על העלים אפשר לראות קווים דקיקים. אלה הם העורקים, שהם מעין צינורות דקים שמגיעים לכל פינה בעלה. ממש כמו שבעורקי האדם עובר דם, שמזין את כל חלקי גופנו, כך עובר המוהל בעורקיו של העלה ומזין אותו.

שימו לב שכמו מערכת הדם של בעלי החיים, עורקי העלים בנויים בצורה של פרקטל. מכל ענף מתפצלים ענפים נוספים וחוזר חלילה. בכל קנה מידה תראו את אותו מבנה של ענף ראשי וממנו ענפי משנה, שמהם עוד ענפים וכך הלאה.


הנה סרטון על עורקי העלה:

http://youtu.be/swLVNljDS64?t=22s


והנה סיפור העץ הנדיב:

http://youtu.be/LxMy8Xa58Fo

מנהרת האהבה אינה מערה או מנהרה אמיתית. היא פשוט קטע דרך במסילת רכבת, שעובר בתוך יער עבות באוקראינה. קטע המסילה זכה לכינוי "מנהרת האהבה" בזכות היופי של היער ה"חצוב" על ידי הרכבת, שככל שהיא נוסעת בו הוא שומר על צורת המנהרה שלו.

מנהרת האהבה של הכפר קלבן הפכה לאטרקציה חשובה באוקראינה וזוגות רבים מאוקראינה ומחו"ל באים למקום היפה הזה, כדי להצטלם ולזכור לנצח עד כמה יפה יכול הטבע להיות.


הנה מנהרת האהבה בכפר קלוואן שבאוקראינה:

http://youtu.be/B2Gk9ofWgKo


וסרטון נוסף שמראה את מנהרת האהבה של אוקראינה בקיץ, עם אור מלא וצבעים אחרים:

http://youtu.be/-yBHxV0D6Ik

טופיארי (Topiary) היא אמנות של עיצוב צורני של צמחים רב-שנתיים ופיסולם באמצעות גיזום אומנותי. לצמחים מפוסלים שמגדלים כך קוראים "צמחיית טופיארי".

מארצות הברית, בלגיה ועד סידני שבאוסטרליה - בעולם אפשר למצוא לא מעט גני טופיארי מרשימים שכאלה. אלו פארקים, לעתים גדולים מאוד, שבהם פסלי טופיארי בשלל צורות וגדלים, גזומים בכל צורה אפשרית, המציעים חוויה אסתטית של גננות ונוי הפתוחים לציבור הרחב.

בטופיארי משתמשים בכלובי רשת, שבאמצעותם משמרים ומתחזקים במשך תקופות ארוכות את הדמויות והצורות הגאומטריות המפוסלות.

הנושאים מגוונים - מפסלי חיות ויצורים אגדיים, דרך בני אדם בשלל צורות, עצמים מוכרים בגדלים מרשימים ועוד.

פארק טופיארי (Topiary Park) אופייני הוא חלומם של אמנים ומעצבי נוף. על שטח בן 28 דונם, גן הטופיארי של העיר קולומבוס, אוהיו, למשל, נולד כפרי דמיונו של האמן יליד אוהיו ג'יימס מייסון.

פארק טופיארי מרשים אחר הוא זה שנמצא בעיירת הנופש הציורית בבלגיה. מוצגות בו לא פחות מ-250 פסלי טופיארי של דמויות שונות, עשויות מעצים ומשיחים מעוצבים, חלקם בני יותר מ-130 שנים.


הנה אמנות גני הטופיארי:

https://youtu.be/YKaIf6dpTh4


פארק טופיארי באוהיו:

https://youtu.be/tTKi-B5I-xU


גן טופיארי בהודו:

https://youtu.be/n9BEH47-wJs


וגבר שחור בדרום קרוליינה שיצר גן כזה לבדו כדי להוכיח ששחורים יודעים לטפח את החצר שלהם:

https://youtu.be/FeZjae4Yzcw

הגנים האבודים של הליגן (The lost gardens of Heligan) נמצאים בקורנוול שבאנגליה, ליד העיירה מוואגיסי (Mevagissey). מלאים בצמחייה שופעת ובנויים בסגנון הגנים האנגליים של המאה ה-19, הם נחשבים מהגנים הבוטניים הידועים והמרשימים של הממלכה המאוחדת.

