מעט מאד מוסיקאים מוצאים פנאי ורצון לעסוק במדע. אבל בריאן מיי, הגיטריסט של להקת קווין ומי שנחשב בעיני רבים לגיטריסט רוק מהגדולים בהיסטוריה, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה ונשיא אוניברסיטה בליברפול, שאפילו פרסם ספר על ההיסטוריה של היקום.

אבל גיטריסט-העל הזה והמדען המוכשר (פחות ממוסיקה, לטענתו) הוא לא רק אגדה, אלא גם היה נער מוכשר וחרוץ במיוחד. לא רבים יודעים שבגיל 16 הוא בנה עם אביו, מהנדס האלקטרוניקה, את הגיטרה הראשונה והאדומה שלו שזכתה לכינוי "The Red Special", האדומה המיוחדת.

בשל המחסור הכספי בביתו, בן העניים ואביו האנגלי בנו את הגיטרה שלו מרכיבים מעניינים, שכללו עץ משולחן, חלקים מאופניים ואח ישנים. הגיטרה כולה עלתה לו 8 פאונד, המון שעות עבודה וגאונות בשפע.

ה"רד ספיישל" מזכירה גיטרות של פנדר וגיבסון, שלא היה לו כסף לקנות אז ואחר-כך הוא כבר לא רצה.. הצליל האלוהי שלה הפך לסימן ההיכר של הסולואים המדהימים של קווין. כל הניסיונות ליצור גיטרות חדשות שיחליפו את ה"רד" לא צלחו והוא ממשיך לנגן עליה עד היום.


הנה סיפור הגיטרה שלו:

http://youtu.be/cPD7_hQk7hk


הספיישל רד בהופעה:

http://youtu.be/nZ2uMhi3fu4


בריאן מאי מספר על הקריירה האקדמית שלו ואיך אביו החכם בנה גיטרה ונתן לו השראה לשלב את המדע עם המוסיקה:

https://youtu.be/W7s4bEfPq6g


כאן הוא מסביר על המחקר לתכנית עתידית להסיט אסטרואיד שמסכן את כדור הארץ:

https://youtu.be/sJ0wQg_o9Io


כך חבריו המדענים חולקים לו כבוד במקצב מלהיט של קווין:

https://youtu.be/1VoQ49HN-gg


וסיפור הגיטרה האדומה מפיו של מאי על חגיגות ה-50 לגיטרה האגדית:

https://youtu.be/TFssjJKqSQY?long=yes

גיטרה מרובת מיתרים (Multi- String Guitar) היא גיטרה שיש לה יותר מיתרים מהמקובל. לרוב אלה גיטרות עם 10 מיתרים (Ten-string guitar), אם כי כיום יש פיתוחים שונים ומשונים. מדובר בגיטרות המרחיבות את המנעד, מספר הצלילים שניתן לנגן בגיטרה, כמו גם את אפשרויות ההבעה של הנגן.

בעולם המוסיקה נמכרות גיטרות קלאסיות, חשמליות, סולו ובאס - כולן גרסאות מרובות מיתרים.

הכלים מרובי המיתרים הם כלי נגינה שמיועדים לנגינה קלאסית ולמוסיקה קלה. אבל אלה הם כלי נגינה בעלי אופי "נישתי", כאלה שרק מעטים בוחרים לרכוש את המיומנות המורכבת יחסית של הנגינה בהם.


הנה גיטרה מרובת מיתרים:

http://youtu.be/FE9o0kT11Xw


גיטרה באס עם 24 מיתרים:

http://youtu.be/nU20TS1vvCg


באס רבת-מיתרים נוספת:

http://youtu.be/i44CwXhucKY?t=3m49s

לא ברור מיהו הגיטריסט המהיר בעולם אבל ללא ספק מדובר באחד הנגנים המהירים שנראו אי-פעם ולבטח הנגן המהיר באתר יוטיוב. הוירטואוז הגיטריסטי הזה מדגים נגינה של יצירה קשה במהירויות שהולכות ועולות כל הזמן..


הנה סרטון של ביצועיו של והיד איראן שני:

http://youtu.be/zx00BCUqI7U


בעצם הנה המחזיק הרוסי בשיא גינס בנגינת הגיטרה המהירה בעולם:

https://youtu.be/wWcB84Gn1lU

בסופו של דבר גיטרה היא גוף תהודה, צוואר ומיתרים. בגיטרות החשמליות יחליפו אמנם המיקרופונים, "פיקאפים" קוראים להם הנגנים, את גוף התהודה, אבל המבנה הוא עדיין פשוט יחסית. לכן בוני גיטרות וכלי מיתר משתעשעים כל הזמן ביצירת גיטרות מותאמות, לרוב בעבודת יד, שהן חד-פעמיות ובעלות צורות ומבנים שונים ומשונים.

מעבר להיותם מוזרים או חייזריים למראה, הכלים הללו לא פעם גם מנפיקים צלילים מעניינים וחדשניים, לעיתים קצת מוזרים. לחלק מהגיטרות המותאמות יש הרבה יותר מיתרים מה-6 מיתרים האופייניים לגיטרה, יש מהם שהם בעלי שני צווארים, לפעמים יש שם ממש שני כלים הבנויים על אותו גוף ועוד.

זה לא רק שעשוע של מקצוענים. בהיותן לרוב חד-פעמיות ויחודיות, גיטרות כאלה מבוקשות מאד על ידי נגנים ואספנים בעלי ממון והם נמכרות בהרבה כסף. בעלות צלילים יחודיים או מראה מיוחד באופן קיצוני ירוויחו מאחזקתן בעתיד, בעיקר על ידי השכרתן להקלטות והופעות טלוויזיה.


הנה גיטרה עם מיתרי ניילון בלבד, שהוזמנה על ידי גיטריסט לנסיעות:

http://youtu.be/wY1RxQpS0eM?t=4m38s


גיטרה עם שלושה צווארים:

http://youtu.be/MouKtmpJ7dI


גיטרת צינור:

http://youtu.be/ICLkuwWO9tU


ועוד המון גיטרות משונות ובעלות צורות ושימושים מגוונים:

http://youtu.be/tX2nxzNBits

מצד אחד, לורה לייס (Laura Lāce) הבלונדית מלטביה, שמנגנת בגיטרה חשמלית בווירטואוזיות מופלאה. מצד שני, טינה אס (Tina S), וירטואוזית בלתי נתפסת בשיער שחור.

שתיהן מנגנות במהירות אדירה ובטכניקה מרהיבה ומלהיבות מיליונים באינטרנט. כל אחת מהן מלווה במאסטר שלה, המנטור והמורה לגיטרה, שבנה אותן. מצד אחד ויקטור, של לורה. מצד שני, דוקטור ויוסי - של טינה.

הן לא לבד ביוטיוב. גם אילה, יאנה, לורה קוקס, אווה ורגילובה ואמילי הייסטינגס. כולן צעירות, יפות, מוכשרות וזוכות למאות אלפי ומיליוני צפיות, על קאברים של גיטריסטים מפורסמים, או עיבודים של יצירות קלאסיות לרוק.

פעם הן היו צריכות להתפרסם כדי שיכירו אותן. היום מכירים אותן ברשת וכך הן נעשות מפורסמות. כך עובד השיווק הוויראלי של הרשת - ביוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות. לא צריך חברת תקליטים, עיתונות או טלוויזיה. רק המון כישרון ואם אפשר להיראות טוב אז זהו - ממתינים להזמנה לעשות את זה על הבמות הגדולות. בהצלחה!


הנה לורה לייס ביצירה קלאסית של ויואלדי שהוסבה לרוק:

https://youtu.be/FVa37f67Hnc


טינה בבטהובן מ"סונטת ליל ירח":

https://youtu.be/o6rBK0BqL2w


אילה מנגנת בלוז מקסים של לד זפלין:

https://youtu.be/6dMrE9pyupQ


לורה קוקס הצרפתית:

https://youtu.be/5Y53boWWi8g


אמילי הייסטינגס בסולו של דייב גילמור מהפינק פלויד:

https://youtu.be/8xXeT2N-_YE


גם לגיטרה הקלאסית יש נגניות כאלה:

https://youtu.be/V2F6RswMYpw


ועוד נציגות לגיטרה קלאסית - טטיאנה ריזקובה:

https://youtu.be/FDKAr-HBX7U

היוּקולֶיְלִי או אוּקוּלֵלֵה (Ukulele) הוא כלי נגינה דרום-אמריקאי המזכיר גיטרה קטנה, בת 4 מיתרי גיטרה.

קל ללמוד לנגן ביוקללי. רבים לא יודעים שבנוסף לצורת הגיטרה יש לו עוד צורות. אחת מהן מזכירה בנג'ו ונקראת "יוקולילי-בנג'ו" או "בנג'ולילי".

אגב, השם יוקלילי פירושו "פרעוש קופץ". מקורו מתנועת האצבעות של הנגן בו, אם כי יש הסבורים שזה היה כינויו בהוואית, שפת הוואי, של בריטי משעשע שחי בחצרו של מלך הוואי.


#תולדות היוקלילי
מקורו של היוקלילי הוא ככל הנראה באיים של דרום-האוקיינוס השקט. מפתחיו המקוריים היו 3 מהגרים שהגיעו ב-1879 להונולולו שבהוואי מפורטוגל. קשה לייחס לחבורה הזו, שכללה את אוגוסטו דיאז, חוזה דה אספריטו סנטו ומנואל נונס, יכולת המצאה מדהימה במיוחד. זאת מכיוון שהיוקלילי דומה לברגואינו, כלי פריטה מפורטוגל, או לקווטרו, גיטרה דרום אמריקאית קטנה ובת 4 מיתרים. שניהם היו נפוצים שנים רבות לפני המצאת היוקולילי.

לארצות הברית ולאירופה הובא היוקלילי בידי מהגרים ממדיירה, מעט אחרי שפותח, בסוף המאה ה-19.

מראשית המאה ה-20 הכלי החל להיות נפוץ למדי בארצות הברית ואמנים אמריקאים רבים ניגנו והתפרסמו בזכות ביצועיהם בו. מארצות הברית הוא עבר די מהר גם לבריטניה ואף שולב במוסיקת ג'אז.

ג'ון לנון, מנהיג להקת הביטלס, החל את דרכו בנגינה כנער עם יוקלילי, מה שאף הוזכר בשיר Free as a bird שהותיר לאחר מותו והושלם בשנת 1995 על ידי חבריו ללהקת הביטלס. גם פול מקרטני וג'ורג' האריסון נהגו לנגן בו.

בעידן החדש זכה היוקלילי להפוך ללהיט, בביצועי יוטיוב מרשימים, של אנשים כמו ישראל קַמַקַוִיווֹאוֹלֶה שליווה את עצמו בביצועים נהדרים לשירים ידועים וכמו ג'ייק שימבקורו הווירטואוזי, מי שזכה לכך שביצוע שצילם בווידאו לשיר של ג'ורג' הריסון והביטלס While My Guitar Gently Weeps הפך לסרטון הוויראלי הראשון אי פעם של האתר Youtube.


הנה סיפורו של היוקלילי (מתורגם):

https://youtu.be/r6BDcTPTAu0


היוקולילי של ג'ייק שימבקורו ששר את השיר While My Guitar Gently Weeps של ג'ורג' הריסון:

https://youtu.be/puSkP3uym5k


פול מקרטני מבצע את השיר Something בליווי יוקולילי, כמחווה לג'ורג' האריסון:

https://youtu.be/F2z09DmoU14?t=4s


וישראל קַמַקַוִיווֹאוֹלֶה שהתפרסם בביצועיו עם היוקולילה שלו, במיוחד בשיר הזה:

https://youtu.be/V1bFr2SWP1I

לבנות גיטרה זה תהליך קשה, שדורש מומחיות רבה. בוני הגיטרות הם לרוב בעלי מקצוע מדויקים ומאד מיומנים. הגיטרה שהם בונים בעבודת יד היא מוצר מיוחד ואיכותי, בהתאם למומחיות של בונה הכלי.

משלב בחירת העץ, דרך הניסור, כיפוף, שיוף, חיתוך, עיטור, משיחת הלכה המיוחדת ועד חיבור המיתרים והכוונון המדויק - הכל בבניית גיטרה בעבודת יד מתבצע במומחיות שעוברת מאב לבן.


הנה בונה גיטרות ישראלי (עברית):

https://youtu.be/jO3RFHqje1M


כך בונה אומן גיטרות גיטרת פלמנקו בעבודת יד:

https://youtu.be/DAHzSysIweo


הנה תהליך ייצור הגיטרה כולו, בסרטון הבא:

http://youtu.be/R5AaECtDwWg?t=7


וכך בונים גיטרה פלמנקו:

https://youtu.be/fpfyF4gx3jw?long=yes

סולו (Solo) במוסיקה הוא ביצוע על ידי אדם אחד בלבד. סולו גיטרה הוא נגינה של מנגינה שבה נגן הגיטרה מבצע קטע אישי ושאר הנגנים מלווים אותו. לרוב הוא מבוצע בגיטרה חשמלית, אם כי יש סולואים נדירים גם בגיטרות אקוסטיות.

בשירי פופ ורוק נחשב סולו הגיטרה לאחד המרכיבים החשובים בסגנון. זהו קטע שבו האווירה מגיעה לשיא מסוים והנגן מפליא בהמצאה של נגינה כלית, ללא שירה בכלל.

השם סולו בא מהמילה האיטלקית "לבד" (איטלקית היא שפת המוסיקה ובה מכונים רוב מונחי המוסיקה).


הנה עשרת הסולואים הגדולים בתולדות הרוק (מתורגם):

https://youtu.be/f4NOJ42-BKM


אחד הסולואים המלודיים והאהובים הוא זה של גרי מור ב"מדרכות פריז":

https://youtu.be/vkUpfw4Hf3w


סולו הגיטרה המדהים של גיטריסט "פינק פלויד" דייב גילמור בשיר "חסר תחושה ונינוח":

http://youtu.be/o5Ht6WIhhmU


הסולו היריב של אותו ענק גיטרה גילמור מיהלום משוגע":

https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM


סולו גיטרה אקוסטית, שאינה חשמלית:

http://youtu.be/3j8mr-gcgoI


טאש סולטנה, אחת מגיטריסטיות הרוק המוכרות בעולם:

https://youtu.be/RBw08GbrR-g


הנה 50 הסולואים הגדולים בכל הזמנים:

https://youtu.be/cNlIzJKSZ34?long=yes


הסולואים הגדולים בכל שנה מ-1965 ועד 2024:

https://youtu.be/2-Jb4zHlaZA?long=yes


ומדריך למתחילים לנגינת סולו על כל שיר שתשמעו:

https://youtu.be/AY_a4S44QUw?long=yes

אחת מאגדות הג'אז המרתקות ביותר, שהתרחשו באמת, היא על הגיטריסט הצועני המדהים ג'אנגו ריינהארדט (Django Reinhardt).

דג'אנגו, כמו שיש הכותבים את שמו, היה מוסיקאי מוכשר ברמות, שסבל מנכות קשה בידו, לא ידע לקרוא תווים ועדיין הצליח להפוך לאחד המוסיקאים החשובים בתולדות הג'אז.

אז כן, גיטריסט הג'אז הגדול ג'אנגו ריינהרדט ניגן רק ב-2 אצבעות ביד שמאל. הנכות הקשה נגרמה עקב פציעה שנגרמה לו בגיל 18, בשריפה בקרון הנייד שלו, שריפה שבה הציל את אשתו ואיבד חלק מאצבעותיו.

לאחר האסון המשיך הנגן הצועני, שהיה עילוי גיטרה, לנגן בגיטרה שנים רבות ולפתח סגנון אישי שאפשר לו לנצל את מה שנשאר מאצבעותיו, למוסיקה יפהפייה.

הוא נחשב לאחד המעניינים והיצירתיים שבנגני הג'אז. בהדרגה הצליח ג'אנגו לפתח סגנון נגינה ייחודי, בו השתמש בעיקר באצבעות שלא נפגעו. רבים סבורים שהוא היה גיטריסט הג'אז הטוב ביותר אי-פעם. הכישרון המוסיקלי שלו חיפה על הקשיים שגרמה לו הנכות והוא היה לאגדה עוד בחייו.

עד כמה היה מוערך ניתן ללמוד מהעובדה שכשחי בפאריס הכבושה, בעת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, לא פגעו בו הנאצים. אחה היו אותם נאצים, ששלחו להשמדה צוענים ונכים בהמוניהם. זה קרה בזכות דיטריך שולץ-קוהְן, קצין גרמני שהעריץ את ג'אנגו. קוהן, שכונה "דוקטור ג'אז" על שום אהבתו למוסיקת ג'אז, שמר על הגיטריסט הגאון מכל משמר, מפני הגסטפו, תוך שהוא מאפשר לו לצלוח את המלחמה בשלום.

לאחר המלחמה נודע כבר ריינהרט כאחד מגדולי הג'אז החיים. הדיבור היה על כך שהוא יצר למעשה ז'אנר מוסיקלי חדש שכולו שלו, סגנון שנקרא הסווינג הצועני, או אפילו הג'אז הצועני - ז'אנר ששומר על פופולריות מסוימת עד היום.

באותה תקופה עלו אליו לרגל לא מעט מוסיקאי ג'אז אמריקאים, בתופעה שאפשר לראות כחסרת תקדים באותה תקופה, מעצם היות הג'אז סגנון שהאמריקאים הובילו בו אז והכתיבו כמעט הכל.

ועדיין, את החיים הרגילים הצליח ג'אנגו קצת פחות לצלוח. בגיל 43 הוא מת בהפתעה, מדימום מוחי. נשארה האגדה שהייתה באמת על גאון ג'אז לא שגרתי ודמות ייחודית שצלחה אסון אישי וצמחה ממנה לגדולה ועל הדרך זכתה להגנה אישית מפני השמדה, של קצין נאצי, רק כדי להותיר חותם בל יימחה על עולם הסווינג וההיסטוריה של הג'אז.


הנה סיפורו של ג'אנגו ריינהארדט (עברית):

http://youtu.be/X2p3PLR7t2Y?t=4m04s&end=10m36s


מצגת וידאו לצליליו עם תמונות מצעירותו:

http://youtu.be/S-Fq9s6hmQc


ואמן הג'אז ג'אנגו ריינהארדט בהופעה:

https://youtu.be/aZ308aOOX04

לאוּטַה (Lute) היא כלי נגינה שקדם לגיטרה הקלאסית (Classical Guitar). זהו כלי פריטה, שהגיע בימי הביניים אל אירופה והפך בתקופת הרנסאנס פופולארי מאד, הן ככלי סולו והן ככלי ליווי לזמרים ולהרכבים קוליים.

הלאוטה מנוגנת בדרך כלל בעזרת האצבעות. היא הובאה לספרד בעת הכיבוש המוּרי ומשם היא התפזרה לכל רחבי אירופה. ביבשת הזו הפכה הלאוטה בסוף ימי הביניים ועד למאה ה-18, לכלי מרכזי שממנו אף התפתחה במאות שאחרי גם הגיטרה.

הלאוטה התפתחה מהעוּד הערבי. למעשה, השם 'לאוטה' הוא שיבוש של המילים בערבית 'אל-עוּד'. אבל מנגנים בה באצבעות, מה שמאפשר נגינה בקולות ובהרמוניה, כלומר בנגינה של אקורדים. בעוד ונגינה בעוד היא הרי באמצעות מפרט ובנגינה חד-קולית בלבד. הלאוטה גם בנויה מעץ שונה מזה של העוד ומנוגנת בסגנון שונה ממנו, מה שהופך את צליליה לשונים משלו.

במהלך תקופת הבארוק התפתחה "לאוטת בארוק", שנקראת גם ארכילאוטה. היא התווספה לתֵיאוֹרבּוֹ, כלי מרובה מיתרים, שהתפתח בתקופת הרנסאנס. הוא הכיל יותר ויותר מיתרים, הלך וגדל עם השנים והציע מנעד שהלך והתרחב, מה שאפשר לו להשתלב בהרכבים מוסיקליים גדולים ומשמעותיים יותר. הגדול שבהם היה התֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה שבו הוארך חלק מצוואר הכלי ונוספו לו מיתרים לצורך ליווי הבאס בו.


