מה סיפור השיבה לציון מהגלות?

זה קרה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כשהוגלתה ממלכת יהודה לבבל. יהודי בבל הגולים התבססו בה וחיו את חייהם.

זה נמשך עד שכ-70 שנה לאחר חורבן הבית, נכבשה בבל על ידי הפרסים. בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית באה "הכרזת כורש", הידועה יותר כ"הצהרת כורש".

בהצהרתו כורש מלך פרס מכריז אז "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים. מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג).

זו הייתה הפתעה ליהודים. לאחר עשורים שלמים של חיים בממלכת הקשוחה כלפיהם, הם מקבלים את ההצהרה הנדירה והמפתיעה של מלך פרס שמרשה להם ולמעשה לכל העמים הגולים, לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש שלהם.

הצהרת כורש הייתה הסימן לחלק מבני העם היהודי לשוב לארץ. הם עלו במספר גלים של שיבה לציון, או כמה עליות שונות, שבהן גם הקימו את בית המקדש השני.

המונח "שיבת ציון" מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכ"ו).

במאה ה-19, עם תחילת העליות המודרניות לארץ ישראל, נעשה שימוש חדש בשם. הפעם זו הייתה "שיבת ציון המודרנית".

הנה סרט על הצהרת כורש, לאחר גלות בבל והשיבה למולדת היהודית (עברית):

מצגת וידאו על הצהרת כורש ושיבת ציון (עברית):

והסבר מדויק על שיבת ציון (עברית):