» «
תרבות הנגד
מהי תרבות נגד ולמה מתפתחות תרבויות הנגד?



תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.

תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.

ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.


הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:

https://youtu.be/IC7aObYkPd4


הנה ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה:

https://youtu.be/jRJ7pmif9Dc


"קולו של הדור" בוב דילן:

https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s


והנה הקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם:

https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
נערי הסווינג
מי היו נערי הסווינג?



"נערי הסווינג" (Swing Kids) הייתה תנועת התנגדות למשטר הנאצי בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שכללה נערים ונערות גרמניים. חבורת הנערים התנגדה לשלטון וחיפשה דרך למרוד ולהימלט ממנו, ומצאה זאת בסווינג. מוזיקת הסווינג שמקורה בתרבות האמריקאית, סימלה רעיונות של אהבה וחופש והייתה אסורה להשמעה בתחנות הרדיו בגרמניה.

הנערים התקוממו נגד ניסיונות הנאצים להחדיר בבני הנוער הגרמניים רעיונות גזעניים ואלימים. בחירתם בסווינג נבעה מאהבתם למוזיקה, וגם כי היא ניגנו אותה שחורים ויהודים, שהיו קבוצות מיעוט שהנאצים רדפו ורצחו.

חלק עיקרי בפעילותם של נערי הסווינג כלל ארגון של תחרויות ריקוד, שאליהן הוזמנו להקות סווינג. סגנון הלבוש שאפיין אותם היה גנדרני ונוצץ.

בתחילת שנות ה-40 סבלה התנועה מרדיפות וממעצרים, עד שלבסוף נשלחו כלל הנערים על ידי הנאצים למחנות ריכוז.


הנה תנועת הנגד של הצעירים בגרמניה שנקראה "נערי הסווינג":

https://youtu.be/J7awpjXrWls


וקדימון של סרט שנעשה על נערי הסווינג בגרמניה:

https://youtu.be/VX7AReML354
היפים
מה עשו ההיפים של שנות ה-60?



ההִיפִּים (Hippies) היו חברי תרבות הנגד של צעירים בארצות הברית בשנות ה-60. הם היוו תופעה חברתית חדשה באמריקה של אז ודגלו בשלום, אחווה ושוויון בין בני אדם, באהבה חופשית, בשמירה על הטבע ובשימוש בסמים קלים.

אבל באותם ימים היו ההיפים כינוי גנאי. התייחסו אליהם כמסוממים, מלוכלכים, מפיצי מחלות ואף אלימים. הם היו תרבות נגד, אבל זו הייתה התרבות שפנתה יותר נגדם.

הממשל התייחס אליהם כמורדים חתרנים, בעוד הם ביקשו לנתץ את המחסומים שהניח בפניהם הקפיטליזם הדורסני ותאב המלחמה של אמריקה.

ההיפים, "ילדי הפרחים", מרדו במבוגרים שאותם הם האשימו בהרס העולם ובהפצת המלחמה. הם בזו לקפיטליזם ולתרבות הצריכה המטורפת לדבריהם של אמריקה. ממתנגדים למלחמה בווייטנאם ותומכים במאבק של השחורים לשוויון זכויות, הם הפכו למתנגדים לכל העולם השבע והמבוגר ולמה שהוא מייצג. הדבק שלהם הייתה מוסיקת הרוק, שאותה הם חגגו בלי הפסקה, עד לפסטיבל וודסטוק, שיא ההיפיות וגם תחילת הסוף שלה.

כחלק מהחזרה אל הטבע, גידלו ההיפים את שיערם, הלכו יחפים ולבשו בגדים קלים. הם השפיעו על תרבות הצעירים מאז ומנהגיהם השפיעו למשך שנים רבות על צעירים בכל העולם. מהשיער הארוך, דרך מוסיקת הרוק והבלוז והאהבה החופשית, תנועה זו השפיעה על החברה המערבית באופן לא רגיל, כי ממחאה של הבייבי-בומרס, הדור שנולד במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, כנגד השפע המושחת והמשחית והכוח הצבאי האכזרי, הם גדלו להיות דור מובילי האינטרנט והטכנולוגיה של מהפכת המידע, טכנולוגיה שתשנה את העולם.


הנה תרבות ההיפים:

https://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, אחד משיאי התקופה והתנועה ההיפית:

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


שיר הרוק הפסיכדלי 'ארנב לבן' של להקת "ג'פרסון איירפליין":

https://youtu.be/ygOEbXznYOE


מצגת על ההיפים של הסיקסטיז:

https://youtu.be/3jbBNCjrPws


ההיפים בעיניים מחויכות:

https://youtu.be/9OrSRMaWgFw


וסרט תיעודי על ההיפים:

https://youtu.be/vm6DvlZ2O20?long=yes
ילדי הפרחים
מי היו "ילדי הפרחים"?



"ילדי הפרחים" היה כינויים של ההיפים (Hippies), צעירים אמריקניים שבשנות ה-60 מרדו במוסכמות ופנו כנגד הסדר המקובל של דור ההורים. בעוד שהחברה האמריקנית הפכה במהלך שנות ה-50 וה-60 לחברה צרכנית ורודפת תפנוקים וכוח, חרטו "ילדי הפרחים" ארוכי השיער על דגלם את המאבק לשלום, פתיחות, שוויון, חופש, אהבה חופשית ואחווה בין כל בני האדם.

לכינוי "ילדי הפרחים" הם זכו על שמם של אותם צעירים שהגיעו לפסטיבל וודסטוק עם פרחים בשיער. "ילדי הפרחים" היו חלק מתרבות הנגד שחיפשה עולם טוב יותר. הם תמכו בתנועה לזכויות האזרח שקראה לשוויון בין שחורים ולבנים באמריקה, כעסו על רצח קנדי ומרטין לותר קינג, האזינו לשירי המחאה של בוב דילן וחבריו והשתתפו במחאות והפגנות נגד המלחמה בוייטנאם. ברצונם ליצור עולם טוב יותר ומשוחרר ממלחמות, שבו האהבה והפתיחות ינצחו, הם התלבשו ברישול, לא הסתפרו וראו במוסיקת הרוק את המרד במוסכמות של דור ההורים. בפסטיבל וודסטוק באה לידי ביטוי היכולת שלהם לחיות ביחד בעולם נקי מאלימות וכסף, אבל הוא גם היה נקודת השיא שאחריה הלכה התנועה והתמוססה.

תוכלו לקרוא עוד על ילדי הפרחים באאוריקה, בתגית "היפים".


הנה ילדי הפרחים, ההיפים של אז (עברית):

http://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, שבו זכו לשם "ילדי הפרחים":

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


וחדשות מהעבר על ילדי הפרחים והקול שלהם:

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0

תרבות הנגד

פאנק (Punk)
מה היה הפאנק?



פאנק (Punk) היא מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה. סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) היה רוק בסגנון מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד של שנות ה-70. בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ושבעה מדי. בעולם המערבי הרוק ברובו הפך לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים או אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. המון שיקולים עסקיים תפסו את מקום האמנות בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה.

מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים ברוק להשמיע את קולם. הם השמיעו קול גדול ורעשני.. במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק והחריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים.

כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה. הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.

התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי. לפאנקיסטים היו בגדים אופייניים, תספורות כמו המוהיקן, נעלי אולסטאר ובעיקר רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל דור ההורים. אחרי כמה שנים הם נעלמו, אבל השפיעו בדרכים שונות על המון יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם.


הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:

http://youtu.be/Fr-1YXegcC0


הנה "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:

http://youtu.be/_jN9C2c4wN0


ו"אין גיבורים יותר" של "החונקים":

http://youtu.be/2tfy8f9lDD0


אופנת הפאנק:

http://youtu.be/QVG130ieKng


התסרוקות של הפאנקיסטים:

http://youtu.be/xL-SUkf42i8


ובלונדון הפאנק עוד חי גם היום:

http://youtu.be/7ncoh6_MsKU


ולהקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק:

http://youtu.be/zGgfHZ02I2k


הנה סרט ארוך עם סיפורו של הפאנק באנגליה:

https://youtu.be/Pf-yvJKG608?long=yes
דור הביט
מי היו הביטניקים?



ביטניקים היו הצעירים והצעירות ארוכי השיער, המורדים והמתנגדים של שנות ה-50. הם גידלו שיער ארוך וחיו כרצונם, בלי להתרחץ יותר מדי, להתגלח, לעבוד או לאגור דברים. הם ראו עצמם כמתנגדים לבורגנות המשעממת של דור ההורים שלהם, האזינו לג'אז מתוחכם, התלבשו ברישול ועשו דווקא לחברה, שהתנגדה להם פעמים רבות וראתה בהם פרועים, מלוכלכים ומסריחים.

הביטניקים אחזו בעמדות אנטי-מלחמתיות ואנטי-קפיטליסטיות, חיו חיים של שחרור מיני, שימוש חופשי בסמים והתעניינו במיסטיקה של המזרח הרחוק. הם הונהגו על ידי אלן גינסברג וחבריו לקבוצת "דור הביט", כמו ג'ק קרואק ומשוררים ואמנים נוספים, שיהיו למדריכים רוחניים לדור שלהם.

מקור השם "ביטניק" שנולד בשנת 1958 הוא משילוב של המילים "ביט" (קצב) ו"ספוטניק" (שם הלוויין הסובייטי ששוגר לחלל). הכינוי במקור ביטא זלזול וגנאי כלפי הדור של הצעירים המזוקנים וצמאי החופש, ששתו אלכוהול וצרכו סמים ושהמבוגרים והממסד החינוכי חששו שהם עלולים להפוך לקומוניסטים.

הביטניקים התקיימו גם אחרי שנות ה-50, עד שנות ה-70. לתנועת הביטניקים הצעירים הללו, על תפיסותיהם הפוליטיות ואהבת החופש שלהם, תהייה השפעה גדולה על תנועות-הנגד שיבואו בעשורים שאחריה, מה"היפים" של שנות ה-60 ועד ל"פאנקיסטים" של שנות ה-70.


הנה הביטניקים:

https://youtu.be/qn70GcJ6sgw


תיאור של ההבדל בין ביטניקים והיפים:

https://youtu.be/xETnrheOplQ


המאבק של החברה השמרנית בביטניקים:

https://youtu.be/UgmlGbsmOM0


שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:

https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ


סרטון משעשע שמסביר איך להיות ביטניק:

https://youtu.be/YWjRgzFeE_8


תיאור של האסתטיקה והאופנה הביטניקית:

https://youtu.be/vtDlY3Xmeso?long=yes


והרצאת רשת על הביטניקים וההיסטוריה שלהם:

https://youtu.be/_ucpG1RG56Y?long=yes
ראפ
איך נולד הראפ?



נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.

אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.

מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.

המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.

הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.


הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:

https://youtu.be/OvxaALJRB7g


ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:

https://youtu.be/ATobFYV4jQ0


הנה תולדות הראפ ושורשיו:

https://youtu.be/RVL_gHjVn5w


אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:

https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes


והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:

https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
הפנתרים השחורים
מי היו הפנתרים השחורים?



התרבות המהפכנית שהשתלטה לפתע בשנות ה-60 שאפה לשנות את השיטה החברתית מהיסוד. באמריקה של אותן שנים נראה היה שהכל בער. לפתע זכתה תרבות-הנגד לפופולאריות רבה ולאנרגיות טובות. מילדי הפרחים שתיעבו את מלחמת ויאטנם, דרך ההיפים ששנאו את החומרנות של המבוגרים, המון המעריצים של "הביטלס" והנדריקס שהגיטרות הרועמות החליפו בשבילם את הג'אז של ההורים ועד לשחורים שדרשו שוויון וזכויות אזרח - כולם הרימו את ראשם וצעקו את מה שהיה להם לומר.

תנועת הפנתרים השחורים (Black Panthers) נולדה מהתסכול של השחורים באמריקה. היא נולדה לאחר רצח מלקולם אקס, ממנהיגי השחורים באמריקה של הסיסקטיז. לכן היא גם נקראה "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". זה היה בשנת 1966, כשהתנועה הזו עמדה לרגע בראש מי שרצו לשנות את השיטה החברתית באמריקה.

הפנתרים דרשו תיקון של העוולות ההיסטוריות שנעשו לקהילה השחורה באמריקה. הם תמצתו את משנתם הפוליטית במניפסט שנקרא "תכנית עשר הנקודות". די מהר הם הצליחו להביא להתעוררות פוליטית ותרבותית בקרב השחורים באמריקה.

זו הייתה תנועה מהפכנית שבדיעבד שינתה את ארצות הברית לתמיד. בניגוד לאחותה יריבתה, התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, שקראה לפיוס וההשתלבות של השחורים בארצות הברית, היה הפנתר השחור ארגון חמוש ומהפכני. הארגון הזה רצה לשנות את המבנה החברתי ולתת את השלטון לשחורים. שתיהן יביאו למודעות הגוברת לאפליית השחורים בארץ שנבנתה על עבדות הוריהם.

בשיאה היו לתנועה סניפים ב-48 מתוך המדינות שבארצות הברית. תנועות תמיכה נפתחו במדינות רבות בעולם. אבל השלטון האמריקאי חשש ממנה והתסיס את האווירה נגדה. הבולשת האמריקאית פשטה עליה שוב ושוב, רציחות של מנהיגים מקומיים שונים, הגליה של המייסד שלה, יואי, ופרובוקציות רבות שגרמו מושתלים שהושתלו והוכנסו אליה - כל אלה גרמו לה להפסיק לפעול ב-1977.

השפעות מפלגת "הפנתר השחור" הגיעו גם לישראל, שבה הוקמה בתחילת 1971 תנועה מקומית בשכונת מוסררה שבירושלים. כמו אחותה הגדולה שבאמריקה, גם "הפנתרים השחורים" בישראל זעקה את מחאת צעירי השכונות על התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות שהם חוו. חבריה נלחמו כדי לשנות את עתידם.

