שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
אילו בגדים נחוצים בארצות החמות ומהי הג'לביה?
בארצות חמות כדאי ללבוש בגדים קלים, רפויים ובהירים, כדי שקרני השמש לא ייספגו בבגד ויחממו את הלובש.
כשחם נוהגים המקומיים שם ללבוש בגדים קלילים ולא צמודים לגוף. כשלובשים את הבגדים הקלים ורפויים, הקרירות נשמרת בתוכם טוב יותר ומקלה על האנשים לשאת את החום.
דוגמה ללבוש כזה היא הג'לביה האוורירית, שלובשים הבדואים. זוהי מעין שמלה, שגם הגברים הבדואים מעדיפים ללבוש, כי יש בה הרבה אוויר ובאקלים החם נעים בה הרבה יותר, מאשר כשלובשים בגדים צמודים.
הנה הלבוש הרפוי של הבדואים, הג'לביות האווריריות:
http://youtu.be/c9XX5YpoBEk
מה לובשים בארצות שהאקלים בהן קר?
לבוש רב-שכבות עבות ומחממות, מפרווה או מחומרים מחממים אחרים, הוא הלבוש המתאים נגד הקור העז. למשל האסקימואים שחיים בצפון הרחוק מתלבשים בלבוש שעשוי מפרוות כבדות ומחממות.
הנה סרטון שמראה איך מתלבשים בעיר הקרה בעולם - בסיביר הקפואה מתמיד (עברית):
https://youtu.be/L7dUW_TV4pM
וכך לבושים אנשים בטמפרטורה של מינוס 45 ביאקוצק:
http://youtu.be/wehRUEdfu2s
למה אנשים לובשים מדים?
המדים שאנשים לובשים הם סימן היכר שמתאים למקצועם ולארגון שבו הם עובדים.
משוטרים וחיילים ועד לדיילים וטכנאים - המדים מסייעים לנו לדעת במה אדם עוסק וכיצד נוכל להיעזר בו.
למדים שונים יש תפקיד מקצועי. לחיילים משמשים לא פעם מדים שמאפשרים להם להסתוות בפני האויב. מדי הכבאים עשויים מחומרים מונעי שריפה, כך שלא ייגרמו להם כוויות. אחיות לובשות מדים לבנים בכדי שיהיו תמיד נקיים, כי על לבן רואים אם המדים מלוכלכים ויש להחליפם, במקום לפגוע בסטריליות ובחולים.
הנה סרטון על המדים הלבנים של חיל הים:
http://youtu.be/onaLOD05oCw
על התפתחות מדי הרופאים (עברית):
https://youtu.be/I2kqqHLIv7o
ומדי הדיילות של חברת התעופה "אל על":
http://youtu.be/eOcpWdajz3I?t=2s
איך היה צ'רלס וורת' למעצב האופנה הראשון?
בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.
וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.
ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.
האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.
כך נולד מקצוע מעצב האופנה.
הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:
https://youtu.be/4_W5j2bsMqE
דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:
https://youtu.be/LbJRvQnymAs
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/ncvgIJTDF2w
ועיצובים של וורת':
https://youtu.be/qqIuzUQqduw
מהו הסיפור של חולצת הטי ואיך הוא הומצאה?
בימינו הפכה חולצת טי (T-shirt), או טי שרט, לסוג של לוח מודעות אישי, מעין בד ציור פתוח להעברת רעיונות חברתיים ומסרים פרסומיים. עד כדי כך הפופולריות של חולצת הטי גדולה, עד שגם מעצבי אופנה עכשוויים לא רואים פחיתות כבוד בעיצוב של חולצות טי ובשילובן במראה האופנתי המעודכן.
תולדות ה-T shirt מתחילים כשחולצת הטי מופצת על ידי הצי האמריקאי בתקופת המלחמה הספרדית, בשנת 1898. זו הפעם הראשונה שפוגשים בה בארצות הברית. עד המאה ה-20 נהגו גברים ללבוש רק חולצות מכופתרות. כמובן שהבעיות החלו כשאבדו להם הכפתורים.
בצבא היה השימוש העיקרי בחולצות הטי, בעלות הצווארון העגול והשוורולים הקצרים, כחולצות שנלבשו מתחת למדים, סוג של לבנים. הן התגלו ככל כך שימושיות עד שבתוך זמן קצר הפכו חולצות ה-T לציוד הכרחי לטירונים המתגייסים לצבא.
ב-1904 כבר פרסמה חברת בגדים תחתונים בשם "The Copper" את החולצה עם הבד הנמתח שאפשר מעתה ללבוש אותה בלי צורך בכפתורים, תוך העברת הראש דרך הצווארון שלה. מודעת המפרסומת שלה התפארה אז, בפני הגברים הרווקים שכל כפתור נופל סיבך אותם בחיפוש אחרי תופרת: "ללא סיכות ביטחון או כפתורים, בלי מחט ובלי חוט!"
זה גם השלב שצורת האות T שלהן מקנה לחולצות החדשות הללו את השם האייקוני חולצות T. על כל פנים, שמען של החולצות הקלילות והלא מחייבות יוצא מגבולות הצבא ובעלי מקצועות כחולי-צווארון מתחילים ללבוש אותן לעבודות. הבד הקליל והשימושי, במיוחד בימים חמים, כובש את החקלאים, הבנאים, עובדי הכבישים ושאר העובדים בשמש הקופחת ובחללים חמים מאד, כמו כורים, מסיקי אש וכדומה.
משם המשיכה חולצת הטי את מסע הניצחון שלה אל עולם הילדים. החולצה הזולה והקלה לניקוי התאימה מאד לאימהות שלהן ובאופן כללי גם לתקציב המשפחתי.
בשנות ה-20 הפכה המילה T-shirt למילה במילון האמריקאי, אבל החולצה הזו נותרה פשוטה למדי ובצבע אחד. את זה שינתה ב-1938 הפקת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמה את הסרט באמצעות ההדפס הראשון על חולצות טי. חלוקת החולצות המודפסות כל כך הצליחה שהן הפכו לערוץ פרסומי חדש ולאמצעי מיתוג מצוין לחברות מסחריות.
בשנת 1942 הופיעה חולצת הטי המודפסת הראשונה על שער של מגזין ה-Life היוקרתי והפופולריות של החולצות הללו הרקיעה שחקים. גם הופעתו של השחקן האגדי מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה, מ-1951, כשהוא לבוש בחולצת טריקו, תרמה לחלחול שלה לכל שכבות האוכלוסייה והגילאים. לראשונה הייתה חולצה ה"טי", לא להאמין, הבגד הלוהט בחנויות הבגדים.
בסוף העשור של האהבה והמחאה, לקראת סוף שנות ה-60, הטישרט הפכה לאמצעי ביטוי לצעירים ולצעירים ברוחם. רעיונות החופש והביטוי העצמי התמזגו זה בזה והפכו את החולצות הללו לשלטים מהלכים של בעליהן. יצרנים המשיכו לפרסם באמצעותן את הלוגו שלהם ופורטרטים של מהפכנים נאים, דוגמת צ'ה גווארה ופידל קסטרו, הופיעו על החולצות הצבועות בצבע האידיאולוגי הנכון.
בשנות ה-70 החלו גם אמנים לייצר עבודות והדפסים לחולצות טריקו. לוגואים של להקות רוק, כמו הרולינג סטונז ולהקת Yes, הפכו לוהטים על חולצות T. גם אייקונים, דוגמת הסמיילי אט סמל השלון ומשפטים שנונים או משולבים באייקונים, כמו "I love New York" שבו מוחלפת המילה love בציור של לב, המשולב בטקסט עצמו.
כיום, לצד מכנסי הג'ינס ושבירתם של כללי הלבוש הרשמי, מככבות חולצות הטי בעולם החדש, של הלבוש הנונשלנטי והמרושל במכוון. הן סמל של נעורים ואופנה צעירה, מעבירים רעיונות ומעידים על השנינות וגודל הכיס של הלובש, משום שקניית חולצות מעודכנות וחדשניות, עולה לא פעם במחיר גבוה.
הנה סיפורה ההיסטורי של חולצת הטי שרט:
https://youtu.be/NgTiskX8tuQ
חולצת הטריקו היצירתיות שאנשים ממציאים:
https://youtu.be/6-vik1mKqdI
כך הופכים חולצת טריקו לשמלה:
https://youtu.be/n1BIqOhudGg
חולצות הטריקו משקפות את המצב הצרכני העולמי והפגיעה האנושית בסביבה (מתורגם):
https://youtu.be/BiSYoeqb_VY
באווירה הורסת - מה קורה לגבר ישראלי שמנסה לצאת מהטריקו (עברית):
https://youtu.be/5_2Fz8OIP1k
והסיפור המשעשע של הטי שרט:
https://youtu.be/E0tJ2_-6Omg
למה צריכים ללבוש בגדי עבודה?
במקצועות מסוימים, בעיקר כאלה שיש בהם סכנה, לובשים העובדים בגדי עבודה. בגדי העבודה נועדו להקטין את הסכנה במהלך העבודה.
לרתכים, למשל, יש בגדים עבים ומסכת ריתוך, בעוד שלכבאים יש חליפות מיוחדות שעשויות מחומרים נגד אש.
הנה סרטון משעשע על בגדי העבודה:
http://youtu.be/NQ5Jny-XpM4
איך פועל הרוכסן?
כששואלים איך נסגר הריצ'רץ' (Zippers), הרוכסן, הביטו באותו חלק שהאצבעות אוחזות ומזיזות כדי לסגור את הריצרץ'. הרוכסן מזיז את הלשוניות הנגדיות שבשני צידי הבד ומחדיר אותן אחת מכאן ואחת משם.
יש ללשוניות הללו צורה של קרס ושהרוכסן מחבר אותן, כל שתי לשוניות קטנות מקבלות ביניהן לשונית קרס ש"מתיישבת" ביניהן. הקרס ננעל בין הקרסים הנגדיים בזווית שמונעת יציאה מתוכם. הניתוק ביניהם יכול להתרחש רק כשהרוכסן יעבור בדרך ההפוכה ויפתח את הפער שבין שני קרסים. כך הוא יאפשר לקרס הנגדי שתקוע ביניהם, להיחלץ ולצאת. הריץ'רץ' השתחרר!
כדי להבין את עניין הזווית, נסו להביט במעצור הדלת המשולש. הוא עוצר אותה בזכות הזווית שנוצרת בינו לבינה. ככל שהדלת נסגרת, המעצור המשולש מתחזק בעצירתו אותה.
הנה סרטון שמדגים כיצד נסגר הריץ רץ':
http://youtu.be/WEf28mF4DoY
ואנימציה שמראה זאת יפה:
http://youtu.be/VKlVotbnXh0
מהו חדר ההלבשה הווירטואלי?
חדר הלבשה וירטואלי (Virtual dressing room) הוא טכנולוגיה ממוחשבת שבה ניתן לבחור סוגי בגדים שונים ולראותם על גופך במראה.
הקונספט של חדרי המדידה שמתבטלים והופכים למראה חכמה שמאפשרת לנסות בגדים באופן וירטואלי ובאמצעות מציאות רבודה, הקונספט הזה אינו חדש. כבר שנים שתעשיית הבגדים מנסה לפתח אותו. בשנים האחרונות הוא סוף סוף מבשיל וכדרכן של טכנולוגיות מבשילות, פתאום כל היצרנים שם.
כמובן שהטכנולוגיה היא כרגע בלידתה, אבל ההבטחה גדולה. חנויות גדולות יוכלו לחסוך זמן רב על מדידה, שטח לתאי מדידה פיזיים שניתן יהיה לוותר על רובם ושעות אינסופיות של קיפול בגדים שנמדדו לרגע. בעתיד יוכל כל אחד למדוד בביתו הפרטי את בגדי כל היצרניות ולהזמין את הבגד בלחיצת כפתור.
אין ספק שהמכורים הכבדים לשופינג אולי ימשיכו בהתחלה לנדוד בין החנויות. הרי ההרגל הזה הוא כמעט ממכר. אבל השאר יחסכו זמן וקנסות חנייה ויקנו בעתיד בדיוק כך - מהבית, בחנות ובכל מקום שצריך למדוד ותא המדידה תפוס...
הנה חדר הלבשה וירטואלי:
https://youtu.be/Mr71jrkzWq8
בואו למדוד בחדר הלבשה המדומה בגדי ים:
https://youtu.be/QHAyOtLuqtY
גם טושיבה בתמונה:
https://youtu.be/YAPmC6priqY
מה לבשו ברומי העתיקה?
ברומא נהגו האזרחים הרומים ללבוש טוגה (Toga) לבנה, בעוד שהקיסר היה נוהג ללבוש טוגה סגולה.
כי הטוגה ברומא הייתה יותר מסתם בגד. הרומאים הקדומים ראו בבגד הזה סמל מעמד, שהצביע על המעמד החברתי, המגדר וכדומה.
על חשיבות הטוגה בחברה הרומית תעיד העובדה שבין ההיסטוריונים הרומים היו כאלה שקראו לעצמם "הגנס טגאטה", שפירושו בלטינית או רומית "הגזע הלובש טוגה".
הנה הסבר על הטוגה:
https://youtu.be/jPfjw9geCzE
כך לבשו את הלבוש הרומי הקדום:
https://youtu.be/0EyStjkII-Y
הלבוש של החייל הרומאי באימפריה הרומית:
https://youtu.be/BzTt2uKUhYk
ותחפושות מודרניות למשפחה הרומית:
https://youtu.be/yM2J_iTlyEc
בארצות חמות כדאי ללבוש בגדים קלים, רפויים ובהירים, כדי שקרני השמש לא ייספגו בבגד ויחממו את הלובש.
כשחם נוהגים המקומיים שם ללבוש בגדים קלילים ולא צמודים לגוף. כשלובשים את הבגדים הקלים ורפויים, הקרירות נשמרת בתוכם טוב יותר ומקלה על האנשים לשאת את החום.
דוגמה ללבוש כזה היא הג'לביה האוורירית, שלובשים הבדואים. זוהי מעין שמלה, שגם הגברים הבדואים מעדיפים ללבוש, כי יש בה הרבה אוויר ובאקלים החם נעים בה הרבה יותר, מאשר כשלובשים בגדים צמודים.
הנה הלבוש הרפוי של הבדואים, הג'לביות האווריריות:
http://youtu.be/c9XX5YpoBEk
לבוש רב-שכבות עבות ומחממות, מפרווה או מחומרים מחממים אחרים, הוא הלבוש המתאים נגד הקור העז. למשל האסקימואים שחיים בצפון הרחוק מתלבשים בלבוש שעשוי מפרוות כבדות ומחממות.
הנה סרטון שמראה איך מתלבשים בעיר הקרה בעולם - בסיביר הקפואה מתמיד (עברית):
https://youtu.be/L7dUW_TV4pM
וכך לבושים אנשים בטמפרטורה של מינוס 45 ביאקוצק:
http://youtu.be/wehRUEdfu2s
המדים שאנשים לובשים הם סימן היכר שמתאים למקצועם ולארגון שבו הם עובדים.
משוטרים וחיילים ועד לדיילים וטכנאים - המדים מסייעים לנו לדעת במה אדם עוסק וכיצד נוכל להיעזר בו.
למדים שונים יש תפקיד מקצועי. לחיילים משמשים לא פעם מדים שמאפשרים להם להסתוות בפני האויב. מדי הכבאים עשויים מחומרים מונעי שריפה, כך שלא ייגרמו להם כוויות. אחיות לובשות מדים לבנים בכדי שיהיו תמיד נקיים, כי על לבן רואים אם המדים מלוכלכים ויש להחליפם, במקום לפגוע בסטריליות ובחולים.
הנה סרטון על המדים הלבנים של חיל הים:
http://youtu.be/onaLOD05oCw
על התפתחות מדי הרופאים (עברית):
https://youtu.be/I2kqqHLIv7o
ומדי הדיילות של חברת התעופה "אל על":
http://youtu.be/eOcpWdajz3I?t=2s
בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.
וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.
ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.
האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.
כך נולד מקצוע מעצב האופנה.
הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:
https://youtu.be/4_W5j2bsMqE
דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:
https://youtu.be/LbJRvQnymAs
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/ncvgIJTDF2w
ועיצובים של וורת':
https://youtu.be/qqIuzUQqduw
בגדים
בימינו הפכה חולצת טי (T-shirt), או טי שרט, לסוג של לוח מודעות אישי, מעין בד ציור פתוח להעברת רעיונות חברתיים ומסרים פרסומיים. עד כדי כך הפופולריות של חולצת הטי גדולה, עד שגם מעצבי אופנה עכשוויים לא רואים פחיתות כבוד בעיצוב של חולצות טי ובשילובן במראה האופנתי המעודכן.
תולדות ה-T shirt מתחילים כשחולצת הטי מופצת על ידי הצי האמריקאי בתקופת המלחמה הספרדית, בשנת 1898. זו הפעם הראשונה שפוגשים בה בארצות הברית. עד המאה ה-20 נהגו גברים ללבוש רק חולצות מכופתרות. כמובן שהבעיות החלו כשאבדו להם הכפתורים.
בצבא היה השימוש העיקרי בחולצות הטי, בעלות הצווארון העגול והשוורולים הקצרים, כחולצות שנלבשו מתחת למדים, סוג של לבנים. הן התגלו ככל כך שימושיות עד שבתוך זמן קצר הפכו חולצות ה-T לציוד הכרחי לטירונים המתגייסים לצבא.
ב-1904 כבר פרסמה חברת בגדים תחתונים בשם "The Copper" את החולצה עם הבד הנמתח שאפשר מעתה ללבוש אותה בלי צורך בכפתורים, תוך העברת הראש דרך הצווארון שלה. מודעת המפרסומת שלה התפארה אז, בפני הגברים הרווקים שכל כפתור נופל סיבך אותם בחיפוש אחרי תופרת: "ללא סיכות ביטחון או כפתורים, בלי מחט ובלי חוט!"
זה גם השלב שצורת האות T שלהן מקנה לחולצות החדשות הללו את השם האייקוני חולצות T. על כל פנים, שמען של החולצות הקלילות והלא מחייבות יוצא מגבולות הצבא ובעלי מקצועות כחולי-צווארון מתחילים ללבוש אותן לעבודות. הבד הקליל והשימושי, במיוחד בימים חמים, כובש את החקלאים, הבנאים, עובדי הכבישים ושאר העובדים בשמש הקופחת ובחללים חמים מאד, כמו כורים, מסיקי אש וכדומה.
משם המשיכה חולצת הטי את מסע הניצחון שלה אל עולם הילדים. החולצה הזולה והקלה לניקוי התאימה מאד לאימהות שלהן ובאופן כללי גם לתקציב המשפחתי.
בשנות ה-20 הפכה המילה T-shirt למילה במילון האמריקאי, אבל החולצה הזו נותרה פשוטה למדי ובצבע אחד. את זה שינתה ב-1938 הפקת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמה את הסרט באמצעות ההדפס הראשון על חולצות טי. חלוקת החולצות המודפסות כל כך הצליחה שהן הפכו לערוץ פרסומי חדש ולאמצעי מיתוג מצוין לחברות מסחריות.
בשנת 1942 הופיעה חולצת הטי המודפסת הראשונה על שער של מגזין ה-Life היוקרתי והפופולריות של החולצות הללו הרקיעה שחקים. גם הופעתו של השחקן האגדי מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה, מ-1951, כשהוא לבוש בחולצת טריקו, תרמה לחלחול שלה לכל שכבות האוכלוסייה והגילאים. לראשונה הייתה חולצה ה"טי", לא להאמין, הבגד הלוהט בחנויות הבגדים.
בסוף העשור של האהבה והמחאה, לקראת סוף שנות ה-60, הטישרט הפכה לאמצעי ביטוי לצעירים ולצעירים ברוחם. רעיונות החופש והביטוי העצמי התמזגו זה בזה והפכו את החולצות הללו לשלטים מהלכים של בעליהן. יצרנים המשיכו לפרסם באמצעותן את הלוגו שלהם ופורטרטים של מהפכנים נאים, דוגמת צ'ה גווארה ופידל קסטרו, הופיעו על החולצות הצבועות בצבע האידיאולוגי הנכון.
בשנות ה-70 החלו גם אמנים לייצר עבודות והדפסים לחולצות טריקו. לוגואים של להקות רוק, כמו הרולינג סטונז ולהקת Yes, הפכו לוהטים על חולצות T. גם אייקונים, דוגמת הסמיילי אט סמל השלון ומשפטים שנונים או משולבים באייקונים, כמו "I love New York" שבו מוחלפת המילה love בציור של לב, המשולב בטקסט עצמו.
כיום, לצד מכנסי הג'ינס ושבירתם של כללי הלבוש הרשמי, מככבות חולצות הטי בעולם החדש, של הלבוש הנונשלנטי והמרושל במכוון. הן סמל של נעורים ואופנה צעירה, מעבירים רעיונות ומעידים על השנינות וגודל הכיס של הלובש, משום שקניית חולצות מעודכנות וחדשניות, עולה לא פעם במחיר גבוה.
הנה סיפורה ההיסטורי של חולצת הטי שרט:
https://youtu.be/NgTiskX8tuQ
חולצת הטריקו היצירתיות שאנשים ממציאים:
https://youtu.be/6-vik1mKqdI
כך הופכים חולצת טריקו לשמלה:
https://youtu.be/n1BIqOhudGg
חולצות הטריקו משקפות את המצב הצרכני העולמי והפגיעה האנושית בסביבה (מתורגם):
https://youtu.be/BiSYoeqb_VY
באווירה הורסת - מה קורה לגבר ישראלי שמנסה לצאת מהטריקו (עברית):
https://youtu.be/5_2Fz8OIP1k
והסיפור המשעשע של הטי שרט:
https://youtu.be/E0tJ2_-6Omg
במקצועות מסוימים, בעיקר כאלה שיש בהם סכנה, לובשים העובדים בגדי עבודה. בגדי העבודה נועדו להקטין את הסכנה במהלך העבודה.
לרתכים, למשל, יש בגדים עבים ומסכת ריתוך, בעוד שלכבאים יש חליפות מיוחדות שעשויות מחומרים נגד אש.
הנה סרטון משעשע על בגדי העבודה:
http://youtu.be/NQ5Jny-XpM4
כששואלים איך נסגר הריצ'רץ' (Zippers), הרוכסן, הביטו באותו חלק שהאצבעות אוחזות ומזיזות כדי לסגור את הריצרץ'. הרוכסן מזיז את הלשוניות הנגדיות שבשני צידי הבד ומחדיר אותן אחת מכאן ואחת משם.
יש ללשוניות הללו צורה של קרס ושהרוכסן מחבר אותן, כל שתי לשוניות קטנות מקבלות ביניהן לשונית קרס ש"מתיישבת" ביניהן. הקרס ננעל בין הקרסים הנגדיים בזווית שמונעת יציאה מתוכם. הניתוק ביניהם יכול להתרחש רק כשהרוכסן יעבור בדרך ההפוכה ויפתח את הפער שבין שני קרסים. כך הוא יאפשר לקרס הנגדי שתקוע ביניהם, להיחלץ ולצאת. הריץ'רץ' השתחרר!
כדי להבין את עניין הזווית, נסו להביט במעצור הדלת המשולש. הוא עוצר אותה בזכות הזווית שנוצרת בינו לבינה. ככל שהדלת נסגרת, המעצור המשולש מתחזק בעצירתו אותה.
הנה סרטון שמדגים כיצד נסגר הריץ רץ':
http://youtu.be/WEf28mF4DoY
ואנימציה שמראה זאת יפה:
http://youtu.be/VKlVotbnXh0
חדר הלבשה וירטואלי (Virtual dressing room) הוא טכנולוגיה ממוחשבת שבה ניתן לבחור סוגי בגדים שונים ולראותם על גופך במראה.
הקונספט של חדרי המדידה שמתבטלים והופכים למראה חכמה שמאפשרת לנסות בגדים באופן וירטואלי ובאמצעות מציאות רבודה, הקונספט הזה אינו חדש. כבר שנים שתעשיית הבגדים מנסה לפתח אותו. בשנים האחרונות הוא סוף סוף מבשיל וכדרכן של טכנולוגיות מבשילות, פתאום כל היצרנים שם.
כמובן שהטכנולוגיה היא כרגע בלידתה, אבל ההבטחה גדולה. חנויות גדולות יוכלו לחסוך זמן רב על מדידה, שטח לתאי מדידה פיזיים שניתן יהיה לוותר על רובם ושעות אינסופיות של קיפול בגדים שנמדדו לרגע. בעתיד יוכל כל אחד למדוד בביתו הפרטי את בגדי כל היצרניות ולהזמין את הבגד בלחיצת כפתור.
אין ספק שהמכורים הכבדים לשופינג אולי ימשיכו בהתחלה לנדוד בין החנויות. הרי ההרגל הזה הוא כמעט ממכר. אבל השאר יחסכו זמן וקנסות חנייה ויקנו בעתיד בדיוק כך - מהבית, בחנות ובכל מקום שצריך למדוד ותא המדידה תפוס...
הנה חדר הלבשה וירטואלי:
https://youtu.be/Mr71jrkzWq8
בואו למדוד בחדר הלבשה המדומה בגדי ים:
https://youtu.be/QHAyOtLuqtY
גם טושיבה בתמונה:
https://youtu.be/YAPmC6priqY
ברומא נהגו האזרחים הרומים ללבוש טוגה (Toga) לבנה, בעוד שהקיסר היה נוהג ללבוש טוגה סגולה.
כי הטוגה ברומא הייתה יותר מסתם בגד. הרומאים הקדומים ראו בבגד הזה סמל מעמד, שהצביע על המעמד החברתי, המגדר וכדומה.
על חשיבות הטוגה בחברה הרומית תעיד העובדה שבין ההיסטוריונים הרומים היו כאלה שקראו לעצמם "הגנס טגאטה", שפירושו בלטינית או רומית "הגזע הלובש טוגה".
הנה הסבר על הטוגה:
https://youtu.be/jPfjw9geCzE
כך לבשו את הלבוש הרומי הקדום:
https://youtu.be/0EyStjkII-Y
הלבוש של החייל הרומאי באימפריה הרומית:
https://youtu.be/BzTt2uKUhYk
ותחפושות מודרניות למשפחה הרומית:
https://youtu.be/yM2J_iTlyEc
מהו ההאנבוק שלובשים הקוריאנים?
האנבוק (Hanbok) הוא בגד החג הצבעוני של הקוריאנים. מדובר בתלבושת הקוריאנית המסורתית שנהוגה שם כבר אלפי שנים. עד לפני 100 שנה, בטרם נכנס סגנון הלבוש המערבי לקוריאה, היה ההאנבוק הבגד היום יומי של הקוריאנים.
בהאנבוק לגברים יש מקטורן בעל שרוולים רחבים שנקרא ג'וגורי ומכנסיים שהקוריאנים מכנים באג'י. המקטורן הנשי נקרא גם הוא ג'וגורי ולובשים אותו עם צ'ימה - חצאית מעטפת המקובלת כחלק מההאנבוק.
כיום נוהגים ללבוש את ההאנבוק בעיקר באירועים מיוחדים. הקוריאנים מגיעים לבושים בהאנבוק לחגיגות, שמחות משפחתיות, חתונות וחגים.
ההאנבוק חוזר גם לרחובות, בתור בגד אופנתי:
https://youtu.be/TvmH76UWXaM
מצגת וידאו של תולדות ההנבוק:
https://youtu.be/Qehhgrp5f6k
כך מגיעות הקוריאניות עם ההנבוק בחגים אל הארמון:
https://youtu.be/PYNQaULWfQ8
ולחתונה המסורתית הוא ממש מתבקש:
https://youtu.be/ubt0gSHkmv8
האנבוק (Hanbok) הוא בגד החג הצבעוני של הקוריאנים. מדובר בתלבושת הקוריאנית המסורתית שנהוגה שם כבר אלפי שנים. עד לפני 100 שנה, בטרם נכנס סגנון הלבוש המערבי לקוריאה, היה ההאנבוק הבגד היום יומי של הקוריאנים.
בהאנבוק לגברים יש מקטורן בעל שרוולים רחבים שנקרא ג'וגורי ומכנסיים שהקוריאנים מכנים באג'י. המקטורן הנשי נקרא גם הוא ג'וגורי ולובשים אותו עם צ'ימה - חצאית מעטפת המקובלת כחלק מההאנבוק.
כיום נוהגים ללבוש את ההאנבוק בעיקר באירועים מיוחדים. הקוריאנים מגיעים לבושים בהאנבוק לחגיגות, שמחות משפחתיות, חתונות וחגים.
ההאנבוק חוזר גם לרחובות, בתור בגד אופנתי:
https://youtu.be/TvmH76UWXaM
מצגת וידאו של תולדות ההנבוק:
https://youtu.be/Qehhgrp5f6k
כך מגיעות הקוריאניות עם ההנבוק בחגים אל הארמון:
https://youtu.be/PYNQaULWfQ8
ולחתונה המסורתית הוא ממש מתבקש:
https://youtu.be/ubt0gSHkmv8
איך מייצרים מכנסי ג'ינס?
משדות הכותנה ועד למכנסיים הכי פופולאריים בעולם - תעשיית הג'ינס היא מהחזקות והמצליחות בעולם האופנה. גם אם בסופו של דבר הג'ינס הוא רק בד והמכנסיים הם רק לבוש, הג'ינס הוא חלק מתרבות של צעירים מורדים ומעודכנים תמיד.
תהליך ייצור בגדי ובעיקר מכנסי הג'ינס מתחיל בהכנת הדגם, או הדוגמה של המכנסיים שרוצים לייצר. ישנן דוגמאות או גזרות שונות וסוגי ג'ינס משתנים, חלקם קלאסיים וחלקם חדשים יותר, כמו סקיני (צמוד מאוד), סלים ג'ינס (צר) וכדומה. יש גם ג'ינסים רטרו, חדשים יותר אך מכילים מרכיבים או מזכירים דוגמאות וגזרות מהעבר.
לכל גזרה יש להכין דוגמה אחרת של חיתוך ותפירה. לאחר מכן, לצורך ייצור של מכנסיים מגזרה כלשהי שולף היצרן את הדגם המיועד לה.
השלב הבא הוא בחירה בין מגוון מסוים של בדים וצבעים שישמשו לייצור הליין של המכנסיים המיועדים. במקרה של הג'ינס הבחירה היא, מן הסתם, די קלה. צריך לבחור מבין גווני הג' ינס השונים.
לאחר שמתכננים את הדגם, מכניסים אותו למכונות חיתוך החותכות את חלקי הבגד השונים, במגוון גדלים. עתה מכניסים למכונת החיתוך שכבות רבות של בד ג'ינס,לעתים עד 100 שכבות שייחתכו ביחד. במכונת החיתוך הן נחתכות בו-זמנית לשכבות של בד לרגליים, בדים שמיועדים למותניים, לכיסים וכך הלאה.
עתה מעבירים את חתיכות הג'ינס המוכנות אל מכונות תפירה. כאן תופרים אותן העובדים בעזרת מכונות תפירה תעשייתיות ומהירות במיוחד. תופר ממוצע, או ליתר דיוק מפעיל מכונה משוכללת שכזו, יכול לייצר זוג מכנסי ג'ינס ברבע שעה.
מכונה תעשייתית כזו, אגב, מסוגלת לתפור אלפי תפרים בשנייה. משום כך חייבים המפעילים שלה להיות מאוד מקצועיים ומוסמכים, כדי שיימנעו פציעות בתהליך.
לאחר התפירה, שוטפים את המכנסיים, את ז'קט הג'ינס או כל בגד ג'ינס אחר, באמצעות מכונות שטיפה תעשייתיות. מכאן יועברו הג'ינסים שצריכים טיפול של שחיקה, קרעים ושלל עיצובים מודרניים של אופנות הג'ינס המתחלפות. חלקן יעברו שטיפה מרובה ושוחקת, אחרים יעברו שטיפת אבנים משפשפת, יהיו שייקרעו "במקומות הנכונים" וכיוצא בזה.
בסיום תהליכים אלו, מוסיפים עובדים את הטיקט, עם פרטי המותג, תוויות המידה והוראות הכביסה. במידת הצורך ולפי המזמין, מכנסי הג'ינס נארזים באריזה מסחרית לשיווק או נארזים הארגזים גדולים, מוכנים למשלוח.
הנה סרטון על ייצור בגדי הג'ינס:
http://youtu.be/5DzEpOp2Jy8
עוד על הייצור של הג'ינס:
https://youtu.be/f6Cmx4bjA7c
ומעצבים שמדגימים כיצד מסגננים מכנסי ג'ינס לפי האופנה של השנים האחרונות:
http://youtu.be/Ban8dCxFVGg
משדות הכותנה ועד למכנסיים הכי פופולאריים בעולם - תעשיית הג'ינס היא מהחזקות והמצליחות בעולם האופנה. גם אם בסופו של דבר הג'ינס הוא רק בד והמכנסיים הם רק לבוש, הג'ינס הוא חלק מתרבות של צעירים מורדים ומעודכנים תמיד.
תהליך ייצור בגדי ובעיקר מכנסי הג'ינס מתחיל בהכנת הדגם, או הדוגמה של המכנסיים שרוצים לייצר. ישנן דוגמאות או גזרות שונות וסוגי ג'ינס משתנים, חלקם קלאסיים וחלקם חדשים יותר, כמו סקיני (צמוד מאוד), סלים ג'ינס (צר) וכדומה. יש גם ג'ינסים רטרו, חדשים יותר אך מכילים מרכיבים או מזכירים דוגמאות וגזרות מהעבר.
לכל גזרה יש להכין דוגמה אחרת של חיתוך ותפירה. לאחר מכן, לצורך ייצור של מכנסיים מגזרה כלשהי שולף היצרן את הדגם המיועד לה.
השלב הבא הוא בחירה בין מגוון מסוים של בדים וצבעים שישמשו לייצור הליין של המכנסיים המיועדים. במקרה של הג'ינס הבחירה היא, מן הסתם, די קלה. צריך לבחור מבין גווני הג' ינס השונים.
לאחר שמתכננים את הדגם, מכניסים אותו למכונות חיתוך החותכות את חלקי הבגד השונים, במגוון גדלים. עתה מכניסים למכונת החיתוך שכבות רבות של בד ג'ינס,לעתים עד 100 שכבות שייחתכו ביחד. במכונת החיתוך הן נחתכות בו-זמנית לשכבות של בד לרגליים, בדים שמיועדים למותניים, לכיסים וכך הלאה.
עתה מעבירים את חתיכות הג'ינס המוכנות אל מכונות תפירה. כאן תופרים אותן העובדים בעזרת מכונות תפירה תעשייתיות ומהירות במיוחד. תופר ממוצע, או ליתר דיוק מפעיל מכונה משוכללת שכזו, יכול לייצר זוג מכנסי ג'ינס ברבע שעה.
מכונה תעשייתית כזו, אגב, מסוגלת לתפור אלפי תפרים בשנייה. משום כך חייבים המפעילים שלה להיות מאוד מקצועיים ומוסמכים, כדי שיימנעו פציעות בתהליך.
לאחר התפירה, שוטפים את המכנסיים, את ז'קט הג'ינס או כל בגד ג'ינס אחר, באמצעות מכונות שטיפה תעשייתיות. מכאן יועברו הג'ינסים שצריכים טיפול של שחיקה, קרעים ושלל עיצובים מודרניים של אופנות הג'ינס המתחלפות. חלקן יעברו שטיפה מרובה ושוחקת, אחרים יעברו שטיפת אבנים משפשפת, יהיו שייקרעו "במקומות הנכונים" וכיוצא בזה.
בסיום תהליכים אלו, מוסיפים עובדים את הטיקט, עם פרטי המותג, תוויות המידה והוראות הכביסה. במידת הצורך ולפי המזמין, מכנסי הג'ינס נארזים באריזה מסחרית לשיווק או נארזים הארגזים גדולים, מוכנים למשלוח.
הנה סרטון על ייצור בגדי הג'ינס:
http://youtu.be/5DzEpOp2Jy8
עוד על הייצור של הג'ינס:
https://youtu.be/f6Cmx4bjA7c
ומעצבים שמדגימים כיצד מסגננים מכנסי ג'ינס לפי האופנה של השנים האחרונות:
http://youtu.be/Ban8dCxFVGg
מה לבשו במצרים העתיקה?
בעוד שמשרתים והעניים של מצרים העתיקה כמעט ולא לבשו דבר, נהגו הגברים בני המעמד הגבוה ללבוש בגד לבן עם קפלים. הבגד הנשי של המצריות הקדומות היה גם הוא לבן, אך ללא קפלים - זו הייתה פשוט שמלה ארוכה וישרה.
את הבגדים הללו יצרו המצרים מבד פשתה. המצרים גידלו פשתה שאותה טוו לחוטים. החוטים הללו נארגו בנול אריגה והפכו לבדים למלבושים קלים ואווריריים, שמתאימים למזג האוויר החם בה.
בנוסף לבגדים, במצרים העתיקה נהגו הנשים והגברים העשירים גם להתאפר, ענדו תכשיטים ועטו פאות נכריות, שכיסו ראשים מגולחים לחלוטין, מחשש לכינים.
הנה בגדים שונים שלבשו לפי המשוער המצרים הקדמונים:
http://youtu.be/oAyDXJ5ibgs
והסבר קצרצר על הלבוש הגרמני:
https://youtu.be/tSKBOilYBiY?t=3m40s&end=3m57s
בעוד שמשרתים והעניים של מצרים העתיקה כמעט ולא לבשו דבר, נהגו הגברים בני המעמד הגבוה ללבוש בגד לבן עם קפלים. הבגד הנשי של המצריות הקדומות היה גם הוא לבן, אך ללא קפלים - זו הייתה פשוט שמלה ארוכה וישרה.
את הבגדים הללו יצרו המצרים מבד פשתה. המצרים גידלו פשתה שאותה טוו לחוטים. החוטים הללו נארגו בנול אריגה והפכו לבדים למלבושים קלים ואווריריים, שמתאימים למזג האוויר החם בה.
בנוסף לבגדים, במצרים העתיקה נהגו הנשים והגברים העשירים גם להתאפר, ענדו תכשיטים ועטו פאות נכריות, שכיסו ראשים מגולחים לחלוטין, מחשש לכינים.
הנה בגדים שונים שלבשו לפי המשוער המצרים הקדמונים:
http://youtu.be/oAyDXJ5ibgs
והסבר קצרצר על הלבוש הגרמני:
https://youtu.be/tSKBOilYBiY?t=3m40s&end=3m57s
מהו המחשב שאפשר ללבוש?
את מחשב הליליפד (LilyPad Arduino או בקיצור Lilipad) ניתן להוסיף לבגדים והוא פותח לתעשיית המחשוב הלביש. זהו מחשב זעיר שנראה כמו כרטיס אלקטרוני ותופס מעט מאד מקום. האפשרות לחבר לליליפד סנסורים (חיישנים) מאפשרת להשתמש בו ביישומים שונים בתחום המחשוב הלביש. כך ניתן לפתח בגדים חכמים שמבצעים משימות שונות ומתאימים את עצמם לשינויים בהקשר ובמצב הרוח של הלובשים.
באמצעות חיבור של ליליפד לבגד, ביחד עם שלל חיישנים וחוטים שמקשרים ביניהם לאורך הבגד, ניתן להפוך את עולם האופנה למותאם לצרכים ולהביא ליצירת בגדים שמשפרים את איכות החיים וההנאה של המתלבשים.
כמובן שיהיה על המפתחים לפתור בעיות כמו עמידות למים בכביסה, או מקור חשמל קל משקל, אבל כשאלה יינתנו - הגרביים הן הגבול...
הנה ליליפד שהורכב לשמלה ויוצר מופע אורות:
http://youtu.be/N0QBmFNcHkM
שעון אורות:
http://youtu.be/GGua6Dc0fVs
וביחד עם חיישן פעימות הוא מציג את פעימות הלב:
http://youtu.be/Tt649mcmi5Y
את מחשב הליליפד (LilyPad Arduino או בקיצור Lilipad) ניתן להוסיף לבגדים והוא פותח לתעשיית המחשוב הלביש. זהו מחשב זעיר שנראה כמו כרטיס אלקטרוני ותופס מעט מאד מקום. האפשרות לחבר לליליפד סנסורים (חיישנים) מאפשרת להשתמש בו ביישומים שונים בתחום המחשוב הלביש. כך ניתן לפתח בגדים חכמים שמבצעים משימות שונות ומתאימים את עצמם לשינויים בהקשר ובמצב הרוח של הלובשים.
באמצעות חיבור של ליליפד לבגד, ביחד עם שלל חיישנים וחוטים שמקשרים ביניהם לאורך הבגד, ניתן להפוך את עולם האופנה למותאם לצרכים ולהביא ליצירת בגדים שמשפרים את איכות החיים וההנאה של המתלבשים.
כמובן שיהיה על המפתחים לפתור בעיות כמו עמידות למים בכביסה, או מקור חשמל קל משקל, אבל כשאלה יינתנו - הגרביים הן הגבול...
הנה ליליפד שהורכב לשמלה ויוצר מופע אורות:
http://youtu.be/N0QBmFNcHkM
שעון אורות:
http://youtu.be/GGua6Dc0fVs
וביחד עם חיישן פעימות הוא מציג את פעימות הלב:
http://youtu.be/Tt649mcmi5Y
איך נולד סוודר הקרדיגן?
נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.
זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.
לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.
אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.
הנה סוודר קרדיגן מודרני:
https://youtu.be/RWDL4xoh7rA
על הלורד הקרדיגן:
http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s
מומחה מסביר:
https://youtu.be/HBjPaW_-DqY
הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:
https://youtu.be/c3F2UcLm6ss
והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:
https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes
נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.
זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.
לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.
אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.
הנה סוודר קרדיגן מודרני:
https://youtu.be/RWDL4xoh7rA
על הלורד הקרדיגן:
http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s
מומחה מסביר:
https://youtu.be/HBjPaW_-DqY
הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:
https://youtu.be/c3F2UcLm6ss
והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:
https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes
מה לבשו האנשים בימי הביניים?
אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.
בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.
ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.
כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.
אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.
במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.
הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.
אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.
זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...
גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.
שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.
כך התלבשו נשים במאה ה-14:
https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI
הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):
https://youtu.be/2kVmtmmshFA
ולבוש האיכרים במאה ה-14:
https://youtu.be/RNAMbRt5eI8
אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.
בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.
ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.
כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.
אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.
במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.
הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.
אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.
זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...
גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.
שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.
כך התלבשו נשים במאה ה-14:
https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI
הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):
https://youtu.be/2kVmtmmshFA
ולבוש האיכרים במאה ה-14:
https://youtu.be/RNAMbRt5eI8
מהם מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן של שנות ה-70?
מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן (Flared pants או Bell-bottoms) היו מכנסיים מתרחבים, שכונו גם מכנסי פעמון (Bell-bottoms) ובצרפתית מכנסי פיל (pattes d'elephant).
המכנסיים המתרחבים נולדו בסוף שנות ה-60 והיו אהובים על דור ילדי הפרחים. בתמונות וסרטים רבים מהתקופה ניתן לראות היפים והיפיות דקיקות במכנסי פדלפון, כשהם רוקדים במופעי רוק והפגנות מחאה או שרים שירי חופש בהתלהבות.
בשנות השבעים הם הפכו לפריט האופנה המרכזי של בני-העשרה והם כונו אז מכנסי סן-טרופה. זמרים וזמרות בשנות ה-70 הופיעו כמעט תמיד בפדלופון ובמיוחד זכורות מאז שתי הזמרות של להקת אבבא, שעטו בקביעות את המכנסיים המתרחבים על גופן החטוב.
מאז עשה הפָּדֶלֶפוֹן כמה קאמבקים קטנים. בשנת 2008 הוא התקמבק ונשים יפות כמו ויקטוריה בקהאם נראו מסתובבות במכנסי פדלפון מרהיבות של מעצבים. גם ב-2001 נרשמה התלהבות חוזרת בעולם וכן הלאה, בגל רטרו לסוונטיז שעובר כאן שנים האחרונות.
מקור המילה "פָּדֶלֶפוֹן" הוא מצרפתית שבה pattes d'éléphant פירושו "רגלי פיל". זאת על שום צורתם, המתרחבת בחלק התחתון כמו רגליו של הפיל. ואגב, "מכנסי פיל", הכינוי שהודבק לעתים לפדלופון, הלכו כמעט תמיד בשילוב עם נעלי פלטפורמה גבוהות, עוד פריט חובה בסוונטיז.
הנה הסיפור של מכנסי הפדלפון (עברית):
https://youtu.be/6bRDU_luB7M
מכנסי הפדלפון כחלק מאופנת הסוונטיז:
https://youtu.be/lUr3QyZ9Un4
ג'ון טראבולטה הטווסי בסרט "שיגעון המוסיקה" - ריקודים במכנסי סן טרופז:
https://youtu.be/lMZ9_yrCIqU
הדור הצעיר לובש אותם:
https://youtu.be/zCUQVhs3RNM
מכנסי פעמון של ימינו:
ותמיר אהרוני בפדלפון הפופולרי עם קול וקליפ מופלאים:
https://youtu.be/JmU85spsz0s
מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן (Flared pants או Bell-bottoms) היו מכנסיים מתרחבים, שכונו גם מכנסי פעמון (Bell-bottoms) ובצרפתית מכנסי פיל (pattes d'elephant).
המכנסיים המתרחבים נולדו בסוף שנות ה-60 והיו אהובים על דור ילדי הפרחים. בתמונות וסרטים רבים מהתקופה ניתן לראות היפים והיפיות דקיקות במכנסי פדלפון, כשהם רוקדים במופעי רוק והפגנות מחאה או שרים שירי חופש בהתלהבות.
בשנות השבעים הם הפכו לפריט האופנה המרכזי של בני-העשרה והם כונו אז מכנסי סן-טרופה. זמרים וזמרות בשנות ה-70 הופיעו כמעט תמיד בפדלופון ובמיוחד זכורות מאז שתי הזמרות של להקת אבבא, שעטו בקביעות את המכנסיים המתרחבים על גופן החטוב.
מאז עשה הפָּדֶלֶפוֹן כמה קאמבקים קטנים. בשנת 2008 הוא התקמבק ונשים יפות כמו ויקטוריה בקהאם נראו מסתובבות במכנסי פדלפון מרהיבות של מעצבים. גם ב-2001 נרשמה התלהבות חוזרת בעולם וכן הלאה, בגל רטרו לסוונטיז שעובר כאן שנים האחרונות.
מקור המילה "פָּדֶלֶפוֹן" הוא מצרפתית שבה pattes d'éléphant פירושו "רגלי פיל". זאת על שום צורתם, המתרחבת בחלק התחתון כמו רגליו של הפיל. ואגב, "מכנסי פיל", הכינוי שהודבק לעתים לפדלופון, הלכו כמעט תמיד בשילוב עם נעלי פלטפורמה גבוהות, עוד פריט חובה בסוונטיז.
הנה הסיפור של מכנסי הפדלפון (עברית):
https://youtu.be/6bRDU_luB7M
מכנסי הפדלפון כחלק מאופנת הסוונטיז:
https://youtu.be/lUr3QyZ9Un4
ג'ון טראבולטה הטווסי בסרט "שיגעון המוסיקה" - ריקודים במכנסי סן טרופז:
https://youtu.be/lMZ9_yrCIqU
הדור הצעיר לובש אותם:
https://youtu.be/zCUQVhs3RNM
מכנסי פעמון של ימינו:
ותמיר אהרוני בפדלפון הפופולרי עם קול וקליפ מופלאים:
https://youtu.be/JmU85spsz0s
מהי הכותנה ואיך טווים אותה לבדים?
כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.
את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.
בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.
בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.
במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.
אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.
עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.
מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.
הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI
על תהליך ייצור הכותנה:
https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ
טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:
https://youtu.be/vrcmBwxI-lc
תעשיית הכותנה:
https://youtu.be/QHgNoSYlhYs
כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:
https://youtu.be/iSqinChTT70
יש גם קומביינים שעושים את זה:
https://youtu.be/gJN7MlF6ckc
כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:
https://youtu.be/kH_b3Heo48I
וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):
https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes
כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.
את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.
בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.
בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.
במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.
אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.
עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.
מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.
הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI
על תהליך ייצור הכותנה:
https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ
טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:
https://youtu.be/vrcmBwxI-lc
תעשיית הכותנה:
https://youtu.be/QHgNoSYlhYs
כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:
https://youtu.be/iSqinChTT70
יש גם קומביינים שעושים את זה:
https://youtu.be/gJN7MlF6ckc
כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:
https://youtu.be/kH_b3Heo48I
וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):
https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes
