מיהו בוב מארלי?
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
