פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.

הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.

הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.

לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.

המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.

גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.

המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?


הנה תגובת הגוף לפחד:

https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ


הסבר לפחד האנושי מהחושך:

http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk


מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):

https://youtu.be/oetVvR5RQUs


והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):

https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes

הפחד (Fear) הוא דבר מוזר. הוא ודאי חלק ממנגנוני הההישרדות שלנו, כי הפחד גורם לנו להיזהר מסכנות ולברוח מטורף ואויב או להילחם כשצריך.

אבל מעניין שרבים מאיתנו ובעצם כולם שואבים לא מעט הנאה מהפחד, כשהוא משולב או חלק מהחוויה של סביבה מבוקרת, שהיא סביבה בה הפחד גדול, אבל הסכנה עצמה קטנה ביותר.

דוגמאות? - מעלייה על רכבת הרים בפארק שעשועים, דרך צפייה בסרט אימה שמעוררת אצלנו לא מעט פחד ואימה (ומכאן גם השם "סרטי אימה"), בצניחה חופשית או בביקור בבתים רדופי רוחות שרבים כל כך אוהבים לחוות בהם את הפחד והמסתורין הכמעט משתקים שאנחנו חווים בהם.

חוויות כאלה מספקות לרבים את תחושת הריגוש, האופוריה ואת פרצי האדרנלין הזמניים, אך כה מענגים שכולנו מכירים בהן. עובדה שכשאנחנו נהנים מפחד, רובנו יכולים גם לצעוק מחרדה רגעית וגם לצחוק ואם זה עם חברים או בני משפחה אהובים אז עוד יותר.

כי זה פחד משותף שהוא אמנם בטוח אבל מרגיש כפחד אמיתי, שאנו חווים ביחד עם אדם אחר, בדרך כלל אדם אהוב, מה שמזרים את הורמון האוקסיטוצין הידוע כ"הורמון האהבה" ומספק לגוף גם אנרגיה, שבאופן טבעי נחוצה כדי לברוח או להילחם. אלא שכאן במקום לשתק מפחד או לגרום לנו לברוח, כדי לשמור על עצמנו, ה"ברח או הילחם" פשוט מעצים את החוויה שאנו עוברים.

בסיום החוויה המצמררת ההרגשה היא של הישג, כאילו ניצחנו מצב אמיתי של סכנה. כי כשהפחד מרגיש אמיתי גם תחושת ההישג של ההתגברות והניצחון עליו מרגישים כך. המוח יודע שהסכנה הייתה ללא כאב אבל האינסטינקט הקדמוני גורם עדיין לפרץ האנרגיה של אפקט ה"ברח או הילחם" שאנו מצוידים בו להישרדות.

כמובן שאת ההנאה מהפחד שבסביבות מבוקרות שכאלה, מאפשרים מנגנוני הבטיחות המפוקחים היטב. כשאנו עולים על רכבת הרים, או על מתקני ספינת הפירטים או על הממבה השחורה בלונה פארק, אנו מניחים שהמערכות מאובטחות לחלוטין ולפיכך בטוחות עבורנו.

זה ורק זה הוא מה שמאפשר לנו לשחרר את הפחד ולהתחיל ליהנות ממנו, לצחוק עד בלי גבול ולצרוח מאימה מאובטחת ומלאת אנרגיה.


הנה סרטון שעוסק במה כל כך כיף בפחד (מתורגם):

https://youtu.be/oetVvR5RQUs


סרטי אימה מספקים את האפשרות לפחד באופן מבוקר - קדימון לסרט "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):

http://youtu.be/pZzs20iaojs


את הפחד במתקן רכבת ההרים אפשר להבין בקלות מהצילומים:

http://youtu.be/LwF5WiMkBXo


האטמוס-פיר המפחיד בשוודיה, מתקן בו נופלים מגובה של 116 מטרים:

https://youtu.be/F55J4wYWwXE


בית רדוף רוחות שמושך אליו מבקרים רבים:

https://youtu.be/hoVzfTPq7II


הנה 75 האטרקציות הכי מפחידות שיש:

https://youtu.be/TrnItnN3iXc?long=yes


אטרקציות התיירות המפחידות והמסוכנות ביותר:

https://youtu.be/mxZaeFWXqMI?long=yes


וצניחה חופשית? - מה לעזאזל?

https://youtu.be/VxA14nO7Sgw?long=yes

טיפוס הרים (Climbing) היא אחת החוויות המפחידות שיש. הגבהים העצומים, הטיפוס הזהיר בין אבנים שכל אחת יכולה להתדרדר וליפול ואתם איתה, האוויר הדליל בגבהים, הקור, העייפות. הכל יכול מאד להפחיד.

ובכל זאת יש המוני מטפסים על הרים בעולם. איך הם לא פוחדים לעשות את זה?

ובכן, הסיפור של טיפוס הרים הוא עניין של כבלים וחבלים שמאבטחים את מטפסי ההרים, כך שאם חלילה הם נופלים, הם מוגנים מהתרסקות על הקרקע. החבלים מאבטחים אותם ואם לא התרשלו בקשירה שלהם, הם מוגנים.


הנה מטפס הרים אלוף העולם וללא אצבעות (עברית):

https://youtu.be/CvMDjSpn6lI


מטפסת הרים נועזת:

http://youtu.be/cpvyIYseFYg


מטפס אמיץ במיוחד:

https://youtu.be/l_lZc7nATT4


איפה ישנים מטפסי הרים?

https://youtu.be/XvynyBcr2sc


כך מתאמנים על טיפוס הרים:

https://youtu.be/iTWPbSgKaWI


ברוק רבוטו, המטפסת הצעירה והנועזת:

https://youtu.be/5P5akoQ_eNI


רגע של מנועים - טיפוס בלתי אפשרי ומטורף על הרים בבאגי - אל תנסו!

https://youtu.be/y1ubHrljbEE


ובואו לטפס על הרים:

http://youtu.be/7g2k0eEQUaM?qr=yes

"הילחם או ברח" (Fight or Flight) היא תגובה גופנית, פרץ אנרגיה שבו הגוף מכין אותנו במהירות למצבים מסוכנים, לנוכח איום כלשהו, כך שנוכל להגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה.

זה קורה בגלל הפחד. כן, רבים יודעים שהפחד כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח מהר, או לקפוא על מקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו. לפעמים הוא גם גורם לנו שנוכל להילחם ואפילו לנצח, גם כשחשבנו שאין סיכוי שנוכל לנצח.

ואלה שלושת ה-Fים: פייט, פלייט או פריז. הילחם, ברח או קפא במקום.

איך זה קורה? - לדוגמה, נניח שאנו ביער ולפתע רואים מולנו דוב גדול ומסוכן. הפחד לנוכח הסכנה הגדולה יוצר אצלנו סטרס, לחץ מטורף שמביא את המוח לתפקוד של חירום.

אז ככה - בתגובה הזו, הגוף מכין אותנו במהירות למצבים שבהם נילחם באיום ביעילות וטוב יותר, נהיה חדים יותר ומהירי מחשבה, נתחמק, נברח או נסתתר מהר יותר מהדוב המאיים. לעתים, אם ניאלץ להילחם בו, נמצא את עצמנו מצליחים לחשוב טוב יותר על פתרונות כדי להביס את הדוב, או לפחות לבצע משהו שירוויח לנו זמן כדי שנוכל להיעלם ולהינצל.

כך, הסיכויים שנשרוד לנוכח הסכנה גדלים משמעותית. אבל איך זה בדיוק קרה?


#הורמוני חירום
המערכת הגופנית הזו, שזכתה לשם הציורי "הילחם או ברח" (Fight or flight response), היא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום, לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט.

ראשונים פועלים האינסטינקטים, בצורה כזו שלעתים קרובות אנו עושים פעולות מהירות כמו לחמוק ממכונית המתקרבת במהירות, עוד לפני שמוחנו עיבד את נתוני הראייה או השמע שלנו.

אחרי האינסטינקטים וכתגובה לסכנה, המוח מכין אותנו פיזית ובמהירות רבה, להתמודדות מול האיום החיצוני. זה קורה במהירות עצומה, כשבתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.

ההורמונים הללו, שהגוף מפריש אל מול הדוב המסוכן, גורמים לכך שנגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה. מה שהם עושים זה להפנות אנרגיה למקומות בגוף, שבהם היא נחוצה במצב החירום הזה. הכוח ויכולות החשיבה המהירה והחדה, נחוצים באותם מקומות בגופנו - כדי שנוכל לברוח מהסכנה ביעילות או כדי להילחם ולנצח.

חומצות שומן המפורקות במהלך הזה ומשחררות לדם שלנו גלוקוזה, מספקות דחיפה ותיגבור אנרגטי ומביאות את הגוף לפעול ביעילות מירבית. נתיבי האוויר והנשימה מעלים את החמצן המגיע למוח ויכולות הביצוע שלו משתפרות פלאים. משם גם מתגברים העירנות חגות החושים והמוטוריקה.

אנשים שחוו מצבי סכנה קיצוניים מעידים שעשו דווקא מהפחד הזה דברים שמעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. או שחשו שיש להם כוח גדול מהרגיל, או אומץ או שהם רצו מהר מכל ריצה רגילה שלהם.

נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת לפעולה, נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.


הנה מערכת "הילחם או ברח" (עברית):

https://youtu.be/QxYGKbZWqjk


הפחד מייצר את הקורטיזול והאדרנלין, הורמוני הלחץ שבגוף (מתורגם):

https://youtu.be/i0DY-_0kuBw


כש-Fight or Flight מופעל הרבה אצל ילדים שחווים טראומות ילדות משפיעה הפרשת הורמוני הלחץ המתמדת על בריאותם הפיזית לכל חייהם (מתורגם):

https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes


והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):

https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes

גשר סטורסייסאונדט (Storseisundet Bridge) שבנורבגיה הוא אחד המקומות שמפחיד במיוחד לנהוג בהם במכונית. אמנם הגשר הנורבגי הזה בטוח לחלוטין אך הוא נראה יותר כמו רכבת הרים מאשר כמו גשר בטוח לנסיעה..

נהגים שנהגו בגשר סטורסייסאונדט העידו שבפעם הראשונה שנוהגים בו, ההרגשה היא של צניחה אל המים, יותר כמו בפארק שעשועים מפחיד מאשר בנסיעה הביתה..


הנה הגשר על הדרך האטלנטית:

https://youtu.be/KiLxb2G-t8c


נסיעה בכביש:

https://youtu.be/waT8Kwe6Dtg


הדרך האטלנטית והגשר שעליה מהאוויר:

https://youtu.be/2Uk968i_97U

הפירוש של "ממנטו מורי" (Memento Mori) הוא "זכור כי אתה עתיד למות" או "זכור את יום מותך". מטרת המשפט הייתה התזכורת של הכנסייה הנוצרית למאמינים, שגם בשיא הההצלחה והקריירה, אורב המוות וניצב מאחוריך.

לאזהרה הזו יש שורשים קדומים הרבה יותר. מספרים שבשלהי המאה השניה לספירה נהגו הגנרלים הרומיים לצעוד בתהלוכות ניצחון, כשבעקבותיהם צועד עבד שמלמל באוזניהם שוב ושוב את המשפט "צפה לאחור וזכור שהנך אך ורק בן-אדם". המוסר והצניעות, מסתבר, היו תכונות חשובות כבר מימי קדם.

גם לאורך תקופת הרנסאנס משתמשים ברעיון או במוטו של "ממנטו מורי". לזה משמש סמל הגולגולת, המופיע ביצירות אמנות רבות בדרך כלל כמסמל את המוות שיש לזכור, ה"ואניטאס", ציורי הריקנות הדוממים ואת ההמלצה לחיות חיים ללא חטא.

למשל בציור המופלא של הולביין, "השגרירים", מופיעים סמלים של השמיים והארץ, אך גם של העולם התחתון, זה של המוות. שם יש את הסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הסמל דמוי גולגולת וביחד עם מיתר הלאוטה (כלי הנגינה) הקרוע, שניהם מזכירים שלא חיים לנצח.

אבל בציור יש עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום (500 שנה). מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", כזו שניתן לראות רק כשעומדים בזווית לתמונה.

מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו, את ה"ממנטו מורי".


הנה הסבר של רעיון הממנטו מורי והצניעות האנושית הנחוצה אל מול המוות:

https://youtu.be/Q7riwDPlEAM


פרשנות עכשווית למושג (עברית):

https://youtu.be/ySSnsmiBZN0


חנות הממנטו מורי שמוקדשת לדברים מפחידים:

http://youtu.be/fax_ql2PVvA


עוד חנות-מוזיאון כזה בבורנמות:

http://youtu.be/iLXWca2Zxzg


על הסמלים של הווניטאס בציורים:

https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes

אם הקרבה היא ויתוּר על משהו, הרי שהקרבה עצמית פירושה מסירוּת נפש. ומסירות נפש כשמה כן היא - מסירת נפשך, חייך, עבור אחרים, כדי לאפשר להם חיים.

הקרבה פירושה ויתור על דבר בעל ערך רב, רק כדי לאפשר משהו אחר, שהמקריב לא בהכרח נהנה ממנו, או שיש הנהנים ממנו הרבה יותר.

אם אומרים שמישהו הקריב את קידומו בעבודה עבור המשפחה, מכוונים לכך שהוא ויתר על העמדת הקריירה במקום הראשון, כדי לספק את צרכי ילדיו או בן זוגו.

אבל ההקרבה העצמית היא הרבה יותר משמעותית, כי יש בה ויתור סופי, הכי משמעותי שיש - ויתור על עצם קיומו של המקריב. היא מתרחשת כשאדם מוכן לשלם בחייו שלו, לרוב כדי לאפשר חיים לאחרים.

בשואה אנשים הקריבו את חייהם בכדי שלא לבגוד בחבריהם למחתרת והורים הקריבו את עצמם להצלת ילדיהם. היו אף חסידי אומות העולם שהיו מוכנים להקריב את חייהם ואת חיי בני משפחתם בכדי להציל יהודים.

גם בשדה הקרב יש מקרים שלא יאומנו, של קפיצה על רימון או הפיכה של חיילים את עצמם ל"מגן אנושי" לחבריהם לנשק. חיילים שלקחו על עצמם משימות שהסיכוי לחזור מהן הוא אפסי והקריבו את עצמם למען חבריהם לנשק.

גם לאונידס הספרטני, בקרב תרמופילאי, נשאר עם 300 מחייליו להילחם בצבא פרסי עצום, כדי לאפשר למרבית צבאו לחמוק מהשמדה ולהיערך לעמידה מול הפרסים ולניצחון. קראו על כך בתגית "לאונידס".

בהיסטוריה של צה"ל לבדו היו לפחות 8 חיילים שהפילו את עצמם על רימון והגנו על חבריהם ממוות. רב סרן רועי קליין הוא המפורסם מביניהם, בהיותו הקצין שהגן על חייליו. קראו עליו בתגית "הקרבה עצמית, רועי קליין".

היו גם מי ש"נשכבו על הגדר" (ומכאן הביטוי המפורסם), כדי לאפשר לחבריהם לפרוץ למוצב ולכבוש אותו, כי הפצצה שנועדה להכריע את הגדר לא התפוצצה. שלושה לוחמים עשו זאת במלחמת ששת הימים לבדה, נשכבו על גדר בעת קרב, וחבריהם לנשק חצו אותה על גבם. דוד שירזי שילם בחייו על כך באותו קרב.


הנה המפקד הדגול שדאג לחלץ את חייליו והקריב את עצמו בשבילם (עברית):

https://youtu.be/G7uggJEF8Ig


האם גם בטבע יש הקרבה עצמית?

https://youtu.be/K_yYDhhrN00


וסרט תיעודי לזכר הקצין רועי קליין שנשכב על רימון כדי להגן על חייליו (עברית):

https://youtu.be/8AhWf5UtQ0Y?long=yes

בהרי האלפים האוסטריים, בקרחון דכשטיין בנה אתר נופש מרפסת שקופה לחלוטין, עם תצפית בגובה 400 מטרים שמתחתיה אין שום דבר.

מה שמוביל אל התצפית הזו הן 14 מדרגות מפחידות במיוחד ואליהן עוד 100 מטר של גשר תלוי, מפחיד גם הוא.

לבעלי פחד גבהים,אגב, זה ממש לא מקום מזמין.


הנה ה"מרפסת" המפחידה בעולם - מרפסת השמיים:

http://youtu.be/34hwcNYpVJc


וכל האזור של קרחון דכשטיין:

http://youtu.be/WRjaOpmcfTs

קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום גבוה כשהקופץ קשור לקרסוליו בחבל גמיש ומחובר למעלה, אל המקום שממנו קפץ. קפיצות הבאנג'י הן מענפי הספורט האתגרי הפופולארי ביותר בעולם ורבים מנסים לקפוץ כך, גם אם אינם משתתפים בספורט אתגרי אחר.

המילה באנג'י היא מילת סלנג בניו-זילנד, לרצועה אלסטית, זו שקושרת את הקופץ למקום הקפיצה ושומרת עליו מפגיעה בקרקע.

מקור הספורט הזה הוא באיי ונואטו שבדרום מערב האוקיינוס השקט. צוות של רשת הטלוויזיה ה-BBC צילם בשנות ה-50 של המאה הקודמת נערים מתבגרים שנהגו לקפוץ ממבני עץ גבוהים אל האדמה שמתחת, כשענפי צמח מטפס קושרים את קרסוליהם. זה היה מבחן אומץ לטקס התבגרות והוא אומץ על ידי ספורטאים ברחבי העולם כולו.


הנה סרטון של קפיצת באנג'י מכדור פורח:

http://youtu.be/T2Hi3dg021o


קפיצת באנג'י מגשר:

http://youtu.be/NBiFfN4skFY


ובואו לקפוץ אל הצוק:

https://youtu.be/tl6rVm9vx2g?qr=yes

על אף שסרט הערפדים הראשון היה "נוספרטו", סרט גרמני מ-1922, דווקא הסרט "דראקולה" שנעשה בשנת 1931 בגילומו של בלה לוגאסי (Bela Lugosi) זכה לתהילה הראשונה של הערפדים בקולנוע.

הסרט שנעשה על בסיס הרומן של בראם סטוקר, הפך את דרקולה לדמות קולנועית מוכרת ומפחידה. אבל גם את לוגוסי, המהגר ההונגרי לארה"ב, הסרט קידם והפך לכוכב גדול. מה זה גדול? - כוכב ענק!

בהונגרית, אגב, מבטאים את שמו לוגושי, כשההברה הראשונה מודגשת.

מכל מקום, באותן שנים הוא היה לכוכב סרטי האימה המבוקש ביותר. עם הזמן הוא החל לגלם דמויות נוספות ושמו הלך והפך למילה נרדפת לסרטי אימה. בין הסרטים הנוספים שעשה היו "בנו של פרנקשטיין" ו"העורב".


הנה הקדימון לסרט דרקולה בכיכובו של בלה לוגוסי:

http://youtu.be/7Nfmh178L98


ודיאלוג, שיחה מהסרט:

http://youtu.be/kCt_yNgyV24

"הצעידה אל החלל" שבמון בלאן בהרי האלפים היא אחת החוויות המפחידות והמדהימות שיש. אנשים משלמים מאות שקלים כדי להיכנס ל"כלוב הזכוכית" או "מרפסת החלל" - מעין מרפסת שקופה לחלוטין, כולה זכוכית, המחוברת להר זקוף וצר ונמצאת מעל תהום של 4 קילומטרים!

מרפסת הזכוכית הזו מורכבת מ-3 שכבות של זכוכית עבה והיא יכולה לעמוד ברוחות בעוצמה של 220 קילומטרים לשעה. מצד שני להיות כלוא בתוך כלוב זכוכית כזה, בזמן של רוחות עזות מסביב, זו בטח לא חוויה קלה..

זה מפחיד אבל מאפשר לצפות בנוף בלי שום הפרעה. זה גם לא זול וקצר מאד, אבל בעיקר - זהו מבחן אומץ למי שחייבים להוכיח לעצמם שאינם פוחדים מגבהים שכאלה!


הנה מרפסת הצעידה אל החלל:

http://youtu.be/o0AxH62-AXY

על אף שזה לא יאומן ורבים מפקפקים בסיפור הזה, יש יסוד להאמין שהבחור שבסרטון הצליח להינצל לאחר שכריש עמלץ לבן בלע אותו. הידע שלו בזואולוגיה וההבנה שלו במבנה השיניים של הכריש סייעו לו בחילוץ שלא יאומן מתוך לועו של אחד הטורפים האימתניים בטבע.

מה דעתכם? - זה הגיוני?




הנה הסרטון של האיש שנבלע על ידי כריש והציל את עצמו מתוך לוע הכריש:

http://youtu.be/RxQsnyaZBTs

נער ניגרי בשם דניאל איהקינה הצליח לעשות את הלא-יאומן ולברוח ממשפחתו, כשהוא תלוי על גלגל מטוס ולאחר מכן מתחבא בתוך כן-הנסע. רבים ניסו זאת בעבר ומתו במהלך הנסיון לטוס כך, בסתר. מעולם לא דווח קודם לכן על מקרה דומה של נוסע ששרד טיסה כזו.

הסיבה שטיסה כזו אינה אפשרית היא הקור הקיצוני שיש בגבהים שבהם טסים מטוסים מסחריים כאלה. מייחסים את ההצלחה של הנער לשרוד את הטיסה הזו, למרחק הקצר שעשה המטוס - זו הייתה טיסה בת 35 דקות בלבד.

המדהים ביותר הוא שנוסעים ראו את הנער עוד בשדה התעופה בניגריה, כשהוא רץ, נתלה על הגלגל ומטפס דרכו אל כן הנסע. הטייסים שקיבלו את הדיווח העדיפו להמשיך בהמראה והנער האמיץ והלא-חכם הזה, אך בעל המזל הרב כל כך, נעצר מיד עם הנחיתה בנמל התעופה בלאגוס, העיר המרכזית בניגריה.


הנה סיפורו של דניאל - השני מתוך 5 ששרדו טיסה כזו:

https://youtu.be/86ysR_n9RoU


אחריו הצליח לדאוג נער בן 16 טיסה של יותר מ-5 שעות כך:

https://youtu.be/BLkE8mX52Jg


וב-2017 שרד מישהו טיסה כזו בת 11 שעות:

https://youtu.be/bY2SlUvinLM

גשר אשימה אוהאשי (Eshima Ohashi Bridge) שביפאן מכונה "גשר רכבת ההרים". הוא בנוי בשיפוע כה חד שלפחות מרחוק הוא נראה כמו רכבת הרים מאיימת.

המבנה המפחיד שלו נוצר כדי לאפשר לספינות לעבור מתחתיו, אבל הוא מעורר הרבה פחד בלב הנהגים שאינם מהסביבה.

הגשר שגובהו 44 מטרים ואורכו 1.7 קילומטרים עובר מעל אגם נקאומי. זהו גשר הבטון היצוק הכי גדול של יפאן וגשר הבטון היצוק השלישי בגודלו בעולם.


הנה גשר אשימה אוהאשי או ביפאנית 日本鳥取県境港市 江島大橋:

https://youtu.be/VdoAFK3FD1Y?t=1m37s&end=2m06s


מזווית אחרת, הנה שוב גשר "רכבת ההרים" אשימה אוהאשי:

https://youtu.be/lC4LNAzhFRU?t=13s


ובנהיגה, לפחות בעליה, זה הרבה פחות מפחיד מלראות את זה מרחוק, או בירידה:

https://youtu.be/aVnpjJyOLJQ

הבנאים שבונים דרכים בהרים הגבוהים של סין הם אנשים אמיצים במיוחד. הם מסוגלים לבצע משימות של בניה בתנאי גובה מפחידים במיוחד ובסיכון בלתי רגיל. את רוב העבודה עם עושים ללא קשירה וללא מעקה בינם לבין התהום. מספיק תנועה לא אחראית או איבוד של שווי המשקל ואסון יכול לקרות.

הבנאים הללו מסבירים שהצעירים מסרבים לעבוד בעבודה זו, מכיוון שהיא כרוכה בניתוק מהמשפחה לשבועות, חודשים ואף שנים. איש מהם לא מציין שהם חוששים לחייהם..


כך בונים את שביל ההרים הבנוי בסין:

https://youtu.be/aYzRYcMnGgU


וכך נראית בדרך כלל התוצאה - ב"מאה המדרגות הבנויות בשמיים":

https://youtu.be/da3OccOoAWY

"סמיילר" היא רכבת ההרים המפחידה ביותר בעולם. היא ככל הנראה זו שיש לה את הכי הרבה לולאות, "לופים" וזו שהדגישה את החיוכים הרחבים שהיא מותירה לנוסעים בה, בתום הסיבובים וההיפוכים שלה.

כי רכבת ההרים הזו מציעה לנוסעים בה לא פחות מ-14 לולאות, שזה הכי הרבה לופים מבין רכבות ההרים בעולם.

הסמיילר ממוקמת במגדלי אלטון באנגליה. היא זכתה לשם "סמיילר", מכיוון שמחקרים שנעשו עליה הראו שמסתבר שבתוך סערת הרגשות שמעוררת החווייה, הרגש הברור ביותר של מי שחווים את רכבת ההרים הזו ואולי אף בכלל, הוא החיוך הלא-נגמר שכל פני הנוסעים, בסוף הנסיעה בה.


הנה סרטון של רכבת ההרים שיאנית גינס במספר הלולאות:

http://youtu.be/7UrqbWF9fJ8


חוויית נסיעה ברכבת ההרים הזו:

http://youtu.be/qqN9PDS3hOc


ואולי זו רכבת הרים מפחידה במיוחד, לפחות כמו שזה נראה על פני הנערה שכאן:

https://youtu.be/LwF5WiMkBXo


עלו לרכבת ההרים המפחידה:

http://youtu.be/Js_Jv5EzOv0?qr=yes

רכבת הרים (Roller coaster) היא אחת מהאטרקציות המרתקות והמלהיבות ביותר בפארקי השעשועים המודרניים. זהו מתקן של קבע בפארקי שעשועים, המציע מסע מהיר ומפותל במסילה מיוחדת שתוכננה להעניק לנוסעים תחושות של ריגוש, פחד מתוק וכיף טהור. הקרון דוהר במהירות עצומה, צולל מגבהים, מתפתל בסיבובים חדים ולעתים אף מתהפך במעגל שלם של 360 מעלות.

ההיסטוריה של רכבות ההרים מתחילה במאה ה-17 ברוסיה, שם בנו מגלשות קרח ענקיות לבידור החצר המלכותית. המגלשות הללו, שכונו "הרי הקרח הרוסיים" (Russian Ice Slides), היו הבסיס לרעיון של רכבת ההרים המודרנית. בשנת 1817 נפתחה בפריז המגלשה הראשונה על גלגלים, שנקראה "הרי הרוסים" (Les Montagnes Russes).

הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 1884 כאשר להמרקוס תומפסון (LaMarcus Thompson) פתח את רכבת ההרים המסחרית הראשונה בקוני איילנד (Coney Island) שליד ניו יורק. המתקן, שנקרא "הרכבת הגלית" (Switchback Railway), נסע במהירות של כ-10 קמ"ש בלבד, אך היה להצלחה מסחררת.

הטכנולוגיה המודרנית הביאה לפריצות דרך מרשימות בתחום. כיום, רכבות ההרים מגיעות למהירויות של מעל 200 קמ"ש, גבהים של למעלה מ-100 מטר ומציעות חוויות מטלטלות של תאוצות וסיבובים מורכבים. רכבת ההרים המהירה בעולם היא "פורמולה רוסה" (Formula Rossa) באבו דאבי, המגיעה למהירות של כ-240 קמ"ש.

המיוחד ברכבת הרים הוא השילוב בין הנדסה מתקדמת לבין פסיכולוגיה אנושית. המתקן מתוכנן בקפידה כדי ליצור תחושות של פחד ואדרנלין, תוך שמירה על בטיחות מוחלטת. הירידות התלולות גורמות לתחושת נפילה חופשית, הסיבובים החדים מייצרים כוח צנטריפוגלי, והעליות האיטיות בונות מתח לקראת הצלילה הבאה.

החוויה של רכבת הרים היא הרבה מעבר לריגוש הפיזי. היא מאפשרת לאנשים לחוות פחד בסביבה בטוחה ומבוקרת, לשחרר אדרנלין ואנדורפינים ולחוות תחושת שחרור וסיפוק בסיום הנסיעה. מחקרים מראים שהנסיעה ברכבת הרים יכולה אפילו לעזור בהתמודדות עם פחדים ולשפר את הביטחון העצמי.


הנה "רכבת ההרים המשפחתית" בלונה פארק תל אביב:

https://youtu.be/76dDb78CUw4


ההיסטוריה של רכבות ההרים הללו:

https://youtu.be/Wkp0-iGtfyI


זו הסיבה שעל אף הפחד רובנו אוהבים רכבות הרים (מתורגם):

https://youtu.be/BunU6CTmhFw


פחד במתקן רכבת ההרים בלונה פארק:

http://youtu.be/LwF5WiMkBXo


ופרסומת לרכבת ההרים החדשה:

https://youtu.be/et5DDbx7jZA


על ההנדסה של רכבות הרים:

https://youtu.be/jMsF4juzQ-4?long=yes

"צ'יקן" (Game of Chicken) בתורת המשחקים הוא אחד המודלים המרתקים בתורת המשחקים. "משחק צ'יקן" מדמה סיטואציה שבה שני שחקנים נוסעים זה לקראת זה, בסכנת התנגשות חזיתית, כשכל אחד מהם ניצב בפני דילמה אכזרית וגורלית - להמשיך ישר ולסכן את חייו או לסטות ולהיחשב "פחדן", בסלנג אמריקאי "צ'יקן".

משחק הצ'יקן, או "שפן", הוא מטאפורה מצוינת לסכסוכים בין-אישיים, מאבקים עסקיים ועימותים בין לאומיים. עוצמתו המטפורית היא בהמחשה הכמעט ויזואלית של הדינמיקה המסוכנת שנוצרת במצבים בהם כוח, כבוד וסטטוס מתנגשים עם הגיון בריא והרצון לשרוד.

במשחק שבתגית "דילמת האסיר", אחד המוכרים ביותר בתורת המשחקים, שיתוף פעולה הוא שנחשב לאסטרטגיה האופטימלית, כלומר הטובה ביותר. האתגר במשחק הצ'יקן הוא שונה. ה"צ'יקן" מבוסס על תחרות של סטטוס וכוח. התוצאה הגרועה ביותר בו תתרחש כששני הצדדים יסרבו לוותר. זו אולי הסיבה העיקרית שהוא מהווה מודל שימושי במיוחד בניתוח של משברים בינלאומיים, עימותים צבאיים ומשאי ומתן עסקיים.

דוגמה היסטורית אקטואלית היא משחק הצ'יקן שהחל כשטראמפ הטיל מכס נוסף בגובה 34% על הסחורה הסינית. סין לא נשארה חייבת והגיבה בהשוואת המכס שהיא מטילה על אמריקה. טראמפ הקפיץ ל־104% וסין בתגובה העלתה שוב, ואז ל-145%.

בתרחיש כזה ברור שלאיש מהשחקנים אין לאן לסטות וההתנגשות עלולה להיות חזיתית, במיוחד כשאגו וכבוד הם שמעצבים את ההחלטות של הצדדים. מה עוד שהטלה הדדית של מכסים כה גבוהים ועל ידי שתי הכלכלות החזקות בעולם היא מאבק ברור על ההגמוניה העולמית, הנהגת העולם כולו וגולשת עד לשינוי סדרי עולם.

מדינאים שיחקו צ'יקן ברמה הגיאופוליטית, גם במשבר הטילים בקובה ב-1962, כששתי מעצמות העל, ברית המועצות בהנהגת חרושצ'וב וארצות הברית של הנשיא קנדי, עמדו על סף מלחמה גרעינית.

במשחקי צ'יקן מדיניים מול יריבים בזירה הבינלאומית פיתח אסטרטגיה ייחודית גם נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון (Richard Nixon). כדי לגרום ליריבו לחשוש שהוא עלול לעשות צעדים בלתי צפויים הוא נהג להעמיד פני מנהיג "לא רציונלי", מה שזכה לכינוי "תיאוריית האיש המשוגע" (Madman Theory). בתורת המשחקים מכנים זאת "יתרון האי-רציונליות", כשיריביך מאמינים שאתה עלול להתנהג באופן בלתי-הגיוני ונוטים לסגת.

גם בעולם העסקי משחקות חברות משחקי צ'יקן. חברות טכנולוגיה כמו אפל (Apple) וסמסונג (Samsung), למשל, עושות זאת בקרבות פטנטים, בהם מאיים כל צד בתביעות ענק כנגד השני. לרוב, התוצאה היא הסכמי פשרה, מכיוון ששני הצדדים יפסידו במקרה של "התנגשות חזיתית" בבית המשפט.

אגב, מקור המונח "צ'יקן" שאוב מתרבות הנוער האמריקאי של שנות ה-50, בה הם "השתעשעו" במשחקי אומץ אמיתיים ומסוכנים, שגבו מחיר כבד בחיי אדם. במשחק נהגו את המכוניות שני נערים, במהירות גבוהה, זה לקראת זה. אם איש מהם לא ימצמץ ושניהם ידהרו - שניהם יודעים שיתרסקו. במצב כזה, הראשון שסוטה מהנתיב, כדי שלא להתנגש, יכונה "צ'יקן". המשחק זכה לתהודה והנצחה בסרט המפורסם משנת 1955 "מרד הנעורים" (Rebel Without a Cause), בכיכובו של ג'יימס דין (James Dean).


הנה משחק העוף:

https://youtu.be/k62XNYZynR4


ההסבר המדעי של משחק הצ'יקן בתורת המשחקים:

https://youtu.be/Q1DVAFRuAtI


ה"צ'יקן ראן" מתוך "מרד הנעורים" עם ג'יימס דין:

https://youtu.be/BGtEp7zFdrc


ומשבר הטילים בקובה כדוגמה למשחק צ'יקן מסוכן וגרעיני:

https://youtu.be/YC7QXr_gSaM

דני וואי הוא אולי הגולש סקייטבורד המיומן והנועז ביותר בעולם. הוא גולש בכל מקום אפשרי, ללא הפסקה.

יש לו גם רעיונות משונים ומוצלחים לגלישה שמעוררת את הדמיון. גלישותיו כוללות גלישה ממסוק וגלישה מהחומה הסינית העצומה.

יש לדני וואי תארים ושיאי עולם רבים, כולל כמה תוארי "סקייטר השנה", שיאן העולם בהישארות באוויר ושיאן העולם בקפיצה עם סקייטבורד לרוחק.


הנה סרטון של דני וואי גולש בכל מקום אפשרי וגם נפגע בגלישה:

http://youtu.be/AwqKLpc-Xgw

המטפסים על הרים וצוקים חייבים לישון טוב בדרך לפסגה. טיפוס הרים, למשל, יכול להימשך בין ימים בודדים ועד למספר שבועות ואף יותר. במהלכו השינה היא לרוב בנקודות מישור יחסי, מקומות קרים ומאתגרים, אבל בדרך כלל לא מאיימים מדי.

טיפוס צוקים, לעומת זאת, הוא ענף מאתגר במיוחד בעולם הטיפוס. המשתתפים בו הם מטפסים מנוסים ומיומנים שאינם חוששים מהגובה ובלי שום בעיה יכולים ללון כשהם תלויים על צוק, ליטרלי בין שמיים וארץ.

מטפסי הצוקים משחקים לא פעם עם גבולות היכולת שלהם. לפני שהם ניגשים לטיפוס, הם אוספים מידע על המצוק, על מידת הקושי שלו, תנאי השטח ופרטי פרטים לתכנון הטיפוס. כל טעות יכולה להסתיים כאן באסון.

את מי שמטפסים על צוקים מאתגרים על כך, השינה על הצוק לא מפחידה מדי. הם מאבטחים את עצמם בכבלים, אותם חיברו אל הסלע בפטישים שלהם. על היריעה שבין הכבלים הם מניחים ומאבטחים את שקי השינה שלהם ונרדמים.

יש מי שמעניקים את החוויה הזו באופן מסחרי. באחד האזורים היפים בעולם, עם נופי הרים מרהיבים וצוקי ענק מטורפים, אזור "העמק הקדוש" שבפרו הוא מקום בו תוכלו ללון ב-Natura Vive Skylodge. יש בו מספר תאים שקופים, התלויים בין שמים לארץ ועל דופן הצוק, בגובה של 400 מטרים.

בגובה כזה ועם הרגשה של לינה באוויר, גם כשמתהפכים בלילה, קשה שלא להיבהל מהגובה. כדי להגיע אל הסוויטות הללו, האורחים יכולים לעשות סנפלינג מאובטח היטב, אבל הם לא חייבים - מערכת של סולמות וגשרים מאפשרת עליה נוחה יחסית, גם אם עדיין מפחידה למי שלא מנוסים בטיפוס הרים. הירידה בסוף השהייה כאן היא באמצעות אומגה ארוכה למטה.


כך ישנים בטיפוסי צוקים:

https://youtu.be/K6HFH4E2JSI


אוהלים במעלה הצוק:

https://youtu.be/8a_qkwmN-yU


בוקר טוב למתעוררים על דופן הצוק:

https://youtu.be/GnxpesLE1Q0


תאי השינה התלויים על הצוק בפרו:

https://youtu.be/srFKQrmL3Fg


ואלו שמעדיפים לטפס אליהם ממש:

https://youtu.be/IXKiPJ8JUa8

תמונות המוות, או "תמונות הפוסט מורטום” כמו שכונו בתקופה הויקטוריאנית, היו תמונות שבהן הושיבו את המת לצילום אחרון אחרי מותו.

המנהג הזה לא היה מתקבל יפה בימינו, אבל בעבר הוא היה מקובל. המשפחה הכואבת לא יכולה הייתה להיפרד מהבן או הבת המתים, מבלי להצטלם אתם בפעם האחרונה. פעמים רבות הייתה תמונה זו היחידה שבה צולם המת בכלל, כי באותה תקופה צילומים היו דבר יקר ונעשו אצל אנשי מקצוע בלבד.

למעשה, בשנים הראשונות של הצילום, היו צילומים כאלה מהשימושים הפופולאריים של המצלמה. הם גם עשו צדק חברתי, כיוון שאפשרו לבני המעמד הבינוני לשמר את זכר מתיהם, ממש כמו שהעשירים עשו עוד לפני המצאת המצלמה, כשהזמינו ציירים לתעד את יקיריהם המתים.

ברוב צילומי המוות נראות דמויות המתים ברורות וחדות הרבה יותר מדמויותיהן המטושטשות של בני המשפחה החיים, המצולמים לידם. הסיבה הייתה טכנית - לצילום בזמנים ההם נדרש זמן חשיפה ארוך מאד ודמות בני המשפחה הנעים ונושמים, נקלטה בצורה פחות חדה מדמותם של המתים, שלא זזו ולכן המצלמה תפסה אותה בחדות.

פעמים רבות העמידו את המת לצילום כשהוא נתמך באמצעות דוכן, שהוצב מאחוריו. הצלמים גם עשו מאמצים לשוות למתים מראה “חי”, על ידי הוספת סומק ללחיים ולעיתים אפילו על ידי ציור עיניים בתמונה, מעל העפעפיים הסגורים של המת.

תמונות אלה נקראו לעיתים “ממנטו מורי”, כשם הציווי התרבותי העתיק - לחיות את החיים, מכיוון שהמוות הוא בלתי נמנע ויכול לקרות בכל רגע. אם תחשבו על זה, הן אינן מפחידות, אלא יותר מהוות ביטוי של אהבה גדולה וגעגוע מיידי לאדם אהוב.


הנה סיפורן של תמונות המוות העצובות מהתקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/oF29vcZNMQY


הסבר התופעה של תמונות מוות ויקטוריאניות מהעבר הרחוק:

http://youtu.be/mYytf471Tf8


וכך העמידו את המתים לצילום:

https://youtu.be/ZqWSRPuBrqs