מהם הנעורים?
גיל הנעורים (adolescence) הוא אחת התקופות המרתקות והסוערות בחיי אדם. הוא מתחיל סביב גיל 10 עד 12 ומסתיים בסביבות גיל 18 עד 21, אף שגבולותיו אינם חדים ומשתנים מאדם לאדם.
מדובר בגשר בין הילדות לבגרות, אבל בניגוד לגשרים רגילים, לא פעם גיל הנעורים מרגיש יותר כמו רכבת הרים.
השינוי הבולט ביותר הוא הפיזי. הגוף עובר תהליך של התבגרות מינית (puberty): אצל בנות תחל ההתפתחות בין גיל 8 ל-13, אצל בנים בין 9 ל-14. הגוף גדל בקצב מואץ, כשמתפתחים בו מאפיינים מיניים משניים ורמות ההורמונים עולות בחדות. כל זה משפיע לא רק על הגוף אלא גם על הנפש.
המוח עובר אף הוא מהפכה. אזור קליפת המוח הקדם-מצחית (prefrontal cortex), האחראי על קבלת החלטות ושליטה בדחפים, ממשיך להתפתח לאורך כל גיל הנעורים ואף מעבר לו, עד סביבות גיל 25.
לכן בני הנעורים נוטים לקחת סיכונים ולפעול בלי לשקול יתר על המידה את ההשלכות. מדענים מסבירים זאת בכך שמערכת התגמול (reward system) במוח מתבגרת מוקדם יותר ומייצרת אצל המתבגר חיפוש של גירויים, בעוד האזורים האחראים על ריסון ושיקול דעת מגיעים לבשלות מאוחר יותר.
מבחינה הרגשית, זו תקופת זהות. הפסיכולוג אריק אריקסון (Erik Erikson) תיאר את גיל הנעורים כשלב של "זהות מול בלבול תפקידים" (Identity vs. Role Confusion). בגיל הזה המתבגר שואל "מי אני?" בעוצמה שלא הכיר קודם. הוא מתנסה בתחביבים, בקבוצות חברתיות שונות, לעיתים גם בדרכי לבוש שונות ואף קיצוניות, הכול כחלק מבניית העצמי.
מעניין שמחקרים מראים שבני נעורים רגישים הרבה יותר לדעת הקבוצה מאשר ילדים או מבוגרים. המוח בגיל הזה "שוקל" אישור חברתי כמעט כמו כאב פיזי.
אנקדוטה מפורסמת מעולם המחקר מדגימה את העניין. הפסיכולוגים לורנס שטיינברג (Laurence Steinberg) וג'ייסון צ'יין (Jason Chein) מאוניברסיטת Temple גילו שמתבגרים נוהגים בסימולטור נהיגה בסיכון הרבה יותר גבוה כשחבריהם צופים בהם, בעוד שמבוגרים כלל אינם מושפעים מנוכחות של עמיתים.
בניסוי עם עכברים גילה שטיינברג שגם עכברים צעירים שותים יותר אלכוהול בנוכחות בני גילם, ממצא שהראה שה"אפקט החברתי" על נטילת סיכונים הוא כנראה גם ביולוגי ולא רק תרבותי.
ההבדל מהילדות בגיל הנעורים בולט גם בחשיבה. בעוד הילד חושב לרוב בצורה קונקרטית, המתבגר מפתח חשיבה מופשטת (abstract thinking). החשיבה הזו נותנת לו את היכולת לדון בהיפותטי (מה היה קורה אילו), בצדק, במוסר ובפילוסופיה. זו הסיבה שבני הנעורים אוהבים ויכוחים אידיאולוגיים ומרגישים לעיתים קרובות שגילו אמת שכולם מסביבם פספסו.
גיל הנעורים (adolescence) הוא אחת התקופות המרתקות והסוערות בחיי אדם. הוא מתחיל סביב גיל 10 עד 12 ומסתיים בסביבות גיל 18 עד 21, אף שגבולותיו אינם חדים ומשתנים מאדם לאדם.
מדובר בגשר בין הילדות לבגרות, אבל בניגוד לגשרים רגילים, לא פעם גיל הנעורים מרגיש יותר כמו רכבת הרים.
השינוי הבולט ביותר הוא הפיזי. הגוף עובר תהליך של התבגרות מינית (puberty): אצל בנות תחל ההתפתחות בין גיל 8 ל-13, אצל בנים בין 9 ל-14. הגוף גדל בקצב מואץ, כשמתפתחים בו מאפיינים מיניים משניים ורמות ההורמונים עולות בחדות. כל זה משפיע לא רק על הגוף אלא גם על הנפש.
המוח עובר אף הוא מהפכה. אזור קליפת המוח הקדם-מצחית (prefrontal cortex), האחראי על קבלת החלטות ושליטה בדחפים, ממשיך להתפתח לאורך כל גיל הנעורים ואף מעבר לו, עד סביבות גיל 25.
לכן בני הנעורים נוטים לקחת סיכונים ולפעול בלי לשקול יתר על המידה את ההשלכות. מדענים מסבירים זאת בכך שמערכת התגמול (reward system) במוח מתבגרת מוקדם יותר ומייצרת אצל המתבגר חיפוש של גירויים, בעוד האזורים האחראים על ריסון ושיקול דעת מגיעים לבשלות מאוחר יותר.
מבחינה הרגשית, זו תקופת זהות. הפסיכולוג אריק אריקסון (Erik Erikson) תיאר את גיל הנעורים כשלב של "זהות מול בלבול תפקידים" (Identity vs. Role Confusion). בגיל הזה המתבגר שואל "מי אני?" בעוצמה שלא הכיר קודם. הוא מתנסה בתחביבים, בקבוצות חברתיות שונות, לעיתים גם בדרכי לבוש שונות ואף קיצוניות, הכול כחלק מבניית העצמי.
מעניין שמחקרים מראים שבני נעורים רגישים הרבה יותר לדעת הקבוצה מאשר ילדים או מבוגרים. המוח בגיל הזה "שוקל" אישור חברתי כמעט כמו כאב פיזי.
אנקדוטה מפורסמת מעולם המחקר מדגימה את העניין. הפסיכולוגים לורנס שטיינברג (Laurence Steinberg) וג'ייסון צ'יין (Jason Chein) מאוניברסיטת Temple גילו שמתבגרים נוהגים בסימולטור נהיגה בסיכון הרבה יותר גבוה כשחבריהם צופים בהם, בעוד שמבוגרים כלל אינם מושפעים מנוכחות של עמיתים.
בניסוי עם עכברים גילה שטיינברג שגם עכברים צעירים שותים יותר אלכוהול בנוכחות בני גילם, ממצא שהראה שה"אפקט החברתי" על נטילת סיכונים הוא כנראה גם ביולוגי ולא רק תרבותי.
ההבדל מהילדות בגיל הנעורים בולט גם בחשיבה. בעוד הילד חושב לרוב בצורה קונקרטית, המתבגר מפתח חשיבה מופשטת (abstract thinking). החשיבה הזו נותנת לו את היכולת לדון בהיפותטי (מה היה קורה אילו), בצדק, במוסר ובפילוסופיה. זו הסיבה שבני הנעורים אוהבים ויכוחים אידיאולוגיים ומרגישים לעיתים קרובות שגילו אמת שכולם מסביבם פספסו.
