טופיארי (Topiary) היא אמנות של עיצוב צורני של צמחים רב-שנתיים ופיסולם באמצעות גיזום אומנותי. לצמחים מפוסלים שמגדלים כך קוראים "צמחיית טופיארי".

מארצות הברית, בלגיה ועד סידני שבאוסטרליה - בעולם אפשר למצוא לא מעט גני טופיארי מרשימים שכאלה. אלו פארקים, לעתים גדולים מאוד, שבהם פסלי טופיארי בשלל צורות וגדלים, גזומים בכל צורה אפשרית, המציעים חוויה אסתטית של גננות ונוי הפתוחים לציבור הרחב.

בטופיארי משתמשים בכלובי רשת, שבאמצעותם משמרים ומתחזקים במשך תקופות ארוכות את הדמויות והצורות הגאומטריות המפוסלות.

הנושאים מגוונים - מפסלי חיות ויצורים אגדיים, דרך בני אדם בשלל צורות, עצמים מוכרים בגדלים מרשימים ועוד.

פארק טופיארי (Topiary Park) אופייני הוא חלומם של אמנים ומעצבי נוף. על שטח בן 28 דונם, גן הטופיארי של העיר קולומבוס, אוהיו, למשל, נולד כפרי דמיונו של האמן יליד אוהיו ג'יימס מייסון.

פארק טופיארי מרשים אחר הוא זה שנמצא בעיירת הנופש הציורית בבלגיה. מוצגות בו לא פחות מ-250 פסלי טופיארי של דמויות שונות, עשויות מעצים ומשיחים מעוצבים, חלקם בני יותר מ-130 שנים.


הנה אמנות גני הטופיארי:

https://youtu.be/YKaIf6dpTh4


פארק טופיארי באוהיו:

https://youtu.be/tTKi-B5I-xU


גן טופיארי בהודו:

https://youtu.be/n9BEH47-wJs


וגבר שחור בדרום קרוליינה שיצר גן כזה לבדו כדי להוכיח ששחורים יודעים לטפח את החצר שלהם:

https://youtu.be/FeZjae4Yzcw

השרשה היא אחת הטכניקות החקלאיות העתיקות ביותר בעולם ובמהותה פשוטה להפליא: לוקחים חלק מצמח אחד וגורמים לו להצמיח שורשים משלו, כך שהוא הופך לצמח עצמאי לחלוטין.

הרומאים השתמשו בשיטה זו לפני אלפי שנים כדי להרבות גפנים, אגסים ותאנים. הם, ככל הידוע, מהראשונים שהבינו שאפשר "לשכפל" עץ מוצלח מבלי להמתין לזרע.

הצלחת ההשרשה תלויה בתא צמחי מיוחד בשם מריסטם (meristem), רקמה שנמצאת בנקודות גדילה של הצמח ומסוגלת להתפתח לכל סוג תא אחר. כשגוזמים ענף ומכניסים אותו לאדמה, תאי המריסטם מזהים שחסרים שורשים ומתחילים לייצר אותם.

בפועל, הדרך הנפוצה ביותר היא השרשת גבעול (stem cutting) שנעשית כך: חותכים ענף בריא באורך 10 עד 15 סנטימטרים, ממש מתחת לעלה. מסירים את העלים התחתונים וטובלים את הקצה בהורמון השרשה (rooting hormone) שמכיל חומר בשם אוקסין (auxin) - הורמון צמחי טבעי שמאיץ את היווצרות השורשים.

לאחר מכן נועצים את הגבעול באדמה לחה או בחול גס ושומרים על לחות גבוהה. בתוך שבועות ספורים, לרוב 3 עד 8, מתחילים להופיע שורשים.

יש גם שיטת השרשה בהנחת ענפים (layering), בה הענף לא מנותק מהצמח המקורי אלא מעוגן לאדמה תוך כדי גדילה, עד שהוא מפתח שורשים עצמאיים. שיחי דמדמניות (currant) ויסמין (jasmine) מושרשים כך לעיתים קרובות.

דוגמה יפה להשרשה יש בגנים הבוטניים של קיו גרדן (Kew Gardens) בלונדון. שם שמורים ענפים מושרשים של עצים היסטוריים שכבר אינם קיימים. ביניהם ניתן למצוא עצים שנטע בחצרו צ'רלס דרווין (Charles Darwin), הוגה תורת האבולוציה. ההשרשה, במובן מסוים, מאפשרת לצמחים כאלו לנצח את הזמן.


