» «
ביטלס
האם באמת כתבו לנון ומקרטני את שיריהם ביחד?



מאז האלבום השני שלהם, חתמו ג'ון לנון ופול מקרטני על כל שיריהם במשותף, כאילו השירים נכתבו על ידי שניהם ביחד. אבל האמת שזה לא היה המצב. החתימה המשותפת של שניהם, ככותבים ומלחינים, החלה כשעבדו על שירים במשותף. גם אם אחד כתב שיר, הוא הביאו לשני והם שיפרו ושיפצו את השיר עד שהפך לסוג של שיר משותף. כך נולדו הרבה מהשירים החשובים שלהם, עד שנת 1966.

כשהכירו ג'ון ופול הם התיידדו מיד והפכו לחברי נפש. הם החלו לבלות שעות רבות בכל יום, בכתיבת שירים. דודתו של ג'ון לא אהבה את פול מקרטני וניסתה להפריד ביניהם. היא אסרה על פול לבוא אל ג'ון לנון הביתה. לכן הם נהגו לשבת בביתו של פול ולכתוב ביחד מאות שירים, שנכתבו במחברת משותפת. זה היה השלב שבו החלו במנהג לחתום ביחד על כל שיר, כאילו נכתב על ידי "לנון ומקרתני". אגב, המחברת הזו נשמרה במשך שנים אצל פול ובאחד הימים כשחברתו ניקתה את הבית, היא השליכה אותה בטעות לאשפה..

בהמשך הדרך וההצלחה, החלו השניים להתרחק והפכו בהדרגה ליריבים. הם המשיכו אמנם לחתום ביחד על השירים, אך הביטלס הפסיקו להופיע ביחד ולנון ומקרטני התראו בעיקר באולפן ההקלטות. מקרטני, המלודיסט הרומנטי, ולנון, הרוקר המחוספס, הפכו לפחות ופחות חברים ויותר למתחרים מרים. הם החלו לכתוב לחוד ולהילחם על שיריהם בתקליטי הלהקה. "החיפושית החמישית", המפיק המוסיקלי האגדי של הביטלס ג'ורג' מרטין, היה מי שהפך את השירים שכתבו אז ליצירות מופת מוסיקליות ושמר על הלהקה בחיים, עד שגם הוא לא הצליח להחזיקם ביחד והלהקה הגדולה התפרקה, לטובת שנאה עצומה בין השניים. השנאה הזו תסתיים רק כשלנון יירצח על ידי מעריץ תמהוני.


הנה ראיון שבו מספר פול מקרטני מספר על תהליך הכתיבה עם לנון, שנה אחרי מותו:

http://youtu.be/gD3vRj4c8ZA


פול מקרטני מספר על הכתיבה המשותפת עם לנון, 4 שנים לאחר מותו:

http://youtu.be/xI_rPZIevuo


וסרט תיעודי על לידת הביטלס בחיבור בין פול וג'ון הצעירים בליברפול:

https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes
ביטלס
למה לא הופיעו הביטלס בישראל בשנות ה-60?
מה הסיבה שההופעה של הביטלס בישראל בוטלה?
למה בוטלה הופעת הביטלס בישראל?


כמעט כל חובב מוסיקה ישראלי יודע לספר ש"בן גוריון לא נתן לביטלס לבוא להופיע בארץ" או ש"משרד החינוך חשש שהחיפושיות ישחיתו את הנוער בארץ".. אבל האמת ממש לא כזו. מישהו אחר הוא שגרם לגדולת הלהקות של שנות ה-60 ואולי אי-פעם להגיע לתל אביב..

ב"מוסף הארץ" פורסמה ב-2008 כתבה שבה סיפר ההיסטוריון, ד"ר אלון גן, את הסיפור האמתי שמאחרי הסירוב להופעת הלהקה הפופולארית בעולם בישראל. לא מנכ"ל משרד החינוך דאז הוא שמנע את ההופעה בשל ההשפעה הרעה של הלהקה על הנוער הציוני. לא מנע זאת גם מייסד המדינה וראש הממשלה דויד בן-גוריון.

לדברי ההיסטוריון, האחראי לכך היה האמרגן והמפיק גיורא גודיק, שקיבל בשנת 1962 הצעה להביא את החיפושיות לארץ. גודיק פסל את העיסקה, כיוון שלא הכיר את הלהקה - הגיוני בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הוא חשב שמוסיקה ראויה זה אקורדיון, להקה צבאית, או במיוחד מחזמר. אבל אותו גודיק התעצבן לגלות, זמן מה אחר-כך, שאמרגן מתחרה בשם יעקב אורי מתכוון להביא את הלהקה לישראל. כשהבין הגודיק שהוא הפסיד פחות או יותר את הדבר הכי חם במוסיקה העולמית, הוא החל לטרפד את העסקה וסיפר לאנשים בכנסת שמדובר בלהקה מסוכנת שתגרום נזק לתרבות ולנוער. השאר נעשה מעצמו.. המושכים בחוטים, שהיו אמורים לסייע כספית להביא את מופע התרבות לישראל, ביטלו את הסיוע שלהם לאמרגן השני והוא נכשל בהבאת ההיסטוריה וההיסטריה לתל אביב.


הנה סיפור ההופעה של הביטלס שלא התקיימה בארץ:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=8m57s


באיחור של דור - פול מקרטני מספר על הביקור שערך שנים אחר-כך בתל אביב, עם להקתו:

http://youtu.be/0YSh88Kr33Q


הופעת הלהקה שלא באה אז לארץ:

http://youtu.be/0I91CFOCp04


כך הופיעו הביטלס לאורך השנים:

https://youtu.be/O-9qOIdhgmw


ודיון במשרד החיוך - האם כך התקבלה ההחלטה?

https://youtu.be/dqcWhay1XX8
פיט בסט
למה הוחלף המתופף של הביטלס?



לא רבים יודעים שהתקליט הראשון של הביטלס היה כישלון. לפחות במונחים של מי שתהפוך מהאלבום השני שלה ללהקה שמטילה תקליטי זהב, האלבום הזה הגיע בקושי למקום ה-17 במצעד המכירות. הייתה לכך סיבה. אולי לא סיבה בלעדית, אבל סיבה של ממש...

פיט בסט היה המתופף של הביטלס באלבום הזה. הוא היה בחור צעיר משאר חברי הלהקה ויפה להפליא. סוג של ג'יימס דין מליברפול. למעשה, הוא הצטרף אליהם כשנגנו במועדון "הקסבה קפה" שהיה שייך לאימו, מונה בסט. מיד אחרי כן הוא יצא איתם להופעות בהמבורג והיה למתופף הקבוע של הלהקה.

אבל בסט היה מתופף חלש ולא מספיק טוב לטעמם. ב-1962 הצליח האמרגן החדש והנמרץ שלהם בריאן אפשטיין לסדר להם אודישן בחברת EMI. זה היה אחרי שנדחו על ידי חברת תקליטים אחרת והם חשו שהם חייבים להצליח. המפיק המוסיקלי שהציעו להם ב-EMI היה ג'ורג' מרטין, אגדת מוסיקה נערצת. הוא שמע אותם בסשן שנקבע להם אתו באולפני "אבי רוד". לאחר הסשן הוא ביקש בפשטות שלקראת הסשן הבא הם יחליפו את פיט בסט. חברי הלהקה הבינו שבסט לא מתאים לרמה המוסיקלית שג'ורג' מרטין מכוון אליה והם נאלצו להודיע לבסט ההמום שהוא עוזב את ההרכב. במקביל הם יצרו מיד קשר עם המתופף הכי טוב בליברפול, שניגן איתם כבר כמה פעמים. קראו לו רינגו סטאר והוא הוזמן להצטרף ללהקה שעומדת להפוך לסנסציה עולמית.

רינגו היה ההיפך המוחלט מפיט בסט. הוא היה מקצוען, בוגר מהם, בעל חוש הומור, מתלבש בצורה אופנתית ונראה מצויין, מיתג את עצמו בשם במה מעולה (שמו המקורי היה ריצ'ארד סטארקי) והייתה לו מכונית גדולה ומרשימה..

מהצד השני, פיט בסט מעולם לא התאושש. אומרים שמתופף טוב לא יכול להציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יכול להרוס להקה טובה. הלהקה עשתה את שלה ואחרי שנים הודו חבריה שיתכן שבדיעבד היו צריכים לנהוג ברגישות גדולה יותר. אבל הפור נפל וההחלטה הזו תרמה, לדעת רבים, להפיכת הביטלס ללהקה הגדולה בתבל.


הנה סיפורו של פיט בסט:

https://youtu.be/rsFsJilr704


שיר בהרכב שבו השתתף פיט בסט:

https://youtu.be/3If5AWP5eL4


והנה חברי הלהקה מספרים על "ההחלפה" והופעה במועדון הקאוורן עם רינגו סטאר:

https://youtu.be/PnL38dGyg7M


הנה מונה בסט, אימו של פיט, מתראיינת איתו בטלוויזיה ומספרת על התסכול שלהם:

https://youtu.be/I_p_zKrKWFE


כאן הוא חוזר 35 שנה אחרי-כן לאולפני אבי רוד, שבהם הקליט עם הביטלס את הסשן הראשון והיחיד:

https://youtu.be/lWZkmWaoZAY


הרבה שנים זה מה שהוא עשה - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:

https://youtu.be/ToLZewcgIK8


הופעה של "להקת פיט בסט" ב-2008:

https://youtu.be/ZFWbM7C7cHM


וניתוח מקסים של האיכויות של רינגו סטאר:

https://youtu.be/0NCczct2ZIM?long=yes
ג'ון לנון
מי היה הגאון המוסיקלי שנרצח ללא סיבה?



ג'ון לנון הוא מגדולי המוסיקאים במאה ה-20. הוא הנהיג ביחד עם פול מקרטני את להקת הרוק "החיפושיות" (הביטלס) וכתב אחדים מהשירים היפים בתולדות מוסיקת הפופ. גם לאחר התפרקות הלהקה הוא המשיך לקיים קריירת סולו מרשימה והיה פעיל פוליטי למען שלום בעולם, תחת הסיסמה "תנו צ'אנס לשלום".

רצח ג'ון לנון התרחש, לא להאמין, כשמעריץ שלו ירה בו. זה קרה ב-8 בדצמבר 1980 כשלנון נורה למוות בידי מרק דיוויד צ'פמן בפתח ביתו שבניו יורק, לעיני אשתו יוקו אונו. הרוצח צ'פמן המתין ללנון בפתח בניין מגוריו במשך כל היום. הוא החזיק את הספר "התפסן בשדה השיפון", שעליו כתב "זוהי הצהרתי" והמתין. אחר הצהריים, כשלנון יצא למונית, הוא עמד בתור ביחד עם עוד ממעריציו של הזמר, כדי לקבל חתימה ולנון חתם על אלבומו שצ'פמן הושיט לו. מעריץ אחר עוד הספיק לצלם את הרוצח מקבל חתימה מהנרצח.

בלילה, כשחזרו לנון ויוקו אונו מאולפן ההקלטות, ירה בו צ'פמן 5 כדורים בגב. לקריאת התדהמה של השומר שלכד אותו "אתה יודע מה עשית?" ענה צ'פמן כשהוא רגוע: "כן, בדיוק יריתי בג'ון לנון!"


הנה סרטון על חייו של ג'ון לנון:

http://youtu.be/no5wWz8y4fw


הנה סרטון על חשיבות המוסיקה והדעות של לנון:

http://youtu.be/wdFvXXSidwU


הנה דיווח על הרצח של מנהיג הרוק:

http://youtu.be/s0nbMeX8uBM


הנה קדימון לסרט על הרצח המשונה וחסר הסיבה של לנון:

http://youtu.be/q0UhiC1IcCw


ושירו של ג'ון לנון "משחקי מחשבה", שבו הוא מעניק חתימות למעריציו שהקיפו אותו בכל מקום:

http://youtu.be/zge6UEwUGn0


בטלוויזיה מתאבלים על הביטל המת:

http://youtu.be/qC_1bNptTjc


המעריצים בהלם אחרי מותו:

http://youtu.be/vVXgbEYE6dU


הופעתו האחרונה של לנון שבה הזמין לדמיין עולם של שלום:

http://youtu.be/T2hvkPyiAFE


ודייב גרוהל, סולן הפו פייטרז, מספר על הקסם של ביטלס ולנון, שאפילו שיר בינוני שלהם הוא ענק לעולם:

https://youtu.be/sxqzMYjjkW8

Beatles

הדרך הארוכה והמתפתלת
למה שנא פול מקרטני את הדרך הארוכה והמתפתלת?



האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.

שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.

ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...

פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.

קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.

ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!

אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.


הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:

https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s


הקלטות האולפן שלו על ידי הביטלס:

https://youtu.be/xTaa2ZhxB2M


כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:

https://youtu.be/3A19HSowZp0


הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:

https://youtu.be/cWpRY0flS2U


כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":

https://youtu.be/_pneJKj5wro


ועוד שיר מה-naked:

https://youtu.be/Wwg1coRXU9s


כאן מקרטני בהופעה:

https://youtu.be/UdxU1sX8kfY


עם עריכה שמחזירה את חבריו ללהקה להופעה מדומה איתו:

https://youtu.be/JrcYPTRcSX0
משקפי ג'ון לנון
איך הפכו משקפי סבתא לאגדה?
מה סיפורם של משקפי ג'ון לנון?


המשקפיים העגולים בסגנון ג'ון לנון נקראו פעם "משקפי סבתא". בשנות ה-20 של המאה הקודמת הן היו משקפי נשים מקובלות. מי שבעיקר נודעו במשקפיים העגולות של אותם ימים, לא היו אושיות אופנה או נשים צעירות דווקא, אלא נשים מבוגרות, דוגמת הרעיות של נשיאי ארה"ב, שהצטלמו לא פעם במשקפיים כאלה.

אבל בשנת 1966 ג'ון לנון שינה לחלוטין את מראהו הצעיר. האיש שבשנים הראשונות של הביטלס היה לבוש חליפה שחורה, בעל שיער ארוך וללא משקפיים, סיגל לעצמו מראה היפי ומרושל. הוא גידל שפם וכמשקפי ראייה הוא בחר במשקפיים העגולים, שהפכו במהירות למזוהים איתו בכל העולם.

כולם קראו אז למשקפיים העגולות "משקפי ג'ון לנון". המרתק הוא שהמוסיקאי המפורסם בעולם הפך ברגע משקפי נשים לא אופנתיות בעליל, לפריט טרנדי ומבוקש אצל כל הצעירים באותן שנים. ממש כמו שכל הגברים הצעירים החלו לגדל אז שפם, רבים מהם חיפשו משקפיים עגולים. זה אגב נרגע אחרי שלנון נרצח...

ואנקדוטה קטנה ומעניינת בנושא. ג'ונישי יורי היה המתורגמן היפאני שליווה את הביטלס במסע ההופעות שלהם ב-1966 ביפאן. בתום סיבוב ההופעות הוא קיבל מלנון את משקפי השמש העגולים שלו במתנה. לאחר שלנון נרצח ב-1980 הסיר ג'ונישי יורי מהמשקפיים את הזגוגיות, מכיוון שהיפאנים מאמינים שהנשמה משתמשת במשקפיים גם בחיים שלאחר המוות. אותו יורי הציע את המשקפיים הללו בשנת 2007 למכירה פומבית, וקיבל עבור המשקפיים של ג'ון לנון סכום ששוויו היה אז מעל מיליון וחצי דולר!


הנה הסיפור של משקפי ג'ון לנון:

https://youtu.be/S30dv5OsK0Y


המשקפיים הללו בשיר הכי מוכר של ג'ון לנון:

https://youtu.be/DVg2EJvvlF8


כך מציעים אותן היום לנשים:

https://youtu.be/AHLUP1TO48k


והנה קליפ עם המשקפיים:

https://youtu.be/iAJ2AoEwDvY
אפל רקורדס
מהי חברת אפל רקורדס שהקימו הביטלס?



זה קרה כשבריאן אפשטיין, האמרגן המיתולוגי של הביטלס, מת. מעתה, החליטו חברי הלהקה, הם ינהלו את עסקיהם בעצמם. לשם כך הוקמה בשנת 1968 חברת התקליטים והסרטים "אפל רקורדס" (Apple Records). חברי הביטלס החליטו שזו תהיה חברה שונה והפוכה מחברות התקליטים השמרניות והמסחריות שפעלו אז בעולם הפופ. ואכן, חברת אפל רקורדס התכוונה להיות מעין "בית פתוח", שיאפשר לאמנים צעירים להציג רעיונות אמנותיים לא שגרתיים ואף נועזים ולקבל מימון והפקה מחברת תקליטים יצירתית וצעירה, שמביטה בהם בעניין שאינו רק מסחרי אלא גם אמנותי ומבינה אותם.

כמובן שהחברה הייתה לחברת התקליטים שהוציאה בהמשך גם את תקליטי "הביטלס" עצמה ואת תקליטי הסולו של חברי הלהקה (ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר) בקריירות שלאחר פירוקה.

אפל רקורדס הייתה גם הסיבה שבמשך שנים רבות הייתה חברת המחשבים Apple מנועה בהסכם משפטי מלעסוק בכל דבר שקשור במוסיקה, למעט טכנולוגיה שאיפשרה השמעת מוסיקה, כמו מכשירי האייפוד המצליחים. רק לאחר שמיזם iTunes הצליח במכירת שירים מקוונת נערך הסכם שאיפשר את מכירת שירי הלהקה בו.

חברת אפל קיבלה את שמה מציור של הצייר רנה מגריט.


הנה הנסיבות שבהן נולדה חברת אפל:

http://youtu.be/3VY3_0tkjFk


http://youtu.be/SaS1u6nVE3A


והנה החיבור המנצח בין שתי ה"אפליות":

http://youtu.be/BWm6KMJGhGc


מסע באלבומים של ארבעת המופלאים, לרגל עליית שירי הביטלס לאייטונז:

https://youtu.be/4Pf3s1KNYvI


וסרט ארוך עם 107 עובדות על הביטלס:

https://youtu.be/colkbNZQ2LM?long=yes
ג'ורג' מרטין
איך החלו הביטלס לעבוד עם ג'ורג' מרטין?



ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.

ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.

עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.

בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.

מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.


הנה ג'ורג' מרטין מספר על ההיכרות עם הביטלס:

https://youtu.be/jQvHePwCXig


והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין:

https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes


הביטלס באמריקה
איך כבשו הביטלס את אמריקה?



זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.

אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.

73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.

אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!


הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הביטלמניה מגיעה לאמריקה:

https://youtu.be/aeswlOJEdQg
כיצד שינו הביטלס את העולם?



הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles). הלהקה הבריטית "הביטלס", 4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר, הם הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר ושהמעריצים שלה צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה שם - "ביטלמניה" ("מחלת הביטלס")..

גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרו "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם - רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.

בלהקה היו חברים 4 מוסיקאים מצוינים ובמיוחד הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני. הם התפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז והרמוניות קוליות מצוינות, כותבים את שיריהם בעצמם (חדשני באותם ימים) ואלופים במשחקי מילים חביבים, חוש הומור מעולה ומראה מצודד. אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ואת שאר העולם ולאחר שהתבגרו מוסיקלית והמוסיקה שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חכמה ויצירתית, הם הפכו ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.


הנה סיפורם של הביטלס:

https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y


תקציר תולדות החיפושיות:

https://youtu.be/7ItiFZBAMlI


סיפורם המלא של הביטלס בעברית:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8


סרטון קומיקס על הביטלס:

http://youtu.be/bxH4BUa8tZU


וכדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס:

http://youtu.be/uxotFidI9os


אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:

http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI


הנה הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:

https://youtu.be/e6r523MsuUk?long=yes


וסרט תיעודי על התחלת ההצלחה של הלהקה:

https://youtu.be/X3jO1OAEPzo?long=yes
מהו האלבום המהפכני "ראבר סול" של הביטלס?



האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...

כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.

מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.

אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.

אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?

ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...


הנה סיפורו של האלבום Rubber Soul:

https://youtu.be/B2EWbhAvwZI


אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:

https://youtu.be/QioC0ErKqaw


וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes
מיהו האיש העשיר ביותר בתולדות המוסיקה?



הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.

כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.

בשנים האחרונות הוא היה למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו ומהלימוד הרב שעשה אצל איש הכספים שהיה אביה של אשתו, לינדה מקרטני, מי שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן.


הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:

https://youtu.be/7uOIQxmaYmw


קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:

https://youtu.be/h_gjSQCxxhw


קצת נתונים על עושרו:

https://youtu.be/37qw521cYJU


האיש הרציני הזה יודע לשעשע:

https://youtu.be/W2qqOYmY82k
מה היה הבוטיק של הביטלס?



אם תסעו בסאבווי הלונדוני לתחנת בייקר סטריט (Baker Street) תראו את הבניין שבו היא פעלה. היא ניצבה בפינת הרחובות בייקר ופדינגטון, כשעל חזית הבניין שבו היא ניצבה, התנוסס ציור קיר ענקי ופסיכדלי. היא עצמה הייתה מבולגנת, מפסידה, נוהלה גרוע על ידי חבר ילדות שלא הבין בעסקים ולבסוף נסגרה. במי מדובר לדעתכם?

זו הייתה החנות של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם, אבל היא נראתה כמו בדיחה. הניגודים בה זעקו לשמיים. אמרו עליה שהיא החנות הגרועה בעולם, אבל המקום הכי כיפי שיש, או "גן עדן פסיכדלי" בלשונו של ג'ון לנון..

חברי הביטלס פתחו את "בוטיק אפל" (Beatles Apple Boutique), חנות האופנה שלהם, בשנת 1967. הם קראו לה בשם המפתיע Apple Boutique, כמו שם חברת התקליטים שלהם.. בבוטיק נמכרו בגדים, חפצי אופנה ואקססוריז לגברים ונשים, בקו האופנה שהמשיך את הלבוש המסוגנן שלבשה הלהקה בתקופת האלבומים הציוריים דוגמת סרג'נט פפר. היא הייתה באמת מקום מגניב, אבל הייתה מקום מפסיד מיומו הראשון. מעריצים רבים פקדו אותו בתקווה לפגוש את אחד הכוכבים, אבל הם לא היו שם אף פעם, כך שכמעט איש לא קנה בה דבר. לחברים ומכרים הירבו לתת שם מתנות ודברים בחינם, עוד מתכון בדוק להפסדים ולפשיטת רגל..

