שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המוסיקאי העשיר בתולדות המוסיקה?
הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.
כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.
בשנים האחרונות הפך מי שגדל כבנו של מוסיקאי ג'אז מליברפול, אבל לא למד תווים וחיבר את המוסיקה הנהדרת שלו בכישרון טבעי, למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. עוד אב נוסף, אביה איש הכספים של חברתו לינדה, לימד אותו כיצד לנהל את ענייניו הכספיים ותרם רבות להבנתו העסקית ולהצלחתו.
כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו, כמו גם מהידע הרב שרכש מאביה של אשתו, לינדה מקרטני, שהלכה לצערו לעולמה מוקדם מדי, ממחלת הסרטן.
הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:
https://youtu.be/7uOIQxmaYmw
קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:
https://youtu.be/h_gjSQCxxhw
קצת נתונים על עושרו:
https://youtu.be/37qw521cYJU
האיש הרציני הזה יודע לשעשע:
https://youtu.be/W2qqOYmY82k
מה כל כך גדול בביטלס?
מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר.
הביטלס, לטענת המומחים, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.
נתחיל בכך שאת הרוקנ'רול אולי היה זה אלביס פרסלי שהמציא, אבל הביטלס הם שהפכו את הסגנון הזה לתופעה עולמית. היכולות שלהם והקסם שלהם הביאו את הסגנון הזה לקדמת הפופ העולמי ודי מהר הוא הפך, לפחות לחצי המאה הבאה, לסגנון החשוב ביותר.
אבל נתחיל בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר. הביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ.
הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים ויצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן.
הביטלס פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ.
הם גם לא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את עבודתו בגאונות משל עצמו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא לעולם ההקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח מדהים שהביטלס עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה ואצלם הפך לגאונות לא פחותה.
הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך והתגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?).
ואגב, צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?
הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן - הביטלס, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו.
אגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה גם בסרג'נט פפר, האלבום שייחשב לאלבום המוסיקלי הראשון בהיסטוריה, שממש נפתח כמו ספר (לפניו היו סתם תקליטים, עם עטיפה פשוטה).
ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.
הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.
הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.
הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.
ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.
אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.
וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.
ראו בכמה סגנונות מוסיקליים הם כתבו:
https://youtu.be/mjENtjNFIwM
סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:
https://youtu.be/BBum9T8eqVI
כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:
https://youtu.be/gJxvm5zbeBc
האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:
https://youtu.be/g2XaOy0G6kM
מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:
https://youtu.be/fL4AAH1ua8o
וניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:
https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
איך החלו הביטלס לעבוד עם ג'ורג' מרטין?
ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.
ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.
עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.
בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.
מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.
הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
במה עוסק השיר "שדות התות לנצח"?
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
#המקום
השיר סיפר על חזיונות שזכר ג'ון מ"סטרוברי פילד", בית יתומים בוולטון, העיירה שהייתה מעין פרבר של ליברפול, בו התגורר לנון אצל הדודה שלו מימי.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
#הרגש
בית היתומות החליף אצל ג'ון משהו בחמימות שחסרה לו בילדותו. הוריו היו סיפור די עצוב עבורו. את אביו הוא כמעט ולא ראה בילדותו. גם אמו של ג'ון לא הצליחה לגדל אותו ודודה מימי לקחה עליו אחריות והייתה לו מעין אם אחראית אך קפדנית. כשכבר חידשו ג'ון בן ה-17 וג'וליה אימו את הקשר ביניהם, היא נהרגה די מהר מפגיעת מכונית, רגע אחרי שיצאה מהבית של מימי.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
#המוסיקה
עם הצליל הפסיכדלי סוריאליסטי שלו, "שדות תות" הוא אולי ההקלטה המורכבת ביותר בתולדות הביטלס. הוא הוקלט למעשה בתור השיר הראשון שיועד לאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
הנה הקליפ של השיר המצוין הזה:
https://youtu.be/HtUH9z_Oey8
הסיפור של שדה התות לנצח:
https://youtu.be/6uE1u0_59KU
על העריכה המטורפת שעשו כאן ג'ורג' מרטין ומהנדס הקול של אבי רוד:
https://youtu.be/62HLZVVFRwU
השיר מתוך הסרט המתכתב עם הביטלס והסיקסטיז Across the universe:
https://youtu.be/zbwV2dJw6pI
וסרטון מקיף על השיר, מקורו ומשמעותו:
https://youtu.be/NfekeF1iP3I?long=yes
מה קרה במפגש הפסגה בין בוב דילן לביטלס?
שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.
הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.
אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"
בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.
ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.
כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:
https://youtu.be/49b2hQuRQpU
הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:
https://youtu.be/AGm4a8isL50
כך נשמע דילן לפני 1965:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
כך הוא נשמע לאחר המהפכה החשמלית - בשיר "Highway 61":
https://youtu.be/W1i_Q9NDGJk
לא שהוא לא שב מדי פעם לאקוסטי והביא עימו את רוני ווד וקית' ריצ'ארדס:
https://youtu.be/u0Lx3supRTQ
עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:
https://youtu.be/bWH_XlMWcko
יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:
https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo
מה הסיפור של פני ליין?
אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה.
אולי בכוונה לכתוב על זה שיר ואולי סתם להשראה, פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה מולו ברחוב. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...
מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול.
המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).
את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever), שני להיטי ענק בשני צידי תקליטן. זה אגב דבר נדיר שמוציאים שני להיטים באותו תקליטן ולביטלס היו כמה כאלה. הם כונו "Double A side".
מכל מקום, השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.
אגב, שם הרחוב פני ליין הוא על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה. כמה אירוני ששיר כה יפה נקרא על שם אדם עם מעשים כה איומים.
הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":
https://youtu.be/S-rB0pHI9fU
בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:
https://youtu.be/QWwnks4-aX8
פול מקרטני מבצע את השיר פני ליין גם היום בהופעותיו:
https://youtu.be/x-53leNAh30
והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":
https://youtu.be/LIaBFWBrEQU
מי דחה את הביטלס והצטער על כך?
זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.
והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.
באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.
האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...
לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.
מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.
הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:
http://youtu.be/GoZofvIcXOE
בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:
http://youtu.be/rdgW3VgzQ04
האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:
https://youtu.be/LdHOPl79fHM
איך כבשו הביטלס את אמריקה?
זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.
אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.
73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.
אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!
הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הביטלמניה מגיעה לאמריקה:
https://youtu.be/aeswlOJEdQg
וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415
מתי נכנס השיער הארוך לאופנה הגברית?
אופנת השיער הארוך (Long hair) לגברים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לפופולרית מאוד ויותר מתמיד. אבל היא ממש לא נולדה במאה הזו.
שיער גברי ארוך היה וחזר לאופנה בשלבים שונים לאורך ההיסטוריה. שוב ושוב הוא הושפע ממגמות תרבותיות וחברתיות וצץ במהלך תקופות בולטות בהן שיער ארוך לגברים היה פופולרי.
אם נניח הצידה את הפרהיסטוריה והאדם הקדמון, שמיעט להסתפר ולכן שערו ארך דרך קבע, השיער הגברי הארוך חוזר לא פעם בזמנים עתיקים. גברים בתרבויות עתיקות שונות, כולל באלו של מצרים העתיקה, יוון ורומא, גידלו לא פעם שיער ארוך כסמל למעמד ולגבריות. גם אם זה לא היה המראה הנפוץ ביותר, הוא התקיים אצל רבים ובמקומות שונים בעולם העתיק.
בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 וה-17, התקשר המראה הארוך לרעיונות של אצילות ועידון. שיער ארוך הפך אז אופנתי, במיוחד בקרב גברים במעמדות הגבוהים. לעתים קרובות הוא עוצב עם כיסויי ראש מעוטרים, תלתלים ואפילו צמות.
אחרי מאות שנים, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יחזור המנהג הגברי לגדל שיער.
ראשונים היו הביטניקים, מתנועת דור הביט (ראו בתגית "ביטניקים"). בסוף העשור שלפני הסיקסטיז מרדו אותם צעירים בדור המבוגר והמסודר של הוריהם. בהפגנתיות ברורה ואפילו בוטה, הם לא טרחו להסתפר, כחלק מהמראה הכללי המוזנח שאימצו אז.
אגב, את השיער הארוך אי אפשר לנתק מהמראה המזוקן. שניהם כשילוב נולדו בתנועת הביט של הפיפטיז, אך צברו פופולריות בשנות ה-60, עשור של מחאה ועמידה על עקרונות של אהבה, שוויון ושלום, או בקיצור - העשור של תנועת ההיפים.
גברי הפרחים, פראפראזה על הכינוי "ילדי הפרחים" לו זכו ההיפים, אימצו את השיער הארוך והזקן, כסמלים גבריים של המרד וההתנגדות למלחמת וייטנאם.
בהמשך ובהשפעת התנועה ההיפית, גידלו צעירים רבים בעולם את שיערם. זה היה אז סמל למרד בזרם המרכזי של החברה ודרך לבטא את האינדיבידואליות שלהם.
אגב, גם כוכבי הזמר של ההיפים גידלו אז שיער. דמות שמדגימה את זה יפה היא של קרוסבי מהלהקה הפופולרית "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". למטה מופיע שיר שלו מהאלבום "דז'ה וו". זה אולי השיר הפוליטי החשוב ביותר שלו והוא עוסק בתנועה ההיפית ובמראה המזוקן וארוך השיעור, כמסמל את המרד וההתנגדות למלחמה בווייטנאם.
מגמת השיער הגברי הארוך תימשך גם בשנות ה-70, בהן עולה מוסיקת הרוק לשיאים של פופולריות. הדגש כאן הוא על ז'אנרים כמו הרוק הכבד והגלאם רוק, בהם היה שכיח במיוחד המראה של מוסיקאים גברים עם שיער ארוך וגולש.
גם בימינו שיער ארוך הוא עדיין בחירה אופנתית עבור גברים רבים. ועדיין, שיער ארוך נתפס פחות ופחות כהצהרה של מרד ויותר כהעדפה של סגנון אישי. דומה שהמרד עבר לבחירות אחרות כמו היפר-קעקועים וצבעי שיער יצירתיים.
השיר "Almost Cut My Hair" בהופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1974:
https://youtu.be/MfjPjQvXdcg
הוא עדיין עם שיער ארוך - "היי היי" של ניל יאנג ב-1985:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
"סוסים פראיים" בשיער ארוך - הרולינג סטונס:
https://youtu.be/Xb3fZmkzy84
אפילו הדוכס הלבן של הרוק, גידל שיער בשלב מסוים בקריירה שלו:
https://youtu.be/o_cHvtPB2dY
אצל מעריצי המטאל והגראנג' של האייטיז וניינטיז שימש השיער הארוך להטחה מעל הראש:
https://youtu.be/CI2Hv5wNBbU
הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.
כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.
בשנים האחרונות הפך מי שגדל כבנו של מוסיקאי ג'אז מליברפול, אבל לא למד תווים וחיבר את המוסיקה הנהדרת שלו בכישרון טבעי, למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. עוד אב נוסף, אביה איש הכספים של חברתו לינדה, לימד אותו כיצד לנהל את ענייניו הכספיים ותרם רבות להבנתו העסקית ולהצלחתו.
כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו, כמו גם מהידע הרב שרכש מאביה של אשתו, לינדה מקרטני, שהלכה לצערו לעולמה מוקדם מדי, ממחלת הסרטן.
הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:
https://youtu.be/7uOIQxmaYmw
קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:
https://youtu.be/h_gjSQCxxhw
קצת נתונים על עושרו:
https://youtu.be/37qw521cYJU
האיש הרציני הזה יודע לשעשע:
https://youtu.be/W2qqOYmY82k
מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר.
