» «
המוסיקה של הביטלס
מה כל כך גדול בביטלס?



מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר. הביטלס, לטענתם, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.

אז בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר, נציין שהביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ. הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות, כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים, יצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן, פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ ולא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את העבודה שלו בגאונות משלו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא להקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח שהם עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה.

הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך ונגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?). צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?

הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן, הם, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו. ואגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה הזה במה שגם נחשב האלבום הראשון בהיסטוריה (לפניו היו סתם תקליטים) - סרג'נט פפר.

ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.

הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.

הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.

הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.

ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.

אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.

וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.


הנה סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:

https://youtu.be/BBum9T8eqVI


כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:

https://youtu.be/gJxvm5zbeBc


האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:

https://youtu.be/g2XaOy0G6kM


מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:

https://youtu.be/fL4AAH1ua8o


והנה ניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:

https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
פול מקרטני
מיהו האיש העשיר ביותר בתולדות המוסיקה?



הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.

כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.

בשנים האחרונות הוא היה למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו ומהלימוד הרב שעשה אצל איש הכספים שהיה אביה של אשתו, לינדה מקרטני, מי שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן.


הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:

https://youtu.be/7uOIQxmaYmw


קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:

https://youtu.be/h_gjSQCxxhw


קצת נתונים על עושרו:

https://youtu.be/37qw521cYJU


האיש הרציני הזה יודע לשעשע:

https://youtu.be/W2qqOYmY82k


הרוקר הוותיק בעולם בהופעה חיה מלאה בניו יורק:

https://youtu.be/lCzqtnOmINo?long=yes
בוב דילן והביטלס
מה קרה במפגש הפסגה בין בוב דילן לביטלס?



שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.

הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.

אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"

בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.

ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.


כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:

https://youtu.be/49b2hQuRQpU


הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:

https://youtu.be/AGm4a8isL50


כך דילן החל להישמע אחרי 1965:

https://youtu.be/gc40zIaCw6U


עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:

https://youtu.be/bWH_XlMWcko


יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:

https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo
פני ליין
מה הסיפור של פני ליין?



אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול ותוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה. פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...

מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול. המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).

את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.

אגב, פני ליין נקראת על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה.


הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":

https://youtu.be/S-rB0pHI9fU


בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:

https://youtu.be/QWwnks4-aX8


פול מקרטני מבצע את השיר גם היום בהופעותיו:

https://youtu.be/x-53leNAh30


והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":

https://youtu.be/LIaBFWBrEQU

The Beatles

היי ג'וד
למי כתב פול מקרטני את היי ג'וד?



את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.

זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.

פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.

מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.

ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.

גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.

אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...


הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:

https://youtu.be/A_MjCqQoLLA


היי ג'וד בחזרות:

https://youtu.be/siC8CiyuKrk


ומתוך הסרט Glee:

https://youtu.be/56fA2q86yQQ
הביטלס באמריקה
איך כבשו הביטלס את אמריקה?



זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.

אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.

73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.

אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!


הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הביטלמניה מגיעה לאמריקה:

https://youtu.be/aeswlOJEdQg
האודישן של הביטלס בחברת דקה
מי דחה את הביטלס והצטער על כך?



זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.

והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.

באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.

האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...

לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.

מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.


הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:

http://youtu.be/GoZofvIcXOE


בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:

http://youtu.be/rdgW3VgzQ04


כמה מהשירים מהאודישן שהוקלט במלואו על ידי "דקה":

https://youtu.be/vynYF0Z_rrs?


האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:

https://youtu.be/LdHOPl79fHM


השירים שבצעו הביטלס באודישן הזה:

https://youtu.be/vynYF0Z_rrs?long=yes
הביטלס האבירים
מתי הפכו הביטלס לאבירים?



זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר.. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.

ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.

"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..

ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר"..

אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..

וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..

לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.

הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..


הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:

https://youtu.be/i4_74XhHmlM


הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:

http://youtu.be/P54A3u2HMMU


ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:

http://youtu.be/kEz93dEkbBQ


הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg


כך דווח ביום הטקס:

http://youtu.be/vo0WNrhyho4


ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:

http://youtu.be/lMAK8fqqqNg


והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:

http://youtu.be/KskTxSTCvxY


הביטלס ואלביס
איך אלביס פגש את הביטלס?



זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה ופשוט ממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה. אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בכל פסגה אפשרית של הצלחה.

בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. הביטלס היו המומים ובתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בהו באלילם שעומד מולם ולא הצליחו לעשות דבר. כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.

לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שמעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עליהם, נשבר.


הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:

https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE


וקטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:

https://youtu.be/yb9NW4QbGg4


אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:

https://youtu.be/Qp1EATjmP40


מצגת וידאו עם סיפור המפגש ומה שקדם לו:

https://youtu.be/q4EG8fs3dCs


ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:

https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
מה הדבר המופלא ב"מחר לא יודע" של הביטלס?



מדובר בשיר הפסיכדלי ביותר שיצא במוסיקה עד אז. השיר הזה הוקלט עם סרטי הקלטה שהושמעו בלופ, שוב ושוב, כדי לייצר סאונד חדש לחלוטין, ממה שנוגן והוקלט עד אז. אנשים באולפן החזיקו במהלכו עפרונות, שעליהם עברו סרטי ההקלטה החתוכים ומודבקים, כך שינגנו שוב ושוב. הקלטות אחרות הושמעו לאחור והוקלטו כך. הניגון ההפוך שימש ביחד עם צלילי סיטאר ופידבק של מכשירי הגברה...

התוצאה של ההקלטות הללו הייתה מדהימה. רבים בצוות שהקיף את הביטלס בזמן ההקלטה ואחריה חשו אז שזו המוסיקה של העתיד... זה היה השיר הפסיכדלי הראשון במוסיקת הפופ, משהו שאיש לא שמע קודם לכן. שיר שבו סמים מתדלקים את המוח של היוצרים ומייצרים חוויות חדשות, משחררים את המוסיקאים, שמעשירים את העולם המוסיקלי של היוצרים ומעניקים נקודת מבט חדשה על העולם.

בדיעבד, השיר הזה בישר על התהליך שעברו הביטלס, בהרחבת המצוינות שלהם, מהאזור של "הלהקה המצליחה העולם" גם ל"להקה הניסיונית ביותר בעולם". הלהקה הזו הפכה עתה למנהיגת עולם הרוק ולמי שמובילה את שאר הלהקות היוצרות בתחום.

בהמשך העשור ובעשור הבא, בשנות ה-70, השיר הזה יזכה להמון ממשיכים והמוסיקה הפסיכדלית תלך ותשתלט על התחום ותוליד את האוונגרד של הפופ ואת הרוק הפסיכדלי. האלבום Revolvee, שבו השיר הזה נכלל, הפך את הביטלס ליוצרי אמנות לכל דבר.


הנה השיר:

https://youtu.be/7UjvdZm-Tu8


ניסיון ךבצע וגרסה של להקת טנג'רין דרים לשיר:

https://youtu.be/hHrnx4C2_e8
איך הקליטו הביטלס עם ג'ון המת?



השירים "Free As A Bird" ו"Real Love" הם שני שירים של ג'ון לנון, שכתב כסקיצות דמו (Demo) לעצמו. זה היה בשנת 1977, בתקופה שבה היה עקר-בית וגידל את שון הקטן ולא הופיע. השירים נותרו בעזבונו, בתוך קלטת שנמצאה על ידי אלמנתו יוקו אונו, לאחר שנרצח.

שנים אחר-כך מסרה אונו את הקלטת לפול מקרטני והוא הבטיח לעבוד עליהם ביחד עם חבריו לביטלס. בשנות ה-90, לקראת הוצאת האנתולוגיה של הביטלס, התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים והשלימו אותם.

הקלטת השירים נעשתה בהפקה של המוסיקאי ג'ף לין, מי שהיה בעבר מנהיג להקת ELO הזכורה לטוב. בתהליך אולפני מורכב ומקצועי, נטל ג'ף לין מהקלטת המקורית והפשוטה שאליה הקליט לנון את הסקיצות המקוריות, העביר את קולו של לנון למחשב ו"הושיב אותו על הקצב". זאת כדי שיותאם להקלטת הערוצים הנוספים. לאחר מכן הוסיפו שאר חברי הלהקה, ג'ורג' האריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר, את הליווי שלהם בנגינה ובקולות רקע עשירים.

