שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ביורוקרטיה ומה רע בה?
בִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), בעברית: מִשׂרָדָנוּת, משמעותה שלטון מנהלי, או אם תרצו "שלטון המשרד".
המושג שלרוב עוסק בעבודה המשרדית והניירת העודפת בארגון מסוים, הוא חיבור של המילה היוונית "קרטוס" (kratos), שמשמעותה "שלטון" עם המילה הצרפתית "בִּירוֹ" (bureau), בעברית "משרד".
אז ביורוקרטיה, בין אם במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, היא מערכת ארגונית, מסודרת, המאורגנת בתקנות וחוקים מוחלטים ורשמיים. במערכת כזו שעליה לנהל ולבצע משימות מורכבות ובקנה מידה גדול, יהיה לרוב פיקוח ברור ורצוף על ביצועי העובדים ומדידה של מילוי התקנות ומטרות הארגון.
#תפיסה בציבור
עד כאן אולי הכל בסדר, אך עבור רבים מהמבוגרים ביורוקרטיה היא מילת גנאי, המעוררת תחושות של תסכול, עודף פנקסנות, עודף מטריד של עבודה מול משרדים ופקידים, המתנה אינסופית בתורים וטופסולוגיה שאין בה גבול - למילוי טפסים שלא נגמרים.
על המצב הקפקאי של הפקידים המשתלטים על הציבור שהם צריכים לשרת כתב פעם בעוקצנות הסופר המבריק פרנץ קפקא ש"מטרת הבירוקרטיה היא להמשיך לחתור אל ההחלטה הנכונה ביותר, אך לא להגיע אליה לעולם..."
#מדעית
האם תהינו פעם מהי באמת אותה ישות חמקמקה שאנו כל כך אוהבים לשנוא?
את הניתוח המעמיק והמשפיע ביותר של הביורוקרטיה סיפק בתחילת המאה ה-20 הסוציולוג הגרמני מקס ובר (Max Weber). באופן מפתיע אולי, ובר לא ראה בביורוקרטיה דבר שלילי בהכרח. להפך, הוא תיאר אותה כצורת הארגון הרציונלית והיעילה ביותר שקיימת.
על פי ובר, הביורוקרטיה האידיאלית מתאפיינת בכמה עקרונות מפתח: היררכיה ברורה, חלוקת עבודה מדויקת, מערכת חוקים ונהלים כתובים, התנהלות א-פרסונלית (impersonal) המבטיחה יחס שווה לכולם, קידום עובדים על בסיס כישורים ויכולת טכנית ולא על בסיס קשרים.
במובן זה, הביורוקרטיה נועדה למנוע שחיתות ולהבטיח סדר ויעילות. היא מאפשרת ניהול של משימות אדירות כמו תפעול מערכת בריאות לאומית או הנחתת אדם על הירח. עם זאת, ובר עצמו חשש שההיגיון הקר והרציונליות של המערכת עלולים לכלוא את האנושות ב"כלוב ברזל" (iron cage) של חוקים ונהלים, המדכא את היצירתיות והרוח האנושית.
#חוקים ביורוקרטיים
החשש של ובר התממש והחוויה היומיומית של רבים מול הביורוקרטיה הולידה תסכול וביקורת, כמו גם כמה מונחים סאטיריים משעשעים.
"חוק פרקינסון" (Parkinson's Law), למשל, שטבע סיריל נורת'קוט פרקינסון, הגורס כי "העבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן שהוקצב לה".
וכך גם "העיקרון הפיטרי" (The Peter Principle) של ד"ר לורנס פיטר, לפיו בארגון היררכי כל עובד נוטה להתקדם עד לדרגת אי-הכשירות שלו.
תופעות אלו מובילות לתחושת ה"סחבת", או באנגלית "Red Tape". אנקדוטה מעניינת מספרת שמקור המונח הוא הסרטים האדומים שבהם נהגו לכרוך מסמכים משפטיים ורשמיים באנגליה במאות ה-17 וה-18, וקבלת מסמך כזה סימלה את תחילתו של תהליך ארוך ומייגע.
#באמנות
הביקורת הזו מצאה ביטוי עז בתרבות. עוד במאה ה-19, צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens) תקף את אטימות המערכת בספרו "דוריט הקטנה" (Little Dorrit), שם המציא את "משרד הסיבובים" (The Circumlocution Office), משרד ממשלתי שתכליתו היחידה היא למצוא דרכים לא לעשות דברים.
בישראל רבים זוכרים את הפינה של פופטיץ, בתכנית "זהו זה" בטלוויזיה החינוכית, שהדגימה בחיוך את הטרטורים של הפקידים את הפונים אליהם (ראו דוגמה בסרטונים שלמטה).
מאוחר יותר, הייצוג המובהק ביותר של הסיוט הביורוקרטי הגיע מיצירותיו של פרנץ קפקא (Franz Kafka). בספריו "המשפט" (The Trial) ו"הטירה" (The Castle) ניצבים הגיבורים מול מערכות אטומות, אבסורדיות ובלתי חדירות.
דוגמה מפורסמת נוספת מגיעה מהספר "מלכוד 22" (Catch-22) של ג'וזף הלר, שבו ההיגיון הביורוקרטי המעוות של הצבא מוליד חוקים מבלבלים עד פרדוקסליים (מלאי ניגודים).
גם הקולנוע לא נשאר חייב, למשל בסרט הפולחן "ברזיל" (Brazil) של טרי גיליאם, המציג חזון דיסטופי של עולם הנשלט לחלוטין על ידי ביורוקרטיה.
בזירה הפוליטית, הסאטירה הבריטית "כן, אדוני השר" (Yes Minister) הראתה כיצד הפקידות המקצועית מנהלת למעשה את המדינה.
באופן יומיומי יותר, סדרות קומיות כמו "המשרד" (The Office) הפכו את השעמום, הנהלים המגוחכים וחוסר התוחלת של חיי המשרד הביורוקרטיים למקור להומור, כשבד בבד גם חשפו את האבסורד שבשגרה האפורה של עובדים רבים במערכות גדולות.
בסופו של דבר, הביורוקרטיה היא פרדוקס. היא כלי הכרחי לניהול החברה המודרנית המורכבת- אי אפשר לדמיין ניהול מערכת בריאות, צבא או תאגיד ענק בלעדיה. אך באותה נשימה, אותם מאפיינים שהופכים אותה ליעילה, כמו החוקים הנוקשים והיחס הלא פרסונלי (לא אישי). הם גם אלו שיוצרים תחושות של ניכור, חוסר אונים וסחבת אינסופית.
המאבק התמידי הוא למצוא את האיזון העדין בין הסדר שמציעה הבירוקרטיה לשמירה על הגמישות והאנושיות.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
מה ראה מקס ובר בביורוקרטיה?
בשנת 1900, בתקופה בה העולם מתחיל להתרגל לחידושים טכנולוגיים ולארגונים ענקיים, שאל חוקר גרמני צעיר שאלה פשוטה אך מורכבת: איך בעצם עובדת המכונה הביורוקרטית שמנהלת את חיינו?
מקס ובר (Max Weber) לא רק שאל את השאלה הזו, הוא גם מצא עליה תשובות שדי מסבירות למה יש תור במשרדי הממשלה, איך דברים שם מתארכים ללא סוף ומדוע חברות גדולות פועלות כפי שהן פועלות. אבל הבה נכיר אותו קודם.
#חייו
מקס ובר נולד ב-21 באפריל 1864 לבית בורגני עשיר בארפורט, גרמניה. אביו הוא פוליטיקאי ועורך דין מוכר ואימו היא אישה משכילה ודתיה. הבן שיגדל בביתם יהיה מעין תופעה אינטלקטואלית: עורך דין וכלכלן ובמקביל גם היסטוריון וסוציולוג. הוא לומד בברלין, גטינגן והיידלברג ובהמשך גם מלמד באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג והיידלברג.
בשנת 1897, הקריירה שלו כמעט ומתרסקת, כשהוא סובל מהתמוטטות עצבים חמורה לאחר מותו של אביו. במשך כמה שנים ובר, הכלכלן הפוליטי, סוציולוג ופילוסוף, כמעט ולא מצליח לקרוא ספרים או ללמד.
בשנת 1904, במהלך תקופת ההחלמה שלו, הוא נוסע לארצות הברית שם הוא נחשף לחברה האמריקאית הצעירה ומתרשם עמוקות מהדינמיקה החברתית והכלכלית שלה. כשהוא יחלים, בשנים שאחרי תחילת המאה ה-20, הוא יכתוב את ספריו החשובים ביותר.
#הבירוקרטיה לפי ובר
הבִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), כפי שוובר גילה, היא לא רק ערימה של פקידים משועממים. זו מערכת מתוחכמת שמתבססת על עקרונות מדעיים ברורים.
במקום המסורת הישנה של מינוי קרובי משפחה או חברים למשרות ציבוריות, הבירוקרטיה (בעברית היא נקראת מִשׂרָדָנוּת) מציעה מהפכה: מינוי על בסיס כישרון ויכולת בלבד. כל פקיד מקבל תחום אחריות ברור, עובד לפי כללים כתובים, מתקדם בסולם הקריירה על בסיס הישגיו ולא על בסיס קשרים.
ובר זיהה כמה מאפיינים עיקריים של הבירוקרטיה הרציונלית: היררכיה ברורה עם רמות סמכות מוגדרות, חלוקת עבודה מתמחה שבה כל פקיד אחראי לתחום מוגדר, כללים ותקנות פורמליים שכל הפעולות נעשות לפיהם, אימפרסונליות שמבטיחה שהחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים אובייקטיביים, מינוי על בסיס הכשרה ויכולת מקצועית, קיום קריירה מקצועית לכל החיים והפרדה ברורה בין הרכוש הפרטי לציבורי.
מערכת זו, טוען ובר, היא גם היעילה ביותר בהיסטוריה האנושית. היא מבטיחה יחס שווה לכולם, תוצאות צפויות וקבלת החלטות מקצועית.
אבל ובר, שהיה לא רק חוקר אלא גם אדם בעל דמיון, ראה גם את הצד האפל. הוא המציא את הביטוי "כלוב הברזל" כדי לתאר את הסכנה שהבירוקרטיה תהפוך לכוח עצמאי שישלוט בחיים שלנו במקום לשרת אותנו.
העבודה המפורסמת ביותר של ובר היא "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) משנת 1905. ובר הטעים בה שהערכים הפרוטסטנטיים הרואים בחסכנות, עבודה קשה וצבירת הון סימנים לחסד אלוהי הם שיצרו את התרבות הכלכלית שאפשרה לקפיטליזם המודרני לפרוח. ללא "רוח" הדתית הזו, טען ובר, לא יכול היה הקפיטליזם להצליח ולפרוח, כפי שהוא התפתח במערב.
אך מחקריו של ובר על הבירוקרטיה הם לא פחות חשובים. הוא הבין שבחברה המודרנית, עם מיליוני תושבים ומערכות מורכבות של חינוך, בריאות וכלכלה, הבירוקרטיה היא לא רק נוחות אלא הכרח. השאלה והאתגר, הוא זיהה, הם איך לשמור על היתרונות שלה מבלי ליפול למלכודת של קשיחות מוחלטת.
ובר מת ב-14 ביוני 1920 מדלקת ריאות, כתוצאה מהשפעת הספרדית. הוא היה בן 56 בלבד, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי והותיר מורשת שעדיין מעצבת את התובנות שלנו על ארגונים מודרניים. כמו מחקריו של ובר על הסמכות והתנהגות האדם בהתאם לרצונותיו של אחר, בלא הפעלה ישירה של כוח, גם הסבריו על הביורוקרטיה הם לא סתם תיאורים אקדמיים, אלא מפתח להבנת העולם המודרני שאנו חיים בו.
ולכן, בכל פעם שאתם מתעצבנים מהתמיכה של חברת הכבלים שלכם, מתייאשים מול טפסים שלא נגמרים ואינסוף משרדים ופקידים, או מתקשים לקבל את המגיע מביטוח לאומי, או להנתק מספקית הסלולר, זכרו שאתם נתקלים באותה ביורוקרטיה שתיאר מקס ובר לראשונה בפירוט מדעי, אי שם בתחילת המאה העשרים.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
מהי החוויה הקפקאית ומיהו קפקא?
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
מהו "מלכוד 22"?
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
מהו העיקרון הפיטרי?
מהו חוק פרקינסון?
"חוק פרקינסון" (Parkinson's law) הוא חוק שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו, על אופי מילוי המשימות בידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בספר באותו שם שהוא פרסם בשנת 1957.
בספר מסביר המחבר, באופן מחויך אולי אך די מדייק, שמשך הזמן שייקח למלא משימה הוא משך הזמן שיוקצה לה.
כלומר, לבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה.
לכן, אגב, כדאי לקבוע דד-ליינים קצרים, כלומר לקבע זמנים קצרים יחסית למילוי המשימות ואז לעשות הכל כדי לעמוד בהם, גם אם זה לעצמי וגם אם לעובדים שלי, לחיילים שלי וכדומה.
אגב, אם לא "נלחיץ" בדד-ליינים, הזמן יימרח ויתבזבז. זו הסיבה שלמנהלים גרועים של זמן יש נטייה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. זה נגרם בשל מה שאומר פרקינסון במילים: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
מכאן נובע, על פי פרקינסון, ש"הביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).
אך אל תבינו מזה שכל שספרו "חוק פרקינסון" אומר הוא שכמות הפקידים בארגון תשאף לגדול, בלי קשר לכמות העבודה שצריך לעשות. ההיסטוריון החכם עוסק בשלל נושאים אחרים במנהל ארגוני.
כך למשל, הוא מאבחן גם שככל שההשקעה הדרושה קטנה יותר, ייקחו תהליכי קבלת החלטות לאישור תקציבים, למשל, הרבה יותר זמן. אישור תקציב להקמת כור גרעיני, לדבריו, ייקח 10 דקות, בעוד שתקציב לבניית סככת אופניים יצריך דיון שיימשך כמה ישיבות.
אבחנה זו ידועה כ"חוק הטריוויאליות של פרקינסון" (מאנגלית: Parkinson's Law of Triviality), או "דוגמת סככת האופניים" (bikeshedding), בה הוא גם גורס שדיונים על נושאים חשובים יסתיימו די מהר, בעוד שדיונים על נושאים פשוטים יכולים להימרח על פני זמן רב.
הנה הסבר על חוק פרקינסון (עברית):
https://youtu.be/5hcA6XVxVVQ
באנגלית:
https://youtu.be/yJxOvzrCPyM
בחור שמציע לנצל את חוק פרקינסון כדי להצליח:
https://youtu.be/o8kIkXtcbTs
ובעצות ניהול הזמן הללו יש דגש על הקצאת זמן לוחצת בשל חוק פרקינסון:
https://youtu.be/iONDebHX9qk
מהו חוק פארטו ואיך הוא מאפשר התנהלות נכונה?
חוק פארטו או עיקרון פארטו (Pareto principle), הוא חוק שנקרא גם "חוק 80/20" ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן והסוציולוג וילפרדו פארטו.
האמת היא שפארטו ניסח לראשונה את העיקרון שלו בהקשר אחר לחלוטין. הוא ניסח מה שלימים ייקרא "חוק פארטו", בהקשר לאי-השוויון הכלכלי בחברה. פארטו הבחין ש-20% מאוכלוסיית איטליה מחזיקה ב-80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים ומאז משמש מדד פארטו למדידת אי השוויון בחלוקת הכנסה.
אבל בכל כך הרבה מקרים התגלה החוק של פארטו כנכון, עד שהוא הפך לעיקרון כללי, שמאפשר להבין ולנתח המון פעולות, כולל בתחומים כמו ייעול, התנהלות אישית, השקעות ועוד.
אחד מהדברים שחוק פארטו מאפשר לנו להבין הוא החשיבות של המיקוד - להיות ממוקד בדברים החשובים באמת, אלה שיוצרים את הערך ואת הניצול הטוב ביותר של הזמן שלנו, של הכסף שיש לנו, של האנרגיה והיצירתיות שלנו וכדומה.
מנהלי חברות יוכלו לשווק טוב יותר את המוצרים שלהם אם יטפחו למשל את 20% הטובים יותר מאנשי המכירות שלהם ויתעסקו פחות עם ה-80% הפחות מוצלחים. זניחת מוצרים שלא מצליחים במיוחד או שירותים כושלים, לטובת הגדלה בייצור של המוצרים הכי נמכרים והשירותים הכי מבוקשים, גם אלו יהיו פעולות נכונות להגדלת הרווח והצמיחה. חברות עסקיות רבות עושות זאת בקביעות.
גם צעירים ואפילו ילדים, שילמדו לנהל את דרכם במחשבה על ה"פארטו", יוכלו להתרכז בעיקר ובחשוב ולא בשולי ובתפל. ילדים שיזהו את השעות שבהן הם מכינים את השיעורים בצורה הכי מהירה וקלה, יוכלו לסיים את שיעוריהם וללמוד את החומר טוב יותר, בהרבה פחות זמן ומאמץ. אם ילמדו בשעות אלה ולא בשעות הפחות פוריות שלהם, ההבנה, החשיבה והקליטה יהיו במיטבן!
הנה הסבר של חוק פארטו (עברית):
http://youtu.be/wadm8AWIv5M
הסבר מצוין של המשמעות של חוק פארטו לחיים:
https://youtu.be/PaUWhO-B7Ts
חוק פארטו בעסקים:
https://youtu.be/lsGwqk_agcQ
דוגמאות לריכוז מאמץ ב-20% שמייצרים את 80% מההצלחה:
http://youtu.be/V28B_xOJzK4
וכך חוק 80/20 יכול לסייע לך לשנות:
http://youtu.be/bBQtel7tYNg
איך פעל מכשיר הפקסימיליה?
הפקסימיליה (Facsimile או בקיצור Fax) היא טכנולוגיה שסורקת ניירות ומעבירה אותם דרך קו הטלפון לאדם אחר שמקבל ומדפיס את הדף שנסרק ונשלח אליו בפקס.
את הפקסימיליה המציא הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) והוא מיהר להוציא פטנט על מכשיר הפקס שפיתח. זה קרה עוד, החזיקו חזק, בשנות ה-40 של המאה ה-19. אותו ביין צבר לפני כן ידע וניסיון בשעוני מטוטלת חשמליים. הוא ניצל את ההבנה המכנית שלו והצליח ליצור מכניזם שיכול לסרוק דף נייר, שורה אחרי שורה, קדימה ואחורה ושוב קדימה, עד להשלמת הסריקה של כולו.
הפקס הזה מעביר אותות וצפצופים ובצד השני קולט אותו מכשיר פקס אחר. הוא מפענח את הצפצופים לפיקסלים שמודפסים על נייר. דיוק בקידוד לאותות וממנו בחזרה להדפסה, מבטיח העברת פקס נקייה ונאמנה לתוכן המקורי של המסמך הסרוק.
אמנם הפקס החל להיזנח, עם פריצת האינטרנט והדואר האלקטרוני. אבל הייתה לו תקופת חסד, החל משנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום, בזכות התפשטות הדואר האלקטרוני, לא ממשיכים יותר מכשירי הפקס לשמש כדי לשלוח מסמכים סרוקים לעסקים, אפילו לא למוסדות ציבור וחברות אחרונות שהמשיכו עוד שנים רבות עם העניין הלא יעיל הזה. להתראות פקס!
הנה הפקסימיליה:
https://youtu.be/2cTdfvczaZk
כך שלחו פקס:
https://youtu.be/aeN83MBAeMI
תצוגה ויזואלית:
https://youtu.be/JGkcsFmbU4k
בחיוך - אפשר גם לחייג (עברית):
https://youtu.be/AMG1q4T0nOM
והנה הפקס מאבד רלוונטיות גם בבית (עברית):
https://youtu.be/njNiUx0E3LQ
מהו המשרד ללא נייר?
הידעתם שבעידן המודרני אפשר לעבוד עם מסמכים אלקטרוניים וטכנולוגיה בלבד, מבלי להחזיק משרד פיזי, להדפיס ניירות או לנהל ארכיון? - המחשב הנייד, הטלפון החכם והאינטרנט מאפשרים לעשות הכל - בלי נייר, ארונות, מגירות ובלי צורך אפילו בשולחן.
הידעתם שעם כל 80,000 דפי נייר שאנו נמנעים מלהדפיס, אנו מצילים עץ שלם? - יותר מזה, מדובר בחלום בן עשרות שנים, המלווה את עולם הטכנולוגיה ואיכות הסביבה. מכנים אותו "המשרד ללא נייר" (Paperless office) והוא מתבסס על מסמכים אלקטרוניים (Electronic paper).
מסמכים אלקטרוניים (Electronic Documents) הם מסמכים שניתן לשלוח ולהעביר באמצעים אלקטרוניים, כמו דואר אלקטרוני ושליחה ברשתות חברתיות או באתרי שירותים באינטרנט. למעשה, מדובר בקבצי מחשב הניתנים לאחסנה וצפייה באמצעות המחשב, הסמארטפון וכדומה, במקום הדפסה ושמירה כניירות.
זה עובד גם הפוך. סריקה של מסמכים והפיכתם לקבצים ממוחשבים, מאפשרת למשרד לתעד מסמכי נייר, לשמור אותם על כונני מחשב, לחסוך בכך מקום אחסון יקר ועדיין לאתר אותם בקלות בעתיד, באמצעות מה שנקרא "ארכיון אלקטרוני".
בכל מקרה, שימוש במסמכים אלקטרוניים יכול לסייע לארגונים לחסוך המון נייר, חללי אחסון יקרים וגם לשמור על העצים בכדור הארץ ועל כדור הארץ עצמו.
כך ניתן לעבור כיום למשרד עם פחות נייר:
https://youtu.be/3K_4ELfk2Y0
על סריקת מסמכים והפיכתם למסמכים אלקטרוניים:
https://youtu.be/oF9UaG8CJm0
דוגמה לניהול מסמכים אלקטרוניים במשרד ללא נייר:
https://youtu.be/Uh9AWbg3Vw0
אפילו ארכיון המדינה הופך לארכיון ממוחשב:
https://youtu.be/sLknuRRmG04
למעשה, ניתן כך לנהל עסק מכל מקום, באמצעות טכנולוגיה בלבד:
https://youtu.be/pJDmiFOzVNA
בִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), בעברית: מִשׂרָדָנוּת, משמעותה שלטון מנהלי, או אם תרצו "שלטון המשרד".
המושג שלרוב עוסק בעבודה המשרדית והניירת העודפת בארגון מסוים, הוא חיבור של המילה היוונית "קרטוס" (kratos), שמשמעותה "שלטון" עם המילה הצרפתית "בִּירוֹ" (bureau), בעברית "משרד".
אז ביורוקרטיה, בין אם במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, היא מערכת ארגונית, מסודרת, המאורגנת בתקנות וחוקים מוחלטים ורשמיים. במערכת כזו שעליה לנהל ולבצע משימות מורכבות ובקנה מידה גדול, יהיה לרוב פיקוח ברור ורצוף על ביצועי העובדים ומדידה של מילוי התקנות ומטרות הארגון.
#תפיסה בציבור
עד כאן אולי הכל בסדר, אך עבור רבים מהמבוגרים ביורוקרטיה היא מילת גנאי, המעוררת תחושות של תסכול, עודף פנקסנות, עודף מטריד של עבודה מול משרדים ופקידים, המתנה אינסופית בתורים וטופסולוגיה שאין בה גבול - למילוי טפסים שלא נגמרים.
על המצב הקפקאי של הפקידים המשתלטים על הציבור שהם צריכים לשרת כתב פעם בעוקצנות הסופר המבריק פרנץ קפקא ש"מטרת הבירוקרטיה היא להמשיך לחתור אל ההחלטה הנכונה ביותר, אך לא להגיע אליה לעולם..."
#מדעית
האם תהינו פעם מהי באמת אותה ישות חמקמקה שאנו כל כך אוהבים לשנוא?
את הניתוח המעמיק והמשפיע ביותר של הביורוקרטיה סיפק בתחילת המאה ה-20 הסוציולוג הגרמני מקס ובר (Max Weber). באופן מפתיע אולי, ובר לא ראה בביורוקרטיה דבר שלילי בהכרח. להפך, הוא תיאר אותה כצורת הארגון הרציונלית והיעילה ביותר שקיימת.
על פי ובר, הביורוקרטיה האידיאלית מתאפיינת בכמה עקרונות מפתח: היררכיה ברורה, חלוקת עבודה מדויקת, מערכת חוקים ונהלים כתובים, התנהלות א-פרסונלית (impersonal) המבטיחה יחס שווה לכולם, קידום עובדים על בסיס כישורים ויכולת טכנית ולא על בסיס קשרים.
במובן זה, הביורוקרטיה נועדה למנוע שחיתות ולהבטיח סדר ויעילות. היא מאפשרת ניהול של משימות אדירות כמו תפעול מערכת בריאות לאומית או הנחתת אדם על הירח. עם זאת, ובר עצמו חשש שההיגיון הקר והרציונליות של המערכת עלולים לכלוא את האנושות ב"כלוב ברזל" (iron cage) של חוקים ונהלים, המדכא את היצירתיות והרוח האנושית.
#חוקים ביורוקרטיים
החשש של ובר התממש והחוויה היומיומית של רבים מול הביורוקרטיה הולידה תסכול וביקורת, כמו גם כמה מונחים סאטיריים משעשעים.
"חוק פרקינסון" (Parkinson's Law), למשל, שטבע סיריל נורת'קוט פרקינסון, הגורס כי "העבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן שהוקצב לה".
וכך גם "העיקרון הפיטרי" (The Peter Principle) של ד"ר לורנס פיטר, לפיו בארגון היררכי כל עובד נוטה להתקדם עד לדרגת אי-הכשירות שלו.
תופעות אלו מובילות לתחושת ה"סחבת", או באנגלית "Red Tape". אנקדוטה מעניינת מספרת שמקור המונח הוא הסרטים האדומים שבהם נהגו לכרוך מסמכים משפטיים ורשמיים באנגליה במאות ה-17 וה-18, וקבלת מסמך כזה סימלה את תחילתו של תהליך ארוך ומייגע.
#באמנות
הביקורת הזו מצאה ביטוי עז בתרבות. עוד במאה ה-19, צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens) תקף את אטימות המערכת בספרו "דוריט הקטנה" (Little Dorrit), שם המציא את "משרד הסיבובים" (The Circumlocution Office), משרד ממשלתי שתכליתו היחידה היא למצוא דרכים לא לעשות דברים.
בישראל רבים זוכרים את הפינה של פופטיץ, בתכנית "זהו זה" בטלוויזיה החינוכית, שהדגימה בחיוך את הטרטורים של הפקידים את הפונים אליהם (ראו דוגמה בסרטונים שלמטה).
מאוחר יותר, הייצוג המובהק ביותר של הסיוט הביורוקרטי הגיע מיצירותיו של פרנץ קפקא (Franz Kafka). בספריו "המשפט" (The Trial) ו"הטירה" (The Castle) ניצבים הגיבורים מול מערכות אטומות, אבסורדיות ובלתי חדירות.
דוגמה מפורסמת נוספת מגיעה מהספר "מלכוד 22" (Catch-22) של ג'וזף הלר, שבו ההיגיון הביורוקרטי המעוות של הצבא מוליד חוקים מבלבלים עד פרדוקסליים (מלאי ניגודים).
גם הקולנוע לא נשאר חייב, למשל בסרט הפולחן "ברזיל" (Brazil) של טרי גיליאם, המציג חזון דיסטופי של עולם הנשלט לחלוטין על ידי ביורוקרטיה.
בזירה הפוליטית, הסאטירה הבריטית "כן, אדוני השר" (Yes Minister) הראתה כיצד הפקידות המקצועית מנהלת למעשה את המדינה.
באופן יומיומי יותר, סדרות קומיות כמו "המשרד" (The Office) הפכו את השעמום, הנהלים המגוחכים וחוסר התוחלת של חיי המשרד הביורוקרטיים למקור להומור, כשבד בבד גם חשפו את האבסורד שבשגרה האפורה של עובדים רבים במערכות גדולות.
בסופו של דבר, הביורוקרטיה היא פרדוקס. היא כלי הכרחי לניהול החברה המודרנית המורכבת- אי אפשר לדמיין ניהול מערכת בריאות, צבא או תאגיד ענק בלעדיה. אך באותה נשימה, אותם מאפיינים שהופכים אותה ליעילה, כמו החוקים הנוקשים והיחס הלא פרסונלי (לא אישי). הם גם אלו שיוצרים תחושות של ניכור, חוסר אונים וסחבת אינסופית.
המאבק התמידי הוא למצוא את האיזון העדין בין הסדר שמציעה הבירוקרטיה לשמירה על הגמישות והאנושיות.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
בשנת 1900, בתקופה בה העולם מתחיל להתרגל לחידושים טכנולוגיים ולארגונים ענקיים, שאל חוקר גרמני צעיר שאלה פשוטה אך מורכבת: איך בעצם עובדת המכונה הביורוקרטית שמנהלת את חיינו?
מקס ובר (Max Weber) לא רק שאל את השאלה הזו, הוא גם מצא עליה תשובות שדי מסבירות למה יש תור במשרדי הממשלה, איך דברים שם מתארכים ללא סוף ומדוע חברות גדולות פועלות כפי שהן פועלות. אבל הבה נכיר אותו קודם.
#חייו
מקס ובר נולד ב-21 באפריל 1864 לבית בורגני עשיר בארפורט, גרמניה. אביו הוא פוליטיקאי ועורך דין מוכר ואימו היא אישה משכילה ודתיה. הבן שיגדל בביתם יהיה מעין תופעה אינטלקטואלית: עורך דין וכלכלן ובמקביל גם היסטוריון וסוציולוג. הוא לומד בברלין, גטינגן והיידלברג ובהמשך גם מלמד באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג והיידלברג.
בשנת 1897, הקריירה שלו כמעט ומתרסקת, כשהוא סובל מהתמוטטות עצבים חמורה לאחר מותו של אביו. במשך כמה שנים ובר, הכלכלן הפוליטי, סוציולוג ופילוסוף, כמעט ולא מצליח לקרוא ספרים או ללמד.
בשנת 1904, במהלך תקופת ההחלמה שלו, הוא נוסע לארצות הברית שם הוא נחשף לחברה האמריקאית הצעירה ומתרשם עמוקות מהדינמיקה החברתית והכלכלית שלה. כשהוא יחלים, בשנים שאחרי תחילת המאה ה-20, הוא יכתוב את ספריו החשובים ביותר.
#הבירוקרטיה לפי ובר
הבִּירוֹקְרַטְיָה (Bureaucracy), כפי שוובר גילה, היא לא רק ערימה של פקידים משועממים. זו מערכת מתוחכמת שמתבססת על עקרונות מדעיים ברורים.
במקום המסורת הישנה של מינוי קרובי משפחה או חברים למשרות ציבוריות, הבירוקרטיה (בעברית היא נקראת מִשׂרָדָנוּת) מציעה מהפכה: מינוי על בסיס כישרון ויכולת בלבד. כל פקיד מקבל תחום אחריות ברור, עובד לפי כללים כתובים, מתקדם בסולם הקריירה על בסיס הישגיו ולא על בסיס קשרים.
ובר זיהה כמה מאפיינים עיקריים של הבירוקרטיה הרציונלית: היררכיה ברורה עם רמות סמכות מוגדרות, חלוקת עבודה מתמחה שבה כל פקיד אחראי לתחום מוגדר, כללים ותקנות פורמליים שכל הפעולות נעשות לפיהם, אימפרסונליות שמבטיחה שהחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים אובייקטיביים, מינוי על בסיס הכשרה ויכולת מקצועית, קיום קריירה מקצועית לכל החיים והפרדה ברורה בין הרכוש הפרטי לציבורי.
מערכת זו, טוען ובר, היא גם היעילה ביותר בהיסטוריה האנושית. היא מבטיחה יחס שווה לכולם, תוצאות צפויות וקבלת החלטות מקצועית.
אבל ובר, שהיה לא רק חוקר אלא גם אדם בעל דמיון, ראה גם את הצד האפל. הוא המציא את הביטוי "כלוב הברזל" כדי לתאר את הסכנה שהבירוקרטיה תהפוך לכוח עצמאי שישלוט בחיים שלנו במקום לשרת אותנו.
העבודה המפורסמת ביותר של ובר היא "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism) משנת 1905. ובר הטעים בה שהערכים הפרוטסטנטיים הרואים בחסכנות, עבודה קשה וצבירת הון סימנים לחסד אלוהי הם שיצרו את התרבות הכלכלית שאפשרה לקפיטליזם המודרני לפרוח. ללא "רוח" הדתית הזו, טען ובר, לא יכול היה הקפיטליזם להצליח ולפרוח, כפי שהוא התפתח במערב.
אך מחקריו של ובר על הבירוקרטיה הם לא פחות חשובים. הוא הבין שבחברה המודרנית, עם מיליוני תושבים ומערכות מורכבות של חינוך, בריאות וכלכלה, הבירוקרטיה היא לא רק נוחות אלא הכרח. השאלה והאתגר, הוא זיהה, הם איך לשמור על היתרונות שלה מבלי ליפול למלכודת של קשיחות מוחלטת.
ובר מת ב-14 ביוני 1920 מדלקת ריאות, כתוצאה מהשפעת הספרדית. הוא היה בן 56 בלבד, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי והותיר מורשת שעדיין מעצבת את התובנות שלנו על ארגונים מודרניים. כמו מחקריו של ובר על הסמכות והתנהגות האדם בהתאם לרצונותיו של אחר, בלא הפעלה ישירה של כוח, גם הסבריו על הביורוקרטיה הם לא סתם תיאורים אקדמיים, אלא מפתח להבנת העולם המודרני שאנו חיים בו.
ולכן, בכל פעם שאתם מתעצבנים מהתמיכה של חברת הכבלים שלכם, מתייאשים מול טפסים שלא נגמרים ואינסוף משרדים ופקידים, או מתקשים לקבל את המגיע מביטוח לאומי, או להנתק מספקית הסלולר, זכרו שאתם נתקלים באותה ביורוקרטיה שתיאר מקס ובר לראשונה בפירוט מדעי, אי שם בתחילת המאה העשרים.
הנה הסבר הבירוקרטיה:
https://youtu.be/CL_IoZqyb1I
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
בחיוך - חבורת פקידים שמשגעים את האזרח הקטן עם הבעיה (עברית):
https://youtu.be/XB1Bq8KfJGo?t=5
על מבוגרים שהביורוקרטיה הטכנולוגית רובוטית שוחקת (עברית):
https://youtu.be/neE5IwFo8xI?long=yes
ויזם ישראלי שעושה דברים מטורפים ונתקל בבירוקרטיה דווקא בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/iCK9CdvGZV4?long=yes
אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.
קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.
לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.
הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.
על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.
בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.
יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.
יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.
דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.
בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.
אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.
רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.
מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.
מי היה פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI
החווייה הקפקאית (מתורגם):
https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww
סיפור קצר שלו (עברית):
https://youtu.be/si17M4E3ga4
עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):
https://youtu.be/4cJUMc1QX_4
הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):
https://youtu.be/N1KFBrB335s
קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/wQdouyy2LwA
יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:
https://youtu.be/CFJcIFWRSr8
בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):
https://youtu.be/Ms8OlGw38A8
מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?
https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes
וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:
https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
ביורוקרטיה
מה זה העיקרון הפיטרי?
על מה מדבר העיקרון הפיטרי?
תארו לכם שאתם מנכ"לים של חברה ואחד המנהלים פרש. אתם צריכים למנות במקומו מנהל. את מי תבחרו להחליפו מבין שני הבאים בתור לקידום? את המצטיין או את הבינוני? - רוב הסיכויים שתבחרו את העובד הטוב משניהם, נכון?
יתכן שעשיתם טעות...
העיקרון הפיטרי (Peter Principle) הוא טענה צינית, לא מדעית בשום צורה, שאומרת שעובד טוב יקודם על ידי האירגון עוד ועוד ויטפס במעלה התפקידים. עד שייעצר בתפקיד שהוא לא טוב בו. שמעתם נכון, קידומו של העובד ייעצר דווקא בתפקיד שאותו הוא לא ממלא טוב!
את העיקרון הזה גילה וניסח לורנס ג'יי פיטר ב-1968 בספרו "העיקרון הפיטרי". התוצאה לפי פיטר היא שהארגון נוטה דווקא לתקוע עובדים בתפקידים שאינם מתאימים להם וזה לא טוב לו. ממש לא טוב, כי לטווח הארוך עלול להיווצר מצב שברוב התפקידים ייתקעו אנשים לא מתאימים.
אז את מי תבחרו לקידום עכשיו? את הבינוני או את העובד הטוב? וכן, זה לא פשוט, כי גם לבחור את הבינוני עלול להיות בעייתי. אחרי הכל מי רוצה שהבינוניים יהיו המנהלים אצלו?
הנה הסבר על העיקרון הפיטרי, של מי שנתקעים דווקא בתפקיד שהכי פחות מתאים להם:
https://youtu.be/IbFr5DAyZBM
איך לא להתקע בעיקרון הפיטרי:
https://youtu.be/5lnd8M2kirA
ד"ר לורנס פיטר, הוגה העיקרון מסביר:
https://youtu.be/39wzku9KIEM
ומרצה שמסביר את הבעיה:
https://youtu.be/74IhVxcBMu0
על מה מדבר העיקרון הפיטרי?
תארו לכם שאתם מנכ"לים של חברה ואחד המנהלים פרש. אתם צריכים למנות במקומו מנהל. את מי תבחרו להחליפו מבין שני הבאים בתור לקידום? את המצטיין או את הבינוני? - רוב הסיכויים שתבחרו את העובד הטוב משניהם, נכון?
יתכן שעשיתם טעות...
העיקרון הפיטרי (Peter Principle) הוא טענה צינית, לא מדעית בשום צורה, שאומרת שעובד טוב יקודם על ידי האירגון עוד ועוד ויטפס במעלה התפקידים. עד שייעצר בתפקיד שהוא לא טוב בו. שמעתם נכון, קידומו של העובד ייעצר דווקא בתפקיד שאותו הוא לא ממלא טוב!
את העיקרון הזה גילה וניסח לורנס ג'יי פיטר ב-1968 בספרו "העיקרון הפיטרי". התוצאה לפי פיטר היא שהארגון נוטה דווקא לתקוע עובדים בתפקידים שאינם מתאימים להם וזה לא טוב לו. ממש לא טוב, כי לטווח הארוך עלול להיווצר מצב שברוב התפקידים ייתקעו אנשים לא מתאימים.
אז את מי תבחרו לקידום עכשיו? את הבינוני או את העובד הטוב? וכן, זה לא פשוט, כי גם לבחור את הבינוני עלול להיות בעייתי. אחרי הכל מי רוצה שהבינוניים יהיו המנהלים אצלו?
הנה הסבר על העיקרון הפיטרי, של מי שנתקעים דווקא בתפקיד שהכי פחות מתאים להם:
https://youtu.be/IbFr5DAyZBM
איך לא להתקע בעיקרון הפיטרי:
https://youtu.be/5lnd8M2kirA
ד"ר לורנס פיטר, הוגה העיקרון מסביר:
https://youtu.be/39wzku9KIEM
ומרצה שמסביר את הבעיה:
https://youtu.be/74IhVxcBMu0
"חוק פרקינסון" (Parkinson's law) הוא חוק שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו, על אופי מילוי המשימות בידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בספר באותו שם שהוא פרסם בשנת 1957.
בספר מסביר המחבר, באופן מחויך אולי אך די מדייק, שמשך הזמן שייקח למלא משימה הוא משך הזמן שיוקצה לה.
כלומר, לבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה.
לכן, אגב, כדאי לקבוע דד-ליינים קצרים, כלומר לקבע זמנים קצרים יחסית למילוי המשימות ואז לעשות הכל כדי לעמוד בהם, גם אם זה לעצמי וגם אם לעובדים שלי, לחיילים שלי וכדומה.
אגב, אם לא "נלחיץ" בדד-ליינים, הזמן יימרח ויתבזבז. זו הסיבה שלמנהלים גרועים של זמן יש נטייה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. זה נגרם בשל מה שאומר פרקינסון במילים: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
מכאן נובע, על פי פרקינסון, ש"הביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).
אך אל תבינו מזה שכל שספרו "חוק פרקינסון" אומר הוא שכמות הפקידים בארגון תשאף לגדול, בלי קשר לכמות העבודה שצריך לעשות. ההיסטוריון החכם עוסק בשלל נושאים אחרים במנהל ארגוני.
כך למשל, הוא מאבחן גם שככל שההשקעה הדרושה קטנה יותר, ייקחו תהליכי קבלת החלטות לאישור תקציבים, למשל, הרבה יותר זמן. אישור תקציב להקמת כור גרעיני, לדבריו, ייקח 10 דקות, בעוד שתקציב לבניית סככת אופניים יצריך דיון שיימשך כמה ישיבות.
אבחנה זו ידועה כ"חוק הטריוויאליות של פרקינסון" (מאנגלית: Parkinson's Law of Triviality), או "דוגמת סככת האופניים" (bikeshedding), בה הוא גם גורס שדיונים על נושאים חשובים יסתיימו די מהר, בעוד שדיונים על נושאים פשוטים יכולים להימרח על פני זמן רב.
הנה הסבר על חוק פרקינסון (עברית):
https://youtu.be/5hcA6XVxVVQ
באנגלית:
https://youtu.be/yJxOvzrCPyM
בחור שמציע לנצל את חוק פרקינסון כדי להצליח:
https://youtu.be/o8kIkXtcbTs
ובעצות ניהול הזמן הללו יש דגש על הקצאת זמן לוחצת בשל חוק פרקינסון:
https://youtu.be/iONDebHX9qk
חוק פארטו או עיקרון פארטו (Pareto principle), הוא חוק שנקרא גם "חוק 80/20" ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן והסוציולוג וילפרדו פארטו.
האמת היא שפארטו ניסח לראשונה את העיקרון שלו בהקשר אחר לחלוטין. הוא ניסח מה שלימים ייקרא "חוק פארטו", בהקשר לאי-השוויון הכלכלי בחברה. פארטו הבחין ש-20% מאוכלוסיית איטליה מחזיקה ב-80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים ומאז משמש מדד פארטו למדידת אי השוויון בחלוקת הכנסה.
אבל בכל כך הרבה מקרים התגלה החוק של פארטו כנכון, עד שהוא הפך לעיקרון כללי, שמאפשר להבין ולנתח המון פעולות, כולל בתחומים כמו ייעול, התנהלות אישית, השקעות ועוד.
אחד מהדברים שחוק פארטו מאפשר לנו להבין הוא החשיבות של המיקוד - להיות ממוקד בדברים החשובים באמת, אלה שיוצרים את הערך ואת הניצול הטוב ביותר של הזמן שלנו, של הכסף שיש לנו, של האנרגיה והיצירתיות שלנו וכדומה.
מנהלי חברות יוכלו לשווק טוב יותר את המוצרים שלהם אם יטפחו למשל את 20% הטובים יותר מאנשי המכירות שלהם ויתעסקו פחות עם ה-80% הפחות מוצלחים. זניחת מוצרים שלא מצליחים במיוחד או שירותים כושלים, לטובת הגדלה בייצור של המוצרים הכי נמכרים והשירותים הכי מבוקשים, גם אלו יהיו פעולות נכונות להגדלת הרווח והצמיחה. חברות עסקיות רבות עושות זאת בקביעות.
גם צעירים ואפילו ילדים, שילמדו לנהל את דרכם במחשבה על ה"פארטו", יוכלו להתרכז בעיקר ובחשוב ולא בשולי ובתפל. ילדים שיזהו את השעות שבהן הם מכינים את השיעורים בצורה הכי מהירה וקלה, יוכלו לסיים את שיעוריהם וללמוד את החומר טוב יותר, בהרבה פחות זמן ומאמץ. אם ילמדו בשעות אלה ולא בשעות הפחות פוריות שלהם, ההבנה, החשיבה והקליטה יהיו במיטבן!
הנה הסבר של חוק פארטו (עברית):
http://youtu.be/wadm8AWIv5M
הסבר מצוין של המשמעות של חוק פארטו לחיים:
https://youtu.be/PaUWhO-B7Ts
חוק פארטו בעסקים:
https://youtu.be/lsGwqk_agcQ
דוגמאות לריכוז מאמץ ב-20% שמייצרים את 80% מההצלחה:
http://youtu.be/V28B_xOJzK4
וכך חוק 80/20 יכול לסייע לך לשנות:
http://youtu.be/bBQtel7tYNg
הפקסימיליה (Facsimile או בקיצור Fax) היא טכנולוגיה שסורקת ניירות ומעבירה אותם דרך קו הטלפון לאדם אחר שמקבל ומדפיס את הדף שנסרק ונשלח אליו בפקס.
את הפקסימיליה המציא הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) והוא מיהר להוציא פטנט על מכשיר הפקס שפיתח. זה קרה עוד, החזיקו חזק, בשנות ה-40 של המאה ה-19. אותו ביין צבר לפני כן ידע וניסיון בשעוני מטוטלת חשמליים. הוא ניצל את ההבנה המכנית שלו והצליח ליצור מכניזם שיכול לסרוק דף נייר, שורה אחרי שורה, קדימה ואחורה ושוב קדימה, עד להשלמת הסריקה של כולו.
הפקס הזה מעביר אותות וצפצופים ובצד השני קולט אותו מכשיר פקס אחר. הוא מפענח את הצפצופים לפיקסלים שמודפסים על נייר. דיוק בקידוד לאותות וממנו בחזרה להדפסה, מבטיח העברת פקס נקייה ונאמנה לתוכן המקורי של המסמך הסרוק.
אמנם הפקס החל להיזנח, עם פריצת האינטרנט והדואר האלקטרוני. אבל הייתה לו תקופת חסד, החל משנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום, בזכות התפשטות הדואר האלקטרוני, לא ממשיכים יותר מכשירי הפקס לשמש כדי לשלוח מסמכים סרוקים לעסקים, אפילו לא למוסדות ציבור וחברות אחרונות שהמשיכו עוד שנים רבות עם העניין הלא יעיל הזה. להתראות פקס!
הנה הפקסימיליה:
https://youtu.be/2cTdfvczaZk
כך שלחו פקס:
https://youtu.be/aeN83MBAeMI
תצוגה ויזואלית:
https://youtu.be/JGkcsFmbU4k
בחיוך - אפשר גם לחייג (עברית):
https://youtu.be/AMG1q4T0nOM
והנה הפקס מאבד רלוונטיות גם בבית (עברית):
https://youtu.be/njNiUx0E3LQ
הידעתם שבעידן המודרני אפשר לעבוד עם מסמכים אלקטרוניים וטכנולוגיה בלבד, מבלי להחזיק משרד פיזי, להדפיס ניירות או לנהל ארכיון? - המחשב הנייד, הטלפון החכם והאינטרנט מאפשרים לעשות הכל - בלי נייר, ארונות, מגירות ובלי צורך אפילו בשולחן.
הידעתם שעם כל 80,000 דפי נייר שאנו נמנעים מלהדפיס, אנו מצילים עץ שלם? - יותר מזה, מדובר בחלום בן עשרות שנים, המלווה את עולם הטכנולוגיה ואיכות הסביבה. מכנים אותו "המשרד ללא נייר" (Paperless office) והוא מתבסס על מסמכים אלקטרוניים (Electronic paper).
מסמכים אלקטרוניים (Electronic Documents) הם מסמכים שניתן לשלוח ולהעביר באמצעים אלקטרוניים, כמו דואר אלקטרוני ושליחה ברשתות חברתיות או באתרי שירותים באינטרנט. למעשה, מדובר בקבצי מחשב הניתנים לאחסנה וצפייה באמצעות המחשב, הסמארטפון וכדומה, במקום הדפסה ושמירה כניירות.
זה עובד גם הפוך. סריקה של מסמכים והפיכתם לקבצים ממוחשבים, מאפשרת למשרד לתעד מסמכי נייר, לשמור אותם על כונני מחשב, לחסוך בכך מקום אחסון יקר ועדיין לאתר אותם בקלות בעתיד, באמצעות מה שנקרא "ארכיון אלקטרוני".
בכל מקרה, שימוש במסמכים אלקטרוניים יכול לסייע לארגונים לחסוך המון נייר, חללי אחסון יקרים וגם לשמור על העצים בכדור הארץ ועל כדור הארץ עצמו.
כך ניתן לעבור כיום למשרד עם פחות נייר:
https://youtu.be/3K_4ELfk2Y0
על סריקת מסמכים והפיכתם למסמכים אלקטרוניים:
https://youtu.be/oF9UaG8CJm0
דוגמה לניהול מסמכים אלקטרוניים במשרד ללא נייר:
https://youtu.be/Uh9AWbg3Vw0
אפילו ארכיון המדינה הופך לארכיון ממוחשב:
https://youtu.be/sLknuRRmG04
למעשה, ניתן כך לנהל עסק מכל מקום, באמצעות טכנולוגיה בלבד:
https://youtu.be/pJDmiFOzVNA
איך יפעל משרד העתיד?
כשהענן מחליף את הארונות והכוננים, כשמסכים מוקרנים על האוויר, כשניתן להגיע למסמכים מכל מקום ולערוך אותם ביחד, כשכל אחד נמצא במקום אחר, כשהבוס יכול לבדוק את פעולות העובדים בכל כך הרבה שיטות מתקדמות, כשישיבות מתנהלות מרחוק וכל אחד מהנוכחים נמצא במקום אחר ובאזור זמן שונה, מה הטעם במשרד הישן?
כשהסמארטפון שבכיסנו הוא מכונת מחשוב חזקה ונוחה לעבודה על משימות מורכבות שפעם נשמרו למחשבי שולחן כבדים - האם יש עדיין סיבה לעבוד במשרד שאנו מכירים, עם הארונות, המגרות, השולחן והכיסא? - ובקירות שמסביב?
משרדי העתיד לא יהיו המשרדים שאנו מכירים. כבר היום מתחולל שינוי עצום בחברות הייטק, שהן הראשונות להבין, להשתמש וכמובן לפתח, את הטכנולוגיה שמאפשרת להתנתק סופית מהמשרד.
מתחמי עבודה מגוונים וחללי פגישות בצורות ומסוגים שונים - כל אלה מאפשרים גמישות מרבית ושינוי אווירה לעובד. הם מגדילים את היכולת שלו לעבוד עם אחרים על משימות שונות, לשתף בבעיות ולייעץ לאחרים כיצד לפתור את שלהם, ליצור, להמציא ולעשות סיעור מוחות כשצריך.
אופיים המדויק של משרדי העתיד לא ידוע לאיש. ברור שלא ייראו כמו המשרדים של היום. אבל האפשרויות כל כך רבות והטכנולוגיות שידועות כיום הן רק ההתחלה וטכנולוגיות והמצאות רבות שיגיעו בעתיד, יאפשרו מגוון אדיר של שינויים ופיתוחים, שקשה לנבא את צורתו של משרד העתיד.
ואולי לא יהיה רק סוג אחד של משרדים? - אולי יתפתחו סוגים שונים ומגוונים וכל ארגון יגדיר לעצמו, הן על פי אופי הפעילות שלו והתחום שבו הוא עוסק והן על פי סגנון הניהול והמשמעת הארגונית?
מה שבטוח הוא שהעתיד מתחיל עכשיו ושאם נביט על השינויים הטכנולוגיים, נוכל להבין מאילו כבלים עתיקים ניתן להשתחרר כבר עכשיו. כך תוכל כל חברה או ארגון, להגדיל את התפוקה ואת שביעות הרצון של העובדים ולהביא לצמיחה ולהצלחה עסקית של ממש.
האם כך ייראו מקומות העבודה בעתיד?
https://youtu.be/WYy-Mfpf0Ok
האם המתחמים המשותפים והחופשיים יהיו המשרדים של העתיד?
https://youtu.be/kbq3L4KVNp8
שיהיו מעוצבים כמו מתחמי חיים, שביניהם נעים העובדים באופן חופשי - העיקר שיעבדו:
https://youtu.be/F6XNTLArUQY
שיחות וישיבות מתנהלות כיום בווידאו והמיקום הפיזי של כל עובד לא חשוב:
https://youtu.be/4J_vrwM0hOo
בעתיד אנשים יעבדו על מסמכים במשותף:
https://youtu.be/z89TBeudRms
פירוט של שימושי הטכנולוגיה הזו:
https://youtu.be/QnUztQc3TTA
זה רק חלק משינויים עצומים שאנו עתידים לפגוש בעולם העבודה של העתיד:
https://youtu.be/np-2s-w1qDk
ובחיוך הדברים האלה לא ברור אם ישרדו (עברית):
https://youtu.be/6N4i4vmEJkk
כשהענן מחליף את הארונות והכוננים, כשמסכים מוקרנים על האוויר, כשניתן להגיע למסמכים מכל מקום ולערוך אותם ביחד, כשכל אחד נמצא במקום אחר, כשהבוס יכול לבדוק את פעולות העובדים בכל כך הרבה שיטות מתקדמות, כשישיבות מתנהלות מרחוק וכל אחד מהנוכחים נמצא במקום אחר ובאזור זמן שונה, מה הטעם במשרד הישן?
כשהסמארטפון שבכיסנו הוא מכונת מחשוב חזקה ונוחה לעבודה על משימות מורכבות שפעם נשמרו למחשבי שולחן כבדים - האם יש עדיין סיבה לעבוד במשרד שאנו מכירים, עם הארונות, המגרות, השולחן והכיסא? - ובקירות שמסביב?
משרדי העתיד לא יהיו המשרדים שאנו מכירים. כבר היום מתחולל שינוי עצום בחברות הייטק, שהן הראשונות להבין, להשתמש וכמובן לפתח, את הטכנולוגיה שמאפשרת להתנתק סופית מהמשרד.
מתחמי עבודה מגוונים וחללי פגישות בצורות ומסוגים שונים - כל אלה מאפשרים גמישות מרבית ושינוי אווירה לעובד. הם מגדילים את היכולת שלו לעבוד עם אחרים על משימות שונות, לשתף בבעיות ולייעץ לאחרים כיצד לפתור את שלהם, ליצור, להמציא ולעשות סיעור מוחות כשצריך.
אופיים המדויק של משרדי העתיד לא ידוע לאיש. ברור שלא ייראו כמו המשרדים של היום. אבל האפשרויות כל כך רבות והטכנולוגיות שידועות כיום הן רק ההתחלה וטכנולוגיות והמצאות רבות שיגיעו בעתיד, יאפשרו מגוון אדיר של שינויים ופיתוחים, שקשה לנבא את צורתו של משרד העתיד.
ואולי לא יהיה רק סוג אחד של משרדים? - אולי יתפתחו סוגים שונים ומגוונים וכל ארגון יגדיר לעצמו, הן על פי אופי הפעילות שלו והתחום שבו הוא עוסק והן על פי סגנון הניהול והמשמעת הארגונית?
מה שבטוח הוא שהעתיד מתחיל עכשיו ושאם נביט על השינויים הטכנולוגיים, נוכל להבין מאילו כבלים עתיקים ניתן להשתחרר כבר עכשיו. כך תוכל כל חברה או ארגון, להגדיל את התפוקה ואת שביעות הרצון של העובדים ולהביא לצמיחה ולהצלחה עסקית של ממש.
האם כך ייראו מקומות העבודה בעתיד?
https://youtu.be/WYy-Mfpf0Ok
האם המתחמים המשותפים והחופשיים יהיו המשרדים של העתיד?
https://youtu.be/kbq3L4KVNp8
שיהיו מעוצבים כמו מתחמי חיים, שביניהם נעים העובדים באופן חופשי - העיקר שיעבדו:
https://youtu.be/F6XNTLArUQY
שיחות וישיבות מתנהלות כיום בווידאו והמיקום הפיזי של כל עובד לא חשוב:
https://youtu.be/4J_vrwM0hOo
בעתיד אנשים יעבדו על מסמכים במשותף:
https://youtu.be/z89TBeudRms
פירוט של שימושי הטכנולוגיה הזו:
https://youtu.be/QnUztQc3TTA
זה רק חלק משינויים עצומים שאנו עתידים לפגוש בעולם העבודה של העתיד:
https://youtu.be/np-2s-w1qDk
ובחיוך הדברים האלה לא ברור אם ישרדו (עברית):
https://youtu.be/6N4i4vmEJkk
