הדתות הגדולות בעולם, לפי מספר המאמינים, הן הנצרות, האיסלאם, הבודהיזם וההינדואיזם.

חלקן נוסדו בידי אדם בודד שהטיף את אמונתו ובדרך כלל חסידיו הם שהמשיכו להפיץ את תורתו בכל העולם.

הנצרות היא הדת השלטת באירופה ובאמריקה. היא גם נפוצה ושולטת בחלק גדול מאפריקה הדרומית ומאוסטרליה.

האיסלאם היא הדת השלטת בעיקר במרכז ובמערב אסיה, בצפון אפריקה ובאינדונזיה.

ההינדואיזם היא הדת הנפוצה בהודו, בעוד הבודהיזם שולט בחלק העולם שבין מרכז אסיה למזרחה.

היהדות היא הקטנה שבדתות החשובות. גדולתה לא בגודלה אלא בתרומתה לתרבות האנושית והיותה ראשונת המאמינות באל אחד והמקור לדתות אחרות דוגמת הנצרות והאיסלאם.

צלב ופסלי ישו עבור הנוצרים, מגן דוד ליהודים, סמל הסהר למוסלמים, או פסלי בודהה בשביל הבודהיסטים - לכל דת יש את הסמלים שלה. המפורסמים בהם הם כה מוכרים עד שהיו לאייקונים עולמיים מוכרים ביותר. ראו אותם בתגית "סמלים דתיים".

הדתות הגדולות מונות החל ממאות מיליוני מאמינים ועד מיליארדים. המאמינים שלהן פרוסים בכל רחבי העולם והן השפיעו על ההיסטוריה, הפוליטיקה והכלכלה העולמית. ראו אותן בתגית "דתות".


הנה הדתות הגדולות ומה שמשותף להן (מתורגם):

http://youtu.be/m6dCxo7t_aE?t=7s


היסטורית, כך התפשטו הדתות העולם:

https://youtu.be/AvFl6UBZLv4


ובחיוך - אם הדתות היו משיגות מאמינים כמו חברות סלולר (עברית):

https://youtu.be/eNUDFYJy1oY

5 הדתות החשובות בעולם הן הינדואיזם, יהדות, בודהיזם, נצרות ואיסלאם.

עוד לפני שנולדו הדתות המונותאיסטיות, כבר היו צורות מגוונות של אמונה. היו המון צורות אמונה על פני כדור הארץ, אבל כולן היו מקומיות וללא שאיפות התפשטות בעולם.

מהאמונה באלילים רבים (הפוליתיאזם), דרך הפגאניות, כלומר עבודת האלילים לסוגיה, האמונה בשני כוחות (הכוח הטוב והכוח הרע) ועוד. אמונה של בני אדם במשהו לא חסרה כמובן באותם ימים קדומים.

אבל היהדות היא שהעמידה לראשונה במרכז את הרעיון של האמונה אל אחד - כאן, אצל אבותינו, נולד המונותאיזם (אמונה באל אחד). זה היה חידוש מסעיר, אבל כל צורות האמונה שהיו קיימות לפני היהדות, אלו שהאמינו באלילים רבים, כולן המשיכו להתקיים במקביל לרעיון, או אפילו לתגלית היהודית - זו של האל האחד.

לא פחות מסעיר מרעיון האל האחד, מרתק היה תהליך ההתפשטות של הדתות הגדולות ברחבי העולם. כי בעוד שהיהדות לא ניסתה להתפשט ולהפיץ את האמונה באלוהים והסתפקה בלהיות "אור לגויים", היו מי שרצו מאד לגדול.

כך למשל אחד הסיפורים המדהימים בתולדות האנושות, בו מצליחה קבוצת אנשים קטנה לגרום למיליארדים להאמין ברעיונותיהם. קראו להם נוצרים. הם היו חברי כת קטנה וכמעט תמהונית, שמנהיגה נצלב על ידי הרומאים.

אך מותו של מנהיגם לא עצר את מאמיניו הספורים. הם החלו להפיץ בכל מקום ובמכוון את שמו של ישו, כינו אותו המשיח שלהם וסיפרו את דבר מותו, כשהם מציגים זאת כסיפור של הקרבה עצמית למען האנושות כולה.

כך נולדה המיסיונריות, הפצת הדת להמונים. היא עתידה להצליח מעל למשוער. בהדרגה החל המיעוט הזניח הזה להפוך לאופנה בעולם העתיק. בשלב המפתיע ביותר אפילו הקיסר של האימפריה הרומית, האימפריה הגדולה בעולם וזו שצלבה את ישו, השתכנע לקבל עליו את הנצרות ולהכריז עליה דת האימפריה. הנצרות הייתה לדת החשובה והחזקה ביותר בעולם.

