שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
מהי הפרדת רשויות ומה הכרחי בה לדמוקרטיה?
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
מה ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה?
הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.
רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".
כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.
אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.
ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.
הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.
כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".
ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.
מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.
ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.
יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.
הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:
http://youtu.be/KE5wZrOOtBM
תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:
https://youtu.be/f-feDZRxJKw
וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:
http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s
מתי התרחש "קץ ההיסטוריה" לפי פוּקוּיאמַה?
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
למה נאסר על זטופק לעסוק בספורט?
אמיל זטופק (Emil Zatopek), מי שכונה "הקטר הצ'כי", היה מגדולי האצנים בתולדות הספורט. הוא היה ידוע בסיום הריצות שלו, שהיה תמיד מהיר במיוחד, כאילו הוא שמר את הספרינט לסוף המסלול. כולם ידעו שאפשר לעשות את זה, אבל הוא הצליח שוב ושוב ליישם.
בשנות ה-50 הוא היה מלך הריצה ואתלט נודע בכל העולם. מעבר לשלל המדליות האולימפיות שלו, הדהים זאטופק את הקהל כשזכה במדליית זהב אולימפית בריצת המרתון הראשונה בחייו. במשחקים האולימפיים ב-1952 הוא ניצח ב-3 ריצות שונות בתוך שבוע אחד. ואם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש!
אבל בהמשך חייו זאטופק הסתבך עם המשטר. הכל החל במעשה אמיץ במיוחד שהוא עשה, כשתמך במהפכה הצ'כית הדמוקרטית והשקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני והפלישה של צבא ברית המועצות לצ'כיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"). אבל כשהמרד השקט הזה נבלם בכוח ובאלימות, באמצעות הטנקים הרוסיים, נשלח זאטופק לעבוד במכרה אורניום. השלטון אסר עליו, הספורטאי הצ'כי הלאומי הגדול בכל הזמנים, לעסוק מאז בספורט.
כך שילם הספורטאי והאדם אמיל זטופק על רצונו בדמוקרטיה. אבל הוא ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה, בעוד שהסובייטים, לעומתו, נכשלו והאימפריה שלהם התמוטטה כבר מזמן.
כך שילם אמיל זאטופק על דעתו כנגד המשטר הרודני של הקומוניסטים:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
אדידס עשו על זה סרטון:
https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ
הספרינט שלו בסוף הריצות, עם עצירות כדי להציג את הדברים לאט:
https://youtu.be/XdYHCSAMDr4
הישגיו של זאטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952:
http://youtu.be/QvqJxPs1e-8
היום עושים לו כבוד בצ'כיה:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
ועושים עליו סרטים:
https://youtu.be/gifYMfoS3JY
איך ראה הנטינגטון את התנגשות הציביליזציות?
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
מהו בית המשפט העליון?
תארו לעצמכם שבית המשפט פסק בעניינכם ונתן פסק דין שאינכם מרוצים ממנו, האם זה סוף העניין? האם לא תוכלו לעשות דבר? - האמת היא שאפשר להגיש ערעור ולבקש שבית המשפט ידון שוב בעניין. בערעור ידון בית משפט גבוה מזה שדן בנושא קודם. ניתן להגיש ערעור גם על הפסיקה שלו, עד שמגיעים לבית המשפט העליון. האחרון הוא בית המשפט הגבוה ביותר של מדינה. אם הגעתם אליו, פסיקתו תהיה סוף פסוק והיא שתתקיים.
אך בית המשפט העליון אינו רק המוסד השיפוטי הגבוה במדינת ישראל. בניגוד לבית המשפט המחוזי, שעוסק באזור מסוים בארץ, תחום השיפוט של בית המשפט העליון הוא כל שטח מדינת ישראל. פסיקה של בית המשפט העליון היא חשובה מאד. מרגע שניתנה פסיקה כזו, היא תיצור תקדים שיחייב את כל בתי המשפט בישראל. כלומר, שופטים יסתמכו בפסיקותיהם על תקדימים שנקבעו בו, במשפטים דומים, בעת שהם נותנים פסקי דין חדשים.
העליון בישראל הוא גם בית המשפט שבו דנים בעתירות של אזרחים, כלומר בנושאים של צדק, שהוגשו על ידי אזרחים במדינה. זהו תפקיד שיש רק לבית המשפט העליון בישראל.
בבית המשפט הגבוה לצדק, או בקיצור בג"ץ, יכולים אזרחים להגיש בג"ץ כנגד רשויות המדינה וגופי ציבור שלטוניים ובית המשפט יפסוק בין האזרח לרשויות הללו. רבים מאשימים את בג"ץ בליברליזם מוגזם, כלומר בעמידה על זכויות הפרט, על חשבון היכולת של הממשלה לשלוט ולהגן על האינטרסים של המדינה, אבל אחרים עונים להם שבכך שומר בג"ץ על הערכים החשובים ביותר של המדינה הדמוקרטית בישראל.
מהו בג"צ - בית הדין הגבוה לצדק? (עברית לילדים)
https://youtu.be/cKv2QGhxY8c?t=5s
על בית המשפט העליון (עברית):
http://youtu.be/TjGEYmnZkkk
ובית משפט העליון של ארה"ב פסל חוק שאסר על מכירת משחקי מחשב אלימים לילדים וקטינים (עברית):
http://youtu.be/dumWbCVnq3g
איך הפכה הודו לדמוקרטיה הגדולה בעולם?
הרפובליקה ההודית היא המדינה בעלת האוכלוסיה השנייה בעולם בגודלה, לאחר סין.
היות והודו היא דמוקרטיה, היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. זה הישג של ממש למדינה כה מפולחת למעמדות ולדתות שונות ונפרדות.
הודו היא גם מדינה עצומה בגודלה הפיזי, למעשה המדינה בעלת השטח במקום השביעי בגודלו בעולם וקו חוף שאורכו יותר מ-7,000 קילומטרים!
במאה ה-19 הודו נשלטה על ידי האימפריה הבריטית, שזה אומר אנגליה. בשנת 1947, לאחר מאבק לחופש מהקולוניאליזם האנגלי, חלקו באלימות אבל רובו מאבק בדרכי שלום, שהנהיג המנהיג האגדי מהטמה גאנדי, היא זכתה בעצמאות.
לאחר שהתחילה בתור ספקית של כוח עבודה זול למדינות הייטק מתקדמות, כיום הודו היא אחת המדינות הצומחות במהירות ובלי קשר לעוני הגדול השורר בה.
היא הפכה עם השנים למעצמת הייטק עולמית ומצליחה להתמקם יותר ויותר בתור סין החדשה, במיוחד מאז שהאחרונה השלימה מסלול זה והפכה למעצמת הייטק בזכות עצמה.
והודו של היום היא מעצמה דיגיטלית לכל דבר. 40% מכל העסקאות הפיננסיות בעולם מתקיימות בה. מצד שני השחיתות בשורה בה בכל פינה מקשה עליה ואוכלת כל חלקה טובה.
הודו, אמר ב-2022 מנהיגה הנבחר נרנדרה מודי, רק ב-2047 תהיה ארץ מפותחת באמת.
הנה פרסומת לטיול בהודו, עם מראות נהדרים שלה (עברית):
https://youtu.be/vYw0-gHpeyA
חבל לדאק - על האזור בהודו (עברית):
http://youtu.be/uiZTd7Hx2cY
מידע באנגלית על הודו:
http://youtu.be/bsFLpO-cJ3E
זה ההסבר למקור של שמה:
https://youtu.be/iSB8BG7L9z8
הודו הפכה עם הזמן למדינה המאוכלסת ביותר בעולם (עברית):
https://youtu.be/7gIWVh3gsZ8?long=yes
ובואו לטיול ישראלי בהודו (עברית):
https://youtu.be/QPtoORTjzLk?long=yes
איך מתנהלות הבחירות הדמוקרטיות בישראל?