הגנים הללו הם בני מאות שנים. הם משתרעים על פני יותר מ-800 דונם וכוללים פסלי צמחים, עטופי צמחייה שופעת עלים ומעוררי דמיון, כמו מגיחים מקרקעית היער ומחכים למבקרים שיגלו אותם מחדש.

עם ג'ונגל ירוק, גינות ירק נעימות וצמחים בני יותר מ-100 שנה, בין וליד קבוצת מבני אבן עתיקים, הגנים האלה נתנו השראה ברבות השנים ללא מעט אגדות ילדות קסומות.

במהלך המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-20 ול"מלחמה הגדולה", טיפחו את הגנים בני משפחת טרמיין. לאחר מאות שנים של פעילות, הוזנחו הגנים, עת רבים מעובדי המקום נהרגו במלחמה האיומה ולא שבו עוד הביתה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הלכו הגנים המקסימים ונשכחו מן העולם. רק בשנת 1992, לפחות 200 שנים לאחר הקמתם, בנו, ושחזרו אותם פועלים חרוצים, תוך שהם משיבים את הגנים לימיהם הגדולים.

תוכלו לראות כאן פסלים צומחים וירוקים, מרשימים ומיוחדים, המעטרים את פינות הגן בדמויות אדם מרשימות, עם שמות מעוררי דמיון כמו בת הבוץ הקטנה (The Mud Maiden), ראש נערה חולמנית (Dreaming Girls' Head), הגברת האפורה, עלמת הבוץ (Mudmaid) וראשו הענק של הליגן.


הנה סיפורם של הגנים האבודים בהליגן:

https://youtu.be/c48IK05tOZg


הגנים האבודים של הליגן:

https://youtu.be/yMc9kd3iEHU


וגני הליגן האבודים:

https://youtu.be/7529ZIR3BS0

גן הפסלים של מיניאפוליס (Minneapolis Sculpture Garden), שנפתח בשנת 1988, הוא גן מרהיב וירוק, שתוכנן על ידי אדוארד לרבי בארנס ואדריכלי הנוף קווינל ורוטשילד. הוא משתרע על פני שטח רחב ידיים של 45 דונם.

מדובר בריאה ירוקה בעיר האמריקאית מיניאפוליס, אבל מה שמפורסם בה כל כך הם לא הצמחים והעצים במיוחדים אלא העובדה שזהו גן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. הגן גם פתוח בחינם לציבור ולרבים זו הזדמנות להתחבר באופן נגיש יותר לאמנות מודרנית.

בפארק המרשים יש לא פחות מ-40 מיצבים, פסלים קינטיים ופסלים קבועים של אמנים מודרניים מפורסמים מאוד, כמו הנרי מור וקלאוס אולדנבורג. הפסלים הם של מוזיאון לאמנות מודרנית בשם "המרכז לאמנות ווקר" שמעבר לרחוב.

הפסלים פרושים על שטח ירוק ונרחב, בו מצויים גם ברווזים ואף מבנים עטופי ירק. אבל בנוסף לכל אלה, הפארק מכיל גם גן פרחים עם מגוון רחב של צמחים עונתיים ופרחי בר שגבוהים במיוחד בקיץ.


#גשר הכף והדובדבן
גן הפסלים במיניאפוליס ידוע במיוחד במזרקת "גשר הכף והדובדבן" (Spoonbridge And Cherry), או בשפת המקום "ספונברידג' ודובדבן", שיצרו קלאס אולדנבורג וקוז'יה ואן ברוגן. הפסל הזה שהוא גשר נמצא בלב הפארק ומהווה אטרקציה ידועה במיוחד ומפורסמת בעולם כולו.

אבל יש עוד לא מעט יצירות מרתקות בגן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. אחד מהם הוא סוס בטרפילד ולא הריק גם התרנגול הכחול הענקי, שהמבקרים נדהמים מגודלו ויופיו.


#פסל ה-LOVE
בפארק גם פסל האהבה של האמן רוברט אינדיאנה, בצורת המילה LOVE. את הפסל הזה אפשר למצוא במקומות רבים ברחבי העולם והוא הפך מזמן לאייקון עולמי, המתנוסס על חולצות, שלטי ענק ופרסומות בעיתונים.


#פסל הנאוטילוס
עוד פסל מיוחד ומעניין בפארק הוא פסל הנאוטילוס של צ'רלס גינבר. את ההשראה לפסל הפלדה הענקי הזה שאב האמן מקונכיית הנאוטילוס בעלת הצורה הלוליינית המושלמת. קונכייה מרתקת זו היא לא רק יפה להפליא, אלא גם אחד מבעלי החיים הימיים העתיקים והמיוחדים ביותר בטבע. הנאוטילוס שרדה מיליוני שנים על פני כדור הארץ ונחשבת לדוגמה קלאסית של סדרת פיבונאצ'י. סיבוב סביב הפסל, יאפשר להבין את קסמו הלולייני ולהבין כיצד הוא מורכב ממספר חללים גדלים והולכים המולחמים זה לזה לאובייקט פיסולי אחד.


הנה גן הפסלים של מיניאפוליס:

https://youtu.be/EJQ0PtuoLL0


הגן מהאוויר:

https://youtu.be/Qit5MVhCHTY


וסרט תיעודי על המקום:

https://youtu.be/U1VCDfQ7UA4?long=yes

אם פעם תיקלעו לגן הזה, אל תתנו למראה היפה שלו להטעות אתכם, כי בגן הרעל (The Poison Garden), או גן אלנוויק (The Alnwick Garden), מהאטרקציות היפות ביותר בצפון אנגליה, נמצא אחד הגנים המסוכנים בעולם.

ממוקם מאחורי שערי ברזל שחורים, גן הרעל הזה הוקם בידי דוכסית נורת'ומברלנד, מחוז בצפון מזרח אנגליה, ג'יין פרסי. את ההתעניינות שלה בגן ארסי של צמחים שיכולים להרוג במקום לרפא היא החלה לאחר שביקרה בגן הרעל של מדיצ'י שבאיטליה.

להקמת הגן היא שכרה את ז'אק וירץ', אדריכל נוף שיצר את הגן אחרי שהליידי עברה להתגורר בטירה. בחירת הצמחים הייתה בתנאי שלכל צמח צריך להיות סיפור.

בשל הסכנה מהצמחים הנמצאים בגן הרעל, הביקור בו מתבצע רק בסיור מאורגן. במהלכו יכולים המבקרים לפגוש בזהירות מעל 100 סוגי צמחים רעילים. אחד מהם אפילו מפיק ציאניד,

בקיצור - זה לא מקום שתרצו להריח, לגעת או לטעום מהצמחים שבו. מספרים שמזמן לזמן יש אפילו אנשים שמתעלפים משאיפת גז רעיל במהלך הסיור בגן.

מסביב לגן הרעל נמצא גן אניק, גן ענקי ומרהיב שאינו מסוכן כמובן. מאות דונמים של צמחים צבעוניים מאפשרים בו למבקרים לשוטט בגן מטופח, בין שורות ורדים ריחנים, מזרקות מדורגות ועוד.


הנה סיפורו של גן הרעל:

https://youtu.be/2oCWAiqL0i0


קצת פרטים על הגן המסוכן:

https://youtu.be/tboW11dMeKs


פחד....

https://youtu.be/THpIX2w1utY


אבל בכל זאת בואו לביקור בגן אלנוויק הרעיל:

https://youtu.be/jGo9gYypQc8

היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".

שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!


הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:

http://youtu.be/MkZvVIgThP0


ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:

http://youtu.be/LfUqB-dCDJc

מהי שלכת הסתיו?
מה זו שלכת?


בסתיו, כשיורדת הטמפרטורה ונעשה פחות חם מהקיץ, מתקצרים הימים ועלי העצים לא מקבלים מספיק אור כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתזה שחשוב לבריאותם. משום כך לא מצליחים העצים לייצר כלורופיל בעליהם וזה גורם לעלים להצהיב ולהאדים ואז לנשור. זוהי השלכת שמוכרת לנו משום שהעצים מתרוקנים מרוב העלים ומסביבם יש המון עלי שלכת מפוזרים.

יש עצים שאינם משירים את העלים שלהם. עצים כאלו נקראים "עצים ירוקי-עד".


הנה הסבר מתורגם לשינוי צבע העלים:

https://youtu.be/IPvbl1mu7kM


לשינוי של צבע העלים בסתיו:

http://youtu.be/9mPwXC_ep4k


סרטון קפיצות זמן של סתיו ושלכת:

https://youtu.be/VIXsc_NcDlE


שלכת בעצי הדובדבן שביפאן:

http://youtu.be/PfiVUgDmU88


ומצגת וידאו של שלכת:

http://youtu.be/EagVnMO-HUY

עצים ירוקי-עד (Evergreen Tree) הם עצים שאינם משירים את עליהם לעולם. גם בחורף הם ממשיכים להזרים אל העלים את המוהל, הוא המזון שהם מקבלים מהאדמה.

עלים שמקבלים מזון נשארים ירוקים וחזקים. עלים חזקים לא נושרים ולכן עליהם נשארים תמיד על הענפים.


הנה ההבדלים שבין העצים ירוקי-העד ועצים נשירים:

https://youtu.be/ty6XEk64Cg0


אגדת העצים ירוקי-העד:

https://youtu.be/EL9VOpMikKU


ומינים של ירוקי עד:

https://youtu.be/UXIMGnjlXus

גם העצים, ממש כמונו, זקוקים לאוכל ואוויר כדי לגדול.

כשהם עדיין זרעים קטנים, צריך להנביט, לטפח ולטפל בהם - כדי שיהפכו לשתילי עצים. הכירו את השלב הזה בתגית "זרע".

אחר-כך, כשנוטעים אותם, השתילים יונקים את המזון מהאדמה, בעזרת השורשים שלהם. העלים שלהם מאפשרים להם לנשום.

אבל לא רק אוויר ומזון דרוש לעצים. הם זקוקים גם לאור שאותו מספקת להם השמש. האור מסייע להם לצבור אנרגיה שחשובה להתפתחות שלהם וכדי לגדול ולהפוך לעצים גדולים ובריאים. זהו תהליך שנקרא "פוטוסינתזה" ותוכלו להכיר בתגית "פוטוסינתזה".


הנה חייו של הזרע שהופך לעץ (עברית):

http://youtu.be/GugQ7pRU7BY


סרטון שמסביר כיצד העץ גדל:

http://youtu.be/Evuhffll3AI


כמה גבוה יכול עץ לגדול? (מתורגם)

https://youtu.be/vvtPJKWUb2g


וסרטון מהפנט בקפיצות זמן, שמראה איך העץ נובט וגדל עד גיל 145:

http://youtu.be/RjnKAWxCK3k

טכנולוגיית הטפטפות היא אחת ההמצאות הישראליות החשובות בעולם. היא אפשרה השקיה מדברית שהפכה את ישראל למדינה שהביסה את המדבר.

השינוי העצום שהיא עשתה בחקלאות העולמית מתבטא בכך שבאמצעות הטפטפת מועברות טיפות מים ודשן מדודות ישירות אל שורשי הצמח ולא מתבזבזות על האדמה שמסביב.

כיום מיוצאות הטפטפות לכל העולם. עשרות מיליארדי הטפטפות שיוצרו עד היום שיפרו את החקלאות העולמית ללא הכר ואפשרו לנצל את המים החסרים בתבונה. מיליוני חקלאים ביותר מ-100 מדינות העולם משתמשים בהן.

ממציא הטפטפות היה שמחה בלאס, מתכנן המים הראשי של היישוב בעבר ומי שגם ייסד את תה"ל. ביחד עם קיבוץ חצרים הוא הקים את מפעל נטפים והחל לייצר את הטפטפות הראשונות. הן נקראו טפטפת בלאס (Blass dripper). לאחר פנייה למהנדס רפי מהודר, ששיפר את הטפטפות ופתר את מחלות הילדות שלהן, ההצלחה לא איחרה להגיע. בזכותה הפכה ישראל הצעירה למעצמה עולמית בתחום ההשקייה ומוצרי ההשקיה.


הנה המצאת הטפטפות מהדור הראשון, שכונה טפטפת בלאס (Blass dripper) ולעתיד:

https://youtu.be/QAGlTo0quR4


הנה הטפטפות, שזכו להצלחה בינלאומית:

https://youtu.be/o7v_zC0LNw0


הנה המרכז הטכנולוגי של חברת נטפים:

https://youtu.be/R26GDgnBEGg


והנה הסבר לילדים קטנים:

https://youtu.be/dCz5_SZKYBg

אחת התופעות היפות בטבע היא פריחה (Blooming) של הצמח. כשהפרחים פורחים הם נפתחים, כדי למשוך אליהם בעלי-חיים שיאביקו אותם. זה תהליך יפהפה ומרהיב עין.

אך מטרת הפריחה היא לא יופי בלבד, אלא הפצת זרעים, כדי להתרבות. זו שיטת הפצה של זרעי הצמח שפרחיו נפתחים. כל פרח הוא איבר רבייה, המכיל איברי רבייה זכריים או נקביים. אלה משמשים לרבייה, באמצעות הזרעים העוברים ביניהם. מי שמעבירים את הזרעים הם אותם פרפרים או ציפורים הנמשכים אל הפרחים.

איך הצמחים מושכים את המאביקים? - למעשה, הפרח הפורח הוא סוג של פרסומת טבעית. ממש כמו שלט ענק או מנצנץ ובולט לצד הדרך או מעל חנות. באמצעות צבעי הפרחים, צורתם והריחות שהם מפיצים, יוצר הצמח פרסומת המזוהה ממרחק ומושכת "לקוחות", כלומר מאביקים.

השיטה המשלימה למשיכת אותם מאביקים היא התגמול שהם מקבלים. צוף או אבקה מהווים אוכל בשביל אותם בעלי חיים. פרפרים וציפורים למשל, נמשכים לאותם מעדנים טבעיים שהפרח מכיל, כי כשהם מקבלים אותם הם זוכרים את החוויה הטובה הזו. כך נוצרת אצלם התניה חיובית, שתחזיר אותם בעתיד לביקורים נוספים ולהאבקה שוב ושוב של הצמחים. זה סוג של סיטואציית Win-win, בה המאביק מקבל צוף או אבקה טעימים והצמח זוכה להפצת זרעיו אל הפרחים הבאים שבהם יבקר המאביק.


הנה הפריחה:

https://youtu.be/J2eXF4jNh_I


פרחים פורחים בהילוך מהיר:

https://youtu.be/LjCzPp-MK48


הדְבוֹרָה הַמְזַמֶרֶת (bumblebee) היא רק אחד המאביקים שבאים אל הפרחים להאביק אותם:

https://youtu.be/J7q9Kn1rhRc


והסקורה ביפאן, פריחת הדובדבן:

http://youtu.be/cfxZAZmC3lo

את הדחליל (Scarecrow) מציבים החקלאים והגננים בגינה ובשדה, כדי לגרש ציפורים שמזיקות לצמחים ולעצים ומקלקלות או גוזלות מהאדם את הפרות והירקות.

הדחליל, שנראה כמו אדם, גורם לציפורים לחשוש מפניו והן מתרחקות ממנו. במיוחד הן חוששות מדחלילים שנראים להן חיים - דחלילים שיש עליהם סרטים שמתנופפים ברוח או פחיות מרעישות שמפחידות ציפורים הרבה יותר.

אגב, הדחליל הוא דוגמה מצוינת ללמידה מהטבע, מה שמפורט אצלנו בתגית "ביומימיקרי". הלמידה הזו התרחשה לפני שנים רבות, כשחקלאים הבינו שמה שעושים בעלי חיים, כשהם מרתיעים טורפים בחיקוי של דברים אחרים (דוגמאות בתגית "הידמות"), יכולים גם הם לעשות - באמצעות הדמיה של דמות אנושית, שתרתיע ציפורים ותמנע נזקים מהגידולים החקלאיים שלהם.


