» «
ג'אז
מה זה ג'אז?



מקורותיה של מוסיקת הג'אז הם מהמוסיקה האפריקנית, שהביאו עימם העבדים שהובאו מאפריקה לאמריקה. ראשיתה במוסיקה ובמקצבים אפריקניים, שביחד עם כלי נגינה אירופאים, שירי דת שנקראים "ספיריצ'ואלס" ומוסיקת תזמורות צבאיות, נעימות הרגטיים לפסנתר ושירי הבלוז העצובים של השחורים בארה"ב - נוצר הג'אז.

מוסיקת הג'אז מתאפיינת במלודיות עם מקצבים קופצניים ובלתי-יציבים, הרמוניה עשירה ונגינה של כלים באילתור, כשהנגן ממציא במקום את המוסיקה שהוא מנגן.

היא מסורתית, אבל כל הזמן מתפתחת. מתחדשת ומשתנה, אבל מחוברת בשורשים חזקים לבלוז. היא מנגנת את הסטנדרטים הידועים שוב ושוב, אבל מתחדשת בכל סולו, בכל אילתור וריף שמנגנים במאות אלפי מקומות בעולם, כל יום.

הג'אז הוא נדבך במהפכה החברתית של היעלמות הגזענות בארה"ב, חלק מהמהפכה היא תולדה של הכישרון והיכולת שהפגינו מוסיקאים, ספורטאים ואמנים שחורים לאורך ההיסטוריה של המאה ה-20 בארה"ב וחלק אחר נולד בחוקים שהלכו והוציאו את הגזענות אל מחוץ לחוק. הג'אז היא מוזיקה אמריקאית, שהפכה לתופעה מוסיקלית עולמית, של יצירה מורכבת, מרתקת ומשתנה כל הזמן.


הנה המורכבות של הג'אז - התתמודדו איתה? (מתורגם):

https://youtu.be/Os9XkxybCrs


הג'אז:

http://youtu.be/BMgKXbtQwoo


מל קלר נותן הסבר חינוכי מאד מהטלוויזיה הלימודית של פעם, על מוסיקת הג'אז:

http://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=3m09s&end=11m16s


מוסיקאי הג'אז הנודע לואי ארמסטרונג מציג את חבריו ללהקה:

https://youtu.be/rlyrBPkkXvY


אספרנסה ספולדינג המדהימה שרה שג'אז הוא רק נשמה:

https://youtu.be/03MXhKZqG9Y


ביג בנד - תזמורת ג'אז בניצוחו של דיוק אלינגטון:

http://youtu.be/qDQpZT3GhDg


יש גם ג'אז ישראלי ואפילו כזה שמשלב מוסיקה יהודית:

https://youtu.be/fYm3iH1YXlg


מוסיקאים אומרים מה זה ג'אז בשבילם:

http://youtu.be/agRHds-35eY


וכתבת טלוויזיה על אמן ג'אז שעובד כמאבטח (עברית):

https://youtu.be/O6sHlG260pU?long=yes
ג'ון קולטריין
מה הייתה הגאונות של ענק הג'אז ג'ון קולטריין?



גאון, חוקר, מדען של סקסופון, שחוקר ומביא את הכלי והנגינה בו לקצה היכולת שלו - מקומו של ג'ון קולטריין (John Coltrane), מענקי נגני הסקסופון, מובטח לו בתולדות הג'אז. בתוך תקופה בת 7 שנים, שבה הוא פעל כיוצר עצמאי, הוא הצליח לעשות שינוי של ממש בעולם הג'אז.

הסמים שלהם התמכר, הלכו והרסו את קולטריין. הוא נזרק מהרכבים ותזמורות שונות, כולל מזו של דיוק אלינגטון ומהחמישייה של מיילס דייוויס. אבל אז הוא גמל את עצמו בעצמו, במה שנקרא "קולד טורקי" והתחיל את המהפכה שלו, בג'אז שהלך והפך מתוחכם, חכם, פורץ דרך וחדשני.

בתולדות הג'אז אין רבים שהיו כל כך חקרנים ומהפכנים כמו קולטריין. הבחור הצעיר, שכבר זכה בכינוי המדויק לחריצותו "Train", החל כנגן לא מרשים במיוחד, בהרכבים קטנים ולא חשובים. אם צעירים כמו צ'רלי פרקר ולואי ארמסטרונג חוללו בגילאי ה-20 שלהם מהפכות בג'אז, עד גיל שלושים קולטריין היה כמעט אלמוני לחלוטין.

הוא גם לא ניגן משהו. אבל אז הוא נדהם, כשהיה בהופעה של צ'ארלי פרקר. מרוגש עד השמיים, לא מאמין שפרקר עם נגינת ה"דאבל טיים" המטורפת במהירות שלו, הוא בן אנוש, קולטריין הצעיר מבין את הדרך. יש לו מודל אמיתי והוא מתחיל לעשות שינוי. מכאן ג'ון קולטריין לומד ומתאמן בהרכבים רבים ומתחיל לגבש סגנון נגינה משלו.

מעתה הוא יתחיל לגדול כנגן מקורי. עשה את דרכו מהביבופ, בהרכב של דיזי גילספי, אל החדשנות של מיילס דיוויס, שהזמינו להצטרף להרכב ועשה איתו מספר אלבומים נהדרים. בהמשך "טריין" ייזרק בגלל הסמים, יופיע עם הפסנתרן ת'לוניוס מונק וילמד אצלו וממנו המון. הוא עוד יחזור למיילס לזמן מה ומשם להרכבים שיהיו לגמרי שלו ויתבססו על יצירות שלו, כולל "הרביעייה הקלאסית" שלו, עם אלווין ג'ונס המתופף והפסנתרן האגדי מקוי טיינר, אחד ההרכבעם הטובים בתולדות הג'אז.

אחר כך קולטריין מתחיל לצאת לדרך אקספרימנטלית יותר ויותר. הרביעייה הקלאסית שלו מתפרקת. הוא לוקח נגנים צעירים וחדשים להרכב חדש, עם אשתו הפסנתרנית. קולטריין מתחיל לעשות מוסיקה שמרחיקה את המעריצים ממנו. רבים לא מצליחים להתרגל לסגנון הכל כך חדשני שלו.

בעיצומו של "קיץ האהבה" של שנת 1967, מת קולטריין בפתאומיות. המוסיקה שלו והוא נצרבו בתודעה, גם אם הוא הותיר את החותם שלו בגיל מאוחר יחסית.

אפשר לומר שקולטריין הוא הג'ימי הנדריקס של הג'אז. כמו הנדריקס, גם הוא עבד בטירוף, היה עמוס באלכוהול וסמים ועשה מהפכה של ממש בנגינתו. שניהם, מיותר לציין, מתו בהפרש של 3 שנים, כשעתידם לפניהם וההתמכרויות ההרסניות מאחריהם.

כך או כך, ג'ון קולטריין ייזכר לעד כאחד המוסיקאים המשפיעים בתולדות הג'אז. מי שעבד בלי סוף, לא הפסיק להרחיב את גבולות הג'אז, לשבור מוסכמות וליצור ג'אז ניסיוני ומהפכני.