הביטלס, לטענת המומחים, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.
נתחיל בכך שאת הרוקנ'רול אולי היה זה אלביס פרסלי שהמציא, אבל הביטלס הם שהפכו את הסגנון הזה לתופעה עולמית. היכולות שלהם והקסם שלהם הביאו את הסגנון הזה לקדמת הפופ העולמי ודי מהר הוא הפך, לפחות לחצי המאה הבאה, לסגנון החשוב ביותר.
אבל נתחיל בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר. הביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ.
הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים ויצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן.
הביטלס פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ.
הם גם לא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את עבודתו בגאונות משל עצמו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא לעולם ההקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח מדהים שהביטלס עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה ואצלם הפך לגאונות לא פחותה.
הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך והתגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?).
ואגב, צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?
הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן - הביטלס, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו.
אגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה גם בסרג'נט פפר, האלבום שייחשב לאלבום המוסיקלי הראשון בהיסטוריה, שממש נפתח כמו ספר (לפניו היו סתם תקליטים, עם עטיפה פשוטה).
ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.
הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.
הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.
הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.
ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.
אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.
וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.
ראו בכמה סגנונות מוסיקליים הם כתבו:
https://youtu.be/mjENtjNFIwM
סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:
https://youtu.be/BBum9T8eqVI
כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:
https://youtu.be/gJxvm5zbeBc
האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:
https://youtu.be/g2XaOy0G6kM
מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:
https://youtu.be/fL4AAH1ua8o
וניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:
https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes
ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.
ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.
עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.
בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.
מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.
הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
#המקום
השיר סיפר על חזיונות שזכר ג'ון מ"סטרוברי פילד", בית יתומים בוולטון, העיירה שהייתה מעין פרבר של ליברפול, בו התגורר לנון אצל הדודה שלו מימי.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
#הרגש
בית היתומות החליף אצל ג'ון משהו בחמימות שחסרה לו בילדותו. הוריו היו סיפור די עצוב עבורו. את אביו הוא כמעט ולא ראה בילדותו. גם אמו של ג'ון לא הצליחה לגדל אותו ודודה מימי לקחה עליו אחריות והייתה לו מעין אם אחראית אך קפדנית. כשכבר חידשו ג'ון בן ה-17 וג'וליה אימו את הקשר ביניהם, היא נהרגה די מהר מפגיעת מכונית, רגע אחרי שיצאה מהבית של מימי.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
#המוסיקה
עם הצליל הפסיכדלי סוריאליסטי שלו, "שדות תות" הוא אולי ההקלטה המורכבת ביותר בתולדות הביטלס. הוא הוקלט למעשה בתור השיר הראשון שיועד לאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
הנה הקליפ של השיר המצוין הזה:
https://youtu.be/HtUH9z_Oey8
הסיפור של שדה התות לנצח:
https://youtu.be/6uE1u0_59KU
על העריכה המטורפת שעשו כאן ג'ורג' מרטין ומהנדס הקול של אבי רוד:
https://youtu.be/62HLZVVFRwU
השיר מתוך הסרט המתכתב עם הביטלס והסיקסטיז Across the universe:
https://youtu.be/zbwV2dJw6pI
וסרטון מקיף על השיר, מקורו ומשמעותו:
https://youtu.be/NfekeF1iP3I?long=yes
The Beatles
שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.
הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.
אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"
בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.
ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.
כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:
https://youtu.be/49b2hQuRQpU
הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:
https://youtu.be/AGm4a8isL50
כך נשמע דילן לפני 1965:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
כך הוא נשמע לאחר המהפכה החשמלית - בשיר "Highway 61":
https://youtu.be/W1i_Q9NDGJk
לא שהוא לא שב מדי פעם לאקוסטי והביא עימו את רוני ווד וקית' ריצ'ארדס:
https://youtu.be/u0Lx3supRTQ
עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:
https://youtu.be/bWH_XlMWcko
יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:
https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo
אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה.
אולי בכוונה לכתוב על זה שיר ואולי סתם להשראה, פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה מולו ברחוב. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...
מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול.
המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).
את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever), שני להיטי ענק בשני צידי תקליטן. זה אגב דבר נדיר שמוציאים שני להיטים באותו תקליטן ולביטלס היו כמה כאלה. הם כונו "Double A side".
מכל מקום, השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.
אגב, שם הרחוב פני ליין הוא על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה. כמה אירוני ששיר כה יפה נקרא על שם אדם עם מעשים כה איומים.
הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":
https://youtu.be/S-rB0pHI9fU
בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:
https://youtu.be/QWwnks4-aX8
פול מקרטני מבצע את השיר פני ליין גם היום בהופעותיו:
https://youtu.be/x-53leNAh30
והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":
https://youtu.be/LIaBFWBrEQU
זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.
והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.
באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.
האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...
לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.
מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.
הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:
http://youtu.be/GoZofvIcXOE
בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:
http://youtu.be/rdgW3VgzQ04
האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:
https://youtu.be/LdHOPl79fHM
זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.
אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.
73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.
אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!
הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הביטלמניה מגיעה לאמריקה:
https://youtu.be/aeswlOJEdQg
וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415
אופנת השיער הארוך (Long hair) לגברים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לפופולרית מאוד ויותר מתמיד. אבל היא ממש לא נולדה במאה הזו.
שיער גברי ארוך היה וחזר לאופנה בשלבים שונים לאורך ההיסטוריה. שוב ושוב הוא הושפע ממגמות תרבותיות וחברתיות וצץ במהלך תקופות בולטות בהן שיער ארוך לגברים היה פופולרי.
אם נניח הצידה את הפרהיסטוריה והאדם הקדמון, שמיעט להסתפר ולכן שערו ארך דרך קבע, השיער הגברי הארוך חוזר לא פעם בזמנים עתיקים. גברים בתרבויות עתיקות שונות, כולל באלו של מצרים העתיקה, יוון ורומא, גידלו לא פעם שיער ארוך כסמל למעמד ולגבריות. גם אם זה לא היה המראה הנפוץ ביותר, הוא התקיים אצל רבים ובמקומות שונים בעולם העתיק.
בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 וה-17, התקשר המראה הארוך לרעיונות של אצילות ועידון. שיער ארוך הפך אז אופנתי, במיוחד בקרב גברים במעמדות הגבוהים. לעתים קרובות הוא עוצב עם כיסויי ראש מעוטרים, תלתלים ואפילו צמות.
אחרי מאות שנים, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יחזור המנהג הגברי לגדל שיער.
ראשונים היו הביטניקים, מתנועת דור הביט (ראו בתגית "ביטניקים"). בסוף העשור שלפני הסיקסטיז מרדו אותם צעירים בדור המבוגר והמסודר של הוריהם. בהפגנתיות ברורה ואפילו בוטה, הם לא טרחו להסתפר, כחלק מהמראה הכללי המוזנח שאימצו אז.
אגב, את השיער הארוך אי אפשר לנתק מהמראה המזוקן. שניהם כשילוב נולדו בתנועת הביט של הפיפטיז, אך צברו פופולריות בשנות ה-60, עשור של מחאה ועמידה על עקרונות של אהבה, שוויון ושלום, או בקיצור - העשור של תנועת ההיפים.
גברי הפרחים, פראפראזה על הכינוי "ילדי הפרחים" לו זכו ההיפים, אימצו את השיער הארוך והזקן, כסמלים גבריים של המרד וההתנגדות למלחמת וייטנאם.
בהמשך ובהשפעת התנועה ההיפית, גידלו צעירים רבים בעולם את שיערם. זה היה אז סמל למרד בזרם המרכזי של החברה ודרך לבטא את האינדיבידואליות שלהם.
אגב, גם כוכבי הזמר של ההיפים גידלו אז שיער. דמות שמדגימה את זה יפה היא של קרוסבי מהלהקה הפופולרית "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". למטה מופיע שיר שלו מהאלבום "דז'ה וו". זה אולי השיר הפוליטי החשוב ביותר שלו והוא עוסק בתנועה ההיפית ובמראה המזוקן וארוך השיעור, כמסמל את המרד וההתנגדות למלחמה בווייטנאם.
מגמת השיער הגברי הארוך תימשך גם בשנות ה-70, בהן עולה מוסיקת הרוק לשיאים של פופולריות. הדגש כאן הוא על ז'אנרים כמו הרוק הכבד והגלאם רוק, בהם היה שכיח במיוחד המראה של מוסיקאים גברים עם שיער ארוך וגולש.
גם בימינו שיער ארוך הוא עדיין בחירה אופנתית עבור גברים רבים. ועדיין, שיער ארוך נתפס פחות ופחות כהצהרה של מרד ויותר כהעדפה של סגנון אישי. דומה שהמרד עבר לבחירות אחרות כמו היפר-קעקועים וצבעי שיער יצירתיים.
השיר "Almost Cut My Hair" בהופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1974:
https://youtu.be/MfjPjQvXdcg
הוא עדיין עם שיער ארוך - "היי היי" של ניל יאנג ב-1985:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
"סוסים פראיים" בשיער ארוך - הרולינג סטונס:
https://youtu.be/Xb3fZmkzy84
אפילו הדוכס הלבן של הרוק, גידל שיער בשלב מסוים בקריירה שלו:
https://youtu.be/o_cHvtPB2dY
אצל מעריצי המטאל והגראנג' של האייטיז וניינטיז שימש השיער הארוך להטחה מעל הראש:
https://youtu.be/CI2Hv5wNBbU
איך אלביס פגש את הביטלס?
זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.
אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.
בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.
כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.
לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.
הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:
https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE
קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:
https://youtu.be/yb9NW4QbGg4
אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:
https://youtu.be/Qp1EATjmP40
ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:
https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.
אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.
בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.
כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.
לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.
הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:
https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE
קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:
https://youtu.be/yb9NW4QbGg4
אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:
https://youtu.be/Qp1EATjmP40
ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:
https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
איך הוחתמו הביטלס בחברת EMI?
הלהקה, שעתידה להיות הלהקה המצליחה בעולם נכשלה באודישן לחברת "דקה". חברי הלהקה שוכנעו על ידי המנהל שלהם, בריאן אפשטיין, לבצע באודישן הכושל ההוא שירים של אחרים. הכישלון באודישן הביא להחלטה שלהם לבצע מעתה, גם באודישנים, רק שירים פרי עטם. היא עתידה לשנות את גורלם כבר באודישן הבא.
למזלם של הביטלס, ההקלטות שעשו באודישן של "דקה" הביאו לתוצאה טובה אחת. טכנאי בחברה שמע אותם והתרשם. הוא סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI והם אכן הוזמנו לאודישן אצלה, אודישן שבו עתיד גורלם, כאמור, להשתנות מן הקצה אל הקצה.
לאחר האודישן המוצלח בחברת EMI החתימו אנשי החברה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים. מי שבחן ובחר לחתום איתם היה ג'ורג' מרטין, איש חברת EMI ומפיק מוסיקלי ידען ומוערך מאוד.
מרטין, בעל רקע קלאסי וידע אדיר בעיבוד, הפקה מוסיקלית ותזמור, היה בדיוק מה שנזקקה לו הלהקה מליברפול, בדרכה אל הטופ של הפופ. הוא סיפר בראיונות שראה בלהקה "לא להקה מבטיחה במיוחד", אבל הוא אהב את חוש ההומור שלהם.