הנה "לקרימה" של ג'ון דאולנד בן המאה ה-16:

https://youtu.be/fZYzuIGDYGs


הלאוטה האירופית:

https://youtu.be/7goe9JYZJS8


קטע של באך בתֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה:

https://youtu.be/FnpaMm_2QYc


ולאוטה מהרנסאנס:

https://youtu.be/L-YjXBylIUI

הקיטרה, או בשמה הרשמי "גיטרת מיסה דיגיטלית" (Misa digital guitar), היא גיטרה ניסיונית, מודרנית ומסונתזת שמאפשרת לנגני הגיטרה להפיק צלילים של סינטסייזר בנגינה בכלי שנראה כמו גיטרה, אך ממש לא נשמע כמוה. אין בקיטרה מיתרים, אך אצבעות הנגן לוחצות בבתי הצלילים, בדיוק כמו במיקומי הלחיצה על המיתר בגיטרה, מאפשרות להפיק את גובהי הצלילים השונים.

אבל בלב הקיטרה נמצא סינתסייזר, מנגנון להפקת צליל דיגיטלי, המייצר צלילים מגוונים ומלאי עומק. מסך נגיעה הנמצא בגוף הקיטרה, בדיוק במקום שבו לגיטרה אקוסטית יש את פי התהודה, מאפשר למנגן בה לשלוט באופי הצלילים, לשנותם בזמן אמת, להפיק צלילים שונים ומקצבים ועוד.

ייצורה של הקיטרה, שהחל בשנת 2011, הופסק בשנת 2013. היא הוחלפה בכלי אחר, חדשני יותר.


הנה הקיטרה המסונתזת:

http://youtu.be/Q2t5CpIMZQk


סולו בגיטרת סינטי כזו:

http://youtu.be/pWx1nOjOWVU


כך מנגנים איתה דאבסטפ:

http://youtu.be/r4z5di6qhtg


גרסת כיסוי לליידי גאגא עם קיטרה וכלים דיגיטליים נוספים:

https://youtu.be/T5wKHLoOOkc


ולהקה יפאנית בהופעה עם קיטרה:

https://youtu.be/3zb724sWnc4

הם היו שניהם מהטובים שבגיטריסטים בתולדות הרוק, אבל כשהיו צעירים איש עוד לא ידע עד כמה רחוק יגיעו. האריסון היה חבר משני בלהקת הרוק המצליחה בעולם וקלפטון גיטריסט מצוין, אבל ממש לא הזמר והכוכב שהוא עומד להפוך בעשור הבא.

שניהם גרו באותה שכונה ולא פעם נסע אריק קלפטון עם ג'ורג' האריסון ברכבו אל האולפנים בלונדון. יום אחד, בזמן שהסיע אותו, סיפר האריסון לקלפטון שהביטלס עומדים להקליט שיר שלו באותו יום. הוא הציע לו להצטרף להקלטה עם הגיטרה החשמלית שלו. קלפטון נעתר - לא בכל יום מציעים לו להקליט שיר עם אגדות חיות כמו לנון ומקרטני ובו-בזמן לעזור לחבר...

כשהשניים הגיעו לאולפני "אבי רוד", קיבלו חברי הביטלס שהיו באולפן את קלפטון בהפתעה מסוימת, אבל בנימוס. זה היה תקדים של ממש, שכן קלפטון היה המוסיקאי הראשון אי-פעם שאינו מהלהקה ושהוזמן לנגן איתם. הוא עצמו התרגש מאד. בתמורה למחווה "הביטלסית" הוא תרם להם סולו אגדי ובלתי נשכח לשיר "כשהגיטרה מתייפחת", לכשעצמו פנינה האריסונית נוצצת במיוחד.


האריסון לבדו עם בגיטרה המתייפחת:

https://youtu.be/gxI_KfBdUa4


קלפטון מספר על ההקלטה ואיך אפילו המגבר והגיטרה השפיעו על הסאונד האגדי של הסולו שלו בשיר:

https://youtu.be/CChQUNmi7cg?t=1m10s


שוב ביחד, אחרי הרבה שנים, בליווי רינגו ואלטון ג'ון, פיל קולינס ואחרים:

http://youtu.be/oDs2Bkq6UU4


הנה קלפטון בהופעה לזכר האריסון, שר את השיר "שלהם", כשהוא מלווה בחברי הביטלס וסוללת מוסיקאים אדירה:

http://youtu.be/rj4J6i_vw0w

"אסטוריאס" (Asturias) היא מהיצירות האהובות ביותר על נגני גיטרה. אבל לא רבים יודעים שהמלחין איזק אלבניז (Isaac Albéniz), מי שבגיל 4 כבר ניגן בקונצרטים לפסנתר כילד פלא, כתב אותה בכלל לפסנתר.

אז כן. את "אסטוריאס" הלחין המלחין הספרדי לפסנתר בסול מינור. השנה היא 1892 והיא התפרסמה אז בברצלונה כפרלוד מתוך שלוש פרקים של מה שנקרא אז "שירים מספרד" (Chants d'Espagne).

מי שהשכיל ראשון לזהות את מה שהיום מובן מאליו ולהעביר אותה לגיטרה היה הגיטריסט הספרדי פרנסיסקו טרגה (Francisco Tárrega). הנגן הקלאסי העביר אותה לסולם מי מינור הנהדר והאוורירי. זו הייתה הצלחה מיידית.

בפעם השנייה היא עובדה לגיטרה על ידי ענק הגיטרה הספרדי גם הוא, אנדרה סגובייה. העיבוד הזה הוא המפורסם והוא הפך מקובל הרבה יותר. הוא המוכר ביותר היום וגם זה שהכניס את "אסטוריאס" למקום מרכזי ברפרטואר הקלאסי לגיטרה.

למרות שמה, אגב, היצירה לא מושפעת כלל מהמוסיקה העממית של מחוז אסטוריאס, אלא דווקא ממסורות הפלמנקו של אנדלוסיה. היצירה כתובה בסגנון שהביוגרף של אלבניז גם כינה "פלמנקו אנדלוסיני". היא נעה בין שני מקצבים, שמגיעים מהעולם של הפלמנקו. הראשון הוא סגנון ה"בולריאס" (Bulerías), של ריקוד צועני ספרדי. הסגנון הקצר שבאמצע הוא ה"מלגניה" (Malagueña).

הסיבה לסתירה בין השם לסגנון המוזיקלי שלה נעוץ בסיבה שיווקית בכלל. כי לא תמיד היצירה של אלבניז נקראה "אסטוריאס". את השם נתן לה, שנים אחרי מותו של אלבניז, מוציא לאור גרמני בכלל. היה זה המו"ל הופמייסטר (Hofmeister), שגם שילב אותה תחת השם "אגדה"(Leyenda) ב"סוויטה ספרדית" (Suite Española), שהוא פרסם אז לפסנתר.


הנה "אסטוריאס" של איסק אלבניז בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


סולו בעיבוד של טרגה:

https://youtu.be/oEfFbuT3I6A


ביצוע פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


ה-Doors מהרוק עם השיר הנהדר "שיירה ספרדית" שכולל אותו:

https://youtu.be/pZhORUIKWtQ


וירטואוז העוד והזמר המצרי פריד אל אטרש ביצע אותו עם תזמורת ערבית:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות פלמנקו משלו על גיטרה אקוסטית:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


והפרלוד המקורי של אלבניז לפסנתר:

https://youtu.be/1sdsfVcxpC0

גיטרה קלאסית (Classical Guitar) היא כלי פריטה שקט ואינטימי שבנוסף למוזיקה קלאסית הוא אהוד מאוד גם במוסיקה עממית ופופולרית.

לא מעט יצירות קלאסיות נכתבו עבור הגיטרה במאות האחרונות ולצידן נעשו הרבה עיבודים לגיטרה מיצירות שנכתבו במקור לכלים אחרים, ביניהן לא מעט מיצירותיו של באך, שנכתבו במקורן ללאוטה, הכלי שממנו נולדה הגיטרה.

נגני הגיטרה סֶגוֹביַה וג'וליאן ברים נחשבים לשניים מגדולי הגיטרה הקלאסית.

המלחין הספרדי פרננדו סוֹר הקדיש את מרבית יצירתו לכלי זה, טורינה חיבר לה בין השאר את "סביליאנה", וכך גם טָרֶגַה ואלבניז שכתבו המון לגיטרה והמלחין רודריגו שכתב לה בין השאר את ה"קונצ'רטו דה ארנחוּאז" לגיטרה ולתזמורת - מהיצירות החשובות לכלי.

גם מלך הכנרים פּגניני היה נגן גיטרה ידוע, שכתב כמה יצירות לכלי זה, כולל את ששת הסונטות שלו לכינור וגיטרה.

במוסיקה העממית הספרדית הפכה הגיטרה לכלי מרכזי ובמיוחד היא מככבת במוסיקת הפלמנקו, סגנון שבמידה רבה מבוסס על צליליה.

מה שכן, הגיטרה הקלאסית אינה היחידה שיש. הכירו עוד סוגים בתגית "גיטרות".


הנה קטע לגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/8ewDajPGhMA


ביקור אצל סבתא - גיטרה מלווה את העוד:

https://youtu.be/t6jlx6jAb-Q


מהיצירה "אסטוריאס" של אלבניז:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


ו"שיירה ספרדית" של ה-Doors שמצטטת מ"אסטורייס":

https://youtu.be/eszNKHrXxgY

קונצ'רטו דה ארנחואז, או בשמו הספרדי "קונסיירטו דה ארנחואס" (Concierto de Aranjuez), היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם לגיטרה. אין עוד יצירה מוסיקלית שכה אהובה על שומעיה. גם מי מהם שמתקשים להאזין למוסיקה קלאסית, שומעים את היצירה הספרדית העמוקה ומלאת הרגש הזו ומתאהבים בה מיד.

פרט מעניין כאן הוא שהמלחין הספרדי הצנוע חואקין רודריגו היה עיוור. אבל מה שמדהים ביצירה הזו שהוא בכלל היה פסנתרן, מה שמסביר למה העמיד את הגיטרה במרכז קונצ'רטו, מה שכמעט ולא העיזו לעשות לפניו. אבל רודריגו גם החליט לכתוב קונצ'רטו לגיטרה, מבלי שהוא עצמו ניגן בגיטרה. ולא רק שהוא הצליח להעביר את הגיטרה במיטבה - הוא הצליח לכתוב את יצירת הגיטרה החשובה ביותר והמצליחה אי-פעם!

המנגינה הפיוטית של הפרק השני והקצב הספרדי המשגע ומהדהד, הפלמנקו של הגיטרה לאורך הקונצ'רטו, הדיאלוג של הגיטרה הקטנה-גדולה של הסולן, עם התזמורת הגדולה ומלטפת שכתב רודריגו, כמו גם הטמפרמנט שלה, אותו אופי ספרדי נלהב, מלא תשוקה, רגש, חום ושמחה גם ובמיוחד כשהוא עצוב - כל אלה הפכו את ארנחואז ליצירה שכבשה כל לב.

אבל לא רבים יודעים על הנסיבות העצובות שבהן נכתב הקונצ'רטו לארנחואז. המיתוס מספר שרודריגו כתב את היצירה, במיוחד את הפרק השני העצוב, לאחר הפצצת גרניקה בשנת 1937. אבל המציאות היא שונה. היצירה נכתבה בצל אסון אישי כבד בחייו של המלחין - הוא החל לכתוב אותה מיד לאחר שאיבדו הוא ואשתו ויקטוריה את בנם הראשון, שזה עתה נולד.

כן, כמו שקורה לא פעם לאמנים גדולים, דווקא בשיא הכאב הם יוצרים את יצירותיהם הגדולות ביותר. רודריגו השבור ישב להלחין מתוך עצב והלם רגשי גדול. דווקא מתוך היגון הפרטי והכאב הבלתי נתפס על אובדן בנו הראשון, הוא הצליח להוליד את אותה יצירה נוגעת ללב כולם, יצירה שתפרוס כנפיים לכל העולם ולכל האוזניים ותזכה להיות החשובה בקריירה שלו ואחת הטובות שיצאו מספרד.


הנה אדאג'יו, הפרק השני מהקונצ'רטו דה ארנחואז לגיטרה ולתזמורת:

https://youtu.be/ekznnxaGzNU


ביצוע של פאקו דה לוסיה, נגן הפלמנקו הנודע:

https://youtu.be/VBf2c0gKIi0


כאן שילב יוצר הג'אז המפורסם צ'יק קוריאה את ארנחואז ביצירתו "Spain":

https://www.youtube.com/watch?v=IWBkVucVMCY&t=84


וכך שרה אישתר את "שיר הקשת" שנכתב על מוסיקת הפרק המפורסם ההוא:

https://www.youtube.com/watch?v=HsGOedQq6qo

בצעירותו ידע הצייר הנודע פיקאסו גם תקופות קשות. למשל זו שחווה בהיותו בן 20. בתקופה זו מת חבר הנפש הקרוב ביותר קאזהחימאס. האמן הצעיר נכנס לתקופה עצובה מאד והחל לצייר טיפוסי שוליים כמו קבצנים, עניים ונשים אומללות. הוא צייר אז בגוונים כחולים וקרים וחוקרי אמנות מכנים את התקופה הזו בחייו של פיקאסו בשם "התקופה הכחולה". הסיבה לשם "הציורי" של התקופה - ציוריו במשך אותן 3 שנים, בין 1901 ל-1904 הפכו להיות כחולים והדמויות המופיעות בהן עגמומיות ומלאות עצב.

את התקופה העצובה הזו, אפיין תפקוד חסר של פיקאסו, האמן והאדם. הוא ידע אז גם חסרון כיס וכמעט לא היה לו כסף לבדי ציור וצבעים. משום כך הוא מצא עצמו לא פעם מצייר על קנווסים, בדי ציור, שעליהם כבר צייר בעבר.

הידוע ביותר מהתקופה הכחולה שלו הוא הציור האייקוני והמוכר שלו "הגיטריסט הזקן" (The Old Guitarist). יש המכנים אותו "המנגן העיוור". הוא צוייר ב-1903 ומעניינת בו הצורה שבה משטיח הצייר את הרקע וכך נותן ביטוי לאדישות ולחוסר עניין בסביבה שבהם הוא שרוי באותה תקופה.

הדמות הרזה והכמעט שקופה של הנגן, הדחוסה למסגרת התמונה, מרוקנת ומעוותת, מקבלת בשל כך ממד רוחני ומלאה בעולם פנימי. המוסיקה היא הנותנת לחייו תוכן ומשמעות והצייר נותן לזה ביטוי בכך שרק הגיטרה צבועה בצבע חם וחי, לעומת הקור הקפוא בשאר הציור.

המדהים הוא שנותרו מתחת לציור שאריות ניכרות לעין של ציור קודם שצייר האמן על אותו הקנווס לפני כן ושכוסה על ידי הגיטריסט. נסו להביט בצווארו של הגיטריסט ותוכלו לראות את דמותה ופניה החיוורות של אישה. אם פעם ראו אותה בקושי, אחרי שנים רבות של דהיית הצבעים התכלכלים של הגיטריסט הזקן, הולכת דמותה ונגלית לעין הצופה.

ואגב, אפילו אישה זו מתאימה לתקופה הכחולה של פיקאסו. גם האשה החבוייה מתחת ל"נגן הגיטרה הזקן והעיוור" נראית מדוכאת ועצובה. כשהאמן עצוב - כל מושאי ציוריו עצובים גם הם.


הנה הציור המפורסם והחשוב ביותר מהתקופה הכחולה:

http://youtu.be/T-bPmPh998w


התקרבו לציור הגיטריסט של פיקאסו והבחינו באישה החבויה בו:

http://youtu.be/SfejK_ykERw


המחזה קצרה ונוגעת ללב:

http://youtu.be/GvWmLzPM09w


אמן שמשחזר את הציור:

http://youtu.be/nM-j_b7MXwI


ואולי אלה הצלילים של הנגן הזקן:

http://youtu.be/CNs7D2ixElY

מיהו ג'ורג' בנסון?


ג'ורג' בנסון (George Benson) הוא גיטריסט ומוסיקאי ג'אז ורית'ם אנד בלוז ענק. מאז שנות ה-60 הוא לא מפסיק להוציא אלבומים משובחים. עוד לפני גיל 20 הספיק בנסון לנגן עם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי ואחרים.

אבל שום דבר לא הכין אותו להצלחה שלה יזכה עם אלבומו Breezin. האלבום שיצא בשנת 1976, כלל לראשונה את שירתו של בנסון. הוא הפך להצלחה חסרת תקדים בעולם הג'אז. בנסון שר בו בסגנון ה"סקאט", שבו הנגן שר בו-זמנית עם סולו הגיטרה שלו.

האלבום הזה, Breezin, היה לתקליט הג'אז הראשון שמכר פלטינה (למעשה שלוש פעמים פלטינה). הוא הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מוסיקת הפופ האמריקנית. "בריזין" זכה גם בפרס הגראמי של 1976. גם התקליטים הבאים שלו הצליחו והפכו אותו לאחד ממוסיקאי הג'אז המצליחים בעולם. במהלך השנים הוא הקליט יותר מ-30 אלבומים וזכה בהמון פרסים, בתוכם פרסי גראמי רבים.

מאז הוא כבר הספיק לחזור לג'אז התקני. הוא עדיין עשיר ומרוויח המון מהאלבומים והיצירות המצליחות ההן, של "בריזין" הממשיך לזרום ולהזרים, אבל הוא עצמו חזר לנגן ג'אז אינטימי וממוקד יותר. באולמות גדולים, אבל בנגיעות ג'אזיות עדינות.


הנה ג'ורג' בנסון מארח את הגיטריסט קרלוס סנטנה בלהיטו "זורם" (Breezin):

https://youtu.be/bqBsqlqZuto


ומגיע גם לרית'ם אנד בלוז פופי ב"תני לי את הלילה" (Give Me The Night):

https://youtu.be/kbrZykDCkj0

הגיטרה (Guitar) היא מכלי הנגינה המצליחים ביותר שיש. אבל במהלך השנים יצרו בוני כלים מוכשרים הרבה שילובים בין הגיטרה וטכניקת הנגינה בגיטרה, עם כלים וצורות נגינה אחרות.

גיטרת נבל (Harp Guitar), למשל, היא גיטרה שמשלבת גיטרה עם סוג של מיתרי נבל. לעיתים הגיטרות המוזרות ובעלות הצלילים העשירים הללו צויידו במיתרים רבים מהרגיל, כמו במקרה של גיטרת המלחמה (War Guitar).

לעיתים בכלל מפיקים את הצלילים בצורה אחרת. כמו במקרה של הקיטרה (Kitara), שהיא שילוב של גיטרה עם סינטסייזר ונגינה ללא מיתרים, אלא עם מגע על צוואר דיגיטלי המצויד בחיישנים.


הנה גיטרת הא-שם בת 17 מיתרים, חלקם נפרטים כסוג של נבל וחלקם בפריטה:

https://youtu.be/MouKtmpJ7dI


גיטרה גיטלר מטיטניום:

http://youtu.be/2eEB-vJic_o


גיטרת המלחמה:

http://youtu.be/FE9o0kT11Xw


גיטרת נבל:

https://youtu.be/XWDt_3n-X0k


קיטרה שהיא גיטרה דיגיטלית:

http://youtu.be/Md7qnLYtxqw

אם היה בעולם הרוק משהו דומה לאליפות העולם באיגרוף זה ודאי היה אותו מפגש, שמעולם לא תועד, בין שני הגיטריסטים הגדולים בעולם.

המפגש הזה נולד בשנות ה-60, כשהבאסיסט של להקת "האנימלס" הבריטית, צ'ס צ'נדלר, הגיע לקפה "וואה" בניו יורק כדי לראות את הגיטריסט שכל ניו יורק מדברת עליו. כבר מהצלילים הראשונים שלו, נפלה לו הלסת... מבחינתו מדובר היה בכלומניק עם גיטרה חשמלית, שמנגן כמו השטן. צ'נדלר, שלהקתו התפרקה והוא חלם להפוך למנהל אמנים, נדהם מהגאון שעמד לפניו. מעולם הוא לא שמע כשרון כל כך מרהיב ופראי, תופעת טבע של ממש, גיטריסט שאיש לא עיבד וקלקל, ששום קלישאת גיטרה לא הייתה במוסיקה שלו ושום מסחור לא הורגש בשירתו. זה היה ג'ימי הנדריקס, השם שעומד להיות השם החם ביותר בעולם הרוק בשנים הקרובות.

