מתי הכריזו שאלוהים הוא די ג'יי?
הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?
אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.
הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.
הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.
אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.
הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?
אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.
הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.
הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.
אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.
