כיצד נוצרים מחגבים רגילים נחילי ארבה?

נחילי ארבה (Locust Swarm), נחילים של חרקים מעופפים, הם מהרעות החולות הגדולות שיש. זה נכון במיוחד כשמאות מיליונים מהם מכסים את השמיים ונעים כענן שחור.

כשהם רעבים, נחילי הארבה פושטים על הגידולים החקלאיים ומשמידים שטחים עצומים של גידולים, משמידים מזון שיכול היה להאכיל עשרות אלפי בני אדם.

אבל בטח יפתיע אתכם לגלות שהחרקים האוויריים הללו, שפושטים על שדות ומחסלים בתוך דקות תנובה בכמות אדירה, הם בעצם... חגבים.
אז זה אכן מתחיל מחגבים. ממש כמו אלה שאנו רואים לא פעם בבודדים, כשהם מנתרים בעשב. ברגיל הם קטנים וחלשים. אבל אחת לתקופה, לאחר כמה שנים מאוד גשומות, נוטים החגבים, אולי בשל הגשמים, להטיל המון ביצים, יותר מהרגיל. זה מוביל לכך שנולד בעצם דור עם המוני חגבים, פי כמה וכמה מהכמות שנולדת בשנה רגילה.

בעונה של ארבה, המסיימת מספר שנים גשומות, גם מזג האוויר משתנה. הוא חוזר להיות יבש, מה שגורם לחגבים להצטופף סביב הצמחייה שנותרה.

זו בדיוק הצפיפות שגורמת לחגבים להשתנות. כי החיכוך והמגע הרב עם השכנים הצמודים והצפופים, משחררים במערכת העצבים שלהם, יותר מהמוליך העצבי הידוע בתור "סרוטונין". הסרוטונין הזה, בין היתר, גורם אצל החגבים לשינויים רבים, הן פיזיים והן התנהגותיים. בגללו הם יגדלו הרבה יותר, צבעם ישתנה לכהה ושריריהם יפותחו ויתחזקו מאוד.

גם חברתית החגבים ישתנו לחלוטין. כי אם לפני כל השינויים החגבים היו בעלי חיים יחידאים ומנסים להימנע מחברתם של חגבים אחרים, אחריו הם נמשכים זה לזה ויוצרים נחילים אדירים, להקות ענק של ארבה כהה, שעפים יחד ופושטים על השדות.

וכך, מחגבים תמימים ובודדים, נוצר נחיל הארבה הענקי, שיכול להגיע לגודל בלתי נתפס של 250 מיליארד חגבים כאלה וגורם נזקים עצומים לחקלאות בכל מקום שאליו הוא מגיע.

ביום אחד מחסלים הנחילים השחורים הללו גידולים חקלאיים בכמות בלתי נתפסת, שניתן להאכיל בה לפחות 35 אלף בני אדם.

קבלו הסבר על תופעת הארבה (עברית):

נחיל ארבה מריח ריח עשב טרי ופושט על שדות ירוקים:

ההתחממות הגלובלית גורמת לארבה להיות רבים ורעבים מתמיד ומזרח אפריקה באיום:

וארבה שבקע בישראל מנחילי הארבה שבאו מאפריקה: