פעם, כשהאינטרנט עוד לא היה קיים, ראינו סרטים בצורה קצת משונה. היו אז קלטות שעליהן היינו מקליטים סרטים ותכניות מהטלוויזיה.

אם רצינו לראות סרטים "מבוקשים" או "חדשים" היינו הולכים לספריית הוידאו המקומית ושוכרים את הקלטות עם הסרטים ל-24 שעות.

אחרי שראינו את הסרט, היינו חייבים להחזיר אותו לאחור ("להריץ אחורה"), אחרת היו קונסים אותנו בספריית הוידאו והקנס, ללא ספק, מרתיע.

אחר כך באו תקליטורי ה-DVD, קלטות הווידאו הלכו ונעלמו, אחריהם הגיע האינטרנט וכך הכל השתנה.


הנה ספריות הווידאו של פעם:

http://youtu.be/26eQ3QpNB6Q

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

במוסיקת הפופ נוהגים להקליט שירים בערוצים שונים. כל כלי מוקלט לערוץ נפרד וגם ערוצי השירה מפוצלים לערוצים שונים. הקלטה בערוצים מאפשרת שליטה מוחלטת בעוצמה ובאופי של כל מרכיב בשיר או בקטע המוסיקלי.

אחת התוצאות של ההקלטה בערוצים היא שהנגנים והזמרים יכולים להקליט בזמנים שונים, אפילו מבלי לפגוש אחד את השני. כל אחד שומע באוזניות את הערוצים שכבר הוקלטו ומוסיף את חלקו להקלטה.

ההקלטה בערוצים מתאפשרת רק כשיש ציוד הקלטה שמתאים לכך. כיום כל מחשב מאפשר הקלטה כזו, אבל פעם ציוד כזה היה יקר מאד ורק אולפנים גדולים, שהיה ברשותם טייפ סלילים להקלטה רב-ערוצית, יכולים היו להקליט ערוצים רבים. בהמשך הצטיידו המוסיקאים בטייפים של ארבעה ערוצים להקלטה ביתית. אלה היו מערכות הקלטה קומפקטיות שכונו 4-track ושאליהן הקליטו סקיצות של שירים.


הנה 4 ערוצים בקאבר לשיר All Along the Watchtower של ג'ימי הנדריקס:

https://youtu.be/y1S5EQHvyMo


הצלחה בהפרדה של ערוץ השירה מהקלטה ביתית שהותיר לנון המת אפשרה הקלטה מקצועית של הביטלס איתו וקליפ בשילוב דמויות AI של שני הביטלס שהלכו לעולמם:

https://youtu.be/Opxhh9Oh3rg


כך הקליטו פעם ברשמקול בן 4 ערוצים - מה שנקרא Four Track:

https://youtu.be/fPFPGjhIUUo


הקלטה רב ערוצית באולפן אנלוגי, עם סרטי 24 ערוצי הקלטה:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


סרטון שמציג שיר ב-5 ערוצים, כל ערוץ בחלון משלו והזמר שר בשני ערוצים:

http://youtu.be/4qeA7CoCS8k?t=4s


וכך תוכלו גם אתם להקליט בערוצים מיד באמצעות תוכנת הענן Soundation:

https://youtu.be/uGcQinPzpg4?long=yes

המינידיסק (MiniDisc) היה היורש מהניינטיז של הווקמן האנלוגי משנות ה-70, חלוץ המוסיקה הניידת. אבל הוא יכול לא רק להקליט ולהשמיע, אלא לעשות זאת באיכות מדהימה. איכות דיגיטלית.

היום זה מובן מאליו, אבל פעם הקלטה דיגיטלית הייתה דבר נחשק שדרש ציוד ברמה גבוהה ויקר להחריד. המינידיסק היא אמור להיות המהפכה של המוסיקה הדיגיטלית הניידת. לא מכשיר גדול ומציק כמו הדיסקמן אלא קטן וקומפקטי, מכשיר נייד עם יכולות של אולפן הקלטה.

זה היה מכשיר להקלטה דיגיטלית והשמעה של מוסיקה שהוקלטה דיגיטלית. באמצעותו ניתן היה להקליט ולהשמיע בתנועה, באוזניות, מוסיקה ואודיו באיכות גבוהה, לצד כל סוג אחר של סאונד, אבל תמיד דיגיטלי.

ה-MiniDisc, שיצא בשנת 1992, פותח על ידי חברת סוני, מי שהמציאה גם את הווקמן ואת הדיסקמן. דיגיטלי כמו דיסק אודיו וקטן כמו קלטת - למעשה הוא שילב בין הדיסק הקומפקטי הדיגיטלי ששלט בניינטיז ובין קלטת האודיו ששלטה בתחום עשור לפני כן, בעשור של האייטיז.

כשהוציאה אותו לשוק, סוני ציפתה ללהיט טכנולוגי נוסף. אך עם עלות גבוהה יחסית של המדיה שלו, הדיסקים הקטנטנים להקלטה והשמעה, לצד מגוון די קטן של מכשירים ומעט מאוד אלבומים שיצאו בפורמט שלו, הצלחתו של המכשיר הזה הייתה מצומצמת.

אם הייתה לו הצלחה היא התרכזה בקרב בעלי מקצוע, כמו מוסיקאים ומקצועני תחומים של הקלטות, ריקודים וכדומה.

האמת היא שיצאו לשוק כמה מאות אלבומי מוסיקה על גבי מינידיסקים. בכל זאת מדובר בחברת Sony, ענקית טכנולוגיה שגם החזיקה במניות של שחקניות גדולות מחברות התקליטים. אבל הם כמעט ולא נמכרו.

מנגד, מכשירי המינידיסק שמשו בעיקר להקלטה על ידי המשתמשים המתוחכמים. ממופעי לייב, חזרות של נגינה ושירה או להקלטה ממקורות חיצוניים ולצורך העתקים באיכות גבוהה של מוסיקה. למכשיר הזה הייתה עדנה בהקלטה, אבל נגינה של מוסיקה דיגיטלית? - פחות, כי באופק כבר נראה שחקן חדש ולא צפוי להשמעת מוסיקה - נגן ה-mp3 החסכוני והנייד אף יותר.


הנה המינידיסק:

https://youtu.be/lHwMWmTXziI


פרסומת למינידיסק של סוני:

https://youtu.be/KDCwCtZPpUw


ומיני דיסקים מעוצבים רבים:

https://youtu.be/DsKivtXEHmY

טייפ סלילים (Reel-to-reel tape recorder) הוא רשמקול שהתבסס על סרט מגנטי המגולגל על שני סלילים ועובר בהקלטה וההשמעה מצד לצד. מדובר במכשיר המשמש להקלטת מוסיקה, קולות ודיבורים.

ההקלטות בו הוקלטו על גבי הסרט המגנטי וממנו גם הושמעו ההקלטות. רמקול או אוזניות שימשו להשמעת צלילי הרשמקול, או שאלה הועברו למגבר סטריאו ורמקולים מקצועיים.

ההקלטה הייתה בעזרת מיקרופון או בחיבור ישיר אל מכשיר חיצוני שממנו מופק הצליל, כמו פטיפון או רדיו.

שיא הפופולריות של טייפ הסלילים הייתה משנות ה-50 ואילך. הוא שימש אז להקלטות מקצועיות באולפנים, בעוד הקלטות ביתיות הוקלטו משנות ה-70 ואילך על גבי רשמקול עם קלטות שמע.

עד סוף שנות ה-80 השתמשו גם בעולם המחשוב ברשמקול סלילים, כדי לשמור ולאחזר דאטה, כלומר לשמור ולקרוא נתונים שנשמרו באופן מגנטי. רק עם פיתוח הכונן הקשיח הם הפסיקו לשמש למטרה זו. באותה תקופה הפכו רשמי-קול מבוססי סלילים לאחד מסימני ההיכר של חדרי המחשב הגדולים של העסקים והארגונים השונים.


הנה טייפ הסלילים:

https://youtu.be/_TARpAdIjRM


טייפ סלילים מנגן בימינו ג'אז מפעם:

https://youtu.be/5tQsO15o9gs


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


הטייפ הראשון בהיסטוריה:

https://youtu.be/Xo9d-kUsuS0


והיום יש הרחבות לתוכנות הקלטה שמדמות טייפ סלילים:

https://youtu.be/u-6pD5qIWjc

שיטת הפעולה של הרמקול היא די פשוטה. כשהאותות החשמליים עם המוסיקה והקולות מגיעים מהרדיו, מכשיר ההקלטה, או המגבר וכדומה, הם מגיעים אל הרמקול.