הנה הישגיו הבלתי נתפסים שהגיעו לשיא באלבום האייקוני "Giant Steps":

https://youtu.be/62tIvfP9A2w


מנגן עם מיילס דיוויס בקטע האגדי So What מהאלבום Kind of blue:

https://youtu.be/zqNTltOGh5c


הסטנדרט "נאימה" (Naima) שהקדיש לאשתו:

https://youtu.be/Cx-TxiBi43c


צעדי ענק (Giant Steps), מתוך אלבום הפריצה המהפכני בשם זה:

https://youtu.be/2kotK9FNEYU


הרביעייה הקלאסית של קולטריין, מההרכבים הגדולים בתולדות הג'אז ב-Impressions:

https://youtu.be/03juO5oS2gg


"אלבמה" (Alabama) שהוא כתב אחרי רצח הבנות בכנסייה:

https://youtu.be/saN1BwlxJxA


קטע מהאלבום הגאוני, רב המכר המעט מיסטי עם הסוויטה "אהבה עילאית" (Love Supreme):

https://youtu.be/lHUapMTgWD0


ראיון שלו עם אנימציה אמנותית:

https://youtu.be/ZF0EvYd_Bgw


המהלכים שלו נלמדים היום על ידי נגני ג'אז בכל העולם:

https://youtu.be/ZKOrR58THMY?long=yes


ואלבום שלם שלו - עם "הרביעייה הקלאסית", כולל מקוי טיינר על הפסנתר, אריק דולפי בקלרינט ואלווין ג'ונס על התופים:

https://youtu.be/aa6gNwpt5sY?long=yes
סווינג
מהי מוסיקת הסווינג?



סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.

את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.

על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.

רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.

אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...

כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.


הנה הסבר על הסווינג:

https://youtu.be/31JgwfP15kw


תולדות מוסיקת הסווינג:

http://youtu.be/F9B44JUwr74


תזמורות הסווינג הגדולות:

http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s


גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:

https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU


בעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:

https://youtu.be/pKGSOAqvmUw


וסרט תיעודי על תולדות הסווינג:

https://youtu.be/APY-dar9c10?long=yes
בני גודמן
מי היה בני גודמן?



היו שכינו אותו "מלך הסווינג" ואחרים קראו לו בחיבה "הפרופסור"... אין ספק שנגן הקלרניט בני גודמן (Benny Goodman), הוא מהמעניינים שבענקי הסווינג המוקדמים ובתולדות הג'אז בכלל. הוא לימד את אמריקה לרקוד סווינג.

מי שנולד כבנימין דוד גודמן, נגן קלרינט יהודי אמריקאי, בן להורים שהיגרו מרוסיה, שגדל בשכונות העוני של שיקגו, היה בבגרותו למנצח על תזמורת ביג בנד מצליחה. גם כמנצח וגם כנגן קלרניט מוכשר, היה בני גודמן כל כך פופולרי בשנות ה-30 וה-40, עד שזכה לכינוי "מלך הסווינג".

בתולדות הג'אז זוכרים אותו כמנצח ומנהיג של ביג בנד מצליחה, אבל גם כשהסווינג ירד, הוא לא ירד איתו או יצא מהאופנה. להיפך, גודמן צעד עם הזמן והתנסה בביבופ, הסגנון שהחליף אותו, הירבה לעשות ולבצע עיבודי ג'אז ליצירות קלאסיות ולנסות אפילו את סגנון ה-Cool Jazz, אחיו הסגנוני הרגוע והנינוח של הביבופ.

אם נחזור רגע לסווינג, הסגנון שאותו הזניק גודמן למעמד של שיגעון לאומי, הוא היה סגנון מוסיקלי שחיבר והיווה מעין שלב ביניים, בין סגנונות הג'אז והבלוז הוותיקים יותר, לבין הרוקנ'רול הצעיר שיוולד אחריו. בין השנים 1935 ל-1946, היה הסווינג לסגנון המוסיקלי החם במקלטי הרדיו בארצות הברית ומבצעיו היו בדרך כלל תזמורות גדולות יחסית, שנקראו, כמה צפוי, Big Bands.

מקומו מובטח לו בתולדות הג'אז. גודמן הוביל אז את אחת התזמורות החשובות והמפורסמות בתולדות הג'אז. כמנהיג תזמורת ביג-בנד מצליחה ונגן קלרינט ג'אז מוערך, הוא נחשב בזמנו לאחד מהמובילים בתחום. הוא ניצב בשורה הראשונה של מנצחי הביג בנדס, ביחד עם שמות כמו קאונט בייסי ודיוק אלינגטון. הם נחשבים עד היום, אגב, לשלושת מנהיגי התזמורות הגדולים והחשובים בתולדות הג'אז.


הנה סיפורו של בני גודמן וכיצד התפרסם בשנות ה-30:

https://youtu.be/IQvA2L_DL6w


תזמורתו של בני גודמן ב-1937:

https://youtu.be/3mJ4dpNal_k


ב-1943, ב"מיני עם הכסף":

https://youtu.be/prnS5URkyc8


ב-1980 עם "סוויט ג'ורג'יה בראון":

https://youtu.be/0jE2g055zRA


סיינט לואיס בלוז:

https://youtu.be/45Kx4KzfMn0


הופעתו האחרונה בקטע המפורסם "Lady be Good":

https://youtu.be/prmf5tDgf3k

ג'אז

דיקסילנד
מהו סגנון הדיקסילנד בג'אז ואיך נגנו תזמורות הדיקסילנד?



דיקסילנד (Dixieland) הוא אחד הסגנונות הראשונים בג'אז. המאפיין הבולט של הדיקסילנד הוא אלתור של כמה כלי נגינה ביחד, כלומר כמה נגנים המאלתרים בו זמנית. הכלים השונים המאלתרים בו זמנית יוצרים מוסיקה רב-קולית, פוליפונית.

מקורו של הדיקסילנד בעיר האמריקאית ניו אורלינס. בעיר זו נפגשו התרבויות האפריקאית והאירופאית, זו של העבדים מאפריקה, על המוסיקה והקצב שלה, לבין הכלים של התרבות המערבית. המפגש הזה בתחילת המאה ה-20, של קצב אפריקאי וכלים מערביים, הוליד את הדיקסילנד. הוא נקרא אז לעיתים "הג'אז של ניו אורלינס" והיה הסגנון הראשון בג'אז שהוקלט על גבי תקליטים.

השיר הכי מוכר בסגנון הדיקסילנד הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") שהתפרסם בביצועו של גדול מוסיקאי הג'אז, החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג.

תזמורות דיקסילנד מסורתיות התחלקו לשתי קבוצות נגנים. הראשונה היא יחידת הקצב, שכללה תופים, באס (קונטרבס או טובה) וכלי הרמוני (פסנתר או בנג'ו). השנייה היא מחלקת הנשיפה שכללה חצוצרות שניגנו את המנגינה, טרומבונים שניגנו קונטרפונקט וקלרינט (או סקסופון) שקישט את המנגינה. באילתור בו-זמני של החצוצרה, הקלרינט והטרומבון הייתה נוצרת הפוליפוניה המופלאה של הדיקסילנד.

מקור השם דיקסילנד מהכינוי "דיקסי" שהוצמד לאזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית עוד בתקופת מלחמת האזרחים.


הנה הסבר על סגנון הדיקסילנד:

https://youtu.be/_QRwiU28rBY


דיקסילנד אותנטי מפעם בשם "Lasses Candy":

https://youtu.be/n2Wa_gsUM6Q


לואי ארמסטרונג מנגן עם להקתו את "כשהמלאכים צועדים בסך" בסגנון דיקסילנד:

https://youtu.be/wyLjbMBpGDA


הרכב של מוסיקת דיקסילנד מאירופה:

https://youtu.be/pnPVExzm0DY


הרכב רחוב שמנגן דיקסילנד:

https://youtu.be/bvXQ6MBh_2s


ובניו-אורלינס גם לווייה יכולה לכלול תזמורת דיקסילנד:

https://youtu.be/yt_pOf1QHDY
ג'ורג' בנסון
איך גיטריסט הג'אז ג'ורג' בנסון הפך כוכב פופ וחזר לג'אז?
מיהו ג'ורג' בנסון?


ג'ורג' בנסון (George Benson) הוא גיטריסט ומוסיקאי ג'אז ורית'ם אנד בלוז ענק. מאז שנות ה-60 הוא לא מפסיק להוציא אלבומים משובחים. עוד לפני גיל 20 הספיק בנסון לנגן עם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי ואחרים.

אבל שום דבר לא הכין אותו להצלחה שלה יזכה עם אלבומו Breezin. האלבום שיצא בשנת 1976, כלל לראשונה את שירתו של בנסון. הוא הפך להצלחה חסרת תקדים בעולם הג'אז. בנסון שר בו בסגנון ה"סקאט", שבו הנגן שר בו-זמנית עם סולו הגיטרה שלו.

האלבום הזה, Breezin, היה לתקליט הג'אז הראשון שמכר פלטינה (למעשה שלוש פעמים פלטינה). הוא הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מוסיקת הפופ האמריקנית. "בריזין" זכה גם בפרס הגראמי של 1976. גם התקליטים הבאים שלו הצליחו והפכו אותו לאחד ממוסיקאי הג'אז המצליחים בעולם. במהלך השנים הוא הקליט יותר מ-30 אלבומים וזכה בהמון פרסים, בתוכם פרסי גראמי רבים.

מאז הוא כבר הספיק לחזור לג'אז התקני. הוא עדיין עשיר ומרוויח המון מהאלבומים והיצירות המצליחות ההן, של "בריזין" הממשיך לזרום ולהזרים, אבל הוא עצמו חזר לנגן ג'אז אינטימי וממוקד יותר. באולמות גדולים, אבל בנגיעות ג'אזיות עדינות.


הנה ג'ורג' בנסון בהופעה:

https://youtu.be/RpEfAV1T5b0


ב"מסיבת המסיכות הזו" (Masquerade) שלו:

https://youtu.be/T8eXCdjdSHE


מארח את הגיטריסט קרלוס סנטנה בלהיטו "זורם" (Breezin):

https://youtu.be/bqBsqlqZuto


ומגיע גם לרית'ם אנד בלוז פופי ב"תני לי את הלילה" (Give Me The Night):

https://youtu.be/kbrZykDCkj0
ג'ורג' גרשווין
איך היה ג'ורג' גרשווין למלחין גדול?



לא רבים יודעים שג'ורג' גרשווין (George Gershwin), המלחין היהודי האמריקני הגדול, נזרק מבית הספר. הוא התקשה בלימודים ולא היה טעם בכך. תחושת הכישלון תלווה אותו שנים רבות, אבל בגיל הזה הוא התיישב על הפסנתר שקנו לאחיו, התלמיד המצטיין איירה, זה שמצטיין בלימודים...

אבל גרשווין התמכר והצטיין על כלי הנגינה הזה. הוא כל כך הבריק בנגינת הפסנתר ובלחנים שהוא המציא שכבר בגיל 16 הוא כתב להיט ענקי בשם "סוואני" (Swanee), שהפך אותו למיליונר הצעיר ביותר של ברודווי.

גרשווין המוכשר לא נח לרגע והחל לכתוב, ביחד עם איירה גרשווין, אחיו המצטיין בכתיבת מילים לפזמונים, מאות להיטי ברודווי מעולים. הם הפכו לצמד החם של ברודווי - שני יצרני שירים שתפקדו כמו מפעל משוכלל לכתיבת שירים.

אבל הוא רצה יותר. הנוסחה של מחזות הזמר של ברודווי, הקומדיות הקלילות ודי מטופשות, שבה שלט כל כך טוב, עייפה אותו. נמאס לו קצת מהשירים הקלילים, העלילה המטופשת, ההומור העממי, הריקודים, הדמויות השטוחות והסוף הטוב. הוא רצה לעשות אמנות של ממש. וכך, הוא כתב את האופרה "פורגי ובס", יצירה שהייתה ההיפך הגמור מהמיוזיקלס של ברודווי. יצירה עמוקה, כואבת, מוסיקלית להפליא ורצינית בנושאים שבהם עסקה, על דמויות שוליים בחברה, עברייניות ומלאות רגש וכאב.

גם כאן הוא הצטיין. המוסיקה שלו שילבה קלאסיקה אופראית לכל דבר, קלאסיקה שמעולם לא למד באופן מסודר אך המוסיקליות המדהימה שלו הכילה בקלות מפתיעה, עם מרכיבים של ג'אז, שבהם שלט היטב, אולי טוב מכל יוצר לבן אחר באותה תקופה. הוא לא כתב אותה כדי שתצליח. להיפך, הוא השקיע הרבה מכספו הפרטי כדי להפיק אותה והצלחתה הפתיעה גם אותו.

כך הפך כמעט בן לילה אחד מגדולי המלודיסטים של המאה ה-20 גם ליוצר רציני של אופרה, אולי האופרה הטובה שנכתבה במאה ה-20.


הנה מעט על מקורות המוסיקה של ג'ורג' גרשווין (עברית):

https://youtu.be/w-nznS0FXKc


מנגן בפסנתר בסרט מ-1913:

https://youtu.be/YrhZp7N2pVg


"זה לא בהכרח כך" של ג'ורג' ואיירה גרשווין:

https://youtu.be/kP5O_NUhrK0


הנה הזמרת אלה פיצ'גרלד בשיר "קיץ" מהאופרה "פורגי ובס":

https://youtu.be/u2bigf337aU


חייהם של הגרשווינים, בחיוך:

https://youtu.be/_BQk1j2Cqys


והפסנתרן לאנג לאנג בביצוע של הרפסודיה בנוסח בלוז, שמכילה מוטיבים יהודיים ברורים:

https://youtu.be/ss2GFGMu198?long=yes
בלוז
מהי מוסיקת הבלוז?



מוסיקת הבלוז נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.

בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.

הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.

בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.

אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.

לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...


מהו הבלוז:

http://youtu.be/JAt0L5TGuEY


הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:

http://youtu.be/aBg_gQxAShM


תולדות הבלוז:

https://youtu.be/vnaorRAxhmU


"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


וקצת שירה והסברים על בלוז:

http://youtu.be/DXbclfmvSfU


בובי מקפרין
מיהו הזמר בובי מקפרין שהוא כלי נגינה?



בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.

הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.

את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.

גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.


הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:

https://youtu.be/_4BhsYbXwf4


כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:

https://youtu.be/pO_LV-yInc8


היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:

https://youtu.be/xPYyZofrEBQ


בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:

https://youtu.be/d-diB65scQU


עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/FprooG46jMI


ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:

https://youtu.be/NjR_brUhYNs
מהו סגנון הביבופ בג'אז?



זה קרה במועדון מינטונ'ז שבמנהטן, בתחילת שנות ה-40. כאן נפגשו מספר נגני ג'אז מצוינים, כמו הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן דיזי גילספי, שביחד עם אמנים כמו ארט טייטום, תלוניוס מונק וצ'ארלי כריסטיאן, עמדו ליצור את סגנון הביבופ (BeBop) בג'אז, ז'אנר חדשני, מסעיר והרפתקני.

איש מהם לא חשב אז שזו תהיה תחילת המהפכה שתשנה את עולם הג'אז לחלוטין. שבמקום הג'אז ה"מסורתי", שעסק עד אז ב"לבדר" את הקהל, עתיד הבי בופ להפוך לז'אנר מרכזי בג'אז ולקחת את הג'אז לעולם של אמנות ויצירה.