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.
למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.
עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.
אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.
אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.
עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.
הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:
https://youtu.be/18FCmLqobmc
והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.
רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".
כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.
אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.
ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.
הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.
כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".
ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.
מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.
ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.
יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.
הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:
http://youtu.be/KE5wZrOOtBM
תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:
https://youtu.be/f-feDZRxJKw
וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:
http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
דמוקרטיה
אמיל זטופק (Emil Zatopek), מי שכונה "הקטר הצ'כי", היה מגדולי האצנים בתולדות הספורט. הוא היה ידוע בסיום הריצות שלו, שהיה תמיד מהיר במיוחד, כאילו הוא שמר את הספרינט לסוף המסלול. כולם ידעו שאפשר לעשות את זה, אבל הוא הצליח שוב ושוב ליישם.
בשנות ה-50 הוא היה מלך הריצה ואתלט נודע בכל העולם. מעבר לשלל המדליות האולימפיות שלו, הדהים זאטופק את הקהל כשזכה במדליית זהב אולימפית בריצת המרתון הראשונה בחייו. במשחקים האולימפיים ב-1952 הוא ניצח ב-3 ריצות שונות בתוך שבוע אחד. ואם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש!
אבל בהמשך חייו זאטופק הסתבך עם המשטר. הכל החל במעשה אמיץ במיוחד שהוא עשה, כשתמך במהפכה הצ'כית הדמוקרטית והשקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני והפלישה של צבא ברית המועצות לצ'כיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"). אבל כשהמרד השקט הזה נבלם בכוח ובאלימות, באמצעות הטנקים הרוסיים, נשלח זאטופק לעבוד במכרה אורניום. השלטון אסר עליו, הספורטאי הצ'כי הלאומי הגדול בכל הזמנים, לעסוק מאז בספורט.
כך שילם הספורטאי והאדם אמיל זטופק על רצונו בדמוקרטיה. אבל הוא ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה, בעוד שהסובייטים, לעומתו, נכשלו והאימפריה שלהם התמוטטה כבר מזמן.
כך שילם אמיל זאטופק על דעתו כנגד המשטר הרודני של הקומוניסטים:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
אדידס עשו על זה סרטון:
https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ
הספרינט שלו בסוף הריצות, עם עצירות כדי להציג את הדברים לאט:
https://youtu.be/XdYHCSAMDr4
הישגיו של זאטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952:
http://youtu.be/QvqJxPs1e-8
היום עושים לו כבוד בצ'כיה:
https://youtu.be/0GABNtWsucs
ועושים עליו סרטים:
https://youtu.be/gifYMfoS3JY
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
תארו לעצמכם שבית המשפט פסק בעניינכם ונתן פסק דין שאינכם מרוצים ממנו, האם זה סוף העניין? האם לא תוכלו לעשות דבר? - האמת היא שאפשר להגיש ערעור ולבקש שבית המשפט ידון שוב בעניין. בערעור ידון בית משפט גבוה מזה שדן בנושא קודם. ניתן להגיש ערעור גם על הפסיקה שלו, עד שמגיעים לבית המשפט העליון. האחרון הוא בית המשפט הגבוה ביותר של מדינה. אם הגעתם אליו, פסיקתו תהיה סוף פסוק והיא שתתקיים.
אך בית המשפט העליון אינו רק המוסד השיפוטי הגבוה במדינת ישראל. בניגוד לבית המשפט המחוזי, שעוסק באזור מסוים בארץ, תחום השיפוט של בית המשפט העליון הוא כל שטח מדינת ישראל. פסיקה של בית המשפט העליון היא חשובה מאד. מרגע שניתנה פסיקה כזו, היא תיצור תקדים שיחייב את כל בתי המשפט בישראל. כלומר, שופטים יסתמכו בפסיקותיהם על תקדימים שנקבעו בו, במשפטים דומים, בעת שהם נותנים פסקי דין חדשים.
העליון בישראל הוא גם בית המשפט שבו דנים בעתירות של אזרחים, כלומר בנושאים של צדק, שהוגשו על ידי אזרחים במדינה. זהו תפקיד שיש רק לבית המשפט העליון בישראל.
בבית המשפט הגבוה לצדק, או בקיצור בג"ץ, יכולים אזרחים להגיש בג"ץ כנגד רשויות המדינה וגופי ציבור שלטוניים ובית המשפט יפסוק בין האזרח לרשויות הללו. רבים מאשימים את בג"ץ בליברליזם מוגזם, כלומר בעמידה על זכויות הפרט, על חשבון היכולת של הממשלה לשלוט ולהגן על האינטרסים של המדינה, אבל אחרים עונים להם שבכך שומר בג"ץ על הערכים החשובים ביותר של המדינה הדמוקרטית בישראל.
מהו בג"צ - בית הדין הגבוה לצדק? (עברית לילדים)
https://youtu.be/cKv2QGhxY8c?t=5s
על בית המשפט העליון (עברית):
http://youtu.be/TjGEYmnZkkk
ובית משפט העליון של ארה"ב פסל חוק שאסר על מכירת משחקי מחשב אלימים לילדים וקטינים (עברית):
http://youtu.be/dumWbCVnq3g
הרפובליקה ההודית היא המדינה בעלת האוכלוסיה השנייה בעולם בגודלה, לאחר סין.
היות והודו היא דמוקרטיה, היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. זה הישג של ממש למדינה כה מפולחת למעמדות ולדתות שונות ונפרדות.
הודו היא גם מדינה עצומה בגודלה הפיזי, למעשה המדינה בעלת השטח במקום השביעי בגודלו בעולם וקו חוף שאורכו יותר מ-7,000 קילומטרים!
במאה ה-19 הודו נשלטה על ידי האימפריה הבריטית, שזה אומר אנגליה. בשנת 1947, לאחר מאבק לחופש מהקולוניאליזם האנגלי, חלקו באלימות אבל רובו מאבק בדרכי שלום, שהנהיג המנהיג האגדי מהטמה גאנדי, היא זכתה בעצמאות.
לאחר שהתחילה בתור ספקית של כוח עבודה זול למדינות הייטק מתקדמות, כיום הודו היא אחת המדינות הצומחות במהירות ובלי קשר לעוני הגדול השורר בה.
היא הפכה עם השנים למעצמת הייטק עולמית ומצליחה להתמקם יותר ויותר בתור סין החדשה, במיוחד מאז שהאחרונה השלימה מסלול זה והפכה למעצמת הייטק בזכות עצמה.
והודו של היום היא מעצמה דיגיטלית לכל דבר. 40% מכל העסקאות הפיננסיות בעולם מתקיימות בה. מצד שני השחיתות בשורה בה בכל פינה מקשה עליה ואוכלת כל חלקה טובה.
הודו, אמר ב-2022 מנהיגה הנבחר נרנדרה מודי, רק ב-2047 תהיה ארץ מפותחת באמת.
הנה פרסומת לטיול בהודו, עם מראות נהדרים שלה (עברית):
https://youtu.be/vYw0-gHpeyA
חבל לדאק - על האזור בהודו (עברית):
http://youtu.be/uiZTd7Hx2cY
מידע באנגלית על הודו:
http://youtu.be/bsFLpO-cJ3E
זה ההסבר למקור של שמה:
https://youtu.be/iSB8BG7L9z8
הודו הפכה עם הזמן למדינה המאוכלסת ביותר בעולם (עברית):
https://youtu.be/7gIWVh3gsZ8?long=yes
ובואו לטיול ישראלי בהודו (עברית):
https://youtu.be/QPtoORTjzLk?long=yes
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מהו הסכם עודפים ואיך הוא פועל?
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
איך ראש הממשלה נרצח כי רצה לעשות שלום?
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח התום הפגנה למען השלום, הפגנה במוצאי שבת שערכו תומכיו ותומכי הסכם אוסלו, הסכם שהובילו רבין וממשלתו עם הפלשתינים.
ברגע אחד של טירוף משיחי, הרג הרוצח את הדמוקרטיה הישראלית והוציא אותה מעידן של תמימות וחוקי משחק ברורים לתקופה של חשדות, האשמות, אלימות וחשש כבד מהתנקשויות פוליטיות בעתיד.
רגעים היסטוריים בחיי אומה הם רגעים המהווים תפנית בתולדותיה. רצח רבין הוא ללא ספק תפנית היסטורית. רבים מתומכי תהליך אוסלו אומרים שביום שבו נרצח רבין, למעשה בוטל הסיכוי למימושו של הסכם אוסלו ולשלום עם הפלסטינים.
בעיני אחרים זו טענה מעוררת מחלוקת אבל הדיון בה ימשיך להתקיים עוד שנים רבות. מה שאין עליו מחלוקת הוא רצח זוועתי של מי שהיה מפקד בפלמ"ח ופילס את הדרך לירושלים, רמטכ"ל הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, מנהיג המלחמה שבחר בשלום ואף זכה בפרס נובל לשלום וראש ממשלה מוסרי שידע לפרוש ברגע בו נודע שנפל רבב, אפילו לא במעשיו שלו, אלא של רעייתו לאה.
הנה סיפור חייו של יצחק רבין (מתורגם):
https://youtu.be/TDHYHuGFnao
על רצח רבין ומה שקדם לרצח ומה שקרה בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/a-UBZhTDcCQ
סיפור חייו ופעילותו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין (עברית):
https://youtu.be/j05GL7tG1Cg
חבריו לבית הספר נזכרים ברבין הנער (עברית):
https://youtu.be/ZmBiCjSbtxU?t=15s
מסע חייו (עברית):
https://youtu.be/VcyVVtw0WLI
סקירת חייו של יצחק רבין (עברית):
https://youtu.be/a-UBZhTDcCQ?long=yes
וסרט טלוויזיה עלילתי על חייו (עברית):
https://youtu.be/IewWBiIUjbk?long=yes
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח התום הפגנה למען השלום, הפגנה במוצאי שבת שערכו תומכיו ותומכי הסכם אוסלו, הסכם שהובילו רבין וממשלתו עם הפלשתינים.
ברגע אחד של טירוף משיחי, הרג הרוצח את הדמוקרטיה הישראלית והוציא אותה מעידן של תמימות וחוקי משחק ברורים לתקופה של חשדות, האשמות, אלימות וחשש כבד מהתנקשויות פוליטיות בעתיד.
רגעים היסטוריים בחיי אומה הם רגעים המהווים תפנית בתולדותיה. רצח רבין הוא ללא ספק תפנית היסטורית. רבים מתומכי תהליך אוסלו אומרים שביום שבו נרצח רבין, למעשה בוטל הסיכוי למימושו של הסכם אוסלו ולשלום עם הפלסטינים.
בעיני אחרים זו טענה מעוררת מחלוקת אבל הדיון בה ימשיך להתקיים עוד שנים רבות. מה שאין עליו מחלוקת הוא רצח זוועתי של מי שהיה מפקד בפלמ"ח ופילס את הדרך לירושלים, רמטכ"ל הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, מנהיג המלחמה שבחר בשלום ואף זכה בפרס נובל לשלום וראש ממשלה מוסרי שידע לפרוש ברגע בו נודע שנפל רבב, אפילו לא במעשיו שלו, אלא של רעייתו לאה.
הנה סיפור חייו של יצחק רבין (מתורגם):
https://youtu.be/TDHYHuGFnao
על רצח רבין ומה שקדם לרצח ומה שקרה בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/a-UBZhTDcCQ
סיפור חייו ופעילותו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין (עברית):
https://youtu.be/j05GL7tG1Cg
חבריו לבית הספר נזכרים ברבין הנער (עברית):
https://youtu.be/ZmBiCjSbtxU?t=15s
מסע חייו (עברית):
https://youtu.be/VcyVVtw0WLI
סקירת חייו של יצחק רבין (עברית):
https://youtu.be/a-UBZhTDcCQ?long=yes
וסרט טלוויזיה עלילתי על חייו (עברית):
https://youtu.be/IewWBiIUjbk?long=yes
מהי המגנה כרטה?
אין סמל היסטורי ותיק יותר לשלטון החוק, זכויות האדם והדמוקרטיה מאשר מגנה כרטה. זו הייתה מגילה שהמלך האנגלי ג'ון הוכרח לחתום עליה בשנת 1215, על ידי הברונים שלו, בעלי אחוזות גדולות, שקצו בכוחו הבלתי מוגבל של המלך והחליטו להגבילו. בפגישה שעשו הברונים עם המלך, המלך הוכרח לחתום על ויתור הבעלות שלו על אדמות האצילים. אמנם אותם 40 בעלי האחוזות הגדולות הכריחו אותו לחתום, כדי להימנע ממצב שבו המלך יכול להאשים ברון אציל שחטא ואז להחרים את אדמתו ולקחתה לעצמו או להעבירה לאציל אחר, אבל כך נוצרה, לראשונה בהיסטוריה, המלוכה התחוקתית והוסכם על זכויות הבעלות על הקרקע.
אבל חשיבותו של המסמך הזה היא הרבה יותר גדולה ממה שנראה אז. עקרונות חשובים שהיום אנו מכירים ככללי יסוד במדינות מתוקנות נבעו מאותה חתימה היסטורית של המגנה כרטא. למשל העובדה ש"איש אינו מעל החוק", כלומר שמלך לא יכול לעשות כרצונו, לתקוף מדינות אחרות ואז להטיל מיסים על אזרחיו כדי לממן את ההרפתקאות הצבאיות הללו. אותה החלטה, שמלך לא יוכל להטיל מיסים כרצונו, אינה רק עניין כספי - היא הבסיס לשלטון של חוק, שבהמשך ההיסטוריה יהיה אבן יסוד בדמוקרטיה.
בנוסף, מהמאגנה כרטה יוולדו, עם הזמן, גם החוקה האמריקאית והצהרת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה. בהמשך ההיסטוריה תביא המגנה כרטה להקמת הפרלמנטים, הם בתי המחוקקים (כמו הכנסת שלנו), שייצגו את העם וישמרו על זכויותיו. בעקבותיה תתקבל אחת מזכויות האדם החשובות - למשפט הוגן ועונש רק אחרי שתוכח אשמתו של הנאשם. חופש הדיבור, חופש הדת והזכות למשפט הוגן - כל אלה הם חלק קטן מהעקרונות שנולדו בחתימה זו. הזכויות הללו שהפכו מאז לזכויות של כלל האזרחים (בימי הביניים הם נקבעו רק לאצולה), בכלל המדינות הדמוקרטיות (במהלך המהפכה האמריקאית ובדמוקרטיות רבות שהוכרזו מאז) ומאז 1948 - בכל העולם כולו, כשהוכרזה ה"מגנה כרטה הבינלאומית לכל בני האדם" - דרישה לחופש ושמירה על זכויות האדם לכל אדם בעולם.
הנה סיפור המגנה כרטא והמהפכה שהיא יצרה בתרבות השלטון באירופה:
https://youtu.be/7xo4tUMdAMw
הנה סרטון אוסטרלי שמציג היטב את המגנה כרטה:
http://youtu.be/gA-y8uOJs9k
הנה העותק היחיד של כתב הזכויות הוותיק והחשוב כל כך:
https://youtu.be/zTr1nKVZBcI
חגיגות ה-800 שנים למגנה כרטה באנגליה בשנת 2015:
http://youtu.be/2PBAHaujY9M
כל המגנה כרטה:
http://youtu.be/IQNiBQehwp8
הנה החשיבות של מגנה כרטה בהיסטוריה של העולם:
http://youtu.be/4g5ZVF3EVUE?long=yes
וסרט תיעודי על סיפור המאגנה כרטא:
https://youtu.be/9zT4hkAxzLg?long=yes
אין סמל היסטורי ותיק יותר לשלטון החוק, זכויות האדם והדמוקרטיה מאשר מגנה כרטה. זו הייתה מגילה שהמלך האנגלי ג'ון הוכרח לחתום עליה בשנת 1215, על ידי הברונים שלו, בעלי אחוזות גדולות, שקצו בכוחו הבלתי מוגבל של המלך והחליטו להגבילו. בפגישה שעשו הברונים עם המלך, המלך הוכרח לחתום על ויתור הבעלות שלו על אדמות האצילים. אמנם אותם 40 בעלי האחוזות הגדולות הכריחו אותו לחתום, כדי להימנע ממצב שבו המלך יכול להאשים ברון אציל שחטא ואז להחרים את אדמתו ולקחתה לעצמו או להעבירה לאציל אחר, אבל כך נוצרה, לראשונה בהיסטוריה, המלוכה התחוקתית והוסכם על זכויות הבעלות על הקרקע.
אבל חשיבותו של המסמך הזה היא הרבה יותר גדולה ממה שנראה אז. עקרונות חשובים שהיום אנו מכירים ככללי יסוד במדינות מתוקנות נבעו מאותה חתימה היסטורית של המגנה כרטא. למשל העובדה ש"איש אינו מעל החוק", כלומר שמלך לא יכול לעשות כרצונו, לתקוף מדינות אחרות ואז להטיל מיסים על אזרחיו כדי לממן את ההרפתקאות הצבאיות הללו. אותה החלטה, שמלך לא יוכל להטיל מיסים כרצונו, אינה רק עניין כספי - היא הבסיס לשלטון של חוק, שבהמשך ההיסטוריה יהיה אבן יסוד בדמוקרטיה.
בנוסף, מהמאגנה כרטה יוולדו, עם הזמן, גם החוקה האמריקאית והצהרת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה. בהמשך ההיסטוריה תביא המגנה כרטה להקמת הפרלמנטים, הם בתי המחוקקים (כמו הכנסת שלנו), שייצגו את העם וישמרו על זכויותיו. בעקבותיה תתקבל אחת מזכויות האדם החשובות - למשפט הוגן ועונש רק אחרי שתוכח אשמתו של הנאשם. חופש הדיבור, חופש הדת והזכות למשפט הוגן - כל אלה הם חלק קטן מהעקרונות שנולדו בחתימה זו. הזכויות הללו שהפכו מאז לזכויות של כלל האזרחים (בימי הביניים הם נקבעו רק לאצולה), בכלל המדינות הדמוקרטיות (במהלך המהפכה האמריקאית ובדמוקרטיות רבות שהוכרזו מאז) ומאז 1948 - בכל העולם כולו, כשהוכרזה ה"מגנה כרטה הבינלאומית לכל בני האדם" - דרישה לחופש ושמירה על זכויות האדם לכל אדם בעולם.
הנה סיפור המגנה כרטא והמהפכה שהיא יצרה בתרבות השלטון באירופה:
https://youtu.be/7xo4tUMdAMw
הנה סרטון אוסטרלי שמציג היטב את המגנה כרטה:
http://youtu.be/gA-y8uOJs9k
הנה העותק היחיד של כתב הזכויות הוותיק והחשוב כל כך:
https://youtu.be/zTr1nKVZBcI
חגיגות ה-800 שנים למגנה כרטה באנגליה בשנת 2015:
http://youtu.be/2PBAHaujY9M
כל המגנה כרטה:
http://youtu.be/IQNiBQehwp8
הנה החשיבות של מגנה כרטה בהיסטוריה של העולם:
http://youtu.be/4g5ZVF3EVUE?long=yes
וסרט תיעודי על סיפור המאגנה כרטא:
https://youtu.be/9zT4hkAxzLg?long=yes
מהו משטר פרלמנטרי?
שיטת המשטר הפרלמנטרית (Parliamentary government) היא שיטת משטר שבה הפרלמנט נבחר על ידי העם וראש הממשלה נקבע על-ידי הפרלמנט, מהיותו ראש מפלגת הרוב, שהיא מפלגת השלטון. במדינת ישראל הפרלמנט הוא הכנסת בירושלים.
במילים אחרות, העם בוחר את הרשות המחוקקת, היא הפרלמנט, שעל פי יחסי הכוחות שבו ממנה את הרשות המבצעת, היא הממשלה.
במשטר הפרלמנטרי תלויים ראש הממשלה, שהוא בעצם ראש הרשות המבצעת והממשלה שלו, באמון הפרלמנט. בדרך של הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולים הממשלה וראש הממשלה להיות מודחים בכל רגע.
במשטר פרלמנטרי יש מיזוג רשויות: הרשות המבצעת צומחת מהרשות המחוקקת ותלוייה באמונה (זוכרים את אי-האמון בפרלמנט שיכול להפיל את הממשלה?), אבל היא יכולה גם להביא לפיזורה המוקדם, בנסיבות מסויימות.
בעיקר מסיבות היסטוריות, רוב מדינות אירופה והמדינות שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הבריטית הן בעלות משטר פרלמנטרי.
הנה שיטת המשטר הפרלמנטרית:
https://youtu.be/M_Vl74KfJ_Y
וכמה סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
שיטת המשטר הפרלמנטרית (Parliamentary government) היא שיטת משטר שבה הפרלמנט נבחר על ידי העם וראש הממשלה נקבע על-ידי הפרלמנט, מהיותו ראש מפלגת הרוב, שהיא מפלגת השלטון. במדינת ישראל הפרלמנט הוא הכנסת בירושלים.
במילים אחרות, העם בוחר את הרשות המחוקקת, היא הפרלמנט, שעל פי יחסי הכוחות שבו ממנה את הרשות המבצעת, היא הממשלה.
במשטר הפרלמנטרי תלויים ראש הממשלה, שהוא בעצם ראש הרשות המבצעת והממשלה שלו, באמון הפרלמנט. בדרך של הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולים הממשלה וראש הממשלה להיות מודחים בכל רגע.
במשטר פרלמנטרי יש מיזוג רשויות: הרשות המבצעת צומחת מהרשות המחוקקת ותלוייה באמונה (זוכרים את אי-האמון בפרלמנט שיכול להפיל את הממשלה?), אבל היא יכולה גם להביא לפיזורה המוקדם, בנסיבות מסויימות.
בעיקר מסיבות היסטוריות, רוב מדינות אירופה והמדינות שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הבריטית הן בעלות משטר פרלמנטרי.
הנה שיטת המשטר הפרלמנטרית:
https://youtu.be/M_Vl74KfJ_Y
וכמה סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:
https://youtu.be/XASp14Zwsjs
מהו אוֹסְטְרָקוֹן וכיצד השתמשו בו לפוליטיקה בימי קדם?
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
אולי שמעתם פעם את ראש הממשלה נתניהו מזכיר בנאום את המונח "אוֹסְטְרָקוֹן" (Ostracon). אבל מה זה בדיוק?
האוסטרקון הוא מונח ביוונית המתיייחס לשבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.
את האוסטרקונים יצרו היוונים על ידי שימוש בשברי כדים וכלים שנשברו. החרסים הללו היו בעצם סוג של פתקים קדומים.
פתקים? מחרס?
כן. שברי החרס הללו שימשו בימי קדם כחומר כתיבה זול. נייר לא היה בשימוש באזור עדיין ובהיותם סוג של פסולת, קל היה להשיג את השברים הללו ופשוט לכתוב עליהם דברים קצרים, כמו שמות ורשימות.
אבל מי כתבו אוסטרקונים? - בימי קדם כתבו עליהם סוחרים, פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים ופקידים.
בעולם הארכיאולוגיה אוהבים אותם, כי לדברי הארכיאולוגים, האוסטרקונים, כשברי כלי החרס ששימשו בימי קדם לכתיבה של מכתבים, פתקים ולעתים גם לציור, מסייעים ללמוד על העולם הקדום. הם מקור מידע מצוין על מנהגים, רעיונות ושימושים לאותם פתקים עתיקים.
היוונים, הבבלים, המצרים הקדומים ואפילו הישראלים של אותם ימים - כולם נהגו לכתוב מכתבים, רשימות, פתקים, תעודות ומסמכים על חרסים כאלו, או באמצעות חריטה עליהם או בעזרת דיו.
למעשה, משמעותה הכללית של המילה "אוֹסְטְרָקוֹן" היא חרס, שכן היא מתייחסת גם לכלי חרס ולא רק לשבר של כלי חרס, אבל בענייננו נוהגים להתייחס אליהם כשבר.
#אוסטרקונים בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו הרבה אוסטרקונים, שנכתבו בעברית מקראית. אחד הקדומים שבהם התגלה בחירבת עזבת צרעה, שליד ראש העין. שם היה כתוב עליו האלפבית העברי.
בלכיש העתיקה נמצאו שברי חרס כאלו מהמאה ה-7. הם באים מהתקופה של לפני חורבן בית ראשון. בארץ ידועים גם חרסי שומרון, שנוצרו במאה ה-8 לפני הספירה.
אבל האוסטרקונים הגורליים ביותר שמצאו בישראל הם אלה ששימשו להפלת הגורלות במצדה, בשעות שלפני ההתאבדות ההרואית, שנועדה למנוע מהמורדים וממשפחתם ליפול בידי חיילי הצבא הרומי.
#אוסטרקונים ביוון העתיקה
באתונה העתיקה השתמשו באוסטרקון כ"פתק הצבעה" בבחירות. במאה ה-5 לפני הספירה רווחה אצלם שיטת ה"אוסטרקה" או אוֹסְטְרָקִיזם. בשיטה זו שימשו חתיכות כלי חרס לגירוש אנשים מאתונה, על פי החלטה של אספת העם.
איך זה מתחבר? - ובכן, השיטה עבדה כך: ההצבעה נפתחה כשכל מי שביקשו להצביע על הגליית אזרח אתונאי מהעיר, כתבו את שמו על אוסטרקון. מי מאזרחי העיר, ששמו הופיע הכי הרבה על החרסים, הוא שהוגלה מהעיר. כך נהגו האתונאים אז להוביל לפסק הדין שנקרא "אוסטרקיזם" או "אוסטרקיסמוס". פסק הדין הזה נועד לגרום לאדם הזה לעזוב את אתונה, לגלות בת 10 שנים. משחזר לאתונה, בתום הגלות, כוחו הפוליטי היה נחות והוא כבר לא חזר לממש את יכולותיו.
אבל מה הקשר לכוח פוליטי? - כי די מהר השיטה יוצאת הדופן הזו שימשה לגינוי של אישים פוליטיים חשובים, שהמצביעים ראו בהם איום פוטנציאלי על הדמוקרטיה של אתונה. למעשה, נוצרו לא פעם בריתות בין פוליטיקאים באתונה, להרחקת מתנגדיהם הפוליטיים ממנה. מכאן נולד המונח ostracism, בעברית "נידוי". הוא בא, אתם כבר יודעים, מהמילה היוונית ostrakon (גם אוסטרקה), שהתייחסה לאותם חרסים.
אגב, האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה ומיעטו להשתמש בה. גם אם היום יש חוקרים שרואים בה פגיעה בדמוקרטיה האתונאית, היוונים עצמם לא ראו את הפגיעה הזו במי שמגלים אותו מהעיר, כחמורה. להיפך, מבחינתם זה היה מחיר סביר, השמור למקרים קיצוניים. הם שמרו את האמצעי הזה רק לצרכי הגנה על החוקה והדמוקרטיה. זו הייתה, אם תרצו, גרסה קדומה של דמוקרטיה מתגוננת.
הנה אוסטרקון היווני שבו מצביעים על השם דמיסטוקלס:
https://youtu.be/I9FABWRIpAI
האוסטרקונים של תל לכיש (עברית):
https://youtu.be/-UGKhbzKWPA
אוסטרקונים מצוירים ממצרים העתיקה:
https://youtu.be/W40nqSzA_-w
עוד אוסטרקון שנמצא בארץ:
https://youtu.be/k-affa0Q3vI
מהי כלכלת בחירות ומה רע בה?
כשיש בחירות דמוקרטיות, מנסות המפלגות השונות להראות את פניהן לבוחרים, כמשרתות ציבור. בנסיבות כאלה, לממשלה הרבה יותר קל להמטיר הטבות על הבוחרים, כדי לגרוף קולות בקלות יחסית.
וזו כלכלת בחירות, שהיא טריק פוליטי של המטרת הטבות על סקטורים מסוימים או על הציבור כולו, במטרה להגדיל את התמיכה הפוליטית בבחירות.
המקרה הקלאסי של כלכלת בחירות הייתה ב-1981, כשששר האוצר של ראש הממשלה מנחם בגין, ארידור, החליט לממש את חזונו של בגין ו"להיטיב עם העם". במדיניות שכינה "כלכלה נכונה" הוריד משרד האוצר את המיסים והמכס על מוצרי צריכה. הציבור יכול היה לקנות פתאום בזול טלוויזיות צבעוניות, מכשירי וידאו ואפילו מכוניות. הוא גם ביטל את ה"מחיקון" בשידורי הטלוויזיה הישראלית, טכנולוגיה שלפני כן הסירה את הצבע מהשידורים והותירה אותם בשחור לבן.
בימינו השיטות מגוונות אף יותר. יש המחלקים מענקים לנפגעי תכנית כלכלית או משבר כלכלי, יש המורידים מיסים, או מי שמקדמים או משלימים חקיקה המיטיבה עם סקטורים שחשובים למפלגה השלטת. יש מי שנוקטים פעולות "לרווחת התושבים", מי שמעניקים הטבות כספיות או מחלקים כסף לציבור בניסיון לזכות באהדתו. יש הנענים לתביעות שכר במגזר הציבורי, לדרישות הציבור להקלה על יבוא של מוצרי צריכה וכדומה.
כמובן שכלכלת בחירות תוצג תמיד כדבר הגיוני וחיובי שבמקרה, ממש במקרה, חל בתקופת בחירות. תכנית "להזנקת הכלכלה" היא הרי דבר רצוי תמיד...
#אז איך יודעים אם זו כלכלת בחירות או ניהול אחראי של הכלכלה?
אם רוצים לדעת האם זו כלכלת בחירות, כל שצריך לעשות זה לבדוק האם מוצו כל הדרכים היעילות יותר והשנויות פחות במחלוקת להשגת אותן תוצאות. כמו למשל, העברת תקציב מדינה.
רוצים עוד דרך לדעת? - נסו לברר וללמוד האם מדובר בתוכנית או צעדים שאין ברירה אלא לבצע אותם, או שממשלה אחראית הייתה יכולה לדחותם לאחרי הבחירות או לנהל אותם אחרת, בצורה פחות בוטה ושלא כרוכה בחלוקה של כסף לציבור.