התנועה שהקימו צעירים בראשות סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'ל וצ'ארלי ביטון, תטלטל את החברה בישראל ותהיה לתנועת מחאה משמעותית מאד, שתביא לשינויים חברתיים לטווח ארוך בישראל. כמו הפנתרים של אמריקה, גם הם הנביטו את המהפכה החברתית שתיראה כאילו היא נכשלת, אך תביא בהמשך אותו עשור את המהפך הפוליטי ואת תחילת עליתם של כוחות פוליטיים חדשים, שיונהגו ויתרכזו בבני עדות המזרח.


הנה הפגנות הפנתרים השחורים באמריקה:

https://youtu.be/hZ_eijoFiU8


מצאו את ההבדלים - הפגנת הפנתרים השחורים בישראל:

https://youtu.be/lwLa1QKMWuQ


הנה סיפורם של הפנתרים השחורים בישראל:

https://youtu.be/WEwEBbYb8Zg


כתבה תיעודית על הפנתרים השחורים של ישראל:

https://youtu.be/oc17wBfFreE?long=yes


בוב דילן
איך הפך זמר צעיר לדובר הדור?



זה קרה בשנת 1963 כשאמריקה והעולם כולו זכו בנביא חדש, בן 20 בלבד. בזמן שהצעיד הדוקטור מרטין לותר קינג את ההמונים לאנדרטה של וושינגטון, בדרישה לשוויון זכויות, הפך זמר צעיר שתמך בו ושמו בוב דילן, לאגדה. זה קרה פחות או יותר בזכות שיר אחד - שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח" הפך להמנון של התנועה לזכויות אזרח ובין לילה הוא היה לדובר של דור שלם.

דילן ניסה אמנם להתכחש למעמדו כדובר הדור וזימר בקול מנסר "אתם לא צריכים חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח" (מה שהתייחס לשיר הזה, שכבר הפך לכמעט תפילה לאותם צעירים). אבל זה לא עזר לו. את המעמד הזה חיזקו עוד שירים כמעט נבואיים נוספים שלו, כמו "גשם כבד עומד ליפול" ו"אדוני המלחמה", שהעלו אותו למעמד גבוה עוד יותר - נביא ומוכיח בשער בעשור הכי כואב של אמריקה - העשור של ויאטנם, הרצח של הדוקטור קינג ושל הנשיא קנדי.

והמשורר שהוא היה הכניס למוסיקת הפופ את הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה. הוא יצר שירים מוזרים, סוריאליסטיים, עמוסי משחקי מילים, כפלי משמעות, מסעות בזמן, הוא שאל בהם שאלות קיומיות ומסתוריות ותהה על הדברים ופשרם. לאיש לא היה ספק - הוא ניסח את השאלות שמהן כולם הוטרדו, אך התקשו לנסח.. בעקבות הצלחתו של דילן החלו יותר ויותר זמרים ולהקות, לכתוב שירים פואטיים, בעלי משמעות, שנוגעים בנושאים חשובים באמת.

וגם הקול החלוד שלו, אותו קול שהיה ההיפך מקולם של זמרי ה"בל קנטו" (הקול היפה), שהיו עד אז מלכי הפופ. את הקול המאנפף (שיוצא מהאף) והלא משתדל שלו הוא הביא מעולם הבלוז ומוסיקת העם. לא מעט בזכותו הלכו הקולות האלה והשתלטו על מוסיקת הרוק והביאו לירידה של ממש בפופולריות של הקולות המנומסים והנקיים הקודמים, שלפתע נשמעו כל כך משעממים..

ב-1965 הוא עשה מהפכה עוד יותר גדולה, כשהביא את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית. בפסטיבל ניופורט צעקו לו ולהתחשמלות בוז, כשהוא עלה עם להקה חשמלית להופיע מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו. זה לא עזר להם. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, הרחיבה את הפופ והרוק והפכה אותו מבידור לכלי ביטוי ושפה חדשה, אמתית יותר וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, עם חשמל צורם ומרעיש, הוא שר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים.


הנה סיפורו של בוב דילן ושל מקבילו לאונרד כהן:

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח":

https://youtu.be/vWwgrjjIMXA


ושיר אחר שלו בהופעה חיה, בעשור שאחריו:

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


המהפכה החשמלית הפכה אותו לאמן רוק ושינתה את הרוק האמריקאי לתמיד:

https://youtu.be/jtFEzhaNrT4


ותכנית היסטורית בעברית על בוב דילן:

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
מיהם אנשי אנונימוס?



אנונימוס הוא ארגון מחאה של האקרים, שאינו מאורגן כלל. זה לא אותו אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, ארגון חשוב לכשעצמו. מדובר בגוף אחר, גוף ללא גוף.

נשמע מוזר? - אכן, זוהי קהילה מקוונת הפועלת באופן אנרכיסטי, ללא מנהלים או מפקדים וללא סמכות מלמעלה, אלא במעשים עצמאיים של האקרים פרטיים, שמתאמים ביניהם את הפעילות. זוהי קבוצה לא מאורגנת שהמושג 'אנונימוס' משמש בה כינוי לחברים שבאים מכיוונים שונים באינטרנט ושמה שמאחד ביניהם הוא שכולם פועלים בלי שזהותם האמתית ידועה.

מגרש המשחקים ההיסטורי של אנונימוס היה צחוקים, מתיחות והצקות באינטרנט ("הטרלות", מלשון "טרולים"), אך בשנת 2008 החלו רבים מהם לפעול ולהתארגן לפעילויות אקטיביסטיות בינלאומיות. האקטיביזם שלהם התבטא בתמיכה בהפגנות ומחאות, באמצעות מתקפות סייבר, פריצה לאתרים, הפלת רשתות מחשב ופעולות טרור סייבר נוספות. על אף שהמבצעים של הפעולות הללו הם תמיד אנונימיים ומבצעים את הפעולות באופן עצמאי, הן תמיד מיוחסות לקבוצת "אנונימוס", על אף שברוב המקרים המעורבות היא של חלק קטן מאלה שרואים את עצמם שייכים לו. יתר על כן, ב"אנונימוס" ניתן למצוא בכל נקודת זמן משתתפים בני לאומים אויבים, האקרים פלסטינים שמתנגדים לישראל (הארגון מאיים בקביעות על ישראל במתקפות סייבר ומבטיח "שואה אלקטרונית" למדינת היהודים), בצד ישראלים שחותרים לשבירת המונופולים של העשירים ועוד.

אחד המסרים שאוהב לומר חברי אנונימוס הוא "אנחנו ה-99%". אנונימוס מבטיח לייצג את הציבור, כנגד בעלי השררה והממון. סיסמתו "אנחנו העם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים." והיא קוראת תגר על בעלי הכוח והשררה. באמצעות התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS) הוא מפיל אתרים "רעים", כמו אתר הבולשת הפדרלית של ארה"ב (FBI), אתר משרד המשפטים של ארה"ב, האתרים של חברות בידור ומוזיקה שרודפות את הפצת המוסיקה והסרטים הפיראטיים ועוד.

מעניין לדעת:
=========
במצעדים, צילומים וסרטוני וידאו אנונימיים, אנונימוס משתמשים במסיכה של גאי פוקס, האיש שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה".