הביבופ התבסס על הרכבים הקטנים שכונו "קומבו" וכללו מ-2 ועד 5 נגנים. הוא הציג שפה מלודית והרמונית חדשה בג'אז. אמנם מייסדיו המשיכו לאלתר על אותם סטנדרטים, שירי הג'אז והקטעים שכל ג'אזיסט מנגן ושהם עצמם ניגנו בתזמורות הביג-בנד שבהן היו חברים, אבל הם הירבו לכתוב גם קטעים מקוריים ואילתרו בצורה חופשית, מהירה ומתקדמת הרבה יותר מקודמיהם. האילתור התבסס בביבופ על ההרמוניות ולא על המנגינה כבעבר. בביבופ נולדו אקורדים עשירים מאי-פעם, עם דרגות זרות לסולם, פיתוחים של הדרגות הבסיסיות (שנייה ורביעית) והרכבי אקורדים חדשים, כמו 9, 11 ו-13.

גם באילתורים וגם במנגינות שחיברו, פרצו אמני הביבופ את הסולמות לטובת הרבה צלילים זרים לסולם, עם מוסיקה מופשטת יותר, כרומטית ומפותלת מאד. המקצבים אופיינו בסווינג מהיר, כשתוף הבאס מנגן בסינקופות ופחות "מסודר" מתוף הבאס של הסווינג והביג בנד. המתופף גם מרבה להקיש בתוף הסנייר בחופשיות. חוץ מהתופים והבאס, שנשארו יחידים ב"החזקת הקצב", מלווים הכלים האחרים את הסולן בהדגשות ותגובות חופשיות וסינקופטיות ביותר.

סגנון "הביבופ" היה גם מוסיקלי וגם חברתי. שכן הייתה בו גם התרסה וגאווה. נוצרה שם מעין תת-תרבות שחורה, כשבצד המוסיקה החדשה של פארקר, גילספי וחבריהם, הם החלו גם לבדל את עצמם מבחינה חברתית מהנגנים הלבנים ומסגנון הנגינה שלהם. היה להם סגנון חברתי חדש, עם לבוש אופייני שכלל כובעי ברט, משקפי קרן וסלנג מיוחד. אפילו שמות היצירות שלהם נשמעו שונים מהרגיל.

מלכתחילה נתקל סגנון הביבופ בהתנגדות רבה. רבים ראו בו איום על הסדר שנוצר בג'אז, שכן בביבופ ניגנו והופיעו השחורים על הבמות ובהרכבים, ממש כמו הלבנים. זאת בניגוד לעשורים הקודמים שבהם הם הופלו לרעה לעומת נגני הג'אז הלבנים. אבל בהדרגה הלכה ההתנגדות וירדה. עד תחילת שנות ה-50, היה הביבופ לסגנון מצליח ואהוד על המוסיקאים. בהדרגה הפך מה שנולד כתנועת ג'אז מחתרתית בניו-יורק, לסגנון הג'אז המועדף על מרבית אמני הג'אז הצעירים. הוא הפך את הג'אז מעולם של בידור להמונים ומוסיקה לריקודים, לאמנות של ממש. בעשורים הבאים עתיד הביבופ להפוך לבסיס שממנו יצמחו מרבית סגנונות הג'אז המודרני.

כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים רוב נגני הג'אז. הוא גם היווה השראה לתרבות נגד נוספת, כשגיבורי הביבופ, דוגמת צ'ארלי פרקר, מיילס דיוויס ותלוניוס מונק, הפכו בעשורים הבאים לגיבוריהם של משוררי הביט והשפיעו בכך על ה"ביטניקים" של דור הביט.


כך שינה הביבופ את הג'אז והפך אותו מורכב ואינטלקטואלי מבעבר (עברית):

https://youtu.be/Os9XkxybCrs


הנה הביבופ:

https://youtu.be/NlfLBdKtemY?t=13s


אבות הביבופ, הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר והחצוצרן האגדי דיזי גילספי:

https://youtu.be/tJYO6_t4d08


ופארקר בסקסופון אלט עם ההרכב שלו וקולמן הוקינס:

https://youtu.be/lBy8MIOQlQs


דיזי גילספי מספר על הולדת הביבופ:

https://youtu.be/30LDSn5uioA


ורשימה של כמה קטעים מומלצים להאזנה מהטובים של זרם הביבופ:

https://youtu.be/DPRoGqITZZw
מהם הבלו נוטס בג'אז?



ה"בלו נוט" (Blue Note), "התו העצוב" של המוסיקה, מוכר לחובבי הג'אז, הרוק וכמובן הבלוז, בתור הצליל או הצלילים האלה שהופכים מלודיה לבלוזית.

הבלו נוט, התו הכי בלוזי בסולם, הוא תו שמתווסף לסולם הפנטטוני במוסיקת הבלוז, הג'אז והרוק. בעולם הבלוז הוא זה שנותן להן את הצבע המיוחד, הבלוזי, הכל כך אופייני ומצד שני רב-הצדדים בכל סגנון כזה. הוא שהופך את הסולם הפנטטוני לסולם הבלוז.

בעולם המושגים של מוסיקת הג'אז הוא מצטייר כתו נוסף, או נסתר. השימוש בו הוא יותר ספונטני מהנגינה של צלילי הסולם העיקריים.

נגנים משתמשים בבלו נוט בדרך כלל בסולואים, באלתורים. לעתים הם מופיעים גם ביצירה הכתובה.

כללית, הבלו נוט הוא תוספת לא רשמית לסולם, דרגה שהיא לא לגמרי חלק ממנו, אבל יש לה חשיבות רבה בו.

לכן זכה הבלו נוט לשמותיו הרבים והציוריים משהו, ביניהם "התו העצוב", "התו הנסתר", "תו הרפאים", "התו הנוסף" ו"תו הבלוז".

למעשה, בלו נוט הוא הנמכה של כל אחת מהדרגות בסולם. מוזיקלית מקובל לזהות אותו בתור החמישית מונמכת או רביעית מוגבהת. הוא ממוקם בתור הדרגה החמישית המונמכת של הסולם המינורי או הרביעית המונמכת של הסולם הפנטטוני.


#למוסיקאים
בתור "תו הרפאים", שאינו חלק מהסולם, מנגנים את הבלו נוט בדרך כלל ב"אוף ביט" או כצליל מעבר לצליל חזק בסולם הפנטטוני.

יש לבלו נוט בבלוז תפקיד מרכזי, בהיותו התו היחיד בסולם הפנטטוני שמאפשר נגינה של דיסוננס. אפשר לראות בדיסוננסים את ה"תבלינים" של המוסיקה. הבלו נוט באופן זה הוא המתבלן של הנגינה הבלוזית והרוקית.

האקורדים המרכזיים באקורדים של הבלוז הם אלה שבדרגות הראשונה, רביעית וחמישית. למעשה עליהם בנוי שיר הבלוז הקלאסי וגם הרוקנרול הקלאסי. המרווחים שנוצרים בין הבלו נוט לבאס, צליל היסוד של כל אחד משלושת האקורדים הללו, הוא דיסוננסי, לכן כשמנגנים כל אחד מהאקורדים הללו, הבלו נוט שמנוגן מולו מקבל הדגשה והבלטה.


הנה מוסיקאית מסבירה את הבלו נוט למתחילים:

https://youtu.be/CRtWDj4rbtE


נגן גיטרה מסביר ומדגים על נגינת בלוז עם בלו נוטס:

https://youtu.be/OF-JU0SgdRU


כך תשתמשו ב"בלו נוטס" באילתור על הפסנתר:

https://youtu.be/JjGPigIVGQc



הבלו נוטס בגיטרה וסולם בלוז פנטטוני:

https://youtu.be/mXuIIDnaoRE


גיטריסט מדגים בלו נוטס בג'אז:

https://youtu.be/mXuIIDnaoRE


ואגב, יש גם חברת תקליטים שנקראת "בלו נוט":

https://youtu.be/golCmV60NIQ?long=yes


ורשת מועדוני ג'אז נהדרים - הנה סניף טוקיו:

https://youtu.be/J6-FLEiBE84
מי היה ענק הפיוז'ן ג'אז צ'יק קוריאה?



וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Weather Report) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.

הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.

די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.

כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.

צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").

כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.

כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.

אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.

שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.

בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.

כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.

ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.

בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.

צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.


צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):

https://youtu.be/lagNpi1v5FY


צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:

https://youtu.be/XjOYscEN6Qc


מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/O4V7uPv2rzg


מול קהל:

https://youtu.be/PnSC0tRmya4


מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:

https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s


משדר מהבית בקורונה:

https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts


בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:

https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s


עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:

https://youtu.be/FprooG46jMI


וב"Spain":

https://youtu.be/_o2RS8WfcbY


מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:

https://youtu.be/wWV9Oatyt1I


ומאלתר על סקרלטי:

https://youtu.be/b8NO20gJlec
מה היה הסוד של דיוק אלינגטון?



דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.

אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות. אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.

הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.

בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.

מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.

אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.

אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה. דיוק נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.

כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים. אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.


הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:

https://youtu.be/iIp0SDrlYQc


אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!

https://youtu.be/qDQpZT3GhDg


טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:

https://youtu.be/cb2w2m1JmCY


ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:

https://youtu.be/D6mFGy4g_n8


"בובת משי" (Satin Doll):

https://youtu.be/wTFPV1pk654


סיפור הקריירה המופלאה שלו:

https://youtu.be/hWBIcByiy6U


וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:

https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s
במה נודע אוסקר פיטרסון?



הוא היה השד של פסנתר הג'אז. ענק עדין, גם בג'אז וגם בממדי גופו, עם צליל קל כמו נוצה, רך כמו חמאה, מהיר כמו חללית ומבריק כמו ציפוי הלכה הנוצץ של הפסנתר שלו. לא היו הרבה פסנתרנים עם טכניקה מושלמת כמו שלו, תפיסה הרמונית כל כך מדויקת ונגינת ג'אז כל כך מלאת חיים ואנרגיה.

זהו אוסקר פיטרסון (Oscar Peterson), מוסיקאי שהטכניקה המושלמת והמהירות המהוקצעת שלו מעולם לא החליפו טיפול מסוגנן ומלא כבוד למוטיבים המלודיים ולמשפטים המפוסקים היטב שבנה בסולואים שלו בזמן אמת.

בילדותו הוא החל לנגן דווקא בחצוצרה. אבל לאחר שחלה בשחפת הוא עבר לנגן בכלי שהיה פחות אהוב עליו. אבל מרגע שהתמקד בו הוא צמח והיה לתלמיד חרוץ.

האגדה מספרת שבנערותו הוא שמע את הטכניקה המטורפת של ארט טייטום, אולי הפסנתרן הכי גדול ומיומן בתולדות הג'אז. הוא נכנס להלם, פשוטו כמשמעו ובמשך חודשים אוסקר הצעיר לא הצליח להביא את עצמו לנגן בפסנתר...

אבל ההלם התחלף בגאווה. טייטום בחר בו והיה לו העונג והטירוף ללמוד ולצקת מים על ידיו של "אלוהי פסנתר הג'אז". תחת הרושם האדיר של המאסטר הווירטואוזי והטכניקה המושלמת שלו, הלך וצמח פטרסון, כשגם הוא מעצב סגנון מהיר, מעודן, מעמיק וחזק משלו.

סווינג, ביבופ או בלוז - ענק הג'אז הזה טיפל נהדר בכל סגנון שבו נגע. עם מעל 200 אלבומים וטריו אגדי משלו, שדרכו עוברים המון נגנים מעולים אבל הוא תמיד במרכזו, אוסקר דייק גם את היכולת המלודית הנפלאה והייחודית כל כך שלו.

את טייטום מכירים כיום יותר חובבי הג'אז המעמיקים ופחות חובבי ג'אז מזדמנים. שמו של אוסקר פיטרסון מוכר מאז מותו גם לחובבים קלים ומתחילים. כמו מורהו הווירטואוז, הוא עומד בשורה אחת עם גדולי הג'אז. ב-1984 הוא זכה בפרס ונכנס ל"היכל התהילה של הג'אז", בדיוק 20 שנה אחרי המורה הנערץ שלו.


הנה סיפורו של אוסקר פיטרסון:

https://youtu.be/o1kkryclFiM


כמו מורה שלו ארט טאטום, הוא היה וירטואוז פסנתר אמיתי:

https://youtu.be/vxB-LbcZITU


היצירה "On Green Dolphin Street":

https://youtu.be/VZOGy1Ctd3w


עם ההרכב שלו ב"Caravan" של דיוק אלינגטון:

https://youtu.be/08ye6b7omO8


מחווה לבאך:

https://youtu.be/GrvRiz0Idfc


ביצוע מפואר של "Body and Soul" (גוף ונפש):

https://youtu.be/Vf0LOc49fX0


"בובת משי" (Satin Doll) בביצוע שלישייתו של פיטרסון:

https://youtu.be/oYjB_j8EjKA


ואוסקר פיטרסון עושה היכרות עם הסינטסייזר:

https://youtu.be/FI-4HNQg1JI
מהי הטכניקה המופלאה של סטנלי ג'ורדן?
מיהו סטנלי ג'ורדן?

קשה להסביר את הצלילים הבלתי אפשריים שלו, אבל קל להעריץ את החדשנות המרגשת של גאון גיטרת הג'אז סטנלי ג'ורדן (Stanley Jordan). כבר עשרות שנים שהוא מוציא מהגיטרות שלו צלילים אחרים מכל מה שאנו מכירים - גם בעולם הגיטרה וגם בעולם הג'אז.

ג'ורדן, וירטואוז ג'אז בעל שם עולמי, פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא מנגן על הגיטרה ממש כמו בפסנתר. הוא ממש מקליד עליה, רק בלי קלידים. ביד אחת עושים זאת גיטריסטים כבר שנים רבות, אבל הוא הפך את הטכניקה הזו למתוחכמת הרבה יותר.

אם נגני גיטרה מנגנים רוב הזמן הרמוניה או מלודיה, השיטה של ג'ורדן היא לנגן את שני התפקידים על הגיטרה, כשביד שמאל הוא מקיש על המיתרים מהלכי באס ואקורדים וביד ימין - מקיש את המנגינה, בצלילים גבוהים. זה מרתק והוא רכש בטכניקה המקורית הזו מיומנות בלתי נתפסת. אין עוד נגן שמנצל כך את הכלי הזה.

יפה עוד יותר לצפות בג'ורדן, כשהוא מנגן על גיטרה עם שני צווארים, כשכל יד מנגנת על צוואר אחר. אבל לעיתים זה הופך ממש שומט-לסתות, כשהוא אוחז בשתי גיטרות שונות ומגנן בהן בו-זמנית. אם ההופעות הללו מזכירות משהו, זה את הקונצרטים האגדיים שבהם התפרסם הכנר המיתולוגי פגניני. לא שהיינו נוכחים בהם, מאות שנים עברו מאז...

משום מה ג'ורדן עוד לא מופיע בפנתיאון של ענקי הגיטרה וברשימות הגיטריסטים הגדולים. מי שעורך אותם הם לרוב חובבי רוק וזה אולי מסביר את זה, אבל נראה שלעיתים מתייחסים אליו קצת כמו ללהטוטן גיטרה ולא לגיטריסט מעמיק. זו תפיסה מעוותת, במיוחד כשמדברים על מוזיקאי כל כך יצירתי ומוסיקלי, שכושר ההמצאה המוסיקלי וההרמוניה שלו אינם נופלים מכישוריו הטכניים.


ג'ורדן מציג את הטכניקה שלו ומספר עליה:

https://youtu.be/j2q1dCTmy_s


היצירה Stairway to Heaven בהופעה:

https://youtu.be/NeooHiX4oH0


והביצוע שלו לשיר Over the Rainbow:

https://youtu.be/wzHSJSJ_ias
איך היה צ'ארלי פארקר לאבי הביבופ?



מכנים אותו לעיתים "האלוהים של הביבופ" וההערצה אליו בעולם הג'אז היא עצומה, אבל בצד המוסיקה האלוהית שלו, ניהל הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר (Charlie Parker) את חייו ברכבת הרים של סמים קשים וסכנות, שלבסוף גם תביא למותו.

מגיל צעיר הוא ניגן בתזמורות הג'אז המפורסמות של עירו, קנזס סיטי. כבר אז הוא זכה לכינוי "בירד", קיצור של "יארד בירד" - הכינוי המקורי שלו. היו לפארקר חלומות גדולים וכדי להגשימם אותם הוא הגיע בסוף שנות ה-30 לניו יורק. עוד לא בן 20 אבל היה לו כבר ניסיון חיים עשיר והתמכרות קשה מגיל 17 לסמים קשים. לא הגיל ולא הסמים הפריעו לו להתחבר לג'אזיסטים הכי מוכרים בניו-יורק, שהתמלאו הערכה לצעיר המוכשר, עם הקצב המושלם והמוסיקליות המופלאה. הם לא שמו לב שהוא במסלול של הרס עצמי. הוא עצמו החליט לשנות את הג'אז מהקצה אל הקצה ועשה בדיוק את זה.

בהדרגה החל פארקר להתרחק מהסווינג ומהג'אז הנעים ששימש באולמות הריקודים. הוא החל לנגן ג'אז שנשמע אחרת מכל מה שהיה קיים. ב-1945 הוא החל את שיתוף הפעולה ההיסטורי שלו, עם החצוצרן דיזי גילספי. בשרשרת הופעות שהסעירו את עולם הג'אז לחלוטין, יחלו השניים ליצור מוסיקה חדשה, בסגנון שדי מהר יקבל את הכינוי "ביבופ". זה היה ג'אז מהיר, קצבי, לא סימטרי ותזזיתי, שהתבסס על חילופי אקורדים וסולמות מהירים ומפתיעים מאד. הם גם אפשרו ואפילו עודדו את המתופפים והבאסיסטים שלהם להפסיק ללוות ברקע באופן שמרני ולהתחיל לנגן בצורה מושקעת ויצירתית, בחזית ההופעה, שלא כמו שנהוג בג'אז ה"רגיל". חובבי ג'אז רבים ונגנים הסתייגו מהסגנון החדש הזה. מנגד, היו מי שהבינו את האפשרויות החדשות שהביא הביבופ והצטרפו לשינוי. בהדרגה הפך הביבופ שלהם למיינסטרים של הג'אז, דבר שלא השתנה עד היום.

אבל הצלחת הביבופ לא גרמה ל"בירד" לשנות את הרגלי הסמים שלו. הוא ניסה אמנם להיגמל ולהתנקות מהם, אבל ההתמכרות שלו רק הלכה והחמירה. היו לו כמה ההתמוטטויות והוא המשיך לצרוך סמים, תוך שהוא מתמכר לסמים קשים וצורך מנות גדולות מהם, במורד חייו. אגב, חלק מהמוזיקה הטובה ביותר של פארקר הוקלטה ברגעים הקשים של המכור לסמים שהוא היה. ניסיונות שעשה שוב ושוב להיגמל ולהתנקות מהם, לא עזרו. מצבו של צ'ארלי פארקר החמיר לאחר שאיבד את בתו הקטנה והוא שקע עוד יותר בסמים. בגיל 31 הוא הפסיק להופיע ו-3 שנים אחר-כך הלך גאון הג'אז הצעיר לעולמו.

על אף שרשמית הייתה סיבת המוות כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות, ברור היה שהתמכרותו להרואין גרמה לבסוף למותו. גופו היה זקן ועייף. מספרים שחוקר מקרי המוות העריך את גילו של פארקר המת בין גילאי 50 ל-60.

אבל מורשתו של צ'רלי פרקר נשארה לתמיד. כיום נחשב הביבופ ל"מיינסטרים" של הג'אז, הסגנון שאותו מנגנים רוב נגני הג'אז. צ'ארלי פארקר, מצידו, נחשב לאבי הג'אז המודרני ולאגדת ג'אז ענקית.


הנה חייו של צ'ארלי פארקר:

https://youtu.be/q6_kbDGIBdc


קטע מסרט של קלינט איסטווד על פארקר:

https://youtu.be/ART5pmT6zro


סלבריטי:

https://youtu.be/DEibWy5miBk


ופארקר בסקסופון אלט עם ההרכב שלו וקולמן הוקינס:

https://youtu.be/lBy8MIOQlQs


סיפור חייו במצגת וידאו מצוינת שערכה ילדה:

https://youtu.be/CQjmZnl9Ciw


סרט תיעודי על צ'ארלי פארקר:

https://youtu.be/fhezt43WXdg?long=yes


חברים מספרים על צ'ארלי פארקר:

https://youtu.be/yqorVLscxRI?long=yes
מה הייתה גדולתו של לואי ארמסטרונג?



לואי ארמסטרונג הוא מחשובי היוצרים והמבצעים בסגנון הג'אז במוסיקה. רבים רואים בו את האיש שניסח את שפת הג' אז הבסיסית ואת המוזיקאי החשוב והמרכזי בג'אז של ניו אורלינס.

ארמסטרונג, שכינויו היה "סצ'מו", היה נגן מעולה של קורנט, סוג של חצוצרה. בעת שחלה פעם ולא יכול היה לנגן, החל לואי לשיר. למרבה ההפתעה, בעיקר שלו, הוא הפך לזמר ג'אז מפורסם ונערץ בכל העולם. הוא הרבה להופיע, בכל העולם, מה שהפך אותו לאמן הג'אז הכי מוכר ולסוג של שגריר אמריקאי בעולם כולו.

מוזיקלית, ארמסטרונג היה גאון. נגן בעל טיימינג מטורף, איש שהגאונות שלו בנגינה על הזמן היא דבר שנגני ג'אז מעריצים ורואים בו מתת-אל. גם בניית המשפטים המוסיקליים שלו, מה שקרוי "פרייזינג", היא מדהימה.

כיום, לואי ארמסטרונג נחשב בעיני רבים למוסיקאי הג'אז המפורסם והחשוב ביותר בתולדות הג'אז.


