שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מקליטים שיר?
לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.
קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.
אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.
הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:
http://youtu.be/7BxNeryN6WY
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
להקת "קווין" באולפן ההקלטות:
https://youtu.be/-OGd4gplxQM
אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:
https://youtu.be/HQoOfiLz1G4
כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:
https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s
סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:
https://youtu.be/E6BxAtc5cd0
כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:
https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk
כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:
https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes
וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:
https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes
מהו "קאבר" או גרסת כיסוי?
גרסת כיסוי, או "קאבר" (Cover) היא חידוש של שיר שהתפרסם בעבר על ידי אחרים. במילים אחרות, גרסת הכיסוי היא הקלטה מחודשת של השיר, שהוקלט בעבר על ידי מבצע אחר.
קאבר של שיר אפשר לבצע בסגנון דומה למקור או בשינויים משמעותיים. לעתים האמן עצמו הוא שמחדש את השיר שלו, אך משנה סגנון או דרך ביצוע. אך קאבר הוא ברוב המקרים שיר שמבצעים אמנים אחרים מהאמן או הלהק המקוריים.
כלומר קאבר לרוב מבוצע בידי אמן אחר, כמעט תמיד בשינויים שונים, לעומת הביצוע המקורי. אחד הדברים המעניינים הוא לבחון קאברים מוצלחים יותר ופחות, על ידי השוואה של ביצועים שונים לאותו השיר בדיוק.
ואגב, מבחינת זכויות יוצרים או רווחים, לעשות קאבר זה לא בהכרח לעשות כסף. לעתים קרובות האמן שמוציא קאבר זוכה אולי להצלחה או פרסום, אבל את הכסף עושים בעלי זכויות היוצרים, כלומר כותבי השיר המקוריים, מילים ולחן. וויקלף ז'אן מלהקת הפוג'יז חשף פעם שהשיר "הורג אותי ברכות" (Killing Me Softly) שהפוג'יז עשו לו קאבר, הרוויח 8 מיליון דולר, אבל לברי הלהקה לא ראו מהם אפילו סנט אחד...
מקור המושג גרסת כיסוי הוא מאנגלית: Cover version. לרוב קוראים לו בעברית פשוט "קאבר".
הנה השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/YrLk4vdY28Q
הקאבר הכי מפורסם לאותו שיר, בביצוע ג'ף באקלי:
http://youtu.be/y8AWFf7EAc4
ביצוע נוסף של קיי די לאנג ל"הללויה":
http://youtu.be/P_NpxTWbovE
ג'ורדן ג'נסן בת ה-11 שביצעה את השיר בגירסת כיסוי משלה:
http://youtu.be/7AWu-ySPEm0
"הורג אותי ברכות" שחידשה להקת "הפוג'יז" והרווחים ממנו הלכו רק לכותבי השיר:
https://youtu.be/oKOtzIo-uYw
קאבר לשיר של הביטלס מאת צמד נשי "תאומות המונה ליזה":
https://youtu.be/Bs79I7d1Jfc
קאבר כזה עוד לא שמעתם - בליווי חפצים מהבית:
https://youtu.be/Svg_fIoHij8
והופעה חיה של קאברים לשירי הביטלס מאינספור כוכבים:
https://youtu.be/l0VdD45bqsk?long=yes
כמה מנגינות אפשר להמציא בכלל?
מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.
אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.
התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.
כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.
הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:
https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes
שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:
https://youtu.be/oOlDewpCfZQ
כיצד התפצלו השפתיים החתומות?
הכל החל כששני מוסיקאים ניהלו רומן, הרחק מעיני התקשורת והפפראצי. זה בטח לא היה הופך לסיפור, אלמלא שניהם כתבו ביחד גם שיר מצוין. השיר "Our Lips Are Sealed" הפך ללהיט ענקי בכל העולם ונחשב על ידי מגזין המוסיקה החשוב “Rolling Stone” לאחד מ-100 השירים הגדולים בכל הזמנים. אבל מה שיותר מוזר הוא איך התפרסם השיר ומה התגלגל איתו מאז.
"שפתינו חתומות" נכתב ביחד על ידי האוהבים הזמניים, גיטריסטית להקת הגו-גוז ג’יין וידלין וסולן להקת ה-“Fun Boy Three” (משהו כמו "שלישיית המכייפים”) טרי הול. הוא ללא ספק שיר עם לחן מאד מעניין וטקסט לא-סתמי לחלוטין, שייצג גם את השפתיים החתומות, ביטוי שבאנגלית מדגיש סודיות.
כשלהקת ה”הגו-גוז", הלהקה של ג'יין וידלין, הוציאו אותו בשנת 1981, הם הפכו אותו ללהיט פופי עצום בארצות הברית והעולם. בבריטניה, לעומת זאת, הוא הגיע למקום נמוך במצעדי המכירות.
כששנתיים אחר-כך הוציאה אותו הלהקה של השותף השני לכתיבת השיר, טרי הול, להקת ה”פאן בוי ט’רי” לרדיו, בתור שיר מעט אפלולי בסגנון ה”ניו-ווייב”, הוא הפך ללהיט עצום גם בבריטניה. זה היה מקרה קלאסי של חלוקת העולם לשניים: הלהקה של כותב אחד זכתה בבית הבריטי, בעוד הלהקה של שותפתו לכתיבת הלהיט “הסתפקה" בשאר העולם..
דעתכם שלכם:
==========
ואתם, איזה ביצוע אתם אוהבים?
הנה השיר בביצוע הגו-גוז:
https://youtu.be/r3kQlzOi27M
הנה הביצוע של “Fun Boy Three”:
https://youtu.be/rqQT3oKA3v8
סיפור המעשה:
https://youtu.be/JvXJKxYjXYA
והנה קאבר, ביצוע חדש יותר של השיר:
https://youtu.be/W518NGwyzV8
מתי זכה שארל אזנבור לתואר "פרנק סינטרה הצרפתי"?
