הפסיפס הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.

בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.

בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.

במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.

במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.

בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.

כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.


הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:

https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w


על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:

https://youtu.be/09gVA_REEGg


אמנות הפסיפס של הרומים:

https://youtu.be/ER7XjzmAzcw


וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:

https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes

מי לא ראה מקדשים קלאסיים וכמה חשובים בהם העמודים. מקדשי העבר נבנו כשהעמוד הוא המרכיב החשוב ביותר בייצוב המבנה. גם מבחינת העיצוב, כותרות העמודים הקלאסיים הם מעניינים מאד. אם נדמה לכם שהבחנתם בקרני איילים בכותרות עמודים יווניים ורומיים, לא טעיתם. יש כמה סגנונות של עמודים עתיקים והם נקראים "אורדרים".

הסדר הקלאסי (Classical order) הוא סגנון בנייה קלאסי שהגדיר באופן ברור את מרכיבי הבניין, כולל המידות ופרטי הפרטים שלהם. המטרה של הסדר הקלאסי הייתה לשאוף לשלמות ביופי ובמבנה.

שלושה סדרים, אורדרים, היו החשובים ביותר בסדר הקלאסי:

הסדר הדורי (Doric order) - שהמאפיין העיקרי שלו היו עמודים בעלי כותרת חלקה ופשוטה.

הסדר היוני (Ionic order) - שכותרות העמודים שלו מסולסלות, כמו קרניים של אייל.

הסדר הקורינתי (Corinthian order) - שאופיין בכותרות עמודים עם תבליטי עלים מגולפים.


הנה כותרות העמודים היווניים:

https://youtu.be/yGPevxwITBE


שלושת האורדרים הקלאסיים החשובים, הדורי, היוני והקורינתי:

http://youtu.be/ZFU3S6shn6g


והנה הרצאת וידאו של כותרות העמודים בסדר הקלסי:

http://youtu.be/nrRJkzXl4a4?long=yes

לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה אולי גדול האמנים ומגדולי הממציאים בכל הזמנים. מדובר באדם שעסק בשלל תחומים ובכולם הצטיין והבריק. לא היה בתולדות האנושות אדם שכה הפליא לחקור, ליצור, לגלות ולתכנן כמו לאונרדו דה וינצ'י. הוא האמין שאמנות, מדע וטבע קשורים בקשר הדוק ביניהם.

כך הוא גם ניהל את זמנו. בחייו עסק לאונרדו מהעיר וינצ'י בתחומים מגוונים והתבלט כצייר, פסל, מדען, מהנדס, מתמטיקאי, אנטומאי, ממציא, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. רבים רואים בלאונרדו את איש הרנסאנס הקלאסי, שעוסק בתחומים מגוונים ולא בתחום אחד.

כממציא הוא המציא אינספור המצאות, רובן מהפכניות לתקופתו והקדימו את זמנן במאות שנים. ביניהן ניתן למצוא המצאות כמו אופניים, הליקופטר, צוללת, מצנח, טנק, מכונת טיסה, מתקני גלישה לסקי מים, חליפת צלילה, אביר מכני, תוף שמנגן לבד ועוד.

רבים רואים בלאונרדו את אחד הציירים הדגולים בתולדות האמנות. הוא צייר בקושי 20 ציורים אבל הותיר מורשת מופלאה בתולדות הציור ואת הציורים הנודעים ביותר בהיסטוריה. הבולט שבהם הוא כמובן "המונה ליזה" - הציור החשוב והמפורסם ביותר בעולם, שנמצא במוזיאון הלובר בפאריס. גם "הסעודה האחרונה", הציור שצייר לאונרדו על קיר חדר האוכל של מנזר בעיר מילאנו, נחשב לפנינה אמנותית מהחשובות בתקופת הרנסאנס.

שם משפחתו של לאונרדו לא היה שם משפחה, אלא שיוך לעיר שבה גדל: "לאונרדו מהעיר וינצ'י".


הנה סיפור גדולתו של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/MzNz-0Aw-vY


כמה מההמצאות החשובות של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE


סקירה על חייו והאמנות שלו:

http://youtu.be/lFN5hRukDlo


בניית דגם של כלי התעופה שלו (עברית):

https://youtu.be/F8a5QdKwTUs


ביל גייטס מייסד מיקרוסופט מסביר שאת כל הישגיו המדעיים לאונרדו השיג לבדו, באין עמיתים מדעיים ראויים בתקופתו:

https://youtu.be/oOUjIcH67y8


סרט תיעודי על אינספור הכישרונות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/pN2pPhpAxXk?long=yes


ותכנית חינוכית ומשעשעת על האמנות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/sseW-WNrJmk?long=yes

ציורי מערות הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.

באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.

החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.


הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:

http://youtu.be/UnSq0c7jM-A


כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:

https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8


ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:

http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s


הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:

http://youtu.be/74woCKzVEIc


והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):

https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes

ציורי פרסקו, או פרסקאות, הם תמשיחי קיר, ציורים בצבע, המצוירים על קיר או על תקרה - כשהטיח עודנו טרי.

מפני שציורי הפרסקו מצוירים על גבי טיח טרי, צריכים אמני הפרסקו המציירים אותם, לצייר במהירות ולסיים לפני שהטיח יתייבש.

מעבר לגודל המרשים של הציורים שנהגו לצייר כך, לציור על הטיח הלח שעל קירות הבניינים היו יתרונות.

אולי היתרון המרכזי שבהם הוא אורך החיים של הציורים. הציורים בטכניקת ה"פרסקו" משתמרים לאורך זמן ארוך הרבה יותר ולא מתקלפים כמו ציור על טיח יבש.

רבים מציורי הפרסקו צוירו על קירות כנסיות ומבני ציבור בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. ציור הפרסקו המפורסם ביותר הוא הציור "בריאת העולם" של מיכאלאנג'לו שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, שבקרית הוותיקן ברומא.


הנה סיפורם של ציורי הפרסקו:

http://youtu.be/-prAIz0urTE


מלכת הפרסקו בעולם היא הקפלה הסיסטינית במדינת הוותיקן, עם פרסקו של רפאל, מיכאלאנג'לו ואחרים:

http://youtu.be/PEE3B8Fsuc0


כך נמכרים הפיגמנטים, המשמשים בין השארמלהכנת הצבע לפרסקו:

http://youtu.be/Icrm9sjjfkE


צייר פרסקו מודרני בעבודה:

https://youtu.be/7dZA4aFffLY


ויצירת פרסקו מודרני עם קישור לאינטרנט:

https://youtu.be/6wxT8hGquXY?t=13s

אמנות הציור בתקופת הרנסאנס הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.

לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.

ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.

כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.

ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.


הנה אמני הרנסאנס:

https://youtu.be/ppgsOXjYZlE


סקירה על אמנות הרנסאנס:

https://youtu.be/xf2G2Il8crw


לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:

https://youtu.be/jMTJD5hTx4U


ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:

https://youtu.be/3siMvDQkhoE


והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):

https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes

האיטלקי ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה (Giotto di Bondone), שנודע בתולדות האמנות בתור ג'וטו, היה האמן הראשון של הרנסאנס האיטלקי. כנער הוא היה רועה צאן והתגלה כבעל יכולת ציור מופלאה וטבעית לחלוטין, שהתבססה על התבוננות בטבע, במקום על לימוד והקפדה על חוקי הציור ה"נכונים" של תקופתו. כך היה לצייר ואדריכל שקיבל חינוך אמנותי בסוף ימי הביניים, אך היה הראשון בגל של אמנים שיצרו אמנות ברוח חדשה. על אף שהוא מעולם לא התנתק מהעבר ומהמסורת האמנותית של ימי הביניים, היה ג'וטו אחד האמנים הראשונים שפרצו דרך לעידן הרנסאנס ולחידושים שיהפכו אותה לשונה מקודמתה.

תרומתו הראשונה של ג'וטו הייתה בהדגשה של החשיבות להתבונן בעולם, כדי להבינו. זה היה חידוש שהושפע לא מעט מאותה רוח של המדענים בני תקופתו, אותם חוקרים שיתחילו את המהפכה המדעית המוקדמת, מהפכה שההתבוננות והבחינה של הטבע היא אחד היסודות החשובים שלה. בניגוד לציורי הקדושים של תקופתו, שבהם כל דמויות הקדושים היו בעלי אותה ארשת פנים, הוא צייר פנים שונות לדמויות בציוריו. לא רק הבעות פנים מגוונות הוא שילב, אלא גם פנים שלא היו מושלמות, אלא אנושיות ולעיתים אף מכוערות, כמו בני-אדם. בציוריו התייחס ג'וטו באופן מתקדם גם לאור ולאופן והכיוון שבהם הוא פועל ומוטל בציור.