אחריה תבוא דת חדשה מהמדבר הערבי. המוסלמים יקבלו מלכתחילה את ההנחה שיש להפיץ את הדת הצעירה שלהם ואת זאת בדיוק הם עשו. הן בשכנוע והן בכוח הזרוע, הם עתידים להחדיר באנשים שאת אדמותיהם הם כבשו את האמונה במוחמד ובאללה ויהפכו למתחרים חזקים וקשים של הנצרות.

הדתות הגדולות כולן רצו לשלוט בעולם. בתהליך מתמיד שהתרחש במהלך 5,000 השנים האחרונות השתלטו הדתות על יבשות שלמות. בתחילה באופן איטי ועדין ואחר-כך בבולמוס של הפצה דתית, הם ישתלטו על העולם כולו.


לא נשכח שבאסיה התפתחו במקביל עוד שתי דתות גדולות - הבודהיזם שצמח במזרח הרחוק וההינדואיזם, שצמח מתת-היבשת ההודית.

כיום התעמעם מעט הקשר החד-משמעי בין יבשות ואפילו ממלכות ומדינות, לבין הדתות השולטות בהן. לא מפליא למצוא ריכוז יהודי עצום דווקא בארצות הברית, שהיא בקובה נוצרית. ישנם ריכוזי מוסלמים ענקיים במדינות אירופה וצפון אמריקה, יש מדינות נוצריות ומוסלמיות במרחבי תת-היבשת ההודית וכדומה.


הנה סרטון שמראה את התפשטות הדתות בעולם:

https://youtu.be/AvFl6UBZLv4


סיפורן של הדתות הגדולות הללו (מתורגם):

https://youtu.be/m6dCxo7t_aE


ופרק תיעודי המתאר כיצד מול האמונות האליליות נולדה האמונה באל אחד שנולדת ביהדות (עברית):

https://youtu.be/oMDckZN58Ns?long=yes

על אף שסרט קולנוע בשם "האיש שתבע את אלוהים" זכה להצלחה גדולה, הוא אינו מבוסס על סיפור אמיתי. הסיפור האמיתי של התביעה נגד אלוהים הוא דווקא אחר.

התביעה האמיתית הוגשה בשנת 2008 על ידי הסנאטור האמריקני ארני צ'יימברס. צ'יימברס הגיש תביעה נגד אלוהים, כדי להמחיש את הזכות של הציבור להגיע לבתי המשפט ועד כמה שהיא מוצדקת, גם אם התביעה מוזרה.

את התביעה הזו דחה בית המשפט בטענה שאין ברשותו את הכתובת של אלוהים ולכן לא ניתן ליידע את אלוהים על קיום התביעה והמשפט.

הצהרתו של צ'יימברס על כך הייתה שבית המשפט חייב להכיר ביכולתו של אלוהים לדעת ולראות הכל ואם אכן כך הדבר, הרי שהוא כבר יודע על קיומה של התביעה כנגדו, גם ללא הודעה...


הנה דיווח וראיון עם הסנאטור צ'יימברס שתבע את אלוהים במציאות:

https://youtu.be/2rAOS5Jxphs


קדימון של הסרט על סטיב מאיירס שתבע את אלוהים, שכמובן שאינו קשור לתביעה האמיתית של הסנטור שתבע את האל:

http://youtu.be/9ZfJywXiRyw


סצנת המשפט מתוך הסרט על מאיירס שלא פוצה על נזק לסירתו, כי חברת הביטוח טענה שהנזק הוא "מעשה ידי האל":

https://youtu.be/IEscU8R4VCE?long=yes


ומסתבר שלאלוהים היו עוד כמה עניינים משפטיים במהלך השנים:

https://youtu.be/j_Y0mpDXKoQ?long=yes

המזוזה ביהדות היא תשמיש קדושה יהודי. את המזוזה מחברים אל משקוף הכניסה של פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית.

בתוך המזוזה יש קלף, שעליו כתובות שתי פרשיות: 'שמע ישראל' וגם 'והיה אם שמוע' מתוך ספר דברים. פרשיות המזוזה נכתבות על הקלף בכתב סת"ם, כתיבה איכותית של סופר סת"ם, אמן כתיבה הכותב ביד.

המזוזה היא תזכורת תמידית ליהודים, להאמין בייחוד של אלוהים ובגמול על מצוות ועבירות על הדת. התקנתה על משקוף הדלת ניעדה להזכיר את הדברים בכל יציאה וכניסה אל הבית. חז"ל החשיבו את המזוזה, ביחד עם ציצית ותפילין, לאחד מסממני הזיהוי של היהודים.

מצוות המזוזה מחייבת לקבוע מזוזה על דופן פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית מגורים, כמו גם בשערי יישובים וערים, כאלה שיש בהם שער. במדרש המשילו שהמזוזה תביא לשמירה על הבית ויושביו, כי בית שבפתחו מזוזה, נשמר על ידי האל בכבודו ובעצמו.

מקור המילה מדפנות הדלת, שנקראו בשפת המקרא "מזוזות".


הסבר על המזוזה:

http://youtu.be/yP2Ljut59Fc


כך כותבים את המזוזה:

http://youtu.be/7ybYkyRTp_8


יש גם מי שמנסים לחדש במזוזה:

http://youtu.be/h5N9LTK1mj4


ובחיוך - הנה מה שקורה כשהמזוזה לא פועלת:

https://youtu.be/SehIUkb3STE

בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.

על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.

לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.

מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.

בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".

אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".

הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.

אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.


הנה ברית המילה היהודית (עברית):

https://youtu.be/gpIHCqV3gHE


כך מסבירים בעולם את המנהג של ברית המילה (מתורגם):

https://youtu.be/jNaBl3dBg1o


יש המתנגדים לברית המילה (עברית):

https://youtu.be/fWNZky9hkrI


היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:

https://youtu.be/Zw-124t993c


מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):

https://youtu.be/SSsf6X_e1yE


או על זה שצריך לחתוך (עברית):

https://youtu.be/80YGRoWPmuU


ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):

https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes

מגן דוד הוא סמל שנולד הרבה לפני שהיהדות אימצה אותו לסמל. כבר לפני אלפי שנים הוא מופיע בתרבויות המזרח הרחוק ותרבויות אלה משתמשות עד היום בצורת המגן דוד. גם אצל עובדי אלילים פָּגָנִיִּים, בכנסיות מהמאה ה-1 לספירה ואפילו בתרבות המוסלמית משמש המגן דוד כבר בזמנים קדומים, כל זאת עד שהיהדות אימצה אותו לסמל שלה.

לסמל יהודי מובהק הוא הפך רק באמצע המאה ה-14, בימי הביניים. זה קרה כשהעניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות לשאת דגל והם בחרו בסמל של מגן דוד. זה הרגע ההיסטורי שבו נולד הזיהוי של מגן דוד עם הדת היהודית.

אמנם נמצאו סימנים לכך שכבר בתקופת הברזל, במאה ה-7 לפני הספירה, השתמשו בו יהודים (הוא נמצא על חותם יהודי שנמצא בצידון, כמו גם בבתי כנסת עתיקים מתקופת בית שני), אך הוא עדיין לא מתנוסס לצד סמלים יהודיים מוכרים של התקופה, אלא לצד סמלים נפוצים אחרים בתרבויות העתיקות של המזרח, כמו הכוכב המחומש הידוע בשם "חותם שלמה" וצלב הקרס, אז עדיין סמל ההרמוניה והשלום (ראו באאוריקה בתגית "סווסטיקה").

מגן הדוד נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי. מקור השם "מגן דוד" הוא ככל הנראה באגדה מימי הביניים, שמספרת על שלמה המלך, בן דוד, ועל מגן זהב שעליו נחרטו שמותיו של אלוהים. מסורת אחרת מציינת שהסמל הופיע על המגנים של צבא דוד המלך.

מבחינה גאומטרית מגן דוד הוא הקסגרמה, כוכב בעל שישה קודקודים, שהוא סוג של משושה משוכלל.


הנה מקורות ותרבויות שונות שרואות את המגן דוד באופן שונה ודומה (עברית):

https://youtu.be/oraj8pvosi0


ההסבר הדתי למגן דוד המלך (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


מגן דוד מתואר בשיר (עברית):

https://youtu.be/-b69OlX71wo


יש המוצאים בו משמעויות וקשרים נסתרים (עברית):

https://youtu.be/3B6gctIDv74


יש המוצאים קשר מרתק עם עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/BJIrDI51iyQ


אחרים מעמיקים עוד יותר בזיהוי רוחני (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


כך מכינים מגן דוד בקיפולי נייר (עברית):

https://youtu.be/dkh9dTV4BXs


ומגן דוד היה בשימוש גם של תרבויות אליליות קדומות (עברית):

https://youtu.be/BG5tdaWquNU?long=yes

בשנת 586 לפני הספירה כובשים הבבלים את ממלכת יהודה ומחריבים את ירושלים. נבוכדנצר, מלך הבבלים, מגלה רבים מבני העם היהודי לארצו בכוונה להחזיקם כשבויים ועבדים.

זה נוהג מקובל באותם ימים והבבלים מוליכים את היהודים לבבל, במסע רגלי. כך לפחות לומדים מתיאורים אשוריים. במסע הרגלי, צועדים עם היהודים גם הסוסים וחמורים שנושאים את חפציהם ואפילו בהמות המשא שלהם.

כדי לשמור עליהם כשירים לעבודה, דואגים המלווים הבבלים שלהם, לאוכל ולמים עבור היהודים.

גלות בבל (Babylonian captivity) הייתה מהתקופות הקשות בהיסטוריה היהודית עד אז. בבבל מוצא את עצמו העם היהודי שכשהוא מופרד ממולדתו, מתרבותו ומבית המקדש.

