כיצד הפכה יצירת האבל של רודריגו להצלחה עולמית?
קונצ'רטו דה ארנחואז, או בשמו הספרדי "קונסיירטו דה ארנחואס" (Concierto de Aranjuez), היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם לגיטרה. אין עוד יצירה מוסיקלית שכה אהובה על שומעיה. גם מי מהם שמתקשים להאזין למוסיקה קלאסית, שומעים את היצירה הספרדית העמוקה ומלאת הרגש הזו ומתאהבים בה מיד.
פרט מעניין כאן הוא שהמלחין הספרדי הצנוע חואקין רודריגו היה עיוור. אבל מה שמדהים ביצירה הזו שהוא בכלל היה פסנתרן, מה שמסביר למה העמיד את הגיטרה במרכז קונצ'רטו, מה שכמעט ולא העיזו לעשות לפניו. אבל רודריגו גם החליט לכתוב קונצ'רטו לגיטרה, מבלי שהוא עצמו ניגן בגיטרה. ולא רק שהוא הצליח להעביר את הגיטרה במיטבה - הוא הצליח לכתוב את יצירת הגיטרה החשובה ביותר והמצליחה אי-פעם!
המנגינה הפיוטית של הפרק השני והקצב הספרדי המשגע ומהדהד, הפלמנקו של הגיטרה לאורך הקונצ'רטו, הדיאלוג של הגיטרה הקטנה-גדולה של הסולן, עם התזמורת הגדולה ומלטפת שכתב רודריגו, כמו גם הטמפרמנט שלה, אותו אופי ספרדי נלהב, מלא תשוקה, רגש, חום ושמחה גם ובמיוחד כשהוא עצוב - כל אלה הפכו את ארנחואז ליצירה שכבשה כל לב.
אבל לא רבים יודעים על הנסיבות העצובות שבהן נכתב הקונצ'רטו לארנחואז. המיתוס מספר שרודריגו כתב את היצירה, במיוחד את הפרק השני העצוב, לאחר הפצצת גרניקה בשנת 1937. אבל המציאות היא שונה. היצירה נכתבה בצל אסון אישי כבד בחייו של המלחין - הוא החל לכתוב אותה מיד לאחר שאיבדו הוא ואשתו ויקטוריה את בנם הראשון, שזה עתה נולד.
כן, כמו שקורה לא פעם לאמנים גדולים, דווקא בשיא הכאב הם יוצרים את יצירותיהם הגדולות ביותר. רודריגו השבור ישב להלחין מתוך עצב והלם רגשי גדול. דווקא מתוך היגון הפרטי והכאב הבלתי נתפס על אובדן בנו הראשון, הוא הצליח להוליד את אותה יצירה נוגעת ללב כולם, יצירה שתפרוס כנפיים לכל העולם ולכל האוזניים ותזכה להיות החשובה בקריירה שלו ואחת הטובות שיצאו מספרד.
קונצ'רטו דה ארנחואז, או בשמו הספרדי "קונסיירטו דה ארנחואס" (Concierto de Aranjuez), היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם לגיטרה. אין עוד יצירה מוסיקלית שכה אהובה על שומעיה. גם מי מהם שמתקשים להאזין למוסיקה קלאסית, שומעים את היצירה הספרדית העמוקה ומלאת הרגש הזו ומתאהבים בה מיד.
פרט מעניין כאן הוא שהמלחין הספרדי הצנוע חואקין רודריגו היה עיוור. אבל מה שמדהים ביצירה הזו שהוא בכלל היה פסנתרן, מה שמסביר למה העמיד את הגיטרה במרכז קונצ'רטו, מה שכמעט ולא העיזו לעשות לפניו. אבל רודריגו גם החליט לכתוב קונצ'רטו לגיטרה, מבלי שהוא עצמו ניגן בגיטרה. ולא רק שהוא הצליח להעביר את הגיטרה במיטבה - הוא הצליח לכתוב את יצירת הגיטרה החשובה ביותר והמצליחה אי-פעם!
המנגינה הפיוטית של הפרק השני והקצב הספרדי המשגע ומהדהד, הפלמנקו של הגיטרה לאורך הקונצ'רטו, הדיאלוג של הגיטרה הקטנה-גדולה של הסולן, עם התזמורת הגדולה ומלטפת שכתב רודריגו, כמו גם הטמפרמנט שלה, אותו אופי ספרדי נלהב, מלא תשוקה, רגש, חום ושמחה גם ובמיוחד כשהוא עצוב - כל אלה הפכו את ארנחואז ליצירה שכבשה כל לב.
אבל לא רבים יודעים על הנסיבות העצובות שבהן נכתב הקונצ'רטו לארנחואז. המיתוס מספר שרודריגו כתב את היצירה, במיוחד את הפרק השני העצוב, לאחר הפצצת גרניקה בשנת 1937. אבל המציאות היא שונה. היצירה נכתבה בצל אסון אישי כבד בחייו של המלחין - הוא החל לכתוב אותה מיד לאחר שאיבדו הוא ואשתו ויקטוריה את בנם הראשון, שזה עתה נולד.
כן, כמו שקורה לא פעם לאמנים גדולים, דווקא בשיא הכאב הם יוצרים את יצירותיהם הגדולות ביותר. רודריגו השבור ישב להלחין מתוך עצב והלם רגשי גדול. דווקא מתוך היגון הפרטי והכאב הבלתי נתפס על אובדן בנו הראשון, הוא הצליח להוליד את אותה יצירה נוגעת ללב כולם, יצירה שתפרוס כנפיים לכל העולם ולכל האוזניים ותזכה להיות החשובה בקריירה שלו ואחת הטובות שיצאו מספרד.