פול מקרטני תיאר אותה ביום הפתיחה כ"מקום יפה שבו אנשים יפים יוכלו לקנות דברים יפים". אבל זה לא הספיק כדי להפוך אותה להצלחה והיא מעולם לא הייתה יותר מאשר קוריוז, או בדיחה על חשבון הלהקה הטובה בעולם. הצלחה במסחר מחייבת מיקוד והבנה בעסקים ולאיש מהם לא היה ידע כלשהו במסחר, או אפילו זמן לעשות זאת ברצינות. אחות של פטי האריסון, יפהפיה לונדונית מוכרת, ניסתה לסייע ולגרום ללקוחות להיכנס בכך שבילתה בחנות זמן רב, אבל אפילו זה לא עזר. הבוטיק התקיים ללא כיוון או מטרה, עד שאחד העיתונים כינה את הביטלס "חנוונים" והם נעלבו מאד... כך שלבסוף החליטה הלהקה לסגור את בוטיק אפל והם חילקו את הסחורה במתנה לציבור, בחינם, כשכל אחד בא ולקח כרצונו..


הנה דיווח טלוויזיוני על פתיחת בוטיק Apple, החנות של הביטלס:

http://youtu.be/vNM_WBU4Ko4


ובוטיק אפל של הביטלס בלונדון בשנת 1968:

http://youtu.be/vgy7zWJqAw4


כך נראתה החנות שנים רבות אחרי כן ובסוף ציור הענק שהתנוסס בעבר על הבניין:

http://youtu.be/og2wF9o-ylk


כך הנציח מישהו במצלמת 8 מ"מ וללא סאונד את סגירת החנות וחלוקת המלאי בחינם למעריצים:

http://youtu.be/d4eZBGHi75o


טקס להנצחת חברי הביטלס לנון וג'ורג' הריסון לאחר צביעת הבניין בלבן:

http://youtu.be/6kKU0Y05RxI


חנויות המזכרות שמוקדשות לביטלס בליברפול, לעומתה, מרוויחות המון:

http://youtu.be/HjD_h2r4E5k
מתי הפכו הביטלס לאבירים?



זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר.. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.

ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.

"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..

ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר"..

אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..

וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..

לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.

הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..


הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:

https://youtu.be/i4_74XhHmlM


הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:

http://youtu.be/P54A3u2HMMU


ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:

http://youtu.be/kEz93dEkbBQ


הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg


כך דווח ביום הטקס:

http://youtu.be/vo0WNrhyho4


ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:

http://youtu.be/lMAK8fqqqNg


והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:

http://youtu.be/KskTxSTCvxY
מה כל כך גדול בביטלס?



מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר. הביטלס, לטענתם, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.

אז בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר, נציין שהביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ. הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות, כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים, יצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן, פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ ולא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את העבודה שלו בגאונות משלו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא להקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח שהם עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה.

הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך ונגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?). צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?

הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן, הם, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו. ואגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה הזה במה שגם נחשב האלבום הראשון בהיסטוריה (לפניו היו סתם תקליטים) - סרג'נט פפר.

ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.

הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.

הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.

הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.

ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.

אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.

וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.


הנה סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:

https://youtu.be/BBum9T8eqVI


כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:

https://youtu.be/gJxvm5zbeBc


האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:

https://youtu.be/g2XaOy0G6kM


מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:

https://youtu.be/fL4AAH1ua8o


והנה ניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:

https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
איך אלביס פגש את הביטלס?



זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה ופשוט ממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה. אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בכל פסגה אפשרית של הצלחה.

בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. הביטלס היו המומים ובתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בהו באלילם שעומד מולם ולא הצליחו לעשות דבר. כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.

לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שמעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עליהם, נשבר.


הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:

https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE


וקטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:

https://youtu.be/yb9NW4QbGg4


אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:

https://youtu.be/Qp1EATjmP40


מצגת וידאו עם סיפור המפגש ומה שקדם לו:

https://youtu.be/q4EG8fs3dCs


ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:

https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
מה הייתה הפלישה הבריטית?



שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.

אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.

וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!

באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.

עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!


כך הכל החל:

https://youtu.be/w88VXGTrQ5c


וזו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:

https://youtu.be/yrlKKVsMnd8


הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:

https://youtu.be/RiQicdzrshQ


מצגת של תלמידה על הפלישה:

https://youtu.be/DewcER-iM6Q


היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:

https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes


למי כתב פול מקרטני את היי ג'וד?



את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.

זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.

פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.

מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.

ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.

גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.

אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...


הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:

https://youtu.be/A_MjCqQoLLA


היי ג'וד בחזרות:

https://youtu.be/siC8CiyuKrk


ומתוך הסרט Glee:

https://youtu.be/56fA2q86yQQ
מה הדבר המופלא ב"מחר לא יודע" של הביטלס?



