מהי אכילאה אלף העלה?
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
היסטוריה
במשך מאות שנים הוא נודע כצמח הריפוי של החייל והרועה וקיבל כינויים רבים בשפות שונות שמשקפים את שימושיו: "עשב החיילים" (Soldier's Woundwort), "צמח עצירת הדם" (Bloodwort) ו"צמח דימום האף" (Nosebleed Plant).
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
גינון
האכילאה נחשבת לצמח אידיאלי לגנים מודרניים מכיוון שהיא עמידה במיוחד בפני בצורת, רב שנתית, דורשת מעט מים וצומחת היטב באדמה חולית רגילה עד גרועה. היא פורחת לאורך כל עונת הקיץ ומושכת פרפרים, דבורים ומאביקים אחרים.
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
מטבח
העלים הצעירים של האכילאה ניתנים לאכילה ובעלי טעם מר מעט עם תווי ארומה עשבתיים חזקים. במטבח האירופי המסורתי הוסיפו אותם בכמויות קטנות לסלטים, למרקים ולמאכלי ביצים. בגרמניה ובהולנד השתמשו בהם כתבלין למטבח בשר וכבד, בעוד שבמטבח העממי הצרפתי הם שימשו להכנת חליטות תה צמחי. חשוב לא להגזים בכמות בגלל הטעם המר והחומרים הפעילים בצמח, ולהשתמש רק בעלים צעירים לפני הפריחה.
בריאות
צמח האכילאה ידוע בסגולות הריפוי שלו. למעשה, זהו מהצמחים המיוחדים שמתאפיינים במגוון גדול של חומרים פעילים, בזכותם הוא משפיע ומרפא מגוון רחב של בעיות רפואיות במערכות שונות בגופנו.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