שארל אזנבור (Charles Aznavour) שנפטר ב-2018, היה זמר, כותב שירים ומלחין נודע, שהפך גם לשחקן קולנוע. הוא נולד בפריז, בנם של צמד אמנים ממוצא ארמני, שהיגרו לפריז. כבר מגיל צעיר נחשף אזנבור לבמה ולתאטרון וגילה כישרון רב.
את ההצלחה הראשונית שלו הוא חייב לזמרת האגדית אדית פיאף, ששמעה אותו שר בצעירותו ודאגה לקדם אותו. שארל אזנבור צורף לסיבוב ההופעות של פיאף ברחבי צרפת והגיע איתה גם להופעות בארצות הברית.
כנהוג בשנסון הצרפתי, שר אזנבור שירים על אהבה, חברים, על החיים, על פרידות, על משפחה וגעגועים, על אהבה לא ממומשת ובדידות, כשפריז נמצאת שם תמיד, ברקע סיפוריו ובכל טווח הרגשות שזימר.
כבר בצעירותו הוא זכה לכינוי המכובד "פרנק סינטרה הצרפתי". הדמיון ביניהם הורגש מיד. כמו סינטרה, גם הוא הציע כישרון מיידי - מגוון השירים והמקצבים שביצע, סגנון ההגשה של השירים, הקול המחוספס ומלא ההבעה וההופעה המיומנת שלו בלטו באיכותם.
את שורשיו הארמניים החשיב אזנבור מאוד. רבים מכירים את שארל אזנבור כאמן צרפתי מהידועים בעולם, אבל לא כולם היו מודעים לכך שהוא היה גם הארמני המפורסם ביותר בעולם, או מי שנודע בתור "שגריר כל ארמניה". הוא לא רק ראה את עצמו כשגריר ארמני, אלא כשגריר הזיכרון של השואה הארמנית.
עוד פחות ידוע שבכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה הצילו בני משפחתו, משפחת אזנבוריאן, שהיו בעצמם ניצולי רצח העם הארמני ופליטים ארמניים בעברם, חברי מחתרת ארמנים ויהודים רבים, תוך סיכון עצום של חייהם וחיי ילדיהם. על כך כתב חוקר הג'נוסייד הארמני פרופ' יאיר אורון, בספרו "מצילים (צדיקים) ולוחמים".
הנה שארל אזנבור, פרנק סינטרה הצרפתי, בצעירותו (מתורגם):
https://youtu.be/s4z8wGDbPfE
השיר לה בוהם, בצרפתית La Boheme:
https://youtu.be/hWLc0J52b2I
"לה מאמא" המיתולוגי:
https://youtu.be/mCDbvxeJVhc
"She" של שארל אזנבור, שמילותיו באנגלית ושהפך שוב להיט ענק בסרט "נוטינג היל":
https://youtu.be/Q1YipLB-rQQ
השיר "שתי גיטרות" Les Deux Guitares:
https://youtu.be/3zFuuorDvAA
ו"את ואני" (Toi et Moi), של שארל אזנבור:
https://youtu.be/-3DRhmcKzPM
כיצד הפך מטוס לילה ליוסטון לרכבת לילה לג'ורג'יה?
אין הרבה שירי אהבה או עצב מרגשים יותר מלהיט ה-R&B הענקי "Midnight Train To Georgia" ובמיוחד בביצוע המרטיט של ענקית ה-Soul גלדיס נייט, עם חבורת התותחים שליוו אותה מעל 20 שנה ונקראו ה"פיפס".
השיר הזה הפך לאחד השירים האהובים בזרם ה-R&B. דור שלם באמריקה מתרגש כל פעם שהוא שומע את המשפט "הוא עוזב ברכבת לילה לג'ורג'יה". לא שברור מה בדיוק הופך אותו לכל כך מרגש - הרי הכל שם פשוט מושלם, החל מהמילים הנהדרות והמרגשות, דרך המלודיה הנעטפת בהרמוניה זורמת וכזו שנחרטת בזיכרון, גם בזכות הקולות הנהדרים של הגברים וה"טו טו" המדמה רכבת בחיוך ובקצב לא אופייניים לסגנון הזה וכמובן - הקול המרטיט של אחת מזמרות הנשמה הגדולות במאה ה-20, אגדת מוסיקה שחורה שכמעט ולא היו כמותה.
אבל לא רבים יודעים שהשיר הזה הוא תולדה של צירוף בין כמה מהדמויות הנחמדות של שנות ה-70 של המאה הקודמת, אנשים שהיו אגדות מדיה, יפים להפליא, מגדולי הידוענים והלוהטים של העשור ההוא, שלא בסבל עסקיהם.
השיר נכתב, הולחן והוקלט במקור על ידי ג'ים ווט'רלי, מי שהיה לו להיט סולו בשנת 1974 עם "The Need To Be". האיש סיפר פעם שהשיר נולד לאחר שיחת טלפון שניהל עם הכוכבת פארה פוסט (Farrah Fawcett), שבאותו זמן החלה לצאת עם לי מייג'ורס (Lee Majors), כוכב הסדרה "האיש ששווה מיליונים" וחבר שלו, מאז שווטרלי ומייג'ורס שיחקו יחד בליגת כדורגל בלוס אנג'לס.
בקיצור, כשווט'רלי התקשר ללי מייג'ורס, פארה ענתה לו לטלפון וסיפרה לו שהיא אורזת. היא עומדת לטוס הלילה במטוס של חצות ליוסטון לבקר את המשפחה שלה.
צירוף המילים נשאר איתו. הוא מיהר לכתוב את השיר, שבתוך שעה נכתב והולחן כולו. ווט'רלי סיפר שהוא השתמש בפארה ובלי מייג'ורס כדמויות בסיפור שלו. הצעירה בשיר מגיעה ללוס אנג'לס כדי להתפרסם. היא לא מצליחה "לעשות את זה" וחוזרת הביתה לג'ורג'יה, כשהבחור איתה.
אחרי זמן מה ווט'רלי השמיע את השיר המרגש שלו למייג'ורס ופוסט. השניים אהבו ובאופן מסוים אישרו אותו. הם הרי דווקא כן עשו את זה.
הוא צרף אותו לאלבום הראשון שלו בתור 'Midnight Plane To Houston'.
זמן מה אחרי כן רצה מישהו מאטלנטה לעבד את השיר לאלבום של סיסי יוסטון (Cissy Houston), אמה של וויטני יוסטון, מי שלימים תהיה מהזמרות הגדולות בתבל. השניים התקשרו אל ווט'רלי וביקשו לעשות שינוי קטן כדי שהשיר יישמע מעט יותר R&B, רית'ם אנד בלוז. כדי ש"יוסטון" לא יופיע גם בכותרת וגם בשם הזמרת סיסי יוסטון, הם ביקשו לשנות את הכותרת ל"רכבת חצות לג'ורג'יה".
ווט'רלי הרשה להם. "שנו מה שתרצו מלבד שמות כותב השיר והמוציא לאור שלו", הוא אמר להם. האלבום יצא זמן קצר אחרי כן וחיבר בין מוסיקת קאנטרי ל-R&B. האלבום הצליח והשיר נכנס למצעד מכירות תקליטוני ה-R&B.
את הגרסה הזו שמעה גלדיס נייט והחליטה להוציא גרסת כיסוי משלה. זו הייתה גרסה דומה אבל עם גרוב הרבה יותר חזק, קצב מהיר וכמובן הקול המדהים של גלדיס המופלאה ו"הפיפס", להקת הליווי האלוהית שלה.
התקליט הצליח עוד יותר והביצוע של גלדיס נייט ו"הפיפס" נכנס להיסטוריה. עכשיו זה כבר היה השיר שלה. מווט'רלי ועד אליה - השיר הענק הזה הגיע הביתה - ברכבת לילה לג'ורג'יה...
הנה סיפורו של השיר שהפך לאחד משירי הנשמה הגדולים ונולד כשיר קאונטרי:
https://youtu.be/E3Wvkpk1mG4
השיר "Midnight Train To Georgia" ב-1974, בביצוע הראשון של גלדיס נייט והפיפס:
https://youtu.be/tSXLOQPozOc
נייט מספרת איך השתנה היעד מיוסטון לג'ורג'יה:
https://youtu.be/-7n5oQ0QYoQ
בימינו הוא נשמע לא פחות מבריק:
https://youtu.be/LJrUh6ssqdw
וסיסי יוסטון המבצעת המקורית של השיר המקורי "מטוס לילה ליוסטון" אבל בשיר אחר של אלביס:
https://youtu.be/lWL8mris7WM
מי לא אהבה את ימי שני?
מכירים את ה-Monday Blues? - קצת כמו ה"דיכאון של יום ראשון" אצלנו, אנשים מבואסים להתחיל את שבוע העבודה שוב. יש כאלו שנכנסים ממש לדיכאון.
אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון". בומטאון רטס.
כשיצא, השיר הזה הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד, כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיתפרסם אף יותר מהמוסיקאי שהוא, בתור הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.
אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. הוא מתחיל בילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים.
ביום שני אחד ברנדה ספנסר פתחה את חלון ביתה וממש מהחלון הוא ירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה.
כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".
לאחר משפט קצר ומהיר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה אותה להתנהגות האכזריות והאלימה שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.
מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, כדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו. אפשר למנוע את הבריונות, האלימות והרצח הבאים.
הנה סיפור המעשה:
https://youtu.be/zWj0SmzIHO8
דיווח בזמן אמת:
https://youtu.be/wuPOeQRKyMo
הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":
https://youtu.be/-Kobdb37Cwc
המחשה של הסיפור בציורים:
https://youtu.be/JTW4SeC9UPY
השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:
https://youtu.be/FcZW0GFLSdw
ראיון עם הנערה שהפכה לאסירה, שנים רבות אחרי:
https://youtu.be/Qsj0zRj9Jp4
וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:
https://youtu.be/z2g93zwp9cc
מהי בלדה?
בלדה היא שיר שמספר סיפור. הבלדה נולדה עוד לפני שנולד הדפוס, כשסיפורים עברו בין אנשים - מפה לאוזן, בין דורות - מאב ואם לבן ולבת וממקום למקום - כשאמנים ומספרים נודדים מספרים את הסיפורים ומפיצים אותם. הטרובדור, זמר נודד ששר במקומות שונים, נהג לספר את הבלדה ולשיר אותה.
כשהומצא הדפוס, נאספו הבלדות לספרים ובמקום לעבור מפה לאוזן, הן הופצו באמצעות ספרים. באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".
הנה דוגמה לבלדה עתיקה שתורגמה לעברית:
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA
איך איחדה לילי מרלן אויבים במלחמה?
האם שמעתם על השיר שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר אותו במלחמת העולם השניה?
זהו שיר שנכתב בידי חייל גרמני עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא עוסק בנערתו של חייל, לילי מרלן שמה, הממתינה לו מתחת לפנס, עם הישלחו לחזית. הוא גם מדבר על געגועיו העזים של החייל לנערתו שממשיכה להמתין.
השיר הולחן והוקלט בגרמניה בתור "הנערה מתחת לפנס". לאלה אנדרסון, זמרת שוודית שהופיעה במועדוני ברלין, שרה אותו כל ערב, אבל איש לא חשב שהשיר הקטן והנוגה יעשה היסטוריה.
"לילי מרלן" היה נשאר ודאי בזכרונם של מעטים ולא זוכה לכבוד כלשהו, אלמלא רצה הגורל ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את בלגרד והתקליט עם השיר הזה היה אחד היחידים מהתקליטים שהביאו עימם הגרמנים ושרדו את הלוחמה.
די מהר גם הנכבשים החלו להשמיע אותו בשידורים לחיילים והשיר התחבב גם עליהם מאד.
תוך זמן קצר אהבו והכירו אותו חיילי הצדדים השונים למלחמה בתור "לילי מרלן" - שמה של גיבורת השיר. לא כל הנאצים אהבו את השיר והם אסרו על השמעתו ברדיו בתחילה, אך המפקד הנערץ הגנרל פלדמרשל ארווין רומל התלהב ממנו והורה לשלבו בתחנת השידור של הצבא הגרמני בחזית צפון אפריקה. בהדרגה הוא הפך לשיר המושמע ביותר בכל החזיתות.
כשגם הבריטים החלו לשדר את הגרסה שלהם באנגלית, הפך השיר הגרמני לפופולרי ביותר משני עברי החזית, במהלך המלחמה הארוכה. גם המסר היה כל-כך קרוב לליבו של כל חייל. הרי זה שיר המבטא געגועים לבית ולאהובה שמחכה לו שם.
אבל גם הלחן הנוגע והביצועים הנוגים של זמרות כמו מרלן דיטריך, לאלה אנדרסן ולוסי מלר הבריטית - כל אלה הפכו את השיר להמנון כמיהה לסיום המלחמה ולשיבה הביתה. זה היה כאילו זמרות בכל הצדדים התאחדו לתמוך בכאב הלוחמים ובגעגועים שלהם הביתה.
השיר הוקלט בגירסאות אין-ספור. הייתה אפילו חברת תקליטים שהגדילה והוציאה את אחד האלבומים המשונים בהיסטוריה, אלבום בו מוקלטות 195 גרסאות של השיר הזה, על גבי 7 דיסקים.
הנה השיר "לילי מרלן" בביצוע מרלן דיטריך:
http://youtu.be/ml_ueR763S8
פניה היפות של דיטריך בשיר הנודע:
https://youtu.be/2jlT_Jb2efU
והביצוע של לאלה אנדרסן לשיר "לילי מרלן":
https://youtu.be/8btnYYDbkqQ
לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.
קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.
אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.
הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:
http://youtu.be/7BxNeryN6WY
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
להקת "קווין" באולפן ההקלטות:
https://youtu.be/-OGd4gplxQM
אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:
https://youtu.be/HQoOfiLz1G4
כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:
https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s
סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:
https://youtu.be/E6BxAtc5cd0
כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:
https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk
כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:
https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes
וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:
https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes
גרסת כיסוי, או "קאבר" (Cover) היא חידוש של שיר שהתפרסם בעבר על ידי אחרים. במילים אחרות, גרסת הכיסוי היא הקלטה מחודשת של השיר, שהוקלט בעבר על ידי מבצע אחר.
קאבר של שיר אפשר לבצע בסגנון דומה למקור או בשינויים משמעותיים. לעתים האמן עצמו הוא שמחדש את השיר שלו, אך משנה סגנון או דרך ביצוע. אך קאבר הוא ברוב המקרים שיר שמבצעים אמנים אחרים מהאמן או הלהק המקוריים.
כלומר קאבר לרוב מבוצע בידי אמן אחר, כמעט תמיד בשינויים שונים, לעומת הביצוע המקורי. אחד הדברים המעניינים הוא לבחון קאברים מוצלחים יותר ופחות, על ידי השוואה של ביצועים שונים לאותו השיר בדיוק.
ואגב, מבחינת זכויות יוצרים או רווחים, לעשות קאבר זה לא בהכרח לעשות כסף. לעתים קרובות האמן שמוציא קאבר זוכה אולי להצלחה או פרסום, אבל את הכסף עושים בעלי זכויות היוצרים, כלומר כותבי השיר המקוריים, מילים ולחן. וויקלף ז'אן מלהקת הפוג'יז חשף פעם שהשיר "הורג אותי ברכות" (Killing Me Softly) שהפוג'יז עשו לו קאבר, הרוויח 8 מיליון דולר, אבל לברי הלהקה לא ראו מהם אפילו סנט אחד...
מקור המושג גרסת כיסוי הוא מאנגלית: Cover version. לרוב קוראים לו בעברית פשוט "קאבר".
הנה השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/YrLk4vdY28Q
הקאבר הכי מפורסם לאותו שיר, בביצוע ג'ף באקלי:
http://youtu.be/y8AWFf7EAc4
ביצוע נוסף של קיי די לאנג ל"הללויה":
http://youtu.be/P_NpxTWbovE
ג'ורדן ג'נסן בת ה-11 שביצעה את השיר בגירסת כיסוי משלה:
http://youtu.be/7AWu-ySPEm0
"הורג אותי ברכות" שחידשה להקת "הפוג'יז" והרווחים ממנו הלכו רק לכותבי השיר:
https://youtu.be/oKOtzIo-uYw
קאבר לשיר של הביטלס מאת צמד נשי "תאומות המונה ליזה":
https://youtu.be/Bs79I7d1Jfc
קאבר כזה עוד לא שמעתם - בליווי חפצים מהבית:
https://youtu.be/Svg_fIoHij8
והופעה חיה של קאברים לשירי הביטלס מאינספור כוכבים:
https://youtu.be/l0VdD45bqsk?long=yes
מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.
אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.
התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.
כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.
הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:
https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes
שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:
https://youtu.be/oOlDewpCfZQ
הכל החל כששני מוסיקאים ניהלו רומן, הרחק מעיני התקשורת והפפראצי. זה בטח לא היה הופך לסיפור, אלמלא שניהם כתבו ביחד גם שיר מצוין. השיר "Our Lips Are Sealed" הפך ללהיט ענקי בכל העולם ונחשב על ידי מגזין המוסיקה החשוב “Rolling Stone” לאחד מ-100 השירים הגדולים בכל הזמנים. אבל מה שיותר מוזר הוא איך התפרסם השיר ומה התגלגל איתו מאז.
"שפתינו חתומות" נכתב ביחד על ידי האוהבים הזמניים, גיטריסטית להקת הגו-גוז ג’יין וידלין וסולן להקת ה-“Fun Boy Three” (משהו כמו "שלישיית המכייפים”) טרי הול. הוא ללא ספק שיר עם לחן מאד מעניין וטקסט לא-סתמי לחלוטין, שייצג גם את השפתיים החתומות, ביטוי שבאנגלית מדגיש סודיות.