היסטורית, התקיימו לפחות שלושה גלי הגליה של תושבי יהודה לבבל אלה באו בעקבות מרידות חוזרות כנגד האימפריה הנאו-בבלית ששלטה אז במזרח הקרוב.

בגלות חיים היהודים שלא מרצונם תחת שלטון זר ונאלצים להסתגל לאורח חיים אחר. באורח פלא הם מורשים ומצליחים כגולים לשמור על האמונות והמנהגים היהודיים ולמעשה בזכות כך נשמרת זהותם הדתית והלאומית כעם.

כ-70 שנה נמשך השבי הבבלי, שם נוסף לגלות ישראל בבבל. השינוי חל בשנת 539 לפני הספירה, כשהפרסים כובשים את בבל ומאפשרים לעם היהודי לדוב אל מולדתו. חזרת הגולים ליהודה ידועה בשם שיבת ציון.

לאחר כמה גלים של שיבת הגולים אל ציון, חודש היישוב היהודי ביהודה. בתהליך המופלא הזה, נס של ממש לעם היהודי, מתחדשות התרבות והמסורת היהודית ביהודה וההנהגה הלאומית והדתית.

עם כל אלה מתחדשים גם הפולחן לאלוהי ישראל ונבנה מחדש גם בית המקדש בירושלים, מה שייקרא לימים בית המקדש השני, או בקיצור "בית שני".


הנה גלות בבל וההיסטוריה סביבה (עברית):

https://youtu.be/VpnZ62Ve5Ls


תיאור גלות בבל (עברית):

https://youtu.be/zStaQrbe2FI


חורבן בית ראשון וגלות בבל (עברית):

https://youtu.be/BTMwJj6fZbA


מדוע נחרב בית ראשון? (עברית)

https://youtu.be/xCXjO-be6Y4


פרסום לתערוכה על גלות בבל (עברית):

https://youtu.be/g7wjIc4o-WU


לחן דתי לשיר "על נהרות בבל" (עברית):

https://youtu.be/1QhmF3XX42k


והקנון המפורסם "על נהרות בבל":

https://youtu.be/n1B7xBQMAJA


סרטון תיעודי על הכיבוש הבבלי, הגלות, הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):

https://youtu.be/fYXH4ZPZox4?long=yes


ופרק תיעודי המתאר את הנסיבות ההיסטוריות שמובילות לגלות בבל (עברית):

https://youtu.be/iOWE2Bsi5-8?long=yes

הלילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני (הלוח הנוצרי) מתחיל ב-31 בדצמבר ומסתיים בבוקר ה-1 בינואר. ברוב ארצות העולם הוא נקרא "ערב השנה החדשה" או "ליל השנה החדשה". דווקא בישראל היהודית הוא נקרא "סילבסטר" או ליל סילבסטר.

זה מעניין במיוחד כיוון שאין שום קשר בין השנה החדשה לבין היום שמקדישה הכנסיה הקתולית לאפיפיור סילבסטר הראשון שכיהן בשנים 314–335 ובמקרה מת ב-31 בדצמבר.

צירוף המקרים הוא שמרגע שקיבל מעמד של קדוש, הפך התאריך 31 לדצמבר ליום הזיכרון המוקדש לו בכנסייה הקתולית, היו כמה מדינות שהחלו לקרוא ליום זה "סילבסטר".

ישראל, מדינה יהודית שהקשר שלה לנצרות הוא מורכב במיוחד ובטח אינו קשר של אמונה, גם היא אימצה את היום הזה למסיבות עתירות אלכוהול וריקודים שביניהם לבין קדושה אין הרבה דמיון...

יש דיבורים בקרב היהודים החרדים על היותו של סילבסטר צורר יהודים ומי שכפה עליהם להתנצר. לא נמצאו לכך סימוכין היסטוריים ויש לשער שהשמועות נובעות מהניסיון להילחם בחגיגות הסילבסטר הפופולאריות כל כך בישראל.

האפיפיור סילבסטר הראשון היה זה שנהנה מההחלטה של הקיסר הרומי קונסטנטינוס, לקבל על עצמו ועל האימפריה את הנצרות. בתקופתו נבנו הבזיליקות הגדולות של הותיקן והנצרות נהנתה מפריחה עצומה.


