מה זו שירה מונגולית גרונית?
סגנון השירה המונגולית (Mongolian singing) המסקרן ביותר הוא זה של שירה גרונית. היא נקראת וומיי (Khöömei), ח'ומיי, הומיי או קומיי. פירוש המונח "ח'ומיי" הוא "גרון" ומקורו בניבים טורקיים שונים.
אמנות זו נוצרה תוך ניסיון לחקות קולות מהטבע כמו רוח מנשבת, ציוצי עופות וקולות של ציפורי מים. המקורות המדויקים של המסורת הזו אינם ברורים, אך ידוע שהיא עתיקה ומתואמת לתרבות הנוודים של האזור.
טכניקת השירה האקזוטית הזו מתבססת על הפקה של מעין שני קולות בו-זמנית על ידי הזמר. את אשליית הצלילים השונים מפיקים השרים במונגוליה באמצעות שליטה מעולה בגרון ובאיברי הנשימה והפקת הצליל.
חלק מהשירים הללו נועדו במקור לחקות את הרעשים של כבשים ועיזים, הוכחה לקשר העמוק בין האמנות במונגוליה לחיי הרעיה של הנוודים.
פעולת השירה בחוץ, מול הערבה הפתוחה, היא עצמה מחווה רוחנית. רועים מסורתיים נוהגים לספר שהחיות נרגעות כשהן שומעות את זמזום הח'ומיי, דבר שהופך את השירה לכלי מעשי בנוסף לערכה האמנותי.
בתחילה נאסרה השירה הגרונית על ידי המשטרים הקומוניסטיים במחצית הראשונה של המאה ה-20 בגלל הקשרים הפולחניים והאתניים שלה ומכיוון שנחשבה "נחשלת". אך במהלך שנות ה-80 ועם התמוטטות הקומוניזם, התבססה השירה הגרונית מחדש כצורת אמנות לאומית, הן במונגוליה והן ברוסיה.
ב-2010, הוסיף ארגון אונסק"ו (UNESCO) את. הח'ומיי לנציגי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. סין רשמה ב-UNESCO את השירה הגרונית בתור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית שלה, דבר שעורר מחאה בקרב המונגולים והטובנים שסין החזקה שולטת בהם.
בשנים האחרונות זוכה השירה הגרונית המונגולית לפופולריות עולמית. להקות עכשוויות משלבות את סגנון הוומיי עם מוסיקה עכשווית וקהלים חדשים נחשפים לה ברחבי העולם. הבולטת שבהן היא להקת הרוק המונגולית The HU, שהפכה את אמנות השירה המסורתית של המונגולים לאורחת קבועה במוסיקת העולם והרוק העולמית.
ואם במקור ביצעו את השירה הגרונית בעיקר רועים גברים, היום גם נשים נוהגות לבצע אותה ואפילו בנות צעירות שגדלות עליה ומפרסמות שירה כזו במדיה החברתית.
סגנון השירה המונגולית (Mongolian singing) המסקרן ביותר הוא זה של שירה גרונית. היא נקראת וומיי (Khöömei), ח'ומיי, הומיי או קומיי. פירוש המונח "ח'ומיי" הוא "גרון" ומקורו בניבים טורקיים שונים.
אמנות זו נוצרה תוך ניסיון לחקות קולות מהטבע כמו רוח מנשבת, ציוצי עופות וקולות של ציפורי מים. המקורות המדויקים של המסורת הזו אינם ברורים, אך ידוע שהיא עתיקה ומתואמת לתרבות הנוודים של האזור.
טכניקת השירה האקזוטית הזו מתבססת על הפקה של מעין שני קולות בו-זמנית על ידי הזמר. את אשליית הצלילים השונים מפיקים השרים במונגוליה באמצעות שליטה מעולה בגרון ובאיברי הנשימה והפקת הצליל.
חלק מהשירים הללו נועדו במקור לחקות את הרעשים של כבשים ועיזים, הוכחה לקשר העמוק בין האמנות במונגוליה לחיי הרעיה של הנוודים.
פעולת השירה בחוץ, מול הערבה הפתוחה, היא עצמה מחווה רוחנית. רועים מסורתיים נוהגים לספר שהחיות נרגעות כשהן שומעות את זמזום הח'ומיי, דבר שהופך את השירה לכלי מעשי בנוסף לערכה האמנותי.
היסטוריה
השירה הגרונית המונגולית שימשה במקור את הרועים הנוודים באזור מונגוליה וטובה (Tuva) שבסיביר. זוהי אמנות מסורתית ומרתקת שככל הנראה מקורה בהרי האלטאי שבמערב מונגוליה.
בתחילה נאסרה השירה הגרונית על ידי המשטרים הקומוניסטיים במחצית הראשונה של המאה ה-20 בגלל הקשרים הפולחניים והאתניים שלה ומכיוון שנחשבה "נחשלת". אך במהלך שנות ה-80 ועם התמוטטות הקומוניזם, התבססה השירה הגרונית מחדש כצורת אמנות לאומית, הן במונגוליה והן ברוסיה.
ב-2010, הוסיף ארגון אונסק"ו (UNESCO) את. הח'ומיי לנציגי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. סין רשמה ב-UNESCO את השירה הגרונית בתור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית שלה, דבר שעורר מחאה בקרב המונגולים והטובנים שסין החזקה שולטת בהם.
בשנים האחרונות זוכה השירה הגרונית המונגולית לפופולריות עולמית. להקות עכשוויות משלבות את סגנון הוומיי עם מוסיקה עכשווית וקהלים חדשים נחשפים לה ברחבי העולם. הבולטת שבהן היא להקת הרוק המונגולית The HU, שהפכה את אמנות השירה המסורתית של המונגולים לאורחת קבועה במוסיקת העולם והרוק העולמית.
ואם במקור ביצעו את השירה הגרונית בעיקר רועים גברים, היום גם נשים נוהגות לבצע אותה ואפילו בנות צעירות שגדלות עליה ומפרסמות שירה כזו במדיה החברתית.