הנה מסר אופייני של קבוצת אנונימוס:

https://youtu.be/IYZcW_OELXc


הסיפור של אנונימוס וגילוי פנים של מרואיין מהקבוצה:

https://youtu.be/FPj4M2XVgww?t=58s


והנה מסר שבו מפגינה הקבוצה את הבוז שלה למערכת הבנקאות בעלת הכוח הרב:

https://youtu.be/FPrKzRWdf5w


או הסבר על חוסר הצדק בישראל:

https://youtu.be/VYsjVUosIBg


והנה סרט תיעודי על אנונימוס וכיצד שינו את העולם:

https://youtu.be/FAECyLvSCHg?long=yes
כיצד צ'ארלס מנסון נכשל במוסיקה והקים כת רצחנית?


תודות לסמים ולגזענות, זכתה בסוף שנות השישים אמריקה בשטן שכולו שלה, מלאך מוות שעיניו מזרות אימה ומעשיו איומים. קראו לו צ'ארלס מנסון והוא היה מנהיג כת "משפחת מנסון", שרצחה בסוף שנות ה-60 לא פחות מ-9 בני אדם ובו בזמן רצחה את רוח ההיפים, האהבה ודור הפרחים.

הסיפור שלו מתחיל בילדות קשה ובתנאי משפחה איומים. מי שהיה תינוק לא רצוי לאם אלכוהוליסטית בת 16, הפך פושע כבר בגיל צעיר. בבגרותו, הוא נכלא כמה פעמים ובשלב מסוים אף רצה להישאר בכלא, כי חש שזה המקום שבו הוא לפחות קיבל יחס כלשהו.

כשיצא מהכלא, באמריקה ההיפית של סוף שנות ה-60, הוא הגיע לסן פרנסיסקו. זה היה ב-1967 כשהוא הקים קומונה של 20 היפיות, שנסחפו אחריו אל "קיץ של אהבה". בהדרגה נוספו לקומונה שלו גם גברים שהעריצו את אישיותו.

הוא חלם להפוך לזמר, אבל עכשיו הוא הפך לגורו של קומונת ילדי פרחים, צעירה ומלאת חיים. מצויד בידע שרכש בכלא, על דת הסיינטולוגיה ועל קבוצה דתית בשם "כנסיית התהליך", שסגדה למשיח ולשטן, מנסון הפך את קבוצת המאמינות שלו למשפחה, שהוא העומד בראשה. הם הסתובבו באוטובוס ישן שעוצב בשלל צבעים, כמקובל אצל ההיפים. הם חיו בשיתוף מלא, כולל הכל - מזון, כסף, מין ואהבה.

אבל בהדרגה הלכו מעשיו ומעשי המאמינים הצעירים והמסונוורים שלו והחמירו. מנסון הגזען ראה חזיונות אפוקליפטיים והאמין שאוטוטו צפויה מלחמת גזעים בארה"ב. הוא חש שהשחורים של אמריקה עומדים לטבוח בתושבים הלבנים ולהשתלט על אמריקה. בהוראתו של מנסון, נערכה "משפחת מנסון" ליום הדין המתקרב, ביצירת אלבום מוסיקלי שמטרתו לשנות את האנושות. מנסון גם אגר נשק ותכנן להתחבא עם "בני המשפחה" במקלט שהכינו במדבר, כך שלאחר המלחמה, שבה ישמידו השחורים את הלבנים, תוכל משפחת מנסון לשלוט בעולם, כי השחורים ש"אינם בנויים לשלוט" יבקשו מהם לעשות זאת...

באביב 1968 התחבר מנסון עם דניס וילסון מה"הביץ' בויז" ווילסון שילם את ההוצאות של ה"משפחה" ואף עזר לו להקליט שניים משיריו. אבל מהר מאד גילו הוא והמפיק שלו , טרי מלצ'ר, עם מי הם הסתבכו וניתקו איתו את הקשר. הניתוק הזה יעלה לאמריקה ביוקר...

וכך הגיעו לשורת מעשי רצח מהאכזריים והקשים בתולדות אמריקה. בחודש אוגוסט 1969 קיבלו כמה מבני "משפחת מנסון" הוראות ברורות מהמנהיג לרצוח את טרי מלצ'ר, המפיק שניתק את קשריו עם מנסון. הם לא ידעו שהוא מכר את ביתו לבמאי הקולנוע רומן פולנסקי, שהיה באותה עת בחו"ל. בבית הם רצחו 5 אנשים, באכזריות בלתי נתפסת, ביניהם אשתו ההרה של הבמאי, השחקנית שרון טייט. כשחזרו הרוצחים, כעס מנסון על שההתקפה הייתה מלוכלכת מדי ולקח אותם למחרת ל"חוויה מתקנת" בבית של זוג אקראי בלוס אנג'לס, לנו ורוזמרי לה ביאנקה, שנרצחו באופן חולני ואכזרי לא פחות.

למשטרה לא היה קצה חוט, אבל סוזאן אטקינס, אחת מה"בנות", סיפרה למישהי על הרציחות והמשטרה עצרה את כל המעורבים ואת מנסון, שלא השתתף אבל היה השולח. במשפט מנסון לא התרגש ונשא נאומים על משנתו המעוותת. מי שהיה לאחד מסמלי הרוע הכי גדולים שידעה אמריקה מאז ומתמיד, גם הוסיף קעקוע של צלב קרס על מצחו והדגיש בכך את השתייכותו לעולם השטני שמחוץ לחברת בני-האנוש.

בסופו של המשפט הארוך והיקר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, נפסק גזר דין מוות על כל הנאשמים, אך שנה לאחר מכן בוטל עונש המוות בקליפורניה והעונש הומר במאסר עולם. הוא יבלה את כל חייו בכלא. אגב, זה לא הפריע לו להתראיין המון פעמים ולהטיף מתוך הכלא לגזענות ולשנאה, להפוך לאסיר הכי אהוד בארה"ב, לקבל יותר מכתבים מכל אסיר אחר אי-פעם ולהתחתן עם צעירונת בת 28. רק באמריקה!


כך שכנע מנסון את מאמיניו לעשות כרצונו:

https://youtu.be/RA7Kh6cgwks


סיפורו של המסר "הלטר סקלטר":

https://youtu.be/5TtQqbuLxrc


מתוך סרט על בנות החבורה הרצחנית:

https://youtu.be/zMXnAcdv1OI


שתיים מחבורתו מעידות אחרי שנים על האירועים שעברו:

https://youtu.be/RA7Kh6cgwks


כמה עובדות על מנסון:

https://youtu.be/lQqcVeu5mHc


וסרט תיעודי על חבורת מנסון והפשעים האיומים שעשו:

https://youtu.be/v4qZB2ytq10?long=yes
מהו פסטיבל הברנינג מן?



"פסטיבל הברנינג מן" (Burning man festival), או "פסטיבל האיש הבוער", הוא פסטיבל שבו נפגשים בלב המדבר, למשך שבוע ימים, המוני אנשים שבאים לבושים בצורות מוזרות (חלקם לא לבושים כלל), על כלי רכב שונים ומשונים, תלבושות מגניבות ויוצאות דופן והרבה יצירתיות, כדי לשמוע מוסיקה, לייצר פרויקטים שונים ומשונים, לבנות עיר זמנית ולחוות הרבה חוויות ביחד.

כל זה קורה במישור גדול במדבר בלאק רוק, אגם מלח שהתייבש, שהופך לשבוע למקום יצירתי ומלא חדוות בניה וביטוי עצמי.