#אילו צמחים קל להשריש:
צמחים שקל להשריש אותם הם לרוב
כאלו שיש להם בעלי גזע מעוצה אך בשרני ומלא נוזלים, מה שהופך אותו קל להשרשה. ביניהם גרניום, יהודי נודד, בזיליקום, נענע, ליפופית הבטטה, ירקה, קולאוס, בת שבע, פוטוס, גזניה, ניצנית, ביגוניה, פסיפלורה, היביסקוס וכל הסוקולנטים.


משימה בוטנית
============
נסו להשריש צמח במים. הביאו מזמרה, כוס זכוכית, מים פושרים ואת הצמח שממנו תרצו לחתוך ענף.

אפשר להשריש ישירות באדמה או לשתול אותו בעציץ פלסטיק מלא באדמה עם דשן, תערובת שתילה.


הנה השרשה של נענע (עברית):

https://youtu.be/OI0YL732Q-M


הסבר ושיעור פרטי על השרשת צמחים בקלות (עברית):

https://youtu.be/lv8YCh_nqC0?long=yes

מנהרת האהבה אינה מערה או מנהרה אמיתית. היא פשוט קטע דרך במסילת רכבת, שעובר בתוך יער עבות באוקראינה. קטע המסילה זכה לכינוי "מנהרת האהבה" בזכות היופי של היער ה"חצוב" על ידי הרכבת, שככל שהיא נוסעת בו הוא שומר על צורת המנהרה שלו.

מנהרת האהבה של הכפר קלבן הפכה לאטרקציה חשובה באוקראינה וזוגות רבים מאוקראינה ומחו"ל באים למקום היפה הזה, כדי להצטלם ולזכור לנצח עד כמה יפה יכול הטבע להיות.


הנה מנהרת האהבה בכפר קלוואן שבאוקראינה:

http://youtu.be/B2Gk9ofWgKo


וסרטון נוסף שמראה את מנהרת האהבה של אוקראינה בקיץ, עם אור מלא וצבעים אחרים:

http://youtu.be/-yBHxV0D6Ik

על העלים אפשר לראות קווים דקיקים. אלה הם העורקים, שהם מעין צינורות דקים שמגיעים לכל פינה בעלה. ממש כמו שבעורקי האדם עובר דם, שמזין את כל חלקי גופנו, כך עובר המוהל בעורקיו של העלה ומזין אותו.

שימו לב שכמו מערכת הדם של בעלי החיים, עורקי העלים בנויים בצורה של פרקטל. מכל ענף מתפצלים ענפים נוספים וחוזר חלילה. בכל קנה מידה תראו את אותו מבנה של ענף ראשי וממנו ענפי משנה, שמהם עוד ענפים וכך הלאה.


הנה סרטון על עורקי העלה:

http://youtu.be/swLVNljDS64?t=22s


וסיפור העץ הנדיב:

http://youtu.be/LxMy8Xa58Fo

רבים שואלים למה צריך עצים בערים, מדוע כדאי לטעת הרבה עצים ברחובות העיר ובפארקים שלה ולמה בכלל לבזבז מקום על גנים וגינות ציבוריים.

במילים אחרות - במה יכולים העצים לתרום לנו?

כנראה שעצים הם הצמח השימושי ביותר שהטבע העניק לאנושות. מאז ימי קדם, העץ שימש כחומר גלם לבניית מחסה, כלים, כלי נשק, נייר וספינות שחצו ימים. אבל התרומה של העצים למין האנושי עמוקה הרבה יותר ממה שנראה לעין.

הנוכחות הבסיסית ביותר של העץ בחיינו היא הנשימה עצמה. מסתבר שיערות הגשם באמזונאס (Amazon Rainforest) הם המערכת האקולוגית הצמחית הגדולה ביותר בכדור הארץ. כמו כל עץ וצמח בעולם, העצים בה סופגים פחמן דו-חמצני בקנה מידה עצום, מייצרים חמצן וכך גם משפיעים על האיזון האטמוספרי של כל הכוכב שלנו, כדור הארץ.

גם לרפואה תרמו העצים תרומה שאי אפשר להפריז בחשיבותה. הכינין (Quinine), למשל, היא התרופה ההיסטורית הראשונה כנגד מלריה. היא הופקה מקליפת עץ הסינכונה (Cinchona) שבדרום אמריקה. אגב, כשהאירופים גילו את הכינין במאה ה-17, הם כינו אותו "אבקת הירושלמי" כי לא האמינו שילידים יכולים היו לגלות תרופה כזו לבדם.

תרופת האספירין הידועה עצמה פותחה גם היא מהעצים, אך על בסיס חומר פעיל שנמצא בקליפת עץ הערבה (Willow). בימינו, תרופות כימותרפיות חשובות כמו טקסול (Taxol) מופקות מעץ הטקסוס (Pacific Yew).