שני הסינגלים של השירים הללו הפכו ללהיטים כמעט מיד. בקליפ שהוכן להם הוכנסו הרבה רמזים לימים הגדולים של הביטלס, כמו מועדון ה-Cavern שבו התגלו הארבעה, אולפני אבי רוד, דמות כותב הספרים מ-Paperback Writer, התוף מעטיפת האלבום סרג'נט פפר, מעבר החצייה המפורסם של אבי רוד והקבר של אלינור ריגבי.


הנה הגרסה הסופית של "חופשי כמו ציפור" (Free as a bird):

https://youtu.be/ODIvONHPqpk


ההקלטה המקורית מהרשמקול של לנון:

https://youtu.be/yHSFTRUekT0


"אהבה אמיתית" (Real Love) - השיר השני שהושלם בשביל האנתולוגיה:

https://youtu.be/ax7krBKzmVI


הנה האנתולוגיה שיצאה עם שירי הלהקה והשירים הנוספים של ג'ון והחברים הנותרים:

https://youtu.be/bXqMLChVbik?long=yes


וחברי הלהקה והמפיקים מספרים על הפרויקט:

https://youtu.be/QkgGus3pW5o?long=yes
איך התחברו ג'ורג' האריסון ואריק קלפטון?



הם היו שניהם מהטובים שבגיטריסטים בתולדות הרוק, אבל כשהיו צעירים איש עוד לא ידע עד כמה רחוק יגיעו. האריסון היה חבר משני בלהקת הרוק המצליחה בעולם וקלפטון גיטריסט מצוין, אבל ממש לא הזמר והכוכב שהוא עומד להפוך בעשור הבא.

שניהם גרו באותה שכונה ולא פעם נסע אריק קלפטון עם ג'ורג' האריסון ברכבו אל האולפנים בלונדון. יום אחד, בזמן שהסיע אותו, סיפר האריסון לקלפטון שהביטלס עומדים להקליט שיר שלו באותו יום. הוא הציע לו להצטרף להקלטה עם הגיטרה החשמלית שלו. קלפטון נעתר - לא בכל יום מציעים לו להקליט שיר עם אגדות חיות כמו לנון ומקרטני ובו-בזמן לעזור לחבר...

כשהשניים הגיעו לאולפני "אבי רוד", קיבלו חברי הביטלס שהיו באולפן את קלפטון בהפתעה מסוימת, אבל בנימוס. זה היה תקדים של ממש, שכן קלפטון היה המוסיקאי הראשון אי-פעם שאינו מהלהקה ושהוזמן לנגן איתם. הוא עצמו התרגש מאד. בתמורה למחווה "הביטלסית" הוא תרם להם סולו אגדי ובלתי נשכח לשיר "כשהגיטרה מתייפחת", לכשעצמו פנינה האריסונית נוצצת במיוחד.


האריסון לבדו עם בגיטרה המתייפחת:

https://youtu.be/gxI_KfBdUa4


קלפטון מספר על ההקלטה ואיך אפילו המגבר והגיטרה השפיעו על הסאונד האגדי של הסולו שלו בשיר:

https://youtu.be/CChQUNmi7cg?t=1m10s


שוב ביחד, אחרי הרבה שנים, בליווי רינגו ואלטון ג'ון, פיל קולינס ואחרים:

http://youtu.be/oDs2Bkq6UU4


הנה קלפטון בהופעה לזכר האריסון, שר את השיר "שלהם", כשהוא מלווה בחברי הביטלס וסוללת מוסיקאים אדירה:

http://youtu.be/rj4J6i_vw0w
מה השיר הגנוב של ג'ורג' האריסון?



זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.

בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.

אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).

המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.

אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.

ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".


הנה השיר "My Sweet Lord":

https://youtu.be/pl2IJql7-CU


השיר "He's So Fine" של להקת "השיפונז":

https://youtu.be/s6ynrjxxurU


סיפור הגניבה המוסיקלית המפורסמת בתולדות הפופ:

https://youtu.be/sYiEesMbe2I


והשיר "This Song" שהוציא האריסון על הסיפור כולו:

https://youtu.be/wyXvMMYpfKA
מהו האלבום המהפכני "ראבר סול" של הביטלס?



האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...

כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.

מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.

אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.

אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?

ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...


הנה סיפורו של האלבום Rubber Soul:

https://youtu.be/B2EWbhAvwZI


אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:

https://youtu.be/QioC0ErKqaw


וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes
מהי חומת הצליל של פיל ספקטור?