על כלכלת בחירות משלמים תמיד אחרי הבחירות ובדרך כלל ביוקר (עברית):
https://youtu.be/baocqHmsuTI
"להיטיב עם העם" בבחירות 1981 (עברית):
https://youtu.be/DdOTXpqlp0U
וביקורת על כלכלת בחירות במערכת בחירות 2021 (עברית):
https://youtu.be/NUM8jPSTkEY
כשיש בחירות דמוקרטיות, מנסות המפלגות השונות להראות את פניהן לבוחרים, כמשרתות ציבור. בנסיבות כאלה, לממשלה הרבה יותר קל להמטיר הטבות על הבוחרים, כדי לגרוף קולות בקלות יחסית.
וזו כלכלת בחירות, שהיא טריק פוליטי של המטרת הטבות על סקטורים מסוימים או על הציבור כולו, במטרה להגדיל את התמיכה הפוליטית בבחירות.
המקרה הקלאסי של כלכלת בחירות הייתה ב-1981, כשששר האוצר של ראש הממשלה מנחם בגין, ארידור, החליט לממש את חזונו של בגין ו"להיטיב עם העם". במדיניות שכינה "כלכלה נכונה" הוריד משרד האוצר את המיסים והמכס על מוצרי צריכה. הציבור יכול היה לקנות פתאום בזול טלוויזיות צבעוניות, מכשירי וידאו ואפילו מכוניות. הוא גם ביטל את ה"מחיקון" בשידורי הטלוויזיה הישראלית, טכנולוגיה שלפני כן הסירה את הצבע מהשידורים והותירה אותם בשחור לבן.
בימינו השיטות מגוונות אף יותר. יש המחלקים מענקים לנפגעי תכנית כלכלית או משבר כלכלי, יש המורידים מיסים, או מי שמקדמים או משלימים חקיקה המיטיבה עם סקטורים שחשובים למפלגה השלטת. יש מי שנוקטים פעולות "לרווחת התושבים", מי שמעניקים הטבות כספיות או מחלקים כסף לציבור בניסיון לזכות באהדתו. יש הנענים לתביעות שכר במגזר הציבורי, לדרישות הציבור להקלה על יבוא של מוצרי צריכה וכדומה.
כמובן שכלכלת בחירות תוצג תמיד כדבר הגיוני וחיובי שבמקרה, ממש במקרה, חל בתקופת בחירות. תכנית "להזנקת הכלכלה" היא הרי דבר רצוי תמיד...
#אז איך יודעים אם זו כלכלת בחירות או ניהול אחראי של הכלכלה?
אם רוצים לדעת האם זו כלכלת בחירות, כל שצריך לעשות זה לבדוק האם מוצו כל הדרכים היעילות יותר והשנויות פחות במחלוקת להשגת אותן תוצאות. כמו למשל, העברת תקציב מדינה.
רוצים עוד דרך לדעת? - נסו לברר וללמוד האם מדובר בתוכנית או צעדים שאין ברירה אלא לבצע אותם, או שממשלה אחראית הייתה יכולה לדחותם לאחרי הבחירות או לנהל אותם אחרת, בצורה פחות בוטה ושלא כרוכה בחלוקה של כסף לציבור.
על כלכלת בחירות משלמים תמיד אחרי הבחירות ובדרך כלל ביוקר (עברית):
https://youtu.be/baocqHmsuTI
"להיטיב עם העם" בבחירות 1981 (עברית):
https://youtu.be/DdOTXpqlp0U
וביקורת על כלכלת בחירות במערכת בחירות 2021 (עברית):
https://youtu.be/NUM8jPSTkEY
מהי הכנסת שאנו מכירים?
הכנסת היא בית המחוקקים והנבחרים של מדינת ישראל. הכנסת שוכנת במשכן הכנסת.
הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה. בחוק המעבר, בראשית ימי המדינה, הכנסת הוגדרה כבית המחוקקים במדינת ישראל.
בהיות ישראל דמוקרטיה פרלמנטרית, בוחרים אזרחי המדינה את נציגיהם בכנסת, והם אלה שממנים את הממשלה, הזקוקה לאמונם. שיטת הבחירות היא ארצית-יחסית, והאזרחים בוחרים ברשימות של המפלגות השונות. במערכת האיזונים שבין רשויות השלטון, הרשות המבצעת, הממשלה, יונקת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת וזו מפקחת עליה באופן שוטף.
הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מ"חוק יסוד: השפיטה" שחוקקה הכנסת, פועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת ובסמכותה לפרשם. לעיתים מפעילה הרשות השופטת ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.
תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות הנוהגות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הממשלה באמצעים שונים העומדים לרשותה, בהם אישור חקיקת משנה, הצעות אי אמון, שאילתות, דיונים ועוד.
הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים שונים, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים".
לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.
מקום מושבה של הכנסת הוא במשכן הכנסת שבקריית הממשלה, בגבעת רם אשר בירושלים, בירת ישראל.
כך מחוקקים חוקים בכנסת:
https://youtu.be/x1hENaHt9cs
וממשרד החיוך - ראיון נוקב עם ח"כ אחמד טיבי:
https://youtu.be/CPf9eAsvTC8
הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה. בחוק המעבר, בראשית ימי המדינה, הכנסת הוגדרה כבית המחוקקים במדינת ישראל.
בהיות ישראל דמוקרטיה פרלמנטרית, בוחרים אזרחי המדינה את נציגיהם בכנסת, והם אלה שממנים את הממשלה, הזקוקה לאמונם. שיטת הבחירות היא ארצית-יחסית, והאזרחים בוחרים ברשימות של המפלגות השונות. במערכת האיזונים שבין רשויות השלטון, הרשות המבצעת, הממשלה, יונקת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת וזו מפקחת עליה באופן שוטף.
הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מ"חוק יסוד: השפיטה" שחוקקה הכנסת, פועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת ובסמכותה לפרשם. לעיתים מפעילה הרשות השופטת ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.
תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות הנוהגות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הממשלה באמצעים שונים העומדים לרשותה, בהם אישור חקיקת משנה, הצעות אי אמון, שאילתות, דיונים ועוד.
הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים שונים, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים".
לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.
מקום מושבה של הכנסת הוא במשכן הכנסת שבקריית הממשלה, בגבעת רם אשר בירושלים, בירת ישראל.
כך מחוקקים חוקים בכנסת:
https://youtu.be/x1hENaHt9cs
וממשרד החיוך - ראיון נוקב עם ח"כ אחמד טיבי:
https://youtu.be/CPf9eAsvTC8
איך האינטרנט הורג את העיתונים?
אין ספק שהעיתונות עוברת משבר. המעבר לאינטרנט היה אמור להיות טבעי למי שמיומנותם בכתיבה מקצועית, בטקסטים, בצילום ובהובלת דעות. אבל הוא לא.
העיתונות הגיעה לא מוכנה לעידן האינטרנט, בלי הבנה שהרשת עומדת לשמוט את הקרקע ממקורות ההכנסה שלה. האלף החדש קיבל אותה ללא מודל עסקי מספק ובחוסר יכולת להתאים את עצמה לזמנים האולטרה-מודרניים החדשים, של מדיה חברתית חינמית ופופולרית, של ציבור שמאס בצורך לשלם עבור איכות שחלקו הגדול אפילו לא מעריך.
האם האינטרנט יהרוג סופית את העיתונות?
בשנים האחרונות מנבאים רבים את סופם המתקרב של העיתונים, כי מאז תחילת המאה ה-21, הופכת הזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט, למשמעותית יותר ויותר. בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם.
בשל התחזקות האינטרנט והמדיה החדשה, חל מעבר לצריכת חדשות ותוכן על מסכי המחשב, הטבלט וכמובן הטלפון החכם. גם הפרסום, שמממן חלק גדול מהפעילות בעולם העיתונות, עובר לדיגיטל - על חשבון הפרינט כמובן.
