כיום אנו רגילים שהפקת וידאו קליפים עולה גם מיליוני דולרים וכוכבי ענק כמו אלטון ג'ון עושים קליפים יקרים להחריד, אבל בשנות ה-70 המצב היה מעט שונה.

הביטוי הכי ברור לזה הוא הקליפ הגרוע בתולדות הפופ. מדובר בשיר "Don't go breaking my heart", שיר שאלטון ג'ון הקליט בשנות ה-70 עם הזמרת קיקי די, כסוג של מחווה לדואטים של זמרי הנשמה האמריקאים של אותה תקופה.

צילום הוידאו קליפ היה מהחפוזים ביותר. במאי הקליפ היה באמצע צילומים של תכנית טלוויזיה מיוחדת לזמר רוד סטיוארט. אבל ברצונו לספק את אלטון ג'ון, מגה סטאר צעיר ומוכשר כמו שד, הוא פתח אולפן זנוח, ארגן אותו במהירות כך שייראה כמו אולפן הקלטות וצילם בטייק אחד את השיר כולו, ב-3 מצלמות והנחיה לזמרים להציג כאילו שהם מקליטים את השיר לפני המצלמות ולאלתר בין לבין...

ואז התחיל החירבוש הגדול בתולדות הקליפים הטלוויזיוניים, או מה שאפשר לקרוא לו "טל-ביזיון". אפיינו אותו עילגות, חוסר נסיון, חובבנות וטייק אחד בלבד, שהיה במקרה גם גרוע במיוחד. שוב ושוב פספסו הזמרים החביבים כניסות, את השורות של המילים וכדומה. השיא היה כשבמהלך הסולו ניסה אלטון ללמד את קיקי די לרקוד משהו לא ברור והכישלון היה מביך לחלוטין.

אבל זה היה, כאמור, טייק אחד ולטלוויזיה. מה שמדהים שלא זו בלבד שהשיר לא נפגע מהקליפ והיה ללהיט ענק בכל העולם. גם הקליפ המביך הפך, כדרכם של דברים מביכים בעידן המודרני, לסוג של קליפ פולחן ולנושא לדיונים מלומדים, פחות או יותר, בפורומים אינטרנטיים של חובבי פופ ויוצרי קליפים לדורותיהם. הלב, מסתבר, לא נשבר שם לאף אחד ובמיוחד לא למנהלי הכספים ולחשבון הבנק של האלטון והג'ון והקיקי והדי.


הנה הקליפ של "Don't go breaking my heart":

https://youtu.be/z0qW9P-uYfM

הוא אחד השירים הכי חשובים בתולדות הרוק וכנראה גם שיר הרית'ם אנד בלוז הפופולרי ביותר בעולם.

מדויק כמו מכונית מוסטנג ומבריק כמו הסוסים הפראיים שעל שמם היא נקראת, השיר "מוסטנג סאלי" נולד בשנת 1965. מק רייס כתב אותו במבנה של שיר בן 24 תיבות (AAB) והקליט אותו באלבום משלו. השיר התקבל נחמד, אבל עדיין ללא סימן לסנסציה שהוא עומד להיות.

רק שנה אחר כך הוא הפך להיט. זה קרה כשווילסון פיקט הקליט קאבר לשיר והפך אותו להמנון של ממש, שיר על ריצה ומהירות ואנרגיה של צעירים. מהשירים האלה, אתם יודעים, שאנשים שרים עם האמן בהופעות ודורשים אותו בהדרן, אם לא בוצע עדיין.

שיר שלא הולכים הביתה בלעדיו. שיר שאין ערב קריוקי של דוברי אנגלית שהוא לא יהיה בו.

לא רבים יודעים, אגב, שהשיר הזה נולד כמעט כבדיחה, הרבה לפני שהפך לאחד מלהיטי הרוק המוכרים ביותר. הוא נכתב כשזמרת בשם דלה ריס, שמק ריס הכיר, רצתה לקנות לעצמה מכונית פורד מוסטנג, סמל יקר של חופש ומהירות באותם ימים ולמעשה גם היום (קראו עליה בתגית "פורד מוסטנג").

בהתחלה המחבר רייס קרא לו "מוסטנג מאמא" אבל הזמרת האגדית אריתה פרנקלין הציעה לשנות את שמו ל"מוסטנג סאלי" (Mustang Sally) ורייס התלהב.

הפזמון, אגב, כלל את השורה המלהיבה "רוצי סאלי, רוצי" ("ride, Sally, ride"). את המשפט באנגלית "רייד, סאלי רייד", שילבה העיתונות האמריקאית בכותרות ראשיות בשנת 1983, כשהאסטרונאוטית הראשונה, האסטרופיזיקאית הדוקטור סאלי רייד, יצאה לחלל.

כולם אמרו שזה צירוף מקרים - שהשם והראשוניות של סאלי רייד התלבשו כל כך יפה עם השיר הידוע. האם הייתה שם נבואה מוקדמת? - כנראה שלא, אבל גם צירוף מקרים מרהיב שכזה הוא משהו, לא?


הנה ווילסון פיקט בביצוע שהפך את Mustang Sally ללהיט:

https://youtu.be/h1FRrZD2y9Y


באדי גאי במוסטנג סאלי שלו ושל הגיטריסט האגדי ג'ף בק:

https://youtu.be/3TYWYDqr-TA


הלהקה הקולנועית "הקומיטמנטס" בביצוע שלהם מהסרט הידוע:

https://youtu.be/Y5TQtREyhSM

הכל החל כששני מוסיקאים ניהלו רומן, הרחק מעיני התקשורת והפפראצי. זה בטח לא היה הופך לסיפור, אלמלא שניהם כתבו ביחד גם שיר מצוין. השיר "Our Lips Are Sealed" הפך ללהיט ענקי בכל העולם ונחשב על ידי מגזין המוסיקה החשוב “Rolling Stone” לאחד מ-100 השירים הגדולים בכל הזמנים. אבל מה שיותר מוזר הוא איך התפרסם השיר ומה התגלגל איתו מאז.

"שפתינו חתומות" נכתב ביחד על ידי האוהבים הזמניים, גיטריסטית להקת הגו-גוז ג’יין וידלין וסולן להקת ה-“Fun Boy Three” (משהו כמו "שלישיית המכייפים”) טרי הול. הוא ללא ספק שיר עם לחן מאד מעניין וטקסט לא-סתמי לחלוטין, שייצג גם את השפתיים החתומות, ביטוי שבאנגלית מדגיש סודיות.

כשלהקת ה”הגו-גוז", הלהקה של ג'יין וידלין, הוציאו אותו בשנת 1981, הם הפכו אותו ללהיט פופי עצום בארצות הברית והעולם. בבריטניה, לעומת זאת, הוא הגיע למקום נמוך במצעדי המכירות.

כששנתיים אחר-כך הוציאה אותו הלהקה של השותף השני לכתיבת השיר, טרי הול, להקת ה”פאן בוי ט’רי” לרדיו, בתור שיר מעט אפלולי בסגנון ה”ניו-ווייב”, הוא הפך ללהיט עצום גם בבריטניה. זה היה מקרה קלאסי של חלוקת העולם לשניים: הלהקה של כותב אחד זכתה בבית הבריטי, בעוד הלהקה של שותפתו לכתיבת הלהיט “הסתפקה" בשאר העולם..


דעתכם שלכם:
==========
ואתם, איזה ביצוע אתם אוהבים?


הנה השיר בביצוע הגו-גוז:

https://youtu.be/r3kQlzOi27M


הנה הביצוע של “Fun Boy Three”:

https://youtu.be/rqQT3oKA3v8


סיפור המעשה:

https://youtu.be/JvXJKxYjXYA


והנה קאבר, ביצוע חדש יותר של השיר:

https://youtu.be/W518NGwyzV8

"מלון קליפורניה" (Hotel California) הוא אחד השירים האהובים בתולדות הרוק. השיר של להקת האיגלס (The Eagles), שיצא לאור ב-1977, הפך מיד ללהיט ענק בכל העולם. אבל מי יודע מה מסמל השיר ועל מה הוא מדבר?

איש לא יודע בדיוק וגם חברי הלהקה וכותבי השיר לא הסכימו מעולם לספק הסברים. מעבר למשפטים סתומים, כמו "מסע מתמימות להתנסות" או "החלום והסיוט האמריקאי", הם לא תרמו דבר. הקלישאה של הכותבים חוזרת גם כאן - מהרגע שהשיר שוחרר לאוויר, הוא ברשות עצמו וכל אחד מוזמן למצוא את ההסבר שלו.

אחת הסברות הפופולריות וזו שהסתדרה הכי טוב עם מה שהכותבים כן אמרו, היא שהשיר מספר על חוויית ה"טריפ", שימוש בסם הזייה, כנראה קנאביס. מחזקת את הסברה הזו המילה "קוֹלִיטַס" שמוזכרת בבית הראשון של השיר. פירושה בספרדית הוא "זנבות קטנים" ויודעי דבר מציינים שזה הכינוי של המכורים לסיגריות מצמח הקנאביס.

השיר, לפי ההסבר הזה, הוא אלגוריה להתמכרות לסמים. מתואר בו מלון מפתה ומזמין, שהזמר היגע נקלע אליו ונהנה בו מאד, עד שהוא מתקשה לעזוב אותו. ממש כמו הדינמיקה של השיר, המטייל נכנס למלון ונהנה בו מאוד, באווירה רגועה ונעימה.

עם מראות על התקרה, שמפניה בקרח, מכוניות מרצדס בנץ וריחות משכרים באוויר, הכל מתחיל היטב. הוא מוקף באורחים עשירים, שנהנים עד בלי די. אבל בהדרגה משתחלים הזיוף וההרגשה הרעה שכולם בעצם אסירים במקום.

המטייל הולך ומתמכר ונכנס לטריפ רע מאוד, עד שהוא מגלה שהוא מכור והוא לא מצליח להשתחרר מהטריפ, או "להרוג את החיה" - (Kill the beast).

אולי סולו הגיטרה האגדי, סולו של שתי גיטרות ביחד, מתואמות עד עפר, צליל על צליל, בסטים לא נגמרים של פראזות מרהיבות צלילית אבל כמעט מדויקות יותר מדי - אולי הוא משקף את המצב המסוגר הזה, שבו מי שנכנס מרצונו אל החלום של השפע, היופי והפינוק במלון קליפורניה, מוצא את עצמו אסיר בו ולא חופשי לעצמו.

כי הוטל קליפורניה זה מקום שממנו "תוכל לצאת בכל זמן שתרצה, אך לעולם לא תוכל לעזוב" ("You can check out anytime you like, but you can never leave").

לפי גירסה זו, המלון עצמו הוא מעין אלגוריה, דימוי של אהבת התענוגות והעושר, לצד הזיוף והחורבן-העצמי, של תעשיית המוסיקה של קליפורניה בסוף שנות ה-70. גם חברי הלהקה הסכימו לומר שהשיר עוסק "בחיי העשירים של לוס אנג'לס".

אגב, המעניין הוא שעל אף שיש בארצות הברית ובקליפורניה עצמה מלונות רבים בשם זה, אף לא אחד מהם זוהה בתור המלון שבשיר. המלון שמופיע על עטיפת האלבום הוא מלון בשם "Beverly Hills Hotel", מלון שנמצא בשדרות סנסט שבבוורלי הילס ואין בינו לבין התיאורים המדומיינים שבשיר דבר. אבל זה מסתדר גם עם זה שהאיגלס הם לא "הנשרים" כמו שתורגמו בעברית, כך שהכל כנראה בסדר...


הנה המגה להיט Hotel California של להקת ה-Eagles:

https://youtu.be/09839DpTctU


נגן קיטר חוזר על הסולו האגדי בדייקנות רבה:

http://youtu.be/qQt9q8iiqa8


סרטון תיעודי על השיר ויצירתו:

https://youtu.be/yVkbwqKBO4E?long=yes


וקטע מתכנית טלוויזיה בו מספר גיטריסט הלהקה על התככים שקשורים בשיר ובמי שבאמת כתב אותו:

https://youtu.be/YubgQc_ovOo?long=yes

מכירים את ה-Monday Blues? - קצת כמו ה"דיכאון של יום ראשון" אצלנו, אנשים מבואסים להתחיל את שבוע העבודה שוב. יש כאלו שנכנסים ממש לדיכאון.

אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון". בומטאון רטס.

כשיצא, השיר הזה הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד, כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיתפרסם אף יותר מהמוסיקאי שהוא, בתור הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.

אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. הוא מתחיל בילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים.

ביום שני אחד ברנדה ספנסר פתחה את חלון ביתה וממש מהחלון הוא ירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה.

כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".

לאחר משפט קצר ומהיר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה אותה להתנהגות האכזריות והאלימה שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.

מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, כדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו. אפשר למנוע את הבריונות, האלימות והרצח הבאים.


הנה סיפור המעשה:

https://youtu.be/zWj0SmzIHO8


דיווח בזמן אמת:

https://youtu.be/wuPOeQRKyMo


הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":

https://youtu.be/-Kobdb37Cwc


המחשה של הסיפור בציורים:

https://youtu.be/JTW4SeC9UPY


השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:

https://youtu.be/FcZW0GFLSdw


ראיון עם הנערה שהפכה לאסירה, שנים רבות אחרי:

https://youtu.be/Qsj0zRj9Jp4


וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:

https://youtu.be/z2g93zwp9cc

בשנת 2000 הוציא הראפר אמינם את הסינגל של "סטן" (Stan), מה שעתיד להיות אחד הלהיטים הגדולים שלו ולהיכנס לאלבומו "The Marshall Mathers LP".

השיר הוא עלילה בדיונית על אודות מעריץ ששולח לכוכב הפופ הנערץ עליו מכתבים היסטריים, עם מילות הערצה וגם מעט איומים. כשהוא לא מקבל תשובה, סטן נקלע להתקף של שגעון ומתוך עלבון וזעם הוא מכניס את החברה ההריונית שלו לתא המטען של מכוניתו ובאקט של רצח והתאבדות הוא צולל עם רכבו לתוך המים.

המדהים הוא שבקליפ הזה אמינם הוא גם עצמו וגם סטן, שחי בסיפור כמו שאמינם יכול היה לחיות באמת, אם לא היה מתפרסם ועולה מעירו דטרויט לפסגת העולם.


#הצלחת השיר
אמינם סימפל בתור פזמון השיר את "Thank You" של דיידו, זמרת בריטית עם הצלחה ראשונית, שאותו שיר שלה מצא את דרכו גם לפסקול הסרט "דלתות מסתובבות".

ביחד עם הביט והבייסליין היסודיים ובין הראפ המלוטש של אמינם, הפזמון הזה הביא בשיר את הבלדה המלודית האולטימטיבית. השיר התרומם איתו לגבהים מטורפים.

ואכן, הסימפול של דיידו לתוך השיר "סטן" הפך אותו ללהיט עצום. הזכות והניקיון של דיידו העדינה, אל מול קשיחות הרחוב של אמינם. הסימפול הזה הזניק לדיידו את הקריירה ובו בזמן הפך את אמינם למגה סטאר בינלאומי ולמלך הלבן של הראפ.

את החברה בקליפ, אגב, גילמה דיידו עצמה, שחוותה עם השיר הזה נסיקה מדהימה בכל הקריירה שלה. אמינם שיחק בו בתפקיד עצמו.


#הטייק האבוד של אמינם
לא רבים יודעים שבזמן ההקלטה של "Stan", אמינם עבד עם טכנאי סאונד שמעולם לא עבד איתו לפני כן. האיש הזה עומד לגזול מהעולם את הגרסה הטובה ביותר של "סטן".

לפי אמינם, הטכנאי ביקש ממנו רשות להדליק ג'וינט, מריחואנה, בזמן ההקלטה. אמינם התקשה לסרב והרשה לו. "ביג מיסטייק, מרשל!" היינו אומרים לו בדיעבד.

אמינם החל להקליט את הניסיון השלישי של "סטן". כשהוא סיים את הטייק, המוצלח יש לומר, רצה הראפר הפרפקציוניסט לתקן את שלושת השורות האחרונות ולהקליט מחדש. אבל הטכנאי, שהתבקש להחזיר את סרט ההקלטה מעט אחורה, החזיר בטעות את כל הקטע להתחלה ומשם החל להקליט.

אבל בטייפ סלילים, מי שהקליט מעל הקלטה קודמת שנמצאת על הסליל, ההקלטה הקודמת "נדרסת" והיא אבודה לתמיד.

וזה בדיוק מה שקרה. הגרסה המקורית של השיר נמחקה לעד. לפי אמינם, הגרסה האבודה הזו הייתה "טובה הרבה יותר" מהגרסה של השיר שאנו מכירים. תארו לעצמכם כמה טובה היא הייתה...


הנה סטן בגרסה הקצרה:

https://youtu.be/aSLZFdqwh7E


הגרסה הארוכה של השיר "סטן”:

https://youtu.be/gOMhN-hfMtY


ופרודיה גאונית ומצמררת בעברית על אדם שלא מקבל תשובה מאלוהים אז הוא רוצח (עברית):

https://youtu.be/eicCDSpFChM

בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.

את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.

את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.

יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.

"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.

אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.


הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":

https://youtu.be/s3wNuru4U0I


הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:

https://youtu.be/Glny4jSciVI


גם בארץ הטרנד תפס:

https://youtu.be/caKTyxB1amI

לא רבים יודעים שהשיר הישראלי המפורסם ביותר בעולם הוא סוג של גניבה מוסיקלית, אם כי לא רשמית. נעמי שמר, מגדולות היוצרות בזמר הישראלי, הודתה בסוף חייה שאכן השיר כנראה "הושאל" על ידה באופן לא מודע משיר באסקי שאולי שמעה.

"ירושלים של זהב" שודר לראשונה, בביצוע בכורה, במסגרת פסטיבל הזמר שהתקיים מעט לפני מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה, שבה נכבשה העיר העתיקה וירושלים אוחדה, הסתבר שהשיר הכין את הלבבות לקרבות הגבורה ולאיחודה של העיר הקרועה והוא היה לשיר כמעט נבואי. הניצחון הישראלי המדהים, שזכה לתהילה בכל העולם, הביא פרסום וכבוד גם לנעמי שמר והשיר הפך לשיר הישראלי המוכר בעולם ואחד השירים החשובים בתרבות הישראלית. היו אפילו מי שהציעו שהוא יהפוך להימנון המדינה, כולל חברי כנסת..

דבר הגניבה המוסיקלית מהשיר הבאסקי "פיו חוספה" (Pello Joxepe) הועלה לראשונה שנים ספורות אחר כך. הזמר הנודע, פאקו איבנז, ממבצעי שיר העם, לא ראה בזה בעיה אלא סוג של מחמאה. כשהופך שיר שטות על גבר רע לב שמכחיש שהוא אבא של תינוק שנולד לחברתו, לאחד מהשירים הלאומיים של מדינה נערצת, זו לדעתו לא בעיה.

אך היוצרת הכחישה לחלוטין את העניין והתנערה מהטענה. השמועות והטענות המשיכו ללוות את השיר זמן רב, אבל דבר לא השתנה. שנים רבות אחר-כך סיפר המוסיקאי גיל אלדמע, שמעט לפני מותה הודתה נעמי שמר בפניו כי יתכן שאכן הושפעה מהשיר הבסקי ושגם אם הדבר לא נעשה במתכוון עליה להתוודות על כך. היא טענה שלא הפרה את חוק זכויות היוצרים גם בכך שבספירה שעשתה לאחר שנוכחה בדימיון לשיר הבאסקי, היא נוכחה לשמחתה שלא חצתה את שמונה התווים הרצופים שהעתקתם משיר אחר, הופכים לחן לגניבה מוסיקלית.


הנה השיר הבאסקי שהיווה לו השראה:

http://youtu.be/ttuRcl1dK1M


והנה השיר "ירושלים של זהב”:

http://youtu.be/mjmMllp8hJg

דמיין שאין גן עדן
זה קל, אם אתה יכול.
אין גיהנום מתחת
מעלינו רק רקיע כחול...

השיר Imagine, בעברית "דמיין", הוא אולי שירו המפורסם ביותר של ג'ון לנון - בלדה מלאת תקווה על עולם טוב, אוטופי, בלי רכוש ומלחמות, עולם ללא גבולות בין ארצות ובלי דתות שלא יכולות לחיות זו לצד זו.

זהו מעין גן עדן גלובלי, בו שולטת אוניברסליות נעימה ונחשקת, המבוססת על שלום, שוויון ושלווה עולמיים.

השיר, שהתפרסם בשנת 1971 כחלק מהאלבום "Imagine", שהופק על ידי פיל ספקטור, הפך במהירות רבה להמנון עולמי. רבים רואים בו את השיר האוטופי המפורסם ביותר אי-פעם ובמהלך השנים הוא נבחר שוב ושוב למקומות המובילים ברשימת הפזמונים הגדולים של כל הזמנים.

זהו אחד השירים היחידים שניתן לומר שהביא לשינוי טוב כלשהו בעולם. אבל נראה שהוא הביא לעוד עניין קטן - למותו של ג'ון לנון.

כי מארק דייויד צ'פמן, מעריץ שרצח את לנון, טען שעשה זאת מכיוון שג'ון לנון הפך לאדם צבוע ומזויף. כולם ידעו על מה הוא מדבר. בשיר "Imagine" הצליח לנון להרגיז לא מעט אנשים, שראו את הפער בין המילים האוטופיות והיפות שהופיעו בשיר ובין החיים שהוא עצמו חי.

למשל, בין לנון שמדמיין בשיר עולם ללא רכוש, אבל הוא עצמו מבצע אותו בווילה יפהפייה, מנוכרת ומנקרת עיניים. בחייו שלו, ניהל לנון חיים של מיליונר. האם פסנתר הכנף הלבן והנוצץ שלו עצבן את צ'פמן?

או שהיה זה לנון שרצה עולם ללא דתות והוא עצמו ניהל רומן עם זרמים רוחניים הזויים יותר ופחות ועם מהרישים שסחררו אותו לחלוטין.

או אולי הרגיז את צ'פמן אותו לנון, שחולם על עולם ללא אלימות וביקש כבר מזמן לתת צ'אנס לשלום, אבל הוא עצמו היה מסוכסך קשות עם חברו ללהקה והסתבך בעצמו לא פעם באלימות?