הילד שלימד את עצמו לנגן בגיטרה וניגן בגיטרה הפוכה כי הוא היה שמאלי, אבל עני מדי מכדי לקנות גיטרה לשמאליים, היה הדבר הכי מסעיר שצ'נדלר פגש בחייו.

צ'נדלר החתים אותו, תוך שהוא מפנטז על להיות הבריאן אפשטיין של הנדריקס ומיהר להביאו ללונדון להופעות. זו הייתה תקופה שבה הבירה הבריטית נשטפה במוסיקת הרוק הפסיכדלית והנדריקס ביקש רק דבר אחד - להיפגש ואם אפשר לג'מג'ם עם אריק קלפטון וג'ף בק. מבחינתו הם היו אגדות והוא היה מעריץ. מבחינתם הוא לא היה קיים...

איש לא חלם על מפגש-העל שיווצר שם. קלפטון היה הגיטריסט של להקת "קצפת" (Cream), סופרגרופ שניגנה רוק קשיח, מדויק ועם סולואים יצירתיים להפליא של שלושת הנגנים, סולואים שאגב פשוט לא נגמרו... לונדון העריצה את הלהקה הזו וכולם ראו בקלפטון אליל רוק וכינו אותו "אלוהים של הגיטרה". גם הנדריקס, מעריץ נלהב, חלם על הופעה ולו גם קצרה עם קלפטון, לחוש את אוויר הפסגות שהוא נושם, או מייצר, או מנגן...

צ'נדלר סידר להנדריקס להצטרף להופעה של "קרים" בפני סטודנטים בלונדון. קלפטון קיבל אותו בנימוס בריטי ואולי חשב שמדובר בחובב אמריקאי בעל קשרים שבא לג'מג'ם איתו. אבל כשהנדריקס התחבר למגבר הבאס עם החשמלית שלו, הוא בחר, מבלי לדעת זאת, בשיר שקלפטון מאז ומתמיד התקשה לנגן.

כשהנדריקס החל לנגן באותו ערב, השמיים של הרוק נפלו. קלפטון ראה את הגדול בסיוטיו מתממש. הוא עזב לאיטו את הבמה והביט מבחוץ. הוא הספיק לומר למישהו בצד שתמיד ידע שיבוא רגע כזה. הנדריקס היה היהלום הלא מלוטש, אך המבריק, הווירטואוזי והמוסיקלי ביותר שראה. הוא ניגן בחדווה מיומנת ובהתלהבות שגרמה למלך הגיטרה קלפטון לחוש ברע. הוא והגיטרה שלו היו יחידה מהודקת ושלמה של מוסיקליות בלתי-נתפסת. כשהוא שר המצב נעשה רק יותר קשה, כי השלמות צעקה ממנו גאונות. היו שם טכניקות וצלילים שאיש לא הכיר. פידבקים ש"מדברים" פסיכדלית שוטפת, נגינה מאחורי הגב, עם השיניים, בין הרגליים ומה לא. היו לו "ריפים", משפטי גיטרה, מדהימים ביופיים. הריפים האלה היו מקוריים, לא שגרתיים ויצירתיים להפליא. כל מי שמבין זיהה שהילד הזה שלימד את עצמו גיטרה, פשוט לא ידע לעצור בזמן. הוא ידע הכל. הגיטרה הייתה הוא והוא היה הגיטרה שלו.

גם הקהל ראה התגלות. ברגע אחד הנדריקס זינק ממעמד של נגן בבית קפה למה שיכונה בפשטות "הגיטריסט הגדול ביותר אי-פעם". בתוך שעות כל לונדון הרוקיסטית דיברה על הגיטריסט האמריקאי שהבלוז שלו הרג את אלוהים. בקהל הסטודנטים שראה את מפגש הענקים הזה היה גם הסטודנט לארכיטקטורה רוג'ר ווטרס, מי שיהיה בעתיד המנהיג של פינק פלויד. שנים אחר כך הוא יעיד בראיון שחווה באותה הופעה חוויה מיסטית ועוצמתית.

מיד אחרי ההופעה הרכיב צ'נדלר להנדריקס את ה"קצפת" שלו - מתופף ובאסיסט שביחד עם הנדריקס יקבלו את השם המיתולוגי של "The Jimi Hendrix Experience". ההרכב הזה ירוץ עם הנדריקס עד שכל העולם יכיר אותו. זה קרה, כצפוי יש לומר, די מהר...


זה סיפור המפגש של שני ענקי הגיטרה החשמלית הנדריקס ואריק קלפטון בלונדון:

https://youtu.be/kS6Mlytx5Nc


ובקצרה:

https://youtu.be/6t4qXH_YaBs


כך ודאי נשמע הנדריקס באותה הופעה:

https://youtu.be/qFfnlYbFEiE


או כך:

https://youtu.be/_PVjcIO4MT4

ג'ימי הנדריקס נודע כגדול הגיטריסטים בעולם הרוק וכמי שהוביל את עולם הגיטרה הבלוזית למקומות חדשניים ופורצי דרך. הטכניקה והמוסיקליות שלו נחשבים בעיני מרבית הגיטריסטים הגדולים בעולם, לגדולים ופורצי דרך. בהיותו איטר יד ימין, כלומר שמאלי, הוא ניגן בגיטרה הפוכה. זה הכריח אותו ללמד את עצמו כיצד לעשות דברים בצורה הפוכה לאחרים. הוא בעיקר לימד את עצמו לנגן בגיטרה כי לא למד באופן מסודר אצל מורה. בתוך כך הוא סיגל לעצמו אופי של חוקר גיטרה וצליל וחקר את הגיטרה לכל הכיוונים ובמגוון אפשרויות.

הנדריקס גילה המון דברים שמוסיקאים אחרים לא הבינו לפניו. הוא הבין טוב מאחרים את האפשרויות המדהימות והצליל המיוחד של הדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה ממגבר שמכוון חזק מדי. כשהוא הגזים אותו הדיסטורשן שלו הפך לצליל של הנדריקס. בהמשך הוא גם הראשון שהחל להשתמש בהופעותיו בפידבק, אותה שריקה מרגיזה שכולם שמעו ונרתעו, אותו צליל מצמרר של המשוב האקוסטי, שאצל כל הנגנים האחרים היה איום ופגם במוסיקה ואצלו הפך בשבילו לחומר יצירה מוסיקלי בנגינת הדיסטורשן והפייזר שכל כך אפיינו אותו.

באופן מפתיע, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, ומוזיקאי מחונן, הוא מעולם לא למד לקרוא תווים. דבר זה התבטא היטב בסגנון הנגינה שלו שהתאפיין בחופשיות רבה, באלתור ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית. אריק ברדן סולן להקת "החיות", אמר עליו שהוא "לקח את הבלוז למאדים".

גם כמפיק תקליטים, ג'ימי הנדריקס היה חלוץ, שהבין לפני אחרים עד כמה הקלטות האולפן יכולות לפתח ולהרחיב את הרעיונות המוסיקליים שלו כיוצר. הוא הרבה לחקור את עולם ההקלטות ואת האפקטים לגיטרה שהחלו להיכנס והיה מהמוסיקאים הראשונים שהקליטו הקלטות סטריאופוניות.


הנה ג'ימי הנדריקס מופיע בפסטיבל וודסטוק:

https://www.youtube.com/watch?v=_PVjcIO4MT4


הרעש של הפידבק שהפך אצל הנדריקס לצליל במוסיקת הרוק:

http://youtu.be/53JpbrxM7O0


חובבי הרוק גילו גיטריסט חדש בלונדון 1966, כשהוא בא לנגן עם "אלוהים של הגיטרה" אריק קלפטון, והשאיר אותו פעור פה:

http://youtu.be/6t4qXH_YaBs


שוב ב וודסטוק, הנדריקס מדגים את יכולות אילוף הפידבק שלו:

https://youtu.be/KfGyylmR-aI


ודעתם של הגיטריסטים הגדולים על הנדריקס והחדשנות שלו:

http://youtu.be/pYJ7tvQFnow

קראו לו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) והוא חי 27 שנים בלבד. אבל כמה שהוא הספיק בזמן קצר כל כך...

מאריק קלפטון, דרך קית' ריצ'ארד והרולינג סטונז, מאדי ווטרס, לד זפלין, בוב דילן ואחרים - אגדות גיטרה ורוק מעריצים אותו ורואים בו את גדול הבלוז הראשון.

רוברט ג'ונסון חי במחצית הראשונה של המאה העשרים. שחור שלא רצה לעבוד בשדות וגילה שהגיטרה והנדודים ברחובות יכולים לתת לו פרנסה. הוא הבטיח לאשתו שינטוש את הגיטרה, אבל לא הצליח לעמוד בהבטחה.

כשמתה בעת הלידה, הוא לא היה שם. משפחתה האשימה אותו במותה. אותו ואת השטן.

כי זו תקופה שבה הבלוז במיסיסיפי נחשב למוסיקה של השטן. מי שאחראים לזה הם כנראה כמרים שגילו שמוסיקאי הבלוז מרוויחים כסף טוב במועדונים, בעוד הכנסייה מדולדלת מתרומות של השחורים במיסיסיפי. הם הטיפו על מוסיקת השטן והנשים החלו להאשים את בעליהן, שלא באו לכנסייה, שהם סוגדים לשטן בהעדפה שלהם את המוסיקה שלו.

רוברט מופיע בסביבה יום אחד, עם נגינה די עלובה בגיטרה ואיש לא סופר אותו. הזלזול פוגע בו אבל מות אהובתו וילדו שבבטנה זורק אותו לתקופה של דיכאון וחיפוש עצמי. הוא מסתגר, חוזר אל הגיטרה ומגיח בחזרה אחרי שנה וחצי.

הפעם כולם מזהים שנפל דבר. ההערצה אליו אדירה. הוא הופך למלך הבלוז של אזור הדלתא של המיסיסיפי. רוברט ג'ונסון ניגן גיטרה כמו שאיש לא הצליח.

מכלומניק שכולם מזלזלים בו הוא הופך לווירטואוז, מלחין, מהרמן ונגן-על. ג'ונסון מנגן כמו שאיש לא ידע שאפשר. קלפטון אמר עליו פעם שכדי לנגן כמוהו צריך 2 נגנים. אחרים סיפרו שהוא ניגן כמו 3 נגנים ביחד. האמת היא שהוא השקיע בלימוד חרוץ של הטכניקות של אמני בלוז גדולים והתאים אותם לסגנונו הוא.

אחרי מותו סיפרו עליו שכמו פאוסט של גתה, הוא עשה עסקה עם השטן. לפי האגדה, ג'ונסון, ששאף מצעירותו להיות מוזיקאי בלוז מעולה, "הודרך" להגיע עם הגיטרה לצומת דרכים בחצות הליל.

בצומת שבעיר קלארקסדייל, בין Highway 61 ו-Highway 49 של ימינו, הוא פגש לפי האגדה בשטן, שלקח את הגיטרה שלו מידיו וכיוון אותה, ניגן בה מעט ואז החזיר אותה לג'ונסון.

ג'ונסון גילה מיד שזכה בשליטה וירטואוזית בכלי ובנגינת הבלוז. כשחזר למועדון שבו הושפל בעבר כנגן עלוב, ג'ונסון הפגין את יכולתו והפך כוכב.

סיפור ההתרחשות בצומת הזו, שעד היום היא מוקד של עלייה לרגל בקרב חובבי בלוז, קשור באמונות הוודו, שבאזור הדלתה של המיסיסיפי זכה לשם "הודו". הוא חיבר בין אמונות שבטיות מאפריקה למסורת הנוצרית של אמריקה.

אבל לא הרבה שנים זכה ג'ונסון ליהנות מכישרונו העצום. בגיל 27 הוא שתה ויסקי מבקבוק פתוח שהוגש לו בבר. מי ששלח לו את הבקבוק היה בעל המקום, שקלט שג'ונסון חיזר אחרי אשתו. חברו לנגינה של ג'ונסון, הזהיר אותו שלא ישתה מבקבוק פתוח. אבל הוא ביטל את הדברים בזלזול. בקבוק כזה היה שווה 7 דולר בימים ההם...

זמן קצר אחרי כן התמוטט ג'ונסון. אחרי 3 ימים של גסיסה מייסרת וכואבת, מת גאון הבלוז מהרעל שהיה בבקבוק. היה זה מוות מיותר של גאון צעיר, שבין אם כרת ברית עם השטן ובין אם היה מוכשר בצורה קיצונית, קשה שלא לראות את השפעתו האדירה על הבלוז, הרוק ועל עולם המוסיקה הפופולרית מאז.

בעל בית המרזח שהרעיל אותו, אגב, מעולם לא נענש על מעשהו.


הנה ג'ונסון:

https://youtu.be/Yd60nI4sa9A


בלוז "אני והשטן":

https://youtu.be/3MCHI23FTP8


על חייו של מלך הבלוז של הדלתא של המיסיסיפי:

https://youtu.be/feIaNfFONWo


ואריק קלפטון שמבצע את "אהבה לשווא" שלו:

https://youtu.be/OZCREueK6OI