מה זה אקספרסיוניזם?
אקספרסיוניזם הוא סגנון באמנות שמדגיש את הביטוי העצמי, הפיוט האמנותי ואפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם הוא ההיפך מהראליזם, שמתאר בדיוק וכמעט משכפל את המציאות. אך הוא גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם. קווי היצירה באקספרסיוניזם היו גסים, כמעט אלימים וזועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו. זהו סגנון שלרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה, את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר. הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
אקספרסיוניזם הוא זרם שנולד בתחילת המאה העשרים, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות. אמנם אמנים כמו ואן-גוך וגוגן היו ממבשרי הזרם הזה, רבים רואים בואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
אקספרסיוניזם הוא סגנון באמנות שמדגיש את הביטוי העצמי, הפיוט האמנותי ואפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם הוא ההיפך מהראליזם, שמתאר בדיוק וכמעט משכפל את המציאות. אך הוא גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם. קווי היצירה באקספרסיוניזם היו גסים, כמעט אלימים וזועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו. זהו סגנון שלרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה, את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר. הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
אקספרסיוניזם הוא זרם שנולד בתחילת המאה העשרים, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות. אמנם אמנים כמו ואן-גוך וגוגן היו ממבשרי הזרם הזה, רבים רואים בואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
