» «
מלקולם אקס
מי היה מלקולם אקס ששינה את דעתו ונרצח בשל כך?



הם היו שניים, שהנהיגו את מאבק השחורים בארצות הברית בשנות ה-60. התיעוב ביניהם היה גדול וכך גם הפער האידאולוגי. האחד היה איש שלום, מנהיג המחנה הפרגמטי, שדגל בהשתלבות בחלום האמריקאי ושמו מרטין לותר קינג. השני היה מנהיג רדיקלי, שניהל מלחמת צלב בלבנים של אמריקה וקרא למאבק אלים בהם.

השני הזה היה מלקולם אקס (Malcolm X). כמו קינג, גם הוא היה מנהיג ואידיאולוג שחור, בחור מבריק ונואם בחסד, אך בניגוד לקינג, מלקולם אקס קרא לשחורים להתבדל מהלבנים. הוא היה מנהיג המחנה הבלתי מתפשר של הקהילה השחורה. שוב ושוב הוא הטיף לשחורים להתחמש לקראת פעולה אלימה כנגד הלבנים ולהקמת מדינה שחורה ונפרדת בארצות הברית.

חייו של מלקולם אקס עד שם לא היו פשוטים. הבחור שלמד רק עד כיתה ח' והתגאה בכך בהמשך חייו, דיבר בשפה גבוהה ואפילו אקדמית. כששאלו אותו על כך הוא נהג לספר שמאז שהוא הצטרף ל"אחים המוסלמים השחורים", הוא הרבה לקרוא.

בצעירותו מלקולם ניהל קריירת פשע ונכלא. בכלא הוא התאסלם והפך לאחר שחרורו לחבר בכיר ודובר בארגון "אומת האסלאם". הוא גם עלה לרגל למכה ו"חש את השוויון הגדול בחייו". את שם משפחתו שינה ל-X כשאמר "אין לי שם משפחה, כי שם המשפחה הזה ניתן לאבותי על ידי סוחרי העבדים".

הוא לא היה מוכן להיות עבד ואפילו בנפשו. כלוחם למען השחורים והאיסלאם הוא הרחיב את התנועה והרבה להקים מסגדים בערים הגדולות של אמריקה. את הצעירים השחורים הוא שחרר מהחינוך שקיבלו מאמריקה הלבנה, זו שהרגילה אותם שהם נחותים. הוא דחף אותם לרכוש חינוך, כדי שיצטיידו בכלים לחופש. הוא הבטיח שהם ישתחררו, כשיהיו "לא רק נגרים, אלא גם עורכי דין ולא רק עובדי בניין, אלא גם רופאים".

אבל בשלב מאוחר יותר התמתנו הדעות של אקס הקיצוני והוא נטש את הארגון שלו. בתגובה על התמתנותו של מנהיגם ובגידתו באלימות ככלי לשחרור, פעלו נגד מלקולם אקס הקיצוניים מהתנועה. לבסוף כנראה גם רצחו אותו.

אקס נרצח ממש כמו מרטין לותר קינג, המנהיג שוחר השלום שעתיד להירצח 3 שנים אחריו. אבל בעוד קינג נרצח על ידי מתנקש לבן, הוא נרצח על ידי שחורים, כאמור אנשי תנועתו שלו. מנהיגיה הזדעזעו מהתמתנותו ודחפו אותם למעשה. יש סברה שגם הבולשת הפדרלית "הלבנה" ידעה על הרצח המתוכנן ולא מנעה אותו.

בשנות ה-90, בעקבות הקמפיין שלפני הסרט שעשה על מלקולם אקס הבמאי השחור והמצליח ספייק לי, הוא חזר והפך לאישיות נערצת. גם אמני היפהופ הרבו להשתמש בסימפולים של משפטים מתוך נאומיו, בשיריהם ובווידאו קליפים. כך נולדה תופעה של "מלקולמניה" (Malcolmania), שיגעון מלקולם איקס. לפתע נמכרו באמריקה מיליוני חולצות, פוסטרים ומוצרי אקס. השוק המסחרי של מוצרים הנושאים את האיקס שלו הוערך במאות מיליוני דולרים. אפילו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון יצא לריצות כשהוא לובש את חולצת האיקס שלו. כך הפך הלוחם הרדיקלי, השחור והמת לאליל ההמונים של אמריקה.

אגב, שנים רבות אחרי מותם של שני "הלא חברים", הושפע גם ממלקולם אקס וגם ממרטין לותר קינג בחור צעיר ושחור, נואם בחסד גם הוא, שיגשים את החלום של השחורים משנות ה-60. הוא יהיה לנשיא ארצות הברית ויגלם את תחילתו של השוויון שחלמו השניים. לצעיר הזה קוראים ברק אובמה.


הנה מלקולם אקס (מתורגם):

https://youtu.be/rpuffmaY_MM


הוא היה נואם חד ומדויק להכאיב (מתורגם):

https://youtu.be/VDlMxE5JKjY


הסבריו וניתוחיו את החברה שבה השחורים נשלטים (מתורגם):

https://youtu.be/zjJ6K1zt5oQ


קטע מסרט שנעשה עליו (מתורגם):

https://youtu.be/lvR65kesZIs


וסיפורו של המנהיג השחור שסרב להיות נחמד (עברית):

https://youtu.be/-DmgJqed-X0?long=yes
סטפס
איך התפתח ריקוד הסטפס באמריקה?



את ריקוד הסטפס (Steps או Tap dance) רוקדים בנעלי סטפס המפיקים מקצבים שונים, ברקיעות על הרצפה. אבל איך הוא נולד והלהיב כה רבים באמריקה?

די ברור היום שריקוד הסטפס הוא הריקוד הכי אמריקאי שיש. יש לו אפילו יום משלו בלוח השנה של האומה האמריקאית, ה-25 במאי. זהו יום ההולדת של מי שנחשב אבי הסטפס, ביל "בוג'נגלס" רובינסון.

אבל הסטפס נולד הרבה לפני מיסטר בוג'נגלס. מקורו היה ככל הידוע במופעי המינסטריל של אמצע המאה ה-18. במקורו הוא הגיע משילוב בין ריקודים איריים, בריטיים וסקוטיים, הורנפיפס וג'יגס. אלה התחברו באמריקה לריקודי העבדים שמקורם במורשת הריקוד של שבטי אפריקה המקוריים, שמהם הם נלקחו לעבדות.

עוד אחד מאבות סגנון הסטפס היה רקדן שחור בשם וויליאם הנרי ליין הנקרא גם "מאסטר ג'ובה". הוא נהג להופיע עם שחקנים לבנים ולחבר בין המסורות.

עם הזמן ירדה, כשהפופולריות של מופעי המינסטריל הלכה וירדה, החלו לעלות על במות הבידור מופעי סטפס. חוק גזעני אסר באותה תקופה על מופעי סולו של אמנים שחורים, שהיום נוהגים לקרוא להם "אפרו-אמריקאים". התוצאה שהחוק הזה יצר הם צמדים של רקדנים, שחור ולבן, שאפיינו אז את מרבית מופעי הוודוויל.

את המנהג של רקדני סטפס לרקוד סטפס כשהם לבושים בטוקסידו מהודר החל באותה תקופה הצמד המפורסם "באק ובאבלס".

בוג'נגלס, מי שהיה חצי מצמד רקדנים מפורסם, ביחד עם ג'ורג' דאבליו קופר, התפצל ממנו ב-1908 והיה לרקדן הסולו השחור הראשון. למרבה ההפתעה, לא זו בלבד שהוא לא הוכנס לכלא, אלא ההיפך המוחלט. הוא זכה להצלחה עולמית וכיכב בשלל סרטים, כולל בתפקידים ראשיים.

היום זוכרים לו בעיקר את התפקיד לצד שירלי טמפל, הילדה-רקדנית שהייתה הכוכבת הגדולה של התקופה. אבל את בוג'נגלס כדאי לזכור דווקא בתור הרקדן שאיחד בתחילת המאה ה-20 רקדנים לבנים ושחורים לריקוד הסטפס והפך אותו לריקוד כל אמריקאי.

השילוב בין הסטפס לריקוד האירי המפורסם מגיע בשנות ה-20, כשבצורת באירלנד מביאה לגל של הגירה אירית לארצות הברית. הסטפס, שעד אותו זמן הושפע בעיקר מריקודי שבטים באפריקה ומכוריאוגרפיה של הבידור האמריקאי, מקבל משנה מרץ ושפה מורחבת ומרתקת.

בשנות ה-30 הסטפס מושפע ומשפיע מסגנון שנקרא "לינדי הופ". הוא מופיע באינספור סרטי מיוזיקל, מחזות זמר מצליחים. העתיד שלו נראה מובטח ומי שרוקד על במה - רוקד אותו.

אבל התפוצצות והצלחה מסחררת של שני סגנונות אופנתיים וצעירים עתידה להעיב בעוד שני עשורים על ההצלחה שלו.

מצד אחד עלה סגנון חדש ומלהיב, סגנון הרוקנ'רול של שנות ה-50. מצד שני הגיע למרכז הבמה ריקוד הג'אז, שהיו לו צעדי ריקוד משותפים עם הסטפס. ריקוד הג'אז התפתח מסגנון הסטפס, אבל בשלב מסוים הוא נפרד ממנו והפך בעצמו לסגנון ריקוד מצליח.

וכך, כששני הסגנונות הללו הופכים יותר ויותר פופולריים, הם הלכו ודחקו את הסטפס ממרכז הבמה. הסטפס נשאר ריקוד סנטימנטלי אמריקאי, שריד מפואר ומתקתק של תקופה בה שחורים החלו את המסע למרכז הבמה והיו לאמנים לגיטימיים, גם אם עדיין לא לגמרי שווי זכויות.

שנים אחר כך, בתחילת האלף הבא, יגיעו ימים של נשיאים וסגני נשיא שחורים. ביל "בוג'נגלס" רובינסון, זכה כבר לשיר מרגש משלו והוכר כאבי הסטפס.


הנה סיפורו של ריקוד הסטפס בארצות הברית (מתורגם):

https://youtu.be/XzgT4xcFNNo


ביל רובינסון "בוג'נגלס", אבי הסטפס, ב-1932:

https://youtu.be/vj1KYaCIA5o


ה"אחים ניקולאס" שהדהימו את הקהל בסטפס אקרובטי ומיומן, כאן בסרט "Stormy Weather" שנצבע בשנים האחרונות:

https://youtu.be/IoMbeDhG9fU


אמני רחוב רוקדים סטפס, או טאפ:

https://youtu.be/d8g2n2XeAeA


ואדם שגילה את הסטפס מאוחר בחייו ומאז הולך עם לוח עץ ורוקד בכל מקום:

https://youtu.be/mUFJxZST9sc
עבדות בארצות הברית
מי הפסיק את העבדות באמריקה ונרצח?



אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו. את העבדות באמריקה הוא ביטל מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהנהיג לינקולן.

לינקולן שילם בחייו על המעשה האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועל שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח שאירע ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".


הנה סרטון על לינקולן (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:

https://youtu.be/rvGCcfvdhdE


שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:

https://youtu.be/OIbMbLvbXNY


הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


וזו התודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:

https://youtu.be/jiOwc419Vl8
הפנתרים השחורים
מי היו הפנתרים השחורים?



התרבות המהפכנית שהשתלטה לפתע בשנות ה-60 שאפה לשנות את השיטה החברתית מהיסוד. באמריקה של אותן שנים נראה היה שהכל בער. לפתע זכתה תרבות-הנגד לפופולאריות רבה ולאנרגיות טובות. מילדי הפרחים שתיעבו את מלחמת ויאטנם, דרך ההיפים ששנאו את החומרנות של המבוגרים, המון המעריצים של "הביטלס" והנדריקס שהגיטרות הרועמות החליפו בשבילם את הג'אז של ההורים ועד לשחורים שדרשו שוויון וזכויות אזרח - כולם הרימו את ראשם וצעקו את מה שהיה להם לומר.

בארצות הברית דרשו השחורים שוויון כבר שנים רבות. תנועת הפנתרים השחורים (Black Panthers) צמחה מהתסכול של השחורים באמריקה, לאחר רצח מלקולם אקס, ממנהיגי השחורים באמריקה של הסיסקטיז. לכן היא גם נקראה "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". זה היה בשנת 1966, כשהתנועה הזו עמדה לרגע בראש מי שרצו לשנות את השיטה החברתית באמריקה.

הפנתרים דרשו תיקון של העוולות ההיסטוריות שנעשו לקהילה השחורה באמריקה. הם תמצתו את משנתם הפוליטית במניפסט שנקרא "תכנית עשר הנקודות". די מהר הם הצליחו להביא להתעוררות פוליטית ותרבותית בקרב השחורים באמריקה.

זו הייתה תנועה מהפכנית שבדיעבד שינתה את ארצות הברית לתמיד. בניגוד לאחותה יריבתה, התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, שקראה לפיוס וההשתלבות של השחורים בארצות הברית, היה הפנתר השחור ארגון חמוש ומהפכני. הארגון הזה רצה לשנות את המבנה החברתי ולתת את השלטון לשחורים. שתיהן יביאו למודעות הגוברת לאפליית השחורים בארץ שנבנתה על עבדות הוריהם.

