למה יש רובע סיני בערים שונות?
בערים גדולות בעולם המערבי אפשר למצוא לא פעם את הצָ'יינָה טָאוּן (Chinatown), הרובע הסיני של העיר. לרוב זהו רובע צבעוני ושוקק חיים, עם אווירה אוריינטלית של הקהילה הסינית המקומית, שמביא אל העיר המערבית את התרבות הסינית והאסייתית בגדול - עם צליליה, מקדשיה, אנשיה, סגנונה, דברי האומנות שלה, לצד כתובות סיניות, בתים סינים מסורתיים, תבלינים, תרופות מסורתיות ומעדנים וטעמים מיוחדים מהמטבח הסיני האקזוטי כל כך.
אבל למה יש רובע כזה בכל כך הרבה ערים גדולות ואין בהן רובעים דומים של תרבויות אחרות?
הסיבה היא מעניינת, היסטורית וגם כלכלית. את הרובעים הסיניים ייסדו מהגרים סיניים בתקופות בהן היגרו רבים מהם למערב, ברצונם למצוא עתיד טוב יותר. כך היה בעיקר במאה ה-19, אך גם בשלבים מסוימים עם מהגרים סינים מהונג קונג שהיגרו באמצע המאה ה-20.
מכל מקום, הרובע הסיני (Chinese quarter) הוא שכונה בערים גדולות, שבדרך כלל חיים בה כיום צאצאים של אותם מהגרים סינים של הימים ההם. כמעט תמיד זה אחד הרבעים התוססים והצבעוניים בעיר ותמיד מבלים ומטיילים בו רבים שאינם מהרובע, שרוצים ליהנות מ"קפיצה קטנה לסין". זו מתבטאת בעיקר באכילה במסעדות הסיניות, בקניות בחנויות המסורתיות עם המוצרים המיוחדים מסין ובחגיגה השנתית של ראש השנה הסיני, אז מקושט הרובע הסיני בפנסי ועששיות נייר צבעוניים.
בעולם ידוע במיוחד ה"צָ'יינָה טָאוּן" של ניו יורק, שנמצא בלואר איסט סייד במנהטן והוא כנראה הרובע הסיני המפורסם בעולם.
הרובע הסיני של סן פרנסיסקו, לעומת זאת, הוא ה"צָ'יינָה טָאוּן" הגדול והמרשים ביותר בארצות הברית. בצפון אמריקה ידוע גם הצ'יינה טאון של ונקובר קנדה, שהוקם במרכז העיר, בסוף המאה ה-19.
בבירת הפיליפינים, מנילה, הרובע הסיני הוקם על ידי הספרדים, עוד במאה ה-15. הם היו אז השליטים הקולוניאליים בממלכה ואת הקמת הרובע הסיני הם יזמו כדי שיוכלו לפקוח עין על המהגרים מסין.
ברובע הסיני בבנגקוק, בירת תאילנד, מתגוררים צאצאי המהגרים הסינים שהגיעו לעיר בתקופת המלך ראמה הראשון.
ביוהנסבורג שבדרום אפריקה הוקם רובע סיני לאחר הגירה גדולה של סינים שבאו לעיר, במטרה לעבוד במכרות הזהב שבסביבתה.
בערים גדולות בעולם המערבי אפשר למצוא לא פעם את הצָ'יינָה טָאוּן (Chinatown), הרובע הסיני של העיר. לרוב זהו רובע צבעוני ושוקק חיים, עם אווירה אוריינטלית של הקהילה הסינית המקומית, שמביא אל העיר המערבית את התרבות הסינית והאסייתית בגדול - עם צליליה, מקדשיה, אנשיה, סגנונה, דברי האומנות שלה, לצד כתובות סיניות, בתים סינים מסורתיים, תבלינים, תרופות מסורתיות ומעדנים וטעמים מיוחדים מהמטבח הסיני האקזוטי כל כך.
אבל למה יש רובע כזה בכל כך הרבה ערים גדולות ואין בהן רובעים דומים של תרבויות אחרות?
הסיבה היא מעניינת, היסטורית וגם כלכלית. את הרובעים הסיניים ייסדו מהגרים סיניים בתקופות בהן היגרו רבים מהם למערב, ברצונם למצוא עתיד טוב יותר. כך היה בעיקר במאה ה-19, אך גם בשלבים מסוימים עם מהגרים סינים מהונג קונג שהיגרו באמצע המאה ה-20.
מכל מקום, הרובע הסיני (Chinese quarter) הוא שכונה בערים גדולות, שבדרך כלל חיים בה כיום צאצאים של אותם מהגרים סינים של הימים ההם. כמעט תמיד זה אחד הרבעים התוססים והצבעוניים בעיר ותמיד מבלים ומטיילים בו רבים שאינם מהרובע, שרוצים ליהנות מ"קפיצה קטנה לסין". זו מתבטאת בעיקר באכילה במסעדות הסיניות, בקניות בחנויות המסורתיות עם המוצרים המיוחדים מסין ובחגיגה השנתית של ראש השנה הסיני, אז מקושט הרובע הסיני בפנסי ועששיות נייר צבעוניים.
בעולם ידוע במיוחד ה"צָ'יינָה טָאוּן" של ניו יורק, שנמצא בלואר איסט סייד במנהטן והוא כנראה הרובע הסיני המפורסם בעולם.
הרובע הסיני של סן פרנסיסקו, לעומת זאת, הוא ה"צָ'יינָה טָאוּן" הגדול והמרשים ביותר בארצות הברית. בצפון אמריקה ידוע גם הצ'יינה טאון של ונקובר קנדה, שהוקם במרכז העיר, בסוף המאה ה-19.
בבירת הפיליפינים, מנילה, הרובע הסיני הוקם על ידי הספרדים, עוד במאה ה-15. הם היו אז השליטים הקולוניאליים בממלכה ואת הקמת הרובע הסיני הם יזמו כדי שיוכלו לפקוח עין על המהגרים מסין.
ברובע הסיני בבנגקוק, בירת תאילנד, מתגוררים צאצאי המהגרים הסינים שהגיעו לעיר בתקופת המלך ראמה הראשון.
ביוהנסבורג שבדרום אפריקה הוקם רובע סיני לאחר הגירה גדולה של סינים שבאו לעיר, במטרה לעבוד במכרות הזהב שבסביבתה.
