שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התגלה הקפה על ידי רועה עיזים באתיופיה?
אתיופיה היא מולדת הקפה. ככל הידוע, במאה ה-9 החלו האתיופים לשתות קפה. על פי האגדה, הכל החל כשרועה עזים ערבי בשם קלדי (או חאליד, לפי גרסה אחרת) הבחין שהתנהגות העזים שלו השתנתה לפתע. הוא שם לב שהן התמלאו באנרגיה ובמרץ.
בבדיקה מהירה בסביבה הוא גילה שהעזים שבעדר אכלו פירות אדומים מאחד השיחים. כשטעם בעצמו את הפירות הללו, הוא החל להרגיש חיוני ובעל אנרגיה.
הנער הביא את הפירות האדומים אל הכפר שלו, כדי לבדוק אותם. כך התגלה הטעם המיוחד של פולי הקפה הקטנים והשפעתם המעוררת על השותים אותם. די מהר גילו אנשי השבט שניתן להכין מהפולים האלה את משקה הקפה, הממריץ כל כך.
סוחרים קנו מאתיופיה שקים של פולי קפה והחלו להפיצם בעולם העתיק. מכאן יהפוך הקפה בתוך שנים אחדות למשקה פופולארי בכל העולם. במיוחד הוא התקבל בהתלהבות באירופה.
אפילו בארצות ערב, שבהן חכמי הדת ניסו למנוע מהמאמינים מלשתות את הקפה, הוא הפך למשקה אהוב ונחשק. כך הפך גידול הקפה לנפוץ במקומות רבים בעולם. במיוחד זה בלט בזרעים שהובאו לדרום אמריקה והפכו את ברזיל וקולומביה למעצמות הקפה העולמיות של ימינו.
התכונות המיוחדות של הקפה המסוגל לעורר ולהמריץ, וטעמו המיוחד, הפכו אותו למשקה אהוב במיוחד, כיום יותר משליש מאוכלוסיית העולם שותה קפה והוא ככל הנראה המשקה הנפוץ והפופולרי ביותר בעולם.
איך התגלה הקפה ונעשה אהוב כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/xQ156y4TtJs
כך התגלה הקפה הממריץ באתיופיה:
https://youtu.be/vT-lY1NZ2Fs
הסיפור הארוך של הקפה האתיופי והטקס של הכנתו:
https://youtu.be/mz2k4Inkbqs
סיפורו של הקפה באתיופיה:
https://youtu.be/eRggoooiZWI
סרטון על גידול הקפה בג'ונגלים ועד שהוא מגיע לבית הקפה:
http://youtu.be/xxVVSAoVFdw
וסרט תיעודי קצרצר על ההיסטוריה של הקפה ובמיוחד קפה אספרסו:
https://youtu.be/UKkjBG7bJPM?long=yes
מה מיוחד בכלב הקומונדור?
כלבי הקומונדור (Komondor) המוכרים גם בתור "כלב הרועים ההונגרי", הם כלבים גדולים בעלי פרווה ארוכה בצורת חוטים, אינסטינקט טבעי של שומר וכוח פיזי.
הקומונדור הוא גזע כלבים כלב ותיק ואתלטי של שומרי משק, שבדרך כלל משמשים לשמירה על רכוש ובעלי חיים. הוא חזק ומהיר ולא מהסס לזנק לעבר טורפים, כמו זאבים, דובים וכדומה וזינוק שמספיק כדי לגרש או להפילם.
בשל פרוותם הארוכה הדומה לחוטים מכנים את הקומונדור לעתים גם "כלב מגב". מעיל הפרווה העבה שלו דומה לזה של הכבשים, מה שמאפשר לו התמזגות אל תוך העדריפ ולהסוות את עצמו היטב.
הפרווה גם מספקת לקומונדור הגנה מפני טורפים וחיות בר בכלל ומפני צמחים דוקרים ומזג אוויר קיצוני.
גזע הקומונדור, שאף הוכרז כאוצר לאומי בהונגריה וכבעל חיים לשימור ומוגן משינויים, הובא לאירופה במקור על ידי הקומאנים.
הנה כלב הקומונדור:
https://youtu.be/P-WvautL6oo
תיאור הגזע הזה:
https://youtu.be/5Ygzr6aDNxU
כך הקומונדור מבלה במים:
https://youtu.be/dG6JrnIb-9g
הכבשה של הכלבים:
https://youtu.be/wrkC8q6_7ms
מהי השירה המונגולית הגרונית?
סגנון השירה המונגולית (Mongolian singing) המסקרן ביותר הוא זה של שירה גרונית. היא נקראת וומיי (Khöömei), ח'ומיי, הומיי או קומיי. פירוש המונח "ח'ומיי" הוא "גרון" ומקורו בניבים טורקיים שונים.
אמנות זו נוצרה תוך ניסיון לחקות קולות מהטבע כמו רוח מנשבת, ציוצי עופות וקולות של ציפורי מים. המקורות המדויקים של המסורת הזו אינם ברורים, אך ידוע שהיא עתיקה ומתואמת לתרבות הנוודים של האזור.
טכניקת השירה האקזוטית הזו מתבססת על הפקה של מעין שני קולות בו-זמנית על ידי הזמר. את אשליית הצלילים השונים מפיקים השרים במונגוליה באמצעות שליטה מעולה בגרון ובאיברי הנשימה והפקת הצליל.
חלק מהשירים הללו נועדו במקור לחקות את הרעשים של כבשים ועיזים, הוכחה לקשר העמוק בין האמנות במונגוליה לחיי הרעיה של הנוודים.
פעולת השירה בחוץ, מול הערבה הפתוחה, היא עצמה מחווה רוחנית. רועים מסורתיים נוהגים לספר שהחיות נרגעות כשהן שומעות את זמזום הח'ומיי, דבר שהופך את השירה לכלי מעשי בנוסף לערכה האמנותי.
#היסטוריה
השירה הגרונית המונגולית שימשה במקור את הרועים הנוודים באזור מונגוליה וטובה (Tuva) שבסיביר. זוהי אמנות מסורתית ומרתקת שככל הנראה מקורה בהרי האלטאי שבמערב מונגוליה.
בתחילה נאסרה השירה הגרונית על ידי המשטרים הקומוניסטיים במחצית הראשונה של המאה ה-20 בגלל הקשרים הפולחניים והאתניים שלה ומכיוון שנחשבה "נחשלת". אך במהלך שנות ה-80 ועם התמוטטות הקומוניזם, התבססה השירה הגרונית מחדש כצורת אמנות לאומית, הן במונגוליה והן ברוסיה.
ב-2010, הוסיף ארגון אונסק"ו (UNESCO) את. הח'ומיי לנציגי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. סין רשמה ב-UNESCO את השירה הגרונית בתור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית שלה, דבר שעורר מחאה בקרב המונגולים והטובנים שסין החזקה שולטת בהם.
בשנים האחרונות זוכה השירה הגרונית המונגולית לפופולריות עולמית. להקות עכשוויות משלבות את סגנון הוומיי עם מוסיקה עכשווית וקהלים חדשים נחשפים לה ברחבי העולם. הבולטת שבהן היא להקת הרוק המונגולית The HU, שהפכה את אמנות השירה המסורתית של המונגולים לאורחת קבועה במוסיקת העולם והרוק העולמית.
ואם במקור ביצעו את השירה הגרונית בעיקר רועים גברים, היום גם נשים נוהגות לבצע אותה ואפילו בנות צעירות שגדלות עליה ומפרסמות שירה כזו במדיה החברתית.
על השירה המונגולית:
https://youtu.be/bY1qYRhqh04
שירה מונגולית:
https://youtu.be/p_5yt5IX38I
דואט גרוני מונגולי:
https://youtu.be/M8kCvYzavUU
להקת הרוק המונגולית The HU שילבה ח'ומיי עם רוק:
https://youtu.be/fWzji_s3qBE
אב ובתו:
https://youtu.be/gAua3u3DXfU
מה קורה ששירה מונגולית פוגשת חמת חלילים לטבית:
https://youtu.be/vztRqe_CHC0
וזה הרוק המונגולי:
https://youtu.be/_w2hEkp0oYY
מהם הכבשים וכיצד בויתו?
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר כבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
איך גוזזים הנוקדים את הצמר מהצאן?
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
אתיופיה היא מולדת הקפה. ככל הידוע, במאה ה-9 החלו האתיופים לשתות קפה. על פי האגדה, הכל החל כשרועה עזים ערבי בשם קלדי (או חאליד, לפי גרסה אחרת) הבחין שהתנהגות העזים שלו השתנתה לפתע. הוא שם לב שהן התמלאו באנרגיה ובמרץ.
בבדיקה מהירה בסביבה הוא גילה שהעזים שבעדר אכלו פירות אדומים מאחד השיחים. כשטעם בעצמו את הפירות הללו, הוא החל להרגיש חיוני ובעל אנרגיה.
הנער הביא את הפירות האדומים אל הכפר שלו, כדי לבדוק אותם. כך התגלה הטעם המיוחד של פולי הקפה הקטנים והשפעתם המעוררת על השותים אותם. די מהר גילו אנשי השבט שניתן להכין מהפולים האלה את משקה הקפה, הממריץ כל כך.
סוחרים קנו מאתיופיה שקים של פולי קפה והחלו להפיצם בעולם העתיק. מכאן יהפוך הקפה בתוך שנים אחדות למשקה פופולארי בכל העולם. במיוחד הוא התקבל בהתלהבות באירופה.
אפילו בארצות ערב, שבהן חכמי הדת ניסו למנוע מהמאמינים מלשתות את הקפה, הוא הפך למשקה אהוב ונחשק. כך הפך גידול הקפה לנפוץ במקומות רבים בעולם. במיוחד זה בלט בזרעים שהובאו לדרום אמריקה והפכו את ברזיל וקולומביה למעצמות הקפה העולמיות של ימינו.
התכונות המיוחדות של הקפה המסוגל לעורר ולהמריץ, וטעמו המיוחד, הפכו אותו למשקה אהוב במיוחד, כיום יותר משליש מאוכלוסיית העולם שותה קפה והוא ככל הנראה המשקה הנפוץ והפופולרי ביותר בעולם.
איך התגלה הקפה ונעשה אהוב כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/xQ156y4TtJs
כך התגלה הקפה הממריץ באתיופיה:
https://youtu.be/vT-lY1NZ2Fs
הסיפור הארוך של הקפה האתיופי והטקס של הכנתו:
https://youtu.be/mz2k4Inkbqs
סיפורו של הקפה באתיופיה:
https://youtu.be/eRggoooiZWI
סרטון על גידול הקפה בג'ונגלים ועד שהוא מגיע לבית הקפה:
http://youtu.be/xxVVSAoVFdw
וסרט תיעודי קצרצר על ההיסטוריה של הקפה ובמיוחד קפה אספרסו:
https://youtu.be/UKkjBG7bJPM?long=yes
כלבי הקומונדור (Komondor) המוכרים גם בתור "כלב הרועים ההונגרי", הם כלבים גדולים בעלי פרווה ארוכה בצורת חוטים, אינסטינקט טבעי של שומר וכוח פיזי.
הקומונדור הוא גזע כלבים כלב ותיק ואתלטי של שומרי משק, שבדרך כלל משמשים לשמירה על רכוש ובעלי חיים. הוא חזק ומהיר ולא מהסס לזנק לעבר טורפים, כמו זאבים, דובים וכדומה וזינוק שמספיק כדי לגרש או להפילם.
בשל פרוותם הארוכה הדומה לחוטים מכנים את הקומונדור לעתים גם "כלב מגב". מעיל הפרווה העבה שלו דומה לזה של הכבשים, מה שמאפשר לו התמזגות אל תוך העדריפ ולהסוות את עצמו היטב.
הפרווה גם מספקת לקומונדור הגנה מפני טורפים וחיות בר בכלל ומפני צמחים דוקרים ומזג אוויר קיצוני.
גזע הקומונדור, שאף הוכרז כאוצר לאומי בהונגריה וכבעל חיים לשימור ומוגן משינויים, הובא לאירופה במקור על ידי הקומאנים.
הנה כלב הקומונדור:
https://youtu.be/P-WvautL6oo
תיאור הגזע הזה:
https://youtu.be/5Ygzr6aDNxU
כך הקומונדור מבלה במים:
https://youtu.be/dG6JrnIb-9g
הכבשה של הכלבים:
https://youtu.be/wrkC8q6_7ms
סגנון השירה המונגולית (Mongolian singing) המסקרן ביותר הוא זה של שירה גרונית. היא נקראת וומיי (Khöömei), ח'ומיי, הומיי או קומיי. פירוש המונח "ח'ומיי" הוא "גרון" ומקורו בניבים טורקיים שונים.
אמנות זו נוצרה תוך ניסיון לחקות קולות מהטבע כמו רוח מנשבת, ציוצי עופות וקולות של ציפורי מים. המקורות המדויקים של המסורת הזו אינם ברורים, אך ידוע שהיא עתיקה ומתואמת לתרבות הנוודים של האזור.
טכניקת השירה האקזוטית הזו מתבססת על הפקה של מעין שני קולות בו-זמנית על ידי הזמר. את אשליית הצלילים השונים מפיקים השרים במונגוליה באמצעות שליטה מעולה בגרון ובאיברי הנשימה והפקת הצליל.
חלק מהשירים הללו נועדו במקור לחקות את הרעשים של כבשים ועיזים, הוכחה לקשר העמוק בין האמנות במונגוליה לחיי הרעיה של הנוודים.
פעולת השירה בחוץ, מול הערבה הפתוחה, היא עצמה מחווה רוחנית. רועים מסורתיים נוהגים לספר שהחיות נרגעות כשהן שומעות את זמזום הח'ומיי, דבר שהופך את השירה לכלי מעשי בנוסף לערכה האמנותי.
#היסטוריה
השירה הגרונית המונגולית שימשה במקור את הרועים הנוודים באזור מונגוליה וטובה (Tuva) שבסיביר. זוהי אמנות מסורתית ומרתקת שככל הנראה מקורה בהרי האלטאי שבמערב מונגוליה.
בתחילה נאסרה השירה הגרונית על ידי המשטרים הקומוניסטיים במחצית הראשונה של המאה ה-20 בגלל הקשרים הפולחניים והאתניים שלה ומכיוון שנחשבה "נחשלת". אך במהלך שנות ה-80 ועם התמוטטות הקומוניזם, התבססה השירה הגרונית מחדש כצורת אמנות לאומית, הן במונגוליה והן ברוסיה.
ב-2010, הוסיף ארגון אונסק"ו (UNESCO) את. הח'ומיי לנציגי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. סין רשמה ב-UNESCO את השירה הגרונית בתור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית שלה, דבר שעורר מחאה בקרב המונגולים והטובנים שסין החזקה שולטת בהם.
בשנים האחרונות זוכה השירה הגרונית המונגולית לפופולריות עולמית. להקות עכשוויות משלבות את סגנון הוומיי עם מוסיקה עכשווית וקהלים חדשים נחשפים לה ברחבי העולם. הבולטת שבהן היא להקת הרוק המונגולית The HU, שהפכה את אמנות השירה המסורתית של המונגולים לאורחת קבועה במוסיקת העולם והרוק העולמית.
ואם במקור ביצעו את השירה הגרונית בעיקר רועים גברים, היום גם נשים נוהגות לבצע אותה ואפילו בנות צעירות שגדלות עליה ומפרסמות שירה כזו במדיה החברתית.
על השירה המונגולית:
https://youtu.be/bY1qYRhqh04
שירה מונגולית:
https://youtu.be/p_5yt5IX38I
דואט גרוני מונגולי:
https://youtu.be/M8kCvYzavUU
להקת הרוק המונגולית The HU שילבה ח'ומיי עם רוק:
https://youtu.be/fWzji_s3qBE
אב ובתו:
https://youtu.be/gAua3u3DXfU
מה קורה ששירה מונגולית פוגשת חמת חלילים לטבית:
https://youtu.be/vztRqe_CHC0
וזה הרוק המונגולי:
https://youtu.be/_w2hEkp0oYY
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר כבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
רועים
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