מדובר בשיר הפסיכדלי ביותר שיצא במוסיקה עד אז. השיר הזה הוקלט עם סרטי הקלטה שהושמעו בלופ, שוב ושוב, כדי לייצר סאונד חדש לחלוטין, ממה שנוגן והוקלט עד אז. אנשים באולפן החזיקו במהלכו עפרונות, שעליהם עברו סרטי ההקלטה החתוכים ומודבקים, כך שינגנו שוב ושוב. הקלטות אחרות הושמעו לאחור והוקלטו כך. הניגון ההפוך שימש ביחד עם צלילי סיטאר ופידבק של מכשירי הגברה...

התוצאה של ההקלטות הללו הייתה מדהימה. רבים בצוות שהקיף את הביטלס בזמן ההקלטה ואחריה חשו אז שזו המוסיקה של העתיד... זה היה השיר הפסיכדלי הראשון במוסיקת הפופ, משהו שאיש לא שמע קודם לכן. שיר שבו סמים מתדלקים את המוח של היוצרים ומייצרים חוויות חדשות, משחררים את המוסיקאים, שמעשירים את העולם המוסיקלי של היוצרים ומעניקים נקודת מבט חדשה על העולם.

בדיעבד, השיר הזה בישר על התהליך שעברו הביטלס, בהרחבת המצוינות שלהם, מהאזור של "הלהקה המצליחה העולם" גם ל"להקה הניסיונית ביותר בעולם". הלהקה הזו הפכה עתה למנהיגת עולם הרוק ולמי שמובילה את שאר הלהקות היוצרות בתחום.

בהמשך העשור ובעשור הבא, בשנות ה-70, השיר הזה יזכה להמון ממשיכים והמוסיקה הפסיכדלית תלך ותשתלט על התחום ותוליד את האוונגרד של הפופ ואת הרוק הפסיכדלי. האלבום Revolver, שבו השיר הזה נכלל, הפך את הביטלס ליוצרי אמנות לכל דבר.


הנה השיר:

https://youtu.be/7UjvdZm-Tu8


ניסיון לבצע וגרסה של להקת טנג'רין דרים לשיר:

https://youtu.be/hHrnx4C2_e8
איך התחברו ג'ורג' האריסון ואריק קלפטון?



הם היו שניהם מהטובים שבגיטריסטים בתולדות הרוק, אבל כשהיו צעירים איש עוד לא ידע עד כמה רחוק יגיעו. האריסון היה חבר משני בלהקת הרוק המצליחה בעולם וקלפטון גיטריסט מצוין, אבל ממש לא הזמר והכוכב שהוא עומד להפוך בעשור הבא.

שניהם גרו באותה שכונה ולא פעם נסע אריק קלפטון עם ג'ורג' האריסון ברכבו אל האולפנים בלונדון. יום אחד, בזמן שהסיע אותו, סיפר האריסון לקלפטון שהביטלס עומדים להקליט שיר שלו באותו יום. הוא הציע לו להצטרף להקלטה עם הגיטרה החשמלית שלו. קלפטון נעתר - לא בכל יום מציעים לו להקליט שיר עם אגדות חיות כמו לנון ומקרטני ובו-בזמן לעזור לחבר...

כשהשניים הגיעו לאולפני "אבי רוד", קיבלו חברי הביטלס שהיו באולפן את קלפטון בהפתעה מסוימת, אבל בנימוס. זה היה תקדים של ממש, שכן קלפטון היה המוסיקאי הראשון אי-פעם שאינו מהלהקה ושהוזמן לנגן איתם. הוא עצמו התרגש מאד. בתמורה למחווה "הביטלסית" הוא תרם להם סולו אגדי ובלתי נשכח לשיר "כשהגיטרה מתייפחת", לכשעצמו פנינה האריסונית נוצצת במיוחד.


האריסון לבדו עם בגיטרה המתייפחת:

https://youtu.be/gxI_KfBdUa4


קלפטון מספר על ההקלטה ואיך אפילו המגבר והגיטרה השפיעו על הסאונד האגדי של הסולו שלו בשיר:

https://youtu.be/CChQUNmi7cg?t=1m10s


שוב ביחד, אחרי הרבה שנים, בליווי רינגו ואלטון ג'ון, פיל קולינס ואחרים:

http://youtu.be/oDs2Bkq6UU4


הנה קלפטון בהופעה לזכר האריסון, שר את השיר "שלהם", כשהוא מלווה בחברי הביטלס וסוללת מוסיקאים אדירה:

http://youtu.be/rj4J6i_vw0w
מה היה סוד האהבה בין ג'ון ליוקו?



בעיני מרבית מעריצי הביטלס, הרגע הגורלי ביותר של הלהקה מאז שהחלה להצליח היה בתערוכה ההיא בניו-יורק. היא הייתה אמנית אוונגארד שכמעט איש לא הכיר. הוא היה מנהיג להקת הרוק החשובה והמפורסמת בעולם. היא קטנה ולא ממש יפה. הוא הרווק הכי מבוקש במערב. המפץ הגדול של הביטלס התרחש על גבי סולם שהוצב במרכז הגלריה הניו-יורקית שבה הציגה יוקו אונו מעבודותיה.

ב-1966 ג'ון לנון מנהיג הביטלס פגש את מי שתהיה האישה של חייו. זה קרה בתערוכה שהיא הציגה בניו-יורק. אונו, אמנית פופ ארט, מיצג ומוסיקאית ניסיונית, יצרה אז את העבודה "כן". העבודה דרשה מהמבקרים פעולה. הם היו צריכים לעלות על סולם שהוצב בגלריה ובעזרת זכוכית מגדלת לחפש בציור שעל התקרה את המילה 'כן'. לאחר ששמע עליו מחברים, הגיע לנון הגיע כדי לראות את הציור. הוא ראה אותו ואהב. את ה-Yes לא ברור אם הוא מצא, אבל את האמנית שיצרה אותו הוא מצא לתמיד.

אונו מצאה את עצמה לפתע במרכז העניין הבינלאומי. מאותו רגע כינה אותה ג'ון לנון "האמנית הלא-ידועה הכי מפורסמת בעולם". ואכן, מרגע שהפכה לאהובתו של לנון היא הייתה למושא קנאה של כל צעירה מערבית ומושא השנאה של מעריצי הביטלס באשר הם. השמועות לא חדלו לרדוף אותה. היו שסיפרו שהיא מנצלת את הגאון. לשונות רעות לחשו שהיא מפריעה ליצירתיות שלו. אחרים דווחו על ריבים בלהקה, עקב התערבותה בענייני הביטלס והמוסיקה שלה. רבים סתם תהו מה בדיוק לנון מצא בה.

לאחר רומן סוער ופומבי, שהחל כשג'ון היה עדיין נשוי לאשתו הראשונה סינתיה, התחתנו ב-1969 לנון ואונו. אחד הדברים שקשרו ביניהם הייתה העמדה הפוליטית הדומה שלהם. שניהם היו אנטי-ממסדיים ובעלי רעיונות ודעות חברתיים ופוליטיים. אבל מה שבלט היה ההתנגדות המשותפת שלהם למלחמת וייטנאם. בתוך זמן קצר היו השניים לפעילי שלום מרכזיים ובמידה רבה למשפיעים ביותר בתנועת השלום של הסיקסטיז. הם אמצו שיטות של אמנות המיצג והפרפורמנס למחאה, שהגיעו לשיא ב"שביתות המיטה" המפורסמות שקיימו באמסטרדם ובמונטריאול.

זו הייתה אהבה ענקית של איש גדול ואישה קטנה, שסחפה אותו אליה בלי להתאמץ מדי. ג'ון התמכר לאהבתה של יוקו והלך איתה את כל הדרך מהתהילה אל הדירה בניו-יורק. במשך תקופה מסוימת הם נפרדו, אבל משג'ון התחייב לבלות בבית עם שון הקטן, בנם המשותף, הם חזרו זה לזו. ג'ון עזב כמעט לחלוטין את המוסיקה ושהה עם שון שעות ארוכות בבית. הקריירה שלו הלכה ודעכה, עד שהוא חזר להקליט את אלבומו האחרון, שיצא בתקופת הרצח שזעזע את העולם. יוקו נותרה שבורה לחלוטין, אבל המשיכה ליצור אמנות ומוסיקה וחלק לא קטן מחייה הקדישה לשימור זכרו של ג'ון המת.


הנה שיר ההתמכרות ליוקו ולאהבתו אליה:

https://youtu.be/thViOLgH72U


הנה ג'ון ויוקו שרים "תנו צ'אנס לשלום" ומתייצבים בראש "מחנה השלום":

https://youtu.be/tlKX-m17C7U


והנה שביתת המיטה המפורסמת שלהם:

https://youtu.be/acb15JsCGSk


שיר בביצוע של יוקו אונו:

https://youtu.be/VS5p345HBIM


עבודת הפרפורמנס המשפיעה של יוקו משנות השישים "Cut Piece":

https://youtu.be/Zfe2qhI5Ix4


הראיון המפורסם במיטה:

https://youtu.be/mRjjiOV003Q?long=yes


והשיר הנפלא שכתב ליוקו באלבום האחרון:

https://youtu.be/f-x1FsvOAz4


הנה שיר האהבה הגדול שכתב לה:

https://youtu.be/2GmVajkqLNU
איך הקליטו הביטלס עם ג'ון המת?
מה הסיפור של פני ליין?
מהו הרא קרישנה?
מי דחה את הביטלס והצטער על כך?
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.