הנה דמות הדחליל המפורסמת ביותר - הדחליל מארץ עוץ:

http://youtu.be/6YzFFMy5mb0


וקטע מהצגה שבו הדחליל עושה קולות:

http://youtu.be/_7L8yIoVXFk?t=8s

העלים נושרים בחורף מפני שהעץ מתקשה להזרים אליהם את המזון הדרוש.

בחורף התנאים קשים וככל שמתקרר, כבר בסתיו, מפסיק המוהל להגיע אל העלים. מכיוון שהמוהל הוא המזון שהעלים חייבים כדי לחיות, הם הולכים ונחלשים ואז ניתקים ונופלים אל הארץ. זוהי שלכת.

זהו מנגנון אבולוציוני שהתפתח בעצים רבים, כדי שיוכלו לשרוד עונה קרה, עם מעט מאוד שמש, כמו החורף. בהיעדר העלים נדרשת פחות אנרגיה לעץ כדי להמשיך ולהתקיים ולצלוח כך את החורף, עד בוא האביב וחזרת ימי השמש והפוטוסינתזה שמייצרת מקרני השמש אנרגיה לצמחים.


הנה הסבר לתהליך שעובר על העלים בסתיו:

https://youtu.be/JWva5AaDkXw


סרטון יפה על העלים בחורף:

http://youtu.be/NW65urCGG60


שיר נהדר על השלכת בביצוע שולי נתן (עברית):

https://youtu.be/U0Gk7XXcog0


ועוד שיר עם שלכת ותוגת סתיו (מתורגם):

https://youtu.be/YL9dRAOIZUo

ערבה בוכייה (Weeping willow) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.

הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.

הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.

במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.

בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".


הנה עץ ערבה בוכייה:

http://youtu.be/XEqVBSzg0W4


אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:

http://youtu.be/aAy9dwRMCxE


ועצי הערבה הבוכיה בגנו של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw

המעדר (Hoe) הוא כלי גינון בסיסי ורב-תכליתי המשמש בחקלאות וגננות - לחפירה, עידור ותיחוח של האדמה. מורכב מראש מתכת שטוח ומחודד המחובר לידית ארוכה, הוא מיועד להזזת כמויות אדמה קטנות.

לראש המעדר צורות שונות, המיועדות לשימושים שונים. הוא מאפשר עקירת עשבים שוטים, יצירת תלמים רדודים ותעלות, חפירה קלה לפתיחת חורים לשתילה ולהעברת צמחים ועידור הקרקע לאוורור האדמה.

לרוב הוא מעוצב בצורה של משולש או מלבן. הצורה הזו הופכת אותו יעיל מאוד בעבודות גינון. בנוסף לתיחוח וחפירה באדמה, הוא יעיל בניכוש של עשבים שוטים, בהסרת השורשים שלהם. מרבים להשתמש בו גם ליצירת תלמים, לערבוב הקרקע כדי לשלב דשן ולהכנה של שורות לזריעה.

מעדרים משמשים כיום גם את הארכאולוגים, בהיותם יעילים מאוד, באתרי חפירות ארכאולוגיות, בעיקר לניקוי של שטחים נרחבים.


#צורות מעדרים ושימושים
יש מעדרים בצורות שונות של ראשי המעדר. הבחירה ביניהם תלויה במשימה לה.נדרש החקלאי, בסוג הקרקע ובהעדפותיח האישיות.

מעדר בעל ראש משולש - צורתו המחודדת של הראש תאפשר לו לחדור בקלות לקרקע קשה ותשמש לחפירת חורים עמוקים וצרים באדמה. הוא יהיה אידיאלי לשתילת צמחים ולהסרת עשבים שוטים שיש להם שורשים עמוקים.

מעדר בעל ראש מלבני - יתאים לעבודות כלליות יותר כמו עידור, ערבוב אדמה ויצירת תלמים. שטחו הגדול יותר של הראש יאפשר לו לכסות בכל תנועה שטח רחב יותר.

מעדר דו-צדדי, בעל שני קצוות - הוא מעדר כם שני צדדים, המשלב את שני הקודמים (ראש משולש וראש רחב). לרוב עם צד רחב וצד שני מחודד. הרחב ישמש לעבודות כלליות, בעוד הצד המחודד יתאים לחפירה בקרקע קשה ולעבודות מדויקות יותר.

