» «
רדי מייד
מהו רדי מייד?



ישנם נסיונות רבים להגדיר את מושג ה"רדי-מייד" (Ready Made). רובם סובבים סביב אמן שבוחר דברים או חפצים שיוכלו לחולל דיון אמנותי על מקורם ומשמעותם האמנותית. אולי ההגדרה הטובה, או לפחות הפשוטה ביותר, תהיה שרדי מייד הוא חפץ תעשייתי או יומיומי שאמן בחר להעלות לדרגה של אמנות.

מושג ה"רדי מייד" מציע את בחירת האמן בחפץ או שילוב של חפצים, תוך הניתוק שלהם מסביבתם וההקשר שבו נמצאו והעברתם למוזיאון, היא שמחוללת בהם את השינוי שהופך אותם לאמנות.

רדי מייד הייתה טכניקה מאוד מקובלת אצל אמני הדאדא של שנות העשרים במאה ה-20.

יצירת הבכורה מסוג רדי מייד הייתה "גלגל אופניים" של מרסל דושאן משנת 1916. לדברי האמן הוא התעסק בו בתחילה מבלי לתכנן שהוא יהיה יצירה של ממש. רק כשהביאו לתערוכה, תעד אותו וקרא לו בשם, התברר למבקרים הנדהמים שהוא לוקח את העניין ברצינות יתרה ובא לחולל דיון אמנותי של ממש.

הוא, אגב, אמר שחפץ שמעורר בנו התלהבות או תיעוב לא יוכל להיות יצירה כזו, אלא רק חפץ שמשאיר אותנו שווי נפש לגביו ושאינו יפה או מכוער...


הנה הסבר בעברית על הרדי מייד (עברית):

https://youtu.be/f1r3G25bWig


תערוכה בת ימינו של עבודות רדי מייד (עברית):

http://youtu.be/bP5rS9vsKS8


הסבר הרדי מייד והוויכוח הישן לגבי היותו אמנות או לא:

http://youtu.be/LrwXbe0rJDU


על אבי הרדי-מייד מרסל דושאן:

https://youtu.be/tqySnbbyB2U


מסביר את הרעיון שעומד בבסיס זרם הרדי מייד:

http://youtu.be/VYqDpNmnu8I


הסבר נוסף והדגמה מיצירתו המפורסמת:

https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ


ותערוכה מודרנית של יצירות מזרם הרדי-מייד העכשווי:

http://youtu.be/k-F9LTt1HCU
מרסל דושאן
מי הציב אסלה במוזיאון כיצירת אמנות?



האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר.. בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.

כמה שזה נשמע מופרך לאמנים וחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.

בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).

אבל דושאן יצר יצירות מעניינות רבות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.


הנה סרטון קצר על מרסל דושאן ו"המזרקה" שלו:

https://youtu.be/Fm4w52E9P-E


הסיפור מאחרי היצירה מעוררת המחלוקת וכיצד היא התקבלה:

https://youtu.be/NSKxJc_J0No


מבקרים מדברים על "מזרקה" ומתייחסים אליה כיצירת אמנות:

http://youtu.be/SIApXD-TdDs


והמומחים מנתחים את ה"מזרקה" של דושאן:

http://youtu.be/ieVw3Mey5GQ
גלגל אופניים
איזה גלגל אופניים שינה את פני האמנות?



היצירה "גלגל אופניים" (Bicycle Wheel ובצרפתית Roue de bicyclette), או כמו שהיא מכונה על ידי רבים "גלגל אופניים ושרפרף", נחשבת כיצירה הראשונה שנוצרה בגישת "רדי מייד", שבה משמש חפץ קיים כיצירת אמנות.

היצירה המהפכנית נוצרה בשנת 1913 על ידי האמן הצרפתי מרסל דושאן, חבר בתנועת האמנים המורדים, ה"דאדא". היא מורכבת משרפרף עם מושב עגול מעץ, שעליו הורכב גלגל הפוך של אופניים.

דושאן, שגילה באותה תקופה סקרנות גדולה לגבי מכונות ומכניקה, הביט בסטודיו שלו בשרפרף וחשב כיצד לשלבו עם אובייקט שיקנה לו מראה שונה. על ידי הוצאת הגלגל מתפקודו המקורי, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה האמנותית. עצם הרעיון, גרס דושאן, הוא שהופך את החיבור בין שני מרכיבים כמעט סתמיים לאמנות. ואגב, הוא טען שהיופי או הכיעור של העבודה אינם קנה מידה להחלטה אם זו אמנות או לא..

לאחר זמן מה נעלמה היצירה ובשנת 1916, בהגיעו לניו-יורק, יצר אותה דושאן מחדש. היא נוצרה אז כחלק מקבוצת פסלי רדי מייד נוספים. במהלך השנים, עד גיל מופלג, חזר דושאן ויצר מספר עותקים של העבודה. אחד מהם נמצא היום במוזיאון ישראל בירושלים.


הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "גלגל אופניים":

https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ


ראיון עם דושאן שמתבצע, כמיטב המסורת של הדאדא, בחדר מדרגות לא צפוי:

https://youtu.be/VYqDpNmnu8I


מורה שמספרת על מה שהיא יכולה להשיג בשיחה עם התלמידים על היצירה:

https://youtu.be/63yYbOnJt-o


ופרויקט מ-2012 שניסה להניע את הגלגל:

https://youtu.be/BsWcs_PTVM4
ערך
מה סוד ערכם של חפצים שהיו שייכים למפורסמים?



למה אנשים מוכנים לשלם כה הרבה עבור חפצים אישיים ולא פעם אפילו שמריחים רע, כמו גרביים או חולצה ספוגת זיעה, כשמדובר בחפצים של אנשים מפורסמים?

אפשר להבין את השווי הכספי של חפצים אייקונים כמו הגיטרה של ג'ימי הנדריקס, המשקפיים העגולים של ג'ון לנון, או מקל ההליכה של ווינסטון צ'רצ'יל. אבל סתם חפץ או אביזר לבוש של דמות היסטורית או סלבריטאי?

נראה וגם נמצא לא פעם במחקר, שבני אדם נוטים לתת ערך לדברים שיש מאחוריהם סיפור. אנו מתייחסים למהותם של דברים לא רק בזכות הפונקציונליות שלהם, אלא גם ואולי אף בעיקר, לסיפור שמאחוריהם.

אם יש ספק, בררו מה סוד האטרקציה של הרשת האמריקאית Hard Rock Cafe. היא נוהגת למקם בסניפיה מזכרות אישיות, "ממורביליה" בלעז, של כוכבי רוק והלקוחות שבאים לאכול ולשתות חשים שהם מבלים בסוג של מוזיאון המוקדש למוסיקת הרוק והפופ. הם חווים חוויה של קרבה לכוכבים הנערצים שלהם.

יתכן שמאותו מקום (של הסיפור והערך שנובע ממנו) באה גם התפיסה המודרנית של אמנות ה"רדי מייד" (Ready Made). אותו ז'אנר של אמנות המתבסס על העובדה שאמן מפורסם בחר למקם חפץ במוזיאון, מה שהופך את החפץ, סתמי ככל שיהיה, לפריט אמנותי שמחירו מיד מאמיר. את זה הראה אמן הדאדא מרסל דושאן, כשהביא למוזיאון משתנה וקרא לה "פונטנה" (בעברית מזרקה). היום שווייה הכספי של משתנה רגילה זו הוא עצום. כל אספן או חובב אמנות שהיה מצליח לרכוש אותה, ודאי היה ממקם אותה לתצוגה במרכז הסלון שלו. הסיפור שלה הוא כבר ממש לא סיפור של משתנה רגילה.

רדי מייד הוא רק חלק מתופעה רחבה הרבה יותר, שלפיה המידע שיש לנו על דברים קובע המון לגבי תחושתנו לגביהם. אם התגלה שציור צויר בידי אמן מפורסם, מחירו עולה באלפי אחוזים. לעומת זאת ציור של מפורסם שהתגלה כמזויף, יצנח ערכו פלאים, לרוב לשווי של אפס.

השינוי בערך ובביקוש לאותו ציור בדיוק, הוא בשל העניין שמאחוריו, הסיפור שלו. השוני בערך מתרחש רק משום שהוא כן או לא כולל את הסיפור המקורי על האמן הדגול שצייר אותו (צפו בהרצאה שבסרטון האחרון).

והרי על כך מתבסס עולם האספנות, שלא לדבר על עולם המכירות הפומביות, בו נמכרים בסכומי עתק חפצים אישיים של אישים מפורסמים וידוענים. דמיינו גרביים מסריחות של אלוף עולם בריצה שנמכרות בעשרות אלפי דולרים. מעבר לריח הרע, הקונה המאושר יודע שבידיו גרביים היסטוריות. הן שוות המון - בתנאי אגב שלא כובסו עדיין.

גם מותג בעולם העסקי והמסחרי הוא דבר שמעלה את ערכם של מוצריו ושירותים שהוא משווק באופן דרסטי. זו הסיבה שאוזניות של Apple עולות הרבה יותר ונחשקות הרבה יותר מאוזניות טובות בהרבה שנמכרות במחירים זולים יותר. המותג ולא פעם גם הסיפור שמאחוריו (שני סטודנטים רעבים מקימים את החברה בחנייה ששכרו בגרושים), מייצרים סיפור שמעלה את ערכו של המותג ושל המוצרים שנושאים אותו.

אגב, זה לא קשור רק לערך כספי, סנטימנטלי או אפילו בעניינים של טעם. זה אפילו מגיע לכאב. מחקרים מצאו שוב ושוב שאנשים דיווחו על כאב רב יותר, כשנודע להם שהוא נגרם להם בכוונה על ידי אנשים אחרים. המידע משנה אפילו את רמת הכאב. הסיפור מאחורי העובדות חשוב לפחות כמו ויש שיאמרו הרבה יותר מהעובדות עצמן.


רשת "הרד רוק קפה" שעשתה הון מפריטים אישיים של כוכבי רוק ופופ:

https://youtu.be/K8i-9YPtcEc


מכוניות משומשות מכוכבי כדורגל, הן יקרות הרבה יותר (עברית):

https://youtu.be/bX7FU4LLUvw


הסיפור של השווי באמנות Ready made (עברית):

https://youtu.be/f1r3G25bWig


חפצים מדהימים של מפורסמים שנמכרו במכירות פומביות (עברית):

https://youtu.be/uGMFBXPoqwM?long=yes


והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):

https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes

רדי מייד

רוח זמננו
מה ביטא הפסל "רוח זמננו" מהאסמבלאז'?



"רוח זמננו" היה פסל שנעשה בשנת 1919 על ידי ראול האוסמן, מייסד הדאדא. הוא סימל את מצבם של בני המעמד הבינוני באותן שנים. הפסל נוצר בתקופה של בתקופה קשה של מאבקים פוליטי והפגנות רבות והוא נועד לזעזע את הצופה.

העבודה הזו מעבירה מסר מגוחך ומכוער בכוונה. זו הייתה דרכו של האמן לבטא את מצב החברה ואת מצבו של הפרט הנטמע בה והופך לאחד מההמונים. הוא ראה במסר החברתי את תפקידו העיקרי של האמן.

הפסל נעשה בטכניקה שנקראת אסמבלא'ז. כלומר, הוא הורכב מחפצים שונים שלכל אחד מהם משמעות בעיני הפסל, מייסד הדאדא ראול האוסמן.

במרכז היצירה ראש עץ מגולף מהסוג ששימש בתחילת המאה הקודמת להדגמה של פיאות נוכריות. הוא מייצג את דלות הרוח של התקופה. לרקה הימנית הצמיד האמן נרתיק עור עם חלק ממכונת כתיבה בתוכו, סמל לשליטת המדיה בהמונים והשקרים שבהם היא מזינה את ההמונים. למצח הוצמד סרט מדידה, לוח עם המספר 22 ומנגנון של שעון. כוס מתקפלת הונחה על הקודקוד של הראש ומכשירי מדידה מוצמדים לו לרקה.


הנה סיפור היצירה "רוח זמננו" של ראול האוזמן:

https://youtu.be/8YrRdcW3wvQ


וסגנון הדאדא שהפסל היה מהעבודות הראשונות בו:

https://youtu.be/ABNwtDyx7T4
חפץ להריסה
מהו החפץ המיועד להריסה?



יצירת הרדי-מייד שיצר מאן ריי בשנת 1925, "חפץ להריסה" (באנגלית Object to be destroyed או Indestructible Object) הייתה מטרונום שאליו חוברה עין מצולמת. הפעלה של המטרונום מניעה את העין מצד לצד ויוצרת נקודת מבט חוזרת אל המביט בה. מאן ריי הנחה כיצד לבנות את היצירה וממליץ להצמיד למטרונום תמונת עין של "אהוב שאינו אתך יותר". הוא ראה ביצירה כזו הפחת-חיים במישהו שאינו בחיים יותר או שהתרחק אבל רוחו עדיין נמצאת ודרכה הוא צופה ומביט אליכם.

אגב, כשמה של היצירה, היא אכן נהרסה בשנת 1957. עם זאת, נוצרו שכפולים רבים שלה, אולי בזכות הוראות הבניה שצרף לה האמן. ציטוטים אמנותיים והתייחסויות רבות באמנות מזכירות אותה.



הנה סרטון של ה"חפץ המיועד להריסה":

http://youtu.be/37YoeO6RgWQ



סרט שנוצר בהשראת ה-Indestructible Object:

http://youtu.be/T6XxyKpOltk


וקליפ של הצמד Hurts שהשתמש בדימוי של המטרונום עם העין:

http://youtu.be/zQ1v1pMdIoQ
L.H.O.O.Q.
למה ציירו למונה ליזה שפם?



L.H.O.O.Q., או "מונה ליזה עם שפם", היא יצירת אמנות של האמן מרסל דושאן. דושאן, אמן זרם ה"רדי מייד", שרבט בשנת 1919 שפם וזקנקן קטנים על עותק של הציור המפורסם "מונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. בתחתית העבודה רשם האמן מעורר-המחלוקת את האותיות "L.H.O.O.Q.", והן הפכו לשם היצירה שלו. הצירוף הזה מרמז על צירוף קצת גס ולכן לא נפרש אותו כאן.

המומחים גורסים שבחירת ה"מונה ליזה" נבעה מרצונו של דושאן לזעזע דווקא בסמל האמנות הקלאסית ומה שנחשב הציור המפורסם בעולם. הרצון לקעקע את המקובל בעולם האמנות ובחברה האירופית, היה מקובל בזמנו והוא היה מהאמנים שקראו תיגר על האמנות הישנה והמאובנת.

במעשהו הוא ערער על הגאונות והכבוד שנותנים בעולם האמנות לאמן וגם את כבודו שלו כאמן מוערך. בנוסף, המעשה הצביע ואף מחה, כמו יצירות רדי מייד נוספות שלו, על הדרך שבה אמנות הופכת למוצר מסחרי בעולם המודרני.

מאז דושאן זה הפך לספורט בינלאומי.. אמנים מפורסמים כמו סלבדור דאלי והרבה פחות מפורסמים, אנשים שרוצים למחות או להעביר מסרים חברתיים, כוכבי תקשורת ומי לא - כולם מציירים ומשנים את המונה ליזה. הציור המופתי הפך למייצג של התרבות הממסדית והמבוגרת והפגיעה והשינוי של מראהו הפכה לדרך מקובלת לומר לתרבות הזו דברים.


הנה יוטיוברית מציגה את היצירה (עברית):

https://youtu.be/zzP1YU_VI_Q


פרודיה על העניין:

http://youtu.be/w9sn6IMYqrY?t=8m20s


עוד יצירות רדי מייד של מרסל דושאן:

http://youtu.be/WzyRw63H7LU


והמון התייחסויות ליצירה:

http://youtu.be/VI37uJIIgzY
מרסל דושאן
מי היה המהפכן האמנותי מרסל דושאן?



מרסל דושאן (Marcel Duchamp) היה אולי גדול המהפכנים של האמנות המודרנית. גם במאה ה-20 על שלל המהפכות ושבירות המסגרת שלה, הוא מתנשא מעל כולם בחדשנות ובמקוריות המחשבה והאמנות שלו. לא פעם נדמה שאפילו לעצמו הוא לא הירשה להתרגל לקו מחשבה "רגיל". הוא אמר פעם ש"אני סותר את עצמי בכוונה, כדי לא להיגרר אחרי טעמי שלי". ואכן, רבים רואים בו את הממציא המתמיד של עולם האמנות המודרנית.

האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר... בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.

ככל שהדבר נראה מופרך לאמנים ולחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית ופורצת דרך, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.

בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).

אבל דושאן יצר יצירות מעניינות נוספות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.


60 שניות על מרסל דושן ו"המזרקה" שלו:

https://youtu.be/zDPn6PwUANk


עבודותיו המפורסמות של דושאן בתערוכה מרוכזת:

https://youtu.be/7O9c-wjNW8E


"גלגל האופניים" המפורסם שלו:

https://youtu.be/63yYbOnJt-o


עוד הסבר על ה"מזרקה":

https://youtu.be/ieVw3Mey5GQ


ותכנית חינוכית לילדים על מרסל דושאן (עברית):

https://youtu.be/dPtLneASUwk?long=yes


מאן ריי
מה תרם לתרבות האמן מאן ריי?



האמן האמריקני ממוצא יהודי, מאן ריי, היה אמן ענק שאין דומה לו. שמו המקורי היה עמנואל רודניצקי. הוא היה בן לחייט ותופרת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארצות-הברית בתחילת המאה ה-20.

כשהגיע מאן ריי לפאריס בגיל 31, הוא הפך לדמות מרכזית באוונגרד של אותה תקופה. הוא נמנה על זרם הדאדא, אבל נטה גם לסוריאליזם. הוא החל כצייר, אך כשרצה לתעד את ציוריו הוא גילה שהוא עושה זאת טוב מאחרים ולימד את עצמו צילום. ריי התאהב במדיום הצילום והיה לצלם ניסיוני, צלם אופנה וצלם דיוקנאות נודע. בנוסף לצילום וציור הוא גם עסק בפיסול, כתיבה וקולנוע.

טכניקה שבה הרבה להשתמש היא הפוטוגרמה, שבה חיבר ריי דימויים ועצמים שונים על נייר הצילום ומהכל הוא יצר בפיתוח דימוי אחד שלם. הוא קרא לעבודותיו בתחום "ריוגרפיות". הוא השתמש גם בשיטה שקרא לה "סולריזציה" כדי להרחיק את יצירתו מהמציאות.

עבודות מפורסמות כמו "הכינור של אינגרס" ו"דמעות זכוכית" הפכו אותו לאחד מגדולי הצלמים בכל הזמנים.

ידועות גם עבודות ה"רדי מייד" המפורסמות שלו, ביניהן "חפץ המיועד להריסה", שנעשתה בהשראת חברו מרסל דושאן ו"מתנה", שהציגה מגהץ ביתי צבוע ועליו מסמרים.

אך מאן ריי זכור במיוחד בזכות הדיוקנאות שצילם, של אייקוני התרבות של המאה ה-20. הוא העביר בדיוקנאות אלה רעיונות שונים ותובנות לגבי המצולמים והאישיות המיוחדת של כל אחד מהם.


הנה סרטון על מאן ריי:

http://youtu.be/AeSq3mlYytE


סרט אנימציה קצר שמבוסס על הצילום "הכינור של אנגר" של מאן ריי:

http://youtu.be/mmg6oFat0XU


וסרט תיעודי על עבודתו של מאן ריי:

https://youtu.be/HjmdXK5zbak?long=yes
מה זה דאדא ורעיון האנטי-אמנות?



כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.

היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".

דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.

הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.

ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.

אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.

אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".

אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..

מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.

פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.

הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.


הנה הדאדא בקצרה:

http://youtu.be/cx_ilOM_n9A


כל סגנון הדאדא:

https://youtu.be/ABNwtDyx7T4


סקירה מקיפה יותר על הדאדא:

http://youtu.be/8yxBLrEhdHk


הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:

http://youtu.be/oB2e9CNsId4


מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):

https://youtu.be/uErkTGL8_p0


ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):

https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes
איך הפך פורנסטי תמונה מעיתון לאייקון עיצוב על-זמני?



זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.

פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.

פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.


בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:

http://youtu.be/P5DPPGKCsyE


סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:

http://youtu.be/bezRXeJDhxA


ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:

http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.