מהם תולדות החתול המבוית?
ביות החתולים החל באופן רשמי בשנת 6,000 לפני הספירה. אבל היסטורית, מעריכים שהחתול בוית איפה שהוא בין 6,000 ל-4,000 לפני הספירה.
מי שהחלו לביית את החתולים היו ככל הנראה בני אדם שהבחינו בציד העכברים המיומן שלו ובכך שהעכבר המזהם ומעביר המחלות לא חי בסביבתו של החתול. הם זיהו יתרון בריאותי בנוכחותם והחלו לטפח את החתולים.
ועדיין ביות החתולים הוא ייחודי לעומת בעלי חיים אחרים שבויתו. מרבית בעלי החיים שעתידים להפוך לחיות בית או משק התרגלו עוד בטבע לחיות בקבוצה ובצפיפות ומרגע שזכו באספקה של מזון ומחסה, הם לא התקשו להסתגל לחיים בשבי ולביות.
בנוסף, מרבית חיות הבית והמשק חיו גם בטבע בקבוצה. בכל עדר או להקה יש מדרג שליטה ברור, עם מנהיג ושליט ברור. האדם הקדמון, מבלי שידע זאת, תפס את מקומו של מנהיג הלהקה ושלט ללא בעיה בקבוצות שלמות.
החתול, לעומת חיות אחרות שבויתו כך, לא חי בלהקה ולא היה רגיל גם בטבע להיות נשלט. מדובר בטורף בודד ועצמאי. גם בימינו, כבעל חיים מבוית, כל חובב חתולים יאשר שעדיין יש בחתול משהו פראי והוא לא נוטה לקבל פקודות.
החוקרים משערים שלמעשה, היו אלה החתולים שבייתו את עצמם. הם החלו להגיע לאזורים מיושבים בבני אדם, כשהם נמשכו לאשפה המפוצצת במזון שבשולי הערים והריחו שבאזורי המגורים שורצים הרבה עכברים וחולדות, שיחסית יהיה להם קל לטרוף. משגילו שטוב להם, הם "הסכימו" להצטרף לבני האדם לחיות בקרבם, תוך שהם מתבייתים, לתועלתם שלהם.
האדם מצידו שמח שהחתולים בסביבה. לא זו בלבד שתווי הפנים שלהם היו חמודים בעיניו, כמו פנים של תינוק שהאינסטינקט היה לגונן עליו, החתול גם טרף עבורו עכברים ונחשים.
אבולוציונית, העדיפה הברירה הטבעית את החתולים שעברו לחיות אצל האדם ובכך זכו בביטחון תזונתי, בצורה של גישה חופשית לאשפה ולעכברים משביעים.
ומעניין לדעת שמהחתימות הגנטיות שלהם, התברר לחוקרים שחתולי הבית בעולם נוצרו מחתולי בר שהתבייתו רק במזרח התיכון ולא במקומות אחרים בעולם, גם אם נפוצים בהם חתולי בר.
ביות החתולים החל באופן רשמי בשנת 6,000 לפני הספירה. אבל היסטורית, מעריכים שהחתול בוית איפה שהוא בין 6,000 ל-4,000 לפני הספירה.
מי שהחלו לביית את החתולים היו ככל הנראה בני אדם שהבחינו בציד העכברים המיומן שלו ובכך שהעכבר המזהם ומעביר המחלות לא חי בסביבתו של החתול. הם זיהו יתרון בריאותי בנוכחותם והחלו לטפח את החתולים.
ועדיין ביות החתולים הוא ייחודי לעומת בעלי חיים אחרים שבויתו. מרבית בעלי החיים שעתידים להפוך לחיות בית או משק התרגלו עוד בטבע לחיות בקבוצה ובצפיפות ומרגע שזכו באספקה של מזון ומחסה, הם לא התקשו להסתגל לחיים בשבי ולביות.
בנוסף, מרבית חיות הבית והמשק חיו גם בטבע בקבוצה. בכל עדר או להקה יש מדרג שליטה ברור, עם מנהיג ושליט ברור. האדם הקדמון, מבלי שידע זאת, תפס את מקומו של מנהיג הלהקה ושלט ללא בעיה בקבוצות שלמות.
החתול, לעומת חיות אחרות שבויתו כך, לא חי בלהקה ולא היה רגיל גם בטבע להיות נשלט. מדובר בטורף בודד ועצמאי. גם בימינו, כבעל חיים מבוית, כל חובב חתולים יאשר שעדיין יש בחתול משהו פראי והוא לא נוטה לקבל פקודות.
החוקרים משערים שלמעשה, היו אלה החתולים שבייתו את עצמם. הם החלו להגיע לאזורים מיושבים בבני אדם, כשהם נמשכו לאשפה המפוצצת במזון שבשולי הערים והריחו שבאזורי המגורים שורצים הרבה עכברים וחולדות, שיחסית יהיה להם קל לטרוף. משגילו שטוב להם, הם "הסכימו" להצטרף לבני האדם לחיות בקרבם, תוך שהם מתבייתים, לתועלתם שלהם.
האדם מצידו שמח שהחתולים בסביבה. לא זו בלבד שתווי הפנים שלהם היו חמודים בעיניו, כמו פנים של תינוק שהאינסטינקט היה לגונן עליו, החתול גם טרף עבורו עכברים ונחשים.
אבולוציונית, העדיפה הברירה הטבעית את החתולים שעברו לחיות אצל האדם ובכך זכו בביטחון תזונתי, בצורה של גישה חופשית לאשפה ולעכברים משביעים.
ומעניין לדעת שמהחתימות הגנטיות שלהם, התברר לחוקרים שחתולי הבית בעולם נוצרו מחתולי בר שהתבייתו רק במזרח התיכון ולא במקומות אחרים בעולם, גם אם נפוצים בהם חתולי בר.
