לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.

אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.

התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.

כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.


הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:

https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes


שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:

https://youtu.be/oOlDewpCfZQ

גרסת כיסוי, או "קאבר" (Cover) היא חידוש של שיר שהתפרסם בעבר על ידי אחרים. במילים אחרות, גרסת הכיסוי היא הקלטה מחודשת של ​​השיר, שהוקלט בעבר על ידי מבצע אחר.

קאבר של שיר אפשר לבצע בסגנון דומה למקור או בשינויים משמעותיים. לעתים האמן עצמו הוא שמחדש את השיר שלו, אך משנה סגנון או דרך ביצוע. אך קאבר הוא ברוב המקרים שיר שמבצעים אמנים אחרים מהאמן או הלהק המקוריים.

כלומר קאבר לרוב מבוצע בידי אמן אחר, כמעט תמיד בשינויים שונים, לעומת הביצוע המקורי. אחד הדברים המעניינים הוא לבחון קאברים מוצלחים יותר ופחות, על ידי השוואה של ביצועים שונים לאותו השיר בדיוק.

ואגב, מבחינת זכויות יוצרים או רווחים, לעשות קאבר זה לא בהכרח לעשות כסף. לעתים קרובות האמן שמוציא קאבר זוכה אולי להצלחה או פרסום, אבל את הכסף עושים בעלי זכויות היוצרים, כלומר כותבי השיר המקוריים, מילים ולחן. וויקלף ז'אן מלהקת הפוג'יז חשף פעם שהשיר "הורג אותי ברכות" (Killing Me Softly) שהפוג'יז עשו לו קאבר, הרוויח 8 מיליון דולר, אבל לברי הלהקה לא ראו מהם אפילו סנט אחד...

מקור המושג גרסת כיסוי הוא מאנגלית: Cover version. לרוב קוראים לו בעברית פשוט "קאבר".


הנה להקת ילדים בקאבר מרהיב ללהיט של Sade:

https://youtu.be/FGWTKRRjKNA


השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/YrLk4vdY28Q


הקאבר הכי מפורסם לאותו שיר, בביצוע ג'ף באקלי:

http://youtu.be/y8AWFf7EAc4


ביצוע נוסף של קיי די לאנג ל"הללויה":

http://youtu.be/P_NpxTWbovE


ג'ורדן ג'נסן בת ה-11 שביצעה את השיר בגירסת כיסוי משלה:

http://youtu.be/7AWu-ySPEm0


"הורג אותי ברכות" שחידשה להקת "הפוג'יז" והרווחים ממנו הלכו רק לכותבי השיר:

https://youtu.be/oKOtzIo-uYw


קאבר לשיר של הביטלס מאת צמד נשי "תאומות המונה ליזה":

https://youtu.be/Bs79I7d1Jfc


גרסת כיסוי ל"אל תחשוב פעמיים - זה בסדר!" של בוב דילן:

https://youtu.be/AHIU-ZJIx-k


קאבר כזה עוד לא שמעתם - בליווי חפצים מהבית:

https://youtu.be/Svg_fIoHij8


והופעה חיה של קאברים לשירי הביטלס מאינספור כוכבים:

https://youtu.be/l0VdD45bqsk?long=yes

אין הרבה שירי אהבה או עצב מרגשים יותר מלהיט ה-R&B הענקי "Midnight Train To Georgia" ובמיוחד בביצוע המרטיט של ענקית ה-Soul גלדיס נייט, עם חבורת התותחים שליוו אותה מעל 20 שנה ונקראו ה"פיפס".

השיר הזה הפך לאחד השירים האהובים בזרם ה-R&B. דור שלם באמריקה מתרגש כל פעם שהוא שומע את המשפט "הוא עוזב ברכבת לילה לג'ורג'יה". לא שברור מה בדיוק הופך אותו לכל כך מרגש - הרי הכל שם פשוט מושלם, החל מהמילים הנהדרות והמרגשות, דרך המלודיה הנעטפת בהרמוניה זורמת וכזו שנחרטת בזיכרון, גם בזכות הקולות הנהדרים של הגברים וה"טו טו" המדמה רכבת בחיוך ובקצב לא אופייניים לסגנון הזה וכמובן - הקול המרטיט של אחת מזמרות הנשמה הגדולות במאה ה-20, אגדת מוסיקה שחורה שכמעט ולא היו כמותה.

אבל לא רבים יודעים שהשיר הזה הוא תולדה של צירוף בין כמה מהדמויות הנחמדות של שנות ה-70 של המאה הקודמת, אנשים שהיו אגדות מדיה, יפים להפליא, מגדולי הידוענים והלוהטים של העשור ההוא, שלא בסבל עסקיהם.

השיר נכתב, הולחן והוקלט במקור על ידי ג'ים ווט'רלי, מי שהיה לו להיט סולו בשנת 1974 עם "The Need To Be". האיש סיפר פעם שהשיר נולד לאחר שיחת טלפון שניהל עם הכוכבת פארה פוסט (Farrah Fawcett), שבאותו זמן החלה לצאת עם לי מייג'ורס (Lee Majors), כוכב הסדרה "האיש ששווה מיליונים" וחבר שלו, מאז שווטרלי ומייג'ורס שיחקו יחד בליגת כדורגל בלוס אנג'לס.

בקיצור, כשווט'רלי התקשר ללי מייג'ורס, פארה ענתה לו לטלפון וסיפרה לו שהיא אורזת. היא עומדת לטוס הלילה במטוס של חצות ליוסטון לבקר את המשפחה שלה.

צירוף המילים נשאר איתו. הוא מיהר לכתוב את השיר, שבתוך שעה נכתב והולחן כולו. ווט'רלי סיפר שהוא השתמש בפארה ובלי מייג'ורס כדמויות בסיפור שלו. הצעירה בשיר מגיעה ללוס אנג'לס כדי להתפרסם. היא לא מצליחה "לעשות את זה" וחוזרת הביתה לג'ורג'יה, כשהבחור איתה.

אחרי זמן מה ווט'רלי השמיע את השיר המרגש שלו למייג'ורס ופוסט. השניים אהבו ובאופן מסוים אישרו אותו. הם הרי דווקא כן עשו את זה.

הוא צרף אותו לאלבום הראשון שלו בתור 'Midnight Plane To Houston'.

זמן מה אחרי כן רצה מישהו מאטלנטה לעבד את השיר לאלבום של סיסי יוסטון (Cissy Houston), אמה של וויטני יוסטון, מי שלימים תהיה מהזמרות הגדולות בתבל. השניים התקשרו אל ווט'רלי וביקשו לעשות שינוי קטן כדי שהשיר יישמע מעט יותר R&B, רית'ם אנד בלוז. כדי ש"יוסטון" לא יופיע גם בכותרת וגם בשם הזמרת סיסי יוסטון, הם ביקשו לשנות את הכותרת ל"רכבת חצות לג'ורג'יה".

ווט'רלי הרשה להם. "שנו מה שתרצו מלבד שמות כותב השיר והמוציא לאור שלו", הוא אמר להם. האלבום יצא זמן קצר אחרי כן וחיבר בין מוסיקת קאנטרי ל-R&B. האלבום הצליח והשיר נכנס למצעד מכירות תקליטוני ה-R&B.

את הגרסה הזו שמעה גלדיס נייט והחליטה להוציא גרסת כיסוי משלה. זו הייתה גרסה דומה אבל עם גרוב הרבה יותר חזק, קצב מהיר וכמובן הקול המדהים של גלדיס המופלאה ו"הפיפס", להקת הליווי האלוהית שלה.

התקליט הצליח עוד יותר והביצוע של גלדיס נייט ו"הפיפס" נכנס להיסטוריה. עכשיו זה כבר היה השיר שלה. מווט'רלי ועד אליה - השיר הענק הזה הגיע הביתה - ברכבת לילה לג'ורג'יה...


הנה סיפורו של השיר שהפך לאחד משירי הנשמה הגדולים ונולד כשיר קאונטרי:

https://youtu.be/E3Wvkpk1mG4


השיר "Midnight Train To Georgia" ב-1974, בביצוע הראשון של גלדיס נייט והפיפס:

https://youtu.be/tSXLOQPozOc


נייט מספרת איך השתנה היעד מיוסטון לג'ורג'יה:

https://youtu.be/-7n5oQ0QYoQ


ובימינו הוא נשמע לא פחות מבריק:

https://youtu.be/LJrUh6ssqdw

הכל החל כששני מוסיקאים ניהלו רומן, הרחק מעיני התקשורת והפפראצי. זה בטח לא היה הופך לסיפור, אלמלא שניהם כתבו ביחד גם שיר מצוין. השיר "Our Lips Are Sealed" הפך ללהיט ענקי בכל העולם ונחשב על ידי מגזין המוסיקה החשוב “Rolling Stone” לאחד מ-100 השירים הגדולים בכל הזמנים. אבל מה שיותר מוזר הוא איך התפרסם השיר ומה התגלגל איתו מאז.

"שפתינו חתומות" נכתב ביחד על ידי האוהבים הזמניים, גיטריסטית להקת הגו-גוז ג’יין וידלין וסולן להקת ה-“Fun Boy Three” (משהו כמו "שלישיית המכייפים”) טרי הול. הוא ללא ספק שיר עם לחן מאד מעניין וטקסט לא-סתמי לחלוטין, שייצג גם את השפתיים החתומות, ביטוי שבאנגלית מדגיש סודיות.

כשלהקת ה”הגו-גוז", הלהקה של ג'יין וידלין, הוציאו אותו בשנת 1981, הם הפכו אותו ללהיט פופי עצום בארצות הברית והעולם. בבריטניה, לעומת זאת, הוא הגיע למקום נמוך במצעדי המכירות.

כששנתיים אחר-כך הוציאה אותו הלהקה של השותף השני לכתיבת השיר, טרי הול, להקת ה”פאן בוי ט’רי” לרדיו, בתור שיר מעט אפלולי בסגנון ה”ניו-ווייב”, הוא הפך ללהיט עצום גם בבריטניה. זה היה מקרה קלאסי של חלוקת העולם לשניים: הלהקה של כותב אחד זכתה בבית הבריטי, בעוד הלהקה של שותפתו לכתיבת הלהיט “הסתפקה" בשאר העולם..


דעתכם שלכם:
==========
ואתם, איזה ביצוע אתם אוהבים?


הנה השיר בביצוע הגו-גוז:

https://youtu.be/r3kQlzOi27M


הנה הביצוע של “Fun Boy Three”:

https://youtu.be/rqQT3oKA3v8


סיפור המעשה:

https://youtu.be/JvXJKxYjXYA


והנה קאבר, ביצוע חדש יותר של השיר:

https://youtu.be/W518NGwyzV8

בלדה היא שיר שמספר סיפור. הבלדה נולדה עוד לפני שנולד הדפוס, כשסיפורים עברו בין אנשים - מפה לאוזן, בין דורות - מאב ואם לבן ולבת וממקום למקום - כשאמנים ומספרים נודדים מספרים את הסיפורים ומפיצים אותם. הטרובדור, זמר נודד ששר במקומות שונים, נהג לספר את הבלדה ולשיר אותה.

כשהומצא הדפוס, נאספו הבלדות לספרים ובמקום לעבור מפה לאוזן, הן הופצו באמצעות ספרים. באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".


הנה דוגמה לבלדה עתיקה שתורגמה לעברית:

http://youtu.be/sCWMgMlKLhA

מכירים את ה-Monday Blues? - קצת כמו ה"דיכאון של יום ראשון" אצלנו, אנשים מבואסים להתחיל את שבוע העבודה שוב. יש כאלו שנכנסים ממש לדיכאון.

אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון". בומטאון רטס.

כשיצא, השיר הזה הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד, כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיתפרסם אף יותר מהמוסיקאי שהוא, בתור הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.

אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. הוא מתחיל בילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים.

ביום שני אחד ברנדה ספנסר פתחה את חלון ביתה וממש מהחלון הוא ירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה.

כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".

לאחר משפט קצר ומהיר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה אותה להתנהגות האכזריות והאלימה שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.

מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, כדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו. אפשר למנוע את הבריונות, האלימות והרצח הבאים.


הנה סיפור המעשה:

https://youtu.be/zWj0SmzIHO8


דיווח בזמן אמת:

https://youtu.be/wuPOeQRKyMo


הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":

https://youtu.be/-Kobdb37Cwc


המחשה של הסיפור בציורים:

https://youtu.be/JTW4SeC9UPY


השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:

https://youtu.be/FcZW0GFLSdw


ראיון עם הנערה שהפכה לאסירה, שנים רבות אחרי:

https://youtu.be/Qsj0zRj9Jp4


וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:

https://youtu.be/z2g93zwp9cc

"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.

הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.

הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."


#המילים תרגום חופשי:

שלושה עורבים ישבו על עץ,
במורד, היי במורד,
הם היו שחורים ככל שיכול להיות שחור
במורד
ואז אחד מהם אמר לחברו,
לאן ניקח את ארוחת הבוקר שלנו?
במורד דרי דרי דרי דו דו.

בשדה הירוק ההוא,
שוכב אביר הרוג תחת מגינו;
כלביו הם שוכבים לרגליו
כל כך טוב הם שומרים על אדונם.

נציו הם עפים כל כך להוט,
אין עוף שמעז להתקרב
במורד יורדת איילה חורשת
נהדרת עם צעירים ככל שתצליח.
במורד.

היא הרימה את ראשו המדמם,
ונישקה את פצעיו שהיו כה אדומים,
היא הרימה אותו על גבה
ונשאה אותו לאגם עפר.
במורד דרי דרי דרי דו דו.

היא קברה אותו לפני ראש השנה,
היא עצמה מתה לפני שעת הערב;
אלוהים ישלח לכל ג'נטלמן,
נצים כאלה, כלבים כאלה, ולימון כזה.
במורד דרי דרי דרי דו דו.


הנה שיר שלושת העורבים בפי זמר עם מלווה בלאוטה:

https://youtu.be/5dweSp6G5sQ


ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":

http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s


בסגנון אנגלי ושירת סופרן:

https://youtu.be/hW20dUu9thw


ביצוע של השיר בסגנון פולק:

http://youtu.be/3uT7tEayUwk


וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:

http://youtu.be/9KsNCLjMgTM

שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.

שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.

הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.

באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.

היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.

במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.

אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.

ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.

אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.

כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.

גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...

אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.

ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.

ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...

עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.


"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:

https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY


"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:

https://youtu.be/bckob0AyKCA


"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:

https://youtu.be/RZ2oXzrnti4


שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:

https://youtu.be/umlJJFVgYVI


When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):

https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg


ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":

https://youtu.be/gjI0KYl9gWs

האם שמעתם על השיר שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר אותו במלחמת העולם השניה?

זהו שיר שנכתב בידי חייל גרמני עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא עוסק בנערתו של חייל, לילי מרלן שמה, הממתינה לו מתחת לפנס, עם הישלחו לחזית. הוא גם מדבר על געגועיו העזים של החייל לנערתו שממשיכה להמתין.

השיר הולחן והוקלט בגרמניה בתור "הנערה מתחת לפנס". לאלה אנדרסון, זמרת שוודית שהופיעה במועדוני ברלין, שרה אותו כל ערב, אבל איש לא חשב שהשיר הקטן והנוגה יעשה היסטוריה.

"לילי מרלן" היה נשאר ודאי בזכרונם של מעטים ולא זוכה לכבוד כלשהו, אלמלא רצה הגורל ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את בלגרד והתקליט עם השיר הזה היה אחד היחידים מהתקליטים שהביאו עימם הגרמנים ושרדו את הלוחמה.

די מהר גם הנכבשים החלו להשמיע אותו בשידורים לחיילים והשיר התחבב גם עליהם מאד.

תוך זמן קצר אהבו והכירו אותו חיילי הצדדים השונים למלחמה בתור "לילי מרלן" - שמה של גיבורת השיר. לא כל הנאצים אהבו את השיר והם אסרו על השמעתו ברדיו בתחילה, אך המפקד הנערץ הגנרל פלדמרשל ארווין רומל התלהב ממנו והורה לשלבו בתחנת השידור של הצבא הגרמני בחזית צפון אפריקה. בהדרגה הוא הפך לשיר המושמע ביותר בכל החזיתות.

כשגם הבריטים החלו לשדר את הגרסה שלהם באנגלית, הפך השיר הגרמני לפופולרי ביותר משני עברי החזית, במהלך המלחמה הארוכה. גם המסר היה כל-כך קרוב לליבו של כל חייל. הרי זה שיר המבטא געגועים לבית ולאהובה שמחכה לו שם.

אבל גם הלחן הנוגע והביצועים הנוגים של זמרות כמו מרלן דיטריך, לאלה אנדרסן ולוסי מלר הבריטית - כל אלה הפכו את השיר להמנון כמיהה לסיום המלחמה ולשיבה הביתה. זה היה כאילו זמרות בכל הצדדים התאחדו לתמוך בכאב הלוחמים ובגעגועים שלהם הביתה.

השיר הוקלט בגירסאות אין-ספור. הייתה אפילו חברת תקליטים שהגדילה והוציאה את אחד האלבומים המשונים בהיסטוריה, אלבום בו מוקלטות 195 גרסאות של השיר הזה, על גבי 7 דיסקים.


הנה השיר "לילי מרלן" בביצוע מרלן דיטריך:

http://youtu.be/ml_ueR763S8


פניה היפות של דיטריך בשיר הנודע:

https://youtu.be/2jlT_Jb2efU


והביצוע של לאלה אנדרסן לשיר "לילי מרלן":

https://youtu.be/8btnYYDbkqQ

"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"

שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.

יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.

דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.

אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.

קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.

בום.

כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.

הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".

אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.

המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.

וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.

וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.

אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.


הנה השיר בהופעה:

https://youtu.be/IeDMnyQzS88


הסיפור של השיר:

https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc


עוד מהסיפור:

https://youtu.be/k05t7GhvMW0


וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:

https://youtu.be/kLRy_RkoTKA

שארל אזנבור (Charles Aznavour) היה זמר, כותב שירים ומלחין נודע, שהפך גם לשחקן קולנוע. הוא נולד בפריז, בנם של צמד אמנים ממוצא ארמני, שהיגרו לפריז. כבר מגיל צעיר נחשף אזנבור לבמה ולתאטרון וגילה כישרון רב.

את ההצלחה הראשונית שלו הוא חייב לזמרת האגדית אדית פיאף, ששמעה אותו שר בצעירותו ודאגה לקדם אותו. שארל אזנבור צורף לסיבוב ההופעות של פיאף ברחבי צרפת והגיע איתה גם להופעות בארצות הברית.

כנהוג בשנסון הצרפתי, שר אזנבור שירים על אהבה, חברים, על החיים, על פרידות, על משפחה וגעגועים, על אהבה לא ממומשת ובדידות, כשפריז נמצאת שם תמיד, ברקע סיפוריו ובכל טווח הרגשות שזימר.

כבר בצעירותו הוא זכה לכינוי המכובד "פרנק סינטרה הצרפתי". הדמיון ביניהם הורגש מיד. כמו סינטרה, גם הוא הציע כישרון מיידי - מגוון השירים והמקצבים שביצע, סגנון ההגשה של השירים, הקול המחוספס ומלא ההבעה וההופעה המיומנת שלו בלטו באיכותם.

את שורשיו הארמניים החשיב אזנבור מאוד. רבים מכירים את שארל אזנבור כאמן צרפתי מהידועים בעולם, אבל לא כולם היו מודעים לכך שהוא היה גם הארמני המפורסם ביותר ביותר בעולם, או מי שנודע בתור "שגריר כל ארמניה". הוא לא רק ראה את עצמו כשגריר ארמני, אלא כשגריר הזיכרון של השואה הארמנית.

עוד פחות ידוע שבכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה הצילו בני משפחתו חברי מחתרת ארמנים ויהודים רבים, תוך סיכון עצום של חייהם וחיי ילדיהם. כזו הייתה משפחת אזנבוריאן, שהיו בעצמם ניצולי רצח העם הארמני ופליטים ארמניים בעברם. על כך כתב חוקר רצח העם, הג'נוסייד הארמני, פרופ' יאיר אורון, בספרו "מצילים (צדיקים) ולוחמים".


אזנבור הוא פרנק סינטרה הצרפתי, בצעירותו (מתורגם):

https://youtu.be/s4z8wGDbPfE


קיצור חיי שארל אזנבור:

https://youtu.be/iK3W80MUOJg


השיר לה בוהם, בצרפתית La Boheme:

https://youtu.be/hWLc0J52b2I


הארמני המפורסם בעולם:

https://youtu.be/lsSybl5WplE


"לה מאמא" המיתולוגי:

https://youtu.be/BkiktZub8ts


"She" של שארל אזנבור שכיכב בסרט "נוטינג היל":

https://youtu.be/IfHwc7N4yuQ


קדימון הסרט אזנבור הצעיר שרוצה לפרוץ:

https://youtu.be/ugCLJuLTVEw


והשיר "שתי גיטרות" Les Deux Guitares:

https://youtu.be/3zFuuorDvAA

זה לא שהביצוע של הבוס ספרינגסטין ל-Blinded By The Light הוא גרוע. לאמן הזה אין ביצועים גרועים. זה שהביצוע של מנפרד מן הפך אותו להצלחה כל כך גדולה שהמוני מעריצים אפילו לא ידעו שהבוס הוא שכתב והלחין את השיר הענק הזה.

"מסונוור מהאור" של מנפרד מן וה-Earth Band היה חיבור בין הגאונות של ספרינגסטין, אולי הכותב הטוב ביותר אחרי בוב דילן ובין הסאונד, העומק והיומרנות של הסוונטיז כתקופה מוסיקלית ושל הרוק המתקדם.

השיר הזה הופק בצורה נהדרת, עם סינטזסייזרים נהדרים שבשנות ה-70 מתגלים כהבטחה עצומה, ראה את "אמרסון לייק ופאלמר", ובגירסת האלבום עם סולו גיטרה מהיפים והחכמים של הפופ של אותה תקופה.

ברוס, אגב, שנא לפחות בהתחלה את הביצוע של מנפרד מן ולהקת אדמה. הוא ראה בו עיבוד מופק מדי ומעוטר ביותר מדי אפקטים, מרכיבים ומי יודע מה עוד.

אז כן, יש משהו מלודי מאוד במה שמנפרד עשה לשיר הזה. אבל זה מה שהוא עשה גם לשירים של עצמו ולכל דבר (דוגמאות למטה). מדובר במוסיקאי של מלודיה, של מינור מז'ור ובלי שום נטייה לאגרסיה, לשירה עם גרון ניחר או לסולמות בלוז. זה מה שיש ועם זה הוא הביא את Blinded למקום הראשון במצעד המכירות, כלומר מצעד הפזמונים שבו בודקים את מכירות הסינגלים באמריקה.

ספרינגסטין מצידו ריכך את ההתנגדות לביצוע, במיוחד אחרי שגילה שבזכותו לבד הוא עשה מהקאבר הזה עוד כמה מיליונים של דולרים ירקרקים. אחרי הכל זה היה השיר היחיד שלו אי-פעם, שהגיע למקום הראשון במצעד.


Blinded By The Light של מנפרד מן ולהקת אדמה בהופעה חיה:

https://youtu.be/ThrbYkfcLO4


עוד הופעה חיה:

https://youtu.be/lcWVL4B-4pI


המקור של ספרינגסטין בהופעה:

https://youtu.be/ku_KhAX3BIA


בלדה מתוקתקת - Questions של מנפרד מן ולהקת אדמה:

https://youtu.be/hPG8voDSVkE


ופופ ממש של מנפרד מן והלהקה הנפלאה הזו - באתי בשבילך:

https://youtu.be/lKPG_h8BlJE

לפעמים שירים יכולים להתחדש ולשאוב את המנגינה שלהם משירים ומיצירות עתיקות.

על פי חוק זכויות היוצרים, אם עברו 70 שנה מאז מת המלחין המקורי, מותר להשתמש במוסיקה שלו באופן חופשי, להקליט, לבצע וגם להלחין בעזרתה שירים ויצירות חדשות.

זו גם הסיבה שיוצרים רבים בעולם הג'אז, הרוק והמוסיקה הקלה בכלל, השתמשו בהרבה מאוד לחנים עתיקים לשירים חדשים ויצירות כליות, שהיו להצלחות גדולות.


הנה "שיר אמריקאי" (American tune) שכתב היוצר פול סיימון, על לחן של באך ובביצוע של סיימון וגרפונקל:

https://youtu.be/ZCmgKSUXH18


הפסיון למתיאוס של באך, שממנו נלקח חלק משמעותי ממנגינת השיר:

http://youtu.be/MY-aowxVXfI


וזה לא השיר היחיד שהושפע והשתמש במוסיקה של באך ללהיט:

https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes

"Sultans of Swing" הוא אחד מלהיטי הרוק הגדולים של הסוונטיז, להיט הבכורה והגדול ביותר של להקת "דייר סטרייט". השיר מספר על להקת ג'אז שמנגנת בערב גשום מוסיקת דיקסילנד ("דיקסי") לקבוצת צעירים בפאב, חבורת שיכורים אדישה, שלא מגלה שום עניין במוסיקה שלהם "כי היא איננה מה שנקרא רוקנ'רול".

מאז שהתפרסם, רבים ממעריצי הלהקה שאלו את עצמם מיהי הלהקה הזו שעליה כתב והלחין סולן הלהקה את הלהיט העצום הזה. אז את הסיפור המעניין שמאחוריו נספר לכם עכשיו.

זה היה בערב לונדוני גשום, בשנת 1977. מרק נופלר נכנס לפאב כמעט ריק ובו ניגנה באותו ערב להקת ג'אז. הלהקה לא הייתה מרשימה במיוחד והקהל היה דליל.

איכשהו, ולמרות היעדר הקהל וחוסר הכישרון הבולט של הלהקה בעיניו, נחרט משפט אחד שנאמר שם וסיכם את ההופעה בזיכרונו של מי שעתיד להיות סולן הלהקה המצליחה Dire Straits - "ובכן, הגיע הזמן ללכת... אנחנו Sultans of Swing".

החוויה המוסיקלית של מרק נופלר (או קנופלר) מההופעה של הלהקה לא הייתה משהו. אבל בזמן שהוא יצא מהפאב, משפט הפרידה הזה ניקר בראשו ונתן לו רעיון. כשהוא חזר לדירתו, אותה הוא חלק עם חבריו ללהקה, אחיו דייוויד והבאסיסט ג'ון אילסלי, קנופלר החל לכתוב שיר חדש עבור הלהקה שהקימו לא מזמן.

השיר "Sultans of Swing" של דייר סטרייט נכתב בהשראת אותו ערב. הוא כתב את כל המילים של השיר והלחין אותו, אבל חש שמשהו באווירה של הלחן היה חסר, לא הייתה בו אנרגיה מספקת.

רק אחרי שקנופלר גייס כסף וקנה את גיטרת הפנדר סטרטוקסטר הראשונה שלו, סטראט מדגם שנת 1961, רק אז השיר זכה לאנרגיה החסרה. פתאום הוא התמלא בסאונד וגרוב בלוזי ומפוצץ אנרגיה. ברגע שהוא ניגן אותו על הסטראט, השיר כמו התעורר לחיים. הוא גם הוביל את מרק לשנות את ההרמוניה שלו ולהכניס שינויים שהרגישו מוצלחים מאוד, עם האקורדים החדשים.

אז מי היו בעצם אותם "Sultans of Swing" האמיתיים? - הלהקה האמיתית שניגנה באותו ערב בפאב מעולם לא זוהתה. מדהים לחשוב שבזמן שהשיר שהנציח אותה הפך לאחד השירים המפורסמים והאהובים בעולם, הלהקה עצמה נותרה עד היום אלמונית.


הנה הסולטנים של הסווינג בתחילת הדרך:

https://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U


ביצוע ב-2009:

https://youtu.be/leZ4T8kt-1o


אם היה חי - איך אלביס היה מבצע את השיר המצוין הזה?

https://youtu.be/-Ms-9eyi3W0


ומה אם שיר של להקה אחרת היה מבוצע ע"י דייר סטרייט?

https://youtu.be/tJIImiLiHEA


וסיפור השיר וכתיבתו:

https://youtu.be/RDIUYRjBMF4?long=yes

בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.

את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.

את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.

יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.

"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.

אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.


הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":

https://youtu.be/s3wNuru4U0I


הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:

https://youtu.be/Glny4jSciVI


גם בארץ הטרנד תפס:

https://youtu.be/caKTyxB1amI

"קינת אריאנה" או "קינת הנימפה" (Lamento della ninfa) היא יצירה ווקאלית, אולי המדריגל המפורסם ביותר שכתב המלחין האיטלקי קלאודיו מונטוורדי ואחת היצירות הרומנטיות ביותר מהרפרטואר של תקופת הבארוק.

"למנטו ד'אריאנה" המפורסם הוא אחד המדריגלים מהקובץ ה-8 של מדריגלים שלו, המכונה "מדריגלים של מלחמה ואהבה" ופורסם במחצית הראשונה של המאה ה-17.

המדריגל המרגש הזה הוא דוגמה מובהקת לסגנון הבארוק המוקדם ולחדשנות המוסיקלית של מונטוורדי, ביחס לתקופתו. במדריגל הזה מודגם היטב כמה חדשן היה המלחין הזה וכמה מרכזי היה תפקידו, בהכנסת הדרמה והביטוי האקספרסיבי למוסיקה האירופית של המאה ה-17.

נימפה היא יצור נשי מיתולוגי בדמות נערה צעירה ויפה שהיא חצי אל וחצי בת תמותה וקשורה במיתולוגיה היוונית למקום כלשהו בטבע, כמו מעיין, נהר, יער או מערה.

"הקינה של הנימפה אריאנה" היא על שננטשה על ידי אהובה והיא מתארת את כאבה. הטקסט של המדריגל הזה לקוח משיר של המשורר האיטלקי אוטביו רינוצ'יני.

מבחינה מוסיקלית הקינה שייכת לסוג המדריגל המאוחר, בו מונטוורדי מעדיף להדגיש את המילים והביטוי הרגשי על פני הכללים המחמירים של הפוליפוניה. בכך הוא יהיה לחלוץ במעבר ההיסטורי מהסגנון של מוסיקת הרנסאנס אל המוסיקה של תקופת הבארוק.


#מבנה המדריגל
המדריגל בנוי בצורה ייחודית:

1. הוא נפתח במבוא קצר המתאר את הסצנה, שר על ידי שלושה קולות גבריים.

2. החלק המרכזי הוא ה"למנטו" (הקינה) עצמו, שר על ידי הסופרן המייצג את הנימפה.

3. במהלך הקינה, שלושת הקולות הגבריים ממשיכים לתאר את הסצנה ואת רגשותיה של הנימפה.

הטקסט של הקינה חוזר שוב ושוב על המילים "Amor" (אהבה) ו-"Ahi" (אח, ביטוי של כאב), מדגיש את הכאב והצער של הנימפה על אובדן אהובה. היא קוראת לאהובה לחזור, מביעה את כאבה על בגידתו, ומתארת את הסבל שהיא חווה בגללו.

מוסיקלית, מונטוורדי משתמש בטכניקות חדשניות לזמנו כדי להעביר ב"קינת אריאנה" את הרגשות העזים של הנימפה. בולט השימוש שהוא עושה כאן ב"בסו אוסטינטו" - תבנית בס חוזרת שמעליה נשמעת המנגינה המשתנה של הסופרן. הטכניקה הזו מדגישה את הייאוש המתמיד של הנימפה (הבס) אל מול הכאב הרב שמתבטא במנגינה המלנכולית.

"Lamento della Ninfa" נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות של מונטוורדי והיא מדגימה את יכולתו לשלב טקסט ומוסיקה באופן עוצמתי ומרגש, תוך שהוא מעביר דרך המוסיקה את הרגשות האנושיים הכי עמוקים.


יעלה אביטל ב"קינת הנימפה" של מונטוורדי:

https://youtu.be/qhgEF7cjhUg


#מילות המדריגל "קינת הנימפה" של מונטוורדי:
==========
"אהבה," אמר, כשהוא מביט אל השמיים,
"איפה, איפה האמונה
שנשבע הבוגד?

תחזיר את אהבתי
כפי שהייתה פעם,
או תהרוג אותי, כדי ש
לא אוכל עוד לענות את עצמי."

ילדה אומללה, אה, לא עוד,
היא לא יכולה לשאת קור כזה.

"אני לא רוצה עוד שהוא יאנח
אלא כשהוא רחוק ממני,
לא, לא, שלא יספר לי עוד על ייסוריו,
אבוי!

למה אני כמהה אליו,
גאה כולה,
שאם אברח ממנו,
האם הוא עדיין יתפלל אליי?

אם יש לה עיניים שלוות יותר,
היא שאין לה את שלי,
לא מחזיקה עוד בחיקה
אהבה כה יפה.

וגם לא תקבל לעולם נשיקות מתוקות כאלה
מהפה הזה,
וגם לא מתוקות יותר; אה, שתוק,
שתוק, כי אתה יודע זאת היטב."


הנה "קינת הנימפה" עם תרגום לאנגלית:

https://youtu.be/OiAjjKzg1z8


מונטוורדי הוא המחדש בגדול של התקופה ומביא את הרגש למדריגל:

https://youtu.be/1msHplk76Kw


המדריגל כולו, על שלושת חלקיו:

https://youtu.be/zsL4MGFh6QI


בחליל:

https://youtu.be/7TpdRGQNfQA


וביצוע מלא מרהיב:

https://youtu.be/ybjvs5PmMFo?long=yes

פרנק סינטרה (Frank Sinatra) נחשב לאחד הזמרים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נולד ב-1915 בהובוקן, ניו ג'רזי, למשפחה של מהגרים איטלקים. אביו היה כבאי ואמו נטלי עסקה בפוליטיקה המקומית.

דרכו של סינטרה לתהילה החלה בשנות ה-30 כחבר בלהקת הארי ג'יימס (Harry James), אך פריצתו האמיתית הגיעה כזמר הראשי של תזמורת טומי דורסי (Tommy Dorsey) בשנות ה-40. הקול הייחודי שלו, עם הטון החם והדרך המיוחדת בה הוא פירש את המילים, הפכו אותו במהרה לכוכב לאומי.

מה שהבדיל את סינטרה מזמרים אחרים היה לא רק הקול, אלא הדרך בה הוא התייחס לשיר כאל סיפור. הוא פיתח טכניקה ייחודית של פרשנות מילים שהפכה כל ביצוע לחוויה אישית ואינטימית. השילוב בין הכישרון הטבעי לבין הפרפקציוניזם הקיצוני שלו יצר סגנון ייחודי שהיה רק שלו.

בשנות ה-50 עבר סינטרה למחלקת התקליטים של קפיטול רקורדס (Capitol Records), שם הקליט כמה מהאלבומים החשובים ביותר בקריירה שלו. אלבומים כמו "Songs for Young Lovers" ו-"In the Wee Small Hours" הציגו גישה חדשנית ליצירת אלבום כיצירה מוסיקלית שלמה, לא רק אוסף של שירים בודדים.

הקריירה הקולנועית של סינטרה הייתה לא פחות מרשימה. הוא זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר בסרט "From Here to Eternity" ב-1953, וכיכב בסרטים רבים נוספים, לצד כוכבים כמו ג'ין קלי (Gene Kelly) ובינג קרוסבי (Bing Crosby).

אחת האנקדוטות המפורסמות על סינטרה מתארת את הפרפקציוניזם שלו באולפן. הוא היה מתעקש על הקלטות רבות עד שהגיע לתוצאה המושלמת, לפעמים 20-30 טייקים (ניסיונות) של אותו שיר.

מנהל התקליטים נלסון רידל (Nelson Riddle) סיפר שסינטרה היה יכול להבחין בטעות קטנה של נגן בודד בתזמורת של 40 איש.

החיים האישיים של סינטרה היו סוערים לא פחות מהקריירה המקצועית. הוא התחתן 4 פעמים, כולל לאווה גרדנר (Ava Gardner) ומיה פארו (Mia Farrow).

קשריו עם עולם הפשע המאורגן הם עוד נדבך שעורר לא מעט מחלוקות.

אבל באמנות סינטרה היה ידוע גם כמנהיג "הכנופיה" (The Rat Pack), קבוצת אמנים שכללה את דין מרטין (Dean Martin), סמי דייויס ג'וניור (Sammy Davis Jr.), פיטר לופרד (Peter Lawford) וג'ואי בישופ (Joey Bishop). הם הופיעו יחד בלאס וגאס ובסרטים כמו "Ocean's 11".

המורשת של פרנק סינטרה מתמשכת גם היום. הוא מכר למעלה מ-150 מיליון תקליטים ברחבי העולם והשפיע על דורות של זמרים. שירים כמו "My Way", "New York, New York" ו-"Fly Me to the Moon" הפכו לקלסיקות נצחיות. הגישה שלו לפרשנות השיר והשילוב בין הטכניקה לרגש האישי, הגדירו מחדש את המשמעות של להיות זמר פופ.

פרנק סינטרה נפטר ב-1998 בגיל 82, אך השפעתו על המוסיקה והתרבות הפופולרית נמשכת עד היום. הוא לא היה רק זמר או שחקן - הוא היה כוכב-על ותופעה אמריקאית שגילמה את הקסם והסגנון של עידן שלם.


הנה קיצור חייו של פרנק סינטרה והקריירה שלו:

https://youtu.be/Lm8rZdr7wf8


פרנק סינטרה הצעיר בשיר מהמחזמר "סיפור הפרברים" שהלחין לאונרד ברנשטיין:

https://youtu.be/x7CIgWZTdgw


"ניו יורק, ניו יורק" של פרנק סינטרה:

https://youtu.be/xMfz1jlyQrw


שירו הגדול שכתב לו פול אנקה - "דרכי", My way:

https://youtu.be/M90BHwNXn-0


וסיפור חייו המלא עם עליותיו ומורדותיו של סינטרה האגדי:

https://youtu.be/mS3hUbSxhM8?long=yes

שירי השנסון הצרפתי הם שירים אמנותיים שנולדו מראשית המאה ה-20, באווירה של רחובות ובתי קפה בפריז, והתאפיינו בליריקה רגישה, סיפורים אישיים ולעיתים טון נוגה או מחאתי.

עם היסטוריה שמתחילה במוסיקה הצרפתית של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס השנסון המודרני התעצב בקברטים שליד רובע מונמרטר ובאולמות הקטנים שבגדה הימנית של פריז.

פריז הפורחת הייתה בתחילת המאה המרכז התרבות-אמנותי של העולם ואבן שואבת לאנשי במה, אמנות, רוח ותרבות מכל העולם. לא פעם עיר האורות עצמה הייתה כוכבת השירים ושימשה להם מקור השראה.

גדולתו של השנסון נעוצה בכך שהוא העניק מקום לקולו של היחיד, הביא לבמה את אישיותו של המבצע, הביע רגשות אנושיים ויום-יומיים והפך אותם לאמנות אוניברסלית ונוגעת ללב.

היוצרים לא חששו להעלות רעיונות חברתיים ולטפל בהם בעוצמות רגשיות ודרמטיות, תוך אימוץ של השפעות מוסיקליות זרות ואופנתיות - מסווינג וג'אז ועד פולק ורוק'נרול אמריקאים.

השנסון לא הסתפק בתפקיד בידורי. הוא היה לזירת שיח שבו הובעו ביקורת ומחאה חברתית, כמיהה לאהבה, געגועים, תקווה וכאב, בצורה שכללה שילוב נדיר בין פשטות ההגשה של המילים למורכבות הרגשית של המסר.

בין השירים הבולטים בשנסון ניתן למנות את "לה וי אן רוז", "אל תעזבי אותי", ו-"Je t’aime… moi non plus", המשלבים פואטיקה עמוקה עם מלודיה פשוטה אך סוחפת.

חשיבותו של הסגנון טמונה בהשפעתו על תרבויות רבות, בתרומתו לעיצוב הזהות הצרפתית ובעובדה שגם כיום הוא מצליח לרגש, לעורר מחשבה ולהישאר רלוונטי.


#השנסוניירים הגדולים
ענקי השנסון הצרפתי, הזמרים שחלקם היו זמרים-יוצרים (singer songwriter) הותירו פס קול ייחודי ובלתי נשכח לכל תקופה. כולם הצטיינו בדרך הגשה ייחודית להם ורבים מהם אף פרצו אל מעבר לים והצליחו בעולם.

מי שנחשב למייסד השנסון הצרפתי החדש הוא שארל טרנה (Charles Trenet), שהחל לכתוב ולבצע בשנות ה-30 שירים שהזכירו שירה פואטית. הוא הצמיד להם מקצבים אמריקאים וכבש את הלבבות, גילם את רוח השובבות והדמיון והעניק לעולם להיטים עליזים ומלאי שמחת חיים צרפתית, כולל גדול להיטיו "לה מר" (La Mer בעברית "הים") שהצליח בכל העולם וכיכב כפסקול בהמון סרטים.

אדית פיאף (Édith Piaf) הרשימה את העולם בעוצמת רגש ייחודית והפכה להצלחה עולמית. קול מלא כאב ותקווה ושירים כמו "לה וי אן רוז" ו"לא, איני מתחרטת על דבר", הפכו אותה לסמל לאומי ולהצלחה בינלאומית.

שארל אזנבור (Charles Aznavour), שהתגלה על ידי פיאף, נודע ביכולתו הסיפורית ובשירים שעסקו באהבה, זיכרון וגעגוע. הוא בלט בנוכחות הבימתית והכריזמה שהצמידו לו את הכינוי "פרנק סינטרה של צרפת" וייצר להיטי ענק.

היה גם סרז' גינסבורג (Serge Gainsbourg) הזמר היהודי צרפתי ששילב ג'אז, פופ ושנסון ביצירתו ובלט בגישה חדשנית, עם טקסטים נועזים ופרובוקטיביים כמו "Je t’aime… moi non plus", ששברו מוסכמות תרבותיות.

רבים רואים בז'אק ברל (Jacques Brel) את גדול זמרי ויוצרי השנסון. הצעיר הבלגי שהפך למלך הפואטי מוסיקלי של פריז ניחן ביכולת דרמטית נדירה, העמיק בשירה הפיוטית שלו במורכבויות הרגש האנושי ונחשב לאחד מגדולי המבצעים של השנסון - עם שירים כמו "אל תעזבי אותי" (Ne Me Quitte Pas).

ז'ורז' ברסאנס (Georges Brassens) התבלט בליריקה חכמה, מלאת הומור והתרסה, כששיריו מלווים לעיתים בצלילי גיטרה פשוטה והצליחו לגעת לא רק בשאלות של חופש ואהבה אלא גם בביקורת חריפה כלפי החברה, המסורת והממסד הדתי, תוך שמירה על סגנון שירה אינטימי וייחודי.

גם את שחקן הקולנוע וזמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) גילתה ואהבה אדית פיאף. אהובים במיוחד הלהיטים הנהדרים "עלי שלכת" (Les Feuilles Mortes) ו"תחת שמי פריז" (Sous le CIEL de Paris).

ויש את הזמרת היהודיה ברברה (Barbara), שכונתה "האישה בשחור", הזמר ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) שכל העולם מכיר את להיט הענק שלו "נטלי" (Nathalie) ואת דלידה (Dalida), הזמרת המצרית ממוצא איטלקי שאחראית בין השאר לדואט המצוין "Parole Parole", בעברית "מילים מילים", שהקליטה עם כוכב הקולנוע הצרפתי אלן דלון.

כל אלה ועוד רבים, כמו ההרכבים הקוליים שבהם בלט ה"קומפניון דה לה שנסון" המצוין, יצרו פסיפס ייחודי ומסעיר שבעזרתו הפך השנסון הצרפתי לסמל תרבותי עולמי ולז'אנר שאוהבים רבים, גם אם אינם מבינים מילה בצרפתית.

אז אמנם בצרפת של ימינו, במאה ה-21, השאנסון ההוא די נשכח והפך למשהו שהוא בין זיכרון עמום ורומנטי של ימים אחרים לחומר מחקרי בתולדות המוסיקה הצרפתית. אבל את הרגש והאהבה של אותם שנסונים צרפתיים ישנים וטובים - כל מי שחוו אז, מתקשים לשכוח היום.

להיכרות עם אמנים בולטים ראו בתגית "שנסון".


הנה ז'ורז' ברסאנס ב"לא אבקש את ידך":

https://youtu.be/I9OXwNd8EUs


זמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) ב"עלי שלכת":

https://youtu.be/Xo1C6E7jbPw


ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) בשירו "נטלי":

https://youtu.be/TilQ8BIHisw


"המנון לאהבה" של אדית פיאף:

https://youtu.be/9sIXUyjAACA


והקברט המיתולוגי ומעוז השנסונים הצרפתי, שפעיל עד היום בפריז - Au Lapin Agile (הארנב הזריז):

https://youtu.be/AKSAIZWUu1A

"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."

נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.

רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".

מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.

זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.

פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.

וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.

בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.


הנה הלהיט Le freak:

https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y


וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:

https://youtu.be/aXgSHL7efKg

המילה אבולוציה (Evolution) פירושה התפתחות או שינוי במאגר הגנים לאורך זמן. כלומר כל שינוי לאורך זמן הוא בעצם אבולוציה. אך השינוי לכשעצמו לא מסביר כיצד מתפתחים המינים השונים, ממינים פשוטים ביותר, חד-תאיים ועד ליצורים חיים שמערכות הגוף שלהם הן מורכבות ברמה שלא תאומן. כיצד זה קורה? מה באבולוציה גורם להתפתחות המופלאה הזו?

אז ההסבר לכך הוא ברירה טבעית. בתורת האבולוציה יש את תהליך "הברירה הטבעית". התהליך הזה מסביר כיצד תכונות מסוימות יעברו מדור לדור, בתורשה של יצורים חיים, יותר מתכונות אחרות שלהם.

הסיבה שתכונות אלה יועברו יותר מאחרות היא בזכות העובדה שהן מסייעות לבעל החיים לשרוד בטבע ולהתרבות בו.

הרעיון הזה קובע שהאבולוציה מפתחת את המינים בטבע, בכל פעם שיש תכונה שהימצאותה אצל פרטים מסוימים, תיתן להם סיכוי טוב יותר לשרוד ולהתרבות יותר מאשר פרטים אחרים באותה הסביבה, שאין להם את התכונה הזו.

דוגמה? - בעל חיים שרץ מהר מבני מינו, ישרוד יותר. אם הוא ישרוד יותר שנים אז גם יהיו לו יותר צאצאים. זו הסיבה שלאורך הדורות תלך ותרבה האבולוציה את אחוז הרצים מהר באותו מין, בעוד אלה שרצים לאט יתרבו פחות ובהדרגה יילכו וייעלמו. למה? - כי חלקם הגדול ייטרפו יותר ולא יולידו הרבה צאצאים, בעוד הרצים מהר שורדים ומתרבים.

התחרות בטבע היא על מי שיש לו הכי הרבה צאצאים. ככל שיותר צאצאים שלך קיימים, גדל סיכוי שבעתיד יהיו נפוצות יותר במין האנושי התכונות שלך ולא של החבר עם מעט הצאצאים.

באופן כזה, כל תכונה שתורמת להישרדות, קובעת האבולוציה, תלך ותתחזק לאורך הדורות. כלומר, לא החזק או הנבון יותר הוא ששורד, אלא מי שמגיב טוב יותר ומתאים לסביבה שבה הוא חי. זהו עיקרון "הישרדות המתאימים" (Survival of the Fittest).


הנה סרטון אנימציה שמתאר בצורה פשוטה את האבולוציה:

http://youtu.be/NSH0egXobrA


הסבר נאה לשוני וההשלמה שבין אבולוציה לברירה טבעית (מתורגם):

https://youtu.be/S1t5_iGN0xE


דוגמה של תכונה המהווה יתרון הישרדותי, המגדיל את תדירות התכונה באוכלוסייה ולשינוי אבולוציוני (עברית):

https://youtu.be/Gxcfv92PNhg


הסבר מצוין של הדברים שמראה כמה בלבול יש אצל אנשים בקשר לאבולוציה (מתורגם):

https://youtu.be/mZt1Gn0R22Q


ומצגת וידאו שמסבירה כיצד מתרחשות האבולוציה והברירה הטבעית (עברית):

https://youtu.be/q97MhVHwAxI