"חומת הצליל" (Wall Of Sound) היא הכינוי לרקע מוזיקלי דחוס, מורכב ועתיר נפח. את הטכניקה הזו יצר המפיק המוסיקלי החדשן והגאון פיל ספקטור. ניתן לומר ש"חומת הצליל" הפכה לצליל של שנות ה-60 ושהיא שינתה את פני מוסיקת הרוק והפופ.

ספקטור, מלחין וכותב שירי פופ שהפך למפיק מוסיקלי, החליט לסטות מהעיבודים הרזים והנקיים שהיו נהוגים בתחילת שנות ה-60 וליצור ליווי מורחב, עמוס ומלא נפח לשירים. הוא נעזר בהקלטת הערוצים כדי להקליט נגנים רבים שניגנו על מגוון גדול של כלים ובאמצעות מיזוג והכפלות הערוצים, הוא יצר מהם מעין תזמורות רוק ענקיות ומלאות עומק.

לרשות ספקטור עמדו נגנים רבים, שבצעו את התפקידים שכתב להם. מיתרים, כלי נשיפה וכלי הקשה - כל יחידה הוקלטה לבדה ואז שולבה לעיבוד הכללי. גאונותו התבטאה גם בכך שהוא עשה הפוך מהנוהג בזמנו, כששילב אותם לתזמורת עתירת-שכבות ובמקום לטשטש את ההד הטבעי של ההקלטה, הוא השאיר ולעיתים אף הבליט אותו. זה הפך את הרקע המוסיקלי דחוס ומלא נפח.

בשנות ה-60 הוא הפך לשם הכי חם במוסיקה הקלה ומוסיקת הרוק הלכה והתעדכנה לסאונד של פיל ספקטור. מיסוך הסאונד הכבד שלו הוביל לשימוש באפקטים יותר ויותר ממלאים, כמו הדיסטורשן ושיטות הדהוד שונות. אמנים רבים הזמינו אותו להפיק להם תקליטים, ביניהם שמות גדולים, כמו אלביס, ברוס ספרינגסטין, הסקס פיסטולז, אבבא, הקלאש והביטלס, ביחד ולחוד, שלהם הפיק את "Let it be" הנצחי ואלבומי הסולו של ג'ון לנון ושל ג'ורג' הריסון.

אך למרות הצלחתו וכספו הרב, סופו של ספקטור אינו טוב. כמויות הסמים והאלכוהול הלכו ודרדרו אותו לשגעון, אלימות קשה ורוע קיצוני, הקריירה שלו התרסקה ובשנת 2009 הוא הורשע ברצח אישה ונכלא ל-19 שנה. כיום הוא בכלא, חולה ואומלל. חבל על הגאון שריסק את עצמו במו-ידיו.


הנה דוגמאות ומוסיקאים שמספרים על ספקטור וחומות הצליל שלו:

https://youtu.be/LRmRBrnQq8o


וכמה מהשירים והדוגמאות לדחיסות והנפח של חומות צליל:

https://youtu.be/-4MznjQgxHc


שיטת "חומת הצליל" של פיל ספקטור:

https://youtu.be/eUJb9wxBWw4


הנה "Be My Baby" של להקת הרונטס, מהשירים הראשונים שכללו "חומת צליל":

https://youtu.be/jrVbawRPO7I


הנה "דה דו ראן ראן" של הקריסטלס, עוד אחד מהראשונים:

https://youtu.be/uzXOwvjIBbc


ודוגמא מאמצע שנות ה-70 ל"חומת הצליל" בלהיטי להקת הפופ אבבא:

https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?



מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.

לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.

וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.

אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.


הנה מעבר החציה שבתחילת רחוב אבי רוד:

http://youtu.be/YGztmJrf748


שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:

https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk


הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:

https://youtu.be/k7pVFZ4ejlw


דבריהם על יצירת האלבום, שירת הברבור של הלהקה, אלבום שמח לדבריהם:

http://youtu.be/or0aEmkqlCI


וכך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:

http://youtu.be/W1bUDz4xtpc


והנה קצת על האלבום המיתולוגי:

https://youtu.be/kXqlRIBl-9A
מה הייתה הפלישה הבריטית?



שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.

אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.

וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!

באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.

עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!