הנה כתבה קצרה על האיש עם חצוצרת הזהב (בעברית):

https://youtu.be/B0v-R224ZyY


סיפור חייו של לואי ארמסטרונג:

https://youtu.be/sIILBeUrYLk


בהופעה עם דיזי גילספי ב-1952:

https://youtu.be/vWjBZ8ZmI4s


השיר המפורסם "הלו דולי" בביצוע לואי ארמסטרונג:

http://youtu.be/kmfeKUNDDYs


עם בילי הולידיי:

https://youtu.be/x6RwSsHSIfs


דואט של לואי ארמסטרונג עם כוכב הקולנוע דני קיי:

http://youtu.be/jm6ktYq0Yxk


מצגת וידאו עם סיפור חייו:

http://youtu.be/fr5CbstQZ24


וסרט תיעודי קצר על גדולתו של לואי:

https://youtu.be/BYvmFTUMaSo?long=yes


מהם הסטנדרטס בג'אז?



סטנדרטס (Jazz standards) הם אוסף של לחנים, פופולריים לנגינה ואילתור בקרב נגני ג'אז. מדובר במנגינה עם ליווי, שיחסית קל לזכור ולנגן ברגע מהראש. האילתור, שבא אחרי שמנגנים את מנגינת הסטנדרט בפתיחה (Head), נוצר ברגע, על המקום, כל נגן בתורו. הוא נובע מהמנגינה ומהאקורדים שמלווים אותה.

יש סטנדרטים בז'אנרים שונים של ג'אז, אבל המשמעות הבסיסית שלהם מתבטאת בכך שכל נגן ג'אז שמכבד את עצמו יודע לנגן אותם ולאלתר עליהם.

במקור מדובר היה בשירי מחזות זמר מברודוויי, בעיקר כאלו שנכתבו ב"סמטת טין פאן" בידי המוסיקאים והכותבים שהועסקו בה אז, לצד להיטי פופ אמריקאים ישנים שמוסיקאי ג'אז נהנו לנגן ולאלתר עליהם. אלינם נוספו עם הזמן לא מעט קטעים שהפכו לקלאסיקות ג'אז ונכתבו על ידי המאסטרים הגדולים, כמו דיוק אלינגטון, דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, מיילס דייויס, ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין.

גם הביצועים הלכו והתרבו, כשעם הזמן נוספו עוד ועוד הקלטות מהופעה או מאולפן של השירים הללו. אחד אחרי השני, הם נכנסו לאסופת הסטנדרטס והפכו לנכסי צאן ברזל של עולם הג'אז.

יש לסטנדרטים חשיבות רבה בעולם הג'אז, גם כי הם בוצעו והוקלטו על ידי גדולי אמני הג'אז במהלך ההיסטוריה. לא פעם מדובר באלפי ביצועים מוקלטים, מגוונים מבחינה סגנונית וכלית, של כל סטנדרט כזה, מה שהופך אותם למפורסמים מאוד בקרב אמני הג'אז וקהל החובבים.

אז הסטנדרט הוא התקן של הג'אז. בגלל זה הוא "סטנדרטי". יש לו משמעות רבה, גם ככלי תקשורת בין אמנים. בעולם של הסגנון האמריקאי שהיה לסגנון עולמי, יכול נגן ג'אז שייקלע לעיר רחוקה או לארץ זרה לעלות בהחלטה של רגע על הבמה ולהצטרף בה לנגני הג'אז המקומיים. מספיק שהנגנים יחליטו ברגע על סטנדרט או כמה כאלה שינגנו ביחד והם כבר מנגנים, מתואמים ביניהם כאילו הם מכירים שנים.

וכהסטנדרטס הם התפילות שיודע נגן הג'אז לומר בכל שעה, אז יש את הספר שזכה לשם "ריל בוק". בין אסופה של לחנים לספר לימוד מהיר של הקטעים הפופולריים הללו, הריל-בוק נחשב מעין התנ"ך של הג'אז. כתובים בו מאות הסטנדרטים של הג'אז וכל נגן מקצועי שולט בו על בוריו.


הנה מוסיקאי ג'אז מסביר על הסטנדרטס:

https://youtu.be/N4dqIUc1WoM


שיר מחזמר שהפך לסטנדרד ג'אז:

https://youtu.be/8d9cD_Es9k4


הסטנדרט הנפלא Round Midnight שכתב ת'לוניוס מונק - בביצוע הרביעייה שלו:

https://youtu.be/-yg7aZpIXRI


"עלי שלכת" (Autumn Jazz), מהסטנדרטים המפורסמים ביותר:

https://youtu.be/TWsOERt6Gxw


מינוס 1 - ליווי של סטנדרט לתרגול הנגינה - במקרה הזה של "עלי שלכת":

https://youtu.be/Xjf2kiDO19Y


וה"ריל בוק" (Real book), הספר בו מרוכזים כל הג'אז סטנדרדס שג'אזיסט נוהג להכיר:

https://youtu.be/-4JR00GY3PA?long=yes
מהו הסולו במוסיקה?



סולו (Solo) הוא אחד המושגים המעניינים במוסיקה. כללית, המונח סולו מתאר פעילות או דבר שעושה אדם אחד לבדו או מול קבוצה, אבל לבדו או לפחות כששאר הנגנים רק מלווים אותו ברקע.

כשמתייחסים לסולו במוסיקה, מתכוונים בדרך כלל ליצירה או לחלק או קטע בה, שמוסיקאי בודד מנגן, שר או רוקד. במוסיקה נהוגים סולואים בסגנונות והקשרים מוסיקליים שונים.

בעולם הג'אז למשל, נגינת הסולו היא מהמרכיבים המרכזיים והחשובים בהופעות. כל נגן מבצע בתורו אילתור סולו, המאפשר לו להפגין את מיומנותו הטכנית, את המוסיקליות שלו ואת סגנונו האישי.

האילתור הג'אזי, "אימפרוביזציה" (Improvisation) המנוגנת על המקום וללא הכנה מוקדמת, הוא קטע נגינה מקורי של הנגן, המתייחס ל-Head של הקטע, המנגינה המובילה את קטע הג'אז, להרמוניה שלו ולמרכיבים מוסיקליים נוספים בו.

במופעי ג'אז כאלה נוהג הקהל להביע הערכה לסולנים השונים, על ידי מחיאות כפיים בגמר כל סולו.

זה לא תמיד היה כך. בתזמורות הסווינג והביג-בנד של העבר היה הסולו דומה יותר לסולו הקלאסי, הוא היה כתוב מראש לכל כלי וכלי בתזמורת והנגן נהג להזדקף ולבצע את הסולו בעמידה, בעוד שאר הנגנים ממשיכים ללוות אותו בישיבה.

במוסיקה קלאסית הסולו בא לידי ביטוי בנגינת יצירות לכלי בודד, כמו סונטות לפסנתר, כינור, צ'לו וכדומה, או בנגינת יצירות לסולנים ולתזמורת, שהקונצ'רטו הוא הבולט מביניהן.

במוסיקה הערבית הקלאסית הסולו הוא שפותח יצירה, בנגינה של נגן בודד הנקראת "תקסים" (Taqsim). בסולו פותח זה הוא מכניס את המאזינים לאווירה ומכין לתזמורת את הקרקע לביצוע היצירה כולה ביחד.


הנה פסנתר סולו בקטע בלוז נהדר:

https://youtu.be/AtxRk7kzU0Q


נגני ג'אז נהגו לעמוד בזמן הסולואים בביג בנד, תזמורת הג'אז הגדולה:

https://youtu.be/y6N8eL-cuEU


רסיטל הוא מופע מוסיקה או מחול שמבצעים סולן או סולנים שונים:

https://youtu.be/_TzigBJiqgs


סולו גיטרה הוא מהמרכיבים החשובים במוסיקת הרוק:

https://youtu.be/vuJkSY-jNbY


נגן קאנון פותח יצירה קלאסית ערבית ב"תקסים" מאולתר:

https://youtu.be/3J4VHJ683f0


סולו פאנקי של נגן באס:

https://youtu.be/RTthLmEYLbg


נגנית קלאסית מנגנת סולו צ'לו בליווי פסנתר בנוקטורנו מספר 4 של צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/aglgvO-SWOg


והקונצ'רטו היא צורה קלאסית בה מנגן סולן מול תזמורת, כאן בקונצ'רטו לכינור ולתזמורת של מנדלסון במי מינור עם יצחק פרלמן בכינור:

https://youtu.be/PC6cPairOTA?long=yes
מהו שיר ההתאבדות ההונגרי?



אין ספק שחייה של מלכת הבלוז בילי הולידיי (Billie Holiday) היו קשים ולא פשוטים. אבל אין כמו השיר "Gloomy Sunday", בעברית "יום ראשון עגמומי", או "יום ראשון העצוב", בכדי להדגים את ההשפעה שלה ושל שירתה על הנימים הרכים ביותר שלנו, ודאי של השבריריים והדיכאוניים שבנו.

השיר הזה, שזכה לכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי", נכתב במקור ב-1933, על ידי ההונגרי לסלו יאבור. המזמר שר בו לאהובתו ומזמין אותה להצטרף אליו בלוויה של עצמו. אותו כותב נפרד אז מארוסתו וליבו השבור נתן לו השראה בכתיבת השיר הכואב הזה. על זה נוסף הלחן המלנכולי, של הפסנתרן היהודי ההונגרי רז'ו שרש. הוא עצמו יכול היה להיחשב לדמות טרגית לא פחות, שכן הוא נהג להלחין על הפסנתר, תוך נגינה ביד אחת בלבד, בשל תאונת עבודה קשה שעבר.

השיר הלך ותפס תאוצה בהונגריה ובהדרגה נראה היה כי משהו מיסטי שיש בו, משהו שמשפיע ישירות על הנפש, גורם להתאבדויות רבות. אנשים שהאזינו לו העידו שמשהו בו מדכא במיוחד וגל ההתאבדויות המתגבש הלך ותפס כותרות.

כשהשיר תורגם לאנגלית והיה ל-Gloomy Sunday, התאהבו בו כמה מבצעים. מי שהפכה אותו ללהיט עצום הייתה "מלכת הבלוז", בילי הולידיי, שהקליטה אותו בשנת 1941. השיר בביצועה היה רך יותר ואף מעט חלומי, אך רק הגביר את התופעה האובדנית. במקביל אוסר ה-BBC בבריטניה על השמעתו, בשל "השפעתו המזיקה למוראל בזמן מלחמת העולם השנייה..."

המקרים השונים שתועדו כקשורים בשיר, הניבו לו באמריקה את הכינוי "שיר ההתאבדות ההונגרי". בהדרגה הלכה ונוצר מיתוס, על מהלך מוסיקלי הגורם בו להתאבדות ועל זה שמי שמאזין לו מסתכן.

כך זכה שיר ההתאבדות ההונגרי המפורסם למכירות מטורפות, לרווחים לאמנים ומפיקים ולמוניטין מפוקפקים. כוחו האפל, שהוביל לגל של התאבדויות, דחף אמנים רבים להקליט אותו, ביניהם אלביס פרסלי, ריי צ'ארלס, אלביס קוסטלו וביורק המיוחדת. בעולם מייחסים מעל 100 מקרי התאבדות ליום הראשון הקודר הזה.

במהלך השנים רז'ו שרש הכחיש שבלחן שלו מוטמע מסר תת הכרתי הגורם לאפקט הקטלני של השיר. אבל גם הוא סיים את חייו בצורה דומה. בשנת 1968 הוא נכנס לדיכאון בשל מה שראה ככישלון קריירת ההלחנה שלו. בניסיון להתאבד הוא קפץ מהחלון, אך נפצע ואושפז. בבית החולים הוא מצא חוט תיל וחנק את עצמו למוות.

מילה אישית לכם - התאבדות היא פתרון סופי ורע לבעיה זמנית שניתנת לפתרון. בקשו עזרה. אל תתאבדו!


סיפורו של שיר ההתאבדות ההונגרי:

https://youtu.be/55FP1LfkkVQ


השיר המקורי בהונגרית:

https://youtu.be/9dZj7YW5oFQ


קליפ מקסים שעושה תיקון ל"נזקי השיר" - בקולה של בילי הולידיי:

https://youtu.be/p-GV6t4YMik


המחזה של השיר:

https://youtu.be/Q3bW3W6P5Uo


וביצוע מרטיט של ילדה נורבגית בת 7 לשיר המורכב הזה:

https://youtu.be/2da7N6ADm9s
מהי סינקופה?



סינקופה (Syncope) היא הדגשה שאינה צפויה במוסיקה, או החלשה של מקום שצפוי שיהיה מודגש.

הסינקופה היא אחד המרכיבים החשובים במוסיקת הג'אז ובסגנון הרגטיים, שממנו היא הגיעה אל הג'אז. אי-אפשר כמעט להעלות על הדעת קטע ג'אז שלא משולבות בו סינקופות. הסינקופה כל כך משמעותית בסגנון זה שהנגנים והזמרים מבצעים אותה גם כשהיא אינה מצוינת בתווים באופן מפורש. מקצבים עתירי סינקופות הם חלק מהגרוב של הג'אז.

אך הסינקופות מופיעות לא פעם גם במוסיקה עממית, במוסיקת רוק ובמוסיקה קלאסית. ככלל, הסינקופה היא אחת ה"תרומות" של השחורים לג'אז, שכן הם הביאו את הקצב האפריקאי לאמריקה וההטעמות וההדגשות שלו היו שונות מאלה של המוסיקה המערבית.


ישנן כמה סינקופות אופייניות:

הדגשה בפעמות חלשות - חיזוק פעמות שאמורות להיות חלשות, כמו פעימות 2 ו-4 במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

החלשת פעמות חזקות - אם נחליש את פעמות 1 ו-3 שהן בדרך כלל חזקות במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

אוף-ביט - הדגשה בין הפעמות, במקום עליהן כמקובל. נגינה על ה-& שבין הפעימות (1&2&3&4&)

הקדמת או השעיית הפעמה - כשמנגנים מעט לפני או מעט אחרי הפעמה.


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים את הסינקופות בג'אז:

http://youtu.be/i_1qFZUVRCY


נגינה בסינקופה בחצוצרה:

http://youtu.be/pdzOg7vH78k


נגינה על האוף ביט בגיטרה באס:

http://youtu.be/MdAnx89OG7E?t=17s


הסינקופות נולדו הרבה לפני הג'אז וקיימות גם בסגנונות אחרים:

http://youtu.be/zTQ1A7YT1pQ


יש גם בעיה רפואית שנקראת סינקופה ומתבטאת בהחסרת פעימה וחיוורון:

http://youtu.be/n23BJTCibhs


וסרטון על האוף ביט והאון ביט או דאון ביט בהדגמה על ביצועי השיר Stairway to Heaven:

https://youtu.be/GhlLtd19szw
למה החצוצרה של דיזי גילספי הייתה עקומה?
מה היו תזמורות הביג בנד הגדולות בג'אז?
למה ג'אנגו ריינהארדט ניגן רק עם 2 אצבעות?
אילו מהפכות עשה מיילס דיוויס בג'אז?
מהו פסטיבל הג'אז של מונטריי?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.