הנה קטעי ראיונות עם הביטלס ועם ג'ורג' מרטין על אותו אודישן היסטורי:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
כל המקומות בשירי הביטלס:
https://youtu.be/OXueukxz7Zo
מאשאפ משעשע המחבר בין הביטלס של אז לתכנית הריאליטי של ימינו "Britain's got talent":
https://youtu.be/njnuksaD9xI
וסרט תיעודי קצר על תחילת הדרך של הביטלס, מחבורת צעירים מליברפול אל פסגת הפופ:
https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes
הלהקה, שעתידה להיות הלהקה המצליחה בעולם נכשלה באודישן לחברת "דקה". חברי הלהקה שוכנעו על ידי המנהל שלהם, בריאן אפשטיין, לבצע באודישן הכושל ההוא שירים של אחרים. הכישלון באודישן הביא להחלטה שלהם לבצע מעתה, גם באודישנים, רק שירים פרי עטם. היא עתידה לשנות את גורלם כבר באודישן הבא.
למזלם של הביטלס, ההקלטות שעשו באודישן של "דקה" הביאו לתוצאה טובה אחת. טכנאי בחברה שמע אותם והתרשם. הוא סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI והם אכן הוזמנו לאודישן אצלה, אודישן שבו עתיד גורלם, כאמור, להשתנות מן הקצה אל הקצה.
לאחר האודישן המוצלח בחברת EMI החתימו אנשי החברה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים. מי שבחן ובחר לחתום איתם היה ג'ורג' מרטין, איש חברת EMI ומפיק מוסיקלי ידען ומוערך מאוד.
מרטין, בעל רקע קלאסי וידע אדיר בעיבוד, הפקה מוסיקלית ותזמור, היה בדיוק מה שנזקקה לו הלהקה מליברפול, בדרכה אל הטופ של הפופ. הוא סיפר בראיונות שראה בלהקה "לא להקה מבטיחה במיוחד", אבל הוא אהב את חוש ההומור שלהם.
הנה קטעי ראיונות עם הביטלס ועם ג'ורג' מרטין על אותו אודישן היסטורי:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
כל המקומות בשירי הביטלס:
https://youtu.be/OXueukxz7Zo
מאשאפ משעשע המחבר בין הביטלס של אז לתכנית הריאליטי של ימינו "Britain's got talent":
https://youtu.be/njnuksaD9xI
וסרט תיעודי קצר על תחילת הדרך של הביטלס, מחבורת צעירים מליברפול אל פסגת הפופ:
https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes
למה הביטלס התפרקו?
הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...
כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.
האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.
יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.
כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.
דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?
אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.
מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...
הנה תיאור הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/-y-YPjR8KWY
פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:
https://youtu.be/azq8ud8oiLY
הגרסה של ג'ון:
https://youtu.be/aqXzloWA53E
הנה ג'ון ויוקו:
https://youtu.be/cuuhsqA95iA
כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg
הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:
http://youtu.be/PpprG99PuvI
הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...
כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.
האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.
יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.
כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.
דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?
אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.
מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...
הנה תיאור הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/-y-YPjR8KWY
פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:
https://youtu.be/azq8ud8oiLY
הגרסה של ג'ון:
https://youtu.be/aqXzloWA53E
הנה ג'ון ויוקו:
https://youtu.be/cuuhsqA95iA
כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:
https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg
הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:
http://youtu.be/PpprG99PuvI
למי כתב פול מקרטני את היי ג'וד?
את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.
זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.
פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.
מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.
ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.
גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.
אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...
הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:
https://youtu.be/A_MjCqQoLLA
היי ג'וד בחזרות:
https://youtu.be/siC8CiyuKrk
ומתוך הסרט Glee:
https://youtu.be/56fA2q86yQQ
את השיר "Hey Jude" כתב פול מקרטני לג'וליאן, בנו של ג'ון לנון, כשלנון וסינתיה, אמו של ג'וליאן, התגרשו.
זה קרה לאחר שפול ביקר אצל סינתיה ובנה ג'וליאן, בנו בכורו של לנון. זמן קצר לפני כן נפרד ג'ון לנון מסינתיה, שהייתה אשתו הראשונה. מטבע הדברים, הפרידה שהתרחשה בגלל הרומן של לנון עם יוקו אונו, לא הייתה קלה לבנו.
פול מקרטני סיפר פעם שביקר אצל סינתיה וג'וליאן, כי הם היו חברים טובים מאוד במשך זמן רב ו"חשבתי שזה יהיה יותר מדי לחתוך אותם מחיי", הוא סיפר.
מקרטני שסיפר שמתמיד הוא חש רחמים כלפי ילדים שהוריהם התגרשו, כתב במקור את השיר כ"היי ג'ולס", לג'וליאן. את השיר הוא הלחין במכוניתו, בדרך לביקור שעורר בסינתיה הרבה התרגשות.
ההצעה להיות אופטימי הייתה דרך שיר עצוב שניתן לשפר והיא דוגמה לאופן שבו מקרטני משתמש בדימויים כדי לומר דברים בצורה ציורית.
גם האופי הנינוח של מקרטני ניבט מהסיפור. הוא המשיך לטפח את ג'וליאן עוד שנים רבות וג'וליאן סיפר פעם שמקרטני ביקר ושיחק איתו בנעוריו, הרבה יותר מאשר לנון אביו.
אבל על השיר שנכתב בשבילו ג'וליאן לא ידע. רק לאחר כ-12 שנה הוא גילה שהשיר נכתב עבורו...
הנה השיר Hey Jude של הביטלס בהופעה עם התזמורת בטלוויזיה:
https://youtu.be/A_MjCqQoLLA
היי ג'וד בחזרות:
https://youtu.be/siC8CiyuKrk
ומתוך הסרט Glee:
https://youtu.be/56fA2q86yQQ
מי הייתה אמא מרי מ-Let it Be של הביטלס?
רבים חושבים שהאם מרי מהשיר הידוע Let it Be של הביטלס היא האם הקדושה של הנוצרים, מרים אימו של ישו. מוסיקת העוגב המלווה בעיבוד הפומפוזי שבאלבום רק מחזק את הרושם הכמעט דתי של השיר וארבעת המופלאים השאירו את העניין להחלטת המאזינים.
אבל האמת היא שמדובר במרי, אימו של פול מקרטני, האם שהפרידה ממנה הייתה לטראומה של חייו. מרי מקרטני, מי שהייתה אחות ומיילדת במקצועה, מתה בילדותו של פול. זה קרה כתוצאה של סיבוכים בניתוח שעברה במהלך הטיפול בסרטן השד שאובחן אצלה כמה שנים לפני לכן.
את הנחמה על האובדן ניתב פול בן ה-14, נער מוסיקלי שבידו גיטרה, לשעות ארוכות של נגינה וכתיבת שירים עם הגיטרה שלו.
ערב אחד, סיפר פול פעם, הוא חלם חלום. בחלומו הופיעה אימו מרי וזה היה כבר מרגש. כשהתעורר הוא נזכר שבחלום היא אמרה לו משהו כמו "הכל יהיה טוב, לט איט בי!".
פול המרוגש הרגיש מבורך על החלום שבו זכה. בימים הבאים הוא כתב את השיר המופלא. רבים מהמעריצים של הלהקה אהבו את השיר, שהפך כמעט להמנון נוצרי. הדו משמעיות של Mother Mary עבדה היטב - גם שיר זיכרון, גם שיר עידוד להמונים וגם שיר אישי שהפך להמנון של מאות מיליוני אנשים.
הנה השיר מפי פול מקרטני:
https://youtu.be/De-5LWhIhfc
בחדר החזרות:
https://youtu.be/_pneJKj5wro
ביצוע מתוך הסרט מחזמר Across the Universe המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/GXkEzSDwSFM
ומשתתפת בריאליטי שמשעשעת איתו:
https://youtu.be/1955Rm9bDTA
רבים חושבים שהאם מרי מהשיר הידוע Let it Be של הביטלס היא האם הקדושה של הנוצרים, מרים אימו של ישו. מוסיקת העוגב המלווה בעיבוד הפומפוזי שבאלבום רק מחזק את הרושם הכמעט דתי של השיר וארבעת המופלאים השאירו את העניין להחלטת המאזינים.
אבל האמת היא שמדובר במרי, אימו של פול מקרטני, האם שהפרידה ממנה הייתה לטראומה של חייו. מרי מקרטני, מי שהייתה אחות ומיילדת במקצועה, מתה בילדותו של פול. זה קרה כתוצאה של סיבוכים בניתוח שעברה במהלך הטיפול בסרטן השד שאובחן אצלה כמה שנים לפני לכן.
את הנחמה על האובדן ניתב פול בן ה-14, נער מוסיקלי שבידו גיטרה, לשעות ארוכות של נגינה וכתיבת שירים עם הגיטרה שלו.
ערב אחד, סיפר פול פעם, הוא חלם חלום. בחלומו הופיעה אימו מרי וזה היה כבר מרגש. כשהתעורר הוא נזכר שבחלום היא אמרה לו משהו כמו "הכל יהיה טוב, לט איט בי!".
פול המרוגש הרגיש מבורך על החלום שבו זכה. בימים הבאים הוא כתב את השיר המופלא. רבים מהמעריצים של הלהקה אהבו את השיר, שהפך כמעט להמנון נוצרי. הדו משמעיות של Mother Mary עבדה היטב - גם שיר זיכרון, גם שיר עידוד להמונים וגם שיר אישי שהפך להמנון של מאות מיליוני אנשים.
הנה השיר מפי פול מקרטני:
https://youtu.be/De-5LWhIhfc
בחדר החזרות:
https://youtu.be/_pneJKj5wro
ביצוע מתוך הסרט מחזמר Across the Universe המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/GXkEzSDwSFM
ומשתתפת בריאליטי שמשעשעת איתו:
https://youtu.be/1955Rm9bDTA
איך הקליטו הביטלס עם ג'ון המת?
השירים "Free As A Bird" ו"Real Love" הם שני שירים של ג'ון לנון, שכתב כסקיצות דמו (Demo) לעצמו. זה היה בשנת 1977, בתקופה שבה היה עקר-בית וגידל את שון הקטן ולא הופיע. השירים נותרו בעזבונו, בתוך קלטת שנמצאה על ידי אלמנתו יוקו אונו, לאחר שנרצח.
שנים אחר-כך מסרה אונו את הקלטת לפול מקרטני והוא הבטיח לעבוד עליהם ביחד עם חבריו לביטלס. בשנות ה-90, לקראת הוצאת האנתולוגיה של הביטלס, התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים והשלימו אותם.
הקלטת השירים נעשתה בהפקה של המוסיקאי ג'ף לין, מי שהיה בעבר מנהיג להקת ELO הזכורה לטוב. בתהליך אולפני מורכב ומקצועי, נטל ג'ף לין מהקלטת המקורית והפשוטה שאליה הקליט לנון את הסקיצות המקוריות, העביר את קולו של לנון למחשב ו"הושיב אותו על הקצב". זאת כדי שיותאם להקלטת הערוצים הנוספים. לאחר מכן הוסיפו שאר חברי הלהקה, ג'ורג' האריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר, את הליווי שלהם בנגינה ובקולות רקע עשירים.
שני הסינגלים של השירים הללו הפכו ללהיטים כמעט מיד. בקליפ שהוכן להם הוכנסו הרבה רמזים לימים הגדולים של הביטלס, כמו מועדון ה-Cavern שבו התגלו הארבעה, אולפני אבי רוד, דמות כותב הספרים מ-Paperback Writer, התוף מעטיפת האלבום סרג'נט פפר, מעבר החצייה המפורסם של אבי רוד והקבר של אלינור ריגבי.
הנה הגרסה הסופית של "חופשי כמו ציפור" (Free as a bird):
https://youtu.be/ODIvONHPqpk
ההקלטה המקורית מהרשמקול של לנון:
https://youtu.be/yHSFTRUekT0
"אהבה אמיתית" (Real Love) - השיר השני שהושלם בשביל האנתולוגיה:
https://youtu.be/ax7krBKzmVI
והאנתולוגיה שיצאה עם שירי הלהקה והשירים הנוספים של ג'ון והחברים הנותרים:
https://youtu.be/bXqMLChVbik?long=yes
השירים "Free As A Bird" ו"Real Love" הם שני שירים של ג'ון לנון, שכתב כסקיצות דמו (Demo) לעצמו. זה היה בשנת 1977, בתקופה שבה היה עקר-בית וגידל את שון הקטן ולא הופיע. השירים נותרו בעזבונו, בתוך קלטת שנמצאה על ידי אלמנתו יוקו אונו, לאחר שנרצח.
שנים אחר-כך מסרה אונו את הקלטת לפול מקרטני והוא הבטיח לעבוד עליהם ביחד עם חבריו לביטלס. בשנות ה-90, לקראת הוצאת האנתולוגיה של הביטלס, התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים והשלימו אותם.
הקלטת השירים נעשתה בהפקה של המוסיקאי ג'ף לין, מי שהיה בעבר מנהיג להקת ELO הזכורה לטוב. בתהליך אולפני מורכב ומקצועי, נטל ג'ף לין מהקלטת המקורית והפשוטה שאליה הקליט לנון את הסקיצות המקוריות, העביר את קולו של לנון למחשב ו"הושיב אותו על הקצב". זאת כדי שיותאם להקלטת הערוצים הנוספים. לאחר מכן הוסיפו שאר חברי הלהקה, ג'ורג' האריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר, את הליווי שלהם בנגינה ובקולות רקע עשירים.
שני הסינגלים של השירים הללו הפכו ללהיטים כמעט מיד. בקליפ שהוכן להם הוכנסו הרבה רמזים לימים הגדולים של הביטלס, כמו מועדון ה-Cavern שבו התגלו הארבעה, אולפני אבי רוד, דמות כותב הספרים מ-Paperback Writer, התוף מעטיפת האלבום סרג'נט פפר, מעבר החצייה המפורסם של אבי רוד והקבר של אלינור ריגבי.
הנה הגרסה הסופית של "חופשי כמו ציפור" (Free as a bird):
https://youtu.be/ODIvONHPqpk
ההקלטה המקורית מהרשמקול של לנון:
https://youtu.be/yHSFTRUekT0
"אהבה אמיתית" (Real Love) - השיר השני שהושלם בשביל האנתולוגיה:
https://youtu.be/ax7krBKzmVI
והאנתולוגיה שיצאה עם שירי הלהקה והשירים הנוספים של ג'ון והחברים הנותרים:
https://youtu.be/bXqMLChVbik?long=yes
על מי נכתב השיר "דיר פרודנס" של הביטלס?
את השיר המקסים שלהם "Dear Prudence" כתבו הביטלס כשהיו ברישיקש שבהודו, אצל המהרישי, שאיתו ודרכו רצו להתחבר לעצמם.
חברי הלהקה בילו שם מספר שבועות, מוקפים בחבורה של ידידים ושותפים לדרך מהמעגל שסבב אותם באותם זמנים.
אחת מהחבורה הייתה צעירה יפה, בת 19 בשם פרודנס פארו. אותה פרודנס היא אחותה של השחקנית המפורסמת מיה פארו והגיעה איתה למחנה. דומה שכולם, כולל המהרישי, הוקסמו מהשתיים.
פרודנס מאוד התחברה לאווירה הרוחנית במקום. היא עשתה המון מדיטציה במחנה, כשהיא סגורה בבקתה שלה, מבודדת למשך 3 שבועות. כולם ניסו להגיע למצב קוסמי, הסביר פעם לנון. זו הייתה סוג של תחרות במחנה והיא התמסרה לזה באופן די קיצוני. זה הביא אותה למצב נפשי די מורכב ופרודנס, שהייתה מרבית הזמן חיוורת מרוב שלא יצאה, זיהתה לדברי לנון בעיקר את המהרישי.
המצב של העלמה פארו הדאיג את כולם והמהרישי אף הזמין לה אחות שתשמור עליה. כך או כך, ברגע מסוים החברים הפצירו בפרודנס לצאת החוצה מהבקתה שבה הסתגרה ועשתה מדיטציה. הם חששו שהיא יוצאת מדעתה ומנסה, כמו שלנון העיד בראיון שנים אחר כך, למצוא את אלוהים מהר מכולם.
מילות העידוד שלהם כללו משפטים כמו “צאי החוצה לנגן אתנו." כמובן שלנגן זה דו משמעי כאן, כי Play באנגלית זה גם "לשחק". אבל המילים "בואי ליהנות” ברורות גם הן. היא חסרה להם. "יש עולם בחוץ" הם מזכירים לה.
לא ברור אם פרודנס יצאה לבסוף, אבל לנון יוצא מהתחנונים האלה עם חוויה ועם מלודיה. הוא מקליט את השיר בליווי הגיטרה האקוסטית שהביא איתו, אל רשמקול 4 הערוצים שהלהקה הביאה לרישיקש.
כמה שבועות אחר כך, הביטלס חוזרים לאנגליה. הם עוזבים את רישיקש כעוסים על המהרישי, אבל זה סיפור אחר. בכל מקרה, הם יושבים עכשיו בביתו של ג’ורג' הריסון, עוברים על ההקלטות מרישיקש ומאזינים להן אחת אחת. השיר Dear Prudence הוא אחד השירים שהם בוחרים להקליט לאלבום הבא שלהם.
בהמשך, ממש בבית של ג'ורג' הריסון, לנון גם מקליט בסמוך את השירה בקולות ובכמה ערוצים וכמובן מלווה את עצמו בנגינה בגיטרה, עם מחזור מהפנט של לופ במיתרים הגבוהים ובאסים שמשתנים מתחת. יש דמו של שיר ענק והרמוני להפליא.
השיר יוצא באלבום "The Beatles" ופרודנס פארו נכנסת לתולדות המוסיקה. היא אולי לא הגיעה לאלוהים ברישיקש, אבל באופן מסוים היא זכתה בנגיעה מהשמיים, עם אחד השירים היפים והמיוחדים שהקדישה לה הלהקה האהובה בעולם.
הנה הסיפור שמאחורי השיר:
https://youtu.be/1AjNju2FYUY?t=155
הדמו שהקליט ג'ון לנון לשיר Dear Prudence:
https://youtu.be/71owuo5tnEk
ביצוע של אלאניס מוריסט:
https://youtu.be/tT6UWH8oGlg
ביצוע מתפתח שיוצר ויזואליה נהדרת מתוך הסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/DvJRdS1CaYQ
וניתוח של התפתחות הקלטות השיר ומי בדיוק ניגן תופים בשיר המופלא הזה?
https://youtu.be/ptAmOYIFIx8?long=yes
את השיר המקסים שלהם "Dear Prudence" כתבו הביטלס כשהיו ברישיקש שבהודו, אצל המהרישי, שאיתו ודרכו רצו להתחבר לעצמם.
חברי הלהקה בילו שם מספר שבועות, מוקפים בחבורה של ידידים ושותפים לדרך מהמעגל שסבב אותם באותם זמנים.
אחת מהחבורה הייתה צעירה יפה, בת 19 בשם פרודנס פארו. אותה פרודנס היא אחותה של השחקנית המפורסמת מיה פארו והגיעה איתה למחנה. דומה שכולם, כולל המהרישי, הוקסמו מהשתיים.
פרודנס מאוד התחברה לאווירה הרוחנית במקום. היא עשתה המון מדיטציה במחנה, כשהיא סגורה בבקתה שלה, מבודדת למשך 3 שבועות. כולם ניסו להגיע למצב קוסמי, הסביר פעם לנון. זו הייתה סוג של תחרות במחנה והיא התמסרה לזה באופן די קיצוני. זה הביא אותה למצב נפשי די מורכב ופרודנס, שהייתה מרבית הזמן חיוורת מרוב שלא יצאה, זיהתה לדברי לנון בעיקר את המהרישי.
המצב של העלמה פארו הדאיג את כולם והמהרישי אף הזמין לה אחות שתשמור עליה. כך או כך, ברגע מסוים החברים הפצירו בפרודנס לצאת החוצה מהבקתה שבה הסתגרה ועשתה מדיטציה. הם חששו שהיא יוצאת מדעתה ומנסה, כמו שלנון העיד בראיון שנים אחר כך, למצוא את אלוהים מהר מכולם.
מילות העידוד שלהם כללו משפטים כמו “צאי החוצה לנגן אתנו." כמובן שלנגן זה דו משמעי כאן, כי Play באנגלית זה גם "לשחק". אבל המילים "בואי ליהנות” ברורות גם הן. היא חסרה להם. "יש עולם בחוץ" הם מזכירים לה.
לא ברור אם פרודנס יצאה לבסוף, אבל לנון יוצא מהתחנונים האלה עם חוויה ועם מלודיה. הוא מקליט את השיר בליווי הגיטרה האקוסטית שהביא איתו, אל רשמקול 4 הערוצים שהלהקה הביאה לרישיקש.
כמה שבועות אחר כך, הביטלס חוזרים לאנגליה. הם עוזבים את רישיקש כעוסים על המהרישי, אבל זה סיפור אחר. בכל מקרה, הם יושבים עכשיו בביתו של ג’ורג' הריסון, עוברים על ההקלטות מרישיקש ומאזינים להן אחת אחת. השיר Dear Prudence הוא אחד השירים שהם בוחרים להקליט לאלבום הבא שלהם.
בהמשך, ממש בבית של ג'ורג' הריסון, לנון גם מקליט בסמוך את השירה בקולות ובכמה ערוצים וכמובן מלווה את עצמו בנגינה בגיטרה, עם מחזור מהפנט של לופ במיתרים הגבוהים ובאסים שמשתנים מתחת. יש דמו של שיר ענק והרמוני להפליא.
השיר יוצא באלבום "The Beatles" ופרודנס פארו נכנסת לתולדות המוסיקה. היא אולי לא הגיעה לאלוהים ברישיקש, אבל באופן מסוים היא זכתה בנגיעה מהשמיים, עם אחד השירים היפים והמיוחדים שהקדישה לה הלהקה האהובה בעולם.
הנה הסיפור שמאחורי השיר:
https://youtu.be/1AjNju2FYUY?t=155
הדמו שהקליט ג'ון לנון לשיר Dear Prudence:
https://youtu.be/71owuo5tnEk
ביצוע של אלאניס מוריסט:
https://youtu.be/tT6UWH8oGlg
ביצוע מתפתח שיוצר ויזואליה נהדרת מתוך הסרט "Across the Universe":
https://youtu.be/DvJRdS1CaYQ
וניתוח של התפתחות הקלטות השיר ומי בדיוק ניגן תופים בשיר המופלא הזה?
https://youtu.be/ptAmOYIFIx8?long=yes
מתי הפכו הביטלס לאבירים?
זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר וחצי דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.
ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.
"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..
ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר".
אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..
וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..
לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.
הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..
הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:
https://youtu.be/i4_74XhHmlM
הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:
http://youtu.be/P54A3u2HMMU
ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:
http://youtu.be/kEz93dEkbBQ
הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg
כך דווח ביום הטקס:
http://youtu.be/vo0WNrhyho4
ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:
http://youtu.be/lMAK8fqqqNg
והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:
http://youtu.be/KskTxSTCvxY
זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר וחצי דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.
ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.
"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..
ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר".
אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..
וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..
לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.
הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..
הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:
https://youtu.be/i4_74XhHmlM
הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:
http://youtu.be/P54A3u2HMMU
ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:
http://youtu.be/kEz93dEkbBQ
הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg
כך דווח ביום הטקס:
http://youtu.be/vo0WNrhyho4
ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:
http://youtu.be/lMAK8fqqqNg
והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:
http://youtu.be/KskTxSTCvxY
