שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה הוואנה בירת קובה נראית כמו פעם?
הוואנה (Havana), בירת קובה, היא העיר הגדולה במדינה ובאיים הקאריביים בכלל. המבקרים בעיר משתאים למראה הבניינים היפים שהיו פעם צבעוניים והיום הם מתקלפים והולכים ולמראה כלי הרכב שכמעט כולם בסגנון של שנות ה-50 של המאה הקודמת.
בקובה כמעט ולא תראו שלטי פרסום והעסקים צנועים ולא מנקרי עיניים. האנשים פתוחים, מחייכים לכל אדם, נינוחים ומרבים לרקוד ברחובות, לשיר ולנגן בכל מקום. דלתות הבתים פתוחות לרווחה ממש כמו פעם והזמן כאילו עצר מלכת.
איך השתמרה קובה כשמורת טבע של פעם? - הסיבה היא שמאז המהפכה בקובה הגדירה עצמה קובה הקומוניסטית כמדינה שהיא נגד האמריקנים הקפיטליסטים. ארה"ב בתגובה הטילה חרם סחר שמחזיק מעל 50 שנה על קובה. החרם שהטילה וושינגטון על קובה לא מאפשר לה יבוא חופשי של מוצרים מהעולם המודרני, מונע מכלכלתה להתפתח בצורה נורמלית ולמעשה הקפיא את הזמן מלכת, גם במכשירים מודרניים שנעדרים ממנה וגם בתקציבים הנדרשים כדי לשפץ ולחדש את הבניינים והכבישים בקובה. מצד שני, הוא משאיר את האנשים פשוטים, לא רודפי ממון ומאד נעימים, כמו פעם.
החרם על קובה הפך אותה למעין מוזיאון על גלגלים. הסגר והכלכלה החלשה לא איפשרו לתושבי האי לרכוש מכוניות בחו"ל. כך שופצו במקום להינטש מכוניות משנות ה-50. קובה הפכה להיות בעלת הריכוז הגדול בעולם של מכוניות קלאסיות, אמריקאיות בעיקר.
הנה הוואנה בירת קובה:
http://youtu.be/9385ntlhEZ8
סיפורן של המכוניות הקלאסיות של קובה:
http://youtu.be/3NQO9mOIYu8
הריקודים הקובניים מרהיבים:
https://youtu.be/CgU3tXJGf-8
ומצגת וידאו של מכוניות מקובה:
http://youtu.be/IDhiL4tjJaA
איך ניצחו הקובנים את אמריקה במפרץ החזירים?
היום מפרץ החזירים (Bay of Pigs) בקובה הוא מקום שליו ומרהיב עין, בקצה האי הקובני. אבל פעם, בשנות ה-60, הוא היה לרגע שדה קרב בו נאבקה ונוצחה המעצמה החזקה בעולם, בידי רפובליקה קומוניסטית צעירה ושברירית, קובה.
זה היה שבוע אחרי שהאמריקאים נכנסו ללחץ בעקבות טיסתו של יורי גאגרין הסובייטי לחלל. הטיסה הזו הביאה את ברית המועצות ראשונה אל החלל. ג'ון קנדי ואנשיו בבית הלבן חששו שזהו עידן שבו תפרוץ ברית המועצות הקומוניסטית ותתחזק מול הקפיטליזם האמריקאי שהמהפכה הקומוניסטית כל כך מתעבת.
כאן מבשילה תכנית שארה"ב הכינה זמן מה. במרכזה עומדים מאות גולים קובנים, שאמורים להישלח אל קובה ככוח צבאי מורד ולהנהיג הפיכת נגד המשטר הקומוניסטי הצעיר ששולט באי, בראשות פידל קסטרו. נזכיר שלצד המנהיג מככב אז חברו הטוב, הגיבור המפורסם והלוחם הנועז של המהפכה הקובנית צ'ה גווארה.
קסטרו, שהפך למנהיג קובה, לאחר שהצליח לתפוס את השלטון, נתפס בתחילה כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה וכמי שהנהיג שלטון דמוקרטי באי. אך תוך זמן קצר הוא התגלה כשליט קומוניסטי נוקשה. הוא דיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.
הגנרלים האמריקאים ובכירי ה-CIA מבטיחים לקנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מנוסה, שהתוכנית, שאותה ירש מהממשל הקודם מוצלחת ושהמורדים הקובנים שהם אימנו ינצחו את לוחמיו של קסטרו ויציתו מרד עממי נגד קסטרו ןהשלטון הקומוניסטי הממוקם כה קרוב לארצות הברית ונתמך בברית המועצות המאיימת.
וכך, בבוקר ה-17 באפריל 1961, מנחיתות ספינות אמריקאיות 1,400 גולים המוכנים לקרב, בחוף קטן בקצה האי הקובני ושמו "מפרץ החזירים".
הגולים הקובניים הללו, שאומנו על ידי ארצות הברית ללוחמה קרבית, זכו לידע ולאימון על ידי ה-CIA האמריקאי וחשו ביטחון ביכולות הצבאיות שלהם. מאחוריהם עמדה מעצמת-על, שחופיה רחוקים מקובה הזה רק כ-150 קילומטרים. לפניהם עומדים, במקרה הרע, חיילים של אי שכבר התפכח מהחלום הקומוניסטי, של שוויון וחיים טובים לכל.
אבל זה לא עוזר להם. המורדים הובסו באותו הקרב על ידי 20 אלף החיילים המנוסים שהעמיד בפניהם צבא קובה ומי שפיקד על הקרב היה קסטרו בעצמו. זה היה קרב לחיים ולמוות וגם אם האבדות של הקובנים בקרב היו ענקיות וכללו מאות הרוגים ואלפי פצועים, כולל אזרחים רבים, מגיני האי עשו את עבודתם.
זו הייתה תבוסה קשה לאמריקה. המעצמה שהפילה את היטלר ובשתי פצצות מימן הורידה את האימפריה היפנית על ברכיה, מצאה את עצמה מובסת בידי אי לטיני זעיר ומעצבן. בנוסף לתבוסת המורדים בקרב הטביע מטוס קובני שתי ספינות אספקה אמריקאיות.
קנדי עצר משלוח של צבא אמריקאי כתגבור למורדים של ה-VIA ומנהיג קובה הקומוניסט השפיל את אמריקה והנחיל בניצחון הזה פגיעה קשה ביוקרתו של הנשיא האמריקאי הצעיר. מה שהיה אמור להיות אקורד הפתיחה המהדהד של נשיאותו הצעירה של ג'ון קנדי הפך בבוקר אחד לעננה כבדה שהטילה צל כבד על תחילת כהונתו.
ו"מפרץ החזירים"? - הוא הפך מאז למילת קוד, לכינוי ולמילה נרדפת לכישלון מוחלט של ממשל, למבצע או מיזם אגרסיבי שקרס, למתקפה מלחמתית או פוליטית שכל דבר שיכול היה להיכשל בה - נכשל.
הנה סיפורו של קרב מפרץ החזירים:
https://youtu.be/n2X36tiDAuU
מצגת וידאו על הקרב:
https://youtu.be/JzkXcEj-ZGk
משבר הטילים שיחולל הקרב הזה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
סרטון תיעודי על התקלות והתבוסה:
https://youtu.be/HIhQSjR3s3c?long=yes
ופרק פודקסט של "שעה היסטורית" עם פרופסור הר-סגור (עברית):
https://youtu.be/6igkaDrtB1w?long=yes
מהו ריקוד הרומבה של קובה?
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
מי היה המהפכן הלטיני צ'ה גווארה?
אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.
ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.
כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.
את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.
במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".
בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.
אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.
כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.
במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.
בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.
באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.
לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.
ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.
הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):
https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y
ארנסטו גווארה נואם באו"ם:
https://youtu.be/bufHojkoGtw
על משמעותו ההיסטורית:
https://youtu.be/Q7_kHRytn3k
ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:
http://youtu.be/vBYUOOEHbJw
תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:
http://youtu.be/dPmb1U07kIc
דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:
http://youtu.be/PcnLvTAMBHU
שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:
https://youtu.be/-agiAnRYrrU
ותכנית עליו בחינוכית (עברית):
https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes
איזו עיר אבודה יש מתחת למים של קובה?
במעמקי הים הקריבי סמוך לחופי קובה, מתחת לפני הים, נמצאו בשנת 2000 שרידים של עיר אבודה. חברת נפט מקנדה שחיפשה נפט במעמקי מפרץ מקסיקו היא שאיתרה לראשונה את צורות המבנים הללו. החוקרים הורידו לאתר צוללת לא-מאוישת, מעין רכב מעמקים שמופעל מספינה. במהלך המחקר אותרו בעומק של מעל 2 קילומטרים, ליד החוף המערבי של קובה, מבני אבן שלדעת החוקרים נבנו על ידי תרבות אנושית עתיקה, לפני אלפי שנים.
המבנים שהתגלו הם בצורות אדריכליות של פירמידות, מבנים מלבניים ומבני אבן עגולים. על חלק מהם חקוקות אותיות בשפה לא מוכרת.
נראה שהמבנים הם חלק מעיר ששקעה אל הים לפני כ-15 אלף שנים. רק פעילות געשית יכולה להסביר את שקיעת שרידי העיר. החוקרים סבורים שמדובר בתרבות עתיקה ויש אפילו שרוצים להאמין שמדובר ביבשת האבודה אטלנטיס.
הנה המגה סיטי - עיר שנמצאה במעמקי הים ליד האי קובה:
http://youtu.be/5XijzS1-seg
ועוד על סיפור העיר הטבועה:
https://youtu.be/JhcCjbl2Vjc
איך הפך קסטרו המורד לדיקטטור?
פידל קסטרו (Fidel Castro), שמת בגיל 90, היה מהפכן שפיקד על המהפכה הקובנית והנהיג את קובה מאז 1959 ועד לשנת 2006, בה פרש והשאיר את ההנהגה לאחיו ראול.
הוא נולד ב-1926 למשפחת איכרים ספרדיים שהיגרו לקובה. קסטרו עבד בילדותו במטעי קנה הסוכר של משפחתו. בגיל תיכון הוא עבר להוואנה, בירת קובה, זכה להשכלה תיכונית, וכשבגר הוא למד משפטים וכעורך דין צעיר וסוציאליסט הוא החל להגן על חסרי אמצעים בבתי המשפט של קובה.
כבר כסטודנט צעיר הוא היה מלא להט בהתנגדות לתפיסת השלטון בקובה ארצו על ידי פולחנסיו בטיסטה, שהדיח את הממשלה הנבחרת והפך לשליט המושחת של האי.
כעורך דין צעיר הגיש קסטרו תביעה משפטית נגד בטיסטה על התפיסה הבלתי-חוקית של השלטון אך נכשל בה. לאחר שמיצה את האפשרויות החוקיות פנה קסטרו לדרך המהפכה ולאחר נסיון כושל להתקיף בסיס צבאי של הצבא הוא ואחיו ראול נכלאו.
לאחר שזכו לחנינה כעבור שנתיים עקרו האחים קסטרו למקסיקו. שם הצטרף לקסטרו ואחיו ארנסטו "צ'ה" גווארה ובמאבק מהפכני תצליח הקבוצה, "קבוצת ה-26 ביולי", להשתלט על קובה.
קסטרו יהפוך למנהיג קובה, אך מי שנתפס כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה והנהיג שלטון דמוקרטי באי, התגלה תוך זמן מה כשליט קומוניסטי נוקשה ולמעשה כדיקטטור. הוא דיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.
ארה"ב אף ניסתה להנהיג הפיכת נגד על ידי גולים קובניים ששלחה ל"מפרץ החזירים" בקובה. חיילי קסטרו הביסו אותם בקלות ומנהיג קובה השפיל את אמריקה.
קסטרו גם לא נשאר חייב וניסה לייצא את המהפכה לארצות אחרות באמריקה הלטינית. נסיונות אלה נכשלו, במיוחד לאחר מותו של צ'ה גווארה ב-1967, בעת שניסה להוביל את המחתרת למהפכה בבוליביה.
"משבר הטילים" בקובה כמעט והפך את העימות בין קובה לארצות הברית למלחמה גרעינית. הוא נוצר כשהנשיא האמריקאי קנדי גילה מנהיגות ועשה סגר על האי של קובה, בו הוצבו וכוונו אל אמריקה טילים גרעיניים של ברית המועצות.
ברגע האחרון ולאחר שהבין שקנדי נחוש, פינה מנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב את הטילים מקובה, כשארה"ב, מצידה, התחייבה שלא לפעול יותר להפלת משטרו של קסטרו.
עם השנים נחלה כלכלת קובה כשלונות קשים. לשפל חסר תקדים היא הגיעה לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקותה של הפטרונית העיקרית שלה, ברית המועצות.
בשנת 2008 העביר פידל קסטרו את הנהגת קובה לאחיו ושותפו למהפכה הקובנית, ראול קסטרו, שהיה לנשיא ובהדרגה החל לשפר את היחסים עם ארה"ב ונשיאה ברק אובמה.
הנה סיפורו של פידל קסטרו:
https://youtu.be/qQ24jmIHIUk
קסטרו מדבר על המהפכה שהנהיג להחלפת השלטון בקובה:
https://youtu.be/67ZWBl-66H8
סרטון שפרסם ה-BBC הבריטי לאחר מותו:
https://youtu.be/xYF2_aeTI10
תכנית חינוכית על קובה והמהפכה שהנהיג המהפכן קסטרו (עברית):
https://youtu.be/UpNoaKOTRko?long=yes
והתנאים בקובה שבה הוא שלט והפך אותה לקומוניסטית:
https://youtu.be/OH6z1uycUQs?long=yes
כיצד הצליחו 12 לוחמים לבצע את המהפכה הקובנית?
זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).
הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".
המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.
המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.
ואז הסתבר שמישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה. תוך ימים ספורים חיסלו חיילי קובה את רובם המוחלט של המורדים. פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.
רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.
האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות. צ'ה גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.
ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית שבמסגרתה התחזו הלוחמים המעטים שאיתו ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.
הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. העיתונאי מתיוס נפל בפח ותיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי, תוך שהוא הופך אותו לסמל בינלאומי. לעומתם, הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים שעשו חייליו רק חיזק את המורדים כשעוד ועוד מקומיים מצטרפים אל המורדים של קסטרו וצ'ה גווארה.
עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים והם הלכו והתקדמו בדרך לבירת קובה. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף וב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, לאחר שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.
כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו נותרו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטו על מדינה שלמה.
את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה החקלאית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.
קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.
הנה סיפור המהפכה הקובנית:
https://youtu.be/duk_paBBTwE
תולדות קובה - מהמהפכה ועד לשיפור היחסים עם אמריקה:
https://youtu.be/chYBlArm9Ao
היחסים בין ארה"ב לקובה חודשו רק בשנים האחרונות על ידי הנשיא אובמה:
https://youtu.be/5Ll5JltGXoY
וסרט תיעודי על תולדות המהפכה של קובה:
https://youtu.be/nnfGwzZhesQ?long=yes
מהו ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה?
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
#תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
#על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
הנה ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/hzD3DiEwe1c
תיאום מושלם בכוריאוגרפיית צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/Rz55mgfxhxA
ארבעת מרכיבי הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/PWiLi22Cq8w
וכך תרקדו צ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/QjcWXpvA5e8?long=yes
מה היה משבר הטילים בקובה?
במשך 13 הימים הארוכים ביותר שעברו על העולם, כמעט איש לא ידע עד כמה הוא היה קרוב לחורבן. בפעם הראשונה בהיסטוריה עומדים בני האדם עם כל הדרוש כדי להשמיד את כל החיים על כדור הארץ ודרושה רק לחיצה על כפתור..
במשבר הטילים בקובה () העולם עמד בפני סכנה ממשית של מלחמה גרעינית בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית של אמריקה וברית המועצות. זה קרה כשבריה"מ בהנהגת חרושצ'וב הציבה טילים גרעיניים באי קובה, במרחק של כ-240 קילומטרים מחופי ארה"ב, "כדי להגן על קובה". קובה שנשלטה בידי הקומוניסטים בראשות המהפכן פידל קסטרו הייתה אויבת של ארה"ב. ארה"ב בראשות הנשיא הצעיר ג'ון קנדי לא השלימה עם הצבת הטילים. קנדי אמר אז "שנות ה-30 לימדו אותנו לקח ברור. התנהגות תוקפנית, אם מתירים לה להתפתח ללא מעצור, מביאה בסופו של דבר למלחמה".
בניגוד לעצת רוב היועצים שלו, שהציגו לתקוף את הטילים ולהשמידם, הנשיא קנדי נהג בתבונה ובאיפוק והכריז על סגר ימי, למעשה מצור על קובה. חרושצ'וב בתגובה שלח 25 ספינות מלחמה לכיוון קובה. הבית הלבן הוציא הודעה שכל נסיון לפרוץ את הסגר ייבלם בכוח. בארצות הברית חששו אזרחים רבים שהעולם עומד על סף מלחמת עולם שלישית, הפעם מלחמה גרעינית. אנשים אגרו מזון והכינו מקלטים, בחשש גדול ובידיעה שהמקלטים אינם הגנה מספקת בפני פצצות אטום.
אבל המנהיג הרוסי חרושצ'וב מצמץ ראשון. הוא הורה למשחתות הסובייטיות להסתובב ולחזור הביתה. הוא הציע פגישת פסגה, אך הבית הלבן סרב. קנדי עמד על דרישתו למנוע הצבת טילים בקובה. במגעים סודיים שנוהלו בשקט בין המעצמות התחייבה ארה"ב שלא לתקוף את קובה ולאפשר מט כבוד לרוסי. קנדי גם הודיע שבחודשים הקרובים תפנה ארצות הברית את טילי הניסוי שהציבה זה מכבר בטורקיה. הסובייטים נסוגו מהתכנית להצבת הטילים הבליסטיים בקובה ופינו את מה שכבר הוצב שם.
זה היה נצחון לשני הצדדים - בעוד שהרוסים זכו בניצחון טקטי, קנדי הוכיח שארה"ב נחושה לבלום את הרוסים מפגיעה או איום על העולם המערבי. באופן אישי זכה קנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מוערך עד אז, להכרה במנהיגותו ובתבונתו המדינית שאפשרה לו לנווט משבר מורכב ומסובך בהצלחה יתרה. מעט לאחר המשבר הוא נשא נאום שהזמין את ברית המועצות לשמור ביחד על העולם וחרושצ'וב נעתר. המעצמות סיכמו על הפסקת הניסויים הגרעיניים. שהובס במשבר הטילים הזה, הודח זמן מה לאחר מכן.
הנה רצף האירועים שהביא למשבר הטילים בקובה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
הנה משבר הטילים של קובה - באנגלית:
https://youtu.be/uAi7RyR0qac
כך התרחש המשבר:
https://youtu.be/XbKCyQn5oTc
עד כמה קרוב היה העולם למלחמת העולם השלישית:
http://youtu.be/Ig8UdfQKXSY
סרטון היסטורי שערכו תלמידים אמריקניים על משבר הטילים של קובה:
http://youtu.be/Bzgps7u61W4
השיר "גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן נכתב על האיום הגרעיני שהסתמן במשבר הטילים של קובה:
https://youtu.be/8O7heJ5ILvM
וסרט תיעודי על משבר הטילים והימים שבהם עצר העולם את נשימתו:
https://youtu.be/dC4XhIjBPEQ?long=yes
הוואנה (Havana), בירת קובה, היא העיר הגדולה במדינה ובאיים הקאריביים בכלל. המבקרים בעיר משתאים למראה הבניינים היפים שהיו פעם צבעוניים והיום הם מתקלפים והולכים ולמראה כלי הרכב שכמעט כולם בסגנון של שנות ה-50 של המאה הקודמת.
בקובה כמעט ולא תראו שלטי פרסום והעסקים צנועים ולא מנקרי עיניים. האנשים פתוחים, מחייכים לכל אדם, נינוחים ומרבים לרקוד ברחובות, לשיר ולנגן בכל מקום. דלתות הבתים פתוחות לרווחה ממש כמו פעם והזמן כאילו עצר מלכת.
איך השתמרה קובה כשמורת טבע של פעם? - הסיבה היא שמאז המהפכה בקובה הגדירה עצמה קובה הקומוניסטית כמדינה שהיא נגד האמריקנים הקפיטליסטים. ארה"ב בתגובה הטילה חרם סחר שמחזיק מעל 50 שנה על קובה. החרם שהטילה וושינגטון על קובה לא מאפשר לה יבוא חופשי של מוצרים מהעולם המודרני, מונע מכלכלתה להתפתח בצורה נורמלית ולמעשה הקפיא את הזמן מלכת, גם במכשירים מודרניים שנעדרים ממנה וגם בתקציבים הנדרשים כדי לשפץ ולחדש את הבניינים והכבישים בקובה. מצד שני, הוא משאיר את האנשים פשוטים, לא רודפי ממון ומאד נעימים, כמו פעם.
החרם על קובה הפך אותה למעין מוזיאון על גלגלים. הסגר והכלכלה החלשה לא איפשרו לתושבי האי לרכוש מכוניות בחו"ל. כך שופצו במקום להינטש מכוניות משנות ה-50. קובה הפכה להיות בעלת הריכוז הגדול בעולם של מכוניות קלאסיות, אמריקאיות בעיקר.
הנה הוואנה בירת קובה:
http://youtu.be/9385ntlhEZ8
סיפורן של המכוניות הקלאסיות של קובה:
http://youtu.be/3NQO9mOIYu8
הריקודים הקובניים מרהיבים:
https://youtu.be/CgU3tXJGf-8
ומצגת וידאו של מכוניות מקובה:
http://youtu.be/IDhiL4tjJaA
היום מפרץ החזירים (Bay of Pigs) בקובה הוא מקום שליו ומרהיב עין, בקצה האי הקובני. אבל פעם, בשנות ה-60, הוא היה לרגע שדה קרב בו נאבקה ונוצחה המעצמה החזקה בעולם, בידי רפובליקה קומוניסטית צעירה ושברירית, קובה.
זה היה שבוע אחרי שהאמריקאים נכנסו ללחץ בעקבות טיסתו של יורי גאגרין הסובייטי לחלל. הטיסה הזו הביאה את ברית המועצות ראשונה אל החלל. ג'ון קנדי ואנשיו בבית הלבן חששו שזהו עידן שבו תפרוץ ברית המועצות הקומוניסטית ותתחזק מול הקפיטליזם האמריקאי שהמהפכה הקומוניסטית כל כך מתעבת.
כאן מבשילה תכנית שארה"ב הכינה זמן מה. במרכזה עומדים מאות גולים קובנים, שאמורים להישלח אל קובה ככוח צבאי מורד ולהנהיג הפיכת נגד המשטר הקומוניסטי הצעיר ששולט באי, בראשות פידל קסטרו. נזכיר שלצד המנהיג מככב אז חברו הטוב, הגיבור המפורסם והלוחם הנועז של המהפכה הקובנית צ'ה גווארה.
קסטרו, שהפך למנהיג קובה, לאחר שהצליח לתפוס את השלטון, נתפס בתחילה כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה וכמי שהנהיג שלטון דמוקרטי באי. אך תוך זמן קצר הוא התגלה כשליט קומוניסטי נוקשה. הוא דיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.
הגנרלים האמריקאים ובכירי ה-CIA מבטיחים לקנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מנוסה, שהתוכנית, שאותה ירש מהממשל הקודם מוצלחת ושהמורדים הקובנים שהם אימנו ינצחו את לוחמיו של קסטרו ויציתו מרד עממי נגד קסטרו ןהשלטון הקומוניסטי הממוקם כה קרוב לארצות הברית ונתמך בברית המועצות המאיימת.
וכך, בבוקר ה-17 באפריל 1961, מנחיתות ספינות אמריקאיות 1,400 גולים המוכנים לקרב, בחוף קטן בקצה האי הקובני ושמו "מפרץ החזירים".
הגולים הקובניים הללו, שאומנו על ידי ארצות הברית ללוחמה קרבית, זכו לידע ולאימון על ידי ה-CIA האמריקאי וחשו ביטחון ביכולות הצבאיות שלהם. מאחוריהם עמדה מעצמת-על, שחופיה רחוקים מקובה הזה רק כ-150 קילומטרים. לפניהם עומדים, במקרה הרע, חיילים של אי שכבר התפכח מהחלום הקומוניסטי, של שוויון וחיים טובים לכל.
אבל זה לא עוזר להם. המורדים הובסו באותו הקרב על ידי 20 אלף החיילים המנוסים שהעמיד בפניהם צבא קובה ומי שפיקד על הקרב היה קסטרו בעצמו. זה היה קרב לחיים ולמוות וגם אם האבדות של הקובנים בקרב היו ענקיות וכללו מאות הרוגים ואלפי פצועים, כולל אזרחים רבים, מגיני האי עשו את עבודתם.
זו הייתה תבוסה קשה לאמריקה. המעצמה שהפילה את היטלר ובשתי פצצות מימן הורידה את האימפריה היפנית על ברכיה, מצאה את עצמה מובסת בידי אי לטיני זעיר ומעצבן. בנוסף לתבוסת המורדים בקרב הטביע מטוס קובני שתי ספינות אספקה אמריקאיות.
קנדי עצר משלוח של צבא אמריקאי כתגבור למורדים של ה-VIA ומנהיג קובה הקומוניסט השפיל את אמריקה והנחיל בניצחון הזה פגיעה קשה ביוקרתו של הנשיא האמריקאי הצעיר. מה שהיה אמור להיות אקורד הפתיחה המהדהד של נשיאותו הצעירה של ג'ון קנדי הפך בבוקר אחד לעננה כבדה שהטילה צל כבד על תחילת כהונתו.
ו"מפרץ החזירים"? - הוא הפך מאז למילת קוד, לכינוי ולמילה נרדפת לכישלון מוחלט של ממשל, למבצע או מיזם אגרסיבי שקרס, למתקפה מלחמתית או פוליטית שכל דבר שיכול היה להיכשל בה - נכשל.
הנה סיפורו של קרב מפרץ החזירים:
https://youtu.be/n2X36tiDAuU
מצגת וידאו על הקרב:
https://youtu.be/JzkXcEj-ZGk
משבר הטילים שיחולל הקרב הזה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
סרטון תיעודי על התקלות והתבוסה:
https://youtu.be/HIhQSjR3s3c?long=yes
ופרק פודקסט של "שעה היסטורית" עם פרופסור הר-סגור (עברית):
https://youtu.be/6igkaDrtB1w?long=yes
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.
ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.
כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.
את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.
במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".
בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.
אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.
כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.
במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.
בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.
באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.
לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.
ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.
הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):
https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y
ארנסטו גווארה נואם באו"ם:
https://youtu.be/bufHojkoGtw
על משמעותו ההיסטורית:
https://youtu.be/Q7_kHRytn3k
ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:
http://youtu.be/vBYUOOEHbJw
תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:
http://youtu.be/dPmb1U07kIc
דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:
http://youtu.be/PcnLvTAMBHU
שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:
https://youtu.be/-agiAnRYrrU
ותכנית עליו בחינוכית (עברית):
https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes
קובה
במעמקי הים הקריבי סמוך לחופי קובה, מתחת לפני הים, נמצאו בשנת 2000 שרידים של עיר אבודה. חברת נפט מקנדה שחיפשה נפט במעמקי מפרץ מקסיקו היא שאיתרה לראשונה את צורות המבנים הללו. החוקרים הורידו לאתר צוללת לא-מאוישת, מעין רכב מעמקים שמופעל מספינה. במהלך המחקר אותרו בעומק של מעל 2 קילומטרים, ליד החוף המערבי של קובה, מבני אבן שלדעת החוקרים נבנו על ידי תרבות אנושית עתיקה, לפני אלפי שנים.
המבנים שהתגלו הם בצורות אדריכליות של פירמידות, מבנים מלבניים ומבני אבן עגולים. על חלק מהם חקוקות אותיות בשפה לא מוכרת.
נראה שהמבנים הם חלק מעיר ששקעה אל הים לפני כ-15 אלף שנים. רק פעילות געשית יכולה להסביר את שקיעת שרידי העיר. החוקרים סבורים שמדובר בתרבות עתיקה ויש אפילו שרוצים להאמין שמדובר ביבשת האבודה אטלנטיס.