בשיאה היו לתנועה סניפים ב-48 מתוך המדינות שבארצות הברית. תנועות תמיכה נפתחו במדינות רבות בעולם. אבל השלטון האמריקאי חשש ממנה והתסיס את האווירה נגדה. הבולשת האמריקאית פשטה עליה שוב ושוב, רציחות של מנהיגים מקומיים שונים, הגליה של המייסד שלה, יואי, ופרובוקציות רבות שגרמו מושתלים שהושתלו והוכנסו אליה - כל אלה גרמו לה להפסיק לפעול ב-1977.


#הפנתרים השחורים של ישראל
השפעות מפלגת "הפנתר השחור" הגיעו גם לישראל, שבה הוקמה בתחילת 1971 תנועה מקומית בשכונת מוסררה שבירושלים. כמו אחותה הגדולה שבאמריקה, גם "הפנתרים השחורים" בישראל זעקה את מחאת צעירי השכונות על התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות שהם חוו. חבריה נלחמו כדי לשנות את עתידם.

התנועה שהקימו צעירים בראשות סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'ל וצ'ארלי ביטון, תטלטל את החברה בישראל ותהיה לתנועת מחאה משמעותית מאד, שתביא לשינויים חברתיים לטווח ארוך בישראל. כמו הפנתרים של אמריקה, גם הם הנביטו את המהפכה החברתית שתיראה כאילו היא נכשלת, אך תביא בהמשך אותו עשור את המהפך הפוליטי ואת תחילת עליתם של כוחות פוליטיים חדשים, שיונהגו ויתרכזו בבני עדות המזרח.


הנה ההגדה והאגדה של הפנתרים השחורים בישראל (עברית):

https://youtu.be/FmcJAhQXhv4


דקה על הפגנות הפנתרים השחורים בישראל (עברית):

https://youtu.be/68B64dDCOg8


סיפורם ההיסטורי של ה-Black Panthers של אמריקה:

https://youtu.be/rNBPewOfL7o


מצגת על ה-Black Panthers של אמריקה:

https://youtu.be/W9PwhmyhYLA


תמונות ממאבק הפנתרים השחורים בישראל (ללא מילים):

https://youtu.be/aVRZmtt7n1I


מיצאו את ההבדלים להפגנות הפנתרים השחורים באמריקה (עברית):

https://youtu.be/hZ_eijoFiU8?long=yes


וסיפורם של הפנתרים השחורים בישראל (עברית):

https://youtu.be/WEwEBbYb8Zg?long=yes

שחורים באמריקה

רובין קרטר
מי היה אסיר העולם ששוחרר בזכות שיר?



רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח שלא ביצע וישב במשך 20 שנה בכלא. בעת שישב בכלא, כתב הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט על סיפורו של המתאגרף ש"יושב בכלא על משהו שלא עשה". הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.

את השיר הוא מיקם בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך ובמשפט שלישי הוא זכה למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע. בנוסף לזיכוי, גינה השופט קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.

רובין קרטר ששוחרר מהכלא למד לאחר מכן משפטים והפך לעורך דין בקנדה. בוב דילן מצדו לא חזר לשיר בהופעות מעולם את השיר שכתב עליו.


הנה סרטון עם תמונות מפרשת "הוריקן":

http://youtu.be/1FOlV1EYxmg


על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):

https://youtu.be/yhp99E-XLwY


גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:

http://youtu.be/INWM1_wJhuw


קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:

http://youtu.be/xLGdTAseMGM


קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:

https://youtu.be/_wSUVM4ABvc


ואחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:

http://youtu.be/nhKew1z2UcY
יש לי חלום
מה מיוחד בנאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג?



ד"ר מרטין לותר קינג היה לוחם לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה של השחורים בארצות הברית. הוא היה דוקטור הצעיר ובן לכומר ונגנית אורגן בכנסייה ובגיל צעיר שינה אביו את שמו ושם בנו ל"מרטין לותר". האב היה מרטין לותר האב והבן - מרטין לותר קינג.

גם אם הוא היה בעל נפש עצמאית ומבריק, החליט מי שבנעוריו לא התלהב מהדת ללמוד תיאולוגיה ובגיל צעיר מאוד הוא היה לדוקטור לתיאולוגיה. בתנ"ך הוא מצא הרבה אמיתות וחוכמה שיסייעו לו בהמשך דרכו.

אבל הבחור הצעיר והחכם לא אהב את הגזענות של אמריקה. הוא החל להילחם נגד החוקים והאיסורים שהוטלו על שחורים במדינה. קינג החל להילחם כנגדם ומכאן הוא נלחם כל חייו בממסד הלבן ולמען שוויון וזכויות האזרח באמריקה.

כך החל מי שהתגלה במהירות כנואם מחונן, להילחם על זכויות השחורים. לאחר שהנהיג חרם על האוטובוסים שאסרו על שחורים בדרום לנסוע במושבים הקדמיים של האוטובוס, נעצר וזכה לפרסום אדיר כשניצח את האיסור והביא לביטולו, הוא הוכתר למנהיגם.

עתה הוא הפך ל"קול" של הקהילה השחורה בארצות הברית. הוא המשיך לנאום ולהביא המונים להצטרף לחזון שלו, של שוויון וחיים טובים באמריקה, לבנים ושחורים, אלו לצד אלו.

הוא גייס את הכוח של כנסיות השחורים למאבק השחור והלא-אלים בגזענות ולמען זכויות אדם. בתוך כדי כך הוא המשיך גם לסכן את חייו, לשמוע אינספור איומים ולהעצר על ידי המשטרה פעמים רבות. אבל אי אפשר היה לעצור אותו.

הנשיא הלבן והצעיר של אמריקה אף הגיש הצעת חוק לשוויון זכויות לשחורים. בעקבות הנאום שמיד נתאר אף נחקק חוק זכויות האדם ב-1964.

כשקינג זכה בפרס נובל לשלום על הנהגה של מאבק לא אלים נראה היה שיהיה קשה לעצור אותו. הוא היה האדם הצעיר ביותר שזכה בנובל אי-פעם.

את הנאום "יש לי חלום" (באנגלית: "I Have a Dream") הוא נאם בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה ואל מול 250,000 מפגינים. זה היה בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות".

הנאום הזה, אחד מני רבים ומעולים של אחד מגדולי לוחמי החופש וזכויות האדם בהיסטוריה, היה לאחד החשובים בהיסטוריה ואחד הנאומים הטובים והידועים בכל הזמנים. אמנם הוא ניתן בהקשר למאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, לזכויות השחורים של אמריקה, אך הוא הפך לסמל בכל העולם ומשמש למאבקם של רבים בעולם.

אחד המנהיגים בתנועה לזכויות האזרח אמר על הנאום הזה ש"לא רק האנשים שנכחו במקום הקשיבו, אלא גם אנשים בכל ארצות הברית, וגם דורות שעדיין לא נולדו."


הנה קטע מהנאום המפורסם של מרטין לותר קינג "יש לי חלום" (מתורגם):

https://youtu.be/4D3OfVckKtY


ההקשר החברתי שבו הגיע הנאום ההיסטורי:

https://youtu.be/i1ulUR10zVM


חברים מספרים על הנאום המפורסם של החלום של מרטין לותר קינג:

https://youtu.be/EgyMRekqeKk


הנאום המלא של ד"ר מרטין לותר קינג (מתורגם):

https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ?long=yes


וסיפורו של המנהיג שרצה שוויון אבל בדרכי שלום (עברית):

https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
רוזה פארקס
מי היתה רוזה פארקס ובמה פשעה?



קצת מצחיק לקרוא לה פושעת, במיוחד אם לוקחים בחשבון שההיסטוריה הראתה לנו שמדובר כנראה באחת הנשים האמיצות והישרות אי-פעם.. רוזה לואיז פארקס התפרסמה בשנת 1955 בשל הסירוב שלה לפנות את הכסא שלה באוטובוס לאדם לבן, כפי שקבע החוק המקומי בממפיס שבדרום ארה"ב. סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן הוביל למעצרה ולפתיחת משפט נגדה.

עקרונית היא הייתה פושעת של אותם זמנים. למעשה, היא מרדה בחוקי הגזע. אך פארקס לא היתה סתם מורדת ילדותית. היא היתה מהדמויות החשובות ביותר במלחמה כנגד הגזענות באמריקה, אמריקאית שחורה ופעילה מרכזית בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. בעזרתו של מרטין לותר קינג היא הנהיגה חרם קשה כנגד חברת האוטובוסים ובתום כ-380 יום של הימנעות השחורים מנסיעה באוטובוסים של חברת האוטובוסים הגזענית הסתיים חרם האוטובוסים של מונטגומרי בנצחון צודק ומרהיב של שינוי החוק המפלה.

ביטול החוק בידי בית המשפט העליון לווה בקביעה מוסרית חשובה של בית המשפט, שהחוק מבוטל כיוון שהוא נוגד את החוקה האמריקנית. פארקס הפכה מפושעת מורשעת לסמל של עמידה על שוויון זכויות, אומץ לב ונכונות לשלם את המחיר על סירוב לציית לחוקים לא מוסריים.


הנה סיפורה של רוזה פארקס (עברית):

https://youtu.be/NghkVJNmMpE


הסבר על פועלה למען שוויון זכויות לשחורים:

https://youtu.be/tLfbmepDd4c


על ה"עבירה" של רוזה פארקס, במילותיה שלה:

https://youtu.be/ceY69qSXfZs


סצנת המעצר של רוזה פארקס מתוך סרט על חייה:

http://youtu.be/kxXzKG9t4L8


מצגת וידאו על האישה שלא קמה ללבנים (עברית):

https://youtu.be/ITAjuofhSUg


ותולדות חייה של רוזה פארקס:

https://youtu.be/v8A9gvb5Fh0
ראפ
מה זה ראפ?



לא רבים יודעים שהמוסיקה שלה אנו קוראים בדרך כלל "היפ הופ" היא בעצם שירת ראפ. ראפ (Rap) והפועל "ראפינג" שפירושו "לעשות ראפ", הם קריאה קצובה, מעין דקלום קצבי של מילים, שירה ללא מנגינה ובקצב ברור ומודגש.

אמנות הראפ ושירת הראפ קדמו לתרבות ההיפ-הופ בשנים רבות. הראפ מבוצע במהירות ובקצב מונוטוני, כשהתוכן שלו הוא לרוב של מוסיקת מחאה בועטת ולא מתפשרת במסרים, שלעיתים קרובות הם בוטים ואף קיצוניים וכוללים לא פעם קללות, גסויות והתרסה כנגד הממסד, האליטות והשלטון.

הסגנון נולד בארצות הברית וזוהה עם התרבות של שכונות העוני וכנופיות הפשע שם. לא מעט מהראפרים היו גאנגסטרים, חברים בכנופיות רחוב בשכונות, שמצאו בראפ דרך מחאה נוספת. רבים מהם היו מעורבים במעשי פשע, כולל כוכבים גדולים, כמו "סנופ דוג" שרצח, טופאק שעמד בראש כנופיית פשע ונרצח, הראפר "50 סנטס" שישב בכלא על סחר בסמים ורבים אחרים.

בשנות ה-90 זכו הפכו ההיפ הופ והראפ במיוחד להצלחה עולמית. אז החלו להתפרסם לא מעט ראפרים לבנים וכאלה שאינם אמריקאים. הביסטי בויז הייתה להקת היפ הופ מצליחה במיוחד. הראפר הלבן אמינם הפך לכוכב עולמי והיה לאחד הראפרים המשפיעים והבוטים. במקביל הפך הראפ למוסיקה מסחרית ומצליחה, כשרבים מהכוכבים החדשים הפסיקו למחות והחלו לשקוד על חשבונות בנק שמנים והולכים.


הנה סגנון הראפ של כנופיות הגנגסטרים בניו יורק והמחאה נגד ההתנשאות הלבנה:

https://youtu.be/WbFGdM3mryc


כך לימדו מה זה ראפ באירופה:

https://youtu.be/RPtcE49360U


מי שהפך את הראפ להצלחה עולמית וכונה "אלוהי הראפ" - הראפר אמינם:

https://youtu.be/gOMhN-hfMtY


הנה 27 סגנונות הראפ מודגמים על ידי ראפר מדהים:

https://youtu.be/izgsppAKtjE


כך עושים ראפ בעריכה חכמה מטקסטים של תכנית טלוויזיה עם מדענים:

https://youtu.be/Ws6HPTom2AY


לוג'יק, ראפר שפרש כדי לטפל בתינוק שנולד לו, משחרר שיר:

https://youtu.be/9u5w44l16eI


ותכנית חינוכית על ראפ וראפרים (עברית):

https://youtu.be/3MkwVdsdy-k?long=yes


ראפ
איך נולד הראפ?



נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.

אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.

מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.

המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.

הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.


הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:

https://youtu.be/OvxaALJRB7g


ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:

https://youtu.be/ATobFYV4jQ0


הנה תולדות הראפ ושורשיו:

https://youtu.be/RVL_gHjVn5w


אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:

https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes


והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:

https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
מי היה מרטין לותר קינג?



ד"ר מרטין לותר קינג הבן היה כומר אמריקאי שלחם לזכויות האדם של השחורים בארצות הברית. קינג גם זכה בפרס נובל לשלום על המחאה שלו, שדגלה באי-אלימות. הוא החל את דרכו בפעילות לזכויות אדם כשארגן חרם אוטובוסים והיה הנשיא הראשון של ארגון זכויות האדם בארה"ב, שדגל בשוויון בין שחורים ללבנים. הוא ארגן ועמד בראש פעולות המחאה הלא-אלימות ששיאן היה במצעד שערכו לעיר וושינגטון, מצעד למען תעסוקה וחירות. בסיום המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום", שדיבר על חזון לעתיד טוב יותר. נאום זה נחשב אחד הנאומים החשובים והמשמעותיים בתולדות ארה"ב.

בהמשך פעילותו הציבורית ועד שנרצח, עסק מרטין לותר קינג גם בפעילות מחאה נגד העוני ונגד מלחמת וייטנאם, שני נושאים חשובים וקשים באמריקה של שנות ה-60.

מרטין לותר קינג נרצח על ידי מתנקש כשביקר בעיר ממפיס, כדי לתמוך במאבקם של פועלי הזבל השחורים, להשוואת שכרם לזה של הלבנים שעבדו באותה העבודה. על שמו קבעו וחוגגים בארה"ב את החג הלאומי "יום מרטין לותר קינג".


הנה המצעד לוושינגטון שהוביל קינג בשנת 1963 (מתורגם):

https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ


האנדרטה לזכרו, לא הרחק משם:

https://youtu.be/m5BqLwb0TBs


נאומו האחרון של מרטין לותר קינג, לפני שנרצח (מתורגם):

http://youtu.be/pD_aDoD7b6M


וסיפורו של האיש שנרצח באלימות שנגדה הטיף (עברית):

https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
מהי מוסיקת ההיפ הופ?



היפ הופ הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.

אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.

ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות שחיפשו דרך ביטוי. הם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם.

רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, עושים באטלים, קרבות ראפ ומשפרים כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.


כך נולד ההיפ הופ (עברית):

https://youtu.be/qKOyGu5hY-s


התפתחות ההיפ הופ:

https://youtu.be/qKkUCwxRWAM


תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:

http://youtu.be/waHXUdlsuLU


כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:

http://youtu.be/aSLZFdqwh7E


התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:

http://youtu.be/_BKXn6vb6gA


היפ הופ ישראלי:

https://youtu.be/eC3EGXuhy6k


ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:

https://youtu.be/GJm1gnQKxWY


והתפתחות ההיפ הופ לאורך העשורים האחרונים:

https://youtu.be/PrqDFDEJMmU?long=yes
מה היה מועדון הכותנה המיתולוגי?



מועדון הלילה המפורסם "מועדון הכותנה" (Cotton Club) היה מועדון לילה שפעל בשכונת הארלם שבניו יורק.

במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים שימש המועדון כמוקד בילוי פופולרי של חובבי ג'אז ונהגו להופיע בו מוסיקאי ג'אז וקומיקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), בפני קהל לבן.

לילות ימי ראשון ב"מועדון הכותנה" התאפיינו בידוענים ואישים רבים מצמרת הבידור של ניו יורק שבילו בו. ביניהם היו גם כוכב הסרט המדבר הראשון אל ג'ולסון, המלחין הראשון ששילב ג'אז במוסיקה קלאסית ג'ורג' גרשווין וכותבים כמו אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.

האבסורד היה שבשל מדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה אז באמריקה ועל אף שהמועדון היה ממוקם בשכונה של שחורים, שכונת הארלם, נאסרה הכניסה אליו על אפרו-אמריקאים כקהל.

אחד מסממני המועדון הבולטים באותה תקופה היה שהוגש בו אלכוהול לקהל. זו עובדה משמעותית כי לאור העובדה שמרבית שנותיו המועדון פעל בתקופת היובש, בה נאסרה מכירת אלכוהול בחוק, הוא היה מגנט למי שרצו בשתיית אלכוהול. בזכות כך נחשפו רבים וטובים, לפחות בחלקם, למוסיקת הג'אז המופלאה של אותן שנים.

ואכן, בין גדולי הג'אז שהופיעו ב"קוטון קלאב" היו לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, פלטשר הנדרסון, קאב קאלוויי ורבים אחרים.

כאן הופיעו גם הדיוות הגדולות של הג'אז, כולל הזמרות בילי הולידיי, בסי סמית, אלה פיצג'רלד ועוד.

בין השנים 1927–1931 אף שימשה תזמורתו של דיוק אלינגטון כתזמורת הבית של המועדון.


#תולדות מועדון הכותנה, ה-Cotton Club
מועדון הכותנה נפתח ב-1920 בשם אחר, "Club De Luxe", על ידי המתאגרף ג'ק ג'ונסון. שלוש שנים אחר כך השתלט על המועדון גנגסטר בשם אוני מאדן (Owney Madden), שהיה כלוא באותו זמן בכלא סינג סינג. הוא הורה לשנות את שמו ל"מועדון הכותנה", בהשראת מטעי הכותנה של דרום ארצות הברית. את בימת המועדון עיצבו הגנגסטרים של מאדן במראה של מרפסת בית אחוזה טיפוסי.

תחת ניהולם של הגנגסטרים המועדון שגשג והצליח, בעיקר משום שהמשטרה, למרות חוקי היובש של אותן שנים, לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון. שווה להיות במאפיה.

מכל מקום, הם גייסו את פלטשר הנדרסון לנגן ב"מועדון הכותנה" את ה"מוסיקה הפראית" שלו לקהל הלבן. הופעות הלילה, שהחלו אחרי חצות ועוד אחת ב-3 לפנות בוקר, הביאו למקום שלל אמנים ובדרנים, לאחר שסיימו להופיע במקומות אחרים.

עם הזמן נפתחו שני סניפים של מועדון הכותנה, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם ניהל אותו המאפיונר ראלף קפונה. ב"שפל הגדול" של שנות ה-30 שניהם נסגרו.

לקראת סוף שנות ה-20 התמתן המועדון ושכר את התזמורת של דיוק אלינגטון. ה"דוכס" ביצע במקום כמה מהיצירות הארוכות והמורכבות שלו ומהמועדון שידר הרדיו את הג'אז לכל רחבי ארצות הברית. לאחר שאלינגטון ביקש, החלו להתיר גם לשחורים להיכנס למועדון, אבל רק כקהל.

ב-1935, לאחר שבהארלם פרצו מהומות גזעיות, הפכה הארלם לשכונה "לא ידידותית" ללבנים. מועדון ה"קוטון קלאב" נסגר בה. הוא עוד נפתח מחדש בשם המקורי, בפינת ברודוויי ורחוב 48, אך בשנת 1940 הוא נסגר לצמיתות.


הנה סיפורו של מועדון הכותנה:

https://youtu.be/HklT2OznbeM


עוד על המועדון המפורסם:

https://youtu.be/BbUw7Ngphl4


והריקודים בו:

https://youtu.be/RgcJyZA-rrE
מהי כריעת הברך שהפכה סמל באמריקה?



השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.

סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים. "I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש.

כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.

המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.

כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק הוביל את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות.

מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו סכומי עתק נותר מובטל מאז ולא זכה להצעות עבודה. הוא הפך לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.

ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.

ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.

יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים...

בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. האירוע בוטל כמובן.

חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.

אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.

כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.


הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:

https://youtu.be/rwlopXMTzS4


עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):

https://youtu.be/3pfaDQoL0BA


הדיווחים היו בהלם:

https://youtu.be/gSwprUkiiAY


רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):

https://youtu.be/I75AC8TiY1c


כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:

https://youtu.be/7rzb04fPch8


ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:

https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
מה הסיפור של שיר המחאה המצמרר "פרי מוזר"?



השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) הוא אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם. השיר, שיצא כנגד מעשי הלינץ' הגזעניים של לבנים בשחורים בדרום ארה"ב, נכתב בסוף שנות ה-30, על ידי חבר במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, לבן שראה במעשים הללו פשע זוועתי. הסיפור של השיר מעניין ויכול ללמד משהו גם על אחווה תוך אמריקאית באותם ימים נוראים.

מילותיו מתחילות כך:
"על עצי הדרום גדל פרי מוזר / דם על עליו ודם ספוג ונספג בשורשיו / גופות שחורים מתנדנדים ברוח דרומית / פרי מוזר על ענפי הצפצפה".

"פרי מוזר" התפרסם בביצוע המקורי והמשובח שלו בידי בילי הולידיי, שהוקלט ב 1939 ונחשב לביצוע הטוב ביותר שלו. במקור חיבר אותו אייבל מירופול, יהודי שראה תמונה בה נראו שני גברים שחורים, תלויים על עץ, לאחר שגזענים לבנים עשו בהם לינץ'.

מירופול, אמריקאי ובמקור מהגר יהודי מרוסיה, היה מורה ופזמונאי קומוניסט שלימד אנגלית בבי"ס ציבורי בברונקס. הוא פירסם שירים בשם העט לואיס אלן. מירופול עתיד להתפרסם בהמשך חייו גם בכך שהוא ורעייתו אימצו את שני ילדיהם של אתל ויוליוס רוזנברג, מי שהורשעו כמרגלי האטום והוצאו להורג.

לשיר ''פרי מוזר'', שבמקור נכתב ובוצע על ידיו כ"פרי מר" (Bitter Fruit), עתידה להיות השפעה רבה על הקהילה השחורה. לא מעט נכתב באותה תקופה נגד מעשי הלינץ' שנעשו בדרום, אבל הוא היה חזק יותר, אפקטיבי ונוגע. אולי היה זה הדימוי של אנשים תלויים על עץ כמעין פרי לא הגיוני ואולי זה בכלל הביצוע המצמרר של בילי הולידיי. היא לא הייתה הראשונה שבצעה אותו אבל ידעה משהו על להיות מודרת ומוזרה. תחושותיה וכאבה דיברו היטב בשיר. היא גם זו שהצליחה להכניס את קולה אל מכשירי הרדיו של הלבנים ולגעת בליבם. בטלוויזיה היא לא נראתה כמובן. בכל זאת שחורה...

בהמשך הקריירה של בילי הולידיי הפך "פרי מוזר" לשיר סיום קבוע בהופעותיה. יש מי שגורסים שבהדרגה השתלט משאו הכבד של שיר המחאה הזה עליה, העצים את דיכאונה של מלכת הבלוז והחיש את התאבדותה המסתורית.

נסיבות כתיבת השיר מעניינות גם קצת בקשר והסולידריות שבין יהודים לשחורים. באותם ימים איומים של מעשי לינץ' גזעניים באמריקה, מצאו עצמם שני הגזעים הללו באותה צרה. השנאה היום היא לא אותה שנאה אבל דומה שהגזענות והאכזריות ממתינות לפרוץ בכל רגע. רק תנו להם עץ והם ידאגו לשאר...


הנה השיר "פרי מוזר" בביצוע של מלכת הבלוז (מתורגם):

https://youtu.be/OfA7o5Kx83M


השיר עם תמונות משנות ה-30 המציגות את הגזענות האלימה של הלבנים בשחורים:

https://youtu.be/Oas_s5XA4qM


מיקס שעשה גולש בין השיר לסצנות מסרט שהנציח את התקופה (לא לילדים רכים):

https://youtu.be/jq6hHew4yTc


פרי מוזר בביצוע של נינה סימון, הלוחמת הגדולה בגזענות נגד השחורים:

https://youtu.be/ah8PxUFhaGo


כך שרה אותו זמרת לבנה עם לב שחור - אנני לנוקס:

https://youtu.be/j_cGtRMK-7Y


הסיפור המלא של הפרי המוזר והלינץ' האכזר:

https://youtu.be/EZUoYgPe1Y4?long=yes


וסיפורו של אבל מירופול, כותב השיר:

https://youtu.be/OoBx1WnZKio?long=yes
מהם שירי ספיריצ'ואלס?



הספיריצ'ואלס או ספיריטואלז (Spirituals) היו שירי המרד והמחאה הדתיים של השחורים בארה"ב, בזמן שהיו עבדים. על פי רוב, עסקו הספיריטואלס בנושאים תנכ"ים ובהליכה בדרכיו של ישו הנוצרי, אך למעשה היו אלה שירי תקווה לשחרור מעול העבדות. לאחר השחרור מהעבדות בטאו שירי הספיריצ'ואלס תקווה לשיפור בחייהם כעבדים משוחררים בארה"ב הגזענית.

סגנון הג'אז הושפע מאד משירי הספיריטואלס. רבים מהם מושרים עד היום ונחשבים מעין שירי עם אמריקניים, ביניהם "הסתובבו מרכבות מתוקות", ו-"שלח את עמי" התפרסמו בזכות הרכבים קוליים כמו פיסק ג'ובילי (1871).

גם מוסיקת הגוספל נולדה משירי הספיריטואלז. הם נתנו את הבסיס הרגשני ומלא ההתלהבות, שכל כך אופייני לקהילות העבדים מאפריקה, למזמורים הנוצריים שהם שרו בכנסיות שלהם. הספיריטואלז הדתיים, שנתנו מעט נחמה בעיתות המצוקה של העבדים שהם היו, שולבו עם המקצבים והלחנים של סגנונות המוזיקה החילוניים שלהם, כמו הבלוז והרגטיים ויצרו ביחד מצד אחד את הג'אז ומצד שני את מוסיקת "הגוספל השחור".


הנה הספיריטואל הידוע "הסתובבו מרכבות מתוקות":

http://youtu.be/ljup8cIRzIk


עוד ספיריצ'ואל "אני בא אלוהים":

http://youtu.be/OsQ6mxGIjRw


והספיריטואל "שלח נא את עמי" שחיבר בין העבדים לסיפור העבדות היהודית במצרים (עברית):

http://youtu.be/I7iYh88tb58
מי היו פעלולני הטיסה ומי הייתה האמיצה שבהם?



אחד הדברים המדהימים שהתפתחו בעשורים הראשונים של עולם התעופה היה פעלולי הכנפיים. אלו היו פעלולנים אמיצים במיוחד, שעמדו על כנפי האווירונים בשעת הטיסה ועשו תרגילי אקרובטיקה עוצרי-נשימה. הפעלולנים האלה לא קשרו את עצמם והצופים ראו סרטונים כאלו בדרך כלל ביומני קולנוע או בסרטים.

כיום פעלולנים ממשיכים עם פעלולים כאלה, אך רובם קושרים את עצמם כדי להבטיח את שלומם ולעמוד בדרישות הביטוח. לאחרונה פורסם אפילו על בנות דודות בגיל 9 מלונדון, ששברו שיא גינס כשהפכו לפעלולניות הצעירות בעולם שעושות פעלולים כאלו על כנפי מטוסים בזמן הטיסה.


הנה סיפורם של טייסי הפעלולים והכוכבת הכי גדולה בתחום (עברית):

https://youtu.be/20GODfFg3gE


פעלולנים שהולכים על הכנפיים בימינו:

https://youtu.be/gi4kiQlaHWU


פעלולני הטיסה של המאה הקודמת:

https://youtu.be/8oAzdbd0J2A


עוד מהנשים האמיצות של שנות ה-20 של לפני 100 שנה:

https://youtu.be/FI6STwhPCuI


ופעלולן מטוסים מודרני:

https://youtu.be/_RkXaxQLXDY


בואו לראות ב-360 מעלות את מהלכת הכנפיים של ימינו:

https://youtu.be/HyNyTspJta4?qr=yes
איך סלקטור אטום הביא ליצירת להיט אלמותי?


"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."

נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.

רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".

מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.

זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.

פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.

וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.

בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.


הנה הלהיט Le freak:

https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y


וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:

https://youtu.be/aXgSHL7efKg


איך בגדי הכנופיות השתלטו על האופנה?



לפעמים ההיסטוריה ממש עושה צחוק... בהארלם, ברוקלין וברונקס, השכונות העניות של ניו יורק בשנות ה-70, ניהלו כנופיות נערים מאבקים אלימים ללא הפסקה. אבל כשהרגו את בנג'י, חבר כנופיה שדווקא ניסה להשכין שלום, המשיכה הכנופיה שלו את יוזמת השלום שלה עם הכנופיות היריבות והצליחה להביא את כולן לכריתת ברית במקום נקמה.

אבל בלי מאבק כנראה שאי אפשר. כך החלו נערי הכנופיות לנהל תחרויות ראפ, גרפיטי וריקודי ברייקדאנס. ברגע היסטורי בתרבות של אמריקה, הם החליפו את האלימות וקרבות הרחוב באמנות רחוב. כך גם נוצרה התחרות הפחות מוכרת - על הבגדים הכי מגניבים. משם תיוולד המהפכה של הלבוש האורבני (Urban Streetwear).

בניו יורק של שנות ה-70 להיות "פרש" היה להיות לבוש מגניב (cool). זה התחיל תמיד מהסניקרס, נעלי הספורט, שהיו המרכיב החשוב מאד ב"סוואג" - הסגנון.. הכי מגניב היה לשרוך את השרוכים הפוך מהיצרנים ומהמקובל. כשהם רכסו למלמעלה למטה הם גם מחו כנגד התרבות השלטת והצהירו שהם שונים.

בי-בוי (BBoy) צמחה להיות אופנת ההיפ הופ. הלבוש היה הפגנת העושר היחידה שהייתה בידי הצעירים השחורים והעניים. היו בו גאווה וכבוד, כי הבגדים היו לדרך היחידה שאינה אלימה ושבה הם זכו לכבוד מחבריהם. האופנה בשכונת העוני הייתה הביטוי לשאיפה שלך להיות טוב ומצליח משהיית. צבעי האופנה של הצעירים הללו הושפעו מהצבעוניות של הגרפיטי והם היו יצירתיים להפליא. זה התפוצץ לטובה כשהראפר אל אל קול ג'יי חשף לעולם כולו את החולצה שלו, שצויירה בידי "מלכי החולצות" - מותג מקומי קטן ולוהט שהקים מישהו בשכונה.

ואז בא "דאפר דן" שהפך למותג כששיווק את האופנה האורבנית הזו ויצר משהו נחשק יותר מפירמות כמו לואי ויטון, גוצ'י ושאר המותגים המתנשאים. הוא זייף את הלוגואים שלהם על הבגדים שלו ומהר מאד גילה שהם עצמם החלו לחקות אותו. כל כוכבי הראפ התלבשו בבגדים שלו, עד שהמשטרה פשטה עליו והכניסה אותו לכלא.

אבל כך גם באה האופנה הלבנה. בזכות נערי השכונות שלבשו אותם במועדונים, זכו יצרנים חדשים כמו ראלף לורן וטומי הילפיגר להצלחה. כדי להתפרסם, נהג טומי הילפיגר לחלק בגדים שעיצב בחינם בשכונות. כך הצליח להפוך לאימפרית אופנה, בזכות נערי השכונות. כוכבי הראפ, שהופיעו במועדונים שלהם, נדלקו גם הם, החלו ללבוש את הבגדים האורבניים הללו והפכו אותם למצליחים בעולם כולו.

המהפכה האופנתית הושלמה. ברגע שהיה כסף, כוכבי הראפ וההיפ הופ החלו ללבוש גוצ'י ולואי ויטון. חלקם הפכו למעצבים בעצמם ואחרים סתם הרוויחו כסף בהפקה והקלטות. אבל מה שגנבו ושדדו בשדירה החמישית כשהיו צעירים ועניים, הם יכולים היו עכשיו לקנות בכספם שלהם.


הנה מהפכת האופנה של ההיפ הופ:

https://youtu.be/aBOE0cZdNPE


אופנת ההיפ הופ הובילה את הסגנונות הטרנדיים של שנות ה-90:

https://youtu.be/-NkpF6vg22Q


התפיסה שלהם שמה שהם לובשים מייצג אותם ואת מה שהם מאמינים בו:

https://youtu.be/SUhk0C_Yc1I


המעצב מהארלם שהמציא את אופנת ההיפ הופ - דאפר דן האגדי:

https://youtu.be/wC9QrVJtrLc


דאפר דן מספר על המהפכה שלו:

https://youtu.be/5kVoaQukud8


הנה הלבוש מתחבר לריקוד, לגרפיטי, לצבעים ולמוסיקה:

https://youtu.be/QNxC_xXKnoE


טריילר לסרט שמספר את ההיסטוריה של הבגדים הללו מהרחוב לחנויות היוקרה:

https://youtu.be/vQ9LyiNrA-s


הרגע שבו "מלך הפופ" מייקל ג'קסון מצטלם בבגדי היפ הופ:

https://youtu.be/hNtUHYzMUdQ


ואופנת ה"סוואג לייף" של היום:

https://youtu.be/ot2WfVISz9w
מהן 41 היריות שהרגו את אמאדו דיאלו?



"האם זה אקדח? האם זה סכין? האם זה ארנק? אלה חייך - זה לא סוד חבר, אתה עלול למות רק מפני שאתה חי בעור האמריקני שלך" - שר הזמר האמריקאי ברוס ספרינגסטין בשיר "עור אמריקאי", או כמו שכולם מכנים "41 יריות". את השיר הוא כתב על הריגת בחור שחור בידי שוטרים, בניו יורק סיטי בשנת 1999.

41 היריות הגורליות הללו לא נורו כלפי מפיונר מסוכן, או רוצח אלים. הן נורו לעבר בחור רגיל בשם אמאדו דיאלו (Amadou Diallo). כל פשעו היה שחזותו תאמה לזו של מבוקש שהמשטרה חיפשה זמן רב והשוטרים הגיעו לביתו לאחר שאספו מידע שהחשיד אותו.

אמאדו שהיה מהגר שחור, נורה על ידי ארבעה שוטרים בכניסה לביתו. השוטרים טענו במשפט שסברו שהוא שולח את ידו לאקדח, בעוד שהוא שלח את היד אל ארנקו. אז הם ירו בו 41 יריות. לא פחות.

רבים גינו במהלך המשפט את הקלות שבה נוהגים שוטרים להפעיל אלימות כלפי חשודים שחורים באמריקה. המחמירים רואים בהריגה הזו, כמו במקרים דומים לא מעטים לאורך השנים, סוג של משפט שדה או הוצאה להורג, בחסות הלא-אדיבה של הגזענות הלבנה באמריקה.

כשהסתיים המשפט בזיכויים של השוטרים שירו באמאדו דיאלו, פרצו הפגנות ענק בניו-יורק והולידו מחאה גדולה. הרצח של דיאלו נגרם לדברי המוחים רק בשל צבע עורו.

את השיר, שאומר בסוף ש"אתה עלול למות רק משום שאתה חי בעור האמריקאי שלך", כתב ספרינגסטין, היוצר הכי חברתי באמריקה, בכדי להעלות את הבעיה החברתית שהשחורים של אמריקה צועקים כבר חצי מאה ללא הפסקה. ספרינסטין ועוד רבים כמוהו באמריקה, לאו דווקא שחורים, מסכימים שגזענות וסטריאוטיפים מובילים לכך שהאצבע של השוטרים על ההדק נוטה להיות קלה יותר, כשמדובר בגברים שחורים.


הנה סיפורו של אמאדו דיאלו:

https://youtu.be/jVDblWOBZGA


שירו המצמרר של ברוס ספרינגסטין על 41 היריות הללו:

https://youtu.be/aQMqWAiWPMs


מצגת וידאו עם תמונות של הברוטאליות והגזענות נגד שחורים באמריקה:

https://youtu.be/zKk5NpH3Hl0


וגם כאן:

https://youtu.be/nghqjBwZTiE
מהי מוסיקת הבלוז?



מוסיקת הבלוז נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.

בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.

הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.

בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.

אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.

לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...


מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".


מהו הבלוז:

http://youtu.be/JAt0L5TGuEY


הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:

http://youtu.be/aBg_gQxAShM


תולדות הבלוז:

https://youtu.be/vnaorRAxhmU


"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


וקצת שירה והסברים על בלוז:

http://youtu.be/DXbclfmvSfU
מיהם הקו קלוקס קלאן?



קו קלוקס קלאן (Ku Klux Klan או בקיצור KKK) הוא ארגון ידוע לשמצה ורווי שנאה וגזענות שהתפתח בארצות הברית. חברי הארגון, לבנים אמריקאיים ושמרנים, מזוהים במצעדי הלפידים המאיימים שלהם, שהם עורכים בלילות כשהם עטויים בברדסים לבנים ובמעשי אלימות ופשע כנגד שחורים ובני מיעוטים.

חברי הארגון הגזעני "קו קלוקס קלאן" דגלו תמיד בעליונות הגזע הלבן. הארגון המוכר נוסד בשנת 1915, אך השתמש בשם של ארגון קודם בעל שם זהה, שפעל במאה ה-19. בארגון הראשון פעלו לבנים מהדרום, שזה עתה הובס במלחמת האזרחים האמריקאית. אז הם התנגדו לשיקום שכפה הצפון המנצח על הדרום והתמקדו במעשי טרור ורצח של אלפים מתושבי הצפון שהגיעו לסחור ולשקם את דרום ארה"ב ושל עבדים שזה עתה שוחררו מהעבדות.

הארגון החדש, שהוקם בהשראת הסרט הגזעני והחשוב "הולדתה של אומה", היה זהיר יותר אך עדיין מזוהה באנטישמיות שלו. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בשיא כוחו, הגיע הארגון למיליוני חברים ול-15 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בארה"ב ובהדרגה הוסיפו חברי ה-KKK לרשימת השנואים שלהם גם את הקתולים והמהגרים לארה"ב. אך במהלך "השפל הגדול" ומלחמת העולם השנייה הקו קלוקס קלאן הלך והדרדר, בין השאר בגלל תמיכת חלק ממנהיגיו בהיטלר ובאידיאולוגיה הנאצית.

כיום ישנן בארה"ב "קבוצות שנאה" רבות המזהות עצמן כ-KKK, אך הן פועלות עצמאית ואף מפוצלות ביניהן.


הנה הולדת הקו קלוקס קלאן:

https://youtu.be/5CTG58jIlNA


בסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?":

https://youtu.be/VoIebIKNS4s


הקו קלוקס קלאן היום:

https://youtu.be/5VzKRI7JbVk


וכתבת טלוויזיה על האפרו-אמריקאי שהצליח להידבר איתם וליצור קשר טוב (עברית):

https://youtu.be/e1DRs3G7mko?long=yes
איך נולדה האופנה האורבנית מההיפ הופ?
מה תרם ליטל ריצ'ארד לרוקנרול?
מאיפה בא הברייקדאנס?
מהו סיפורו העצוב של מרווין גיי האגדי?
מהם ציורי הגרפיטי?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.