מעדר עם שיניים - יתאים בעיקר לקילטור ואוורור של הקרקע. השיניים מסייעות בשבירה של גושי אדמה ולהסרה של עשבים קטנים.

מעדר בצורת לב - הוא מעדר שמתאים במיוחד לעבודה מסביב לצמחים קיימים. צורת הלב המעוגל מאפשרת לגנן לעבוד בקרבת הצמח, מבלי לפגוע בשורשים שלהם.

מעדר שטוח ורחב (עדשה) יהיה אידיאלי ליצירה של תלמים רחבים, להסרת עשבים שטחיים ולעבודה רבה על פני שטח נרחב.

מעדר מזלג - מעדר שעיקר השימוש בו הוא לאוורור עמוק יותר של הקרקע ולהפיכת הקומפוסט. שיניו הארוכות מאפשרות חדירה לעומק האדמה.


הנה המעדר בניכוש עשבים:

https://youtu.be/UHaKaB28GCY


כך מנכשים במעדר:

https://youtu.be/i_-eKRk39Cc


סוגי מעדרים משמשים למגוון משימות:

https://youtu.be/RzncK1a7XCo


המחפרון המכני (Backhoe) שהחליף אותו בשדות הנרחבים:

https://youtu.be/F5GE2yVHJ9s


והם המחליפים של המעדר בחקלאות:

https://youtu.be/H1Se0c0F54Q

ראיתם פעם עצים זעירים שנראים כאילו הם עצי-ענק שהוקטנו לרגל צילומי סרט הוליוודי בנוסח "מותק, העצים התכווצו"?

עצי הבונסאי (Bonsai) הם עצים שגודלו בטכניקה מיוחדת, או אפילו אמנות, של גידול עצים וצמחים ננסיים. את עץ הבונסאי מגדלים מעצים רגילים, תוך גיזום קפדני בשורשים וענפים. את הגיזום והטיפול מבצעים עד שהעץ מגיע לצורה של עץ אמיתי, אבל זעיר.

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית בת יותר מ-2000 שנה, שנקראה פֶּנזַאי. מטרת האמנות הזו היא יצירה של עצים זעירים, תוך חיקוי בזעיר אנפין של הנופים היפניים הטבעיים. המיוחד בעצים בטבע ביפאן הוא שצמיחתם מוגבלת ותנאי הגידול הקשים שלהם בהרים הגבוהים ובנקיקי הסלעים גורמים להם פעמים רבות למידות זעירות.

מקור השם 'בונסאי' הוא מהמילה היפנית שפירושה "גננות על מגש". גם הבונג'אי בקוריאה והפנג'ינג בסין, הן אמנויות דומות.

בפארק מיני ישראל השתמשו בעצי בונזאי כדי לדמות עצים גדולים ויש בפארק כולו מעל 20 אלף עצי בונסאי מהעצים של ארץ ישראל.


הנה עצי הבונסאי:

http://youtu.be/w3HZg7d8eqI


כך מגדלים אותם:

https://youtu.be/PEGevD5jd64


והנה תצוגת עצי בונסאי:

http://youtu.be/-Lgoh2fuYcw

דשן (Fertilizer) הוא חומר המעשיר את הקרקע במינרלים ומסייע לצמיחה משופרת של גידולים. למעשה, מדובר בתוספת של מזון איכותי לצמח, הגורם לו לגדול מהר יותר, להיות בריא יותר ופורה הרבה יותר מבחינת יבולים.

הדשן משמש בגינון ובחקלאות, להעלאת כמות ואיכות היבול. הוא יכול להיות ההבדל שבין גידולים מוצלחים המעשירים את החקלאי לכישלון חקלאי שיביא לגידולים עלובים ולהפסדים.

הדשן מתבסס על חנקן, זרחן ואשלגן - שלושה חומרים עיקריים התורמים להתפתחותם של צמחים.


בין סוגי הדשנים ניתן למצוא את:

#זבל
דשן אורגני המשמש להעשרת הקרקע ולטיובה באמצעות חומרי מזון.

#הומוס
דשן טבעי שמקורו בפירוק חומרים אורגניים שמקורם בקרקע, על ידי תולעים ומיקרואורגניזמים או תהליכים כימיים שונים.

#גואנו
הדשן הטבעי היעיל ביותר, שכולל את שלושת החומרים הנ"ל ומקורו בגללים ולשלשת של עופות ימיים, עטלפים וכלבי ים.

#דשנים כימיים
חומרים המסייעים להתפתחות הצמח, במיוחד חנקן, זרחן ואשלגן.


בניגוד לדשנים הכימיים אם כן, מקורם של הדשנים הטבעיים מתבסס על ריקבון. הקומפוסט למשל, הוא דשן שנוצר מזבל אורגני, כמו פירות, ירקות וצמחים, הנרקבים, מתפרקים ומוחזרים אל הקרקע החקלאית בכדי לדשן אותה. קראו על כך בתגית "קומפוסט".


כך מוסבר הדישון על ידי יצרן מוצרי דשן (עברית):

https://youtu.be/1Rjf_z5F-lE


כך מדשנים לפני שתילה (עברית):

https://youtu.be/o3gIaOSYH0k


דישון בגינת הבית (עברית):

https://youtu.be/tUWdNSKOurw


קומפוסט שמיוצר מפסולת אורגנית הוא בעצם דשן (עברית):

http://youtu.be/c0iNW_IjF4E


גם שאריות של קפה שחור הם דשן מעולה (עברית):

https://youtu.be/kY5H3Yoi_uo

אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.

אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.

הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.

מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.

צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.


הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:

https://youtu.be/K6pOntcgkZw


אקליפטוס הקשת במיטבו:

http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y


הגזע של אקליפטוס הקשת:

http://youtu.be/nunORA0yrTk


ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:

https://youtu.be/1WppUe6vP-I

אֵת חפירה (Shovel) הוא כלי עבודה ידני, המשמש בדרך כלל בחקלאות, גינון ובניין ולעתים גם בעבודות אחרות.

תפקידו של האת לעזור בחפירה בקרקע, או בהעברה של אדמה, מלט, חצץ, דשנים וחומרים נוספים, מהקרקע החוצה או אל מיכלים ושקים.

האת עשוי בדרך כלל משני חלקים: ידית עשוית עץ וכף ממתכת.


#סוגי אתים
ישנם שני סוגים של אתים:
את חפירה (spade) - שאכן משמש לצורך חפירה באדמה. כדי להקל על החפירה, הראש יהיה עשוי לרוב ממתכת והוא מסתיים בקו עגול ומעוגל לרוחבו. ידית העץ של את החפירה תהיה בדרך כלל קצרה. לרוב היא תסתיים בצורת האות D.

את שפיכה (shovel) - המשמש להעברת אדמה, מלט, חצץ וכדומה בתפזורת. הראש, המתכתי גם כאן, הוא בצורת מלבן ומסתיים בקו ישר. ידית העץ של את השפיכה היא ארוכה.

כיום יש אתים הכוללים, בנוסף לכף, גם מקוש קטן מהצד השני, הנגדי לכף.

בנוסף, יש אתים עם מעין מסור, בצד הכף של האת. החלק המסורי הזה משמש בגינון וחקלאות, לצורך ניסור של השורשים שבקרקע.


הנה סוגים של אתי חפירה:

https://youtu.be/k6HsN3lMEfs


כך משתמשים באת חפירה:

https://youtu.be/MhjDp_WdHhU


כך חופרים נכון ובריא:

https://youtu.be/o9FuFIY-OKA


השופל שהחליף את האת בחקלאות ובבנייה:

https://youtu.be/Ga4gGiV82aI


ויש סוף סוף דבק שמאפשר לתקן אותו:

https://youtu.be/ZDUgLL7xE0g

בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.

המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.

משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".

את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.

חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.

במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.

מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.

אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.

אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.


הנה בוסתן בישראל:

https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts


הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):

https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y


כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):

https://youtu.be/D28Mv1F9ew0


כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):

https://youtu.be/MI-LjjhfRj8


בוסתן חדשני בפיתוח במצרים:

https://youtu.be/In0QYAsLqXM


ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):

https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes