שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה הפרחים נובלים?
כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.
הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:
http://youtu.be/ospP_lnIyMU
למה לפרחים יש ריח?
מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.
לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.
החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!
כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:
https://youtu.be/WAG_2FZMuGc
הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:
https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4
שדות הצבעונים של הולנד:
http://youtu.be/QlOiaptS428
למה לפרחים שונים יש צבעים שונים?
בעולם יש אינספור מיני פרחים, מכל מין, סוג וצבע. אבל כיצד כל פרח יש לו צבע או צבעים משלו?
ובכן, בכל פרח יש "צבען" שצובע אותו בצבע או גוון משלו. הצבענים הללו אופייניים, כל אחד לסוג או זן אחר של פרחי בר.
הצבענים, שנקראים בשפה המדעית "פיגמנטים", הם אחרים במיני הפרחים או בסוגיהם השונים. לכן גם צבעיהם של הפרחים מגוונים ושונים זה מזה.
הנה צבעי הפרחים בהולנד, ממלכת פרחים עולמית:
http://youtu.be/qKQRcy0CgQw?t=2s
ומתערוכת הפרחים השנתית של הולנד, קוקנהוף:
http://youtu.be/44k4d3JeKBE
מדוע יש פרחים שנסגרים בלילה?
יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.
בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.
כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.
הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:
https://youtu.be/y3Y4J-7THDA
פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:
http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s
ועוד פריחות עם בוקר:
https://youtu.be/RZkX1k1UldQ
מאיפה הגיעה החמנית?
החמנית (Sunflower) היא פרח שבעיני רבים מסמל שמחה, תקווה ושפע. היא התפשטה ברחבי העולם לאחר שגילו את אמריקה.
יש טענה שבמיתולוגיה היוונית קושרים אותה לאל השמש אפולו, אך ההיסטוריה מזהה שלראשונה גודלה החמנית על ידי האינדיאנים שבצפון אמריקה. הם השתמשו בחמניות להפקת שמן ולצורכי מאכל.
אי שם במאה ה-17, לאחר שהקונקיסטדורים השתלטו על "העולם החדש", יבשת אמריקה, הם הביאו את החמניות לאירופה והן הופצו ביבשת הישנה כצמחי נוי ומאכל.
בעולם מגדלים חמניות בשביל גרעינים ולהפקת שמן. לשמן מגדלים אותן בין השאר בדרום וצפון אמריקה, בספרד, במזרח אירופה, דרום אפריקה, אוסטרליה ובטורקיה.
הגרעינים השחורים, גרעיני החמניה, הפכו ממש להיט בישראל והם נחשבים לפיצוחים הכי פופולריים כאן. מגדלים את החמניות בשביל גרעינים לא רק בישראל, אלא בכל אזור הים התיכון, בטורקיה ובספרד.
#בריאות
גרעיני החמניה עשירים בוויטמינים וחומצות שומן בריאות. הם משמשים בתזונה יומיומית ומומלצים בסלט טרי.
הנה החמנית ותולדותיה:
http://youtu.be/cmL4ExTuVSE?t=30s
גרעיני החמניה הם לוהטים בארץ, במיוחד גרעיני עפולה הנודעים:
https://youtu.be/zRXRdRvz-3U
הנה שדה עם כמעט חצי מיליון חמניות:
http://youtu.be/Rbnd0pRSlCA
וסיפור קל באנגלית על החמנית הגדלה והולכת:
http://youtu.be/-_9cET_o3a8
מהו שעון הפרחים?
שעון פרחים (Flower clock) הוא שעון גדול הבנוי על ערוגת פרחים. הוא משמש לנוי ולהוראת השעה גם יחד
אחד משעוני הפרחים המפורסמים בעולם הוא שעון הפרחים בז'נבה שבשווייץ. הוא והגן שבתוכו הוא נמצא מהווים את האתר המצולם ביותר בעיר. שעון הפרחים הזה מורכב מלא פחות מ-6,500 פרחים השתולים בסדר מופתי.
הוא נמצא בקצה "הגן האנגלי" שבעיר ומחוג הדקות שלו הוא המחוג הגדול בעולם. בשעון 8 מעגלים שיש להם מרכז משותף ושצבעיהם מתחלפים לאורך השנה, בהתאם לעונה.
שעון פרחים מרשים נוסף הוא זה שבמפלי הניאגרה. הוא נבנה בשנת 1950 והקוטר שלו מעל 12 מטרים. פעמיים בשנה מחליפים בו את 15 אלף הפרחים שבו, כשבאביב למשל אלו סיגליות.
הנה שעון הפרחים בג'נבה:
https://youtu.be/V_eT62s_EHM
הגן שמסביבו:
https://youtu.be/7uC0sJJ-jrk
ושעון הפרחים שליד מפלי הניאגרה:
https://youtu.be/XwjhE3aZ2Rg
מהו צמח נעלי הבית הצהובות?
נעלי הבית הצהובות (Yellow Lady's Slipper) הוא כינוי עממי לצמח משעשע ויקר להפליא. שמו האמתי בעברית הוא "נעלון גברת". זהו פרח סחלב צנוע, אך יפה להפליא, שפרחיו מזכירים נעלי מוקאסין צהובות.
אבל נעלון הגברת הוא לא רק יפה, אלא גם בריא. רבים משתמשים בו כתרופה טבעית למתח נפשי, דיכאון, חרדות, עצבים, היסטריה, מצבי לחץ ונדודי שינה. יש הרואים בו גם פתרון או הקלה על כאבי ראש, אפילפסיה ועיוות שרירים.
הביקוש לשורשיו של "נעלי הבית הצהובים" גורם להיעלמותו המהירה. רבים מחפשים את הנעליים האבודות לשווא והוא הולך ונעלם. יש מי שכבר הירשה לעצמו לשלם במכירה פומבית כ-5,000 דולרים, עבור גבעול אחד.
הנה פרחי נעלי הבית הצהובות:
https://youtu.be/n6Dkp_jbNEA
עוד מהצמח היפה להפליא הזה:
https://youtu.be/4TmVtDxA684
כדרכן של נעליים, יש אותן בצבעים נוספים:
https://youtu.be/6-Y8xzKVhiQ
ויש מי שמגדלים אותם בעציצים:
https://youtu.be/eDTe_NB52fg
מהי החרצית הצהובה ומה מיוחד בה?
חַרְצִית (Daisy), היא פרח צהוב הידוע בישראל גם בתור "כריזנתמה", (שם שלקוח משמה המדעי Chrysanthemum coronarium). יש גם כאלה שהצהוב בהן במרכז והוא מוקף בעלי כותרת לבנים.
אבל מה שנראה כפרח יחיד הוא למעשה תפרחת מורכבת (Capitulum). כי במקום לראות במרכז החרצית את האבקנים והעלי, איברי הרבייה המפורסמים של הפרחים, רואים שיש לה עשרות פרחים זעירים, המסודרים במבנה שמאפיין את כל משפחת המורכבים.
המין הנפוץ בארץ ישראל וכוכבת הנוף באביב שלנו היא חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium), צמח שנוטה להיות אלרגני ומשתייך לסוג צמחים ממשפחת המורכבים.
מי שגדלו בישראל מכירים את שטיחי הצהוב שמכסים שדות ושוליים בחודשים פברואר עד מאי. ואכן, אצלנו הוא גדל בר בשדות ומשמש גם כמרעה טבעי לבעלי חיים.
החרצית שלנו, אגב, רחוקה מאוד מבת דודתה האירופאית המפורסמת ובעלת עלי הכותרת הלבנים. שני המינים שייכים לסוגים שונים לחלוטין במשפחת המורכבים (Asteraceae), המונה כ-1,900 סוגים ו-32,000 מינים.
החרצית הצהובה שלנו היא צמח חד שנתי שגובהו נע בין 20 ל-80 סנטימטר. קיימים שני זנים עיקריים שלה: זן עם פרחים צהובים לחלוטין וזן נוסף עם עלי כותרת לבנים מסביב למרכז צהוב.
החרצית הלבנה האירופאית (Bellis perennis) היא רב שנתית ונמוכה יחסית, בגובה של 10 עד 20 סנטימטר.
#בתרבות
החרצית הצהובה גדלה באזור הים התיכון ושימשה במשך דורות במטבחים של יוון, קפריסין ומזרח אסיה. העלים והפרחים הצעירים אכילים ומוסיפים טעם מר מעט ונגיעות פלפליות - לסלטים ומאכלים מבושלים. הצמח עשיר בוויטמין C ובחומרים נוגדי חמצון.
החרצית הצהובה מופיעה בסמל יפן והיא הפרח הלאומי של היפנים. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות את אחד החגים של ארץ השמש העולה.
היפנים מגדלים זן מיוחד של חרצית בשם שונגיקו (Shungiku) ומשתמשים בעלים שלו במרקים ובמנות מוקפצות.
במלחמת העולם השנייה חיילים יפנים בחזית השתמשו בעלי החרצית כירק טרי נגד צפדינה, כיוון שהצמח עמיד וגדל כמעט בכל מקום. אחרי המלחמה הופץ הגידול של החרצית הצהובה בגינות ביתיות ברחבי יפן והפך לחלק מהמטבח המסורתי.
השם האנגלי של החרצית הלבנה, Daisy, נגזר מהביטוי daes eage שפירושו "עין היום". מקורו בפרח הסוגר את עלי הכותרת בלילה ופותח אותם בבוקר.
המלכה ויקטוריה אהבה במיוחד את החרצית הלבנה והורתה לשתול אותה ברחבי גני ארמון בקינגהאם.
משחק הילדים אוהבת לא אוהבת, בו תולשים עלי כותרת אחד אחד, הפך לסמל תרבותי שהמשורר הגרמני גתה הנציח במחזהו פאוסט ב-1808.
ברפואה, תיעד הרופא האנגלי ג'ון ג'רארד (John Gerard) ב-1597 בספרו Herball שימושים רפואיים של חרציות לטיפול בפצעים ודלקות עור. גם המדע המודרני זיהה בחרציות חומרים כמו סאפונינים (Saponins) ותרכובות אנטי דלקתיות.
גם בתעשיית הקוסמטיקה של ימינו עושים שימוש בחרצית. תמצית החרציות משמשת לרוב בקרמים לעור רגיש.
באמנות, היה זה הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt) שצייר חרציות בציוריו המפורסמים מתקופת הארט נובו והפך אותן למוטיב חוזר המקשר בין עולם הטבע לאמנות.
הנה פרחי החרצית (עברית):
https://youtu.be/YlHtfgT4byM
החרצית היא למעשה תפרחת (עברית):
https://youtu.be/FO-FF-Ho6tc
קצר לפעוטות (עברית):
https://youtu.be/_xV8XgStlmA
לקטים אוהבים את החרצית ומבדילים אותה מהסביון הלא בריא לכבד (עברית):
https://youtu.be/8Kz5kwVlZWk
וכך נעזור לחרצית בגינה לפרוח (עברית):
https://youtu.be/fRvhh_myCJg
מהו הצוף?
האם חשבתם פעם מהו נוזל הצוף (nectar) שכל כך הרבה פרפרים וחרקים מגיעים כדי לאסוף אותו מהפרחים? - הצוף הוא תמיסה מתוקה, שמכילה סוכרים רבים. הצמח מייצר את הצוף ובאמצעותו הוא מושך בעלי חיים שונים, כולל פרפרים, דבורים ומיני ציפורים שונים.
חשיבותו של הצוף היא בעיקר לצורך האבקה. בזמן שהם אוכלים את הצוף, בעלי החיים שנמשכים אל הצמח כדי לשתות את הצוף שלו, נוגעים בגרגרי האבקה של פרחי הצמח. הגרגרים הללו נדבקים לבעל-החיים והוא מעביר אותם ממקום למקום. כשהוא מגיע לפרחים אחרים חלקם מגרגרי האבקה מגיעים אל צלקות הפרחים הללו ומפרים אותם.
הצוף גם משמש לשימושים נוספים אצל הצמח. למשל צמחים שמייצרים צוף כדי למשוך נמלים והרי נמלים מונעים מבעלי חיים לטרוף את הצמחים הללו. זה לא שהצמח יודע שהנמלים מרתיעות טורפים, זו האבולוציה הביאה לכך שאותם צמחים שיצרו את הצוף ומשכו נמלים, התרבו ושרדו במהלך מיליוני שנים, לעומת אלו שלא יצרו צוף ובהדרגה נעלמו כי ההתרבות שלהם הייתה מוגבלת.
הצוף הוא גם חומר הגלם שממנו יוצרות הדבורים את הדבש. דבורת הדבש משתמשת בצוף כדי ליצור את הדבש. באמצעות אנזים בגופן מפורק בתהליך יצירת הדבש הסוכרוז שבצוף לגלוקוז ופרוקטוז.
הנה כל החרקים שבאים אל הפרחים כדי למצוץ את הצוף:
http://youtu.be/G57Lb0N9HVw
פרפר שותה צוף מפרח:
http://youtu.be/u9iWUtU7g7o
דבורה שותה צוף מפרח:
http://youtu.be/OXLc7ZXnUlU
כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.
הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:
http://youtu.be/ospP_lnIyMU
מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.
לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.
החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!
כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:
https://youtu.be/WAG_2FZMuGc
הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:
https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4
שדות הצבעונים של הולנד:
http://youtu.be/QlOiaptS428
בעולם יש אינספור מיני פרחים, מכל מין, סוג וצבע. אבל כיצד כל פרח יש לו צבע או צבעים משלו?
ובכן, בכל פרח יש "צבען" שצובע אותו בצבע או גוון משלו. הצבענים הללו אופייניים, כל אחד לסוג או זן אחר של פרחי בר.
הצבענים, שנקראים בשפה המדעית "פיגמנטים", הם אחרים במיני הפרחים או בסוגיהם השונים. לכן גם צבעיהם של הפרחים מגוונים ושונים זה מזה.
הנה צבעי הפרחים בהולנד, ממלכת פרחים עולמית:
http://youtu.be/qKQRcy0CgQw?t=2s
ומתערוכת הפרחים השנתית של הולנד, קוקנהוף:
http://youtu.be/44k4d3JeKBE
יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.
בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.
כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.
הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:
https://youtu.be/y3Y4J-7THDA
פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:
http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s
ועוד פריחות עם בוקר:
https://youtu.be/RZkX1k1UldQ
פרחים
החמנית (Sunflower) היא פרח שבעיני רבים מסמל שמחה, תקווה ושפע. היא התפשטה ברחבי העולם לאחר שגילו את אמריקה.
יש טענה שבמיתולוגיה היוונית קושרים אותה לאל השמש אפולו, אך ההיסטוריה מזהה שלראשונה גודלה החמנית על ידי האינדיאנים שבצפון אמריקה. הם השתמשו בחמניות להפקת שמן ולצורכי מאכל.
אי שם במאה ה-17, לאחר שהקונקיסטדורים השתלטו על "העולם החדש", יבשת אמריקה, הם הביאו את החמניות לאירופה והן הופצו ביבשת הישנה כצמחי נוי ומאכל.
בעולם מגדלים חמניות בשביל גרעינים ולהפקת שמן. לשמן מגדלים אותן בין השאר בדרום וצפון אמריקה, בספרד, במזרח אירופה, דרום אפריקה, אוסטרליה ובטורקיה.
הגרעינים השחורים, גרעיני החמניה, הפכו ממש להיט בישראל והם נחשבים לפיצוחים הכי פופולריים כאן. מגדלים את החמניות בשביל גרעינים לא רק בישראל, אלא בכל אזור הים התיכון, בטורקיה ובספרד.
#בריאות
גרעיני החמניה עשירים בוויטמינים וחומצות שומן בריאות. הם משמשים בתזונה יומיומית ומומלצים בסלט טרי.
הנה החמנית ותולדותיה:
http://youtu.be/cmL4ExTuVSE?t=30s
גרעיני החמניה הם לוהטים בארץ, במיוחד גרעיני עפולה הנודעים:
https://youtu.be/zRXRdRvz-3U
הנה שדה עם כמעט חצי מיליון חמניות:
http://youtu.be/Rbnd0pRSlCA
וסיפור קל באנגלית על החמנית הגדלה והולכת:
http://youtu.be/-_9cET_o3a8
שעון פרחים (Flower clock) הוא שעון גדול הבנוי על ערוגת פרחים. הוא משמש לנוי ולהוראת השעה גם יחד
אחד משעוני הפרחים המפורסמים בעולם הוא שעון הפרחים בז'נבה שבשווייץ. הוא והגן שבתוכו הוא נמצא מהווים את האתר המצולם ביותר בעיר. שעון הפרחים הזה מורכב מלא פחות מ-6,500 פרחים השתולים בסדר מופתי.
הוא נמצא בקצה "הגן האנגלי" שבעיר ומחוג הדקות שלו הוא המחוג הגדול בעולם. בשעון 8 מעגלים שיש להם מרכז משותף ושצבעיהם מתחלפים לאורך השנה, בהתאם לעונה.
שעון פרחים מרשים נוסף הוא זה שבמפלי הניאגרה. הוא נבנה בשנת 1950 והקוטר שלו מעל 12 מטרים. פעמיים בשנה מחליפים בו את 15 אלף הפרחים שבו, כשבאביב למשל אלו סיגליות.
הנה שעון הפרחים בג'נבה:
https://youtu.be/V_eT62s_EHM
הגן שמסביבו:
https://youtu.be/7uC0sJJ-jrk
ושעון הפרחים שליד מפלי הניאגרה:
https://youtu.be/XwjhE3aZ2Rg
נעלי הבית הצהובות (Yellow Lady's Slipper) הוא כינוי עממי לצמח משעשע ויקר להפליא. שמו האמתי בעברית הוא "נעלון גברת". זהו פרח סחלב צנוע, אך יפה להפליא, שפרחיו מזכירים נעלי מוקאסין צהובות.
אבל נעלון הגברת הוא לא רק יפה, אלא גם בריא. רבים משתמשים בו כתרופה טבעית למתח נפשי, דיכאון, חרדות, עצבים, היסטריה, מצבי לחץ ונדודי שינה. יש הרואים בו גם פתרון או הקלה על כאבי ראש, אפילפסיה ועיוות שרירים.
הביקוש לשורשיו של "נעלי הבית הצהובים" גורם להיעלמותו המהירה. רבים מחפשים את הנעליים האבודות לשווא והוא הולך ונעלם. יש מי שכבר הירשה לעצמו לשלם במכירה פומבית כ-5,000 דולרים, עבור גבעול אחד.
הנה פרחי נעלי הבית הצהובות:
https://youtu.be/n6Dkp_jbNEA
עוד מהצמח היפה להפליא הזה:
https://youtu.be/4TmVtDxA684
כדרכן של נעליים, יש אותן בצבעים נוספים:
https://youtu.be/6-Y8xzKVhiQ
ויש מי שמגדלים אותם בעציצים:
https://youtu.be/eDTe_NB52fg
חַרְצִית (Daisy), היא פרח צהוב הידוע בישראל גם בתור "כריזנתמה", (שם שלקוח משמה המדעי Chrysanthemum coronarium). יש גם כאלה שהצהוב בהן במרכז והוא מוקף בעלי כותרת לבנים.
אבל מה שנראה כפרח יחיד הוא למעשה תפרחת מורכבת (Capitulum). כי במקום לראות במרכז החרצית את האבקנים והעלי, איברי הרבייה המפורסמים של הפרחים, רואים שיש לה עשרות פרחים זעירים, המסודרים במבנה שמאפיין את כל משפחת המורכבים.
המין הנפוץ בארץ ישראל וכוכבת הנוף באביב שלנו היא חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium), צמח שנוטה להיות אלרגני ומשתייך לסוג צמחים ממשפחת המורכבים.
מי שגדלו בישראל מכירים את שטיחי הצהוב שמכסים שדות ושוליים בחודשים פברואר עד מאי. ואכן, אצלנו הוא גדל בר בשדות ומשמש גם כמרעה טבעי לבעלי חיים.
החרצית שלנו, אגב, רחוקה מאוד מבת דודתה האירופאית המפורסמת ובעלת עלי הכותרת הלבנים. שני המינים שייכים לסוגים שונים לחלוטין במשפחת המורכבים (Asteraceae), המונה כ-1,900 סוגים ו-32,000 מינים.
החרצית הצהובה שלנו היא צמח חד שנתי שגובהו נע בין 20 ל-80 סנטימטר. קיימים שני זנים עיקריים שלה: זן עם פרחים צהובים לחלוטין וזן נוסף עם עלי כותרת לבנים מסביב למרכז צהוב.
החרצית הלבנה האירופאית (Bellis perennis) היא רב שנתית ונמוכה יחסית, בגובה של 10 עד 20 סנטימטר.
#בתרבות
החרצית הצהובה גדלה באזור הים התיכון ושימשה במשך דורות במטבחים של יוון, קפריסין ומזרח אסיה. העלים והפרחים הצעירים אכילים ומוסיפים טעם מר מעט ונגיעות פלפליות - לסלטים ומאכלים מבושלים. הצמח עשיר בוויטמין C ובחומרים נוגדי חמצון.
החרצית הצהובה מופיעה בסמל יפן והיא הפרח הלאומי של היפנים. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות את אחד החגים של ארץ השמש העולה.
היפנים מגדלים זן מיוחד של חרצית בשם שונגיקו (Shungiku) ומשתמשים בעלים שלו במרקים ובמנות מוקפצות.
במלחמת העולם השנייה חיילים יפנים בחזית השתמשו בעלי החרצית כירק טרי נגד צפדינה, כיוון שהצמח עמיד וגדל כמעט בכל מקום. אחרי המלחמה הופץ הגידול של החרצית הצהובה בגינות ביתיות ברחבי יפן והפך לחלק מהמטבח המסורתי.
השם האנגלי של החרצית הלבנה, Daisy, נגזר מהביטוי daes eage שפירושו "עין היום". מקורו בפרח הסוגר את עלי הכותרת בלילה ופותח אותם בבוקר.
המלכה ויקטוריה אהבה במיוחד את החרצית הלבנה והורתה לשתול אותה ברחבי גני ארמון בקינגהאם.
משחק הילדים אוהבת לא אוהבת, בו תולשים עלי כותרת אחד אחד, הפך לסמל תרבותי שהמשורר הגרמני גתה הנציח במחזהו פאוסט ב-1808.
ברפואה, תיעד הרופא האנגלי ג'ון ג'רארד (John Gerard) ב-1597 בספרו Herball שימושים רפואיים של חרציות לטיפול בפצעים ודלקות עור. גם המדע המודרני זיהה בחרציות חומרים כמו סאפונינים (Saponins) ותרכובות אנטי דלקתיות.
גם בתעשיית הקוסמטיקה של ימינו עושים שימוש בחרצית. תמצית החרציות משמשת לרוב בקרמים לעור רגיש.
באמנות, היה זה הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt) שצייר חרציות בציוריו המפורסמים מתקופת הארט נובו והפך אותן למוטיב חוזר המקשר בין עולם הטבע לאמנות.
הנה פרחי החרצית (עברית):
https://youtu.be/YlHtfgT4byM
החרצית היא למעשה תפרחת (עברית):
https://youtu.be/FO-FF-Ho6tc
קצר לפעוטות (עברית):
https://youtu.be/_xV8XgStlmA
לקטים אוהבים את החרצית ומבדילים אותה מהסביון הלא בריא לכבד (עברית):
https://youtu.be/8Kz5kwVlZWk
וכך נעזור לחרצית בגינה לפרוח (עברית):
https://youtu.be/fRvhh_myCJg
האם חשבתם פעם מהו נוזל הצוף (nectar) שכל כך הרבה פרפרים וחרקים מגיעים כדי לאסוף אותו מהפרחים? - הצוף הוא תמיסה מתוקה, שמכילה סוכרים רבים. הצמח מייצר את הצוף ובאמצעותו הוא מושך בעלי חיים שונים, כולל פרפרים, דבורים ומיני ציפורים שונים.
חשיבותו של הצוף היא בעיקר לצורך האבקה. בזמן שהם אוכלים את הצוף, בעלי החיים שנמשכים אל הצמח כדי לשתות את הצוף שלו, נוגעים בגרגרי האבקה של פרחי הצמח. הגרגרים הללו נדבקים לבעל-החיים והוא מעביר אותם ממקום למקום. כשהוא מגיע לפרחים אחרים חלקם מגרגרי האבקה מגיעים אל צלקות הפרחים הללו ומפרים אותם.
הצוף גם משמש לשימושים נוספים אצל הצמח. למשל צמחים שמייצרים צוף כדי למשוך נמלים והרי נמלים מונעים מבעלי חיים לטרוף את הצמחים הללו. זה לא שהצמח יודע שהנמלים מרתיעות טורפים, זו האבולוציה הביאה לכך שאותם צמחים שיצרו את הצוף ומשכו נמלים, התרבו ושרדו במהלך מיליוני שנים, לעומת אלו שלא יצרו צוף ובהדרגה נעלמו כי ההתרבות שלהם הייתה מוגבלת.
הצוף הוא גם חומר הגלם שממנו יוצרות הדבורים את הדבש. דבורת הדבש משתמשת בצוף כדי ליצור את הדבש. באמצעות אנזים בגופן מפורק בתהליך יצירת הדבש הסוכרוז שבצוף לגלוקוז ופרוקטוז.
הנה כל החרקים שבאים אל הפרחים כדי למצוץ את הצוף:
http://youtu.be/G57Lb0N9HVw
פרפר שותה צוף מפרח:
http://youtu.be/u9iWUtU7g7o
דבורה שותה צוף מפרח:
http://youtu.be/OXLc7ZXnUlU
מהו הנרקיס?
נרקיס (Crocus Flowers) הוא צמח עשב רב-שנתי, צומח מבצל (גיאופיט) ופורח בחורף והאביב הישראלי.
הפרח המוכר בצבעיו הלבנים והצהובים, אותם הוא נושאים עד 20 פרחים מרובים ובעלי ריח מתוק - על גבעול אחד וחזק.
בן למשפחת האמריליסיים (Amaryllidaceae), נרקיס מצוי, עם השם המדעי Narcissus tazetta, הפך לסמל של חידוש ותקווה במזרח התיכון ובאירופה.
הצמח, הידוע כצמח-ביצות, כולל כ-50 מינים שונים המתפשטים מאיבריה ועד איראן. בישראל גדל הנרקיס התזמורתי (Narcissus tazetta), שקיבל את שמו בשל צורת הפרחים המסתדרים בצבירים כמו תזמורת.
פורח בשיא עונת הגשמים, אך הוא אינו נסגר בגשם. יתכן שהעטרה שלו עוזרת להגן על האבקה והצוף בפני מי הגשם. פריחתו בעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר, כששיא הפריחה בסוף דצמבר עד אמצע ינואר. בישראל ניתן למצוא אותו בשפע בעמק גלילות ליד תל אביב, על הר הכרמל, בגליל ובחרמון.
תכונה בולטת של הנרקיס היא ריחו החזק והנעים. הריח החזק והנעים הזה הפך אותו לאחד מהפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בישראל, דבר שהוביל להתמעטותו המסוכנת. כיום הוא פרח מוגן ואסור לקטוף אותו.
מעניין שהנרקיס מכיל תרכובת ריח מיוחדת בשם orcinol dimethyl ether, שכמעט לא מורגשת לאף האנושי אבל דבורים מזהות אותה בקלות. במהלך האבולוציה פיתח הפרח את הריח עבור המאביקים שלו, לא עבור בני האדם.
#אגדות נרקיס
השם נרקיס נובע מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורו של נרקיסוס (Narcissus), נער יפה תואר שדחה את אהבתה של הנימפה אקו (Echo). האלים הענישו אותו בכך שגרמו לו להתאהב בבבואתו שלו במים. הוא נשאר מרותק למראה עצמו עד שמת.
במקומו צמח פרח נרקיס. מכאן נגזרו גם המושגים נרקיסיזם ונרקיסיסט המתארים אנשים המאוהבים בעצמם.
קיים גם עיבוד ישראלי של האגדה ולפיה התהלך הרועה נרקיס בהרי הגליל. כשעבר את נחל קישון, ראה את בבואתו במים והתאהב במראה עיניו. כדי להתבונן בעצמו, הוא חזר לאותו מקום שוב ושוב, עזב את הצאן והזניח את האוכל והמשקה. הנערות שביקשו את לבו נדחו. בסופו של דבר הוא נחלש והלך לעולמו. במקום שבו נח לבסוף צמח פרח הנרקיס.
לפי המסורת המקומית, הנרקיסים שפורחים בשפע באזור הקישון, בגליל ובחרמון מסמלים את יופיו של הנער ואת הטרגדיה של אהבה עצמית ללא גבול.
הנרקיס זכה לתהילה בספרות הילדים הישראלית בזכות סיפורו של לוין קיפניס "נרקיס מלך הביצה" שנכתב ב-1929. בסיפור, מלך הצפרדעים חולה והרופא ממליץ להביא לו פרח ריחני, שיריח אותו המלך ויירפא. פרחים רבים מסרבים לבוא לביצה, אך הנרקיס מסכים לעזור. כשהמלך מריח את ניחוחו הוא מחלים מיד והנרקיס מוכתר למלך הביצה. הסיפור הפך לקלאסיקה ישראלית שמלמדת על נתינה מטוב לב.
גם בשיר השירים מצוינת שושנת העמקים, שישנם חוקרים המזהים אותה עם הנרקיס המצוי במשפט "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים, ב', א').
הנה הנרקיס (עברית):
https://youtu.be/sbUio9T1sWQ
מצגת וידאו על הנרקיסים (עברית):
https://youtu.be/_sYc4MWSxGc
נרקיסים בתחילת הסתיו (עברית):
https://youtu.be/teyktPLJDuE
מאבק לשימור עמק הנרקיסים, הריכוז הגדול בישראל שלהם (עברית):
https://youtu.be/3HKESbfMUyQ
צמד העמרנים בשיר "פורח נרקיס" (עברית):
https://youtu.be/iafX-g8v5a8
כך מציירים נרקיס מצוי (עברית):
https://youtu.be/VswrsTx_axE
והשיר "זר של נרקיסים" של צמד הפרברים (עברית):
https://youtu.be/3Lvh3oZPSJ0
נרקיס (Crocus Flowers) הוא צמח עשב רב-שנתי, צומח מבצל (גיאופיט) ופורח בחורף והאביב הישראלי.
הפרח המוכר בצבעיו הלבנים והצהובים, אותם הוא נושאים עד 20 פרחים מרובים ובעלי ריח מתוק - על גבעול אחד וחזק.
בן למשפחת האמריליסיים (Amaryllidaceae), נרקיס מצוי, עם השם המדעי Narcissus tazetta, הפך לסמל של חידוש ותקווה במזרח התיכון ובאירופה.
הצמח, הידוע כצמח-ביצות, כולל כ-50 מינים שונים המתפשטים מאיבריה ועד איראן. בישראל גדל הנרקיס התזמורתי (Narcissus tazetta), שקיבל את שמו בשל צורת הפרחים המסתדרים בצבירים כמו תזמורת.
פורח בשיא עונת הגשמים, אך הוא אינו נסגר בגשם. יתכן שהעטרה שלו עוזרת להגן על האבקה והצוף בפני מי הגשם. פריחתו בעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר, כששיא הפריחה בסוף דצמבר עד אמצע ינואר. בישראל ניתן למצוא אותו בשפע בעמק גלילות ליד תל אביב, על הר הכרמל, בגליל ובחרמון.
תכונה בולטת של הנרקיס היא ריחו החזק והנעים. הריח החזק והנעים הזה הפך אותו לאחד מהפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בישראל, דבר שהוביל להתמעטותו המסוכנת. כיום הוא פרח מוגן ואסור לקטוף אותו.
מעניין שהנרקיס מכיל תרכובת ריח מיוחדת בשם orcinol dimethyl ether, שכמעט לא מורגשת לאף האנושי אבל דבורים מזהות אותה בקלות. במהלך האבולוציה פיתח הפרח את הריח עבור המאביקים שלו, לא עבור בני האדם.
#אגדות נרקיס
השם נרקיס נובע מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורו של נרקיסוס (Narcissus), נער יפה תואר שדחה את אהבתה של הנימפה אקו (Echo). האלים הענישו אותו בכך שגרמו לו להתאהב בבבואתו שלו במים. הוא נשאר מרותק למראה עצמו עד שמת.
במקומו צמח פרח נרקיס. מכאן נגזרו גם המושגים נרקיסיזם ונרקיסיסט המתארים אנשים המאוהבים בעצמם.
קיים גם עיבוד ישראלי של האגדה ולפיה התהלך הרועה נרקיס בהרי הגליל. כשעבר את נחל קישון, ראה את בבואתו במים והתאהב במראה עיניו. כדי להתבונן בעצמו, הוא חזר לאותו מקום שוב ושוב, עזב את הצאן והזניח את האוכל והמשקה. הנערות שביקשו את לבו נדחו. בסופו של דבר הוא נחלש והלך לעולמו. במקום שבו נח לבסוף צמח פרח הנרקיס.
לפי המסורת המקומית, הנרקיסים שפורחים בשפע באזור הקישון, בגליל ובחרמון מסמלים את יופיו של הנער ואת הטרגדיה של אהבה עצמית ללא גבול.
הנרקיס זכה לתהילה בספרות הילדים הישראלית בזכות סיפורו של לוין קיפניס "נרקיס מלך הביצה" שנכתב ב-1929. בסיפור, מלך הצפרדעים חולה והרופא ממליץ להביא לו פרח ריחני, שיריח אותו המלך ויירפא. פרחים רבים מסרבים לבוא לביצה, אך הנרקיס מסכים לעזור. כשהמלך מריח את ניחוחו הוא מחלים מיד והנרקיס מוכתר למלך הביצה. הסיפור הפך לקלאסיקה ישראלית שמלמדת על נתינה מטוב לב.
גם בשיר השירים מצוינת שושנת העמקים, שישנם חוקרים המזהים אותה עם הנרקיס המצוי במשפט "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים, ב', א').
הנה הנרקיס (עברית):
https://youtu.be/sbUio9T1sWQ
מצגת וידאו על הנרקיסים (עברית):
https://youtu.be/_sYc4MWSxGc
נרקיסים בתחילת הסתיו (עברית):
https://youtu.be/teyktPLJDuE
מאבק לשימור עמק הנרקיסים, הריכוז הגדול בישראל שלהם (עברית):
https://youtu.be/3HKESbfMUyQ
צמד העמרנים בשיר "פורח נרקיס" (עברית):
https://youtu.be/iafX-g8v5a8
כך מציירים נרקיס מצוי (עברית):
https://youtu.be/VswrsTx_axE
והשיר "זר של נרקיסים" של צמד הפרברים (עברית):
https://youtu.be/3Lvh3oZPSJ0
מה אוכלים הפרפרים?
הפרפר הבוגר אינו זקוק להרבה מזון, אך כדי שיהיה לו כוח, הוא זקוק לסוכרים. את הסוכר הוא מקבל מהנוזל של הפרחים הבהירים, שנקרא צוף. בלשונם הארוכה יונקים הפרפרים את הצוף מהפרחים.
כך גם מסייעים הפרפרים להפיץ את הזרעים של הפרחים. זה קורה משום שהזרעים נדבקים אליהם ונופלים בהמשך המעוף, במקומות אחרים. אותם זרעים נופלים אל האדמה וגדלים כצמחים חדשים.
הנה פרפרים על הפרחים:
https://youtu.be/tIoip2yFyVs
פרפרים יונקים צוף מפרחים, בגן הפרפרים של ויקטוריה:
http://youtu.be/q1OcRvtq6r8
פרפרים בישראל במהלך הנדידה ניזונים מהפרחים:
https://youtu.be/SQS6E_JzqIY
כך הם מגיעים בהמוניהם גם לארץ (עברית):
https://youtu.be/SlNUM3qyptk
הפרפר הבוגר אינו זקוק להרבה מזון, אך כדי שיהיה לו כוח, הוא זקוק לסוכרים. את הסוכר הוא מקבל מהנוזל של הפרחים הבהירים, שנקרא צוף. בלשונם הארוכה יונקים הפרפרים את הצוף מהפרחים.
כך גם מסייעים הפרפרים להפיץ את הזרעים של הפרחים. זה קורה משום שהזרעים נדבקים אליהם ונופלים בהמשך המעוף, במקומות אחרים. אותם זרעים נופלים אל האדמה וגדלים כצמחים חדשים.
הנה פרפרים על הפרחים:
https://youtu.be/tIoip2yFyVs
פרפרים יונקים צוף מפרחים, בגן הפרפרים של ויקטוריה:
http://youtu.be/q1OcRvtq6r8
פרפרים בישראל במהלך הנדידה ניזונים מהפרחים:
https://youtu.be/SQS6E_JzqIY
כך הם מגיעים בהמוניהם גם לארץ (עברית):
https://youtu.be/SlNUM3qyptk
איך החצב מבשר את בוא הסתיו?
פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר.
סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר
מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.
החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.
החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.
הנה חצב מצוי מקרוב:
https://youtu.be/EvD24CRffcg
פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:
https://youtu.be/uOUEJR8k5hk
קסם החצב בשיר:
https://youtu.be/1SJ45ErJOgM
ומצגת וידאו של החצבים:
https://youtu.be/zskeoxSU5K8
פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר.
סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר
מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.
החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.
החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.
הנה חצב מצוי מקרוב:
https://youtu.be/EvD24CRffcg
פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:
https://youtu.be/uOUEJR8k5hk
קסם החצב בשיר:
https://youtu.be/1SJ45ErJOgM
ומצגת וידאו של החצבים:
https://youtu.be/zskeoxSU5K8
איך הפרפרים והפרחים תורמים זה לזה?
רוב הפרפרים מוצצים צוף מתוק ומזין מהפרחים וכך הם ניזונים. הפרפר אוכל על ידי תעופה מפרח לפרח ומציצה של הצוף מכל פרח. כך, תודות לתזונת הפרפר הוא גם מאפשר לגרגרי האבקה של פרח אחד, להגיע אל צלקת העלי בפרח הבא שאליו יעוף.
אבל יש כאן יותר מסתם ארוחה לפרפרים. זהו שיתוף אמיתי, כי בזמן שהפרפר ניזון מהפרחים, הוא גם מאביק אותם. כשהוא עף מפרח לפרח כדי לאכול, הפרפר גם מעביר ביניהם את גרגרי האבקה שנדבקים אליו ובכך הוא מסייע לפרחים להפרות את עצמם ולהתרבות.
בהאבקה של הפרחים הפרפר נושא עימו בלי לדעת, גרגרי אבקה מהאיבר הזכרי של הצמח אל האיבר הנקבי של אותו צמח או של צמח אחר שהוא יעוף אליו וכך מאפשר לו להתרבות.
הנה הפרפר מאביק פרח אחרי פרח:
https://youtu.be/06Q0yBLPfsk
פרפרים על פרחים:
https://youtu.be/aBfJtTm_XD4
והפרפרים לא לבד - גם דבורים הן מאביקות מצטיינות:
https://youtu.be/ggAVxD6apZE
רוב הפרפרים מוצצים צוף מתוק ומזין מהפרחים וכך הם ניזונים. הפרפר אוכל על ידי תעופה מפרח לפרח ומציצה של הצוף מכל פרח. כך, תודות לתזונת הפרפר הוא גם מאפשר לגרגרי האבקה של פרח אחד, להגיע אל צלקת העלי בפרח הבא שאליו יעוף.
אבל יש כאן יותר מסתם ארוחה לפרפרים. זהו שיתוף אמיתי, כי בזמן שהפרפר ניזון מהפרחים, הוא גם מאביק אותם. כשהוא עף מפרח לפרח כדי לאכול, הפרפר גם מעביר ביניהם את גרגרי האבקה שנדבקים אליו ובכך הוא מסייע לפרחים להפרות את עצמם ולהתרבות.
בהאבקה של הפרחים הפרפר נושא עימו בלי לדעת, גרגרי אבקה מהאיבר הזכרי של הצמח אל האיבר הנקבי של אותו צמח או של צמח אחר שהוא יעוף אליו וכך מאפשר לו להתרבות.
הנה הפרפר מאביק פרח אחרי פרח:
https://youtu.be/06Q0yBLPfsk
פרפרים על פרחים:
https://youtu.be/aBfJtTm_XD4
והפרפרים לא לבד - גם דבורים הן מאביקות מצטיינות:
https://youtu.be/ggAVxD6apZE
למה הצמחים פורחים ומהי בעצם פריחת הצמח?
אחת התופעות היפות בטבע היא פריחה (Blooming) של הצמח. כשהפרחים פורחים הם נפתחים, כדי למשוך אליהם בעלי-חיים שיאביקו אותם. זה תהליך יפהפה ומרהיב עין.
אך מטרת הפריחה היא לא יופי בלבד, אלא הפצת זרעים, כדי להתרבות. זו שיטת הפצה של זרעי הצמח שפרחיו נפתחים. כל פרח הוא איבר רבייה, המכיל איברי רבייה זכריים או נקביים. אלה משמשים לרבייה, באמצעות הזרעים העוברים ביניהם. מי שמעבירים את הזרעים הם אותם פרפרים או ציפורים הנמשכים אל הפרחים.
איך הצמחים מושכים את המאביקים? - למעשה, הפרח הפורח הוא סוג של פרסומת טבעית. ממש כמו שלט ענק או מנצנץ ובולט לצד הדרך או מעל חנות. באמצעות צבעי הפרחים, צורתם והריחות שהם מפיצים, יוצר הצמח פרסומת המזוהה ממרחק ומושכת "לקוחות", כלומר מאביקים.
השיטה המשלימה למשיכת אותם מאביקים היא התגמול שהם מקבלים. צוף או אבקה מהווים אוכל בשביל אותם בעלי חיים. פרפרים וציפורים למשל, נמשכים לאותם מעדנים טבעיים שהפרח מכיל, כי כשהם מקבלים אותם הם זוכרים את החוויה הטובה הזו. כך נוצרת אצלם התניה חיובית, שתחזיר אותם בעתיד לביקורים נוספים ולהאבקה שוב ושוב של הצמחים. זה סוג של סיטואציית Win-win, בה המאביק מקבל צוף או אבקה טעימים והצמח זוכה להפצת זרעיו אל הפרחים הבאים שבהם יבקר המאביק.
הנה הפריחה:
https://youtu.be/J2eXF4jNh_I
פרחים פורחים בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LjCzPp-MK48
הדְבוֹרָה הַמְזַמֶרֶת (bumblebee) היא רק אחד המאביקים שבאים אל הפרחים להאביק אותם:
https://youtu.be/J7q9Kn1rhRc
והסקורה ביפאן, פריחת הדובדבן:
http://youtu.be/cfxZAZmC3lo
אחת התופעות היפות בטבע היא פריחה (Blooming) של הצמח. כשהפרחים פורחים הם נפתחים, כדי למשוך אליהם בעלי-חיים שיאביקו אותם. זה תהליך יפהפה ומרהיב עין.
אך מטרת הפריחה היא לא יופי בלבד, אלא הפצת זרעים, כדי להתרבות. זו שיטת הפצה של זרעי הצמח שפרחיו נפתחים. כל פרח הוא איבר רבייה, המכיל איברי רבייה זכריים או נקביים. אלה משמשים לרבייה, באמצעות הזרעים העוברים ביניהם. מי שמעבירים את הזרעים הם אותם פרפרים או ציפורים הנמשכים אל הפרחים.
איך הצמחים מושכים את המאביקים? - למעשה, הפרח הפורח הוא סוג של פרסומת טבעית. ממש כמו שלט ענק או מנצנץ ובולט לצד הדרך או מעל חנות. באמצעות צבעי הפרחים, צורתם והריחות שהם מפיצים, יוצר הצמח פרסומת המזוהה ממרחק ומושכת "לקוחות", כלומר מאביקים.
השיטה המשלימה למשיכת אותם מאביקים היא התגמול שהם מקבלים. צוף או אבקה מהווים אוכל בשביל אותם בעלי חיים. פרפרים וציפורים למשל, נמשכים לאותם מעדנים טבעיים שהפרח מכיל, כי כשהם מקבלים אותם הם זוכרים את החוויה הטובה הזו. כך נוצרת אצלם התניה חיובית, שתחזיר אותם בעתיד לביקורים נוספים ולהאבקה שוב ושוב של הצמחים. זה סוג של סיטואציית Win-win, בה המאביק מקבל צוף או אבקה טעימים והצמח זוכה להפצת זרעיו אל הפרחים הבאים שבהם יבקר המאביק.
הנה הפריחה:
https://youtu.be/J2eXF4jNh_I
פרחים פורחים בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LjCzPp-MK48
הדְבוֹרָה הַמְזַמֶרֶת (bumblebee) היא רק אחד המאביקים שבאים אל הפרחים להאביק אותם:
https://youtu.be/J7q9Kn1rhRc
והסקורה ביפאן, פריחת הדובדבן:
http://youtu.be/cfxZAZmC3lo
מהו הפרח הקטן בעולם?
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
איך לימדו את ישראל לא לקטוף פרחי בר?
אלה שנות המדינה הראשונות. בארץ נקטפים אינספור פרחים ללא רחם. התרבות בה קוטפים פרחים לשבת, או בטיול בטבע הייתה מושרשת ושכיחה. משפחות שלמות נהגו לטייל בטבע ולקטוף פרחי בר כרצונם.
אחרי שבישראל של שנות ה-60 זה היה הנוהג של לקטוף פרחים ולהוביל לסכנת הכחדה של פרחי בר שונים, הונהג אז חוק להגנת הטבע, שאסר קטיפת פרחי בר.
אחד השירים האהובים והמוכרים בין שירי נעמי שמר הוא השיר “ואלס להגנת הצומח", שבמקור ביצעה להקת הנח"ל. מורים, גננות ואנשי חינוך נוהגים לשיר אותו לילדי הכיתות הנמוכות כשהם יוצאים איתם לטבע ומחנכים לאהוב אותו ואת הסביבה.
רבים מייחסים את השיר לחוק ולאותו קמפיין נגד קטיפת פרחי בר שיזם בשנת 1964 איש הטבע החבר הכנסת הפעלתני בנושא זה, מר עזריה אלון.
האם זה החוק שמוזכר בשיר בתור “הַחֹוק שֶׁאוֹמֵר - כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!”
אז האמת היא שלא לטבע מתייחס השיר. לא מדובר בו על הטבע ועל פרחים, אלא על טבע האדם ובנות צעירות שלעתים מוטרדות ממנו.
כי בפועל השיר התמים הזה תיאר את תופעת ההטרדות המיניות שהתקיימו בשנות ה-60 כנגד נערות וחיילות בישראל.
מה שעושה השיר הוא לספר את הדברים מפיה של חיילת המספרת למאזינים שחוקים רבים מגינים על פרחים וחיות הבר, אך אין שום חוק או מניעה של הטרדות מיניות כלפי בנות.
במילים פשוטות, הצעירה המזמרת בעצם מתלוננת על כך שהיא חשופה להטרדות, ועוד יותר. והגאונות שבשיר היא בכך שהוא מותח ביקורת עמוקה על הגבר המחוקק והמבוגר, אך עושה זאת באמצעות תיאורי עלים וגבעולים, לצד פרחים וקטיפתם ולא בצורה ישירה וברורה על בנות ופגיעות מיניות.
מה שנעמי שמר עושה בשיר הוא להצביע על הפער שבין ההגנה החד משמעית שניתנת לטבע, בדמות פרחים וחיות בר, לעומת חוסר ההגנה המוחלט כלפי נשים שנפגעות בנושאי הטרדה מינית.
בשיר, בשנים הבאות בשנים שלאחר מכן, השיר זכה לפרשנויות נוספות יוקלט בגרסאות "קאבר" ובביצועים שונים, מטיחה המשוררת ביקורת חברתית חד-משמעית ותובעת להגן על נשים מפני הטרדות מיניות.
הניגוד שבין שמירת הפרחים לאפס ההגנה על נשים צעירות, הוא מה שחורה לה ומהווה את הסיבה לכתיבת השיר.
בסופו של דבר, יעברו עוד 30 שנה ממועד יציאת השיר, עד שיחוקקו ב-1998 את החוק למניעת הטרדות מיניות.
הנה סיפורו של הקמפיין להפסקת קטיף פרחי הבר בישראל (עברית):
https://youtu.be/o4VrWZ5mBWU
עוזי פז מספר (עברית):
https://youtu.be/qQFvtDvfQK8
ולס להגנת הצומח - השיר המפורסם של נעמי שמר (עברית):
https://youtu.be/sNDBlJdh2PE
ההקלטה הראשונה של השיר בביצוע "האחיות שמר ב-1967:
https://youtu.be/e4cc_kptHk8
ביצוע יפה ועכשווי של ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין:
https://www.youtube.com/watch?v=lWMeXgux9uQ
נעמי שמר עם להקת הנח"ל, והסולנית ירדנה ארזי בחזרות:
https://youtu.be/00a8dnVXUQo?long=yes
ופרק "שיר אחד" על הוואלס להגנת הצומח:
https://youtu.be/C3Pu8UCOkNI?long=yes
אלה שנות המדינה הראשונות. בארץ נקטפים אינספור פרחים ללא רחם. התרבות בה קוטפים פרחים לשבת, או בטיול בטבע הייתה מושרשת ושכיחה. משפחות שלמות נהגו לטייל בטבע ולקטוף פרחי בר כרצונם.
אחרי שבישראל של שנות ה-60 זה היה הנוהג של לקטוף פרחים ולהוביל לסכנת הכחדה של פרחי בר שונים, הונהג אז חוק להגנת הטבע, שאסר קטיפת פרחי בר.
אחד השירים האהובים והמוכרים בין שירי נעמי שמר הוא השיר “ואלס להגנת הצומח", שבמקור ביצעה להקת הנח"ל. מורים, גננות ואנשי חינוך נוהגים לשיר אותו לילדי הכיתות הנמוכות כשהם יוצאים איתם לטבע ומחנכים לאהוב אותו ואת הסביבה.
רבים מייחסים את השיר לחוק ולאותו קמפיין נגד קטיפת פרחי בר שיזם בשנת 1964 איש הטבע החבר הכנסת הפעלתני בנושא זה, מר עזריה אלון.
האם זה החוק שמוזכר בשיר בתור “הַחֹוק שֶׁאוֹמֵר - כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!”
אז האמת היא שלא לטבע מתייחס השיר. לא מדובר בו על הטבע ועל פרחים, אלא על טבע האדם ובנות צעירות שלעתים מוטרדות ממנו.
כי בפועל השיר התמים הזה תיאר את תופעת ההטרדות המיניות שהתקיימו בשנות ה-60 כנגד נערות וחיילות בישראל.
מה שעושה השיר הוא לספר את הדברים מפיה של חיילת המספרת למאזינים שחוקים רבים מגינים על פרחים וחיות הבר, אך אין שום חוק או מניעה של הטרדות מיניות כלפי בנות.
במילים פשוטות, הצעירה המזמרת בעצם מתלוננת על כך שהיא חשופה להטרדות, ועוד יותר. והגאונות שבשיר היא בכך שהוא מותח ביקורת עמוקה על הגבר המחוקק והמבוגר, אך עושה זאת באמצעות תיאורי עלים וגבעולים, לצד פרחים וקטיפתם ולא בצורה ישירה וברורה על בנות ופגיעות מיניות.
מה שנעמי שמר עושה בשיר הוא להצביע על הפער שבין ההגנה החד משמעית שניתנת לטבע, בדמות פרחים וחיות בר, לעומת חוסר ההגנה המוחלט כלפי נשים שנפגעות בנושאי הטרדה מינית.
בשיר, בשנים הבאות בשנים שלאחר מכן, השיר זכה לפרשנויות נוספות יוקלט בגרסאות "קאבר" ובביצועים שונים, מטיחה המשוררת ביקורת חברתית חד-משמעית ותובעת להגן על נשים מפני הטרדות מיניות.
הניגוד שבין שמירת הפרחים לאפס ההגנה על נשים צעירות, הוא מה שחורה לה ומהווה את הסיבה לכתיבת השיר.
בסופו של דבר, יעברו עוד 30 שנה ממועד יציאת השיר, עד שיחוקקו ב-1998 את החוק למניעת הטרדות מיניות.
הנה סיפורו של הקמפיין להפסקת קטיף פרחי הבר בישראל (עברית):
https://youtu.be/o4VrWZ5mBWU
עוזי פז מספר (עברית):
https://youtu.be/qQFvtDvfQK8
ולס להגנת הצומח - השיר המפורסם של נעמי שמר (עברית):
https://youtu.be/sNDBlJdh2PE
ההקלטה הראשונה של השיר בביצוע "האחיות שמר ב-1967:
https://youtu.be/e4cc_kptHk8
ביצוע יפה ועכשווי של ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין:
https://www.youtube.com/watch?v=lWMeXgux9uQ
נעמי שמר עם להקת הנח"ל, והסולנית ירדנה ארזי בחזרות:
https://youtu.be/00a8dnVXUQo?long=yes
ופרק "שיר אחד" על הוואלס להגנת הצומח:
https://youtu.be/C3Pu8UCOkNI?long=yes
מהן הכלניות ולמה נעלבו החיילים הבריטים?
מה בין החיילים הבריטים לפרח הכלנית?
הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.
הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.
מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.
#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.
ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.
ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.
שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.
מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...
באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.
כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".
המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.
בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.
וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".
בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.
השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".
אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.
ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.
מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.
כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.
הנה הכלנית (עברית):
https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs
היא ואחיותיה (עברית):
https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g
"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):
https://youtu.be/3-ttXz_IbRo
וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes
הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.
הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.
מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.
#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.
ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.
ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.
שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.
מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...
באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.
כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".
המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.
בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.
וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".
בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.
השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".
אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.
ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.
מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.
כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.
הנה הכלנית (עברית):
https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs
היא ואחיותיה (עברית):
https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g
"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):
https://youtu.be/3-ttXz_IbRo
וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes
