שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה השטעטל היהודי?
שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו.
המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר).
במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.
רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו ברציפות במשך 2,000 שנה.
הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:
https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA
עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:
https://youtu.be/P1sMC-x-Nag
ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:
https://youtu.be/5uQu_C6kO6A
מה הסיפור המוזר של הלכודיש העברית מהכפר הנוצרי?
זו שפה מוזרה, יש שיגידו שאפילו לא שפה, אלא ניב מקומי סודי. מדובר בכפר גרמני, או עיירת-רפאים נידחת בשם "שוֹפְּפְלוֹך" (Schopfloch), שנמצאת בין שטוטגרט לנירנברג, מדרום לפרנקפורט. בכפר הזה חייתה פעם קהילה יהודית ענפה, שיחסיה עם הנוצרים שבכפר היו הרמוניים והדדיים. למעשה, הקהילה היהודית הזו השפיעה על התושבים הנוצרים שבו כל כך, עד שאלה אימצו לעצמם שפת סתרים מיוחדת, שהיא בעצם הכלאה בין עברית לאידיש.
נראה ששמה של השפה "לכודיש" (Lachodisch) הוא שיבוש של הביטוי "לשון קודש" בעברית.
מקורה ההיסטורי של התופעה היחודית הזו, בכל אירופה, בסוחרי בקר יהודיים, שהתיישבו בכפר במאה ה-14. הללו דיברו ביניהם עברית, בכדי שהגויים לא יבינו את סודות הסחר-מכר שעשו איתם. במשך השנים למדו המקומיים הרבה מהמילים של "השפה הסודית" שלהם והיא הפכה לניב מקומי. בראשית המאה ה-19 היו שליש מתושבי הכפר יהודים. חלקם היגר מהכפר בתקופת האמנציפציה והגיע לערים הגדולות. אחרים היגרו מעבר לים.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררה בשופפלוך הקהילה היהודית הענפה, שתור הזהב שלה מתחיל עוד בימי הביניים. בשיאה היא הגיעה למספר תושבים, עד כדי שליש מבני המקום ויש בה בית עלמין יהודי, שהחלו לקבור בו בשנת 1612.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת פרסם קארל פיליפ, המורה המקומי שלימד בשופפלוך במשך 40 שנה, ספרון שמהווה מעין מחקר על שפת הלכודיש, הכולל גם מילון קטן.
במחקר הוא סיפר על קומץ קשישים נוצרים, המדקלמים מילים בשפה מסתורית וייחודית לכפר. השפה מזכירה שילוב מוזר בין עברית ליידיש. קשישי העיירה יודעים גם להגות, במבטא גרמני כבד, את כל האלף-בית העברי.
בני הדור המבוגר שבמקום, אלו שראו בלכודיש מעין שפת סתרים, הולכים כיום לעולמם. כמו היהודים בשואה ועל אף הנסיונות להצילה, הולכת גם הלכודש ונעלמת בדרך כל שפה... בבית המועצה המקומית ניתן עדיין למצוא חומר מחקרי על "שפת הלכודש" ואפשר גם לתאם פגישה עם קשישים דוברי השפה, או לקחת בהשאלה את המפתח לבית הקברות היהודי המקומי.
באוצר המלים של ה"לכודיש", ניתן למצוא מילים כמו "מלמד" שהוא מורה, "כיילף" שזה כלב, "מכשי'פלה", שפירושה המעט נבזי הוא "אשתי", "ויים" הוא יין, "שופל" לשפל, "בוסר" הוא "בשר" ויש עוד כמה מאות של מילים כאלה. ביניהן "שופט", שכך מכנים עד ימינו את ראש העיר בשופפלוך ו"מזל דוף" שזה מזל טוב.
הנה תושבי הכפר הגרמני שופפלוך חוגגים:
https://youtu.be/LdOpygc6qPQ
מהי שפת היידיש שצמחה בגולה?
מחוץ לעברית, שפת יידיש או אידיש (Yiddish) היא אולי השפה היהודית הידועה ביותר שיש. היידיש שימשה את יהודי אירופה במהלך כ-1000 שנים, החל מהמאה ה-10 לספירה.
במהלך תקופה זו היא הפכה ללשון שבה דיברו רוב היהודים בעולם המערבי. יהדות אשכנז השתמשה בה באופן מסוים כאמצעי הגנה מפני התבוללות ועם הזמן היא הפכה סמל לזהות ולתרבות היהודית של מזרח אירופה ואירופה בכלל.
היידיש נולדה כשהגיעו קהילות יהודיות מצרפת וצפון איטליה לאזור נהר הריין שבגרמניה. תושבי האזור הנוצרים דיברו גרמנית עתיקה והיהודים למדו אותה. אך מסעי הצלב והאנטישמיות הרבה גרמו ליהודים להסתגר באותה תקופה ובתוך כך הלך ונוצר מבלי משים אצל היהודים ניב של הגרמנית שמסביב, שהיה מיוחד להם. בד בבד התערבבו בו ביחד עם הגרמאנית, אותה גרמנית עתיקה, גם מילים וביטויים עבריים, ארמיים, סלאביים ורומאניים. הניב הזה זכה לשם "יידיש", כלומר "ניב יהודי".
כך הלכה והתפתחה היידיש, אותו שילוב של עברית וגרמנית, במשך כ-300 שנה, עד המאה ה-13.
כשהחלו היהודים להגר מזרחה, בעיקר לפולין ובהמשך לרוסיה וגליציה, נדדה איתם שפת היידיש, או כמו שהיא מכונה לעתים - השפה האידית, למזרח אירופה. השפה הפתלתלה והצבעונית משהו התפשטה אז ברחבי היבשת. בתקופה זו היא הפכה לשפת היהודים בקהילות של מרבית ארצות אירופה.
בשאר המילניום, במחצית האלף השנייה, דיברה יהדות אשכנז, זו של מזרח אירופה, בעיקר יידיש. במאה ה-19 הביאו יהודי אמריקה את היידיש לארצות הברית והיא הייתה לשפתם העיקרית באותה תקופה.
היידיש הפכה לשפה הבלעדית גם בשטייטלים, העיירות היהודיות המיושבות במזרח אירופה. היא הפכה לגורם תרבותי מרכזי, כשגם התיאטרון, השירה, הספרות וההגות ושאר האמנויות והיצירה היהודיות נעשו אז בעיקר בה.
אפילו לשולחן האוכל היהודי תרמה היידיש את שלה, עם מאכלים של ארוחת שבת כמו קרעפאלאך, בעבאלאך וקניידאלאך של פסח.
כיום היידיש הולכת ודועכת כשפת דיבור, במיוחד מאז השואה, שבה נרצחו מיליונים שדיברו אותה. במדינת ישראל הצעירה לא ראו ביידיש שפה רצויה. היא הייתה גלותית ויהודית מדי ולא התאימה ל"ישראליות" שכל כך רצו לטפח כאן. גם כיום, ההתעניינות בשפה העתיקה הזו היא יותר מסיבות רגשיות והיסטוריות ופחות מאמונה שהיא תוכל לחזור ולהפוך נפוצה כבעבר.
כך חדרה היידיש לעברית במלעיל (עברית):
https://youtu.be/-lFVCgXPu8M
שיר ערש באידיש:
https://youtu.be/Os5UeFjBFTs
השפות היהודיות, שגם האידיש נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
שיר הילדים "אלף בית", ששולב בסצנת הגירוש מהגטו בסט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/j1VL-y9JHuI
והשיר "דונה דונה", שזכה לפרסום עולמי מחדש בשנות ה-60:
https://youtu.be/fAb9EVsEL8w
למה נועד הטלאי הצהוב בשואה?
טלאי צהוב בצורת מגן דוד היה הסימון ששלטונות גרמניה הנאצית חייבו את היהודים לשאת על בגדיהם בשואה.
הטלאי הצהוב, שהפך לאחד הסמלים האיומים של השואה, היה אות קלון שנועד מבחינת הנאצים לסמן ולתייג את היהודים, להשפיל ולהבדיל אותם מהאוכלוסייה הלא יהודית, כאילו היו תת-אדם, בהמות שמסמנים כדי להיזהר מהם.
העונש על יהודים שסרבו, שכחו או התרשלו בענידת הטלאי הצהוב היה מהטלת קנס, דרך מאסר ועד להוצאה להורג מיידית וללא משפט.
#תקנות הטלאי הצהוב
את הטלאי הצהוב חייבו הנאצים לענוד על הבגד העליון. חובה עליו להיות לפחות בגודל של 10 סנטימטרים או בגודל של אגרוף.
עוד הייתה על הטלאי הצהוב חובה שיופיע הכיתוב "יהודי", בשפה המקומית של כל גלות ומדינה כבושה. על יהודי גרמניה הייתה חובה של המילה Jude על הטלאי הצהוב שלהם. יהודי הולנד חויבו בטלאי עם המילה Jood בהולנדית ובצרפתית הופיעה המילה Juif על הטלאי הצהוב.
וכך הלאה. את המילה שעל הטלאי, אגב, נהגו לכתוב בגופן עתיק. מי יודע אם זה לא ניסה לפנות לאשמה ההיסטורית שמטילים הנוצרים על היהודים במהלך כל תקופת הגלות - האשמה שיהודה איש קריות הסגיר את ישו.
#תולדות הטלאי הצהוב בשואה
הטלאי הצהוב הוא ממש לא המצאה נאצית. ממש כמו צלב הקרס, מדובר בסמל אנטישמי בן יותר מאלף שנים. עוד בימי הביניים, הונהג טלאי צהוב על ידי שלטונות האסלאם, כסימן מזהה ליהודים.
במאה ה-13 חייבו את היהודים לענוד טלאי צהוב גם כמה מלכים באירופה, בראשם לואי התשיעי מלך צרפת ואדוארד הראשון מלך אנגליה.
חובת עטיה של טלאי צהוב הונהגה גם במאה ה-16, על ידי שליטי האימפריה המוסלמית שיעית, ששלטה אז במה שהיום מוכר בתור איראן.
במאה ה-20 "אימצו" הנאצים את הטלאי הצהוב והביאו עליו קלון. היה זה קצין נאצי גבוה בשם ריינהרד היידריך, שהיה הראשון להציע שיושם אות היכר שיזהה ויבחין בין היהודים לכל השאר. את הרעיון הגזעני הוא העלה ב-1938, במהלך אחד הדיונים שהתקיימו לאחר הפרעות שעשו הנאצים ותומכיהם ביהודים ב"ליל הבדולח", הזכור לדיראון עולם.
וההצעה יושמה שנה לאחר מכן, בפולין שאך נכבשה בידי הנאצים. בהמשך שנות המלחמה ניסה השלטון הגרמני ליישם את חובת הטלאי הצהוב בכל הארצות שכבש. הוא נתקל בהתנגדויות לעשות זאת רק בחלק מהארצות הכבושות, ביניהן בולגריה, צרפת ודנמרק.
באחרונות, צרפת ודנמרק, הנאצים לא ממש כפו לבסוף את הטלאי הצהוב. בשאר הכבושות הוא הונהג גם הונהג, השפיל את היהודים וגם חשף אותם לעונשים, במקרים בהם סרבו או שכחו לענוד אותו ומנגד - להטרדות ופגיעות בנפש שכן ענדו אותו, במיוחד בידי חיילים ותומכי הנאצים.
הנה סיפורו של הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/3_gSafmpEQ0
תערוכה על הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/dwLg2vX4nsw
הסבר מרגש לילדים (עברית):
https://youtu.be/fcKMSvOLnLM
ודווקא מגן הדוד היהודי נבחר לצורת הטלאי:
https://youtu.be/kCN24nZ7TX0
מתי התרחשה שיבת ציון?
זה קרה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כשהוגלתה ממלכת יהודה לבבל. יהודי בבל הגולים התבססו בה וחיו את חייהם.
זה נמשך עד שכ-70 שנה לאחר חורבן הבית, נכבשה בבל על ידי הפרסים. בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית באה "הכרזת כורש", הידועה יותר כ"הצהרת כורש".
בהצהרתו כורש מלך פרס מכריז אז "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים. מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג).
זו הייתה הפתעה ליהודים. לאחר עשורים שלמים של חיים בממלכת הקשוחה כלפיהם, הם מקבלים את ההצהרה הנדירה והמפתיעה של מלך פרס שמרשה להם ולמעשה לכל העמים הגולים, לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש שלהם.
הצהרת כורש הייתה הסימן לחלק מבני העם היהודי לשוב לארץ. הם עלו במספר גלים של שיבה לציון, או כמה עליות שונות, שבהן גם הקימו את בית המקדש השני.
המונח "שיבת ציון" מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכ"ו).
במאה ה-19, עם תחילת העליות המודרניות לארץ ישראל, נעשה שימוש חדש בשם. הפעם זו הייתה "שיבת ציון המודרנית".
הנה סרט על הצהרת כורש, לאחר גלות בבל והשיבה למולדת היהודית (עברית):
https://youtu.be/zStaQrbe2FI
מצגת וידאו על הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):
http://youtu.be/u4jct8SJ_OY
והסבר מדויק על שיבת ציון (עברית):
https://youtu.be/Y72HK51FhUM
איך סימנו את היהודים במהלך ההיסטוריה?
מה הייתה גלות בבל שבאה לאחר חורבן בית המקדש?
בשנת 586 לפני הספירה כובשים הבבלים את ממלכת יהודה ומחריבים את ירושלים. נבוכדנצר, מלך הבבלים, מגלה רבים מבני העם היהודי לארצו בכוונה להחזיקם כשבויים ועבדים.
זה נוהג מקובל באותם ימים והבבלים מוליכים את היהודים לבבל, במסע רגלי. כך לפחות לומדים מתיאורים אשוריים. במסע הרגלי, צועדים עם היהודים גם הסוסים וחמורים שנושאים את חפציהם ואפילו בהמות המשא שלהם.
כדי לשמור עליהם כשירים לעבודה, דואגים המלווים הבבלים שלהם, לאוכל ולמים עבור היהודים.
גלות בבל (Babylonian captivity) הייתה מהתקופות הקשות בהיסטוריה היהודית עד אז. בבבל מוצא את עצמו העם היהודי שכשהוא מופרד ממולדתו, מתרבותו ומבית המקדש.
היסטורית, התקיימו לפחות שלושה גלי הגליה של תושבי יהודה לבבל אלה באו בעקבות מרידות חוזרות כנגד האימפריה הנאו-בבלית ששלטה אז במזרח הקרוב.
בגלות חיים היהודים שלא מרצונם תחת שלטון זר ונאלצים להסתגל לאורח חיים אחר. באורח פלא הם מורשים ומצליחים כגולים לשמור על האמונות והמנהגים היהודיים ולמעשה בזכות כך נשמרת זהותם הדתית והלאומית כעם.
כ-70 שנה נמשך השבי הבבלי, שם נוסף לגלות ישראל בבבל. השינוי חל בשנת 539 לפני הספירה, כשהפרסים כובשים את בבל ומאפשרים לעם היהודי לדוב אל מולדתו. חזרת הגולים ליהודה ידועה בשם שיבת ציון.
לאחר כמה גלים של שיבת הגולים אל ציון, חודש היישוב היהודי ביהודה. בתהליך המופלא הזה, נס של ממש לעם היהודי, מתחדשות התרבות והמסורת היהודית ביהודה וההנהגה הלאומית והדתית.
עם כל אלה מתחדשים גם הפולחן לאלוהי ישראל ונבנה מחדש גם בית המקדש בירושלים, מה שייקרא לימים בית המקדש השני, או בקיצור "בית שני".
הנה גלות בבל וההיסטוריה סביבה (עברית):
https://youtu.be/VpnZ62Ve5Ls
תיאור גלות בבל (עברית):
https://youtu.be/zStaQrbe2FI
חורבן בית ראשון וגלות בבל (עברית):
https://youtu.be/BTMwJj6fZbA
מדוע נחרב בית ראשון? (עברית)
https://youtu.be/xCXjO-be6Y4
פרסום לתערוכה על גלות בבל (עברית):
https://youtu.be/g7wjIc4o-WU
לחן דתי לשיר "על נהרות בבל" (עברית):
https://youtu.be/1QhmF3XX42k
והקנון המפורסם "על נהרות בבל":
https://youtu.be/n1B7xBQMAJA
וסרטון תיעודי על הכיבוש הבבלי, הגלות, הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):
https://youtu.be/fYXH4ZPZox4?long=yes
מהו האי סנט הלנה שאליו הוגלה נפוליאון בסוף חייו?
האי סנט הלנה (Saint Helena) התפרסם בהיסטוריה כמקום הגלות של נפוליאון בונפרטה והמקום שבו סיים את חייו, נפוליאון הוגלה לאי בשנת 1815, לאחר שהובס בווטרלו על ידי האנגלים.
נפוליאון חי בסנט הלנה 6 שנים ואז מת מוות מסתורי. רבים מאמינים עד היום שהוא נגרם מהרעלה, אם כי אין לכך כל הוכחות.
סנט הלנה הוא אי געשי שנשלט עד היום על ידי הבריטים. זהו אחד האיים המיושבים הכי נידחים על פני כדור הארץ. הוא נמצא במרחק של 2,000 קילומטרים מחופי מערב אפריקה ומתגוררים בו כ-4,500 תושבים הרואים בעצמם "קדושים".
בעבר היה האי נקודת מעבר לאניות שהפליגו מאירופה לכיוון האוקיינוס ההודי, אך מאז המאה ה-19 אוניות הסוחר אינן זקוקות לנמל בדרכן בהפלגות ארוכות וערכו הכלכלי של סנט הלנה ירד משמעותית. גם פתיחתה של תעלת סואץ האיצה את הפיכתו של האי למקום שמתבסס בעיקר על חקלאות גידול בקר.
תקוותו הכלכלית הגדולה של האי כרגע היא שדה התעופה החדש שמוקם בו. סביר שהוא יגדיל את התיירות אל האי, שכן בעבר הייתה הדרך היחידה של תיירים להגיע אליו, באמצעות הפלגה בת 5 ימים מדרום אפריקה.