כשלהקת ה”הגו-גוז", הלהקה של ג'יין וידלין, הוציאו אותו בשנת 1981, הם הפכו אותו ללהיט פופי עצום בארצות הברית והעולם. בבריטניה, לעומת זאת, הוא הגיע למקום נמוך במצעדי המכירות.
כששנתיים אחר-כך הוציאה אותו הלהקה של השותף השני לכתיבת השיר, טרי הול, להקת ה”פאן בוי ט’רי” לרדיו, בתור שיר מעט אפלולי בסגנון ה”ניו-ווייב”, הוא הפך ללהיט עצום גם בבריטניה. זה היה מקרה קלאסי של חלוקת העולם לשניים: הלהקה של כותב אחד זכתה בבית הבריטי, בעוד הלהקה של שותפתו לכתיבת הלהיט “הסתפקה" בשאר העולם..
דעתכם שלכם:
==========
ואתם, איזה ביצוע אתם אוהבים?
הנה השיר בביצוע הגו-גוז:
https://youtu.be/r3kQlzOi27M
הנה הביצוע של “Fun Boy Three”:
https://youtu.be/rqQT3oKA3v8
סיפור המעשה:
https://youtu.be/JvXJKxYjXYA
והנה קאבר, ביצוע חדש יותר של השיר:
https://youtu.be/W518NGwyzV8
שירים
שארל אזנבור (Charles Aznavour) שנפטר ב-2018, היה זמר, כותב שירים ומלחין נודע, שהפך גם לשחקן קולנוע. הוא נולד בפריז, בנם של צמד אמנים ממוצא ארמני, שהיגרו לפריז. כבר מגיל צעיר נחשף אזנבור לבמה ולתאטרון וגילה כישרון רב.
את ההצלחה הראשונית שלו הוא חייב לזמרת האגדית אדית פיאף, ששמעה אותו שר בצעירותו ודאגה לקדם אותו. שארל אזנבור צורף לסיבוב ההופעות של פיאף ברחבי צרפת והגיע איתה גם להופעות בארצות הברית.
כנהוג בשנסון הצרפתי, שר אזנבור שירים על אהבה, חברים, על החיים, על פרידות, על משפחה וגעגועים, על אהבה לא ממומשת ובדידות, כשפריז נמצאת שם תמיד, ברקע סיפוריו ובכל טווח הרגשות שזימר.
כבר בצעירותו הוא זכה לכינוי המכובד "פרנק סינטרה הצרפתי". הדמיון ביניהם הורגש מיד. כמו סינטרה, גם הוא הציע כישרון מיידי - מגוון השירים והמקצבים שביצע, סגנון ההגשה של השירים, הקול המחוספס ומלא ההבעה וההופעה המיומנת שלו בלטו באיכותם.
את שורשיו הארמניים החשיב אזנבור מאוד. רבים מכירים את שארל אזנבור כאמן צרפתי מהידועים בעולם, אבל לא כולם היו מודעים לכך שהוא היה גם הארמני המפורסם ביותר בעולם, או מי שנודע בתור "שגריר כל ארמניה". הוא לא רק ראה את עצמו כשגריר ארמני, אלא כשגריר הזיכרון של השואה הארמנית.
עוד פחות ידוע שבכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה הצילו בני משפחתו, משפחת אזנבוריאן, שהיו בעצמם ניצולי רצח העם הארמני ופליטים ארמניים בעברם, חברי מחתרת ארמנים ויהודים רבים, תוך סיכון עצום של חייהם וחיי ילדיהם. על כך כתב חוקר הג'נוסייד הארמני פרופ' יאיר אורון, בספרו "מצילים (צדיקים) ולוחמים".
הנה שארל אזנבור, פרנק סינטרה הצרפתי, בצעירותו (מתורגם):
https://youtu.be/s4z8wGDbPfE
השיר לה בוהם, בצרפתית La Boheme:
https://youtu.be/hWLc0J52b2I
"לה מאמא" המיתולוגי:
https://youtu.be/mCDbvxeJVhc
"She" של שארל אזנבור, שמילותיו באנגלית ושהפך שוב להיט ענק בסרט "נוטינג היל":
https://youtu.be/Q1YipLB-rQQ
השיר "שתי גיטרות" Les Deux Guitares:
https://youtu.be/3zFuuorDvAA
ו"את ואני" (Toi et Moi), של שארל אזנבור:
https://youtu.be/-3DRhmcKzPM
אין הרבה שירי אהבה או עצב מרגשים יותר מלהיט ה-R&B הענקי "Midnight Train To Georgia" ובמיוחד בביצוע המרטיט של ענקית ה-Soul גלדיס נייט, עם חבורת התותחים שליוו אותה מעל 20 שנה ונקראו ה"פיפס".
השיר הזה הפך לאחד השירים האהובים בזרם ה-R&B. דור שלם באמריקה מתרגש כל פעם שהוא שומע את המשפט "הוא עוזב ברכבת לילה לג'ורג'יה". לא שברור מה בדיוק הופך אותו לכל כך מרגש - הרי הכל שם פשוט מושלם, החל מהמילים הנהדרות והמרגשות, דרך המלודיה הנעטפת בהרמוניה זורמת וכזו שנחרטת בזיכרון, גם בזכות הקולות הנהדרים של הגברים וה"טו טו" המדמה רכבת בחיוך ובקצב לא אופייניים לסגנון הזה וכמובן - הקול המרטיט של אחת מזמרות הנשמה הגדולות במאה ה-20, אגדת מוסיקה שחורה שכמעט ולא היו כמותה.
אבל לא רבים יודעים שהשיר הזה הוא תולדה של צירוף בין כמה מהדמויות הנחמדות של שנות ה-70 של המאה הקודמת, אנשים שהיו אגדות מדיה, יפים להפליא, מגדולי הידוענים והלוהטים של העשור ההוא, שלא בסבל עסקיהם.
השיר נכתב, הולחן והוקלט במקור על ידי ג'ים ווט'רלי, מי שהיה לו להיט סולו בשנת 1974 עם "The Need To Be". האיש סיפר פעם שהשיר נולד לאחר שיחת טלפון שניהל עם הכוכבת פארה פוסט (Farrah Fawcett), שבאותו זמן החלה לצאת עם לי מייג'ורס (Lee Majors), כוכב הסדרה "האיש ששווה מיליונים" וחבר שלו, מאז שווטרלי ומייג'ורס שיחקו יחד בליגת כדורגל בלוס אנג'לס.
בקיצור, כשווט'רלי התקשר ללי מייג'ורס, פארה ענתה לו לטלפון וסיפרה לו שהיא אורזת. היא עומדת לטוס הלילה במטוס של חצות ליוסטון לבקר את המשפחה שלה.
צירוף המילים נשאר איתו. הוא מיהר לכתוב את השיר, שבתוך שעה נכתב והולחן כולו. ווט'רלי סיפר שהוא השתמש בפארה ובלי מייג'ורס כדמויות בסיפור שלו. הצעירה בשיר מגיעה ללוס אנג'לס כדי להתפרסם. היא לא מצליחה "לעשות את זה" וחוזרת הביתה לג'ורג'יה, כשהבחור איתה.
אחרי זמן מה ווט'רלי השמיע את השיר המרגש שלו למייג'ורס ופוסט. השניים אהבו ובאופן מסוים אישרו אותו. הם הרי דווקא כן עשו את זה.
הוא צרף אותו לאלבום הראשון שלו בתור 'Midnight Plane To Houston'.
זמן מה אחרי כן רצה מישהו מאטלנטה לעבד את השיר לאלבום של סיסי יוסטון (Cissy Houston), אמה של וויטני יוסטון, מי שלימים תהיה מהזמרות הגדולות בתבל. השניים התקשרו אל ווט'רלי וביקשו לעשות שינוי קטן כדי שהשיר יישמע מעט יותר R&B, רית'ם אנד בלוז. כדי ש"יוסטון" לא יופיע גם בכותרת וגם בשם הזמרת סיסי יוסטון, הם ביקשו לשנות את הכותרת ל"רכבת חצות לג'ורג'יה".
ווט'רלי הרשה להם. "שנו מה שתרצו מלבד שמות כותב השיר והמוציא לאור שלו", הוא אמר להם. האלבום יצא זמן קצר אחרי כן וחיבר בין מוסיקת קאנטרי ל-R&B. האלבום הצליח והשיר נכנס למצעד מכירות תקליטוני ה-R&B.
את הגרסה הזו שמעה גלדיס נייט והחליטה להוציא גרסת כיסוי משלה. זו הייתה גרסה דומה אבל עם גרוב הרבה יותר חזק, קצב מהיר וכמובן הקול המדהים של גלדיס המופלאה ו"הפיפס", להקת הליווי האלוהית שלה.
התקליט הצליח עוד יותר והביצוע של גלדיס נייט ו"הפיפס" נכנס להיסטוריה. עכשיו זה כבר היה השיר שלה. מווט'רלי ועד אליה - השיר הענק הזה הגיע הביתה - ברכבת לילה לג'ורג'יה...
הנה סיפורו של השיר שהפך לאחד משירי הנשמה הגדולים ונולד כשיר קאונטרי:
https://youtu.be/E3Wvkpk1mG4
השיר "Midnight Train To Georgia" ב-1974, בביצוע הראשון של גלדיס נייט והפיפס:
https://youtu.be/tSXLOQPozOc
נייט מספרת איך השתנה היעד מיוסטון לג'ורג'יה:
https://youtu.be/-7n5oQ0QYoQ
בימינו הוא נשמע לא פחות מבריק:
https://youtu.be/LJrUh6ssqdw
וסיסי יוסטון המבצעת המקורית של השיר המקורי "מטוס לילה ליוסטון" אבל בשיר אחר של אלביס:
https://youtu.be/lWL8mris7WM
מכירים את ה-Monday Blues? - קצת כמו ה"דיכאון של יום ראשון" אצלנו, אנשים מבואסים להתחיל את שבוע העבודה שוב. יש כאלו שנכנסים ממש לדיכאון.
אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון". בומטאון רטס.
כשיצא, השיר הזה הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד, כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיתפרסם אף יותר מהמוסיקאי שהוא, בתור הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.
אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. הוא מתחיל בילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים.
ביום שני אחד ברנדה ספנסר פתחה את חלון ביתה וממש מהחלון הוא ירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה.
כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".
לאחר משפט קצר ומהיר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה אותה להתנהגות האכזריות והאלימה שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.
מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, כדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו. אפשר למנוע את הבריונות, האלימות והרצח הבאים.
הנה סיפור המעשה:
https://youtu.be/zWj0SmzIHO8
דיווח בזמן אמת:
https://youtu.be/wuPOeQRKyMo
הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":
https://youtu.be/-Kobdb37Cwc
המחשה של הסיפור בציורים:
https://youtu.be/JTW4SeC9UPY
השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:
https://youtu.be/FcZW0GFLSdw
ראיון עם הנערה שהפכה לאסירה, שנים רבות אחרי:
https://youtu.be/Qsj0zRj9Jp4
וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:
https://youtu.be/z2g93zwp9cc
בלדה היא שיר שמספר סיפור. הבלדה נולדה עוד לפני שנולד הדפוס, כשסיפורים עברו בין אנשים - מפה לאוזן, בין דורות - מאב ואם לבן ולבת וממקום למקום - כשאמנים ומספרים נודדים מספרים את הסיפורים ומפיצים אותם. הטרובדור, זמר נודד ששר במקומות שונים, נהג לספר את הבלדה ולשיר אותה.
כשהומצא הדפוס, נאספו הבלדות לספרים ובמקום לעבור מפה לאוזן, הן הופצו באמצעות ספרים. באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".
הנה דוגמה לבלדה עתיקה שתורגמה לעברית:
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA
האם שמעתם על השיר שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר אותו במלחמת העולם השניה?
זהו שיר שנכתב בידי חייל גרמני עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא עוסק בנערתו של חייל, לילי מרלן שמה, הממתינה לו מתחת לפנס, עם הישלחו לחזית. הוא גם מדבר על געגועיו העזים של החייל לנערתו שממשיכה להמתין.
השיר הולחן והוקלט בגרמניה בתור "הנערה מתחת לפנס". לאלה אנדרסון, זמרת שוודית שהופיעה במועדוני ברלין, שרה אותו כל ערב, אבל איש לא חשב שהשיר הקטן והנוגה יעשה היסטוריה.
"לילי מרלן" היה נשאר ודאי בזכרונם של מעטים ולא זוכה לכבוד כלשהו, אלמלא רצה הגורל ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את בלגרד והתקליט עם השיר הזה היה אחד היחידים מהתקליטים שהביאו עימם הגרמנים ושרדו את הלוחמה.
די מהר גם הנכבשים החלו להשמיע אותו בשידורים לחיילים והשיר התחבב גם עליהם מאד.
תוך זמן קצר אהבו והכירו אותו חיילי הצדדים השונים למלחמה בתור "לילי מרלן" - שמה של גיבורת השיר. לא כל הנאצים אהבו את השיר והם אסרו על השמעתו ברדיו בתחילה, אך המפקד הנערץ הגנרל פלדמרשל ארווין רומל התלהב ממנו והורה לשלבו בתחנת השידור של הצבא הגרמני בחזית צפון אפריקה. בהדרגה הוא הפך לשיר המושמע ביותר בכל החזיתות.
כשגם הבריטים החלו לשדר את הגרסה שלהם באנגלית, הפך השיר הגרמני לפופולרי ביותר משני עברי החזית, במהלך המלחמה הארוכה. גם המסר היה כל-כך קרוב לליבו של כל חייל. הרי זה שיר המבטא געגועים לבית ולאהובה שמחכה לו שם.
אבל גם הלחן הנוגע והביצועים הנוגים של זמרות כמו מרלן דיטריך, לאלה אנדרסן ולוסי מלר הבריטית - כל אלה הפכו את השיר להמנון כמיהה לסיום המלחמה ולשיבה הביתה. זה היה כאילו זמרות בכל הצדדים התאחדו לתמוך בכאב הלוחמים ובגעגועים שלהם הביתה.
השיר הוקלט בגירסאות אין-ספור. הייתה אפילו חברת תקליטים שהגדילה והוציאה את אחד האלבומים המשונים בהיסטוריה, אלבום בו מוקלטות 195 גרסאות של השיר הזה, על גבי 7 דיסקים.
הנה השיר "לילי מרלן" בביצוע מרלן דיטריך:
http://youtu.be/ml_ueR763S8
פניה היפות של דיטריך בשיר הנודע:
https://youtu.be/2jlT_Jb2efU
והביצוע של לאלה אנדרסן לשיר "לילי מרלן":
https://youtu.be/8btnYYDbkqQ
איך שיר יכול להתחדש?
לפעמים שירים יכולים להתחדש ולשאוב את המנגינה שלהם משירים ומיצירות עתיקות.
על פי חוק זכויות היוצרים, אם עברו 70 שנה מאז מת המלחין המקורי, מותר להשתמש במוסיקה שלו באופן חופשי, להקליט, לבצע וגם להלחין בעזרתה שירים ויצירות חדשות.
זו גם הסיבה שיוצרים רבים בעולם הג'אז, הרוק והמוסיקה הקלה בכלל, השתמשו בהרבה מאוד לחנים עתיקים לשירים חדשים ויצירות כליות, שהיו להצלחות גדולות.
הנה "שיר אמריקאי" (American tune) שכתב היוצר פול סיימון, על לחן של באך ובביצוע של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
הפסיון למתיאוס של באך, שממנו נלקח חלק משמעותי ממנגינת השיר:
http://youtu.be/MY-aowxVXfI
וזה לא השיר היחיד שהושפע והשתמש במוסיקה של באך ללהיט:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
לפעמים שירים יכולים להתחדש ולשאוב את המנגינה שלהם משירים ומיצירות עתיקות.
על פי חוק זכויות היוצרים, אם עברו 70 שנה מאז מת המלחין המקורי, מותר להשתמש במוסיקה שלו באופן חופשי, להקליט, לבצע וגם להלחין בעזרתה שירים ויצירות חדשות.
זו גם הסיבה שיוצרים רבים בעולם הג'אז, הרוק והמוסיקה הקלה בכלל, השתמשו בהרבה מאוד לחנים עתיקים לשירים חדשים ויצירות כליות, שהיו להצלחות גדולות.
הנה "שיר אמריקאי" (American tune) שכתב היוצר פול סיימון, על לחן של באך ובביצוע של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
הפסיון למתיאוס של באך, שממנו נלקח חלק משמעותי ממנגינת השיר:
http://youtu.be/MY-aowxVXfI
וזה לא השיר היחיד שהושפע והשתמש במוסיקה של באך ללהיט:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
מי הטיחה בדילן את השיר "יהלומים וחלודה"?
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מהו השיר שלושה עורבים?
"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.
הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.
הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."
הנה ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s
ביצוע של השיר בסגנון האירופי:
http://youtu.be/3uT7tEayUwk
וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:
http://youtu.be/9KsNCLjMgTM
"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.
הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.
הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."
הנה ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s
ביצוע של השיר בסגנון האירופי:
http://youtu.be/3uT7tEayUwk
וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:
http://youtu.be/9KsNCLjMgTM
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
איך איחד מלך הפופ את כולם לשיר אחד?
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
מה האמת בסיפור הנורא של גדול להיטי פיל קולינס?
"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"
שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.
יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.
דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.
אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.
קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.
בום.
כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.
הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".
אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.
המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.
וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.
וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.
אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.
הנה השיר בהופעה:
https://youtu.be/IeDMnyQzS88
הסיפור של השיר:
https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc
עוד מהסיפור:
https://youtu.be/k05t7GhvMW0
וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:
https://youtu.be/kLRy_RkoTKA
"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"
שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.
יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.
דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.
אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.
קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.
בום.
כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.
הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".
אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.
המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.
וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.
וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.
אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.
הנה השיר בהופעה:
https://youtu.be/IeDMnyQzS88
הסיפור של השיר:
https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc
עוד מהסיפור:
https://youtu.be/k05t7GhvMW0
וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:
https://youtu.be/kLRy_RkoTKA
מה הסיפור של Blinded By The Light?
זה לא שהביצוע של הבוס ספרינגסטין ל-Blinded By The Light הוא גרוע. לאמן הזה אין ביצועים גרועים. זה שהביצוע של מנפרד מן הפך אותו להצלחה כל כך גדולה שהמוני מעריצים אפילו לא ידעו שהבוס הוא שכתב והלחין את השיר הענק הזה.
"מסונוור מהאור" של מנפרד מן וה-Earth Band היה חיבור בין הגאונות של ספרינגסטין, אולי הכותב הטוב ביותר אחרי בוב דילן ובין הסאונד, העומק והיומרנות של הסוונטיז כתקופה מוסיקלית ושל הרוק המתקדם.
השיר הזה הופק בצורה נהדרת, עם סינטזסייזרים נהדרים שבשנות ה-70 מתגלים כהבטחה עצומה, ראה את "אמרסון לייק ופאלמר", ובגירסת האלבום עם סולו גיטרה מהיפים והחכמים של הפופ של אותה תקופה.
ברוס, אגב, שנא לפחות בהתחלה את הביצוע של מנפרד מן ולהקת אדמה. הוא ראה בו עיבוד מופק מדי ומעוטר ביותר מדי אפקטים, מרכיבים ומי יודע מה עוד.
אז כן, יש משהו מלודי מאוד במה שמנפרד עשה לשיר הזה. אבל זה מה שהוא עשה גם לשירים של עצמו ולכל דבר (דוגמאות למטה). מדובר במוסיקאי של מלודיה, של מינור מז'ור ובלי שום נטייה לאגרסיה, לשירה עם גרון ניחר או לסולמות בלוז. זה מה שיש ועם זה הוא הביא את Blinded למקום הראשון במצעד המכירות, כלומר מצעד הפזמונים שבו בודקים את מכירות הסינגלים באמריקה.
ספרינגסטין מצידו ריכך את ההתנגדות לביצוע, במיוחד אחרי שגילה שבזכותו לבד הוא עשה מהקאבר הזה עוד כמה מיליונים של דולרים ירקרקים. אחרי הכל זה היה השיר היחיד שלו אי-פעם, שהגיע למקום הראשון במצעד.
Blinded By The Light של מנפרד מן ולהקת אדמה בהופעה חיה:
https://youtu.be/ThrbYkfcLO4
עוד הופעה חיה:
https://youtu.be/lcWVL4B-4pI
המקור של ספרינגסטין בהופעה:
https://youtu.be/ku_KhAX3BIA
בלדה מתוקתקת - Questions של מנפרד מן ולהקת אדמה:
https://youtu.be/hPG8voDSVkE
ופופ ממש של מנפרד מן והלהקה הנפלאה הזו - באתי בשבילך:
https://youtu.be/lKPG_h8BlJE
זה לא שהביצוע של הבוס ספרינגסטין ל-Blinded By The Light הוא גרוע. לאמן הזה אין ביצועים גרועים. זה שהביצוע של מנפרד מן הפך אותו להצלחה כל כך גדולה שהמוני מעריצים אפילו לא ידעו שהבוס הוא שכתב והלחין את השיר הענק הזה.
"מסונוור מהאור" של מנפרד מן וה-Earth Band היה חיבור בין הגאונות של ספרינגסטין, אולי הכותב הטוב ביותר אחרי בוב דילן ובין הסאונד, העומק והיומרנות של הסוונטיז כתקופה מוסיקלית ושל הרוק המתקדם.
השיר הזה הופק בצורה נהדרת, עם סינטזסייזרים נהדרים שבשנות ה-70 מתגלים כהבטחה עצומה, ראה את "אמרסון לייק ופאלמר", ובגירסת האלבום עם סולו גיטרה מהיפים והחכמים של הפופ של אותה תקופה.
ברוס, אגב, שנא לפחות בהתחלה את הביצוע של מנפרד מן ולהקת אדמה. הוא ראה בו עיבוד מופק מדי ומעוטר ביותר מדי אפקטים, מרכיבים ומי יודע מה עוד.
אז כן, יש משהו מלודי מאוד במה שמנפרד עשה לשיר הזה. אבל זה מה שהוא עשה גם לשירים של עצמו ולכל דבר (דוגמאות למטה). מדובר במוסיקאי של מלודיה, של מינור מז'ור ובלי שום נטייה לאגרסיה, לשירה עם גרון ניחר או לסולמות בלוז. זה מה שיש ועם זה הוא הביא את Blinded למקום הראשון במצעד המכירות, כלומר מצעד הפזמונים שבו בודקים את מכירות הסינגלים באמריקה.
ספרינגסטין מצידו ריכך את ההתנגדות לביצוע, במיוחד אחרי שגילה שבזכותו לבד הוא עשה מהקאבר הזה עוד כמה מיליונים של דולרים ירקרקים. אחרי הכל זה היה השיר היחיד שלו אי-פעם, שהגיע למקום הראשון במצעד.
Blinded By The Light של מנפרד מן ולהקת אדמה בהופעה חיה:
https://youtu.be/ThrbYkfcLO4
עוד הופעה חיה:
https://youtu.be/lcWVL4B-4pI
המקור של ספרינגסטין בהופעה:
https://youtu.be/ku_KhAX3BIA
בלדה מתוקתקת - Questions של מנפרד מן ולהקת אדמה:
https://youtu.be/hPG8voDSVkE
ופופ ממש של מנפרד מן והלהקה הנפלאה הזו - באתי בשבילך:
https://youtu.be/lKPG_h8BlJE
מהי בלדת רוק?
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
