מה זה "עקרון התמדת המראה"?
שמתם לב שלפעמים העין ממשיכה “לראות” אור, זמן קצר אחרי שהוא נעלם בפועל? - זהו עיקרון שנקרא עיקרון התמדת הראייה (Persistence of Vision או בקיצור POV). כל אמנות הקולנוע והצילום של תנועה מבוסס עליו.
עיקרון התמדת הראייה, או עיקרון התמדת המראה, אומר שאם מוקרנת שורה של תמונות בודדות במהירות ובין אחת לשנייה מוקרן חושך, נוצרת אשליה של תנועה רציפה.
הבסיס של עקרון התמדת הראייה נובע מהפירוש שהמוח נותן לסדרת תמונות קפואות שמוצגות בזו אחר זו במהירות. המוח תופס את סדרת התמונות הזו כאילו היו תמונה אחת, תמונה של תנועה. כיום התפיסה היא שזה קורה במוח, אבל פעם סברו שהסיבה לכך היא שהתמונה הקודמת נשארת ומתמידה (מכאן "התמדת הראייה") לחלקיק שנייה על גבי רשתית העין - אותו חלק שאחראי על המרת האור לאותות העצביים שמשודרים למוח.
כך יכול רצף של תמונות בודדות ובהן סוס רץ להפוך לתמונה נעה, כשהן מוקרנות ברצף. את זה הראה הצלם מייברידג' ביצירת מה שייחשב לסרט הראשון בהיסטוריה (בתגית אדוארד מייברידג').
גם בקולנוע המצולם וגם בסרטי אנימציה משתמשים בעיקרון התמדת הראייה כדי ליצור אשליה של תנועה.
בקולנוע מה שיוצר את אשליית התנועה היא המצלמה. מצלמות הקולנוע, הן מצלמות הפילם של פעם והן מצלמות הווידאו, מצלמות בכל שנייה מספר רב של פריימים, כלומר תמונות בודדות. הצילום הוא של 24 פריימים בשנייה בפילם, ולפחות 25 פריימים בווידאו. אשליית התנועה נוצרת כשהפריימים הללו מוקרנים במהירות.
סרטי אנימציה נוצרים בצורה דומה אבל מורכבת יותר. האנימטורים יוצרים פריים אחד אחרי השני, כל אחד בנפרד. אשליית התנועה נוצרת בתהליך ארוך שבו מניעים עצמים על המסך, פריים אחרי פריים, לאט לאט. לכן נמשכת יצירתם של סרטי אנימציה כל כך הרבה זמן.
שמתם לב שלפעמים העין ממשיכה “לראות” אור, זמן קצר אחרי שהוא נעלם בפועל? - זהו עיקרון שנקרא עיקרון התמדת הראייה (Persistence of Vision או בקיצור POV). כל אמנות הקולנוע והצילום של תנועה מבוסס עליו.
עיקרון התמדת הראייה, או עיקרון התמדת המראה, אומר שאם מוקרנת שורה של תמונות בודדות במהירות ובין אחת לשנייה מוקרן חושך, נוצרת אשליה של תנועה רציפה.
הבסיס של עקרון התמדת הראייה נובע מהפירוש שהמוח נותן לסדרת תמונות קפואות שמוצגות בזו אחר זו במהירות. המוח תופס את סדרת התמונות הזו כאילו היו תמונה אחת, תמונה של תנועה. כיום התפיסה היא שזה קורה במוח, אבל פעם סברו שהסיבה לכך היא שהתמונה הקודמת נשארת ומתמידה (מכאן "התמדת הראייה") לחלקיק שנייה על גבי רשתית העין - אותו חלק שאחראי על המרת האור לאותות העצביים שמשודרים למוח.
כך יכול רצף של תמונות בודדות ובהן סוס רץ להפוך לתמונה נעה, כשהן מוקרנות ברצף. את זה הראה הצלם מייברידג' ביצירת מה שייחשב לסרט הראשון בהיסטוריה (בתגית אדוארד מייברידג').
גם בקולנוע המצולם וגם בסרטי אנימציה משתמשים בעיקרון התמדת הראייה כדי ליצור אשליה של תנועה.
בקולנוע מה שיוצר את אשליית התנועה היא המצלמה. מצלמות הקולנוע, הן מצלמות הפילם של פעם והן מצלמות הווידאו, מצלמות בכל שנייה מספר רב של פריימים, כלומר תמונות בודדות. הצילום הוא של 24 פריימים בשנייה בפילם, ולפחות 25 פריימים בווידאו. אשליית התנועה נוצרת כשהפריימים הללו מוקרנים במהירות.
סרטי אנימציה נוצרים בצורה דומה אבל מורכבת יותר. האנימטורים יוצרים פריים אחד אחרי השני, כל אחד בנפרד. אשליית התנועה נוצרת בתהליך ארוך שבו מניעים עצמים על המסך, פריים אחרי פריים, לאט לאט. לכן נמשכת יצירתם של סרטי אנימציה כל כך הרבה זמן.