כך הכל החל:

https://youtu.be/w88VXGTrQ5c


וזו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:

https://youtu.be/yrlKKVsMnd8


הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:

https://youtu.be/RiQicdzrshQ


מצגת של תלמידה על הפלישה:

https://youtu.be/DewcER-iM6Q


היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:

https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes


למה שנא פול מקרטני את הדרך הארוכה והמתפתלת?



האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.

שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.

ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...

פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.

קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.

ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!

אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.


הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:

https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s


הקלטות האולפן שלו על ידי הביטלס:

https://youtu.be/xTaa2ZhxB2M


כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:

https://youtu.be/3A19HSowZp0


הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:

https://youtu.be/cWpRY0flS2U


כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":

https://youtu.be/_pneJKj5wro


ועוד שיר מה-naked:

https://youtu.be/Wwg1coRXU9s


כאן מקרטני בהופעה:

https://youtu.be/UdxU1sX8kfY


עם עריכה שמחזירה את חבריו ללהקה להופעה מדומה איתו:

https://youtu.be/JrcYPTRcSX0
מהו הרא קרישנה?



מי לא ראה ברחובות תל אביב את חבורת המאמינים בלבוש הצבעוני, השרים בקול גדול ובשמחה "הרי קרישנה"? - ובכן, זה לא הארי קרישנה, אלא הַרֵא קְרישְׁנַה. זוהי תנועה, וחלק מדת שמספרת שהאל קְרישְׁנַה הופיע לפני כ-5000 שנה בעיר ההודית הקדושה וְרינְדָאוַנַה (Vrindavan). לפי אמונתם של אנשי קרישנה, אחת הדרכים להגיע למטרה העליונה של אהבה לאל היא על ידי חזרה שוב ושוב על שמותיו. הם עושים זאת בכל דרך, כולל שירים רפטטיביים (שחוזרים שוב ושוב על אותן מילים).

אז איך קרה שהתנועה ההודית הקטנה הזו פרצה את גבולות הודו ויצאה אל כל העולם כולו? - איך דווקא קרישנה הפכה לאחת מהתנועות המפורסמות בעולם?

הסיפור המופלא נולד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הביטלס, הלהקה המצליחה בעולם, גילתה לפתע עניין בתנועה וברעיונותיה. כחלק מהחיבור לקרישנה הוציא גיטריסט הלהקה ג'ורג' האריסון סינגל בשם “המנטרה של הרא קרישנה” והצטרף לתת-זרם של התנועה. ההצלחה הייתה כמעט מיידית. "ילדי הפרחים", שהיו צמאים לחיי רוח ולפילוסופיה שתחזק את רעיונותיהם הלא-מגובשים מאד, הסתערו על הבשורה המתנגנת והנעימה של קרישנה. מייסד התנועה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניצל את ההתלהבות ופתח עשרות מרכזי לימוד באמריקה. בבת אחת הפך הקרישנה ללהיט.

חלק מהסוד של התנועה הן מנגינות סוחפות וקלות לזכירה, כאלה שנכנסות לראש וקשה להוציאן משם. לדעת המאמינים, השירה נועדה לשמור על קשר עם אלוהים. היא מתווספת לברכת ה"הרא קרישנה", שחברי התנועה נוהגים לברך בה איש את רעהו ולמנטרות החוזרות של הגיית השם.

ורק אזהרה אחת - תמיד יש מי שאולי ינצלו אמונות תמימות כמו הקרישנה, כדי לצרף אנשים לכתות לא רצויות, שאין בינן לבינה הרבה. היזהרו בבקשה. יש הבדל בין להתעניין בדת נחמדה מהעולם ולשמוח עם חבריה ובין לבחור בדרכה, מבלי להבין את המשמעות העמוקה של המעשה.


הנה החיבור בשנות ה-60 בין הרא קרישנה ללהקה הכי חשובה בעולם:

https://youtu.be/mtHNYVKHbPY


כך מסביר סוואמי פרבהופאדה, ראש האגודה לתודעת קרישנה מהי הרא קרישנה:

https://youtu.be/08mrVoNJi-k


הנה המנגינה המפורסמת ביותר של הארי קרישנה:

https://youtu.be/XVMgEupff-E


הנה חלומם של המאמינים לבנות מקדש ענקי בעיר וְרינְדָאוַנַה שבה התחיל הכל:

https://youtu.be/zb89uQhIqqI


והנה שיר להרי קרישנה ברחובות תל אביב:

https://youtu.be/4ZH79DTqMjw
מהו סגנון הסקיפל שהוליד את הרוק הבריטי?



סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!

היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."

בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".

"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.

להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.


הנה שיר סקיפל אופייני:

https://youtu.be/FIqEQF90QuM


הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:

https://youtu.be/FlcmUdWCzaY


השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:

https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
איך התחברו הביטלס למהרישי מהודו?



זה היה ב-31 באוגוסט 1967, ביום שבו הלך לעולמו בריאן אפשטיין, האמרגן שלהם, כשהשתתפו הביטלס לראשונה בחייהם בסדנת מדיטציה טרנסצנדנטלית בהדרכת המאהרישי מאָהֶש יוֹגי. זה היה בעיירה בנגור שבוויילס. במסיבת עיתונאים מאולתרת שארגנו במהירות ללהקה, הם דיברו בהלם על מותו של בריאן ובפעם הראשונה שמעו מיליוני אנשים במערב על הגורו, המדיטציה, האושר הפנימי וההארה שהם חוו. לראשונה ראו כולם את המהרישי, שיהפוך בעצמו לכוכב תרבות בעולם כולו. הערצתם תביא לפריחה אדירה בהתיחסות אליו ולמשנתו בכל העולם ולא פחות מהביטלס עצמם, גם הוא יהפוך לסמל של הסיקסטיז.

המאהארישי, בשמו האמיתי פראסאד וארמה, זיהה את ההזדמנות שספקו לו החיפושיות, פגש אותם לבד, לימד אותם את שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית שפיתח והעניק לכל אחד מהם את המנטרה האישית שלו.

מעט אחר-כך ב-1968, החיפושיות נסעו לסדנת מדיטציה אצלו באשראם, בהודו. הם תרגלו שם מדיטציה, כתבו שירים ופרחו, תרתי משמע. בשיר "across the universe" הם ישירו שוב ושוב את המאנטרה "ג'יי גורו דווה, אום", על שם מורו האהוב של המהארישי. המראה של הביטלס יושבים בתנוחת מדיטציה אצל הגורו הפך למראה נפוץ.

אחר-כך הם עזבו בכעס את המאהארישי ולנון כתב לו את השיר הלועג "סקסי סיידי". זה קרה אחרי שערורייה מינית שעשה הקדוש לפרודנס, אחותה של כוכבת הקולנוע מיה פארו. פרודנס, זו אותה פרודנס מהשיר "פרודנס היקרה" של הביטלס, הייתה מהחבורה שהגיעה עם הביטלס לאשראם. פרטי השערורייה והאם היא קרתה באמת, או שהייתה השמצה של מישהו שרצה שיחזרו ללונדון, לא ידועים בבירור עד היום. מה שברור הוא שאת הביטלס היא הרגיזה מאד ועליה כתב ג'ון לנון את השיר שנקרא בתחילה "מהרישי" ורק בעצת עורכי הדין שלהם וכדי להימנע מתביעה משפטית שונה שמו ל"סקסי סיידי".

מאז שמר רק ג'ורג' האריסון על קשר עם המאהארישי יוגי. אבל הפרסום העצום שלו זכה האחרון הפך אותו למורה הרוחני הפופולארי והמוכר ביותר בעידן המודרני. מיליוני אנשים המשיכו לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית והוא עצמו המשיך שנים רבות, למעשה עד מותו, להעלות רעיונות להפיכת העולם למקום טוב יותר.


הנה הסיפור המופלא של "החיפושיות" והמאהארישי יוגי:

http://youtu.be/LRqf4JaKuAU


פול מקרטני מספר על המפגש עם המהרישי והמדיטציה:

http://youtu.be/JK2HFDigLiM


המהרישי מסביר למה צריך לתרגל מדיטציה:

http://youtu.be/93ypT_Rw6L8


מצגת וידאו של תמונות הביטלס אצל המהרישי בהודו:

http://youtu.be/S8mB1bUqrZI


הנה המהרישי יוגי בראיון בטלוויזיה:

http://youtu.be/OWGZTz1l8n8


אצל המהרישי גם התחבר ג'ורג' האריסון למוסיקה ההודית ולסיטאר:

http://youtu.be/RxI6IkH9Mvo
מהי גיטרת הבאס המיתולוגית של הביטלס?
למה לא הופיעו הביטלס בישראל בשנות ה-60?
מהו סגנון הרוקאבילי האמריקאי?
מה זה מאש אפ במוסיקה?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.