שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מאיפה אהבת המוסיקה של ג'מייקה?
האי ג'מייקה (Jamaica) הוא ממלכת אוהבי מוסיקה. כן, ג'מייקה היא ממלכה שנמנית על חבר העמים הבריטי. זוהי מדינת אי השוכנת בים הקריבי, ליד מרכז אמריקה. מצפון לה נמצאת קובה, גם היא שוכנת על אי וממזרח האי היספניולה, אי שבמערב שלו נמצאת האיטי ובמזרח הרפובליקה הדומיניקנית.
אבל ג'מייקה היא גם המדינה המוסיקלית ביותר בעולם, לפחות במספר אולפני ההקלטה שבה. יש בג'מייקה הכי הרבה אולפנים, המון מוסיקאים ודומה שכל אחד שם עושה מוסיקה בשלב כלשהו.
בג'מייקה יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו, כשמוסיקאים מקומיית ערבבו בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. באבולוציה הזו של הסגנונות הללו ואחרים נולד גם הראפ המקומי.
אמנים מקומיים באי ביצעו אז, בסוף שנות ה-60, מעין ראפ על מקצב הרגאיי. לא רבים יודעים שמשם יצא הראפ, בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק. זו הייתה מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
ואז בא המפץ הגדול של האי הקטן, מפץ מוסיקלי עולמי כמעט בלתי נתפס במונחים של הצלחה והשפעה, גם מוסיקלית וגם חברתית - קראו לו בוב מארלי. למשך כמה שנים הוא הפך את ג'מייקה למרכז העולם המוסיקלי הפופולרי.
בשנות ה-90 נכנס הסקא לתרבות המערבית במספר גלים, ולמשך כמה שנים הוא נכנס למיינסטרים. אבל עוד לפניו, מאז שנות ה-80, הפך הרגאיי למקצב עולמי והרגאיי שבוב מארלי הוציא לעולם מג'מייקה הפך למוסיקה פופולרית בצורה שלא תאומן.
עד כדי כך השפעתו חדרה עד שבנובמבר 2018 הכריז ארגון אונסק"ו על מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי. זה היה הישג סמלי אמנם, אבל כזה שההצלחה והכריזמה של מארלי הם הגורמים העיקריים לו.
על האי ג'מייקה וה"רגאיי" - המוסיקה שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=olYYISLYLiU
ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:
https://youtu.be/ATobFYV4jQ0
גם הרגאטון יצא מג'מייקה (עברית):
https://youtu.be/AzsrDmMzKBA
והדאב הג'מייקני:
https://youtu.be/5Ci5XTpPq94
קליפ אופייני למוסיקה מהאי:
https://youtu.be/p8HoEvDh70Y
ממראות האי ג'מייקה:
https://youtu.be/fQNp1UTFh50
וסרט תיעודי על המוסיקה של ג'מייקה:
https://youtu.be/wv1Iy26qlLk?long=yes
מי היה מלך הרגאיי בוב מארלי?
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
הנה סיפורו של בוב מארלי:
https://youtu.be/GpoVZXKBK14
הנה הוא בתחילת הדרך:
https://youtu.be/2jN1bqGr3ZY
שיר המהפכה שמדגים את רעיונותיו וכיצד עוצבו באי ג'מייקה:
https://youtu.be/V5YvRlQBPSc
מפיץ אהבה בעולם ב"אהבה אחת":
https://youtu.be/eu9fF4_rnPo
בהופעה חיה עם "no woman no cry" ב-1979:
https://youtu.be/jGqrvn3q1oo?t=29s
וסרט תיעודי על הצילומים האייקוניים שהנציחו אותו:
https://youtu.be/mpR06HoVIdc
מהי תנועת הראסטפרי?
תנועת הראסטפרי (Rastafarian) היא תנועה דתית-תרבותית, שמקורה באוכלוסייה השחורה בג'מייקה. התנועה של הראסטפרים נולדה בג'מייקה. רובנו מכירים את הראסטות שמאמיני הראסטפארי מקשרים לשבט יהודה, השבט היהודי שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
התנועה היא מונותאיסטית ורואה בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה המנוח, את ג'ה, התגלמותו של האל, על פני האדמה. היא מושכת אליה מאמינים מכל רחבי העולם. הדת הראסטפארית היא שילוב מרתק של נצרות אתיופית, יהדות ודתות אליליות מאפריקה. הם מחשיבים לספרים קדושים גם את התנ"ך, גם את הברית החדשה וגם את הכברה נגסט, באתיופית "תפארת המלכים". האחרון הוא ספר ההמשך של התנ"ך, הקדוש באתיופיה
מקור השם ראסטפארי הוא מ"ראס טפרי מקונן" - שמו של היילה סלאסי, לפני הכתרתו לקיסר אתיופיה.
האמונה בסילאסי התבססה על נבואות שניבאו את בואו של צאצא מבית שלמה המלך ומלכת שבא, שיוכתר להיות קיסר. הם מציינים שחלק מהנבואות דיברו על כך שהוא יהיה המשיח ויבוא מארץ כוש, אתיופיה של ימינו.
כך רואים מאמיני הדת בסלאסי את ישו השב לעולם. אחרים רואים בו את התגלמות החוכמה של ג'ה, את ישו השחור ואפילו את ג'ה המתגלם בגוף אדם, העושה ניסים.
מאמיני דת ותרבות הראסטאפרי האמינו שהיילה סילאסי יגיע בכדי להושיע אותם מהעבדות של האדם הלבן ומהדיכוי שלו והוא שישיב אותם ליבשת אפריקה.
היה אפילו שלב שבו ממש נראה היה שזה יקרה. אבל גם כשקיבלו הזמנה מממשלת ליבריה לחזור לאפריקה, הם לא נעתרו ולא הגיעו בהמוניהם לשם. הייתה כוונה כזו אבל היא נכשלה לאחר שראש התנועה גרבי, מי שכונה לא פעם "הרצל השחור" ואמור היה להובילם בחזרה לאפריקה, נאסר על עבירות בתנועתו.
וכך, הרעיון הזה אמנם לא התממש וההשראה מהציונות לא פעלה, אבל החלום לשוב אל אפריקה נותר בלבם של הראסטפרים וגם בליבו של בוב מארלי, המאמין המפורסם ביותר שלהם ומי שהכיר לכל העולם את התנועה המרתקת הזו.
הנה תולדות תנועת הרסטפרי:
https://youtu.be/nwMy-GLLxuY
סיפורה של תנועת הראסטפארי:
https://youtu.be/6Lcm6Z6Cn2E
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות שכל כך מזוהות עימם:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
הנה ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
ויש אפילו רסטפרים שחזרו הביתה לאתיופיה:
https://youtu.be/fRY7NRTIFbQ
מהן ראסטות?
הפרסום העולמי שלו זכה בשנות ה-70 זמר הרגאיי בוב מארלי, הכיר לעולם כולו את דת הראסטפארי, שהתעוררה בשנות ה-50 של המאה ה-20 בג'מייקה. ההצלחה המסחררת של מארלי הפך לפופולארי גם את התסרוקת שלו, תסרוקת שזכתה לכינוי "ראסטות". התסרוקת הייתה נפוצה בקרב מרבית מאמיניה של דת הראסטפארי. כך נכנסו הראסטות לאופנה המערבית והפכו לתסרוקת המועדפת על צעירים רבים ושוחרי תרבות הניו-אייג' רוחניים.
ראסטות, או דרדלוקס (Dreadlocks), הם קשרים בשיער, שהיו לכינוי של התסרוקת הנוצרת מהם. אלו אותן אסופות שיער מגולגלות, הנראות לעתים מבולגנות ולא מסודרות. בעבר אכן נהגו ליצור רסטות לא נקיות עם בלילות ביצים, אפר ואפילו חול, אבל כיום השיטות נקיות מאד. את הראסטות קולעים במאמץ רב, בעזרת מסרגה קטנה. הראסטות נפוצות בתרבויות שונות בעולם, כמו למשל בהודו, שבה מכנים את הראסטות בשם "ג'טה" (jata). מאמיני הראסטפארי מקשרים את הראסטות לשבט יהודה שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות ממצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו.
הנה בוב מארלי עם הראסטות:
http://youtu.be/loFDn94oZJ0
בג'מייקה:
http://youtu.be/2kzAdIOjnEY
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
בעלת הראסטות הארוכות בעולם:
http://youtu.be/wjOAv0esEo8
וסיפורה של בעלת ראסטות חדשות:
http://youtu.be/VV__RH3a7ZI
רגאיי
האי ג'מייקה (Jamaica) הוא ממלכת אוהבי מוסיקה. כן, ג'מייקה היא ממלכה שנמנית על חבר העמים הבריטי. זוהי מדינת אי השוכנת בים הקריבי, ליד מרכז אמריקה. מצפון לה נמצאת קובה, גם היא שוכנת על אי וממזרח האי היספניולה, אי שבמערב שלו נמצאת האיטי ובמזרח הרפובליקה הדומיניקנית.
אבל ג'מייקה היא גם המדינה המוסיקלית ביותר בעולם, לפחות במספר אולפני ההקלטה שבה. יש בג'מייקה הכי הרבה אולפנים, המון מוסיקאים ודומה שכל אחד שם עושה מוסיקה בשלב כלשהו.
בג'מייקה יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו, כשמוסיקאים מקומיית ערבבו בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. באבולוציה הזו של הסגנונות הללו ואחרים נולד גם הראפ המקומי.
אמנים מקומיים באי ביצעו אז, בסוף שנות ה-60, מעין ראפ על מקצב הרגאיי. לא רבים יודעים שמשם יצא הראפ, בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק. זו הייתה מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
ואז בא המפץ הגדול של האי הקטן, מפץ מוסיקלי עולמי כמעט בלתי נתפס במונחים של הצלחה והשפעה, גם מוסיקלית וגם חברתית - קראו לו בוב מארלי. למשך כמה שנים הוא הפך את ג'מייקה למרכז העולם המוסיקלי הפופולרי.
בשנות ה-90 נכנס הסקא לתרבות המערבית במספר גלים, ולמשך כמה שנים הוא נכנס למיינסטרים. אבל עוד לפניו, מאז שנות ה-80, הפך הרגאיי למקצב עולמי והרגאיי שבוב מארלי הוציא לעולם מג'מייקה הפך למוסיקה פופולרית בצורה שלא תאומן.
עד כדי כך השפעתו חדרה עד שבנובמבר 2018 הכריז ארגון אונסק"ו על מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי. זה היה הישג סמלי אמנם, אבל כזה שההצלחה והכריזמה של מארלי הם הגורמים העיקריים לו.
על האי ג'מייקה וה"רגאיי" - המוסיקה שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=olYYISLYLiU
ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:
https://youtu.be/ATobFYV4jQ0
גם הרגאטון יצא מג'מייקה (עברית):
https://youtu.be/AzsrDmMzKBA
והדאב הג'מייקני:
https://youtu.be/5Ci5XTpPq94
קליפ אופייני למוסיקה מהאי:
https://youtu.be/p8HoEvDh70Y
ממראות האי ג'מייקה:
https://youtu.be/fQNp1UTFh50
וסרט תיעודי על המוסיקה של ג'מייקה:
https://youtu.be/wv1Iy26qlLk?long=yes
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
הנה סיפורו של בוב מארלי:
https://youtu.be/GpoVZXKBK14
הנה הוא בתחילת הדרך:
https://youtu.be/2jN1bqGr3ZY
שיר המהפכה שמדגים את רעיונותיו וכיצד עוצבו באי ג'מייקה:
https://youtu.be/V5YvRlQBPSc
מפיץ אהבה בעולם ב"אהבה אחת":
https://youtu.be/eu9fF4_rnPo
בהופעה חיה עם "no woman no cry" ב-1979:
https://youtu.be/jGqrvn3q1oo?t=29s
וסרט תיעודי על הצילומים האייקוניים שהנציחו אותו:
https://youtu.be/mpR06HoVIdc
תנועת הראסטפרי (Rastafarian) היא תנועה דתית-תרבותית, שמקורה באוכלוסייה השחורה בג'מייקה. התנועה של הראסטפרים נולדה בג'מייקה. רובנו מכירים את הראסטות שמאמיני הראסטפארי מקשרים לשבט יהודה, השבט היהודי שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
התנועה היא מונותאיסטית ורואה בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה המנוח, את ג'ה, התגלמותו של האל, על פני האדמה. היא מושכת אליה מאמינים מכל רחבי העולם. הדת הראסטפארית היא שילוב מרתק של נצרות אתיופית, יהדות ודתות אליליות מאפריקה. הם מחשיבים לספרים קדושים גם את התנ"ך, גם את הברית החדשה וגם את הכברה נגסט, באתיופית "תפארת המלכים". האחרון הוא ספר ההמשך של התנ"ך, הקדוש באתיופיה
מקור השם ראסטפארי הוא מ"ראס טפרי מקונן" - שמו של היילה סלאסי, לפני הכתרתו לקיסר אתיופיה.
האמונה בסילאסי התבססה על נבואות שניבאו את בואו של צאצא מבית שלמה המלך ומלכת שבא, שיוכתר להיות קיסר. הם מציינים שחלק מהנבואות דיברו על כך שהוא יהיה המשיח ויבוא מארץ כוש, אתיופיה של ימינו.
כך רואים מאמיני הדת בסלאסי את ישו השב לעולם. אחרים רואים בו את התגלמות החוכמה של ג'ה, את ישו השחור ואפילו את ג'ה המתגלם בגוף אדם, העושה ניסים.
מאמיני דת ותרבות הראסטאפרי האמינו שהיילה סילאסי יגיע בכדי להושיע אותם מהעבדות של האדם הלבן ומהדיכוי שלו והוא שישיב אותם ליבשת אפריקה.
היה אפילו שלב שבו ממש נראה היה שזה יקרה. אבל גם כשקיבלו הזמנה מממשלת ליבריה לחזור לאפריקה, הם לא נעתרו ולא הגיעו בהמוניהם לשם. הייתה כוונה כזו אבל היא נכשלה לאחר שראש התנועה גרבי, מי שכונה לא פעם "הרצל השחור" ואמור היה להובילם בחזרה לאפריקה, נאסר על עבירות בתנועתו.
וכך, הרעיון הזה אמנם לא התממש וההשראה מהציונות לא פעלה, אבל החלום לשוב אל אפריקה נותר בלבם של הראסטפרים וגם בליבו של בוב מארלי, המאמין המפורסם ביותר שלהם ומי שהכיר לכל העולם את התנועה המרתקת הזו.
הנה תולדות תנועת הרסטפרי:
https://youtu.be/nwMy-GLLxuY
סיפורה של תנועת הראסטפארי:
https://youtu.be/6Lcm6Z6Cn2E
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות שכל כך מזוהות עימם:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
הנה ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
ויש אפילו רסטפרים שחזרו הביתה לאתיופיה:
https://youtu.be/fRY7NRTIFbQ
הפרסום העולמי שלו זכה בשנות ה-70 זמר הרגאיי בוב מארלי, הכיר לעולם כולו את דת הראסטפארי, שהתעוררה בשנות ה-50 של המאה ה-20 בג'מייקה. ההצלחה המסחררת של מארלי הפך לפופולארי גם את התסרוקת שלו, תסרוקת שזכתה לכינוי "ראסטות". התסרוקת הייתה נפוצה בקרב מרבית מאמיניה של דת הראסטפארי. כך נכנסו הראסטות לאופנה המערבית והפכו לתסרוקת המועדפת על צעירים רבים ושוחרי תרבות הניו-אייג' רוחניים.
ראסטות, או דרדלוקס (Dreadlocks), הם קשרים בשיער, שהיו לכינוי של התסרוקת הנוצרת מהם. אלו אותן אסופות שיער מגולגלות, הנראות לעתים מבולגנות ולא מסודרות. בעבר אכן נהגו ליצור רסטות לא נקיות עם בלילות ביצים, אפר ואפילו חול, אבל כיום השיטות נקיות מאד. את הראסטות קולעים במאמץ רב, בעזרת מסרגה קטנה. הראסטות נפוצות בתרבויות שונות בעולם, כמו למשל בהודו, שבה מכנים את הראסטות בשם "ג'טה" (jata). מאמיני הראסטפארי מקשרים את הראסטות לשבט יהודה שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות ממצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו.
הנה בוב מארלי עם הראסטות:
http://youtu.be/loFDn94oZJ0
בג'מייקה:
http://youtu.be/2kzAdIOjnEY
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
בעלת הראסטות הארוכות בעולם:
http://youtu.be/wjOAv0esEo8
וסיפורה של בעלת ראסטות חדשות:
http://youtu.be/VV__RH3a7ZI