הנה חגיגות ליל השנה החדשה בעולם (ללא מילים):

http://youtu.be/tAnkMt67M5E


החג המקביל של הרוסים הוא הנובי גוד (עברית):

https://youtu.be/jx5pMSes8pA


סרטון שמציג את סילבסטר הקדוש באור של שונא יהודים ומנסה להניא את החוגגים בסילבסטר מלהשתתף בחגיגות אלה (עברית):

http://youtu.be/hqbaoZBBLKo


אדם שמציג את הצד השני (עברית):

http://youtu.be/LwrGGY4xPn4


ובחיוך החיפוש אחר הנשיקה של תחילת השנה החדשה (עברית):

https://youtu.be/SDScGmXzigo

מיהו אותו מלאך המוות שמופיע בשיר "חד גדיא" של ליל הסדר: "וירא מלאך המוות ושחט לשוחט דשחט לתורא דשתא למיא דכבה לנורא דשרף לחוטרה דהיכא לכלבא דנשך לשונרא דאכל לגדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא".

מלאך המוות (Angel of Death) בדתות השונות הוא מעין דמוי אדם או מלאך, הממלא תפקיד בשליחות האל.

הוא אחראי על עבודת ההפרדה שבין הנשמה לגוף.

זהו תהליך שמשתנה מעט בכל דת ולפי מעשיו של המת בעבר, אבל הדימיון במיתוסים ובהאנשת המוות, בהקנייה של צורת אדם לו, הוא רב.

בדתות שונות רואים במעשי מלאך המוות מעשה יחיד, בעוד שבדת המוסלמית, יש המספרים שמתלווים אליו עוזרים המסייעים לו במלאכת המוות.

גם באסלאם מלאך המוות הוא אחד ממלאכי אללה, מלאך האלוהים. ברגע שהיא נקראה לכך, "עזראיין", כפי שמכונה מלאך המוות במסורת המוסלמית, מפריד את הנשמה מהגוף ומעביר אותה אל עולם הנשמות של בראשית.

גם הנצרות רואה במלאך המוות דמות דמוית-אדם שמפרידה בין גופו של אדם לנשמתו. מלאך המוות מכונה אצל הנוצרים "קוצר הנשמות" ("The Grim Reaper") או פשוט "המוות".

מלאך המוות בדת היהודית לא נראה כפי שרואים אותו הנוצרים. לפי הדת היהודית אחראי על המוות המלאך סמאל.

אם בנצרות מדמיינים את מלאך המוות כמלאך, עטוי גלימה שחורה וברדס על ראשו ונושא חרמש, ביהדות הוא מלאך ככל המלאכים ,אך עדיין נושא חרב או סכין, להפרדת הנשמות.


הנה מלאך המוות בסרטים ותכניות טלוויזיה:

https://youtu.be/SZiifOnhaqE


מצגת וידאו של מלאך המוות:

https://youtu.be/Zjg3C06rTXo


ומלאך המוות בפרסומת:

https://youtu.be/RcG0pNx92os

הנצרות היא הדת המערבית הגדולה ביותר. במהלך אלפיים השנים האחרונות היא הפכה לדת חזקה ורבת מאמינים. בשכנוע ובכוח, אפילו באכזריות, היא פילסה לעצמה דרך בכדי להפוך לכוח הדתי המשפיע וביותר בתבל.

מכלכלה ועד פוליטיקה, כולל מדיניות, אדריכלות, אמנות ומוסיקה - הדת הזו תקפה ומימנה, השפיעה על כל היבט בחיים ולא נתנה לרגע שיתעלמו ממנה.

אך איך הכל מתחיל?

נו, ההתחלה היא בנוצרי הראשון, שלמרבה הפרדוקס עתיד למות כיהודי. קוראים לו ישוע, כנראה בכלל יהושוע, אבל בכתובים ישו ובשביל העולם הוא ג'יזוס.

ישו טיפוס כריזמתי. איש של אנשים. הוא מסתובב לו בארץ ישראל, הנשלטת בידי הרומאים. נואם נאומים, עושה ניסים ומדליק את היהודים לרעיונותיו הנשגבים. רק שלום, בלי אלימות, למען ערכים וטוהר. אנשים שרואים מסביבם ריב ומדון, ניצול ועושק ובעיקר עוני לא קטן, מתחילים ללכת אחריו.

אבל ישו מתחיל למשוך תשומת לב ולא בקטע טוב. הכהן הגדול רואה בו מטריד ומזיק. השליט הרומי חושש שהוא יקומם את היהודים למרד נגד רומי.

וכך, בערב פסח האחרון בחייו של ישו, הוא יושב לשולחן הסדר וחוגג עם חבריו-מאמיניו. לפי האמונה הנוצרית הוא יודע שמותו קרוב ושאחד מהם יבגוד בו והוא גם אומר זאת ומי האיש. יהודה איש קריות שמו.

אבל באותה סעודה אחרונה ישו יוצר משמעות חדשה ושונה מזו של סדר הפסח היהודי שלשמו הם התכנסו. ברוח המוות המתקרב, הוא מסביר למאמיניו שהמצה והיין של הפסח הם גופו ודמו שלו. אותם הוא מקריב עבורם ועבור הרבים.

למעשה, זה הרגע הסמלי שבו הנצרות נפרדת מהיהדות. הפסח, שהיהודים רואים בו חשיבות כה גדולה, יוחלף על ידי הנוצרים בסעודת האדון ובמיסה הנוצרית, זו שתוקדש למותו של ישו. המצה היהודית תוחלף בלחם הקודש, שהנוצרי מאמין שהוא סמל לבשרו של ישו.

כמה ימים אחר כך הוא ייתפס, יישפט על ידי הסנהדרין ויוסגר לרומאים. פונטוס פילטוס, הנציב הרומי האכזר, ישפוט אותו לצליבה.

כשייצלב עליו ישו, יהפוך צלב העץ, שעד אז היה אמצעי משפיל וברוטלי להוצאות להורג, לסמל נוצרי ואייקוני בידי מאמיניו. הם לא יתייאשו ממותו של ישו. להיפך, הם יהפכו לשליחים ויפיצו את סיפוריו ברחבי העולם. חלקם ייענשו על כך בעונשים איומים והוצאות אכזריות להורג, אבל מכאן הנצרות נולדה.


הנה ישו, מייסד הנצרות:

http://youtu.be/FKBAhyvFp7Y


נקודת הזינוק ההיסטורית של הנצרות, כשקיסר רומי מאמץ אותה לדת האימפריה:

http://youtu.be/GQYQbHoccUM


ותהליך ההתפשטות של הנצרות על פני כל העולם:

http://youtu.be/BJ0dZhHccfU

חג הפסחא הוא החג הנוצרי שמציין את תחייתו של ישו אחרי 3 ימים מצליבתו וקבורתו בירושלים (על-פי האמונה הנוצרית). הברית החדשה מספרת שלאחר תחייתו הופיע ישו מספר פעמים לעיני תלמידיו והורה להם להפיץ את האמונה בו. תחיית ישו היא הוכחה בעיני הנוצרים לכך שהוא המשיח והם רואים בתחייה הזו את הסימן לחסד שאלוהים מעניק לבני האדם.

חג הפסחא נחוג תמיד ביום ראשון בשבוע בתחילת האביב. יום שישי שלפני חג הפסחא מכונה בחלק מהשפות "יום שישי הטוב" או "יום שישי הקדוש" והתקופה שקודמת לו היא תקופת אבל שמאופיינת בצום ה"לנט" - תענית חלקית של המאמינים הנוצרים. צום הלנט מסתיים ביום ראשון, יום התחייה הנוצרי.



הנה הסבר על חג הפסחא הנוצרי (עברית):

https://youtu.be/vF-ukrO3jIg


ודיווח על אירועי חג הפסחא של הנוצרים בירושלים (עברית):

http://youtu.be/AWTStajcyik

הצלבנים היו קבוצות של חיילים חמושים נוצרים מאירופה שיצאו בימי הביניים, להילחם בכל רחבי אירופה ואסיה, במסגרת "מסעי הצלב". הנוצרים נזעקו מהעובדה שהמקומות הקדושים לנצרות נכבשו על ידי המוסלמים. האבירים הצלבנים החלו במסעות הללו בעקבות קריאתו של האפיפיור מנהיג הנוצרים, בשנת 1095, להציל את ארץ הקודש מהמוסלמים.

מטרת רוב הצלבנים היה לכבוש את ארץ הקודש, היא ארץ ישראל, מהמוסלמים. הם רצו במיוחד לשלוט בירושלים, שהיא קדושה גם לנצרות, ובמיוחד במקום שבו האמינו שנמצא קברו של ישו.


כך מתארים את ההתגייסות הנוצרית לצלבנים (בעברית):

https://youtu.be/daTskfCs5o0


סרטון קצר על הצלבנים (עברית):

http://youtu.be/RuYs4-qJD5Y?t=19s


פרק בסדרה תיעודית על ארץ ישראל והצלבנים (בעברית):

https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes


סרט תיעודי ארוך על הצלבנים (בעברית):

https://youtu.be/bND0snmY3oo?long=yes


ותכנית חינוכית על הצלבנים (עברית):

https://youtu.be/VIeCGrIwJ5A?long=yes

על בית המקדש השני, כפי ששופץ על ידי הורדוס, נאמר בתלמוד הבבלי: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".

ואכן, בית המקדש השני, שנבנה כמה מאות שנים לפני כן על ידי עולי בבל לאחר שיבת ציון, הורחב ושופץ מאד על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הבניין המפואר ששיפץ הורדוס נראה כך: בראש המקדש ניצב ההיכל ומסביבו חצרות העזרות, הנמוכות יותר ומוקפות החומה. לצד העזרות ניצבו האזורים הארגוניים של בית המקדש ומספר בתי מלאכה שעסקו בתחזוקה של המקדש. החצר החיצונית הייתה "עזרת הנשים". היא שימשה להתכנסויות תפילה וקריאה בתורה.

בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, נחרב בית המקדש בידי הרומאים, במהלך דיכוי המרד הגדול של היהודים כנגדם.


הנה בית המקדש, כפי שמשערים שבנה אותו הורדוס:

http://youtu.be/K3lhp9O44ZE


כך עבדו הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים:

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


וסיפור בניית בית המקדש השני בידי הורדוס (עברית):

https://youtu.be/Nz_9k0UuIEY?long=yes

תפילות (Prayer) הן הדרך שבה פונים המאמינים לאל או לאלילים שלהם. התפילה יכולה להיות חלק מפולחן טקסי, בטקס דתי כמו התפילה היהודית בבית הכנסת או המיסה בכנסייה נוצרית, אך היא יכולה להתבצע גם בפנייה ישירה ואישית של האדם לאלוהיו.

בדתות השונות יש תפילות במועדים קבועים ויש תפילות ברגעי הצורך. התפילות הקבועות מתקיימות בדרך כלל במקדשי הדת, דוגמת בית הכנסת היהודי, המסגד המוסלמי, הכנסייה הנוצרית ומקדשי השינטו שביפאן. תפילה קבועה כזו יכולה להיות בקבוצה, כמו ב"מניין" היהודי.

אבל אדם יכול גם ליזום תפילה בעצמו, בכל מקום שבו הוא נמצא. חוץ מתפילה קבועה שבה מחויב המאמין הדתי בשעות קבועות, יכול אדם מאמין לבקש עזרה מאלוהיו או להודות לו על הטוב שבו זכה, כשהוא פונה אליו בתפילה אישית ופרטית. תפילות כאלה יכולות לשמש את המאמין גם כדי לבקש הדרכה מהאל, להתוודות על חטאים שעשה או לבקש סליחה על מחשבות שחשב. לעתים יש בתפילה הבעה של תודה לאל, הבעה של רגשות ועוד.

לכל דת יש שיטות תפילה משלה. יש תפילות במזמורים, כמו הפיוט היהודי, שירי הגוספל הנוצריים וכדומה. בדתות המזרח כמו הבודהיזם יש שימוש במילה חוזרת הנקראת מנטרה. יש דתות המשתמשות במילים מאגיות ועוד.


הנה תפילה של יהודים חרדים:

https://youtu.be/WIXqdZguaaY


מוסלמים מתפללים במסגד:

https://youtu.be/gBex_C1SsEE


תפילה נוצרית במיסת חג המולד:

https://youtu.be/hkaqL1yti0U


הסבר התפילה לילדים (עברית):

https://youtu.be/YCv2KD-ZJuk


ותפילה עתיקה ונואשת של עבד מצרי קדום (מתורגם):

https://youtu.be/8eotO2Orpao

היהודים כדת קיימים כבר אלפי שנים, מאז האלף השני לפני הספירה. אז הופיע אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, במאה ה-19 לפני הספירה והיגר מעירו חרן (באזור דרום טורקיה של היום) אל ארץ כנען.

היהדות הייתה לדת הראשונה שמאמינה באל אחד, הדת המונותאיסטית הראשונה בהיסטוריה.

אך בניגוד לדת היהודית, המושג "העם היהודי" הופיע לראשונה רק בימיה הראשונים של התנועה הציונית. הוא זהה כיום למונח "עם ישראל". כלומר זהו העם, הקבוצה האתנית, שמוצאם מבניו של יעקב, לפי המסורת היהודית.

כולנו עם אחד, גם בני ממלכת יהודה וגם בניה של ממלכת ישראל - שתיהן ממלכות של יהודים שהתפצלו בעבר לשניים אבל תולדות היהודים הם לגמרי אחידים.


הנה קיצור תולדות עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/K0audE_VTsI


ההישג הגדול של העם היהודי בתולדותיו - מדינת ישראל (עברית):

https://youtu.be/dj2zI2Mk5Mg


יהדות התפוצות (עברית):

https://youtu.be/abyzfRUC6sM


הקשר החוקתי השנוי במחלוקת שבין היהדות למדינת ישראל הדמוקרטית (עברית):

https://youtu.be/jU7N5WbuQFk


ופרק תיעודי המתאר כיצד נולד ביהדות רעיון האמונה באל אחד - אל מול האמונות האליליות שמסביב (עברית):

https://youtu.be/oMDckZN58Ns?long=yes

בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ שבירושלים היא בריכת מים תת-קרקעית עתיקה שאגרה מים בימי החורף. המים נאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון. המים סופקו לתושבי העיר בימי קדם, לשתיה ולשימוש יומיומי.

הבריכה נבנתה בסוף ימי בית ראשון והתגלו בה מדרגות שנבנו בימי בית שני. בתעלות הניקוז שהובילו אליה, מצאו הארכיאולוגים סירי בישול וכסף רב, שהיו שייכים ככל הנראה לתושבי העיר היהודים. הם ברחו אל תעלות הניקוז הללו, שהיו מקום מסתור מפני הרומאים, בתקופת המרד הגדול וחורבן הבית השני בשנת 70, בעת שהצבא הרומי הרס את העיר.


על ניקבת השילוח הארוכה שבבטן הסלע ואורכה 533 מטרים (עברית):

https://youtu.be/ZlI9wy1Z3Ag


וביקור מודרך בבריכת השילוח:

https://www.youtube.com/watch?v=UonuNt_HfFA

בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת, ממש כמו קדושת חג, בקידוש של חג.

מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.


הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:

http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s


קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:

https://youtu.be/HRnU98VPuF0


וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):

https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE

ישו, מייסד הנצרות, זוהה לא פעם בניסים עם דגים. מסופר בברית החדשה על נס הדגים המפורסם שעשה למאמיניו.

על פי האמונה הנוצרית ישו בחר חברים דייגים כמו פטרוס, אנדראס, יוחנן ויעקב להיות לו לתלמידים ולשליחים והבטיח להפוך אותם ל"דייגי בני אדם" לרעיונותיו.

לא פלא, אם כן, שהדג הפך לסמל פנימי ולסימן זיהוי בקרב הנוצרים המעטים שהתקבצו סביבו.

כך אומץ סמל הדג (Ichtus איקטוס ביוונית) על ידי הנצרות בראשיתה, בעת שנרדפה על ידי השלטון הרומי. כבר אז ייצג הדג גם את האמונה הדתית.

סמל הדג היה גם עזר שימושי לזיהוי נוצרים, בינם לבין עצמם. מעין קוד של שתיקה ששימש אמצעי זיהוי שקט וזהיר. כל אימת שנוצרי פגש מישהו חדש שלא הכיר, הוא שרטט על החול חצי דג. אם האדם השני השלים את הציור לדג שלם, הוא זיהה עצמו כנוצרי. אם הוא לא היה יודע להשלים, שמרה העמימות על הנוצרי מסכנת הלשנה לשלטונות.

למעשה, הדג היה סמל עתיק הרבה יותר. מאלת הפוריות הסורית אטארגטיס, שצורתה הייתה כצורת בת-ים, דרך היות הדג סמל לאלת האהבה הרומית ונוס, לאלת האהבה היוונית אפרודיטה ולאלה האם הפגאנית שבה האמינו עובדי האלילים - הדג שימש כסמל של פיריון הרבה לפני שנולדה הנצרות.

וגם בימינו, כשהנוצרים במערב כבר לא חוששים מרדיפה דתית, הם עדיין מציירים את סמל הדג כשבמרכזו מצוייר צלב או מופיעה המילה ישו. כך הפך הדג מקוד סודי וסמל פגאני של עובדי אלילים לסמל דתי שהנוצרים גאים בו ומציירים אותו בגאווה בכל מקום.


הנה סיפורו של סמל הדג בדת הנוצרית:

https://youtu.be/gb4Vehkz94k

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

למה יהודים נוטלים ידיים לפני הסעודה?


נטילת ידיים היא מנהג דתי שניתן למצוא בדתות שונות. באופן כללי ניתן לראות את הדתות מרחיקות את עצמן מהזוהמה שבחוץ. המאמינים נדרשים לנקות את עצמם לפני המעשה הדתי.

אז אם באיסלאם יש להוריד נעליים בכניסה למסגד ובנצרות מרחיקים בהטבלה ומנקים את המאמין מחטא קדמון, היהדות מצווה על היהודי את הידיים במים לפני אכילת פת לחם. הנטילה מתבצעת מתוך כלי ולא מברז.

נטילת הידיים נועדה כדי שנשמור היטב על טהרה ונקיון. אנו לא קופצים על האוכל כמו בהמות מלאות תאווה כי זה מה שהבטן הכתיבה לנו, אלא ממתינים מעט, עושים מעשה רוחני של טהרה, מברכים ורק לאחר מכן מתיישבים לאכול. הדבר נותן בוודאי הרבה יותר קדושה לכל עניין האכילה וכל הסעודה נראית אחרת.

לפני שאוכלים סעודה עם לחם, יהודים נוטלים ידיים ואומרים ברכה מיוחדת. כך גם מיד אחרי הקידוש בשבת, כשהולכים ליטול ידיים.

בנטילת הידיים ממלאים ספל (נטלן) או כוס גדולה במים. מעבירים את הנטלן ליד שמאל ושופכים מים שלוש פעמים על יד ימין. חוזרים על הפעולה ושופכים מים שלוש פעמים על יד שמאל. לאחר מכן אומרים את הברכה:

"ברוך אתה אד-ני, אלו-הינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".


הנה נטילת הידיים היהודית:

https://youtu.be/5GY0qcDl2k8


והסבר על נטילת ידיים לפני הסעודה באנגלית:

https://www.youtube.com/watch?v=QqIdLA_MkCI