ההתבוננות הזו זיכתה את ג'וטו ביכולת הגאונית להתגבר על המבט הקפוא שאפיין את הדמויות המצוירות של הקדושים והמדונות עד אז. לראשונה הצליח ג'וטו לשלב בעיניהם את המבט הנשגב והשמיימי, עם העומק המוסרי והטהור ולשקף בהן את רוח האדם. עיניהם התמלאו לראשונה בחיים ובאנושיות. כמו שהכניס את האדם הפשוט לציור, הוא הכניס אליו את הבעות הפנים ואפילו הכיעור האנושי והפך את הציור לטבעי, נטורליסטי.

ג'וטו גם שבר הרבה מוסכמות בציור הביזנטי ושל ימי הביניים. כשהוא ממקם את ישו, הדמות הראשית, בצד הציור "הקינה על מות ישו" ולא במרכזו, הוא יוצר קווים שמוליכים אליה את העין. המדרון מוביל מהעץ, סמל לחיים, היישר אל ישו המת. חידוש אחר הוא היכולת לראשונה לייצר כמה מישורים ולהכניס עומק בציור. הוא מסתיר דמויות על ידי אחרות וכך משתמש באפקט ההסתרה של הנשים כדי לייצר תחושה של עומק. אצלו מוכנסות לראשונה אפילו דמויות המפנות את גבן אל המתבונן. במובנים רבים הוא הצייר החדשן ביותר של תקופתו.

תרומתו הגדולה של ג'וטו לאמנות היא הפרספקטיבה, או ליתר דיוק הפרספקטיבה הציורית. זוהי שיטה שמושפעת מהמדע והגאומטריה, שבה יוצרים בציור אשליה של עומק ומרחב תלת-ממדי, כדי להקנות לציור ממד אמיתי יותר, ריאליסטי.

הפרספקטיבה של ג'וטו תהפוך עם השנים לאחד מהיסודות של הריאליזם, שיתפוס מקום מרכזי ברנסאנס. כמו שציור עם פרספקטיבה מושך אל נקודת המגוז שלו, זו המרכזת את כל הקווים המדומים של העומק, כך הפכה השיטה עצמה לנקודה כזו בתולדות הציור הריאליסטי.


הנה סיפורו של ג'וטו בקצרה ובדרך שהוא היה אוהב:

https://youtu.be/z9fyhBXVzgk


קטעים מסרט שמספר על ג'וטו די בונדונה ויצירת הפרספקטיבה:

https://youtu.be/0wEtac3A7ro


מציוריו ועבודותיו הנוספות:

https://youtu.be/3siMvDQkhoE


והוכחה לכך שעבודותיו של ג'וטו מתאימות מאד לאנימציית תלת ממד:

https://youtu.be/3i9oOG-6IbA

"בריאת האדם" (Creation of Man) הוא ציור של מיכלאנג'לו, מהאמנים הבולטים של תקופת הרנסאנס באיטליה. זהו אחד הציורים החשובים בתולדות האמנות. הציור הוא חלק מפרסקו - ציור קיר על טיח שעודו לח. בפרסקו הזה, שבקפלה הסיסטינית בוותיקן שברומא, נושאים שונים מספר בראשית ו"בריאת האדם" היא רק חלק קטן בו.

האלוהים מוצג בציור כאיש זקן ואנושי לחלוטין, בעל זקן לבן ועטוי בגלימה. אדם, שבצד שמאל של הציור, מוצג עירום לחלוטין וכמעט נוגע באצבעו של האל. העובדה שהידיים אינן נוגעות מעניקה מתח לציור ומשערים שהיא קשורה במזמור מימי הביניים, שבו ביקשו המאמינים שאצבעו של האל תעניק להם את כישרון הדיבור.


הנה סיפורם של בריאת האדם והקפלה הסיסטינית:

https://youtu.be/zrkuPpqgJkw


ניתוח ציור בריאת האדם באנגלית:

https://youtu.be/LfdT53zGQJM


ועוד על בריאת האדם שבקפלה הסיסטינית:

http://youtu.be/QVK04ORmKrE

הריאליזם (Realism) הוא סגנון שמציג את האופן המדויק שבו נראים דברים במציאות. ציור ריאליסטי, שנקרא גם פיגורטיבי, הוא ציור מדויק. ממש כמו צילום, ציור ריאליסטי משחזר את המראה האמיתי של המצויר בו ועוסק במציאות בלבד, בלי מיתוסים ונושאים מהעבר.

פיסול ריאליסטי יציג את המפוסל באופן מדויק, עם הקפדה על כל פרט ושריר של הדמות המפוסלת למשל.

קולנוע ריאליסטי ידגיש את הפרטים המוכרים מהמציאות, צילום במקומות האמיתיים שבהם התרחשו הדברים, בצילומים מרחוק, טייקים ארוכים וללא עיוות התמונה ואפקטים אמנותיים.


זהו הריאליזם:

https://youtu.be/uH7h4SF2Mfg


כך מציירים ריאליסטי:

https://youtu.be/zkmrsq9jZ7U


וגם כך:

https://youtu.be/yqE6sXhGn5o


אמן ריאליסטי מסביר:

https://youtu.be/5uA1LBdslTg


ניתוח של ציור ריאליסטי:

http://youtu.be/ArCbx99mc8k


ונסו לצייר עין ריאליסטית (עברית):

https://youtu.be/Vg5LXpnQ750

"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.

זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.

היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.

וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.

את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.

מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...

הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.

כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.

אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.

יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.

כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.

בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.

כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"

אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.

והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!

כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.


הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:

https://youtu.be/zYcExlVbjCI


הסיפור כולו:

https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY


והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:

https://youtu.be/gSlnhvYTB14

הציור הכי ידוע בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש. הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע.. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.

קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16. המונה ליזה גם צוירה בצורת פירמידה, שיצרה שלמות קטנה או גדולה, תחליטו אתם.

משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.

בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות שפיתח בציור. למשל מעניינים מאד המשחקים העדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שלאונרדו עשה בו שימוש בציור בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ.

בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור - על ידי המעבר ההדרגתי מהגוף שלה אל הנוף שמאחורי ה"לה ג'קונדה" ובהתמזגות ההדרגתית של הגוף עם הרקע.

ב-2022 עלתה שוב המונה ליזה לכותרות האקטואליה, הפעם בזכות אמן שהחליט למחות על הטיפול העולמי העלוב במשבר האקלים וזרק עליה עוגה. כמובן שהיא מוגנת והעניין היה רק לנקות את הזגוגית השומרת עליה, אבל הוא הצליח והמבצע שלו התפרסם בכל העולם, ביחד עם המסר החשוב.


הנה הסבר על המונה ליזה (עברית):

https://youtu.be/9DrKbfLhm6o


הסיבה לפרסום העצום לו היא זכתה:

https://youtu.be/IitbJszd1kM


פגיעה ב"מונה ליזה" היא מחאה אפקטיבית על הטיפול העלוב במשבר האקלים (עברית):

https://youtu.be/WRHum03fZwc


האם הציור הזה באמת כל כך טוב?

https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw


איך היא הפכה כל כך נערצת והאם זה מוצדק?

https://youtu.be/A_DRNbpsU3Q


כך תסכול הופך לגאונות, כשלאונרדו פשוט לא מצליח לצייר את החיוך של הגברת:

http://youtu.be/_sH0fnXaDAI


החיוך הזה שלה הצליח לבסוף ומסמל הרבה יותר מיופי (עברית):

https://youtu.be/bswVOIaPQbo


השכבות של המונה ליזה:

http://youtu.be/glilOPRZj2k


ההשפעה שלה על אמני המאה ה-20:

http://youtu.be/UTqBm1ZIpB0


אנימציה משעשעת של לה ג'קונדה:

http://youtu.be/yNZsheQQHT8


וכך היא זכתה למעמד האייקוני שלה:

https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw?long=yes

כשפול גוגן מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.

הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.

עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.

כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.


הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:

http://youtu.be/0VzXPIMMGNo


קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:

http://youtu.be/8XncnXI9WZk


משטחי הצבע העזים והחמים של גוגן:

http://youtu.be/h8OwzdRa2V0


גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):

http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes


ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes

האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.

אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.

עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.

כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.

ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.

חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.

גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.

ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.

אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.


הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):

https://youtu.be/IkqFOqcvARs


סיפורו של האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/HTOO-ukvs4g


באנגלית על האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8


סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:

http://youtu.be/9RHGbWBgDvI


הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s


ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:

https://youtu.be/pBTmeMeClHE


ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:

http://youtu.be/U4yDLmZXi0w

פוטוריזם (Futurism) הוא זרם אמנותי מתקדם ואוונגרדי, שנולד באיטליה ופעל בין השנים 1914-1901. הזרם הזה ראה את היופי הרב דווקא במהירות של העידן המודרני, המכני והטכנולוגי.

הפוטוריזם נוסד על ידי משורר איטלקי בשם פיליפו טומסו מרינטי, שביחד עם עוד 5 חברים ייסד תנועה אמנותית פורצת דרך.

את המניפסט המהפכני הפוטוריסטי שלהם, פרסמו חברי התנועה בשנת 1909, בעיתון הצרפתי "לה פיגארו". הוא עתיד להיות דוגמה ומופת למניפסטים אמנותיים שונים שיבואו בעקבותיו, כמו המניפסט המפורסם של תנועת הדאדא.

במניפסט הפוטוריסטי קרא מרינטי לאמנים הצעירים לצאת למהפכה ולהילחם בנאמנות העיוורת לעבר, נאמנות שמנעה מהם ליצור אמנות חדשה ומקורית שכל כך התבקשה לדעת הפוטוריסטים.

למותר לציין שהמניפסט הזה חולל שערוריה גדולה בעולם האמנות של אותם ימים. השמרנות התנגדה לרעיונות הקיצוניים של מרינטי, שדרש בו להרוס את הספריות והמוזיאונים לחלוטין.

כך יצא שהפעם הראשונה שהציגו הפוטוריסטים את יצירותיהם בתערוכה הייתה בעיר האיטלקית מילנו ורק בשנת 1911.

הזרם הזה הושפע מהקוביזם, כי ממש כמו הקוביסטים, גם הפוטוריסטים גילו עניין רב בעיר וכלל לא מעט מרכיבים אורבניים (עירוניים), לצד מאפייני תנועה דינמית ואלמנטים מהעידן התעשייתי. בנוסף לכך הפוטוריזם הושפע מהזרם הניאו-אימפרסיוניסטי ומהכרונופוטוגרפיה של חלוצי הקולנוע דוגמת מייבריג' ומארי.

הפוטוריזם אמנם פעל תקופה קצרה יחסית אבל הוא השפיע מאוד, במדינות דוגמת בריטניה, מקסיקו וברית המועצות ולמשך שנים. הזרם אמנם התמקד באמנות חזותית, אבל קרא לשינויים בתחומים נוספים, כמו מוסיקה, ספרות, קולנוע, אדריכלות ואף בתחום הפוליטי.

אך הקשר של מנהיגי ומחולליה של התנועה הפוטוריסטית לשוביניזם ולפאשיזם פגע בה מאוד. גם העובדה שהמייסד, מרינטי, היה תומך נלהב של הרודן האיטלקי מוסוליני, לא תרמה לאהדה כלפי התנועה ובהדרגה הלכה השפעתה ופחתה. כך יצא שבשנות השמונים של המאה ה-20, הפוטוריזם והשפעותיו כמעט ונעלמו לחלוטין מעולם האמנות.


הנה הסבר קצר על הפוטוריזם:

https://youtu.be/Ntr_Ku7vrI0


תולדות הפוטוריזם:

https://youtu.be/8HDbSXNMl0o


הסבר מקיף על זרם הפוטוריזם:

https://youtu.be/iUyAL8HiZwg


הכירו מקרוב כמה יצירות פוטוריסטיות:

https://youtu.be/lJTzl9ee-0k


הסבר הפוטוריזם:

https://youtu.be/YFPIP9NxU30?long=yes


ותערוכת הפוטוריזם האיטלקי המקיפה בגוגנהיים:

https://youtu.be/WAWjiWqPYR0?long=yes

"בריאת האדם" הוא ציור של מיכלאנג'לו, מהאמנים הבולטים של תקופת הרנסאנס באיטליה. זהו אחד הציורים החשובים בתולדות האמנות. הוא חלק מפרסקו - ציור קיר שמציירים על טיח כשהוא עדיין לח.

בפרסקו הזה, שנמצא בקפלה הסיסטינית בוותיקן שברומא, מה שיכול להיחשב כקודש הקודשים של הנצרות הקתולית בוותיקן, מצוירים נושאים שונים מספר בראשית.

ציור "בריאת האדם" הוא רק חלק קטן מהפרסקו רב הציורים שבמבנה המיוחד כל כך הזה.

האלוהים מוצג בציור כאיש זקן ואנושי לחלוטין, בעל זקן לבן ועטוי בגלימה. אדם, שבצד שמאל של הציור, מוצג עירום לחלוטין וכמעט נוגע באצבעו של האל. העובדה שהידיים אינן נוגעות מעניקה מתח לציור ומשערים שהיא קשורה במזמור מימי הביניים, שבו ביקשו המאמינים שאצבעו של האל תעניק להם את כישרון הדיבור.

אבל הסוד האמיתי שהגאון שתל בקפלה הסיסטינית מצוי בציור "אדם וחווה". בספר בראשית מעולם לא נכתב שאדם וחווה התפתו לאכול את התפוח האסור. שם נכתב בפירוש על "פרי".

אבל המתרגם הנוצרי של התנ"ך, אי-שם במאה ה-4 לספירה, תרגם למילה malus, שיש לה שתי משמעויות. מצד אחד פירושה "תפוח" ומצד שני היא גם קשורה ב"רע" (Evil). הוא ודאי אהב את כפל המשמעויות של המילה והכניסה בגדול אל תרגום ספר "בראשית" שבברית החדשה של הנצרות.

מיכלאנג'לו, אמן שלא פעם טמן ביצירותיו "הפתעות", מעין איסטר-אגס, ביצי פסחא של תקופתו, עשה זאת גם פה. בציור שכאן, במקום התפוח המקובל בנצרות הוא הכניס לידו של אדם תאנה דווקא.


הנה סיפור הסוד שבציור המפורסם:

https://youtu.be/-sYiW49wOuM

האם ראיתם פעם ציור או יצירת אמנות שגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים ליצור כמוהם? - כנראה שמה שראיתם היא אמנות אבסטרקטית, מופשטת...

אמנות מופשטת (Abstract Art), או אומנות אבסטרקטית, היא אחד הזרמים החשובים באמנות של המאה ה-20. זהו סגנון שאין בו אובייקטים או דמויות שניתן לזהות. במקומם משתמש הסגנון המופשט בערכים אמנותיים שהם שיא הצמצום של השפה האמנותית, ביניהם צבע, צורה, מרקם, מתאר וקומפוזיציה.

האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, כתוצאה מכך שהצילום שחרר את הציירים מהצורך לתאר את המציאות באופן מדויק, כמו שעשו הציירים הריאליסטיים. במקום זאת התרכזו הציירים בסגנון החדש בבחירת הצבעים, המרקם, הצורות ומשיחות המכחול שיעבירו היטב את רגשותיהם. בכך הם נהגו כמו משורר שבוחר את המילים שיבטאו היטב את רגשותיו, או המלחין שמתרכז בבחירת הצלילים לאותה מטרה.

האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, בעבודתם של קזימר מלביץ' הרוסי, שהגיע לשיא ההפשטה האפשרית בציורו "ריבוע שחור על רקע לבן" והצייר ואסילי קנדינסקי שהעמיד את ביטוי הרגש, בעזרת מחוות ציוריות, כערך העליון של האמנות. ציוריו שאבו מן הצורות בטבע והוא כינה אותם בשם 'קומפוזיציות', כדי שיהיו מופשטים ומנותקים ממקור כלשהו.


הנה הציור המופשט (מתורגם):

https://youtu.be/oG9jQBj1eqE


סגנון האמנות המופשטת:

http://youtu.be/3kdzGAjG26s


ג'ורג'יה אוקיף היא ציירת מופשטת (מתורגם):

https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ


כך מציירים ציור מופשט:

http://youtu.be/0ywgJlXywY0


היצירה המופשטת הראשונה של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":

http://youtu.be/cBBJYKhZvw0


הסבר מפי מלביץ' עצמו:

http://youtu.be/AnkoRUnfrgw


כך רואים ברחוב סומסום את האקט האמנותי של בחירת שם ליצירה:

http://youtu.be/vIjShf7fkD0


ותכנית חינוכית על אמנות ויופי והעניין של אמנות מופשטת (עברית):

https://youtu.be/5IcpwZkOEfQ?long=yes

קוביזם (Cubism) הוא זרם אמנותי אוונגרדי באמנות החזותית. בשנת 1906 החלו אותו הציירים, תושבי רובע מונמארטר בפריז, פבלו פיקאסו הספרדי וז'ורז' בראק הצרפתי. הם עבדו בשיתוף בקשר הדוק עד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914.

בתחילת המאה ה-20 יצר הקוביזם מהפכה של ממש בציור ובפיסול האירופי. הזרם דחה את המסורת הנטורליסטית בציור ופיסול ובכך חולל את המהפכה המשמעותית שלו.

מקור השפעה משמעותי ביותר על הקוביזם היו ציוריו של סזאן, בהם הוא עבר מנקודת מבט בודדת לכמה נקודות הסתכלות. בציורים מאוחרים החל סזאן גם לפרק את משטחי הצבע ולהרכיב אותם שוב כקצעים, כלומר חלקים עצמאיים שהם משטחי צבע גאומטריים היוצרים צורות תלת ממדיות.

עוד מקור השפעה הוא הפיסול הפרימיטיבי מהאי האיברי ומאפריקה. השפעתו של הפיסול האיברי על הקוביזם התבטאה בכך שהוא התנתק מיצירת דמויות מסורתיות והחל לעצב דמויות אדם באופן חופשי יותר.

את המושג "קוביזם" טבע מבקר האמנות הצרפתי לואי ווקסל, בשנת 1908. הציור הקוביסטי הראשון צויר בידי פיקאסו ונקרא "התפוחים".

עוד מציוריו הקוביסטים של האמן המפורסם פאבלו פיקאסו הם "העלמות מאביניון", "אישה עם מניפה" ו"איש עם מקטרת", כולם מהתקופה הראשונה. בהמשך צוירו עוד ציורים קוביסטיים מרתקים, כמו "האישה הבוכה" שצייר בשנת 1937.


הנה זרם הקוביזם:

https://youtu.be/V6ZT1705Slw


הסבר אקדמי על קוביזם ופאבלו פיקאסו:

https://youtu.be/DSZMlfm1Ln0


הסבר לילדים (עברית):

https://youtu.be/8cU0A6HtXUM


על הקוביזם לילדים (עברית):

https://youtu.be/vFELD0fY56s


"הכינור" שצייר ז'ורז' בראק ב-1914:

https://youtu.be/2LBtZkYVUkc


ותכנית חינוכית על פיקסו והקוביזם (עברית):

https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes

אחת הטרגדיות האמנותיות בתולדות האמנות היא זו של קזימר מלביץ' הרוסי. מלביץ' הוא הממציא את האמנות המופשטת וחשיבותו באמנות המודרנית לא קטנה משל פיקאסו, אך הוא מת בעוני וללא הערכה, לאחר שלא עמד בדרישות המשטר הקומוניסטי ולצייר אמנות מגוייסת, ריאליסטית, מגוחכת בעיניו וההיפך מאמנות מופשטת, בה הוא כה האמין.

למעשה, סיפורו הטרגי של מלביץ' הוא טרגדיה של רדיפה ורמיסה של אמן דגול ופורץ דרך, בידי השלטון הקומוניסטי הרודני של ברית המועצות, עד לחיסולו הפיזי והאמנותי.

מלביץ' היה צייר מודרניסטי "רגיל" שצייר בסגנון קוביסטי ובהמשך "מופשט גאומטרי", סגנון בו הצורות הגאומטריות עומדות במרכז. המהפך בחייו של מי שיהיה גאון ההפשטה התחיל בשנת 1915. בתערוכה בעיר פטרוגרד (סנט פטרסבורג של ימינו) בשם "0.10" הציג מלביץ' את הציור המהפכני "ריבוע שחור על רקע לבן".

בציור, שמלביץ' קרא לו "האפס של הצורה", הופיע רק ריבוע שחור על רקע לבן. לאחר שניטרלו את ההערות הציניות, הגיעו המבקרים למסקנה שמלביץ' הצליח להגיע בו להפשטה מוחלטת שמעולם לא נראתה באמנות עד אז.

הציור הזה היה רעידת אדמה. כמו האסלה של מרסל דושאן או המוסיקה הדודקפונית של שנברג, גם הוא שבר מסורות אמנותיות בנות אלפי שנים. מלביץ' הפך לרגע לכוכב עולמי בשמי האמנות ויצא לעבוד בחו"ל. שלוש שנים אחר כך, הוא הרחיק עוד יותר, בסדרת עבודות שנקראה "לבן על לבן", שבה הוא טען שהגיע לקצה יכולת הצבע. הוא ויתר לחלוטין על התיאור של האובייקט המצויר, כדי להשיג את התמצית שלו.

לסגנונו החדש קרא "סופרמטיזם", או "אמנות המבוססת על רגש אמנותי טהור". הוא הבהיר שמטרתו לבחון את החיים על ידי העברת התחושה האמנותית הטהורה. הוא יצר את מה שכינה במילותיו "צורות שנבנות משום דבר"...

העתיד היה שלו. בשלב הזה בקריירה שלו נראה היה שמלביץ' יזכה בחייו לחשיבות עצומה באמנות של המאה ה-20. אך מזלו עתיד היה להתהפך. בשנת 1927, לאחר הישגים ניכרים בעולם, נקרא מלביץ לחזור לברית המועצות. זה היה עידן שבו פוליטיקאים סובייטים התנגדו לאמנות מודרנית. הם קראו לו לסדר ולשוב הביתה. תרתי משמע.

משחזר מלביץ' למולדתו, הוא נדרש לשנות את סגנונו. במקום לפתח את האמנות המופשטת ולהוביל בגאוניותו את הזרם המהפכני שלו, נאלץ מלביץ' לציית לדרישות השלטון ולצייר איכרים ועובדי משק בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.

כמה נורא.

כי לטווח ארוך לא הצליח מלביץ' הגאה להתאים את עצמו לרוח הזו. הוא הלך ונדחק לעוני ובדידות קשים. בשנת 1935 הוא מת חסר-כל וללא שמץ מהכבוד המגיע לו כאחד האמנים הדגולים של העידן המודרני.

הריבוע השחור שלו שינה את מהלך האמנות והשפיע על זרמים כמו הדאדא, הסוריאליזם והמינימליזם, אבל הוא, הגאון שהקדים את כולם, לא זכה לראות את שמו מתנוסס בגאון כאחד מגדולי המודרניזם בציור ואמנות המאה ה-20 בכלל.


הנה היצירה המהפכנית של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":

http://youtu.be/cBBJYKhZvw0


סיפורו של הריבוע השחור על רקע לבן:

https://youtu.be/ZY5PtopO-LI


דיון על הציור המפורסם:

http://youtu.be/lYy1z0DFxeU


ממשיכי דרכו באמנות עושים גם היום חיל:

https://youtu.be/9aGRHOpMRUg


ופרויקט של עירית פתח תקווה שמפרגן למורשת מלביץ' ובמיוחד למשולש, הריבוע והעיגול שבהם ראה את המרכיבים החשובים ביצירה:

http://youtu.be/qQEoXMJuBhA

כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.

בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.

כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".

בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.

המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.

בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.

חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.

היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.

ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.

מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.


על גדולתו של וינסנט ואן גוך:

https://youtu.be/vxz8NA9gMYc


קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):

https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc


כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:

https://youtu.be/H4_pk6fOUVA


חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:

https://youtu.be/09ZYlutmaPI


סיפור חייו של גאון הציור:

http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s


יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:

http://youtu.be/nkvLq0TYiwI


דיוקנאות עצמיים שצייר:

http://youtu.be/O5tKG39G6Qk


סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:

http://youtu.be/MPQSN3fNLF4


ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):

https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes

אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.

אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.

כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.

גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.

כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.

הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.

מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.

האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.

בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.

בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.


הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:

https://youtu.be/ecuQdkBx1ic


הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):

https://youtu.be/QgQDwLNGQOY


עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:

http://youtu.be/fsyqEX-DlaA


ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:

https://youtu.be/fDxYS8GGR3E


בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":

https://youtu.be/IAtpxqajFak


מעט מתוך קדימון הסרט הזה:

https://youtu.be/gkPdvRontMc


וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:

https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes

הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).

היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.

כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.

הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.

אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.

בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.

אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.

הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.

אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?


הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:

https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0


תגובות המבקרים ליצירה:

https://youtu.be/WsXmohQcbtQ


האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:

https://youtu.be/jp5B7llEGGQ


וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:

https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes