שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מדוע אוכלים בט"ו בשבט פירות יבשים?
אם לוקחים בחשבון את הפירות הרבים שהוא אמור להביא אל שולחננו, הרי שט"ו בשבט הוא אולי החג המתוק ביותר.
אבל מהם שורשיו של מנהג אכילת הפירות בחג ובמיוחד אלו הקשורים בפירות היבשים שנהוג לאכול בחג זה?
אז הכל מתחיל מתקופה קדומה של היהדות. בהרבה תרבויות בימי קדם נהגו אז לציין חגים חקלאיים שונים. החקלאות, חשוב לזכור, הייתה באותם ימים המקור החשוב ביותר ואולי הבלעדי למזון ובעצם לחיים.
בארץ נהגו אז לחגוג פעמיים בשנה את החגיגות החקלאיות. האחת נחוגה בט"ו באב - ימי סוף הקיץ ולקראת בוא הסתיו. את השניה חגגו בט"ו בשבט - לקראת בואו של האביב.
באופן טבעי הייתה אכילת פירות בחגים הללו אחד המרכיבים המקובלים. הם טעימים, זמינים ומתאימים לרוח החגיגות.
מנהג הפירות מקבל שדרוג מסוים בצפת של המאה ה-16. חכמי ישראל שחיו אז בעיר מצהירים על מצווה - לאכול פירות מגוונים בראש השנה לאילנות, שבאותם ימים נחשב יום השנה של האילנות, ממנו החלו למנות שנה חדשה במניין השנים של העץ.
באותה תקופה החלה להתפתח גם מסורת של אכילת פירות יבשים. הסיבה מובנת: ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
אך מה קורה בגולה?
יהודי הגולה של אותם ימים לא זכו למאפיינים הייחודיים של החקלאות והלכות החג שהיו נהוגות בארץ ישראל. אף על פי כן, מרכזיותה של ארץ ישראל באמונה היהודית והחשיבות שנתנו לה באמונה, ברגש היהודי ובסגידה והגעגוע לאל ולמולדת, היו כרוכים בקיום מצוות הקשורות בה. כך חזרו והתחדשו אחדים ממנהגי החג גם בגולה.
בהמשך לכך, היו שנהגו אז לאכול פירות שגדלו אמנם בגולה, אך הזכירו את פירות הארץ. בעלי האמצעים שבהם אף זכו אז לאכול פירות משומרים שהובאו מהארץ. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שבמרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים, היו הפירות היבשים.
המנהג של הפירות היבשים המשיך עם היהדות הגלותית עוד שנים רבות. הציונות המשיכה בו והעלייה לארץ לא הפסיקה אותו. גם בימינו, כשפירות הארץ הם בשפע, עדיין רבים ממשיכים באכילת הפירות היבשים בט"ו בשבט. צלחות הפירות המיובשים, גם אם אלו מגיעים לא פעם מטורקיה, הן מרכזיות גם בסדר ט"ו בשבט המתקיים גם בימינו בקרב הדתיים. חג שמח ומתוק!
ראו עוד פרטים בתגית "פירות יבשים" או ספציפית בתגית "פירות ט"ו בשבט".
הנה סיפורם של הפירות היבשים בט"ו בשבט (עברית):
https://youtu.be/2e5zKLd3KB8
בעבר החג הזה לא היה קשור כלל לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/whDPPRynDw8
שרוטון משעשע בנושא (עברית):
https://youtu.be/v6Lsctqho5Q
אז מדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
איך מכינים תאנים יבשות?
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
איך מכינים מישמשים יבשים?
קלוט
הנה הגידול וייבוש המישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
והיתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
ממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
איך ענבים הופכים לצימוקים?
צימוקים (Raisins) מכינים בדרך עתיקה ופשוטה ביותר. על משטח מיוחד, שטיחים או על משטחי סלע, נהגו להניח את הענבים ונותנים לשמש ולחום לעבוד. אחרי כמה ימים, בחום והיובש מייבשים, מכווצים ומצמקת את הענבים שנותרו ללא נוזלים.
מכאן גם שמם העברי של הענבים המיובשים - "צימוקים".
אחרי מספר ימים בשמש והנה יש לנו צימוקים טעימים, שישרדו זמן רב. זו אחת הסיבות שהצימוק היה הממתק העתיק והמוצלח של ימי קדם. הוא מתוק, מלא בברזל, קל לשאת אותו בתיק והוא שורד ימים רבים.
כך מצמקים צימוקים ומייבשים אותם עם רשת שמכסה בפני מזיקים:
https://youtu.be/J1m6iht0OS0
הסבר:
https://youtu.be/RNO-VmIlnEM
תהליך ההצטמקות בהילוך מהיר:
https://youtu.be/uD_vhbv05aw
ייצור מסורתי בהיקפים גדולים בימינו:
https://youtu.be/owKrrW_4VDA
גם בקליפורניה:
https://youtu.be/-iXOC560ptk
הסבר על ייצור הצימוקים:
https://youtu.be/QO0xws60qyw
וכך מייצרים צימוקים מענבים, במפעל בן ימינו ובמהירות הרבה יותר גדולה:
https://youtu.be/7e8DepWX4_4
מה מקור שמם של אגוזי המלך?
מכירים את האגוזים שכשפותחים אותם מגלים שהתוכן שלהם מזכיר את המוח שלנו? - הם נקראים אגוזי מלך (Walnuts או Juglans regia).
יש טענה שמקורם של אגוזי המלך (Walnuts או Juglans regia) הוא באמריקה הצפונית ובמזרח הקרוב. אבל היסטורית, האגוזים הללו ידועים כבר מהאימפריה הבבלית. שם רק האליטה צרכה את אגוזי המלך, בעוד נאסר על העם לאכול אותם.
מעבר על החוק הזה, אגב, היה כרוך אז בעונש מוות...
גם ביוון העתיקה היה לאגוזי המלך תפקיד משמעותי. הֶרוֹדוֹטוֹס כינה אותם "מזון למוח". כדי להתחתן, היה על גברים ביוון לאגור כמות של אגוזי מלך.
ברפואה העתיקה היה אגוז המלך מרכיב חשוב. הרפואה הפרסית ראתה בו מרכיב הכרחי לחשיבה ובספר רפואה פרסי עתיק נכתב אז ש"אגוז המלך מוח הוא והשמן שיוצא ממנו הוא שכל". גם ברפואה המקראית, היהודית, השתמשו באגוז כנגד רעלים, ארס ונשיכות של בעלי חיים. אגוזים שימשו לסילוק תולעי מעיים ולטיפול בנמק ובדלקות פנימיות.
רופאים קדומים, כמו היפוקרטס היווני ואבן סינא השתמשו במגוון חלקי עץ האגוז לטיפול במחלות. אגוז המלך שימש גם רופאים יהודיים, במאה ה-6 לספירה. בתקופת אסף הרופא, נודעו עלי האגוזים בין היתר כמפסיקי דימום. אגוזים שימשו אז להרחקת זבובים ויתושים, שלא סובלים את ריחם.
גם בימי הביניים השתמשו בחלקי האגוז בחנויות של מוכרי תרופות, בעיקר לצורכי הרחקה של תולעי מעיים ולטיפול במחלות פנימיות.
גם בהומיאופתיה המודרנית עושים שימוש בחלקי אגוזי המלך ובימינו משמש האגוז והשמן שלו לחיזוק הגוף, לחיזוק השיער ולשיפור מראה הפנים. לכך מצטרפות עדויות על היתרונות של צריכה יומיומית של אגוזי מלך ספורים שכאלה.
עצי האגוז גדלים במשך עד 200 שנה ומניבים פירות במשך עד 150 שנה. נראה ששווה לבחון אכילה של יותר מהם, לבריאות טובה יותר!
הנה האגוזים שבריאים לנו מאוד (עברית):
https://youtu.be/dRlFeZ6jjDE
תרומת אגוזי המלך לגוף:
https://youtu.be/TfA-xOKckSs
על הצד הבריאותי של אגוזי המלך (עברית):
https://youtu.be/Q-ZZyoH5fSk
כריך טעים עם אגוזי מלך:
https://youtu.be/VRr_zpWK-lE
וסרטון תיעודי ומקיף עליהם:
https://youtu.be/VvrZ9aVPZes?long=yes
מאיפה באים התמרים?
עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".
#תזונה
התמר הוא פרי משביע מאוד. את התמרים (Dates) אוכלים יבשים או לחים. טעמם מאוד מתוק ויש להם צורה מאורכת. עד שלושה ביום יהיה מצוין.
התמר בצורתו הטבעית הוא בריא. שילוב של תמרים עם אגוזים, כמו אגוזי מלך, פקאן או שקדים - גם טעימים להפליא וגם מסייעים לתחושת שובע וממתנים את הזינוק באינסולין.
מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.
בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.
#היסטוריה
גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Dates) המתוקים ועץ תָּמָר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.
ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה.
לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.
כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.
#בריאות
לתמר גם תפקידים שונים ברפואה העממית העתיקה. באכילת פרי התמר נהגו לטפל למשל באנמיה וחז"ל כתבו שהתמר המשביע גם נחשב כפרי משלשל ומחזק עבור הגוף.
הרמב"ם, מגדולי הרבנות והרפואה היהודית כתב על לבבות הדקל שהם סגולה להגברת פוריות. בזמנים אחרים שימשה אבקה מזרעי תמר קלויים וכתושים לריפוי פצעים ולעצירה של דימומים מהאף.
ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.
בימינו ישנם בישראל מטעי תמרים גדולים בקיבוצי ויישובי הערבה, בעמק בית שאן ובבקעת הירדן. תמר מג'הול המבוקש והאהוב כל כך גדל במטעי ענק בישראל, כשחלק גדול מהפירות הללו מיוצא לחו"ל.
הנה התמרים של ישראל (עברית):
https://youtu.be/KXm3HUfEZYg
האם התמר הוא אחד משבעת המינים? (עברית):
https://youtu.be/yc5AsitmNiw
קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על הזן הכי אהוב וטעים (עברית, ללא מילים):
https://youtu.be/iioLgXl3FIc
והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
מה היתרונות של השקדים?
השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר. מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד.
את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, בשלב הראשוני בו יש לו קליפה שעדיין לא התקשחה.
שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.
את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.
#תִּרבות השקד
בזכות היכולת לגדל שקדים טובים מזרעים, בלי צורך בטכניקת ההרכבה, השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.
מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה. בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.
את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.
הזרעים של שקדי הבר,לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.
הנה חקלאות השקדים (מתורגם):
https://youtu.be/QxgaiCepSwE
יש הופכים שקדים לשתילים לגינה:
https://youtu.be/ttmI-8Y0NvU
כך מגדלים שקדים וקוטפים אותם:
https://youtu.be/PFwYZqx3dAk
איך נולד הקרט כיחידת מידה מגרעיני חרוב?
החרוב (Carob) הוא אחד המאכלים העתיקים והמוזכרים ביותר בימי קדם.
רובנו פוגשים אותו בצלחת פירות הארץ של ט"ו בשבט. איכשהו המיתוג שלו אינו להיט, אם לשפוט מכך שכמעט תמיד הוא יהיה הפרי שיוותר בה אחרון.
גודלם האחיד של גרעיני החרוב, שאינם אכילים, הפך אותם ליחידת משקל בעלת שימוש ייחודי. במשקל של כ-2 גרם לכל אחד מהם, הם קיבלו את הכינוי "קראט" ושימשו לשקילת זהב ויהלומים. עד היום מודדים תכשיטים ומתכות יקרות ביחידת המידה קראט.
ובימי קדם אכן לא פעם כונו ה"מעות", המטבעות הפשוטים ביותר, במילה "חרובין".
מקור שמו של החרוב לא ברור. אולי הוא נקרא חרוב על שום הדמיון לחרב, או משום היותו יבש וחרב.
#תזונתית
בכל שנה, עם בוא הסתיו, פורחים עצי החרוב. פירות החרוב מבשילים רק כשהוא על העץ, מה שאומר שלא כדאי לקטוף מהם כשהם עדיין בוסר. הפירות מבשילים למשך חודשים רבים ובסתיו שלאחר מכן הם נעשים כהים ומתוקים.
פעם, בעידן שלפני החטיפים המסחריים, נהגו הילדים למצוץ מהחרובים את המתוק שבהם.
את החרובים כמעט ולא תמצאו בשווקים ובחנויות שאינן חנויות טבע. אוהביהם מחפשים את עצי החרוב המשמשים כהצללה בגנים ובחורשות ואוספים מהם למשך שנה שלמה.
עליית המטבח הטבעוני בעולם המודרני גילתה לטבעונים את החרוב ומוצריו. כמו שמכינים סילאן מהתמרים, כך מייצרים גם את דבש החרובים המתוק והסמיך כל כך. במטבחים רבים משמש הדבש הטעים הזה כממתיק למאפים שונים ולעוגות.
הטבעונות אוהבת את החרוב גם כתחליף טבעי למעדנים שונים. עבור רבים מחליף את השוקולד הרגיל שוקולד החרובים הטעים והמזין, שאותו מורחים על הלחם. מחרובים מייצרים כיום גם תחליפי קקאו לעוגות.
#תולדות החרוב
את החרוב מגדלים בני האדם מעל 4,000 שנה. איכשהו הוא הצליח להתחבב על האדם.
אף שמוצאו מהאזור שלנו, במקרא החרוב לא מוזכר. בימי המשנה והתלמוד לעומת זאת, הוא רווח יותר ומוזכר לא מעט.
מסופר על רבי שמעון בר יוחאי ובנו ששרדו שנים רבות מחרובים ומים, עת הסתתרו מהרומאים במערה בגליל.
בעת העתיקה נודע שמם של החרוב ומוצריו שנוצרו אז בארץ ישראל והם נמכרו למצרים וליוון. החרובים מישראל הגיעו אז עד לצפון אפריקה.
באותם ימים החזיקו הנוודים חרובים כחטיף מתוק ומזין. גם צליינים יוונים וקפריסאים נהגו לשאת את החרובים בכיסיהם כצידה לדרך.
כיום החרוב נפוץ ברחבי הארצות שעל חופי הים התיכון, גם כעצי בר וגם כגידול חקלאי.
אם חייבים - אפשר להתקיים מחרובים בלבד. ואכן, גם אם בעבר הוא נחשב למאכל עניים, כיום הוא סוג של סופר פוד, מזון-על של ממש. זאת בזכות הערכים התזונתיים שלו וטעמו.
הנה ליקוט החרובים (עברית):
https://youtu.be/xA80D4vAOlk
מטעי חרובים באוסטרליה:
https://youtu.be/nFcpStnOm4A
קציר החרובים:
https://youtu.be/8tGJ2ZJ3_KY
כך מייצרים סירופ חרובים:
https://youtu.be/-KVcz_iFuZY
והכנת משקה חרובים (עברית):
https://youtu.be/HOfE5M8E5Ng
אם לוקחים בחשבון את הפירות הרבים שהוא אמור להביא אל שולחננו, הרי שט"ו בשבט הוא אולי החג המתוק ביותר.
אבל מהם שורשיו של מנהג אכילת הפירות בחג ובמיוחד אלו הקשורים בפירות היבשים שנהוג לאכול בחג זה?
אז הכל מתחיל מתקופה קדומה של היהדות. בהרבה תרבויות בימי קדם נהגו אז לציין חגים חקלאיים שונים. החקלאות, חשוב לזכור, הייתה באותם ימים המקור החשוב ביותר ואולי הבלעדי למזון ובעצם לחיים.
בארץ נהגו אז לחגוג פעמיים בשנה את החגיגות החקלאיות. האחת נחוגה בט"ו באב - ימי סוף הקיץ ולקראת בוא הסתיו. את השניה חגגו בט"ו בשבט - לקראת בואו של האביב.
באופן טבעי הייתה אכילת פירות בחגים הללו אחד המרכיבים המקובלים. הם טעימים, זמינים ומתאימים לרוח החגיגות.
מנהג הפירות מקבל שדרוג מסוים בצפת של המאה ה-16. חכמי ישראל שחיו אז בעיר מצהירים על מצווה - לאכול פירות מגוונים בראש השנה לאילנות, שבאותם ימים נחשב יום השנה של האילנות, ממנו החלו למנות שנה חדשה במניין השנים של העץ.
באותה תקופה החלה להתפתח גם מסורת של אכילת פירות יבשים. הסיבה מובנת: ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
אך מה קורה בגולה?
יהודי הגולה של אותם ימים לא זכו למאפיינים הייחודיים של החקלאות והלכות החג שהיו נהוגות בארץ ישראל. אף על פי כן, מרכזיותה של ארץ ישראל באמונה היהודית והחשיבות שנתנו לה באמונה, ברגש היהודי ובסגידה והגעגוע לאל ולמולדת, היו כרוכים בקיום מצוות הקשורות בה. כך חזרו והתחדשו אחדים ממנהגי החג גם בגולה.
בהמשך לכך, היו שנהגו אז לאכול פירות שגדלו אמנם בגולה, אך הזכירו את פירות הארץ. בעלי האמצעים שבהם אף זכו אז לאכול פירות משומרים שהובאו מהארץ. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שבמרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים, היו הפירות היבשים.
המנהג של הפירות היבשים המשיך עם היהדות הגלותית עוד שנים רבות. הציונות המשיכה בו והעלייה לארץ לא הפסיקה אותו. גם בימינו, כשפירות הארץ הם בשפע, עדיין רבים ממשיכים באכילת הפירות היבשים בט"ו בשבט. צלחות הפירות המיובשים, גם אם אלו מגיעים לא פעם מטורקיה, הן מרכזיות גם בסדר ט"ו בשבט המתקיים גם בימינו בקרב הדתיים. חג שמח ומתוק!
ראו עוד פרטים בתגית "פירות יבשים" או ספציפית בתגית "פירות ט"ו בשבט".
הנה סיפורם של הפירות היבשים בט"ו בשבט (עברית):
https://youtu.be/2e5zKLd3KB8
בעבר החג הזה לא היה קשור כלל לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/whDPPRynDw8
שרוטון משעשע בנושא (עברית):
https://youtu.be/v6Lsctqho5Q
אז מדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
קלוט
הנה הגידול וייבוש המישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
והיתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
ממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
צימוקים (Raisins) מכינים בדרך עתיקה ופשוטה ביותר. על משטח מיוחד, שטיחים או על משטחי סלע, נהגו להניח את הענבים ונותנים לשמש ולחום לעבוד. אחרי כמה ימים, בחום והיובש מייבשים, מכווצים ומצמקת את הענבים שנותרו ללא נוזלים.
מכאן גם שמם העברי של הענבים המיובשים - "צימוקים".
אחרי מספר ימים בשמש והנה יש לנו צימוקים טעימים, שישרדו זמן רב. זו אחת הסיבות שהצימוק היה הממתק העתיק והמוצלח של ימי קדם. הוא מתוק, מלא בברזל, קל לשאת אותו בתיק והוא שורד ימים רבים.
כך מצמקים צימוקים ומייבשים אותם עם רשת שמכסה בפני מזיקים:
https://youtu.be/J1m6iht0OS0
הסבר:
https://youtu.be/RNO-VmIlnEM
תהליך ההצטמקות בהילוך מהיר:
https://youtu.be/uD_vhbv05aw
ייצור מסורתי בהיקפים גדולים בימינו:
https://youtu.be/owKrrW_4VDA
גם בקליפורניה:
https://youtu.be/-iXOC560ptk
הסבר על ייצור הצימוקים:
https://youtu.be/QO0xws60qyw
וכך מייצרים צימוקים מענבים, במפעל בן ימינו ובמהירות הרבה יותר גדולה:
https://youtu.be/7e8DepWX4_4
פירות ט"ו בשבט
מכירים את האגוזים שכשפותחים אותם מגלים שהתוכן שלהם מזכיר את המוח שלנו? - הם נקראים אגוזי מלך (Walnuts או Juglans regia).
יש טענה שמקורם של אגוזי המלך (Walnuts או Juglans regia) הוא באמריקה הצפונית ובמזרח הקרוב. אבל היסטורית, האגוזים הללו ידועים כבר מהאימפריה הבבלית. שם רק האליטה צרכה את אגוזי המלך, בעוד נאסר על העם לאכול אותם.
מעבר על החוק הזה, אגב, היה כרוך אז בעונש מוות...
גם ביוון העתיקה היה לאגוזי המלך תפקיד משמעותי. הֶרוֹדוֹטוֹס כינה אותם "מזון למוח". כדי להתחתן, היה על גברים ביוון לאגור כמות של אגוזי מלך.
ברפואה העתיקה היה אגוז המלך מרכיב חשוב. הרפואה הפרסית ראתה בו מרכיב הכרחי לחשיבה ובספר רפואה פרסי עתיק נכתב אז ש"אגוז המלך מוח הוא והשמן שיוצא ממנו הוא שכל". גם ברפואה המקראית, היהודית, השתמשו באגוז כנגד רעלים, ארס ונשיכות של בעלי חיים. אגוזים שימשו לסילוק תולעי מעיים ולטיפול בנמק ובדלקות פנימיות.
רופאים קדומים, כמו היפוקרטס היווני ואבן סינא השתמשו במגוון חלקי עץ האגוז לטיפול במחלות. אגוז המלך שימש גם רופאים יהודיים, במאה ה-6 לספירה. בתקופת אסף הרופא, נודעו עלי האגוזים בין היתר כמפסיקי דימום. אגוזים שימשו אז להרחקת זבובים ויתושים, שלא סובלים את ריחם.
גם בימי הביניים השתמשו בחלקי האגוז בחנויות של מוכרי תרופות, בעיקר לצורכי הרחקה של תולעי מעיים ולטיפול במחלות פנימיות.
גם בהומיאופתיה המודרנית עושים שימוש בחלקי אגוזי המלך ובימינו משמש האגוז והשמן שלו לחיזוק הגוף, לחיזוק השיער ולשיפור מראה הפנים. לכך מצטרפות עדויות על היתרונות של צריכה יומיומית של אגוזי מלך ספורים שכאלה.
עצי האגוז גדלים במשך עד 200 שנה ומניבים פירות במשך עד 150 שנה. נראה ששווה לבחון אכילה של יותר מהם, לבריאות טובה יותר!
הנה האגוזים שבריאים לנו מאוד (עברית):
https://youtu.be/dRlFeZ6jjDE
תרומת אגוזי המלך לגוף:
https://youtu.be/TfA-xOKckSs
על הצד הבריאותי של אגוזי המלך (עברית):
https://youtu.be/Q-ZZyoH5fSk
כריך טעים עם אגוזי מלך:
https://youtu.be/VRr_zpWK-lE
וסרטון תיעודי ומקיף עליהם:
https://youtu.be/VvrZ9aVPZes?long=yes
עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".
#תזונה
התמר הוא פרי משביע מאוד. את התמרים (Dates) אוכלים יבשים או לחים. טעמם מאוד מתוק ויש להם צורה מאורכת. עד שלושה ביום יהיה מצוין.
התמר בצורתו הטבעית הוא בריא. שילוב של תמרים עם אגוזים, כמו אגוזי מלך, פקאן או שקדים - גם טעימים להפליא וגם מסייעים לתחושת שובע וממתנים את הזינוק באינסולין.
מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.
בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.
#היסטוריה
גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Dates) המתוקים ועץ תָּמָר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.
ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה.
לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.
כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.
#בריאות
לתמר גם תפקידים שונים ברפואה העממית העתיקה. באכילת פרי התמר נהגו לטפל למשל באנמיה וחז"ל כתבו שהתמר המשביע גם נחשב כפרי משלשל ומחזק עבור הגוף.
הרמב"ם, מגדולי הרבנות והרפואה היהודית כתב על לבבות הדקל שהם סגולה להגברת פוריות. בזמנים אחרים שימשה אבקה מזרעי תמר קלויים וכתושים לריפוי פצעים ולעצירה של דימומים מהאף.
ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.
בימינו ישנם בישראל מטעי תמרים גדולים בקיבוצי ויישובי הערבה, בעמק בית שאן ובבקעת הירדן. תמר מג'הול המבוקש והאהוב כל כך גדל במטעי ענק בישראל, כשחלק גדול מהפירות הללו מיוצא לחו"ל.
הנה התמרים של ישראל (עברית):
https://youtu.be/KXm3HUfEZYg
האם התמר הוא אחד משבעת המינים? (עברית):
https://youtu.be/yc5AsitmNiw
קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על הזן הכי אהוב וטעים (עברית, ללא מילים):
https://youtu.be/iioLgXl3FIc
והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר. מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד.
את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, בשלב הראשוני בו יש לו קליפה שעדיין לא התקשחה.
שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.
את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.
#תִּרבות השקד
בזכות היכולת לגדל שקדים טובים מזרעים, בלי צורך בטכניקת ההרכבה, השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.
מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה. בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.
את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.
הזרעים של שקדי הבר,לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.
הנה חקלאות השקדים (מתורגם):
https://youtu.be/QxgaiCepSwE
יש הופכים שקדים לשתילים לגינה:
https://youtu.be/ttmI-8Y0NvU
כך מגדלים שקדים וקוטפים אותם:
https://youtu.be/PFwYZqx3dAk
החרוב (Carob) הוא אחד המאכלים העתיקים והמוזכרים ביותר בימי קדם.
רובנו פוגשים אותו בצלחת פירות הארץ של ט"ו בשבט. איכשהו המיתוג שלו אינו להיט, אם לשפוט מכך שכמעט תמיד הוא יהיה הפרי שיוותר בה אחרון.
גודלם האחיד של גרעיני החרוב, שאינם אכילים, הפך אותם ליחידת משקל בעלת שימוש ייחודי. במשקל של כ-2 גרם לכל אחד מהם, הם קיבלו את הכינוי "קראט" ושימשו לשקילת זהב ויהלומים. עד היום מודדים תכשיטים ומתכות יקרות ביחידת המידה קראט.
ובימי קדם אכן לא פעם כונו ה"מעות", המטבעות הפשוטים ביותר, במילה "חרובין".
מקור שמו של החרוב לא ברור. אולי הוא נקרא חרוב על שום הדמיון לחרב, או משום היותו יבש וחרב.
#תזונתית
בכל שנה, עם בוא הסתיו, פורחים עצי החרוב. פירות החרוב מבשילים רק כשהוא על העץ, מה שאומר שלא כדאי לקטוף מהם כשהם עדיין בוסר. הפירות מבשילים למשך חודשים רבים ובסתיו שלאחר מכן הם נעשים כהים ומתוקים.
פעם, בעידן שלפני החטיפים המסחריים, נהגו הילדים למצוץ מהחרובים את המתוק שבהם.
את החרובים כמעט ולא תמצאו בשווקים ובחנויות שאינן חנויות טבע. אוהביהם מחפשים את עצי החרוב המשמשים כהצללה בגנים ובחורשות ואוספים מהם למשך שנה שלמה.
עליית המטבח הטבעוני בעולם המודרני גילתה לטבעונים את החרוב ומוצריו. כמו שמכינים סילאן מהתמרים, כך מייצרים גם את דבש החרובים המתוק והסמיך כל כך. במטבחים רבים משמש הדבש הטעים הזה כממתיק למאפים שונים ולעוגות.
הטבעונות אוהבת את החרוב גם כתחליף טבעי למעדנים שונים. עבור רבים מחליף את השוקולד הרגיל שוקולד החרובים הטעים והמזין, שאותו מורחים על הלחם. מחרובים מייצרים כיום גם תחליפי קקאו לעוגות.
#תולדות החרוב
את החרוב מגדלים בני האדם מעל 4,000 שנה. איכשהו הוא הצליח להתחבב על האדם.
אף שמוצאו מהאזור שלנו, במקרא החרוב לא מוזכר. בימי המשנה והתלמוד לעומת זאת, הוא רווח יותר ומוזכר לא מעט.
מסופר על רבי שמעון בר יוחאי ובנו ששרדו שנים רבות מחרובים ומים, עת הסתתרו מהרומאים במערה בגליל.
בעת העתיקה נודע שמם של החרוב ומוצריו שנוצרו אז בארץ ישראל והם נמכרו למצרים וליוון. החרובים מישראל הגיעו אז עד לצפון אפריקה.
באותם ימים החזיקו הנוודים חרובים כחטיף מתוק ומזין. גם צליינים יוונים וקפריסאים נהגו לשאת את החרובים בכיסיהם כצידה לדרך.
כיום החרוב נפוץ ברחבי הארצות שעל חופי הים התיכון, גם כעצי בר וגם כגידול חקלאי.
אם חייבים - אפשר להתקיים מחרובים בלבד. ואכן, גם אם בעבר הוא נחשב למאכל עניים, כיום הוא סוג של סופר פוד, מזון-על של ממש. זאת בזכות הערכים התזונתיים שלו וטעמו.
הנה ליקוט החרובים (עברית):
https://youtu.be/xA80D4vAOlk
מטעי חרובים באוסטרליה:
https://youtu.be/nFcpStnOm4A
קציר החרובים:
https://youtu.be/8tGJ2ZJ3_KY
כך מייצרים סירופ חרובים:
https://youtu.be/-KVcz_iFuZY
והכנת משקה חרובים (עברית):
https://youtu.be/HOfE5M8E5Ng