ברמקול גורמים האותות החשמליים הללו להזזה של סליל שמונע על ידי המגנט שיושב בצד האחורי של הרמקול. הסליל הזה מרעיד את הקונוס שברמקול, שעליו מותקנת הממברנה. היא עצמה הייתה עשויה בעבר מנייר והיום מיריעת חומר פלסטי ודקיק, שרועד בחוזקה וברגישות רבה, לפי האותות החשמליים שמייצגים את האותות המוסיקליים אי של הדיבור המוקלט ןכו'.

תנועות הממברנה גורמות לרעידות באוויר והמחזוריות של הרעידות היא שיוצרת את גלי הקול. ככל שהרעידות שגורם הרמקול באוויר הן חזקות, כך יהיו גלי הקול חזקים יותר והמאזינים ישמעו את המוסיקה או הדיבור המוקלטים חזק יותר.

מכאן שהרמקול תפקידו הוא להמיר את האותות החשמליים מהמגבר או המכשיר לגלי קול שיגיעו דרך האוויר אל אוזני האנשים שבסביבתו של הרמקול.


כך עובד הרמקול:

http://youtu.be/mFiZZyV-YCo


על דרך פעולת הרמקול:

http://youtu.be/z0xkBZ95O3k?t=58s


והסבר מדעי לפעולת הרמקול:

http://youtu.be/zHBiZ8qvarw

פעם, לפני עידן הקבצים וההורדות מיוטיוב, היו אבא ואמא קונים תקליטים בחנויות תקליטים. כל תקליט עלה לא מעט ולכן התקציב לא אפשר לקנות רבים כאלה.

הפתרון המעולה להעברה של מוסיקה מאחד לשני היה "קלטת" (Cassette), או "קסטה" כמו שקראו לה אז מאנגלית. הקלטות, שהיו בעצם סליל הקלטה דקיק בתוך קופסת פלסטיק, איפשרו להקליט עליהן תקליטים שלמים או שירים מהרדיו. הן היו באיכות צליל בינונית וכללו רחש מתמיד, אבל הן היו אמצעי מעולה לשמוע מוסיקה בדרכים, בטיול ובאוטובוס.

בעידן תקליטי הוויניל היו מהחבר'ה שהקליטו על קלטות אוספים של שירים מגוונים שאהבו. אלו יהפכו ברבות הימים לפלייליסטים שאנו מכירים ביוטיוב ובשירותי הסטרימיניג דוגמת ספוטיפיי.

את הקלטות הללו היו משמיעים אז במכונית, בטייפ נייד או במסיבות הכיתה. המשקיעים יצרו לעצמם מיקסטייפים, קלטות עם אוספי שירים שהקליטו מתקליטים או מהרדיו. הרומנטיקנים מביניהם היו מעניקים את קלטות האוסף האישיות שערכו, לאלו שהם אוהבים.

די ג'ייז בעידן ה"קסטות" יצרו לא פעם מיקסטייפים, שהיו קלטות אוסף מהמיקסים שלהם שאותן הם מכרו. חלק ממש התפרסמו בזכות מיקסטייפ שלהם שהועתק מחבר לחבר והגיע לקהלים חדשים.

הקלטת הייתה פיתוח של סרטי ההקלטה, שאפשרו בשנות ה-60 להקליט מוסיקה ולנגנה לאחר מכן בטייפ ריקורדר, מכשיר ההקלטה וההשמעה. סרט ההקלטה היה גדול, מסורבל ונוטה להסתבך ולהיקרע בין נגינה לנגינה. זה היה תהליך מטריד ומורכב, להחליף סרטי הקלטה ברשמקול.

הקסטות, לא זו בלבד שהיו קטנות מאוד, הן גם פתרו את המורכבות של הסתבכות הסרט והפכו להצלחה גדולה. למעשה, שמה המלא של ה"קסטה" היה "קסטה קומפקטית", או באנגלית "Compact Cassette".

בימינו, עם תקליטי הוויניל שהופכים שוב מצרך פופולרי וכמעט כל אמן שמכבד את עצמו מוציא את המוסיקה שלו גם על גבי תקליטים, יש תחייה מסוימת גם לקלטת האודיו הזו. לטרנד תרמה גם נטפליקס, באמצעות הסדרה "דברים מוזרים". העניין המרכזי הוא בעונה הרביעית שלה, המתרחשת בשנות ה-80 ומתרכזת בקלטת שירים של האייקונית הבריטית קייט בוש.


הנה קלטת האודיו של פעם:

http://youtu.be/DpEjQdoZ-vM


מוסיקה על אינספור קלטות של פעם:

https://youtu.be/7To_S3Ne_yo


כך נשמעה קסטה עם שיר מהתקופה, כמו "I'm Not in Love" של להקת 10CC:

https://youtu.be/OtBHfxU2wmc


על חלקן של הקסטות, קלטות האודיו, בהתפתחות המוסיקה המזרחית שלנו (עברית):

https://youtu.be/8Fe0RkiWvkw


יש מי שרואים בקלטת גם את העתיד של המוסיקה:

https://youtu.be/pSBQC85ZLEE?long=yes


וסרט תיעודי של מישהו שהחליט לבדוק עד כמה הצליל שלהן הוא מה שאומרים:

https://youtu.be/jVoSQP2yUYA?long=yes

המיקרופון הוא אביזר שימושי בתעשיית הקול החדשה. זהו מוצר אלקטרוני חשוב ומשמעותי שהשפיע באופן עצום על תקשורת ההמונים, תעשיית המוסיקה, התרבות הפוליטית ועוד.

קולות שונים גורמים לתנודות שונות באוויר. התנודות הללו פוגעות בדיאפרגמה, שהוא מצע פלסטיק הנמצא מתחת לרשת המיקרופון. הדיאפרגמה הזו מניעה את הסליל הנע שמחובר אליה. הסליל הנע הזה מפעיל את המגנט שבמיקרופון.

כך, כשנשמע הקול של המדבר או מי ששר לתוכו, מופעל השדה המגנטי שלו ומרטיט את הסליל שמשפיע על המגנט. מהמגנט והסליל יוצאים כבלים שמעבירים את האותות החשמליים אל מגבר שיגביר את הקול, או אל מכשיר הקלטה כמו רשמקול או מחשב המצויד בתוכנת הקלטה דיגיטלית - כדי להקליט את הקול.


כך פועל המקרופון:

http://youtu.be/Mxp3eCCQyas?t=1m33s

ב-2014, כשהודלף לרשת ערוץ שירה אולפני וגולמי של בריטני ספירס, נדהמו מיליוני מעריצים לשמוע את השירה המזעזעת של אושיית הפופ של הניינטיז. התוצאה הסופית הייתה כמובן מתוקתקת וללא צל של זיוף. לזה אחראי אפקט האוטו טיון (auto tune) הדיגיטלי.

תכונתו המרכזית של האפקט היא היותו מחליף צלילים אוטומטי, המתקן את גובה הצליל המושר. האפקט מנתח בזמן אמת את גובה הצלילים של השירה המוקלטת ומתאים כל צליל באופן אוטומטי כך שיהיה מכוון לגובה הנכון. מדובר בכלי שימושי מאוד המסייע לזמרים שמתקשים לדייק בתווים הנכונים. בכוונון אוטומטי, האוטו טיון אפשר גם לזמרים מתחילים, חסרי ניסיון או "זייפנים כרוניים" להשיג שירה מקצועית למדי.

אפקט האוטו-טיון הוא סוג של כלי מבוסס תוכנה, המתקן זיופים בשירה, בהפעלה ידנית או אוטומטית. התוכנה פותחה עבור תעשיית המוזיקה, כדי שתתקן זיופים, כלומר תתקן את גובה הצלילים המושרים וכך תשפר את הקלטות הקול של זמרים. כוונון אוטומטי מאפשר לו לשנות את גובה הצליל של השירה, בכדי להשיג את הצלילים הרצויים, ללא זיופים.

את האוטוטיון רובנו לא מכירים. מרבית מי שאינם בתעשיית המוסיקה לא מכירים אותו, אבל כיום אין אולפן הקלטות בעולם שלא משתמש בו.

אבל איך זה קרה?

כשיצא האפקט לשוק, הוא נמכר בקושי ובעיקר למעט אולפני הקלטות. אבל השיר Believe בביצוע המטורף של הזמרת שר, מגדולות הזמרות המזדקנות של הסיקסטיז, חשף אותו לציבור, כשעל הדרך הוא מתחיל מיני מהפכה בעולם הפופ, כששהסאונד המתכתי יהפוך לאפקט של התקופה.

אותו סאונד ייוולד כמעט בטעות. הטכנאי של שר, תוך כדי משחק עם האוטו-טיון, סובב את הכפתור עד הסוף והקול שלה בערוץ השירה נשמע לפתע אחר וחסר תקדים. בעצה אחת עם שר הוא שילב את זה במיקס וההתלהבות של המפיקים נתנה את האישור להוציא את הסינגל עם השירה הזו.

כך נחשפו חובבי מוסיקה לאוטו-טיון לראשונה ב-Believe. אפילו המקצוענים שבהם לא הבינו בדיוק מה הם שומעים. איש לא הכיר אז את הצליל הרובוטי או העתידני שהיה לקול של שר והאפקט, תרתי משמע, היה מטורף. הסאונד החדש יקבל את הכינוי "אפקט שר".

אחרי שר וג'ניפר לופז, ששילבה אותו בלהיטה הגדול "If You Had My Love", הגיעו השמות הכי חמים בעולם ההיפ הופ. ראפרים כמו סנופ דוג, קניה ווסט וליל וויין היו מהראשונים לעשות איתו פלאים, היה גם טי פיין וכמובן JAY-Z וכולם מאמצים את האוטוטיון במהירות אדירה. בהיפ הופ הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהמעבר ההדרגתי מראפ דיבורי למלודי יותר.

אם אפקטים כמו הטוקבוקס (Talkbox) והווקודר (Vocoder) הקנו לשירים תחושת רטרו, ה-Auto-Tune הפך את ערוץ השירה האוטוטיוני לכלי חובה בלהיטי פופ עתידני.

וכך יצא שטכנולוגיה שפותחה כדי לתקן זיופים בהקלטות קוליות, הפכה לכלי יצירתי עבור אמנים ווקאליים ואמצעי ליצירת אפקטים קוליים ייחודיים. הסתבר שמשחק עם הכפתורים שלו השיג שינויי צליל בשירה, שיכולים לנוע משיפורים עדינים מאוד לקולות רובוטיים במיוחד.

כיום, האפקט הזה כבר לא נחשב באולפנים למילה גסה וזמרים לא מנסים להסתיר שהשתמש בו בהקלטות. למעשה, הוא הפך למעין פוטושופ עצלני לזייפנים, או פילטר סטייל אינסטגרם לזמרים לא מנוסים או אפילו עצלים ובמקביל לחותם הסאונד הנוצץ של התקופה, חלק בלתי נפרד מהצליל העכשווי וסוג של סטנדרט עדכני לערוצי שירה באולפנים.

השימוש בו פשוט יחסית ואפשר להחיל אותו גם על שירה בזמן אמת, בהופעה חיה, וגם על שירה מוקלטת בשלב המיקס, באולפן. אמנים ומפיקים משתמשים בו כדי לתת מגע ייחודי לשירה וליצור צליל מקורי ואחר. זה מאפשר להם לחקור ז'אנרים שונים ולהתנסות בגווני שירה חדשים וחסרי תקדים ואה... על הדרך לתקן קלות גם את הזיופים שלהם.


כך משתמשים באוטו טיון פועל ומתקן את הזיופים לכל כוכבי הפופ:

https://youtu.be/HGiaAiIELME


הזמרת שר שהפכה את אוטו טיון ב-1998 לאפקט בהקלטה והכירה אותו לעולם כולו:

https://youtu.be/nZXRV4MezEw


בריטני ספירס בלי ועם אוטו טיון:

https://youtu.be/wXj_drMCudA


הטכנאי-מפיק של שר שהשתמש בהגזמת האוטו-טיון כאפקט:

https://youtu.be/ScxV4iozqnQ


הדרך בה אוטו טון פועל:

https://youtu.be/Aawg3-NzKR8


עלייתו והתייצבותו של האוטו טיון:

https://youtu.be/VFNKdXenbIw?long=yes


ותדירויות ותיקונן - כך עובד האוטו טיון פיזיקלית:

https://youtu.be/9OUgXFZ_WeY?long=yes

טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.

ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.

מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.


הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:

https://youtu.be/Lt8YpOG1e54


כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:

https://youtu.be/cZanByojSCI


ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:

https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s


חלקם ממש זולים ונגישים היום:

https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA


אפליקציות אייפד שנכנסו לעולם הזה:

https://youtu.be/D8jifGT4BCE


או זו שבכלל מדמה אולפן:

https://youtu.be/tws8bnVwv2o


וסרטון ארוך יותר על השימוש בו:

https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes