שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי סאונה וכיצד התפשטה מפינלנד לעולם כולו?
הסאונה (Sauna) היא מרחץ אדים. המתרחצים שוהים בו בחדר שנוצר בו אוויר לח או יבש, שהובא לטמפרטורה כה גבוהה, עד שהיא גורמת להזעה מוגברת.
בעבר האמינו שלסאונה לא מעט סגולות ריפוי. אגב, התענוג הזה שמור לבעלי דם, שהם בני אדם, כל היונקים והציפורים.
את מקור הסאונה רואים רבים בפינלנד, בה היא שימשה במשך אלפי שנים כאמצעי מרחץ. אפילו המילה "סאונה" באה מהשפה הפינית. אבל חייבים לציין שיש סוגי סאונה עתיקים ואחרים, בעלי ותק והיסטוריה מרהיבים לא פחות ולא ברור לחלוטין אם הסאונה נולדה רק אצל הפינים.
מבתי המרחץ ואמבטיות השיש של רומא העתיקה ועד לספא המודרני, הסאונה התפתחה והפכה לאחת מצורות הבילוי הנעימות והנפוצות של מדינות רבות.
במהלך המאה ה-18, ירד השימוש במרחץ האדים הפרטי והציבורי, ברחבי האירופה. מעמדה של הסאונה בארצות רבות, כולל בפינלנד, הלך וירד עם השנים. הסיבות היו התפתחות מדע הרפואה, שהורידו את הצורך בסאונה, המהפכה התעשייתית והמודרניות - שנטו להחליש מנהגים מסורתיים לטובת אמצעים מודרניים לניקוי הגוף.
בתחילת המאה ה-20 החלה הסאונה חוזרת. בפינלנד, במהלך מלחמת העולם השנייה, היא החלה לחזור. המצב החברתי והכלכלי בפינלנד של אותם ימים היה קשה. מקומות בילוי שנסגרים ומחסור במזון, השאירו את הסאונה כמקום הבילוי היחידי שנשאר. במהלך המלחמה שוקמו ושופצו לא מעט סאונות נטושות והרוסות באזורי הכפר המבודדים והופעלו לרווחתם של הלוחמים.
בשנת 1940 פורסם בפינלנד "ספר הסאונה". בנוסף לתולדות נוהג המרחץ ברחבי העולם, תוארו בו מקורות הסאונה הפינית והדרכות לבניה של סאונות. תפוצתו של הספר ברחבי העולם הביאה להתעניינות מחודשת במקומות רבים בעולם, בסאונה הפינית.
אגב, אפילו תכנית החלל האמריקאית נעזרה בסאונות של פינלנד. במתחם פתוח לציבור, שהוקם לאחר המלחמה ליד הלסינקי בשנת 1952, ערכה נאס"א ניסויים מדעיים. מרכיבים כמו תפקוד גוף האדם בטמפרטורות גבוהות, סייעו לחשב את עמידות גוף האסטרונאוטים לחום האדיר שחשים בחלליות השבות מהחלל אל תוך האטמוספירה.
כיום קיימים סוגי סאונות רבים, אם כי השימוש במונח סאונה מכוון בדרך כלל לסאונה הפינית. בפינלנד של היום יש סאונות כמעט לכל משפחה. מוצאים אותן בבתים ואף בדירות הערים, או בצמוד ל"מוקי" (mökki), בתי הקיץ הפיניים שעל שפת האגמים.
אגב, בפינלנד וזה ממש תרבותי שם, הכניסה לסאונה היא בעירום מלא. כשמדובר בסאונה הפינית נכנסים בני משפחה וחברים קרובים עירומים לסאונה, כשגברים ונשים מבלים בה עירומים יחדיו. בסאונות הציבוריות נוהגים לשהות גברים ונשים בנפרד.
כיום קיימות בעולם מאות חברות מסחריות שמייצרות חדרי סאונה פרטיים. רבות מהן מייצאות את המתקנים הללו למדינות העולם השונות.
הנה תרבות הסאונה בפינלנד:
https://youtu.be/mn1ed7EKanQ
הסבר של הסאונה:
https://youtu.be/fgDg33y6eyM
כיום יש גם סאונה אישית לאדם לבדו:
https://youtu.be/p6dFoYVJQUg
פיני מספר על הסאונה פינית:
https://youtu.be/02bcwNNPv1s
וגם בגרמניה הסאונה היא רק בעירום:
https://youtu.be/T0NINJOuaf4
מה עושים הציידים ומהו ציד?
צַיִד (Hunting) הוא לכידה והריגה של בעלי חיים מהטבע, על מנת להשתמש בבשרם של בעלי החיים הניצודים לאכילת מזון, בפרווה שלהם לבגד וכך הלאה.
זהו גם תחביב עתיק יומין של מלכים ואצילים וגם אחד המקצועות העתיקים בעולם, אם לא העתיק ביותר.
הציד הוא תמיד של בעלי חיים לא מבויתים, כלומר פראיים והציד לצורך מאכל הוא אכזרי, אך היה בדרך כלל נחוץ לתזונת האדם ובעבר אף היה ממש הכרחי.
מטרת הציד בדרך כלל היא שימוש בחלקי גופו של בעל החיים, מאכילת בשרו, שימוש בפרווה, בשומן, בעור או בחלקים אחרים של בעל החיים הניצוד, או במקרה המטריד של ציד לשם הנאה של הציידים החובבים והפריבילגים מהאצולה.
במהלך הציד נעזרו הציידים ונעזרים גם היום בכלי ציד (ראו בתגית "כלי ציד"), כמו גם בבעלי חיים המסייעים לציד, כולל כלבי ציד, עופות דורסים כמו עיט, בים בדולפינים וכדומה.
הנה צייד מתושבי הקוטב צד דוב קוטב:
https://youtu.be/TN_SUvQmKl4
ציידים מתקופת האבן:
https://youtu.be/ucwqR3Pt-LM
ציידים מונגולים הנעזרים בעיט מאולף לציד:
https://youtu.be/jagKnS2mE7w
וציידי נמרים:
https://youtu.be/W_QFipwZ2CA
מהי ההיסטוריה של הספר?
אמנם ספרים היו גם לפני מכונת הדפוס, אבל ההדפסה וההפצה שלהם הן שהפכו את הספר לכל כך משמעותי למין האנושי ולמהפכה המדעית והקדמה שהיא הביאה לעולם (ראו בתגית "המהפכה המדעית").
ועדיין, סיפורו של הספר הוא סיפור מרתק ובן אלפי שנים, של תקשורת אנושית ויצירתיות רבה. ראשיתו של הרישום האנושי היא כבר בציורי מערות פרהיסטוריים, בהם תיעדו בני האדם, באמצעות ציורים על קירות המערה, את החוויות, הסיפורים והמיתוסים שלהם.
בתרבויות המזרח הקדום, המצרים פיתחו את הפפירוס (Papyrus), חומר כתיבה מתוחכם העשוי מצמח הגומא שגדל על גדות הנילוס. על הפפירוס הם תיעדו פעולות חשבוניות ורשמו חוקים ורעיונות ובין השאר הם כתבו טקסטים ארוכים והעבירו ידע בין דורות, בצורה מתקדמת יותר.
במסופוטמיה, בממלכות בבל ואשור, השתמשו בכתב יתדות על לוחות חרס ורשמו טקסטים מנהליים, דתיים וספרותיים, שתיעדו את החיים באותה תקופה.
יוון ורומא העתיקות פיתחו את השימוש במגילות עור ונייר פרגמנט, שאפשרו רישום מתקדם יותר ועמידות גבוהה של הטקסטים. הנזירים באירופה של ימי הביניים המשיכו מסורת זו, והיו אחראים על העתקת כתבי יד ושימור ידע בעבודת יד מדויקת ומסורה.
סין העתיקה חוללה מהפכה טכנולוגית עם פיתוח הנייר. זה התחיל בנייר משי עדין ובהמשך הם החלו לייצר נייר מחומרים שהופקו מעץ. טכנולוגיה זו אפשרה העתקה, ייצור ושימור משופרים של טקסטים, כשכל אלה נעשים בקלות ובמהירות רבה מבעבר. הסינים גם פיתחו שיטות הדפסה מתקדמות והקדימו בכך את אירופה.
במאה ה-15, היה זה יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) הגרמני, שהמציא את מכונת הדפוס וחולל מהפכה אמיתית בתקשורת האנושית. באמצעות בתי הדפוס ניתן היה להפיץ ספרים בהיקפים חסרי תקדים, מה שהביא למהפכה תרבותית וחינוכית ואפשר את המהפכה המדעית שתאפשר לאירופה ובהמשך לאמריקה לפרוץ קדימה (ראו בתגית "המהפכה המדעית").
ספר הנייר, שעם המצאת הדפוס הלך והתפשט בעולם, הותאם במהלך הקריאה לשתי הידיים שלנו. אחת אוחזת, בעוד השנייה מדפדפת.
במאה ה-19 הפכה תעשיית הספרים למודרנית. היו אלה הופעת הכריכות הקשות ושיטות ההדפסה המשוכללות, שאפשרו והזניקו את ההפצה הגלובלית של הספר. עבור שכבות רחבות באוכלוסייה, הפכו הספרים נגישים יותר מתמיד וחדלו מלהיות נחלתה הבלעדית של האליטה.
כך הופך הספר, ביחד עם המהפכה התעשייתית, הקמת בתי ספר ולידתו של מעמד בינוני ומבוסס יותר, ההשכלה הופכת למנוע של שינוי חברתי עצום.
יותר ממחצית המילניום מעביר ספר הנייר ידע וחוויה לכל פינה בעולם, באמצעות אינספור מילים ומשפטים. אמנויות הספרות והשירה, לצד ההיסטוריה והפילוסופיה, הרומנים וספרי העיון - כל אלה הביאו את הקידמה וההשכלה, גם אל היבשות והפינות הנידחות ביותר בעולם.
אך בשלהי המאה ה-20 חווה עולם הספרים את המהפכה הדיגיטלית. הופעת המחשבים ובהמשך גם האינטרנט אפשרו הפצה של ספרים אלקטרוניים אל קוראי ספרים דיגיטליים, כמו קינדל וקוראי ספרים דיגיטליים אחרים, מבוססי דיו אלקטרונית או מסכי טאבלט מוארים.
הביטים עוברים מהר יותר מכל אות מודפסת. כף היד האנושית זוכה בקינדל ובדומיו לאחיזה ודפדוף פשוטים יותר וביד אחת והחסכון בהדפסה מוזיל את מחיר הידע והחוויה, שעוברים עכשיו לקוראים בלחיצת כפתור, באמצעות אמזון והספרים האלקטרוניים.
לצד שינוי מהותי באופן הקריאה והפצת המידע, מאפשרים כל אלו, יותר מתמיד, הפצה מיידית של ידע ברחבי העולם. הספר בימינו, גם אם אינו מודפס יותר, נגיש היום כמעט לכל אדם בעולם וחוסך בכריתת עצים, ייצור של דיו ושינוע יקר של ספרים לחנויות, שפוגע כמובן באיכות הסביבה.
הנה תולדות הספר (מתורגם):
https://youtu.be/_YqYtdPUis4
תיאור באנגלית של ההיסטוריה של הספרים והקשר שלהם לדפוס:
https://youtu.be/xmYqR71Qw8U
הספר הקלאסי, מהנייר, הוא בעצם מתקן משוכלל, אלחוטי ולא דורש טעינה:
https://youtu.be/YhcPX1wVp38
ובחיוך, מחלקת התמיכה בימי הביניים בה מסבירים למשתמש על התפעול של הגאדג'ט המשוכלל והחדשני שנקרא... ספר!
http://youtu.be/pQHX-SjgQvQ
מהם פסטיבלי ימי הביניים של אירופה?
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
איך התפתחה האמנות?
שאלתם את עצמכם פעם היכן נולדה האמנות?
האמנות שאנו רגילים לראות במוזיאון או בתערוכה לא החלה בהם. היא התחילה על קירות מערה, לפני יותר מ-40,000 שנה, כשאדם פרהיסטורי טבל אצבע בפחם וצייר חיה על אבן. ציורי המערות של לאסקו (Lascaux) נוצרו לפני כ-17,000 שנה בצרפת והם העדות לכך שהדחף ליצור קדם לכל תרבות מאורגנת.
מצרים העתיקה הפכה את האמנות לכלי שלטון. הציורים על קירות הפירמידות, הפסלים העצומים של פרעה, המקדשים שנבנו ויישרו קו עם תנועת השמש, כולם שירתו מטרה אחת: להנציח כוח ולשדר נצח. המראה המקובל של הציור המצרי, פרופיל לפנים וגוף מול המתבונן, לא השתנה אז במשך כ-3,000 שנה.
בו בזמן שברו יוון ורומא את הנוקשות בכל תחום אמנותי. אמני הפיסול היווניים חיפשו לפסל את הגוף המושלם בתנועה, כמו זורק הדיסקוס (Discobolus) המיוחס למירון (Myron), הידוע כיום דרך עותקים רומיים בלבד.
האדריכלות היוונית המציאה את הטורים הדוריים (Doric), היוניים (Ionic) והקורינתיים (Corinthian), שמות שאנחנו עדיין משתמשים בהם. המוסיקה היוונית, שמרביתה לא שרדה בכתב, הייתה חלק בלתי נפרד מהתיאטרון, הפולחן הדתי, הספורט.
ימי הביניים הכניסו את כל האמנויות לשירות האל. הקתדרלות הגותיות (Gothic) כמו נוטר-דאם (Notre-Dame) בפריז לא היו רק מבנים, אלא מכלול חזותי שלם עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב: הוויטראז'ים סיפרו סיפורים מן הכתובים, הקמרונות הגבוהים יצרו תחושה של נוכחות אלוהית, השירה הגרגוריאנית (Gregorian chant) מילאה את החלל בדרך שתוכננה היטב מבחינה אקוסטית.
הרנסנס (Renaissance) פרץ את הכל בבת אחת. לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה בו זמנית צייר, פסל, אדריכל ומלחין. מיכלאנג'לו (Michelangelo) צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) כשהוא עומד על פיגומים גבוהים עם ראשו זקוף לאחור במשך 4 שנים, עבודה שגרמה לו, לפחות על פי שיריו, לכאבי גב וצוואר קשים. אנדראה פאלאדיו (Andrea Palladio) עיצב וילות בצפון איטליה שהפכו לתבנית לאדריכלות המערבית עד היום.
המאה ה-20 פוצצה את כל הגבולות. פיקאסו (Picasso) פירק את המציאות לשברים. האדריכל לה קורבוזיה (Le Corbusier) הכריז שהבית הוא "מכונה למגורים", בית האופרה של סידני (Sydney Opera House), שתכנן יורן אוטסון (Jørn Utzon) ונחנך ב-1973, טשטש לחלוטין את הגבול בין אדריכלות לפיסול והמוסיקה במאה מהזו עברה האנושות המערבית מבאך (Bach) לביטלס (Beatles) ואז לאלקטרוניקה, כשכל מעבר שיקף שינוי עמוק בתפיסת העולם.
מה שמשותף לכל הצורות ולאורך כל הדורות הוא שאמנות אף פעם לא הייתה קישוט. היא תמיד הייתה השפה שבה תרבות מסבירה לעצמה מי היא.
הכירו את תחומי האמנות והאמנויות השונות בתגית "אמנויות".
כך התפתחה האמנות כולה מציורי מערות ועד לפוסט מודרניזם:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
סרטון על השינויים לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/z7ECzduUWx0
דרך משעשעת להציג את השינויים באמנות לאורך ההיסטוריה:
https://youtu.be/WDJTpb8JZrw
יש דרכים שונות לשרטט את תולדות האמנות:
https://youtu.be/Er-vztYrF7o
וסרט תיעודי על תולדות האמנות:
https://youtu.be/JWtOFF0iSbo?long=yes
מה חשיבות הקריאה והכתיבה והאם סיפורים משנים משהו בעולם?
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
ממתי חוגגים ימי הולדת?
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
איך התפתחו חדרי הכושר?
ההיסטוריה של חדרי הכושר משקפת את השינויים החברתיים והתרבותיים שחלו לאורך אלפי שנים.
ברור שכדי לשרוד בחיים מטורפים או תוקפים ולהביא אוכל למשפחתו היה חייב האדם הקדמון בימי קדם לשמור על כושר פיזי. אך האימון הגופני המאורגן הכי מוקדם שמכירים ההיסטוריונים הם אולמות כושר בפרס העתיקה, איראן של היום, שנקראו "זרחאנה" ואפשרו פעילות וכושר גופני.
ביוון העתיקה התפתח במאה ה-6 לפני הספירה מוסד הגימנסיון (Gymnasium), בו נהגו הנערים והספורטאים להתעמל ולהתחרות בעירום. למעשה, המילה "גימנסיום" באה מהמילה היוונית "Gymnos", שמשמעותה "עירום".
מקומות אלה נועדו לא רק לפיתוח הגוף אלא גם כמרכזים חברתיים וחינוכיים, שם התאמנו צעירים ממעמד האצולה והתכוננו לתחרויות אתלטיות כמו אולימפיאדה, משחקי ראווה וגם לקראת השירות בצבא.
הרומאים המשיכו מסורת זו עם ה"בלניאה" (Balnea) וה"תרמה" (Thermae). אלה היו מרחצאות ציבוריים שכללו גם אזורי אימון. אחרי נפילת האימפריה הרומית נחלשה התפיסה המאורגנת של אימון גופני באירופה למשך מאות שנים.
רק בתקופת הרנסנס החלה התעוררות מחודשת בפיתוח הגוף. במאה ה-19, עם התפתחות תנועות התעמלות לאומיות, מגיעה נקודת מפנה משמעותית. בגרמניה, ייסד פרידריך לודוויג יאן (Friedrich Ludwig Jahn) את תנועת הטורנפראיין (Turnverein) שבנתה החל מ-1811 מתקני התעמלות במרחבים פתוחים.
בגרמניה הוקמו בהמשך גם חדרי הכושר הראשונים שנועדו לאמן ספורטאים בימים שמזג האוויר לא אפשר אימונים באוויר הפתוח. בשנת 1852 הקים הראשון שבהם, אדולף שפיץ, את חדר הכושר הראשון בעיר הגרמנית הסה.
במקביל, פיתח בשוודיה פר הנריק לינג (Per Henrik Ling) שיטת התעמלות רפואית שהפכה למודל בינלאומי.
בארצות הברית, היו היפוליט טריאט (Hippolyte Triat) ויוג'ין סנדאו (Eugen Sandow) מחלוצי הקמת חדרי כושר מסחריים במאה ה-19. סנדאו, שכונה "האב של פיתוח הגוף המודרני", ערך הופעות ראווה של כוח ושרירים שעוררו התלהבות רבה. ב-1897 הוא פתח מכון כושר בלונדון ופיתח שיטות אימון חדשניות שכללו שימוש במשקולות ייחודיות.
דוגמה אישית נתן אז מי שיהיה לימים נשיא ארצות הברית, תיאודור רוזוולט. אביו של מי שבצעירותו היה חלש וסבל מאסטמה בנה עבור בנו בביתם חדר כושר פרטי. התמסרותו של רוזוולט הבן לאימונים שינתה את חייו, הפכה אותו לסמל של חיוניות ונמרצות והמשיכה גם בימי נשיאותו, בבית הלבן.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 ראתה התרחבות של מועדוני כושר קהילתיים, במיוחד אלה שנתמכו על ידי ארגון ה-YMCA (Young Men's Christian Association).
התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאה למהפכה נוספת כאשר ב-1965 פתח ג'ו גולד בווניס ביץ' קליפורניה את מתחם הגולד'ס ג'ים (Gold's Gym). המקום הפך למוקד משיכה לשוחרי פיתוח גוף, כולל עבור צעיר ששמו ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger) שלימים יבלה בו שעות רבות.
שנות ה-70 וה-80 חוללו מהפכה בתרבות הכושר, עם עליית האירובי והפילאטיס. ג'יין פונדה (Jane Fonda) וסרטי הווידאו שלה הביאו את תרגילי האירובי לכל בית, בעוד שג'וזף פילאטיס (Joseph Pilates) פיתח שיטת אימון המדגישה את חיזוק שרירי הליבה.
בעשורים האחרונים, חדרי הכושר הפכו למרכזים רב-תכליתיים המציעים מגוון רחב של אימונים - מיוגה ועד אימוני כוח אינטנסיביים כמו קרוספיט (CrossFit). הטכנולוגיה שינתה גם היא את פני התעשייה עם מכשירים מתקדמים, אפליקציות כושר ומאמנים וירטואליים.
כיום קיימים במכוני כושר רבים מהמתקנים שפותחו בתחילת המאה ה-20 לחדרי כושר, אולמות ספורט ומרכזי בריאות. לעומתם הצטמצמו חדרי הכושר והתמקדו בעיקר באימוני אירובי ובאימון מנוהל אישית של משקולות.
מה שהחל כאולמות פרסיים והמשיך כמוסד לאימון לוחמים ביוון העתיקה התפתח עם הדורות לתעשייה גלובלית המשרתת מיליוני אנשים בכל רחבי העולם ומחזקת את בריאות הגוף והנפש.
הנה ההיסטוריה של חדרי הכושר בקיצור:
https://youtu.be/jzoyndbme30
חדר הכושר המודרני:
https://youtu.be/pNGaCgnAeJs
וסרטון על תולדות חדרי הכושר:
https://youtu.be/7gKG9vWYlyo?long=yes
מה הקסם של השירה בציבור?
שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה.
מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ.
קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.
במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, במושבים ובמקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר ומכר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.
הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:
https://youtu.be/BzMd62jTfxE
זו הייתה מלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:
https://youtu.be/wpC6B3cOkXY
ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:
https://youtu.be/ailK3zkasrM
הסאונה (Sauna) היא מרחץ אדים. המתרחצים שוהים בו בחדר שנוצר בו אוויר לח או יבש, שהובא לטמפרטורה כה גבוהה, עד שהיא גורמת להזעה מוגברת.
בעבר האמינו שלסאונה לא מעט סגולות ריפוי. אגב, התענוג הזה שמור לבעלי דם, שהם בני אדם, כל היונקים והציפורים.
את מקור הסאונה רואים רבים בפינלנד, בה היא שימשה במשך אלפי שנים כאמצעי מרחץ. אפילו המילה "סאונה" באה מהשפה הפינית. אבל חייבים לציין שיש סוגי סאונה עתיקים ואחרים, בעלי ותק והיסטוריה מרהיבים לא פחות ולא ברור לחלוטין אם הסאונה נולדה רק אצל הפינים.
מבתי המרחץ ואמבטיות השיש של רומא העתיקה ועד לספא המודרני, הסאונה התפתחה והפכה לאחת מצורות הבילוי הנעימות והנפוצות של מדינות רבות.
במהלך המאה ה-18, ירד השימוש במרחץ האדים הפרטי והציבורי, ברחבי האירופה. מעמדה של הסאונה בארצות רבות, כולל בפינלנד, הלך וירד עם השנים. הסיבות היו התפתחות מדע הרפואה, שהורידו את הצורך בסאונה, המהפכה התעשייתית והמודרניות - שנטו להחליש מנהגים מסורתיים לטובת אמצעים מודרניים לניקוי הגוף.
בתחילת המאה ה-20 החלה הסאונה חוזרת. בפינלנד, במהלך מלחמת העולם השנייה, היא החלה לחזור. המצב החברתי והכלכלי בפינלנד של אותם ימים היה קשה. מקומות בילוי שנסגרים ומחסור במזון, השאירו את הסאונה כמקום הבילוי היחידי שנשאר. במהלך המלחמה שוקמו ושופצו לא מעט סאונות נטושות והרוסות באזורי הכפר המבודדים והופעלו לרווחתם של הלוחמים.
בשנת 1940 פורסם בפינלנד "ספר הסאונה". בנוסף לתולדות נוהג המרחץ ברחבי העולם, תוארו בו מקורות הסאונה הפינית והדרכות לבניה של סאונות. תפוצתו של הספר ברחבי העולם הביאה להתעניינות מחודשת במקומות רבים בעולם, בסאונה הפינית.
אגב, אפילו תכנית החלל האמריקאית נעזרה בסאונות של פינלנד. במתחם פתוח לציבור, שהוקם לאחר המלחמה ליד הלסינקי בשנת 1952, ערכה נאס"א ניסויים מדעיים. מרכיבים כמו תפקוד גוף האדם בטמפרטורות גבוהות, סייעו לחשב את עמידות גוף האסטרונאוטים לחום האדיר שחשים בחלליות השבות מהחלל אל תוך האטמוספירה.
כיום קיימים סוגי סאונות רבים, אם כי השימוש במונח סאונה מכוון בדרך כלל לסאונה הפינית. בפינלנד של היום יש סאונות כמעט לכל משפחה. מוצאים אותן בבתים ואף בדירות הערים, או בצמוד ל"מוקי" (mökki), בתי הקיץ הפיניים שעל שפת האגמים.
אגב, בפינלנד וזה ממש תרבותי שם, הכניסה לסאונה היא בעירום מלא. כשמדובר בסאונה הפינית נכנסים בני משפחה וחברים קרובים עירומים לסאונה, כשגברים ונשים מבלים בה עירומים יחדיו. בסאונות הציבוריות נוהגים לשהות גברים ונשים בנפרד.
כיום קיימות בעולם מאות חברות מסחריות שמייצרות חדרי סאונה פרטיים. רבות מהן מייצאות את המתקנים הללו למדינות העולם השונות.
הנה תרבות הסאונה בפינלנד:
https://youtu.be/mn1ed7EKanQ
הסבר של הסאונה:
https://youtu.be/fgDg33y6eyM
כיום יש גם סאונה אישית לאדם לבדו:
https://youtu.be/p6dFoYVJQUg
פיני מספר על הסאונה פינית:
https://youtu.be/02bcwNNPv1s
וגם בגרמניה הסאונה היא רק בעירום:
https://youtu.be/T0NINJOuaf4
צַיִד (Hunting) הוא לכידה והריגה של בעלי חיים מהטבע, על מנת להשתמש בבשרם של בעלי החיים הניצודים לאכילת מזון, בפרווה שלהם לבגד וכך הלאה.
זהו גם תחביב עתיק יומין של מלכים ואצילים וגם אחד המקצועות העתיקים בעולם, אם לא העתיק ביותר.
הציד הוא תמיד של בעלי חיים לא מבויתים, כלומר פראיים והציד לצורך מאכל הוא אכזרי, אך היה בדרך כלל נחוץ לתזונת האדם ובעבר אף היה ממש הכרחי.
מטרת הציד בדרך כלל היא שימוש בחלקי גופו של בעל החיים, מאכילת בשרו, שימוש בפרווה, בשומן, בעור או בחלקים אחרים של בעל החיים הניצוד, או במקרה המטריד של ציד לשם הנאה של הציידים החובבים והפריבילגים מהאצולה.
במהלך הציד נעזרו הציידים ונעזרים גם היום בכלי ציד (ראו בתגית "כלי ציד"), כמו גם בבעלי חיים המסייעים לציד, כולל כלבי ציד, עופות דורסים כמו עיט, בים בדולפינים וכדומה.
הנה צייד מתושבי הקוטב צד דוב קוטב:
https://youtu.be/TN_SUvQmKl4
ציידים מתקופת האבן:
https://youtu.be/ucwqR3Pt-LM
ציידים מונגולים הנעזרים בעיט מאולף לציד:
https://youtu.be/jagKnS2mE7w
וציידי נמרים:
https://youtu.be/W_QFipwZ2CA
אמנם ספרים היו גם לפני מכונת הדפוס, אבל ההדפסה וההפצה שלהם הן שהפכו את הספר לכל כך משמעותי למין האנושי ולמהפכה המדעית והקדמה שהיא הביאה לעולם (ראו בתגית "המהפכה המדעית").
ועדיין, סיפורו של הספר הוא סיפור מרתק ובן אלפי שנים, של תקשורת אנושית ויצירתיות רבה. ראשיתו של הרישום האנושי היא כבר בציורי מערות פרהיסטוריים, בהם תיעדו בני האדם, באמצעות ציורים על קירות המערה, את החוויות, הסיפורים והמיתוסים שלהם.
בתרבויות המזרח הקדום, המצרים פיתחו את הפפירוס (Papyrus), חומר כתיבה מתוחכם העשוי מצמח הגומא שגדל על גדות הנילוס. על הפפירוס הם תיעדו פעולות חשבוניות ורשמו חוקים ורעיונות ובין השאר הם כתבו טקסטים ארוכים והעבירו ידע בין דורות, בצורה מתקדמת יותר.
במסופוטמיה, בממלכות בבל ואשור, השתמשו בכתב יתדות על לוחות חרס ורשמו טקסטים מנהליים, דתיים וספרותיים, שתיעדו את החיים באותה תקופה.
יוון ורומא העתיקות פיתחו את השימוש במגילות עור ונייר פרגמנט, שאפשרו רישום מתקדם יותר ועמידות גבוהה של הטקסטים. הנזירים באירופה של ימי הביניים המשיכו מסורת זו, והיו אחראים על העתקת כתבי יד ושימור ידע בעבודת יד מדויקת ומסורה.
סין העתיקה חוללה מהפכה טכנולוגית עם פיתוח הנייר. זה התחיל בנייר משי עדין ובהמשך הם החלו לייצר נייר מחומרים שהופקו מעץ. טכנולוגיה זו אפשרה העתקה, ייצור ושימור משופרים של טקסטים, כשכל אלה נעשים בקלות ובמהירות רבה מבעבר. הסינים גם פיתחו שיטות הדפסה מתקדמות והקדימו בכך את אירופה.
במאה ה-15, היה זה יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) הגרמני, שהמציא את מכונת הדפוס וחולל מהפכה אמיתית בתקשורת האנושית. באמצעות בתי הדפוס ניתן היה להפיץ ספרים בהיקפים חסרי תקדים, מה שהביא למהפכה תרבותית וחינוכית ואפשר את המהפכה המדעית שתאפשר לאירופה ובהמשך לאמריקה לפרוץ קדימה (ראו בתגית "המהפכה המדעית").
ספר הנייר, שעם המצאת הדפוס הלך והתפשט בעולם, הותאם במהלך הקריאה לשתי הידיים שלנו. אחת אוחזת, בעוד השנייה מדפדפת.
במאה ה-19 הפכה תעשיית הספרים למודרנית. היו אלה הופעת הכריכות הקשות ושיטות ההדפסה המשוכללות, שאפשרו והזניקו את ההפצה הגלובלית של הספר. עבור שכבות רחבות באוכלוסייה, הפכו הספרים נגישים יותר מתמיד וחדלו מלהיות נחלתה הבלעדית של האליטה.
כך הופך הספר, ביחד עם המהפכה התעשייתית, הקמת בתי ספר ולידתו של מעמד בינוני ומבוסס יותר, ההשכלה הופכת למנוע של שינוי חברתי עצום.
יותר ממחצית המילניום מעביר ספר הנייר ידע וחוויה לכל פינה בעולם, באמצעות אינספור מילים ומשפטים. אמנויות הספרות והשירה, לצד ההיסטוריה והפילוסופיה, הרומנים וספרי העיון - כל אלה הביאו את הקידמה וההשכלה, גם אל היבשות והפינות הנידחות ביותר בעולם.
אך בשלהי המאה ה-20 חווה עולם הספרים את המהפכה הדיגיטלית. הופעת המחשבים ובהמשך גם האינטרנט אפשרו הפצה של ספרים אלקטרוניים אל קוראי ספרים דיגיטליים, כמו קינדל וקוראי ספרים דיגיטליים אחרים, מבוססי דיו אלקטרונית או מסכי טאבלט מוארים.
הביטים עוברים מהר יותר מכל אות מודפסת. כף היד האנושית זוכה בקינדל ובדומיו לאחיזה ודפדוף פשוטים יותר וביד אחת והחסכון בהדפסה מוזיל את מחיר הידע והחוויה, שעוברים עכשיו לקוראים בלחיצת כפתור, באמצעות אמזון והספרים האלקטרוניים.
לצד שינוי מהותי באופן הקריאה והפצת המידע, מאפשרים כל אלו, יותר מתמיד, הפצה מיידית של ידע ברחבי העולם. הספר בימינו, גם אם אינו מודפס יותר, נגיש היום כמעט לכל אדם בעולם וחוסך בכריתת עצים, ייצור של דיו ושינוע יקר של ספרים לחנויות, שפוגע כמובן באיכות הסביבה.
הנה תולדות הספר (מתורגם):
https://youtu.be/_YqYtdPUis4
תיאור באנגלית של ההיסטוריה של הספרים והקשר שלהם לדפוס:
https://youtu.be/xmYqR71Qw8U
הספר הקלאסי, מהנייר, הוא בעצם מתקן משוכלל, אלחוטי ולא דורש טעינה:
https://youtu.be/YhcPX1wVp38
ובחיוך, מחלקת התמיכה בימי הביניים בה מסבירים למשתמש על התפעול של הגאדג'ט המשוכלל והחדשני שנקרא... ספר!
http://youtu.be/pQHX-SjgQvQ
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
תולדות הפנאי
שאלתם את עצמכם פעם היכן נולדה האמנות?
האמנות שאנו רגילים לראות במוזיאון או בתערוכה לא החלה בהם. היא התחילה על קירות מערה, לפני יותר מ-40,000 שנה, כשאדם פרהיסטורי טבל אצבע בפחם וצייר חיה על אבן. ציורי המערות של לאסקו (Lascaux) נוצרו לפני כ-17,000 שנה בצרפת והם העדות לכך שהדחף ליצור קדם לכל תרבות מאורגנת.
מצרים העתיקה הפכה את האמנות לכלי שלטון. הציורים על קירות הפירמידות, הפסלים העצומים של פרעה, המקדשים שנבנו ויישרו קו עם תנועת השמש, כולם שירתו מטרה אחת: להנציח כוח ולשדר נצח. המראה המקובל של הציור המצרי, פרופיל לפנים וגוף מול המתבונן, לא השתנה אז במשך כ-3,000 שנה.
בו בזמן שברו יוון ורומא את הנוקשות בכל תחום אמנותי. אמני הפיסול היווניים חיפשו לפסל את הגוף המושלם בתנועה, כמו זורק הדיסקוס (Discobolus) המיוחס למירון (Myron), הידוע כיום דרך עותקים רומיים בלבד.
האדריכלות היוונית המציאה את הטורים הדוריים (Doric), היוניים (Ionic) והקורינתיים (Corinthian), שמות שאנחנו עדיין משתמשים בהם. המוסיקה היוונית, שמרביתה לא שרדה בכתב, הייתה חלק בלתי נפרד מהתיאטרון, הפולחן הדתי, הספורט.
ימי הביניים הכניסו את כל האמנויות לשירות האל. הקתדרלות הגותיות (Gothic) כמו נוטר-דאם (Notre-Dame) בפריז לא היו רק מבנים, אלא מכלול חזותי שלם עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב: הוויטראז'ים סיפרו סיפורים מן הכתובים, הקמרונות הגבוהים יצרו תחושה של נוכחות אלוהית, השירה הגרגוריאנית (Gregorian chant) מילאה את החלל בדרך שתוכננה היטב מבחינה אקוסטית.
הרנסנס (Renaissance) פרץ את הכל בבת אחת. לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה בו זמנית צייר, פסל, אדריכל ומלחין. מיכלאנג'לו (Michelangelo) צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) כשהוא עומד על פיגומים גבוהים עם ראשו זקוף לאחור במשך 4 שנים, עבודה שגרמה לו, לפחות על פי שיריו, לכאבי גב וצוואר קשים. אנדראה פאלאדיו (Andrea Palladio) עיצב וילות בצפון איטליה שהפכו לתבנית לאדריכלות המערבית עד היום.
המאה ה-20 פוצצה את כל הגבולות. פיקאסו (Picasso) פירק את המציאות לשברים. האדריכל לה קורבוזיה (Le Corbusier) הכריז שהבית הוא "מכונה למגורים", בית האופרה של סידני (Sydney Opera House), שתכנן יורן אוטסון (Jørn Utzon) ונחנך ב-1973, טשטש לחלוטין את הגבול בין אדריכלות לפיסול והמוסיקה במאה מהזו עברה האנושות המערבית מבאך (Bach) לביטלס (Beatles) ואז לאלקטרוניקה, כשכל מעבר שיקף שינוי עמוק בתפיסת העולם.
מה שמשותף לכל הצורות ולאורך כל הדורות הוא שאמנות אף פעם לא הייתה קישוט. היא תמיד הייתה השפה שבה תרבות מסבירה לעצמה מי היא.
הכירו את תחומי האמנות והאמנויות השונות בתגית "אמנויות".
כך התפתחה האמנות כולה מציורי מערות ועד לפוסט מודרניזם:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
סרטון על השינויים לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/z7ECzduUWx0
דרך משעשעת להציג את השינויים באמנות לאורך ההיסטוריה:
https://youtu.be/WDJTpb8JZrw
יש דרכים שונות לשרטט את תולדות האמנות:
https://youtu.be/Er-vztYrF7o
וסרט תיעודי על תולדות האמנות:
https://youtu.be/JWtOFF0iSbo?long=yes
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
ההיסטוריה של חדרי הכושר משקפת את השינויים החברתיים והתרבותיים שחלו לאורך אלפי שנים.
ברור שכדי לשרוד בחיים מטורפים או תוקפים ולהביא אוכל למשפחתו היה חייב האדם הקדמון בימי קדם לשמור על כושר פיזי. אך האימון הגופני המאורגן הכי מוקדם שמכירים ההיסטוריונים הם אולמות כושר בפרס העתיקה, איראן של היום, שנקראו "זרחאנה" ואפשרו פעילות וכושר גופני.
ביוון העתיקה התפתח במאה ה-6 לפני הספירה מוסד הגימנסיון (Gymnasium), בו נהגו הנערים והספורטאים להתעמל ולהתחרות בעירום. למעשה, המילה "גימנסיום" באה מהמילה היוונית "Gymnos", שמשמעותה "עירום".
מקומות אלה נועדו לא רק לפיתוח הגוף אלא גם כמרכזים חברתיים וחינוכיים, שם התאמנו צעירים ממעמד האצולה והתכוננו לתחרויות אתלטיות כמו אולימפיאדה, משחקי ראווה וגם לקראת השירות בצבא.
הרומאים המשיכו מסורת זו עם ה"בלניאה" (Balnea) וה"תרמה" (Thermae). אלה היו מרחצאות ציבוריים שכללו גם אזורי אימון. אחרי נפילת האימפריה הרומית נחלשה התפיסה המאורגנת של אימון גופני באירופה למשך מאות שנים.
רק בתקופת הרנסנס החלה התעוררות מחודשת בפיתוח הגוף. במאה ה-19, עם התפתחות תנועות התעמלות לאומיות, מגיעה נקודת מפנה משמעותית. בגרמניה, ייסד פרידריך לודוויג יאן (Friedrich Ludwig Jahn) את תנועת הטורנפראיין (Turnverein) שבנתה החל מ-1811 מתקני התעמלות במרחבים פתוחים.
בגרמניה הוקמו בהמשך גם חדרי הכושר הראשונים שנועדו לאמן ספורטאים בימים שמזג האוויר לא אפשר אימונים באוויר הפתוח. בשנת 1852 הקים הראשון שבהם, אדולף שפיץ, את חדר הכושר הראשון בעיר הגרמנית הסה.
במקביל, פיתח בשוודיה פר הנריק לינג (Per Henrik Ling) שיטת התעמלות רפואית שהפכה למודל בינלאומי.
בארצות הברית, היו היפוליט טריאט (Hippolyte Triat) ויוג'ין סנדאו (Eugen Sandow) מחלוצי הקמת חדרי כושר מסחריים במאה ה-19. סנדאו, שכונה "האב של פיתוח הגוף המודרני", ערך הופעות ראווה של כוח ושרירים שעוררו התלהבות רבה. ב-1897 הוא פתח מכון כושר בלונדון ופיתח שיטות אימון חדשניות שכללו שימוש במשקולות ייחודיות.
דוגמה אישית נתן אז מי שיהיה לימים נשיא ארצות הברית, תיאודור רוזוולט. אביו של מי שבצעירותו היה חלש וסבל מאסטמה בנה עבור בנו בביתם חדר כושר פרטי. התמסרותו של רוזוולט הבן לאימונים שינתה את חייו, הפכה אותו לסמל של חיוניות ונמרצות והמשיכה גם בימי נשיאותו, בבית הלבן.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 ראתה התרחבות של מועדוני כושר קהילתיים, במיוחד אלה שנתמכו על ידי ארגון ה-YMCA (Young Men's Christian Association).
התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאה למהפכה נוספת כאשר ב-1965 פתח ג'ו גולד בווניס ביץ' קליפורניה את מתחם הגולד'ס ג'ים (Gold's Gym). המקום הפך למוקד משיכה לשוחרי פיתוח גוף, כולל עבור צעיר ששמו ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger) שלימים יבלה בו שעות רבות.
שנות ה-70 וה-80 חוללו מהפכה בתרבות הכושר, עם עליית האירובי והפילאטיס. ג'יין פונדה (Jane Fonda) וסרטי הווידאו שלה הביאו את תרגילי האירובי לכל בית, בעוד שג'וזף פילאטיס (Joseph Pilates) פיתח שיטת אימון המדגישה את חיזוק שרירי הליבה.
בעשורים האחרונים, חדרי הכושר הפכו למרכזים רב-תכליתיים המציעים מגוון רחב של אימונים - מיוגה ועד אימוני כוח אינטנסיביים כמו קרוספיט (CrossFit). הטכנולוגיה שינתה גם היא את פני התעשייה עם מכשירים מתקדמים, אפליקציות כושר ומאמנים וירטואליים.
כיום קיימים במכוני כושר רבים מהמתקנים שפותחו בתחילת המאה ה-20 לחדרי כושר, אולמות ספורט ומרכזי בריאות. לעומתם הצטמצמו חדרי הכושר והתמקדו בעיקר באימוני אירובי ובאימון מנוהל אישית של משקולות.
מה שהחל כאולמות פרסיים והמשיך כמוסד לאימון לוחמים ביוון העתיקה התפתח עם הדורות לתעשייה גלובלית המשרתת מיליוני אנשים בכל רחבי העולם ומחזקת את בריאות הגוף והנפש.
הנה ההיסטוריה של חדרי הכושר בקיצור:
https://youtu.be/jzoyndbme30
חדר הכושר המודרני:
https://youtu.be/pNGaCgnAeJs
וסרטון על תולדות חדרי הכושר:
https://youtu.be/7gKG9vWYlyo?long=yes
שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה.
מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ.
קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.
במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, במושבים ובמקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר ומכר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.
הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:
https://youtu.be/BzMd62jTfxE
זו הייתה מלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:
https://youtu.be/wpC6B3cOkXY
ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:
https://youtu.be/ailK3zkasrM
מהו שיזוף ומי החלה את המנהג להשתזף?
שיזוף (Tanning) הוא מהמנהגים התרבותיים הנפוצים כיום בעולם המערבי. אחד החידושים המעניינים שתרמה המאה ה-20 למודל היופי המערבי הוא ללא ספק אופנת השיזוף.
מראה הגברים והנשים ששבים מחופשתם כשעורם בגוון כהה מהרגיל מאפיין תרבות שפע וזמן פנוי. רובנו רואים אותו כמראה יפה ואופנתי, מחשב ומעורר אפילו קנאה, אך לא תמיד זה היה כך.
במאות הקודמות נחשב עור שזוף לסימן של עובדי אדמה, חקלאים ועובדי כפיים - בטח לא המראה המועדף של בעלי המעמד הגבוה בחברה.
לא רבים יודעים שכמו חידושי אופנה ויופי שונים במאה ה-20, גם את השיזוף אנו חייבים לאישה הנחשבת לכוהנת הגדולה של המראה החדש, בעיקר הנשי, במאה העשרים. כן, אופנת השיזוף, אם לא ניחשתם, נזקפת לזכותה של כוהנת האופנה והקוסמטיקה האגדית קוקו שאנל.
זה קרה בשנת 1923, כששבה שאנל מהפלגה אל העיירה קאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. שאנל, שהפליגה מפאריס אל קאן שבריביירה הצרפתית, מצאה את עצמה עם לא מעט שעות פנויות ביאכטה. בכל יום היא נהגה להשתרע בבגד ים על הסיפון, אל מול השמש הקופחת.
כשהופיעה בעור שזוף, בימים שלאחר מכן, גם לאירועים חברתיים של האליטה הפריזאית, היה המראה שלה מאד לא שגרתי. אנשים מכובדים לא נראו כך באותה תקופה. דווקא "מראה הפורצלן" עם העור הבהיר הוא מודל היופי בצרפתי אז, זה שכולם אהבו.
אבל כששאנל, אחת היפות, המצליחות והמשפיעות בפאריס של אותה תקופה, משתזפת כך, הדברים נראים אחרת. היא גרמה לרבים "להידלק" על המראה הכהה שלה ועשתה, אולי מבלי להתכוון, עוד מהפכה.
ההערצה הרבה לה זכתה קוקו שאנל, עם ההצלחה והיופי שלה, בשילוב עם מראה ה"חזרתי מחופשה" של העשירים והמצליחים, גרמו לכך שהופעתה השזופה בפומבי הפכה לטירוף שרבים בסביבתה החלו לחקות. כך נולדה אופנת השיזוף, שנזקפת מאז, כמו לא מעט חידושי אופנה, לקוקו שאנל.
מאז הפך השיזוף לסמל מעמדי. אין כמוהו להעיד על השזופים, שהם חזרו מחופשה, במהלכה הרשו לעצמם להיחשף לשעות ארוכות בשמש.
#שינויים בהרגלי הצריבה
כולנו זוכרים שחשיפה לא מבוקרת לשמש היא גורם שכיח לנזקי בריאות מצטברים בעורנו. הם נעים מכתמי עור, קמטים, כוויות ונמשים ועד למלנומה - סרטן העור.
בשל הסכנות הבריאותיות שלו, בעיקר כגורם לסרטן העור, מעמדו של השיזוף האמיתי בשמש הולך בעשורים האחרונים ויורד.
אבל הוא לא נעלם, אלא הוחלף בשיזוף מזויף.
מזויף? - בואו נאמר בריא. רבים העדיפו בתחילה לפנות למכון שיזוף מבוקר, שהבטיח לשזף את העור באופן מבוקר ובריא. אגב, הוכח שהוא מסוכן אפילו יותר מקרינת השמש, אז הוא הולך ויורד. ראו בתגית "מיטות שיזוף".
אפשרות שאחרים מעדיפים היא לקנות מראה שזוף, בשיטה של צביעה בהתזה על הגוף, שנראית כמו שיזוף של ממש אבל למעשה היא צבע גוף פשוט. הבעיה בו היא חוסר האחידות, במיוחד באזור שמסביב לעיניים, ראו את פניו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ראו בתגית "צביעת שיזוף".
הנה סיפורו של השיזוף וכיצד הפך כל כך אופנתי ובישר על הקטנת בגדי הים:
https://youtu.be/D_3DXGvgzFU
קצת על המדע של השיזוף (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
בלוגרית מספרת:
https://youtu.be/0U176bdAioA
כמה מסכנות השיזוף ללא מילים:
https://youtu.be/N9DemySf1kk
שיזוף מלאכותי במיטות שיזוף הוא לא פחות מסוכן (עברית):
https://youtu.be/RsQFNe3GjnA
אולי צביעת שיזוף (Spray tans) היא אחד הפתרונות לסכנות?
https://youtu.be/vEBQoFehsa8
עולם השיזוף, הסכנות והתחליפים (עברית):
https://youtu.be/AS3fYjQ9fTo?long=yes
והאינדקס המסוכן לשיזוף מהיר ומסוכן (עברית):
https://youtu.be/M-ve6m09-Xo?long=yes
שיזוף (Tanning) הוא מהמנהגים התרבותיים הנפוצים כיום בעולם המערבי. אחד החידושים המעניינים שתרמה המאה ה-20 למודל היופי המערבי הוא ללא ספק אופנת השיזוף.
מראה הגברים והנשים ששבים מחופשתם כשעורם בגוון כהה מהרגיל מאפיין תרבות שפע וזמן פנוי. רובנו רואים אותו כמראה יפה ואופנתי, מחשב ומעורר אפילו קנאה, אך לא תמיד זה היה כך.
במאות הקודמות נחשב עור שזוף לסימן של עובדי אדמה, חקלאים ועובדי כפיים - בטח לא המראה המועדף של בעלי המעמד הגבוה בחברה.
לא רבים יודעים שכמו חידושי אופנה ויופי שונים במאה ה-20, גם את השיזוף אנו חייבים לאישה הנחשבת לכוהנת הגדולה של המראה החדש, בעיקר הנשי, במאה העשרים. כן, אופנת השיזוף, אם לא ניחשתם, נזקפת לזכותה של כוהנת האופנה והקוסמטיקה האגדית קוקו שאנל.
זה קרה בשנת 1923, כששבה שאנל מהפלגה אל העיירה קאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. שאנל, שהפליגה מפאריס אל קאן שבריביירה הצרפתית, מצאה את עצמה עם לא מעט שעות פנויות ביאכטה. בכל יום היא נהגה להשתרע בבגד ים על הסיפון, אל מול השמש הקופחת.
כשהופיעה בעור שזוף, בימים שלאחר מכן, גם לאירועים חברתיים של האליטה הפריזאית, היה המראה שלה מאד לא שגרתי. אנשים מכובדים לא נראו כך באותה תקופה. דווקא "מראה הפורצלן" עם העור הבהיר הוא מודל היופי בצרפתי אז, זה שכולם אהבו.
אבל כששאנל, אחת היפות, המצליחות והמשפיעות בפאריס של אותה תקופה, משתזפת כך, הדברים נראים אחרת. היא גרמה לרבים "להידלק" על המראה הכהה שלה ועשתה, אולי מבלי להתכוון, עוד מהפכה.
ההערצה הרבה לה זכתה קוקו שאנל, עם ההצלחה והיופי שלה, בשילוב עם מראה ה"חזרתי מחופשה" של העשירים והמצליחים, גרמו לכך שהופעתה השזופה בפומבי הפכה לטירוף שרבים בסביבתה החלו לחקות. כך נולדה אופנת השיזוף, שנזקפת מאז, כמו לא מעט חידושי אופנה, לקוקו שאנל.
מאז הפך השיזוף לסמל מעמדי. אין כמוהו להעיד על השזופים, שהם חזרו מחופשה, במהלכה הרשו לעצמם להיחשף לשעות ארוכות בשמש.
#שינויים בהרגלי הצריבה
כולנו זוכרים שחשיפה לא מבוקרת לשמש היא גורם שכיח לנזקי בריאות מצטברים בעורנו. הם נעים מכתמי עור, קמטים, כוויות ונמשים ועד למלנומה - סרטן העור.
בשל הסכנות הבריאותיות שלו, בעיקר כגורם לסרטן העור, מעמדו של השיזוף האמיתי בשמש הולך בעשורים האחרונים ויורד.
אבל הוא לא נעלם, אלא הוחלף בשיזוף מזויף.
מזויף? - בואו נאמר בריא. רבים העדיפו בתחילה לפנות למכון שיזוף מבוקר, שהבטיח לשזף את העור באופן מבוקר ובריא. אגב, הוכח שהוא מסוכן אפילו יותר מקרינת השמש, אז הוא הולך ויורד. ראו בתגית "מיטות שיזוף".
אפשרות שאחרים מעדיפים היא לקנות מראה שזוף, בשיטה של צביעה בהתזה על הגוף, שנראית כמו שיזוף של ממש אבל למעשה היא צבע גוף פשוט. הבעיה בו היא חוסר האחידות, במיוחד באזור שמסביב לעיניים, ראו את פניו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ראו בתגית "צביעת שיזוף".
הנה סיפורו של השיזוף וכיצד הפך כל כך אופנתי ובישר על הקטנת בגדי הים:
https://youtu.be/D_3DXGvgzFU
קצת על המדע של השיזוף (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
בלוגרית מספרת:
https://youtu.be/0U176bdAioA
כמה מסכנות השיזוף ללא מילים:
https://youtu.be/N9DemySf1kk
שיזוף מלאכותי במיטות שיזוף הוא לא פחות מסוכן (עברית):
https://youtu.be/RsQFNe3GjnA
אולי צביעת שיזוף (Spray tans) היא אחד הפתרונות לסכנות?
https://youtu.be/vEBQoFehsa8
עולם השיזוף, הסכנות והתחליפים (עברית):
https://youtu.be/AS3fYjQ9fTo?long=yes
והאינדקס המסוכן לשיזוף מהיר ומסוכן (עברית):
https://youtu.be/M-ve6m09-Xo?long=yes
מה זה ספורט אתגרי?
ספורט אתגרי (Extreme sport) הוא הכינוי שניתן למגוון ענפי ספורט חדשים ומסוכנים במיוחד. כמובן שרמת הסיכון משתנה מענף לענף, אך היא מהווה גורם משותף לענפי הספורט האתגרי.
ענפי הספורט האתגרי כוללים לפחות את אחד המרכיבים הבאים: מהירות גבוהה, גובה רב וסכנה של ממש.
ענפי ספורט אתגרי נפוצים במיוחד הם טיפוס הרים, צניחה חופשית, גלישת גלים, סקי, סנובורד, רפטינג, צלילה, אופנועי שטח, מצנחי רחיפה, סקייטבורד, רולרבליידס, BMX, הליכה על חבל, בנג'י, טיפוס קירות, סנפלינג, קייט-סרפינג, גלישת רוח, מרוצי מכוניות שטח, פארקור, סקי מים, צניחה במצנח רחיפה, טרקים אתגריים, סלאקליין, אומגות, סקי קיאקים וקניונינג.
בשנים האחרונות תפס הספורט האתגרי תאוצה של ממש. התחזקות התופעה היא תוצאה של הפרסום הרב לו זוכים סרטוני ספורט אתגרי באינטרנט ובעעיקא ברשתות חברתיות ואפליקציות כמו אינסטגרם וטיק טוק.
עוד הגדיל את הפופולריות האירוע השנתי המצליח מאד "משחקי האקסטרים", אליו מגיעים מקצוענים מכל תחומי הספורט האתגרי וקהל רב נוהר אליו בכל שנה.
הכירו את התחום בתגית "ספורט אתגרי".
הנה אוסף מדהים של פעילויות ספורט אתגרי:
https://youtu.be/FBT_hmXKAmU
10 ענפי הספורט האתגרי המסוכנים ביותר שיש:
https://youtu.be/WDKc6z4LRgQ
מראות מדהימים של ספורט אתגרי:
https://youtu.be/jxS8EUxmlx8
עוד מהספורט האתגרי המטורף ביותר:
https://youtu.be/_VUIFaNxH-w
קצת מניו-זילנד:
https://youtu.be/YDFH-8TBxvQ
נסו להשתתף בראפטינג נהרות:
http://youtu.be/iv4lHXz2XlQ?qr=yes
ואל תנסו את זה בבית - מקבץ מפחיד של ספורט אתגרי:
https://youtu.be/AQkbbtDoPq0?long=yes
ספורט אתגרי (Extreme sport) הוא הכינוי שניתן למגוון ענפי ספורט חדשים ומסוכנים במיוחד. כמובן שרמת הסיכון משתנה מענף לענף, אך היא מהווה גורם משותף לענפי הספורט האתגרי.
ענפי הספורט האתגרי כוללים לפחות את אחד המרכיבים הבאים: מהירות גבוהה, גובה רב וסכנה של ממש.
ענפי ספורט אתגרי נפוצים במיוחד הם טיפוס הרים, צניחה חופשית, גלישת גלים, סקי, סנובורד, רפטינג, צלילה, אופנועי שטח, מצנחי רחיפה, סקייטבורד, רולרבליידס, BMX, הליכה על חבל, בנג'י, טיפוס קירות, סנפלינג, קייט-סרפינג, גלישת רוח, מרוצי מכוניות שטח, פארקור, סקי מים, צניחה במצנח רחיפה, טרקים אתגריים, סלאקליין, אומגות, סקי קיאקים וקניונינג.
בשנים האחרונות תפס הספורט האתגרי תאוצה של ממש. התחזקות התופעה היא תוצאה של הפרסום הרב לו זוכים סרטוני ספורט אתגרי באינטרנט ובעעיקא ברשתות חברתיות ואפליקציות כמו אינסטגרם וטיק טוק.
עוד הגדיל את הפופולריות האירוע השנתי המצליח מאד "משחקי האקסטרים", אליו מגיעים מקצוענים מכל תחומי הספורט האתגרי וקהל רב נוהר אליו בכל שנה.
הכירו את התחום בתגית "ספורט אתגרי".
הנה אוסף מדהים של פעילויות ספורט אתגרי:
https://youtu.be/FBT_hmXKAmU
10 ענפי הספורט האתגרי המסוכנים ביותר שיש:
https://youtu.be/WDKc6z4LRgQ
מראות מדהימים של ספורט אתגרי:
https://youtu.be/jxS8EUxmlx8
עוד מהספורט האתגרי המטורף ביותר:
https://youtu.be/_VUIFaNxH-w
קצת מניו-זילנד:
https://youtu.be/YDFH-8TBxvQ
נסו להשתתף בראפטינג נהרות:
http://youtu.be/iv4lHXz2XlQ?qr=yes
ואל תנסו את זה בבית - מקבץ מפחיד של ספורט אתגרי:
https://youtu.be/AQkbbtDoPq0?long=yes
מהי אמנות הקולנוע ואיך התפתחה?
המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.
היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".
מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.
מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.
הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.
הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.
הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.
גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.
כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.
הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".
הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:
https://youtu.be/KB6qKg2xQ58
רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CNYBXKt6_dw
מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:
https://youtu.be/84rxY_9wLgU
כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/V3g37Ixghms
החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):
https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ
מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)
https://youtu.be/zR4SFOFh4F8
הנה תכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes
שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes
כך הסרטים שינו את העולם:
https://youtu.be/WOTV96rp5rY?long=yes
וסרט תיעודי על תולדות הקולנוע:
https://youtu.be/utntGgcsZWI?long=yes
המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.
היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".
מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.
מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.
הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.
הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.
הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.
גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.
כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.
הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".
הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:
https://youtu.be/KB6qKg2xQ58
רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CNYBXKt6_dw
מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:
https://youtu.be/84rxY_9wLgU
כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/V3g37Ixghms
החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):
https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ
מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)
https://youtu.be/zR4SFOFh4F8
הנה תכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes
שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes
כך הסרטים שינו את העולם:
https://youtu.be/WOTV96rp5rY?long=yes
וסרט תיעודי על תולדות הקולנוע:
https://youtu.be/utntGgcsZWI?long=yes
למה ההליכה ברגל טובה לבריאות?
פעילות גופנית וספורט הם דברים חשובים לבריאותנו. הליכה טובה מאוד לבריאות והיא נחשבת ובצדק להרגל בריא של פעילות גופנית שיחסית קל להתמיד בה.
ההליכה מצוינת למי שמתחילים להתאמן במטרה לשמור על בריאות כללית, להקטין עודף משקל ואת הסיכון למחלות.
אם בעבר החוקרים הגיעו למסקנה ש-10,000 צעדים ביום הם מה שאנשים מבוגרים צריכים ללכת כדי לא לעלות במשקל, כיום מראה ניתוח של מחקרים רבים בתחום שמספיקים 7,000 צעדים יומיים. כלומר, הכי טוב להגיע למספר זה של צעדים ביום ולדעת שכל צעד נוסף הוא לא הכרח לבריאות טובה אך בהחלט לא מזיק וטוב.
להליכה יש יתרון גדול על פני ריצה - הסיכון לפציעות בהליכה הוא נמוך מאוד. פעמים רבות בוחרים בה מי שרצו בעבר וסובלים מבעיות מפרקים.
כדאי לדעת שמבחינה בריאותית, בהשוואה בין הליכה לריצה ועל בסיס של מרחק זהה, אין כמעט הבדל בתרומה הגופנית של השתיים. במחקר רחב היקף מצאו החוקרים שבמרחק זהה, עושות הליכה וריצה את אותה הפחתה של הסיכון ללחץ דם גבוה, סוכרת וכולסטרול.
אגב, ילדים אינם צריכים לשמור על המשקל אלא על הבריאות. אז הליכה היא בכל מקרה טובה.
כשאנו הולכים ברגל, אנו מחזקים את גופנו ושומרים עליו חיוני ונמרץ. אנו גם שומרים על עצמנו מלהפוך לילדים כבדים שכל היום רובצים מול הטלוויזיה. העיקר זו הבריאות והליכה ברגל היא מאד בריאה.
על חשיבותה של ההליכה לגוף ולנפש (עברית):
http://youtu.be/KqweUdh4q4k
מה יעשו 10 אלפים צעדים ביום?
https://youtu.be/eEWa7cpiyD8
על ענף הספורט האולימפי הזה:
https://youtu.be/W1sxFgTUbWo
ותכנית חינוכית על הליכה כספורט (עברית):
https://youtu.be/fzo0cX2QOeo?long=yes
פעילות גופנית וספורט הם דברים חשובים לבריאותנו. הליכה טובה מאוד לבריאות והיא נחשבת ובצדק להרגל בריא של פעילות גופנית שיחסית קל להתמיד בה.
ההליכה מצוינת למי שמתחילים להתאמן במטרה לשמור על בריאות כללית, להקטין עודף משקל ואת הסיכון למחלות.
אם בעבר החוקרים הגיעו למסקנה ש-10,000 צעדים ביום הם מה שאנשים מבוגרים צריכים ללכת כדי לא לעלות במשקל, כיום מראה ניתוח של מחקרים רבים בתחום שמספיקים 7,000 צעדים יומיים. כלומר, הכי טוב להגיע למספר זה של צעדים ביום ולדעת שכל צעד נוסף הוא לא הכרח לבריאות טובה אך בהחלט לא מזיק וטוב.
להליכה יש יתרון גדול על פני ריצה - הסיכון לפציעות בהליכה הוא נמוך מאוד. פעמים רבות בוחרים בה מי שרצו בעבר וסובלים מבעיות מפרקים.
כדאי לדעת שמבחינה בריאותית, בהשוואה בין הליכה לריצה ועל בסיס של מרחק זהה, אין כמעט הבדל בתרומה הגופנית של השתיים. במחקר רחב היקף מצאו החוקרים שבמרחק זהה, עושות הליכה וריצה את אותה הפחתה של הסיכון ללחץ דם גבוה, סוכרת וכולסטרול.
אגב, ילדים אינם צריכים לשמור על המשקל אלא על הבריאות. אז הליכה היא בכל מקרה טובה.
כשאנו הולכים ברגל, אנו מחזקים את גופנו ושומרים עליו חיוני ונמרץ. אנו גם שומרים על עצמנו מלהפוך לילדים כבדים שכל היום רובצים מול הטלוויזיה. העיקר זו הבריאות והליכה ברגל היא מאד בריאה.
על חשיבותה של ההליכה לגוף ולנפש (עברית):
http://youtu.be/KqweUdh4q4k
מה יעשו 10 אלפים צעדים ביום?
https://youtu.be/eEWa7cpiyD8
על ענף הספורט האולימפי הזה:
https://youtu.be/W1sxFgTUbWo
ותכנית חינוכית על הליכה כספורט (עברית):
https://youtu.be/fzo0cX2QOeo?long=yes
מי חשב שהצפייה בטלוויזיה לא תתפוס?
הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.
"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.
אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.
בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!
אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.
אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."
הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:
https://youtu.be/nauvjMM2fzY
הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.
"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.
אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.
בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!
אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.
אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."
הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:
https://youtu.be/nauvjMM2fzY
איך נולד הדרייב אין הראשון?
הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-6 ליוני 1933, כשיזם אמריקאי בשם ריצ'ארד הולינגשד החליט להקים "בית קולנוע למכוניות".
הולינגשד התחיל את הכל בחצר האחורית של ביתו. הוא הציב על גג המכונית שלו מקרן סרטים וחיבר מרקע בין שני עצי אדר גדולים. הוא פירסם שהוא מקרין סרטים למכוניות שלמות והשאר היסטוריה...
בתחילה הקרינו הדרייב-אינז הראשונים סרטי ראינוע, סרטים אילמים. עם המצאת הסרט המדבר הותקנו בהם גם מערכות רמקולים שהוצבו ליד כל מכונית ואז התאפשר להקרין גם "טוקיז", את הסרטים המדברים...
ההצלחה הייתה עצומה ובשנת 1958 היו בארה"ב כבר יותר מ-4000 קולנועי דרייב-אין.
כך נולד הדרייב-אין הראשון בהיסטוריה של ארה"ב:
https://youtu.be/P6NhJbXb5N4
הנה הדודל שהקדישו לו בגוגל:
https://youtu.be/TV7ppqSzfuY
הפריצה הגדולה התאימה לעיירות הקטנות:
https://youtu.be/aBHjauti5YY
וזה ממשיך:
https://youtu.be/B5lhzMa8ctc
הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-6 ליוני 1933, כשיזם אמריקאי בשם ריצ'ארד הולינגשד החליט להקים "בית קולנוע למכוניות".
הולינגשד התחיל את הכל בחצר האחורית של ביתו. הוא הציב על גג המכונית שלו מקרן סרטים וחיבר מרקע בין שני עצי אדר גדולים. הוא פירסם שהוא מקרין סרטים למכוניות שלמות והשאר היסטוריה...
בתחילה הקרינו הדרייב-אינז הראשונים סרטי ראינוע, סרטים אילמים. עם המצאת הסרט המדבר הותקנו בהם גם מערכות רמקולים שהוצבו ליד כל מכונית ואז התאפשר להקרין גם "טוקיז", את הסרטים המדברים...
ההצלחה הייתה עצומה ובשנת 1958 היו בארה"ב כבר יותר מ-4000 קולנועי דרייב-אין.
כך נולד הדרייב-אין הראשון בהיסטוריה של ארה"ב:
https://youtu.be/P6NhJbXb5N4
הנה הדודל שהקדישו לו בגוגל:
https://youtu.be/TV7ppqSzfuY
הפריצה הגדולה התאימה לעיירות הקטנות:
https://youtu.be/aBHjauti5YY
וזה ממשיך:
https://youtu.be/B5lhzMa8ctc
מהם משחקי הווידאו ששינו את העולם?
משחקי וידאו (video games) לא נולדו שווים. ישנם אלפי משחקים שהסבו עונג וכיף במהלך העשורים האחרונים, אבל יש מביניהם שהם משחקי וידאו משפיעים במיוחד.
נציין כאן אחדים ממשחקי הווידאו או המחשב, מאלה שהשפיעו על תעשיית המשחקים או על התרבות הפופולרית:
טטריס (Tetris) - משחק הפאזל הפשוט אך מאתגר נפשית מ-1984 נחשב לאחד ממשחקי הווידאו הפופולריים ביותר בכל הזמנים, עד רמה של התמכרות. הוא אחד האחראים להפיכתם של המשחקים הללו לפופולריים והוציא אותם מעולם הגיקים אל הבילוי המיינסטרימי. הטטריס, לא זו בלבד שסלל את הדרך למשחקי פאזל מורכבים יותר, העיד בנוסף שמשחקי וידאו יכולים להיות ממכרים ומאתגרים במיוחד.
האחים מריו או האחים סופר מריו (Super Mario Bros) - המשחק מ-1985, שחולל מהפכה בעולם משחקי הפלטפורמות ואחראי לביסוסה של נינטנדו כשחקן מרכזי בתעשיית המשחקים. הוא גם הציג רבות מהמוסכמות של עולם משחקי הווידאו והמחשב, כמו הפעלת כוח, רמות גלילה וקרבות הבוס.
דום (Doom) - משחק היריות מגוף ראשון, היה זה שהפיח ב-1993 חיים בז'אנר. בבת אחת המשחק הזה הפך את משחקי היריות מחדש לפופולרים, תוך שהוא מציג רבות מהתכונות שיהפכו לתקן במשחקי FPS מסוג זה, ביניהן מצבים למשתתפים רבים, גרפיקה תלת-ממדית וכלי מודינג.
וורלד אוף וורקראפט (World of Warcraft) - ב-2004 הפך המשחק המקוון ומרובה המשתתפים (MMO) את הז'אנר לפופולרי והציג בז'אנר ה-MMO תכונות רבות שהן סטנדרטיות כיום. ביניהן הקווסטים, הגילדות והפשיטות. הוא גם עתיד לסייע בביסוס של משחקי הווידאו כסוג של פעילות חברתית ובד בבד גם להכניס שחקנים רבים לקהילות מקוונות.
מיינקראפט (Minecraft) - המשחק הזה ב-2011, משחק ארגז חול מבחינת הז'אנר,הפך בעולם הפתוח לאחד ממשחקי הווידאו הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הוא סייע להפיץ את ז'אנר ההישרדות והיצירה והוכיח את הפוטנציאל של תוכן שנוצר על ידי משתמשים (User contents), תוך שהוא עוזר לבסס את המשחקים כמוצא יצירתי.
על המשחקים הללו ואחרים ראו בתגית "משחקי וידאו".
הנה סיפורם של משחקי הווידאו (מתורגם):
https://youtu.be/x24KoVNliMk?t=6s
משחק הווידאו שהביס את הבינה המלאכותית מביסת המומחים (מתורגם):
https://youtu.be/PP8Zc778B8s
תולדות משחקי הארקייד של אחת מהמפתחות הבולטות שלהם:
https://youtu.be/tzIHiGQ5_tY?long=yes
וסרטון על 20 משחקי הווידאו המשפיעים ביותר בכל הזמנים:
https://youtu.be/rYCN70vhM7c?long=yes
משחקי וידאו (video games) לא נולדו שווים. ישנם אלפי משחקים שהסבו עונג וכיף במהלך העשורים האחרונים, אבל יש מביניהם שהם משחקי וידאו משפיעים במיוחד.
נציין כאן אחדים ממשחקי הווידאו או המחשב, מאלה שהשפיעו על תעשיית המשחקים או על התרבות הפופולרית:
טטריס (Tetris) - משחק הפאזל הפשוט אך מאתגר נפשית מ-1984 נחשב לאחד ממשחקי הווידאו הפופולריים ביותר בכל הזמנים, עד רמה של התמכרות. הוא אחד האחראים להפיכתם של המשחקים הללו לפופולריים והוציא אותם מעולם הגיקים אל הבילוי המיינסטרימי. הטטריס, לא זו בלבד שסלל את הדרך למשחקי פאזל מורכבים יותר, העיד בנוסף שמשחקי וידאו יכולים להיות ממכרים ומאתגרים במיוחד.
האחים מריו או האחים סופר מריו (Super Mario Bros) - המשחק מ-1985, שחולל מהפכה בעולם משחקי הפלטפורמות ואחראי לביסוסה של נינטנדו כשחקן מרכזי בתעשיית המשחקים. הוא גם הציג רבות מהמוסכמות של עולם משחקי הווידאו והמחשב, כמו הפעלת כוח, רמות גלילה וקרבות הבוס.
דום (Doom) - משחק היריות מגוף ראשון, היה זה שהפיח ב-1993 חיים בז'אנר. בבת אחת המשחק הזה הפך את משחקי היריות מחדש לפופולרים, תוך שהוא מציג רבות מהתכונות שיהפכו לתקן במשחקי FPS מסוג זה, ביניהן מצבים למשתתפים רבים, גרפיקה תלת-ממדית וכלי מודינג.
וורלד אוף וורקראפט (World of Warcraft) - ב-2004 הפך המשחק המקוון ומרובה המשתתפים (MMO) את הז'אנר לפופולרי והציג בז'אנר ה-MMO תכונות רבות שהן סטנדרטיות כיום. ביניהן הקווסטים, הגילדות והפשיטות. הוא גם עתיד לסייע בביסוס של משחקי הווידאו כסוג של פעילות חברתית ובד בבד גם להכניס שחקנים רבים לקהילות מקוונות.
מיינקראפט (Minecraft) - המשחק הזה ב-2011, משחק ארגז חול מבחינת הז'אנר,הפך בעולם הפתוח לאחד ממשחקי הווידאו הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הוא סייע להפיץ את ז'אנר ההישרדות והיצירה והוכיח את הפוטנציאל של תוכן שנוצר על ידי משתמשים (User contents), תוך שהוא עוזר לבסס את המשחקים כמוצא יצירתי.
על המשחקים הללו ואחרים ראו בתגית "משחקי וידאו".
הנה סיפורם של משחקי הווידאו (מתורגם):
https://youtu.be/x24KoVNliMk?t=6s
משחק הווידאו שהביס את הבינה המלאכותית מביסת המומחים (מתורגם):
https://youtu.be/PP8Zc778B8s
תולדות משחקי הארקייד של אחת מהמפתחות הבולטות שלהם:
https://youtu.be/tzIHiGQ5_tY?long=yes
וסרטון על 20 משחקי הווידאו המשפיעים ביותר בכל הזמנים:
https://youtu.be/rYCN70vhM7c?long=yes
איך התפתחה תרבות הצריכה המודרנית?
לוגואים, פרסומות, מיתוג, מודעות, קמפיינים, באנרים, ג'ינגלים או שלטי פרסום - היום יום שלנו מוצף בהזמנות לצרוך, לקנות, לרכוש בעלות או להשקיע במוצרים ושירותים שיהפכו אותנו מאושרים ואת חיינו נוחים יותר. בחברה המודרנית אם אתה צורך - משמע אתה קיים!
על זה מתבססת תרבות הצריכה (Consumer culture) של ימינו, תופעה צעירה יחסית שמעולם לא התקיימה לפני העידן המודרני. לא תמיד היה המין האנושי, במיוחד בחלקים הפחות מבוססים שבו, כל כך עסוק בקניות ובזבזן בצריכה.
חשבו על זה לרגע. עד לפס הייצור והייצור ההמוני שהפך את התעשייה למובילת הכלכלה, האדם קנה. אבל בדרך כלל הוא קנה לצרכיו.
ההיסטוריה הקצרה של תרבות הצריכה המודרנית מראה שהכל מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. היציאה מעידן קשה של מיתון וכלכלת מלחמה מצומצמת, שהיא עצמה באה אחרי שפל עולמי גדול, הייתה הדרגתית אבל הרימה את הכלכלה לגבהים שהמין האנושי לא הכיר לפני כן.
הייצור המלחמתי של המלחמה העולמית כולה הופנה באחת לפסי ייצור שלמים של מוצרי נוחות, פנאי וסטטוס (אלה שמדגימים לשכנים כמה אנחנו מצליחים ויכולים להרשות לעצמנו).
גם היכולת הכלכלית של הציבור במדינות רבות צמחה פלאים. הרדיו ואחריו הטלוויזיה החלו לפרסם מוצרים וחוויות והדמיון אחז בעגלת הקניות. לפתע המוצרים שקנית הפכו לפחות מאלה שאתה צריך באמת ויותר מאלה שמפגינים מי אתה וכמה אתה מצליח.
אנשים החלו לפתע להפגין עושר והמוצרים שהם קנו הפכו למוצרים ממותגים. חלק משמעותי מעלות המוצר שקנית היה שווי הלוגו שיש עליו.
מצליח, מעריך איכות, לא מתפשר, בעל יכולת - לא פעם, יותר משהוא מעיד על איכות המוצר, המותג שמייצר אותו ומתנוסס עליו העיד עליך כבעליו.
בואכה המילניום החדש, האינטרנט הביא את הצריכה בעולם החופשי לגבהים חדשים. העולם שבו אנו חיים החל מציע כמות אדירה של מוצרים וכמעט בלי חשבון. פרסום, שיווק, משפיענים, דירוגים רייטינג וטרנדים - הכל עובד ומוגש במנות גדושות למין האנושי עתיר הרצונות שרוצה עוד והרבה מהם, שיגיעו בזול, מיידית ובלי להמתין. שהכל יהיה בידינו - כאן ועכשיו.
די מהר התפתחה הגלובליזציה והפכה את העולם כולו לשוק אחד גדול. החברות כבר לא מייצרות לכלכלה ספציפית או אפילו למדינות האזור. תאגידים בינלאומיים מייצרים כשהשוק שלהם הוא בפשטות כל העולם. גם אתה הצרכן חושק במשהו, נכנס לאינטרנט, משווה בין המחירים שלו ברשתות שליד הבית או באתרי מכירה ענקיים כמו אמזון ואיביי, מציץ לרגע בשלל שווקים מקוונים מסין, מזמין וממתין שהשליח יביא אל סף ביתך.
הרשתות החברתיות הכניסו את השיווק לעידן בו הרזולוציה היא ברמת היחיד. היכולת של בינה מלאכותית וספציפית הלמידה העמוקה, ללמוד את חשקיו ותחומי העניין של כל משתמש וגולש מביאים לכך שלכל אדם מותאמים הפרסומות, הפוסטים והמוצרים שהוא רואה, מה שמגדיל את המכירות בטירוף.
כשהתאגיד נותן לך בחינם, אתה הופך למוצר והדאטה שנאסף עליך הוא שמאפשר לדייק את מה שתראה ואפילו את המחירים שתראה לכל מוצר שגילית בו עניין. ספוילר: הם בדרך כלל יהיו גבוהים יותר כשהאלגוריתם מבין שגילית בהם עניין.
לדת הקניות והשופינג יש גם חגים משלה. חגי הצרכנות הולכים ומתרבים. אם פעם היו חגי תשרי ופסח ליהודים וכריסטמס וה-New Year לכל שאר העולם, היום הצטרפו עוד המון "חגי קניות" לדת הרשת. ביניהם יהיו יום הרווקים הסיני, הסופר מאנדיי, סאמר סייל, יום האהבה, הפי וונלטיינ'ז דיי ובטח כבר יש שניים שלושה חדשים שלא הזכרנו.
בולמוס הצריכה לא עושה סימנים שהוא ייעלם בקרוב. אפילו משבר האקלים ומצבו המחמיר ומכמיר הלב של כדור הארץ לא מדגדג לו את כרטיס האשראי. אלה אנחנו שמשלמים ונמשיך לשלם את המחיר של הצריכה הזו והוא לא יהיה בכסף - הוא יהיה הרבה יותר יקר.
כך נוצרה הצריכה הלא-נשלטת והחומרנות בעולם המודרני:
https://youtu.be/iFlMQAppIpg
התוצאה ברורה - מעולם לא היה המין האנושי בבולמוס כזה של קניות:
https://youtu.be/2zf9HaWwaLI
מה גורם לנו לקנות כל כך הרבה?
https://youtu.be/KtWlmbDsx-U
כך התכנון של הקניון, מרכז הקניות המודרני, מיועד לגרום לצריכה נלהבת ולא נשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/yzWASs0Nh7I
וסרט תיעודי על היווצרות תרבות הצריכה שגורמת לנו לרכוש עוד ועוד מוצרים מיותרים (מתורגם):
https://youtu.be/Y-Unq3R--M0?long=yes
לוגואים, פרסומות, מיתוג, מודעות, קמפיינים, באנרים, ג'ינגלים או שלטי פרסום - היום יום שלנו מוצף בהזמנות לצרוך, לקנות, לרכוש בעלות או להשקיע במוצרים ושירותים שיהפכו אותנו מאושרים ואת חיינו נוחים יותר. בחברה המודרנית אם אתה צורך - משמע אתה קיים!
על זה מתבססת תרבות הצריכה (Consumer culture) של ימינו, תופעה צעירה יחסית שמעולם לא התקיימה לפני העידן המודרני. לא תמיד היה המין האנושי, במיוחד בחלקים הפחות מבוססים שבו, כל כך עסוק בקניות ובזבזן בצריכה.
חשבו על זה לרגע. עד לפס הייצור והייצור ההמוני שהפך את התעשייה למובילת הכלכלה, האדם קנה. אבל בדרך כלל הוא קנה לצרכיו.
ההיסטוריה הקצרה של תרבות הצריכה המודרנית מראה שהכל מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. היציאה מעידן קשה של מיתון וכלכלת מלחמה מצומצמת, שהיא עצמה באה אחרי שפל עולמי גדול, הייתה הדרגתית אבל הרימה את הכלכלה לגבהים שהמין האנושי לא הכיר לפני כן.
הייצור המלחמתי של המלחמה העולמית כולה הופנה באחת לפסי ייצור שלמים של מוצרי נוחות, פנאי וסטטוס (אלה שמדגימים לשכנים כמה אנחנו מצליחים ויכולים להרשות לעצמנו).
גם היכולת הכלכלית של הציבור במדינות רבות צמחה פלאים. הרדיו ואחריו הטלוויזיה החלו לפרסם מוצרים וחוויות והדמיון אחז בעגלת הקניות. לפתע המוצרים שקנית הפכו לפחות מאלה שאתה צריך באמת ויותר מאלה שמפגינים מי אתה וכמה אתה מצליח.
אנשים החלו לפתע להפגין עושר והמוצרים שהם קנו הפכו למוצרים ממותגים. חלק משמעותי מעלות המוצר שקנית היה שווי הלוגו שיש עליו.
מצליח, מעריך איכות, לא מתפשר, בעל יכולת - לא פעם, יותר משהוא מעיד על איכות המוצר, המותג שמייצר אותו ומתנוסס עליו העיד עליך כבעליו.
בואכה המילניום החדש, האינטרנט הביא את הצריכה בעולם החופשי לגבהים חדשים. העולם שבו אנו חיים החל מציע כמות אדירה של מוצרים וכמעט בלי חשבון. פרסום, שיווק, משפיענים, דירוגים רייטינג וטרנדים - הכל עובד ומוגש במנות גדושות למין האנושי עתיר הרצונות שרוצה עוד והרבה מהם, שיגיעו בזול, מיידית ובלי להמתין. שהכל יהיה בידינו - כאן ועכשיו.
די מהר התפתחה הגלובליזציה והפכה את העולם כולו לשוק אחד גדול. החברות כבר לא מייצרות לכלכלה ספציפית או אפילו למדינות האזור. תאגידים בינלאומיים מייצרים כשהשוק שלהם הוא בפשטות כל העולם. גם אתה הצרכן חושק במשהו, נכנס לאינטרנט, משווה בין המחירים שלו ברשתות שליד הבית או באתרי מכירה ענקיים כמו אמזון ואיביי, מציץ לרגע בשלל שווקים מקוונים מסין, מזמין וממתין שהשליח יביא אל סף ביתך.
הרשתות החברתיות הכניסו את השיווק לעידן בו הרזולוציה היא ברמת היחיד. היכולת של בינה מלאכותית וספציפית הלמידה העמוקה, ללמוד את חשקיו ותחומי העניין של כל משתמש וגולש מביאים לכך שלכל אדם מותאמים הפרסומות, הפוסטים והמוצרים שהוא רואה, מה שמגדיל את המכירות בטירוף.
כשהתאגיד נותן לך בחינם, אתה הופך למוצר והדאטה שנאסף עליך הוא שמאפשר לדייק את מה שתראה ואפילו את המחירים שתראה לכל מוצר שגילית בו עניין. ספוילר: הם בדרך כלל יהיו גבוהים יותר כשהאלגוריתם מבין שגילית בהם עניין.
לדת הקניות והשופינג יש גם חגים משלה. חגי הצרכנות הולכים ומתרבים. אם פעם היו חגי תשרי ופסח ליהודים וכריסטמס וה-New Year לכל שאר העולם, היום הצטרפו עוד המון "חגי קניות" לדת הרשת. ביניהם יהיו יום הרווקים הסיני, הסופר מאנדיי, סאמר סייל, יום האהבה, הפי וונלטיינ'ז דיי ובטח כבר יש שניים שלושה חדשים שלא הזכרנו.
בולמוס הצריכה לא עושה סימנים שהוא ייעלם בקרוב. אפילו משבר האקלים ומצבו המחמיר ומכמיר הלב של כדור הארץ לא מדגדג לו את כרטיס האשראי. אלה אנחנו שמשלמים ונמשיך לשלם את המחיר של הצריכה הזו והוא לא יהיה בכסף - הוא יהיה הרבה יותר יקר.
כך נוצרה הצריכה הלא-נשלטת והחומרנות בעולם המודרני:
https://youtu.be/iFlMQAppIpg
התוצאה ברורה - מעולם לא היה המין האנושי בבולמוס כזה של קניות:
https://youtu.be/2zf9HaWwaLI
מה גורם לנו לקנות כל כך הרבה?
https://youtu.be/KtWlmbDsx-U
כך התכנון של הקניון, מרכז הקניות המודרני, מיועד לגרום לצריכה נלהבת ולא נשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/yzWASs0Nh7I
וסרט תיעודי על היווצרות תרבות הצריכה שגורמת לנו לרכוש עוד ועוד מוצרים מיותרים (מתורגם):
https://youtu.be/Y-Unq3R--M0?long=yes