ואם נשוב לעצים שבעיר - על פני השטח, תרומה שמדברת אל כולם היא הפחתת החום העירוני. מחקרים מראים שרחוב עם עצים יכול להיות קריר ב-5 מעלות צלזיוס ממקבילו שחשוף לשמש. זו לא רק נוחות, אלא חיסכון אדיר באנרגיה, מניעת מקרי מוות מגלי חום ושהייה נעימה וקרירה יותר במרחב הציבורי.

גם הנפש מרוויחה. מחקרים הראו שחשיפה של שעתיים שבועיות לטבע, ובעיקר לסביבה מיוערת וירוקה, קשורה לשיפור משמעותי ברווחה הנפשית. ביפן מכנים זאת שינרין-יוקו (Shinrin-Yoku), "אמבטיית יער", כשמדובר בפרקטיקה רפואית ומוכרת של ממש.


הנה הסבר לתרומת העץ לאדם (עברית):

http://youtu.be/IuHM-H998Q4


התרומה של העצים לעיר היא זו (מתורגם):

https://youtu.be/zarll9bx6FI


אך היתכן שהמון עצים זה פחות טוב משחשבנו? (מתורגם)

https://youtu.be/bbxmH_Kj7fk

אם פעם תיקלעו לגן הזה, אל תתנו למראה היפה שלו להטעות אתכם, כי בגן הרעל (The Poison Garden), או גן אלנוויק (The Alnwick Garden), מהאטרקציות היפות ביותר בצפון אנגליה, נמצא אחד הגנים המסוכנים בעולם.

ממוקם מאחורי שערי ברזל שחורים, גן הרעל הזה הוקם בידי דוכסית נורת'ומברלנד, מחוז בצפון מזרח אנגליה, ג'יין פרסי. את ההתעניינות שלה בגן ארסי של צמחים שיכולים להרוג במקום לרפא היא החלה לאחר שביקרה בגן הרעל של מדיצ'י שבאיטליה.

להקמת הגן היא שכרה את ז'אק וירץ', אדריכל נוף שיצר את הגן אחרי שהליידי עברה להתגורר בטירה. בחירת הצמחים הייתה בתנאי שלכל צמח צריך להיות סיפור.

בשל הסכנה מהצמחים הנמצאים בגן הרעל, הביקור בו מתבצע רק בסיור מאורגן. במהלכו יכולים המבקרים לפגוש בזהירות מעל 100 סוגי צמחים רעילים. אחד מהם אפילו מפיק ציאניד,

בקיצור - זה לא מקום שתרצו להריח, לגעת או לטעום מהצמחים שבו. מספרים שמזמן לזמן יש אפילו אנשים שמתעלפים משאיפת גז רעיל במהלך הסיור בגן.

מסביב לגן הרעל נמצא גן אניק, גן ענקי ומרהיב שאינו מסוכן כמובן. מאות דונמים של צמחים צבעוניים מאפשרים בו למבקרים לשוטט בגן מטופח, בין שורות ורדים ריחנים, מזרקות מדורגות ועוד.


הנה סיפורו של גן הרעל:

https://youtu.be/tboW11dMeKs


אז בואו לביקור בגן אלנוויק הרעיל:

https://youtu.be/jGo9gYypQc8

פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.

הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.

שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.


#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.

בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.

מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.

במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.

במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.

במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.


#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.

יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.

רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.

כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.

ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.


#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.

הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.

בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.

הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.

קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.

במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.


הנה הפטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/eqjDCZS8S9M


גידול פטרוזיליה בעציצים:

https://youtu.be/J7gtUiGay58


הכנת שמן פטרוזיליה:

https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ


פסטו פטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/HM-JL8lGNzA


כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):

https://youtu.be/koMvT_2GlY0


ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes

גן הפסלים של מיניאפוליס (Minneapolis Sculpture Garden), שנפתח בשנת 1988, הוא גן מרהיב וירוק, שתוכנן על ידי אדוארד לרבי בארנס ואדריכלי הנוף קווינל ורוטשילד. הוא משתרע על פני שטח רחב ידיים של 45 דונם.

מדובר בריאה ירוקה בעיר האמריקאית מיניאפוליס, אבל מה שמפורסם בה כל כך הם לא הצמחים והעצים במיוחדים אלא העובדה שזהו גן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. הגן גם פתוח בחינם לציבור ולרבים זו הזדמנות להתחבר באופן נגיש יותר לאמנות מודרנית.

בפארק המרשים יש לא פחות מ-40 מיצבים, פסלים קינטיים ופסלים קבועים של אמנים מודרניים מפורסמים מאוד, כמו הנרי מור וקלאוס אולדנבורג. הפסלים הם של מוזיאון לאמנות מודרנית בשם "המרכז לאמנות ווקר" שמעבר לרחוב.

הפסלים פרושים על שטח ירוק ונרחב, בו מצויים גם ברווזים ואף מבנים עטופי ירק. אבל בנוסף לכל אלה, הפארק מכיל גם גן פרחים עם מגוון רחב של צמחים עונתיים ופרחי בר שגבוהים במיוחד בקיץ.


#גשר הכף והדובדבן
גן הפסלים במיניאפוליס ידוע במיוחד במזרקת "גשר הכף והדובדבן" (Spoonbridge And Cherry), או בשפת המקום "ספונברידג' ודובדבן", שיצרו קלאס אולדנבורג וקוז'יה ואן ברוגן. הפסל הזה שהוא גשר נמצא בלב הפארק ומהווה אטרקציה ידועה במיוחד ומפורסמת בעולם כולו.

אבל יש עוד לא מעט יצירות מרתקות בגן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. אחד מהם הוא סוס בטרפילד ולא הריק גם התרנגול הכחול הענקי, שהמבקרים נדהמים מגודלו ויופיו.


#פסל ה-LOVE
בפארק גם פסל האהבה של האמן רוברט אינדיאנה, בצורת המילה LOVE. את הפסל הזה אפשר למצוא במקומות רבים ברחבי העולם והוא הפך מזמן לאייקון עולמי, המתנוסס על חולצות, שלטי ענק ופרסומות בעיתונים.


#פסל הנאוטילוס
עוד פסל מיוחד ומעניין בפארק הוא פסל הנאוטילוס של צ'רלס גינבר. את ההשראה לפסל הפלדה הענקי הזה שאב האמן מקונכיית הנאוטילוס בעלת הצורה הלוליינית המושלמת.

קונכייה מרתקת זו היא לא רק יפה להפליא, אלא גם אחד מבעלי החיים הימיים העתיקים והמיוחדים ביותר בטבע.

הנאוטילוס שרדה מיליוני שנים על פני כדור הארץ ונחשבת לדוגמה קלאסית של סדרת פיבונאצ'י. סיבוב סביב הפסל, יאפשר להבין את קסמו הלולייני ולהבין כיצד הוא מורכב ממספר חללים גדלים והולכים המולחמים זה לזה לאובייקט פיסולי אחד.


הנה גן הפסלים של מיניאפוליס:

https://youtu.be/EJQ0PtuoLL0


הגן מהאוויר:

https://youtu.be/Qit5MVhCHTY


וסרט תיעודי על המקום:

https://youtu.be/U1VCDfQ7UA4?long=yes

צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.

להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.

עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.

במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.

התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.

צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.

כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.

לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.


הנה צמחי התבלין (עברית):

https://youtu.be/aCCpngpNUvM


כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:

https://youtu.be/YllaxS_FOhE


על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):

https://youtu.be/7agC_D534PI


את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):

https://youtu.be/aOSutGqGIjU


והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):

https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes

טכנולוגיית הטפטפות (Drippers) היא אחת ההמצאות הישראליות החשובות בעולם. היא אפשרה השקיה מדברית שהפכה את ישראל למדינה שהביסה את המדבר וזו שהראתה את הדרך לאומות רבות לעשות זאת.

השינוי העצום שהיא עשתה בחקלאות העולמית מתבטא בכך שבאמצעות הטפטפת מועברות טיפות מים ודשן מדודות ישירות אל שורשי הצמח ולא מתבזבזות על האדמה שמסביב.

כיום מיוצאות הטפטפות לכל העולם. עשרות מיליארדי הטפטפות שיוצרו עד היום שיפרו את החקלאות העולמית ללא הכר ואפשרו לנצל את המים החסרים בתבונה. מיליוני חקלאים ביותר מ-100 מדינות העולם משתמשים בהן.

ממציא הטפטפות היה שמחה בלאס, מתכנן המים הראשי של היישוב בעבר ומי שגם ייסד את תה"ל. ביחד עם קיבוץ חצרים הוא הקים את מפעל נטפים והחל לייצר את הטפטפות הראשונות.

הטפטפות הללו נקראו אז טפטפת בלאס (Blass dripper) ופתרו את הבעיות, אך לא מיד הפכו להצלחה של ממש. אך לאחר שפנו עם הבעיות הלא פתורות אל המהנדס רפי מהודר, הוא שיפר את הטפטפות ופתר את מחלות הילדות שלהן.

השיפור בטפטפות, בשליטה על כמויות המים והחיסכון בהם בהשקיה יצרו שיפור ויעילות בניהול משק המים המדברי. מכאן כבר לא איחרה ההצלחה להגיע. בזכותה הפכה ישראל הצעירה למעצמה עולמית בתחום ההשקייה ומוצרי ההשקייה והחל ביתר שאת היצוא לעולם הגדול.


הנה המצאת הטפטפות מהדור הראשון, שכונה טפטפת בלאס (Blass dripper) ולעתיד:

https://youtu.be/QAGlTo0quR4


הטפטפות, שזכו להצלחה בינלאומית:

https://youtu.be/o7v_zC0LNw0


המרכז הטכנולוגי של חברת נטפים:

https://youtu.be/R26GDgnBEGg


והסבר על טפטפות והשקייה מדברית לילדים קטנים:

https://youtu.be/dCz5_SZKYBg

מהי שלכת הסתיו?
מה זו שלכת?


בסתיו, כשיורדת הטמפרטורה ונעשה פחות חם מהקיץ, מתקצרים הימים ועלי העצים לא מקבלים מספיק אור כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתזה שחשוב לבריאותם. משום כך לא מצליחים העצים לייצר כלורופיל בעליהם וזה גורם לעלים להצהיב ולהאדים ואז לנשור. זוהי השלכת שמוכרת לנו משום שהעצים מתרוקנים מרוב העלים ומסביבם יש המון עלי שלכת מפוזרים.

יש עצים שאינם משירים את העלים שלהם. עצים כאלו נקראים "עצים ירוקי-עד".


הנה הסבר מתורגם לשינוי צבע העלים:

https://youtu.be/IPvbl1mu7kM


לשינוי של צבע העלים בסתיו:

http://youtu.be/9mPwXC_ep4k


סרטון קפיצות זמן של סתיו ושלכת:

https://youtu.be/VIXsc_NcDlE


שלכת בעצי הדובדבן שביפאן:

http://youtu.be/PfiVUgDmU88


ומצגת וידאו של שלכת:

http://youtu.be/EagVnMO-HUY

היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".

שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!


הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:

http://youtu.be/MkZvVIgThP0


ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:

http://youtu.be/LfUqB-dCDJc

גם העצים, ממש כמונו, זקוקים לאוכל ואוויר כדי לגדול.

כשהם עדיין זרעים קטנים, צריך להנביט, לטפח ולטפל בהם - כדי שיהפכו לשתילי עצים. הכירו את השלב הזה בתגית "זרע".

אחר-כך, כשנוטעים אותם, השתילים יונקים את המזון מהאדמה, בעזרת השורשים שלהם. העלים שלהם מאפשרים להם לנשום.

אבל לא רק אוויר ומזון דרוש לעצים. הם זקוקים גם לאור שאותו מספקת להם השמש. האור מסייע להם לצבור אנרגיה שחשובה להתפתחות שלהם וכדי לגדול ולהפוך לעצים גדולים ובריאים. זהו תהליך שנקרא "פוטוסינתזה" ותוכלו להכיר בתגית "פוטוסינתזה".


הנה חייו של הזרע שהופך לעץ (עברית):

http://youtu.be/GugQ7pRU7BY


סרטון שמסביר כיצד העץ גדל:

http://youtu.be/Evuhffll3AI


כמה גבוה יכול עץ לגדול? (מתורגם)

https://youtu.be/vvtPJKWUb2g


סרטון מהפנט בקפיצות זמן, שמראה איך העץ נובט וגדל עד גיל 145:

http://youtu.be/RjnKAWxCK3k


וסרטון תיעודי על העצים הגדולים בעולם:

https://youtu.be/Q5x7nYtwlJ0?long=yes

הגנים האבודים של הליגן (The lost gardens of Heligan) נמצאים בקורנוול שבאנגליה, ליד העיירה מוואגיסי (Mevagissey). מלאים בצמחייה שופעת ובנויים בסגנון הגנים האנגליים של המאה ה-19, הם נחשבים מהגנים הבוטניים הידועים והמרשימים של הממלכה המאוחדת.

הגנים הללו הם בני מאות שנים. הם משתרעים על פני יותר מ-800 דונם וכוללים פסלי צמחים, עטופי צמחייה שופעת עלים ומעוררי דמיון, כמו מגיחים מקרקעית היער ומחכים למבקרים שיגלו אותם מחדש.

עם ג'ונגל ירוק, גינות ירק נעימות וצמחים בני יותר מ-100 שנה, בין וליד קבוצת מבני אבן עתיקים, הגנים האלה נתנו השראה ברבות השנים ללא מעט אגדות ילדות קסומות.

במהלך המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-20 ול"מלחמה הגדולה", טיפחו את הגנים בני משפחת טרמיין. לאחר מאות שנים של פעילות, הוזנחו הגנים, עת רבים מעובדי המקום נהרגו במלחמה האיומה ולא שבו עוד הביתה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הלכו הגנים המקסימים ונשכחו מן העולם. רק בשנת 1992, לפחות 200 שנים לאחר הקמתם, בנו, ושחזרו אותם פועלים חרוצים, תוך שהם משיבים את הגנים לימיהם הגדולים.

תוכלו לראות כאן פסלים צומחים וירוקים, מרשימים ומיוחדים, המעטרים את פינות הגן בדמויות אדם מרשימות, עם שמות מעוררי דמיון כמו בת הבוץ הקטנה (The Mud Maiden), ראש נערה חולמנית (Dreaming Girls' Head), הגברת האפורה, עלמת הבוץ (Mudmaid) וראשו הענק של הליגן.


הנה סיפורם של הגנים האבודים בהליגן:

https://youtu.be/c48IK05tOZg


הגנים האבודים של הליגן:

https://youtu.be/yMc9kd3iEHU


וגני הליגן האבודים:

https://youtu.be/7529ZIR3BS0

שני סוגי עצים יש בעולם. סוג אחד הוא עצים נשירים. העלים שלהם נושרים בחורף ומתחילים לצמוח באביב. בסתיו הבא העלים משנים את צבעם ובחורף הבא שוב נושרים וחוזר חלילה.

עצים ירוקי-עד (Evergreen Tree), לעומתם, הם עצים שאינם משירים את עליהם לעולם. עצי האורן, למשל, הם עצים ירוקי עד. הם נשארים עם עלים לאורך כל השנה וגם בחורף הם ממשיכים להזרים אל העלים את המוהל שהוא המזון שהם מקבלים מהאדמה.

עלים שמקבלים מזון נשארים ירוקים וחזקים. עלים חזקים לא נושרים ולכן עליהם של ירוקי-העד נשארים תמיד על הענפים.


הנה ההבדלים שבין העצים ירוקי-העד ועצים נשירים:

https://youtu.be/ty6XEk64Cg0


אגדת העצים ירוקי-העד:

https://youtu.be/EL9VOpMikKU


ומינים של ירוקי עד:

https://youtu.be/UXIMGnjlXus

את הדחליל (Scarecrow) מציבים החקלאים והגננים בגינה ובשדה, כדי לגרש ציפורים שמזיקות לצמחים ולעצים ומקלקלות או גוזלות מהאדם את הפרות והירקות.

הדחליל, שנראה כמו אדם, גורם לציפורים לחשוש מפניו והן מתרחקות ממנו. במיוחד הן חוששות מדחלילים שנראים להן חיים - דחלילים שיש עליהם סרטים שמתנופפים ברוח או פחיות מרעישות שמפחידות ציפורים הרבה יותר.

אגב, הדחליל הוא דוגמה מצוינת ללמידה מהטבע, מה שמפורט אצלנו בתגית "ביומימיקרי". הלמידה הזו התרחשה לפני שנים רבות, כשחקלאים הבינו שמה שעושים בעלי חיים, כשהם מרתיעים טורפים בחיקוי של דברים אחרים (דוגמאות בתגית "הידמות"), יכולים גם הם לעשות - באמצעות הדמיה של דמות אנושית, שתרתיע ציפורים ותמנע נזקים מהגידולים החקלאיים שלהם.


הנה דמות הדחליל המפורסמת ביותר - הדחליל מארץ עוץ (עברית):

http://youtu.be/6YzFFMy5mb0


וקטע מהצגה שבו הדחליל עושה קולות:

http://youtu.be/_7L8yIoVXFk?t=8s

ראיתם פעם עצים זעירים שנראים כאילו הם עצי-ענק שהוקטנו לרגל צילומי סרט הוליוודי בנוסח "מותק, העצים התכווצו"?

עצי הבונסאי (Bonsai) הם עצים שגודלו בטכניקה מיוחדת, או אפילו אמנות, של גידול עצים וצמחים ננסיים. את עץ הבונסאי מגדלים מעצים רגילים, תוך גיזום קפדני בשורשים וענפים. את הגיזום והטיפול מבצעים עד שהעץ מגיע לצורה של עץ אמיתי, אבל זעיר.

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית בת יותר מ-2000 שנה, שנקראה פֶּנזַאי. מטרת האמנות הזו היא יצירה של עצים זעירים, תוך חיקוי בזעיר אנפין של הנופים היפניים הטבעיים. המיוחד בעצים בטבע ביפאן הוא שצמיחתם מוגבלת ותנאי הגידול הקשים שלהם בהרים הגבוהים ובנקיקי הסלעים גורמים להם פעמים רבות למידות זעירות.

מקור השם 'בונסאי' הוא מהמילה היפנית שפירושה "גננות על מגש". גם הבונג'אי בקוריאה והפנג'ינג בסין, הן אמנויות דומות.

בפארק מיני ישראל השתמשו בעצי בונזאי כדי לדמות עצים גדולים ויש בפארק כולו מעל 20 אלף עצי בונסאי מהעצים של ארץ ישראל.


הנה עצי הבונסאי:

http://youtu.be/w3HZg7d8eqI


כך מגדלים אותם:

https://youtu.be/PEGevD5jd64


והנה תצוגת עצי בונסאי:

http://youtu.be/-Lgoh2fuYcw

ערבה בוכייה (Weeping willow tree) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.

הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.

הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.

במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.

בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".



מהו עץ הערבה הבוכייה ולמה הערבה בוכה?

https://youtu.be/kl0VmU4-3AQ


הסבר על העץ המיוחד הזה:

https://youtu.be/nGvs4j4bohc


יופיה של הערבה הבוכייה (הגדילו למסך מלא):

https://youtu.be/mp_Y2A9t7-Q


לגדל ערבה בוכיה (עברית):

https://youtu.be/nby_Z3AAnWI


אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:

http://youtu.be/aAy9dwRMCxE


עצי הערבות הבוכיות בגנו של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


והציור המפורסם שלו - ערבה בוכייה:

https://youtu.be/T9OwsVQGs84

אֹרֶן (Pine) או עץ האורן (Pine tree) הוא אחד מעצי המחט המוכרים והנפוצים ביותר בעולם. זהו עץ ירוק-עד ומחטני, כלומר בעל עלי מחטים ארוכים וצרים הגדלים בצרורות של 2, 3 או 5 מחטים, בהתאם למין.

לאורן, השייך למשפחת האורניים (Pinaceae) ולסוג Pinus, יש יותר מ-120 מינים המפוזרים ברחבי העולם ויכולת הסתגלות יוצאת דופן לתנאי קרקע וגובה שונים.

גובה עץ האורן משתנה בין המינים: יש מינים קטנים שמגיעים לגובה של מספר מטרים בודדים, לעומת ענקים כמו אורן הסוכר (Sugar Pine) שיכול לגדול עד כ-80 מטר.

קליפת העץ אופיינית לו בטקסטורה מחוספסת ועמוקה, לרוב בגוונים של אפור-חום והיא משמשת כמגן מפני שריפות ומזיקים.


שימושיו של האורן מגוונים מאוד. העץ שלו עמיד, בעל ריח אופייני ומשמש לבנייה, כולל של פרגולות ורצפות דק ובתעשייה לייצור של רהיטים, נייר וסיבי עץ.

שרף האורן שימש בתעשייה מזה מאות שנים לייצור טרפנטין (Turpentine).

האורן גדל באזורים ממוזגים וקרים ברחבי חצי הכדור הצפוני, מצפון אמריקה דרך אירופה ועד אסיה. בישראל גדל אורן האלפו (Aleppo Pine) שהוא חלק בלתי נפרד מנוף הכרמל והגליל. לאורך כל המאה ה-20 הרבתה הקרן הקיימת לישראל לנטוע אותו ביערות הארץ.


#אצטרובלים
פרי עץ האורן הוא האצטרובל (Pine Cone), מבנה מעוצה הגדל כשהוא סגור והזרעים נעולים בתוכו. כשהחום עולה נפתח האיצטרובל והזרעים שהוא מכיל נפלטים ממנו. לכל זרע כזה יש כנף קטנה שמסייעת לרוח להפיץ את הזרעים לכל עבר.

ואגב חום, מטיילים וילדי ל"ג בעומר יודעים שאצטרובל סגור שיושלך לאש המדורה ייפתח בפתאומיות, עם קול נפץ קטן, תוך שהוא משגר את זרעיו לכל עבר.


#צנוברים
בחלק ממיני האורן, כגון אורן הגלגל (Stone Pine) הגדל בים התיכון, הזרעים הם צנוברים (Pine Nuts, אגוזי האורן), אותם צנוברים שאנו מכירים מהמטבח.

הצנוברים הללו הם אכן זרעים אכילים המופקים מאיצטרובלים של עצי אורן מסוגים שונים במשפחת ה-Pinaceae. יש להם טעם עדין, חמאתי ומרקם מעט קרמי. במטבחים רבים בעולם משתמשים בהם כמרכיב פופולרי, במיוחד להכנת פסטו, סלטים, לעתים בחומוס ערבי ובתבשילים שונים.

הצנוברים, שהם האגוזים של חלק מעצי האורן, הם מרכיב קלאסי גם בפסטו ג'נובזה (Pesto Genovese) האיטלקי, רוטב איטלקי קלאסי מחבל ליגוריה המהווה תוספת פופולרית לפסטה, כריכים ודגים ומבוסס על בזיליקום טרי, צנוברים, שמן זית איכותי, שום וגבינות קשות.


הנה האורן שכמו היה כאן תמיד (עברית):

https://youtu.be/HmNHUxt0eCA


עץ האורן לפעוטות (עברית):

https://youtu.be/he9j0FjlALU


אורן ירושלים בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/682hDrd0hfA


שולחן מעץ אורן (עברית):

https://youtu.be/DVIX7cXnQfc


פרגולות (ללא מילים):

https://youtu.be/ecEvzzc_D60


כך האורן מתרבה:

https://youtu.be/NRWRU1LGAbs


כך האצטרובל מפיץ את זרעי האורן:

https://youtu.be/fxrMDZV0HWQ


צילומי עצי אורן (ללא מילים):

https://youtu.be/1F9AlhCW82Q


וסיפור האורן הבודד (עברית):

https://youtu.be/5NSX1INb6zA?long=yes

אחת התופעות היפות בטבע היא פריחה (Blooming) של הצמח. כשהפרחים פורחים הם נפתחים, כדי למשוך אליהם בעלי-חיים שיאביקו אותם. זה תהליך יפהפה ומרהיב עין.

אך מטרת הפריחה היא לא יופי בלבד, אלא הפצת זרעים, כלומר כדי להתרבות. הפריחה היא שיטת הפצה של זרעי הצמח שפרחיו נפתחים. כל פרח הוא איבר רבייה, המכיל איברי רבייה זכריים או נקביים המשמשים לרבייה, באמצעות הזרעים העוברים ביניהם.

מי שמעבירים את הזרעים מפרח לפרח הם אותם פרפרים או ציפורים הנמשכים אל הפרחים.

איך הצמחים מושכים את המאביקים? - למעשה, הפרח הפורח הוא סוג של פרסומת טבעית. ממש כמו שלט ענק או מנצנץ ובולט לצד הדרך או מעל חנות. באמצעות צבעי הפרחים, צורתם והריחות שהם מפיצים ממנו, יוצר הצמח פרסומת המזוהה ממרחק ומושכת "לקוחות", כלומר מאביקים.

השיטה המשלימה למשיכת אותם מאביקים היא התגמול שהם מקבלים. צוף או אבקה מהווים אוכל בשביל אותם בעלי חיים.

פרפרים וציפורים למשל, נמשכים לאותם מעדנים טבעיים שהפרח מכיל, כי כשהם מקבלים אותם הם זוכרים את החוויה הטובה הזו.

כך נוצרת אצל בעלי החיים הללו התניה חיובית, כלומר חוויה שתחזיר אותם בעתיד לביקורים נוספים ולהאבקה שוב ושוב של הצמחים. זה סוג של סיטואציית Win-win, בה עולם מרוויחים ומנצחים - המאביק מקבל צוף או אבקה טעימים וחשובים לתזונתו והצמח זוכה ממנו להפצה של זרעיו אל הפרחים הבאים שבהם יבקר המאביק.


הנה הפריחה:

https://youtu.be/J2eXF4jNh_I


חלקי הפרח (עברית):

https://youtu.be/eDCcRTTjhVA


פרחים פורחים בהילוך מהיר:

https://youtu.be/LjCzPp-MK48


הדְבוֹרָה הַמְזַמֶרֶת (bumblebee) היא רק אחד המאביקים שבאים אל הפרחים להאביק אותם:

https://youtu.be/J7q9Kn1rhRc


והסקורה ביפאן, פריחת הדובדבן:

http://youtu.be/cfxZAZmC3lo

אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.

אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.

הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.

מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.

צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.


הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:

https://youtu.be/K6pOntcgkZw


אקליפטוס הקשת במיטבו:

http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y


הגזע של אקליפטוס הקשת:

http://youtu.be/nunORA0yrTk


ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:

https://youtu.be/1WppUe6vP-I