קצת מסנט הלנה:
https://youtu.be/p4T3ieZZxfE
באי הזה יושב הר געש עצום שהתפרצות ומפולת אדירה התרחשה בו ב-1980:
https://youtu.be/-H_HZVY1tT4
מצגת על נפוליאון בסנט הלנה:
https://youtu.be/02yT_hfHBqo
וכך מת נפוליאון באי:
https://youtu.be/eBH7jTTUf4o
איך חרב בית המקדש בפעם השנייה?
בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, מה שנקרא "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.
אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.
חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.
הנה סיפור הכיבוש של ירושלים על ידי צבאו של טיטוס וחורבן הבית השני (עברית):
https://youtu.be/jmVUTO6a5Ao
סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני:
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו.
המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר).
במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.
רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו ברציפות במשך 2,000 שנה.
הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:
https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA
עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:
https://youtu.be/P1sMC-x-Nag
ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:
https://youtu.be/5uQu_C6kO6A
זו שפה מוזרה, יש שיגידו שאפילו לא שפה, אלא ניב מקומי סודי. מדובר בכפר גרמני, או עיירת-רפאים נידחת בשם "שוֹפְּפְלוֹך" (Schopfloch), שנמצאת בין שטוטגרט לנירנברג, מדרום לפרנקפורט. בכפר הזה חייתה פעם קהילה יהודית ענפה, שיחסיה עם הנוצרים שבכפר היו הרמוניים והדדיים. למעשה, הקהילה היהודית הזו השפיעה על התושבים הנוצרים שבו כל כך, עד שאלה אימצו לעצמם שפת סתרים מיוחדת, שהיא בעצם הכלאה בין עברית לאידיש.
נראה ששמה של השפה "לכודיש" (Lachodisch) הוא שיבוש של הביטוי "לשון קודש" בעברית.
מקורה ההיסטורי של התופעה היחודית הזו, בכל אירופה, בסוחרי בקר יהודיים, שהתיישבו בכפר במאה ה-14. הללו דיברו ביניהם עברית, בכדי שהגויים לא יבינו את סודות הסחר-מכר שעשו איתם. במשך השנים למדו המקומיים הרבה מהמילים של "השפה הסודית" שלהם והיא הפכה לניב מקומי. בראשית המאה ה-19 היו שליש מתושבי הכפר יהודים. חלקם היגר מהכפר בתקופת האמנציפציה והגיע לערים הגדולות. אחרים היגרו מעבר לים.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררה בשופפלוך הקהילה היהודית הענפה, שתור הזהב שלה מתחיל עוד בימי הביניים. בשיאה היא הגיעה למספר תושבים, עד כדי שליש מבני המקום ויש בה בית עלמין יהודי, שהחלו לקבור בו בשנת 1612.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת פרסם קארל פיליפ, המורה המקומי שלימד בשופפלוך במשך 40 שנה, ספרון שמהווה מעין מחקר על שפת הלכודיש, הכולל גם מילון קטן.
במחקר הוא סיפר על קומץ קשישים נוצרים, המדקלמים מילים בשפה מסתורית וייחודית לכפר. השפה מזכירה שילוב מוזר בין עברית ליידיש. קשישי העיירה יודעים גם להגות, במבטא גרמני כבד, את כל האלף-בית העברי.
בני הדור המבוגר שבמקום, אלו שראו בלכודיש מעין שפת סתרים, הולכים כיום לעולמם. כמו היהודים בשואה ועל אף הנסיונות להצילה, הולכת גם הלכודש ונעלמת בדרך כל שפה... בבית המועצה המקומית ניתן עדיין למצוא חומר מחקרי על "שפת הלכודש" ואפשר גם לתאם פגישה עם קשישים דוברי השפה, או לקחת בהשאלה את המפתח לבית הקברות היהודי המקומי.
באוצר המלים של ה"לכודיש", ניתן למצוא מילים כמו "מלמד" שהוא מורה, "כיילף" שזה כלב, "מכשי'פלה", שפירושה המעט נבזי הוא "אשתי", "ויים" הוא יין, "שופל" לשפל, "בוסר" הוא "בשר" ויש עוד כמה מאות של מילים כאלה. ביניהן "שופט", שכך מכנים עד ימינו את ראש העיר בשופפלוך ו"מזל דוף" שזה מזל טוב.
הנה תושבי הכפר הגרמני שופפלוך חוגגים:
https://youtu.be/LdOpygc6qPQ
מחוץ לעברית, שפת יידיש או אידיש (Yiddish) היא אולי השפה היהודית הידועה ביותר שיש. היידיש שימשה את יהודי אירופה במהלך כ-1000 שנים, החל מהמאה ה-10 לספירה.
במהלך תקופה זו היא הפכה ללשון שבה דיברו רוב היהודים בעולם המערבי. יהדות אשכנז השתמשה בה באופן מסוים כאמצעי הגנה מפני התבוללות ועם הזמן היא הפכה סמל לזהות ולתרבות היהודית של מזרח אירופה ואירופה בכלל.
היידיש נולדה כשהגיעו קהילות יהודיות מצרפת וצפון איטליה לאזור נהר הריין שבגרמניה. תושבי האזור הנוצרים דיברו גרמנית עתיקה והיהודים למדו אותה. אך מסעי הצלב והאנטישמיות הרבה גרמו ליהודים להסתגר באותה תקופה ובתוך כך הלך ונוצר מבלי משים אצל היהודים ניב של הגרמנית שמסביב, שהיה מיוחד להם. בד בבד התערבבו בו ביחד עם הגרמאנית, אותה גרמנית עתיקה, גם מילים וביטויים עבריים, ארמיים, סלאביים ורומאניים. הניב הזה זכה לשם "יידיש", כלומר "ניב יהודי".
כך הלכה והתפתחה היידיש, אותו שילוב של עברית וגרמנית, במשך כ-300 שנה, עד המאה ה-13.
כשהחלו היהודים להגר מזרחה, בעיקר לפולין ובהמשך לרוסיה וגליציה, נדדה איתם שפת היידיש, או כמו שהיא מכונה לעתים - השפה האידית, למזרח אירופה. השפה הפתלתלה והצבעונית משהו התפשטה אז ברחבי היבשת. בתקופה זו היא הפכה לשפת היהודים בקהילות של מרבית ארצות אירופה.
בשאר המילניום, במחצית האלף השנייה, דיברה יהדות אשכנז, זו של מזרח אירופה, בעיקר יידיש. במאה ה-19 הביאו יהודי אמריקה את היידיש לארצות הברית והיא הייתה לשפתם העיקרית באותה תקופה.
היידיש הפכה לשפה הבלעדית גם בשטייטלים, העיירות היהודיות המיושבות במזרח אירופה. היא הפכה לגורם תרבותי מרכזי, כשגם התיאטרון, השירה, הספרות וההגות ושאר האמנויות והיצירה היהודיות נעשו אז בעיקר בה.
אפילו לשולחן האוכל היהודי תרמה היידיש את שלה, עם מאכלים של ארוחת שבת כמו קרעפאלאך, בעבאלאך וקניידאלאך של פסח.
כיום היידיש הולכת ודועכת כשפת דיבור, במיוחד מאז השואה, שבה נרצחו מיליונים שדיברו אותה. במדינת ישראל הצעירה לא ראו ביידיש שפה רצויה. היא הייתה גלותית ויהודית מדי ולא התאימה ל"ישראליות" שכל כך רצו לטפח כאן. גם כיום, ההתעניינות בשפה העתיקה הזו היא יותר מסיבות רגשיות והיסטוריות ופחות מאמונה שהיא תוכל לחזור ולהפוך נפוצה כבעבר.
כך חדרה היידיש לעברית במלעיל (עברית):
https://youtu.be/-lFVCgXPu8M
שיר ערש באידיש:
https://youtu.be/Os5UeFjBFTs
השפות היהודיות, שגם האידיש נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
שיר הילדים "אלף בית", ששולב בסצנת הגירוש מהגטו בסט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/j1VL-y9JHuI
והשיר "דונה דונה", שזכה לפרסום עולמי מחדש בשנות ה-60:
https://youtu.be/fAb9EVsEL8w
טלאי צהוב בצורת מגן דוד היה הסימון ששלטונות גרמניה הנאצית חייבו את היהודים לשאת על בגדיהם בשואה.
הטלאי הצהוב, שהפך לאחד הסמלים האיומים של השואה, היה אות קלון שנועד מבחינת הנאצים לסמן ולתייג את היהודים, להשפיל ולהבדיל אותם מהאוכלוסייה הלא יהודית, כאילו היו תת-אדם, בהמות שמסמנים כדי להיזהר מהם.
העונש על יהודים שסרבו, שכחו או התרשלו בענידת הטלאי הצהוב היה מהטלת קנס, דרך מאסר ועד להוצאה להורג מיידית וללא משפט.
#תקנות הטלאי הצהוב
את הטלאי הצהוב חייבו הנאצים לענוד על הבגד העליון. חובה עליו להיות לפחות בגודל של 10 סנטימטרים או בגודל של אגרוף.
עוד הייתה על הטלאי הצהוב חובה שיופיע הכיתוב "יהודי", בשפה המקומית של כל גלות ומדינה כבושה. על יהודי גרמניה הייתה חובה של המילה Jude על הטלאי הצהוב שלהם. יהודי הולנד חויבו בטלאי עם המילה Jood בהולנדית ובצרפתית הופיעה המילה Juif על הטלאי הצהוב.
וכך הלאה. את המילה שעל הטלאי, אגב, נהגו לכתוב בגופן עתיק. מי יודע אם זה לא ניסה לפנות לאשמה ההיסטורית שמטילים הנוצרים על היהודים במהלך כל תקופת הגלות - האשמה שיהודה איש קריות הסגיר את ישו.
#תולדות הטלאי הצהוב בשואה
הטלאי הצהוב הוא ממש לא המצאה נאצית. ממש כמו צלב הקרס, מדובר בסמל אנטישמי בן יותר מאלף שנים. עוד בימי הביניים, הונהג טלאי צהוב על ידי שלטונות האסלאם, כסימן מזהה ליהודים.
במאה ה-13 חייבו את היהודים לענוד טלאי צהוב גם כמה מלכים באירופה, בראשם לואי התשיעי מלך צרפת ואדוארד הראשון מלך אנגליה.
חובת עטיה של טלאי צהוב הונהגה גם במאה ה-16, על ידי שליטי האימפריה המוסלמית שיעית, ששלטה אז במה שהיום מוכר בתור איראן.
במאה ה-20 "אימצו" הנאצים את הטלאי הצהוב והביאו עליו קלון. היה זה קצין נאצי גבוה בשם ריינהרד היידריך, שהיה הראשון להציע שיושם אות היכר שיזהה ויבחין בין היהודים לכל השאר. את הרעיון הגזעני הוא העלה ב-1938, במהלך אחד הדיונים שהתקיימו לאחר הפרעות שעשו הנאצים ותומכיהם ביהודים ב"ליל הבדולח", הזכור לדיראון עולם.
וההצעה יושמה שנה לאחר מכן, בפולין שאך נכבשה בידי הנאצים. בהמשך שנות המלחמה ניסה השלטון הגרמני ליישם את חובת הטלאי הצהוב בכל הארצות שכבש. הוא נתקל בהתנגדויות לעשות זאת רק בחלק מהארצות הכבושות, ביניהן בולגריה, צרפת ודנמרק.
באחרונות, צרפת ודנמרק, הנאצים לא ממש כפו לבסוף את הטלאי הצהוב. בשאר הכבושות הוא הונהג גם הונהג, השפיל את היהודים וגם חשף אותם לעונשים, במקרים בהם סרבו או שכחו לענוד אותו ומנגד - להטרדות ופגיעות בנפש שכן ענדו אותו, במיוחד בידי חיילים ותומכי הנאצים.
הנה סיפורו של הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/3_gSafmpEQ0
תערוכה על הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/dwLg2vX4nsw
הסבר מרגש לילדים (עברית):
https://youtu.be/fcKMSvOLnLM
ודווקא מגן הדוד היהודי נבחר לצורת הטלאי:
https://youtu.be/kCN24nZ7TX0
גלות
זה קרה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כשהוגלתה ממלכת יהודה לבבל. יהודי בבל הגולים התבססו בה וחיו את חייהם.
זה נמשך עד שכ-70 שנה לאחר חורבן הבית, נכבשה בבל על ידי הפרסים. בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית באה "הכרזת כורש", הידועה יותר כ"הצהרת כורש".
בהצהרתו כורש מלך פרס מכריז אז "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים. מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג).
זו הייתה הפתעה ליהודים. לאחר עשורים שלמים של חיים בממלכת הקשוחה כלפיהם, הם מקבלים את ההצהרה הנדירה והמפתיעה של מלך פרס שמרשה להם ולמעשה לכל העמים הגולים, לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש שלהם.
הצהרת כורש הייתה הסימן לחלק מבני העם היהודי לשוב לארץ. הם עלו במספר גלים של שיבה לציון, או כמה עליות שונות, שבהן גם הקימו את בית המקדש השני.
המונח "שיבת ציון" מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכ"ו).
במאה ה-19, עם תחילת העליות המודרניות לארץ ישראל, נעשה שימוש חדש בשם. הפעם זו הייתה "שיבת ציון המודרנית".
הנה סרט על הצהרת כורש, לאחר גלות בבל והשיבה למולדת היהודית (עברית):
https://youtu.be/zStaQrbe2FI
מצגת וידאו על הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):
http://youtu.be/u4jct8SJ_OY
והסבר מדויק על שיבת ציון (עברית):
https://youtu.be/Y72HK51FhUM
מה היו הסימנים האנטישמיים ששימשו בעבר?
שנאת היהודים אינה דבר חדש והיא נמשכה מאות רבות של שנים - הציצו אחר כך בתגית "אנטישמיות" ותבינו. במשך דורות השתמשו שליטים ומלכים בצורות שונות של סימון היהודים ויצירת הבדל מוחשי ביניהם לבין האוכלוסייה הרגילה של נתיניהם.
לרוב נעשה הדבר על ידי לבוש מיוחד, כגון כובע היהודים או חובת ענישה של סמל או טלאי בצבע אחיד על בגדיו של היהודי.
מעניין ודאי לדעת שהטלאי הצהוב שרבים מזהים עם אנטישמיות אירופית הונהג גם אצל המוסלמים.
כסימן מזהה ליהודים, עם זאת, הונהג הטלאי היהודי, תחילה על ידי שלטונות נוצריים בימי הביניים.
הטלאי לא היה לבדו או בא משום מקום. הוא היה החלק הוויזואלי של חוקים ואקטים שלטוניים שבמרכזם עמדו השפלה אנטישמית וחקיקה דרקונית כנגד היהודים.
סמלים מבדילים היו נהוגים שנים רבות באירופה הימי-בייניימית. ככל הידוע נולד הטלאי הצהוב במאה ה-13, כמקבילה בצורת מגן דוד של "צלב צהוב", סמל שה"קתרים" בדרום צרפת הוכרחו לעטות על בגדיהם, בידי האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס ה-9.
הנראות של הסמל החיצוני והבולט תפסה את עיני המלכים האירופים של התקופה. היא הביאה את לואי התשיעי מלך צרפת לחייב את יהודי ממלכתו בעטיית טלאי צהוב וכך נהגו שליטים נוספים בממלכות הנוצריות של אירופה.
הדברים התפשטו גם אל האי האנגלי של אותם ימים. מלך אנגליה, אדוארד הראשון, מיהר גם הוא וחייב את היהודים לענוד טלאי צהוב על לבושם.
במאה ה-16 גירש הקיסר פרדיננד הראשון את כל היהודים מהעיר וירצבורג, בגרמניה של היום. מאותו גירוש התירו את כניסת היהודים לעיר, רק לצורכי מסחר. אך הם חויבו לשלם "מכס גוף" ולצורכי זיהוי הם הוכרחו לענוד על בגדיהם טלאי עגול בצבע צהוב.
לקראת שלהי אותה מאה חוקקו חוקים מפלים ואנטי יהודיים גם שליטי האימפריה המוסלמית השיעית ששלטה במרבית שטחי איראן עד שנת 1722. אחד החוקים היה, ניחשתם נכון, לענוד טלאי צהוב על הבגד.
כ-220 שנה אחר כך, ב-1939, חוייבו יהודי פולין על ידי הכובש הנאצי, לענוד טלאי צהוב על בגדם העליון. הצורך הנאצי להשתמש בסימן היכר ביהודים נועד להקשות על בריחתם מגורלם. העלה אותו בדיון שהתקיים שנה לפני כן, לאחר "הצלחת פרעות ליל הבדולח", ריינהרד היידריך, מי שלימים יהיה אחד מאדריכלי "הפתרון הסופי" והשואה כולה.
הנה הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/fr0007v8vNE
מטרות הסימון בשואה (עברית):
https://youtu.be/3_gSafmpEQ0
תערוכה על הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/dwLg2vX4nsw
הסבר מרגש לילדים (עברית):
https://youtu.be/fcKMSvOLnLM
ודווקא מגן הדוד היהודי נבחר לצורת הטלאי:
https://youtu.be/kCN24nZ7TX0
שנאת היהודים אינה דבר חדש והיא נמשכה מאות רבות של שנים - הציצו אחר כך בתגית "אנטישמיות" ותבינו. במשך דורות השתמשו שליטים ומלכים בצורות שונות של סימון היהודים ויצירת הבדל מוחשי ביניהם לבין האוכלוסייה הרגילה של נתיניהם.
לרוב נעשה הדבר על ידי לבוש מיוחד, כגון כובע היהודים או חובת ענישה של סמל או טלאי בצבע אחיד על בגדיו של היהודי.
מעניין ודאי לדעת שהטלאי הצהוב שרבים מזהים עם אנטישמיות אירופית הונהג גם אצל המוסלמים.
כסימן מזהה ליהודים, עם זאת, הונהג הטלאי היהודי, תחילה על ידי שלטונות נוצריים בימי הביניים.
הטלאי לא היה לבדו או בא משום מקום. הוא היה החלק הוויזואלי של חוקים ואקטים שלטוניים שבמרכזם עמדו השפלה אנטישמית וחקיקה דרקונית כנגד היהודים.
סמלים מבדילים היו נהוגים שנים רבות באירופה הימי-בייניימית. ככל הידוע נולד הטלאי הצהוב במאה ה-13, כמקבילה בצורת מגן דוד של "צלב צהוב", סמל שה"קתרים" בדרום צרפת הוכרחו לעטות על בגדיהם, בידי האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס ה-9.
הנראות של הסמל החיצוני והבולט תפסה את עיני המלכים האירופים של התקופה. היא הביאה את לואי התשיעי מלך צרפת לחייב את יהודי ממלכתו בעטיית טלאי צהוב וכך נהגו שליטים נוספים בממלכות הנוצריות של אירופה.
הדברים התפשטו גם אל האי האנגלי של אותם ימים. מלך אנגליה, אדוארד הראשון, מיהר גם הוא וחייב את היהודים לענוד טלאי צהוב על לבושם.
במאה ה-16 גירש הקיסר פרדיננד הראשון את כל היהודים מהעיר וירצבורג, בגרמניה של היום. מאותו גירוש התירו את כניסת היהודים לעיר, רק לצורכי מסחר. אך הם חויבו לשלם "מכס גוף" ולצורכי זיהוי הם הוכרחו לענוד על בגדיהם טלאי עגול בצבע צהוב.
לקראת שלהי אותה מאה חוקקו חוקים מפלים ואנטי יהודיים גם שליטי האימפריה המוסלמית השיעית ששלטה במרבית שטחי איראן עד שנת 1722. אחד החוקים היה, ניחשתם נכון, לענוד טלאי צהוב על הבגד.
כ-220 שנה אחר כך, ב-1939, חוייבו יהודי פולין על ידי הכובש הנאצי, לענוד טלאי צהוב על בגדם העליון. הצורך הנאצי להשתמש בסימן היכר ביהודים נועד להקשות על בריחתם מגורלם. העלה אותו בדיון שהתקיים שנה לפני כן, לאחר "הצלחת פרעות ליל הבדולח", ריינהרד היידריך, מי שלימים יהיה אחד מאדריכלי "הפתרון הסופי" והשואה כולה.
הנה הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/fr0007v8vNE
מטרות הסימון בשואה (עברית):
https://youtu.be/3_gSafmpEQ0
תערוכה על הטלאי הצהוב (עברית):
https://youtu.be/dwLg2vX4nsw
הסבר מרגש לילדים (עברית):
https://youtu.be/fcKMSvOLnLM
ודווקא מגן הדוד היהודי נבחר לצורת הטלאי:
https://youtu.be/kCN24nZ7TX0
בשנת 586 לפני הספירה כובשים הבבלים את ממלכת יהודה ומחריבים את ירושלים. נבוכדנצר, מלך הבבלים, מגלה רבים מבני העם היהודי לארצו בכוונה להחזיקם כשבויים ועבדים.
זה נוהג מקובל באותם ימים והבבלים מוליכים את היהודים לבבל, במסע רגלי. כך לפחות לומדים מתיאורים אשוריים. במסע הרגלי, צועדים עם היהודים גם הסוסים וחמורים שנושאים את חפציהם ואפילו בהמות המשא שלהם.
כדי לשמור עליהם כשירים לעבודה, דואגים המלווים הבבלים שלהם, לאוכל ולמים עבור היהודים.
גלות בבל (Babylonian captivity) הייתה מהתקופות הקשות בהיסטוריה היהודית עד אז. בבבל מוצא את עצמו העם היהודי שכשהוא מופרד ממולדתו, מתרבותו ומבית המקדש.
היסטורית, התקיימו לפחות שלושה גלי הגליה של תושבי יהודה לבבל אלה באו בעקבות מרידות חוזרות כנגד האימפריה הנאו-בבלית ששלטה אז במזרח הקרוב.
בגלות חיים היהודים שלא מרצונם תחת שלטון זר ונאלצים להסתגל לאורח חיים אחר. באורח פלא הם מורשים ומצליחים כגולים לשמור על האמונות והמנהגים היהודיים ולמעשה בזכות כך נשמרת זהותם הדתית והלאומית כעם.
כ-70 שנה נמשך השבי הבבלי, שם נוסף לגלות ישראל בבבל. השינוי חל בשנת 539 לפני הספירה, כשהפרסים כובשים את בבל ומאפשרים לעם היהודי לדוב אל מולדתו. חזרת הגולים ליהודה ידועה בשם שיבת ציון.
לאחר כמה גלים של שיבת הגולים אל ציון, חודש היישוב היהודי ביהודה. בתהליך המופלא הזה, נס של ממש לעם היהודי, מתחדשות התרבות והמסורת היהודית ביהודה וההנהגה הלאומית והדתית.
עם כל אלה מתחדשים גם הפולחן לאלוהי ישראל ונבנה מחדש גם בית המקדש בירושלים, מה שייקרא לימים בית המקדש השני, או בקיצור "בית שני".
הנה גלות בבל וההיסטוריה סביבה (עברית):
https://youtu.be/VpnZ62Ve5Ls
תיאור גלות בבל (עברית):
https://youtu.be/zStaQrbe2FI
חורבן בית ראשון וגלות בבל (עברית):
https://youtu.be/BTMwJj6fZbA
מדוע נחרב בית ראשון? (עברית)
https://youtu.be/xCXjO-be6Y4
פרסום לתערוכה על גלות בבל (עברית):
https://youtu.be/g7wjIc4o-WU
לחן דתי לשיר "על נהרות בבל" (עברית):
https://youtu.be/1QhmF3XX42k
והקנון המפורסם "על נהרות בבל":
https://youtu.be/n1B7xBQMAJA
וסרטון תיעודי על הכיבוש הבבלי, הגלות, הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):
https://youtu.be/fYXH4ZPZox4?long=yes
האי סנט הלנה (Saint Helena) התפרסם בהיסטוריה כמקום הגלות של נפוליאון בונפרטה והמקום שבו סיים את חייו, נפוליאון הוגלה לאי בשנת 1815, לאחר שהובס בווטרלו על ידי האנגלים.
נפוליאון חי בסנט הלנה 6 שנים ואז מת מוות מסתורי. רבים מאמינים עד היום שהוא נגרם מהרעלה, אם כי אין לכך כל הוכחות.
סנט הלנה הוא אי געשי שנשלט עד היום על ידי הבריטים. זהו אחד האיים המיושבים הכי נידחים על פני כדור הארץ. הוא נמצא במרחק של 2,000 קילומטרים מחופי מערב אפריקה ומתגוררים בו כ-4,500 תושבים הרואים בעצמם "קדושים".
בעבר היה האי נקודת מעבר לאניות שהפליגו מאירופה לכיוון האוקיינוס ההודי, אך מאז המאה ה-19 אוניות הסוחר אינן זקוקות לנמל בדרכן בהפלגות ארוכות וערכו הכלכלי של סנט הלנה ירד משמעותית. גם פתיחתה של תעלת סואץ האיצה את הפיכתו של האי למקום שמתבסס בעיקר על חקלאות גידול בקר.
תקוותו הכלכלית הגדולה של האי כרגע היא שדה התעופה החדש שמוקם בו. סביר שהוא יגדיל את התיירות אל האי, שכן בעבר הייתה הדרך היחידה של תיירים להגיע אליו, באמצעות הפלגה בת 5 ימים מדרום אפריקה.
קצת מסנט הלנה:
https://youtu.be/p4T3ieZZxfE
באי הזה יושב הר געש עצום שהתפרצות ומפולת אדירה התרחשה בו ב-1980:
https://youtu.be/-H_HZVY1tT4
מצגת על נפוליאון בסנט הלנה:
https://youtu.be/02yT_hfHBqo
וכך מת נפוליאון באי:
https://youtu.be/eBH7jTTUf4o
בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, מה שנקרא "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.
אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.
חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.
הנה סיפור הכיבוש של ירושלים על ידי צבאו של טיטוס וחורבן הבית השני (עברית):
https://youtu.be/jmVUTO6a5Ao
סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני:
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
מי היה יוספוס פלביוס וכיצד הפך מנהיג יהודי להיסטוריון רומי?
סיפורו של יוסף בן מתתיהו הוא אחד הסיפורים המדהימים של ההיסטוריה היהודית, כשלא פחות מדהים הוא שזהו סיפורו של היסטוריון, מההיסטוריונים הידועים בעולם ומגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.
אתם אולי מכירים אותו בשם יוספוס פלביוס, היסטוריון רומי נודע. אבל מי שנולד בתור יוסף בן מתתיהו היהודי, היה בכלל לוחם יהודי חשוב.
ולא סתם חשוב. למעשה יוסף היה מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים. עם נפילת העיר היהודית יודפת לידי הרומאים, הורגים החיילים הרומים את תושביה, ללא רחמים.
באותה עת מסתתרים במערה סמוכה לעיר 40 מורדים ויוסף בן מתתיהו בראשם. עם השנים הוא יכתוב בספרו על המרד הגדול שבשלב מסוים הם ערכו הגרלה והוא ולוחם נוסף זכו להיות האחרונים, מי שיהרגו את עצמם, אחרי שכל המורדים האחרים יתאבדו. השניים שינו את התכנית ולא מסרו את גורלם בידי האל, אלא הסגירו את עצמם לידי המפקד הרומי, אספסיאנוס.
יש פה דילמה גדולה? - האם במה שעשה יוסף בן מתתיהו ניתן לראות מעשה לגיטימי של מי שלא נותרה לו ברירה אחרת והעדיף את ההישרדות האישית, או שנטישתו את המערכה, שהוא עצמו היה למעשה המפקד האזורי בה, משמעותה בגידה בעמו ובחבריו למרד, או אם תרצו - באחיו לנשק?
כי שוב ושוב חוזרות מוראות המצור הרומי על ערים כמו יודפת, גמלא, ירושלים ודומיהן ושבים הרגעים הדרמטיים, בהם ניצבים תושבי הערים או המצודות הנכבשות בצומת של החלטה: להילחם ולמות בידי החיילים הרומים, להיכנע ולהפוך לעבדיהם או להתאבד ולמות על קידוש השם ולא לוותר על צור ישראל.
כך או כך, לאחר שהסגיר את עצמו לרומאים, פלביוס לא רק יציל את חייו אלא אף יהפוך להיסטוריון יהודי בחצרו של הקיסר הרומי. הוא עתיד להפוך לסופר נאמן, שמתעד את תולדות הקיסרות הרומית לאורך כל חייו, על אף שהוא יחיה ברומא כיהודי וכיהודי גם ימות.
ואכן, מקובל ביהדות לראות ביוספוס פלוויוס בוגד. למעשה, הוא הפך מיהודי לאזרח רומי. הוא יחזק בכתביו את המסר הקבוע - רומי היא שליטת העולם ועל כל אדם להחליט - או שיקבל עליו את מרותה של רומי ושליטתה או שיתאבד או ימות בחרב.
כך מתאר יוספוס התאבדויות של אלפי אנשים בגמלא, במצדה ובאופן מסוים גם בירושלים. יש היסטוריונים שחלוקים על התיאורים הללו ורואים בהם סילוף של העובדות, שנועד לצרכים רומיים. הם אומרים שההתאבדות ההמונית היא לא טקטיקה יהודית. אולי הקנאים של מצדה נהגו כך אבל לא במקומות כמו גמלא, למשל.
ועדיין, כתביו של יוסף בן מתתיהו שהיה ליוספוס פלביוס הם חשובים במיוחד. הם מספקים ידע משמעותי מאין כמותו על ההיסטוריה של בית שני, על התקופה של אספסיאנוס וטיטוס בנו, קיסרי האימפריה הגדולה של רומי ועל ההיסטוריה של המזרח.
הנה סיפורו של הגיבור והמפקד היהודי שהיה להיסטוריון רומי ואולי בוגד (עברית):
https://youtu.be/IBf315NOdXM
בחיוך - כשלא מאמינים לו שהוא חי (עברית):
https://youtu.be/oyeFX2JJids
וסרט על חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
סיפורו של יוסף בן מתתיהו הוא אחד הסיפורים המדהימים של ההיסטוריה היהודית, כשלא פחות מדהים הוא שזהו סיפורו של היסטוריון, מההיסטוריונים הידועים בעולם ומגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.
אתם אולי מכירים אותו בשם יוספוס פלביוס, היסטוריון רומי נודע. אבל מי שנולד בתור יוסף בן מתתיהו היהודי, היה בכלל לוחם יהודי חשוב.
ולא סתם חשוב. למעשה יוסף היה מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים. עם נפילת העיר היהודית יודפת לידי הרומאים, הורגים החיילים הרומים את תושביה, ללא רחמים.
באותה עת מסתתרים במערה סמוכה לעיר 40 מורדים ויוסף בן מתתיהו בראשם. עם השנים הוא יכתוב בספרו על המרד הגדול שבשלב מסוים הם ערכו הגרלה והוא ולוחם נוסף זכו להיות האחרונים, מי שיהרגו את עצמם, אחרי שכל המורדים האחרים יתאבדו. השניים שינו את התכנית ולא מסרו את גורלם בידי האל, אלא הסגירו את עצמם לידי המפקד הרומי, אספסיאנוס.
יש פה דילמה גדולה? - האם במה שעשה יוסף בן מתתיהו ניתן לראות מעשה לגיטימי של מי שלא נותרה לו ברירה אחרת והעדיף את ההישרדות האישית, או שנטישתו את המערכה, שהוא עצמו היה למעשה המפקד האזורי בה, משמעותה בגידה בעמו ובחבריו למרד, או אם תרצו - באחיו לנשק?
כי שוב ושוב חוזרות מוראות המצור הרומי על ערים כמו יודפת, גמלא, ירושלים ודומיהן ושבים הרגעים הדרמטיים, בהם ניצבים תושבי הערים או המצודות הנכבשות בצומת של החלטה: להילחם ולמות בידי החיילים הרומים, להיכנע ולהפוך לעבדיהם או להתאבד ולמות על קידוש השם ולא לוותר על צור ישראל.
כך או כך, לאחר שהסגיר את עצמו לרומאים, פלביוס לא רק יציל את חייו אלא אף יהפוך להיסטוריון יהודי בחצרו של הקיסר הרומי. הוא עתיד להפוך לסופר נאמן, שמתעד את תולדות הקיסרות הרומית לאורך כל חייו, על אף שהוא יחיה ברומא כיהודי וכיהודי גם ימות.
ואכן, מקובל ביהדות לראות ביוספוס פלוויוס בוגד. למעשה, הוא הפך מיהודי לאזרח רומי. הוא יחזק בכתביו את המסר הקבוע - רומי היא שליטת העולם ועל כל אדם להחליט - או שיקבל עליו את מרותה של רומי ושליטתה או שיתאבד או ימות בחרב.
כך מתאר יוספוס התאבדויות של אלפי אנשים בגמלא, במצדה ובאופן מסוים גם בירושלים. יש היסטוריונים שחלוקים על התיאורים הללו ורואים בהם סילוף של העובדות, שנועד לצרכים רומיים. הם אומרים שההתאבדות ההמונית היא לא טקטיקה יהודית. אולי הקנאים של מצדה נהגו כך אבל לא במקומות כמו גמלא, למשל.
ועדיין, כתביו של יוסף בן מתתיהו שהיה ליוספוס פלביוס הם חשובים במיוחד. הם מספקים ידע משמעותי מאין כמותו על ההיסטוריה של בית שני, על התקופה של אספסיאנוס וטיטוס בנו, קיסרי האימפריה הגדולה של רומי ועל ההיסטוריה של המזרח.
הנה סיפורו של הגיבור והמפקד היהודי שהיה להיסטוריון רומי ואולי בוגד (עברית):
https://youtu.be/IBf315NOdXM
בחיוך - כשלא מאמינים לו שהוא חי (עברית):
https://youtu.be/oyeFX2JJids
וסרט על חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
מהי שפת הלאדינו?
שפת הלדינו, או לאדינו (Ladino) היא שפה ספרדית-יהודית, שנחשבת לאחת משפות היהודים. מקורה בקהילות היהודים של ספרד בימי הביניים.
ב-1492 הפכו היהודים הללו למגורשי ספרד, למזלם הם הוזמנו על ידי הסולטאן להצטרף לקהילות היהודיות באימפריה העותמאנית. עם ההגירה לשם הם הביאו איתם את אוצר המלים והדקדוק של הספרדית מימי הביניים.
למעשה, שפת הלאדינו, המכונה גם ספניולית, משלבת בין עברית וספרדית קסטיליאנית או גלגו.
השפה, שנכתבה באותיות עבריות או בכתב רש"י, היא אמנם שפתם של היהודים שגורשו מספרד ב-1492. אך אותם מגורשי ספרד, שהצטרפו לקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית, הנחילו את הלדינו בקהילות הקיימות.
שפת הלאדינו היא תבנית נוף קהילתה. ספוגה בצליל הלטיני, עם חן מיוחד וצליל פעמונים שתורם לה הניגון הספרדי, היא שונה מהותית, כמעט בכל דבר, מהאופי של היידיש, אחותה היהודית-מזרח אירופית.
כי הלדינו היא שפה ישירה ומדויקת, עממית, צלולה וחכמה. היא גם מלאת כבוד והדר ועדיין מצליחה להיות גם משעשעת. שרים בה שירי ערש, שירי ערגה, אהבה ויופי. בתולדות המדינה שמור מקום של כבוד למחזה המוסיקלי "בוסתן ספרדי", בו שילב הכותב הספרדי ירושלמי ומי שלימים יהיה נשיא המדינה יצחק נבון, שירי לדינו נפלאים.
אבל איך הייתה הלדינו לשפתם של יהודי טורקיה, יוון ואפילו ארץ ישראל של פעם?
לאורך מאות שנים דיברו היהודים ממגורשי ספרד את שפת הלדינו. בתפוצות שיצרה גלות ספרד, היא הייתה לסוג של קשר בין המגורשים. בתהליך מדהים אבל בדיעבד מובן, השפה הזו הוטמעה, בתוך פחות ממאה, והייתה לשפה השלטת בקרב מרבית היהודים שחיים סביב הים התיכון. וכך, משפה גולה, עמוסת שירים, זיכרונות והקשרים עתיקים, הפכה הספרדית של המאה ה-15, לשפת יהודי טורקיה והבלקן.
עם העליה ארצה, במהלך המאה ה-19 ויתכן שגם לפני כן, הביאו העולים משם את הלדינו לכאן. ילדי העולים מארצות אלה למדו בבית אימם את השפה וידעו לדינו מילדותם. ככל שפה יהודית, גם שפת הלדינו ספחה לתוכה גם מילים עבריות.
התופעה הזו יצרה משהו ייחודי ומפתיע. באופן מדהים ולא צפוי, הפכו הסיפור ההיסטורי והמרחק הגיאוגרפי והתרבותי של מגורשי ספרד לאי המשמר שפה עתיקה, עם אוצר מילים ודקדוק של ספרדית מימי הביניים. זו ספרדית שבספרד המודרנית אינה מובנת עוד, אבל עבור יהודי האימפריה העות'מנית היא חיה ונושמת אפילו היום.
איפה הלדינו בישראל של היום?
כל כך הרבה מילים עלו איתה לארץ: קומבינה, ספונג'ה, פלברות או פלאבראס (דיבורי סתם), סטֶיפה (של שטרות), בר מינן, קלבסה, חייל דמיקולו שפירושו "חייל מהתחת שלי", סוליקו, צ'פצ'ולה (מרושלת), פוסטמה ועוד.
הלדינו נתנה לנו גם שלל מאכלים יהודיים ספרדיים, עם שמות צמודים, כולל פסוליה, חמינדוס, בורקאס בשבת ופיניונס ופיפיטאס לפיצוח.
כך נשמעת שפת הלאדינו של הספרדים:
https://youtu.be/N2S0lzA0ngo
אחד משירי הלדינו האהובים של יהודי ספרד:
https://youtu.be/4aKMxd7Zk0s
השפות היהודיות, שגם הלאדינו נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
יסמין לוי, זמרת הלדינו הבינלאומית (עברית):
https://youtu.be/P4GYoKj0cMg
וכאן היא מלמדת קהל ספרדי את השירה בלדינו:
https://youtu.be/U0qN31fKClE
שפת הלדינו, או לאדינו (Ladino) היא שפה ספרדית-יהודית, שנחשבת לאחת משפות היהודים. מקורה בקהילות היהודים של ספרד בימי הביניים.
ב-1492 הפכו היהודים הללו למגורשי ספרד, למזלם הם הוזמנו על ידי הסולטאן להצטרף לקהילות היהודיות באימפריה העותמאנית. עם ההגירה לשם הם הביאו איתם את אוצר המלים והדקדוק של הספרדית מימי הביניים.
למעשה, שפת הלאדינו, המכונה גם ספניולית, משלבת בין עברית וספרדית קסטיליאנית או גלגו.
השפה, שנכתבה באותיות עבריות או בכתב רש"י, היא אמנם שפתם של היהודים שגורשו מספרד ב-1492. אך אותם מגורשי ספרד, שהצטרפו לקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית, הנחילו את הלדינו בקהילות הקיימות.
שפת הלאדינו היא תבנית נוף קהילתה. ספוגה בצליל הלטיני, עם חן מיוחד וצליל פעמונים שתורם לה הניגון הספרדי, היא שונה מהותית, כמעט בכל דבר, מהאופי של היידיש, אחותה היהודית-מזרח אירופית.
כי הלדינו היא שפה ישירה ומדויקת, עממית, צלולה וחכמה. היא גם מלאת כבוד והדר ועדיין מצליחה להיות גם משעשעת. שרים בה שירי ערש, שירי ערגה, אהבה ויופי. בתולדות המדינה שמור מקום של כבוד למחזה המוסיקלי "בוסתן ספרדי", בו שילב הכותב הספרדי ירושלמי ומי שלימים יהיה נשיא המדינה יצחק נבון, שירי לדינו נפלאים.
אבל איך הייתה הלדינו לשפתם של יהודי טורקיה, יוון ואפילו ארץ ישראל של פעם?
לאורך מאות שנים דיברו היהודים ממגורשי ספרד את שפת הלדינו. בתפוצות שיצרה גלות ספרד, היא הייתה לסוג של קשר בין המגורשים. בתהליך מדהים אבל בדיעבד מובן, השפה הזו הוטמעה, בתוך פחות ממאה, והייתה לשפה השלטת בקרב מרבית היהודים שחיים סביב הים התיכון. וכך, משפה גולה, עמוסת שירים, זיכרונות והקשרים עתיקים, הפכה הספרדית של המאה ה-15, לשפת יהודי טורקיה והבלקן.
עם העליה ארצה, במהלך המאה ה-19 ויתכן שגם לפני כן, הביאו העולים משם את הלדינו לכאן. ילדי העולים מארצות אלה למדו בבית אימם את השפה וידעו לדינו מילדותם. ככל שפה יהודית, גם שפת הלדינו ספחה לתוכה גם מילים עבריות.
התופעה הזו יצרה משהו ייחודי ומפתיע. באופן מדהים ולא צפוי, הפכו הסיפור ההיסטורי והמרחק הגיאוגרפי והתרבותי של מגורשי ספרד לאי המשמר שפה עתיקה, עם אוצר מילים ודקדוק של ספרדית מימי הביניים. זו ספרדית שבספרד המודרנית אינה מובנת עוד, אבל עבור יהודי האימפריה העות'מנית היא חיה ונושמת אפילו היום.
איפה הלדינו בישראל של היום?
כל כך הרבה מילים עלו איתה לארץ: קומבינה, ספונג'ה, פלברות או פלאבראס (דיבורי סתם), סטֶיפה (של שטרות), בר מינן, קלבסה, חייל דמיקולו שפירושו "חייל מהתחת שלי", סוליקו, צ'פצ'ולה (מרושלת), פוסטמה ועוד.
הלדינו נתנה לנו גם שלל מאכלים יהודיים ספרדיים, עם שמות צמודים, כולל פסוליה, חמינדוס, בורקאס בשבת ופיניונס ופיפיטאס לפיצוח.
כך נשמעת שפת הלאדינו של הספרדים:
https://youtu.be/N2S0lzA0ngo
אחד משירי הלדינו האהובים של יהודי ספרד:
https://youtu.be/4aKMxd7Zk0s
השפות היהודיות, שגם הלאדינו נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
יסמין לוי, זמרת הלדינו הבינלאומית (עברית):
https://youtu.be/P4GYoKj0cMg
וכאן היא מלמדת קהל ספרדי את השירה בלדינו:
https://youtu.be/U0qN31fKClE
מהו אוֹסְטְרָקוֹן וכיצד השתמשו בו לפוליטיקה בימי קדם?
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
מה הייתה השואה?
השואה הוא כינוי להשמדת היהודים האיומה שעשו הנאצים במלחמת העולם השניה. זה היה רצח עם חסר תקדים בתולדות המין האנושי, שהתנהל באופן שיטתי בידי גרמניה הנאצית והעמים ששתפו עימה פעולה.
הנאצים ובמיוחד המנהיג שלהם, היטלר, שנאו את היהודים והאשימו אותם בכל דבר רע שקרה להם. להיטלר הייתה אובססיה, שגעון מטורף נגד העם היהודי ואידיאולוגיה אנטישמית גזענית. המדיניות הנאצית החלה בנישול היהודים מזכויותיהם וגזילת רכושם, נמשכה בסימון שלהם בטלאי צהוב וריכוזם בגטאות ואחר כך במחנות ריכוז.
לבסוף החלו ברצח המוני ושיטתי של העם היהודי, תוך כוונה מוצהרת לחסל את הגזע היהודי כולו.
לצורך השמדת היהודים בשואה הקימו היטלר ועוזריו 15 אלף מחנות השמדה ורצחו 6 מליון יהודים בשואה, כמעט מחצית מכלל הנרצחים על ידם, בני עמים ודתות אחרים.
אבל זה לא עזר להם. הנאצים ההיטלראים לא יכלו לעם ישראל. הם נוצחו במלחמה וחוסלו בעצמם. 3 שנים אחרי תום מלחמת העולם השניה הוקמה מדינת ישראל.
הנה קדימון לסרט לילדים (כל הסרט למטה) על שתי אחיות אמיתות שעברו את השואה (עברית):
https://youtu.be/qXrsy7kTZEQ
סיפורה של השואה:
https://youtu.be/3gQawPAsZwI
מספר הסופר אורי אורלב, על השואה אותה עבר כילד (עברית):
http://youtu.be/57uyhiKcZEE
החוויות הקשות, כפי שהונצחו באלבום תמונות נדיר שצילם חייל נאצי במחנות ההשמדה (עברית):
https://youtu.be/Johmwy48P2w
ניצולה מספרת בצריף שלה במחנה מה למדה בו (עברית):
https://youtu.be/xrX8PJw4yTs
על אנה פרנק, הילדה היהודית שהפכה לדמות הזדהות עם השואה (עברית):
https://youtu.be/r2h4xobj-yw
"שיר השירים" מתוך היצירה "מאוטהאוזן" של המלחין היווני הנודע תיאודורקיס על משורר המחפש את אהובתו שבמחנה (עברית):
https://youtu.be/SnsjkTRvHWE
וסרט לילדים שמספר את השואה מנקודת מבט של ילדים בה (עברית):
https://youtu.be/IRNc1qMX4TE?long=yes
השואה הוא כינוי להשמדת היהודים האיומה שעשו הנאצים במלחמת העולם השניה. זה היה רצח עם חסר תקדים בתולדות המין האנושי, שהתנהל באופן שיטתי בידי גרמניה הנאצית והעמים ששתפו עימה פעולה.
הנאצים ובמיוחד המנהיג שלהם, היטלר, שנאו את היהודים והאשימו אותם בכל דבר רע שקרה להם. להיטלר הייתה אובססיה, שגעון מטורף נגד העם היהודי ואידיאולוגיה אנטישמית גזענית. המדיניות הנאצית החלה בנישול היהודים מזכויותיהם וגזילת רכושם, נמשכה בסימון שלהם בטלאי צהוב וריכוזם בגטאות ואחר כך במחנות ריכוז.
לבסוף החלו ברצח המוני ושיטתי של העם היהודי, תוך כוונה מוצהרת לחסל את הגזע היהודי כולו.
לצורך השמדת היהודים בשואה הקימו היטלר ועוזריו 15 אלף מחנות השמדה ורצחו 6 מליון יהודים בשואה, כמעט מחצית מכלל הנרצחים על ידם, בני עמים ודתות אחרים.
אבל זה לא עזר להם. הנאצים ההיטלראים לא יכלו לעם ישראל. הם נוצחו במלחמה וחוסלו בעצמם. 3 שנים אחרי תום מלחמת העולם השניה הוקמה מדינת ישראל.
הנה קדימון לסרט לילדים (כל הסרט למטה) על שתי אחיות אמיתות שעברו את השואה (עברית):
https://youtu.be/qXrsy7kTZEQ
סיפורה של השואה:
https://youtu.be/3gQawPAsZwI
מספר הסופר אורי אורלב, על השואה אותה עבר כילד (עברית):
http://youtu.be/57uyhiKcZEE
החוויות הקשות, כפי שהונצחו באלבום תמונות נדיר שצילם חייל נאצי במחנות ההשמדה (עברית):
https://youtu.be/Johmwy48P2w
ניצולה מספרת בצריף שלה במחנה מה למדה בו (עברית):
https://youtu.be/xrX8PJw4yTs
על אנה פרנק, הילדה היהודית שהפכה לדמות הזדהות עם השואה (עברית):
https://youtu.be/r2h4xobj-yw
"שיר השירים" מתוך היצירה "מאוטהאוזן" של המלחין היווני הנודע תיאודורקיס על משורר המחפש את אהובתו שבמחנה (עברית):
https://youtu.be/SnsjkTRvHWE
וסרט לילדים שמספר את השואה מנקודת מבט של ילדים בה (עברית):
https://youtu.be/IRNc1qMX4TE?long=yes
מה הייתה פרשת דרייפוס והריגול שלא היה?
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
הנה פרשת דרייפוס (עברית):
http://youtu.be/UmhynKCzLgs
על הפרשה שהציתה את הציונות (עברית):
https://youtu.be/HnLpTqVLRnQ
טקס הסרת הדרגות המשפיל מתוך סרט (מתורגם):
https://youtu.be/VOB3D3crVfw
מותר לחייך, גם אם היה אז עצוב (עברית):
https://youtu.be/mxw8hDV1nWs
והשתלשלות פרשת דרייפוס שתהווה נקודת מפנה לרעיון הציוני (מתורגם):
https://youtu.be/yC8aMb2fI9s?long=yes
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
הנה פרשת דרייפוס (עברית):
http://youtu.be/UmhynKCzLgs
על הפרשה שהציתה את הציונות (עברית):
https://youtu.be/HnLpTqVLRnQ
טקס הסרת הדרגות המשפיל מתוך סרט (מתורגם):
https://youtu.be/VOB3D3crVfw
מותר לחייך, גם אם היה אז עצוב (עברית):
https://youtu.be/mxw8hDV1nWs
והשתלשלות פרשת דרייפוס שתהווה נקודת מפנה לרעיון הציוני (מתורגם):
https://youtu.be/yC8aMb2fI9s?long=yes
מה מצויר בציור "אני והכפר" של מארק שאגאל?
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
מהי מוסיקת הכליזמרים היהודית?
מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.
בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".
בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.
הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):
https://youtu.be/a5U-EmKEff4
נגני כליזמר בירושלים:
https://youtu.be/4lXZr3veBnI
נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:
https://youtu.be/dwrMdfi06As
וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):
https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes
מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.
בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".
בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.
הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):
https://youtu.be/a5U-EmKEff4
נגני כליזמר בירושלים:
https://youtu.be/4lXZr3veBnI
נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:
https://youtu.be/dwrMdfi06As
וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):
https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes
ממה נבעה האנטישמיות במהלך ההיסטוריה?
בין הסיבות ההיסטוריות לאנטישמיות אפשר למנות כמה. הסיבה הבולטת במיוחד היא האיבה הדתית, בעיקר של הנצרות ליהדות. היא נולדה מהשאלה מי רצח את ישו, או ליתר דיוק על מי רובצת האחריות למותו.
היהודים נתפסו כממשיכיו של יהודה איש קריות, חברו של ישו ומי שלפי הברית החדשה בגד בו והסגיר אותו לרומאים. הם, אגב, מי שהעלו אותו על הצלב ובכך הוציאו אותו להורג.
אבל את השנאה חיזק הקשר המילולי בין שמו של יהודה ובין המונח "יהודים". שמו של יהודה איש הקריות מגיע משמה של ממלכת יהודה וממנה מגיע גם שמם של היהודים. אבל הנוצרים את זה הפוך - הם רואים ביהודים את צאצאי אותו יהודה מהקריות, מי שהם תופסים כגדול הבוגדים בהיסטוריה.
אבל לדת, כמו תמיד, מתלווים עוד עניינים. במהלך הדורות נולדו למשל גם שנאה על רקע כלכלי. שנאה זו נבעה מהצלחתם של היהודים במדינות רבות, הצלחה כלכלית שהפכה אותם לבני המעמד החברתי הגבוה.
השנאה גם תהיה לא פעם על רקע תרבותי ולעתים קרובות תבוא או לפחות תהיה קשורה במנהגים יהודיים. דברים כמו כשרות, מצות ושאר עניינים אקזוטיים שבאמונה או במסורת היהודית במהלך השנים יצמיחו סיפורים מסמכי שיער על מעשי היהודים האיומים.
כך תוביל השנאה הזו לעלילות דם איומות שהעלילו על היהודים במשך השנים ומלוות אותם מאז, כמו תיאוריות קונספירציה של ימי קדם.
באנטישמיות נכללה גם שנאה גזענית, שהתבטאה בין השאר בהתייחסות לתכונות היהודי, מראהו וכדומה.
הנה קיצור תולדות האנטישמיות (עברית):
https://youtu.be/HC5CWEAezus
עימותי אמונה בין הנצרות ליהדות (עברית):
https://youtu.be/oJTmwa_-huE
והגורמים לאנטישמיות הגוברת בעולם של ימינו (עברית):
https://youtu.be/nfL3J7DASBE
בין הסיבות ההיסטוריות לאנטישמיות אפשר למנות כמה. הסיבה הבולטת במיוחד היא האיבה הדתית, בעיקר של הנצרות ליהדות. היא נולדה מהשאלה מי רצח את ישו, או ליתר דיוק על מי רובצת האחריות למותו.
היהודים נתפסו כממשיכיו של יהודה איש קריות, חברו של ישו ומי שלפי הברית החדשה בגד בו והסגיר אותו לרומאים. הם, אגב, מי שהעלו אותו על הצלב ובכך הוציאו אותו להורג.
אבל את השנאה חיזק הקשר המילולי בין שמו של יהודה ובין המונח "יהודים". שמו של יהודה איש הקריות מגיע משמה של ממלכת יהודה וממנה מגיע גם שמם של היהודים. אבל הנוצרים את זה הפוך - הם רואים ביהודים את צאצאי אותו יהודה מהקריות, מי שהם תופסים כגדול הבוגדים בהיסטוריה.
אבל לדת, כמו תמיד, מתלווים עוד עניינים. במהלך הדורות נולדו למשל גם שנאה על רקע כלכלי. שנאה זו נבעה מהצלחתם של היהודים במדינות רבות, הצלחה כלכלית שהפכה אותם לבני המעמד החברתי הגבוה.
השנאה גם תהיה לא פעם על רקע תרבותי ולעתים קרובות תבוא או לפחות תהיה קשורה במנהגים יהודיים. דברים כמו כשרות, מצות ושאר עניינים אקזוטיים שבאמונה או במסורת היהודית במהלך השנים יצמיחו סיפורים מסמכי שיער על מעשי היהודים האיומים.
כך תוביל השנאה הזו לעלילות דם איומות שהעלילו על היהודים במשך השנים ומלוות אותם מאז, כמו תיאוריות קונספירציה של ימי קדם.
באנטישמיות נכללה גם שנאה גזענית, שהתבטאה בין השאר בהתייחסות לתכונות היהודי, מראהו וכדומה.
הנה קיצור תולדות האנטישמיות (עברית):
https://youtu.be/HC5CWEAezus
עימותי אמונה בין הנצרות ליהדות (עברית):
https://youtu.be/oJTmwa_-huE
והגורמים לאנטישמיות הגוברת בעולם של ימינו (עברית):
https://youtu.be/nfL3J7DASBE