מלכתחילה היה הגיון סביבתי רב בעלייה לרשת של העיתונים. הרי במקום לכרות עצים ולייצר נייר שמחר כבר לא רלוונטי ניתן וחשוב להתאים לרוח הזמן. אבל גם כשהעיתון המודפס על נייר יגיע אל סופו, התקווה הייתה שבמהדורות דיגיטליות הוא ימשיך להתקיים עוד שנים רבות.
רק שהכסף לעיתונות לא הגיע מהרשת ובמקביל הלכו וצנחו מכירות עיתון הנייר. הכל באינטרנט כל כך זול. אצל מרבית הגולשים האיכות לא הכרחית והם מסתפקים בכותרות. בשביל כותרות לא צריך עיתונאים ותחקירים ומקצוענות, אלא זוג עיניים ועכבר שמאפשר לגלוש למקורות פתוחים, להעתיק, לשכתב ולפרסם.
וכך, הידרדרות במספר המנויים, הכנסות שצנחו מפרסום בעיתונים ובאתרים שלהם, לוחות מכירה וקניה שהוחלפו באתרי יד שנייה משוכללים ויעילים - כל אלה תרמו לרווחיות הנשחקת וחייבו שינויים. נסיונות להתאמה למצב החדש - קיצוצים בכוח אדם, העלאת דמי מינוי, חומות תשלום בכניסה לתוכן אקסקלוסיבי, כתבות מוזמנות ותוכן ממומן - שום דבר לא עזר. גרף התוצאות העסקיות הלך וירד.
להכנסות המתדלדלות הללו הייתה עוד תוצאה נגזרת ועגומה עוד יותר - המקצועיות העיתונאית הלכה ונפגעה.
עם הזמן החינם גם יצא מגבולות הרשת אל העולם האמיתי. תחרות חדשה מול חינמונים בבעלות טייקונים שמטפחים יחסים של הון שלטון, הצטרפה לעולם חדש של בלוגרים שאיש לא מחייב אותם בכללים כלשהם ובהמשך רשתות חברתיות שבאמצעות לייקים, לבבות ומדד עוקבים מעודדות מדידה של פוסטים בוויראליות הכמותית ולא באיכות, כל אלה ביחד עם קיצוניות, השתלחות ואובדן רסן. איזה עיתון יכול להתחרות בכל אלה ביחד?
הרשת גם הציעה יותר ויותר מאגרי חדשות מעודכנים תמיד, שאין להם חשש להעתיק מבזקים ולשכתב חומרים שלעיתונות עולה הון לייצר - כל אלה הביאו לכך שבעיקר העיתונים הרציניים נחלשים, מאבדים את יכולתם לשמור על הדמוקרטיה ונסגרים בזה אחר זה.
את השד הזה, הם ידעו, כבר לא יהיה קל להחזיר לבקבוק.
רובנו לא מבינים את ההשפעה של התהליך הזה על חיינו. השיח הציבורי, האלימות המילולית, הקיטוב, תרבות הדיבור הירודה, ההקצנה, הפייק ניוז, סיפורי הקונספירציה, השיסוי ועוד מחלות רקע שעוברות דמוקרטיות בכל העולם - כל אלה הן תופעות שנגזרות ומתחזקות באופן משמעותי מהשינוי הטקטוני הזה בעולם העיתונות והמעבר למרחבים הדיגיטליים.
תוסיפו את הפוסטמודרניזם, בו כל בלוגר, אושיית פוסטים או "מוביל דעה", שהשכלתו או הבנתו נובעת לא פעם בעיקר מהפרסום או היופי ותבינו מה מחליף את העיתונאי המקצועי והאתי, את הכתב, התחקירן, הפרשן והעורך המקצועי והאחראי.
וזה לא שהעיתונות הייתה מושלמת. כולנו זוכרים את "עיתונאי קטן", בו כיוון אריק איינשטיין לעיתונאי ביצה ורכילאים בכסות עיתונות, שזיהמו את המדיה והוציאו לה שם רע. מי שעוקב יכול גם לראות איך אג'נדות של בעלי עיתונים מובילות את הקו של כל עיתון בימינו, במקום מחויבות לאמת, לערכים ולאחריות ציבורית.
אבל עדיין - אומרים שהעיתונות היא הטיוטה של ההיסטוריה. בעידן הנוכחי מחליפים צייצני טוויטר ומשולחי פוסטים בפייסבוק את בעלי המקצוע הללו. אין להם מגבלות או אתיקה, הם יכולים להרשות לעצמם הכל והמדיום מוביל לכך שהם הולכים ומקצינים, כי ברשתות החברתיות אם אתה לא בולט - אתה נעלם והדרך הקלה לבלוט היא להקצין, להשמיץ, להמציא, להאשים, ללעוג ולהתבריין - מלשון בריונות.
נוסיף לזה את ענקיות האינטרנט, כמו גוגל ופייסבוק, שהולכות ולוקחות את מה שנותר מהיכולת ליצור הכנסה ולשלם את משכורותיהם של כתבים, פרשנים ועיתונאים. ענקיות האינטרנט והמדיה החברתית הלכו ונגסו בעסקי הפרסום ברשת וכבר מזמן השתלטו על השוק הזה. לעיתונות לא היה סיכוי נגדן - בעולם שבו ענקיות רשת שולטות על הגישה אליהם, העיתונים מצאו את עצמם במלכוד קשה במיוחד.
ועדיין, נראה שיצרני התוכן וגופי העיתונות החשובים לא הרימו ידיים נגד ענקיות האינטרנט. כל מי שעיניו בראשו רואה כיצד נרמסות זכויות היוצרים של עיתונים וכלי תקשורת בעידן החדש. בעולם קיו גם רשויות, מחוקקים ומנהיגים פוליטיים אחראיים, שמנסים לשנות את הכללים לגבי השימוש שנעשה בתוכן של האחרונים בפלטפורמות המקוונות. הם הסיכוי האחרון לעצור את קריסת העיתונות ותקשורת ההמונים, החשובות כל כך לדמוקרטיות בעולם.
הנה השינוי העצום שעובר על עולם העיתונות והחשיבות להתאים את עצמנו לו (מתורגם):
https://youtu.be/q-Y-z6HmRgI
מוכר העיתונים שמיטיב לתאר את המצב (עברית):
https://youtu.be/cd2JahghuTk
המעבר לאינטרנט הביא במקביל לצניחת המכירות של עיתוני הנייר (עברית):
https://youtu.be/ckjuZR9wxtY
החינמונים שנותנים עיתון פלוס אינטרסים פוליטיים בחינם (עברית):
https://youtu.be/9A8uQyKCZTM
עיתונאים מספרים על השפעת הרשתות החברתיות על עולם העיתונות:
https://youtu.be/-7esKJDZqzQ
התוצאות האיומות של זה הן גם החדשות המזויפות שיוצאות מהמדיה החברתית ומשנות את העולם (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
סגירת בית מעריב בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/JFDxWhMKdvE
והרצאה על השינויים בעולם העיתונות (עברית):
https://youtu.be/n2mtbzS2nhU?long=yes
אין ספק שהעיתונות עוברת משבר. המעבר לאינטרנט היה אמור להיות טבעי למי שמיומנותם בכתיבה מקצועית, בטקסטים, בצילום ובהובלת דעות. אבל הוא לא.
העיתונות הגיעה לא מוכנה לעידן האינטרנט, בלי הבנה שהרשת עומדת לשמוט את הקרקע ממקורות ההכנסה שלה. האלף החדש קיבל אותה ללא מודל עסקי מספק ובחוסר יכולת להתאים את עצמה לזמנים האולטרה-מודרניים החדשים, של מדיה חברתית חינמית ופופולרית, של ציבור שמאס בצורך לשלם עבור איכות שחלקו הגדול אפילו לא מעריך.
