שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה הסוריאליסט סלבדור דאלי?
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
למה נהג מגריט לצייר גברים חסרי פנים במגבעות?
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
כיצד צייר מוֹדִיליאני נשים עם צוואר ארוך?
אָמָדֶאוֹ מוֹדִיליאני היה צייר ופסל מודרני, מהחשובים שבציירי תחילת המאה העשרים. על אף שנולד למשפחה יהודית בורגנית באיטליה, הוא חי בעוני בפאריס.
מודיליאני היה בוהמיין גאון ויצירתי עד טירוף, כמעט מסכן ועני מרוד. בשורשיו היה הצייר והפסל האיטלקי בן למשפחה שהייתה נצר לאנוסי ספרד. גורלו האישי גם הוא לא שפר עליו במיוחד. הגאון היצירתי, שלא זכה להערכה של ממש בחייו, סבל ממחסור קבוע ומהתמכרויות קשות לסמים ולאלכוהול.
רק לאחר מותו הוכרו חשיבותו וכשרונו של מודליאני והוא זכה להיחשב לאחד מגדולי הציור. אז גם עלה ערכן של יצירותיו באופן דרמטי ומחיר כל ציור אחד שלו כיום, עולה בהרבה על מה שהרוויח לאורך כל חייו.
אחד מסימני הציורים שלו הוא הצוואר הארוך של הנשים שצייר והפנים הביעו לרוב בדידות ועצבות. סגנון אישי וייחודי זה נובע מההשפעה הסגנונית של האמנות האפריקאית ומסגנון הרנסאנס שמשניהם הושפע מודיליאני מאד.
במיוחד הרבה מודליאני לצייר בשנותיו האחרונות את ז'אן אבוטרן, ציירת שעמה חי ואהב לציירה מאד. את הדיוקן המפורסם ביותר שלו, ה"פורטרט של ז'אן אבוטרן", הוא צייר בשנת 1919 ובו הנציח את פניה בצורה האופיינית המוארכת ואובאלית שבה נהג לצייר, בצירוף תמימות וניקיון בסגנון הציורים של מרים הבתולה.
הנה חשיבותו של הפסל הגאון שהפך לצייר:
http://youtu.be/li1P-oJ2fo0
מצגת וידאו של הציורים המפורסמים של מודיליאני:
http://youtu.be/kfBo7AYfTIE
קטע מסרט על חייו של מודליאני:
http://youtu.be/gShcC3MoDRg
ואמן שיוצר בהשפעתו מצילומים:
http://youtu.be/RCFQLjDO8Ik
איך שוברט הלחין את הסימפוניה הבלתי גמורה?
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
מה קרה לסילביה פלאת', המשוררת של הכאב?
סילביה פלאת' היא הנפש המעונה של הכותבים במאה ה-20. היא הייתה משוררת של קדרות, יאוש וכאב וסופרת עם סיפור חיים קשה, אך מלא כישרון.
מאז מותה, דומה שהיא הפכה קול לדורות של מתבגרים סובלים ומתלבטים.
היא נולדה בשנת 1932 בבוסטון שבארה"ב. בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ובאותה שנה מת אביה, מוות שישפיע על נפשה בהמשך. לאחר שבתום לימודיה זכתה פלאת' במלגת לימודים היא החלה להצליח, אך במקביל לקתה בנפשה ועברה טיפולים קשים בבית חולים לחולי רוח.
כשהשתחררה מבית החולים סיימה סילביה פלאת' בהצטיינות יתרה את לימודיה וזכתה במלגת לימודים בקיימברידג' שבאנגליה. בזמן לימודיה שם, היא מכירה את מי שיהיה בעלה - המשורר האנגלי טד יוז.
לאחר ניסיון לחיות בארה"ב ושיבה לאנגליה, פלאת' מתחילה לפרסם את שיריה שם וזוכה להערכה עצומה. אבל במקביל היא הולכת וצוללת לתהומות נפשיים.
כשהיא בת 30, נפרדת סילביה מבעלה ועוברת עם שני ילדיה לגור בבית רעוע בלונדון. בבית הזה היא מתקשה לחיות.
שנה לאחר מכן היא פרסמה את הרומן הגדול שלה "פעמון הזכוכית". חודש אחר כך, במהלך חורף קשה ומדכא, עם בריאות קשה ותנאי חייה איומים, היא נטלה את חייה.
בכתיבתה הציבה פלאת' את עצמה כקרבן ואפילו כיהודיה. זאת על אף שהייתה ממוצא גרמני והוריה אף היו בעברם תומכי הנאצים.
בשירה "אבא'לה" היא כותבת לאביה המת כנאצי. ככותבת רגישה ונפש עדינה, העניין שלה ביהדות וביהודים היה רב.
לאחר מותה הפכה פלאת' לסמל. היא הייתה לנציגה האמנותית של המסכנים והקורבנות, הנשים המוכות, הנרדפים ומוכי האסונות. היא המשוררת של הכאב.
הנה סיפורה של סילביה פלאת' (המתורגם):
https://youtu.be/wCWl8ZIgCHk
מצגת וידאו נחמדה על "פעמון הזכוכית" המופתי שלה (עברית):
https://youtu.be/FPSzYGDwb70
תולדות חייה:
http://youtu.be/vaNV5FOuaPE
קוראת את שירה "אבא'לה":
http://youtu.be/6hHjctqSBwM
ושירה "אריאל":
http://youtu.be/BJbX5o2gqhM
מי היה המהפכן האמנותי מרסל דושאן?
מרסל דושאן (Marcel Duchamp) היה אולי גדול המהפכנים של האמנות המודרנית. גם במאה ה-20 על שלל המהפכות ושבירות המסגרת שלה, הוא מתנשא מעל כולם בחדשנות ובמקוריות המחשבה והאמנות שלו. לא פעם נדמה שאפילו לעצמו הוא לא הירשה להתרגל לקו מחשבה "רגיל". הוא אמר פעם ש"אני סותר את עצמי בכוונה, כדי לא להיגרר אחרי טעמי שלי". ואכן, רבים רואים בו את הממציא המתמיד של עולם האמנות המודרנית.
האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר... בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.
יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.
ככל שהדבר נראה מופרך לאמנים ולחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית ופורצת דרך, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.
בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).
אבל דושאן יצר יצירות מעניינות נוספות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.
60 שניות על מרסל דושן ו"המזרקה" שלו:
https://youtu.be/zDPn6PwUANk
עבודותיו המפורסמות של דושאן בתערוכה מרוכזת:
https://youtu.be/7O9c-wjNW8E
"גלגל האופניים" המפורסם שלו:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
עוד הסבר על ה"מזרקה":
https://youtu.be/ieVw3Mey5GQ
ותכנית חינוכית לילדים על מרסל דושאן (עברית):
https://youtu.be/dPtLneASUwk?long=yes
למה צייר אֶשֶר דברים בלתי אפשריים?
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
מיהי גדולת הציור הנשי פרידה קאלו?
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו, שבה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה וסבלה מכאבים עזים, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנותהמאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאל (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
מי היה הצייר הרוצח קאראווג'ו?
הוא היה אמן מהפכני, מהציירים המוכשרים בהיסטוריה, גאון בעל תפיסה אמנותית חדשנית ופורצת דרך. והוא היה גם... רוצח.
כן, הצייר המפורסם קאראווג'ו (Caravaggio) היה אדם רב-צדדים וניגודים. מצד אחד הוא היה טיפוס אלים, שתיין כרוני ושיכור מועד ואדם שהסתבך ברציחות של אנשים. מצד שני, הוא היה אחד מגדולי האמנות. צייר ראליסטי שהדמויות שלו היו מזעזעות באמינותן, יחסית לתקופה. אדם בעל אמונה דתית חזקה, שציוריו מבטאים רגש בצורה חסרת-תקדים, צייר של פרטים קטנים ומדויקים להפליא, גאון של שימוש באור ובניגודי אור וצל שיצרו דרמה.
קאראווג'ו היה גם אמן פורץ דרך שנהג לצייר סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצרים שצוירו בדמות של אנשים רגילים, עם שילוב חסר תקדים בין העכשווי למיתולוגי ובין קודש לחול.
הוא צייר את הציורים שלו על קאנווסים גדולים ומרשימים. הכנסייה לא ממש אהבה בחייו את הציורים שלו, כולל ובמיוחד לא את הציורים הדתיים. אבל איטלקים עשירים אהבו ורכשו את ציוריו העוצמתיים והמלוטשים, שניכרה בהם המון תשוקה.
בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש" ניתן לראות את מאפייניו הבולטים: ריאליזם חריף, משחקי וניגודי אור וצל, כמו גם גאונות של שימוש בצבע והעמדת דמויות ועצמים בחלל. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור בציוריו ובחר מודלים יחודיים.
למרות שמת בשנת 1610 והוא בן 39 בלבד, השפעתו על תולדות האמנות היא אדירה. לא רבים הציירים שהשפיעו כמוהו למשך תקופה כה ארוכה על אמנות הציור. אמנים רבים הושפעו ממנו, מציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד שנסעו במאה ה-17 ללמוד ברומא וזכו לכינוי "הקרוואג'יסטים של אוטרכט", ועד לגדולי הציור, דוגמת רובנס, ורמיר, ולסקז ורמברנדט.
אבל בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, הוא היה מעורב בקטטה והרג אדם. הוא ברח במהירות, כדי למצוא לו פטרון חדש בנאפולי ובהמשך במלטה. שנתיים אחר כך הוא נזרק גם משם, אחרי שהסתבך גם שם בקטטות נוספות. ממלטה עבר לסיציליה ובהדרגה נעשו ציוריו, כמו חייו, כהים ומוצללים יותר ויותר. מצבי הרוח שלו החמירו, הוא נהג לקרוע בחרבו ציורים שעליהם קיבל ביקורת שלילית.
החוקרים מעריכים שכשחזר לנאפולי הוא היה ככל הנראה קורבן לתקיפה, שפצעה אותו וגרמה לזיהומים קשים. ככל הנראה הוא ניסה לשוב לטוסקנה, על מנת לזכות במחילה על הפשעים שעשה ברומא. לא ברור איפה בדיוק נגדע פתיל חייו.
אבל לא רק חייו של "הצייר הרוצח" היו סערה גדולה, כי גם מותו לוט בערפל ומסתורין. אופיו הסוער, שניכר היטב בציוריו, סיבך אותו לא אחת בקטטות, ובסופו של דבר אולי גם הביא למותו.
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו שנקרא על שם עיר הולדתו באיטליה נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שעומד להתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו. מי שמכנים לא פעם "הילד הרע של עולם האמנות" היה גאון שהקדים את זמנו. מאות שנים אחרי מותו הוא ממשיך להשפיע על ציירים דגולים, גם אם בתוך תוכו הסתתר אדם רדוף, אלים, פסיכוטי, סוטה ומסובך, שהרג ורצח אחרים, יתכן שלא פעם אחת.
הנה סיפורו של קאראווג'ו בקצרה (עברית):
https://youtu.be/LVo87dtPZfg
באנגלית:
https://youtu.be/9whgBqmELIk
קדימון של סרט על חייו:
https://youtu.be/-Pzw4dUkz7I
הנה ממשיכיו - אמנים שהושפעו ממנו לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/AG6cm3T1-q8
כך מציגים את האמנות שלו היום:
https://youtu.be/ZOIo2arwCOc
תכנית חינוכית על קאראווג'יו (עברית):
https://youtu.be/EZrqTnFwu3o?long=yes
והרצאה על הצייר האלים והמשפיע של תולדות האמנות:
https://youtu.be/1KcdgFxmnb4?long=yes
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
אָמָדֶאוֹ מוֹדִיליאני היה צייר ופסל מודרני, מהחשובים שבציירי תחילת המאה העשרים. על אף שנולד למשפחה יהודית בורגנית באיטליה, הוא חי בעוני בפאריס.
מודיליאני היה בוהמיין גאון ויצירתי עד טירוף, כמעט מסכן ועני מרוד. בשורשיו היה הצייר והפסל האיטלקי בן למשפחה שהייתה נצר לאנוסי ספרד. גורלו האישי גם הוא לא שפר עליו במיוחד. הגאון היצירתי, שלא זכה להערכה של ממש בחייו, סבל ממחסור קבוע ומהתמכרויות קשות לסמים ולאלכוהול.
רק לאחר מותו הוכרו חשיבותו וכשרונו של מודליאני והוא זכה להיחשב לאחד מגדולי הציור. אז גם עלה ערכן של יצירותיו באופן דרמטי ומחיר כל ציור אחד שלו כיום, עולה בהרבה על מה שהרוויח לאורך כל חייו.
אחד מסימני הציורים שלו הוא הצוואר הארוך של הנשים שצייר והפנים הביעו לרוב בדידות ועצבות. סגנון אישי וייחודי זה נובע מההשפעה הסגנונית של האמנות האפריקאית ומסגנון הרנסאנס שמשניהם הושפע מודיליאני מאד.
במיוחד הרבה מודליאני לצייר בשנותיו האחרונות את ז'אן אבוטרן, ציירת שעמה חי ואהב לציירה מאד. את הדיוקן המפורסם ביותר שלו, ה"פורטרט של ז'אן אבוטרן", הוא צייר בשנת 1919 ובו הנציח את פניה בצורה האופיינית המוארכת ואובאלית שבה נהג לצייר, בצירוף תמימות וניקיון בסגנון הציורים של מרים הבתולה.
הנה חשיבותו של הפסל הגאון שהפך לצייר:
http://youtu.be/li1P-oJ2fo0
מצגת וידאו של הציורים המפורסמים של מודיליאני:
http://youtu.be/kfBo7AYfTIE
קטע מסרט על חייו של מודליאני:
http://youtu.be/gShcC3MoDRg
ואמן שיוצר בהשפעתו מצילומים:
http://youtu.be/RCFQLjDO8Ik
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
אמנים דגולים
סילביה פלאת' היא הנפש המעונה של הכותבים במאה ה-20. היא הייתה משוררת של קדרות, יאוש וכאב וסופרת עם סיפור חיים קשה, אך מלא כישרון.
מאז מותה, דומה שהיא הפכה קול לדורות של מתבגרים סובלים ומתלבטים.
היא נולדה בשנת 1932 בבוסטון שבארה"ב. בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ובאותה שנה מת אביה, מוות שישפיע על נפשה בהמשך. לאחר שבתום לימודיה זכתה פלאת' במלגת לימודים היא החלה להצליח, אך במקביל לקתה בנפשה ועברה טיפולים קשים בבית חולים לחולי רוח.
כשהשתחררה מבית החולים סיימה סילביה פלאת' בהצטיינות יתרה את לימודיה וזכתה במלגת לימודים בקיימברידג' שבאנגליה. בזמן לימודיה שם, היא מכירה את מי שיהיה בעלה - המשורר האנגלי טד יוז.
לאחר ניסיון לחיות בארה"ב ושיבה לאנגליה, פלאת' מתחילה לפרסם את שיריה שם וזוכה להערכה עצומה. אבל במקביל היא הולכת וצוללת לתהומות נפשיים.
כשהיא בת 30, נפרדת סילביה מבעלה ועוברת עם שני ילדיה לגור בבית רעוע בלונדון. בבית הזה היא מתקשה לחיות.
שנה לאחר מכן היא פרסמה את הרומן הגדול שלה "פעמון הזכוכית". חודש אחר כך, במהלך חורף קשה ומדכא, עם בריאות קשה ותנאי חייה איומים, היא נטלה את חייה.
בכתיבתה הציבה פלאת' את עצמה כקרבן ואפילו כיהודיה. זאת על אף שהייתה ממוצא גרמני והוריה אף היו בעברם תומכי הנאצים.
בשירה "אבא'לה" היא כותבת לאביה המת כנאצי. ככותבת רגישה ונפש עדינה, העניין שלה ביהדות וביהודים היה רב.
לאחר מותה הפכה פלאת' לסמל. היא הייתה לנציגה האמנותית של המסכנים והקורבנות, הנשים המוכות, הנרדפים ומוכי האסונות. היא המשוררת של הכאב.
הנה סיפורה של סילביה פלאת' (המתורגם):
https://youtu.be/wCWl8ZIgCHk
מצגת וידאו נחמדה על "פעמון הזכוכית" המופתי שלה (עברית):
https://youtu.be/FPSzYGDwb70
תולדות חייה:
http://youtu.be/vaNV5FOuaPE
קוראת את שירה "אבא'לה":
http://youtu.be/6hHjctqSBwM
ושירה "אריאל":
http://youtu.be/BJbX5o2gqhM
מרסל דושאן (Marcel Duchamp) היה אולי גדול המהפכנים של האמנות המודרנית. גם במאה ה-20 על שלל המהפכות ושבירות המסגרת שלה, הוא מתנשא מעל כולם בחדשנות ובמקוריות המחשבה והאמנות שלו. לא פעם נדמה שאפילו לעצמו הוא לא הירשה להתרגל לקו מחשבה "רגיל". הוא אמר פעם ש"אני סותר את עצמי בכוונה, כדי לא להיגרר אחרי טעמי שלי". ואכן, רבים רואים בו את הממציא המתמיד של עולם האמנות המודרנית.
האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר... בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.
יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.
ככל שהדבר נראה מופרך לאמנים ולחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית ופורצת דרך, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.
בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).
אבל דושאן יצר יצירות מעניינות נוספות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.
60 שניות על מרסל דושן ו"המזרקה" שלו:
https://youtu.be/zDPn6PwUANk
עבודותיו המפורסמות של דושאן בתערוכה מרוכזת:
https://youtu.be/7O9c-wjNW8E
"גלגל האופניים" המפורסם שלו:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
עוד הסבר על ה"מזרקה":
https://youtu.be/ieVw3Mey5GQ
ותכנית חינוכית לילדים על מרסל דושאן (עברית):
https://youtu.be/dPtLneASUwk?long=yes
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו, שבה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה וסבלה מכאבים עזים, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנותהמאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאל (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
הוא היה אמן מהפכני, מהציירים המוכשרים בהיסטוריה, גאון בעל תפיסה אמנותית חדשנית ופורצת דרך. והוא היה גם... רוצח.
כן, הצייר המפורסם קאראווג'ו (Caravaggio) היה אדם רב-צדדים וניגודים. מצד אחד הוא היה טיפוס אלים, שתיין כרוני ושיכור מועד ואדם שהסתבך ברציחות של אנשים. מצד שני, הוא היה אחד מגדולי האמנות. צייר ראליסטי שהדמויות שלו היו מזעזעות באמינותן, יחסית לתקופה. אדם בעל אמונה דתית חזקה, שציוריו מבטאים רגש בצורה חסרת-תקדים, צייר של פרטים קטנים ומדויקים להפליא, גאון של שימוש באור ובניגודי אור וצל שיצרו דרמה.
קאראווג'ו היה גם אמן פורץ דרך שנהג לצייר סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצרים שצוירו בדמות של אנשים רגילים, עם שילוב חסר תקדים בין העכשווי למיתולוגי ובין קודש לחול.
הוא צייר את הציורים שלו על קאנווסים גדולים ומרשימים. הכנסייה לא ממש אהבה בחייו את הציורים שלו, כולל ובמיוחד לא את הציורים הדתיים. אבל איטלקים עשירים אהבו ורכשו את ציוריו העוצמתיים והמלוטשים, שניכרה בהם המון תשוקה.
בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש" ניתן לראות את מאפייניו הבולטים: ריאליזם חריף, משחקי וניגודי אור וצל, כמו גם גאונות של שימוש בצבע והעמדת דמויות ועצמים בחלל. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור בציוריו ובחר מודלים יחודיים.
למרות שמת בשנת 1610 והוא בן 39 בלבד, השפעתו על תולדות האמנות היא אדירה. לא רבים הציירים שהשפיעו כמוהו למשך תקופה כה ארוכה על אמנות הציור. אמנים רבים הושפעו ממנו, מציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד שנסעו במאה ה-17 ללמוד ברומא וזכו לכינוי "הקרוואג'יסטים של אוטרכט", ועד לגדולי הציור, דוגמת רובנס, ורמיר, ולסקז ורמברנדט.
אבל בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, הוא היה מעורב בקטטה והרג אדם. הוא ברח במהירות, כדי למצוא לו פטרון חדש בנאפולי ובהמשך במלטה. שנתיים אחר כך הוא נזרק גם משם, אחרי שהסתבך גם שם בקטטות נוספות. ממלטה עבר לסיציליה ובהדרגה נעשו ציוריו, כמו חייו, כהים ומוצללים יותר ויותר. מצבי הרוח שלו החמירו, הוא נהג לקרוע בחרבו ציורים שעליהם קיבל ביקורת שלילית.
החוקרים מעריכים שכשחזר לנאפולי הוא היה ככל הנראה קורבן לתקיפה, שפצעה אותו וגרמה לזיהומים קשים. ככל הנראה הוא ניסה לשוב לטוסקנה, על מנת לזכות במחילה על הפשעים שעשה ברומא. לא ברור איפה בדיוק נגדע פתיל חייו.
אבל לא רק חייו של "הצייר הרוצח" היו סערה גדולה, כי גם מותו לוט בערפל ומסתורין. אופיו הסוער, שניכר היטב בציוריו, סיבך אותו לא אחת בקטטות, ובסופו של דבר אולי גם הביא למותו.
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו שנקרא על שם עיר הולדתו באיטליה נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שעומד להתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו. מי שמכנים לא פעם "הילד הרע של עולם האמנות" היה גאון שהקדים את זמנו. מאות שנים אחרי מותו הוא ממשיך להשפיע על ציירים דגולים, גם אם בתוך תוכו הסתתר אדם רדוף, אלים, פסיכוטי, סוטה ומסובך, שהרג ורצח אחרים, יתכן שלא פעם אחת.
הנה סיפורו של קאראווג'ו בקצרה (עברית):
https://youtu.be/LVo87dtPZfg
באנגלית:
https://youtu.be/9whgBqmELIk
קדימון של סרט על חייו:
https://youtu.be/-Pzw4dUkz7I
הנה ממשיכיו - אמנים שהושפעו ממנו לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/AG6cm3T1-q8
כך מציגים את האמנות שלו היום:
https://youtu.be/ZOIo2arwCOc
תכנית חינוכית על קאראווג'יו (עברית):
https://youtu.be/EZrqTnFwu3o?long=yes
והרצאה על הצייר האלים והמשפיע של תולדות האמנות:
https://youtu.be/1KcdgFxmnb4?long=yes
מי היה המשורר היהודי לאונרד כהן?
באחרונה מת אייקון וענק תרבות של ממש, שבחמישים השנים האחרונות תרם את החלק הנוגה והמעמיק של פסקול חיינו.
קראו לו לאונרד כהן (Leonard Cohen) ומאז התפרסם, בשנות ה-60, הוא היה לאחד מגדולי האמנים במוסיקת הפופ. קשה להאמין בכמה תחומים פעל וכמה כישרון יכול להתקבץ לאדם אחד. בתחילה הוא התפרסם כסופר ומשורר בקנדה. אז הוא קיבל עידוד מהזמרת ג'ודי קולינס, שהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו להלחין ולשיר את שיריו. מיד כשהפך למוסיקאי ומבצע, הוא זכה להצלחה גדולה וכל העולם התרגש מהזמר-יוצר החדש, המבצע את שיריו, עוד סינגר-סונגרייטר יהודי מהליגה של בוב דילן.
מאז ניהל כהן, שגדל בקנדה למשפחה ממוצא פולני, קריירה מופתית. הוא יצר אלבומים נהדרים, עם שירים אישיים ומלנכוליים שנגעו בלב רבים. לצידם כתב ספרי שירה ופרוזה, חלקם מעוטרים ברישומיו המיוחדים ורבי הכישרון.
אמנם הדביקו לו תווית של זמר אינטימי ומהורהר שמדבר אל אינטלקטואלים אומללים, אבל הוא עצמו סבל מדיכאון של עשרות שנים והרבה "לחפש את עצמו". לא פעם הוא יצא לתקופות פרישה, הגות והתעסקות בתורות רוחניות שונות, עד כדי התנזרות של חמש שנים במנזר והתבודדות בו.
שירתו הייתה מעט אפלה, קצת חתרנית, עם קורטוב של מסתורין ותנועה פילוסופית בין בשר ורוח ותכנים שבהם מככבים דת, אהבה, מיניות חמקמקה ורבת פנים, הרבה יהדות וקורטוב של נצרות וישו, אם להזכיר עוד יהודי שהצליח בעולם הגדול.
הוא היה כותב ומשורר שהרבה לעסוק באלוהים ובנשים, לאו דווקא בסדר הזה. בין להיטיו של לאונרד כהן זכו להצלחה רבה היו "Suzanne" שהקדיש לידידתו סוזאן ורדל, "So Long, Marianne" שהוקדש למריאן איהלן, נורבגית שהכיר באי היווני הידרה והפכה לבת זוגו, התגוררה איתו בהידרה במשך שנים ארוכות ולה כתב רבים משיריו. היו גם "Sisters Of Mercy" המצמרר, "Everybody Knows" המאוחר, "Who By Fire" שנכתב בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראים שלפני יום כיפור, הלהיט שאיתו התעדכן לאייטיז "First we take Manhattan", שיר הרומנטיקה שלו "Dance me to the end of love", השיר האלמותי "Famous Blue Raincoat" וכמובן "Chelsea Hotel #2" שהקדיש לג'ניס ג'ופלין, שאותה אהב במלון בשם זה בניו יורק.
הוא כתב את "Tower of Songs" שבו הוא מתאר את גדולי הפזמונים הנמצאים בקומות שהרבה מעליו. וכמובן שיש את "Hallelujah" - מהשירים שזכו למספר הביצועים הגדול בהיסטוריה של הפופ ובמולדתו של כהן קנדה נחשב לשיר הגדול בכל הזמנים. את אותו הללויה, אגב, הוא כתב במשך 6 שנים. הוא לא כתב בקלות כמו דילן - אצלו כל שיר נכתב בייסורים.
רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בפופ העולמי וזכו לאלפי ביצועים וגרסאות כיסוי. הוא זוהה בקול הבריטון העמוק שלו ובעיסוק הרב שלו באהבה, רוחנית וגופנית, וכמובן דת. אפרופו דת, הוא לא היה סתם יהודי, אלא יהודי חם שבמלחמת יום הכיפורים בא לארץ והופיע לאורך כל המלחמה בפני חיילי צה"ל.
מצחיק לדעת שאז אמרו שאת החיילים הוא דיכא עם השירים המלנכוליים שלו. ואגב, הוא עצמו הודה פעם שהמצב הזוגי שלו בבית היה מלא מתח וריבים עם בת זוגו באותה תקופה ולכן הוא החליט לבוא להירגע במלחמת יום כיפור...
הנה סיפורו של ענק השירה והטרובדור הגלובלי היהודי (עברית):
https://youtu.be/4WR54sIVP74?end=298
שנות ה-60 והנה הלהיט הראשון של לאונרד כהן:
https://youtu.be/6o6zMPLcXZ8
השיר שכתב למריאן אהובתו, כשחי איתה באי היווני הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
בשנות ה-70 הוא כבר היה לוהט:
https://youtu.be/IVJImYNGqwk
המשמעויות הנסתרות בשיריו מרתקות לא פעם:
https://youtu.be/YNoBpDoQOOg
"מי באש" בהשפעה יהודית:
https://youtu.be/jtMi8PpyTvc
לאונרד כהן לוקח את מנהטן ואז את ברלין:
https://youtu.be/JTTC_fD598A
את הללוייה שלו הפכו אלפי ביצועים להמנון בינלאומי:
https://youtu.be/YrLk4vdY28Q
וזקנתו כיבדה אותו מאד, כמו הביצוע הזה של אחד מלהיטיו הראשונים:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
באחרונה מת אייקון וענק תרבות של ממש, שבחמישים השנים האחרונות תרם את החלק הנוגה והמעמיק של פסקול חיינו.
קראו לו לאונרד כהן (Leonard Cohen) ומאז התפרסם, בשנות ה-60, הוא היה לאחד מגדולי האמנים במוסיקת הפופ. קשה להאמין בכמה תחומים פעל וכמה כישרון יכול להתקבץ לאדם אחד. בתחילה הוא התפרסם כסופר ומשורר בקנדה. אז הוא קיבל עידוד מהזמרת ג'ודי קולינס, שהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו להלחין ולשיר את שיריו. מיד כשהפך למוסיקאי ומבצע, הוא זכה להצלחה גדולה וכל העולם התרגש מהזמר-יוצר החדש, המבצע את שיריו, עוד סינגר-סונגרייטר יהודי מהליגה של בוב דילן.
מאז ניהל כהן, שגדל בקנדה למשפחה ממוצא פולני, קריירה מופתית. הוא יצר אלבומים נהדרים, עם שירים אישיים ומלנכוליים שנגעו בלב רבים. לצידם כתב ספרי שירה ופרוזה, חלקם מעוטרים ברישומיו המיוחדים ורבי הכישרון.
אמנם הדביקו לו תווית של זמר אינטימי ומהורהר שמדבר אל אינטלקטואלים אומללים, אבל הוא עצמו סבל מדיכאון של עשרות שנים והרבה "לחפש את עצמו". לא פעם הוא יצא לתקופות פרישה, הגות והתעסקות בתורות רוחניות שונות, עד כדי התנזרות של חמש שנים במנזר והתבודדות בו.
שירתו הייתה מעט אפלה, קצת חתרנית, עם קורטוב של מסתורין ותנועה פילוסופית בין בשר ורוח ותכנים שבהם מככבים דת, אהבה, מיניות חמקמקה ורבת פנים, הרבה יהדות וקורטוב של נצרות וישו, אם להזכיר עוד יהודי שהצליח בעולם הגדול.
הוא היה כותב ומשורר שהרבה לעסוק באלוהים ובנשים, לאו דווקא בסדר הזה. בין להיטיו של לאונרד כהן זכו להצלחה רבה היו "Suzanne" שהקדיש לידידתו סוזאן ורדל, "So Long, Marianne" שהוקדש למריאן איהלן, נורבגית שהכיר באי היווני הידרה והפכה לבת זוגו, התגוררה איתו בהידרה במשך שנים ארוכות ולה כתב רבים משיריו. היו גם "Sisters Of Mercy" המצמרר, "Everybody Knows" המאוחר, "Who By Fire" שנכתב בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראים שלפני יום כיפור, הלהיט שאיתו התעדכן לאייטיז "First we take Manhattan", שיר הרומנטיקה שלו "Dance me to the end of love", השיר האלמותי "Famous Blue Raincoat" וכמובן "Chelsea Hotel #2" שהקדיש לג'ניס ג'ופלין, שאותה אהב במלון בשם זה בניו יורק.
הוא כתב את "Tower of Songs" שבו הוא מתאר את גדולי הפזמונים הנמצאים בקומות שהרבה מעליו. וכמובן שיש את "Hallelujah" - מהשירים שזכו למספר הביצועים הגדול בהיסטוריה של הפופ ובמולדתו של כהן קנדה נחשב לשיר הגדול בכל הזמנים. את אותו הללויה, אגב, הוא כתב במשך 6 שנים. הוא לא כתב בקלות כמו דילן - אצלו כל שיר נכתב בייסורים.
רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בפופ העולמי וזכו לאלפי ביצועים וגרסאות כיסוי. הוא זוהה בקול הבריטון העמוק שלו ובעיסוק הרב שלו באהבה, רוחנית וגופנית, וכמובן דת. אפרופו דת, הוא לא היה סתם יהודי, אלא יהודי חם שבמלחמת יום הכיפורים בא לארץ והופיע לאורך כל המלחמה בפני חיילי צה"ל.
מצחיק לדעת שאז אמרו שאת החיילים הוא דיכא עם השירים המלנכוליים שלו. ואגב, הוא עצמו הודה פעם שהמצב הזוגי שלו בבית היה מלא מתח וריבים עם בת זוגו באותה תקופה ולכן הוא החליט לבוא להירגע במלחמת יום כיפור...
הנה סיפורו של ענק השירה והטרובדור הגלובלי היהודי (עברית):
https://youtu.be/4WR54sIVP74?end=298
שנות ה-60 והנה הלהיט הראשון של לאונרד כהן:
https://youtu.be/6o6zMPLcXZ8
השיר שכתב למריאן אהובתו, כשחי איתה באי היווני הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
בשנות ה-70 הוא כבר היה לוהט:
https://youtu.be/IVJImYNGqwk
המשמעויות הנסתרות בשיריו מרתקות לא פעם:
https://youtu.be/YNoBpDoQOOg
"מי באש" בהשפעה יהודית:
https://youtu.be/jtMi8PpyTvc
לאונרד כהן לוקח את מנהטן ואז את ברלין:
https://youtu.be/JTTC_fD598A
את הללוייה שלו הפכו אלפי ביצועים להמנון בינלאומי:
https://youtu.be/YrLk4vdY28Q
וזקנתו כיבדה אותו מאד, כמו הביצוע הזה של אחד מלהיטיו הראשונים:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
מי מצלם אמנות עם המוני אנשים עירומים ביחד?
הצלם האמריקני ספנסר טוניק מקדיש את חייו ליצירת צילומי מיצג המוניים של אנשים בעירום. הוא עושה זאת במקומות מגוונים, בטבע ובערים, ובונה בצילומיו מיצגים גדולים שבהם הגוף העירום הוא חומר היצירה או מרכיב פיסולי.
בכל מקום שבו הוא מצלם כיום, מגיעים אלפי אנשים כדי להשתתף בצילומים שהוא עורך ובחלק מהמקומות, כולל ישראל, גם משלמים על הזכות להצטלם מולו.
במקסיקו השתתפו 18 אלף אנשים בצילומים שלו!
בשנים הראשונות הוא נעצר בכל פעם שצילם בערים שונות באמריקה, בשל ההתערטלות (הסרת הבגדים בציבור) שגרם למצולמים שלו, אבל כיום הוא אמן מוערך ומוכר והוא מתקבל בכבוד בכל מקום שאליו הוא מגיע.
סרטונים על ספנסר טוניק וצילומיו כוללים עירום אמנותי אך מוגבלים לצפייה בגיל מתאים.
הצלם האמריקני ספנסר טוניק מקדיש את חייו ליצירת צילומי מיצג המוניים של אנשים בעירום. הוא עושה זאת במקומות מגוונים, בטבע ובערים, ובונה בצילומיו מיצגים גדולים שבהם הגוף העירום הוא חומר היצירה או מרכיב פיסולי.
בכל מקום שבו הוא מצלם כיום, מגיעים אלפי אנשים כדי להשתתף בצילומים שהוא עורך ובחלק מהמקומות, כולל ישראל, גם משלמים על הזכות להצטלם מולו.
במקסיקו השתתפו 18 אלף אנשים בצילומים שלו!
בשנים הראשונות הוא נעצר בכל פעם שצילם בערים שונות באמריקה, בשל ההתערטלות (הסרת הבגדים בציבור) שגרם למצולמים שלו, אבל כיום הוא אמן מוערך ומוכר והוא מתקבל בכבוד בכל מקום שאליו הוא מגיע.
סרטונים על ספנסר טוניק וצילומיו כוללים עירום אמנותי אך מוגבלים לצפייה בגיל מתאים.
כיצד נחשב הירונימוס בוש לצייר של החטאים?
הירונימוס בוש היה צייר הולנדי ידוע ופורה ביותר בימי הביניים. למרות שהשאיר אחריו יצירות רבות וחשובות, מעט מאוד ידוע על חייו. מה שכן ידוע הוא שרבים במשפחתו, גם אביו וגם סבו, היו ציירים. כך גם שלושה מדודיו ואחיו.
אבל המעניינת היא יצירתו של בוש, שמצד אחד משקפת את התקופה האפילה והקשה של ימי הביניים ומצד שני היא נשגבת משל מרבית בני תקופתו. אולי בהתאם לרוח התקופה המאיימת, תקופה בה הכנסייה הנוצרית שולטת בתודעה, הנושאים המרכזיים ביצירותיו היו חטא ומוסר ירוד של בני-אדם.
בילדותו נחשף הירונימוס הצעיר לשריפת ענק בעירו, שבה נשרפו אלפי בתים. יש לשער שהמראות שראה, כמו גם דמיונו המפותח, היו מהגורמים שהשפיעו על אמנותו.
דימויים וסמלים רבים מצויים ביצירותיו של בוש. חלקם מסתוריים, לא ידועים ולא מובנים מאז שצוירו ועד היום. רבים באמנות נוטים לומר שציוריו של הרונימוס בוש נתנו השראה לסוריאליזם המודרני, על אף שהקדים את הסוריאליסטים ב-500 שנים.
הנה האמנות של הירונימוס בוש (עברית):
https://youtu.be/iEtZoS04-YI
אנימציה על דמויות מציוריו של בוש:
http://youtu.be/fV8VduAtbxI
מצגת וידאו של ציוריו בליווי מוסיקה גריגוריאנית מימי הביניים:
https://youtu.be/9FdKb20PH_k
ניסיון לפרש את הסמלים והמוטיבים שמופיעים בציוריו:
https://youtu.be/cAUBVTwHTz0?long=yes
וסרטון תיעודי על הצייר האפל והכי מתקדם של ימי הביניים:
https://youtu.be/-n9zbPmHvJE?long=yes
הירונימוס בוש היה צייר הולנדי ידוע ופורה ביותר בימי הביניים. למרות שהשאיר אחריו יצירות רבות וחשובות, מעט מאוד ידוע על חייו. מה שכן ידוע הוא שרבים במשפחתו, גם אביו וגם סבו, היו ציירים. כך גם שלושה מדודיו ואחיו.
אבל המעניינת היא יצירתו של בוש, שמצד אחד משקפת את התקופה האפילה והקשה של ימי הביניים ומצד שני היא נשגבת משל מרבית בני תקופתו. אולי בהתאם לרוח התקופה המאיימת, תקופה בה הכנסייה הנוצרית שולטת בתודעה, הנושאים המרכזיים ביצירותיו היו חטא ומוסר ירוד של בני-אדם.
בילדותו נחשף הירונימוס הצעיר לשריפת ענק בעירו, שבה נשרפו אלפי בתים. יש לשער שהמראות שראה, כמו גם דמיונו המפותח, היו מהגורמים שהשפיעו על אמנותו.
דימויים וסמלים רבים מצויים ביצירותיו של בוש. חלקם מסתוריים, לא ידועים ולא מובנים מאז שצוירו ועד היום. רבים באמנות נוטים לומר שציוריו של הרונימוס בוש נתנו השראה לסוריאליזם המודרני, על אף שהקדים את הסוריאליסטים ב-500 שנים.
הנה האמנות של הירונימוס בוש (עברית):
https://youtu.be/iEtZoS04-YI
אנימציה על דמויות מציוריו של בוש:
http://youtu.be/fV8VduAtbxI
מצגת וידאו של ציוריו בליווי מוסיקה גריגוריאנית מימי הביניים:
https://youtu.be/9FdKb20PH_k
ניסיון לפרש את הסמלים והמוטיבים שמופיעים בציוריו:
https://youtu.be/cAUBVTwHTz0?long=yes
וסרטון תיעודי על הצייר האפל והכי מתקדם של ימי הביניים:
https://youtu.be/-n9zbPmHvJE?long=yes
מי היתה יונה וולך?
יונה וולך היתה משוררת ישראלית, אחת היוצרות העבריות החשובות במאה ה-20. היא נולדה בכפר אונו, שיהפוך ברבות הזמן לקריית אונו. כאשר היתה בת ארבע, נהרג אביה של יונה בקרבות מלחמת העצמאות והרחוב שבו גדלה נקרא על שמו.
היא החלה כותבת שירה מגיל צעיר ובגיל 20 פרסמה את השירים הראשונים שלה בכתב העת "עכשיו" לשירה. בהמשך היא עצמה תהיה ממייסדי כתב העת פשיטא שבו עשו מאמץ להכניס אל השירה העברית את השפה היומיומית.
בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית חולים פסיכיאטרי וטופלה בין השאר בסמים הפסיכדליים דוגמת LSD, כשהיא מקפידה לתאר את החוויות משם בשיריה מאותו הזמן.
בהמשך חייה היא זכתה להצלחה רבה, שיריה זכו ללחנים מצוינים וספריה זכו בפרסים מחמיאים. היא עצמה המשיכה לכתוב שירה נועזת ולעורר מחלוקת בהופעתה החיצונית ובעצמאותה.
אבל בגיל 41 היא נפטרה מסרטן, בבית אימה שנפטרה כמה שבועות לפניה, ברחוב הקרוי על שם אביה שמת בילדותה במלחמה.
הנה סרטון על יונה וולך (עברית):
http://youtu.be/xoIq9518iGQ
השיר "יונתן" שיונה וולך מקריאה בקולה (עברית):
http://youtu.be/RIpOXw2BpQU
וולך מדברת (עברית):
https://youtu.be/tDmKrpvIHQ0
וסרט תיעודי על יונה וולך וחייה (עברית):
https://youtu.be/JWKd84JHkR8?long=yes
יונה וולך היתה משוררת ישראלית, אחת היוצרות העבריות החשובות במאה ה-20. היא נולדה בכפר אונו, שיהפוך ברבות הזמן לקריית אונו. כאשר היתה בת ארבע, נהרג אביה של יונה בקרבות מלחמת העצמאות והרחוב שבו גדלה נקרא על שמו.
היא החלה כותבת שירה מגיל צעיר ובגיל 20 פרסמה את השירים הראשונים שלה בכתב העת "עכשיו" לשירה. בהמשך היא עצמה תהיה ממייסדי כתב העת פשיטא שבו עשו מאמץ להכניס אל השירה העברית את השפה היומיומית.
בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית חולים פסיכיאטרי וטופלה בין השאר בסמים הפסיכדליים דוגמת LSD, כשהיא מקפידה לתאר את החוויות משם בשיריה מאותו הזמן.
בהמשך חייה היא זכתה להצלחה רבה, שיריה זכו ללחנים מצוינים וספריה זכו בפרסים מחמיאים. היא עצמה המשיכה לכתוב שירה נועזת ולעורר מחלוקת בהופעתה החיצונית ובעצמאותה.
אבל בגיל 41 היא נפטרה מסרטן, בבית אימה שנפטרה כמה שבועות לפניה, ברחוב הקרוי על שם אביה שמת בילדותה במלחמה.
הנה סרטון על יונה וולך (עברית):
http://youtu.be/xoIq9518iGQ
השיר "יונתן" שיונה וולך מקריאה בקולה (עברית):
http://youtu.be/RIpOXw2BpQU
וולך מדברת (עברית):
https://youtu.be/tDmKrpvIHQ0
וסרט תיעודי על יונה וולך וחייה (עברית):
https://youtu.be/JWKd84JHkR8?long=yes
מה תרם גאון הרנסאנס ג'וטו די בונדונה לאמנות?
האיטלקי ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה (Giotto di Bondone), שנודע בתולדות האמנות בתור ג'וטו, היה האמן הראשון של הרנסאנס האיטלקי. כנער הוא היה רועה צאן והתגלה כבעל יכולת ציור מופלאה וטבעית לחלוטין, שהתבססה על התבוננות בטבע, במקום על לימוד והקפדה על חוקי הציור ה"נכונים" של תקופתו. כך היה לצייר ואדריכל שקיבל חינוך אמנותי בסוף ימי הביניים, אך היה הראשון בגל של אמנים שיצרו אמנות ברוח חדשה. על אף שהוא מעולם לא התנתק מהעבר ומהמסורת האמנותית של ימי הביניים, היה ג'וטו אחד האמנים הראשונים שפרצו דרך לעידן הרנסאנס ולחידושים שיהפכו אותה לשונה מקודמתה.
תרומתו הראשונה של ג'וטו הייתה בהדגשה של החשיבות להתבונן בעולם, כדי להבינו. זה היה חידוש שהושפע לא מעט מאותה רוח של המדענים בני תקופתו, אותם חוקרים שיתחילו את המהפכה המדעית המוקדמת, מהפכה שההתבוננות והבחינה של הטבע היא אחד היסודות החשובים שלה. בניגוד לציורי הקדושים של תקופתו, שבהם כל דמויות הקדושים היו בעלי אותה ארשת פנים, הוא צייר פנים שונות לדמויות בציוריו. לא רק הבעות פנים מגוונות הוא שילב, אלא גם פנים שלא היו מושלמות, אלא אנושיות ולעיתים אף מכוערות, כמו בני-אדם. בציוריו התייחס ג'וטו באופן מתקדם גם לאור ולאופן והכיוון שבהם הוא פועל ומוטל בציור.
ההתבוננות הזו זיכתה את ג'וטו ביכולת הגאונית להתגבר על המבט הקפוא שאפיין את הדמויות המצוירות של הקדושים והמדונות עד אז. לראשונה הצליח ג'וטו לשלב בעיניהם את המבט הנשגב והשמיימי, עם העומק המוסרי והטהור ולשקף בהן את רוח האדם. עיניהם התמלאו לראשונה בחיים ובאנושיות. כמו שהכניס את האדם הפשוט לציור, הוא הכניס אליו את הבעות הפנים ואפילו הכיעור האנושי והפך את הציור לטבעי, נטורליסטי.
ג'וטו גם שבר הרבה מוסכמות בציור הביזנטי ושל ימי הביניים. כשהוא ממקם את ישו, הדמות הראשית, בצד הציור "הקינה על מות ישו" ולא במרכזו, הוא יוצר קווים שמוליכים אליה את העין. המדרון מוביל מהעץ, סמל לחיים, היישר אל ישו המת. חידוש אחר הוא היכולת לראשונה לייצר כמה מישורים ולהכניס עומק בציור. הוא מסתיר דמויות על ידי אחרות וכך משתמש באפקט ההסתרה של הנשים כדי לייצר תחושה של עומק. אצלו מוכנסות לראשונה אפילו דמויות המפנות את גבן אל המתבונן. במובנים רבים הוא הצייר החדשן ביותר של תקופתו.
תרומתו הגדולה של ג'וטו לאמנות היא הפרספקטיבה, או ליתר דיוק הפרספקטיבה הציורית. זוהי שיטה שמושפעת מהמדע והגאומטריה, שבה יוצרים בציור אשליה של עומק ומרחב תלת-ממדי, כדי להקנות לציור ממד אמיתי יותר, ריאליסטי.
הפרספקטיבה של ג'וטו תהפוך עם השנים לאחד מהיסודות של הריאליזם, שיתפוס מקום מרכזי ברנסאנס. כמו שציור עם פרספקטיבה מושך אל נקודת המגוז שלו, זו המרכזת את כל הקווים המדומים של העומק, כך הפכה השיטה עצמה לנקודה כזו בתולדות הציור הריאליסטי.
הנה סיפורו של ג'וטו בקצרה ובדרך שהוא היה אוהב:
https://youtu.be/z9fyhBXVzgk
קטעים מסרט שמספר על ג'וטו די בונדונה ויצירת הפרספקטיבה:
https://youtu.be/0wEtac3A7ro
מציוריו ועבודותיו הנוספות:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והוכחה לכך שעבודותיו של ג'וטו מתאימות מאד לאנימציית תלת ממד:
https://youtu.be/3i9oOG-6IbA
האיטלקי ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה (Giotto di Bondone), שנודע בתולדות האמנות בתור ג'וטו, היה האמן הראשון של הרנסאנס האיטלקי. כנער הוא היה רועה צאן והתגלה כבעל יכולת ציור מופלאה וטבעית לחלוטין, שהתבססה על התבוננות בטבע, במקום על לימוד והקפדה על חוקי הציור ה"נכונים" של תקופתו. כך היה לצייר ואדריכל שקיבל חינוך אמנותי בסוף ימי הביניים, אך היה הראשון בגל של אמנים שיצרו אמנות ברוח חדשה. על אף שהוא מעולם לא התנתק מהעבר ומהמסורת האמנותית של ימי הביניים, היה ג'וטו אחד האמנים הראשונים שפרצו דרך לעידן הרנסאנס ולחידושים שיהפכו אותה לשונה מקודמתה.
תרומתו הראשונה של ג'וטו הייתה בהדגשה של החשיבות להתבונן בעולם, כדי להבינו. זה היה חידוש שהושפע לא מעט מאותה רוח של המדענים בני תקופתו, אותם חוקרים שיתחילו את המהפכה המדעית המוקדמת, מהפכה שההתבוננות והבחינה של הטבע היא אחד היסודות החשובים שלה. בניגוד לציורי הקדושים של תקופתו, שבהם כל דמויות הקדושים היו בעלי אותה ארשת פנים, הוא צייר פנים שונות לדמויות בציוריו. לא רק הבעות פנים מגוונות הוא שילב, אלא גם פנים שלא היו מושלמות, אלא אנושיות ולעיתים אף מכוערות, כמו בני-אדם. בציוריו התייחס ג'וטו באופן מתקדם גם לאור ולאופן והכיוון שבהם הוא פועל ומוטל בציור.
ההתבוננות הזו זיכתה את ג'וטו ביכולת הגאונית להתגבר על המבט הקפוא שאפיין את הדמויות המצוירות של הקדושים והמדונות עד אז. לראשונה הצליח ג'וטו לשלב בעיניהם את המבט הנשגב והשמיימי, עם העומק המוסרי והטהור ולשקף בהן את רוח האדם. עיניהם התמלאו לראשונה בחיים ובאנושיות. כמו שהכניס את האדם הפשוט לציור, הוא הכניס אליו את הבעות הפנים ואפילו הכיעור האנושי והפך את הציור לטבעי, נטורליסטי.
ג'וטו גם שבר הרבה מוסכמות בציור הביזנטי ושל ימי הביניים. כשהוא ממקם את ישו, הדמות הראשית, בצד הציור "הקינה על מות ישו" ולא במרכזו, הוא יוצר קווים שמוליכים אליה את העין. המדרון מוביל מהעץ, סמל לחיים, היישר אל ישו המת. חידוש אחר הוא היכולת לראשונה לייצר כמה מישורים ולהכניס עומק בציור. הוא מסתיר דמויות על ידי אחרות וכך משתמש באפקט ההסתרה של הנשים כדי לייצר תחושה של עומק. אצלו מוכנסות לראשונה אפילו דמויות המפנות את גבן אל המתבונן. במובנים רבים הוא הצייר החדשן ביותר של תקופתו.
תרומתו הגדולה של ג'וטו לאמנות היא הפרספקטיבה, או ליתר דיוק הפרספקטיבה הציורית. זוהי שיטה שמושפעת מהמדע והגאומטריה, שבה יוצרים בציור אשליה של עומק ומרחב תלת-ממדי, כדי להקנות לציור ממד אמיתי יותר, ריאליסטי.
הפרספקטיבה של ג'וטו תהפוך עם השנים לאחד מהיסודות של הריאליזם, שיתפוס מקום מרכזי ברנסאנס. כמו שציור עם פרספקטיבה מושך אל נקודת המגוז שלו, זו המרכזת את כל הקווים המדומים של העומק, כך הפכה השיטה עצמה לנקודה כזו בתולדות הציור הריאליסטי.
הנה סיפורו של ג'וטו בקצרה ובדרך שהוא היה אוהב:
https://youtu.be/z9fyhBXVzgk
קטעים מסרט שמספר על ג'וטו די בונדונה ויצירת הפרספקטיבה:
https://youtu.be/0wEtac3A7ro
מציוריו ועבודותיו הנוספות:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והוכחה לכך שעבודותיו של ג'וטו מתאימות מאד לאנימציית תלת ממד:
https://youtu.be/3i9oOG-6IbA
איך הפך פורנסטי תמונה מעיתון לאייקון עיצוב על-זמני?
זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.
פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.
פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.
בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:
http://youtu.be/P5DPPGKCsyE
סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:
http://youtu.be/bezRXeJDhxA
ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:
http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0
זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.
פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.
פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.
בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:
http://youtu.be/P5DPPGKCsyE
סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:
http://youtu.be/bezRXeJDhxA
ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:
http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0
כיצד תרם ברונלסקי לאדריכלות?
כשזכה האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) בתחרות על תכנון כיפת כנסיית סנטה מריה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), הוא נכנס להיסטוריה. בתנאי התחרות הובהר שכיפתה של הכנסייה הנודעת חייבת להיות גולת הכותרת של המבנה המפואר והיא צריכה להיות הכיפה גדולה בעולם.
זו היתה השנה 1418 ופירנצה הייתה אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה ובכל אירופה. בשל ענייני יוקרה וסגנון וגם קצת תחרות עם ערים אחרות באיטליה, התחייב ברונלסקי שלא להשתמש בקמרונים המחודדים שאפיינו את הסגנון הגותי. אלו יכלו לספק לו פתרונות לבניית כיפה כה גדולה, בקוטר של 45 מטרים ומבלי שיש לה תמיכה. אך הוא מצא פתרונות אדריכליים שהם כה מופלאים, עד שחלקם לא מובנים עד היום לגמרי.
לאנשי הוועדה הבוחרת היו חשדות שהוא ממציא פתרונות, לא רק מפני שלא נודע כאדריכל אלא יותר כשען, אלא גם מפני שסרב לחשוף את כל תכניותיו בעת התחרות, מחשש לגניבת רעיונותיו. הם לא האמינו שיצליח לבנות את הכיפה בתנאים הקיימים, אך לבסוף הם החליטו בכל זאת לבחור באדריכל החובב, שבזמנו הפנוי עסק במדידות ולימוד לעומק של מבנים ועתיקות רומיות.
לאחר 16 שנים הסתיימה בניית הכיפה וההשתאות הגיעה לשיאים שלא יאומנו. במהלך הבנייה הוא תכנן מערכות להעלאת חומרי הבניה לגובה ומצא פתרונות הנדסיים שהקדימו את זמנם, למגוון בעיות ביצוע. גאוניותו של האדריכל היומרני התגלתה בתכנון מבריק של כיפה בתוך כיפה, כשאחת תומכת בשניה על ידי מדרגות. המבנה שיצר ברונלסקי היה בלתי נתפס בחוזקו וניצב לגמרי ללא תמיכה. עד היום, כבר 500 שנה, הוא נחשב לכיפת הלבנים הגדולה בעולם. לאחר מותו השלימו את ה"לנטרנה", עוד מרכיב עיצובי שנועד להכניס אור טבעי לכנסייה ולהוסיף חן לכיפה המיוחדת שיצר הגאון.
ברונלסקי גם תרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך הפך האדריכל והאמן החובב הזה לאחד מראשוני תקופת הרנסאנס ומהחשובים בה. גאונות, מסתבר, היא לא תמיד עניין שמחייב השכלה פורמלית.
כך תכנן פליפו ברונלסקי את הכיפה של הפנתאון בפירנצה (מתורגם):
https://youtu.be/B3t0yU4ti6Q
הרצאה על המבנה הגאוני:
https://youtu.be/_1aJlNqM1HY
כך הוא יצר את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/_IOPlGPQPuM
ומבט נוסף על כיפת הקתדרלה הגאונית שתכנן:
https://youtu.be/TQ8F_yPwqzA
כשזכה האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) בתחרות על תכנון כיפת כנסיית סנטה מריה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), הוא נכנס להיסטוריה. בתנאי התחרות הובהר שכיפתה של הכנסייה הנודעת חייבת להיות גולת הכותרת של המבנה המפואר והיא צריכה להיות הכיפה גדולה בעולם.
זו היתה השנה 1418 ופירנצה הייתה אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה ובכל אירופה. בשל ענייני יוקרה וסגנון וגם קצת תחרות עם ערים אחרות באיטליה, התחייב ברונלסקי שלא להשתמש בקמרונים המחודדים שאפיינו את הסגנון הגותי. אלו יכלו לספק לו פתרונות לבניית כיפה כה גדולה, בקוטר של 45 מטרים ומבלי שיש לה תמיכה. אך הוא מצא פתרונות אדריכליים שהם כה מופלאים, עד שחלקם לא מובנים עד היום לגמרי.
לאנשי הוועדה הבוחרת היו חשדות שהוא ממציא פתרונות, לא רק מפני שלא נודע כאדריכל אלא יותר כשען, אלא גם מפני שסרב לחשוף את כל תכניותיו בעת התחרות, מחשש לגניבת רעיונותיו. הם לא האמינו שיצליח לבנות את הכיפה בתנאים הקיימים, אך לבסוף הם החליטו בכל זאת לבחור באדריכל החובב, שבזמנו הפנוי עסק במדידות ולימוד לעומק של מבנים ועתיקות רומיות.
לאחר 16 שנים הסתיימה בניית הכיפה וההשתאות הגיעה לשיאים שלא יאומנו. במהלך הבנייה הוא תכנן מערכות להעלאת חומרי הבניה לגובה ומצא פתרונות הנדסיים שהקדימו את זמנם, למגוון בעיות ביצוע. גאוניותו של האדריכל היומרני התגלתה בתכנון מבריק של כיפה בתוך כיפה, כשאחת תומכת בשניה על ידי מדרגות. המבנה שיצר ברונלסקי היה בלתי נתפס בחוזקו וניצב לגמרי ללא תמיכה. עד היום, כבר 500 שנה, הוא נחשב לכיפת הלבנים הגדולה בעולם. לאחר מותו השלימו את ה"לנטרנה", עוד מרכיב עיצובי שנועד להכניס אור טבעי לכנסייה ולהוסיף חן לכיפה המיוחדת שיצר הגאון.
ברונלסקי גם תרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך הפך האדריכל והאמן החובב הזה לאחד מראשוני תקופת הרנסאנס ומהחשובים בה. גאונות, מסתבר, היא לא תמיד עניין שמחייב השכלה פורמלית.
כך תכנן פליפו ברונלסקי את הכיפה של הפנתאון בפירנצה (מתורגם):
https://youtu.be/B3t0yU4ti6Q
הרצאה על המבנה הגאוני:
https://youtu.be/_1aJlNqM1HY
כך הוא יצר את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/_IOPlGPQPuM
ומבט נוסף על כיפת הקתדרלה הגאונית שתכנן:
https://youtu.be/TQ8F_yPwqzA
מהם פסלי העכביש הידועים של לואיז בורז'ואה?
ודאי יצא לכם לראות, לפחות בתמונות, את פסלי הענק של העכביש העצום עשוי המתכת הכהה, בגובה העולה על 30 מטר. פסלי העכבישים הענקיים הללו מפוזרים כיום ברחבי העולם.
יצרה אותם לואיז בורז'ואה, אמנית מודרנית שהלכה לעולמה בגיל 100 בשנת 2010. אבל את המורשת שלה לא לקחה איתה מי שנחשפה לציבור הרחב רק בשנות ה-70, גם אם הרבה לפני כן כבר נחשבה לפורצת דרך באמנות המודרנית.
פסל העכביש, או בשמח הרשמי "מאמאן", נוצר ב-1999. "העכביש" היא הסבירה פעם, "הוא שיר לאימי שהייתה חברתי הטובה ביותר. כמו העכביש, גם היא עבדה באריגה, בעסק המשפחתי של שיקום שטיחים.. העכבישים הם ידידים שאוכלים יתושים ויתושים מפיצים מחלות, מה שאומר שאינם רצויים. אז עכבישים, בדיוק כמו אמא שלי, מועילים ומגינים עלינו".
הפסל העכבישי נכנס גם למוזיאונים החשובים לאמנות מודרנית. אחד כזה, שגובהו 9 מטרים, נתרם על ידה ונכלל עם עוד 3 מפסליה באוסף המקורי שהוצג לקהל הרחב ביחד עם העבודות הראשונות במוזיאון "טייט מודרן" שנפתח בלונדון בתחילת המילניום.
את שאר פסלי העכבישים האיקוניים, שזיכו אותה בכינוי "אשת העכביש", אפשר למצוא היום במקומות רבים בעולם. הם הביאו לה חשיפה רבה בכל העולם, ביחס לאמנית מודרנית שנולדה בתחילת המאה ה-20 והייתה עד אז מוערכת על ידי אמנים וחובבי אמנות של ממש, אבל הרבה פחות בקרב הקהל הרחב.
הנה פסל העכביש "מאמאן" שמוצג בגן מוזיאון בשוויץ:
https://youtu.be/8BD0vxA_ywo
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
מרכיבים עכביש חדש:
https://youtu.be/MSJRC4ymCYI
הסבר על הפסלים המפורסמים:
https://youtu.be/kUFSn8u_IRs
ודאי יצא לכם לראות, לפחות בתמונות, את פסלי הענק של העכביש העצום עשוי המתכת הכהה, בגובה העולה על 30 מטר. פסלי העכבישים הענקיים הללו מפוזרים כיום ברחבי העולם.
יצרה אותם לואיז בורז'ואה, אמנית מודרנית שהלכה לעולמה בגיל 100 בשנת 2010. אבל את המורשת שלה לא לקחה איתה מי שנחשפה לציבור הרחב רק בשנות ה-70, גם אם הרבה לפני כן כבר נחשבה לפורצת דרך באמנות המודרנית.
פסל העכביש, או בשמח הרשמי "מאמאן", נוצר ב-1999. "העכביש" היא הסבירה פעם, "הוא שיר לאימי שהייתה חברתי הטובה ביותר. כמו העכביש, גם היא עבדה באריגה, בעסק המשפחתי של שיקום שטיחים.. העכבישים הם ידידים שאוכלים יתושים ויתושים מפיצים מחלות, מה שאומר שאינם רצויים. אז עכבישים, בדיוק כמו אמא שלי, מועילים ומגינים עלינו".
הפסל העכבישי נכנס גם למוזיאונים החשובים לאמנות מודרנית. אחד כזה, שגובהו 9 מטרים, נתרם על ידה ונכלל עם עוד 3 מפסליה באוסף המקורי שהוצג לקהל הרחב ביחד עם העבודות הראשונות במוזיאון "טייט מודרן" שנפתח בלונדון בתחילת המילניום.
את שאר פסלי העכבישים האיקוניים, שזיכו אותה בכינוי "אשת העכביש", אפשר למצוא היום במקומות רבים בעולם. הם הביאו לה חשיפה רבה בכל העולם, ביחס לאמנית מודרנית שנולדה בתחילת המאה ה-20 והייתה עד אז מוערכת על ידי אמנים וחובבי אמנות של ממש, אבל הרבה פחות בקרב הקהל הרחב.
הנה פסל העכביש "מאמאן" שמוצג בגן מוזיאון בשוויץ:
https://youtu.be/8BD0vxA_ywo
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
מרכיבים עכביש חדש:
https://youtu.be/MSJRC4ymCYI
הסבר על הפסלים המפורסמים:
https://youtu.be/kUFSn8u_IRs