כיום, Imagine הוא ההמנון של אירגון זכויות האדם "אמנסטי". הוא זכה לחיי נצח ומשפיע על דורות של אנשים טובים. אבל האיש שכתב אותו נרצח מזמן. זה לא קרה מפני שהציע אלטרנטיבה לעולם אלים והפוך לרוח השיר, אבל אולי זה קרה מפני שחי חיים שלא הציגו דוגמה אישית שתאמה את החזון הנפלא שלו.


הנה השיר Imagine, בעברית "דמיינו":

https://youtu.be/YkgkThdzX-8


אמנים שממשיכים להעביר את המסר:

https://youtu.be/L7IP4UlXvG8


ואימרו שלום לפסנתר הלבן במוזיאון הביטלס בליברפול:

https://youtu.be/UvtyJDT7sF8

השיר "אני מאמין", הידוע בציבור כ"שחקי שחקי", הוא כנראה השיר היפה והאופטימי שיש בזמר העברי. אם שמים הצידה לרגע את ההימנון הלאומי, הרי שהוא יכול היה למלא את הלב הישראלי בהרבה תקווה ואמונה ברוח האדם.

"אני מאמין" נכתב ב-1894 על ידי המשורר שאול טשרניחובסקי בעיר הרוסית אודסה. טשרניחובסקי, חשוב להבין, הוא סוג של ילד פלא בעולם השירה של אותם ימים. כשהוא כותב את הטקסט המכונן הזה הוא רק בן 19. עלם צעיר שהיה חבר ואורח קבוע, יש שיאמרו בן בית, בביתה של משפחת שלונסקי.

באחד מביקוריו אצל השלונסקים הוא מקריא להם את מילות השיר וההתלהבות גדולה. מה שקורה מיד אחר כך הוא אגדת מוסיקה וזמר עברי. אביו של שלונסקי, טוביה, היה מוסיקאי חובב ולא פעם הוא אף ניגן בכינור בשעות הפנאי שלו. טוביה שלונסקי גם חיבר פה ושם מנגינות משלו וכתב יצירות, שאף אחת מהן לא זכתה לפרסום ולא זכורה בימינו.

וכך, בתוך זמן קצר מתאים שלונסקי את הלחן לשיר של טשרניחובסקי. למה מתאים ולא מלחין? - כי את השיר שהקריא לו טשרניחובסקי הצעיר הוא לא הלחין.

טוביה שלונסקי חשב שיהיה נכון לחבר את הפואמה הרגישה ללחן רוסי שהכיר ודי מהר הוא שב לחדר, לאחר שהתאים לטקסט את הלחן של "שיר על הנהר דוֹן", כך לפחות טען חוקר הזמר העברי אליהו הכהן.

שלונסקי כיווץ פה, שיחק שם, הזיז את המלודיה ושינה את הלחן וכך הוא חולל את הנס של "שחקי שחקי". למעשה, הוא עיבד את המנגינה למילותיו של טשרניחובסקי המתפעל ועשה את זה כל כך מוצלח שהלחן שלו, לדעת רבים, יפה מהלחן הרוסי המקורי.

מוסיקלית, הלחן בנוי על משקל מורכב של תשע שמיניות, שהסידור שלהן בשלשות יוצר דגש על כל שמינית ראשונה. בכך הוא התאים את נלחם להגיית המלעיל האשכנזי, מה שאנו מכירים בתור ההטעמה המלעילית המזרח אירופית.

מכל מקום, שנים אחר כך, הפך השיר המיוחד הזה למעין הימנון לא רשמי של תנועות הנוער החלוציות בארץ ישראל. האופטימיות והאנושיות שבמילים הנפלאות שלו, עם המסרים המקסימים של האמונה ברוח האדם ובעתיד של אחווה ושלום - כל אלו התאימו באופן מושלם לחזון הציוני המתממש.

בדור היוטיוב עולים בעשורים האחרונים אינספור ביצועים של השיר הנפלא. חלקם חדשניים ומודרניסטים ואחרים נמלצים ומחברים לעבר. יש המשלבים בו שפות זרות או שפת סימנים ואחרים מבצעים אותו בסגנונות שונים ומשונים, שמעניין מה טוביה שלונסקי ושאול טשרניחובסקי היו אומרים עליהם.

ביצוע שהפך את הלחן הישן ללהיט בינלאומי הוא זה של הרכב הג'אז של אבישי כהן הקונטרבסיסט. זה ביצוע ג'אז נהדר, ששומר על העדינות והרוך של הלחן המקורי, אבל משייט איתו בשבילים מודאליים ובסולואים רגישים ונוגעים ללב. אני מאמין בג'אז וזו הדרך היפה שלו לנכס לחנים נהדרים ולהגדילם ליקום הכרומטי של מיילס וג'ארט.


הנה השיר המקורי בביצוע רונה קינן:

https://youtu.be/DtbxBdgsuEw


בביצוע מרגש של תמר שאוקי בעברית וערבית:

https://youtu.be/N4ROESuTdtI


ביצוע במקהלה בעיבוד משה זורמן:

https://youtu.be/zZONbTx11iQ


בשפת סימנים בהפגנות בבלפור:

https://youtu.be/c6FQxm_xiKU


"שיר על הנהר דוֹן" - האם מכאן בא הלחן המקורי הרוסי?

https://youtu.be/BE0n35NK-8g


הביצוע של נחמה הנדל, באווירת השיר הרוסי:

https://youtu.be/8p71xrRjwC4


ו-"Ani Maamin" - גרסת הג'אז של ההרכב של אבישי כהן:

https://youtu.be/fDePYf7s-Js

"הללויה" (Hallelujah) הוא אולי השיר הכי מפתיע בקריירה של הזמר ומשורר הקנדי הדגול כל כך.

כי כהן לא כתב אותו בקלות ונראה שגם לא האמין שיהיה כל כך גדול, בממדים של תופעת פופ עולמית.

שנתיים לקח למשורר היהודי הזה לכתוב את השיר. תוך שהוא מביא שלל אזכורים מסיפורי התנ"ך, מגייס את דוד המלך ואת בת שבע אהובתו, את שמשון ודלילה שתביא עליו את סופו, וכותב 80 בתים, הוא פשוט לא מצליח לסיים אותו.

הוא לא מרוצה. "תפסת מרובה לא תפסת", הוא ודאי אומר לעצמו. הוא הולך ומצמצם את אינספור הבתים לארבעה בלבד ומזקק את הפזמון למילה אחת בלבד. הללויה.

כהן, כשמו כן הוא. יהודי ומאמין.

אבל לא בשיר הזה, או לפחות לא מספיק מאמין. הללויה נכלל אמנם באלבום שלו "Various Positions" מ-1984, אבל לא הובלט מלכתחילה וגם לא ממש זכה להכרה של המבקרים או השדרנים של התקופה.

תבינו, השיר "הללויה" הופיע באלבום שבו הופיע גם הלהיט הגדול של לאונרד "Dance Me to the End of Love". אבל בניגוד ל"דאנס מי", איש בחברת התקליטים לא האמין ב"הללויה" בתחילה והוא אפילו לא יצא כסינגל.

ואם אתה לא יוצא כסינגל, השדרנים לא ישמיעו אותך.

אבל כמו האזוב שעל הכותל, הלך השיר שבוודאי לא זכה בתחילה להצלחה או אפילו לתשומת לב מיוחדת, הלך וגדל לו לאיטו בין חריצי התקליט.

וכך, כשהוא חבוי היטב בתוך האלבום, ללא תקליטון להיכלל בו, הוא הלך ועורר בהדרגה בעיקר את תשומת ליבם של מוזיקאים, שהקליטו לו גרסאות כיסוי.

הראשון היה ג'ון קייל, זמר, מוסיקאי וכותב דגול בעצמו. הוא הבין שגילה אוצר נסתר וזנוח. הוא הקליט לו גרסה שהצליחה ודי מהר הכירה את "הללויה" לעולם. כמה שנים אחריו, ב-1994, הקליט ג'ף באקלי את הקאבר שלו, שיהפוך את השיר למוכר בכל העולם ובמשך שנים רבות ועל אף אינספור קאברים אחרים שיוקלטו לו, ייתפס כביצוע הטוב ביותר שלו.

בהדרגה הפך הללויה, איך לא - להימנון.

הימנון עולמי. גלובלי. אוניברסלי. היום הללויה הוא ככל הנראה השיר הכי מוכר ומזוהה עם לאונרד כהן. כנראה שכך הוא היה צריך לגדול. קטן, גדל, גדול ואז ענק.

מדהים לחשוב ששיר שהוחבא במעמקי תקליט של ענק שוקע הוא כיום שיר שזכה למאות רבות של גרסאות כיסוי, של ענקי הפופ והרוק העולמי, מככב באודישנים של כל ראליטי בעולם והפך עם השנים לאחד השירים המושמעים ביותר בהיסטוריה של המוסיקה.

כששאל מראיין פעם את לאונרד כהן כיצד לדעתו הצליח השיר על כך, הוא ענה ביובש "יש לו פזמון טוב!". הללו יא!


הנה הביצוע המקורי של לאונרד כהן:

https://youtu.be/YrLk4vdY28Q


הביצוע המרטיט של הזמר העצוב ג'ף באקלי:

https://youtu.be/y8AWFf7EAc4


בון ג'ובי:

https://youtu.be/RSJbYWPEaxw


נגנית כינור שהוציאה גרסה כלית מרגשת לחג המולד:

https://youtu.be/5VzprYCxPBQ


והדואט שהחזיר את הללויה הביתה ובעינינו הוא הביצוע המיוחד ביותר שלו:

https://youtu.be/irEpp0NsgkI

סם קוק (Sam Cooke) היה אחד מגדולי מוסיקת הנשמה האמריקאית. לאיש שגדל על גוספל ועבר עם הזמן לשירי אהבה מצליחים, היו המון סיבות לפתח תסכול, מרירות ואפילו שנאה כלפי האדם הלבן, אבל הייתה לו סיבה אחת שלא ולכן הוא בחר לאהוב.

קוק נולד במיסיסיפי הדרומית והגזענית בשנת 1931. כבן למטיף בכנסייה, מנע ממנו עורו השחור את הסיכוי לחיים שאינם נגועים באפליה מתמדת.

כאדם שחור הוא לא התפרסם או זכה לתהילה כמו זמר הפוסטר של המחאה, בוב דילן הלבן. אבל שיר אחד שלו, "A Change Is Gonna Come", עתיד בסקיסטיז לרתום בהצלחה יתרה את כישרון הפזמונאות הטבעי של קוק לטובת המחאה ולהכניס אותו להיסטוריה.

הייתה זו הנשמה השחורה והטהורה שלו, שהוא הביא מהעולם של הגוספל כיוצר. היא שסייעה לו לכתוב שיר תקווה לשינוי, שיהפוך תוך זמן קצר להמנון הלא רשמי של תנועת זכויות האזרח.

התנועה הזו, התנועה לזכויות האזרח, התפתחה והייתה לכוח המחאה הכי חשוב באמריקה של הצעירים המוחים כנגד עוולות המבוגרים והמלחמות שהם ניהלו ברחבי העולם, במקום לפתור את הבעיות החברתיות והגזעיות שבתוך ארצות הברית עצמה.

את "A Change Is Gonna Come", מקליט סם קוק בלוס אנג'לס. הוא חושב שהוא מקליט שיר נשמה (זרם ה-Soul) אישי ועוד לא יודע שהשיר התמים שלו עומד להיות פצצה חברתית שתרגש מיליונים ותמלא תקווה דורות אחר כך.

השיר הזה, שעומד להפוך לשלוש הדקות החשובות של חייו, הוקלט ב-1964 ותוך זמן קצר הפך להמנון. בתוך ימים הוא היה לשיר מחאה עצום ולהמנון מעורר תקווה במשך חצי מאה. לא פחות, אגב, מ"Blowin' in the wind" של דילן, שיר שסם קוק עצמו העיד שהיה ההשפעה וההשראה לכתיבת השיר האלמותי שלו.

"A Change Is Gonna Come" הוא שיר על-זמני, רגע של פעם בחיים. שיר על תקווה שנובעת מייאוש אבל מבטיחה שינוי.

תקווה, אגב, שהיא באנגלית Hope. לא לחינם הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית, ברק אובמה, יצטט ממנו בנאום הנצחון שלו 44 שנה אחר כך, בשנת 2008.

כי סם קוק היה אמן שידע לנסח רגשות מורכבים במילים פשוטות ובודדות. בתור פיסה מוסיקלית, תרבותית וחברתית הנעוצה בעשור הגדול הוא, הצליח השיר האופטימי ללא גבול, בעיני אובמה, להעביר את מסר התקווה והשינוי המתקרב יותר מאלף נאומים.

אבל קוק לא זכה לראות את שירו בעת שהוא הופך לחלק מהפסקול האמריקאי ומההיסטוריה של השוויון והחופש לשחורים. הוא לא לוחם חופש כמו מרטין לותר קינג או מלקולם אקס, אבל בכל זאת גודע רצח משונה ותמוה את חייו של מי שכתב את שיר התקווה העל-זמנית, אולי החשוב ביותר לשחורים של אמריקה בכל שנות מאבקם לשוויון.

מאז יצא, הקליטו גדולי הזמרים אינספור גרסאות כיסוי שלו וכולם הצליחו להכניס את כאבם האישי לתוך המילים האותנטיות של קוק ובמידה רבה לחבר אותו לתקוות שלהם.

אבל הקול הסדוק ועם זאת הטהור שלו, בצירוף החיה הפצועה שיצאה ממנו, הפכו את ה-3 דקות שלו לשיר התקווה הגדול של מיליוני אמריקאים שוחרי טוב, שלא היו מוכנים להשלים עם ארצם האהובה הנוהגת בגסות ובאפליה בשחורי בניה.

דרכם ודרך כל הרמקולים והאוזניות מאז, ממשיך סם קוק איכשהו לחיות ולהבטיח למובסים, למושפלים ולחלשים של העולם - "שינוי עומד לבוא".


השיר שיצא אחרי מותו והפך להימנון המאבק לזכויות האזרח "שינוי עומד לבוא":

https://youtu.be/wEBlaMOmKV4


הביצוע של בוב דילן:

https://youtu.be/r099LB3mQXM


והביצוע המפורסם ועתיר ה-Soul של אוטיס רדינג:

https://youtu.be/yyhL0ioST_U

השיר "מתחנן" (Beggin) של הצמד Madcon הוא אחת ההצלחות הגדולות של העשור השני של המאה ה-21 בפופ העולמי. קשה להאמין לאיפה הגיע שיר שבמקור לא היה הצלחה גדולה.

בשנת 1967, השנה של וודסטוק והתפוצצות הרוק הפסיכדלי, הוא הוקלט על ידי פרנקי ואלי ולהקתו "ארבע העונות". הם הגיעו איתו למקום ה-16 במצעד האמריקאי. שנה אחר-כך באנגליה, כיסתה להקה בריטית בשם "טיימבוקס" (Timebox) והגיעה איתו רק למקום ה-38. זה קרה פעם נוספת עם DJ צרפתי פילוסקי (Pilooski) ש"כבש" ב-2007 את המקום ה-32 בבריטניה, עם גרסת ריקוד. יחד עם הפוטנציאל שרבים זיהו בו, השיר היה ההיפך מלהיט.

אבל שנה אחר-כך, בשנת 2008, לקחו אותו שני זמרים נורבגים והפכו אותו ללהיט ענק, שמתנגן מאז בעשרות מיליוני השמעות בכל תחנת פופ אפשרית ובכל פינה באינטרנט. צמד ההיפ הופ הנורבגי "מדקון" הוא קיצור של "Mad Conspiracy", בעברית: "קונספירציה מטורפת".

השניים הללו נמנו על קבוצת היפ-הופ נורווגית בשם "מדקון" שהפכה את בגין לשיר הנמכר ביותר במדינת הפיורדים לשנת 2007. אפילו בבריטניה הם הגיעו לטופ-טן!

שני החברים במדקון הם "קפריקון" (Kapricon) ששמו האמיתי צ'אווה בקווה (Tshawe Baqwa) ו"קריטיקל" (Critical) שהוא יוסף וולדה מריים (Yosef Wolde-Mariam).

על בגין נעשו מאז המון גירסאות ריקוד ומיקסים בווידאו של סטריט דאנס ורקדנים למיניהם. ביצעו אותו שוב ושוב אמנים וזמרים בשלל קאברים מוצלחים פחות או יותר. כמעט כל תכנית לאומית של דה ווייס חייבת לכלול אותו באיזו שהיא עונה וכללית, השיר הזה לוהט.

אז נשאלת השאלה - מה עבד הפעם? מה הפך את הבגין של מדקון להצלחה כל כך מסחררת?

את השיר כתב במקור בוב גאודיו (Bob Gaudio), הכותב הקבוע של "ארבע העונות" (The Four Seasons), הלהקה שליוותה את הסולן המצליח פרנקי ואלי בשנות ה-60 וה-70. היה לו פטנציאל אבל משהו הצליח לעבוד רק בגרסה של "מדקון". מה הדבר הזה?

אז אפשר לפרק להרבה מרכיבים אבל נראה שהגרוב המושך קדימה שהיה גם בשיר המקורי וכאן הוקצן עוד יותר והפך סוחף, עובד הרבה יותר טוב. בנוסף גם חוזק אלמנט של שכבות קוליות, שהיה גם במקור אבל כאן נבנה מחדש, במיוחד בהשלמה שבין תפקיד הסולו לקולות המלווים.

הצמד גם הוסיף לשיר קטעי ראפ מעולים, עם השלמות משפטי ראפ בשירה מנוגדת, עוד טריק שגורם שהשיר הזה יהיה ממכר, גם בשמיעה אבל עוד יותר אפילו בריקוד. וכשמשהו רקיד בימינו - הוא יצליח גם ביוטיוב, ממליך המלכים של התקופה.

גם העיבוד המרהיב של 3Elementz, המפיק של מדקון, שניגן בו את כל התפקידים ועל כל הכלים, הוא הצלחה מסחררת. האיש הוא מכונת הפקה מרהיבה ומוכחת שיודע לעבוד עם מקצבים ולהוציא את הקולות הטובים ביותר מהשניים, שאגב גם להם לא חסר ברק ויכולת הופעה... אה, וביחד עם "הכנופיה" שלהם הם יצרו גם את הקליפ הנהדר ששיווק אותם בווידאו. אז מה השאלה בעצם?


הנה הביצוע המקורי בקליפ של מדקון:

https://youtu.be/zrFI2gJSuwA


הרמיקס של די ג'יי פילוסקי:

https://youtu.be/qN3kC_4xURA


בגין בתל אביב:

https://youtu.be/vTxRUMs0rPE


מיקס של סטריט דאנס על בגין:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


מישהו בטלוויזיה של תאילנד שעושה לבד:

https://youtu.be/DJ3ThhCzJmA


מתמודדי ריאליטי עושים ביחד:

https://youtu.be/hva1zMzGRzk


מקהלה עושה רעש:

https://youtu.be/Q9J8wS-ahq8?t=125


ומכאן הכל התחיל - הביצוע המקורי (בווידאו מיקס חדיש):

https://youtu.be/G5nlpUEeqPw

לא רבים מכירים את "חייל שלי", השיר האבוד שכמעט ולא מושמע ברדיו ועוד פחות, אם בכלל, בטלוויזיה בישראל... השיר המקסים נכתב והולחן על ידי יובל חבצלת, מי שהיה האקורדיוניסט האגדי של להקת הנח"ל. הוא הקדיש אותו לראש הממשלה באותה עת, אריאל שרון, לאחר שהאחרון שקע בתרדמת.

אך כמו ראש הממשלה, גם השיר שקע בתרדמת וכמעט ולא הושמע. ההתעלמות ממנו הייתה בולטת ואפילו בוטה. אפשר היה לנסות ולייחס את העובדה שלא משמיעים אותו לכעס על המנהיג, שבערוב ימיו בגד במחנה הפוליטי שהוא היה ממנהיגיו הבולטים. אולי הסיבה היא שאיש מהמעורבים ביצירתו לא היה מקושר לבראנז'ה, לא יותר מדי בעניינים או לא מהמפורסמים והמקושרים, אבל זו עובדה שכמעט ולא תשמעו אותו גם היום במדיה הישראלית.

מצד שני עד לא מזמן הוא גם לא היה ביוטיוב או בפייסבוק, או בכל זירה אינטרנטית עוקפת רדיו או טלוויזיה בישראל. המקום היחיד שבו הוא הושמע באורח קבע הייתה התכנית של הנפלאה של דודו אלהרר בגלי צה"ל, שהופסקה גם היא בשלב מסוים. את השיר נהג דודו אלהרר להשמיע כמעט מדי שבוע, אבל איכשהו הוא היה כמעט היחיד.

כיןם השיר מושמע בחטף, לרגע קט, ביום הזיכרון. כמובן שזה נעשה ללא קרדיטים או סימני כלשהם למחבריו או המבצעים שלו ואז הוא ממהר ליפול שוב לתהום הנשייה.

כך או כך, אאוריקה רוצה לשנות את המציאות המשונה הזו. מדובר בשיר "חייל שלי" שכתב והלחין אותו חבצלת. ביצעה אותו ילדה בת 12, הזמרת אנה אקהרד. עכשיו הוא גם ברשת, עם קליפ משונה ולא מכבד וחבל שכך, אבל הוא מרגש ומולחן למופת ואתם חייבים להכירו.

תודה לדודו אלהרר שסייע לנו לאתר אותו.


הנה השיר שלא נודע - "חייל שלי":

https://youtu.be/ukh-b9y9DhU

הרבה אגדות סופרו על הלחן המופלא והישן "שרוולים ירוקים" או באנגלית: Greensleeves. זהו שיר-עם אנגלי שלא ידוע מי כתב אותו. יש המאמינים ש"Greensleeves" הולחן בידי המלך האנגלי הנרי השמיני כאות אהבה למי שתהיה המלכה אן בוליין.

את אן בוליין, אשתו השנייה של הנרי השמיני, הביא המלך לחייו, לאחר שקת'רין, אשתו הראשונה נכשלה בלהביא לו בן. הוא התגרש ממנה, במעשה שהביא לפרישתו, ביחד עם כל הממלכה, מהכנסייה הקתולית. הוא הקים כנסייה משלו, הכנסייה האנגליקנית ונשא את בוליין, רעייתו השנייה.

אן, שהייתה יפה במיוחד, זכתה לפי הסיפור לשיר הזה, אבל בדיעבד לא הצליחה גם היא במשימה של לידת בן זכר ודי מהר לאחר הנישואים סר חינה בעיני הנרי. תוך שלוש שנים לאחר נישואיה למלך אנגליה היא הוצאה בפקודתו להורג. האשמה? - רשימה שלמה של חטאים: ניאוף, גילוי עריות, כישוף ובגידה במלך. למותר לציין שלא היו הדברים מעולם. במיוחד לא העובדה שהיה לה שד שלישי בחזה, שממנו הניקה שדים...

בוליין הספיקה בכל זאת להוליד להנרי את מי שתהיה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה אחרי הנרי. כן, גם אחרי 6 נשים הנרי לא זכה בבן יורש. וכך, בתקופת מלכותה של בתה אליזבט, הפכה אן בוליין לקדושה אנגליקנית.

אם מה עם "שרוולים ירוקים"? - המלך הנרי השמיני היה אדם נחוש, בעל תחושת צדק די משונה והחליף נשים בהתלהבות רבה, אבל האם הוא כתב את השיר "Greensleeves"?

ההיסטוריונים קובעים כיום שהנרי אמנם היה מלחין מוכשר, אבל לא הוא שהלחין את "שרוולים ירוקים". הלחן הוא ככל הנראה של מלחין לא ידוע ונראה שהוא מבוסס על לחן איטלקי, שהגיע לאנגליה לאחר תקופת מלכותו וחייו של הנרי השמיני.


הנה ביצוע קלטי של השיר שלכאורה נכתב על ידי המלך הנרי לרעייתו היפה:

https://youtu.be/2sr6TXyYXYA


נעימת "שרוולים ירוקים" בנגינת "תאומות הנבל":

http://youtu.be/uEk3-OlvcCc

סיפורו של שיר העבדים באמריקה "Follow the drinking gourd" או בעברית "עקוב אחר מצקת הדלעת", הוא מרתק ומרגש במיוחד.

כי השיר הזה הוא בעצם מדריך עם הנחיות לעבד הנמלט מהעבדות. המוטיב החוזר הוא "עקוב אחרי מצקת הדלעת, האיש הזקן מחכה לשאת אותך לחופש - עקוב אחר מצקת הדלעת."

הסיפור הוא על מחתרת ה-" The Underground Railroad" שנהגה לסייע לעבדים שחורים לברוח מהעבדות במדינות הדרום אל החופש שבמדינות הצפון.

חבר מחתרת שכונה "ג'ו רגל-העץ" (Peg Leg Joe) העלה רעיון מדהים. הסתובב במטעי העבדים ונהג ללמד אותם את השיר שהוא חיבר, שיר שהוא בין מפה לצופן מוסיקלי, עם מילים שהן למעשה הוראות ניווט, שיסייעו לעבד הנמלט למצוא את הדרך אל החופש.

הרעיון כאן הוא חכם מאוד בפרספקטיבה היסטורית. כי עבור העבדים, שלא ידעו קרוא וכתוב, היה השיר דרך טובה לשנן ולזכור את ההוראות, לזהות ולמצוא את הדרך לחופש.
בניגוד להם, בעלי האחוזות הלבנים לא הכירו את הכינוי מצקת הדלעת, שהם נתנו לכלי המזיגה שלהם ועוד פחות הבינו מהי מצקת הדלעת.

ו"מצקת הדלעת" הייתה בעצם שם קוד לקבוצת הכוכבים המכונה היום "העגלה הגדולה" או "הדובה הגדולה" (the Big Dipper). אם העבד הבורח מהדרום יברח לאורך פסי הרכבת לכיוונה, הוא יגיע למדינות הצפון, מקום בו הוא יהיה לאדם חופשי.

בתי השיר מציינים סימני דרך שיסייעו לדרך בכיוון החירות. אם זה לברוח בתחילת החורף, כשהשלו הראשון מגיע בנדידה דרומה ואם זה לברוח לאורך נהר הטומביגבי (Tombigbee) שמסתיים בין שתי גבעות, לידו ימצאו העבדים עצים מתים שעליהם סימני כיוון שהשאיר להם ג'ו. בהמשך יהיה נהר גדול והוא ככל הנראה נהר טנסי ואחריו סוף סוף נהר אוהיו, הגבול הדרומי של מדינות הצפון ושאותו יש לחצות.

יתכן ש"האיש הזקן" המוזכר בשיר הוא חבר מחתרת שייקח אותם צפונה, או שמדובר בהמשך בנשיא לינקולן, הנשיא שהנהיג את הצפון, שחרר את העבדים במדינות הצפון לחופשי ונלחם כדי לעשות זאת בכל חלקי ארצות הברית.

אז מהסיפור המופלא שסייע לעבדים לצאת לחופשי קחו גם אתם את המדריך שלנו לאושר -המשיכו תמיד "לעקוב אחר מצקת הדלעת".


הנה שיר ההדרכה לעבד הבורח:

https://youtu.be/9H8NwpHEjIM


הוראות הניווט שמסבירות לעבד את נקודות הציון בדרך לחופש:

https://youtu.be/CAcZ6leUbDA


עם מילות השיר:

https://youtu.be/pw6N_eTZP2U


ובגרסה ל-4 קולות עם מודעה על עבדים בורחים:

https://youtu.be/b2vsf77OTdc

"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."

נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.

רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".

מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.

זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.

פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.

וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.

בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.


הנה הלהיט Le freak:

https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y


וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:

https://youtu.be/aXgSHL7efKg

אחרי כמה כשלונות מוקדמים, הלהיט הראשון שהצליח לדיוויד בואי הוא "ספייס אודיטי", שיצא ב-1969. סביר שלא במקרה אין עוד שיר בתולדות הפופ שהצליח כל כך טוב לדייק בתזמון שלו מול המציאות של יום יציאתו לשוק.

השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח וליווה את סיקור המשימה בשידורי ה"BBC". עד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969 הוא כבר היה הצלחה מדהימה והתקשר שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי עם הנחיתה על הירח שהתרחשה ממש באותו הזמן.

"ספייס אודיטי" הפך ללהיט הבכורה של בואי וגם הציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו, מראה מעט חייזרי כשלעצמו ובטח בימים בהם כל העולם מתרגש מהירח.

הזמר והמוסיקאי המשובח מספר בו על שיגורו בחללית של מייג'ור טום, אסטרונאוט דמיוני שנפלט לחלל, מרחף בו אבוד ולבסוף מאבד קשר עם כדור הארץ.

רבים חשו שהדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) כמו לקוחה מהסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק משנת 1968. ואכן, דיוויד בואי יצר את "ספייס אודיטי" לאחר שראה את "אודיסיאה בחלל", באנגלית "2001: A Space Odyssey" וקצת גם היה בהשפעה של חומרים אסורים.

הדמות של מייג'ור טום עתידה לשוב ולהבליח בקריירה שלו שוב ושוב. כמו מוטיב אהוב הוא יצוץ בשירים נוספים של בואי, החל מ-"Ashes to Ashes" המסעיר משנת 1980, דרך "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובפעם האחרונה, כמו נפרד ממנו, בואי ישלב אותו בקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי, זה שנעשה מעט לפני מותו הצפוי ממחלה קשה.

מעבר לעיתוי המוצלח במיוחד שלו, "ספייס אודיטי" נחשב אחד השירים הטובים בפופ של שנות ה-70 ונחשב פורץ דרך בביצוע, בכתיבה ובהפקה שלו.

גם אחרי מותו של דיוויד בואי, השיר שלו מצא את עצמו שוב בחלל, עת ביצע אותו כריס הדפילד, המפקד של תחנת החלל הבינלאומית. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה הוא לא רק הקדים את זמנו והפך על-זמני, הוא אף ניבא במידה רבה את העתיד.


הנה הקליפ המקורי של "ספייס אודיטי" מ-69:

https://youtu.be/D67kmFzSh_o


הקליפ המאוחר של בואי מ-1972:

https://youtu.be/iYYRH4apXDo


במילים של הפזמון של "אפר לאפר" מוזכר שוב מייג'ור טום (עברית):

https://youtu.be/HyMm4rJemtI


מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי" מהחלל:

http://youtu.be/KaOC9danxNo


והבלחה אחרונה של מייג'ור טום היא בקליפ האחרון של בואי, בו היוצר מבשר על מותו המתקרב:

https://youtu.be/kszLwBaC4Sw

בקיץ 1971 תכננו חברי להקת "סגול כהה" להקליט אלבום חדש באולם הקזינו שבעיר השווייצרית מונטרה, שעל גדות אגם ז'נבה. האולם היה מפורסם בזכות פסטיבל הג'אז של מונטרה וחברי הלהקה תכננו להשתמש ב"אולפן הנייד" שנבנה בו, זמן קצר לפני כן. האולפן הנייד שימש להקלטות אלבום של "הרולינג סטונס" שהם אהבו את הסאונד שלו והם הלכו על זה.

בערב שלפני ההקלטות התקיימה באולם הקזינו הופעה של היוצר האמריקאי פרנק זאפה "אמהות ההמצאה" (The Mothers of Invention). אחד המעריצים ירה בהתלהבותו באקדח זיקוקים לעבר הגג. אחד הזיקוקים פגע בגג, הצית אותו ושרף את הקזינו. איאן גילן וחבריו עמדו על מרפסת המלון וצפו מרחוק במחזה של העשן העולה, כאילו מהאגם עצמו.

על כך כתבו חברי הלהקה את השיר Smoke on the Water - עשן מעל המים. השיר, בסגנון רוק כבד, יהיה לשיר המזוהה ביותר עם הלהקה. הוא ייכלל באלבום "ראש מכונה" (Machine Head), שייצא לאור שנה לאחר מכן וריף הגיטרה שפותח אותו יהפוך לאגדה.

אגב, כשהבינו שהאולם והאולפן הנייד נשרפו לחלוטין, ניסו חברי הלהקה למצוא מקום חליפי להקלטה. אבל הרוק הכבד שלהם הפריע לשכנים בכל מקום וההקלטות נדחו. לבסוף הועלה הרעיון להקליט את האלבום באחד המסדרונות של מלון "Grand Hotel" שבו הם לנו. הם אהבו את האקוסטיקה המיוחדת של המקום והקליטו את כל האלבום במסדרון.


הנה סיפור כתיבת השיר באנימציה:

https://youtu.be/OdZwysHaPiQ


וכפי שמספר חברי הלהקה:

https://youtu.be/tlBt003KdPI


Smoke on the Water בשנת 1972:

https://youtu.be/jlHEdkL1VoM


בהופעה ברבות השנים:

https://youtu.be/arpZ3fCwDEw

"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"

שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.

יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.

דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.

אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.

קולינס, שהיה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח, הזמין לפי הסיפור, שנים אחר כך, את האיש האדיש להופעה שלו. הוא סידר לו כרטיס בשורה הראשונה. כשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.

בום.

כי כאן בא האינטרנט, שמישהו חושף בו את העניין, פותח את הפצע ומפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תופסת גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.

הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".

אבל הפתעה.

פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש לדבריו לא טבע.

הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור. שירה ספונטנית מול המחשב שהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.

המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.

וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המיני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.

וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.

אז רצח לא היה שם אבל כסף היה גם היה והמון.


הנה השיר בהופעה:

https://youtu.be/IeDMnyQzS88


הסיפור של השיר:

https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc


עוד מהסיפור:

https://youtu.be/k05t7GhvMW0


וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:

https://youtu.be/kLRy_RkoTKA

דומה שהשיר "המנון" (Anthem) של לאונרד כהן מעולם לא זכה לכבוד שמגיע לו. מדובר באחד השירים החכמים והצנועים שנכתבו בעשורים האחרונים.

יש בו הרבה יופי, אבל קטע אחד בו הוא כל כך מדויק, שרק בשבילו שווה לכתוב על השיר הנשגב הזה ולוודא שלא פספסתם. המילים בו הן:

"צלצלו בפעמונים שעוד יכולים לצלצל
שכחו ממנחתכם המושלמת,
יש סדק בכל דבר
כך האור חודר פנימה."

כשאנו שואפים לשלמות, מגלה לנו לאונרד כהן, אנו רוצים לבצע את הביצוע המושלם, לתת מינחה מושלמת ליצירה. למסור ולהציג את הדבר הנהדר, שאין בו פגם. אבל החיים כמו החיים, מותירים אותנו לא פעם עם חצי תאוותנו בידינו.

במקום לכעוס ולוותר, מציע הכהן הגדול, צלצלו בפעמונים שנותרו לכם. עשו את הטוב ביותר שתוכלו עם האפשרויות שעומדות לרשותכם. התאימו את עצמכם לנסיבות. הסתגלו, התנהלו ונהלו את התהליך היטב ככל שתוכלו.

במילים אחרות, אל תדרשו את המצוין ורק אותו. לעתים המצוין לא מגיע ולא תמיד בגללנו. ולפעמים גם בגללנו, אבל ממש לא נכון לעזוב הכל כי נכשלנו בקטע של הדרך. להפך - צריך פשוט להתמיד ולהמשיך ולעשות הכי טוב שנוכל, במסגרת האפשרויות. הדרך מורכבת, ממש כמו בדרך או כביש אמיתי, מעליות וירידות.

את זה יאמרו לכם כל יזם, ממציאה, אמן ואדם או חווה מצליחים...

בהמשך זכרו תמיד שמהסדקים חודר האור לחיינו. במקום לראות בהם פגמים, ראו בהם את ההזדמנות. ממש כמו משברים בחיינו, שסודקים את עולמנו, אבל יכולים להיות הזדמנויות שיגלו לנו דברים חדשים ומצמיחים, או יהיו לנו נקודת זינוק למשהו נהדר.

ואנו אומרים שמהסדק חודר לא רק האור. הציצו פנימה, הביטו בו ומצאו את ההזדמנות למשהו לא צפוי, משהו שלא חשבתם לעשות אבל הוא יכול להיות ההזדמנות המטורפת. אולי זה משהו שלא היכרתם ויכול להיות הדבר הבא שלכם. הרי אנחנו לומדים תמיד ואור מסדק מרמז לא פעם על עולם מואר שאיננו חשופים לו. הבא נגלה אותו!

סטארטאפיסטים רבים מזהים כך את שינוי הכיוון, את הפיבוט שיצטרכו לעשות כדי להצליח במיזם שלהם, את הדבר הנכון לעשות כשנכשלים וצריך לתקן, או את ההסתגלות שצריך לבצע - כשלא מצליחים מספיק, כי הנסיבות השתנו.

ההזדמנות היא הסדק הזה. היא מייצרת לכם עתיד, שינוי, הברקה, פעולה והפתעה - כך קורים דברים גדולים וכך חודר אור קטן ומאיר חיים שלמים. כך נולדות אגדות וכך נוצרים שינויים בעולם.

עשו טוב לעולם ותתעקשו עליו!


הנה השיר "המנון" של ליאונרד כהן עם המילים באנגלית:

https://youtu.be/mDTph7mer3I


כך, ראו איך על אף הקשיים, הוא מממש את המסר עוד בצעירותו, עשרות שנים לפני שכתב את השיר:

https://youtu.be/tixwvZbEpME


והנה כהן בשנותיו האחרונות, בהופעה חיה בלונדון:

https://youtu.be/c8-BT6y_wYg