"ארץ המגף" הוא הכינוי של איטליה והוא ניתן לה מכיוון שצורת המדינה בגבולותיה הפיזיים (היא מוקפת ים) נראה ממבט-על כמו צורה של מגף.

ואיטליה היא ארץ של תרבות, אמנות, אדריכלות והיסטוריה, שאין כמעט כדוגמתן בעולם. זוהי הארץ שנולדה מהאימפריה הרומית, האזור שבו צמחו מיטב יצירות האמנות של תקופת הרנסאנס, מקור המוסיקה הקלאסית, הכדורגל, ערש האופרה, מצטיינת האדריכלות הקלאסית, אימפריית העיצוב ומה לא.

בעת העתיקה, נסללו ממנה אלפי דרכים והאמרה הייתה ש"כל הדרכים מובילות לרומא". בדרכים אלה צעדו הצבאות שכבשו את כל העולם העתיק, זרמו שיירות עבדים אל רומא, הובאו סחורות מארצות רחוקות והפכו את האזור לעשיר והחזק ביותר בעולם.

אחרי שנים, במאה ה-20, הפכה איטליה למדינה תוקפנית שנשלטת בידי דיקטטור אכזרי בשם מוסוליני, אבל האיטלקים הצליחו להתנער ממנו ולהפוך לדמוקרטיה חמה ותוססת.

כיום איטליה היא בעיקר מעצמת תיירות מבוקשת. יש בה חקלאות מפותחת מאז ומתמיד ובמאה ה-20 התפתחה בצפונה גם תעשייה מרשימה במיוחד. היא נחשבת לאימפריה של עיצוב, יושבת בה מדינת האפיפיור הזעירה, רבים אוהבים את האוכל שלה, במיוחד את הפסטה והפיצה ונוהרים אל התעלות הקסומות של ונציה, לרומא היפה ולטוסקנה השלווה.


הנה קפיצות זמן של איטליה היפה:

https://youtu.be/pGtjz4v0EE8


מעט פרטים על איטליה (עברית):

https://youtu.be/KzDRRzs4jDY


אתרי התיירות האיטלקיים:

https://youtu.be/Vyowwm4CJa4


העיר ונציה, שכולה בנויה בעצם על איים קטנים:

https://youtu.be/s26eLkj8U2k


וסרט 4K של מראות מדהימים מאיטליה:

https://youtu.be/apkcycM0gqo?long=yes

העיר ונציה שבצפון-מזרח איטליה שוכנת בלגונה בשפך הנהר פוֹ שלחוף הים האדריאטי. העיר ונציה יושבת כולה על המים, במאות איים קטנים, כשבמקום רחובות יש בה תעלות מים שהתנועה בהן היא בכלי שיט ממונעים או בגונדולות רומנטיות בשביל התיירים.

זוהי עיר התעלות המפורסמת ביותר בעולם ותיירים רבים באים כדי ללכת בסמטאות ולשוט בתעלות שלה, אותן תעלות המחליפות את הרחובות של ערים רגילות.

רבים לא יודעים שבשנים האחרונות ונציה הולכת ושוקעת בקצב של מילימטר בשנה. הבתים בעיר נבנו על אוסף צפוף של קורות וכלונסאות עץ שננעצו בקרקע הרכה ועליהן הונחו לוחות עץ ומשטחי שיש, שהם יסודות הבניינים. הקורות הללו חזקות ויציבות מאד אך הן הולכות וננעצות בקרקע הלגונה וגורמות לעיר לשקוע. הדבר גורם להצפות בעיר ולשקיעתה האיטית.

קצת סטטיסטיקות על העיר - היא בנויה על יותר מ-110 איים ואיונים, איים קטנטנים. יש בה מעל 400 גשרים וגשרונים, הנמתחים מעל כ-150 תעלות שונות. קיימות בוונציה בימינו כ-200 כנסיות.


הנה קצת על ונציה:

http://youtu.be/e5qeTaIY5eQ


טיול בעיר:

https://youtu.be/8xys3L0-zME


ומבט אישי:

https://youtu.be/pWnjwTnVPr4


מצגת וידאו של ונציה (עברית):

https://youtu.be/1r7cpOhOlno


וכך נבנתה ונציה על פני המים:

https://youtu.be/77omYd0JOeA?long=yes

אם הדגל האיטלקי מזכיר לכם את "הטריקולור" הצרפתי, הרי שזה לא במקרה. סיפורו של דגל איטליה, בלשונם "איל טריקולורה" (il Tricolore), הוא סיפור היסטורי שקשור באופן הדוק לצרפת, למצביא הצרפתי נפוליאון ולהיסטוריה של אירופה.

עיצוב הטריקולור מורכב תמיד משלושה פסי צבע, בדרך כלל אנכיים ושווים ברוחבם. הדגל האיטלקי מאופיין בצבעי ירוק, לבן ואדום. הוא נולד מדגלי טריקולור של הרפובליקות הזעירות של איטליה, שהן עצמן הושפעו מהדגל הצרפתי המהפכני.

מדוע הדגל הצרפתי כה השפיע על הנסיכויות הללו? - המצביא נפוליאון שהגיע לאיטליה, בראש צבאו המנצח, הביא איתו רוח והשראה צרפתיים. לשליטים האיטלקיים נראה הדגל הצרפתי החדש של 1790, דגל "הטריקולור", כדגל מודרני ומעוצב להפליא. המדינה המאוחדת נטלה את הרעיון והפכה לדגלה את דגל מילנו, על שלושת צבעיו.

משמעות צבעי הדגל האיטלקי מייחסת את הירוק למישורי וגבעות איטליה, הלבן מייצג את פסגות הרי האלפים הלבנים מהשלג התמידי והאדום הוא צבע הדם שנשפך במלחמות לעצמאות של איטליה.

הדת הנוצרית-קתולית באיטליה חזקה מאד ולא יש פירוש משלה לצבעי הדגל האיטלקי. לפי הפרשנות הדתית מסמל הצבע הירוק תקווה, הלבן - אמונה והצבע האדום מסמל את הנדיבות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, משנפטרה מהפשיזם של מוסוליני והמלוכנות ששלטה בה עד אז, הפכה איטליה לרפובליקה. דגל שלושת הצבעים של איטליה היה לסמלה של הרפובליקה החדשה ונקבע בחוק.


הנה הדגל האיטלקי (עברית):

https://youtu.be/ecaoYgZd4zY


וסיפורו ההיסטורי של דגל איטליה:

https://youtu.be/QEwfe71BHxU

פורום הוא אזור ציבורי מרכזי בערים הרומיות, שעוצב בצורת כיכר או כמה כיכרות מחוברות. כמעט כל עיר רומית נבנתה עם פורום משלה, אך כשמדברים על "הפורום הגדול" מתכוונים למתחם עתיק ברומא, אחד האתרים הארכאולוגיים המפורסמים בעולם, שנקרא בתקופה הרומית "פורום מגנום" (forum magnum).

בתקופת האימפריה הרומית הפורום היה אזור מרכזי שבו התקיימו עיקר חיי העיר. המקום אז היווה את מרכז החיים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והדתיים של האימפריה הרומית.

בפורום מגנום ניצבה אז כיכר שוק הומה אדם ועתירת חנויות מקורות ובה בתי משפט פומביים, מקדשים, שערי ועמודי ניצחון, בית הנבחרים ועוד. בימי הרפובליקה הרומית הוא שימש גם מרכז לאסיפות עם ולקרבות גלדיאטורים.

הרבה נושאים ציבוריים עלו כאן על סדר היום הרומי. תהלוכות ניצחון צעדו כאן, נישאו הספדים ונאומים של מנהיגים ואנשי דת ועוד.

הפורום ממוקם בין גבעת קפיטולין, מקום מושבם של הקיסרים והאצולה הרומית, לבין גבעת פלטין (Palatino), ביתם של עשירי ושליטי רומא.

בין המבנים העתיקים שבו נמצא שער טיטוס המפורסם, שהוקם לאחר מות הקיסר טיטוס ולציון ניצחון הרומאים על היהודים בהנהגתו וכיבוש ירושלים.

עוד בפורום גם ביתו של הקיסר אוגוסטוס, ששיקומו ושחזורו נמשכו לא פחות מ-40 שנה ומקדש יוליוס קיסר.

במרכז הפורום עברה מה שנקראה אז "ויה סקרה", "הדרך קדושה" שבה עברו התהלוכות הדתיות ותהלוכות הניצחון.


#תולדות הפורום הרומי
כבר בתקופת האבן, התקופה הראשונה של הפרהיסטוריה, היה הפורום הרומי, שניזון ממימי הטיבר, מאוכלס בבני אדם. זאת למרות שבפועל הוא ניצב אז מחוץ לאזורי ההתיישבות באזור.

בתקופת הברזל, התקופה בה אפשרה היכולת הטכנולוגית של האדם לייצר כלים מברזל, היו כאן בתי קברות של התושבים המקומיים.

בתקופת האימפריה הרומית, בה האזור נוקז מביצות והזיהומים נוקו, הפך האזור למרכז היצירה והמסחר של העיר והזמין תושבים מכל רחבי האימפריה להגיע אליו.

אך כמו העלייה של המקום, כך הגיעה גם הירידה. עם בניית המרכז הדתי והשלטוני במרכז הפאלאטין, מעמדו של הפורום החל לרדת. הצורך במקדשים, התחזקות הנצרות ובכלל - זניחת אורח החיים הרומי, הביא להזנחה קשה של האזור והמבנים התמוטטו והתכסו בחול. זו הייתה התקופה בה קיבל הפורום את הכינוי "שדה הבשר" - בגלל גופותיהם של בעלי החיים שהושלכו לכאן.

במאה ה-19 החלו החפירות והשחזורים שהפכו אותו למקום שבו אתם עומדים היום. התנופה המשמעותית ביותר התבצעה בימי שלטונו של הרודן הפשיסטי מוסוליני, במאה ה-20.


הנה סרטון שמציג את הפורום הרומי:

http://youtu.be/TPVvXvf4xRc


כך נראה הפורום בתקופת האימפריה הרומית:

http://youtu.be/S4PACYJKxic


ומצגת וידאו שמסבירה על הפורום הרומי וחשיבותו:

http://youtu.be/0HTeWERWaJ4

טוסקנה הוא חבל ארץ יפה במיוחד, כפרי ושליו, עתיר עיירות וכפרים עתיקים, במחוז במרכז איטליה. גודלו כגודל מדינת ישראל ויש בו כ-3 מיליון תושבים. מחוז טוסקנה הוא אזור הנחשב לאחד הרומנטיים באיטליה והנופים בו, הן הטבעיים והן מעשה ידי אדם, חיים בהרמוניה מושלמת, זה לצד זה.

החקלאות של חבל טוסקנה היא עתיקה. חלק מהאחוזות שמצויות בו שורשיהן עוד משטחי האדמה שקיבלו המפקדים הרומיים בתקופת האימפריה הרומית.

יש בטוסקנה גם עיירות מקסימות מימי-ביניים, בעלות אווירה מיוחדת ואדריכלות מרתקת והן מהוות חלק יפה ומוסיפות את הממד ההיסטורי לחבל הארץ הכל כך מגוון הזה.

בירתו של מחוז טוסקנה היא פירנצה. השדות המשתרעים מאופק לאופק, העיירות הציוריות, כרמי היין של חבל קיאנטי, היקבים העתיקים ווילות הנופש שבאזור - כל אלה מביאים אליהם בכל שנה אלפי תיירים, מכל רחבי העולם.


הנה סרטון שמדגים את היופי של טוסקנה:

http://youtu.be/Nufj4IencBc?t=3s


מצגת וידאו של מחוז היופי הצבעוני טוסקנה:

http://youtu.be/GhW1iVUjdXA


נופים, אוכל והיסטוריה - הנה סרט תיעודי על החיים היפים בטוסקנה:

https://youtu.be/M_SwFajTAVk?long=yes

מאיפה הגיעה הפסטה לאיטליה?


אחד המאכלים האהובים בעולם והקלים להכנה הוא הפסטה. בניגוד למאכלים שלגביהם יש ויכוחים או ספקות מי המציא אותם, הפסטה היא מאכל איטלקי ללא כל ספק. אפילו המילה "פסטה" היא מילה באיטלקית, שפירושה "בצק". בציורי קיר במערות, עוד מהמאה הרביעית לפני הספירה, צוירו אנשים מייצרים פסטה.

לא נראה שמקורה של הפסטה באטריות סיניות, שנוצרו אלפי שנים לפניה. בסין נמצאו אמנם עדויות לייצור אטריות בצורת כד מלא באטריות שנשמרו עוד משנת 2000 לפני הספירה, אבל כלל לא ברור שהן היו המקור לפסטה האיטלקית.

אבל למה סביר בכל זאת שהאטריות הסיניות השפיעו על הולדת הפסטה האיטלקית? - ובכן, סימנים לכך נמצאו בחורבות העיר פומפיי, שנקברה לפני 2000 שנה מתחת ללבה שנפלטה מהר הגעש הסמוך לה. בחפירות של פומפיי נמצאו כלים לייצור פסטה. הדמיון לכלים הסיניים להכנת אטריות הביאו את החוקרים לשער שמקור הכלים הללו היה בסין. ככל הנראה הם הובאו לרומא בדרך המשי הידועה, דרך שבה הובאו סחורות רבות מהמזרח הרחוק באותה תקופה, באמצעות שיירות עמוסות כל טוב. עדויות של מרקו פולו מימי הביניים, בערך מלפני 700 שנה, העידו גם הן על אטריות סיניות שיובאו על ידו לאיטליה. אולי אלו לא היו המקור של הפסטה, אבל הוויכוח נמשך.

הפסטה עשויה מקמח, מים ולעתים ביצים. מבשלים את הפסטה במים מומלחים או באפיה והפסטות השונות נבדלות זו מזו בסוגי הרוטב שמוגש מעליהן. כיום יש מעל 400 סוגי פסטות שונים, שנקראות בדרך כלל על שם המקום שבו הומצאו. עד היום יש מאכלים דומים מאד במטבחים של סין, יפאן ועוד ארצות באסיה.


הנה תולדות הפסטה:

https://youtu.be/GTOCBaDBVGI


ובקצרה על התפתחות הפסטה:

https://youtu.be/38q41vQmWYY


ספציפית הפסטה האיטלקית והויכוח על המקור הסיני שלה:

https://youtu.be/vUrHBHkDfPw


מקור הפסטה ואיך מייצרים אותה היום, בשלל צורות ואפשרויות:

https://youtu.be/kZw5zMqmTdE


הפסטה האיטלקית ואיך מכינים אותה טרייה (עברית):

http://youtu.be/aE_rDzbpiGU

הוא מצודד וילדים מתים עליו ומוכנים לאכול אותו מרוב אהבה - לא מדובר בג'סטין ביבר או בן-אל תבורי אלא בספגטי (Spaghetti). ואכן, הספגטי הוא ממאכלי הילדות הנהדרים ביותר, שדורות של ילדים הכי אוהבים.

גם האמהות מעדיפות אותו - כמה שהוא פשוט להכנה, כך הוא גם בריא לילדים וטעים למאכל לכל המשפחה. עם רוטב אדום ומתקתק, העוטף את חוטי הפסטה שלו, הספגטי הוא עונג של ממש בפה.

טכנית, הספגטי הוא סוג של פסטה, המתאפיינת באטריות ארוכות ודקות, שעוביין בין מילימטר ל-1.5 מילימטר. הוא אינו חלול במרכזו וזאת בניגוד לפסטת הבוקטיני, שבארץ קוראים לה לגמרי בטעות, מקרוני - אבל בכל שם שהוא, גם היא מאוד פופולרית בעולם.

את השם "ספגטי" ניתן לתרגם באופן מילולי בתור "חוטים קטנים". השם הזה בא מהמילה האיטלקית spaghetto, קיצור של spago, שפירושה "חוט שזור" או "חוט דק".

ישנם כמה סוגי ספגטי בעולם - עם בשר, עם נקניק או כמו שילדים מעדיפים - ללא שום תוספות שכאלה. חוץ מהספגטי הרגיל, הגדול והדק, רבים אוהבים גם את ה"ספגטיני" (spaghettini) הדקיק, אחרים את ה"ספגטוני" (spaghettoni) העבה ויש מי שמעדיפים את הספגטי המוזיקלי מכולם - "ספגטי אלה קיטרה" (spaghetti alla chitarra). הוא זכה לשמו כי בכל אחד מהספגטים יש חריצים אופקיים שמזכירים מיתרים של גיטרה.


הנה הספגטי וההכנה שלו:

https://youtu.be/eqfpk8Xph20


יש שאלות פיזיקליות קשות מאוד שקשורות בספגטי (עברית):

https://youtu.be/Pf-zr9vgsHs


וכך מכינים ספגטי (עברית):

https://youtu.be/MWSCbncAGVU

מה מקור הצבעים של הפסטה האיטלקית?


את הפסטה אפשר להכין בצבעים שונים ומגוונים. למעשה, צובעים את הפסטה על ידי רטבים שעשויים ממרכיבים טבעיים שונים, בצבעים שונים כמובן.

באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה", למשל, באיטלקית "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים לרוב לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות.

"פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. יש גם "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

אם שמתם לב, אז מדובר בשלושת צבעי הדגל האיטלקי. לא שאלה הצבעים היחידים, אבל אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא הפסטה שמייצרים עם רטבים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. הרטבים הללו הם שנותנים לפסטה את שלושת הצבעים הללו וכולם הם צבעים המרכיבים את דגל איטליה.


הנה הכנת פסטות בצבעי הדגל האיטלקי:

https://youtu.be/HxpU1RO9ahg


והפסטה הזו מיוצרת היום לכל העולם, כמו כאן בפרסומת מהודו:

https://youtu.be/OmO6JKH4CnM

ללא ספק איטליה, מולדת הפיצה, היא המקום לאכול בו פיצה טובה ואיכותית. הפיצות באיטליה הן קודם כל דקות ולא ממלאות. הן עשויות בתיבול שהאיטלקים המציאו ולכן הן באמת מיוחדות במינן. ברוב המקרים הפיצה האיטלקית עשויה מחומרים טריים ובריאים יותר מהמקובל ברשתות הפיצה העולמיות ובמדינות אחרות.

הפיצה באיטליה היא מאכל פשוט בצורה שלא תאומן. עם 3 מרכיבים בלבד, בצק עם רוטב עגבניות וגבינה, היא מצליחה להיות טעימה כל כך ומדויקת בטעמה. יש מי שיוסיפו לפיצה עוד מרכיבים, אבל אין עוד הרבה מאכלים שבכל כך מעט מרכיבים, מצליחים לתת כל כך הרבה. מישהו, אגב, יצטרך פעם לחקור, איך לקחו את המאכל הנהדר הזה בעולם, שיא הפשטות והקלות, והפכו אותו לג'אנק פוד הכי פופולארי, אבל גם מהלא מוצלחים שיש, מבחינה תזונתית.

למה היה צריך את קלקול האיכות הבסיסית שלו מהמקור, עם הגרסאות המתאמצות, השמנות ומפוצצות בחומרים מיותרים, עם עודפי הבצק והמתכונים הממכרים, שלא מרבים בריאות או טעם לאוכלים, אלה שצורכים את מרבית הפיצות בעולם?


#משהו לדרך...
באיטליה פיצה היא מאכל שאוכלים כמעט אך ורק בערב.


הנה מומחים לפיצות והאבחנות שלהם על המאפה המיוחד הזה:

https://youtu.be/yDHM6A9_xUs


הפיצה הוותיקה ביותר בעיר האיטלקית נאפולי ואיך מכינים אותה כל כך טעימה ודקיקה:

https://youtu.be/Vx1nDIu5Knc?t=8s


הפיצות של רומא:

https://youtu.be/lZfV-jsFjKU


ולא פלא שכך, אם נשפוט מההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/5CzkdgCiBMo

הקיסר העריץ קליגולה (Caligula) היה קיסר במשך תקופה לא ארוכה, אך הוא הספיק בתקופה קצרה זו לצבור מוניטין כאחד השליטים האכזריים, המוזרים וההזויים בהיסטוריה האנושית.

מעשיו המטורפים כללו אינסוף מעשי רצח ואכזריות בלתי נתפסים, מלחמות מיותרות ויקרות והחלטות משונות ומטורפות.

שמו האמיתי היה גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (לטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus). לכינוי "קליגולה", שפירושו בלטינית "מגפי צבא קטנים", הוא זכה בגיל שלוש, בעת שהפך לקמע של הצבא הרומי שהונהג על ידי אביו.

בזמן שהקיסר טיבריוס רצח את שני אחיו הגדולים, כשחשש שהם עלולים לרשת אותו, קליגולה הילד המתין שנים רבות לקיסרות. הוא היה דווקא נאמן לקיסר, כשהוא מתכנן לרשת אותו אחרי מותו.

ואכן, כשמת הקיסר, הוא הוריש את הקיסרות לקליגולה ולנכדו במשותף. הנכד חוסל תוך זמן קצר וקליגולה הפך לקיסר ולשליט הבלעדי של האימפריה הרומית.

תחילת שלטונו הייתה נורמלית ונעימה לעם, אך לאחר שחלה, הוא התערער בנפשו ואז החל עידן שלטונו המעוות וחסר-הרסן. בתקופה זו של שלטון הטירוף של קליגולה הופך קליגולה לסמל היסטורי של שליט מטורף המשליט עריצות חסרת גבולות.

הוא מוציא להורג כרצונו ובדרך כלל לא טורח אף להעמיד את הנאשמים למשפט. בשגעונו הוא מרבה במינויים פוליטיים מושחתים, חסרי אחריות ומזלזלים ונוהג בוז מופגן במוסדות הרשמיים של רומי, כולל הסנאט הרומי.

בשלב מסוים הוא מכריז על עצמו אל. מאותו רגע הוא מקפיד להופיע כשזקנו מוזהב והוא אוחז בידו סמלי אלים, כמו המטה של מרקורי, הקלשון של נפטון והברק של יופיטר. את ארמונו הוא הורה לחבר למקדש יופיטר, בסמנו בכך לעם שהארמון הזה הוא משכנו של אל.

אבל שיא שגעונו של קליגולה הוא הארמון שהורה לבנות לסוסו. בארמון שנועד לסוס של קליגולה היו גם חדר משרתים ורהיטים, כשלסוס אישית הוקצו בארמון אורוות עשויות שיש, אבוס עשוי שן, שמיכות ארגמן ורבידים ששובצו באבני חן.

קליגולה אף הגדיל והכריז על אותו הסוס בתור לא פחות מאל חדש. המליץ למנות אותו למשרה היצוגית הרמה ביותר ברומא, משרת הקונסול, לאות זלזול במוסדות הרומיים העתיקים. בספר "חיי 12 הקיסרים" כתב גאיוס סווטוניוס טרנקווילוס על הסוס של קליגולה שחיילים היו מצווים על השכנים שישמרו על השקט, פן יפריעו את מנוחתו של הסוס אינקיטאטוס.

כך הפכו המצאותיו המשונות של הקיסר קליגולה לסיפורים היסטוריים שקשה לשכוח ועוד יותר קשה לתפוס.

בסוף חייו, בשנת 41 לספירה, נרצח העריץ הראוותן, המוזר והאכזר ביותר של רומי. למרבה האירוניה היו אלה כמה משומריו שרצחו אותו ושמו סוף לשלטון טירוף שכמותו היו מעט מאוד בהיסטוריה.


הנה סיפור השיגעון של קליגולה, אולי השליט האכזרי בהיסטוריה:

https://youtu.be/yMoFDkRE_vE


קדימון סרט עליו בכיכובו של פיטר אוטול:

https://youtu.be/WACkBTh0W6w


מהסרט - קליגולה מכריז על עצמו אל:

http://youtu.be/NJvVEt6F_Xw


עוד קטע מהסרט הזה:

http://youtu.be/Yk8_mtwxztY


וסרט תיעודי על הקיסר האימתני קליגולה:

https://youtu.be/1Gpectv-3uc?long=yes

"הסעודה האחרונה" הוא מהציורים המוכרים בתולדות האמנות והחשובים של לאונרדו דה וינצ'י. הוא הושלם בסוף המאה ה-15 וזכה במהלך השנים למחוות תרבותיות רבות ושונות, מאמנים שיצרו לו מחוות אמנותיות ועד לסדרות טלוויזיה כמו משפחת סימפסון והסופרנוס.

הציור מתאר כנראה את מה שהיתה סעודת סדר הפסח האחרון של ישו, בהשתתפות ישו עצמו ותלמידיו. בסעודה זו הוא הכריז שאחד מ-12 השליחים יבגוד בו והוא עצמו עתיד למות. אגב, "הסעודה האחרונה" הייתה נושא שרבים ציירו בימי הביניים והרנסאנס. "הסעודה האחרונה" של לאונרדו הייתה מהפכה - בפעם הראשונה צויירו כאן ישו והשליחים, ללא הילות של קדושה. לאונרדו ניסה (והצליח) להציג את ישו ואת אנשיו כבני-אדם ולא כקדושים שמיימיים, כמו שנהוג היה לציירם אז.

התמונה צוירה על קיר של חדר במנזר בעיר מילאנו. הציור מציג את ישו וחבריו והוא הולך ומתפורר. השחזורים של היצירה, פתיחת דלת בקיר שעליו היא מצוירת, ניסיון העברה למקום אחר ואפילו הפצצה של החדר שבו היא נמצאת במלחמת העולם השנייה - כולם פגעו בה קשות. גם ניסיון מודרני לשחזר את הציור על הקיר רק טשטש וקלקל את מה שללא ספק היה פעם יצירת פאר. רק לאחרונה הושלם שחזור מוצלח יותר, שהחזיר לציור חלק מכבודו.

יש בציור שימוש בפרספקטיבה מיוחדת שיוצרת תחושת עומק. הקווים האלכסוניים שנראים בחלונות ובתקרה נותנים לתמונה פרספקטיבה, כלומר הם הולכים ונהיים צרים, ממש כמו שהעין רואה את המציאות העמוקה, התלת-מימדית. זו הייתה המומחיות של לאונרדו והוא מצליח למשוך את המבט של המסתכל אל דמותו של ישו שבמרכז הציור.

דמויות השליחים מחולקות לשלישיות, רמז לשילוש הקדוש שכל כך חשוב לנוצרים. יש שישה שליחים מכל צד של ישו. שימו לב לעומק של הדמויות והתנועה שמגולמת בכל אחד מהם. במיוחד של הבוגד, יהודה איש קריות, ברור לעין. יש תיאור ספרותי שבו מתאר סופר את האמן שמחפש את "האדם הכי מושחת בעולם" כדי שיהיה מודל לדמותו של יהודה איש קריות. בספר הוא מוצא לבסוף סוחר גרמני שמתאים בדיוק למה שחיפש.


הפעם נתחיל בפרק חינוכי בעברית על "הסעודה האחרונה" האמיתית של ישו:

https://youtu.be/h-gJ5XK3NQ0?long=yes


מידע בקצרה על הציור:

https://youtu.be/iV6_wTrkd70


ניתוח "המסרים הסודיים" ששתל לכאורה לאונרדו בציור:

http://youtu.be/J5t91VaiBYY


נסיון קצת משונה לעשות אנימציה לציור הגדול הזה:

http://youtu.be/98gDA9rWyrI


וניתוח העומק והפרספקטיבה של הציור, יסודות חשובים באמנות התקופה:

https://youtu.be/ODEvCINTADs

בסוף המאה ה-16 עסק אדריכל בשם דומניקו פונטנה בחפירת תעלה להעברת מי הנהר סארנו לעבר עיירה בדוכסות נפולי. העובדים נתקלו בגבעה קטנה והחליטו לקדוח בה מנהרה שתקצר את הקו. תוצאות החפירה הזו היו מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בכל הזמנים. התגלתה עיר שכוסתה לפני כ-2000 שנה על בהתפרצות הר הגעש וזוב שארעה בשנת 79 לספירה.

העיר פומפיי נשארה חבויה ומכוסה ולמרות שהיו אגדות על קיומה, עיר מלאת אוצרות הקבורה מתחת לאדמה, היא לא נמצאה במשך מאות שנים. רק בשנת 1748, כמעט 1,700 שנה לאחר שנקברה בהתפרצות הגעשית של הר הגעש וֵזוּב, היא התגלתה במקרה. המגלה היה איכר, שחפר בשדה שלו ונתקל בשרידים העתיקים שלה. בהמשך החלו חפירות ארכיאולוגיות מאורגנות שבהם נחשפה העיר במלואה.

מבחינת המחקר המדעי, פומפיי סייעה לחוקרים לראות בדיוק כיצד נראתה עיר רומית בעת העתיקה, כיצד היתה בנויה, האדריכלות שלה, השירותים שניתנו לאזרחים ואפילו כתובות ויצירות אמנות שהיו על קירות הבתים והעסקים שבה. בניגוד לערים עתיקות אחרות שנהרסו לאורך דורות ונשארו מהם שרידים חלקיים, דווקא תודות לכיסוי העיר המיידי על ידי הלבה והאפר, השתמרו בה כל הסממנים של עיר פעילה ותוססת.


הנה סיפורה של פומפיי שנקברה בשלמותה:

https://www.youtube.com/watch?v=DeB5N_bH7E8


כך התרחש האסון וכך חלק שרדו אותו (מתורגם):

https://youtu.be/9klE-iUxX0c


סיור ברחובות ובבתי פומפיי העתיקה:

http://youtu.be/KSRI1BKjTfU


מראה של בית אופייני מהתקופה הזו:

http://youtu.be/24opWnfv8e4?t=15s


סרטון אנימציה שמראה כיצד כוסתה כל פומפיי באפר געשי:

https://youtu.be/dY_3ggKg0Bc


ומצגת וידאו על פומפיי אז והיום:

https://youtu.be/HHH-pObU6p4

הרומאים לא נתפסו מעולם כבוני פירמידות מצטיינים. אבל ברומא שבאיטליה השאירו הרומאים לעולם כמה פירמידות, מהן שרדה אחת בלבד - פירמידת קסטיוס. זוהי תרומתם הקטנה מאד לעולם הפירמידות, המצופה כולה בשיש לבן. 37 מטרים גובהה ו-22 מטרים לכל צלע ברוחב ובאורך שלה - היא אולי לא גדולה אבל היא הפירמידה הרומאית הידועה ביותר.

פירמידת קסטיוס הוקמה כמה שנים לפני הספירה, בסביבות 12 שנים לפני הספירה. הפירמידה השתמרה היטב כיוון ששולבה בחומת אורליאנוס שנבנתה לאחר זמן. במרכז הפירמידה נמצא חדר קבורה ובעבר נראו בו ציורי קיר, פרסקאות, אבל הם הלכו ודהו עד שבמאות האחרונות נעלמו לחלוטין.

פירמידת קסטיוס נבנתה כקברו של השופט הרומאי גאיוס קסטיוס אפולו. היא נמצאת בסמוך לפורטה סן פאולו, בין ויה אוסטיאנסיס והוויה דלה מורמוראטה ברומא.


הנה סרטון על הפירמידה של רומא:

http://youtu.be/Q7bU2C5xQfQ?t=9s


ועוד מהפירמידה ברחוב של רומא:

https://youtu.be/jHljD9uqEEA

מוכשרת, מבריקה וגאונה, בשנת 1912 פגשה מרגֶריטה צרפתי (Margherita Sarfatti), בת למשפחה יהודית אריסטוקרטית מוונציה, את מי שיהיה לימים הדוצ'ה, השליט האיטלקי העליון ולמעשה הדיקטטור של איטליה - בניטו מוסוליני.

זה היה במילאנו ומוסוליני הוא בן 29 ועורך את עיתון המפלגה הסוציאליסטית. היא הייתה מבקרת האמנות היפה שהבינה מיד שלבחור שלפניה יש עתיד והתחברה אליו. גם הוא מצדו נעזר באישה המוכשרת שהיא, כדי להתקדם.

במהלך 20 השנים הבאות היא תהיה לזוגתו. מרגריטה צרפתי תסייע לו לתכנן את הפאשיזם, תתרום לו ידע רב, לא מעט כסף ותסייע לו לצעוד לרומא ולתפוס את השלטון במדינה.

משהפך בניטו לשליט הבלעדי של איטליה, הייתה צרפתי זוגתו למארחת מצטיינת. בסלון התרבותי שבביתם התארחו האמנים והסופרים הגדולים של איטליה באותם זמנים. היו גם פוליטיקאים, קציני צבא ואינספור דיפלומטים זרים.

כזוגתו של הרודן האיטלקי, צרפתי הפכה ליועצת הסתרים, לכותבת המאמרים והנאומים שלו ולשגרירת תרבות לא-רשמית, שכתבה את תולדות חייו בספר שזכה לעשרות תרגומים והאדיר את שמו בעולם כולו.

היא הייתה אינטליגנטית, חכמה, יפה ונערצת. בדיוק מה שדיקטטור צריך כדי שהעולם יעריך אותו.

אך בסוף שנות ה-30 הסתיים הכל. עם החלת חוקי הגזע באיטליה, בשנת 1938 ולפי ההיסטוריונים לדרישת היטלר, מנושלת צרפתי היהודיה מכל תפקידיה הרשמיים.

היא מחליטה להימלט לארגנטינה והדיקטטור, שכה אהב אותה, מוסוליני, לא עושה דבר כדי למנוע ממנה ולהגן עליה. הוא מכיר נשים אחרות וכשזמן מה אחר כך הוא נתפס על ידי משחררי איטליה, נתלה הדוצ'ה האיטלקי עם חברתו האחרונה.

כמה שנים אחר כך תשוב מרגריטה צרפתי לאיטליה. במשך השנים יתפרסמו חלק מ-1,200 המכתבים שהדיקטטור הפשיסטי כתב לה בחייו.


על תערוכה שהוקדשה לעולמה האמנותי של מרגריטה צרפתי, "אמנות, איטליה ופוליטיקה":

https://youtu.be/2BV3EUR63LQ


וסרט תיעודי על מרגריטה:

https://youtu.be/Ok0TXH4SHN8?long=yes

הפנתאון (Pantheon) ברומא הוא המבנה השמור ביותר בעולם, שנשאר עומד על תילו מאז התקופה הרומית. זהו המבנה העתיק ביותר בעולם שעדיין מכוסה בגג המקורי שלו והוא אחד מהמקומות המרשימים בעיר רומא, עיר שלא חסרה אתרים ארכיאולוגיים מרהיבים.

מבחינה אדריכלית, הפנתאון הוא הישג משמעותי בעולם העתיק, שכן כל כיפתו יצוקה מבטון, שמורכב מאדמת פוצולנה. זהו המבנה בעל הכיפה הגדולה ביותר בעולם העתיק והיא כל כך חזקה שהצליחה לשרוד עד לימינו.

המילה "פנתיאון" פירושה ביוונית "כלל האלים". במיתולוגיות עתיקות שונות, כמו השומרית והיוונית, המילה פנתיאון תיארה מקדש. ואכן, המבנה הרומי העתיק העומד שלם עד היום שימש במקור כמקדש לכל האלים - "פנתיאון".

אך על אף היותו אחד המקדשים המרשימים בכל הזמנים, הרומאים שינו עם הזמן את שימושיו. בשלב מסוים הוא הפך לחצר הקיסר ובהמשך לבית משפט.

לאחר קבלת הנצרות על ידי הקיסר והפיכתה לדת של האימפריה הרומית, הפנתאון הופך לכנסייה נוצרית בשם "סנטה מריה רוטונדה". חייבים להודות שזה שימוש מעניין למבנה שבמקור יועד לעבודת אלילים והכיל מזבחות כמספר אלילי הכוכבים.

תאריך יום הענקת הפנתאון במתנה לאפיפיור, על ידי הקיסר פוקאס, נחגג עד היום בעולם הנוצרי כ"ליל כל הקדושים". בין הקבורים ברצפת הפנתאון גם הצייר רפאל ומלכי איטליה.


מדריך שמספר על הפנתאון של רומא (עברית):

https://youtu.be/qQ-QyN_qVnU


המבנה הרומי השמור בעולם:

https://youtu.be/ExwRrjE4kRQ


כך נבנה הפנתיאון ברומא (עברית):

https://youtu.be/tuZcS2Flabw


ההיסטוריה של הפנתיאון ברומא:

https://youtu.be/KaY8zqYfQI0


גם מבפנים הוא מדהים:

https://youtu.be/-aDhzQMIGCY


על מקור החוזק של הכיפה הענקית של הפנתיאון, שהקדימה את זמנה במאות שנים (מתורגם):

http://youtu.be/jVdiwu82pyk


על "מקדש כל האלים" והאוקולוס שבפנתאון ברומא:

https://youtu.be/Yn2XdZfx93w


ומצגת וידאו של המבנה המרשים הזה:

http://youtu.be/KaY8zqYfQI0

קראו לה מחאת הפסטה. זו שנת 1986 ורשת המזון המהיר מקדונלד'ס פותחת את הסניף השני שלה באיטליה והראשון ברומא.

זה היה בפיאצה די ספאניה, הכיכר הסמוכה למדרגות הספרדיות שבבירת ארץ המגף. כמה איטלקים פטריוטים יפגינו וינסו למנוע את כניסת ההמבורגר והפאסט פוד לארצם. ינסו לעצור את מה שתפסו כחילול קודש הקודשים של האוכל המסורתי שלהם והחלפתו בלחמניות מתוקות, עם קציצה ביניהם וצ'יפס עם קןקה קולה ליד.

היה זה רומאי בשם קרלו פטריני שהזמין את חבריו לעמוד מול השלט "טעם אחד לכל העולם", שהציבה הרשת בכיכר העתיקה שבלב רומא. סביבו התקבצו טבחים ותושבים, חבורה פטריוטית, סירי פסטה וכפות עץ בידיהם, חבורה פטריוטית, יש שיאמרו פטריוטית מדי, של איטלקים טובים.

הם הזדעזעו מהכניסה של הקציצה האמריקאית המשוטחת אל איטליה וראו בזה אירוע קשה לעיכול, תרתי משמע... מכירה של מזון מהיר בכיכר ברומא הרגישה להם כמו כיבוש אמריקאי של בירתם, כנעיצת הדגל של הג'אנק פוד בצלחת האיטלקית ואף תחילתה של השמדת החיך המקומי המסורתי.

הרי לפסטה המסורתית שלהם יש עומק של 600 סגנונות הכנה והיסטוריה בת אלפי שנים. לכל עיירה יש פסטה מוקפדת ומדויקת משלה, עם בישול, תיבול והכנה שונה לאותה מנה, שיוצרת לאיטליה מגוון עצום של סגנונות הכנה, מגוון שהוא ההיפך המוחלט מהמסר האמריקני של "טעם אחד לכל העולם".

האם יתנו להמבורגרים אמריקאים שטוחי טעם להחליפה במולדתם?

וכך עמדו רבים מתושבי העיר, מול סניף מקדונלד'ס בבירתה של ארץ המגף. מטרתם לעצור את מה שנתפס בעיניהם כהשחתת מקום, היסטוריה ותרבות. באירוע המחאה הם חילקו צלחות פסטה לעוברים ושבים וכולם אכלו פסטה, אל מול אוכלי ההמבורגר שבפנים, בניסיון להוכיח אותם, על החלפת סמלי מולדת קולינריים ב"פאסט פוד".

קרלו פטריני וחבריו עמדו והדגישו שלא יוותרו על הפסטה, כמרכיב מרכזי במסורת, בתרבות ובזיכרון של האיטלקים. הם הפגינו מול השלט "טעם אחד לכל העולם" את סירובם להיות כמו כל העולם ולהתנגד ל"כיבוש האמריקאי" שהקציצה האמריקאית מייצגת.

כשהסניף של מקדונלד'ס נפתח ומאות מקומות הישיבה אוישו בסועדי המבורגרים וצ'יפס, הם אכלו בחוץ פטוצ'יני ופנה, פסטה בצורת צינורות מחודדי קצוות ומספרים שהיו גם מי שהשליכו פסטה ומאפים מקומיים לעבר חלונות המסעדה והקשתות המוזהבות...

אבל זה לא עזר להם. ההפגנה הסתיימה והסועדים המשיכו, בפה מלא צ'יפס ולחמניה לסעוד.

באותו יום החליט פטריני שגם הוא יפתח במיזם נגד. מחאת הפסטה של רומא תוליד את תנועת הנגד - תנועת ה"סלואו פוד", תנועת המזון האיטי.

זו עתידה להיות תנועה חברתית עולמית, שתבוא כניגוד מוחלט לטרנד "המזון המהיר", אותו פאסט פוד אמריקאי שהשתלט על העולם, תיאבק בנזקי תעשיית המזון המהיר ותקפיד ותחנך לאוכל מקומי, השומר על טעמים מסורתיים, על הסביבה והחיך הלאומי של כל עם בעולם.


הנה הסיפור של מחאת הפסטה והקמת תנועת ההאטה:

https://youtu.be/AEmUoTEgVV8?t=44s


פרסומת "ביג מק אטאק" אופייניות ל-1986:

https://youtu.be/L2h2J5oHVoQ


ועד היום מקדונלד'ס מתפשטת, אפילו באתרים עתיקים:

https://youtu.be/XDhGE7tOLhQ

אבי מדע הקרימינולוגיה הוא האיטלקי צ'זארה לומברוזו (Cesare Lombroso). הוא חקר פושעים ועבריינים רבים ואת תכונותיהם ואת מבנה העצמות והגולגולת של פושעים.

לומברוזו טען שמבנה המוח של פושעים הוא שונה משל בני אדם הגונים ונתן סימנים שמאפשרים לזהותם. הוא פיתח תיאוריה מדעית לה הוא קרא "אטאביזם" (Atavism).

רוב טענותיו וממצאיו הופרכו על ידי המדע המודרני. ועדיין, עצם המחקרים שלו והשימוש בשיטות המחקר שהפעיל, הפכו אותו לאבי מדע הקרימינולוגיה וחוקר הפשע הראשון שהשתמש בכלים מדעיים.

בנוסף לטענותיו לגבי התכונות המולדות של הפושע, לומברוזו הירבה לבדוק לחץ דם וקצב דופק לב של פושעים וחשודים פליליים. הוא מצא שהיו שינויים שניתן לחזות, הן בלחץ הדם והן בקצב הלב, על פי דברי הנאשמים ומידת האמת בהם. היו הבדלים שהראו אם הנאשמים אמרו אמת או שקר. בכך הוא גם אחראי לתכלית שיצרה את התפתחות בדיקת האמת, במה שבעתיד ייקרא "מכונת אמת", או פוליגרף.


הנה סרטון על מחקריו של לומברוזו לגבי תכונותיו הפיזיות של הפושע:

https://youtu.be/y-HFI7zUqDI


פרופסור מתאר את מחקריו:

https://youtu.be/HmdAYqqc8gc


חוקרת בתחום מתארת את מדע הקרימינולוגיה שהוא נחשב לאביו (עברית):

https://youtu.be/pgiiPr12SdM


ויש מומחים שאפילו עורכים סיורי פשע, תחום שמסקרן מאוד את הציבור (עברית):

https://youtu.be/PObQMHQyLcw

השיש (Marble) הוא סלע גבישי שמשמש לבני האדם כבר אלפי שנים לבנייה, פיסול ועוד.

חציבת השיש הטבעי היא מלאכה מאד מורכבת ומדויקת. כדי לחתוך את השיש בצורה חלקה וללא נזקים לאבן העדינה משתמשים בכבלי יהלום, שרק הם מסוגלים לחצוב את השיש ללא נזק. כמובן שהיהלום שממנו עשויים הכבלים הינו מלאכותי, אבל הוא כה קשה עד שהוא מבצע את העבודה.

מכרות השיש באיטליה הם מהידועים בעולם ובהם מתבצע החיתוך של האבן בצורה מושלמת. אך יש מכרות נהדרים גם בהודו, בברזיל ובמדינות נוספות.

החוצבים המומחים מחוררים את השיש ומשלשלים לתוכו את כבלי היהלומים. משיכה של הכבלים במנוע בעל 50 כוחות סוס, מנוע חזק מאד, העושה את עבודת החיתוך היטב.

אחר כך מטים את גוש השיש הענקי ומפילים אותו על שכבת עפר. משם הדרך קצרה להרמה שלו אל המשאית שתיקח אותו למפעל השיש. שם הוא ייחתך לפרוסות, אותם לוחות שיש שיגיעו למטבחים, לקירות בנייני היוקרה ולרצפות ההיכלות ומלונות הפאר בעולם כולו.

אבני השיש הנחשבות ביותר בעולם מגיעות מאיטליה ובמיוחד ממחצבות השיש שבסביבת קררה. השיש האיטלקי נשלח משם לכל העולם והוא מבוקש מאוד.


כך פועלות מחצבות שיש:

https://youtu.be/KVuCjH8jdbw


כל התהליך - מחציבת השיש ועד ללוחות שיוצאים למכירה:

https://youtu.be/qG8mwN44Io4


עוד מחצבת שיש אופיינית:

https://youtu.be/MBiYI22uxcE


וכך מעבדים ופורסים את השיש במפעל:

http://youtu.be/59RVcFPXN_g

ניאו ריאליזם איטלקי (Italian neo-realism) היה ז'אנר בתולדות הקולנוע, שבניגוד לצורת העשייה ההוליוודית של הקולנוע תיאר את החיים באופן אמיתי, שונה וחדש (המילה "ניאו" משמעותה "חדש") מזה של הוליווד.

זהו ז'אנר פוליטי, מוחה, שבשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים תקף בעיות חברתיות, מראה את הכאב, העוולות, העוני והפערים ומצביע על הצורך בשינוי.

ה"ריאליזם", שנולד במאה ה-19 כזרם בספרות, באמנות ובתיאטרון - שניסה לתאר את החיים כפי שהם. בקולנוע, אמנות צעירה מאוד, שלט עד אז סוג של "ריאליזם הוליוודי". סרטים צולמו בו באולפנים, עם שחקנים כוכבים, תסריט, תפאורה, עדשות, פילטרים ואיפור.

אחרי המלחמה, באיטליה הענייה והחריבה ובלית ברירה, יוצא הקולנוע האיטלקי אל הרחובות, פשוטו כמשמעו - מספרים על הרחובות, מצלמים ברחובות ובכפרים ומשתפים אנשים פשוטים בתור שחקנים.

כי הקולנוענים של הניאוריאליזם מתחילים לצלם סיפורים אנושיים, על אנשים פשוטים ועל צרות של איטלקים מהעם, רבים מהם עניים ובני המעמד העובד, שמתמודדים עם איטליה במצב הכלכלי והחברתי הקשה של אחרי המלחמה.

אם לפני התבוסה במלחמה עסקו הסרטים האיטלקים בחיי העשירים והמוצלחים, מה שקיבל את הכינוי "הטלפון הלבן", הגישה של יוצרי הניאו-ריאליזם הפכה ל"הצגת הדברים כפי שהם". הכל בזרם הזה חשוף ומצולם "לפנים". העליבות, העוני, הצרות והרחובות ההרוסים - כל אלה הם חלק מהאמת המצולמת, ללא פרשנות, מה שלימים ייקרא בתנועת הגל החדש הצרפתי "Cinéma vérité".

היוצרים המרכזיים הם רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, פדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני, רוברטו רוסליני ואחרים. גם אם הז'אנר היה קצר יחסית בשנים, השפעתו הברורה על הקולנוע היא אדירה. יוצרי ענק מאוחרים יותר, כמו גודאר וסקורסזה הושפעו ממנו מאוד.

בניאוריאליזם רוב השחקנים אינם כוכבים, כמו מי שהקולנוע נהג לטפח לפני המלחמה. כי נאלצים ואז גם נהנים לעשות שימוש רב ב"נון אקטורז", שחקנים שאינם שחקנים של ממש. בהיעדר ממון, מגלמים בסרטים הללו אנשים אמיתיים ופשוטים את מי שהם. עובד מפעל אמיתי נבחר לגלם עובד מפעל שחושש על פרנסתו. איש רגיל נבחר לגלם איש רגיל ומובטל, אחד שגונבים לו את האופניים הדרושים לו לפרנסתו וכך הלאה.

בדיעבד, צמח באיטליה המוכה והענייה ז'אנר אמנותי מדהים, שהוליד את הקולנוע האיטלקי מחדש ויצר את תור הזהב שלו.


#רקע היסטורי
הז'אנר, כלומר הזרם הזה בקולנוע, נולד באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

לפני המלחמה הייתה איטליה מדינה בעלת מסורת של הפקה קולנועית, ברמה של הוליווד. השליט הפשיסטי מוסוליני ראה בקולנוע כלי חשוב לגיבוש העם האיטלקי ובשנים שלפני המלחמה נוסד בה גם פסטיבל ונציה. עם מרכז העשייה המצליח של אולפני צ'ינה צ'יטה, המקבילה האיטלקית להוליווד, זכה הקולנוע האיטלקי בפרסום עולמי.

אך איטליה המובסת במלחמה, מוצאת את עצמה עם תעשיית קולנוע הרוסה וכלכלה על הפנים. במהלך שנות המלחמה חרבו האולפנים המפוארים שפעלו בה והקולנוע האיטלקי מוצא את עצמו עם כסף מועט.

אז בלי אולפנים ובלי כסף רב יוצאים הקולנוענים של איטליה לצלם ברחובות ובבתים פרטיים. בתור שחקנים, הם לקחו בעיקר חובבים וצעירים, שנראו להם זקוקים לכסף וסיפקו את הכישרון המספיק כדי לספר סיפור.

כך שאחרי המלחמה יוליד ויציג הניאו-ריאליזם האיטלקי סרטים עם מציאות שונה מזו של הוליווד וידבר דווקא על פשוטי העם והחלשים שבו, מי שבלאו הכי סיפוריהם הכי רלוונטיים, משכנעים ומרגשים.


הנה הניאוריאליזם האיטלקי:

https://youtu.be/v_uLv6Wt2io


מצגת וידאו על הז'אנר שצמח מההרס והמאבק היומיומי לקיום אל שינוי חברתי:

https://youtu.be/f4CVN5fnGL8


מתוך "גנבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה:

https://youtu.be/GVJiP0MXiKs


רוברטו רוסליני שאמר שהוא מנסה חתפוס את האמת, לא יותר - קדימון טרילוגיית המלחמה:

https://youtu.be/JM_KpDmdF98


מתוך המוות של פינה" על השלטון הגרמני בזמן המלחמה:

https://youtu.be/CEXOTkBTayM


באיטליה סקירה של יוצרי הניאוריאליזם המרכזיים שנדונו כוללים את רוברטו רוסליני, ויטוריו דה סיקה, לוצ'ינו ויסקונטי, לצד נוספים שחלק מפעילותם הייתה בז'אנר, כמו פדריקו פליני, ג'וזפה דה סנטיס, כמו גם אלברטו לאטואדה, מיכלאנג'לו אנטוניוני:

https://youtu.be/xPDDZSux3UA?long=yes


ווידאו אסיי על 3 סרטי "טרילוגיית המלחמה" המדהימה של רוברטו רוסליני:

https://youtu.be/44bRjASqTgA?long=yes

קפה אספרסו (Espresso) הוא מלך סגנונות וסוגי הקפה. הוא הומצא באיטליה כדי לספק קפה מהיר לאנשים עסוקים וממהרים, שלא פעם אף שותים אותו בעמידה.

מאז המאה ה-19, בה זכה הקפה לפופולריות עצומה באירופה, חלמו ממציאים להמציא מכונה שתהיה מסוגלת להכין כוסות קפה בודדות. החלום הזה הוגשם רק במאה שאחריה, לאחר מלחמת העולם השנייה. מאז מכינים את האספרסו בעיקר בצורה אחת - במכונת הקפה שפותחה לשם כך.

מכונת הקפה היא מתקן המאפשר מיצוי של הקפה דרך זרם מים רותחים, העוברים בתוכו בלחץ גבוה. כך מתקבלת התמצית החזקה והארומטית, שמעליה מתנוססת שכבת קצף קפה המכונה "קרמה" והיא המעידה שהאספרסו הוא איכותי.

טעם האספרסו הוא טעם נרכש. הוא מרוכז ודומיננטי ולא כולם מסתדרים איתו כמו שהוא. יש המדללים אותו בחלב (לאטה), במים חמים (אמריקנו) ובקצף (קפוצ'ינו או במה שנקרא בישראל 'קפה הפוך').

ואכן, גם הקפוצ'ינו עם חלב הקצף הלבן מורכב מאספרסו שנוצר במכונת האספרסו, כשמעליו מוסיפים את החלב המוקצף בקיטור והאהוב על רבים. אם האספרסו מיועד לממהרים - הקפוצ'ינו הוא הקפה למי שזמנו בידיו ויכול להתענג על קפה מפנק ואיטי יותר.

פירוש השם "אספרסו" הוא באיטלקית "מהר" או "לחוץ" - כדרך הכנתו בלחיצה במסננת ועל שם שתייתו החפוזה, בלגימה אחת או שתיים.


הנה תולדות האספרסו:

https://youtu.be/rF0bfK9wakI


האספרסו הוא הבסיס לכמה מסוגי הקפה האיכותיים:

https://youtu.be/jTH-YKSbbIw


כך מכינים אספרסו:

https://youtu.be/Mihmgxzqysg


והיום יש גם מכונות אספרסו ניידות:

https://youtu.be/pDZtm3JVo_w

הפוליגרף המודרני, מכונת אמת חשמלית, הומצא בשנת 1921 על ידי ג'ון לארסון. הוא היה שוטר שהפך לסטודנט אמריקאי לרפואה באוניברסיטת פרינסטון. בעזרת הפוליגרף ניתן היה לראשונה לקבוע את מידת האמת שבדברי הנחקר.

זיהוי השקרנים בדרכים העתיקות, כמו מבחן החרב המלובנת של הבדואים, "מבחן הגחלים" של ההודים, או "מבחן האורז" הסיני, סייעו רבות לאיתור הסימנים הפיזיים לשקר. חשוב היה גם ספרו משנת 1895 של אבי הקרימינולוגיה צ'זארה לומברוזו, שהציג את ניסוייו במכונת אמת פרימיטיבית שפיתח, באמצעותה זיהה ארועים פיזיולוגיים שהעידו על שקרים.

במאה ה-20 נוספו לפוליגרף גורמים נוספים לזיהוי האמת. נפח הנשימה והמוליכות החשמלית של העור נמצאו כחשובים גם הם לבדיקת דברי אמת ושקר.

עם הזמן הפכו מכשירי הפוליגרף המודרניים אמינים הרבה יותר ותוצאותיהם מקובלות כיום על רבים. בתי המשפט אינם מקבלים ממצאים של מכשירי פוליגרף כהוכחה במשפטים פליליים, כיוון שאינם מדויקים תמיד. במשפטים אזרחיים, על ממון ומחלוקות עיסקיות, פעמים רבות מאשר בית המשפט ממצאים של פוליגרף, אם הסכימו הצדדים על בדיקה כזו.

לצערנו, אין סרטונים על ג'ון לארסון.


כך עובד הפוליגרף:

https://youtu.be/po_DCBGExP4


סרטון משעשע של ילד שנבדק בפוליגרף:

http://youtu.be/Wath1RCtTc4


כך מביסים את מכונת האמת:

https://youtu.be/JcDr7O-Wmuk


ושיטה לזיהוי שקרים ללא מכונת אמת, שפיתח מומחה:

http://youtu.be/lrZOF6YqOQ4