הנה המגה סיטי - עיר שנמצאה במעמקי הים ליד האי קובה:
http://youtu.be/5XijzS1-seg
ועוד על סיפור העיר הטבועה:
https://youtu.be/JhcCjbl2Vjc
פידל קסטרו (Fidel Castro), שמת בגיל 90, היה מהפכן שפיקד על המהפכה הקובנית והנהיג את קובה מאז 1959 ועד לשנת 2006, בה פרש והשאיר את ההנהגה לאחיו ראול.
הוא נולד ב-1926 למשפחת איכרים ספרדיים שהיגרו לקובה. קסטרו עבד בילדותו במטעי קנה הסוכר של משפחתו. בגיל תיכון הוא עבר להוואנה, בירת קובה, זכה להשכלה תיכונית, וכשבגר הוא למד משפטים וכעורך דין צעיר וסוציאליסט הוא החל להגן על חסרי אמצעים בבתי המשפט של קובה.
כבר כסטודנט צעיר הוא היה מלא להט בהתנגדות לתפיסת השלטון בקובה ארצו על ידי פולחנסיו בטיסטה, שהדיח את הממשלה הנבחרת והפך לשליט המושחת של האי.
כעורך דין צעיר הגיש קסטרו תביעה משפטית נגד בטיסטה על התפיסה הבלתי-חוקית של השלטון אך נכשל בה. לאחר שמיצה את האפשרויות החוקיות פנה קסטרו לדרך המהפכה ולאחר נסיון כושל להתקיף בסיס צבאי של הצבא הוא ואחיו ראול נכלאו.
לאחר שזכו לחנינה כעבור שנתיים עקרו האחים קסטרו למקסיקו. שם הצטרף לקסטרו ואחיו ארנסטו "צ'ה" גווארה ובמאבק מהפכני תצליח הקבוצה, "קבוצת ה-26 ביולי", להשתלט על קובה.
קסטרו יהפוך למנהיג קובה, אך מי שנתפס כמשחרר קובה מהשלטון המושחת שלה והנהיג שלטון דמוקרטי באי, התגלה תוך זמן מה כשליט קומוניסטי נוקשה ולמעשה כדיקטטור. הוא דיכא את מתנגדיו והוציא רבים מהם להורג, הלאים את אדמות העשירים והפך את קובה לארץ עניה ומבודדת, מדינה שהפכה לאויבת המרה של ארצות הברית ושילמה על כך מחיר כלכלי כבד.
ארה"ב אף ניסתה להנהיג הפיכת נגד על ידי גולים קובניים ששלחה ל"מפרץ החזירים" בקובה. חיילי קסטרו הביסו אותם בקלות ומנהיג קובה השפיל את אמריקה.
קסטרו גם לא נשאר חייב וניסה לייצא את המהפכה לארצות אחרות באמריקה הלטינית. נסיונות אלה נכשלו, במיוחד לאחר מותו של צ'ה גווארה ב-1967, בעת שניסה להוביל את המחתרת למהפכה בבוליביה.
"משבר הטילים" בקובה כמעט והפך את העימות בין קובה לארצות הברית למלחמה גרעינית. הוא נוצר כשהנשיא האמריקאי קנדי גילה מנהיגות ועשה סגר על האי של קובה, בו הוצבו וכוונו אל אמריקה טילים גרעיניים של ברית המועצות.
ברגע האחרון ולאחר שהבין שקנדי נחוש, פינה מנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב את הטילים מקובה, כשארה"ב, מצידה, התחייבה שלא לפעול יותר להפלת משטרו של קסטרו.
עם השנים נחלה כלכלת קובה כשלונות קשים. לשפל חסר תקדים היא הגיעה לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקותה של הפטרונית העיקרית שלה, ברית המועצות.
בשנת 2008 העביר פידל קסטרו את הנהגת קובה לאחיו ושותפו למהפכה הקובנית, ראול קסטרו, שהיה לנשיא ובהדרגה החל לשפר את היחסים עם ארה"ב ונשיאה ברק אובמה.
הנה סיפורו של פידל קסטרו:
https://youtu.be/qQ24jmIHIUk
קסטרו מדבר על המהפכה שהנהיג להחלפת השלטון בקובה:
https://youtu.be/67ZWBl-66H8
סרטון שפרסם ה-BBC הבריטי לאחר מותו:
https://youtu.be/xYF2_aeTI10
תכנית חינוכית על קובה והמהפכה שהנהיג המהפכן קסטרו (עברית):
https://youtu.be/UpNoaKOTRko?long=yes
והתנאים בקובה שבה הוא שלט והפך אותה לקומוניסטית:
https://youtu.be/OH6z1uycUQs?long=yes
זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).
הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".
המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.
המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.
ואז הסתבר שמישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה. תוך ימים ספורים חיסלו חיילי קובה את רובם המוחלט של המורדים. פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.
רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.
האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות. צ'ה גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.
ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית שבמסגרתה התחזו הלוחמים המעטים שאיתו ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.
הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. העיתונאי מתיוס נפל בפח ותיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי, תוך שהוא הופך אותו לסמל בינלאומי. לעומתם, הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים שעשו חייליו רק חיזק את המורדים כשעוד ועוד מקומיים מצטרפים אל המורדים של קסטרו וצ'ה גווארה.
עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים והם הלכו והתקדמו בדרך לבירת קובה. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף וב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, לאחר שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.
כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו נותרו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטו על מדינה שלמה.
את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה החקלאית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.
קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.
הנה סיפור המהפכה הקובנית:
https://youtu.be/duk_paBBTwE
תולדות קובה - מהמהפכה ועד לשיפור היחסים עם אמריקה:
https://youtu.be/chYBlArm9Ao
היחסים בין ארה"ב לקובה חודשו רק בשנים האחרונות על ידי הנשיא אובמה:
https://youtu.be/5Ll5JltGXoY
וסרט תיעודי על תולדות המהפכה של קובה:
https://youtu.be/nnfGwzZhesQ?long=yes
הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.
#תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).
השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.
בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.
ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.
שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.
ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.
משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.
פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.
#על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.
הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.
הנה ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/hzD3DiEwe1c
תיאום מושלם בכוריאוגרפיית צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/Rz55mgfxhxA
ארבעת מרכיבי הצ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/PWiLi22Cq8w
וכך תרקדו צ'ה צ'ה צ'ה:
https://youtu.be/QjcWXpvA5e8?long=yes
במשך 13 הימים הארוכים ביותר שעברו על העולם, כמעט איש לא ידע עד כמה הוא היה קרוב לחורבן. בפעם הראשונה בהיסטוריה עומדים בני האדם עם כל הדרוש כדי להשמיד את כל החיים על כדור הארץ ודרושה רק לחיצה על כפתור..
במשבר הטילים בקובה () העולם עמד בפני סכנה ממשית של מלחמה גרעינית בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית של אמריקה וברית המועצות. זה קרה כשבריה"מ בהנהגת חרושצ'וב הציבה טילים גרעיניים באי קובה, במרחק של כ-240 קילומטרים מחופי ארה"ב, "כדי להגן על קובה". קובה שנשלטה בידי הקומוניסטים בראשות המהפכן פידל קסטרו הייתה אויבת של ארה"ב. ארה"ב בראשות הנשיא הצעיר ג'ון קנדי לא השלימה עם הצבת הטילים. קנדי אמר אז "שנות ה-30 לימדו אותנו לקח ברור. התנהגות תוקפנית, אם מתירים לה להתפתח ללא מעצור, מביאה בסופו של דבר למלחמה".
בניגוד לעצת רוב היועצים שלו, שהציגו לתקוף את הטילים ולהשמידם, הנשיא קנדי נהג בתבונה ובאיפוק והכריז על סגר ימי, למעשה מצור על קובה. חרושצ'וב בתגובה שלח 25 ספינות מלחמה לכיוון קובה. הבית הלבן הוציא הודעה שכל נסיון לפרוץ את הסגר ייבלם בכוח. בארצות הברית חששו אזרחים רבים שהעולם עומד על סף מלחמת עולם שלישית, הפעם מלחמה גרעינית. אנשים אגרו מזון והכינו מקלטים, בחשש גדול ובידיעה שהמקלטים אינם הגנה מספקת בפני פצצות אטום.
אבל המנהיג הרוסי חרושצ'וב מצמץ ראשון. הוא הורה למשחתות הסובייטיות להסתובב ולחזור הביתה. הוא הציע פגישת פסגה, אך הבית הלבן סרב. קנדי עמד על דרישתו למנוע הצבת טילים בקובה. במגעים סודיים שנוהלו בשקט בין המעצמות התחייבה ארה"ב שלא לתקוף את קובה ולאפשר מט כבוד לרוסי. קנדי גם הודיע שבחודשים הקרובים תפנה ארצות הברית את טילי הניסוי שהציבה זה מכבר בטורקיה. הסובייטים נסוגו מהתכנית להצבת הטילים הבליסטיים בקובה ופינו את מה שכבר הוצב שם.
זה היה נצחון לשני הצדדים - בעוד שהרוסים זכו בניצחון טקטי, קנדי הוכיח שארה"ב נחושה לבלום את הרוסים מפגיעה או איום על העולם המערבי. באופן אישי זכה קנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מוערך עד אז, להכרה במנהיגותו ובתבונתו המדינית שאפשרה לו לנווט משבר מורכב ומסובך בהצלחה יתרה. מעט לאחר המשבר הוא נשא נאום שהזמין את ברית המועצות לשמור ביחד על העולם וחרושצ'וב נעתר. המעצמות סיכמו על הפסקת הניסויים הגרעיניים. שהובס במשבר הטילים הזה, הודח זמן מה לאחר מכן.
הנה רצף האירועים שהביא למשבר הטילים בקובה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
הנה משבר הטילים של קובה - באנגלית:
https://youtu.be/uAi7RyR0qac
כך התרחש המשבר:
https://youtu.be/XbKCyQn5oTc
עד כמה קרוב היה העולם למלחמת העולם השלישית:
http://youtu.be/Ig8UdfQKXSY
סרטון היסטורי שערכו תלמידים אמריקניים על משבר הטילים של קובה:
http://youtu.be/Bzgps7u61W4
השיר "גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן נכתב על האיום הגרעיני שהסתמן במשבר הטילים של קובה:
https://youtu.be/8O7heJ5ILvM
וסרט תיעודי על משבר הטילים והימים שבהם עצר העולם את נשימתו:
https://youtu.be/dC4XhIjBPEQ?long=yes
מי היה ארנסט המינגוויי ומהו סיפור חייו?
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
מי יצר את הצילום האייקוני של צ'ה גווארה?
צילום של דיוקנו של המהפכן המרקסיסטי והמורד הקובני ממוצא ארגנטיני ארנסטו גווארה, המכונה "צ'ה", הפך לאחד האייקונים המוכרים בעולם. הצילום הוא כנראה אחד מהמועתקים ביותר בתולדות הצילום, אם לא התמונה הנפוצה ביותר בעולם. יש לו סיפור מעניין...
אז מהו סיפור הצילום של צ'ה גווארה? - הצילום, ששמו המקורי הוא "לוחם הגרילה ההירואי", הוא של צלם בשם אלברטו קורדה. הצילום המפורסם מושתת על תמונה ספונטנית, שצולמה כמעט במקרה, במהלך עצרת זיכרון שערך פידל קסטרו לאחר התפוצצות של אוניית מטען בנמל הוואנה, שהביאה למותם של עשרות בני אדם.
קורדה, הצלם הרשמי של קסטרו, צילם את גווארה בעת שהאזין לנאום של קסטרו בפני אלפי הצועדים. הבעת פניו של הלוחם המפורסם תפסה את הצלם והוא צילם את התמונה בחטף, כשברקע היה במקור עץ דקל ועוד משתתף בעצרת, לצדו של גווארה.
העורך של העיתון "הרבולוסיון", שעבורו צילם קורדה, לא השתמש בתמונה לצורך הכתבה שפורסמה על העצרת. אבל הצלם אהב את התמונה וניקה את התמונה מהעץ ומהדמות הנוספת שברקע. לאחר שיצר ממנה את הגרסה הנקייה, האייקונית, הוא תלה אותה בביתו והעניק עותקים ממנה לידידים ובני משפחה.
ב-1967 קיבל פעיל שמאל איטלקי את הזכויות לפרסום יומן השבי של גווארה וחיפש תמונה. הוא הופנה לקורדה, אהב את התמונה וכ"ידיד המהפכה", הוא קיבל אותה ללא תשלום. בעניין שנוצר לאחר שצ'ה הוצא להורג הפכו הספר עם התמונה שעל הכריכה שלו, לפרסום רב באיטליה ובעולם כולו.
התמונה לכדה את עינו של אמן מאירלנד בשם ג'ים פיצפטריק והוא יצר ממנה כרזה, בעלת רקע אדום כשהכוכב שעל כובע שלו צהוב. פיצפטריק הגביה מעט את עיניו של גווארה וכדי לסמן את שמו, הוא הוסיף F הפוכה על הכתף של הדמות. הכרזות הופצו בקרב ארגוני שמאל ברחבי אירופה וזכו לפרסום רב במהומות הסטודנטים בצרפת ב-1968.
די מהר קיבלו הכרזות מעמד בעולם האמנות כשאנדי וורהול הפיץ יצירה שהתבססה על הכרזות הללו. גם בקובה זכתה התמונה למעמד אייקוני, כשבחזית בניין משרד הפנים הוצב דיוקן פלדה שהתבסס עליה, ותחתיו הכיתוב "Hasta la Victoria Siempre" ("עד הניצחון תמיד").
עם השנים התמונה שבה והופיעה על שטרות ומטבעות קובניים, על חולצות טי במערב ובכלל הפכה לסמל, לוגו ונחלתם של מורדים במוסכמות ברחבי העולם. לא מעט בזכותה הפך צ'ה גווארה לאייקון המהפכני האולטימטיבי, שמייצג שינוי וחשיבה מחוץ למסגרת ומשמש בידי רבים למחאה וקריאת תיגר על הממסד, הרגיל, המסואב או המנצל.
הנה אלברטו קורדה, מי שידוע במשך שנים רבות כצלם של צ'ה:
https://youtu.be/Q2FFhYT-A_k
קורדה מספר כיצד נוצר הצילום:
https://youtu.be/Znb4xk5hldk
סיפורו של מי שקרא תיגר על קורדה:
https://youtu.be/aLJ7metgLSI
וקטע מסרט תיעודי על קורדה והצילום שיצר במקרה:
https://youtu.be/PKA1YZeJnPo?long=yes
צילום של דיוקנו של המהפכן המרקסיסטי והמורד הקובני ממוצא ארגנטיני ארנסטו גווארה, המכונה "צ'ה", הפך לאחד האייקונים המוכרים בעולם. הצילום הוא כנראה אחד מהמועתקים ביותר בתולדות הצילום, אם לא התמונה הנפוצה ביותר בעולם. יש לו סיפור מעניין...
אז מהו סיפור הצילום של צ'ה גווארה? - הצילום, ששמו המקורי הוא "לוחם הגרילה ההירואי", הוא של צלם בשם אלברטו קורדה. הצילום המפורסם מושתת על תמונה ספונטנית, שצולמה כמעט במקרה, במהלך עצרת זיכרון שערך פידל קסטרו לאחר התפוצצות של אוניית מטען בנמל הוואנה, שהביאה למותם של עשרות בני אדם.
קורדה, הצלם הרשמי של קסטרו, צילם את גווארה בעת שהאזין לנאום של קסטרו בפני אלפי הצועדים. הבעת פניו של הלוחם המפורסם תפסה את הצלם והוא צילם את התמונה בחטף, כשברקע היה במקור עץ דקל ועוד משתתף בעצרת, לצדו של גווארה.
העורך של העיתון "הרבולוסיון", שעבורו צילם קורדה, לא השתמש בתמונה לצורך הכתבה שפורסמה על העצרת. אבל הצלם אהב את התמונה וניקה את התמונה מהעץ ומהדמות הנוספת שברקע. לאחר שיצר ממנה את הגרסה הנקייה, האייקונית, הוא תלה אותה בביתו והעניק עותקים ממנה לידידים ובני משפחה.
ב-1967 קיבל פעיל שמאל איטלקי את הזכויות לפרסום יומן השבי של גווארה וחיפש תמונה. הוא הופנה לקורדה, אהב את התמונה וכ"ידיד המהפכה", הוא קיבל אותה ללא תשלום. בעניין שנוצר לאחר שצ'ה הוצא להורג הפכו הספר עם התמונה שעל הכריכה שלו, לפרסום רב באיטליה ובעולם כולו.
התמונה לכדה את עינו של אמן מאירלנד בשם ג'ים פיצפטריק והוא יצר ממנה כרזה, בעלת רקע אדום כשהכוכב שעל כובע שלו צהוב. פיצפטריק הגביה מעט את עיניו של גווארה וכדי לסמן את שמו, הוא הוסיף F הפוכה על הכתף של הדמות. הכרזות הופצו בקרב ארגוני שמאל ברחבי אירופה וזכו לפרסום רב במהומות הסטודנטים בצרפת ב-1968.
די מהר קיבלו הכרזות מעמד בעולם האמנות כשאנדי וורהול הפיץ יצירה שהתבססה על הכרזות הללו. גם בקובה זכתה התמונה למעמד אייקוני, כשבחזית בניין משרד הפנים הוצב דיוקן פלדה שהתבסס עליה, ותחתיו הכיתוב "Hasta la Victoria Siempre" ("עד הניצחון תמיד").
עם השנים התמונה שבה והופיעה על שטרות ומטבעות קובניים, על חולצות טי במערב ובכלל הפכה לסמל, לוגו ונחלתם של מורדים במוסכמות ברחבי העולם. לא מעט בזכותה הפך צ'ה גווארה לאייקון המהפכני האולטימטיבי, שמייצג שינוי וחשיבה מחוץ למסגרת ומשמש בידי רבים למחאה וקריאת תיגר על הממסד, הרגיל, המסואב או המנצל.
הנה אלברטו קורדה, מי שידוע במשך שנים רבות כצלם של צ'ה:
https://youtu.be/Q2FFhYT-A_k
קורדה מספר כיצד נוצר הצילום:
https://youtu.be/Znb4xk5hldk
סיפורו של מי שקרא תיגר על קורדה:
https://youtu.be/aLJ7metgLSI
וקטע מסרט תיעודי על קורדה והצילום שיצר במקרה:
https://youtu.be/PKA1YZeJnPo?long=yes
איך הפך הסלסה מקולומביה ללהיט עולמי?
סלסה (Salsa) הוא ריקוד שנולד בקולומביה בתחילת המאה ה-20. הסלסה הוא מעין תערובת של מקצבים וריקודים שונים. מקולומביה הגיע הסלסה לעיר ניו-יורק ובשנת 1970, לאחר שהפך בניו יורק לריקוד אופנתי ואהוד, התפשטה תופעת הסלסה לכל העולם המערבי.
הסלסה התפתחה כצירוף של מרכיבים מריקודים שונים. הצעדים הבסיסיים שלה באים מריקוד הסון הקולומביאני ומריקוד הוואוואנקו של קובה, אבל נוספו לה מרכיבים של ריקוד הסווינג האמריקאי וריקודים לטיניים נוספים כמו הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, וריקודים אפרו-קובניים נוספים.
כיום קיימות גירסאות שונות לריקוד הסלסה. ביניהם סלסה דומיניקנית, סלסה קובנית, סלסה קולומביאנית, סלסה לוס אנג'לס וסלסה פורטוריקנית.
הנה סלסה קובנית ברחוב:
https://youtu.be/0TYACvUwajI
סרטון של ריקוד סלסה:
http://youtu.be/3nd8WQy58Pw?t=9m15s
סלסה דומיניקנית בפעולה:
http://youtu.be/0EHU8ImSfOM
שני רקדני סלסה מקצועיים בריקוד סלסה מדהים:
http://youtu.be/F5zCGgZMaWQ
וכלב שרוקד סלסה באופן מושלם:
http://youtu.be/aOY1AprurEI
סלסה (Salsa) הוא ריקוד שנולד בקולומביה בתחילת המאה ה-20. הסלסה הוא מעין תערובת של מקצבים וריקודים שונים. מקולומביה הגיע הסלסה לעיר ניו-יורק ובשנת 1970, לאחר שהפך בניו יורק לריקוד אופנתי ואהוד, התפשטה תופעת הסלסה לכל העולם המערבי.
הסלסה התפתחה כצירוף של מרכיבים מריקודים שונים. הצעדים הבסיסיים שלה באים מריקוד הסון הקולומביאני ומריקוד הוואוואנקו של קובה, אבל נוספו לה מרכיבים של ריקוד הסווינג האמריקאי וריקודים לטיניים נוספים כמו הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, וריקודים אפרו-קובניים נוספים.
כיום קיימות גירסאות שונות לריקוד הסלסה. ביניהם סלסה דומיניקנית, סלסה קובנית, סלסה קולומביאנית, סלסה לוס אנג'לס וסלסה פורטוריקנית.
הנה סלסה קובנית ברחוב:
https://youtu.be/0TYACvUwajI
סרטון של ריקוד סלסה:
http://youtu.be/3nd8WQy58Pw?t=9m15s
סלסה דומיניקנית בפעולה:
http://youtu.be/0EHU8ImSfOM
שני רקדני סלסה מקצועיים בריקוד סלסה מדהים:
http://youtu.be/F5zCGgZMaWQ
וכלב שרוקד סלסה באופן מושלם:
http://youtu.be/aOY1AprurEI
מי הנשיא האמריקני שהקפיץ את תכנית החלל קדימה?
ג'ון קנדי היה הנשיא ה-35 של ארה"ב ואחד הצעירים שבנשיאים, אבל לפני הכל הוא היה ונשאר הנשיא המודרני הראשון. עד אז שלטו בדמוקרטיות אנשים מבוגרים, שלא לומר זקנים. אחריו המנהיגים הצעירים הלכו ותפסו את מקומם בתור מנהיגי הדמוקרטיות והצעירים הפכו למנהיגי ובעלי העולם.
הוא היה בנשיאות משנת 1961 ועד שנרצח בנובמבר 1963 ועל אף שנשיאותו היתה קצרה מאד, הוא נחשב לאחד הנשיאים הגדולים בארה"ב. ילד חולני שהיה לגיבור מלחמה, הנשיא הראשון שניצח בטלוויזיה ובזכותה גם במירוץ לנשיאות, נשיא צעיר ויפה תואר שגבר על אויבים מבחוץ ונלחם בגזענות בארצו ושילם על כך בחייו.
בשנת 1961 הציב קנדי לארצות הברית יעד נועז ושאפתני: להנחית אדם על הירח ולהחזירו בשלום, עד סוף העשור. תכנית החלל האמריקנית הגשימה את היעד ב-20 ביולי 1969, כשחללית משימת אפולו 11 נחתה על פני הירח. תוך כדי פיתוח תחום החלל, קידמה תוכנית החלל פיתוחים בתחומים טכנולוגיים רבים נוספים דוגמת אלקטרוניקה, תקשורת, מיחשוב אווירונאוטיקה. היא השפיעה רבות על החינוך והתרבות האמריקניים והייתה מקור להשראה לעולם כולו.
בעת "משבר הטילים" בקובה, הוכיח קנדי מנהיגות ותבונה בפתרון בדרכי שלום וללא מלחמה, של משבר חמור עם בריה"מ. ניהול אחר של המשבר בין המעצמות עלול היה להביא למלחמת עולם גרעינית וחמורה מכל קודמותיה. בניווט המשבר הוא הראה מנהיגות, יכולת קבלת החלטות וניהול משברים, שהעמידו אותו עם הטובים שבמנהיגי האומות בהיסטוריה.
קנדי גם אחראי למשפט האזרחי הנכון "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך!".
הנה הנאום שבו הכריז קנדי שארה"ב לוקחת על עצמה להגיע לירח, לא בגלל שזה קל אלא בגלל שזה קשה:
http://youtu.be/g25G1M4EXrQ
דרכו של קנדי בפוליטיקה:
http://youtu.be/zJeNz0c2xBo
על חייו של ג'ון קנדי:
http://youtu.be/ZMdPtBXX4Ak?t=7s
קנדי היה קרוב מאד למרילין מונרו, כוכבת הקולנוע של התקופה, ששרה לו כאן "יום הולדת שמח":
https://youtu.be/jfQtfw8U06g
הרגע המרגש שבו הזדהה עם תושבי ברלין, על אף שהיו שאמרו שהוא סופגניה...
http://youtu.be/IxAL-M2SdAU
ועד סופו הקשה ברצח אל מול פני האומה כולה:
https://youtu.be/iynPkBEE0wE
סרט תיעודי על ההיסטוריה הטראגית של קנדי ומשפחתו:
https://youtu.be/N-SyvKgRuNA?long=yes
וסרט תיעודי על המנהיג הצעיר ששינה את העולם בזמן קצר כל כך ונרצח:
https://youtu.be/41CYcn2Z2CE?long=yes
ג'ון קנדי היה הנשיא ה-35 של ארה"ב ואחד הצעירים שבנשיאים, אבל לפני הכל הוא היה ונשאר הנשיא המודרני הראשון. עד אז שלטו בדמוקרטיות אנשים מבוגרים, שלא לומר זקנים. אחריו המנהיגים הצעירים הלכו ותפסו את מקומם בתור מנהיגי הדמוקרטיות והצעירים הפכו למנהיגי ובעלי העולם.
הוא היה בנשיאות משנת 1961 ועד שנרצח בנובמבר 1963 ועל אף שנשיאותו היתה קצרה מאד, הוא נחשב לאחד הנשיאים הגדולים בארה"ב. ילד חולני שהיה לגיבור מלחמה, הנשיא הראשון שניצח בטלוויזיה ובזכותה גם במירוץ לנשיאות, נשיא צעיר ויפה תואר שגבר על אויבים מבחוץ ונלחם בגזענות בארצו ושילם על כך בחייו.
בשנת 1961 הציב קנדי לארצות הברית יעד נועז ושאפתני: להנחית אדם על הירח ולהחזירו בשלום, עד סוף העשור. תכנית החלל האמריקנית הגשימה את היעד ב-20 ביולי 1969, כשחללית משימת אפולו 11 נחתה על פני הירח. תוך כדי פיתוח תחום החלל, קידמה תוכנית החלל פיתוחים בתחומים טכנולוגיים רבים נוספים דוגמת אלקטרוניקה, תקשורת, מיחשוב אווירונאוטיקה. היא השפיעה רבות על החינוך והתרבות האמריקניים והייתה מקור להשראה לעולם כולו.
בעת "משבר הטילים" בקובה, הוכיח קנדי מנהיגות ותבונה בפתרון בדרכי שלום וללא מלחמה, של משבר חמור עם בריה"מ. ניהול אחר של המשבר בין המעצמות עלול היה להביא למלחמת עולם גרעינית וחמורה מכל קודמותיה. בניווט המשבר הוא הראה מנהיגות, יכולת קבלת החלטות וניהול משברים, שהעמידו אותו עם הטובים שבמנהיגי האומות בהיסטוריה.
קנדי גם אחראי למשפט האזרחי הנכון "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך!".
הנה הנאום שבו הכריז קנדי שארה"ב לוקחת על עצמה להגיע לירח, לא בגלל שזה קל אלא בגלל שזה קשה:
http://youtu.be/g25G1M4EXrQ
דרכו של קנדי בפוליטיקה:
http://youtu.be/zJeNz0c2xBo
על חייו של ג'ון קנדי:
http://youtu.be/ZMdPtBXX4Ak?t=7s
קנדי היה קרוב מאד למרילין מונרו, כוכבת הקולנוע של התקופה, ששרה לו כאן "יום הולדת שמח":
https://youtu.be/jfQtfw8U06g
הרגע המרגש שבו הזדהה עם תושבי ברלין, על אף שהיו שאמרו שהוא סופגניה...
http://youtu.be/IxAL-M2SdAU
ועד סופו הקשה ברצח אל מול פני האומה כולה:
https://youtu.be/iynPkBEE0wE
סרט תיעודי על ההיסטוריה הטראגית של קנדי ומשפחתו:
https://youtu.be/N-SyvKgRuNA?long=yes
וסרט תיעודי על המנהיג הצעיר ששינה את העולם בזמן קצר כל כך ונרצח:
https://youtu.be/41CYcn2Z2CE?long=yes
