרפים אליו (מתורגם):
http://youtu.be/JORAw0CSrTQ
גם אצל ילדים יש מנהיגים, רק צריך לוודא שהם מנהיגים לכיוון טוב ומיטיב:
http://youtu.be/HghMskVjOA8
להקת אריות שמאמינים שהאישה הזו היא מנהיגת הלהקה:
http://youtu.be/2f8Hpid8YWA
המנהיג הקולנועי הלא מכוון הקלאסי - פורסט גאמפ (מתורגם):
https://youtu.be/X7xa9K4LMSw
והרצאת טד על מנהיגות היוצרת בטחון (מתורגם):
https://youtu.be/lmyZMtPVodo?long=yes
משטר נשיאותי (A Presidential Government) הוא שיטת משטר שבה הנשיא הוא העומד בראש המדינה. את הנשיא בוחר העם במישרין, בנפרד מהבחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט או הקונגרס, הנקרא גם "בית הנבחרים"), שחבריה נבחרים בנפרד.
המשטר הנשיאותי המוכר והיציב ביותר בעולם הוא הדמוקרטיה האמריקנית. נשיא ארצות הברית נבחר בבחירות אישיות, לאחר מסע בחירות ארוך, שבו הוא או היא נבחרים לייצג את מפלגתם. המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הן הבולטות והחזקות באמריקה.
שאר הדמוקרטיות הנשיאותיות הן צעירות יותר וגם פחות יציבות מבחינה פוליטית. ביניהן נמצאות חלק מארצות אמריקה הלטינית והפיליפינים.
אחד מסודות היציבות של המשטר הנשיאותי האמריקאי הוא כנראה בחלוקת העוצמה הפוליטית בארצות-הברית, בין הנשיא לקונגרס והסנאט, הפרלמנט של ארצות הברית. הסנאט והקונגרס לא יכולים להדיח את הנשיא, אלא במקרים קיצוניים ביותר וגם הנשיא אינו יכול לפזר את הקונגרס והסנאט.
מעניין שלא פעם קורה במשטר הנשיאותי בארצות הברית שהבחירות הנפרדות לרשות המחוקקת מביאות דווקא את המפלגה המתנגדת לנשיא לרוב בפרלמנט. במקרה כזה הנשיא נחלש וצריך להגיע להסכמות עם חבריה ולנהל משא ומתן על כל חוק.
הסיבה היא שלקונגרס האמריקני, למשל, העניקה החוקה סמכויות רבות. חלקן מגביל את הנשיא, במיוחד במקרה של בית נבחרים לעומתי, כלומר כזה הנשלט על ידי המפלגה הנגדית למפלגת הנשיא. על הנשיא לגייס רוב בקונגרס כדי להעביר חוקים שהוא מציע, להעביר תקציב או להכריז מלחמה. הנשיא גם צריך לקבל את אישור הקונגרס כדי למנות שרים ושופטים בבית המשפט העליון ולמנות שגרירים.
הנה שיטת המשטר הנשיאותי:
https://youtu.be/wkHrJDal-es
השוואה בין מספר סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
ובחיוך מסבירה מנהיגת גרמניה אנגלה מרקל את ההבדל המהותי שבין נשיא מדינת ישראל ובינה:
https://youtu.be/OoWNfYnkA1Q
העימותים בבחירות של 2016, בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, היו מלאי יצרים. מצד אחד עמדה קלינטון עם נתונים, ביטחון עצמי ושליטה בעניינים ומצד שני טראמפ - עם שפת גוף בוטחת, שפה שחצנית ונתונים שפעמים רבות לא עמדו במבחן העובדות והאמת. בבחירות הוא זכה, אז למה חשוב בכלל העימות הטלוויזיוני?
עימות בחירות (Election debate) הוא רגע חשוב מאד במירוץ לשלטון במדינות הדמוקרטיות. עימותי בחירות משודרים בטלוויזיה וצופים בהם אחוזים גבוהים מהמצביעים. בעימותי בחירות נדרשים המתמודדים להנהגה לענות על שאלות בעניינים חשובים שנוגעים למערכת הבחירות ולהנהגה עתידית שלהם. מדיעותיהם בנושאים שונים ועד התנהלות אישית, יכולת להעביר מסרים, להתמודד עם לחצים ולשדר מנהיגות - העימותים הם רגעי שיא במערכת הבחירות ובמדינות דמוקרטיות רואים בהם מבחן למועמדים. הם גם כלי שמאפשר לציבור המצביעים להתרשם מצדדים נוספים באישיותם של המועמדים.
העימות הראשון נערך בארצות הברית בשנת 1960. העימות היה בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון. הוא היה הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם אך היה לעימות היסטורי, מכיוון שהמחיש לראשונה את כוחה של הטלוויזיה וכיצד שינתה את הפוליטיקה לעד. בעימות הזה קבעו הצופים בטלוויזיה שקנדי ניצח, בעוד שמי שהאזינו לו ברדיו גרסו שניקסון ניצח. למעשה ניצח ג'ון קנדי בבחירות הללו, בזכות מה שראו הצופים בפעם הראשונה על המסך - מועמד שמקרין מנהיגות וקור רוח, למול מועמד שמשדר עייפות, לחץ ומגיע ל"ראיון עבודה אצל העם" כשהוא לא מגולח...
גם עימותים נוספים בהיסטוריה האמריקאית תרמו לניצחון מועמדים או גרמו להפסדים מביכים. אחד המקרים הזכורים הוא של הנשיא ג'ורג' בוש האב המביט בשעונו במהלך העימות ומשדר לחץ וחוסר נוחות, או האנחות של סגן הנשיא אל גור, שנאנח שוב ושוב ומפסיד את הבחירות לבוש הבן, מועמד כמעט חסר סיכוי מולו, שהציפיות ממנו היו כה נמוכות, עד שהביצועים הבינוניים שלו בעימות נתפסו כהישג והביאו אותו לנשיאות. זכור המתמודד רייגן המזלזל בנשיא ג'ימי קרטר במשפט "הנה אתה שוב מתחיל...", כשקרטר מדבר על שיחתו עם בתו בת ה-13 איימי שאמרה לו "מה הנושא החשוב בבחירות האלה". זכור גם המסך המפוצל שבו התעלם ברק אובמה ולא היישיר מבט אל יריבו המדבר ונועץ בו עיניים, מיט רומני. לאובמה לא הזיק העימות ואף הציג אותו שוב כמי שיודע לתקשר באופן מופלא והוא ניצח במירוץ לנשיאות פעמיים.
הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק והעימותים לקראת בחירות הפכו למרכיב חובה בדרך שעל המועמדים לעבור בדרך להנהגה. הפוליטיקאים בעולם הדמוקרטי יודעים שעימות הוא רגע קובע וקריטי במירוץ.
הנה הדברים שעוזרים להחליט על המנצח בעימות והטריקים של המועמדים (עברית):
https://youtu.be/9ZB5Vc4pQSU
רגעים משמעותיים בעימותי הבחירות באמריקה - העימותים המקצועיים והקובעים למשרה החזקה בעולם:
https://youtu.be/4Y8SZDH3B_4
ניתוח החשיבות העצומה של שפת הגוף של המועמדים בעימותים טלוויזיוניים:
https://youtu.be/QPWxxmPbWsg
העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון ששינה את פני הפוליטיקה הדמוקרטית לתמיד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
על העימות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/u-tl6fvXm5I
מה קורה כשהעימות הופך לבלגן? (עברית)
https://youtu.be/A2dmoTn72zQ
ובחיוך - מה קורה כשמלחינים את המסרים בעימות לשיר מדהים (מתורגם):
https://youtu.be/95AR87ciruc
פוליטיקה
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
אריאל שרון (Ariel Sharon) היה דמות מרתקת. מצד אחד הוא היה מהמעולים שבמפקדי צה"ל ופוליטיקאי מיומן ופיקח במיוחד ומצד שני, אחד המנהיגים השנויים במחלוקת שידעה ישראל.
בגיל 20 פיקד שרון על פלוגה במלחמת העצמאות. בשנת 1953 קנה את עולמו כשייסד ופיקד על יחידה 101, שתקפה בהצלחה בסיסי טרור ערביים ולמעשה שינתה את פניו של צה"ל, לצבא התקפי ויוזם.
היותו מצביא דגול באה שוב לידי ביטוי במלחמת יום הכיפורים, כשיזם את העברת המלחמה אל תוך שטח מצרים. הוא חצה את תעלת סואץ בראש כוחותיו ורבים אמרו שלמעשה בכך הוא הפך את המלחמה על פיה.
מהמלחמה פרש שרון לפוליטיקה. הוא היה פוליטיקאי בעל חושים חדים, שגם הקים את תנועת הליכוד. מאוחר יותר הוא מתמנה עת ידי בגין לשר הביטחון והופך לאחר מלחמת לבנון לשר הביטחון הראשון שהודח ממשרתו. זאת לאחר הטבח במחנות הפליטים בלבנון, ומה שמכונה "פרשת סברה ושתילה".
אבל שרון המשיך כשר עוד שנים רבות ובשנות האלפיים שוב הזדמן לו להציל את ישראל ממצב קשה. זה היה בצל האינתיפאדה השנייה ולאחר שהוא נבחר לראשות הממשלה. בתפקיד זה הוא הצליח להשליט סדר בטרור ששלט אז בארץ ולדכא את האינתיפאדה.
בסוף ימיו זכה להיות פוליטיקאי נערץ ואהוב, מעין סבא של האומה. אך שרון שוב שבר את הכלים והפך מאבי ההתיישבות בשטחים למי שפינה את רצועת עזה, במה שנקרא "ההתנתקות". העניין עורר מחלוקת עצומה בליכוד. בצעד מקורי וחסר תקדים, שרון מחליט לפרוש עם אנשיו מהתנועה. לאחר ביצוע ההתנתקות והקמת תנועת קדימה שיזם שרון, הוא נפל לתרדמת של 8 שנים, שמהן לא קם עוד.
הנה סרטון על חייו של אריק שרון (עברית):
http://youtu.be/QaG-s-jHiUo
מסכת חייו המלאה (עברית):
http://youtu.be/CLmus0-YwtU
לקט קטן מההומור המפורסם של שרון (עברית):
http://youtu.be/wDHvpq6LknA
שיר מתוך הלוויה של אריאל שרון (עברית):
http://youtu.be/0hMa8dOTB_k
ותכנית חינוכית על שועל הקרבות הישראלי שהיה לראש ממשלה (עברית):
https://youtu.be/nn8arysY5xc?long=yes
אנשים נוטים לחשוב שאכזריות היא תכונה של אנשים רעים בלבד, אבל ההיסטוריה מוכיחה שאנשים יכולים לנהוג באכזריות גם מבלי לשים לב, או מתוך לחץ חברתי ובנסיבות רבות אחרות.
אחת הדוגמאות הקשות בהיסטוריה של המנהיגות, של אכזריות מנהלית ולאו דווקא של אנשים רעים, היא השעות האחרונות של מלחמת העולם הראשונה.
כדי לסיים את המלחמה בזמן עגול ויפה (ב-11/11 בשעה 11 בבוקר) ולא בשעות הבוקר המוקדמות, כמו שניתן היה לסכם במשא ומתן את שעת כניסת הפסקת האש, נתנו המנהיגים משני הצדדים עוד כמה שעות של לוחמה. כך, הפסקת האש במלחמת העולם הראשונה נכנסה לתוקף בשעה 11:00 ב-11 בנובמבר 1918. במהלך 6 שעות נוספות בין הזמן שבו סוכם על הפסקת אש והזמן שעליו הוחלט לשעת כניסת הפסקת האש נהרגו עוד כמה אלפי חיילים לחינם ועוד עשרות אלפים נפצעו, בין השאר מכיוון שמפקדים זוטרים ניסו לכבוש שטחים אחרונים, כדי להרוויח כבוד בנצחון..
הנה הצצה קצרה לסיום הציני של מלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/U10ON2aau3g
לעומת הסיפור הרגיל והמקובל:
https://youtu.be/_UTUr_Htnaw
הנה סרט על המהלכים שבהם הסתיימה "המלחמה הגדולה" כמו שכונתה אז:
https://youtu.be/soFhWkxSZAY
חיילים חוגגים את סוף המלחמה:
https://youtu.be/rsuafXCK4Cc
צריך לזכור תמיד שחיי אדם הם הכי חשובים:
https://youtu.be/UwwnSid9WVI
ואם אכזריות אז הנה סרט ארוך על היום האחרון למלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/eUuHRbtz6dE?long=yes
חדשות מזויפות (Fake news) הן חדשות בדויות, שמועלות לרשת על ידי בעלי עניין, בכוונה להשפיע על אנשים אחרים. מדובר על אנשים שמקדמים באמצעות בדותות את המטרות הפוליטיות, המסחריות או האישיות שלהם והופכים אותן פעמים רבות לנפוצות כל כך, באופן כזה שהן יוצרות שינוי עצום במציאות.
גם בעבר היו חדשות מזויפות. הפיצו אותם בדרך כלל עיתונים וכלי תקשורת ברמה נמוכה וכך גם התייחס אליהם הציבור. אבל עיקר ההצלחה של החדשות המזויפות היו בבחירות 2016 לנשיאות ארה"ב, עת המועמד דונלנד טראמפ האשים את יריביו בהפצת פייק ניוז עליו. המדהים הוא, אגב, שה"ניו יורק איימס", העיתון הטוב בעולם, חקר יסודית ומצא שטראמפ עצמו השמיע ב-4 שנות נשיאותו לא פחות מכ-20 אלף שקרים.
חלק מהצלחת ההפצה של חדשות כזב נובעת מ"בוטים", תוכנות שמאפשרות לקדם כל פוסט בפייסבוק וטוויט בטוויטר לצפייה של מיליונים, גם ואולי במיוחד אם הוא בדוי.
אגב, לפי מחקר של חןקרים מאוניברסיטת פרינסטון אלופי שיתוף הפייק ניוז ברשת הם בני 65 ומעלה. מה שמדהים הוא שמשתנה הגיל משפיע יותר מההשכלה של המשתפים במידע כוזב שכזה.
הבוטים האלה ועוד אלפי משתמשים מזוייפים יוצרים הפצה ויראלית ומהירה במיוחד של חדשות הכזב, כשבתוך דקות הם עושים זה לזה "לייקים" ו"רטוויטים" וגורמים לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות לחשוב שמדובר בפוסטים לוהטים. כך הם מקודמים בהתלהבות ודקות אחר כך אף אחד לא יודע שמדובר בשטויות ושקרים. מיליוני אנשים עושים להם לייק והופכים את הפוסט הבדוי ל"עובדה" ול"חדשות", הנראות כחדשות של ממש.
בבחירות של 2016 באמריקה הסתבר שהחדשות המזויפות זכו ליותר שיתופים ברשתות החברתיות, מאשר אלה שקיבלו ידיעות מהתקשורת והעיתונות הממוסדת.
התופעה הזו היא חלק ממה שכבר זכה לשם "עידן הפוסט-אמת". בעידן המודרני רבים מהציבור אינם מתעניינים בהכרח בחדשות אמיתיות, או דוחים חדשות שקריות. הם נוטים להעדיף חדשות שתומכות בדעותיהם. לכן האמת צונחת. לכל אחד יש את החדשות שלו.
מה עוד שאלגוריתם ההמלצה של הרשת החברתית דוחף לך פוסטים, כולל פייקים, שתומכים בתפיסות שלך. והרי זה לכשעצמו מקטין את הספקנות שלנו באופן דרמטי.
מה שהפתיע את החוקרים לא פחות הוא שהסתבר שלא מעט מהאנשים שעשו לייק או רטוויט לחדשות הללו היו אנשים משכילים ובעלי בסיס כלכלי ולא רק אנשים משולי החברה ומהמעמד הנמוך והלא-משכילים שביניהם.
אגב, מבדיקות שנעשו בבחירות בארצות הברית, קבעו החוקרים שהחדשות המזוייפות לא השפיעו על תוצאות הבחירות הללו. מצד שני, יתכן שהכלים שבהם השתמשו לאותן בדיקות היו אותם כלים שהביאו את כל המומחים לטעון לפני הבחירות שדונלד טראמפ לא יהיה נשיא ואז הסתבר שהוא דווקא כן הפך לכזה.
הנה החדשות המזויפות וההשפעה שלהן על עולם החדשות והבחירות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
טראמפ עושה בביטוי שימוש כנגד התקשורת הממוסדת ומאשים את העיתונאים שהם אויבי העם (עברית):
https://youtu.be/osqWSVZYOyQ
יצרני חדשות מזויפות, כמו האיש שיתראיין כאן ללא בושה, עושים כסף רב ומשנים את ההיסטוריה:
https://youtu.be/XoLHF3Z9eMg
יש מי שסבורים שכמעט כל החדשות שאנו מקבלים בתקשורת הן מזויפות (עברית):
https://youtu.be/Ln-7aHeKr5k
ורק אבשלום קור אחד עומד בפרץ... (עברית)
https://youtu.be/ofC4vdcfsQY
אם זה לא היה עצוב, זה בטח מצחיק:
https://youtu.be/ie2Mq_iio2g
כתבה מקיפה על הפייק ניוז, חדשות הכזב והטכנולוגיה שמקדמת אותן (עברית):
https://youtu.be/5pHccV64A-g?long=yes
ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):
https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes
הוא היה מלך מגלומן שראה את עצמו כהתגלמות של צרפת, היה מלך עריץ שהומלך בגיל צעיר והטיל מיסים גבוהים שיובילו בהמשך למהפכה הצרפתית ולקריסתם של מרבית בתי המלוכה הגדולים של אירופה.
אבל לואי ה-14 היה מלך צרפת במשך 72 שנה, במה שנודע כמלכות הארוכה ביותר בתולדות אירופה. בחייו הוא נחשב למלך החזק באירופה ובתולדות צרפת. שוב ושוב הוא יצא למלחמות וביסס את מעמדה של צרפת כמעצמה באירופה. הכינוי "מלך השמש" התאים לו כמו כפפה ליד.
לואי ה-14 הגביל מאד את סמכויות שרי המלך וניתק אותם ממוקדי הכוח הפוליטיים. הוא העביר את חצר המלכות שלו לוורסאי במקום זו שבארמון בפאריס. לאחר שהחליש את יריביו ועוזריו הוא כונן בצרפת שלטון עריץ, שביטויו היה במשפט המיוחס לו: "המדינה זה אני!". בזכות הצלחתו בשלטון הארוך, חיקו שליטים רבים במדינות אירופה את המבנה הפוליטי החזק הזה.
מצד שני, היה לואי הארבעה-עשר ידוע בבזבזנותו, בעריצותו ובאהדתו למתחנפים. גם התוקפנות המדינית שלו לא הניבה תוצאות טובות מדי ועוררה עליו ביקורת רבה.
מחוץ למדינאות, היה לואי הארבעה עשר חובב אמנות ויופי. הוא טיפח את התרבות הצרפתית וקידם אותה בשטחים ובתחומים רבים. בתקופתו הפכה פאריס לבירת תרבות עולמית ולמובילה בתחומי האמנות השונים.
הנה תולדות חייו של לואי ה-14:
http://youtu.be/W5Njjd6R6d0?t=4s
מצגת וידאו על המלך לואי ה-14 (עברית):
https://youtu.be/xwEeJII6AMY
מותו של "מלך השמש" מתוך סרט קולנוע:
https://youtu.be/BzfNF1t5DTk
פרק של "היה היה" על תקופתו (עברית):
https://youtu.be/-oVJIGpRkbs?long=yes
תכנית חינוכית קולינרית על המלך לואי ה-14 (עברית):
http://youtu.be/aC_D9YVrcAc?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על "מלך השמש" הצרפתי (עברית):
https://youtu.be/zluRDKvpuf4?long=yes
מהי שחיתות?
שחיתות היא המילה המוכרת לשחיתות שלטונית או פוליטית. השחיתות היא שימוש שבעלי משרה ציבורית עושים בכדי להרוויח דברים או לקבל טובות הנאה. אם שר, חבר כנסת, ראש עיר, פקיד ממשלתי או בעלי משרות אחרים, מקבלים שוחד, תשלום בכסף או בדברים שעולים כסף, הם נחשבים למי שפשעו בשחיתות. גם הונאה וקבלת דברים במרמה הן עבירות שחיתות חמורות.
השחיתות היא אחד הדברים שגורמים להתמרמרות בציבור ולתחושה שהמנהיגות אינה ראויה. במקומות שבהן השחיתות גדולה, הדמוקרטיה והאמון של הציבור בה נחלשים. עליה בשחיתות הציבורית גורמת גם לעליה בפשע בכלל. לכן ישנן קבוצות הלוחמות בשחיתות, מסייעות לאנשים שמעוניינים לחשוף שחיתויות, פונים לבית המשפט ולמשטרה בדרישה לחקור ולהעמיד לדין מושחתים וכן הלאה.
חשבו בעצמכם: מה אתם הייתם עושים אם הייתם שומעים על חבר שלקח שוחד או נתן לאחרים?
הנה המשמעות האמיתית של השחיתות (עברית):
http://youtu.be/IOFtgOScxGE
תנועה שנלחמת נגד השחיתות בישראל (עברית):
http://youtu.be/QoGuc09dQYE
שיר השחיתות (עברית):
http://youtu.be/_-ndKH62z-M
ובחיוך - מגדת עתידות שנדהמת מהשחיתות ומבטיחה שהיא תשפיע על תוצאות הבחירות... (עברית)
https://youtu.be/0m_C2ASm2So
שחיתות היא המילה המוכרת לשחיתות שלטונית או פוליטית. השחיתות היא שימוש שבעלי משרה ציבורית עושים בכדי להרוויח דברים או לקבל טובות הנאה. אם שר, חבר כנסת, ראש עיר, פקיד ממשלתי או בעלי משרות אחרים, מקבלים שוחד, תשלום בכסף או בדברים שעולים כסף, הם נחשבים למי שפשעו בשחיתות. גם הונאה וקבלת דברים במרמה הן עבירות שחיתות חמורות.
השחיתות היא אחד הדברים שגורמים להתמרמרות בציבור ולתחושה שהמנהיגות אינה ראויה. במקומות שבהן השחיתות גדולה, הדמוקרטיה והאמון של הציבור בה נחלשים. עליה בשחיתות הציבורית גורמת גם לעליה בפשע בכלל. לכן ישנן קבוצות הלוחמות בשחיתות, מסייעות לאנשים שמעוניינים לחשוף שחיתויות, פונים לבית המשפט ולמשטרה בדרישה לחקור ולהעמיד לדין מושחתים וכן הלאה.
חשבו בעצמכם: מה אתם הייתם עושים אם הייתם שומעים על חבר שלקח שוחד או נתן לאחרים?
הנה המשמעות האמיתית של השחיתות (עברית):
http://youtu.be/IOFtgOScxGE
תנועה שנלחמת נגד השחיתות בישראל (עברית):
http://youtu.be/QoGuc09dQYE
שיר השחיתות (עברית):
http://youtu.be/_-ndKH62z-M
ובחיוך - מגדת עתידות שנדהמת מהשחיתות ומבטיחה שהיא תשפיע על תוצאות הבחירות... (עברית)
https://youtu.be/0m_C2ASm2So
מהי שיטת הפרד ומשול, המחלישה את הצד השני?
הפרד ומשול (Divide and rule ובלטינית "divide et impera") היא שיטה בה השולט משיג ושומר על עוצמתו, על ידי פיצול הכוח המצוי בידי האחרים.
במילים אחרות, שיטת "הפרד ומשול" מסייעת להפרדה ולפיצול כוחות האויב או הציבור המתנגד, במטרה להחליש את כוחם.
מכיוון ש"השלם גדול מסכום חלקיו", יהיו הפלגים של השלם המאוחד, אותן קבוצות מפוצלות של הצד השני, קטנים וחלשים מאשר הקבוצה המאוחדת והחזקה שלפני ההפרדה. לפיכך ישתדל השליט למנוע התנגדות של קבוצה מאוחדת או אוכלוסייה גדולה, שתקשה על שליטתו בה. הוא ישאף להפריד, כדי למשול.
מי לא עושים שימוש בשיטה הזו? - לא חסרות דוגמאות. הנה שתיים: הנהלות ישאפו לשבור שביתות, על ידי כך שישכנעו חלק מהעובדים המפגינים נגדם ואף שובתים "לשבור שביתה" ובכך יפגעו בסולידריות, ה"ביחד" של השובתים. פוליטיקאים ומנהיגים שנויים במחלוקת ישאפו לפלג את העם ולשסות את האזרחים אלו באלו ובכך להחליש את המתנגדים העושים להפלתם.
#הפרד ומשול בהיסטוריה
את השיטה הזו יישמו בהמון הקשרים היסטוריים. האימפריה הרומית נהגה שוב ושוב לפצל ולבודד עמים כבושים שכבשה בעולם, בכדי שלא יתאחדו נגד שלטונה. כך עשתה רומי במקדוניה, כך עשה יוליוס קיסר במלחמות הגאליות ועוד.
סטרבו, היסטוריון רומי, מתייחס בכתביו לשיטה, בשאיפתה של רומי לפצל את הליגה האכאית במוקדון. הפיצול אפשר לרומאים לנהל משא ומתן שונה, עם כל מדינה בליגה. בעוד שעם חלק מהמדינות מטרת המו"מ הייתה לשמור על כוחן, עם אחרות, שהפריעו לרומי, המטרה הייתה להחליש ולהביא להרס שלהן.
אגב, ברומי השיטה יושמה בארצות שכבשה האימפריה, בצורה של "הפרד וכבוש", כדי שלא ליצור בריתות צבאיות נגדה. בכך היא סתרה את השיטה המדינית ההפוכה שהנהיגה האימפריה הרומית לאחר כיבוש הארצות הללו - שיטה בה איחדו את כל ארצות הכיבוש, אל הקיסרות החזקה והמאוחדת של רומי.
מקיאבלי, בספרו "אמנות המלחמה" (Dell'arte della guerra), הציע גם הוא ליישם את האסטרטגיה הזו בשדה הקרב. הוא המליץ למנהיג לעשות הכל בכדי לפצל את כוחות האויב. הטכניקות הן, בין השאר, לעורר חשד אצל המפקד או המצביא לגבי הנאמנות של חלק מכוחותיו, או אף לספק לו מניע לפיזור של הכוחות בשדה הקרב, כך שהאויב ממילא ייחלש.
גם האימפריה הבריטית בהודו הכבושה התסיסה את הפלגים שונים וגרמה להם להילחם זה בזה, כדי שלא יתאחדו. השיסוי הבריטי של בני דתות שונות בהודו יצר שנאה עזה, שנמשכת עד היום ובאה לידי ביטוי גם בפיצול המוסלמים של הודו למדינה משלהם - פקיסטן.
כששלטו המונגולים בסין, גם הם השתמשו בשיטה בצורה חכמה. המונגולים הביאו אנשי ניהול מוסלמים ממערב אסיה, כדי לנהל בסין את השלטון מטעמם, כשמנגד הם העבירו מנהלנים סיניים, בכדי לנהל אזורים מוסלמיים שכבשו. התוצאה הייתה שהמנהיגות הייתה מפוצלת מהשלטים ובכך הסינים יצרו פיצול אינטרסים מולם.
גם באפריקה הפריד הקולוניאליזם בין חברות, שבטים וארצות - כדי למנוע התקוממות משותפת כנגדו. הקולוניאליסטים ידעו בפירוש שאם האפריקאים יתאחדו נגדם, הם ינצחו אותם לבסוף ולכן השיטה הניבה שלטון בן מאות שנים והעברה של מיליונים לעבדות באירופה ובאמריקה.
במזרח התיכון, אחרי מלחמת העולם הראשונה, חילקו ביניהן בריטניה וצרפת, את המזרח התיכון, בהסכם סייקס פיקו. כך החלישו ופיצלו את המזרח התיכון, שקודם נשלט כיחידה אחת על ידי האימפריה העות'מאנית. הפיצול למדינות ערביות שונות, נועד בעיקר כדי שלא יתמרדו כנגד המעצמות הקולוניאליסטיות מאירופה.
גם כיום משמשת שיטת "הפרד ומשול" לצרכים מגוונים בפוליטיקה ובחברה המודרנית. באמצעות שיטה זו ניתן לפצל עובדים של ארגון גדול ובכך למנוע מהם להתאגד למחאה או שביתה, כנגד ההנהלה או המעסיק. "הפרד ומשול" שימשה גם את הממשלה כדי לסכסך ולפלג את המחאה החברתית בישראל של 2011.
הנה יישום של הפרד ומשול בפוליטיקה - עיתונאית חכמה מסבירה כיצד עושים הפרד ומשול למחאה החברתית ב-2012 (עברית):
https://youtu.be/YEo1X9BbDXE
גלות בבל הייתה חלק משיטה של ממלכת אשור ל"הפרד ומשול" בארצות שכבשה:
https://youtu.be/Wyu-weq5FjY
ושיר על הפרד ומשול (עברית):
https://youtu.be/tRMVAv_XOp0
הפרד ומשול (Divide and rule ובלטינית "divide et impera") היא שיטה בה השולט משיג ושומר על עוצמתו, על ידי פיצול הכוח המצוי בידי האחרים.
במילים אחרות, שיטת "הפרד ומשול" מסייעת להפרדה ולפיצול כוחות האויב או הציבור המתנגד, במטרה להחליש את כוחם.
מכיוון ש"השלם גדול מסכום חלקיו", יהיו הפלגים של השלם המאוחד, אותן קבוצות מפוצלות של הצד השני, קטנים וחלשים מאשר הקבוצה המאוחדת והחזקה שלפני ההפרדה. לפיכך ישתדל השליט למנוע התנגדות של קבוצה מאוחדת או אוכלוסייה גדולה, שתקשה על שליטתו בה. הוא ישאף להפריד, כדי למשול.
מי לא עושים שימוש בשיטה הזו? - לא חסרות דוגמאות. הנה שתיים: הנהלות ישאפו לשבור שביתות, על ידי כך שישכנעו חלק מהעובדים המפגינים נגדם ואף שובתים "לשבור שביתה" ובכך יפגעו בסולידריות, ה"ביחד" של השובתים. פוליטיקאים ומנהיגים שנויים במחלוקת ישאפו לפלג את העם ולשסות את האזרחים אלו באלו ובכך להחליש את המתנגדים העושים להפלתם.
#הפרד ומשול בהיסטוריה
את השיטה הזו יישמו בהמון הקשרים היסטוריים. האימפריה הרומית נהגה שוב ושוב לפצל ולבודד עמים כבושים שכבשה בעולם, בכדי שלא יתאחדו נגד שלטונה. כך עשתה רומי במקדוניה, כך עשה יוליוס קיסר במלחמות הגאליות ועוד.
סטרבו, היסטוריון רומי, מתייחס בכתביו לשיטה, בשאיפתה של רומי לפצל את הליגה האכאית במוקדון. הפיצול אפשר לרומאים לנהל משא ומתן שונה, עם כל מדינה בליגה. בעוד שעם חלק מהמדינות מטרת המו"מ הייתה לשמור על כוחן, עם אחרות, שהפריעו לרומי, המטרה הייתה להחליש ולהביא להרס שלהן.
אגב, ברומי השיטה יושמה בארצות שכבשה האימפריה, בצורה של "הפרד וכבוש", כדי שלא ליצור בריתות צבאיות נגדה. בכך היא סתרה את השיטה המדינית ההפוכה שהנהיגה האימפריה הרומית לאחר כיבוש הארצות הללו - שיטה בה איחדו את כל ארצות הכיבוש, אל הקיסרות החזקה והמאוחדת של רומי.
מקיאבלי, בספרו "אמנות המלחמה" (Dell'arte della guerra), הציע גם הוא ליישם את האסטרטגיה הזו בשדה הקרב. הוא המליץ למנהיג לעשות הכל בכדי לפצל את כוחות האויב. הטכניקות הן, בין השאר, לעורר חשד אצל המפקד או המצביא לגבי הנאמנות של חלק מכוחותיו, או אף לספק לו מניע לפיזור של הכוחות בשדה הקרב, כך שהאויב ממילא ייחלש.
גם האימפריה הבריטית בהודו הכבושה התסיסה את הפלגים שונים וגרמה להם להילחם זה בזה, כדי שלא יתאחדו. השיסוי הבריטי של בני דתות שונות בהודו יצר שנאה עזה, שנמשכת עד היום ובאה לידי ביטוי גם בפיצול המוסלמים של הודו למדינה משלהם - פקיסטן.
כששלטו המונגולים בסין, גם הם השתמשו בשיטה בצורה חכמה. המונגולים הביאו אנשי ניהול מוסלמים ממערב אסיה, כדי לנהל בסין את השלטון מטעמם, כשמנגד הם העבירו מנהלנים סיניים, בכדי לנהל אזורים מוסלמיים שכבשו. התוצאה הייתה שהמנהיגות הייתה מפוצלת מהשלטים ובכך הסינים יצרו פיצול אינטרסים מולם.
גם באפריקה הפריד הקולוניאליזם בין חברות, שבטים וארצות - כדי למנוע התקוממות משותפת כנגדו. הקולוניאליסטים ידעו בפירוש שאם האפריקאים יתאחדו נגדם, הם ינצחו אותם לבסוף ולכן השיטה הניבה שלטון בן מאות שנים והעברה של מיליונים לעבדות באירופה ובאמריקה.
במזרח התיכון, אחרי מלחמת העולם הראשונה, חילקו ביניהן בריטניה וצרפת, את המזרח התיכון, בהסכם סייקס פיקו. כך החלישו ופיצלו את המזרח התיכון, שקודם נשלט כיחידה אחת על ידי האימפריה העות'מאנית. הפיצול למדינות ערביות שונות, נועד בעיקר כדי שלא יתמרדו כנגד המעצמות הקולוניאליסטיות מאירופה.
גם כיום משמשת שיטת "הפרד ומשול" לצרכים מגוונים בפוליטיקה ובחברה המודרנית. באמצעות שיטה זו ניתן לפצל עובדים של ארגון גדול ובכך למנוע מהם להתאגד למחאה או שביתה, כנגד ההנהלה או המעסיק. "הפרד ומשול" שימשה גם את הממשלה כדי לסכסך ולפלג את המחאה החברתית בישראל של 2011.
הנה יישום של הפרד ומשול בפוליטיקה - עיתונאית חכמה מסבירה כיצד עושים הפרד ומשול למחאה החברתית ב-2012 (עברית):
https://youtu.be/YEo1X9BbDXE
גלות בבל הייתה חלק משיטה של ממלכת אשור ל"הפרד ומשול" בארצות שכבשה:
https://youtu.be/Wyu-weq5FjY
ושיר על הפרד ומשול (עברית):
https://youtu.be/tRMVAv_XOp0
מהו משא ומתן?
"משא ומתן" (Negotiation) הוא תקשורת בין שני צדדים, שבה מנסה כל צד לשכנע ולהשפיע על הצד השני. במשא ומתן יכולים לדון בשלל נושאים, כולל תחומים משפטיים, עסקים, רכוש, כסף ועוד.
למשא ומתן מוצלח נסו לאסוף מידע מוקדם, אל תיכנסו ללחץ, היו נינוחים, צרו אווירה טובה, הפגינו בטחון עצמי ורגישות לצרכים ולקשיים של הצד השני ונסו לדחות ככל האפשר את המחיר שתרצו.
התהליך במו"מ (ראשי תיבות של משא ומתן) מאפשר לכל צד להשתכנע, לנסות להציג את טיעוניו ולהביא להסכמת הצד השני. לא פעם הוא ייקלע למבוי סתום, שייראה כאילו אין אפשרות לפתרון. הצעת פשרה תאפשר לכל צד לא לזכות במקסימום שביקש אבל גם הצד השני לא יקבל את כל דרישותיו. תוצאה טובה של פשרה היא זו שבה כל צד יזכה בדברים החשובים ביותר לו, מתוך מקסימום דרישותיו.
ניצחון במו"מ הוא כשאתה משיג את מטרותיך, בסיכום משביע רצון. הפסד הוא אם לא השגת את מטרותיך. ועדיין, הכי טוב הוא לא כשאחד הצדדים מנצח, אלא להיפך - משא ומתן מוצלח הוא זה שיסתיים בפתרון של win-win ("מנצח-מנצח").
כמובן שמשא ומתן הכי פחות מוצלח הוא כששני הצדדים מפסידים. זוהי תוצאה שנקראת lose-lose (מפסיד - מפסיד).
אספו מידע מראש, שמרו אופציות, אל תתחייבו מראש והפגינו בטחון עצמי - משא ומתן מוצלח אפשר ללמוד אפילו בסדרות לילדים (עברית):
https://youtu.be/a1WWN2pru80
כמה עקרונות מודגמים לניהול משא ומתן מוצלח (עברית):
https://youtu.be/_6CA1Z4tIGU
שאלות פתוחות במקום סגורות היא טקטיקה טובה לניהול מו"מ מוצלח:
https://youtu.be/t048Y8pBQb4
ובחיוך - שפיגלר הכריש מסביר איך גם הצעת עבודה מחייבת משא ומתן:
https://youtu.be/IV0PgpaZ_D0
"משא ומתן" (Negotiation) הוא תקשורת בין שני צדדים, שבה מנסה כל צד לשכנע ולהשפיע על הצד השני. במשא ומתן יכולים לדון בשלל נושאים, כולל תחומים משפטיים, עסקים, רכוש, כסף ועוד.
למשא ומתן מוצלח נסו לאסוף מידע מוקדם, אל תיכנסו ללחץ, היו נינוחים, צרו אווירה טובה, הפגינו בטחון עצמי ורגישות לצרכים ולקשיים של הצד השני ונסו לדחות ככל האפשר את המחיר שתרצו.
התהליך במו"מ (ראשי תיבות של משא ומתן) מאפשר לכל צד להשתכנע, לנסות להציג את טיעוניו ולהביא להסכמת הצד השני. לא פעם הוא ייקלע למבוי סתום, שייראה כאילו אין אפשרות לפתרון. הצעת פשרה תאפשר לכל צד לא לזכות במקסימום שביקש אבל גם הצד השני לא יקבל את כל דרישותיו. תוצאה טובה של פשרה היא זו שבה כל צד יזכה בדברים החשובים ביותר לו, מתוך מקסימום דרישותיו.
ניצחון במו"מ הוא כשאתה משיג את מטרותיך, בסיכום משביע רצון. הפסד הוא אם לא השגת את מטרותיך. ועדיין, הכי טוב הוא לא כשאחד הצדדים מנצח, אלא להיפך - משא ומתן מוצלח הוא זה שיסתיים בפתרון של win-win ("מנצח-מנצח").
כמובן שמשא ומתן הכי פחות מוצלח הוא כששני הצדדים מפסידים. זוהי תוצאה שנקראת lose-lose (מפסיד - מפסיד).
אספו מידע מראש, שמרו אופציות, אל תתחייבו מראש והפגינו בטחון עצמי - משא ומתן מוצלח אפשר ללמוד אפילו בסדרות לילדים (עברית):
https://youtu.be/a1WWN2pru80
כמה עקרונות מודגמים לניהול משא ומתן מוצלח (עברית):
https://youtu.be/_6CA1Z4tIGU
שאלות פתוחות במקום סגורות היא טקטיקה טובה לניהול מו"מ מוצלח:
https://youtu.be/t048Y8pBQb4
ובחיוך - שפיגלר הכריש מסביר איך גם הצעת עבודה מחייבת משא ומתן:
https://youtu.be/IV0PgpaZ_D0
מהו משטר פרלמנטרי?
שיטת המשטר הפרלמנטרית (Parliamentary government) היא שיטת משטר שבה הפרלמנט נבחר על ידי העם וראש הממשלה נקבע על-ידי הפרלמנט, מהיותו ראש מפלגת הרוב, שהיא מפלגת השלטון. במדינת ישראל הפרלמנט הוא הכנסת בירושלים.
במילים אחרות, העם בוחר את הרשות המחוקקת, היא הפרלמנט, שעל פי יחסי הכוחות שבו ממנה את הרשות המבצעת, היא הממשלה.
במשטר הפרלמנטרי תלויים ראש הממשלה, שהוא בעצם ראש הרשות המבצעת והממשלה שלו, באמון הפרלמנט. בדרך של הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולים הממשלה וראש הממשלה להיות מודחים בכל רגע.
במשטר פרלמנטרי יש מיזוג רשויות: הרשות המבצעת צומחת מהרשות המחוקקת ותלוייה באמונה (זוכרים את אי-האמון בפרלמנט שיכול להפיל את הממשלה?), אבל היא יכולה גם להביא לפיזורה המוקדם, בנסיבות מסויימות.
בעיקר מסיבות היסטוריות, רוב מדינות אירופה והמדינות שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הבריטית הן בעלות משטר פרלמנטרי.
הנה שיטת המשטר הפרלמנטרית:
https://youtu.be/M_Vl74KfJ_Y
וכמה סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
שיטת המשטר הפרלמנטרית (Parliamentary government) היא שיטת משטר שבה הפרלמנט נבחר על ידי העם וראש הממשלה נקבע על-ידי הפרלמנט, מהיותו ראש מפלגת הרוב, שהיא מפלגת השלטון. במדינת ישראל הפרלמנט הוא הכנסת בירושלים.
במילים אחרות, העם בוחר את הרשות המחוקקת, היא הפרלמנט, שעל פי יחסי הכוחות שבו ממנה את הרשות המבצעת, היא הממשלה.
במשטר הפרלמנטרי תלויים ראש הממשלה, שהוא בעצם ראש הרשות המבצעת והממשלה שלו, באמון הפרלמנט. בדרך של הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולים הממשלה וראש הממשלה להיות מודחים בכל רגע.
במשטר פרלמנטרי יש מיזוג רשויות: הרשות המבצעת צומחת מהרשות המחוקקת ותלוייה באמונה (זוכרים את אי-האמון בפרלמנט שיכול להפיל את הממשלה?), אבל היא יכולה גם להביא לפיזורה המוקדם, בנסיבות מסויימות.
בעיקר מסיבות היסטוריות, רוב מדינות אירופה והמדינות שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הבריטית הן בעלות משטר פרלמנטרי.
הנה שיטת המשטר הפרלמנטרית:
https://youtu.be/M_Vl74KfJ_Y
וכמה סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
מהי כריזמה?
לרוב מוגדרת הכָּרִיזְמָה כתכונה של אנשים בעלי קסם אישי, יכולת שכנוע מצוינת ותקשורת בין-אישית מעולה, כמעט מגנטיות שסוחפת אחריהם אנשים.
המילה באה מיוונית, אבל "כריזמה" ביוונית משמעותה מתת-אלוהים, כלומר היכולת לצפות את העתיד או אפילו לחולל ניסים. כיום נתפסת הכריזמה כתכונה של מנהיגות, התכונה המאפשרת לאדם להשפיע ולשלוט בסובבים אותו.
יש הגדרות קיצוניות עוד יותר לכריזמה, כמו זו של מקס ובר, שגורסת שהמנהיג הכריזמתי מסוגל להשרות בקרב המונהגים שלו תחושה שהוא בעל תכונות על-טבעיות. יש הגדרה שלפיה המונהגים רוחשים למנהיג הכריזמתי כבוד ואפילו סגידה והוא משרה עליהם ביטחון רב.
הנה סרטון מעט ארוך על מהי כריזמה ואיך אפשר ללמוד אותה:
http://youtu.be/ZkSojpni_Rc
יש מי שמלמדים כיצד להיות כריזמתיים:
https://youtu.be/1SbFwAw3dcI
לרוב מוגדרת הכָּרִיזְמָה כתכונה של אנשים בעלי קסם אישי, יכולת שכנוע מצוינת ותקשורת בין-אישית מעולה, כמעט מגנטיות שסוחפת אחריהם אנשים.
המילה באה מיוונית, אבל "כריזמה" ביוונית משמעותה מתת-אלוהים, כלומר היכולת לצפות את העתיד או אפילו לחולל ניסים. כיום נתפסת הכריזמה כתכונה של מנהיגות, התכונה המאפשרת לאדם להשפיע ולשלוט בסובבים אותו.
יש הגדרות קיצוניות עוד יותר לכריזמה, כמו זו של מקס ובר, שגורסת שהמנהיג הכריזמתי מסוגל להשרות בקרב המונהגים שלו תחושה שהוא בעל תכונות על-טבעיות. יש הגדרה שלפיה המונהגים רוחשים למנהיג הכריזמתי כבוד ואפילו סגידה והוא משרה עליהם ביטחון רב.
הנה סרטון מעט ארוך על מהי כריזמה ואיך אפשר ללמוד אותה:
http://youtu.be/ZkSojpni_Rc
יש מי שמלמדים כיצד להיות כריזמתיים:
https://youtu.be/1SbFwAw3dcI
מהם סקרים ומה הבעיה בהם?
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו. דוגמאות לא חסרות, אבל המפורסמות שביניהן הן תוצאות הבחירות האחרונות בבריטניה, ההפעה המדהימה של הברקזיט (היפרדות מגוש היורו) במשאל העם האנגלי וכמובן - הניצחון הבלתי צפוי, של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם. מצד שני, משפיעות תוצאות הסקרים לא אחת על תוצאות הבחירות. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם לתוצאות הסקרים. כך לדוגמה הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם. מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל התעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט. בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך. בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו. בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי - המקצועיות שלהם, הופכת למרכיב קובע ביכולת להתגבר על מגוון בעיות הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
בארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו. דוגמאות לא חסרות, אבל המפורסמות שביניהן הן תוצאות הבחירות האחרונות בבריטניה, ההפעה המדהימה של הברקזיט (היפרדות מגוש היורו) במשאל העם האנגלי וכמובן - הניצחון הבלתי צפוי, של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם. מצד שני, משפיעות תוצאות הסקרים לא אחת על תוצאות הבחירות. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם לתוצאות הסקרים. כך לדוגמה הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם. מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל התעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט. בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך. בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו. בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי - המקצועיות שלהם, הופכת למרכיב קובע ביכולת להתגבר על מגוון בעיות הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
בארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
מה זה אפקט הדומינו?
אפקט הדומינו הוא ביטוי שאומר ששינוי קטן יכול להשפיע על הסביבה הקרובה ולשנות אותה, וזו תשפיע על הסביבה שלה, תשנה אותה וכך הלאה. סביבה אחרי סביבה יושפעו מהשינוי הראשוני.
אפקט הדומינו קרוי על שם התהליך שמתרחש בשורה של אבני דומינו עומדות. בשורה כזו כשנופלת אבן דומינו היא מפילה גם את האבן שאחריה, וכך הפלת אבן ראשונה מביאה להפלת כל טור האבנים.
גם במדע המדינה רואים את האפקט הזה, בתהליכים היסטוריים שיצרו מצב בו מדינה או חברה אחת שעברה תהליך כלשהו, הביאה לכך שאחרות כמוה הלכו בעקבותיה. לאומיות ב"אביב העמים" של המאה ה-19, לאומנות בשנות ה-30 של המאה ה-20, גל של דמוקרטיזציה בהמשכה, או הקצנה ואפילו "האביב הערבי" בו מדינות ערביות רבות הפילו את מנהיגיהן.
כל אלה הם רק חלק מהדוגמאות ההיסטוריות לאפקט הזה. עוד דוגמה מוכרת לחשש מאפקט הדומינו הייתה בתקופה בה שררה יריבות בין מעצמות-העל ארה"ב וברית המועצות. זה היה במהלך המלחמה הקרה, כשרבים דיברו על תאוריית הדומינו. במרכז הדיון עמדה הטענה שנפילת מדינה אחת באחת הבריתות, ברית נאט"ו שבמרכזה ארה"ב וברית ורשה שהונהגה על ידי ברית המועצות, נפילה כזו תפיל מדינות אחרות באותה הברית. זה בדיוק מה שקרה לקראת סוף שנות ה-80, בקריסה ההדרגתית של ברית המועצות לשעבר, כשמדינה אחרי מדינה מגרורותיה נטשה את הקומוניזם לטובת דמוקרטיה וכלכלה חופשית.
הנה אפקט הדומינו בסרט:
http://youtu.be/JsysPPgFLgI
שיא עולמי באפקט הדומינו:
http://youtu.be/hGsjc2rVV_w
עוד שיא גינס בקיר אפקט הדומינו:
http://youtu.be/EBOE2_xYg3I
דימוי של אפקט הדומינו בהקשר להגנה על זכויות הצרכן באמריקה:
http://youtu.be/HmnURTlYXxQ
שיטות דומינו מקוריות להרס לבני דומינו:
https://youtu.be/7BVr6LaC_HQ
וסרטון שמראה הכנה ארוכה ואז את ההפלה של מודל עצום מורכב ובלתי נתפס לאפקט הדומינו:
https://youtu.be/Q0jeohWnmAQ?long=yes
אפקט הדומינו הוא ביטוי שאומר ששינוי קטן יכול להשפיע על הסביבה הקרובה ולשנות אותה, וזו תשפיע על הסביבה שלה, תשנה אותה וכך הלאה. סביבה אחרי סביבה יושפעו מהשינוי הראשוני.
אפקט הדומינו קרוי על שם התהליך שמתרחש בשורה של אבני דומינו עומדות. בשורה כזו כשנופלת אבן דומינו היא מפילה גם את האבן שאחריה, וכך הפלת אבן ראשונה מביאה להפלת כל טור האבנים.
גם במדע המדינה רואים את האפקט הזה, בתהליכים היסטוריים שיצרו מצב בו מדינה או חברה אחת שעברה תהליך כלשהו, הביאה לכך שאחרות כמוה הלכו בעקבותיה. לאומיות ב"אביב העמים" של המאה ה-19, לאומנות בשנות ה-30 של המאה ה-20, גל של דמוקרטיזציה בהמשכה, או הקצנה ואפילו "האביב הערבי" בו מדינות ערביות רבות הפילו את מנהיגיהן.
כל אלה הם רק חלק מהדוגמאות ההיסטוריות לאפקט הזה. עוד דוגמה מוכרת לחשש מאפקט הדומינו הייתה בתקופה בה שררה יריבות בין מעצמות-העל ארה"ב וברית המועצות. זה היה במהלך המלחמה הקרה, כשרבים דיברו על תאוריית הדומינו. במרכז הדיון עמדה הטענה שנפילת מדינה אחת באחת הבריתות, ברית נאט"ו שבמרכזה ארה"ב וברית ורשה שהונהגה על ידי ברית המועצות, נפילה כזו תפיל מדינות אחרות באותה הברית. זה בדיוק מה שקרה לקראת סוף שנות ה-80, בקריסה ההדרגתית של ברית המועצות לשעבר, כשמדינה אחרי מדינה מגרורותיה נטשה את הקומוניזם לטובת דמוקרטיה וכלכלה חופשית.
הנה אפקט הדומינו בסרט:
http://youtu.be/JsysPPgFLgI
שיא עולמי באפקט הדומינו:
http://youtu.be/hGsjc2rVV_w
עוד שיא גינס בקיר אפקט הדומינו:
http://youtu.be/EBOE2_xYg3I
דימוי של אפקט הדומינו בהקשר להגנה על זכויות הצרכן באמריקה:
http://youtu.be/HmnURTlYXxQ
שיטות דומינו מקוריות להרס לבני דומינו:
https://youtu.be/7BVr6LaC_HQ
וסרטון שמראה הכנה ארוכה ואז את ההפלה של מודל עצום מורכב ובלתי נתפס לאפקט הדומינו:
https://youtu.be/Q0jeohWnmAQ?long=yes
מה ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה?
הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.
רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".
כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.
אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.
ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.
הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.
כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".
ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.
מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.
ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.
יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.
הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:
http://youtu.be/KE5wZrOOtBM
תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:
https://youtu.be/f-feDZRxJKw
וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:
http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s
הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.
רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".
כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.
אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.
ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.
הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.
כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".
ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.
מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.
ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.
יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.
הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:
http://youtu.be/KE5wZrOOtBM
תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:
https://youtu.be/f-feDZRxJKw
וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:
http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s