האם האינטרנט יהרוג סופית את העיתונות?
בשנים האחרונות מנבאים רבים את סופם המתקרב של העיתונים, כי מאז תחילת המאה ה-21, הופכת הזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט, למשמעותית יותר ויותר. בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם.
בשל התחזקות האינטרנט והמדיה החדשה, חל מעבר לצריכת חדשות ותוכן על מסכי המחשב, הטבלט וכמובן הטלפון החכם. גם הפרסום, שמממן חלק גדול מהפעילות בעולם העיתונות, עובר לדיגיטל - על חשבון הפרינט כמובן.
מלכתחילה היה הגיון סביבתי רב בעלייה לרשת של העיתונים. הרי במקום לכרות עצים ולייצר נייר שמחר כבר לא רלוונטי ניתן וחשוב להתאים לרוח הזמן. אבל גם כשהעיתון המודפס על נייר יגיע אל סופו, התקווה הייתה שבמהדורות דיגיטליות הוא ימשיך להתקיים עוד שנים רבות.
רק שהכסף לעיתונות לא הגיע מהרשת ובמקביל הלכו וצנחו מכירות עיתון הנייר. הכל באינטרנט כל כך זול. אצל מרבית הגולשים האיכות לא הכרחית והם מסתפקים בכותרות. בשביל כותרות לא צריך עיתונאים ותחקירים ומקצוענות, אלא זוג עיניים ועכבר שמאפשר לגלוש למקורות פתוחים, להעתיק, לשכתב ולפרסם.
וכך, הידרדרות במספר המנויים, הכנסות שצנחו מפרסום בעיתונים ובאתרים שלהם, לוחות מכירה וקניה שהוחלפו באתרי יד שנייה משוכללים ויעילים - כל אלה תרמו לרווחיות הנשחקת וחייבו שינויים. נסיונות להתאמה למצב החדש - קיצוצים בכוח אדם, העלאת דמי מינוי, חומות תשלום בכניסה לתוכן אקסקלוסיבי, כתבות מוזמנות ותוכן ממומן - שום דבר לא עזר. גרף התוצאות העסקיות הלך וירד.
להכנסות המתדלדלות הללו הייתה עוד תוצאה נגזרת ועגומה עוד יותר - המקצועיות העיתונאית הלכה ונפגעה.
עם הזמן החינם גם יצא מגבולות הרשת אל העולם האמיתי. תחרות חדשה מול חינמונים בבעלות טייקונים שמטפחים יחסים של הון שלטון, הצטרפה לעולם חדש של בלוגרים שאיש לא מחייב אותם בכללים כלשהם ובהמשך רשתות חברתיות שבאמצעות לייקים, לבבות ומדד עוקבים מעודדות מדידה של פוסטים בוויראליות הכמותית ולא באיכות, כל אלה ביחד עם קיצוניות, השתלחות ואובדן רסן. איזה עיתון יכול להתחרות בכל אלה ביחד?
הרשת גם הציעה יותר ויותר מאגרי חדשות מעודכנים תמיד, שאין להם חשש להעתיק מבזקים ולשכתב חומרים שלעיתונות עולה הון לייצר - כל אלה הביאו לכך שבעיקר העיתונים הרציניים נחלשים, מאבדים את יכולתם לשמור על הדמוקרטיה ונסגרים בזה אחר זה.
את השד הזה, הם ידעו, כבר לא יהיה קל להחזיר לבקבוק.
רובנו לא מבינים את ההשפעה של התהליך הזה על חיינו. השיח הציבורי, האלימות המילולית, הקיטוב, תרבות הדיבור הירודה, ההקצנה, הפייק ניוז, סיפורי הקונספירציה, השיסוי ועוד מחלות רקע שעוברות דמוקרטיות בכל העולם - כל אלה הן תופעות שנגזרות ומתחזקות באופן משמעותי מהשינוי הטקטוני הזה בעולם העיתונות והמעבר למרחבים הדיגיטליים.
תוסיפו את הפוסטמודרניזם, בו כל בלוגר, אושיית פוסטים או "מוביל דעה", שהשכלתו או הבנתו נובעת לא פעם בעיקר מהפרסום או היופי ותבינו מה מחליף את העיתונאי המקצועי והאתי, את הכתב, התחקירן, הפרשן והעורך המקצועי והאחראי.
וזה לא שהעיתונות הייתה מושלמת. כולנו זוכרים את "עיתונאי קטן", בו כיוון אריק איינשטיין לעיתונאי ביצה ורכילאים בכסות עיתונות, שזיהמו את המדיה והוציאו לה שם רע. מי שעוקב יכול גם לראות איך אג'נדות של בעלי עיתונים מובילות את הקו של כל עיתון בימינו, במקום מחויבות לאמת, לערכים ולאחריות ציבורית.
אבל עדיין - אומרים שהעיתונות היא הטיוטה של ההיסטוריה. בעידן הנוכחי מחליפים צייצני טוויטר ומשולחי פוסטים בפייסבוק את בעלי המקצוע הללו. אין להם מגבלות או אתיקה, הם יכולים להרשות לעצמם הכל והמדיום מוביל לכך שהם הולכים ומקצינים, כי ברשתות החברתיות אם אתה לא בולט - אתה נעלם והדרך הקלה לבלוט היא להקצין, להשמיץ, להמציא, להאשים, ללעוג ולהתבריין - מלשון בריונות.
נוסיף לזה את ענקיות האינטרנט, כמו גוגל ופייסבוק, שהולכות ולוקחות את מה שנותר מהיכולת ליצור הכנסה ולשלם את משכורותיהם של כתבים, פרשנים ועיתונאים. ענקיות האינטרנט והמדיה החברתית הלכו ונגסו בעסקי הפרסום ברשת וכבר מזמן השתלטו על השוק הזה. לעיתונות לא היה סיכוי נגדן - בעולם שבו ענקיות רשת שולטות על הגישה אליהם, העיתונים מצאו את עצמם במלכוד קשה במיוחד.
ועדיין, נראה שיצרני התוכן וגופי העיתונות החשובים לא הרימו ידיים נגד ענקיות האינטרנט. כל מי שעיניו בראשו רואה כיצד נרמסות זכויות היוצרים של עיתונים וכלי תקשורת בעידן החדש. בעולם קיו גם רשויות, מחוקקים ומנהיגים פוליטיים אחראיים, שמנסים לשנות את הכללים לגבי השימוש שנעשה בתוכן של האחרונים בפלטפורמות המקוונות. הם הסיכוי האחרון לעצור את קריסת העיתונות ותקשורת ההמונים, החשובות כל כך לדמוקרטיות בעולם.
הנה השינוי העצום שעובר על עולם העיתונות והחשיבות להתאים את עצמנו לו (מתורגם):
https://youtu.be/q-Y-z6HmRgI
מוכר העיתונים שמיטיב לתאר את המצב (עברית):
https://youtu.be/cd2JahghuTk
המעבר לאינטרנט הביא במקביל לצניחת המכירות של עיתוני הנייר (עברית):
https://youtu.be/ckjuZR9wxtY
החינמונים שנותנים עיתון פלוס אינטרסים פוליטיים בחינם (עברית):
https://youtu.be/9A8uQyKCZTM
עיתונאים מספרים על השפעת הרשתות החברתיות על עולם העיתונות:
https://youtu.be/-7esKJDZqzQ
התוצאות האיומות של זה הן גם החדשות המזויפות שיוצאות מהמדיה החברתית ומשנות את העולם (עברית):
https://youtu.be/XiFtw9jRFQU
סגירת בית מעריב בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/JFDxWhMKdvE
והרצאה על השינויים בעולם העיתונות (עברית):
https://youtu.be/n2mtbzS2nhU?long=yes
