מיהו המיעוט הדרוזי ומיהם הדרוזים בכלל?
הדרוזים (Druze) מהווים קהילה דתית ייחודית המונה כ-1,000,000 איש הפזורים בלבנון, סוריה, ירדן וישראל.
הדת הדרוזית נוסדה במאה ה-11 בקהיר על ידי חמזה בן עלי (Hamza ibn Ali), שטען כי הח'ליף הפאטמי אל-חכים בא-מר אללה (Al-Hakim bi-Amr Allah) הוא התגלמות האלוהות בעולם.
השם "דרוזים" נגזר ממוחמד דרזי (Muhammad al-Darazi), מטיף מוקדם בתנועה, אך הם מעדיפים לקרוא לעצמם "מואחדים" או "בני מערוף" שמבטאים את אמונתם בייחוד האלוהי המוחלט. התנועה התבססה על פילוסופיה ניאו-פלטונית ועל השפעות מהאיסלאם השיעי האיסמעילי.
עיקר האמונה הדרוזית מבוסס על גלגול נשמות בתוך הקהילה הדרוזית ורק בה. נשמות הנפטרים עוברות לגופים חדשים אך נשארות תמיד במעגל הדרוזי. הדרוזים מרבים בסיפורים על ילדים שסיפרו על זיכרונותיהם מחייהם הקודמים ומוסרים פרטים מדויקים. הילד יכול לתאר כיצד הוא נפטר במקום מסוים או היכן הוא הסתיר רכוש בבית שמעולם לא ביקר בו בחייו הנוכחיים.
המדהים בסיפורים הללו הן המקרים שבהם נמצא הרכוש שהוסתר במקום שבו הוא הוסתר או שהילד מזהה בדייקנות דמויות מחייו הקודמים.
הדת הדרוזית היא סגורה לחלוטין - לא ניתן להתקבל אליה או לעזוב אותה. מי שנולד דרוזי גם ימות כדרוזי ומי שאינו דרוזי לא יוכל להפוך לכזה. הדרוזים נמנעים מטבק ואלכוהול ומתחתנים רק בתוך הקהילה הדרוזית. נישואי תערובת נחשבים לאיסור דתי חמור ביותר, כחלק בלתי נפרד מהאמונה שלהם. דרוזי שמתחתן עם לא דרוזים, עלול למצוא עצמו מנודה חברתית ומשפחתית.
הקהילה מחולקת לחכמים (Uqqal) היודעים את סודות הדת ולהדיוטות (Juhhal) המסתפקים באמונה בסיסית. החכמים מתכנסים בבתי כנסת הנקראים "חלוות" (Khalwa) ולובשים לבוש מיוחד הכולל כובע לבן גבוה.
עקרון התקייה (Taqiyya) מאפשר לדרוזים להסתיר את זהותם הדתית בעיתות סכנה ולהתחזות לבני דתות אחרות. מסורת זו עזרה להם לשרוד מאות שנים של רדיפות במזרח התיכון. באחד המקרים המפורסמים, דרוזים התחזו למוסלמים בתקופת הכיבוש העות'מני כדי לחמוק מהגיוס לצבא.
הדרוזים פיתחו מסורת של נאמנות למדינות בהן הם חיים. בישראל הם משרתים בצבא חובה, בדרך כלל ביחידות קרביות מובחרות. מנהיגים דרוזים בולטים כוללים את וליד ג'ומבלט (Walid Jumblatt) בלבנון, המיליונר והפוליטיקאי הבולט ואת סולטן חלף אבו סנעאן (Sultan Khalaf Abu Sanaan) בישראל.
הדרוזים (Druze) מהווים קהילה דתית ייחודית המונה כ-1,000,000 איש הפזורים בלבנון, סוריה, ירדן וישראל.
הדת הדרוזית נוסדה במאה ה-11 בקהיר על ידי חמזה בן עלי (Hamza ibn Ali), שטען כי הח'ליף הפאטמי אל-חכים בא-מר אללה (Al-Hakim bi-Amr Allah) הוא התגלמות האלוהות בעולם.
השם "דרוזים" נגזר ממוחמד דרזי (Muhammad al-Darazi), מטיף מוקדם בתנועה, אך הם מעדיפים לקרוא לעצמם "מואחדים" או "בני מערוף" שמבטאים את אמונתם בייחוד האלוהי המוחלט. התנועה התבססה על פילוסופיה ניאו-פלטונית ועל השפעות מהאיסלאם השיעי האיסמעילי.
עיקר האמונה הדרוזית מבוסס על גלגול נשמות בתוך הקהילה הדרוזית ורק בה. נשמות הנפטרים עוברות לגופים חדשים אך נשארות תמיד במעגל הדרוזי. הדרוזים מרבים בסיפורים על ילדים שסיפרו על זיכרונותיהם מחייהם הקודמים ומוסרים פרטים מדויקים. הילד יכול לתאר כיצד הוא נפטר במקום מסוים או היכן הוא הסתיר רכוש בבית שמעולם לא ביקר בו בחייו הנוכחיים.
המדהים בסיפורים הללו הן המקרים שבהם נמצא הרכוש שהוסתר במקום שבו הוא הוסתר או שהילד מזהה בדייקנות דמויות מחייו הקודמים.
הדת הדרוזית היא סגורה לחלוטין - לא ניתן להתקבל אליה או לעזוב אותה. מי שנולד דרוזי גם ימות כדרוזי ומי שאינו דרוזי לא יוכל להפוך לכזה. הדרוזים נמנעים מטבק ואלכוהול ומתחתנים רק בתוך הקהילה הדרוזית. נישואי תערובת נחשבים לאיסור דתי חמור ביותר, כחלק בלתי נפרד מהאמונה שלהם. דרוזי שמתחתן עם לא דרוזים, עלול למצוא עצמו מנודה חברתית ומשפחתית.
הקהילה מחולקת לחכמים (Uqqal) היודעים את סודות הדת ולהדיוטות (Juhhal) המסתפקים באמונה בסיסית. החכמים מתכנסים בבתי כנסת הנקראים "חלוות" (Khalwa) ולובשים לבוש מיוחד הכולל כובע לבן גבוה.
עקרון התקייה (Taqiyya) מאפשר לדרוזים להסתיר את זהותם הדתית בעיתות סכנה ולהתחזות לבני דתות אחרות. מסורת זו עזרה להם לשרוד מאות שנים של רדיפות במזרח התיכון. באחד המקרים המפורסמים, דרוזים התחזו למוסלמים בתקופת הכיבוש העות'מני כדי לחמוק מהגיוס לצבא.
הדרוזים פיתחו מסורת של נאמנות למדינות בהן הם חיים. בישראל הם משרתים בצבא חובה, בדרך כלל ביחידות קרביות מובחרות. מנהיגים דרוזים בולטים כוללים את וליד ג'ומבלט (Walid Jumblatt) בלבנון, המיליונר והפוליטיקאי הבולט ואת סולטן חלף אבו סנעאן (Sultan Khalaf Abu Sanaan) בישראל.