הפסטיבל הוא חלק מתרבות הנגד והוא גם מוקדש למחאה על מצב כדור הארץ, כיוון שהמשתתפים הם אנשים שרואים עצמם מחויבים לשמירה על העולם. כיום יש גרסאות שלו במקומות שונים בעולם, כולל פסטיבל ה"מידברן" בישראל.

שם הפסטיבל בא מהאירוע המרכזי שמסיים אותו - שריפת דמות אדם גדולה, "איש העץ", שנבנית במהלך הפסטיבל. שריפתה היא השיא של הפסטיבל.

בין אוהדי הפסטיבל המקורי היו סטודנטים צעירים מאוניברסיטת סטנפורד, שהיו למייסדי חברת גוגל, סרגיי ברין ולארי פייג'.


לפתיחה הנה כמה רגעים מדהימים ותמונות מהפסטיבל של היום:

https://youtu.be/IWR45bt0YjU


הדברים המעניינים ביותר שתרצו לדעת על פסטיבל האיש הבוער:

https://youtu.be/gDYFPaZjEXc


כך נולד פסטיבל הברנינג מן:

https://youtu.be/3shFcfZ_aZw


מצגת וידאו שמראה תמונות של יצירות לרגע, שנוצרות לפסטיבל ואחרי כן מושמדות:

https://youtu.be/UnSb0Zmjq94


הנה מחנה הפסטיבל מלמעלה, עם הפסל הענקי שיישרף בסופו:

http://youtu.be/woOHbbaj6fM


מראות מפסטיבל הברנינג מאן 2018:

https://youtu.be/ULnEoqPl-3c


עכביש מהלך שבנה אחד הצוותים בפסטיבל:

http://youtu.be/WTHI8o5ZOFk


וסרט תיעודי על הברנינג מן:

https://youtu.be/H0NdVn2O1WY?long=yes
מה היו אירועי מאי 1968?



יש המכנים את אירועי מאי 1968 בצרפת (הם כונו שם Les Événements) "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". כיצד יכולים כמה סטודנטים לחולל מהומה שתהפוך לאירוע היסטורי מכה גלים?

אירועי מאי 1968 היו מהומות של סטודנטים ופועלים צרפתים שהובילו לשביתה כללית בצרפת. הם מחו נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול וביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.

המהפכה, שהושפעה מהגל העולמי של ילדי הפרחים ותרבות הנגד, קראה לשיוויון, שחרור מיני וזכויות אדם בצרפת. היא החלה במרץ עם קבוצה קטנה של פעילי שמאל וסטודנטים שפלשו לבניין של הנהלת אוניברסיטת נאנטר בפאריס והציגו דרישות לשינויים בשמרנות שאפיינה את הכללים באוניברסיטה.

בראש המהפכנים הצעירים עמד "דני האדום", צעיר יהודי ובן למשפחה שנמלטה ב-1933 עם עלית הנאצים. השלטונות הצרפתיים ידאגו בתוך ימים שתיאסר עליו הכניסה לצרפת, אבל זה לא יעזור לעצירת ההתרחשויות, שהפכו לכדור שלג.

עימות עם המשטרה רדף עימות והאוניברסיטה נסגרה. בינתיים הצטרפו לאות הזדהות סטודנטים מאוניברסיטת סורבון והמהומות התפשטו לרובע הלטיני כולו. מאות עצורים ומעל מאה פצועים הביאו גם להשבתת הסורבון. בימים הבאים הסטודנטים ישתלטו על הסורבון ויחלו לקרוא לה "האוניברסיטה של העם".

דומה שרק גיליוטינה חסרה שם. שוב ושוב החלו מהומות בערים נוספות ומאות פצועים נוספו למוחים. למאבק הצטרפו גם תלמידי תיכון מרחבי צרפת. כשגם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים הצטרפו למאבק והשביתו את צרפת כולה, הפכו העימותים למאבק לאומי. הפגנה של מיליון איש, מסטודנטים ועד פועלים הבהירה שצרפת לא תחזור להיות כשהייתה ומספר השובתים יילך ויגדל עד שיגיע ל-10 מיליון פועלים וצרפת תושבת לחלוטין. צרפת הלכה לפי הקו ששירטטה אחת הכרזות שהונפו בהפגנות ובה נכתב "האושר שלך נקנה. גנוב אותו בחזרה!"

אבל בדיוק כמו שהחלה המהפכה, כך היא דעכה. זה קרה לאחר שאיגודי העובדים קיבלו מהממשלה העלאה של 7% בשכר הפועלים ושכר המינימום הועלה ב-30%.

הנשיא המבוגר דה גול, שלא יכל למהומות, יחזיק עוד שנה נוספת בשלטון. לאחר האירועים הוא הכריז על בחירות שבהן ניצח כהרגלו. העם הצרפתי הרי תמיד זכר לו תמיד את הנהגתו האמיצה נגד הנאצים. אבל סופו הפוליטי של המנהיג העייף והשמרן כבר היה על הקיר ובעקבות משאל-עם שבו לא התקבלה דעתו, הוא עזב את תפקידו והתפטר.


הנה סיפור המחאה של פריז 1968:

https://youtu.be/yxxvMZ_KoPA


צילומים של מהומות הסטודנטים בפאריס ב-1968:

https://youtu.be/YCtcD9CfMOI


עוד ממראות המהפכה של 1968:

https://youtu.be/Lbar529zc9Y


המשטרה נגד המפגינים:

https://youtu.be/6yXvQE9WJEY
מי היה מלקולם אקס?



הם היו שניים, שהנהיגו את מאבק השחורים בארצות הברית בשנות ה-60. התיעוב ביניהם היה גדול וכך גם הפער האידאולוגי. האחד היה איש שלום שדגל בהשתלבות בחלום האמריקאי ושמו מרטין לותר קינג, בעוד השני ניהל מלחמת צלב בלבנים של אמריקה וקרא למאבק אלים בהם.

השני הזה היה מלקולם אקס (Malcolm X). כמו קינג, גם הוא היה מנהיג ואידיאולוג שחור, בחור מבריק ונואם בחסד, אך בניגוד לקינג, מלקולם אקס קרא לשחורים להתבדל מהלבנים. שוב ושוב הוא הטיף להם להתחמש לקראת פעולה אלימה כנגד הלבנים ולהקמת מדינה שחורה ונפרדת בארצות הברית.

חייו של מלקולם אקס עד שם לא היו פשוטים. הבחור שלמד רק עד כיתה ח' והתגאה בכך בהמשך חייו, דיבר בשפה גבוהה ואפילו אקדמית. כששאלו אותו על כך הוא נהג לספר שמאז שהוא הצטרף ל"אחים המוסלמים השחורים", הוא הרבה לקרוא.

בצעירותו מלקולם ניהל קריירת פשע ונכלא. בכלא הוא התאסלם והפך לאחר שחרורו לחבר בכיר ודובר בארגון "אומת האסלאם". הוא גם עלה לרגל למכה ו"חש את השוויון הגדול בחייו". את שם משפחתו שינה ל-X כשאמר "אין לי שם משפחה, כי שם המשפחה הזה ניתן לאבותי על ידי סוחרי העבדים".

הוא לא היה מוכן להיות עבד ואפילו בנפשו. כלוחם למען השחורים והאיסלאם הוא הרחיב את התנועה והרבה להקים מסגדים בערים הגדולות של אמריקה. את הצעירים השחורים הוא שחרר מהחינוך שקיבלו מאמריקה הלבנה, זו שהרגילה אותם שהם נחותים. הוא דחף אותם לרכוש חינוך, כדי שיצטיידו בכלים לחופש. הוא הבטיח שהם ישתחררו, כשיהיו "לא רק נגרים, אלא גם עורכי דין ולא רק עובדי בניין, אלא גם רופאים".

אבל בשלב מאוחר יותר התמתנו הדעות של אקס הקיצוני והוא נטש את הארגון שלו. בתגובה על התמתנותו של מנהיגם ובגידתו באלימות ככלי לשחרור, פעלו נגד מלקולם אקס הקיצוניים מהתנועה. לבסוף כנראה גם רצחו אותו.

אקס נרצח ממש כמו מרטין לותר קינג, המנהיג שוחר השלום שעתיד להירצח 3 שנים אחריו. אבל בעוד קינג נרצח על ידי מתנקש לבן, הוא נרצח על ידי שחורים, כאמור אנשי תנועתו שלו. מנהיגיה הזדעזעו מהתמתנותו ודחפו אותם למעשה. יש סברה שגם הבולשת הפדרלית "הלבנה" ידעה על הרצח המתוכנן ולא מנעה אותו.

בשנות ה-90, בעקבות הקמפיין שלפני הסרט שעשה על מלקולם אקס הבמאי השחור והמצליח ספייק לי, הוא חזר והפך לאישיות נערצת. גם אמני היפהופ הרבו להשתמש בסימפולים של משפטים מתוך נאומיו, בשיריהם ובווידאו קליפים. כך נולדה תופעה של "מלקולמניה" (Malcolmania), שיגעון מלקולם איקס. לפתע נמכרו באמריקה מיליוני חולצות, פוסטרים ומוצרי אקס. השוק המסחרי של מוצרים הנושאים את האיקס שלו הוערך במאות מיליוני דולרים. אפילו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון יצא לריצות כשהוא לובש את חולצת האיקס שלו. כך הפך הלוחם השחור והמת לאליל ההמונים של אמריקה.

אגב, שנים רבות אחרי מותם של שני "הלא חברים", הושפע גם ממלקולם אקס וגם ממרטין לותר קינג בחור צעיר ושחור, נואם בחסד גם הוא, שיגשים את החלום של השחורים משנות ה-60. הוא יהיה לנשיא ארצות הברית ויגלם את תחילתו של השוויון שחלמו השניים. לצעיר הזה קוראים ברק אובמה.


הנה מלקולם אקס:

https://youtu.be/rpuffmaY_MM


הוא היה נואם חד ומדויק להכאיב:

https://youtu.be/VDlMxE5JKjY


הסבריו וניתוחיו את החברה שבה השחורים נשלטים:

https://youtu.be/zjJ6K1zt5oQ


קטע מסרט שנעשה עליו:

https://youtu.be/lvR65kesZIs


וסיפורו של המנהיג השחור שסרב להיות נחמד:

https://youtu.be/-DmgJqed-X0?long=yes
מה קרה בפסטיבל וודסטוק?



בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"

ואכן, פסטיבל וודסטוק, אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.

וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.

זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.

מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו ליפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.

אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות הפרוצות על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.

המופלא בוודסטוק היו המשתתפים שבו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים. בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב, ואז להמשיך בחייהם הרגילים.

וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות, מייצגי תרבות-הנגד ההיפית בארה"ב של שנות ה-60. יש הרואים בו נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור, השיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.

בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו. ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו, בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותר האבטיפוס של פסטיבלים מאז וייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.


הנה פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:

https://youtu.be/Wyx053CNMag


הנה עלילות הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:

https://youtu.be/Vv98-4eOJbU


לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:

https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc


ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":

https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc


להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:

https://youtu.be/fHTdrPL22-Y


שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:

https://youtu.be/HKdsRWhyH30


והנה סרט תיעודי על ההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:

https://youtu.be/PQMIIdiStpc


המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, חתם את הפסטיבל בנגינת ההמנון האמריקאי בדיסטורשן סמלי:

https://youtu.be/TKAwPA14Ni4
מהו המחזמר שהיה לסמל?



"שיער" הוא שמו של מחזמר רוק מהפכני ושובר מוסכמות משנות ה-60, שתאר את עולמם של הצעירים ההיפים באמריקה ואת האהבות והסערות הרגשיות שהם חוו אז, לצד הביקורת החברתית הנוקבת שלהם על החברה של המבוגרים ומרד הנעורים כנגד מה שנתפס בעיניהם כרקוב.

המחזמר הועלה לראשונה בסוף שנות ה-60, ממש בזמן שמהפכת ה"היפים" התרחשה בארצות הברית והחלה להתפשט בעולם המערבי. העלילה התרכזה בחבורת היפים שוחרי שלום ואהבה, בימים שלפני גיוסו של קלוד מנהיגם לצבא ולמלחמה בוויטנאם.

כשעלה "שיער" לראשונה בשנת 1967, זה היה שיא תקופת ההיפים, שכונו "ילדי הפרחים". צעירים אלה, שהאמינו בשלום, פתיחות, שוויון, חופש ואהבה חופשית, ראו במלחמה בוייטנאם דוגמה למה שרקוב בחברה האמריקנית. המחזמר היטיב לשרטט את הלבטים שלהם בחיפוש דרך חדשה לעצמם, תוך התמודדות עם המציאות שמסביבם ועם מערכת היחסים שבין הפרט לקבוצה.

ב-1979, כ-12 שנה מאוחר יותר, הביא סרטו של הבמאי מילוש פורמן "שיער", את עלילת המחזמר והשירים מתוכו אל האקרנים. הסרט, שהציג בדיעבד את "ילדי הפרחים", אותם היפים מורדים של שנות ה-60, הפיץ בכל העולם את הרעיונות של המחזמר ונתן ביטוי לשאיפה של צעירים לעולם טוב וצודק יותר, עולם של אהבה וללא מלחמות.


הנה סיפור המחזמר דרך ההפקה הישראלית האחרונה:

https://youtu.be/y_h22_O0uZQ?t=26s&end=3m11s


הנה השיר "תנו לשמש יד" מתוך המחזמר "שיער":

https://youtu.be/fhNrqc6yvTU


והשיר "אקווריוס":

https://youtu.be/Cb8luHdpR84


קדימון מהמחזמר "שיער" כפי שהוצג בישראל בשנים האחרונות:

https://youtu.be/K-U1K_1UTLE


וקטעים מהביצוע של "שיער" בישראל של שנות ה-70, בין השאר עם צביקה פיק ומרגול:

https://youtu.be/MXtSMLUGICk?t=5m42s
במה הקדימו הגרייטפול דד את האינטרנט?



להקת הרוק הפסיכדלי הגרייטפוּל דֶד (Grateful Dead), בעברית "המתים אסירי התודה", היא מהלהקות החשובות של דור הפרחים ותרבות הנגד של שנות ה-60. עם השפעות ממגוון סגנונות מוסיקליים כמו רוק, פולק, קאנטרי, בלוגרס, בלוז וג'אז וסולן שהוא גם מלחין ומשורר, היא הפכה לאגדה כבר אז.

ה"גרייטפול דד" פעלו באזור מפרץ סן פרנסיסקו ותפסו חלק מרכזי בתנועה הפסיכדלית שנולדה אז. המוסיקה רוויית האל. אס. די. שלהם הייתה נהדרת, אבל היא הייתה רק חלק מהקסם של ההרכב הזה, שגילם את רוח הסיקסטיז בניהול הלהקה באופן שוויוני וחכם ביותר.

הם נחשבים לחלוצים ולמי שלמעשה המציאו את השיווק הוויראלי, כמו גם את הניוזלטר בדיוור הישיר ועוד שימושים שונים בטכנולוגיה, שהקדימו בשנים רבות את דור האינטרנט.

ואולי זו אחת הסיבות, שאחד העובדים הראשונים שגייסו לחברה מייסדי גוגל, מעריצי הגרייטפול דד, היה הטבח של הלהקה. כחלק מהסכם העבודה שלו ותמורת אוכל טוב לעובדי החברה הספורים, הוא זכה במניות של החברה. כמובן שתוך שנים אחדות הוא הפך למולטי-מיליונר...

ביל גרהם, אולי האמרגן החשוב בתולדות הרוק, אמר עליהם פעם ש"הם לא הטובים ביותר במה שהם עושים, הם היחידים שעושים מה שהם עושים!"

מעריציה של "להקת הגרייטפול דד" הם מהנאמנים ביותר שיש בסצנת הרוק לדורותיה. הם מכנים את עצמם "דֶד הֶדס" ונאמנים לה שנים רבות. בכך הם מחזירים לה אהבה שניתנה גם ממנה אליהם, שכן הגרייטפול דד התפרסמו בכך שהרשו ל"דד הדס" להקליט באופן חופשי את ההופעות שלה ולא פעם גם נגנו קטעים מיוחדים להקלטות הללו. הם אף הרשו להם לחלק ולהפיץ את ההקלטות לכל המעוניין, בתנאי שיופצו בחינם. כך הם יצרו שיווק ויראלי של הלהקה והמוסיקה שלה. הם היו מהראשונים ששמרו כתובות של כל המעריצים ושלחו דיוור ששיווק את ההופעות שלהם, מוצרים שקידמו וגם רעיונות שבהם האמינו.

גם צורת החשיבה וקבלת ההחלטות בלהקה נחשבת יחודית ומרתקת לאנשי ניהול. מאמרים וספרים שונים עסקו במה שקרוי "סודות הניהול של גרייטפול דד" ובסגנון הניהול שלהם, שמבוסס על הסכמה ושוויוניות בין כל החברים בלהקה. לאחר שמנהיג הלהקה ג'רי גרסיה מת, החליטו חבריו, בהחלטה אופיינית ללהקה ומתוך הוקרה לזכרו, שלא להשתמש יותר בשם "גרייטפול דד".


הנה סיפורה של להקת הגרייטפול דד:

https://youtu.be/iCRwt__7KUc


מנהיג הלהקה האגדי ג'רי גרסיה:

https://youtu.be/3C0ylT-HWjs


וסרט תיעודי על הלהקה:

https://youtu.be/OFLrFZqNkMU?long=yes


מה מקורו של סמל השלום?



סמל השלום עיטר בשנות ה-50 את דגליה של התנועה הבריטית נגד נשק גרעיני. עשור לאחר מכן, בשנות ה-60, הוא היה לסמל המוכר ביותר בעולם. הסימן נוצר בבריטניה (אנגליה) בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסמל ההתנגדות לנשק הגרעיני.

זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי שהעולם הבין את התוצאות הקשות של השימוש בנשק גרעיני. מעצב אנגלי בשם ג'ראלד הוטום השתמש בסמל צבאי מחיל הים הבריטי והפך אותו, כדי לבטא את הכמיהה לדבר ההפוך מצבא וממלחמה - את השלום. כך הופיע סמל השלום לראשונה, בצעדה של התנועות נגד התחמשות גרעינית בבריטניה, צעדה שהתקיימה מלונדון לבית החרושת לנשק שבאלדרמסטון.

מאנגליה התפשט הסמל לארצות הברית ואומץ במהירות על ידי תנועות שלום, ארגוני זכויות האדם ומתנגדים לנשק להשמדה המונית. סמל השלום זכה לפרסום מיידי באמריקה, במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. וכך, במהלך שנות ה-60 השתמשו בו "ילדים הפרחים" והפכו אותו לסמלם. משם הוא התפשט לעולם כולו והחל מופיע בהפגנות ומחאות כנגד מלחמות, כיבושים ופעולות צבאיות ברחבי העולם.

בניגוד לסברה הרווחת, הסמל אינו מציג רגל של יונה, אלא שילוב של שתי אותיות בשיטת האיתות באמצעות דגלים, שהייתה נהוגה בצי האנגלי. השילוב של האותיות N ו-D התאים לקיצור של המילים Nuclear Disarmament, בעברית "פירוק הנשק הגרעיני".


הנה סיפור הכמיהה לשלום והמצאת הסמל שהפך לסמל עולמי לשאיפה לשלום:

https://youtu.be/zeXmI4Qj-dg


ותיאור כביכול של נערה משנות ה-60 שמתארת כיצד שימש הסמל לילדי הפרחים וההיפים של אמריקה:

https://youtu.be/QJLlqlEgGm4
מה מיוחד בנאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג?



ד"ר מרטין לותר קינג היה לוחם לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה של השחורים בארצות הברית. את הנאום "יש לי חלום" (באנגלית: "I Have a Dream") הוא נאם בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה ואל מול 250,000 מפגינים. זה היה בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות".

הנאום הזה, אחד מני רבים ומעולים של אחד מגדולי לוחמי החופש וזכויות האדם בהיסטוריה, היה לאחד החשובים בהיסטוריה ואחד הנאומים הטובים והידועים בכל הזמנים. אמנם הוא ניתן בהקשר למאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, לזכויות השחורים של אמריקה, אך הוא הפך לסמל בכל העולם ומשמש למאבקם של רבים בעולם. אחד המנהיגים בתנועה לזכויות האזרח אמר על הנאום הזה ש"לא רק האנשים שנכחו במקום הקשיבו, אלא גם אנשים בכל ארצות הברית, וגם דורות שעדיין לא נולדו."


הנה קטע מהנאום המפורסם של מרטין לותר קינג עם תרגום לעברית:

https://youtu.be/4D3OfVckKtY


ההקשר החברתי שבו הגיע הנאום ההיסטורי:

https://youtu.be/i1ulUR10zVM


הנאום המלא של ד"ר מרטין לותר קינג:

https://youtu.be/I47Y6VHc3Ms


חברים מספרים על הנאום המפורסם של החלום של מרטין לותר קינג:

https://youtu.be/EgyMRekqeKk
מאיפה אהבת המוסיקה של ג'מייקה?



האי ג'מייקה (Jamaica) הוא ממלכת אוהבי מוסיקה. כן, ג'מייקה היא ממלכה שנמנית על חבר העמים הבריטי. זוהי מדינת אי השוכנת בים הקריבי, ליד מרכז אמריקה. מצפון לה נמצאת קובה, גם היא שוכנת על אי וממזרח האי היספניולה, אי שבמערב שלו נמצאת האיטי ובמזרח הרפובליקה הדומיניקנית.

אבל ג'מייקה היא גם המדינה המוסיקלית ביותר בעולם, לפחות במספר אולפני ההקלטה שבה. יש בג'מייקה הכי הרבה אולפנים, המון מוסיקאים ודומה שכל אחד שם עושה מוסיקה בשלב כלשהו.

בג'מייקה יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו, כשמוסיקאים מקומיית ערבבו בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. באבולוציה הזו של הסגנונות הללו ואחרים נולד גם הראפ המקומי.

אמנים מקומיים באי ביצעו אז, בסוף שנות ה-60, מעין ראפ על מקצב הרגאיי. לא רבים יודעים שמשם יצא הראפ, בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק. זו הייתה מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.

ואז בא המפץ הגדול של האי הקטן, מפץ מוסיקלי עולמי כמעט בלתי נתפס במונחים של הצלחה והשפעה, גם מוסיקלית וגם חברתית - קראו לו בוב מארלי. למשך כמה שנים הוא הפך את ג'מייקה למרכז העולם המוסיקלי הפופולרי.

בשנות ה-90 נכנס הסקא לתרבות המערבית במספר גלים, ולמשך כמה שנים הוא נכנס למיינסטרים. אבל עוד לפניו, מאז שנות ה-80, הפך הרגאיי למקצב עולמי והרגאיי שבוב מארלי הוציא לעולם מג'מייקה הפך למוסיקה פופולרית בצורה שלא תאומן.

עד כדי כך השפעתו חדרה עד שבנובמבר 2018 הכריז ארגון אונסק"ו על מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי. זה היה הישג סמלי אמנם, אבל כזה שההצלחה והכריזמה של מארלי הם הגורמים העיקריים לו.


על האי ג'מייקה וה"רגאיי" - המוסיקה שלו:

https://www.youtube.com/watch?v=olYYISLYLiU


ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:

https://youtu.be/ATobFYV4jQ0


קליפ אופייני למוסיקה מהאי:

https://youtu.be/p8HoEvDh70Y


ממראות האי ג'מייקה:

https://youtu.be/fQNp1UTFh50


וסרט תיעודי על המוסיקה של ג'מייקה:

https://youtu.be/wv1Iy26qlLk
איך סימם טימותי לירי את אמריקה?



הוא מכונה "נביא ה-LSD" והוא שינה את החיים לדור שלם של צעירים. זה קרה בשלבים שכולם היו מרופדים בהמון סמים ורוקנרול.

קראו לו טימותי לירי (Timothy Leary) והוא ידע שהוא מחזיק בידיו תפוח אדמה לוהט. לפסיכולוג וחוקר הסמים שיהפוך בתוך שנים אחדות לכוהן הגדול של האסיד ולאחד המרכזיים בתרבות הנגד של אמריקה, הייתה סיסמה שאמרה "הטילו ספק בסמכות וחישבו עבור עצמכם". הוא אכן חשב פתוח, שונה ולגמרי אחרת, אבל נראה שגם הוא לא שיער שדור שלם יושפע ממנו כך.

הכל החל כשלירי הטיף בשנות ה-60 לשימוש ב-LSD כדי לשנות התנהגות. הסיסמה שלו הייתה "Turn on, tune in, drop out" (הדלק, התעורר, נשור). היא השפיעה על דור שלם של צעירים ובתוך זמן קצר הוא הצליח לשנות את התודעה האמריקאית באופן כה עמוק, עד שהשפעתו נמשכת עד היום.

כשרון לא חסר למי שכבר בגיל 30 השלים דוקטורט בפסיכולוגיה. מצד אחד, הביאה אותו הגישה הספקנית, שלא לומר הדווקאית שלו, לאינסוף הסתבכויות בדרך שעבר. אבל מנגד, נחשבו פרסומיו המדעיים כבר מהתחלה לחדשניים ופורצי-דרך.

את הבעיטה הראשונה לעבר ההיסטוריה יקבל מי שיהיה אבי המהפכה הפסיכדלית בביקור במקסיקו. ב-1957 הוא טעם שם לראשונה פטריית הזיה בשם פסילוציבין ויעיד שבתוך 4 שעות הוא למד על התודעה האנושית יותר ממה שלמד ב-15 שנים באוניברסיטה.. כשהוא נפעם מבשורת ה-LSD, שב לירי לאוניברסיטת הארוורד. הוא יזם ניסוי עם סטודנטים מצטיינים ובו בחן את ההשפעות ההתנהגותיות של סמי הזיה שונים על החשיבה והתודעה האנושית. די מהר סחפו החוויות הרוחניות שחוו בניסויים הללו את קבוצת הסטודנטים הצעירים והפכו למרכז חייהם, על חשבון הלימודים כמובן.

כשפוטר לירי מהארוורד הוא הקים ארגון להפצת סמים וחומרים משני-תודעה, שפעל ממקסיקו. אך לאחר שגורש משם, אימצו אותו שני יורשים עשירים, שנתנו לו מימון ואחוזה במדינת ניו יורק, בה המשיך את ניסוייו בעיצוב התודעה. די מהר הפכה אחוזת מילבורק למוקד עליה לרגל לחסידי לירי וה-LSD, לאו דווקא בסדר הזה... בין מעריציו נמנו מפורסמים כמו ג'ון לנון והמשורר אלן גינסברג. המקום הפך במהירות למרכז האסיד של ארצות הברית. אלפי צעירים שהתמכרו לאסיד ראו בו סוג של בית מקדש.

אבל כשתמו שנות ה-60 וילדי הפרחים הלכו ונעלמו, הלך לירי והסתבך. הוא נכלא ונמלט, ברח מארצות הברית, הוסגר, נכנס שוב לכלא והפך, לאחר ששוחרר, למוקצה בחברה האמריקאית. עם השנים הוא התמתן ונזהר שלא לדבר על סמים. המחשב האישי הפך בעיניו לתחליף החדש ולסם של העתיד. נראה שאפילו הוא לא שיער עד כמה הוא יצדק וכמה ממכר הוא יהפוך..

לקראת מותו מסרטן הערמונית, באמצע שנות ה-90, לירי כתב ספר שבו התייחס אל המוות המתקרב כאל שיאם של החיים. כמו תמיד הוא ראה את הכל הפוך.


הנה סיפורו של טימותי לירי:

https://youtu.be/pGv2Xz2nCII


הניסויים שעשה עם ראם דס והתחילו את הכל:

https://youtu.be/iUPpypqWNgM


וסרט תיעודי עליו:

https://www.youtube.com/watch?v=U6jmGSS955g
מהי "היללה" של אלן גינסברג?
מיהם הכובעים השחורים?
איך הייתה "רולינג סטונז" ללהקה הוותיקה בעולם?
מתי העולם הפך שייך לצעירים?
מה זה דאדא ורעיון האנטי-אמנות?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.